מנחת חינוך/קלה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לבשל כו'. עיין ר"מ פי"ב ממעה"ק ואכתוב בקיצור כל המנחות הן קודם קמיצה והן לאחר קמיצה הן הקומץ והן השיריים אסור להחמיץ ואם עבר וחימץ לוקין מלאו דלא תעשה חמץ או מלאו זה כי שני הלאוים הם לתשלום הדינים דאסור להחמיץ הן מנחה קודם קמיצה והן הקומץ והן השיריים והן נחשבים ללאו א' עי' במנין המצות להר"ם בפתיחה לה' מעה"ק. והנה א"ח על המחמץ רק לאחר שנתקדשה בכלי אבל קודם שנתקדשה בכלי א"ח דאינה מנחה עדיין ע' ש"ס דמנחות דנ"ז ע"ב ובר"ם אינו מבואר זה בפי' כי ז"פ. ומבואר בש"ס ור"מ דאם הניח שאור ע"ג העיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליו לוקה דהנחת שאור היא המעשה כ"ה בר"ם ובש"ס איתא אר"א הניח שאור ע"ג עיסה כו' חייב עליה כמעשה שבת ומעשה שבת כה"ג מי מחייב כו' ומסקינן כמעשה צלי של שבת. וברש"י פי' דהכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמחייב בשבת כו' שהפך בה דשם איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך אבל כאן גבי חימוץ ליכא לפלוגי עכ"ל מבואר דבכ"ע חייב כאן וכ"נ מדברי הר"ם כאן אבל תוס' שם ד"ה ומעשה כ' דשאור ע"ג עיסה אין דרכה להחמיץ כולה אלא אותו צד שנוגע בשאור וגם אין חימוץ גמור דדמי למאב"ד לפיכך מדמי לי' וכו' בצד א' כמאב"ד לאו כלום הוא אם כן לדבריהם א"ח מלקות בכה"ג רק בנתחמץ מב' צדדין. אך דעת הר"ם נראה דהיא כדעת רש"י והנה הא דחשב כאן כמעשה כיון שהי' בתחלה ע"י מעשה עיין ר"מ סוף ה' כלאים גבי הי' לבוש כלאים דסובר כן ובמ"ל פ"ג מב"מ פלפל בד' הר"ם ובתוס' שבועות גבי צריך שהי' למלקות ואין כאן מקומו ועיין במשנ"ח מ"א באריכות. ולא נתבאר השיעור על כמה חייב כשהחמיץ אם על כ"ש או איזה שיעור ונראה דהשיעור בכזית כמ"ש כ"פ בח"ז דכ"ה דלא נתפרש שיעור מסתמא בכזית ומצטרף לשיעור אפילו ביותר מכא"פ דשיעור אכ"פ הוא רק באכילה ולא באיסור אחר. וח"ש בודאי אסור מן התורה דחל"א כמו בכל איסורים ואפילו יותר מכא"פ וכגון שהחמיץ כזית מן המנחה רק בפחות פטור. וחייב על חמיצה וכן חייב על כל עשיה שעושה כגון הלש חמץ או ערך חמץ או קיטף חמץ או אפאה חמץ חייב על כל עשייה מלקות כגון אם עשו הרבה ב"א זה לש וזה ערך וזה קיטף וזה אפה ואם א' עשה מתחלה ועד סוף אם התרו בו בכל עשיי' חייב על כל עשייה כמו נזיר שהיה שותה יין וא"ל אל תשתה אל תשתה ובחדא התראה חייב מלקות רק פ"א כי הכל הוא לאו א' ע' תוס' מנחות נ"ה ע"ב ד"ה אף אני. ומבואר בש"ס דהאופה לוקה שתים א' על עריכה וא' על אפיה וע' רש"י דאפילו גמר עריכה חייב ב' והתוס' פי' דאפה ועושה גמר עריכה חייב והר"ם השמיט ד"ז ועיין כסף משנה ולחם משנה שכ' דס' כס' התוס' אם כן ד"ז פשוט דאם עושה גמר עריכה חייב משום עריכה ג"כ ע"ש וזה הדין שחייב על כל עשייה מרבינן מקרא וזה הוי מחמץ אחר מחמץ שחייב ונ"פ דווקא בכה"ג דכ"א עשה עשייה כגון זה לש וזה ערך וזה קיטף וזה אפה חייב כאו"א אבל במחמיץ המנחה ובא השני והחמיץ ג"כ דנתן עלי' שאור וכדומה כיון דנתחמצה פ"א ל"ש כלל עוד חמץ דלא תוסיף תת כחה החימוץ השני כיון דהוא בל"ז חמץ. ואם א' לקח כזית מן המנחה והחמיץ ובא אחר ולקח עוד כזית מן המנחה והחמיץ וכן כמה אנשים כ"א כזית א' בודאי חייבים כולם וג"כ בכלל מחמץ אחר מחמץ כנ"פ. והנה הר"מ לא הביא אם חייב דווקא על לאו בחמץ גמור ולא בשיאור ולא בנוקשה או אפשר חייב בכ"ע. והנה בש"ס מבואר לר"מ דס"ל דעל שיאור לוקין בפסח הוי ג"כ חמץ לענין מנחות ולר"י דאין לוקין ל"ה חמץ וע' תוס' כאן ובפסחים פא"ע למ"ד דלוקין בפסח דאתרבי מקרא ה"נ גבי מנחות יש איזה ריבוי ע"ש. והנה לדעת הרי"ף פא"ע והר"ם פ"ה מהחו"מ עי' בראשונים ואחרונים שהאריכו בזה דפוסקים כר"י בשיאור דפטור בהכסיפו פניו:
והנה שיאור אליבא דר"י מבואר בחולין הטעם דפוטר או משום ספיקא דהוא ס' חמץ או דהוא ברי' בפ"ע ואינו לא חמץ ולא מצה אם כן להרי"ף והר"ם פטורים כאן בשיאור ודווקא בהכסיפו פניו כי אם נעשה כקרני חגבים פוסקים בזה דהוי חמץ גמור עיין בדבריהם. וחמץ נוקשה אחר בלא שיאור אם נאמר דחמץ נוקשה אין תולה בשיאור עי' אבן העוזר או"ח סי' תמ"ב ובפ"י בסוגיא שם תלוי אי פסקינן דנוקשה דאוריי' הוי כאן חמץ להתחייב ולמ"ד נוקשה דרבנן א"ח ע' במפ' לה"פ. ודווקא במנחה כשרה אבל מנחה שנפסלה באיזה פסול א"ח עוד על חימוצה דהוא גזירת הכתוב דעל מנחה פסולה א"ע בלאו זה ודווקא מחמץ אחר מחמץ דהפסול הוא משום חמץ גזירת הכתוב דחייב במחמץ אחר מחמץ אבל אם נפסלה מחמת ד"א א"ח על חימוצה. והנה בש"ס הוא אבעיא אם חימצה ואח"כ יצאה חוץ ואח"כ חזר וחימצה כגון אפאה וכדומה אי נאמר כיון דיצאה אפסלה לה אם כן א"ח על חימוץ אח"כ דהו"ל מנחה פסולה א"ד דפסול יוצא ל"מ מידי כיון דנפסלה מחמת חימוץ הראשון אם כן לא אהני כלל פסול יוצא והו"ל מחמץ וחייב וסליק בתיקו ע"כ אין לוקין וכ"פ הר"מ וכן אם חימץ הקומץ בראשו של מזבח ג"כ אבעיא בש"ס מי נימא אשר תקריבו א"ר והא אקרבה א"ד מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי וסלקא ג"כ בתיקו ואין לוקין וכ"פ הר"מ. אך לשונו צע"ק שכתב חימצה בראשו של מזבח כו' שנא' אשר תקריבו וכבר קרבה כו' נראה דפשיטא לי' מפסוק זה. ובאמת בש"ס הוא סברא דזה לא הוי קרבה כיון דמחוסר מעשה אך אין נ"מ לדינא. אך נתיישבתי דנ"מ לענין לכתחלה דאם היא כבר קריבה אפשר דאין איסור כלל להחמיץ. והנה אחר שהקטיר הקומץ והוצת האור ברובו בודאי הוי קרבה כבר עי' תוס' דנ"ז ד"ה אשר נראה דאף איסורא אין כאן דהתורה לא אזהר כלל ע"ז כנ"ל. והנה רוב מנחות הי' בהם שמן ואם נתן בהם מים ג"כ ונתחמץ דה"ל מ"פ עם מים ע' תוס' מנחות ותוס' פסחים פכ"ש ובאחרונים דמ"פ עם מים הוי נוקשה אם כן תלוי בפלוגתא אי נוקשה דאוריי' ה"ל חמץ וחייב כאן ואי נוקשה דרבנן פטור ועצל"ח ופ"י ופ"מ. ושער המלך כתב דאף דנוקשה דרבנן מכל מקום בנוקשה כזה היינו מ"פ עם מים לכ"ע דאוריי'. וה"ר מסוגיא זו ואין להאריך במה שהאריכו הם ז"ל. ומ"פ בלא מים ג"כ דעת התוס' כן יע"ש ומכל מקום משכחת חמץ גמור בכל המנחות כגון דנתן עליה מים והחמיצה קודם שנתן עליה שמן או שלקח קצת ממנה בלא שמן רק סולת וחימצה חמץ גמור והיינו לאחר שמדדו בעשרון שהיתה בכ"ש כמש"ל. ומבואר בש"ס אשר תקריבו ל"ל לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי ריה"ג רע"א לרבות לחה"פ לחימוץ ואח"ז מקשה הש"ס היאך מרבה ר"ע לחה"פ לחימוץ והא ס"ל לר"ע מדת יבש לא נתקדשה כו' שלח רבין משמי' דר"י כך הצעות המשנה ואיפוך ריה"ג א' לרבות לחה"פ לחימוץ ורע"א לרבות מנחת נסכים לחימוץ ולר"ע כיון דמדת יבש לא נתקדשה לא משכחה לה לחה"פ שיתחייב משום חימוץ אלא לאחר אפילו ולאחר אפילו ל"ש חימוץ ע"ש. והנה בודאי הלכה כר"ע מחבירו אם כן לא מרבינן לחה"פ לחימוץ. והר"מ כתב כאן המחמץ לחה"פ לוקה והוא תמוה דהוא דלא כר"ע בתר דאפכן ועיין בס' בה"ז ותי' כיון דלא נוכל לרבות לחה"פ לחימוץ אליבא דר"ע רק מחמת דמדת יבש לא נתקדש אבל הר"מ פ"א מהכה"מ הט"ז סובר דמ"י נתקדש אם כן משכחת לה לחה"פ לחימוץ ע"כ פוסק הר"מ כן וער"מ פ"ה מהתו"מ פוסק דלחה"פ לישתן ועריכתן בחוץ ומבואר בש"ס דמ"ד דלישתן ועריכתן בחוץ סובר דעשרון לא נתקדש והיאך פוסק הר"מ דעשרון נתקדש ולישתן ועריכתן בחוץ כבר עמד בזה הלחם משנה שם ועתי"ט פ' שהל"ח ועכ"פ צ"ל לדעת הר"מ דס"ל עשרון מקדש ומדד אותו בפנים אף על פי שלישתן ועריכתן בחוץ מכל מקום אם מדדו בפנים וחימץ חייב דאי בחוץ הקי"ל כ"ש אין מקדשין בחוץ אע"כ שעבר ועשה בפנים דנתקדש לפי שפוסק דמדת יבש נתקדשה אם כן שפיר משכחת לה חימוץ כה"ג וריבתה התורה לחה"פ לחימוץ אבל לר"ע דסובר מ"י לא נתקדש כלל לא משכחת לה כלל לחייב משום חימוץ אף אם נתנו לכ"ש מכל מקום אין כ"ש מקדש אלא הראוי לו. וער"מ פ"ג מפסולי המקודשים אבל לפי מאי דפוסק דעשרון נתקדש אם כן משכחת לה שנתקדש בפנים ואח"ז חימץ חייב על החימוץ ועל האפי'. ומבואר בש"ס דחד מרבה מנחת נסכים לחימוץ וחד מרבה לחה"פ לחימוץ ובתוס' כ' מאן דמרבה לחה"פ מודה דמרבינן מנחת נכסים ג"כ אבל דעת הר"מ אינו כן דכתב דמנחת נסכים אין בה מלקות דמ"פ הם ואם גיבלה במים הרי נפסלה קודם שנתחמץ עכ"ל. וזה מבואר שם בש"ס דמקשה למאן דמרבה מנחת נסכי' לחימוץ והא ה"ל מ"פ ומשני ר"ל דמגבלה במים וכשרה. והנה למ"ד דלא מרבינן מנחת נסכים סובר דה"ל מ"פ ואין מחמיצין דאם הי' מים פסול. ובתוס' כ' דכל המנחות דהי' בהם מעט שמן הי' מגבלה במים שלא הי' אלא לוג לעשרון אבל מנחת נסכים שהי' ג' לוגין לעשרון אינה מגבלה במים ופוסל אם נתן בה מים ומאן דמרבה מ"נ סובר דכשר במים ג"כ ועי' תוס' פסחים פכ"ש ותוס' מנחות נ"ד כ' דאין זה סתירה לדעת רש"י שסובר דמ"פ לחוד ג"כ מחמיץ אך אינו חייב כרת והוי נוקשה אם כן מאי מקשה הש"ס מ"פ הם וצריך ר"ל לומר דמגבלה במים הא בלא מים גם כן הוי נוקשה ונוקשה הוי חמץ לענין מנחות. דמקשה לר"י דאית לי' שיאור פטור ואפשר אף איסור תורה ליכא אם כן מקשה שפיר הא מ"פ הוה ליה רק נוקשה ופטור ע"ש מוכח דעת תוס' דנוקשה דמ"פ שוה עם שאור אף דבחולין אמרינן דשיאור ה"ל ספיקא לר"י או ברי' אם כן אפשר בנוקשה ה"ל דאוריי' גם לר"י. נראה דסברתם דכל נוקשה ה"ל דומיא דשיאור דפטור לר"י דל"ל חיוב בשיאור וגם אין חילוק בין נוקשה דנחשב במשנה דא"ע דא"ר לאכילה ובין נוקשה דמ"פ דמ"ד נוקשה הוא דרבנן ה"ל נוקשה דמ"פ ג"כ מדרבנן וגם שוה לשיאור. והנה הש"ס מתרץ דמגבלה במים נלענ"ד הפי' דמגבלה במים אם כן ה"ל מ"פ עם מים וה"ל חמץ גמור או למ"ד דמ"פ אין מחמיץ כלל אם כן עם מים ה"ל חמץ נוקשה ונוקשה אסור מן התורה או נוקשה כזה דמ"פ עם מים הוי דאוריי' ז"א די"ל דגם מ"פ ומים הוי נוקשה ולמ"ד דרבנן זה הוי ג"כ דרבנן אך דמתרץ דלפי הס"ד דמ"נ [אין] אסור כלל אם נתן בה מים אם כן לא משכחת חימוץ במ"פ לחוד ואי נתן קודם שנתן השמן או לקח סולת קצת ונתן מים והחמיצה הא בלאו הכי נפסלת תיכף כשנתן מעט מים קודם חימוץ אם כן א"ח על החימוץ כיון דנפסלה עיין ר"מ כאן. ומתרץ לו דמגבלה במים אם כן לא הקפידה התורה על מים כלל אם כן משכחת לה חימוץ מים על הסולת קודם שנתן השמן והחמיצה דמשום מים לחוד בלא החימוץ לא נפסלה כלל וחייב משום שהחמיץ מנחה כשרה או שלקח קצת סולת בלא שמן והחמיצה במים אם כן חייב. הכלל דהמתרץ מחדש דמים כשרים למ"נ ומשכחת לה חימוץ במים לחוד אבל מ"פ מעורב עם מים אפשר דהו"ל נוקשה ורק מדרבנן למ"ד נוקשה דרבנן והדברים ארוכים בס' האחרונים לה"פ ולא עיינתי בדבריהם כעת. וכן רוב מנחות דהי' בהם שמן אצ"ל דנתרבו לחימוץ כיון שהי' נותן מים ג"כ ה"ל מ"פ עם מים דאפילו אם נאמר מ"פ עם מים הוי נוקשה והוא רק דרבנן מכל מקום נתרבה באם נתן מים לחוד והחמיץ אחר שנתקדש בכלי. לפי העולה על זכרוני פלפלו בזה האחרונים אי שיאור דינו כנוקשה וגם מ"פ עם מים אי הוי נוקשה הוא מן התורה דאי דרבנן לא א"ש הסוגיא דהכא ולפמ"ש אין ראי' מהסוגיא כנלע"ד. והנה לפ"ד התוס' שכתבו למ"ד דלא מרבינן מנחת נסכים כיון דמוגבל עם הרבה שמן ג' לוגין לעשרון לא הי' נותן מים ומים פוסלין אותה ול"מ חימוץ וכ"פ הר"ם אם כן לפ"ז צ"ע למה נקט הר"ם דווקא מ"נ הא מנחת חביתין נמי הי' ג' לוגין לעשרון וכן מנחת חינוך לדעתו פ"ה מהכה"מ ועמ"ל שם ואי"ה יתבאר לקמן. אם כן כיון דהי' ג' לוגין לעשרון לא היו נותנים מים ול"מ חימוץ ולמה נקט הר"ם דווקא מ"נ ועל הש"ס ל"ק דהוא מרבה מ"נ אם כן הכל בכלל ומאן דמרבי לחה"פ אינו אומר בפי' דמ"נ לא אדרבא דעת התוס' דהכל מודים דמרבי מ"נ אבל על הר"ם צ"ע [שוב נתיישבתי דל"ק כלל דמנחת חביתין ומנחת נסכים נאמר בתורה מרובכת ודרשינן שיהי' חלוטה ברותחין כמש"א אח"ז בס"ד. אם כן הי' מים כשרים ומשכחת לה חימוץ ע"כ הדין דווקא במ"נ וז"פ] והר"ם סיים בכאן דאם גיבלה ביין של נסכים הם מ"פ והוא תמוה מה ענין לגיבול היין ה"ל לומר אם גיבלה בשמן והיין היו מנסכין ע"ג השיתין וכמדומה שבנוב"י מה"ק הרגיש בזה. וע' מנחות נ"ד תוס' ד"ה אין כ' באה"ד דלר"ת מ"פ אין מחמיצין כלל רק מ"פ עם מים וכן מוכח כו' דאר"ל מגבלה במים וכשירה פי' כיון דאיכא מים בהדי שמן כו' ולפמ"ש אין ראיה כיון דמגבלה במים י"ל הפי' דהחמיצה במים לבד כמש"ל אך זה צריך אריכות לבאר. והנה לאו זה נוהג בכל אישי ישראל כמו כל הלאוין שיש בהם מלקות ומ"ש הרהמ"ח ואצ"ל כהן א"י מאי כ"ש איכא דכולם שוים בלאו זה חוץ מחרש שוטה וקטן ולכל הענינים הנ"ל ככל לאו שבתורה וכתבנו כ"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |