מנחת חינוך/צח
מנחת חינוך 
צח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להטיב כו'. הנה המנורה הוא דין ממצוה זו. ונבאר תחלה צורתה ומקום הנחתה ומבואר בר"מ פ"ג מהבהב"ח. צורתה מפורש בקראי ובודאי לכתחלה עושין של זהב והי' ז' קנים קנה אמצעי וג' קנים יוצאים מצ"א וג' מצד שני. ונרות שבהם היו הפתילות והשמן היו קבועים בקנים והיו ס"ה במנורה כ"ב גביעים וי"א כפתורים וט' פרחים ואלו השנים וארבעים מעכבים דאם חסר א' המנורה פסולה והיו כולם משוקדים כ"ה בר"מ וכ' הר"י קורקס דיצא להר"מ מש"ס דיומא דמבואר שם דתיבת משוקדים הוא מה' פסוקים שאין להם הכרע. וכתיב ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ולא ידעינן אי משוקדי' קאי אגביעים או על כפתורים ופרחים. ע"כ פסק הר"מ לחומרא מס' שיהיו כולם משוקדים הגביעים והכפתורים ופרחים. ובמ"ל תמה ע"ז דהפ' שאין לו הכרע הוא דכתיב ובמנורה ארבעה גביעים משוקדי' כפתוריה ופרחי' ואין הכרע לתיבת משוקדי'. וזה דוקא בגוף המנורה אבל בקנים היוצאים בהן [כתיב] שלשה גביעי' משוקדי' בקנה הא' כו"פ ואיכא הפסק תי' בקנה הא' בין משוקדים לת' כפתור ופרח אם כן בודאי לא קאי משוקדים רק על גביעי' ולא על כו"פ וכ"כ רש"י ותו' ולמה כ' הר"מ דהכל היו משוקדי' אפילו כפתוריהם ופרחיהם של קנים ובאמת לא היו כו"פ משוקדי' רק של גוף המנורה היינו קנה האמצעי אבל בקנים ל"ה משוקדים רק הגביעים לבד וצ"ע. והיכן היו הגביעים וכו"פ עיין ר"מ כאן. ומשקלה צ"ל ככר עם הנרות הקבועים בה ומלקחי' ומחתותי' אינו בכלל הככר וצ"ל ככר חוץ מכלים אלו רק המנורה וכלים הקבועים בה המבוארים לעיל. והנה לעיל בכלים המבוארי' שיעורי המדות וכן כאן דמבואר שיעור המשקל בתורה אפ"ל דיש להם שיעור למטה דלא יהיו פחותים משיעור הזה אבל למעלה אפשר דאין להם שיעור ואם הם יתר מהמדות או מהמשקל אין בכך כלום. אך ע' רש"י תרומה פ' ל"ט ככר זהב כו' שלא יהי' משקלה עם כל כליו אלא ככר לא פחות ולא יותר מבוא' בדבריו להדיא דהיא גזירת הכתוב דלא יהי' יותר אפילו כ"ש. ולענ"ד כן מפורש במנחות כ"ט עשרה מנורות עשה שלמה והביא לכל מנורה אלף ככר והכניסהו אלף פ' לכור והעמידוהו על ככר אח"ז הביא ברייתא דמעשה הי' במנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב והכניסו פ' פעמים לכור והעמידו על ככר חזינן דעשו כל הטצדקאות שלא יהא אלא ככר ורק בד"ז שלא יותר היו עושין שלא יהי' רק בצמצום. אך צ"ע אם נאמר דאף בידי אדם א"א לצמצם עי' בכורות וחולין כ"ח ובתוס' הביאו סברת ר"ש דמחצה ע"מ כרוב אף דא"א לצמצם היינו דאיכא שני סברות אפשר דהוא יותר ממחצה את"ל מחצה ג"כ כשר וליכא רק חד סברא דלמא היא פחות ע"כ אפילו בדאו' שרי ע"ש. אם כן היאך נוכל לעשות המנורה של זהב כיון דבין פחות בין יותר פסולה וא"א לצמצם אפילו בי"א. ול"ק ממנורה שעשה מרע"ה דהי' בדרך נס כמ"ש תעשה שנעשה מאלי' ביד"ש אך אח"ז כשהיו עושין מנורה ובימי חשמונאים והיאך נוכל לסמוך על הנס והדינים והמצות לא נאמרו ע"ד נס וצ"ע. שוב נזכרתי שהוא קושית הש"ס בכורות י"ז ומתרץ ש"ה דרחמנא אמר עביד. ולולא פירש"י נ"ל דאין ביתר קצת קפידא ואינו מבואר ג"כ בר"מ ומהמנורות הנ"ל אין ראי' דעשו כל טצדקאות להיות דוגמת כלי מרע"ה. ואם א"א לצמצם יש באמת שני הסברות שמא מצומצם או קצת יותר ומתחלה עשו כל האפשרות שישוה למנורת מרע"ה אבל אם היה קפידא בדבר לא היו רשאין לעשות דאולי לא יהי' כן ויהי' נגד הדין. וצריכה להיות כולה מקשה היינו מן העשת של זהב היינו חתיכה זהב מכה בקורנס עד שיצאו כל הכלים ואם היתה מן הגרוטאות היינו זהב שבור פסולה כ"ה בש"ס וכן אם היתה חלולה פסולה. ונראה דד"ז ג"כ במנורה ונרותיה כמו המשקל שכלול נרותיה ה"ה לד"ז כי הנרות קבועים ויש להם דין א' כנ"פ. וכ"ז במנור' של זהב ורשאים לעשות מנורה מכ"מ מתכות חוץ משל עץ ואבן וחרס הכלל משל מתכות עושין.
ומבואר בש"ס שם באה זהב באה ככר א"ב זהב א"ב ככר באה זהב באה גביעים כפו"פ א"ב זהב א"ב גביעים כפו"פ באה זהב באה מקשה א"ב זהב א"ב מקשה כו'. נראה דכל אלו שוים היינו ככר ומקשה וכפתור ופרח דוקא בשל זהב ובשאר מיני מתכות ליתנייהו לדברים אלו. וברש"י כתב אינה כו' א"צ גביעים נראה מדבריו דפי' באה זהב [צריך] כל הדברים הללו א"ב זהב א"צ ואינו מעכב הדברים הנ"ל. אבל אם רוצה עושה הדברים הנ"ל אפילו בשאר מיני מתכות. אבל הר"מ שינה הלשון ז"ל אבל של שאר מיני מתכות אין עושי' בה גכו"פ כו'. ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה כו'. ואם היתה חלולה כשרה היינו שאינה מקשה כ"ה בכ"מ ואח"ז כתב ואין עושים אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהוא של זהב בין שהוא של שאר מיני מתכות. ועמ"ל דלהר"מ חלוקים בדינים דגכו"פ אין עושין לכתחלה כלל כמבואר בלשונו אין עושין היינו שלכתחלה יש קפידא בדבר שלא לעשות ואח"ז בדין המשקל כ' אין מקפידין דעתו דאין קפידא בדבר אם רוצה עושה ואם א"ר אין עושה ובדין מקשה כ' ואם היתה חלולה כשרה נראה דבדיעבד כשרה אם אינו מקשה אבל לכתחלה צ"ל מקשה אף בשאר מיני מתכות וכ"כ אח"ז דאין עושים לעולם מן הגרוטאות אפילו של מתכות וגרוטאות מבואר בש"ס דפסולה מטעם דאינה מקשה ע"כ סובר דלכתחל' בעינן מקשה אפילו בשאר מיני מתכות. ועי' במ"ל שהקשה ע"ז מנלי' לרבינו ד"ז דסתמא מבואר בש"ס א"ב זהב א"ב מקשה משמע אף לכתחלה וגם מ"ש דמ"ש הר"מ אין עושין גכו"פ דכתיב סתם יש קפידא ערש"י שם שכ' בפי' דאין קפידא רק א"צ גכו"פ ע"ש ומסתמא מצא כן הר"מ ז"ל באיזה מקום. וראיתי ברמב"ן פ' בהעלותך וז"ל וטעם וזה מעשה המנורה לרמוז שצריך לדורות שתהי' מקשה והוא מעכב בה ולכך הזכיר תחלה בפי' מעשה מקשה ולא הזכיר במעשה שלה שהיו בה קנים וכו"פ וגביעים והזכיר זהב כי כן המצוה לדורות לעשות ממנו לרומם בית אלהינו והחזיר מקשה הוא לומר שאין מעכב אלא מקשה לא הזהב וכ"ש שאר יפוים שבה עכ"ל ותמהני שלכאורה דבריו נגד הש"ס הנ"ל דאיתא באה זהב באה ככר אינה באה זהב אב"כ באה זהב באה גכו"פ אינה באה זהב אינה באה גוכ"פ כו' וזה מעשה המנורה מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אב"מ עכ"ל. ולפי זה אין חילוק כלל בין גוכ"פ ובין מקשה דאם באה זהב כולם מעכבים ואם אב"ז גם מקשה א"מ ולענין לכתחילה כבר הבאתי דברי הר"מ ז"ל ודברי המ"ל שמדקדק בלשונו בשינוי הלשון ושם מקשה מנין לו זה ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל יש לחלק דמקשה מעכב אפילו אב"ז ובש"ס מבואר להיפוך דאם אב"ז אב"מ ואם תפרש דברי רמב"ן מכל מקום שאין מעכב בה אלא מקשה אם בא זהב ולא הזהב שאם ירצה לעשות משאר מתכות עושה רק תחלה בא זהב לרומם ב"א ואם אב"ז אינו מעכב מקשה וז"א דאם ב"ז גם גוכ"פ מעכבין וצ"ע. ועיין במנחות דז' הקנים וז' הנרות מעכבין זא"ז אפילו במנורה של מתכות כ"ה בר"מ ובש"ס מקשה אימא באה זהב באה קנים א"ב זהב א"ב קנים ומתרץ דהוא פמוט מיקרי ע"ש אם כן אינו מבואר אלא קנים ולא נרות אך כיון דהנרות קבועין ה"ל כמו הקנים ע"כ כת' דמעכב ופשוט.
וגובהה של מנורה הי' ח"י טפחים וז"א מפורש בתורה ומבואר בש"ס שם דשמואל אמר כן בשם הסבא וע"ש בתוס'. ואח"ז מבוא' דעד המקום שהיו מתחלתן הקנים היו ט' טפחים והקנים ט' טפחים ונראה דז"א מעכב דאינו מפורש בתורה והיו לה ג' רגלים בתחתיתה ע"ש בר"מ ודעת הר"מ דהמנורה הי' מונח בצפון ודרום דהיינו לרוחב ההיכל וקנה החצוני לצפון והחיצון השני הי' לדרום והוא פלוגתא במנחות רבי סובר מזרח ומערב היה מונח וראב"ש סובר צפון ודרום הי' מונח ופ' הר"מ כראב"ש ועיין כסף משנה הטעם אף דהלכה כרבי מחבירו מכל מקום פוסק כראב"ש ודעת הראב"ד דהלכה כרבי דמזרח ומערב מונח וכל הששה קנים היו מצדדים פניהם לנר האמצעי פניו למערב כנגד בית קה"ק והוא נקרא נר מערבי (ז"ל הר"מ ולשיטתו דפ' כראב"ש) ונקרא נר אמצעי נר מערבי אבל למ"ד מזומ"ע הי' מונח נקרא נר מערבי אותו שהוא לצד מערב או נר השני מצד מזרח ערש"י בשבת ובכ"מ. והי' מונח בכותל דרום בהיכל והי' מונח תוך כ' אמה מקה"ק כמש"ל בשלחן ומ"ש הר"מ משליש ההיכל צ"ע ע"ל גבי שלחן וא"צ לכפול. וע' יומא ל"ג ע"ב דגם המנורה הי' משוכה מכותל דרומי שני אמות ומחצה כמו השלחן והר"מ אינו מביא זה לא גבי שלחן ולא כאן וכמש"ל גבי שלחן. והנה מצות הדלקה בנרות כ"ה עיין ר"מ פ"ג מהתו"מ אין כשר למנורה אלא שמן זית זך. ע' במנחות ור"מ פ"ז מה' א"מ ד"ט מינים בשמן מפני שינוי מעשיו וה"א וה"ד והזיי"ן דהם ראשון לכל מין הם כשרים למנורה ושאר הם פסולין וכל הפתילות הכשרים לנר של שבת כשרים למנורה והפסולים לשבת פסולים למנורה שנא' להעלות כו' שתהא שלהבת עולה מאלי' וע"ש בתוס' פב"מ דאם כרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין במנורה כשר דבשבת אינו אסור אלא משום גזירה ובמקדש ל"ש הך גזירה ע"ש. ומובא ג"כ דהתו"ס במ"ל וע"ע בתוס' שכת' דאבנטי כהנים כיון דהיה בהם רביעית פשתן בטלה לגבי הצמר ע"כ אין מדליקין במנורה נראה דאם הי' יותר כגון מע"מ מדליקין דהוי ככרך דמדליקין במנור'. וער"מ פ"ה מהלכות שבת דס"ל גבי שבת דאסור להדליק לא משום גזירה ע"ש אם כן במנורה ג"כ אסור להדליק בכרך ע"ש.
ודעת הר"מ שמ"ע להדליק הנרות הוא מ"ע בבוקר ובה"ע וד"ש וטומאה כקרבנות הקבוע להם זמן. וע' יומא כ"ד ע"ב לענין עבודות שהזר חייב עליהם דהדלקה לאו עבודה היא וכתב הר"מ פ"ט מהב"מ ה"ז ז"ל וכן הדלקת נרות כשרה בזרים לפיכך אם הטיב כהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן עכ"ל. והראב"ד כ' הפליג כו' אלא שאם הדליקן כשרים עכ"ל ובכ"מ כתב לדעת הנ"ל הו"ל כמו שחיטה דלאו עבודה היא וכשרה בזרים ע"ש (וכוונת הר"מ שכתב הוציאן לחוץ דבהיכל אסור לזר ליכנס) וא"כ ה"ה כל הפסולים לעבודה כגון מח"כ ובע"מ ופשוט דלא גרעו מזר ועמ"ל ס"פ הנ"ל שכתב שם לענין איסור לזר ליכנס בהיכל אף דכשר להדליק ע"ש ואין כאן מקומו. וזה כמה שנים הקשיתי עד"ז של הר"מ דאם הוציאן לחוץ מותר זר להדליק הא במנורה ודאי הדלקה עושה מצוה ולא הנחה דאי לאו לא הי' ד"ש דאפשר לעשות קודם השבת להדליקה ובשבת יגביה ויניחנה ומבואר להדיא ברש"י שבת כ"ג ד"ה אי הדלקה עושה מצוה כו' כדאשכחן במנורה ושם בסוגיא מבואר דאי הדלקה ע"מ הדלקה במקומה בעינן ואי הדליקה מבפנים גבי נ"ח לא עשה כלום ע"ש א"נ כיון דמקום המנורה בהיכל בודאי צריך להדליק במקומה היינו בהיכל ושלא במקומה לא עשה כלום ואיך כתב הר"מ והראב"ד דהדלקתן בחוץ כשר הא הדלק' במקומה בעינן ואח"ז מצאתי קושיא זו בס' מעשה רוקח לחכם ספרדי על הר"מ ה' חנוכה הקשה קושיא זו ואינו ת"י כעת. ובגוף הדין שכתבו הר"מ והראב"ד שאין קפידא שמדליקין חוץ להיכל תמיה לי' מת"כ מפורש אמור בפ' יערוך אותם לפני ד' פ' שלא יתקן בחוץ ויכניס בפנים והביאו הרמב"ן בפי' על התורה ואיך חלקו על הברייתא דת"כ וצ"ע. ונותן לכל נר חצי לוג שמן כן שיערו חכמינו זכרונם לברכה דדי אפילו ללילי טבת הארוכי'. ודישון המנורה הוא ג"כ בכלל מצוה זו וכיצד מצותה לדשן המנורה בבוקר ובה"ע וכל נר שכבה מסיר הפתילה והשמן מנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר חצי לוג ונר שלא כבה מתקנו וכל נר שכבה מדליק מנר אחר במנורה שמושך את הפתילה ומדליק חוץ מנר המערבי שכבה אין מדליקין אותו מנר אחר אלא ממזבח החיצון. ודוקא מנר לנר מדליקין אבל לא ע"י נר אחר משום ביזוי מצוה עי' בשבת ובר"מ ה' חנוכה ובלחם משנה שם. ואפשר דלהר"מ אין קפידא דוקא להדליק מנר לנר אלא אם רוצה כל נר שכבה מדליקו ממזבח העולה אלא רשאי להדליק נר מנר חוץ מנר מערבי דאין רשאי להדליקו מנר אחר רק ממזבח העולה. וד' הרהמ"ח כאן צע"ק שכתב שמושך הפתילה כו' לפי שאין כבוד המצוה להדליקם מנר אחר בר"מ מבואר דזה הוי ביזוי דמדליק נר אחר בנר של מצוה והוי ביזוי להנר שמדליקין ממנו נר אחר ע"ש בסוגיא ונראה דצריך לתקן הל' ג"כ כלשון הר"מ וז"פ.
וכבר כתבנו דעת הר"מ והראב"ד דהדלקה כשרה בזר ודוקא הדלקה אבל לדשן המנורה אסור ולוקין עליו לזר רק אין ח"מ דהוי עבודת סילוק וגם לא הוי עבודה תמה וכ"ה להדיא בר"מ מהב"מ ה"ד וז"ל וכן אבל היוצק כו' והמטיב את הנרות כו' אף שנפסלו ומוזהר על כל אלו ולוקה אינו ח"מ מפני שכ"א מהן עבודה שיש אחריה עבודה. וכן בה"ח כ' אבל דישון מזבח ודישון המנורה אח"מ עבכ"מ שביאר להדיא דעובר הזר בלאו. ומ"ש הר"מ פסולה א"י מאי פסול שייך מה דהוי הוי אם קנח היטב ונראה דכוונתו דגם נתינת השמן והפתילות ג"כ בכלל הטבה וזה פסול בזר וחוזר הכהן ונותן כמו כל עבודות וכמו תה"ד עפ"ב בר"מ. ובתוס' יומא נ"ט ד"ה והרי כ' דדישון המנורה לא בעי בגדי כהונה ומובא במ"ל כאן וצ"ע למה לא בעי בגדי כהונה דמח"ב דינו כזר כמבואר סנהדרין. וצ"ע בסוגיא שם בתה"ד יומא פ"ב. ונר שכבה אפילו בחצי הלילה צריך להדליק נר אחר כ"ה ברש"י פ"ח במנחות ומד' הר"מ נראה דתמיד הן בלילה והן ביום אם כבה צריך להדליק ע"כ שיטת הר"מ. והרבה ראשונים חולקים עליו ע' בתשובת רשב"א סי' ש"ט וסי' ע"ט ובראב"ד ורמב"ן על התורה ובמנחות ובתמיד פ"ג ופ"ו ברע"ב ותי"ט האריכו בזה. ואכתוב דעתם בקיצור בעזה"י דסוברים דאין מצות הדלקה אלא בה"ע לבד וברשב"א שם דעתו אפילו אם כבה בלילה א"צ להדליקו ובבוקר אם מצאם דולקים מכבם ואם מצאם כבוים מדשן ויניחם עד הערב וידליקם בה"ע ונר המערבי שמצאו כבוי מדשן וידליק בבוקר ג"כ עד בה"ע כי נר המערבי מצותו להיות דולק תמיד וכן מ"ש בש"ס מנחות ודשנה השמן היינו נר המערבי. וע"ש כיצד סדר הדלקתן בה"ע אם נר המערבי דולק או כבה וגם אפילו נר המערבי טוב להדליק מנר שבמנורה ולא ממזבח החיצון רק אם אין נר דולק במנורה צריך להביא ממזבח החיצון ע' ראב"ד כאן בהשגות מביא ראי' מהמשנה לזה עכ"מ ולח"מ. ומצות הדלקה לבד והטבה לבד כמ"ש הרהמ"ח וזה צ"ע רחב והאריכו בזה הראשונים והאחרונים וג"כ ההפסק בין ה' נרות לב' נרות וחילוק בין בבוקר לבה"ע ע"ש ברשב"א ותי"ט לתמיד:
ב[עריכה]
ונוהגת כו'. עמש"ל דעת הר"מ דזרים כשרים אם כן אפשר על כל ישראל מוטל אכן כתבתי דזרים א"י לכנוס בהיכל אך אם המנורה בחוץ מוטל על כל ישראל גם אפשר אם הי' המנורה בחוץ או אם יוכלו להוציא' לחוץ ע"י תחבולות שלא יצטרכו לכנוס והכהנים טמאים אף דדוחה טומא' מכל מקום קי"ל טומאה דחויה בצבור ואם אפשר לעשותה בטהרה אין עושין בטומאה עיין ר"מ פ"ד מהב"מ דאפילו אם משמר זה טמאים מביאים משמר אחר אם כן כאן אפשר דכולן שוים כהנים וישראל וא"ד טומאה אלא אם כן הרוב טמאים או אפשר ל"מ רוב וא"ד להמבואר שם דוק ותשכח או אפשר עדיף ע"י כהנים יותר ועדיף ממשמר שנדחין מפני משמר אחר. אך מלשון הר"מ שהוא לאו עבודה כלל כמו שחיטה אם כן ישראל וכהנים שוים אם המנורה בחוץ וידליקו ישראלים טהורים ואפילו אם היא בפנים אם יוכלו להוציאה לחוץ שידליקוה ישראלים טהורים אפשר דעדיף. ואם א"א להוציא המנורה אם עדיף שיכנסו הכהנים טמאים או זרים טהורים דטמאים בכרת וזר א"ח כרת בביאה ריקנית ע' תוספות סנהדרין וד"ז צ"ע. ועיין ר"מ ספ"ז מהלכות בהב"ח גבי טמא ובע"מ מי יכנס ויבואר אי"ה במק"א על כל פנים אם היא בחוץ ודאי ידליקו זרים טהורים כנ"ל. ואף דלאו עבודה היא מכל מקום נ"ל דחרש שוטה וקטן שהדליקו פסולה ואין הטעם משום עבודה דפסולים דלאו עבודה היא וגם בשחיטת קדשים קטן פסול משום דמתעסק פסול לשחיטה וילפינן מקראי אבל אי לאו קרא כשר כיון דלאו עבודה היא מכל מקום כאן נ"ל דפסול כיון דהיא מצוה והני לאו בני מעבד מצוה נינהו אין פוטרים המצוה המחויבת כדקי"ל נ"ח שהדליקו חרש שוטה וקטן לא עשו כלום כיון דא"ח במצות אין פוטרים ה"נ אין פוטרים המצוה כנ"ב. וקשה להר"מ דהמנורה היה מדליק תמיד ע"כ דיליף דכתיב גבי מנורה תמיד לא כרש"י שפי' בכ"מ דתמיד מלילה ללילה הוי גם כן תמיד ועיין ברמב"ן פ' תצוה השיג על רש"י ומביא ברייתא דת"כ דתמיד קאי על נר מערבי דנר מערבי צריך להדליק תמיד אם כן הא דמבואר בסוף חגיגה דאומרים להם הזהרו שלא תגעו בשלחן דבברייתא תני הזהרו שלא תגעו בשלחן ובמנורה ותנא דידן אמאי לא תני מנורה שלחן כתיב תמיד מנורה לא כתיב תמיד. וברש"י פי' דתמיד האמור בשלחן הוא יום ולילה ותמיד האמור במנורה אינו אלא מלילה ללילה כמו שכתב בחומש אם כן להר"מ וכל שכן לרמב"ן דפי' בהדי' דתמיד קאי על הנר מערבי אם כן גם המנורה לא יכול להסירה ממקומה ואמאי לא אמרו הזהרו שלא תגעו במנורה גם כן ועיין תוספות שם הרגישו בזה אך מה שתי' שם הר"א נראה שאינו עולה להרמב"ן. שו"ר ברא"מ פרשת תצוה מביא ד' רמב"ן ומביא גמרא זו אך ראיתיו לפ"ר ולא עיינתי בדבריו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |