מנחת חינוך/קיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא כו'. הנה דיני המצוה במחמץ מנחה ע"ל פ' צו מצוה קל"ה שם מקומה וכאן יבואר בקיצור מצוה זאת דשאור ודבש אסור להקטיר על המזבח. והדינים עיין ר"מ פ"ה מהא"מ. השאור וה"ה החמץ כרישא דקרא אסור להקטיר על המזבח וחמץ נוקשה תלוי בשיטות לגבי חמץ בפסח אי אסור מדאורייתא בפסח ה"ל חמץ ג"כ לענין לאו זה. ואף דשם יש פסוק לרבות נוקשה מכל מקום כאן נמי וע' תוס' פסחים מ"ג ע"א ד"ה מאן תנא ולקמן מקל"ה. וכן דבש הן דבש דבורים הן דבש תמרים הן מוהל היוצא מאיזה פרי. וכן כל פירות האילן הם בכלל דבש והם בכלל לאו זה דלא תקטירו. וע' מל"מ כאן. והמקטיר הן על המזבח והן על הכבש לוקה דאתרבי כבש כמזבח ללאו זה וע' מנחות דף נ"ז ונ"ח והעובר על לאו זה לוקה ואם הקטיר שאור ודבש כא' דעת הר"מ דאין לוקין אלא א' דה"ל לאו שבכללות והרמב"ן חולק והוא אריכות גדול בכמה לאוין. ושאור לחוד לוקה ודבש לחוד לוקה ושיעור הקטרה שיתחייב מלקות ע' מנחות נ"ח אביי סובר דנתרבי מכל אפילו כל שהו וסובר יש הקטרה לפחות מכזית ורבא סובר דאתרבי דוקא כזית דבלא הריבוי לא הי' חייב אלא על קומץ היינו ב' זיתים ואתרבי לכזית ובפחות מכזית אינו חייב וידוע דאביי ורבא הלכה כרבא אם כן אתרבי דוקא לכזית ולוקין על כזית ואם אסור בפחות מכזית כדין ח"ש אפשר דתלוי במ"ש כ"פ אי חזי לאצטרופי היינו דהיה אוכל עתה שיעור שלם אם כן ה"נ ח"ש אסור מן התורה דחל"א דאי בעי הי' מקטיר שיעור שלם. ואי נימא דחל"א היינו בתוך כא"פ ע' ש"א הל' חמץ לענין לאו דב"י אם כן כאן אינו אסור ח"ש דאינו חל"א בכא"פ דאין הקטרה פחות מכזית וצריך דוקא להיות הכזית בב"א עיין מנחות כ"ו ובר"מ פי"א מפסולי המוקדשין הלכה ט"ו:
וז"ל הר"מ כאן ה"א שאור ודבש אסורין למזבח ואיסורן בכ"ש שנאמר כי כל וסובר הכסף משנה דדעת הר"מ דאסור בכ"ש ולוקה וסובר כאביי ותמה עליו הא הלכתא כרבא. ועוד דכתב אח"ז דאין הקטרה פחות מכזית והיינו כרבא. ותי' דהר"מ סובר דרבא לא פליג על אביי ומודה לאביי דלוקין על כ"ש. ואין דבריו מובנים כמ"ש בלחם משנה וע' שעה"מ החו"מ פ"א ה"ו פלפל בזה. ומ"ש הר"מ דאין הקטרה פחות מכזית פי' הכסף משנה היינו ע"י תערובות צ"ל בתערובות כזית אף על פי שאין מן השאור ודבש אלא כ"ש. וע' שעה"מ שם דהוא כסברת תוס' ע"ז ס"ז ד"ה ואידך בשם הר"י מקינון דאף לר"ש דסובר כ"ש למכות מכל מקום ע"י תערובות צריך כזית בין הכל והיתר מצטרף לאיסור ה"נ ס"ל להר"מ דע"י תערובות צריך כזית והמל"א. ודעת הלחם משנה פי"ג ממעה"ק הנ"ד דהר"מ פוסק כרבא ורבא מרבה כזית למלקות ובפחות מכזית מודה רבא דאסור מן התורה מחמת ח"ש. וכוונתו דאסורין בכ"ש היינו לענין איסור אבל לענין מלקות צריך כזית ולדעתי מיאן הכסף משנה בזה כמש"ל דסובר דח"ש אסור מטעם חל"א בכא"פ וכאן ל"ש זה כמ"ש אם כן אין ח"ש אסור כלל מן התורה לרבא ע"כ פוסק הר"מ כאביי לדבריו ודעת הלחם משנה דחל"א היינו אם הי' שיעור שלם אם כן סברת חל"א איך הוא תלוי בפלוגתת הכסף משנה והלחם משנה. ובלחם משנה כאן הקשה דד"ז דמרבינן כל על מקצתו אתיא כר"א ובפ"א מהחו"מ גבי תערובת חמץ דעת הרב המגיד דהר"מ לא ס"ל כר"א אלא כרבנן. אם כן מזכה שטרא אליבא דב"ת ע"ש שכתב דהברייתא כרבנן נמי אתיא ומכ"ש להטור ופוסקים הסוברים דגם בחמץ פוסק הר"מ כר"א בודאי ניחא ע"ש בהחו"מ. וא' המקטיר דברים הנ"ל בעין וא' המקטירם בתערובות לוקין ע"ש בש"ס עירובו מנין דכתיב כי כל ומבואר בר"מ כאן ואח"ז כתב אם נפל ממנו כ"ש בקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנו בהיכל כו' דעל התערובות קאי ג"כ והנה לא ביאר לנו הר"מ מאי תערובות דלוקין כאן אי תערובות אפילו מין במינו דבכה"ת בטל וכאן הוא גזירת הכתוב דאינו בטל כלל או תערובות כמו בהחו"מ דכזית בכא"פ וע"ש. ומסתימת דבריו נראה דאינו בטל כלל דכתב נפל כ"ש בקטורת נפסלה משמע אפילו ביותר מס' וכן במינו. וזה צ"ע בפסחים מ"ג. והנה להכסף משנה דהר"מ סובר דאכ"ש לוקין כשהוא בעין רק ע"י תערובות לא ריבתה תורה כ"ש אך בכזית לוקין צ"ל דס"ל המל"א כזעירי בפסחים. ולהלחם משנה דסובר דהר"מ מצריך כזית אינו מוכח אי ס"ל המל"א דאפשר דוקא כל הכזית שנתערב לוקין על התערובו'. אך ממ"ש נפל בקטורת כו' ואם הקטיר כו' נראה דאדלעיל קאי על נפל כ"ש אם כן סובר המל"א. אך אפשר הוא דין בפ"ע אם כן אינו מוכח כלל אך כיון דזעירי סובר כן והר"מ פסק כן דדריש כו' יש סברא דיהי' כאן המל"א ואף דגבי חמץ אינו פוסק כן ע' באחרונים שהאריכו בזה על כל פנים כאן לא ביאר לנו הר"מ דין התערובות אם כדיני חמץ או בכ"ע וגם לא ביאר לנו אי ס"ל המל"א א"ל וצ"ע בסוגיא הנ"ל ואין ביכלתי כעת.
ואם נפל שאור או דבש לתוך הקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנו בהיכל לוקה כ"ה בר"מ כאן ופ"ח מהכה"מ ג"כ דדבש פוסל בקטורת מברייתא דכריתות. וע"כ הטעם מפני הכתוב כי כל שאור וכל דבש כו' כמבואר בברייתא ולמה אין מערבין בה דבש כו'. ונראה הא דמבואר דאם נתן בה דבש פסלה היינו לכתחלה אין מקטירין מפני הלאו הזה ואם עבר והקטיר קטורת בדבש או בשאור כשר ול"ה כמוסיף סמנים כמו בורית כרשינה וכו' ועוד דברים ומה"ת לא מיפסל רק עבר על הלאו אבל הקטורת כשרים וא"צ להקטיר עוד פ"א ולא נפסל משום מהב"ע ע' תוספות סוכה ל' דיוכל לקיים המצוה בלא עבירה ובפרט להסוברים מה"ב דרבנן אם כן נראה דהקטרה כשרה. והנה מברייתא הנ"ל דמבואר על קטורת ג"כ פסוק זה דלא תקטירו ע"כ כ' הר"מ דאם הקטיר בהיכל לוקה ובכ"מ כ' דוקא בהיכל דהקטרת הקטורת הוא בהיכל אבל חוץ להיכל אינו מקום הקטרה וא"ע משום הקטרת שאו"ד ונראה דאפילו בהיכל ג"כ א"ח רק בהקטיר על מזבח דשם מקום הקטורת אבל שלא על המזבח א"ח דלאו מקום הקטרה היא וכן מזבח הזהב שנעקר דק"ל מקטירין קטורת במקומו ע' זבחים נ"ט ובר"מ פ"ג מתוס' ג"כ חייב אם הקטיר שאו"ד. ע"כ לא כ' הר"מ מזבח הפנימי רק בהיכל דפעמים כשרה הקטרה בהיכל בלא מזבח וחייב אז על הקטרת שאו"ד ועיין תוס' כאן במנחות נ"ז ע"ב ד"ה כבש. וכן ביה"כ דמקטיר בקה"ק על המחתה שלא על המזבח ג"כ חייב כיון דהוא מקום הקטרה ע"כ נקט הר"מ היכל דכולל כל ההיכל אף קה"ק. ונראה ג"כ ביה"כ דהקטורת כשר ואסור להקטיר עוד כיון דאלו כשרים אם הקטיר עוד ה"ל קטורת שלא לצורך וח"מ משום ב"ר ומשום חילול יה"כ כנ"פ דאין שום צד לפסול הקטורת שנתערב בהם שאו"ד. ודעת הרב המחבר נראה דלוקין על כל שהוא שכתב דאסורין בכ"ש שנאמר ממנו ומחמת ח"ש א"צ ללימוד וגם מדלא כ' עבר והקטיר בכזית כדרכו בח"ז היכי דיש שיעור כותב בפי' ע"כ נראה דסובר דלוקין אכ"ש אך מ"ש הרהמ"ח דנלמד מתי' ממנו אפילו כ"ש צ"ע דנלמד בש"ס מתיבת כל לכל אמוראים וצ"ע.
והלאו הזה אינו אלא במעלה שאו"ד עם הקרבן אפילו אם מעלה השא"ד בפי' לשם עצים כיון דמקריבם עם הקרבן לוקה כ"ה דעת כ"מ בכוונת הר"מ ודעת לח"מ אינו כן כמו שיתבאר. ול"ד אם מעלן עם קרבן שראוי להקרבה אלא אפילו מעלן בדברים שא"ר להקרבה כגון המעלה מבשר חטאת ואשם או מבשר קק"ל או משירי המנחות ומותר העומר ומחטאת העוף או מלחה"פ ושתי הלחם או מלוג שמן של מצורע המעלה שאו"ד עם א' מאלו בין למזבח בין לכבש לוקה אף על פי שכל אלו א"ר להקטר' הואיל והם קרויין קרבן חייב שנא' קרבן כו' כ"ה בר"מ. ועיין בראב"ד וכ"מ וכן המעלה שא"ד בפ"ע לשם קרבן חייב. אך אם מקטירם בפ"ע בלא קרבן ומקטיר בפי' לשם עצי' פטור שנא' לא יעלו לריח ניחוח, לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים. אך עם הקרבן חייב בכ"ע אפילו אם מקטיר אותם לשם עצים. והנה נ"פ במקטיר בפ"ע דוקא אם אמר בפי' לשם עצים פטור אבל בסתם ודאי חייב ובפרט כיון דקיבל עליו התראה ה"ל כמפרש כמבואר בכ"ד. והנה תחלת לשון הר"מ המעלה שא"ד לשם עצים פטור משמע אבל איסורא איכא. אך מהלימוד לריח ניחוח פי' אבל אתה מעלה לשם עצים נראה דלכתחלה מותר לשם עצים. וכ"נ בזבחים ע"ו דמביא אשם ולוג ע"ש. אך אפשר משום תקוני גברא ואפשר מדרבנן אסור. ודעת הלחם משנה דבאמר בפי' לשם עצים אף בהקריב עם קרבן פטור רק בסתם והקריב עם קרבן חייב. נראה מדבריו דבפ"ע בסתם א"ח רק במפרש לשם קרבן. ול"נ כהכסף משנה דבסתם חייב ובפרט דקיבל עליו התראה. ולשם קרבן דכ' הר"מ היינו בסתם ואינו פטור אלא במפרש לשם עצים ועם קרבן חייב בכ"ע. וגם הלחם משנה כתב בעצמו דלשון הר"מ מסייע להכסף משנה דכתב הקטירן בפ"ע לשם עצים פטור משמע דעם קרבן חייב בכ"ע:
והנה לשון הר"מ המקריב כזית מכל אלו בשאו"ד לוקה. נראה אף שאין מן השאור והדבש כזית רק כזית בין הכל חייב ולדעת הכסף משנה כבר כתבתי לעיל דע"י תערובות סובר בכזית והמל"א. ובד' הלחם משנה נסתפקתי עיין לעיל. וכאן מבואר בד' הר"מ להדיא דכזית ב"ה סגי דהמל"א. והנה מבואר בש"ס דמנחות שם מנין למעלה מבשר החטאת כו' ומלחה"פ ומשתי הלחם כו' שנאמר ממנו כל שממנו. ונחלקו שם ר"י ור"א אם חייב בפ"ע על הכבש כמ"ש אח"ז בעזה"י והר"מ למד מזה. ולדעתי הפשט בגמרא דבמקריבין עם שא"ד מיירי ע' כ"מ. ולכאורה קשה למה נקט הש"ס מלימוד זה ג"כ שהל"ח הא בלא הלימוד דממנו לאישים הלא של"ח הוי חמץ והוי בכלל הלאו דשאור וכן הר"מ כ' כל אלו וגם שהל"ח וכתב דהמעלה כזית מכל אלו בחמץ או בדבש לוקה תפ"ל דשהל"ח הם עצמם חמץ אך באמת כיון דמיירי אפילו לשם עצים להדיא להכסף משנה או בסתם להלחם משנה דבשאור לבד לא מחייב רק עם קרבן ע"כ נקט שהל"ח דהוי ג"כ בכלל קרבן לחייב אפילו לשם עצים. אך קשה בלשון הר"מ דכתב המעלה כ"א בשאו"ד כו' כזית דבשהל"ח ל"ל לאקרובי עם שאור אחר כיון דהם עצמם חמץ ואיקרי קרבן חייב ומה בהקריב שאור אחר עם קרבן חייב מכ"ש דחמץ של קרבן עצמו חייב וצ"ל דהר"מ אכולהו קאי חוץ משהל"ח ולא הוצרך לפרש דהוא דבר פשוט. אך עיקר הדין צריך להשמיענו דנקרא ג"כ קרבן וחייב אף לשם עצים וכן מ"ש כזית מכ"א לא קאי על שהל"ח דהם חמץ וחייב על כ"ש בפ"ע כמש"ל דעת הכסף משנה ובש"ס. מבואר שם דהמעלה מכולן ע"ג כבש כו' דר"א סובר דל"ד לשא"ד ע"ש ע"כ ג"כ לא קאי לשהל"ח דשהל"ח הם בעצמם חמץ וחייב מלקות לא כמו הנהו דאין לוקין כמו שיבואר בסמוך. ונכלל עוד בפסוק זה לאו דאסור להקטיר על המזבח השיריים מכ"ד שנקרא קרבן וכבר נחשבים למעלה בשר חטאת כו' ואפילו חטאת העוף ולוג שמן של מצורע והוא פלוגתא שם במנחות ח"א דוקא כל שממנו לאישים וחטאת העוף ולוג של מצורע אינו ממנו לאישים ור"ע סובר כל דנקרא שמו קרבן והלכה כר"ע מחבירו. ודוקא על המזבח אבל לא על הכבש והוא פלוגתא שם אם כבש כמזבח לענין זה ופ' הר"מ דכבש אינו כמזבח לענין זה רק לענין שא"ד ונראה מד' הר"מ דאין לוקין ע"ז שכתב ואסור להקטיר ולא כ' דלוקין וע' כ"מ הטעם כיון דהוא אינו מבואר בפי' רק מדרשא סובר הר"מ דאין לוקין וגם נ"ט למה פסק דכבש אינו כמזבח ע"ש ולא כתב ג"כ השיעור כיון דאין בו מלקות ואפשר ח"ש אסור מן התורה אע"ג דלא חל"א בכא"פ כמש"ל וכל אלו איסור יש אפילו במקטירן לשם עצים בפי'. וזהו פלוגתא בזבחים ר"א ורבנן רבנן סוברים דוקא שאו"ד מותר לשם עצים אבל כ"ד הנ"ל אסורים אפילו לשם עצים והלכה כרבנן וכ"פ הר"מ פ"ו מפסולי המקודשים וכבר כתבתי דהשל"ח אם מקריב על המזבח אפילו לשם עצים חייב מחמת לאו דשאור אף דשאור אינו חייב משום עצים מכל מקום נקרא קרבן ולא גרע מהמקריב שאור עם קרבן דחייב משום עצים ג"כ וכן המקריב על הכבש חייב מחמת שאור עם הקרבן דחייב על הכבש עיין ר"מ וכל אלו חוץ משתי הלחם דהם חמץ וזה פשוט:
ב[עריכה]
ונוהג בזמן הבית כו'. באמת בר"מ אינו מבואר זה. ונראה דהרב המחבר למד זה מדין זר ששימש בטומאה ומחוסר בגדים ולא רחוץ ידים ורגלים דאינו חייב אלא משום זרות עיין ר"מ פ"ט מה' ב"מ והוא מהתוספתא דלא נזהרו אלא הכהנים הכא נמי ונראה ג"כ דכל הכהנים מוזהרים אף הפסולים כגון בע"מ ע"ש בפ"ט ואפשר מצא הרב המחבר ד"ז באיזה מקום ואנחנו לא נדע והר"מ סתם הדברים. והלאו הזה הוא ככל הלאוין שבתורה לענין התראה ותשובה ושא"ד המבוארי' לעיל אך לדברי הרהמ"ח הוי לא תעשה שאינו שוה בכל דאינו נוהג אלא בכהנים. ולפמש"ל דנתן דבש בקטורת אין נפסלה רק דאסור להקטיר מפני הלאו אם כן אם אין לו קטורת רק מה שיש בה דבש אפשר דעשה של קטורת דל"ת ויקטיר. אך באמת אין עדל"ת במקדש. אך גוף ד"ז אי עשה דוחה לא תעשה במקדש צ"ע וכתבנו במק"א וגם כיון דמשכחת לה שיהי' קטורת בלא דבש אפשר אינה דוחה ע' בב"י הלכות ציצית ובש"א והדברים עתיקין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |