מנחת חינוך/צז
מנחת חינוך 
צז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להשים כו'. והנה זו מ"ע של לחה"פ והשלחן הוא מדיני המצו' וצריכין אנו נבאר קצת צורת השלחן ובאמת השלחן לא הי' דבר כי בב"ש לא הי' מכלי' הראשונים ועשו שלחן חדש וצריכין אנו לידע. והר"מ פ"ג מה' בית הבחירה כ' קצת דיני השלחן ארכו ורחבו וכלי השלחן הסניפים כו' אבל לא ביאר צורתו ובעזה"י אכתוב קצת כדרכי. הנה מבואר בתורה ועשית שלחן עצי שיטים אמתים כו' וצפית אותו זהב טהור ועמש"ל. ומבואר בר"מ כאן פ"א הלכה י"ט ז"ל המנורה כו' והשלחן וכלי' אין עושים אלא מן המתכות ובהי"ט כ' הי' הקהל עניים עושים אותו אפילו של בדיל כו' ושל עץ פסול כי כל כ"ש כשרים דוקא ממתכות אם כן כאן דמבואר בתורה דהציפוי הוא זהב הוא לכתחלה אבל כשר מכ"מ מתכות. ואם דוקא כשר מעצי שיטים ומצופה מתכות או אפשר כשר אפילו בלא עצי שיטים דכ"ש עיקר ממתכות כמו מנורה ודין מתכות בכל כ"ש ילפי' ממנורה. אפשר להביא מסוגיא דסוף חגיגה דמבואר דהיו אומרים להם הזהרו שלא תגעו בשלחן כו' ומפלפל הש"ס היאך השלחן מקבל טומאה הא ה"ל כלי עץ עשוי' לנחת ואין מקבלין טומאה ומתרץ שמגביהין אותו כו' ואח"ז מפלפל הש"ס ת"ל משום צפוי ע"ש. ואם נאמר דזהב לבד כשר אם כן אפשר היו עושין אותו מזהב לחוד וכ"מ מקבל טומאה אע"כ דוקא צריך עצי שיטים. אך באמת אין ראי' דודאי עשו תמיד השלחן כמו שעשה מרע"ה בעצי שיטים ומפלפל הש"ס שפיר אבל לדינא לענין דיעבד אפשר דכשר בלא עץ כלל אם הוא מתכות ולכתחלה ודאי נעשו כמ"ש בתורה ובדיעבד נראה דאינו מעכב ושל מתכות לבד כשר וצ"ע. ומכל מקום צ"ל דאין כל הדברים הללו מעכבין וגם שאר הדברים הנאמרים בשלחן. דבמנחות כ"א מבואר דילפינן הרבה דינים למנורה דמעכבין מפסוק שם ע"ש. נראה דבמקום דלא גילתה התורה עיכובא אינו מעכב וכאן לא מצינו בש"ס דנילף עיכובא אם כן אינו מעכב וכל הדברים אינו אלא למצוה לכתחלה כנ"ל:
וארכו ורחבו וקומתו מפורש בתורה. אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו וכו' ומבואר דמדה זו הי' בעצי שטים לבד כמ"ש בתור' המדות על העצים ואח"ז כתיב וצפית מבואר דהי' הצפוי עודף על מדות הנ"ל כמש"ל בארון ועמש"ל בשם הכו"פ שהי' הצפוי בארון עובי שליש אצבע ואני כתבתי דהיה חצי אצבע ובס' הנ"ל כ' דכל הציפוים היו שוים וע' תוס' סוף חגיגה אם כן הי' השלחן אמתים ואצבע לכ"א מהצדדים חצי אצבע ורחבו היה אמה ואצבע מב' צדדים ולהכו"פ הי' ארכו ורחבו יותר ב' שלישי אצבע מהמדות המפורשים בתור'. ובאמות הללו פלוגתא דר"מ ור"י אם האמה בת ה' או בת ו' והר"מ כאן ופ"ה מתו"מ פסק כר"מ דאמה בת ו' וכ' כלשון משנה במנחות שלחן ארכו י"ב טפחים ורחבו י"ט ובמנחות צ"ו במשנה מבואר שלחן ארכו י' ורחבו ה' ולחה"פ ארכה י' ורחבה ה' נותן ארכה כנגד רחבו של שלחן וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן נמצא ארכה ממלא רחבו של שלחן דר"י רמ"א שלחן ארכו י"ב ורחבו ו' ולחה"פ ארכה י' ורחבה ה' נותן ארכה נגד רוחב השלחן וכופל טפחיים לכאן וטפחיים לכאן ע"ש. ולפמ"ש דהי' השלחן רחב אצבע יותר מו"ט לר"מ או מה"ט לר"י אם כן לר"י לא הי' כופל טפחיים ומחצה לכל צד רק פחות חצי אצבע בכל צד ולר"מ הי' כופל טפחיים לכל צד פחות חצי אצבע אם כן לכ"ע הי' הדפנות של הלחם הזקופות פחות מהמבואר במשנה חצי אצבע לכל צד ובאמת משמע בש"ס שם דהיו מצומצמות הטפחים ע"ש במשנה אר"י לדברי האומר טפחיים ומחצה השלחן מקדש גובה של חמשה עשר טפחים ולמ"ד דכופל טפחיים מקדש י"ב טפחים בגובה ומקשה הש"ס האיכא קנים ומגבה טפי ומשני קנים שקוע הוי משקעי להו בלחם ומקשה הא מיעפש לחם ומשני דמגבה לה פורתא והאיכא האי פורתא כו' ואם נא' דהי' כופל הטפחים פחות חצי אצבע אם כן כיון שהיו ששה לחמים הי' פחות מט"ו או מי"ב ג' אצבעות ומאי מקשה והאיכא קנים אדרבא בלא הקנים הי' נמוך מחמשה עשר טפחים ומי"ב טפחים ג' אצבעות והקנים היו משלימים להגובה וגם להמסקא דהקנים הי' שקוע ומגבה פורתא ומאי מקשה הש"ס הא מגבה פורתא אדרבא הי' נמוך לערך ג"א ופורתא לא הוי ג' אצבעות וא"כ אמאי מקדש ט"ו או י"ב ע' בסוגיא. אע"כ הטפחים הללו הי' בצמצום והדאמר שלחן ארכו י"ב ורחבו וא"ו אף דעם הצפוי היה אורך ורוחב ביותר. מכל מקום עיקר הסידור הי' על המדות של עץ כי המדות האלו מבוארים בתורה (ואפשר דצדדי השלחן לא היו מצופין. וראיה מפסחים ק"ט ע"ב דאמרי דשולחן של פרקים הוי דאל"כ אמתא באמתא היכי יתיב ואם הי' מצופה הי' יותר מאמה ועדיפא הו"ל להקשות) על כל פנים היוצא מזה אף על פי דבלשון המשנה מבואר דארכו הי' ממלא רוחב השלחן היינו השלחן של עץ אבל באמת אורך ורוחב השלחן הי' יוצא חוץ ללחם מכל צד חצי אצבע וגם אם לא הי' עצי שיטים ועשו שלחן של מתכות לבד דכשר כמש"ל היו האמות מצומצמות ולא הי' יוצא כלל מהשלחן חוץ ללחם כי בשלחן של עץ עכצ"ל ביותר מחמת הצפוי על העץ אבל במתכות לבד היו האמות מצומצמות כ"נ ולעורר באתי.
וקומתו מפורש אמה וחצי וג"כ חוץ הציפוי. ובר"מ אינו מבואר הקומה והקומה הי' עם הרגל כ"ה ברש"י עה"ת וכ"מ בפסחים ק"ט ע"ב וע"ש בתוס' והרגלים הי' יכול לפורקן מהטבלא ע"ש בפסחים. וראיתי בטור עה"ת פ' תרומה שכתב דהמנורה היה גבוה י"ח טפחים להאיר על השולחן שהמערכה של הלחם הי' גבוה יח"ט. ותימה הלא בסוגי' במנחות מבואר דח"א שהי' גבוה יב"ט וח"א ט"ו טפחים (וע' תוס' מנחות דף ל"ד ע"ב סד"ה כמין תיבה) וגם הלא השלחן עצמו אמה וחצי קומתו שהוא ג"כ ט' טפחים או ז' ומחצה אם כן הוי כ"ב טפחים ומחצה. שו"ר תוס' מנחות כ"ח ע"ב שהביאו זה בשם י"א בשם ר"ת והקשו כן וסיימו דלא אמרה ר"ת מעולם ותמי' על הטור. ומפורש בתורה ועשית לו מסגרת טפח סביב היינו שיהיה רחב טפח ופליגי רבותינו במנחות ובסוכה ח"א מסגרתו למעלה היתה על השלחן דהיינו על שפת השלחן וע' מנחות שם צ"ו דאף למ"ד מסגרתו למעלה היתה מכל מקום לחה"פ לא היה מונח על המסגרת כי המסגרת פרקודי הוו מפרקדא היינו משופע לצד חוץ וח"א מסגרתו למטה הי' ופירש"י דהי' על רגלי השלחן והדף של השלחן הי' מונח על המסגרת וכשרוצה נוטלה משום שלא היה קבוע וע"ש בתוס' ובסוכה ד"ה מביאין פיר"ת דמסגרתו למטה היינו בצד השני של דף השלחן לא למעלה רק למטה בדף השלחן והמסגרת היה דבוק בדף השלחן ולא ברגלים. ובתוס' דחו דבריו והוכיחו כפירש"י שפי' על הרגלים ודף השלחן הי' מונח על המסגרת ע"ש. והמסגרת אינו מפורש בקרא ממה הי' אי מזהב או מעצי שיטי' ועושין זר זהב סביב למסגרת והזר הוא משהו עש"ס דסוכה ד"ה ועושין טבעות זהב ושני בדי עצי שיטים מצופים זהב ובהרבה דברים אני מסופק אי מעכבין כמש"ל. ומפורש בקרא הכלים שעושין לשלחן וער"מ כאן פ"ג. וע' פירש"י תרומה שהי' ד' סניפין מפוצלין בראשיהן ב' מצד זה וב' מצד זה שהיו סומכין את הלחם ובמנחות שם פירש"י שהיו פיצולין כמנין הקנים שהקנים היו נסמכים באותן הפיצולים וכ"פ בחומש וא"כ היו הסניפין גבוהין על כל הקנים ובתוס' צ"ד ע"ב ד"ה דסמכי תמהו עליו דלא מצינו שראשי הקנים יהיו מונחים בפיצולים והסניפין לא היו גבוהים כ"כ רק היו מעמידין לחם התחתון המונח על טהרו של שלחן והביאו ראיה לדבריהם והר"מ סתם דבריו. וכ"ח קנים הי' כ"א כחצי קנה חלול והי' הלחם הראשון מונח על טהרו של שלחן ועל הלחם היה מונח ג' קנים ובין החמישית והששית הי' ב' קנים ס"ה י"ד קנים וכן מצד השני. וכבר הבאתי דמבואר בש"ס דמנחות דקנים שקוע היו משוקעים בלחם רק דמגבה לה פורתא והר"מ השמיט זה. והי' שני בזיכין שהי' מונח בכ"א קומץ לבונה כש"א בעזה"י.
ועוד היה דפוסים שעושים בו לחה"פ והם הנקראים בתורה קערותיו וכל הכלים הללו מבואר בתורה שהי' של זהב טהור והר"מ כאן פ"ג מה' בהב"ח כת' סתם והדפוסים שהיו עושין בו לחה"פ ולא ביאר כמה דפוסים הי'. ובפ"ה מה' תו"מ כ' שהי' ג' דפוסים של זהב א' שנותנים החלה כשהוא בצק והב' שאופין אותו בו והג' כשהוא רודה מהתנור ובלחם משנה הקשה שנראה מהמשנה דמנחות שהיה רק ב' דפוסים אך בברייתא מבואר שהיו ג'. על כל פנים מבואר מד' הר"מ דכולם היו של זהב. וברש"י עה"ת כת' שנאפה בדפוס ברזל וכשהי' רודה מהתנור הי' נותנו בדפוס זהב והדפוס של זהב נקרא קערותיו וא"י מנלי' לרש"י זה. על כל פנים יש חילוק בין רש"י להר"מ דלרש"י רק דפוס זה נקרא קערותיו והי' של זהב ולהר"מ כל הג' דפוסין הי' של זהב. וצריך אני להתלמד כיון דקערותיו היינו הדפוסים כמבואר בר"מ ורש"י וש"ס דמנחות אם כן הי' קערותיו כ"ש דנמשחו בימי מרע"ה ע' מנחות צ"ד ע"א תוספות ד"ה וכשהוא אם כן מ"ש במשנה שם צ"ט ע"ב דב' שלחנות הי' באולם אצל פתח ההיכל א' של שיש (ע"ש בתוס' י"ג אחד של כסף והר"מ מביא כאן אחד של שיש) ואחד של זהב של שיש נותנים עליו לחם הפנים בכניסתו ושל זהב נותנים עליו לחם הפנים ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין ע"ש דע"ז דילפינן מקרא וכ"ה בר"מ כאן דב' שלחנות כו' דמעלין בקודש היינו בכניסתו היו מניחין זמן מועט וכו' כדי להעלות מכסף או משיש לזהב וביציאתו היו מניחין בזהב כדי שלא יורידו אותו כי הי' מונח על שלחן זהב בהיכל ובסוכה מ"ח ע"א תוס' ד"ה שני ספלים הקשו מהא דמבואר כאן דלא היו נותנים על של כסף ביציאתו דל"ה מורידין היאך הי' ניסוך המים בספלים של כסף כיון דהיו ממלאין בצלוחית של זהב ע"ש והצלוחית הי' מקודש אם כן היאך מורידין אותו מזהב לכסף ע"ש שתירצו דספלים הי' קבועים בסיד על המזבח והוי כמו מזבח עצמו והרי הם כלבונה שהיו מונחים בכפות זהב והי' מקטירים אותם ע"ג המזבח ע"ש. אם כן ק"ל מאוד כיון דלחה"פ היו מונחים בדפוסים שהם קערות והם כ"ש והיו של זהב היאך בכניסתו להיכל היו מניחין אותו על שלחן של כסף והלא אין מורידין ומה יועיל מה שאח"כ יעלה הלא עתה מורידין והי' ראוי להיות ג"כ שלחן של זהב כי בשוה שרי כמו ביציאתו. וא"ל דבדפוס של זהב שהיו מונח היו מניחין אותו ע"ש בשל כסף ול"ה הורדה כיון דהלחה"פ עצמו מונח בכלי של זהב רק הכלי מונח על של כסף אם כן כיון דזה ל"ה הורדה אם כן ג"כ מה שהיו מסדרין בהיכל על של זהב לא הוי עלי' כיון דהי' מונח מקודם בכלי של זהב והשלחן של כסף אינו מוריד אם כן מה קאמר שמעלין בקודש ע"כ היו מניחין גוף לחה"פ על כסף וא"כ הוי הורדה ל"מ להר"מ דהי' נאפה בשל זהב אלא אפילו לרש"י על כל פנים הי' מונח מע"ש עד זמן הסידור בשל זהב וא"כ היאך הניחו בשלחן הכסף וע' תוס' מנחות צ"ד לחד תי' דלא היו הדפוסים בכלל כ"ש אך הוא דוחק וע"ש בתוס' שכתבו דנוכל לפרש קערותיו היינו קערות שנותנים על השלחן של כסף וכו' ג"כ צ"ע מה שהקשיתי. אך נוכל לפרש דלאחר שהניחו על השלחן של כסף היו נותנים אותו בדפוס של זהב אך לד' רש"י והר"מ קשה מאוד ולומר שלא הי' הדפוסים בכלל כלי השלחן דחוק ועיין היטב במקומות שהבאתי והבן. ונראה ליישב דהנה בש"ס נראה דאם תנור מקדש נפסל בלינה וה"ל לדחות שבת באפייתה ע"ש בדצ"ה ובתוס' כאן ד"ה וכשהוא מפלפלים כיון דקערות היו כ"ש אם כן נפסל בלינה וה"ל למדחי שבת וער"מ פ"ה מהתו"מ פוסק דאפיית לחה"פ בפנים וא"ד שבת ובלחם משנה ותי"ט ובה"ז תמהו על הר"מ כיון דדעת הר"מ דתנור מקדש וגם העשרון מקדש אם כן נפסלה בלינה ואמאי לא ד"ש ע' בדבריהם ע"ש ויתבאר בעזה"י במצוה זו על כל פנים צ"ל איזה תי' דלא נפסל בלינה או דהוי שלא מדעת או תי' אחר עיין בלחם משנה אם כן מותר להורידו דע"כ ל"א דלא מורידין אלא בנתקדש בכ"ש כמ"ש תוס' סוכה שם ד"ה שני ספלים אם כן דוקא גבי צלוחית שנתקדש ממש לפסול בלינה אמרי' דלא מורידין אבל כאן דלא נתקדש דבאמת לא נפסל בלינה יהי' מאיזה טעם שיהי' אם כן לא הוי קדושת כלי לענין מורידין וע"כ כמ"ש תוס' בסוכה אם כן שפיר היו מניחין אותו על שלחן של שיש כי לא הי' מוריד בזה ואח"כ בשלחן הזהב בהיכל היה עלוי דמעלין בקודש.
והשלחן היה מונח בהיכל לצד צפון ומבואר בר"מ כאן פ"ג דהי' מונח משליש היכל ולפנים וכו' ומרשים הכסף משנה שהוא תוספתא ובאמת מבואר כן בש"ס דף צ"ח ע"ב ע"ש תני חדא מחצי הבית ולפנים היו מונחים ותניא אידך משליש הבית ולפנים היו מונחים ולא קשיא מר קחשיב קדשי הקדשים בהדי היכל ומר לא חשיב קדשי הקדשים בהדי היכל וע"ש בפירש"י. על כל פנים היו מונחים באותן עשרים של ההיכל שהוא לצד קדשי הקדשים והר"מ כ' כאן דהי' מונח משליש ההיכל ולפנים ובאמת לשון היכל הוא בלא קה"ק אם כן הי' מונח מחצי ההיכל. ולומר דכוונת הר"מ דבפ"א כת' דקה"ק ג"כ נקרא היכל הא כת' שם דגם האולם נקרא היכל ובאמת מהיכל עצמו וצ"ל דהר"מ מחשב הקה"ק ג"כ לענין זה וסתם ביותר כי איכא למטעי בדבריו ולומר דמשליש ההיכל לחוד היו מונחים וכ"פ הר"מ קורא ההיכל חוץ לפרוכת בלא הקה"ק ובאמת בלא הקה"ק הי' מונח מחצי ולפנים וסתם ביותר. והי' מונח בהיכל ארכו לאורך ההיכל ומבואר בש"ס דמנחות וביומא דהשלחן הי' משוך מכותל הצפוני ב' אמות וחצי וכעת לא ראיתי בר"מ שיביא ד"ז ונשמע מדבריו שכ' בה' תו"מ דהיו מקדימים כו' וערש"י דלכך הי' משוך כדי שיהי' אנשים כמו בארון וכנ"ל וצריך ב' אמות וחצי ומ"ש הר"מ כאן דארבעה סניפים הי' לשלחן עש"ס דמנחות דלחה"פ הי' כתיבה פרוצה וכ"פ הר"מ לקמן היו הסניפים עומדים עג"ק ולא על השלחן עלח"מ פ"ה מהתו"מ. ובזה דפוסק הר"מ כאן דהשלחן הי' לאורך הבית ממזרח למערב ובמנורה פוסק כאן דהי' בין צפון לדרום ובלחם משנה פ"ה מתו"מ תמה ע"ז ממנחות צ"ח ע"ב דרבי סובר כן דהשלחן הי' בין מזרח למערב ומ"ט דרבי דיליף ממנורה ובמנורה איכא קרא דמזרח ומערב הי' מונח אם כן איך פ' הר"מ בשלחן דמזרח ומערב הי' מונח ע"כ דיליף ממנורה ובמנורה עצמה פוסק דצפון ודרום הי' מונח וענוב"י ת' או"ח סקכ"ב הקשה קו' זו ותמה על נ"כ הר"מ שלא הרגישו ובאמת הוא בלח"מ:
ועתה אבאר קצת דיני לחה"פ והנה הדברים מבוארים בר"מ פ"ה מה' תו"מ. דהיו מביאים כ"ד סאים חטים הראוים למנחות ושפין ובועטין בהם ככל המנחות וטוחנין ומנפין אותן בי"א נפה ומוציאין מהם כ"ד עשרון סולת וער"מ דאם לא הוציאן מכ"ד סאה או שלא ניפה בי"א נפה הואיל ונעשית סולת מכל מקום כשירה לא נאמרו השיעורין הללו אלא למצוה. ע' מנחות ע"ו ומבואר במשנה שם דבא מכ"ד סאין ובש"ס שם ת"ר כו' ריבה או מיעט במדת סאין כשר ושם במשנה העומר ולחה"פ בי"א נפה ודין ריבה או מיעט אינו מבואר ואפשר דאפילו לעכב. ורש"י פי' במשנה זו הי' מנופה דהיא הל"מ אם כן אפשר דמעכב כמו כמה הל"מ כגון שיעורין וכדומה. אך בודאי מצא הר"מ באיזה מקום דגם הנפות אינו מעכב ועתי"ט שם כת' ג"כ דנראה מדעת רש"י דהוא לעכב יעו"ש. ועושין מהסולת י"ב חלות כל חלה משני עשרונים ועש"ס דאם ריבה או מיעט מדות העשרונים פסולות ע' מנחות ע"ו ברש"י ותוס'. ועושים אותו מצות ולא חמץ ונילושות א' א' ונאפות ב' ב' היינו שהיו נותנים ב' דפוסים בתנור ובש"ס פ' שתי הלחם ילפינן מקראי החלה האחת דהיינו שנילוש א' ושמת אותם היינו שנאפות שתים ובפרש"י פי' שימה ראשונה היינו בתנור צ"ל אותם דהיינו שתים וכנ"ל. ונ"פ דהקפידה התורה שלא תהי' א' בתנור רק אותם היינו שתים אבל ל"ד שתים ה"ה שהיה יכול לאפות כל (י"ג) [י"ב] לחמים בתנור בפ"א ועיקר הקפידא שלא יהי' א' כנ"פ. ועושים כל חלה מהם מרובעת שנא' פנים כו' והוא פלוגתא במנחות ח"א כמין תיבה פרוצה וח"א כמין ספינה ופוסק הר"מ כמ"ד כמין תיבה פרוצה וע"ש בכ"מ. ואורך כל חלה יו"ד טפחים ורחבה ה"ט והשלחן ארכו י"ב טפחים ורחבו ו"ט נותן אורך החלה לרחבו של שלחן ונמצא אוכל בשלחן כל רחבו ונשאר ד"ט באורך הלחם וכופל את היוצא ב"ט מכאן וב"ט מכאן כעין דפנות זקופות. והרוחב של לחה"פ ה"ט אוכל בשלחן ה"ט וכן סדר השני ס"ה אוכל יו"ד טפחים וב' טפחים נשארו באורך השלחן באמצע ושם מונחים ב' בזיכים לבונה ובכל בזך נותנים קומץ לבונה ושולים היה לבזיכים כדי שיניחו על השלחן והיו נקראים כפותי' כמש"ל. והיו סניפים שהיו מתקנים הלחם וקנים שהיו מונחים בין לחם ללחם והלחם הראשון היה מונח על טהרו של שלחן ועמש"ל קצת. עוד מבואר במשנה חוץ האורך ורוחב וקרנותיו שבע וכן בשתי הלחם מבואר שם דקרנותיו ד' ופירש"י דהיו מדביקין בצק לכל זויות כו' והר"מ כ' כאן ורומי' זיי"ן אצבעות ופי' הכסף משנה דהיינו העובי וכ"ה בר"מ פ"ח גבי שהל"ח ועוביו ד' ובכ"מ תמה ע"ז מהש"ס דמקשה והאיכא קרנות כו' ולהר"מ דמפורש קרנות עובי אין כאן קו' כלל ע"ש ומביא בשם רלב"ג פ"א על קרנותיו וכת' דעובי לחה"פ היה פחות מאצבע וזה כמה שנים כתבתי בגליון רמב"ם שלי שד' כולם תמוהים וש"ס מפורש הוא בפסחים ל"ט וביצה כ"ב גבי פת עבה כמה טפח שכן מצינו בלחה"פ טפח ופירש"י דהיתה עובי' טפח שאין פנים פחות מטפח מפורש דלחם הפנים הי' עוביו טפח והיאך כת' הר"מ זיין אצבעות והרלב"ג כת' פחות מאצבע וזיין אצבעות הוא שני טפחים פחות רובע והוא תמי'. אך ג"ז צ"ע דחשיב במשנה האורך והרוחב והגובה ואמאי לא קחשיב העובי ולומר דעובי' טפח וצ"ע. ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים כ"פ הר"מ ובמנחות צ"ה מבואר הא דלישתן ועריכתן בחוץ היינו למ"ד עשרון לא נתקדש והר"מ פ"א מהכה"מ פוסק דעשרון נתקדש וא"כ היאך פוסק דלישתן בחוץ ובלחם משנה ותי"ט תמהו ע"ז וע"ש באורך. ואין אפייתן ד"ש ולא י"ט ואם חלו ב' ימים ר"ה קודם השבת נאפה מעי"ט וע"ש בש"ס דאם אפייתן בפנים והתנור מקדש ע"כ ד"ש דאי אפיה מע"ש איפסלא בלינה ומסיק תברא מי ששנה זו לא שנה זו כ"כ התוספות אם כן הר"מ דפסק דתנור וגם העשרון מקדש אם כן אמאי פסק דאד"ש הא איפסלא בלינה ועלח"מ ותי"ט ובה"ז וכבר דשו בזה רבים. וכבר כתבתי דהדפוסים הוי מקדשים וע' מנחות נ"א ע"א תוס' ד"ה מה שפלפלו בזה ע"כ לכל התי' אין נפסלין בלינה אם כן ל"ק מש"ל מהדפוסים דהיאך היו מניחין על שלחן של כסף ועמש"ל ואין צריך לכפול. ומסדרין הלחם והבזיכין משבת לשבת והסדרין והבזיכין מעכבין זא"ז וכן שני הסדרים מעכבין זה את זה ונכנסין ד' כהנים ליטול הסדרים והבזיכין וד' כהנים נכנסין עם הלחם והבזיכין החדשה אלו מושכין ואלו מניחין שנא' לפני תמיד.
והלחם שהוסר מעל השלחן נותנים אותו בשלחן שהי' באולם של זהב ומקטירין הבזיכין ואח"כ מחלקין את החלות לכהנים. ואם חל יה"כ בשבת מחלקין החלות לערב וכיצד מחלקין עפ"ד מהתו"מ דששה נוטלין משמר היוצא וששה נוטלין משמר הנכנס וכה"ג נוטל מכל משמר מחצה נמצא כה"ג נוטל ששה ושני המשמרות ששה. ואם חל שבת ברגל של ג"ר חולקין כל המשמרות בלחה"פ ופשוט דכה"ג נוטל מחצה ומחצה נוטלים כולם וזהו מן התורה דברגלים שוים כל הכהנים בחילוק לחה"פ ע' סוף סוכה ובר"מ פ"ד מהכה"מ. ואם חל שבת בעי"ט או במי"ט כיון דה"מ צריכין להקדים קודם שבת או לאחר עד לאח"ש תיקנו רבנן שכל המשמרות שוה בחילוק לחם הפנים של שבת עי"ט או מי"ט. ואם חל יום א' להפסיק בנתים כגון שחל יום טוב בב' בשבת או בה' בשבת משמר הקבוע נוטלים עשר חלות והמתעכב ב' חלות. ודעת רש"י והראב"ד דמשמר קבוע היינו שני המשמרות הנכנס והיוצא נוטלים עשרה ומחלקים ביניהם זה נוטל חמש וזה חמש והמשמר המתעכב נוטלים רק שנים כיון דהיו יכולים לילך לביתם. אך כיון דאיכא הפסק מעט לילך נוטלים שנים והר"מ יש לו שיטה אחרת וסובר דאם חל יום טוב בשני בשבת בשבת שקודם הרגל נוטלים משמר היוצא יו"ד חלות ומשמר הנכנס נוטל ב' חלות כיון דהם מתעצלים דמגיע יום טוב ויעבדו כולם ובאים רק מעט ובחל י"ט בה' משמר היוצא נוטלים רק שנים ומשמר הנכנס נוטלים עשר בשבת שאחר הרגל כיון דמשמר היוצא היו מתעצלים עיין ר"מ וכ"פ הר"מ כוונתו ועלח"מ. ובשו"ת ח"צ הקשה על הר"מ דמשמר היוצא היו מתעצלין ואמאי הלא גם ברגל שייך להם כל העבודה כמו כל השנה תמידים ונו"נ כמבואר בש"ס ור"מ פ"ד מהכה"מ וע"ש בח"צ. וכ"ז הוא בג"ר דאז כל המשמרות שוים אבל ר"ה ויה"כ שוה לכל שבתות השנה ואין חולקין רק משמר הנכנס ומשמר היוצא וז"פ בש"ס ור"ם. ועתי"ט במשנה דחל כו' דנקיט ר"ה והוא ט"ס דבר"ה ל"ש דינים אלו. וביומא מבואר שם לרבא דאם הי' משמר המתעכב דהיו נוטלים שנים לא הי' הכה"ג נוטל חלק מאלו השנים והי' נוטל חמשה ואף שהר"מ אינו פוסק כרבא מכל מקום בזה ל"פ אביי אם כן הי' ליה להר"מ לפרש זה ומדבריו מבואר שתמיד הי' נוטל מחצה אף ממשמר המתעכב והי' תמיד נוטל שש וצע"ק ועלח"מ.
והנה בשעת סידור לחה"פ בשבת לא הי' מסדר תיכף הקנים על הלחם דאין סידור הקנים ולא נטילתן מלחם הישן דוחה שבת וכיצד עושה נכנס בע"ש ושומטן ונותנם לארכו של שלחן וע' תוס' דכתבו דמניחן על הרצפה דעל השלחן לא הי' מקום פנוי ע"ש ובמ"ש נכנס וסודרן על הלחם החדש. ובש"ס שם מקשה כיון דקנים דאוריית' למה א"ד שבת ואמרי' דה"ט דכל מלאכה שאפשר לעשות מע"ש אד"ש טעמא מאי דלמא מעפש לחם בכי האי שיעורא לא מיעפש לחם וע"ש בפירש"י כיון דבע"ש היה שומטן הי' מונח הישנה חצי יום עד שבת בבוקר בלא קנים ואח"ז החדשה הי' מונח חצי יום עד מ"ש בלא קנים והוי חצי יום לזה וחצי יום לזה לא מעפש לחם. נראה דיו"ט דוחה כגון אם חל י"ט ביום וא"ו לא הי' משמיט את הקנים ביום ה' עיו"ט כי יהיו מונחים בלא קנים יום ומחצה וחיישינן שמא יתעפש לחם וגם אם חל מ"ש בי"ט הי' ג"כ מסדרן במ"ש דאם לאו יהי' החדשה מונח יותר ממעל"ע וחיישינן דלמא ייתעפש לחם ע"כ בודאי דוחה י"ט דהוא דאוריית' רק א"ד שבת אבל יום טוב בין מלפניו או מאחריו דוחה כמ"ש וכ"נ דלא תני א"ד שבת ולא י"ט כמו דשנה במשנה בסוף הפרק אין אפייתן ד"ש ולא י"ט מבואר דדחי י"ט כיון דא"א בע"א והוא דאורייתא ועיין בשבת קכ"ד. ואני מסופק אפשר דאם חל י"ט בע"ש כיון דלא היו נוטלים הקנים בעי"ט כמ"ש אם כן אפשר בכה"ג היו נוטלים הקנים בשבת דבזה ל"ש לומר דאפשר לעשותו מע"ש כיון דבע"ש הוא י"ט ואיסור שבות או בונה לשיטת רש"י אין חילוק בין י"ט לשבת מה לנו איסור לאו כו' ע' יבמות. וכן בי"ט במ"ש אפשר הי' מסדרן בשבת למה לו להמתין כיון דע"כ יעבור על שבות ושבות דטלטול אפשר חמיר י"ט משבת ע' בביצה וצל"ע. ומבואר במשנה דשני שלחנות הי' באולם אצל פתח ההיכל א' של שיש וא' של זהב ועיין בדנ"ט ע"ב תוס' ד"ה א' של כו' מפלפלים די"ג של כסף במקום שיש והר"מ גורם שיש דכן כ' כאן להדיא וא"כ לא הי' השלחן הזה כ"ש דכ"ש פסול מאבן רק ממתכות כמ"ש ר"מ פ"א מהבה"ב הח"י. והלחם הי' צ"ל שלם ואם נפרס הלחם קודם שהסיר מעל השלחן אפילו לחם א' שנפרס פסול הלחם ואינו מקטיר הבזיכין ואם אחר שהוסר מעל השלחן נפרס הלחם מקטיר הבזיכין ומכל מקום הלחם פסול. הגיע זמן הלחם להסירו כגון שבת בבוקר הרי כמו שהסירו ואם נפרס אפילו על השלחן מקטיר הבזיכין והלחם פסול. ומ"ש דשבת בבוקר הי' זמן הסידור כ"נ לכאורה אף דמוספים קודמים מכל מקום ה"ל זמנו כל היום ע' במגילה בסוגיא דזמנו כל היום וחשיב מוספין אף דתמיד של שחר קודם וע"ש דמרבה סילוק בזיכין וסידור לר"י ובאמת ודאי זמנו כ"ה. אך ברש"י מנחות ד"ח ע"א ד"ה הגיע זמנה כו' היינו אחר ששה שעות כדאמרי' בפת"נ מוספין בשש בזיכין בזיין ע"כ מבואר להדיא דדין הגיע זמנו אינו אלא אחר ו' שעות וצע"ק. וע' פת"נ דמוספין בשש דרכן הי' כך אבל בודאי כשר מעלות השחר כמבואר במגילה ובזיכין גם כן כשר כ"ה כן הי' דרכם כך. ובר"מ לא ראיתי מבואר דמוספין של שבת בשש והבזיכין בשבע. אך כיון שרש"י כ"כ צריך אני לבטל דעתי. והנה לאחר שהסירו הלחם והבזיכין הקטירו הבזיכין על מזבח החיצון ומוספין קודמים לבזיכין כן הלכה וער"מ פ"ו מהתו"מ כ' דמקטירין הבזיכין קודם ניסוך היין של מוספין ועלח"מ מהיכן יצא לר"מ זה. והנה להאריך בדינים אלו צריך חיבור גדול אך הנני מקצר ועולה הערות כדרכי בעזה"י:
ב[עריכה]
בזכרים הכהנים. עפ"ט מהל' ביאת מקדש דזר שסידר את השלחן פסול וגם הכהן צ"ל גדול וקטן עבודתו פסולה עיין ר"מ פ"ה מהכה"מ:
נשלם סדר תרומה ונתחיל בעזה"י פ' תצוה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |