מנחת חינוך/צט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png צט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

שנצטוו כו'. הדינים מבוארין בר"מ הכה"מ פ"ח וט' ויו"ד. ואכתוב בקיצור. בגדי כהונה ג' מינים בגדי כהן הדיוט ובגדי כה"ג והם בגדי זהב ובגדי לבן שעובד כה"ג ביום הכפורים בקדשי הקדשים ועיין במס' פרה דפ"א בבגדי לבן נעשית. ולמאן דאמר ג"ש חוקה מיום הכפורים אם כן נעשית בבגדי לבן לא בבגדי כ"ה דיש חילוק ביניהם כמש"א אי"ה והר"מ פ"א מפ"א כ' דהעושה אותה לובש ד' כלים של כה"ד. ובמ"ל תמה דהא ילפינן חוקה כו' והניח בצ"ע ע"ש. ובגדי כה"ד ד' בגדים כתונת ומכנסים ומגבעות ואבנט. כתונת הי' של פשתן לבד וכל חוט כפול ששה הי' היינו שזור עמ"ל פ"ח והוא לעכב והי' מעשה אורג לא מעשה מחט דהיינו לחתוך הפשתן ולתפור דמבואר ביומא דבגדי כהונה אין עושין מעשה מחט רק נארג למדת הכתונת אך הבית יד של הכתונת נארג בפ"ע ומחברין אותו אל הכתונת בתפירה כ"ה בש"ס ור"מ והיתה עשוי' משובצות באריגתה שהוא בתים ובתים כמו בית הכוסות. ודעת ראב"ע דכתונת של כה"ד לא הי' משובץ והר"מ והרמב"ן דעתם שהי' משובץ. ובמ"ל הביא ראיה לדבריהם. ואורך הכתונת עד למעלה מן העקב לא ארוך ולא קצר. מכנסיים היו ג"כ של פשתן לבד וחוט כפול ששה והם ארוכין מתחילין למעלה מן הטבור קרוב מן הלב עד סוף הירך שהוא הארכובה ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה וגם כן היו ארוג ולא מעשה מחט דכל בגדי כהונה אין נעשין מעשה מחט אלא מעשה אורג. מגבעות ג"כ של פשתן כפול ששה ומעשה אורג. ודעת הר"מ דהי' כמו מצנפת של כה"ג והיתה ארוכה ט"ז אמות אלא שחילוק יש בלבישה דכה"ד צונף ככובע וכה"ג בע"א דכורך על ראשו מגלגל וחוזר ומגלגל. והראב"ד סובר דמעשה המגבעות הם משונים ממצנפת של כה"ג דכה"ד הרי הוא ככובע ושל כה"ג ארוך הרבה וכורך כריכות הרבה. וביומא י"ב ובמקומות הנרשמים מביאים תוס' בשם ריב"א דהחילוק הי' דמצנפת של כה"ג הי' קצרה שהי' צריך להניח תפילין וציץ. וכובע של כה"ד הי' רחבה דלא הי' לו ציץ. ובתוס' הקשו מה שמבואר לעיל דאם אירע פסול לאחר תמיד של שחר במאי מחנכין אותו כו' הא לובש המצנפת וקודם הי' מלובש במגבעות. ותי' דזה לא חשיב חינוך כיון דשוים הם אלא שזו קצרה וזו רחבה ע"ש וכצ"ל לדעת רמב"ן והר"מ כיון דהוו שוים לא חשיב חינוך אבל לדעת ראב"ד דהיו משונים במעשיהם כמ"ש בדבריו אין מעשהו של זה כו' אם כן חשיב חינוך והדק"ל דהי' חינוך וצע"ק. ולעיל הביא המ"ל ראי' לדעת הר"מ דהכתונת הי' משובץ אף של כהן הדיוט מכאן ע"ש. וכן מבואר שם דאין בין כה"ג לכה"ד אלא אבנט מבואר ג"כ דאין חילוק בין מצנפת ומגבעות אלא בלבישה ולא בעשייתם.

אבנט פסק הר"מ כרבי דה' כר' מחבירו שהאבנט הי' של כלאים. וז"ל הר"מ כאן והאבנט לבדו רקום בצמר. וע' משנה למלך הקשה למה לא כתב הר"מ דהי' בו ג' מיני צמר דהיינו תכלת וארגמן ותולעת שני כמפורש בתורה וכ"כ תוס' בשבת. אך דעת רלב"ג דאבנט של כה"ד הי' מין אחד של צמר לבד וע"ש שדחה דבריו דמבואר בש"ס דאין חילוק כלל בין כהן גדול לכה"ד. והנה מד' מינים הי' וכל חוט הי' כפול ששה כמבואר ביומא ודעת ראב"ד בכל בגד שהי' מהרבה מינים שהי' כל חוט כפול לא היה שוזר כל חוטין יחד רק כל חוט בפ"ע הי' שזור כפול ששה ומעיל שמונה כאשר יבואר בעזה"י. אך דעת רש"י בבגד שהיה בו כמה מינים היו כל החוטין שזורים יחד וכאן גבי אבנט הי' כל חוט כ"ד עמ"ל ד"ה עוד. ואורך האבנט הי' ל"ב אמות ורחבו ג' אצבעות וחוגר אותו על הלב לא גבוה שנאמר לא יחגרו ביזע מקום שמזיעין וכו' ותרג' על לבבהון יסרון כו'. ומבואר בכתוב פרשת תצוה ואבנט תעשה מעשה רוקם וכן בפ' פקודי. ודעת הר"מ דוקא אבנט של כהן גדול הי' מעשה רוקם. ודעת רמב"ן דגם של כה"ד הי' מעשה רוקם דאבנטים היו שוים. ובמ"ל הקשה אהר"מ מה שמחלק בין אבנט של כהן גדול וכהן הדיוט לענין מעשה רוקם ומביא ראיות דגם אבנט כהן הדיוט הי' מעשה רוקם כדעת רמב"ן ע"ש. ומאי זה מעשה רוקם דעת ר"מ דעושה צורה באריגה ואין קפידא איזה צורה שתהיה והצורה נראית מצ"א של הארוג בפני הארוג ורש"י פי' דרוקם הוא כשהצורה נראית משני עבריה ובמשנה למלך האריך בזה. וכה"ג הו"ל ג"כ בגדים האלו אך לדעות קצת הי' שינוי ביניהם בכתונת דעת ראב"ע דהי' משובץ ולא בכה"ד ולדעת הר"מ והרמב"ן היו שוים. באבנט דעת רמב"ן שהיו שוים ולדעת הר"מ הי' שינוי שהי' בכה"ג מעשה רוקם ולא בכה"ד. ובמצנפת לדעת ר"מ ורמב"ן היו שוים רק חילוק בלבישה ולהראב"ד לא היו שוים ובמכנסיים אין חילוק לכל הדיעות הי' צריך לעבוד בד' בגדים הללו ונוסף עוד ד' בגדים ס"ה הי' משמש בשמונה בגדים והנוספי' לכה"ג הם אפוד וחושן ומעיל וציץ.

האפוד של חמשה מינים הי' זהב תכלת וארגמן ותולעת שני (וג' מינים אלו הם צמר) ושש והי' כל חוט מד' מינים אלו כפול ששה ובכל חוט הי' חוט זהב. ולדעת רש"י שוזר את כולם ושזור על כ"ח. ולהר"ם הי' כל חוט שזור בפ"ע והיו שבעה שש של המין וחוט של זהב והי' ארוג כמו כל בגדי כהונה. וחשב האפוד הי' ג"כ ארוג עם האפוד ג"כ ממינים הנ"ל. וכתפות האפוד בודאי ג"כ ממינים הנ"ל אך לא הי' נארג עם האפוד רק הי' נתפר במחט להאפוד כ"ה ברש"י פ' תצוה ור"מ כאן. והנה צורת האפוד לא אכתוב כאן ערש"י תצוה ובר"מ ויש קצת שינוים ע"ש ותראה. והי' על כתפות האפוד על כל כתף אבן שוהם במשבצות זהב ומבואר שהיה האבן מרובע. ובמ"ל כ' שא"י מנין זה וגם דעת רש"י ור"מ שהיו משוקעים האבנים בהמשבצות. ודעת הרמב"ן דהיה עושה המשבצות כמין מושב למטה וכמו מזלג שלש שנים אוחזין באבן והי' האבן נראה מכל צד. והי' מפתח על שתי האבנים שמות השבטים ששה מצד זה וששה מצד זה על כל אבן ששה שבטים וע"ש בש"ס סוטה דאבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו ולא מסרטין עליהם באיזמל אלא על ידי שמיר והר"מ השמיט זה ובמ"ל עמד בזה. ודעת הרמב"ן שמצדד דאבני האפוד מסרטים באיזמל רק אבני החושן צריך שמיר דכתיב במלואותם ע"ש ברמב"ן עה"ת ובמ"ל כאן. ודעת הר"מ בסדר כתיבות השמות בד"ז כ"ה אותיות לכל צד. ובכ"מ הקשה על הר"מ מש"ס דסוטה ע"ש.

כתף ימין

ראובן

לוי

יששכר

נפתלי

גד

יהוסף

כתף שמאל

שמעון

יהודה

זבולון

דן

אשר

בנימן (חסר)

מה שתי'. גם הקשה שנראה מהש"ס דיוסף נכתב בלא ה"א ובנימין מלא ע"ש. ובאוה"ח על התורה פלפל בזה יעו"ש באורך ואין כאן מקומו. החושן הי' גם כן מד' מינים הנ"ל כ"א כפול ששה וחוט של זהב עם כל חוט ס"ה כ"ח חוטין. והיה ארכו אמה ורחבו זרת היינו חצי אמה והי' כופל האורך והי' זרת ארכו וזרת רחבו וקובע בו ד' טורי אבן המפורשים בתורה ומשוקע במשבצות ואין כן דעת רמב"ן. ומפתח על האבנים לא באיזמל רק בשמיר כמש"ל שמות השבטים כתולדותם. ואינו מבואר בר"מ אם כדרך אבני האפוד או כדרך הלידה ממש. ונראה מלשונו כדרך תולדתן ממש וגם מסתברא דהיו נכתבים לרוחב השורה והיו נקראים כדרכן שורה אחר שורה כדרך שקורין כל כתב אם כן היו ד' אבנים בכל שורה מלמעלה למטה:

והי' צורתו כזה

טור הא'

טור ב'

טור ג'

טור ד'

אודם ראובן

נפך שמעון

לשם לוי

תרשיש יהודה

פטדה דן

ספיר נפתלי

שבו גד

שוהם אשר

ברקת יששכר

ויהלום זבולן

ואחלמה יוסף

וישפה בנימין

וזה דרך תולדותם ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד אשר יששכר זבולן יוסף ובנימין אם כן לפ"ז הי' אודם לראובן ונופך לשמעון כו'.

וברש"י חומש פ' תצוה פסוק כ"א איש על שמו פי' כסדר תולדותם סדר האבנים אודם לראובן פטדה לשמעון כו' נראה דהיו נקראים זה תחת זה ואחר השורה ראשונה נקרא' השני' וכן השלישית והרביעית ולדידי' הי' הציור כזה. וזה סדר תולדותן

טור הא'

טור ב'

טור ג'

טור ד'

אודם ראובן

נפך יהודה

לשם גד

תרשיש זבולן

פטדה שמעון

ספיר דן

שבו אשר

שוהם יוסף

ברקת לוי

ויהלום נפלתי

ואחלמה יששכר

וישפה בנימין

והרבינו בחיי פ' תצוה צייר בדרך זה

טור הא'

טור ב'

טור ג'

טור ד'

אודם ראובן

נפך יהודה

לשם דן

תרשיש אשר

פטדה שמעון

ספיר יששכר

שבו נפתלי

שוהם יוסף

ברקת לוי

ויהלום זבולן

ואחלמה גד

וישפה בנימין

וזה אינו כסדר תולדותם דיששכר זבולן מאוחרין מגד ואשר ודן ונפתלי ולא כדרך שנמנו בחומש שני דבנימין מוקדם לדן ונפתלי וגד ואשר. ונראה דלכ"א מהדיעות היו נכתבין על החושן ונקראין כמו שהיו כתובין על אבני האפוד. אם כן שיטת רבינו בחיי כשי' הר"מ ולר"מ הי' ציור האפוד כזה אף שציירנו לעיל נצייר עוד הפעם.

כתף ימין

ראובן

לוי

יששכר

נפתלי

גד

יהוסף

כתף שמאל

שמעון

יהודה

זבולון

דן

אשר

בנימן

והיו בני לאה נקראים כסדרן מצד זה לצד זה ואח"ז בני שפחות ואח"ז יוסף ובנימין. אך קשה דלהר"מ הי' נקרא באבני האפוד נפתלי קודם דן ומוכרח הוא לשיטת הר"מ כדי שיהיה כ"ה אותיות על אבן זה וכאן באבני החשן הקדים רבינו בחיי דן לנפתלי וצ"ל דבאפוד ע"כ לא הוי כסדר התולדה כדי שיהיו כ"ה אותיות אבל בחושן אף דלא הי' כתולדותן דיששכר וזבולן קדמו היינו שהם בני הגבירה כסברת רחב"ג אבל בבני השפחות עצמם לא שינו מתולדותם ובאפוד הי' אין ברירה כדי שיהא כ"ה אותיות ותולדותן אינו מעכב לרחב"ג עדיף טפי שיהי' כ"ה אותיות אבל בחושן לא היו משנין סדר תולדותם בזה. ושיטת רש"י נראה ודאי באפוד פוסק כת"ק בסוטה ככלל המסור בידינו דהלכה כתנא קמא והי' ציור האפוד בד"ז. והיו נכתבים כולם כסדר

כתף ימין

ראובן

יהודה

ראובן

שמעון

לוי

דן

נפתלי

כתף שמאל

שמעון

גד

אשר

יששכר

זבולן

יוסף

בנימין

תולדותם חוץ מה שיהודה מוקדם דגזירת הכתוב הוא מאיזה טעם ע' אוה"ח אם כן בחושן היו כולם נכתבו כתולדותם וג"כ היו נכתבים מלמעלה למטה כל שורה בפ"ע. אם כן נכתבים כולם כסדרן כמו שציירתי בציור האמצעי וכולם סוברים דהי' כל שורה נכתב בפ"ע מלמעלה למטה לא כמו שציירתי בציור הראשון דהיו נכתבים כסדר ברוחב השורה וצריך אני לבטל דעתי נגדה בפרט שאין לי ראיה לדברי. והנה לשיטת רש"י הי' על אבן השני רק כ"ד אותיות. אך מסקנת הש"ס דבנימין הי' מלא ולא יוסף. אך הר"מ דס"ל דיוסף הי' על אבן א' ובנימן על השני והי' על השני כ"ה אותיות שנכתב בנימן חסר דוקא ועל אבן הראשון הי' רק כ"ד אותיות ע"כ פוסק דעל יוסף הוסיפו אות ונכתב יהוסף. ונ"ל ג"כ דזה דוקא באבני אפוד אבל בחושן לא נכתב רק יוסף דלמה לן לאוסופי וכן בנימן הי' חסר. אך דאפשר בנימין כיון דאביו קרא לו כן היו כותבין מלא אבל יוסף בודאי היו כותבין חסר אף להר"מ. ובבעל הטורים בתצוה שם כ' דעל כל אבן הי' כתוב ששה אותיות ע"ש דמצייר דאברהם יצחק ויעקב ושבטי ישורון היו נחלקין לכל האבנים כדי שיהי' ו' אותיות בכל אבן ובנימין לא הי' צריך צירוף דהי' ו' אותיות. מבואר מדבריו דהיו כותבין בנימין מלא בחושן. והנה מ"ש בעה"ט דאברהם יצחק יעקב ושבטי ישורון היו נחלקין לכל האבנים. דעת הר"מ אינו כן וכ' דאברהם יצחק יעקב היו נכתבים על אבן ראובן והיו נכתבים למעלה מראובן. ושבטי יה [כ"ה דעת הר"מ לא שבטי ישורון עבכ"מ] הי' נכתב על אבן בנימין למטה מבנימין. ובאוה"ח מביא תוספתא במנחות דאבני שוהם ואבני מלואים מעכבי' זא"ז כתב שע"ג מעכבים זא"ז וע"ש שדעתו ז"ל שסדר הכתיבה באפוד וחושן אין מעכב דאין מבואר בתוס' ואין מוקדם ומאוחר מעכב בשמות. גם נ"ל פשוט דאלו שמות אברהם יצחק ויעקב ושבטי כו' ג"כ אינו מעכב דכל עיקר דנכתב על החושן הוא רק בשביל או"ת כדי שנוכל לשאול דלא היה כל האלפא ביתא בשמות השבטים ע"כ הי' צריך לכתוב תי' אלו כמ"ש ביומא פ' בא לו וכיון דהוא רק בשביל או"ת ואו"ת בעצמו אינו מעכב בבגדי כהונה ובבית שני לא היו או"ת כמש"א בסמוך. אם כן בודאי כתיבת אלו השמות אינו מעכב רק שמות השבטים מעכב דהוא גזירת הכתוב ובל"ז ל"ה חושן ואפוד כלל כנ"ל פשוט. והאפוד והחושן הם מעשה חושב באריגתן להר"מ דהיינו שעושין צורות הנראים משני הצדדים ולרש"י היינו ארי מצד זה ונשר מצד זה ול"ד ארי ונשר אלא איזה צורה שירצה רק שאינן דומות מב' צדדים כמש"ל ועמ"ל. וכתיב ונתת אל חושן המשפט את האורו"ת עיין בראשונים שזה היה שם שע"י נשאלין אבל אינו מעכב בבגדי כהונה וער"מ פ"ד מהבהב"ח וכאן. ועיין כסף משנה דהר"מ קורא החושן או"ת בדרך השאלה אבל אינו מעכב ובב"ש ל"ה או"ת. אבל חושן הי' שמה מבגדי כהונה ומעכב.

עוד הי' לכה"ג מעיל והמעיל רק ממין א' תכלת והי' כל חוט כפול י"ב ילפינן בש"ס מקרא. והנה רש"י בפ' תצוה כ' דמעיל וכתונת שוים בעשייתם אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק העליון ע"ש. אבל הרמב"ן השיג עליו ודעתו כדעת ר"מ כאן דהוא מלבוש אחר דאין לו בית יד כלל אלא נחלק לשני כנפים מסוף הגרון עד למטה כו' ואינו מחובר אלא נגד הגרון והי' ג"כ מעשה אורג ולא מעשה מחט והראב"ד כ' על הר"מ שכ' דאין לו בית יד דזה מנין לו. וגם מ"ש הר"מ דנחלק לשני כנפים ולא הי' מחובר כ' ג"כ דזו מנין לו ועיין כסף משנה דדעת הרמב"ן ג"כ כן ובודאי מצאו איזה ברייתא. והנה כפי ד' הר"מ נראה דהי' לו למטה ד' כנפות ולא מצינו דהו"ל ציצית. ולכאורה קשה דאמרינן בערכין הכל חייבין בציצית כהנים לוים כו' פשיטא ומשני כהנים אצטריכא לי' סד"א כיון דאשתרי כלאים וכו' נהי דאשתרי בעידן עבודה כו'. והנה הא דאשתרי כלאים לכהנים דעת הרז"ה בר"ן ספ"ק דיו"ט דרק לכה"ג אפוד וחושן אבל לכה"ד אף שהי' להם אבנט מכל מקום קשים הם כדאיתא ביומא ואין בקשים כלאים דאורייתא לשיטת רש"י ע"ש. אם כן כיון דעיקר דאשתרי דהיה הס"ד שיהיו פטורים מציצית הוא מחמת הכה"ג ולמה צריך הש"ס לומר מחמת ההיקש דכלאים לימא הא חזינן דכה"ג הולך בלא ציצית במעיל אם כן סד"א דפטור מציצית ושייך ג"כ התי' נהי דאשתרי בעידן עבודה כו'. אך באמת זה טעות דמעיל פטור מציצית לא מטעם דהוא בגד עבודה אלא אפילו בהדיוט כה"ג פטורה דקיימא לן כסותך ולא של אחרים וטלית שאולה פטורה וזה הי' של הקדש או קדושת דמים או קה"ג כמש"ל ול"ה כסותך ולא אשתרי כלל דגם בהדיוט פטור מה"ט עכצ"ל הטעם דכלאים וז"פ ולא כתבתיו אך כי הקשיתי זאת לכמה לומדים והי' בעיניהם קו' עצומה ולק"מ. והי' עושה מתכלת וארגמן ותולעת שני ג' מינים הללו כל חוט כפול שמונה וכל המינים היו כפולים כ"ד וילפינן לה בש"ס מקרא. ועושה אותם כמין רמונים שלא פתחו פיהם ותולה אותם במעיל ומביא ע"ב זוגים ובתוך כל זוג ענבל הכל של זהב ותולה אותם גם כן בשולי המעיל ל"ו מצד זה ול"ו מצ"ז בין כל שני רמונים פעמון נמצא פעמון ורמון פעמון ורמון על שולי המעיל ז"ד רש"י והרמב"ם אבל הרמב"ן דעתו דהזוג היה בתוך הרימון והרימון הי' מחובר במעיל והזוג בתוכו ועיין בכ"מ הביא קצת ראי' לד' רש"י והר"מ דהיו הפעמונים בין הרמונים ולא בתוכם ועיין בתיו"ט פי"ד דנגעים וברע"ב שם.

והנה בבגדים שאמרנו ע"כ יש שהי' משש לבד היינו פשתן ויש שהי' ממינים הרבה פשתן ותכלת וארגמן ותולעת שני ויש שהי' תכלת לבד ויש שהיו ג' מינים לבד תכלת וארגמן ותולעת שני עמש"ל. ומין תכלת עיין ר"מ דהוא צמר הצבוע כעצם השמים שהוא פתוך מן הכוחל. ועמ"ל דל"מ אם יצבע כזה מאיזה צבע רק מדם חלזון כמ"ש בה' ציצית והר"מ סמך כאן אמ"ש בה' ציצית. וער"מ פ"ב מה"צ דטעימה פוסלת בצבע תכלת של ציצית ובמנחות מ"ב ע"ב ילפינן ציצית מכליל תכלת האמורה כאן בבגדי כהונה אם כן בבגדי כהונה פוסלת בודאי טעימה וצ"ל דהר"מ סמך כאן אמ"ש בהלכות ציצית. ארגמן כ' דהוא צמר צבוע אדום. ועמ"ל דנראה מהר"מ דאין קפידא מאיזה צבע רק שיהי' אדום אבל רש"י פי' ארגמן צמר צבוע ממין ששמו ארגמן נראה דהמין הוא ידוע דהצבע צריכה דוקא להיות ממין ארגמן. תולעת שני הוא צמר צבוע בתולעת ונראה דאין התולעת ידוע ואפשר מכל מין תולעת שנוכל לצבוע כשר וע"ש ח"א טעימה פוסלת ויליף לה מכליל תכלת ור"י בן דהבאי פליג דאין טעימה פוסלת ויליף לה משני תולעת אפילו מראה שני כשר. וע"ש ברש"י ד"ה ת"ש יליף כמו בשני תולעת כשר ה"ה תכלת דכתיב בחד קרא ע"ש. אם כן למ"ד טעימה פוסלת וכן הלכה ויליף מכליל תכלת אם כי נראה דה"ה בתולעת שני ובארגמן דכתיבי בחד קראי עם תכלת פוסלת ג"כ טעימה דכולם שוים כנ"ל. ומכל מקום צ"ע דלא פי' לנו הראשונים ז"ל. וער"מ פ"ג מפרה אדומה דתולעת שני היינו שם גרגרים אדומים כמו האוג ובכל גרגיר יש כמין תולעת אם כן ה"ל כמין ידוע וגם לא נצבע מהתולעת עצמו רק מהגרגרים וענוב"י מן התורה סי' ג'. הציץ היה טס של זהב רחב ב' אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן ובתוס' סוכה ד"ה ואל כתבו דהא דהציץ רחב ב' אצבעות אינו מן התורה רק מדרבנן והובא במ"ל כאן. וכותב עליו בשני שיטין קודש לד' דעת הר"ם לפי גי' דקודש נכתב למטה לה' מלמעלה ולהגי' שלפנינו היה נכתב קודש למ"ד מלמטה והשם ב"ה למעלה וע' תוס' דהשם הי' כתוב בסוף שיטה ראשונה וקודש לד' בתחלת שיטה תחתונה. ואם כ' בשיטה א' כשר. וחופר את האותיות מאחריו עד שבולטין בפניו וכ"ה בגיטין ד"כ דהיו בציץ בולטין האותיות וצ"ל דוקא חק יריכות ולא חק תוכות ע"ש. ולבאר דיני ח"ת אין כאן מקומו עאו"ח הלכות תפילין ובאה"ע קכ"ה. ונראה מד' הר"מ וכ"ה בכ"מ דמתחלה הי' כותב על הציץ בדיו ואח"ז היה חופר מאחריו עד שהיו בולטין נגד הדיו. ובג"פ אה"ע קכ"ה כ' דאפשר היו האותיות הבולטין שחורות ואפשר היו רק בשעת החפירה להיות נגד הדיו ע"ש. והיה מנוקב בשני קצותיו והי' פתיל תכלת וקושר. וברש"י פקודי דעתו דהיו הרבה פתילים וכ"נ דעת ראב"ד והרמב"ן השיג על רש"י וכתב כדעת הר"מ. והציץ היה על מצחו ובתוספות סוכה צדדו דאפשר היה בגובה הראש במקום תפילין והתפילין היו מונחים למעלה ומקום יש בראש להניח שני תפילין. ועיין ביומא דאסור להסיח דעתו מתפילין ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בה אלא הזכרה א' אמרה תורה תמיד שלא יסיח דעתו תפילין כו' וע' תוס' דאינו ק"ו מן התורה דשאני ציץ שהשם בגלוי ע"ש. על כל פנים בציץ הוא מן התורה שלא יס"ד דכתיב בו תמיד והר"מ אינו מביא כאן ד"ז ובהלכות תפילין כתב דאסור להס"ד מתפילין שקדושתן חמורה ק"ו מציץ. נראה מדתלה בציץ שכיון לד' הש"ס דילפינן תפילין מציץ אם כן מציץ ג"כ אסור להס"ד ובש"א ה' תפילין הקשה על הר"מ דביומא משמע דמ"ד טומא' דחוי' בצבור לא דריש תמיד דגבי ציץ לאסור הסה"ד והר"מ פ"ד מהב"מ פ' דט"ד בצבור והיאך פסק דלא יס"ד ע"ש מה שפלפל מה הוי הס"ד ומסיק דאפילו בלא קלות ראש אסור הסה"ד. ושיעורו עד מאה אמה ל"ה הס"ד ובמאה אמה הוי הס"ד. ועיין בחולין קל"ח ע"א דכיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג ועליו הי' הציץ נתון לקיים מה שנאמר ונתת אותו על פתיל תכלת והר"מ השמיט זה ועיין כסף משנה כאן בפ"י עמד בזה. וגם על רש"י קשה שמפרש שהי' עוד פתיל תכל' לקיים הפסוק ונתת ובאמת בש"ס מבואר דכיפה של צמר היתה מונחת ואין חציצה דכך גזירת הכתוב ע"כ ביארנו הד' בגדים של כה"ד והח' בגדים של כה"ג.

ובח' בגדים עובד הכה"ג תמיד אך ביוה"כ בעבודה המבואר פ' אח"מ עובד בד' בגדים ונקראי' בגדי לבן. ומבואר בתורה פ' אח"מ כתונת בד כו' ומכנסי בד ובאבנט בד ובמצנפת בד והיו כל הבגדים הללו כמו הבגדים שעובד כל השנה וככה"ד. אך כבר כתבתי דיש דיעות דקצת חילוק בין בגדי כה"ד לכה"ג בכתונת דכה"ג היה משובץ וכן המצנפת היה קצת חילוק אם כן הג' בגדים של יוה"כ היינו כתונת מכנסים ומצנפת היו ככל ימות השנה של כה"ג אך באבנט היה חילוק דכל ימות השנה הי' האבנט מד' מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש וביה"כ היה משש לבד כמבואר בתור' להדיא ובאבנט בד יחגור. ויש עוד חילוק לשיטת הר"מ בהי"ד שכתב כ"מ שנא' שש חוט כפול ששה ומקום שנאמר בד אם היה חוט א' לבדו כשר ומצוה מן המובחר שיהיה חוטן כפול ששה ויצא לו מסוגיא דזבחים עי"ש. אם כן בבגדי יוה"כ של כה"ג בבגדי לבן אינו מעכב אם אין חוטן כפול ששה ובה"ג כתב ביוה"כ כו' כתונת ומכנסים ואבנט ומצנפת כו' וחוטן כפול ששה צ"ל שהוא למצוה וסמך אמ"ש בהי"ד דאינו מעכב אך דעת רש"י דמעכב תמיד חוטין ששה אף בבגדים שנאמר בד עיין זבחים ובכ"מ ובמ"ל פלפל בזה. וע' מש"ל דעת הר"מ דאבנטו של כה"ג בכל ימות השנה היה מעשה רוקם ולא של כה"ד דהיינו דהיה צורה כו' נראה דכאן גם כן היה מעשה רוקם דאין מבואר חילוק בתורה בין בגדי כה"ג בשאר ימות השנה ליוה"כ רק האבנט שהי' בד. נראה דלשאר דברים אין חילוק כלל אם היה מעשה רוקם והי"ל לש"ס לומר דאפילו למ"ד אבנטו של כה"ד היה של בוץ הי' מתחנך באבנט שהי' מעשה רוקם עש"ס גבי אירע בו כו' לאחר תמיד של שחר. אך אפשר אין ניכר החינוך בכך כמו שכתבו תוס' לענין מצנפת אך באמת דזה שכתבה התורה מעשה רוקם או מעשה חושב לא הי' אלא אם הי' ד' מינים שש וארגמן ות"ש ותכלת אבל אם לא היה לו ד' מינים א"צ מעשה רוקם ולא מ"ח. ובפ' פקודי גבי אבנט כתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת ארגמן ות"ש מעשה רוקם אבל בפחות מד' מינים לא מצינו ומכ"ש במין א' ועיין תוס' יומא דף י' ע"א ד"ה אמר לך כו'. וכן מצאתי ברמב"ן פ' פקודי ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כ' ולא נתפרשה זה בצוואה בפ' תצוה רק מה שנאמר בו ואבנט תעשה מעשה רוקם נודע שהוא בד' מינים הללו כמו שכתבתי במסך כו' הרי ממעשה רוקם נודע למרע"ה שיהי' בד' מינים ובפחות מד' המינים ל"ש מעשה רוקם דאל"כ מנא ידע אם כן אבנט של כה"ג ביה"כ בד' בגדי לבן דהי' של שש לבד לא הי' מעשה רוקם כ"ה האמת וברור. ונ"פ אם הכה"ג רוצה לוקח הג' בגדים היינו כתונת ומצנפת ומכנסים שעובד בהם כל השנה ועובד בהם ביה"כ גם כן רק האבנט לוקח אחר של שש לבד. ובמ"ל כאן כ' דבגדי יה"כ צריכים שיהיו מיוחדים ליום הזה ול"מ בבגדים שעובד בהם כל השנה וגדולה מזו כתב רבינו לקמן בבגדי לבן שעובד בהם ביום הצום אינו עובד בהם פ"ש לעולם כו' וכ"ש וק"ו שבגדים שעובד בהם כל השנה אינו עובד בעבוד' הצריכה בגדי לבן עכ"ל. ואני תמה מאי זה ק"ו דשם הוא גזירת הכתוב דאסורים לעבוד בהם והניחם שם מלמד שטעונים גניזה ור"ד סובר דכשרים לכה"ד והניחם שם דאסור להשתמש ביה"כ אחר ורבי סובר דאין מורידין עי' ביומא אבל מן התורה דלא יעבוד בבגדים שעובד כ"ה שמעלין אותם וליכא גזירת הכתוב ולא יכולתי להלום כונת המ"ל ולענ"ד יכול לעבוד בהם וכמו שכתבתי. ועש"ס דיומא דשני מיני לבן היו לכה"ג ביה"כ א' שעובד בשחר והיינו שחיטת פר ושעיר וזריקתם והקטרת הקטור' והשני בה"ע בהוצאת כף ומחתה והיו צריכים להיות שוים ל' מנה ובגדים של שחר היו צריכים להיות עדיפים מבגדים של בה"ע והר"מ סתם הדברים עמ"ל. וגם הר"מ כתב שתי כתנות אחרות היו לכה"ג והיו שוים ועמ"ל שנראה מד' הר"מ דעיקר השיוי של ל' מנה היה הכתונת וע' שם שעמד בזה דבש"ס משמע דכל הבגדים היו שוים סך הזה ע"ש. ומ"ש הר"מ ושתי כתנות אחרות היו לו משמע דהי' לו ג' כתנות למה היו צריכים לו ג"כ א"צ לו אלא ב' בשחר ובה"ע עיין כ"ז במ"ל. ועיין כאן בד' הרהמ"ח ויש כאן טעות המעתיק שכת' ושל כה"ג אליבא דכ"ע וצ"ל אח"ז בפנים היה עובד בד' בגדי לבן של פשתן לבדו וגם מ"ש דמצנפת הי' עשוי כו' והמגבעות כו' נראה דעתו כדעת הראב"ד דהי' חילוק בעשייתן וכבר כתבתי דעת הר"מ שהיו שוים בעשייתן. ומכל מ"ש במצוה זו תבין ד' הרהמ"ח ומה שיש להגיה קצת בדבריו. גם מ"ש מעשה רוקם הם עשויין בלשון רבים נרא' דכל הד' בגדים היו מעשה רוקם ובאמת ט"ס דרק האבנט הי' מעשה רוקם כמש"ל. גם מ"ש דרקימת האבנט לא הי' שוה לרקימת האבנט של כה"ד נראה דסובר דגם אבנט של כה"ד הי' מעשה רוקם. ומד' הר"מ נראה שאבנט של כה"ד לא הי' מעשה רוקם עמ"ל הגי' בר"מ ואין להאריך.

והנה בגדי לבן שעובד הכהן בהם ביה"כ בין בשחר בין בה"ע דלא נזכר חילוק בש"ס ור"מ אינו עובד בהם פעם שנית לעולם ונגנזים והם אסורים בהנאה לעולם דכתיב והניחם שם ילפינן שטעונים גניזה ובגדי כה"ג של כל השנה אם בלו וא"ר לעבודה ג"כ גונזין אותם כ"ה בר"מ והכסף משנה לא הראה מקומו. ועמ"ל בשם ירושלמי דמבגדי כה"ג עושים פתילות ומסתמא מצא הר"מ באיזה ברייתא כדבריו. ובגדי כה"ד שבלו עיין ר"מ דמהאבנטים שהיו רוב צמר שא"ר למנורה ע' במס' שבת שהיו מדליקין בשמחת בית השואבה וע"ש בפב"מ מאי לאו דכלאים לא של בוץ נראה דכל הג' בגדים היינו כתונת מכנסיים ומצנפת כולם היו ראוים למנורה ובר"מ מבואר כאן דמכנסיים והאבנט היו עושים לשמחת בה"ש ומהכתנות היו עושים למנורה והכסף משנה הרגיש למה לא הביא מצנפת ונראה דכל הג' בגדים כשרים למנורה רק אפשר היה מספיק הכתונת לבד ועתי"ט שם בסוכה במשנה דמבלאי מכנסי כהנים כו'. וד' ת"ח שם בגליון תמוהים. ובגדי כהונה צ"ל משל צבור ויחיד שהתנדב ומסרו לצבור מותר ועמ"ל הרגיש דלכאורה בש"ס דיומא משמע דוקא בעבודת יחיד מותר למסרו לצבור ולא בעבודת צבור ע"ש מקור להר"מ. ובגדי כהונה ניתנו להנות בהם במקדש אבל לא במדינה והאבנט והחושן והאפוד שהם שעטנז דעת הר"מ בהלכות כלאים וכאן דמותר דוקא בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין. ודעת ראב"ד דאפילו שלא בש"ע מותר במקדש וכ"ד תוס' פ' התכלת וע"ש שחקרו אם בלילה דומה למדינה או למקדש ואין רצוני לפלפל כי הענינים ארוכים ע' בש"א הל' ציצית. ואף דבגדי כהונה לא ניתנו להנות בהם במדינה מכל מקום דעת תוס' בקדושין וביומא דאפשר דציץ היה שרי ללבשו תמיד במדינה וראיה מינאי בקדושין אך לא ברירא להו ע"ש ובר"מ אינו מבואר חילוק מבואר דאף ציץ אסור.ובגדי כהונה מצותן שיהיו נאים וחדשים שנאמר לכבוד ולתפארת. היו משוחקין היינו ישנים כשר היו מטושטשין היינו מלוכלכים בטיט או מקורעין או ארוכין יתר על מדתו או קצרים פחות ממדתו או שסילקן באבנט ועי"ז היו פחות ממדתו ועבד עבודתו פסולה דה"ל כמחוסר בגדים. ופשוט שחייב מיתה גם כן כיון דעבודתו פסולה מחמת מחו"ב אם כן דינו כמחו"ב לכל הענינים. היו ארוכים יותר מדאי וסילקן ע"י אבנט עד שהיו למדתו עבודתו כשרה וכל בגד שנעשה מלוכלך אין מכבסין אותו ואין מלבנים אותו אלא מניחין אותו לפתילות או יגנזו כבגדי כה"ג עיין ר"מ כאן וכ"מ והוא מש"ס דזבחים.

וער"מ כאן פ"י סדר לבישת הבגדים לובש המכנסיים תחלה ואחר כך הכתונת ואח"כ האבנט ואח"כ המצנפת וכה"ג אחר האבנט לובש המעיל והאפוד והחושן והמצנפת והציץ. ולבישת המכנסיי' תחלה מפורש בש"ס כ"פ מניין שלא יהי' דבר קודם להמכנסיים ועיין כסף משנה ושאר הבגדים אין קפידא כלל ע' סנהדרין מ"ט ע"ב כה"ד וכ"ג כו' אין מוקדם ומאוחר ובמשנה מבואר בדרך אחר גבי כה"ד מבואר מצנפת קודם לאבנט וגבי כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ רק אין קפידא כ"א על המכנסיים שיהיו תחלה דנפיק מקרא והר"מ נראה דסדרא דקרא נקט גבי יה"כ בפ' אח"מ דכתיב אבנט קודם למצנפת ואף דשם כתי' כתונת קודם למכנסיים מכל מקום יש טעם בדבר דאקדמי' קרא ע' בסנהדרין שם ובפ' תצוה מבואר בקרא ואת בניו כו' והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט וחבשת להם מגבעות ומכנסיים היו מלובשים קודם ע' רמב"ן וגם בבגדי כה"ג כתיב כסדר שכתב הר"מ אך מכל מקום אין קפידא כלל רק המכנסיים יש קפידא להקדים ועשו"ת ש"א ה' ציצית. ובה' תפילין גם כן מבואר דצריך שיקדים ש"י לש"ר ואם לקח ש"ר קודם צריך להעביר על המצות ולהקדים ש"י כיון דאקדמי' קרא ה"נ אפילו לקח בגד אחר קודם המכנסיים צריך להעביר וללבוש המכנסיים קודם. וע' סי' תרפ"ד באו"ח דעת הט"ז שאם עבר ולבש ש"ר קודם הש"י א"צ לחלוץ ש"ר ולובש ש"י אחר ש"ר כיון דכבר לבש ש"ר אין מעכב הקדימ' ונראה ה"נ אם קדם ולבש מלבוש אחר א"צ לפשוט הבגד וללבוש המכנסיים קודם רק לובש המכנסיים אח"כ כמו שם ע"ש. אך יש לחלק בשלמא שם דהקדים הש"ר וכבר קיים המצוה דש"ר ומה שעבר על הקדימה לא יכול לתקן אף אם יחלוץ הש"ר מכל מקום כבר עבר אבל כאן דהעיקר קפידא לעבודה שילבש כסדר וא"כ קודם העבודה יכול לתקן למה לא יתקן ויש לפלפל שם בד' הט"ז. והנה האותיות הכתובים בחושן ואפוד כשר בכל מיני כתב ע' במגלה בסוגיא דא"ב ספרים דהא דפסול בכתב אחר נלמד מקרא והיכא דלא מצינו עיכוב בקרא כשר בכל כתב. ועיין ברמב"ן על התורה פסוק לכבוד ולתפארת כתב שם וח' הבגדים צריכין שיהיו עשוין לשמן ויתכן שהיו צריכין כונה וכעת לא ראיתי להר"מ שיביא זה שב"כ צריכין לשמה כמו בציצית וכדומה ובפ"א מהלכות בית הבחירה ה"כ כת' וז"ל אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותו לגבוה ושם קאי על כלי השרת אשר מבואר שם לפ"ז. וגם נרא' דוקא אם עשאן מתחלתן להדיוט פסולין ולהצריך כוונה בעשייתן לא נשמע ובב"כ לא כתב כלל מזה. שוב הראו לי בירושלמי ביומא פ' א"ל הממונה מבואר שם מחלוקת אם מזוזה צריך עיבוד לשמה ואח"כ מביא הפלוגתא גבי בגדי כהונה אם צריכין לשמה ותולה פלוגתא זו בפלוגתא דמזוזה ע"ש ומובא ירושלמי זה ברמב"ן על סוכה אם כן כיון דדעת הר"ם ה"א מה' תפילין דמזוזה א"צ עיבוד לשמן אם כן גם בג"כ א"צ עיבוד לשמן ע"כ לא הביא הר"ם זה וצ"ע:

ואסור להיות דבר חוצץ בין בשרו לבג"כ עיין ר"מ כאן פ"י דיני חציצה ואם יש חציצה עבודתו פסולה. ונראה נמי דדינו כמו שעובד בלא בגדים וח"מ בי"ש. וכה"ד ששימש בפמ"ד בגדים או כה"ג ששימש בפחות מח' בגדים או ששימשו בבגדים יתרים כגון שני אבנטים וכדומה הכלל יתר בגדים שוה למחו"ב. ואם כרך בגד שלא במקום בגדים אם הוא ג"א על ג"א הוי יתר בגדים פחות מזה לא הוי יתר בגדים וצלצול קטן דחשוב אפילו פחות מג"א הוי יתר בגדים עיין ר"מ ובהשגת ראב"ד ובכ"מ. ותש"י חוצצין ותש"ר היה יכול להניח כי שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת בכה"ג וכה"ד היה מניח למטה מהמצנפת ול"ה יתר בגדים עש"י ולא היה מחויב להניח תפילין ש"ר עיין זבחים י"ט דכהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדן פטורים מן התפילין דעוסק במצוה פטור מן המצוה רק אם רוצה מניח ול"ה יתר בגדים. ואם עבד מח"ב או ית"ב ח"מ בי"ש והוא מהלאוין של מב"ש שלוקין עליהם אם התרו בו למלקות עיין ר"מ פי"ט דסנהדרין דנחשב זה הלאו בין הלאוין שלוקין עליהם. וקצ"ע שהשמיט הרהמ"ח דלוקין והאמת כ"ה דחייב מלקות וכבר כתבתי דמחלל עבודה גם כן. והנה הרב המחבר כתב ונוהג בז"כ היינו העשה ונראה דלאו הזה והעונש ג"כ אינו אלא בכהן דראוי לעבודה אבל מי שא"ר לעבודה א"ע בלאו הזה כ"ה בר"מ פ"ט מהב"מ הי"א ז"ל כהן טבול יום כו' ומחו"ב כו' חייב על כל אחד ואחד ואם הי' זר אינו לוקה אלא א' משום זרות ובכ"מ מביא תוספתא כו' וטעמא משום דלא הוזהר מלעבוד טמא ומחו"ב כו' אלא מי שהוא ראוי לעבוד אבל הזר הואיל וא"ר לעבוד א"ע בשום א' מאלה עכ"ל ונ"פ זר שעבד שוגג והי' מזיד על מחו"ב שעבד בלא בגדי כהונה א"ח מב"ש ולא מלקות על מח"ב כי לא הוזהר ע"ז רק משום זרות ועל זרות הי' שוגג וע' קדושין ל"ו ע"ב תוס' ד"ה חוץ כתבו ג"כ דנשים בנות אהרן כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא ה"ל מחו"ב אם עבדו בלא בגדים ובפר"ד בדרך מצותיך נסתפק אם בנות אהרן שעבדו במקדש אי ח"מ כזר או אפשר דא"ח רק עוברי' בלאו הבמ"ע ע"ש. אם כן בצד זה דנאמר א"ח מיתה על כל פנים כיון דלא נצטוו בהבגדים דא"ר לעבודה א"ח ג"כ משום מח"ב. הכלל דלאו זה אינו אלא בראוים לעבוד ובא"ר לעבודה א"ע בלאו הזה וא"ח כלל מלאו זה. וער"מ פ"י הפה"מ פוסק חלל לא יעבוד ואם עבד עבודתו כשרה שנאמר ברך ה' חילו אף חולין שבו תרצה והנה ז"פ אם חלל עבד בלא בגדים ודאי מחלל עבודה דלא עדיף מכהן כשר. אך נ"ל על כל פנים כיון דא"ר לעבוד אם כן לא נצטווה על בג"כ ואח"מ אם עבד מח"ב ואי לאו דהתורה מיעטה נשים לא היו מצווים על בג"כ כמ"ש התוס' אם כן חלל אח"מ על מח"ב כנ"פ. ונראה דאפילו אם נאמר דחלל מחלל עבודה רק העבודה קודם שנודע היא כשרה דזה ילפינן מברך ה' חילו עכ"מ אם עבד מחו"ב קודם שנודע והי' מזיד על הבגדים ואח"כ נודע שהוא חלל נראה דא"ח על עבודה שהיה מח"ב דבאמת אגלאי מלתא למפרע דא"ר לעבוד ולא נצטוה על הבגדים אף דגזירת הכתוב דעבודתן כשרה זה מכלל הברכה אשר ברך הש"י לאהרן והוא רק לענין ברכה אבל לא לענין קללה שנתחייב על ידי זה מב"ש ומלקות. וכיון דנודע עתה שלא הי' אז ראוי לעבודה פטור על הלאו דמח"ב כנ"ל. והנה הלאו הזה ככל הלאוין חמורין ועובר בעשה ג"כ דלבישת בגדים ועובר בלאו ועשה ולענין תשובה ושאר דברים כמ"ש כ"פ ה"ל לאו חמור ועשה. וחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ג"כ אינם בלאו זה כמ"ש ומכ"ש בעשה וק"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון