מנחת חינוך/קכח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להקריב כו'. עיין ר"מ פ"ח מה' שגגות והדיני' כ"ה כל חטא שחטא שחייבים על שגגתו חטאת קבוע למעוטי עויו"ר ואשם רק דוקא חטאת קבוע ונסתפק לו אם שגג בחטא זה חייב בא"ת ומגין עליו מן היסורין עד שיוודע לו שחטא בשוגג ויביא חטאת קבוע ואם יוודע לו שלא חטא לא יביא וקודם שיוודע לו מצוה להקריב קרבן זה ודוקא אם בשעה שעבר היה שוגג ואח"כ נסתפק לו אם עבר בשוגג חייב ק"ז אבל אם אכל ס' איסור במזיד א"ח קרבן וז"פ. וע' תוס' כריתות י"ז ד"ה ספק. וא"ח א"ת רק בח"א משני חתיכות כגון הי' לפניו חלב ושומן ואכל א' מהן וא"י איזה אכל חייב או אשתו ואחותו עמו בבית והדומה אבל ח' א' ס' חלב ס' שומן פטור מא"ת ויש ג' טעמים בכריתות פ"ד. והר"מ פסק הטעם דצ"ל אקבע איסורא ובב"ח הא' ודאי אסור אבל בח"א דאפשר אין כאן איסור א"ח א"ת. ולהך טעמא מבואר שם בש"ס אם הי' ב"ח ובא נכרי ואכל את הראשונה וישראל את השני' אף דבשעה שאכל לא הי' רק ח"א מכל מקום כיון דהי' מתחלה אקבע חייב וכ"פ הר"מ כאן ועיין כ"מ ולחם משנה מאין יצא להר"מ לפסוק כטעם אקבע איסורא ועמש"ל במצות פהעדש"צ. ואם היה ב"ח והא' הי' כזית ובא' ח"ז ואכל הכזית וא"י אם היה איסור או היתר דעת התוס' דזה ל"ה איקבע כיון דלא הי' ודאי כזית איסור וכן אם הי' ח' איסור וספק אם הי' בו כשיעור פטור ודעת הר"מ דס' הי' כשיעור הוי איקבע איסורא וכן כזית ומחצה כיון דעכ"פ הי' איסור עלח"מ ואם היה לפניו ש"ח א' חלב וא' שומן וא"י איזה אכל וגם מסופק אם אכל כזית דיש ס"ס דלמא אכל היתר את"ל איסור שמא פחות מכזית. דעת תוס' שם די"ז ד"ה מדסיפא דחייב אשם אפילו בס"ס דפי' המשנה כן. ולכאורה תימא מן התורה לפרש המשנה כן הא בכה"ת ס"ס לקולא. ואפשר כיון דחד בחד אקבע איסורא ל"מ ס"ס עש"ך ביו"ד דיני ס"ס ומצאתי כן בשער המלך הט"מ כ"כ בכוונת דהתו"ס. אבל מד' הר"מ שפי' המשנה דלא קאי אדלעיל דעתו דבס"ס אינו מביא א"ת עלח"מ וער"מ חשיב דברים שא"ח עליהם כגון חלב הכוי או ס' נדה או ס' שאר. הכלל כיון דלא נקבע איסור פטור וע"ש בר"מ דאם אכל ח' וא' אומר חלב הי' ואחד אומר ל"ה חלב חייב בקרבן. נראה מד' הר"מ אף אם לא הי' אלא ח"א וא' אומר חלב וא' אומר ל"ה חלב מכל מקום ה"ל אקבע איסור דנקבע ע"י העד והראב"ד השיגו דזה לא הוי אקבע רק בא"ל ע"א אותה ח' של חלב שהיתה עם השומן כו'. והכסף משנה כ' דאפשר גם דעת הר"מ כן. ומכל מקום דעתו בדעת הר"מ דה"ל אקבע עפ"י ע"א. ועיין בשב שמעתתא להקצה"ח פלפל בזה ודיני ע"א בהכחשה אין כאן מקומו. והבא על ס' מקודשת [פטור] דלא נקבע האיסור ועל ס' מגורשת חייב דאיקבע האיסור ועיין בכתובות ומיירי כגוונא דליכא משום חזקת א"א דאל"ה בחטאת קאי רק דאיתרע החזקה ומכל מקום אקבע איסורא חשיב ע' בסוגיא דשנים אומרים כו' באריכות.
וע"ש בש"ס די"ח דהשוחט א"ת בחוץ ר"מ סובר חייב א"ת דה"ל ס' דא"ת הוא ס' והוא ס"ל ל"ב אקבע איסורא וחכמים פוטרים דלא אקבע איסורא ובודאי ה' כחכמים דפסקינן דבעינן אקבע איסורא והר"מ אינו מביא כאן ד"ז וער"מ פח"י ממעה"ק ה"י וז"ל שם א"ת וחטאת העוף הבאה על הס' שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור עכ"ל. ויצא לו ד"ז מכאן ועיין כסף משנה שם ובשם הר"י קורקס דאף דכאן אינו מבואר רק א"ת ולא חטאת העוף כיון דטעמא משום דלא אקבע איסורא ה"נ חטאת העוף וא"ת דנקט משום דשכיח ע"ש. והראב"ד בהשגות כ' עליו א"א לא ידעתי מאין הוציא זה. ואני מצאתי בתוספת' דזבחים חטאת העוף הבאה על הס' והקריבה בחוץ חייב א"ת. א"ת שהקריב בחוץ חייב חטאת כו' אף על פי שנראית זרה היא מתוקנת כו'. והכסף משנה תמה על הראב"ד דדברי רבינו הם ש"ס מפורש כאן והתוס' אתיא כר"מ דלא בעינן קביעותא לאיסורא ואנן קי"ל כרבנן עכ"ל. והנה לשיטתו דהתוס' אתיא כר"מ לא כ' טעם התוס' לחלק בין חטאת העוף דחייב א"ת ובין אשם דחייב חטאת דכאן בש"ס נראה דבאשם חייב אשם למאן דלא בעי קביעותא לאיסור. ולדידי ק"ל על הר"מ דפוסק דפטור היינו כחכמים דכאן הא כ' התוס' הא דחכמים פוטרי' לאו היינו חכמים דפליגי על ר"מ לקמן בפ' המביא וס"ל אם נודע הס' קודם שנשחט האשם ירעה כו' דא"כ הקדש גמור הוא וחייבים בחוץ אלא חכמים היינו דס"ל כר"מ דאם נודע לו עד שלא נשחט תצא ותרעה בעדר. אך ר"מ סובר כ"ז שלא נודע לו הוי הקדש והשוחטו בחוץ חייב אשם דל"ב אקבע איסורא וחכמים סוברים דבעינן אקבע איסורא ע"ש בדח"י תוסד"ה וחכמים על כל פנים לחכמים דבפ' המביא דסברי דירעה הוי הקדש גמור וחייב בחוץ. והר"מ פ"ד מפסולי המקודשים הי"ט כ' הביא א"ת ונודע לו כו' ירעה כו' ופוסק כרבנן דפ' המביא אם כן אמאי פוטר הכא בשוחט בחוץ ואם כי גברא אגברא קרמית אפשר דרבינו סובר שלא כדעת התוס' מכל מקום סברת התוס' נכונה מאוד כיון דהוי הקדש אמאי לא יתחייב השוחט בחוץ. והנה אפ"ל דכוונת הראב"ד כ"ה אך מלשונו לא משמע כן. והנה לפי ס' התוס' דלרבנן דסברי אם נודע הספק תרעה הוי הקדש וחייב נלע"ד דחייב חטאת דהוא הקדש ממש אם כן הוי כמו ששוחט שאר קדשים בחוץ וכ"ז בא"ת דמבואר בש"ס דטעמא דרבנן דסברי תרעה מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש לי' ופירש"י דלבו נוקפו שמתירא מספק חטא אבל בחטאת הבא על הס' ונודע הס' שא"ח מודים חכמים לר"מ שם דאינו קדוש כלל ותצא ותרעה בעדר (והוא בדרך השאלה לעוף והיינו דה"ל חולין) אם כן כיון דהוי חולין בנודע אם שחטו בחוץ תלוי בפלוגתא דר"מ וחכמים כאן דלר"מ דסובר ל"ב איקבע חייב א"ת כמו בשוחט א"ת לדעת ר"מ דסובר דאם נודע תצא ותרעה בעדר מכל מקום קודם שנודע חייב א"ת ה"נ אבל חכמים דסברי בעינן אקבע פטור מכלום כיון דלא אקבע כלל. אם כן נראה דהתוס' סברי כר"מ בחדא ופליגי בחדא היינו דהתוס' סברי דל"ב איקבע. ע"כ השוחט חטאת העוף הבא על הס' בחוץ חייב ורק א"ת כיון דבאמת הוא רק ס' ול"ב אקבע חייב באשם כמו שסובר ר"מ בש"ס דידן אבל בזה דתצא ותרעה בא"ת סברי רבנן כר"מ דאם נודע תרעה עד שתסתאב אם כן ה"ל הקדש גמור וחייב חטאת בהשוחט בחוץ ודברי הר"מ בחטאת העוף ניחא דפוסק דפטור דהוא סובר דבעינן אקבע אבל בא"ת דבריו צ"ע. ודעת הראב"ד בא"ת ניחא כיון דלרבנן הוי הקדש חייב חטאת אך בחטאת העוף ד' צ"ע כיון דבעינן אקבע ה"ל להיות פטור. ומה שי"ל עפ"י ס' התוס' בחטאת העוף פטור לגמרי כרבנן דבעינן אקבע ובא"ת חייב חטאת כיון דגמר ומקדיש כמש"ל. והתוס' ס"ל דלא בעינן אקבע אם כן בחטאת העוף חייב אשם ובאשם כיון דהוי הקדש דלבו נוקפו ח"ח בשוחטו בחוץ. ומצאתי בשו"ת ח"צ סקע"ג מביא ד' הראב"ד ודרך בדרך אשר כתבתי ע"ש מ"ש ישוב לד' הראב"ד.
וכ"ה דמחייב הרבה חטאות על ודאי כן חייב הרבה אשמות על ס'. כיצד כשם שאם אכל חלב ודם ונותר כו' היינו מהרבה שמות בהעלם א' חייב הרבה חטאות כן אם נסתפק לו אם אכלן או אכל החתיכות היתר שעמהן חייב הרבה א"ת. וכן אם נסתפק לו בחתיכה שיש עלי' הרבה איסורים בגוונא דאחע"א דחייב הרבה חטאות כמש"ל. ה"נ בנסתפק לו אם אכל זו או ח' היתר שעמה חייב כמה אשמות כמספר האיסורים וכן כמו שידיעות ודאי מחלקות לחטאות שאם הי' ידיעה בינתיים חייב עכאו"א אף שהיו מש"א כמו כן ידיעות ס' מחלקות לאשמות כגון שאכל חאמב"ח ונולד לו ס' ואח"כ אכל עוד ונולד לו ספק חייב כמה אשמות דהדין שוה כמו חטאת. אך בחטאת דהחטא ודאי צריך ידיעה ודאית וכאן באשם דהחטא הוא על הס' ידיעת ס' הוי ידיעה וכן אם הי' בהעלם א' אך דנודע וחוזר ונודע מחייב כמה אשמות. הכלל בדינים אלו שוה לחטאת וא"צ לכפול עוד והוא מבואר בר"מ כאן מהש"ס וכמו שיש ידיעה לח"ש בחטאת כן ה"נ באשם. ונ"פ דטעה בד"מ ועשה מצוה דפטור מחטאת ה"נ פטור מאשם כיון דא"ח חטאת על הודאי א"ח א"ת על הספק וכן רשע לא"ד כמו שהדינים בחטאת שהבאתי לעיל ה"נ. וע' תוס' דח"י כ' דאם אינו שב מידיעתו אינו מביא ה"ה לענין רשע הכל כמ"ש גבי חטאת ונשתנה דין קרבן זה מכל הקרבנות דכל הקרבנות אף שעבר עליהם יה"כ חייב להביא אחר יה"כ ואין יה"כ מכפר על חיוב הקרבן אבל אם נתחייב באשם תלוי בין אם נולד לו הס' קודם יה"כ ולא הביא עד שעבר עליו יה"כ או נולד לו הס' לאחר יה"כ על העבירה שעבר קודם יה"כ פטור להביא א"ת אחר יה"כ דיה"כ מכפר כפרתו ודוקא אם אינו מבעט ביה"כ אז יה"כ מכפר אבל אם הי' מבעט ביוה"כ דאינו מאמין דיוה"כ מכפר אינו מכפר וחייב להביא א"ת אחר יה"כ וכ"ז נלמד מקרא בכריתות ומבואר בר"מ כאן פ"ג. ואם אכל ביה"כ עם חשיכה ח"ש מחתיכה ובעיה"כ אכל ח"ש השני מאותה ח' ונסתפק לו אם חלב או שומן והכזית הי' נאכל תכא"פ חייב להביא א"ת אחר יה"כ. ול"א דעל ח"ז הראשון כיפר יה"כ. וגם מבואר בש"ס דיה"כ הוי ידיעת ס' מכל מקום חייב דאין יה"כ מכפר כלל על ח"ש אם כן ל"ה ידיעה כ"ה בש"ס דכריתות דאין יה"כ מכפר על ח"ש אם כן מצטרף וזה מבואר במ"ל כאן. ומבואר דאין חייב על יה"כ א"ת באינו מבעט ומבואר בר"מ כאן ואי"ה לקמן בפ' אמור במצוה שט"ו דיני יה"כ יבואר. וע"ש עוד הרבה חקירות בדיני א"ת ושייכים לכאן ואין לכפול.
והנה באוכל חמב"ח ונולד לו הספק ומסופק ג"כ אם עליו עבר יה"כ או שאכל כזית יה"כ בה"ש ונולד לו אח"כ הספק ויש ס"ס דלמא דהיתר אכל או עבר עליו יה"כ דכיפר לו וכן בה"ש דלמא יום הוא וכיפר לו. מכל מקום נראה דחייב א"ת אע"ג דמסופק אם הוא חייב א"ת מכל מקום חייב כיון דהתורה גזרה שחייב על הס' חייב גם על ס"ס כמו ס"ט ברה"י דאפילו בס"ס כל שאתה יכול לרבות ספיקות הרבה טמא עפ"ז דטהרות ור"מ פח"י משאה"ט. והטעם מבואר בתוס' ב"ב כיון דהתורה אסרה הס' מ"ל ס' א' או ספיקות הרבה וסברא זו מבוארת כ"פ בראשונים ומובא כ"פ בח"ז אם כן כאן נמי דהתורה חייבה על ס' חיובה אפילו על ס"ס אם כן נכונים מאוד דהתו"ס שהבאתי לעיל שכתבו דס' אם אכל חלב וגם ס' אם הי' כשיעור שחייב והקשינו הא ס"ס מותר בכה"ת דז"א דכאן כיון דהתורה חייבתו על ס' ל"מ אפילו ס"ס ודלא כהשעה"מ שהבאתי לעיל מחמת אתחזק איסורא. ולענ"ד הדברים ברורים לכ"ע דחייב א"ת בס"ס כיון דהתורה חייבתו על ס' וז"פ. וע"ל במצות יה"כ כתבתי דאם אכל חלב ונסתפק לו אח"כ אם הי' בקטנותו או בגדלות חייב ג"כ דל"מ ס"ס כנל"ב בעזה"י. וגם מבואר בראשונים כמו דס"ס ל"מ במקום דהתורה אסרה כמו כן ל"מ רוב והיא סברת הש"מ ב"מ גבי עשירי ודאי אם כן ה"נ ל"מ רוב לענין א"ת והיאך מ"ל רוב בא"ת תצייר בשכלך ותן לחכם. והקרבן הזה הוא איל בן שני שנים כמ"ש במצוה הקודמת וגם צריך שיהא בשני שקלים כמו אשם מעילות ע"ש ותלמד לכאן. וחייבי א"ת ג"כ אין ממשכנין כי ח"ח ואשמות אין ממשכנין וע' מש"ל בשם תוס' ר"ה דאם לאחר שעבר על ב"ת ממשכנין גם ח"ח ואשמות. ורגלים בלא שנה או שנה בל"ר עוברים ויבואר אי"ה במקומו. אך כאן אם עברו עליו ג"ר כסדרן אין ממשכנין כיון דהי' יה"כ בנתיים אם לא שהי' מבעט וז"פ. והנה כל אישי ישראל חייבים באשם כמ"ש הרהמ"ח מכל מקום יש שא"ח א"ת. ב"ד שהורו ונסתפק להם אין מביאין א"ת וגם כהן משוח אינו מביא א"ת והוא בהוריות ובר"מ כאן פי"ב ופט"ו ועלח"מ פי"ב אבל נשיא מביא כשאר כל ישראל. ואם החטא הי' קודם שנתמנה למשוח ונולד לו הס' לאחר שנתמנה חייב דאזלינן בתר החטא עי' ר"מ כאן פט"ו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |