מנחת חינוך/סט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png סט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא לקלל כו'. עיין ר"מ פכ"ו מה' סנהדרין והנה הרהמ"ח נתן טעם דלא יספיק לנו עונש אלא אם כן הזהירה תחלה דאל"כ הי' במשמע שיהא רשות ביד הרוצה לקבל העונש לעבור כו' אך ק"ל ע"ז מסנהדרין נ"ו דאמרינן שם ונוקב שם ואזהרתי' מאלהים לא תקלל ואמרינן דלמא פרושי שמי' דכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרתי' את ה' אלהיך תירא ומתרץ אזהרת עשה ל"ש אזהרה וכ"ה בתמורה ד"ג ע"ב וד' ע"א ואי כדברי הרהמ"ח למה אזהרת עשה ל"ש אזהרה כיון דהתורה מנעה מזה מ"ל בלשון לאו או בלשון עשה כיון דידענו שאין רצון השי"ת בזה לבד העונש ועיין במכות די"ג ע"ב ע"כ טעם זה צ"ע. אך הרהמ"ח בעצמו נתן התנצלות שאינו כותב טעמים למצות ע"ד בירור ובודאי זה קבלה ביד רז"ל דלא ענש אלא אם כן הזהיר:

ב[עריכה]

דיני המצוה כו'. נראה מדברי הרהמ"ח שהשמות שאינם נמחקין הם בכלל שמות ולאו דוקא שם המיוחד כגון שם בן ד' אותיות ככתיבתו או כקריאתו אלא כל השמות שאין נמחקין הם בכלל שם והנמחקין כגון חנון הם בכלל כינויים וכ"ה להדיא בר"מ כאן דלאו זה בשם מן השמות כגון יו"ד ה"א וכו' או בכינוי כגון רחום כמ"ש הרהמ"ח ועיין ר"מ פ"ב מה' עכו"ם גבי מגדף כ' דא"ח אלא על שם המיוחד דהיינו א"ד כו' ועל הכינויים באזהרה היינו שאר שמות שאין נמחקין וקורא אותם כינויים. אך באמת יש לימוד שא"ח אלא בשם ב"ד ונגד שם ב"ד קורא אף לשמות שאין נמחקין כנויים אבל במקום שכל השמות שווים שמות שאין נמחקין נקראו שמות סתם וחנון ורחום וכיו"ב נקראו כנוייים וז"פ. והנה דעת הר"מ והרהמ"ח דבין בשמות שאין נמחקין בין בכנויים אם קילל בהם חייב מלקות והראב"ד בהשגות כ' א"א אינו לוקה אלא בשם המיוחד והכי איתא בירושלמי עכ"ל ובכ"מ פירש ד' הירושלמי לדעת הר"מ והראב"ד. והנה מדברי הראב"ד נראה דאינו לוקה אלא בשם דזה נקרא שם המיוחד עיין סנהדרין נ"ו ור"מ פ"ב מהלכות עכו"ם:

והנה במשנה דשבועות ל"ה מבואר דהמקלל עצמו וחבירו בכולם עובר בל"ת ולא נזכר מלקות נראה דאין לוקין על הכנויים דה"ל למתני המקלל וכו' חייב ולא קתני אלא עובר על ל"ת משמע דא"ח מלקות ועיין כ"מ פ"ג מהלכות תרומות הכ"ג כתב שם דהמשנה דייק דתני אף על פי שעובר בל"ת ולא תני אף על פי שלוקה מוכח דאינו לוקה אם כן ה"נ דתני עובר בל"ת כיון דלא תני לוקה נראה דאינו לוקה ויש לדחות. אך ק"ל מאוד להר"מ וסייעתו דמחייבי אפילו על כנויים כגון חנון כו' הא מבואר להדיא בתמורה ג' דמקלל ה"ל לשאב"מ ומכל מקום מקלל חבירו בשם לוקין ומפלפל שם בש"ס מנלן דכתיב אם לא תשמור כו' ליראה את ה' כו' והפלה כו' את מכותך היינו מלקות כיון דמוציא ש"ש לבטלה ומפלפל דלמא קאי על מוציא שם שמים לבטלה ומסקינן דגם מקלל הוי מוציא שם שמים לבטלה ומצינו גם כן אזהרה לא תקלל ע"כ מרבינן מלקות למקלל על כל פנים מרבינן מקרא זה דאם לא תשמור כו' מטעם דמוציא שם שמים לבטלה. ופשוט דשמות הנמחקין לא שייך מוציא שם שמים לבטלה כגון חנון ורחום אם כן בודאי א"ח מלקות וכ"ה הלשון בש"ס מקלל חבירו בשם וסתם שם אינו בכלל שמות הנמחקים והיאך יכולין אנחנו לחייב מלקות אם לא מכתוב הזה דמבואר דהוא מחמת מוציא ש"ש לבטלה ע"ש בש"ס והבן והכסף משנה מביא שם הגמ' אם כן דברי הראב"ד מפורשין בש"ס. והנה דעת הראב"ד דכ' דוקא בשם המיוחד אפשר דעתו שא"ע בעשה דאת ה' כו' תירא במוציא ש"ש לבטלה רק בשם ב"ד אבל שאר שמות אף שאין נמחקין א"ע אם מוציא לבטלה ומבואר בברכות ובר"מ פ"א מה' ברכות הט"ו כל המברך ברכה שא"צ עובר משום נושא ש"ש לשוא ובמ"ל כ' בשם הריב"ש דל"ד במזכיר שם ב"ד אלא אפילו אלהים אסור לאמרו ואין הריב"ש ת"י. ואפשר דעת הראב"ד אינו כן אם כן שפיר לדידיה הסוגיא דתמורה דוקא בשם המיוחד. ובר"מ פ"י מה' שבועות הי"ח כ' וז"ל ולא שבועות בלבד אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה אסור שהרי הכתוב מצוה ליראה את השם הנכבד ונראה גם כן דדוקא בשמות המיוחדין עובר בעשה והא דכתב בלשון רבים ולא כ' אם מוציא [שם] המיוחד לבטלה נ"ל דהר"מ לשיטתו שכתב בהלכות עכו"ם דעל שם של א"ד ג"כ נסקל וה"ל גם כן שם המיוחד אם כן יש שני שמות המיוחדין יו"ד ק"י ואלף דל"ת ע"כ כתב בלשון רבים אבל שאר שמות אף שאין נמחקין מכל מקום לא נקראים מיוחדים אם כן ודאי [ק'] דברי הר"מ כיון דעשה דמוציא לבטלה א"ע בשאר שמות וא"כ היאך ילקה במקלל. ואף אם נאמר דהר"מ סובר דשמות המיוחדים היינו שאינם נמחקים על כל פנים בחנון וכו' בשמות נמחקים לכ"ע א"ע בעשה במוציא לבטלה אם כן היאך סובר דלוקין. והראב"ד נוכל לו' בפשיטות דסובר דעשה זו בשם המיוחד ולדידי' שם המיוחד הוא בן יו"ד ק"י כאותם החולקים על הר"מ בהלכות עכו"ם ע"כ בודאי א"ח אלא על שם המיוחד לבד וד' הר"מ צריך עיון גדול לפ"ד. וגם דברי הראב"ד צ"ע למה הביא ממרחק לחמו מהירושלמי כיון שמבואר בש"ס דילן. וגם נראה כמש"ל לדעת הר"מ הא דכתב לענין מוציא ש"ש לבטלה שמות המיוחדים היינו י"ה וא"ד דשאר שמות לא מצינו בשום מקום דיקראו מיוחדים עיין בסנהדרין לכן צ"ע מאוד דעת הר"מ והרהמ"ח וע' מש"ל במצות ל"ת שתמהתי על הר"מ דסובר דברכה שא"צ עובר בלאו מש"ס דסנהדרין ודתמורה שהבאנו כאן דמוכח דא"ע אלא בעשה ועיין פ"ב דעכו"ם קורא הר"מ לשמות שאינם נמחקין שמות מיוחדין על כל פנים רחום וחנון ודאי אינם שמות ואין איסור במוציא לבטלה ע"כ צ"ע באלו למה לוקין. ועיין באו"ת כ' דדעת ראב"ד כגירסא ישנה שבועות ל"ו לעולם לא תיפוך ועל קושית רש"י מתרצים התוספות שם ד"ה ה"ג דחכמים פוטרים דבעינן שם המיוחד והם קאי על אלהים ע"כ פוטרים ע"ש אם כן חכמים פוטרים בכינוי רק בשם המיוחד והלכה כחכמים והר"מ סובר כגירסת רש"י ע"ש על כל פנים בחנון ורחום ודאי צ"ע על הר"מ וכמש"ל:

ג[עריכה]

אבל בלא שם כו' לא יהיה ברוך כו'. נראה לפי עניות דעתי דחסרון דברים יש בלשון הרהמ"ח דמ"ש אל יהי ברוך פטור דהוא בלא שם ובאמת מבואר בר"מ [ודרכו של הרהמ"ח למשוך אחר הר"מ בסתם אם לא שכותב בפירוש שלא כדבריו] דבלא שם פטור אבל אל יהי ברוך אפילו אמר לד' מכל מקום פטור ועיין כסף משנה דהוא פלוגת' שם בשבועות ופוסק כרבנן דפטרי דל"א מכלל הן אתה שומע לאו וכו' ע"ש וכצ"ל בדברי הרהמ"ח ארור או אל יהי ברוך לה' פטור וכ"ה בש"ע ח"מ סי' כ"ז. והנה דעת הר"מ דאם היתה הקללה מכלל הדברים אינו לוקה ובאו"ת הקשה על הר"מ דהא שם בש"ס דשבועות דבאיסורא גרידא אמרינן מכלל לאו כו' וקללה הוי איסור גרידא וזה לכל הגירסות ה"ל לחייב אך דעת הר"מ כדעת התוס' דוקא באיסור חמור שהוא במיתה סובר ר"י מכלל הן וכו' אבל באיסור קל ל"א מכלל לאו כו' ע"ש בסוגיא ותבין. אך במקלל אביו ואמו הו"ל להר"מ לחייב אף בכה"ג ע"ש באורים ואי"ה במצות אביו ואמו יתבאר עוד:

ד[עריכה]

אבל אסור כו'. בר"מ אין מבואר ד"ז דיש איסור בדבר ובטור כ' דאיסורא איכא ובבד"ה כ' דמשמע לי' דפלוגתת ר"מ ורבנן במשנה היא לענין חיוב אבל לענין איסור אליבא דכ"ע אסור. ולפי זה דוקא באל יהי ברוך דבהכי פליגי איכא איסורא אבל בלא שם ובלא כינוי נראה דאפילו איסורא ליכא והטור והרהמ"ח כללו הן בלא שם והן באל יהי ברוך וכו' איסורא איכא וא"י מנלן זה והחילוק פשוט דבשלמא בלא שם כיון דצ"ל בשם אם כן בל"ש לא מצינו איסור אבל גבי מכלל הן וכו' דיש סוברים דאמרינן מכלל הן ובפרט באיסורא נהי דמ"מ מלקות א"י לחייבו על כל פנים איסור יש ובאו"ת מפלפל ג"כ בזה אבל בל"ש כלל א"י מנלן דאיסור יש וצ"ע. והנה לאו זה דקללת דיין אינו אלא בסמוכין דנקראים אלהים כמבואר בסנהדרין והאידנא דליכא סמוכים אין לאו זה נוהג וכ"ה באו"ת ולהר"מ פ"ד מסנהדרין משכחת גם האידנא סמוכים והדברים עתיקים. והנה דין זה דקללת דיין והדיוט ונשיא שוים בהרבה דינים עיין בר"מ כאן חוץ קללת אב ואם דמבואר בהלכות ממרים שם יש חילוקים אחרים. והמקלל מת פטור וכן היוצא ליהרג אף על פי שעשה תשובה מכל מקום פטור עיין סנהדרין פ"ה ור"מ הלכות ממרים גבי הדיוט וה"ה כאן גבי דיין ואם הוא רשע ג"כ פטור כמבואר שם. ונ"פ אף שהי' סמוך ונולד לו פסול שפסול מלהיות דיין כגון שנסמא או שכח תלמודו בודאי אין לו דין סמוך כי פשוט אצלי אם נפסל מלהיות דיין ל"מ הסמיכה ובטלה גם כן כנ"פ. והנה מ"ש הרהמ"ח לעיל אלהים פי' דיינים והוציאו הכתוב בלשון אלהים כדי שיהי' נכלל עם הלאו הזה לאו דברכת ה' דבריו מגומגמים קצת דגם על דיין צריך לכתוב אלקים כי דיינים סמוכים נקראים אלקים והלימוד של הלאו דברכת ה' מבואר שם בש"ס מדכתיב לא תקלל כו'. ולפמש"ל אם קילל בשם המיוחד חוץ מה שעובר כאן בשני לאוין עובר עוד על עשה דאת ה' כו' תירא כי מקלל ה"ל מש"ש לבטלה ע' בש"ס דתמורה שהבאנו. אך אם קילל בכינוי כגון רחום כו' א"ע אלא בלאוין ואם בשמות שאין נמחקים יש להסתפק דאפשר דא"ע בעשה כמש"ל. ומבואר כאן בר"מ ובהרהמ"ח דצריך התראה ובכ"מ כתב דסד"א כיון דחידוש הוא דהו"ל לשאב"מ ומכל מקום לוקין ה"א דא"צ התראה קמ"ל. וקצ"ע דבפ"ב דעכו"ם גבי מגדף כ' הכסף משנה דדעת הר"מ דאין צריך התראה כיון דאב"מ רק דבור. וכ"נ מדברי הר"מ פ"ב מהלכות עדות שכתב דאין לעדים זוממין שגגה לפי שאב"מ לפיכך א"צ התראה ע"ש בכ"מ אם כן אמאי סובר כאן דצריך התראה ואי"ה יבואר במצוה דלקמן. גם נראה דאם חזר מהקללה תכ"ד א"ח דתכ"ד כדיבור חוץ ממגדף וכמבואר שם וכבר עוררתי ע"ז בחיבורי זה דצ"ע אם לאחר שעבר העבירה יכול לחזור אף שהוא רק בדבור ועיין בקצה"ח סי' ק"ח. ולאו זה נוהג בכל האישים של ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ככל הלאוין. ולענין תשובה הוא ככל הלאוין שיש בו מלקות וגם נפסלין לעדות אם עברו על הלאו הזה הכלל לאו זה שוה לכל הלאוין. ובאו"ת סימן צ"ו נסתפק במקלל בכתב אי חייב והביא ראיה דפטור דאל"ה אינו מוכח דלשאב"מ לוקין בקללה מהפסוק והפלה כו' דלמא הפסוק מיירי בכתב ע"ש וגם יש לפלפל לשיטת הר"מ לס' הרב המגיד דאם משכחת לה מעשה חייב אף בל"מ אם כן אין צריך קרא כיון דמשכחת לה בכתב. ויש לפלפל בזה בענין כתב בכ"מ ואין כאן מקומו. ודברי התומים צ"ע למעיין ועיין מ"ש לקמן פרשת קדושים בקללת הדיוט ותלמד לכאן עוד איזה הערות. ומש"ל דמקלל מת או רשע פטור מכל מקום אם מקללו בשם אסור משום מוציא ש"ש. עיין פ' קדושים מה שהקשיתי מאלישע. ועיין סנהדרין דף ס' מבואר דשם המיוחד רק שם ב"ד ומה שלוקין על קללת הדיין מלאו זה אף על פי שמיני' ילפינן ברכת ה' ג"כ וה"ל לאו שניתן לאמב"ד ע' מהרש"א דס"ו הקשה זה ובאו"ת שם ואין כאן מקומו ועיין בה' שבת לענין מחמר ובמ"מ שם. וגם לענין לאו שבכללות עיין בראשונים דלא הוי לאו שבכללות ועלח"מ פ"ה מה' ממרים בענין לאו שנלאמב"ד ונראה דגבי קללת הדיין ונשיא והדיוט אף דאינו מזכיר שמו של המקולל כגון ששומע א' שמזכיר שמו של דיין והוא קילל אותו שאמר יכהו אלהים וכדומה חייב משום לאו זה ויצא לו זה ממשנה סנהדרין נ"ה ע"ב המגדף א"ח עד שיפרש השם ופירש"י שיזכיר השם אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו פטור עכ"ל ומדמבואר זה במגדף ולא כאן מוכח דדוקא שם גזירת הכתוב אבל בכ"מ חייב אף מפי אחר וגם שם אפשר לענין חיוב סקילה הוא ד"ז אבל לענין לאו דאלהים לא תקלל הוא בכ"ע ויבואר לקמן אי"ה וכאן נ"ל דחייב בכל גווני ולא מצינו בשום מקום חילוק דצריך שיהא דוקא שיזכיר בעצמו כנלע"ד. ובאתי רק לעורר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון