מנחת חינוך/קכז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לשלם כו'. דיני המצוה הם במס' מעילה ובר"מ הל' מעילה ואכתוב שרשי הדינים בקיצור. אסור להדיוט להנות מקדשי השם בין מקדשי מזבח בין מקדשי בה"ב והנהנה מש"פ מעל ומקדשי המזבח דוקא קדשי קדשים מעל כגון חטאות ואשמות וכדומה אבל קק"ל כגון שלמים וכדומה אין מועלים בהם בחייהם רק אם נשחטו ונזרק הדם כיון דהאימורים הם לאישים ה"ל קדשי קדשים ומועלים באימורים עד שיצאו לבית הדשן ובקדשי קדשים מועלים בחייהם אבל אם נשחט ונזרק הדם אין מועלים בבשר כיון דהותר לכהנים וכל שיש בה היתר לכהנים אין מועלים ועיין ר"מ ותראה הרבה דינים איזה יש היתר וא"צ להאריך בזה. ובאימורים מועלין לעולם עד שיצאו לבית הדשן דלא גרעי מאימורי קק"ל ובקק"ל דאין בהם מעילה בחייהם דוקא מעילה אין בהם אבל איסור תורה יש להנות בהם כ"כ תוס' בנדרים ובתמורה ורש"י פסחים הובאו במ"ל פ"ב. ודם שחיטה בעזרה אפילו בקדשי קדשים אין מועלין דגזירת הכתוב הוא שאין מועלים בדם שחיטה אפילו לפני כפרה דלא נעשית מצותו עדיין עיין במעילה ובחולין סוף כל הבשר אבל המקיז דם לבהמת ק"ק כיון דהוא מחיים וא"ר לזריקה מועלין בדם הזה מן התורה כ"ה בר"מ וברש"י ברכות ל"א ושם בתר"י. והנה הא דאין מועלין בדם שחיטה אפילו קודם זריקה דעת הצל"ח שם בברכות דאתמעט דוקא ממעילה אבל איסור דאורייתא איכא להנות קודם זריקה ואפילו בדם קק"ל איכא איסורא דאורייתא אך אין מעילה אפילו בדם ק"ק ע"ש ולאחר זריקה כיון שנעשית מצותו אין מועלין ואפילו א"ד ליכא ומבואר במשנה דאלו ואלו היינו בין דמים הפנימיים ובין דמים החיצוניים יוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננים וכו' ומועלים בהם. וכתבו התוס' בפסחים וביומא ובכ"מ דמעילה זו לאחר שיצא לנחל קדרון הוא רק מדרבנן ומדברי הר"מ כאן נראה דמועלין מן התורה והראב"ד בהשגות כ' שאינו אלא מדרבנן וע' תוס' יומא נ"ט ע"ב ד"ה הוא שמביאים דעת ר"ח דאחר שיצא לנחל קדרון מועלין בו מן התורה דהב"ד מקדישים אותו וע"ש שדחו דבריו וכפי הנראה דהר"מ ס"ל כן ובזבחים מ"ה מביאים התוס' ג"כ ד' ר"ח ודחו דבריו. ואין מועלין בקדשי מזבח רק בקדשי ישראל אבל קדשי מזבח של עכו"ם אף שנודרים נו"נ היינו עולות כמש"ל מכל מקום אין מועלים בהם מן התורה ואסור להנות בהם מד"ס כ"פ הר"מ כאן ספ"ה ופוסק כר"ש בש"ס דילן וע' כ"מ הטעם דפוסק כר"ש. ומבואר בנדה מ"ו דאפילו למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא לענין נדרים והקדשות וחייבים על הקדשו מכל מקום בשוגג א"ח מעילה דהוא גזירת הכתוב דא"ח על הקדשו קרבן והר"מ פי"א מה' נדרים פוסק דמופלא סל"א דאורייתא ואם הקדיש ובא הגדול ונהנה לוקין אך ד"ז דבשוגג א"ח קרבן מעילה על הקדש של מופלא אינו מביא הר"מ לא בה' נדרים ולא כאן בה' מעילה וצ"ע. וכבר עמד בזה המ"ל בה' מעילה שם. והנה על קדשי בה"ב ג"כ חייבים מעילה ואף קדשי עכו"ם לב"ה יש חיוב מעילה דלא נתמעטו אלא מקדשי מזבח אך על הקדש קטן מופלא א"ח אף בבה"ב ג"כ כמ"ש דנתמעטו לגמרי מקרבן ועיין ר"מ פ"א דערכין בלחם משנה הקשה על הר"מ דפוסק כאן דקדשי בה"ב בעכו"ם מועלין בהם הא דעת הר"מ שם דאין מקבלין מהם לבה"ב ואם אמר לשמים נדרתי נגנז אם כן אין מועלין ע' בש"ס דערכין והיאך פסק כאן דמועלין ע"ש מה שפלפל. ובכלל קדשי בה"ב הם חרמי שמים עיין ר"מ פ"ו דערכין כו' ויש להם פדיון לחרמי שמים כמו קדשי בה"ב ויש עוד חרמי כהנים והם אין להם פדיון אלא נתנים לכהנים וכ"ז שהם בבית הבעלים הרי הם הקדש לכל דבריהם נתנן לכהן הרי הם כחולין כמבואר שם בר"מ וע' רש"י ערכין ותמורה דחרמי כהנים כ"ז שהם בבית הבעלים מועלים ומובא במ"ל פ"ה והר"מ אינו מביא זה בפירוש וסמך אמ"ש פ"ו מהל"ע שם דהם כהקדש לכ"ד ומועלים ג"כ דנכלל בזה ואם חרמים שייך בעכו"ם יבואר במקומו אי"ה.
וא' קדשי מזבח ואחד קדשי בה"ב מצטרפין למעילה ואם נהנה בש"פ מכולם מעל והמעילה מצטרפת לזמן מרובה אם נהנה היום בח"פ ונהנה לאחר כמה שנים בח"פ בהעלם אחד מצטרפת לפרוטה ומעל. ואין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע אבל הנהנה מן ההקדש המחובר לקרקע כגון שדר במערת הקדש וכיו"ב במחובר לקרקע א"ח מעילה ובתלוש ולבסוף חברו כגון בית פוסק הר"מ כאן דאם הקדיש בית בנוי הדר בה לא מעל ואם הקדיש עצים ואבנים ובנה בהם בית הדר שם מעל וע' כ"מ והוא בפ"ה כאן ובמ"ל עמד על הר"מ שסותרים דבריו שכתב בפ"ו מהל"ע ה"ל ז"ל המשכיר בית לחבירו והקדישו ה"ז קודש ופקעה השכירות והדר בה מעל מבואר בדבריו דאף הקדיש בית בנוי מועל הדר בה והניח בצ"ע וגם הלחם משנה בהלכות ערכין עמד בזה. המקדיש עבדו אין מועלין בו דאיתקש לקרקעות ואפילו בשערו העומד לגזוז מפני שמשביח במחובר ה"ל כמחובר ואין מועלין. ונראה דאפשר הרבה דברים שנתמעטו ממעילה כגון המחובר לקרקע וכדומה כל שאינו מפורש דאסור להנות רק מדרבנן לא אתמעטו רק ממעילה אבל מכל מקום איכא איסורא דאוריי' להנות כמו שלמים שכתבנו לעיל דאף דאין מועלין מכל מקום אסור מן התורה וצ"ע בזה ובהרבה דברים שמבואר שפטור ממעילה אם יש איסור תורה או לא וע' מש"ל בשם הצל"ח ועיין ר"מ פ"ו מה' ערכין הי"ז כ' המקדיש כו' והי' בהם עבדים הרי גופם קודש ואסור להנות כו' אינו מבואר אי אסור מן התורה או דרבנן ומצד הסברא נ"ל דהוא איסור תורה. ומצאתי בשער המלך פ"ג מה' אישות ה"ג פיסקא המתחלת ותו מביא בשם ס' מוצל מאש ליישב דעת הר"מ פ"ו מהל"ע במ"ש דהמקדיש בית מעל השוכר דהוא תמוה דהא פסק כאן דאין מעילה בבית שבנאו ואח"כ הקדישו ומביא בשם הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' רכ"א אע"ג דאין מעילה איסורא איכא וכוונת הר"מ שכתב דמעל היינו איסור מעילה ע"ש נראה דסברתם דמה"ת נאסר דעל דרבנן לא הי' כותב הר"מ סתם מעל כ"נ. ועוד על דרבנן א"צ להביא ראיה מרשב"א דמפורש להדיא בתוספתא הובאה בכ"מ כאן ומובא שם בשער המלך דהדר בצל מערה דהיינו מחובר מעיקרא לא נהנין ולא מועלין מבואר דאין נהנין ע"כ דעת הרשב"א דאיסור תורה איכא כנ"ב. ובשער המלך שם מחלק חילוק נאה הא דתלוש ולבס"ח הוי כתלוש ומועלין היינו במעילה ע"י הוצאה מרשות לרשות דזה ילפינן מע"ז ע' תוס' מעילה י"ח ע"א ד"ה ואומר וכו' ובע"ז הוי הוצאה מרשות לרשות ושם תלוש ולבס"ח הוי כתלוש ה"נ במעילה אבל בנהנה לחוד בלא הוצאה מרשות לרשות זה לא ילפינן מע"ז רק מסוטה ומתרומה הוי תלוש ולבס"ח כמחובר ואין בו מעילה ובזה מיישב קושיא הנ"ל דדברי הר"מ סותרים כאן פסק דאין מועלין ובה' ערכין פוסק דמועלין ומחלק כהנ"ל ע"ש ודבריו נכונים.
ומועלין בגידולי הקדש כגון שהקדיש שדה וגדלו עשבים בתוכו או הקדיש אילן והוציא פרי מועלין בפירות ובעשבים אבל מה שאינו גידולי הקדש כגון הקדיש בור ונתמלא מים אין מועלין במים ע' בב"ב ע"ט כ' הר"ש והתוס' דל"א דחצר הקדש קונה להקדש דחצר מטעם יד ואין יד להקדש אם כן לדבריהם אפילו איסור דאורייתא ליכא דאינו הקדש כלל מן התורה ובתי"ט במעילה תמה ע"ז הא חצר מטעם שליחות ג"כ ויש שליחות להקדש דהנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו והרמב"ן בב"ב כ' אף אי נימא דיש חצר להקדש מכל מקום כיון דלא נתקדש בקדושת פה רק מאלי' הוא ע"י שנקנה להקדש אין בו מעילה ולדבריו אפשר דיש איסור תורה כמש"ל. ובקצה"ח סי' ר' פלפל בד' הרמב"ן וד' התי"ט וע"ש בנה"מ. ויש דברים שאדם נהנה בהם ולא יפגמו המשתמש בכלי זהב טהור דאין דרכם ליפגם הנהנה בש"פ מעל אפילו לא נפגמו ויש דברים שדרכם ליפגם כגון בגדים וכדומה א"ח אלא אם כן נהנה ובאותו הנאה פגם מן ההקדש ש"פ, והנאה ג"כ ש"פ. נהנה בח"פ ופגם בח"פ לא מעל עד שיהנה ש"פ ופגם מן ההקדש באותו הנאה ש"פ עיין ר"מ פ"ו דינים אלו בפרוטרוט ונהנה לחוד או פגם לחוד א"ח. ונראה ג"כ דעכ"פ איסור תורה איכא הן ליהנות והן ליפגם להזיק הקדש אף שא"ח מעילה ע' פסחים כ"ו תוס' ד"ה שאני כתבו דאם נהנה מן הקדש שלא כדרך הנאתו מכל מקום כיון דילפינן חטא חטא מתרומה דינו כתרומה אף דלא כתיב אכילה בגופו ועיין בשער המלך פרק ה' מיסה"ת פלפל באריכות ובמ"ל שם פלפל בד' הר"מ כאן בדין דצל אילן או שובך ובשער המלך הקשה דהר"מ פוסק כאן דהמקדיש בית בנוי אין מועלין דהוי כמחובר איך מביא אביי בפסחים כ"ו ראיה דלא אפשר וקמכוין שרי מריב"ז דהיה יושב ודורש כ"ה בצלו של היכל הא מבואר בש"ס ור"מ פ"ח כאן דבהמ"ק כשהיו בונין היו בונין בחול ואח"כ היו מחללין עליו מעות הקדש כדי שלא לבא לידי תקלה אם כן המקודש ה"ל בנוי ואח"כ הקדיש וה"ל מקדיש בנוי דאין מועלין ואין איסור הנאה רק מדרבנן ובאה"נ דרבנן שרי כמבואר בש"ס גבי אומנים ע"ש אם כן מאי מייתי אביי ראיה מריב"ז. ולפמ"ש דאפשר במחובר אין בו מעילה אבל איסורא דאורייתא איכא ניחא אך כיון דמדבריו נ"פ דאין בה איסור תורה צל"ע בזה כמ"ש. ואפשר דקושיתו ראיה לדבריו דאיכא איסור תורה וע"ש בה' מעילה מה שתירץ. וקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה דהוי דבר שאין בו ממש רק איסורא דרבנן איכא ע' פסחים כ"ו ודוקא שהי' בהיתר רק הוא נהנה מהם כגון נרות שהדליקו במקדש והוא נהנה אינו מועל ע' בש"ס דאשה היתה בוררת חטים לאור בית השואבה ע' תוס' שבת ר"פ במה מדליקין אבל אם לקח פתילה של הקדש בודאי מועלין כ"כ המ"ל פ"ח מהכה"מ ה"ו וז"פ ובשער המלך כאן כ"כ בשם רשב"א וכ"כ רש"י ותוס'. והמריח בקטורת לאחר שתעלה תמרותו אין מועלין וע"ש בפסחים הטעם דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין ובשעת העלאת התמרה מועלין בו או קודם וכ"ה בר"מ כאן פ"ה והטעם דהוי ממש בסימנים ע"ש ברש"י ד"ה וריח שכ' וז"ל יש בו ממש בסמנים לפיכך חייב והא דקאמר ר"י פטור לאחר שתעלה תמרתו במקדש קאמר דמשום שנעשית מצותו וכו' ובברייתא במריח בו בביתו שנותן ממנה על הגחלים עכ"ל וצ"ע כיון דהתחיל דיש ממש בסמנים אם כן אפילו הריח ריח מקטורת של בהמ"ק קודם שתעלה תמרתו או בשעת העלאת התמרה מועלין בו וכ"נ מדברי הר"מ אבל בנותן מקטורת המקדש בביתו בודאי מעל כמ"ש המ"ל בלוקח פתילות המקדש וצ"ע:
והנה מ"ש הרהמ"ח לשלם כל הנהנה כו' וכלל ג"כ קק"ל כבר כתבתי דקדשים אין בהם מעילה רק באימורים אחר זריקת דמים וגם הרהמ"ח כלל כאן אוכל תרומה בשוגג ובאמת ז"א ענין לכאן דעל תרומה א"ח קרבן וגם א"ח על הנאה רק אוכל ושותה וסך כמבואר במקומו בעזה"י וגם בתרומה אינו בש"פ רק בכזית כמבואר בהלכות תרומות ואי"ה לקמן אך בודאי אשגרת לישנא הוא אבל אינו ענין לקרבן ולמצוה דכאן. והנה בקדשי בה"ב אם מעל בו באופן דחייב קרבן נתחלל ההקדש ויצא לחולין ואח"כ אין מועלין בו עוד כיון דיש לו פדיון נתחלל אבל קדשי מזבח כגון חטאת וכל"ש ומנחות ונסכים שאין להם פדיון לא נתחלל במעילתו כיון שאין לו פדיון ע"כ יש בו מועל אחר מועל וכולם מעלו. וזה מבואר במשנה מעילה י"ט אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכ"ש לבד ובהמה היינו קדשי מזבח וכ"כ הרהמ"ח בהמה וכ"ש אבל בתוספתא מבואר בקע בקרדום ובא אחר ובקע כו' כולם מעלו נתנו לחבירו כו' הראשון מעל ובעולה כולם מעלו מבואר דאף דאינו כ"ש כולם מעלו ע"כ דעת הר"מ דאפילו קדושת דמים כגון קרדום ובהמה טמאה אם נשתמשו הרבה ב"א כולם מעלו רק בנתן א' לחבירו דהוציאו מרשותו נתחלל והראשון לבד מעל אבל בלא הוציאו מרשותו כולם מעלו ובבהמת קדשי מזבח וכ"ש דאין להם פדיון אף בהוציאו מרשותו כולם מעלו עיין ר"מ פ"ו באריכו' וגם התוס' כאן ובקידושין וב"מ האריכו לפלפל בתוספתא הנ"ל ובמ"ל כאן מביא דבריהם ואין להאריך כאן בדבר שהאריכו בספריהם ז"ל והראב"ד דחה התוספתא מהלכה ע"ש ולשון הר"מ אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד היינו בלא נתן לחבירו ע"ש באריכות והרהמ"ח כתב כלשון המשנה דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכ"ש לבד וסתם הדברים נראה דעתו כדעת הראב"ד ואין כאן מקומו. ודוקא אם מעל הראשון בשגגה כיון דמעל וחייב קרבן נפיק לחולין לכל מר כדאית ליה באיזה אופן יצא לחולין אבל אם מעל הראשון בזדון דא"ח קרבן או באיזה ענין דא"ח קרבן לא יצא לחולין ומעל האחר כמבואר בר"מ כאן ובד' הרהמ"ח. וק"ל להר"מ דכתב דאף בקדשי בה"ב א"י לחולין אם הרבה ב"א נהנים בזאח"ז וכולם מועלים רק בנתנו לחבירו הראשון דהוציאו מרשותו מעל ונתחלל ואינו מועל השני עוד אם כן היאך אמרי' בר"ה כ"ח אר"י התוקע בשופר של עולה יצא וכו' והטעם כיון דמעל בה נפקא לחולין היינו ע"י הנאת המצוה מתקיף לה כו' אימתי מעל לבתר דתקע כו' אלא כו' לא יצא ומסקינן דיצא דמצות לאו להנות ניתנו ע"ש על כל פנים היאך מבואר כיון דמעל בהתקיעה יצא לחולין הא לדעת הר"מ אף שנהנה ופגם ל"י לחולין ומועל השני ג"כ ואי דנתן לו א' השופר הרי מעל הראשון בהנתינה והרי הוא חולין קודם התקיעה והמ"ל דע"י הנאת התקיעה יצא לחולין לדעת הר"מ ובשלמא להתוס' שמחלקין בין סבור שהוא שלו לא יצא לחולין וכסבור שהוא של אחרים יצא לחולין והריטב"א מחלק בין דעתו לגזלו או גיזבר עמ"ל באריכות ל"ק היאך סתם דבשופר של עולה מעל ויצא לחולין הא איכא כמה גווני דלא יצא לחולין וה"ל לחלק בין זל"ז בעולה עצמה ז"א קושיא דהא בלאו הכי הי' יכול לחלק בעולה גופא בין מזיד לשוגג כמ"ש התוס' וצ"ל דהכוונה בעולה על כל פנים משכחת לה מעילה ויצא לחולין ובשלמים לא משכחת לה כלל ול"י בכ"ע אבל לדעת הר"מ שאין מחלק בחילוקים הנ"ל רק בנתנו לחבירו במתנה או במכר שהוציאו מרשותו ממש אבל בלאו הכי ל"י לחולין אם כן לא משכחת לה בשופר של עולה ד"ז כלל דיהי' יוצא בה מחמת דיצא לחולין ע"י התקיעה הא לא יצא לחולין כלל ואם בנתן לו חבירו כבר יצא לחולין על ידי הראשון וא"כ מאי אמרינן אימתי מעל כו' והיא קושיא גדולה ול"מ מי שהתעורר בה:
והנה בק"מ וכ"ש כתב הר"מ דאם נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו ומסתימת לשונו משמע דבנתינה לחבירו לבד מעל כיון שהוציאו מרשותו ובשער המלך כ' דהתוס' בקידושין חלקו ע"ז כיון דלא נתחלל אם כן לא עשה כלום ולא מעל רק בנהנה מהקדש ע"ש מה שפלפל בזה וא"ר להאריך כי הענינים עמוקים. עוד יש דבר שמועלים בו והרהמ"ח לא הביאו דקיימא לן יש מעילה בקונמות עיין ר"מ כאן פ"ד הן בקונם כללי כגון שאמר ככר זה הקדש או קרבן והן בקונם פרטי שאמר ככר זה עלי אף על פי שמותר לאחרים או שאוסר חפצו על חבירו בכולם יש מעילה בקונם כללי כולם מעלו ובקונם פרטי דאסר על עצמו הוא מעל ולא אחר וכן אם אסר חפצו ע"ח חברו מעל ולא הוא. וקונם כללי יש לו פדיון וקונם פרטי אין לו פדיון ע"ש בנדרים. ובמ"ל נסתפק כמה דברים א' אפשר דוקא אם אסר עליו הנאה אבל אם אסר עצמו רק באכילה אפשר דליכא מעילה כיון דל"ד להקדש ופשיט לי' דאיכא מעילה אף אסר עצמו באכילה לחוד וה"ר לזה. אך במזכיר אכילה א"ח על ש"פ אם הוא פחות מכזית דאכילה היא בכזית וצריך כזית וש"פ. עוד מסופק אם לא התפיס בדבר הנדור רק אמר ככר אסור עלי אם יש מעילה וכ' אם נאמר דבלא התפסה הוא מדין יד דגומרין דבריו שהוא כקרבן אם כן בודאי מועלין אך למ"ד דגזירת הכתוב הוא דלא בעינן התפסה אפשר דליכא מעילה בלא התפסה ע' פ"א מה' נדרים מסופק בזה. עוד מסופק דאפשר דד"ז דמעילה בנדרים דוקא באוסר פירותיו הן על עצמו הן על אחר כיון דיכול להקדיש פירותיו יש בהם דין מעילה אבל באוסר פירות חבירו עליו כיון דא"י להקדיש אפשר דאין בהם מעילה. עוד מסופק אפשר דוקא אם אוסר דבר מסוים יש בו מעילה אבל באוסר הנאה אפשר דליכא מעילה ע"ש. ובר"ן נדרים ל"ה נסתפק אי בקונמות לאחר שמעל אם נתחלל ויהי' רשאי להנות בו כמו הקדש דלאחר מעילה יצאה לחולין ע"ש ופשוט דהספק הוא בקונם כללי דיש לו פדיון אבל בקונם פרטי דאין לו פדיון בודאי א"י לחולין כמו ק"מ ושאר דברים שאין להם פדיון כמש"ל ופשוט. ואני מסופק אם התפיס בקק"ל כגון דאמר ככר זה עלי כשלמים או כמעשר עיין בנדרים ור"מ פ"ב מה' נדרים דאסור עליו ועובר משום בל יחל אם יש מעילה כיון דהדבר הנדור עצמו אין בו משום מעילה דקק"ל א"ב מעילה וכגון שהתפיס בחייהם או בבשר שלמים קודם זריקה עיין ר"מ על כל פנים אין בו מעילה אפשר לא עדיף ד"ז מדבר העיקר שהתפיס בו או אפשר דעדיף. אך הסברא נותנת דלא עדיף ואין מועלין רק בקונם או קרבן דהפשט הוא קדשי קדשים אבל במתפיס בפירוש בקק"ל אין בו מעילה כ"נ. והנה בחרמי כהנים דמועלים בהם בודאי יש בהם מועל אחר מועל כיון דאין להם פדיון כ"ז שהם בבית הבעלים כנ"פ. וכל הדברים הנאסרים בנדר מצטרפין ואם נהנה מכולם ש"פ מעל. והדינים של מועל כ"ה אם מעל במזיד ונהנה בש"פ בגוונא דאית ביה מעשה וכבר כתבתי אף לס' הרהמ"ח דסובר אם אפשר לעבור בלי מעשה פטור אף בעשה מעשה דוקא אם הדבר הזה שעושה מעשה יכול לעבור בל"מ אבל אם הדבר הזה צריך עשי' חייב אף להרהמ"ח והבאתי כ"פ בשם השעה"מ החו"מ ע"כ כ' הרהמ"ח כאן אם עשה מעשה לוקין ומשלם רק הקרן ולא חומש ואשם כ"כ הרהמ"ח וגם הר"מ כתב כן ועיין בהגהות הר"מ שתמה הקי"ל אין לוקה וקלב"מ. ועיין במשנה יש אוכל אכילה א' וחייב ד"ח ואשם רמ"א אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב ותמהו האחרונים הלא שבת היא ח"מ וח"מ שוגגין פטורין מתשלומין וכ"ה דא"ח קרן פטור מאשם ע' תוס' פסחי' כ"ט אם כן מאי מוסיף ר"מ הא פטור מאשם. ובצל"ח שם כ' הא דח"מ פטורין מתשלומין דכתיב כדי רשעתו משום רשעה א' כו' היינו דאין הב"ד יכול לחייבו ע"כ חייב בד"ש כמבואר בב"מ אתנן אסרה תורה אם כן מעילה דהקרן הוא לשמים אם כן אין פוטר מיתה ומלקות והא דמבואר בפסחים דאינו מועל בחמץ של הקדש לרנבה"ק דסובר כרת פוטר אף דהתשלומין לשמים דווקא לרנבה"ק דסובר כרת פוטר אם כן אין שייך לומר משום רשעה א' כו' ואי אתה מחייבו הא אין הב"ד מחייב אותו כרת עכצ"ל הפשט דכדי רשעתו דהתורה לא חייבה אותו משום שתי רשעיות כלל אם כן לשמים ג"כ פטור דהתורה לא חייבה כלל אבל לדידן לב"ד אזהר רחמנא וחייב לצי"ש ע"כ ניחא במשנה דחייב הקרן כיון דהוא לשמים ושפיר פוסק הר"מ דלוקה ומשלם ע"ש דלא הביא ד' הר"מ אילו רק הקושיא במשנה דיש וכו' אך באמת לדבריו מיושב ד' הר"מ ג"כ ודבריו מתוקים מדבש. ועקצה"ח מיישב ג"כ קושיא הנ"ל ועבנה"מ ולהקצה"ח שכ' היכי דעבדינן החומרא פטור לצי"ש ג"כ אינם מיושבים ד' ר"מ והרהמ"ח דכתבו דלוקין ומשלם אף דעבדינן החומרא. וגם לדברי הנה"מ שכתב לחלק דקדושת דמים כיון דהוא משום גזילת הקדש אינו משום כפרה ופוטר. אבל במשנה דיש דהוא קה"ג הוא משום כפרה ואינו פוטר כמ"ש תוס' כתובות ג"כ אינן מיושבים דבריו דנראה מדבריו אפילו בקדשי בה"ב אינו פוטר ולדברי הצל"ח מיושב היטב אף על פי דהוא משום גזל ההקדש על כל פנים התשלומין לשמים ובודאי אין ממשכנין כמו חייבי חטאות ואשמות דניחא לי' בכפרה וקרן צריך להביא קודם האשם כמבואר לקמן אם כן ה"ל לצי"ש ואין פוטרו המיתה והמלקות ויש עוד ישובים לד' הר"מ ואין כאן מקומו (וע' תוס' ישנים כריתות דף י"ג רע"ב וז"ל והא דחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוי מידי ואמרינן בפכ"ש האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחת עלי' קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש"פ ולא נהנה מהקדש ש"פ עכ"ל. ובנה"מ כתב זה מסברא דנפשיה ולא הביא תוס' הנ"ל). ואם נהנה במזיד פמש"פ צריך לשלם ג"כ הקרן דנלמד מקרא בפ' הזהב וער"מ פ"ז כ' יראה לי דאין לוקין פמש"פ והנה ודאי אסור מן התורה כדין ח"ש עמ"ל ספ"ב כאן שכתב ג"כ כן וכבר כתבתי דמעילה מצטרף אפילו לזמן מרובה ושם מבואר דצ"ל בהעלם א' היינו לענין שוגג וקרבן אבל במזיד מצטרף תמיד וז"פ. וכ"כ תוס' מכות דכ"ב ד"ה אלא דעל פמש"פ אין לוקה בהזיד במעילה. ואם מעל בשוגג בש"פ משלם קרן וחומש. והחומש א' מד' מהקרן עד שיהיו הוא וחומשו חמשה והנהנה מק"מ יפול הקרן והחומש לנדבה היינו לקיץ המזבח ואם מעל בקרבנות צבור יפול המעות ללשכה היינו לבה"ב ואם מעל בקדשי בה"ב יפול המעות לבה"ב וער"מ פ"ג ופ"ד גבי חטאת ונראה דאם מעל בחרמי כהנים קודם שבא ליד הכהן אפשר ג"כ לבה"ב.
וצריך להביא קרבן אשם והוא נקרא אשם מעילות והוא איל זכר ודווקא בן שנה ול"א יום נקרא איל ולא פחות עפ"א ממעה"ק וצריך שישוה שני סלעים והוא מעכב אם הוזלו אילים ואינו מוצא בשתי סלעים אין לו תקנה וישהה עד שיוקרו וימצא בשתי סלעים. הי' שוה בשעת הפרשה סלע ובשעת כפרה שתים כשר כי אדם מתכפר בשבח הקדש הי' שוה בשעת הפרשה שתים ובשעת כפרה א' פסול חזר ונעשה בן שתים חזר לכשרותו כ"ז בר"מ פ"ד מפסולי המקודשים והקרן והאשם היינו הקרבן מעכבין הכפרה שאינו נתכפר עד שיביא שניהם אבל החומש אינו מעכב וצריך להחזיר הקרן קודם הקרבת הקרבן ואם קרב הקרבן קודם תשלום הקרן לא יצא כ"ה בש"ס דב"ק ועיין ר"מ ובראב"ד ובכ"מ דגם דעת הר"מ כ"ה. וחייבי אשמות אין ממשכנין עש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק דניחא להו בכפרה ואם ממשכנין על הקרן להתוס' שכתבו בכתובות ל' ד"ה זר דתשלומי קרן וחומש דהקדש לאו משום כפרה הוא והו"ל ממון אם כן ממשכנין אך אפ"ל דעכ"פ לא ישהה דלא יכול להביא הקרבן בלא הקרן אם כן ל"ח דלמא אתי לאפשועי. אך בחומש דאינו מעכב הכפרה אפשר דממשכנין ולפמש"ל בשם הנה"מ דזה דווקא בקדשי בה"ב חייב משום גוזל ההקדש אבל בק"מ דאינו גוזל ההקדש ובפרט נותר שא"ר כלל ומכל מקום מועלין התשלומין הוי כפרה אם כן בכה"ג בודאי אין ממשכנין. וגם גבי כופר מבואר בב"ק מ"א דהסברא דאין ממשכנין כיון דכפרה היא. אך שם כיון דנתנו לחבירו אינו חמור לו וגם כיון דממונו הוא דאזיק ע"ש. אבל כאן דנתנו להקדש וגם עבר עבירה בגופו בודאי לא אתי למפשע ואין ממשכנין כנ"ל ברור. ואם מת המועל אם היורשים צריכים לשלם קרן וחומש באשם ודאי פטורין דאפילו הפריש אשם אם מתו בעליו רועה אך הקרן והחומש תלוי גם כן בקדשי בדק הבית להתוס' דהוי ממון מחוייבים היורשים לשלם כדין כל ממון אם הניח אחריות נכסים אך בקדשי מזבח דליכא משום גזל הקדש רק משום כפרה ואין כפרה למתים א"צ היורשים לשלם עב"ק דק"ד ע"ב גבי חומש דאשם גזילות ויבואר לקמן אי"ה. ואם מעל בשוגג בפמש"פ משלם את הקרן ולא חומש ולא אשם והחומש שמשלם נעשה הקדש ואם מעל בחומש מוסיף חומש הכלל דינו כתחלת הקדש. ואפילו ע"י שליח שעשה שליח להוציא מעות הקדש והשליח עשה שליחותו בה"ב מעל ואפילו באותם שאינם בני שליחות כגון חרש שוטה וקטן ואף דבכה"ת אשלד"ע במעילה גזירת הכתוב הוא דהמשלח חייב ואי אמרי' זה נהנה וזה מתחייב ע' תוס' קדושין מ"א. ול"א במעילה שלד"ע רק אם לא נתערב עמו איסור אחר אבל נתערב עמו איסור אחר אשלד"ע עיין הכל בר"מ כאן. וד"ז ידוע לכל תלמיד ענוב"י ק' ות' ובשער המלך ובנתיבות לשבת ושאר אחרונים. וכל אישי ישראל חייבים בזה הן במזיד והן בשוגג. ועבד אם אין לו מעות ממילא אין משלם קרן אינו מביא אשם רק משכחת לה אם יש לו מעות ע"מ שאין לרבו רשות בו עיו"ד סי' רס"ז בט"ז וש"ך. וחרש שוטה וקטן פטורים כמו בכהת"כ וב"נ אינו בתורת מעילה רק נ"פ אם הוא באופן דבהדיוט הוי גזל מ"ל גזל הדיוט ומ"ל גזל הקדש וחייב ב"נ בתורת גזל וכבר כ' בח"ז דאם נאמר דקק"ל לאח"ש לאו ממון בעלים רק משלחן גבוה קזכו אם כן הבעלים זכו להם מגבוה אבל העכו"ם אם אכל ה"ל גזלן וח"מ כי אינו ממון הבעלים רק מ"ג וה"ל גזל גבוה ול"מ רשות הבעלים דלאו ממון דידי' ע"כ הי' ח"מ העכו"ם דאכל פסחים בירושלים ע"ש וא"צ לכפול. וער"מ פ"ט דשגגות מהש"ס דחומרא יתירה יש במעילה דהאוכל מזבח א' והי' בה ה' תמחויין חייב ה' אשמות אף שבחטאת כ' לעיל דאין תמחויין מחלקין לחטאות ואם אכל חלב כ"פ אפילו בכמה תמחויין א"ח אלא חטאת א' כאן התמחויין מחלקין מחמת חומרות יתירות שיש במעילה דעשה המהנה כנהנה וצירף מעילה לזמן מרובה חייב. ע"כ תמחויין מחלקין והוא מש"ס דכריתות דט"ו. ופשוט דלקולא ל"א תמחויין מחלקין כגון שאכל בה' תמחויין ולא הי' ש"פ בכ"א רק ע"י צירוף מכל מקום חייב בקרבן ול"א דמחלקין ופשוט. והרבה דברים לענין ידיעות אשמות שוה לחטאת וכל אשם יבואר במקומו.
והשגגה של מעילה בודאי צריך שישגוג בלאו ושגגת קרבן ל"ש שגגה כמו בכה"ת ע' שבת פכ"ג ושבועות כ"ו ע"ב ובמש"ל דשבועות ביטוי כיון דחידוש הוא שמחויב קרבן על לאו מודו רבנן דשגגת קרבן נמי שגגה היא כמ"ש הר"מ פ"ג מה' שבועות כאן לאו חידוש דדוקא חטאת הוא חידוש דחייב בכ"מ על ח"כ וכאן חייב על לאו אבל אשמות דאינו בח"כ לאו חידוש הוא אם כן סברת רבנן במק"ע דשגגת קרבן ל"ש שגגה רק אם הוא שוגג בגוף הדבר שסבר שהוא חולין או אפילו יודע שהוא קודש רק שגג בלאו דלא ידע איסור בדבר ה"ל ג"כ שוגג וז"פ. וע' תוס' שבת שם ובשבועות כ' בשם רשב"ם דלרבנן נמי משכחת לה ששגג בלאו וידע שיש איסור בדבר או איסור עשה דבכה"ג הוי שוגג ע"ש אם כן ה"נ במעילה אף על פי שהוא יודע שיש איסור מכל מקום כיון שהי' שוגג על הלאו הוי שגגה וכאן כתיב שגגה כמו בחטאת אם כן ל"ק כ"כ קושית התוס' קדושין סוגיא דשלד"ע דאמרינן שם שליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל הא אשלד"ע ותי' דבמעילה ישלד"ע והקשו בתוס' הא מעילה מיירי בשוגג דבמזיד לא מעל ובשוגג ל"ש דברי הרב כו'. ולפמ"ש ל"ק דבהא דשליח שעשה שליחותו כו' משמע דבכ"ע חייב הבעה"ב אפילו בידע שיש איסור. וע"ז מקשה שפיר הא בידע שיש איסור אשלד"ע ובידע שייך שפיר דברי הרב כו'. ודע דהא דקיימא לן במעילה ישלד"ע היינו בשוגג לענין מעילה אבל במזיד לענין מלקות ה"ל ככה"ת כולה דאשלד"ע דתחטא תחטא מג"ש דתרומה הוא בשוגג וז"פ עיין בגמ'. ואם הי' רשע למעול בהקדש במזיד ושגג אם חייב קרבן דגבי חטאת כ' לעיל דאין מקבלין או מטעם רשע או מטעם דאינו שב מידיעתו עיין ר"מ פ"ג ממהעה"ק ובה' שגגות וכבר הארכתי לעיל. נראה דאשם מקבלין דהפסוקים שנלמד דינים הללו בחולין ובהוריות הוא רק גבי חטאת ע"ש. אם כן שם גזירת הכתוב הוא ולא באשם וכ"נ מד' הר"מ דלא כתב רק בחטאת. ונראה כמו דבחטאת אם טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כמש"ל ומבואר באורך בר"מ פ"ב דשגגות במעילה גם כן א"ח עיין פסחים גבי נחלף שפוד נותר דאיכא מאן דפוטר מחמת טעה בדב"מ ומאן דמחייב מחמת דלא עשה מצוה וכ"פ הר"מ אבל בעשה מצוה כ"ע סוברים דפטור ומסתם פטור נראה דפטור לגמרי אף מאשם מעילות. שו"ר שהדין מפורש בסוכה מ"ב אומר הי' ר"י עולת העוף ואכלה פטור ופרש"י ואכלה דמעל בקדשי שמים פטור מקרבן מעילה דטעה בדבר מצוה. ואף דאנן פסקינן דחייב היינו כיון דלא עשה המצוה אבל היכי דטעה בדב"מ ועשה מצוה פטור מקרבן מעילה ע' בסוגיא דשופר של עולה דמעל הא טעה בדבר מצוה וע"מ ואין כאן מקומו לפלפל. שו"ר בטעם המלך ה' לולב התעורר שם בסוגיא דר"ה:
והנה במש"ל דהקדש מופלא סל"א חייב מלקות במזיד אבל לא קרבן בשוגג דנתמעט מזה הדבר ע"ש בש"ס מ"ו ע"ב אני מסופק אפשר דחומש לא נתמעט וחייב קרן וחומש או אפשר כל היכי דליכא חיוב קרבן ליכא חיוב חומש ג"כ וצ"ע. ובמש"ל דבמזיד גם במעילה אשלד"ע דבמעילה יליף חטא חטא מתרומה עיין מעילה דח"י ע"ב וחטא במעילה בשוגג כתיב ע"כ צ"ל כמש"ל דבמחובר א"ד איכא וגם אפשר חייב מלקות במזיד דגם מחובר דאין מועלין יליף תחטא מתרומה עש"ס שם אם כן דוקא בשוגג א"ח קרבן אבל במזיד אסור מן התורה וגם לוקין מהלאו. גם נ"ל דנהנה ולא פגם דא"ח קרבן בדבר שיש בו פגם כמבואר בש"ס ור"מ ג"כ דוקא לענין קרבן דזה ג"כ ילפינן מתרומה אבל במזיד אם נהנה באופן שיב"מ כמ"ש הרהמ"ח לוקין דמזיד לא ילפינן כנ"ל. אך באמת גבי קדשי עכו"ם בזבחים מ"ה דאין מועלין ג"כ ילפינן תחטא מתרומה ומכל מקום במזיד אין איסור תורה ע"ש. וכ"ה בר"מ. וע' סנהדרין פ"ד דאזהרה על המזיד ילפינן גם כן מתרומה ורבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה ג"כ יליף מתחטא דתרומה ע"ש ובתוס' ע"ש מבואר דאף במזיד יליף מתרומה ע"כ כל הנהו דינים דיליף מתרומה הוא אף במזיד אם כן גם לענין שלד"ע ולענין נהנה כו' שוה מזיד לשוגג דגם אזהרה במזיד ילפינן מתחטא ואפילו להר"מ דנפ"ל אזהרה מקרא אחר מכל מקום האזהרה היא ע"ד המבוארים בפרשה בשוגג עבמ"ל. אם כן שוה מזיד לכ"ד לשוגג וכ"ה דאין מועלין בשוגג ליכא אזהרה דמעילה וגם איסור תורה ליכא כמבואר בקדשי עכו"ם. ולפי זה מ"ש רשב"א הובא בב"י יו"ד רכ"א אף דאין מעילה במחובר מכל מקום איסורא איכא היינו ודאי איסור דרבנן דאיסור תורה ליכא כיון דילפינן מתרומה דצ"ל בתלוש. וד"ז דלא נהנין הוא בתוספתא כמבואר בשער המלך פ"ג דאישות ולפיכך צ"ע מה מציאה מצא שם בעל ס' מוצל מאש הובא שם בשער המלך בשם הרשב"א דאיסורא איכא במחובר הא איסור דרבנן מבואר בתוספתא ואיסור תורה ודאי ליכא דילפינן מתרומה כמ"ש וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |