מנחה חריבה/סוטה/טז/א

מנחה חריבה סוטה טז א

דף ט"ז ע"א

להביא קרקע שילה נוב וגבעון ובית עולמים, עיין פירש"י ז"ל ועיין בתוס' ד"ה לרבות וכו' דילמא סבר כר"י וכו' יע"ש ועיין בק"א ותהק"נ, ועיין בע"ש זבחים קט"ז תוס' ד"ה ורבנן וכו' ועיין במהרש"ל, ומצינו בברכות (ל"א ע"ב) דאמרה חנה לפני הקב"ה וכו' אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה וכו', וזה היה בזמן משכן שילה – ומה שפרש"י דאיסי בן יהודה יליף זה מדכתיב בקרקע וכו', המשך דברי הגמ' לא משמע כן לכאורה לולא פרש"י ז"ל, וכן מצאתי אח"כ בפ' התוה"מ שם בפ' נשא שכתב, והאמת שמ"ש בקרקע המשכן מוסב למעלה ור"ל ומכניס בקרקע המשכן והוא כמ"ש בספרי ונותנו למקום מפני שהמקום מקדשו עיין שם, אבל לשון הגמ' דלקמן מוכח דקאמר או דילמא האי בקרקע המשכן לכדאיסי בן יהודא וכו' הוא דאתי ומפורש כרש"י ז"ל, גם מבואר מדברי רש"י והתוס' דמנחת סוטה אינו נידר ונידב ואף שתליא בבעל דאם אמר איני רוצה להשקותה אינו משקה ועיין במל"מ פ"ב מהל' סוטה הי"ב ד"ה כל אשה וכו' דלא כהבית שמואל, מ"מ אין זה בגדר נו"נ וז"פ ועיין בספר עולת שלמה זבחים קט"ז תוס' ד"ה ואין ובד"ה אמנם כבר קדמו הר"ד לוריא ז"ל שם בהגהות למנחות שם, ועיין היטב משל"מ פ"א מקרבן פסח הלכה ג' יע"ש:

שם תוס' ד"ה ובית עולמים מקשינן אמאי אצטריך לרבות וכו' עיין במהרש"ל ובמהרש"א ואני מוסיף עוד דלכאורה הוא זה שאמר איסי בן מנחם איני צריך ומה בטומאה קלה וכו' וכמו שפרש"י, ומרש"י נמי משמע כהמרש"ל ז"ל, ובין כך ובין כך יכול להתפרש זה בכוונת איסי בן מנחם וקצרתי:

שם בתוס' ד"ה לרבות וכו' ותימה ששיבשה משום קושיא זו דילמא קסבר איסי בן יהודא כר"י וכו' ועי"ש – ועדיין יש להרגיש דהרי רש"י ז"ל תרתי מילי קאמר וז"ל דהא במה הואי ולא הוי שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה וכו', הרי דהרגיש רש"י בזה דבעינן נמי שיהי' הארון במקומו, ואפשר משום דכתיב לפני ד' ועיין לעיל דף ז' (ועיין לעיל דף ט' מה שהבאתי בשם היעב"ץ ז"ל בענין ק"ר לקלע"ל ודו"ק) וא"כ עדיין דברי רש"י קיימין, והא דהשקאת סוטה היה נוהגת כל ימי הבי השני אף שלא היה שם ארון, י"ל כמו שרמזתי בשם היעב"ץ דתליא אי ארון במקומו נגנז או גלה לבבל, ועוד דבמקדש גמור אינו מעכב, משים דהיה הכל על מכונו והיה ראוי לזה ולכך אינו מעכב, אבל שם בנוב וגבעון שהיה רק במה ולא בצורת המקדש כלל וגם היה חסר הארון במקומו י"ל שמעכב, ואפשר שזה דעת רש"י ז"ל, וקצת סייעתא מצאתי לזה בתוס' שבועות (ט"ז ע"ב) ד"ה או וכו' וא"ת מ"ש דגבי המדבר המדברה מצריך לרבות נו"ג וי"ל משום דבההיא ענינא כתיב כפורת והזה אל הכפורת דמשתעי בארון „בנוב וגבעון לא היה ארון” וכו' יעי"ש ואף שמבורר עכשיו דעת התוס' דלא חייש לטעם זה אבל מ"מ ול"ק דברי רש"י ז"ל ולא באתי אלא להעיר, ועיין עוד בהמאירי ז"ל מה שכתב בזה ומסיים „ואפשר שנוב וגבעון לא היה הנכנס שם בטומאה חייב” ומ"מ בתלמוד המערב שנו אף בראשונה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכו' עכ"ל, ועיין במשנה דסוף זבחים אבל הזמן והנותר והטמא שווין בזה ובזה ובתוס' יו"ט שם ובתוס' רעק"א שם בשם הברכת הזבח ובשם התוס' זבחים כ"ח ע"ב יעו"ש ויש לעיין, וצריך לחלק בין פסול להקריב בטומאה או לאכול בטומאה דבזה דין הבמה שווין, אבל ליחייב כרת הנכנס שם בטומאה בביאה ריקנית י"ל דפטור וטעמא רבה איכא למימר בזה עם דברי הגיעב"ץ ז"ל שהבאתי לעיל בחידושי (דף מ"ד ע"ב) שכתב ועכ"נ לענין ביאת המקדש מסתברא דבהכי תליא דהא כתיב למבית לפרוכת ואל פני הכפורת וכיון דאין שם ארון וכפרת דילמא לא חייב עלה רחמנא וכו' ובאמת נאמר כ ויפטר הנכנס לשם בזהמ"ז וכו' נימא דאארון וכפרת נמי קפיד קרא וכו' יעש"ה וא"כ בנוב וגבעון שלא היה שם ארון וכפרת באמת הנכנס לשם בטומאה פטור מכרי דאארון וכפרת קפיד קרא:

ובגבורת ארי למס' יומא הנדמ"ח בדף ס"ז בהא דקאמר נוב וגבעון שילה וכו' כתב דשילה לא הוה משכן ממש אלא בנין אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן כדאיתא בפי"ד דזבחים, ובבית עולמים לא היו בו יריעות כלל אלא הכתלים עם הגג היו של בנין ול"ד כלל למשכן וכו' ומכאן ק"ל אהא דפרש"י בפ"ב דסוטה דלא גרסינן שילה דשילה משכן הוה ול"צ לריבויא דהוא עיקר הכתוב והא הכא ע"כ חד קרא לשילה אתי דאילו נוב וגבעון מחד קרא אתי כדפרשתי את"ד יעו"ש, שו"ר שנעלם ממני דברי התוס' ישינים ביומא דף מ"ד ד"ה שילה וכו' ואני שמעתי בשם הר' חיים וכו' אבל הני דמכילתין ודשבועות ודסוטה כולהו תלויות בקדושות המקום וצ"ע על ההיא דסוטה וכו' ואין נראה לרבי למחוק הספרים דהא שילה לא היה ממש משכן שהיה לו בית של אבנים למטה ויריעות למעלה ואיכא למ"ד מנחה קריבה בבמה ונו"ג במה הואי ואדרבה היה לו להקשות יותר מנו"ג שהיה ממש משכן שלא מצינו שהיה לו בית של אבנים למטה מיהו הא נמי לאו קשיא היא דרחמנא אמר משכן ממש „שהיה עומד בקדושתו כמשפטו שיהא הארן בבית קה"ק ובנו"ג לא היה ארון וזה פרש"י בסוטה עכ"ל ובה"ש שכוונתי כן בכוונת רש"י ז"ל דבעינן דוקא ארון במקומו, ואפשר לומר דזה שכתב הרמב"ם ריש פ"ד דסוטה ובכל זמן משקין את הסוטות, דכוונתו הוא לזמן נוב וגבעון ושילה יע"ש:

שם אליבי' דב"ש לא תבעי לך דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר וכו' בתוס' שאנץ כתב על זה ואומר ר"ת דהא דקאמר ב"ש דאפר לא הוו עפר היינו באפר של אוכלין כגון אפר פרה, אבל אפר דעצים מודי דהוי עפר ומכסין בו וכו' והכי נמי לענין סוטה מבעי' ליה באפר של אוכלין, ולפי פירש רש"י דפי' התם דהא דקאמר מודים לא קאי אלא אדקר נעוץ ולא אאפר כירה דאפי' באפ"כ פליגי ב"ש ואמרי שאין מכסין בו ולפ"ז א"ש הכא דמ"ל לענין סוטה בכל מיני אפר עכ"ל וכ הובא בשטמ"ק בשם תוספי הרא"ש ז"ל, ולי צ"ע. א) דהיכי ניחא ליה בזה דא"כ עדיין יקשה לשיטת ר"ת מאי קאמר אליבא דב"ש לא תבעי לך דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר, הלא מצינו ומצינו באפר עצים דמודי ב"ש דהוי עפר ומכסין בו, ומדוע לא מבעי ליה אליבי' דב"ש ג"כ? וגם דקדק הלשון „לא מצינו” לא א"ש דהלא מצינו ומצינו כנ"ל, ב) ועוד לא זכיתי להבין פשטות דברי התוס' שאנץ ותוס' הרא"ש, דהלא בתוס' ביצה דף ח' ע"א בד"ה הכי לא הבינו כן בכוונת ר"ת לומר דמודי ב"ש דאפר עצים הוי בשם „עפר” אלא דלענין דינא מודי דמכסין בו אבל לא מטעם זה אלא מטעם אחר דז"ל התוס' א"נ י"ל דהתם מיירי באפר אוכלין דאינו מגדל צמחין הלכך הואיל ואינו מגדל צמחין אין מכסין בו אבל הכא מיירי באפר עצים דמגדל צמחים „ואע"פ דלא מקרי עפר מכסין בו” דקאמר דבר המגדל צמחין אע"ג דלא מיקרי עפר וכו' עכ"ל ומדוקדק שפיר הלשון לא מצינו' וגם לא מבעי כלל אליבא דב"ש כמובן וצע"ג ואנכי עפ"ר ואפ"ר ועיין בתוס' חולין (פ"ח ע"ב) ד"ה שוחק ובד"ה מצינו מה שהעירו ג"כ בסוגיאן, אמנם בחדושי הרשב"א למס' ביצה מלאתי שם שכתב ג"כ כהתוס' שאנץ וז"ל אבל באפר כירה כ"ע שרי דהא איקרי עפר גבי אשרות ששרף יאשיה דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם עכ"ל וא"כ מחלוקת הראשונים היא בטעם דברי ר"ת אלו וב"ה שהאיר עיני הטרוטות להבין ולישב דברי הראשונים מילתא בטעמא, ולקושיתי הראשונה י"ל דכיון דב"ש במקום ב"ה אינה משנה לכך לא טרח לאשכוחי גוונא ואופן למבעי אליבי' דב"ש וכידוע זה בכמ"ק בש"ס:

שם התורה אמרה תער והלכה בכל דבר וכו' כתב רש"י ז"ל וא"ת אין זה עקירה אלא תוספת איברא עקירה היא שמלקין אותו על כך ואסור להכות את ישראל בחנם וכו' עיי"ש, ויש להבין אם זה מקרי עקירה א"כ היכי מצי רבנן לחייבו מכת מרדות על דבר מדבריהם כמו שפסק הרמב"ם בכמ"ק ועיין שושנת העמקים כלל ט', הא יעברו על לאו דלא יוסיף פן יוסיף ועיין יבמות דף צ' דבקו"ע אין בכח חכז"ל לעקר דבר מה"ת, ועכצ"ל דאין זה עקירה משום דלהוכיח את חבירו יכול להכותו ג"כ וכדמצינו בנחמיה שאמר ואכם ואמרטם את ראשם ויכול ב"ד להכות שלא מה"ד אלא למיגדר מילתא ומעשה באחד וכו' והביאו לב"ד והלקהו, ואין זה בגדר איסור כלל, וא"כ הכא נמי אם ההלכה אמרה שחייב בכל דבר התולדה מזה שמלקין אותו, ומה לי אם ההכאות הם חלקות, או מכת מרדות שלהרבה פוסקים עוד חמור הוא ממלקות ואפשר דאין צריך התראה ג"כ, אבל לא יכול להקרות בשם עקירת דבר מה"ת משום המלקות, ואפשר דזה טעם הירושלמי שהביא רש"י ז"ל דלא קחשיב תער ומסיים רש"י והוא נראה בעיני מאד דהך דתער מוספת הוא, כעת ראיתי בתוהק"נ שהעיר כעין זה דמצינו בהרבה מקומות שלוקין על הלכה למשה מסיני יע"ש אבל לא העיר בעקר הדבר שזה לא הוי עקירה וכנ"ל ועיין בכתובות (ל"ב ע"א) ואי ממונא לקולא שכן „הותר מכללו” בב"ד יע"ש, ועיין בב"ק (כ"ח ע"א) מניין לנרצע שכלו לו ימיו וכו' וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור ת"ל לא תקחו וכו' בעבדא גנבא וכו' רנב"י בעבד שמסר לו רבו ש"כ עד האידנא היתרא והשתא איסורא יעש"ה ודו"ק, ומצאתי לי רב בסברא הנ"ל שכתבתי והוא בספר המאיר לעולם (דף מ"ה) שכתב לענינו ובהא דאמרינן אי ממונא קולא שכן הותר מכללו אצל ב"ד קשה לי הא יש מ"ע להלקות למי שנתחייב מלקות כמש"כ הרמב"ם וא"כ הלא כל לאו הותר מכללו דהא כל לאו נדחה מפני עשה, וניחא לי דמאי דאמרינן שלאו דחובל קיל שהותר מכללו בב"ד הכוונה שבמקום מצוה לא נאסר מעולם דהא כן כתיב ארבעים יכנו לא יוסיף הרי שלא נאמרה האזהרה רק על ההוספה על שיעור הכאת המצוה ובהכאת מצוה לא נאמר אזהרה מעולם וזהו צד קל בהלאו דחובל יותר משארי לאווין וכו' את"ד הצ"ל, וראה בב"מ (ע"ג ע"ב) א"ל רבא שפיר קא עבדית דתנינא ראית שאינו נוהג כשירה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל לעול בהם תעבודו ובאחיכם וכו' עכ"ל, ובמכות (ח' ע"א) בחדא מחתא תנינהו יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד וכו', ובתוס' שם ד"ה אע"ג וכו', ובע"ב שם, ויש לעיין בשו"ת מהרלב"ח בפסק הסמיכה אודות מלקות בזה"ז יע"ש ועיין בקונטר' עמק"ב:

שם והלכתא מגלח כדלעת דתנן בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו וקתני סיפא וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה, ועיין היטב בפרש"י ז"ל בד"ה שייר מצורע ובד"ה ה"ג קתני סיפא שמבואר מכאן דבתגלחת ראשונה כ"ע מודה דמגלח כדלעת ולא תלי כלל בכללי ופרטי או ברו"מ, וא"כ צע"ג מה שפירשו שם במשנה דנגעים (פי"ד מ"ב) דהא דתנן מעביר תער על כל בשרו פירשו הר"ש הרע"ב והגר"א עפ"י הת"כ דכל בשרו לאו דוקא אלא מקום כינוס שער ונראה ועיין בתוס' י"ט שם מה שמתרץ דבריהם, אבל דבריו תמוהין דהא דאמרינן דתליא בכללי ופרטי או רו"מ הוא הכל בתגלחת שניה, אבל בתגלחת ראשונה כ"ע מודה דמגלח כדלעת כמו שפרש"י ז"ל וכמו שמוכרח כן לומר בשמעתין א"כ חידוש גדול שפירשו המשנה דלא כהלכתא דש"ס דילן, והרמב"ם ז"ל פסק להדיא (פי"א מט"צ דין א' ודין ג') דבשניהם מגלח כדלעת, ובספר מנחה חדשה עמד ג"כ בזה, ויל"ע, ועיין בהמאירי שכתב ג"כ דבתגלחת השניה מגלח כדלעת כמו בתגלחת ראשונה יע"ש:

שם ר"פ אמר כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת היא, –ויש לעיין לפי תירוץ הראשון שברש"י לעיל ד"ה והלכה בכל דבר דבתער עקירה היא שמלקין אותו על כך ואסור להכות את ישראל בחנם, – וא"כ ה"נ הלא תגלחת מעכבא ואי לא גילח תגלחת שניה כדלעת ונכנס למקדש חייב מלקות ועיין היטב ברמב"ם הל' ט"צ (פי"א הלכה ג' ד') ובהשגת הראב"ד ובדברי הכ"מ ז"ל שם, וא"כ הוי הלכה עוקרת משום דיהי' חייב מלקות ויל"ע, ובירושלמי בקדושין חשיב ר"י גם הך דמצורע דהלכה עוקבת מדרש אלמא דחשיב גם מוספת, וכבר העיר בק"א על רש"י דלעיל שאמר דלכך לא תני בירושלמי תער משום דמוספת היא, והלא חשיב מצורע דג"כ מוספת היא, עי"ש, וא"ל ולחלק קצת, דבתער שפיר כתב רש"י דהוי עקירה משום דהוי בגוף הדין של התגלחת דאם יגלח יחייב מלקות אבל הכא אין זה רק סיבה שיסובב חיוב מלקות ע"י הכנסו לבהמ"ק וכדומה אבל לא בדיני המצורע שבפרט זה של תגלחת, אלא בדין המסובב זה לא נקרא עקירה בפרט זה ודוחק הוא, ובהמאירי מסיים וזו מיהא אינה עוקר אלא מוספת ולא עוד אלא שאינה עוקבת מקרא אלא מדרש עכ"ל:

שם אמר רנב"י כי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת מדרבנן – יעיין בהגהות הרצ"ח מה שהביא בשם הכסא דהרסנא, ובשם הבית אפרים, וכן מבואר באמת בלשון המאירי שהעתקתי לעיל וז"ל ולא עוד אלא שאינה עוקבת מקרא אלא מדרש והוא מדת כלל ופרט ע"כ וכן ראיתי שכ' הגרד"ל ז"ל ומתבאר הכל, –ועיין למודי ד' לימוד כ"ח שכתב הדבר הקשה להרא"מ ז"ל מהא דתניא בסוטה בג' מקומות הלכה עוקרת את המקרא וכו' ע"ש בסוגיא והשתא הניחא לרנב"י דס"ל דלא חשיב תער (צ"ל תגלחת) משום דעוקבת ומוספת הוא וכו' ניחא דלא חשיב הא דאכילה דמ"ע דמה"ת הוא אכילה כ"ש משמע אלא דאתא הלכתא ואפקי' לכזית, משום דהוי עוקבת ומוספת כמו תגלחת, אמנם לר"פ ולר"א אכתי קשה דהא שייר נמי אכילות דמצוה ומה גם למאי דכתיבנא דמ"ע דאכילה גרע מדפנות גרע נמי מתער ואפי' לרנב"י ק' והתימא מהרב משל"מ ז"ל דאשתמטתי' מיני' סוגיא הלזו וצ"ע ואפשר דמתוק' לשון אכילה לשאם אין לו אלא ח"ש מפסח ומצה שיאכלנו וחצי מצוה בידו דהא נמי חזי לאיצטרופי ועיין ברכ"י אור"ח סי' תפ"ב סק"ד יעו"ש את"ד, וראיתי כעת במנ"ק שהביא כן להקשות מהגהות ציו"ר לירושלמי קדושין פ"ב יע"ש מש"כ אבל בלמודי ד' לא העיר מתחילה רק לענין אכילת מצוה ודו"ק, ועוד תרצתי לעצמי בפשטות ומצאתי אח"כ בח"ס אור"ח סי' ק"מ, ע"כ על שמו יקרא, וז"ל ולע"ד י"ל דלא מקרי עוקרת אלא כגון עפר תער וספר דביתר כל המקראות פירושם עפר ותער וספר ממש ובהאי דוכתא אתי הלכה עוקר המקרא דאי לאי הלכה הוי משמעות כבכל התורה אבל הכא נהי אי לא נתנה תורה וגם בלשון בני אדם הוה אכילה כ"ש מ"מ ניתנה תורה וחידש לן דאכילה דכולהו קראי דכל מקום בכזית דהיינו אכילה של תורה ואין אחד יוצא מן הכלל א"כ תו לק"מ ובהכי ניחא דלפ"ז גם בב"נ אע"ג דלא ניתן להם שיעורים מ"מ אכילה דקרא כזית הוא דבציר מהכי לא נקרא אכילה גבי רחמנא וכו' עכ"ל, וביותר מוסבר דהלא אנו רואין בשמעתין דאי אפר בכלל עפר לא הוי הלכה עוקבת משום דהכל בפירוש ובמשמעות אחת ה"נ בא ההלכה ואמרה שהפירוש בלשון אכילה כך הוא אבל אינה עוקרת ומוספת מצד ד"א ודו"ק:

והנה מדאמר ר"פ כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת היא, –ראיתי בספר ע"פ לתורה בקונטרם שב דנחמתא שהעיר מכאן על דברת הלח"מ פ"ב מברכות ה"ח שכתב על גירסת הטור דגרס בגמ' דברכות מ"ו ע"ב דקאמר תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי עוקרין אותה בבית האבל וכו', דיין האמת אין הטוב והמטיב לא ומשני אלא אימא אף דיין האמת והקשה לח"מ וז"ל וא"ת לפי גירסא זו ממאן מייתי ראיה אי מרבנן הא אמור הטוב והמטיב דוקא ואין כאן עקירה ואי מר"ע הא איהו אמר תרווייהו הטוב והמטיב ודיין האמת ולא מקרי עקירה אלא כשאומרים דיין האמת לבד ואין אומר הטוב והמטיב ל וי"ל דמכ"מ מקרי עקירה כיון שאין אומרים הטוב והמטיב לבדו וההוספה מקרי עקירה עכ"ל הלח"מ ועל סברתו זאת דהוספה מקרי עקירה העיר מכמ"ק וחד מיניהו הוא סוגיא דידן דקאמר כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת היא ע"ש ומבואר דהוספה לא הוי עקירה ע"כ, והביא שגם חכם אחד נשאל בזה והשיב מה שהשיב ומדחה שם סברתו ע"ש, ולדעתי, פשיט הוא דלק"מ והוא דאטו אי אמרינן הלכה עוקבת ועוקרת לא מוספת היא? הלא ג"כ מוספת היא דה תורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר, התורה אמרה בתער והלכה „בכל דבר”, התורה אמרה ספר „והלכה בכל דבר” א"כ הלכה מוספת היא על המקרא ולא גרע מהא דכתובות (צ"ח א') א"ל לשלוחי זיל זבין לי ליטרא ואזל וזבן כורא דקמבעי' ליה אי מעביר על דבריו הוי או מוסיף על דבריו ובזבחים ל"ד א' יעו"ש שהעיר מכל זה העפ"ל יעו"ש, וא"כ אדרבה סעייתא הוי להלח"מ ז"ל דכל הוספה הוי עקירה, ואדמותבת לן מסיפא, נביא סעייתא מרישא ומגופא דברייתא, וע"כ פשט הפשוט דבשמעתין הוא. דכל דבר להכשיר נגד הבנת המקרא הוי עוקבת ועוקרת, וכל דבר שבא להחמיר על התורה הוי זה תוספות ולא עקירה, ובאלו הגדרים מיירי ר' ישמעאל, ומבואר כן גם בהדיא בדברי המאירי ז"ל וז"ל המאירי התורה אמרה וכסהו בעפר כלומר ולא בדבר אחר והלכה באה ועוקבת „להכשיר” בסיד וכו' וכן לענין גט וכו' והלכה באה ועוקבת להכשיר' אף בעלה של זית וכו' ואף לענין נזיר וכו' והלכה אוסרת אף בזוג ואף זו אע"פ שאין הלכה עוקבת אלא מוספת שהרי באה להחמיר ולהוסיף באיסור מ"מ עקיבה היא וכו' יעש"ה וכ"ז פשוט, וא"כ אין ענין כלל סוגא דשמעתין עם דברי הלח"מ שבעלמא הוי אפשר לומר דהוספה הוי עקורה על הדבר הקודם. אלא הכא ר"י לא איירי אלא בגדרי הדברים אם להחמיר או להקל ודו"ק וקצרתי. ועיי"ש בקונ' עפ"ל מה שכתב ליישב קושית הלח"מ דבעלמא תוספת לא הוי עקירה עכ"ז כאן בברכות שפיר הוי עקירה יע"ש וזה היה אפשר להסב בכונת דברי הלח"מ עצמו יע"ש ואכמ"ל. גם מכל המקומות שהעיר שם וכן עיין בס' כל"ש אות א' גבי אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו. אם להוסיף יכולים והמקור הוא מתוס' מגילה (דף ח') גבי בקשו לעקור את ט"ב, יש לדבר מזה ולחלק בין הרחוקים, אמנם אכ"מ, אחת יש להעיר מתוס' זבחים ל"ט ע"ב ד"ה לפר שכתבו הא דלא ילפינן שבע דעל טהרו ושמינה דעל הפרוכת בפר העלם מפר יוכ"פ היינו טעמא כיון דכתיב ביה והזה שבע על הפרוכת וגם ונתן על הקרנות אם הוספת לא נתקיים הפסוק ונראה הפסוק שקר אבל ארבע דילפינן וכו' יע"ש ובדף מ' ט"א תוס' ד"ה למטה וכו' ועוד יש לומר דקרנות טובא משמע ואם גמר ארבע אין זה סתירת הפסוק אבל גבי הזאות כתב והזה שבע ולא יותר עכ"ל ויל"ע בכ"ז אי"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף