מנחת חינוך/קלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לכבות אש כו'. עיין ר"מ שם פ"ב ומבואר דדוקא אם הוריד הגחלת וכיבה חייב הא בהורדה עצמה דממהר כיבוי פטור עי' בביצה כ"ב גבי מסתפק מן השמן שחייב משום מכבה ע"ש בתוס' ורא"ש דעתו דממהר כיבוי חייב. ולכאורה כאן דמבואר בש"ס דהוריד וכיבה נראה דהוריד לחוד ל"ה כיבוי ע' או"ח סי' תק"ב ותקי"ד ובה' שבת ס"י. ושוב בא לידי ספר מוצל מאש בשאלה (סימן נא) ראיתי שם שחקר בזה אמאי א"ח על הורדה ע"ש.
וגרם כיבוי וכן דבר שא"מ הוי כמו בשוי"ט ע"ש. וכ"ה בפ' כל התדיר דדשא"מ מותר בלאו זה אך פ"ר אסור.
והנה לשון הר"מ אפילו גחלת א' בס"פ כל התדיר בתחלה אמרינן שמואל סובר דא"ח על לאו זה רק אם כיבה כל האש על המזבח ולא נשאר אש כלל והא דאר"נ דהוריד גחלת וכיבה חייב היינו שאין שם אלא גחלת זו ע"ש אבל אם נשאר קצת אינו חייב דהוי כיבוי במקצת אך במסקנא לא קי"ל הכי ע"ש ע"כ כ' הר"מ והרהמ"ח אפילו גחלת א' והיינו שיש עוד אש מכל מקום חייב דכיבוי במקצת שמה כיבוי לפי המסקנא.
ופשוט דאין חילוק בין כיבה כל הגחלת או מקצת גחלת דאין שיעור לדבר להמסקנא.
ובס' הנ"ל הקשה על הר"מ למה לא מחלק בין מכבה כל הגחלת ובין המכבה מקצת גחלת כמו שם בגמ'. ודבריו תמוהין דאין הפי' מקצת כיבוי היינו חצי גחלת רק הפי' אם נשאר עוד אש עה"מ אפילו בהרבה פטור אבל לענין הדין אין חילוק בין גחלת או מקצת גחלת ובודאי חייבים על כל שהו וז"פ למעיין בש"ס דכיבוי במקצת הוא כמ"ש. ובתוספות זבחים שם כתבו דדוקא בהוריד גחלת וכיב' חייב אבל בפקעה מעל המזבח מעצמה דהדין הוא דלא יחזיר אם כן נגמרה מצותה וא"ח עוד על הכיבוי ע"ש.
ואש מחתה ואש מנור' שהכין למחתה או למנורה אפילו הוא עדיין בראש המזבח פטור אם כיבה כיון דאינתק למצותה לא הוי אש המזבח כ"ה מסקנת הש"ס ביומא.
ונראה דדוקא חיוב מלקות ליכא אבל איסורא איכא, וצל"ע בזה[1].
והלאו הזה ככל הלאוין שבתורה שלוקין עליהם לענין כל הדברים ונוהג בכל אישי ישראל חוץ מחש"ו.
וז"פ דתיכף שהבעירו האש עה"מ אף דלא קרבו כלל על האש מכל מקום חייב על הכביה ונראה ג"כ דאם זרים או פסולים לעבודה שהדליקו המערכות או שנתנו אש על המזבח כיון דעבדי איסורא ופסולה בודאי אין איסור לכבות כלל ואדרבא מצוה לכבות רק בנדלק בהכשר יש לאו זה כנ"פ:
- ↑ וכן נקט בפשטים וביאורים על התורה לרבי יעקב מוינא, שפירש מה שאמרה תורה (במדבר יז ב) ואת האש זרה הלאה כי קדשו, שקדשו הגחלים ואסור לכבות הגחלים מעל המזבח, וכן באש מחתה ומנורה. ולא מסתבר שכוונתו לדעת אביי ללישנא קמא. וכ"ע בערוך השולחן העתיד (סימן קג סי"ג) שאיסורא מיהא איכא. וברדב"ז (תמידין ומוספין פ"ג ה"ה) כתב שלא מסתבר שיהיה מותר לכתחילה לכבות אש שניתקה למצוותה. אך לא ביאר אם כוונתו שיהיה אסור לכתחילה מדאורייתא או מדרבנן. ובביאור רי"פ פערלא על סהמ"צ לרס"ג (ל"ת קפח) נקט גם כן כדברי רבינו שלא נתמעטו אלא ממלקות. אמנם בדברי המלבי"ם, המשך חכמה והגרי"ז במדבר שם מבואר שהוא התר גמור, שפירשו להפך מדברי ר"י מוינא שהותר לו לזרות האש הלאה כיון שניתקה למצוותה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |