באר שבע/סוטה/מד/א

באר שבע סוטה מד א

דף מ"ד ע"א

חצר הקבר העומד בתוכו טהור. וא"ת לרבי שמעון דאמר בפרק המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר צריך לעשות ארבע מערות מארבע רוחות החצר היכי אזיל לחצר הקבר כיון שיש ד' מערות לד' רוחות וכי תימא באמה שבין כוך לכוך הא אמרינן כאן דמת תופס ארבע אמות היכא דלא מסיימי מחיצות כבר תירצו שם התוספות דאזיל שם בשידה תיבה ומגדל וכן פירש רשב"ם וז"ל הנכנס לחצר הקבר בשידה תיבה ומגדל ולא נטמא במה שעבר ע"ג המערות כו'. ולי נראה דאיירי שיש גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמוק י' טפחים שבין כוך לכוך:

והני מילי חצר הקבר דמסיימי מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס. ומכאן כתב הר"ר יונתן ז"ל והוא דליכא גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמוק ז' טפחים בינו ובין המת שאם היה לו כן כיון דאיכא היכרא לא גזרו בה רבנן ודוקא מת שלא נקבר אבל נקבר לא תפיס ארבע אמות דהא בציון משהו סגי כדאמרינן אין מעמידין ציון במקום טומאה ולא מצריכין ציון של ארבע אמות אלא כל שהו סגי ע"כ. ואין דבריו מחוורין אלא קבר של בנין במחיצות מסויימות די בהרחקת ד' טפחים אבל שאינו מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים צריך הכהן להתרחק ממנו ארבע אמות. ומה שהביא ראיה מציון אינה ראיה דאמרינן בפ"ק דמועד קטן שאין מציינין אלא על דבר המטמא באהל אבל על הרחקה שגזרו חכמים לא הצריכו ציון כדאמרינן התם אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד ארץ ישראל כך כתב הרא"ש ז"ל בהלכות טומאה:

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי כדרבה דאמר רבה כו'. בספרים דידן כתוב רבה בה"א וטעות הוא וצריך להיות רבא באל"ף כמו שמצינו בפירוש בפרק עשרה יוחסין שרבא אמר כן ופליג על אביי דאמר קידש לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום לא יחלל וטעמו כיון דלא תלה הכתוב את זה בזה בפירוש אמרינן דכל חד וחד לאו באנפי נפשיה הוא:

מה טעם לא יקח משום לא יחלל. אע"ג דבכהן הדיוט לא כתיב לא יחלל רק לא יקח אפ"ה בדידיה נמי אמר רבא מ"ט לא יקח משום לא יחלל דהא בפרק עשרה יוחסין מגמר גמירי מהדדי מג"ש נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה להלן זרעו חולין כו' הלכך בכהן הדיוט נמי איכא לא יחלל וכן פרש"י שם גבי הא דאמר רב יהודה כ"ג באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל דלאו דוקא כ"ג באלמנה אלא ה"ה כהן הדיוט בגרושה זונה וחללה דהא מגמר גמירי מהדדי. ואע"ג שהרמב"ם והרבה מהמפרשים ז"ל פליגי בזה על רש"י וס"ל דנקט דוקא כ"ג באלמנה אבל לא כהן הדיוט בגרושה זונה וחללה דהא לא כתיב ביה לא יחלל כלל ואע"ג דמגמר גמירי מהדדי בג"ש מ"מ לא אתיא ג"ש אלא להיות זרעו חולין אבל למלקי על לאו דלא כתיב בדידיה לא אשכחן מ"מ מודה הרמב"ם וכל המפרשים דבכהן הדיוט נמי אמר רבא מ"ט לא יקח משום לא יחלל דק"ו הוא שלא יהא כהן הדיוט חמור מכ"ג וכיון דבכ"ג אם קדש גרושה ולא בעל אינו לוקה דלא יקח משום לא יחלל כהן הדיוט לא כל שכן:

למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם כו'. ולכן החליף הסדר בקללות ואמר אשה תארש בית תבנה כרם תטע כי זאת היא הקללה כלומר יהיו מעשיך הפוכים כדי שלא תצליח את דרכיך. אבל קשה לי כיון שהקדים בית לכרם בקללות אלמא שקללה היא מי שבונה בית ואח"כ נוטע כרם דומיא למי שנושא אשה בתחלה ואח"כ בונה בית והיאך אמר כאן למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם. ולכאורה היה נ"ל ליישב קצת דהא דאמר הכא שיבנה בית ויטע כרם לאו דוקא ותדע מדלא נקט ואח"כ יטע כרם כדנקט גבי ישא אשה והכי איכא למידק בדברי שלמה דלא נקט אחר אלא גבי ובנית ביתך אבל לפי האמת כל זה איננו שוה לי דלא יתכן לומר על סדר התורה לאו דוקא כיון שבא הסדר ללמוד לדרך ארץ ה"ל לומר סדר מדויק דהיינו כרם בית אשה וצריך עיון היטב:

ואף שלמה אמר בחכמתו. קשה לי למה נקט בחכמתו הלא ברוח הקדש אמר ספר משלי דהא ליכא מאן דפליג שהוא מטמא את הידים דדוקא בקהלת אשכחן מחלוקת במסכת ידים דאיכא מאן דאמר שאינו מטמא את הידים מפני שאמר אותו בחכמתו ולא ברוח הקדש וצריך עיון:

אלו מעשים טובים. וטעמא דמילתא שצריך להקדים תלמוד תורה למעשים טובים משום שהלמוד מביא לידי מעשה כדאיתא בסוף פ"ק דקידושין וכדתנן באבות אין עם הארץ חסיד. ומיהו אדם שלמד כבר צריך להקדים המעשים טובים לתלמוד תורה כדמוכח בסוף פרק קמא דבבא קמא גבי קיים אמרינן למד לא אמרינן כו':

סח בין תפלה לתפלה כו'. באשר"י בהלכות קטנות מפרש שמפני מצות קיום תפלין ותקונן יתקיים באנשי המלחמות כדכתיב וטרף זרוע אף קדקד. וקשה לי טובא על טעם זה מלבד שהוא דרך דרש ואין זה פשוטו חדא דהא איתא בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה והתם אי אפשר לומר טעם זה ועוד מדאמר איכא בינייהו עבירה דרבנן סתם ולא חלק בין עבירה לעבירה אלמא שעל כל עבירה דרבנן חוזר עליה מעורכי המלחמה אע"ג דלא כתיבא ולא רמיזא אצלה ענין ניצוח מלחמה. ועוד דא"כ ה"ל לומר נמי השח בקריאת שמע עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה מפני שבקיום מצות ק"ש יתקיים באנשי המלחמה כדאיתא לעיל בריש פרקין מ"ש שמע ישראל כו'. לכן נ"ל ליתן טעם לשבח יותר טוב מזה הא דאמרו חוזר עליה מעורכי המלחמה דוקא אהאי עבירה שח בין תפלה לתפלה וכן אהאי עבירה השח בין ישתבח ליוצר אור טפי מאחריני אע"ג שהוא חוזר על כל עבירה דרבנן היינו משום דבא לאשמועינן חדוש דאפילו בהנך חוזר עליה מעורכי המלחמה וכ"ש אם שח בק"ש ובתפלת י"ח וכיוצא בהם דסלקא דעתך אמינא דמותר לדבר בין תפלה לתפלה כיון שכל אחת מצוה בפני עצמה היא כדתנן בריש פרק התכלת תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד והיינו אפילו אם יש לו שתיהם כדמסיק שם הגמרא ואולי מהאי טעמא פרש"י עבירה היא בידו כו' אם לא חזר ובירך דמשמע מתוך פירושו דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא אלא אדרבה מצוה ושכר ברכה ואע"פ שאין כן דעת כל הפוסקים אלא שבכל ענין אסור לדבר אפילו אם חוזר ומברך מ"מ מודו הפוסקים שיש להפסיק לענות בינתים קדיש וברכו מה שאין כן בק"ש ובתפלת י"ח ואפילו הרא"ש שכתב בהלכות קטנות שאסור להפסיק לענות בינתים קדיש וברכו וקדושה מ"מ כתב שם שאם עבר וענה בינתים אין העבירה גדולה כל כך שיהא חוזר עליה מעורכי המלחמה וכן בין ישתבח ליוצר אור סד"א דמותר לדבר כיון שהם שני ענינים נפרדים וכמו שכתב רבינו ירוחם ז"ל בהדיא בשם יש אומרים שבין ישתבח ליוצר אור יכול לדבר ואע"ג שאין כן דעת כל הפוסקים מ"מ כתבו שמותר לדבר בין ישתבח ליוצר אור במידי דצרכי צבור או לפסוק צדקה לעניים מה שאין כן אפילו בין ברוך שאמר לישתבח שכתב הכלבו שאסור להפסיק לעניני מצוה וכ"ש בק"ש ובתפלת י"ח. הרי אתה רואה מפורש שכל אפי שוה להקל בהנך לדבר בינתים טפי מאחריני ולכן סד"א שאם עבר וסח בינתים אין העבירה גדולה כל כך שיהיה חוזר עליה מעורכי המלחמה קא משמע לן כן נ"ל. וכתב המרדכי בהלכות קטנות על ברייתא זו שח בין תפלה לתפלה כו' פירש רבינו אלחנן דוקא שח מזיד ולא שוגג ואפילו מזיד ושב בכל לבו אינו חוזר ע"כ. ואיני יודע מה חדוש בא ללמדנו פשיטא דאל"כ מי היה יוצא למלחמה דהא אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ודבר זה נמי פשוט שאין הפרש בין לדבר בלשון הקדש בין בשאר לשונות שכל שאסור לדבר בשאר לשונות אסור לדבר בלשון הקדש כדמוכח בהדיא מתוך מתניתין בברכות ריש פרק היה קורא בתורה וכמו שכתבו שם התוספות בהדיא ולפי שהעולם טועה בזה על כן עמדנו על מקום טעותם שלא יכשל בו זולתם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף