מנחת חינוך/עה
מנחת חינוך 
עה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יקבל עדות איש חוטא וכו'. הוא בסנהדרין וכ"ד הר"מ ה' עדות פ"י ואילך וח"מ ה' עדות וצריך אריכות ואני לקצר פה באתי והנה לאו זה הוא על רשעים ועל עשרה שחשב הרהמ"ח ואין נכללים בלאו זה קרובים והם לאו בפ"ע לא יומתו מצוה תקפ"ט ונשים כו' ג"כ נלמדו מפסוקי' ובכלל שהם מן התורה חשב הרהמ"ח הבזוים והם פסולים רק מדרבנן כמו שכתב הר"מ פי"א אך הרהמ"ח דרך אגב כתב בלאו זה כל הפסולים אך מה שכלל פסולי דבריהם צ"ע דיש נ"מ כמ"ש הרהמ"ח בעצמו ויש עוד כמה נ"מ וצ"ע. ונחשוב העשרה כמ"ש הר"מ והרהמ"ח ואלו הן. א נשים פסולים מן התורה במקום שצריך עדות הן ד"נ והן ד"מ (חוץ מעדות אשה וע"ע) ופסולים הן לזכות והן לחובה דאינם בגדר עדות כלל מן התורה וגם מדרבנן ובפרק שבועת העדות נלמד מקרא ועמדו שני האנשים והר"מ נקט פסוק על פי שנים עדים. ובכ"מ תמה על הר"מ וע' או"ת סי' ל"ה ושם בסי' ל"ו הביא ראיות דנשים אין פוסלים עדים כשרים בצירוף כמו דקיימא לן נמצא א' מהם קא"פ כו' דהם אינם בגדר עדות ואין פוסלים אחרים בצירופם. טומטום פסול מחמת ספק אשה ופסול רק מספק ואין לחייב ממון בעדותן אבל אם עדים כשרים מחייבין ממון לא' או בד"נ ובאו טומטומים והכחישו אותם או הזימום ודאי אין מוציאין ממון ע"י עדות הכשרים ואין הורגין דשמא הללו כשרים הם דפסולים רק מספק ואזלינן לקולא ובהזימו עדים ראשונים נהי דאין להם דין זוממין דלמא פסולים הם על כל פנים עדות מוכחשת הוי דלמא הם אנשים וכשרים הם וז"פ. וכן אם הטומטום קא"פ פוסל הכשרים בצירופו דלמא זכר הוא והוא בגדר עדות ופוסל מחמת קא"פ וז"פ. ואם ביציו בחוץ עיין בחגיגה דהוא ודאי זכר אם כן כשר לעדות ולקמן העליתי ב"ה דדעת הר"א אף בביציו מבחוץ הוי ספק וחדשתי שם דבר נפלא ב"ה. ואנדרוגינוס להר"מ והרבה ראשונים דהוא ספק אשה פסול לעדות מספק כמבואר כאן ובר"מ ודינו כמו טומטום שכתבתי לעיל ולדעת התוס' והרא"ש והטור מובא באה"ע סי' מ"ד דהוי זכר ודאי אם כן בודאי כשר לעדות ולדעת הראב"ד פ"ב מה' שופר דהוי ודאי חצי זכר וח"נ אם כן אפשר דכשר לעדות כיון דהוא חצי זכר ויבואר לקמן גבי ח"ע וחב"ח. ב עבדים הר"מ כתב דפסולים דכתיב לאחיו ועבד לאו אחיו הוא וכ"מ ולחם משנה תמהו על הר"מ דאנן קי"ל דעבד הוא בכלל אחיו רק יליף מגזלן או מלא יומתו כמבואר בהחובל פ"ח ע"ש. ומעוכב ג"ש מבואר בר"מ שהוא פסול והוא בכלל עבד והטעם כיון שאסור בב"ח ומכ"ש להתוס' גיטין דמותר בשפחה אם כן ודאי דינו כעבד לענין מצות ופסול לעדות. ומי שח"ע וחב"ח כ' הר"מ דפסול וכ"כ הרהמ"ח וכ' הכסף משנה דז"פ כיון דחציו אינו כשר פסול הוא עכ"ל ואיני מבין הפשיטות דאדרבא כיון דחייב בכל המצות מצד חב"ח בשופר וסוכה ודומי' חוץ מאיזה מצות כגון ראי' והדברים עתיקין אם כן כיון דחציו כשר אם כן למה אינו כשר אך לפי מה דיליף מגזלן וחד מהנך מק"ו דאינו ראוי לבא בקהל ע"ש בב"ק אם כן גם הוא אינו ראוי לבא בקהל. אך באמת עיקר הילפותא ממה הצד שאינם זהירים במצות ה"נ עבד דפטור ממצות ע"ש אם כן כיון דמצד החב"ח חייב במצות ליכא ק"ו ולמה לא יוכשר. אך למה דמבואר שם דילפינן דעבד פסול מלא יומתו כו' כיון דאין לו חייס דהיינו דאין בנו מתייחס אחריו ובגיטין מ"ג הוא אבעיא ולא אפשיטא בח"ע וחב"ח שקידש אי תפסי בו קדושין וכ"פ הר"מ ובאה"ע סי' מ"ד וע"ש בתוס' דאי אין תופסין קדושין שלו אין הבנים מתייחסים אחריו אם כן כיון דפסקינן דהוי ס' קדושין אם כן אפשר שאין הבנים מתייחסים אחריו ופסול מספק דלמא לית לי' חייס וגזירת הכתוב דאין לו חייס פסול ואף גר יש סבר' בש"ס מחמת חייס יהי' פסול לעדות אך ד"ז צ"ע ופלפלתי בח"ז דהמחבר באה"ע סי"ד גבי ח"ע וחב"ח נרא' דסובר דמצד ב"ח יש לו חייס ע"ש בסי"ז. וגם משכחת לה דלמעל' יש לו חייס דנולד מח"ש וחב"ח כמ"ש כ"פ בח"ז ע"כ צ"ע למה פסול. וצריכין אנו לקבל סברת הכסף משנה כיון דחציו פסול אין סברא להכשיר חציו אם כן נראה באנדרוגינוס להראב"ד דה"ל חצי זכר פסול ג"כ להכסף משנה. ואפ"ל דסברת הכסף משנה כיון דחצי פסול אם כן פסול כל העדות מטעם צירוף קא"פ דפוסל כל העדות. אך נרא' כמו דנשים אין פוסלים בצירופם כמש"ל בשם או"ת ה"ה עבדי' ג"כ אין פוסלי' בצירופ' דאינן בגדר עדות כלל אם כן ד' הכסף משנה צ"ע. ואינו מבואר חילוק בח"ע בין [מ"ר] למ"א כי באמת צד עבדות במק"ע אף להמ"א והדברים עתיקים אין להאריך. וכ' הר"מ ק"ו לעכו"ם שהוא פסול לעדות אם עבדים שחייבים במקצת מצות פסולים עכו"ם לכ"ש עכ"ל אבל דעת רש"י הובא בתוס' ב"ק פ"ח דעכו"ם כשרי' לעדות מן התורה וכ"ד רבינו יקיר וס' החכמה מובא בהג"א גיטין סוגי' דערכאות דעכו"ם פסולים מטעם שהם שקרני'. והנה לדעה זו דאינו בגדר עדות אין פוסלי' בצירופ' כמו נשים ולרש"י ור"ת דפסולים מחמת גזלנים ומשקרים אם כן הם בגדר עדות רק דפסולים ופוסלים הכשרים בצירופם כמו נמצא קא"פ. והנה גבי ב"נ שנהרג בע"א אם עבר על א' ממצות מכל מקום נשים אינם בגדר עדות ואינו נהרג עפ"י אשה ע' בסנהדרין נ"ז ע"ב ור"מ ספ"ט מה' מלכים וה"ה טומטום ואנדרוגינוס מספק דפשוט דגם ב"נ אינו נהרג על הספק אבל בעדות ב"נ אחר נהרג ומכ"ש בעדות עבד ול"ש לומר עכו"ם אית לי' חייס ועבד אין לו חייס כי ד"ז נפקא לן מקרא דלא יומתו וכו' והאי קרא בישראל כתיב. אך נשים דפסולים נפקא מקרא גבי ב"נ מיד איש ולא מיד אשה ע' סנהדרין וז"פ:
והנה עפ"י דברי הכסף משנה שהבאתי לעיל נרא' דח"ע וחב"ח אינו בגדר עדות כלל ואינו פוסל בצירופו וגם אפילו אם מצד ב"ח שלו הוא קרוב כגון שנולד מח"ש וחב"ח דיש לו קרובים מצד חב"ח הן מצד אב והן מצד אם כמ"ש כ"פ בחיבור זה וראה עדות להקרובים מכל מקום כיון דאינו בגדר עדות אינו פוסל בצירופו אף מטעם קרוב כמו נשים אף שהם קרובים מכל מקום אינם פוסלים בצירופם ה"ה ח"ע וחב"ח כיון דאינו בגדר עדות כנ"פ. ג קטנים מבואר בר"מ והוא מהש"ס דב"ב דפסולים דכתיב ועמדו שני האנשים למעוטי קטני' ב"ב קנ"ה ועד אימת הוא קטן מבואר בחיבורינו כ"פ וער"מ כאן ובח"מ סי' ל"ה ואין כאן מקומו. ורש"י ב"ק פ"ח כ' דקטן פסול מט"ז דאנשים למעוטי קטנים. ועוד כתב הטעם דה"ל עשאאי"ל דלאו בני עונשים הם. אך באמת אף במקום דא"צ עשאאי"ל פסולים מגזירת הכתוב דאנשי' ונראה דג"כ אינם בגדר עדות כלל כמו נשים ועבדים ואין פועלים בצירופם אפילו הם קרובים ג"כ כמש"ל. ונ"פ דגם אצל ב"נ פסולים קטנים כמו שפטורים מכל המצות כמ"ש הר"מ פ"י מה' מלכי' מכ"ש כאן כמו דאשה פסולה וילפינן מן איש ה"ה דאתמעט קטן מתי' איש כמו בכ"ד. אך כבר ביארנו לקמן דאין קטן של ב"נ דומה לקטן של ישראל דגבי ישראל תלוי ביג"ש ושני שערות דהוא הל"מ אבל ב"נ משהגיע לכלל דעת אינו קטן ועמ"ש בזה בעזה"י פ' אחרי בדיני עריות ופלפלתי בזה ע"ש. ד השוטה פסול לפי שאינו בן דעת כלל ואינו בר מצות כלל כ"כ הר"מ. ועיקר הטעם לפי שאינו בן דעת כלל ופשוט ג"כ דאינו פוסל בצירופו וגם פסול אצל ב"נ כיון שאינו בן דעת כלל ודיני השוטה עיין כאן בר"מ וש"ע. ה החרש והנה החרש שדיברו בו חכמים בכ"מ היינו שאינו שומע ואינו מדבר כלל זה בכלל השוטה כמו בכהת"כ וכ"כ הר"מ כאן והרהמ"ח כאן דחרש בכלל שוטה וזה פסול בכ"מ ואף לב"נ ואינו פוסל בצירופו כיון דאינו בן דעת כלל אך מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר דהם בכה"ת פיקחים לכ"ד מבואר בר"מ כאן דהם פסולים מגזירת הכתוב דאלם פסול דכתיב אם לא יגיד ואינו שומע פסול מטעם דכתיב ושמעה קול אלה ואין הטעם פיסול דאלם מחמת מפי כתבם ולפי זה אם ראה עדות בשעה שהי' אינו מדבר ובשעת עדות יכול לדבר הוא כשר כיון דיכול לדבר אלא דבאמת הוא פסול הגוף דכך גזירת הכתוב ע"כ אפילו ביכול לדבר עתה כיון דבשעת מסירת העדות הי' פסול אינו עדות דה"ל תחלתו בפסלות וזה מבואר להדיא בסי' ל"ה סעיף י"ג ע"ש אלא מבואר להדיא דגזירת הכתוב דאלם פסול מחמת הפסוק אם לא יגיד כמו מי שאינו שומע ומדבר דיכול להגיד ומכל מקום פסול מגזירת הכתוב ושמעה ה"ה אלם פסול מגזירת הכתוב ועחה"מ סי' מ"ו סל"ו בש"ך ס"ק צ"ג כתב בפשיטות להסוברים דבשטר ל"ש מפי כתבם אלם כשר לכתוב שטר ובקצה"ח השיג על הש"ך וכתב דאלם פסול הגוף הוא מגזירת הכתוב ופסול לכל העדיות כמ"ש כאן בר"מ וש"ע ומיישב שם דברי הגמרא ובנה"מ קלסי' וכן האמת כמ"ש להדיא בר"מ וש"ע. ונראה ג"כ דהו"ל אינו בגדר עדות ואינו פוסל אפילו בצירופו אפילו אם הוא קרוב גם כן כיון דפסול מגזירת הכתוב ונראה דלגבי ב"נ כשר במדבר או שומע כיון דהוא בר דעת רק דנתמעט מגזירת הכתוב ושמעה כו' אם לא יגיד וזה בישראל כתיב ולא בב"נ ע"כ הוא גזירת הכתוב והוא מדבר וא"ש או שומע וא"מ דפסול מגזירת הכתוב וזה לא הוי בכלל שוטה רק גזירת הכתוב הוא כמ"ש. ו סומא בשתי עיניו פסול והוא גם כן גזירת הכתוב או ראה פרט לסומא עיין ר"מ וסומא בא' מעיניו כשר וג"כ אינו פוסל בצירופו וגם כשר לב"נ דאו ראה גבי ישראל כתיב. ז רשעים ויש שני מיני רשעים א' שעבר עבירה שיש בו מלקות או מב"ד ואף לאו שניתן לאמב"ד ע' תומים סי' ל"ד זה נקרא רשע אף שלא עבר מחמת חימוד ממון ול"ח שישקר וחשוד לד"א א"ח לד"א מכל מקום גזירת הכתוב דרשע פסול לעדות דכתיב אל תשת רשע עד. ויש רשע דחמס דחיישינן שיעיד שקר בשביל ממון דהוא עובר עבירות בשביל ממון כגון גנב וגזלן ודומי' וער"מ ובח"מ סי' ל"ד ובסנהדרין כ"ז. ונ"פ דרשע דחמס דחיישינן דמשקר ע"ש בסוגיא גם לב"נ פסול להעיד הן רשע עכו"ם או ישראל וה"ז מהכרע הדעת דחיישינן דמשקר אבל רשע דלאו חמס הן ישראל כגון או"נ להכעיס הן עכו"ם דאוכל אמ"ה להכעיס כשרים להעיד לב"נ דא"ח לשקר רק מגזירת הכתוב דאל תשת ובישראל נאמר ולא בב"נ כנ"פ. והרשעים פוסלי' בצירופם אף הכשרים דהם בגדר עדות דהברירה בידם לעשות תשובה ע"כ פוסלים בצירופם וצריך אריכות לברר הדינים בפרוטרוט. ח הבזויים כו' שאין מקפידין על הבושת והם פסולים רק מדרבנן עיין ר"מ וש"ע. וכבר כתבתי דדברי הרהמ"ח צ"ע דכתב שהוא מה"ת. ופשוט דלב"נ כשר דל"ג חכמינו זכרונם לברכה בב"נ ובפרט דבישראל גם כן כשר קודם שהכריזו ע"כ ודאי כשרים הם לב"נ ע' או"ת סי' ל"ו מביא בשם כנה"ג דפסול מדרבנן אינו פוסל בצירופו הכשרים והוא ז"ל דחה דבריו וה"ר מדברי ריטב"א דגם פסול מדרבנן פוסל הצירוף ע"ש. וז"פ דפסולי דרבנן פסולים לדיני ממונות הן לחיוב והן לפטור דבד"מ יש כח ביד חכמינו זכרונם לברכה להפקיר אבל בד"נ ודאי אם באו אלו הפסולים לחייבו מיתה א"י כי חכמינו זכרונם לברכה פסלו אותם ויכולים הם להקל שלא להרוג אבל בבאו עדים כשרים וחייבו מיתה ובאו פסולים דרבנן והכחישו או הזימו עדים הראשונים בודאי אין הנידון נהרג דמה"ת כשרים הם והכחשתם מועיל וא"י חכמינו זכרונם לברכה לחייבו מיתה מחמת פסולים וכ"כ בט"א לר"ה יעו"ש שאין הספר בידי. גם לענין קדושין בפסולי דרבנן עאה"ע סי' מ"ב די"א דהוי קדושין כיון דמה"ת כשרים. ט קרובי' דיניהם עמש"ל מתקפ"ט בלאו דלא יומתו שם מקומם. י נוגע ג"כ יתבאר שם דיש פוסלין נוגע מטעם קרוב ואי"ה יבואר שם וחוץ מהמנויים כאן נראה מהר"מ והפוסקים שכשרים לעדות ושונא ואוהב כשרים לעדות. ודעת מהרש"ל דשונא מוחלט כגון שרדף אחריו להורגו פסול לעדות וע' או"ת סי' ל"ב. ויש עוד חילוקים בין ד"מ לד"נ כגון טרפה פסול לד"נ דהוי עשאאי"ל ובד"מ כשרים דיכול להזימם וגם אי צריך עשאי"ל בד"מ אין כאן מקומו. ובב"י סי' ל"ג כ' דטרפה ה"ל פסול הגוף לא מטעם אי"ל. ובש"ך השיג ע"ז ובתומים המליץ עבורו. וע"ש עוד שכ' דעדות הפסולים מחמת עשאאי"ל אין פוסלים הכשרים בצירוף ע"ש וצריך אריכות ואין כאן מקומו. והנה בד' הרהמ"ח מבואר דהב"ד דמקב"ע עוברי' בלאו זה ובר"מ פ"י מבואר דגם העד הכשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הב"ד מכירים רשעו עובר העד בלאו הזה ע' סי' ל"ד ובש"ך. ומש"ש הרהמ"ח דאינו נוהג בנשים כבר כתבתי דגם בנשים משכחת לאו זה אי קבלו בע"ד עליהם נשים ופסולים לדון הם מוזהרים על לאו זה ואין מלקות בלאו זה כמ"ש הרהמ"ח וגם בד"נ דדנו ע"י עדות אלו דל"ש ניתן להשבון מכל מקום ל"ש מלקות וק"ל. ולענין תשובה הו"ל כבין אדם לחבירו ושוה לכל הענינים ללאו שאין בו מלקות וא"צ לכפול:
(השמטה) דין אי מלך ראוי להעיד. עפ"ג מה' מלכים ובכ"מ נרא' דמלך אינו מעיד ודעתו שם דאף במלתא דאיסורא ואף בדיני נפשות אינו מעיד והטעם מפני כבוד המלך. ולכאורה נראה דוקא לכתחלה אינו מעיד אבל אם עבר והעיד עדותו כשר וער"מ פ"י מה' שבועות חשב שם קרובים ופסולים ומלך פטורים משבועת העדות ומסיים שאילו העידו לא היו מחייבים ממון בעדותן נראה דאף בדיעבד אין עדותו עדות דקאי שם אמלך גם כן עפ"י מה' שגגות. ולכאורה טעמא בעי למה יפסול עדותו בדיעבד וכבר עמדתי ע"ז במק"א ויבואר אי"ה פ' ויקרא בקרבן שה"ע. וכה"ג הוא בגדר עדות למלך ועיין כסף משנה פ"א מהלכות עדות ויבואר במק"א אי"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |