מנחה חריבה/סוטה/כב/א

מנחה חריבה סוטה כב א

דף כ"ב ע"א

שקרא ושנה ולא שימש ת"ח וכו', בהמאירי מבואר יותר כיון שאיני טורח

לשמשם ולהיות מקובל מהם ומהנהגותיהם שכל שהוא כן אף הוא מראה שאין כבוד התורה חביב עליו אלא שטרח ללמוד כדי שיהא יכול לקנתרם ולקפחם וזהו וודאי רשע ערום וכו' יעו"ש:

שם תנ"ה אר"י וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם הן וכו' אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. עיין פרש"י ועיין בב"מ (דל"ג) שהזכירו התוס' בד"ה רבי, ועיין בספר מעיני יהושע על מס' אבות בפשר דבר שם אות א' שכתב עפ"י המבואר במד"ר שה"ש אשקך מיין הרקח אלו משניות גדולות כגון משנת ר"ע וא"כ כמו שפי' רש"י ותוס' על רבי יפורש ג"כ על ר"ע לדורו וז"ש בסוטה תנא התנאים מבלי עולם הן וא"ר יהושע שמורין הלכה מתוך משנתן פ"ב והיינו שהוא היה אז בדור הנ"ל שתפסו כולם ללמוד משניות שר"ע ולגדור גדר דורו בזה נשנית משנה זו בימי ר"ע בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו כגירסת ר"ש גאון עכ"ל, ועיין בפירוש תפא"י למשניות מס' קדושין פ"א מ"י אות ע"ט בזהו משאכז"ל קרא ושנה ולא שימש ת"ח הר"ז ע"ה, דקשה אמאי אע"כ דהאי שימוש שימוש ממש הוא שעי"ז יראה הנהגתם וילמד מדותיהם, ואם לא עשה כן הרי הוא כשאר ע"ה שתשטפוה זרם בחמימות אי בקרירות אשר בהן תטבע הנשמה בבואה לידי חטא יעו"ה, והוא ע"ד דברי המאירי הנ"ל אמנם בברכות (מ"ז ע"ב) משמע דשמוש ת"ח הוא כמו שפרש"י שם בד"ה שלא שמש ת"ח היא הגמרא התלוי' בסברא שהיו נותנים לדברי המשנה טעם וכו' וכן מוכח מפורש בגמ' שם דאמר רמי ב"ח לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא דתני ספרא וספרי והלכתא כי נח נפשיה דרב"ח וכו' שאני רב מנשיא ב"ת דמשמע להו לרבנן ורב"ח הוא דלא דק אבתריה ל"א דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגריס להו כצורבא מרבנן דמי עכ"ל הגמ' אלא דלשון רש"י צ"ע דפירש על הא דמשמע, משמש, ורב"ח דלא דק לא בדק לשאול מדת רב מנשיא עכ"ל ומשמע כהתפא"י וצריך לדחוק ולהשוות הלשונות:

(דף כ"ב ע"א) י"ר מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם. עיין במהרש"א בח"א מה שהעיר בהא דלא היתה מתפללת על עצמה שלא אכשל בבני אדם דלא תענש וכו' יע"ש ועיין בעיון יעקב מש"כ בזה, ואפשר לומר עוד ע"פ מש"כ החות יאיר בתשובה דאיסור קריבות בג"ע לדעת הרמב"ם הוא דוקא עליו ולא עליה כמו שהבאתי בחידושי לעיל דף ח' ועיין שו"ת עמודי אור (סי' קי"ח, א') ואף דהיתה בתולה ופנוי', י"ל דהיתה נדה והוי בכלל ערוה שפסק הרמב"ם שחייבים מלקות על קריבות לבד, ולכך התפללה ביותר על אחרים שלא יכשלו בה בני אדם אף בקריבות של חו"נ כדשכיח בעו"ה, ואף שהיא אינה מוזהרת בכך:

שם ולא שכר פסיעות יש לי. יש לעיין אי שייך כאן לומר אין מעכירין על המצות וכמו דאמרינן לענין מנחת העומר במנחות (דף ס"ד ע"ב) שמצוה מן הקרוב לירושלים מה"ט דאין מעבירין על המצות יע"ש וצ"ע, ואפשר דלעומת זה דאתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן דהוי קדוש טפי לענין תפלה וכדאמרינן בפ"ק דברכות דאף דהוי תליסר בי כנישתא לא הוי מצלי אלא היכי דהוי גרסי ואף שלגביה דידה אין מעלה בזו, מ"מ הוי מקים יותר ראוי' לכל התפילות ולכך שתק לה ר' יוחנן, ובאופן כזה דחד מינייהו עדיף לא שייך א"מ על המצות עיין שו"ת ח"צ ורדב"ז וארעא דרבנן ועוד ואכמ"ל בזה, ואפשר עוד לומר כיון שאשה אינה מחייבת להתפלל בציבור בבהכנ"ס א"כ לגבי דידה ליכא מצוה כלל ולא שייך אמע"ה וכמו דאמרינן ביומא (ע' ע"א) ופשיטא מד"ת כר"ל דאמעה"מ קמ"ל עיי"ש בפרש"י אבל לגבי איש שאני:

שם כל שאין לו ציצית „בבגדו”. הנה זה פשוט דבאין לו בגד של ד' כנפות הוא פטור ואינו מחויב לקלות טלית כידוע ועיין בתוס' שרשמתי סוף פ"ק דמכילתין, אמנם הלשון שכל מי שיש לו בנים וכו' מוזר הוא דוודאי על מי שיש לו בנים קמיירי, והכי הו"ל למימר כל מי שאינו מגדל בניו לת"ת, ואפשר דכוונתו שהם בנים ראוים לתורה, ולא מאלה שהקב"ה בוכה עליהן עיין חגיגה דף ה' אך בפסחים (קי"ג ב') אמרינן שבעה מנודין לשמים קחשיב מי שיש לו בנים ואין מגדלן לת"ת ומי שאין לו תפילין וכו' וציצית בבגדו וכו' ובתוס' שם ד"ה ואין לו וכו' ומי שאין לו תפילין וכו' מיירי בשיש לו ואינו מניחן א"נ אפי' אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן (סוטה י"ד) במשה שהיה תאב ליכנס לא"י כדי לקיים מצות שבה וכו' עכ"ל והוא נגד דברי התוס' הנ"ל ועיין גבורת ארי מס' תענית דף י"א גבי היושב בתענית מקרי חוטא ודו"ק ועיין שם בעמוד א' ג' מנוחלי העוה"ב הדר בא"י והמגדל בניו לת"ת, וקצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף