מנחה חריבה/סוטה/כא/ב

מנחה חריבה סוטה כא ב

דף כ"א ע"ב

שם בא"ד אמר לו הורקנוס בנו וכו' י"ל דדעת הורקנוס היה כיון שהיא מחזקת כ"כ בלומדי תורה הלא כבר יש לה זכות תורה שאגוני מגנה ואצולי מצלה שלא תבוא עי"ז לידי ערמה ומותר להשיבה, אבל הוא באחת ר"א לשיטתו שלא אמר מעוצם דבר שלא קיבל מרבותינו לא רצה מעצמו לחדש דין ולחלק לצאת, אלא יקוב הדין את ההר שישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים:

שם א"ר יוחנן אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו וכו', כמו שקיים בעצמו בתענית (כ"א א') יעוש"ה, ועיין בהמאירי מה שפירש בזה:

שם היכי דמי חסיד שוטה כגון דקא טבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא וכו', לכאורה צ"ע בכה"ג הוי נמי רשע ושופך דמים אם אינו זריז להציל כלל בפק"נ ועושה שלא כדין מחמת שטותו ואפשר דמה"ט הביאו התוס' הירושלמי דמפרש בדרך אחרת דאמר לכשאחלוץ תפילין וכו' דרצה להציל אלא מחמת שטותו מתאחר וגורם לאבד נפש מישראל, אבל בגוונא דבבלי צ"ע כנ"ל והארכתי בזה במכתב תשובה להרב הגאון אב"ד דק' דעטראיטמיש, ואפשר בגוונא דאיכא אחרים להצילה ולא יהי' כאן איבוד נפשות אלא מחמת חסידות של שטות מתעצל בזה ויל"ע, ויל"ע לדינא היכי דמתכוון לאיסתכולי בה ורוצה להנות אי שרי להצילה דאף דפק"נ דוחה כה"ת, אבל מהנך שלש עבירות ודאביזרייהו ואף באיסור דרבנן יש סברא דיהרג ואל יעבור עיין מנ"ל הל' יסוה"ת ובח"ס בשם שו"ת הרא"מ, וא"כ אפשר באמת אסור, ועיין ר"ן סוף פ' ר"א ד' במס' שבת דהביא ירושלמי ראה תינוק מבעבע בנהר ומתכוון להעלות תינוק ודגים פטור יע"ש משום דפק"נ דוחה איסור שבת משמע בהא דפק"נ אינו דוחה אסור ועיין מנחות (ס"ד ע"א). להעלות דגים והעלה דגים ותינוק יע"ש ובזה א"ל דהתוס' ד"ה היכי דמי כתבו בשם הירושלמי ראה תיניק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפילין יע"ש א"ל דאייתי ירושלמי דפליגי בזה על גמ' דידן דבכה"ג דהגמ' דידן אפשר. דמחמיר כדין דילמא איתכוון להנות מא"א ויל"ע בזה, ועיין בהמאירי שכתב וענין חסיד שוטה הוא שמתחסד ביותר מדאי אף במה שחסידתו גורם היזק או לעצמו אי לאחר כגון שמתענה בכל יום וכו' וצ"ע מנ"ל הא אף שאמרינן כל היושב בתענית נקרא חוטא אבל לא שוטה?

שם תוס' ד"ה הנותן דינר וכו' עבדין ביה תלמידין עין בישא ומלווין ליה וכו', צ"ל דהאי מלווין ליה היינו בדרך מתנה עיין במשנה סוף פאה, שו"ר ברש"ש מש"כ בזה, שם רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרוט וזכה עמיה וכו' יל"ע אמאי לא הפקיר חד מנא ויחסר לו, ועכצ"ל דזה אסור לו לעשות וידוע שאלת העולם היכי דמי שישכח מציאה ולא יאבה להגביהה לזכותה או שיהי' לו חסרון בזה, והפתרון הוא בכה"ג שכתבו התוס' כגון שיש לו מאתיים חסר אחד וכשיזכה במציאה אז יהי' אסור לו לקבל לקט שכחה ופיאה ומ"ע וצדקה, ע"כ חוב הוא לו, והוי זה הממציא רשע ערום מה"ט:

שם בגמ' רבי אסי אמר ר"י זה המשיא עצה בנכסים מועטין וכו', אפשר לומר דלכך הוי רשע ערום משום שמשיא להם עצה שאינה הוגנת לעבור על איסור חכמים דלכתחילה אסור לעשות זה וא"כ עובר על לפ"ע לא תתן מכשול. ומה"ט הוי רשע וכמו שפרש"י לעיל בד"ה שמטעים דבריו לדיין וכו' ורשע הוא שעובר על לא תשא שמע שוא עיין במהרש"ל, והוא מהגמ' דשבועות וכן בהא דלהשלים מאתיים זוז הרגיש רש"י ופירש דיש קרובים שיטלום, וכה"ג תנן במשנה דפאה (פ"ה מ"ו) מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים ע"ז נאמר אל תסג גבול עולים עיי"ש בתו"ח ועיין בהמאירי כאן וה"נ הוי כאן עבירת לפ"ע ויש סברא אצל האחרונים ז"ל ובראשם בשו"ת פנ"י סי' ט' דעובר בלפ"ע דאורייתא אף באיסור דרבנן עיין במנ"ח ולכך הוי רשע ערום, והנה מדקאמר יתומים שקדמו ומכרו מה שמכרו מכרו, לכאורה ראיה דמקח שנעשה באיסור מהני ולא אמרינן בדרבנן א"ע לא מהני עיין שו"ת פנים מאורות ושו"ת מהרי"ט ועיין מנ"ח מ' שס"א ובמצוה ל"ח מש"כ בזה ובשו"ת רעק"א והבי' סברת הפמ"א הנ"ל דאף לרבא דס"ל דלא מהני דוקא אם המעשה תלוי באחד קנסה אותו התורה דלא להני מעשו אבל בנשבע שלא ימכר אם נאמר דל"מ ובאמת עשה רק המוכר האיסור ולא הלוקח ואיך נקנים שלא יהי' מכורה ויהי' קנס ללוקח ג"כ בכה"ג לא קנסה תורה יע"ש, וה"נ לא הוי איסור על הלוקח, וכן משמע בכתיבות (ד' צ"ה) שהביאו התוס' כאן ד"ה אביי וכו' וע"ש:

והנה מדקאמר זה המשיא עצה וכו' ולא קאמר על היתומים עצמם דמקרי רשעים י"ל דראיה כמ"ש התוס' בשם הרשב"ם בד"ה אביי וכו' יע"ש אך י"ל דהוי ג"כ רשע אלא דלא הוי ערום בזה וכמה מילתא איכא לאשכוחי דעובר על דבחז"ל הוי רשע ועבריין אלא דהוי ערום בכה"ג דאין אדם חוטא ולא לו ועוד היה א"ל דמשכחת להא בהיו היתומים קטנים דלא שייך עליהו אסורא, אכן הר"ן כתב בתשובה סי' מ"ו הביאו הרמ"א בחו"מ סי' רל"ה דבהיו היתומים פעוטות וקדמו ומכרו לא עשו כלום דכיון דתקנת חכמים במקום איסורא לא תקנו עיין משל"מ פ"ט מזכיה ומתנה דין י' ויש להעיר ע"ז מכמ"ק ועיין כתובות צ"ה שהביאו התוס' ואכמ"ל כאן, ועיין בס' אבי הנחל דרוש ד', ובס' קהלת יעקב אלגאזי ואכמ"ל:

שם שקדמו ומכרו פרש"י שקודם שבאו הבנות לב"ד וכו', עיין היטב תוס' בב"ת ק"מ ע"א ד"ה יתומים שמסקו התוס' דה"ה אפילו כבר תפסו וכו' או הגבו להם ב"ד, אם מכרו אחים מכור יע"ש וצ"ע לפ"ז הלשון „דשקדמו” ועיין תוס' כאן ד"ה יתומים וכו' ועיי"ש בתוס' הנ"ל ודו"ק, ועיי"ש בתוס' ד"ה אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון:

שם בתוס' ד"ה אמר אביי וכו' ובסוף פ' השילוח אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו וכו' משמע דס"ל דלאו כקנין הגוף דמי יע"ש וכן בפרש"י בגיטין שם, ולפ"ז יל"ע מאי ס"ל בדין ברירה דאל"ה לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"ן, וצ"ל כמש"כ התוס' שם בגיטין מ"ח ע"א ד"ה אי לאו וכו' ובדף כ"ה ע"ב ד"ה רבי יהודא וכו' יעש"ה, ויל"ע במלא הרועים ובכמ"ק משמע דאביי ס"ל אין ברירה רק בתולה בדעת אחרים י"ב, ועיין קדושין י"ז ע"ב. ועיין שעה"מ פ"ה מהלכות עירובין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף