מנחה חריבה/סוטה/מד/א

מנחה חריבה סוטה מד א

דף מ"ד ע"א

לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג וכו' דאי כר"י הגלילי הא אמר וכו' מעבירות שבידו וכו'. ע"כ. בהגהות פורת יוסף הקשה כאן דהא יש לומר כגון שקידש ראובן חוץ משמעין ובא שמעון וקדשה סתם והוא כה"ג ואח"כ מת ראובן ונעשית אלמנה כדקאמרינן בקדושין ובגיטין מבואר המגרש לאשתו ואמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני יע"ש בע"ב באבעי דר"א בקדושין מהו ובד' פ"ג וכו' עכ"ל א ולענ"ד נראה ליישב דאין דין זה עדיין ברור לומר דאסור הכה"ג שיב לקחתה, דלכאו' יש לדון כמו דאמרינן ביבמות (ס"א ע"א) מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכניס ת"ל יקח אשה וכו' יע"ש וא"כ ה"נ כיון שבעת הקדושין היתה בהיתר שלא היתה כלל אלמנה אם אף אח"כ נעשית אלמנה מותר לכונסה, דמה לי אם קדם האיסור של אלמנה, ואח"כ נעשה כה"ג שהוא האיסור, או אם נעשה כה"ג ובשעה שקידשה הוה בהיתר גמור ואח"כ נעשית אלמנה שהוא גוף האיסו' ואף אם עדיין יש לפקפק בזה והדבר שקול, מ"מ ספיקא מיהא הוה, והקושיא הזאת יכריח ד"ז והסכים לסברתי לדינא הגאון האדיר מוהרי"י דיסקין שליט"א ואמר קלוס מאד.

(בס' תורת הק' בד"ה לימא וכו' כתב שלא בדקדוק דאמר דלרע"ק וודאי לא אתי בריית' דאליביה ל"צ ולא לקחה למעט אצל כ"ג כיון דלאפוקי קיימא כקושית הק"א עכ"ל, ולא דק דלרע"ק בלא"ה אין קדושין תופסין בח"ל כלל ובלא"ה אינה אשתו כלל, אם לא בחלוצה דרבנן וכדומה וז"פ) כאן ראיתי בהגהת הרש"ש שעמד על זה דנקט התנא רבותא דמת במלחמה ולא למעלה גבי יורש ואולי דהכא אשמעינן אף דא"ר להתיבם עד אחר ג' חדשי' עכ"ל, א"כ לפ"ד גם בנשא מעוברת חבירו חזר משום דראוי לאחר זמן, וחפשתי במנ"ח בזה ומצאתי שגם הוא ז"ל דעתו לפסוק כן וז"ל ואם נשא תוך ג"ח של הבחנה או מו"מ חבירו עיין באהע"ז סי' י"ג ובר"מ הל' סוטה ותלמוד לכאן עכ"ל וא"כ דעתו שחוזר, ושוב בע"ב שם כתב דאף שאינה עתה ראוי' לנשואין מ"מ חוזר, דהתו' לא חילקה בזה רק באינו ראוי כלל כגון אלמנה לכה"ג וכדומה וז"פ וכבר רמזתי לך לעיל בדין מינקת חבירו עכ"ל ובאמת רמז לעיל להיפך ומש"כ עוד הרש"ש דאשמעינן אע"ג דאין האשה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה ובע"א בעאי היא בר"פ האשה שלום אפ"ה חוזר על פיהם וכו' אבל אין האחין נכנסין לנחלה ע"פ את"ד, ג"כ א"ל דהלא ידוע מש"כ הרמב"ן דכולם צריכים עדים לברר שיוחזר על פיהם וא"כ בוודאי אינו חוזר על פיהם, ודבר זה דמי לנחלה וקצרתי ובלא"ה אין מקום לד' שם וחלוצה לכ"ה, הנה זה דאתיא כרי"ה פשוט הוא דס"ל אפילו על עבירות שמדרבנן חוזר כדלקמן ע"ב, ומה שכתב התוסיו"ט במשנה על זה דלכאורה יהי' חוזר שהרי מד"ס הוא וכו' צ"ל משים כדי דנימא דאתיא אפילו כרי"ה דס"ל לקמן במשנה דעל עבירה דרבנן חוזר וכאן שאני דממעט לה מקרא יע"ש ומש"כ התוס' יו"ט דנר' דס"ל דאינו חוזר מד"ס דהא במלחמת הרשות היא כדתנן בסוף פרקין עכ"ל, ל"ז להבין לכאורה כוונתו העמוקה, דאדרבה במלחמת הרשות בוודאי צריך לחזור ולא לצאת למלחמה, ועוד איך נוכל לומר שחכז"ל יחייבוהו שאינו חוזר ויצא למלחמה שהיא סכנת נפשות וגדולה מזה כתב המנ"ח דבכל ספק קדו' חיזר כי אין אנחנו יכולים לכוף אותו כי ס"נ לקולא ומי יכיל לכוף אותו ואף אם נאמר דהוא רשות לחזור יכיל ג"כ לחזור מס' כנ"ל עכ"ל, וא"כ איך מד"ס אינו חוזר וצ"ע ועי' ברש"ש מש"כ עוד וכ"כ המנ"ח שם הרבה פעמים:

שם מש"ה אינו לוקה עד שיבעול ע"כ הנה לשין זה לכאורה מיותר ובמימרה דרבא בקדושין שם ליתא, ואולי להורות דאיני לוקה אבל איסור לאו יש, וא"כ אדרבה קשה דלרי"ה אפילו בעבירה דרבנן חיזר וכבר העיר בזה בתוס' רעק"א כאן במשניות, וקדם אותו בזה בשעה"מ הל' מעילה בזה עיי"ש באריכות, ועוד הקשה שם בשעה"מ דמאי פריך דילמא דלא כריה"ג דהא י"ל בשקידשה ע"י שליח ואשלד"ע וקדושין מיהא חלים ובפרט אם קידשה ע"י שליח כהן וכו' אלא שי"ל דאע"ג דאשלד"ע ולא מחייב שולחו הייני דווקא לענין מלקות אבל איסורא מיהא איכא וכמש"כ הט"ז יור"ד סי' ק"ס את"ד, ויש לצרף השני דברים בהדדי דבקדושין לחוד וע"י שליח ליכא אפילו איסורא אליבא דכ"ע כיון דאיהו לא עביד הקדושין, ב"ה לכ"ע לא עביד איסורא בקדושין לחוד ויל"ע, וכבר הלכו בענין זה נמושית ואכמ"ל ובקרן אורה ג"כ לא ראה כ"ז ועיין גם מש"כ בזה בח"ס חא"ע סי' ק"נ עייש"ה, ובשו"ת בי"צ חאור"ח סי' מ"ג ויש לפקפק ע"ד:

פעמים בשבוע עיין פרש"י, ובמאירי כתב פעמים בשבוע כלומר שאין הלבנים מתחברים בסיד או בטיט וצריכים לחדשם תמיד ואין זה בית דירה ושבוע פירשו שבוע ממש, ויש מפרשים שמיטה וכו' והוא שאמרו בתלמיד המערב שכה"ג היה מתפלל וכו' שלא יעשו בתיהם קבריהם, (עיין בתוס' ראשין לציון למשניות שכמדומה נעלם ממנו זה) ולא נראה כן וכו' עכ"ל המאירי, שם יכול בצבא הוא דלא יצא וכו' לעבור עליו בשני לאוין, וצ"ע דמנ"ל הא דילמא אי הוי כתב לא יצא לחוד הו"א דא"צ לצאת וכדאמר בזבחים ס"ו ע"א גבי לא יבדיל וידוע קושית מהר"א ברודא גבי ק"פ כה"ג ועיין שעה"מ פ"י מהל' ק"פ כה"ג ובהגהות מלא הרועים שם ולכך צריך ולא יעבור עליו ללאו ויל"ע ועיין מש"כ לעיל בדף ס"ו בשם המנ"ח גבי לא יתן שמן ולבונה ומש"כ שם כה"ג ואכמ"ל:

שם ואח"כ ישא אשה, עיין מהרש"א שכ' שמי שיש לו וכו' עיי"ש, ועיין מש"כ בהגהת הגריעב"ץ ז"ל ולא ראה במהרש"א ועיין קרן אורה מה שהעיר מהתוספתא דלכאורה לא כן משמע עיי"ש, ועיין מאמר גדול בזה באחת מחוברת הפלס שנת תרס"א להשיב חורפי ד' - הוא הננ"ס י"ש - דבר, ושם מבואר גם דברי הרמב"ם בהל' דעות, ולדעתי היה אפשר ג"כ לימר דקאי על אשה שנ"ה ומשום מצות דלערב וכדומה, שם יצא מחזיר גרושתי, ע"כ בחדושי מה"ק שכתבתי בשנת תרס"ט כתבתי בזה"ל צ"ע אי גם כאן שייך לחלק בין מן האירוסין ובין מן הנשואין וכמו לענין נשואין בחוה"מ עיין מס' מו"ק י"ד ע"ב:

וידעתי שיש לחלק דשם לענין נשואין הטעם משום שמחה מ"מ צ"ע, ע"כ והנה כבר הארכתי בזה לעיל מה שמצאתי במנ"ח שכבר עמד בחקירה זו, ומש"כ בזה עיי"ש ועיין בקרן אורה כאן ד"ה אין לי יע"ש ומשמע מדבריו דאפי' מח"ג מן האירוסין ממעטי יע"ש ובקרית ספר אשר לכדה מרן המבי"ט זצ"ל מצאתי שכ' בפ"ז מהל' מלכים בזה"ל ומחזיר גרושתו לא קרינא ביה ארס אשה דהא היתה אשתו „נשואה” מעיקרא וילפינן נמי מאשה חדשה עכ"ל משמע דוקא „בנשואה” ולא מן האירוסין וצ"ע בדין זה ועיין גם בספר יגל יעקב מה שהעיר על המהרי"ט סי' ס"ד ממק"א עיי"ש אבל יש לי להביא ראיה בע"ה דמח"ג מן האירוסין אינו בכלל מח"ג, דבפסיקתא זוטרתי פ' שופטים תניא ולא לקחה אשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו משנשאת ואלמנה לכה"ג וכו' עיי"ש והשתא א"א דאפילו מח"ג מן האירוסין נמי אינו חוזר א"כ למה צריך למעוטי מח"ג משנשאת משום איסור ואינה ר"ל, ת"ל דאפילו לא נשאת נמי אינו חוזר משום שהיא כבר גרושתו של עצמו, א"ו דמן האירוסין חוזר עליה א"כ מיירי בפסיקתא במח"ג מן האירוסין ולולי דנישאת הי' חוזר ככל ארש אשה דעלמא, אבל כיון שכבר נישאת אסורה עליו ואינו חוזר כמו אלמנה לכה"ג, והיא ראיה נצחית בעז"ה, ועיין יבמות י"א ע"ב ובשו"ת ברית יעקב חאהע"ז כמדומה שמדבר בדין מח"ג מן האירוסין שלו עיי"ש (אח"כ הטרחתי והשגתי הספר הנ"ל וראיתי שכן הוא שם סי' ה' שחכם אחד השואל טעה בזה והמחבר הביא ראיה מתלמוד ערוך בגיטין (דפ"ט) ומספרי פ' תצא דגם מן האירוסין לאירוסין וכך פסק להדיא הלבוש דאין חילוק בין קדושין לנשואין עיי"ש) ובזה יש לפלפל מאי דבש"ס דילן השמיט הא דמח"ג משנשאת משום דס"ל אף מן האירוסין נמי אינו חוזר, א"כ בלא"ה אינו חיזר, ולמ"ל למעוטי משום שנשאת לאחר, אבל הברייתא שבפסיקתא ס"ל דמן האירוסין חוזר, ורק משום איסור אינו חיזר, וז"פ, ובאמת הכי איתא בספרי ולא לקחה אשה הראוי' לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכ"ג, וכו' עיי"ש אלא משום שראיתי בשירי קרבן בירושלמי פרק זה שהביא ספרי זה וכתב דנראה דט"ס הוא וצ"ל חדשה פרט למחזיר גרושתו ולא לקחה באשה הראוי' לו פרט לאלמנה לכ"ג וכו' עכ"ל וע"כ לא הבאתי מספרי אבל עכשו התבוננתי שבמחכ"ת הקרבן העדה לא הבין יפה כוונת הספרי והוא כמו שמפורש בפסיקתא דהיינו מחזיר גרושתו משנשאת דהוי איסור וכמו אלמנה לכה"ג, וכן ראיתי שוב ב„הכתב והקבלה” שם שהביא ספרי זה וביארו דממעט גרושתו מטעם שא"ר לי והיינו בשהיתה נשאת לאחר החזירה עכ"ל וכיוון יפה כמו שמבואר בפסיקתא:

ועיין במאירי בד"ה דף מ"ג וכו' כתב ואין ס' שכל שאתה קורא בנין בית ונטיעת כרם ואירוס אשה למעלה באותם שחוזרים ומספקים אתה קורא אותן כאן בית וכרם ואשת וא"כ מחזיר גרושתו אינו בכלל זה עכ"ל, ותמוהין דב' ז"ל דהא בהדיא ממעטינן הכא גבי לא יצא בצבא מחדשה מחזי"ג והכי איתא בספרי ובילקוט ואדרבה התם מהכא ילפי' ואפשר דכונתו למעט גם מח"ג מן האירוסין דמחדשה ליכא למעוטי אלא שם מארס אשה ממעטינן וכמו גבי נפל ביתו דממעטינן מאשר בנה וה"נ מאשר ארס משמע פעם ראשונה ולא שניה וכמש"כ לע"ל ועדיין דבריו צריכין להארה:

שם לא יצא לצבא וכו' נקי יהי' לביתו שנר אחת יש לעיין בשנה מעוברת מהו אי כמו בכה"ת וכן בשנת היובל יש לספק מאימתי מונין ואי בעינן כאן מעל"ע, או לא עי' מל"מ הל' אישות ולשון הרמב"ם פ"ז ממלכים דין י' דאין יוצאין עד „תם” שנה עכ"ל. הרמב"ם שם בדין י"ב העתיק מהירו' דאם בנה בית והשכירו לאחרים והקדים לו שכר הרי זה כמו שחנכו, נתן לו שכרו לאחר י"ב חודש הרי הוא כחו שלא חנכו עד עתה עכ"ל ועיין בלח"מ שביאר שאפי' עבר כבר שנה מ"מ כיוון שהשכר לא קיבל אלא לאחר י"ב חודש לא חשבינן החנוכה אלא מעת קבלת השכר ולא מעת השכירות עכ"ל, יש להעיר דמזה יש קצת דוגמא למש"כ התוס' כתוב' (ס"ט ע"א) ד"ה מעמלא דביתי וכו' וי"ל דמיירי שהשכירו הבית לשנה ועמד בו השוכר חצי שנה ואע"ג דכבר נתחייב על מה שעמד בבית גובה ולא חשיב מטלטלי דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל.

ולענין חתן אי מותר לצאת לסחורה, עיין רדב"ז ח"ר סי' רל"ח, ובמנ"ח מ' תקפ"ב תמה בזה על החינוך ולא ראה ברדב"ז שכבר קדמי ועיי"ש ובפ"ת אהע"ז סי' ס"ד ס"ק ב' בשם הבינת אדם והחתם סופר יע"ש ואכמ"ל:

בק"א מפרש הא דאיתא בירושלמי לענין חנוך בית אם היו בתוכו חפצים את שדרכו ליבטל עליה כו' דהכוונה דהיינו שדרכן ליבטל אצל הבית הוי כמו שחנכו כיון שהעמיד בה חפצים הצריכין לבית ואם לאו דהוי חפצים עתיד ליטלן הוי כמו שלא חנכו ע"כ, וכה"ג אמרינן בעירובין פ"ה ע"ב לענין איסור דירה עליו עיי"ש.

הנה מבואר עוד בספרי ובילקוט רי"ה אומר הירא ורב הלבב שהוא בן ארבעים שנה ע"כ ופי' בז"ר דממ' שנה כבר הוא קרוב להיות רך הלבב דאף רי"ה מודה דרך הלבב חוזר ע"ש ובמלבי"ם שם על הספרי דאיכא דגרסי בן סמך ופירש דר"ע לשיטתיה ורי"ה כחכמים וכן הוא בספרי הטבעיים דממ' שנה מתגבר, המרה לבנה וממנה נולד רכות הלב, והגיד לי הגאון וכו' מוהרי"י דיסקין שליט"א שבספר עמודי אש בקונט' מקל חובלים הביא בשם הנתינה לגר שכ' בשם חכם א' דתיב' שנה הוא ט"ס בספרי וצ"ל בן מ' פי' שעבר עביר' שחייב עליו מ' וע"ז השיג בנתינה לגר דהא גם בעבר על עבירה דרבנן חוזר מעורכי מלחמה לרי"ה יע"ש והמחבר עמודי אש אמר דא"ש דגם בעבר על עבירה דרבנן נכלל בכלל בן מ' שחייב מ' מכת מרדות ואתי לאפוקי עבירה קלה שאינו חייב עליה מ"מ בזה אינו חוזר וכעין מש"כ הרא"ש בהלק"ט דבברך ברכה שא"צ שהיא עבירה קלה אינו חוזר עי"ש ע"כ אבל יש להעיר ע"ד דמסופקנו אם על שח בין תפל' לתפל' לכל הפירושי' חיי' מכת מרדות, ועיין בסמ"ג מביא ספרי זה במ"ע ק"כ בזה"ל ובספרי תניא ר"י הגלילי אומר הירא זה בן ארבעים שנה פי' תש כח, ושני תנאים הם אליבא דרי"ה עכ"ל ולא ידעתי מדוע לא אמר דתרתי ש"מ וקצרתי ועוד דהלא כתב מפורש לעיל דר"י הגלילי מודה לר"ע רק שמוסיף שאם שמע קול קרנות וכו' שהכל מודים שהוא חוזר וא"כ ה"נ אי בן ארבעי' תש כח וירא מפני המלחמה גם רי"ה מודה וצ"ע, ועיין לח"מ פ"ז ממלכים דין ט"ו במה שהזכיר דברי הסמ"ג אלו שרי"ה מודה לר"ע עיי"ש ודו"ק ואגב ראיתי שם בהגהות מיימוני שהביא דברי ספר המצו' אלו בזה"ל ובספרי תניא רי"ה או' הירא בן מ' שנה פי' תשכח ותרי תנאי אליבה ס"ה עכ"ל ולולי שראיתי בפנים לא היתי מבין מש"כ פי' „תשכח” ובאמת הוא טעות הדפוס בדפוס ברלין והם שני שני תבות מפורדים ופירשו תש כח וז"פ והכי איתא הוא בדפוס ברדיטשוב.

עוד כתוב שם בילקוט ולא ימס את לבב אחיו מלמד שאם היה אחד מהם מתירא מן העבירות שבידו כולן חוזרין ובאים עכ"ל ופי' בז"ר אם הוא נשאר במלחמה ע"כ ולע"ד הוא ע"ד התראה שהסוף יהי' שאינם מצליחים וכולם חוזרים ובאי' ואין להאריך:

שם לעבור עליו בב' לאווין, עיין במנ"ח מ' תקפ"ב שכ' מפורש דאין מלקות בלאוין הללו כי אין מוזכר בר"מ ובהרב המחבר מלקות וכן לא נחשב בהר"מ וכו' וצ"ע למה אם שר הצבא הוציא אותו למלחמה או שאר דברים אם עושה מעשה למה לא ילקה עכ"ל, ועיין מש"כ כאן בתורת הק' שהעיר ג"כ בזה עיי"ש ועכ"פ מבואר בראשונים דאינו לוקה וא"כ צ"ע מאי דקאמר לעבור עליו בב' לאווין לפי מאי דכלל התוס' ב"מ ס"ב ע"א ד"ה לעבור וכו' דכל שאינו לקי לא מוקמינן בב' לאוין, ומכאן ראיה למה שראיתי ביד מלאכי שהאריך הרבה בזה לסתור דעתו המבואר מתוס' הנ"ל כלל ה וכתב לפרש בדרך אחר ולפ"ז לק"מ מכאן ואדרבה ראי' לדבריו, עיין שם בריש כללי הלמד שבכללי הגמרא סי' שמ"ז שהוכיח כן עוד מאיזהו מקומות אלא שראיתי שם שכתב שגיאה עצומה במחכ"ק ז"ל שכתב אם בא במזיד על דודתו אינו לוקה מצד שהוא חייב מיתה או כרת, עיי"ש, דנעלם ממני משנה ערוכה במכות דחייב מלקו' על אשת אחי אביו עיי"ש בריש אלו הן הלוקין ושם ביבמות (ד"ז ע"א) ג"כ מיירי באשת א"א – ומה שמשמע מדברי ת"ה כאן דלדעת החינוך מהני מחילתה לצאת גם למלחמה עיי"ש זה דבר שאי אפשר דא"כ יהני מחילת עצמו לביתו ולכרמו א"ו דלא מהני והחינוך לא כתב זה אלא לצאת לסחורה וכדומה כמו שמבואר בדבריו ועיין היטב מנ"ח שם, ואפי' מרצונו עובר ג"כ בלאווים ופ' ועיי"ש במנ"ח שנתקשה בזה ולא ראה מאורות בימיו שכן מבואר הרבה פעמים בהמאירי כאן דאין ברשותי שלא לחזור ולצאת ממקומו עיי"ש, ומש"כ בת"ה דאי מהני מחילתה ל"ש מלקות דהוי ה"ס דכל שעה ספק שמא תמחול ע"כ, גם זה ליתא כמו שמבואר באחרונים לענין מחילת בסו"מ דבזה לא שייך ה"ס, ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק שני ואכמ"ל, ובנחלת יהושע ועוד, ומה שרמזתי לעיל בחידושי דף קי"ד ע"א וקצרתי.

שם לימא דלא כרי"ה דאי כרי"ה וכו' המתירא מעבירות שבידו וכו' ע"כ, בבאר יצחק אלחנן סי' ג' הק' שם דלוקמה כאן דמיירי בלא הכיר בה דהיה שוגג וליכא עבירה ותירץ דגם בשוגג חשיב עביר' וכמש"כ התו' ביבמות דנ"ח גבי סוטה דבעינן וניקה מעון וכו' עיי"ש, וה"נ גבי לחזור מעורכי המלחמה עכ"ל, ויש לחלק הרבה בין כאן להא דסוט', וכשם שיש חילו' בין עשיית התשו' כמו שהארכתי לעיל בחדושי שם בשם המשל"מ, ואפשר להסביר ולומר דבשוגג עכ"פ עבירה דרבנן הוי ועל עבירה דרבנן נמי חוזר לרי"ה ובזה מדויק מאי דפריך כאן לימא דלא כרי"ה ומדוע לא אמר דלא כרי"ה ור' יוסי דהוא נמי הכי ס"ל בכל הני כדבמשנה דלקמן, אלא דלפי מה שבארנו א"ש דלר"י בשוגג דלא הוי אלא מדרבנן איני חוזר, משא"כ כרי"ה וע"כ פריך דוקא דלא כרי"ה, שו"ר שהדיוק הנ"ל מדייק הגאון המחבר בעצמו לקמן בסוף ענף ב' עיי"ש לענין טעה בד"מ ועשה מצוה עיי"ש, ובזה מדחה הבא"י מה שרצה להוכיח מזה ראי' כהג' מהרי"ל בטלן זצ"ל דבלא הכיר בה אין קדו' תופסי' משו' דהוי מק"ט עי"ש, ועי' בתשו' מהרי"ל בטלן ז"ל בד"ז, אכן תירוצו צ"ע וכנ"ל, וכן ראיתי עכשו בת"ה שהביאו והשיג עליו כנ"ל, ועי' במרדכי שהביא הב"ש ובלא"ה דב"ז קשה לאומרו דא"כ אין אדם יוצא בצבא דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בשוגג, אשר אין ידוע לו כלל שישיב עליו. ובפרט לרי"ה דאפילו בדרבנן חוזר אלא דבזה י"ל כמש"כ הגאון ז"ל שם דבשוגג בדרב' ליכא עביר' כלל עיי"ש וחידוש שלא הבי' דבר זה שם בשם אומרו ה"ה הנתיבות ז"ל בסי' רל"ד שם וכמו שמאריך בזה בעצמו ע"ד בעין יצחק ח"ר עיי"ש גם מה שהקשה שם בבא"י לפי דעת התוס' ביבמות דאסור לקדש מדרבנן עיי"ש כבר הבאתי לעיל שזה הקשה בשעה"מ הל' מעילה ועיין ח"ס סי' ק"נ חאהע"ז עיי"ש עוד בבא"י מה שכתב בענין טעה בד"מ ומיישב בזה סוגית הש"ס כאן, ומה שכתבתי עליו בחדושי לעיל בשירי מנחות (קל"א ע"ב) ועי' מש"כ בחדושי לעיל דף קי"ז ע"ב ד"ה ואינה וכו' ודו"ק ובעיקר הקושיא מצאתי אח"כ בספר פנים יפות פ' תצא שהגיעני זה עתה לידי וגם בת"ה הביא כן בשמו ולכך גבי נשואה בענין קרא היכי דנשאה בשוגג ועוד הקשה שם לענין יבמה דמדאוריית' מותרת לו אלא דבשומ' יבם כיון דמותרת לו בב"ר לא פסיקא ליה שצריך לחזור עיי"ש וכה"ג הקשו לעיל גבי סוטה כמש"כ בשיר קרבן והובא בבא"י שם ובחדושי לעיל שם הנ"ל וקצרתי כן ראיתי אח"כ בשו"ת ברית יעקב חאהע"ז סי' צ' שמדבר בזה אי בח"ל שלא הכיר בה דלמה לא אמרי' דהוי מקח טעות יע"ש ובתוך הדברים העיר מסוטה כאן דלענין קדושין עבירה דרבנן ולא העיר בעיקר הדברים אי הוי מק"ט עיי"ש דמסיק דלא בעי גט רק מדרבנן ומשיג על הנוב"ת סי' קס"ב:

שם במשנה לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו וכו' ע"כ בתפארת ישראל במשניות הביא שהקשה לו הגאב"ד דקראטינגא הרי כתוב הדר הוא אצל כל א' פן ימות במלחמה וגו' והאיך קאמר במתניתין הכא שאין האחרים שבים ממלחמה רק כדי שלא יתבייש הרך הלבב החטא ע עיי"ש מה שתירץ לו בדוחק, ולא עיינו היטב במפרשי התורה שכבר עמדו ע"ז על רש"י בחומש פ' ח' ופירש בפן ימות במלחמה שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות ופי' בש"ח שם דוודאי חזר כדי לכסות וכו' ואי אמ"ל כהן שיחזור והוא א"ח נמצא שעובר ע"ד כהן וכדאי הוא שימות בשביל ע' זו ולעולם אימ' לך אין מיתה בלא חט' עיי"ש בש' הרא"ם ובשם מהרי"ץ ומה שכ' עוד הת"י בתי' השני וכו' מבואר הוא ברא"ם ובמהרש"א ח"א כאן עיי"ש, ועי' בספרי שם סי' ק"א דאף גם לר"ע דהירא ורך הלבב כפשוטו ג"כ אמרי' טעם זה דאמר שם או כדברי ריב"ו בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית וכו' ועיי"ש בהתוה"מ.

והא דחוזר כדי שלא יתבייש החוטא, עי' דף ל"ב ע"ב. ומצאתי בירושלמי שם דסמכן הדדי וז"ל ואתיין כהא דמר ר"ל בשם רשב"ל במקו' אשר תשחט וכו' שלא לפרסם את החטאים שם ר"י אומ' אלמנ' לכה"ג וכו' הרי היא הירא וכו', בתחלת ההשקפה היתי רוצה לפרש דנפ"מ בין רי"ה לר"י הוא בזה שלרי"ה על כל מיני עבירות הוא חוזר, אבל לר"י קפיד קרא רק על עבירות של א"ב אבל לא על שאר עבירות דומיא דמצינו גבי בעל דסוטה שבעינן שיהא נקי רק מעבירות שבזנות, וה"נ בעינן שלא נכשל בא"ב ויש עוד סברו' לקיים חילוק זה אך מה להאריך בדברי' שנסתרים מחמת דברי הגמרא דאמרינן לקמן ע"ב עיי"ש, אך כמדומה שמצאתי בילקוט או במדרש דאיכא מ"ד הכי ויתבאר ביותר ע"פ מה שאמרו במדרש רבה נשא פ"ט אמר משה לישראל בשעה שאתם יוצאים למלחמה תזהרו שלא יהי' בכם ניאוף שאם יש זמה ביניכם הקב"ה הנלחם לכם ישיב מאחריכם וכו' עיי"ש, ועיין לעיל במכילתין ג' ע"ב, שו"ר זה שפירש בתפא"י עיי"ש ודבריו תמוהין ומה שהקש' מחלוצ' דהוי דרבנן כבר ישבנו זה לעיל מרו"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף