מנחת חינוך/קלד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטוו כו'. עיין ר"מ פ"י ממעה"ק והנה נחשב למצוה בפ"ע. ובפרשת תצוה מבואר שם המצוה של אכילת חטאת ואשם ושאר קדשים. וכאן מיירי משירי מנחות וכן הר"מ חשבם לב' מצות ואינו נאכל רק לזכרי כהונה ונשים אין אוכלים והם כזרים לזה. וכן אנדרוגינוס אינו אוכל שהוא ס' אשה ומכ"ש טומטום דהו"ל ס' ערל ג"כ וחולקין השירים לכל כהן מבית אב ואין חולקין מנחה כנגד המנחה ואפילו בע"מ אוכלין וחולקין להם ויש כמה כהנים שאין חולקים כגון דא"ר לאכילה בשעת הקרבה עיין ר"מ פ"י הדינים משירי מנחות ומקדשי קדשים וכן מותר קטן לאכול בקדשי קדשים רק אינו חולק ע"ש. ולכאורה כיון שהיא מ"ע לאכול ואיך יכולים ליתן לקטן הא אינו ב"ח ומבטלים הכהנים מצות עשה אך באמת אין המצוה לאכול כולו רק המצוה על כ"א לאכול כזית כמו כל מצות עשה דאכילה כמו אכילת הפסח דכתיב ואכלו יי"ח בכזית ואחר זה אינו מצוה עוד יותר רק מצוה לאכול שלא יבא לידי נותר ומותר ליתן לקטנים ה"נ מצוה על הכהנים שיאכלו היינו שיאכל כזית ויוצא הכהן אם אכל כזית ויתר מזה יכול ליתן לקטן דהמצוה היא ככל מ"ע דאכפ"ס ומצה ודומיהם שיוצאים בכזית. והנה ז"פ דהוי ככל מצות עשה וצריך כזית ופחות מכזית א"י וכן לענין שלא כד"א דינו כספיקו של מ"ל לענין מצה וכן לענין בין השינים ובין החניכים וכן לענין בלע או כרך בסיב אין צריך לכפול כי כבר הבאתי בחיבורי מצות עשה של אכילה ה"ה כאן וכן אם יש מצוה קצת פחות מכשיעור הבאתי בח"ז דיש דיעות ה"ה כאן. ומצאתי בשות"ש ש"א סי' צ"ו כתב דמצות עשה דואכלו את הפסח קאי על כל הפסח ולא על כזית ממנו וכן גבי עשה דואכלו באכילת קדשים קאי על כל הקרבן ולא על כזית לחוד והביא ראי' מזבחים צ"ו גבי פסולה וגבי עצם שיש בו מוח לא ישברו דמקשה הש"ס ניתי עשה ולידחי ל"ת הא שם בלאו המוח יש הרבה בשר וכן גבי קדשים חוץ מה שנפסל יש בשר אם כן מאי מקשה דהעשה ידחה וע"ש. ואיני מבין דק' הש"ס גבי פסח דסתמא כתי' ועצם לא תשברו אפילו באם אין כזית לאיש א' רק עם המוח כגון שנמנו הרבה אנשים ולא יגיע לא' כזית רק עם המוח וע"ז מקשה וניתי עשה לדחות וגם גבי קדשים אם יש כהנים הרבה שלא יגיע לכ"א כזית רק עם מה שנפסל ובל"ז לא יגיע כזית. שפיר מקשה הש"ס ניתי עשה כו' אבל באכל כזית בפסח או בקדשים אין מצוה עוד כלל לאכול רק שלא יבא לידי נותר ויכולי' ליתנם לקטנים ובפסח דצריך מינוי מצוה לאכול רק להציל מיד נותר אבל לא מ"ע דאכילה כנ"ב ומכל מקום צל"ע עוד בזה.
ועיין יומא נ"ט דכ"ז שהיה שמעון הצדיק קיים נשתלחה ברכה בעומר ובלחה"פ ובשהל"ח וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר כו'. ואיני מבין כיון דחיוב המ"ע לאכול כזית היאך הותיר ולא קיים המצוה ומצוה לאכול קדשים על השובע כמ"ש בר"מ כאן ולומר דהי' משביעו שלא היה יכול לאכול יותר מחמת השובע דהי' אכילה גסה היאך שייך לומר דהיה ברכת השי"ת בזה ובטלו ממ"ע שלא יאכל כל הכזית וצ"ע. ונראה דידוע דאין חולקין קרבן כנגד קרבן והיו חולקין המנחה או איזה קה"ק לכל ב"א ואם לא היה מגיע לכל כהן כזית אם כן נתבטל מ"ע זו ל"א דעכ"פ לכהן א' יתנו כזית ולאחרים פחות דעכ"פ יתקיים מ"ע של אכילה. ז"א כיון דהתורה זיכתה לכולם יחד ואין א' עדיף מחבירו אם כן ה"ל כאלו אין כאן מנחה דלא חל המצוה כלל ה"נ אם מגיע לכ"א פחות מכזית והם כולם שוים בקדשים אם כן כיון דאין לו א"ח במצוה זו והיאך נוכל ליתן לא' לקיים המצוה במה שאינו שלו דכולם שוים. והנה בש"ס מבואר הלשון וכל כהן שמגיעו כזית הי' אוכל כו' נראה דלאו לכל כהן הי' מגיע כזית דיש יותר או פחות. וכפירש"י שם ד"ה וכל ובימי שמעון הצדיק אף מי שמגיעו כפול לא היו מושכין ידיהם עכ"ל דבימי שמעון הצדיק יש שהי' מגיע להם כזית ויש שהי' מגיע להם רק כפול. ואיני מבין זה הא צריך לחלוק לשוה דכולם זוכים בשוה עיין ר"מ כאן והוא מבואר בתורה ואיך נתנו לא' בפחות ולא' יותר ולומר דלא הי' אפשר לצמצם. אך באמת פול הוא קטן מאד נגד כזית ובודאי ידעו כמה כהנים הם וחלק הממונה לחתיכות ואפילו אי לא צמצם על כל פנים לא הרבה א' מחבירו רק קצת אבל לא כפול וכזית דגדול הרבה כזית מפול ול"ש א"א לצמצם ע"כ אפ"ל דבכונה היו נותנים לא' על כל פנים כזית כדי לקיים מצות אכילה כמש"ל. אך א"נ דהיאך נוכל ליתן לאחד חלק חבירו דאינו שלו ולא זכה בו כלל ואפילו בהסכמת חבירו ל"מ דאינו שלו דממון גבוה ע' קדושין כ"ג. ובפרט דהמצוה יכולה להתקיים בכה"ג דהוא נוטל חלק בראש כמו שירצה עיין ר"מ פ"ה מהכה"מ. ולולא ד' רש"י ז"ל הייתי מגיה בש"ס וכצ"ל וכל כהן הי' מגיעו כזית היינו דהברכ' נשתלחה והי' מגיע לכל כהן כזית ועוד אכל ושבע כו' אבל רש"י לא פירש כן וצ"ע. עוד מבואר שם מכאן ואילך היינו אחר מיתת שה"צ נשתלחה מארה בעומר כו' כל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים כו' נראה מלשון הש"ס דלא הי' מגיע לשום כהן כזית רק כפול ולא נתקיים כלל מצות אכיל' כיון שלא הי' שיעור א"צ לקיים כמ"ש. והנה מה שהיו הצנועים מושכים ידיהם כיון דלא היו מקיימין המצוה דפחות מכזית אינו מצוה אם כן לא היו נוטלים כלל אבל אם הי' מגיע כזית ודאי לא היו מושכין ידיהם לקיים מצוה ולפי זה מוכח דגבי מ"ע אין מצוה בפחות משיעור דאל"כ לא היו מושכין ידיהם אף בלפחות מכשיעור. וע"כ דעל ח"ש ליכא מצוה כלל רק המצוה שלא לבא לידי נותר וזה אפשר להתקיים ע"י אחרים דהאחרים אכלו אבל אם הי' מצוה באכילה מצ"ע ודאי לא היו מושכים ידיהם כנ"ב. ולכאורה היאך משכו ידיהם כיון שזכו ואין יכולים ליתן ולמכור חלקם לאחרים דהיא מ"ג כמש"ל נראה דהתורה זיכתה למי שרוצה אבל מי שאינו רוצה לזה לא זיכתה התורה כלל וזהו רק הרוצים ונתרב' חלקם. ולפי זה אפשר לעיל ג"כ ניחא דיש כהנים שלא רצו כל חלקם רק מעט אם כן נשאר לקצתם כזית שהנשארים שרצו זכו בחלקם ומיירי שאם היו כולם רוצים לא הי' נשאר לכ"א כזית ולא היו מקיימים מצות אכילה ע"כ הרבה לא רצו כלל רק מעט קצת כדי שיגיע לקצת כזית שיקוים מצות אכילה ג"כ אבל באם מגיע לכ"א כזית בודאי אין ראוי למחול שלא לקיים מ"ע אם הוא אוכל כזית מקיים המצו'. וז"פ דמי שרוצה א"י ליטול חלקו וליתן לאחר אפילו כ"ש כיון שהוא רוצה יש לו חלק ואפילו כ"ש אסור ליטול אצלו בע"כ וליתן לאחר וז"פ כמש"ל. שו"ר בת"י שם כ' על הא דמגיעו כפול כו' אבל אם הי' מגיעו כזית לא היו מושכין ידיהם מלקיים מצות אכילה אבל כאן ל"ה מצות אכילה לגמרי כיון שהי' רק כפול כמ"ש וגם נראה דמצוה איכא בח"ש שכתבו דל"ה מ"א לגמרי כו' ואינו מוכרח דאין סברא ג"כ אם הי' קצת מצוה שיהי' מושכין את ידיהם ע"כ נראה דל"ה מצוה כלל בח"ש כמ"ש ע"כ וא"ת היכי דהי' מגיע לכ"א כפול איך מקיימין מצות אכילה וי"ל דלא בעינן כזית לגמרי אלא כזית עדיף כו' וזה ודאי צ"ע כיון דהיא מ"ע ואכילה כתיב בודאי צריך כזית כמו בכה"ת ובפחות או קצת מצוה איכא מחמת ח"ש או לא כמ"ש אבל ודאי מצוה גמורה הוא רק בכזית וגם סותרים דבריהם דלפ"ז דמצוה איכא אף בפחות אם כן היאך הצנועים מושכים ידיהם. ולפמ"ש הכל ניחא דפחות אינו מצוה כלל ע"כ היו מושכין ידיהם ולא קשה שלא נתקיים מ"א מה בכך כיון דלאחר חלק הצנועים שהיו מושכין את ידיהם לא היה מגיע גם כן לכ"א כזית ובע"כ א"י ליקח מזה וליתן לזה אם כן לא חל המצוה כלל כיון דליכא כזית כנ"פ וברור בס"ד. וגם מצות אכילת לחה"פ ושהל"ח והעומר נתקיים תמיד אף לאחר מיתת שה"צ דכה"ג נוטל מחצה מלחה"פ עיין ר"מ פ"ה מתו"מ ומשהל"ח היה נוטל ג"כ חלה שלימה עיין ר"מ שם ובעומר אם רצה נוטל חלק יפה עיין ר"מ שהבאתי לעיל בהכה"מ ואם לא היה מגיע לכהנים שיעור לא נתחייבו כלל ואין עיכוב אם לא אכלו כנ"ב בעזה"י.
ונאכלים בעזרה וער"מ שם דאם נאכלו בהיכל נאכלו שנאמר בקה"ק תאכלנו ועש"ס זבחים ס"ג דאם הנכרים הקיפו העזרה אוכלים הקה"ק בהיכל מפסוק זה (וצ"ע דהרמב"ן מביא דבר זה בשם הספרי והוא מבואר בש"ס דידן בזבחים כמ"ש ובמנחות דף ט') וברמב"ן עה"ת פ' קרח כתב דאם א"י לאכול בהיכל נאכל לפני ולפנים. ובמ"ל כאן הביא מתוס' דנאכלים מעומד בעזרה דאין ישיבה בעזרה וכ' המ"ל דמלתא דפשיטא דמברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן על קדשים שהכהנים אוכלים. ופשוט דדוקא בכזית דהוא מ"ע ועל ח"ש אינו מברך כמו במצה. עוד כתב המ"ל בשם תוס' שבועות דקה"ק הנאכלים בעזרה בעינן שיראה פתח העזרה בשעת האכילה והר"ם לא הזכיר זה וע' תוס' שבועות כתבו כמבואר בזבחים נ"ו וע"ש בסוגיא דזבחים וד' התוס' צ"ע ואי"ה מקום אכילת קדשים יבואר במק"א. ומבואר ביבמות דף מ' רצה מצה רצה חלוט וע"ש דאף דחלוט מצה הוא מכל מקום מצוה שלא לאכול חלוט שירי מנחות והר"ם לא הביא זה כאן וכן הרהמ"ח אך באמת זה מבואר אליבא דאבא שאול דאמר הכונס את יבמתו לשם נוי כאלו פוגע בערוה נדרש כאן למעוטי חלוט והר"ם פוסק בה' יבום כרבנן ע"כ אינו מביא זה למעוטי חלוט על כל פנים להשיטות דס"ל כא"ש עי' תוס' שם אם כן מצוה דוקא במצה אבל לא בחלוט אף שהוא מצה עי"ש בגמר' ותבין. וע"ש בש"ס לרבנן מידרש יכול כו' רצה הוא אוכל רצה כהן אחר אוכל ת"ל מצות תאכל וע"ש ברש"י ובתוס' ד"ה רצה נראה דגבי מנחה מצוה שיאכל הכהן העובד ממנה ולא כשאר קדשים שאין מצוה בעובד יותר מכהני בית אב וכאן מצוה שיאכל כהן העובד והר"ם לא הביא זה כאן וסובר כפי' התוס' בתי' קמא דאנשי בית אב להם המצוה. על כל פנים צל"ע דנראה שם בש"ס דהמצוה של אכילת קדשים הוא מפסוק ואכלו כו' רק פסוק זה תשלום דיני המצוה הן לרבנן הן לא"ש וקצ"ע על הר"מ והרהמ"ח שמנו זה לב' מצות כאן ובפ' תצוה. והנה לעיל פרשת תצוה במצות ואכלו כתב הרהמ"ח בשם הרמב"ן דסקל מצוה זו מחשבון התרי"ג כי זה חלק מחלקי מצות הקרבנות. וזה מבואר להדיא ברמב"ן ובסמ"ק של רבינו הר"מ שורש י"ב כתב ז"ל אבל במתנות כהונה שבמקדש כגון חלקם מקרבנות לא נמנה נתינתם מצוה כו' וכ"ש החטאת והאשם אם כן לדעת הרמב"ן גם מצוה זו אינה מן החשבון וצ"ע על הרהמ"ח שלא הביא כאן ד"ז דלהרמב"ן גם מצוה זו אינה באה במנין. אך אני תמה דהמעיין ברמב"ן סוף העשין ובפר"ד בדרך מצותיך באריכות שהרמב"ן סקל מחשבון הר"מ ל"ב מצות ע"ש שחשבם א' לאחת והרמב"ן הכניס אחרים תחתיהם ולא מצינו שם שסקל המצוה של ואכלו וגם המצוה דכאן ואף אפשר נוכל לומר דמצוה דכאן נמנה על כל פנים העשה דואכלו ודאי אינו נמנה להרמב"ן וכמ"ש. וגם הרהמ"ח מביא בשמו ולא מצינו שסקל הרמב"ן מצוה זו מחשבונו ולא הכניס אחרת תחתיה ולהרמב"ן חסר לו מצוה א' מהמנין גם צ"ע שלא סקל אותה שם ויכנוס אחרת במקומה ע"ש וצ"ע מאד. אך איני עומד כעת בחשבון מנין המצות:
עוד כ' הרהמ"ח דין מנחת כהן והוא בר"מ פי"ב ממעה"ק והדינים כ"ה כל המנחות נקמצות (ע' השמטות) והקומץ קרב ע"ג המזבח והשיריים נאכלין לכהנים חוץ מכהן שהביא מנחה ואפילו מנחת חוטא של כהן ומנחת חינוך כו'. הכלל כל מנחה שהכהן מביא אינו נקמץ כלל וכליל כולו למזבח ודוקא כהן אבל כהנת היינו בת כהן ל"מ הנשואה לישראל אלא אפילו אינה נשואה כלל שהיא פנוי' או אלמנה או גרושה מנחתה נקמצת כמנחת ישראל והשיריים נאכלים דגזירת הכתוב כהן ולא כהנת אבל הנשואה לכהן אפילו בת ישראל הדין כך דאינה קריבה כולה מפני חלק האשה וא"י לאכול השיריים מפני חלק הבעל שהוא כהן ע"כ קומץ המנחה ומקריבין הקומץ ע"ג המזבח והשיריים מתפזרין על בית הדשן דאינה קריבה ואינה נאכלת. והנה הר"ם לא חילק כלל בין המנחות נראה דכל המנחות שוים הן מנחת סוטה והן מנחת נו"נ או מנחת חוטא הכל הדין כך באשת כהן וכ"ה דעת רש"י סוטה כ"ג אבל תוס' שם מביאים ירושלמי דד"ז אינו אלא במנחת סוטה שהבעל מביא (באכילה) [בשבילה] והיא מתכפרת הדין כך אבל מנחות אחרות היינו מנחת נו"נ ומנחת חוטא של האשה הדין כמו מנחת ישראל ונאכלת ע"ש ודעת הר"ם כדעת רש"י ובתוס' כ' הטעם לד' רש"י דמה שקנתה אשה קנה בעלה ע"כ אינה נאכלת אפילו בשאר מנחות על כל פנים לדבריהם אם יש לאשה מעות ע"מ שאין לבעלה רשות היא נאכלת והר"ם לא חילק כלל ובודאי יש לו ט"א. וארוסה ודאי דינה כישראלי' וכן לשון הר"ם הנשואות כו' לכהנים אם כן דווקא נשואה ולא ארוסה וכן ש"י דינה כישראלית אף על פי דלענין תרומה יש להם דינים כמו כהן כאן גזירת הכתוב אפילו ב"כ דינה כזרה רק נשואות לכהן דווקא מטעם התוס' או איזה לימוד לדעת הר"ם. וז"פ דחלל ה"ה כזר ומנחתו נאכלת דמה דנתמעט מתי' כהן חלל ג"כ נתמעט כמבואר בכל תו"כ. ונראה לפי המבואר בזבחים ור"ם כאן פי"ד דמנחה אינה באה בשותפות ומכל מקום הניח מנחה לשני בניו שמת קריבה ע"ש בש"ס דהוי נפש ול"ה שותפין דמקיבעא לא מכפרי רק מקופיא ומיקרי נפש ע"ש בש"ס דף ה' אם כן אם כהן הניח מנחה לבנו חלל או לשני בניו א' כהן וא' חלל כיון דלא קניא להו כלל ע"ש בש"ס אם כן הו"ל דאבוהו ואפילו לבנו א' והוא חלל מכל מקום דינה כמנחת כהן ואינה נקמצת והיא כליל ע"ג המזבח כמנחת כהן לגמרי ע"ש ותראה וע' לח"מ כאן פי"ד. וכהנת שנתערב וולדה בוולד ישראל דכ"א ס' כהן המנחות שלהם אין קריבים דלמא הוא ישראל ואין נאכלים דלמא הוא כהן נמי הדין דנקמצות והקומץ קרב והשיריים מתפזרים על בית הדשן כ"ה בר"ם כאן מש"ס דיבמות ע"ש ונראה דאם הוא חצי כהן וחצי ישראל וכבר ציירתי לך בח"ז דהיינו כגון שישראל בא על ח"ש וחב"ח דהוולד חצי ישראל מצד האב וח"ש מצד האם עאה"ע סי' ד' והוולד הזה היתה בת (ומצד חב"ח באם) וישראל בא עליה היא בת גיורת ואביה ישראל דכשרה לכהונה ע"ש ומצד ח"ש היא שפחה ועתה בא כהן על הבת. והנה מצד חב"ח הבן שילדה הוא בן כהן וה"ה כהן ומצד ח"ש הוא עבד והוי ח"ע וחצי כהן ואח"כ נשתחרר מחלק העבדות אם כן ה"ל חצי גר דהיינו ישראל וחצי כהן או קודם שנשתחרר דהוי ח"כ וח"ע והביא מנחה ג"כ אינו נאכל מפני חלק הכהונה ואינה כליל מפני חלק הזרות שהוא גר או עבד ג"כ הדין כן דקרב הקומץ לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן דאינה נאכלת מפני חלק הכהונה וז"פ. וכן טומטום כהן ואנדרוגינוס כהן דהם ס' אשה ג"כ הדין כן דהקומץ קרב והשיריים מתפזרין על בה"ד דהם ספק והו"ל כנתערבו וז"פ. ובתוס' סוטה מבואר שם בדבריהם דאם כהן הפריש מנחה עבור ישראל כיון דנתכפר לו ה"ל ישראל המנחה שלו נאכלת וה"ה איפכא אינה נאכלת דהכל אזלינן בתר המתכפר אך נשואות לכהן אע"ג דהאשה מתכפרת מכל מקום הבעל יש לו חלק ע"כ אינה נאכלת ע"ש. ובית הדשן כ' רש"י ביבמות דהוא מקום שנותנים שם תה"ד ובתוס' שם חולקין דנתפזרין במקום ששורפין ק"ק במזרחו של כבש ע"ש והוא ביבמות דף ק'. ובר"ם פט"ז כאן פוסק דהמתנדב שמן בפ"ע דקומצו ומקטיר הקומץ על האישים והשאר נאכל לכהנים כשירי המנחות והוא מפרק כל התדיר ע"ש אם כן בכהן המתנדב שמן הוא כולו לאישים כמנחת כהן ובספק הדינים כדלעיל במנחה דשוה למנחה עי' בזבחים שם. ומ"ש הרהמ"ח עבר ולא אכלה בטל מ"ע היינו אותו ב"א דמוטל עליהם ואפשר דאם אין הב"א אוכלים מאיזה הטעם המצוה על כל הכהנים כ"נ. ומבטל מ"ע כ' כ"פ לענין תשובה דינו ככל מ"ע. וזמן אכילת שירי מנחות הוא ליום ולילה עד חצות ועי' בסוף הספר יבואר אי"ה עלים מיוחדים זמן ומקום אכילת קדשים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |