מלמד להועיל/א/לד

מלמד להועיל ‏ א לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
ב' אחים צדיקים יש להם מסחר בשותפות עם שותפים פושעים שרוצים לפתוח את בית המסחר ולחלל שבת, והאחים הצדיקים טרחו בכל יכולתם לקיים את בית המסחר כאשר היה עד הנה שהיה סגור ביום השבת אך לא עלתה בידם, ועתה השאלה עומדת לפנינו, אם מותרים האחים הצדיקים להשאר בבית מסחר הפושעים ולעבוד רק בחול בתורת פקידים (פראקוריזטען), ואי רשאין להשאיר ממונם בתורת עיסקא בבית המסחר או לא, והאחין הצדיקים מחייתם תלויה בזה, משום שאין יכולין להחיות את עצמן בממונם באופן אחר.

תשובה:
הנה ידידי הרב מוהר"ם האראוויטץ אב"ד דק"ק פפד"מ כבר האריך בענין לפני עור והוכיח דהרמב"ם לית ליה האי תירוצא דש"ס דקאי בתרי עברא דנהרא (ע"ז ו' ע"ב). והנה מה שהקשה הרב הנ"ל על הש"ס דקאמר דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן והקשה מתוספתא פ"ב דדמאי דתני ברישא היה נדור מן הככר ואמר תן לי ואוכלנו לא יתן שאין מאכילין את האדם דבר שאסור לו כיוצא בו לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח וכו' הרי שבתוספתא איתא ברישא לא יתן ובסיפא לא יושיט וחזינן שבאמת אין חילוק בין לא יתן ללא יושיט עכ"ד נ"ל דלא קשה מידי דכבר כ' הריטב"א בע"ז שם וז"ל והא דנזיר ואבמה"ח שאנו חוששין לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידנו ליתא משום ולפני עור ואע"פ שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידנו לא חיישינן אבל מכל מקום אי תבע לי' בפירוש לאיסורא נהי דמשום ולפני עור ליכא אכתי איכא איסורא במלתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסור או להרבות באיסור וכדקיימא לן שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית וכו' עכ"ל ולפ"ז מבוארין דברי התוספתא באר היטב דברישא תני שאומר לו תן לי ואוכלנו דתבע לי' בפירוש לאיסור ובזה קתני לא יתן דאע"ג דאפשר לו לקחתו בעצמו אפ"ה לא יתן ובסיפא דלא תבע לי' בפירוש לאיסורא דאפשר שלא יאכלנו קתני לא יושיט, דהיינו היכא דקאי בתרי עברי דנהרא, אבל מותר לו ליתן. ולפ"ז דינא דריטב"א מבואר בתוספתא, והג"מ והתוספתא תואמים זה אל זה, והרב מהר"ם האראוויטץ דלא לי חספא ואנא ב"ה אשכחת מרגניתא דדברי תוספתא מדוייקים. אמנם כן הוא ודאי דהרמב"ם לית לי' תירוצא דש"ס דקאי בתרי עברי דנהרא מדלא הביא חילוק זה בספרו וצ"ל דהוי ס"ל דדיחוייא בעלמא היא ולא ס"ל הדיוק בין לא יושיט ולא יתן. והיוצא מתוך דברינו הנ"ל דשאר פוסקים דס"ל חילוקא דש"ס מתורצים ולא קשה עליהם מדברי התוספתא ושפיר הביא רמ"א בסי' קנ"א ב' הדעות וכתב ונהגו להקל כסברא ראשונה דהיינו דביכול לקנות ממקום אחר מותר למכור לו.

אך הש"ך שם חולק על הרמ"א ופ' שיש חילוק בין ישראל לנכרי ומומר דישראל ודאי כיון דצריך להפרישו בכל גוונא אסור מדרבנן (וע' מג"א סי' שמ"ז) ובתשובת חות יאיר סי' קפ"ה הקשה על הש"ך עיי"ש. והנה הגאון מהר"י עטלינגער בשו"ת בנין ציון סי' ט"ו מחלק חילוק אחר דדוקא להושיט להעובר האיסור טרם יעשה האיסור בזה יש חילוק אם יכול מעצמו להביא לו האיסור או לא שאם יכול להביא לו האיסור גם בלא שיושיט לו אז אפי' מדרבנן מותר אבל אם בשעה שעושה האיסור יכול להפרישו ע"י שלא יושיט לו זה ודאי אסור מדרבנן שאסור לסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל והביא ראי' מע"ז דף נ"ה ע"ב דתנן אבל מוליכין עמו חבית לגת אף שבזה מושיט לו החבית שיתן בו היין ומסייע לו לעשות בטומאה, ומזה מוכיח דאין אסור רק לסייע לו בשעת עבירה עצמה.

וכשאני לעצמי איני מבין הראי' שהביא הא שם פירש"י וז"ל אבל מוליכין עמו חביות ריקניות לגת ומביאין עמו חביות מלאות מן הגת דאין כאן עבירה דמאחר שנטמאו בגת מותר לתת היין בחביות טמאות עכ"ל. ומשמע דבשעה שמוליכין החביות ריקניות לגת נמי כבר נטמא היין בגת ואין כאן עבירה, והולכת החביות מלאכה אחריתא היא דומיא דהולכת פת לפלטר דסיפא. אבל לכאורה סברת בעל בנין ציון תלוי' בפלוגתא דרש"י ותוס' לקמן ריש דף נ"ו ע"א דרש"י פירש ואין בוצרין וכו' משום דגורם טומאה הוא אבל תוס' בדף נ"ה ע"ב ד"ה אין בוצרין פירש דבצירה עם ישראל איכא תרתי דמסייע ידי עוברי עבירה ועוד שגורם טומאה וכן כ' תוס' בדף נ"ו ע"א ד"ה ואין בוצרין דטעמא דאין בוצרין משום סיוע, וא"כ רש"י דס"ל דבבצירה ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה אית לי' דדוקא בדריכה דמסייע בשעת עבירה (כמ"ש רש"י דף נ"ה ע"ב ד"ה וישראל) איכא משום מסייע ידי ע"ע אבל בבצירה דלא נעשה עבירה בשעת בצירה אף דאח"כ נעשה העבירה ליכא משום מסייע יע"ע. אבל לשי' התוס' גם בזה דהעבירה נעשית לאחר מכן איכא משום מסייע יע"ע. ותמיהני על הגאון בעל בנין ציון שלא הביא הך פלוגתא דרש"י ותוספות. והנה לכאורה לפי שיטת התוס' ליתא לסברת הבנין ציון (וראיתי בלחם סתרים שפי' דבבצירה לתוס' הוי מסייע לגרום טומאה וא"א לפרש כן בתוס' נ"ו ע"א ד"ה ואין בוצרין). אמנם כדי להצדיק את הצדיק מעיקרא אמרתי ליישב סברתו גם לשי' התוס'. דתוס' דף נ"ו ע"א ד"ה שמותר הביאו בסוף שרבינו יהודה מצא פי' אחד שפי' בשם רש"י דאין בוצרין עם ישראל משום דכאן גורם טומאה אסור משום דודאי ישתה טמא. ובזה נ"ל ליישב מה דקשה לכאורה דפירוש התוס' נסתר מירושלמי שהביאו התוס' לעיל מיני' דפריך ממתני' דגיטין דתנן בוררת וטוחנת אברייתא דתני לא בוררין ולא טוחנין עמו ומשני כאן בלותת כאן בשאינו לותת פי' בשאינו לותת דלא הוכשרו בוררת וטוחנת, וע"כ טעמא משום דעתה אינו עושה עבירה ואף דתעשה לאחר מיכן בשעת לישה מ"מ קודם לכן לא הוי מסייע יע"ע, וא"כ אמאי אסרינן הכא אפילו בצירה משום דעושה עבירה אח"כ בשעת דריכה, אבל לפי מה שהביאו תוס' בשם רש"י לק"מ דכתבו וז"ל אבל בישראל רשע עובר עבירה הוא שסופו לשתותו טמא ודריכתו לכך עומדת הילכך אסור לסייעו עכ"ל ולפ"ז י"ל גם לפי' התוס' דדוקא היכא דודאי יעשה עבירה שהרי בשעת דריכה ודאי יטמא היין אסור לסייע אפי' קודם לכן, אבל בבוררת וטוחנת אין כאן ודאי עבירה דשמא תלוש במי פירות ולא תטמא העיסה, על כן מותר לסייע קודם לכן. והשתא לא קשה על הבנין ציון דמיירי נמי בגוונא דאינו עושה בודאי העבירה ושפיר כתב דקודם לכן מותר לסייעו.

וע"פ סברא הנ"ל בצירוף סברת הריטב"א שהבאתי לעיל התיר הגאון מהר"י עטלינגער להדפיס ספר אצל מדפיס נכרי שיש לו פועלים ישראלים שעושים מלאכה בשבת כיון שאפשר להם לעשות מלאכה בלא שיתן להם וגם אין שואלין בפירוש לעשות מלאכה בשבת. ובכלל כ' שם וז"ל והיוצא להלכה דליתן ולהושיט איסור למי שאינו יכול להביא לו בעצמו אסור מדאורייתא משום ולפני עור וגו' אבל היכא דמצי להביא לעצמו אע"פ שאפשר שעל ידי שמושיט לו מרבה באיסור מותר אפי' מדרבנן אכן לסייע לו בשעת עבירה או היכא דתבע הדבר בפירוש או ליתן לתוך פיו אסור אפילו באיסור מדרבנן אפילו אם בעצמו היה יכול להביא האיסור ובכל זה אין חילוק בין ישראל למומר עכ"ל.

ועתה נפן לנידון דידן. הנה יש כאן ב' חששות משום מסייע ידי עוברי עבירה: א' מפני שהאחים היראים נותנין כספם למסחר אשר נפתח בש"ק, ב' מפני שהם עצמם עוסקים באותו מסחר ומסייעים בעסק בימות החול, והנה במה שנוגע לחשש האחרון הלא מעשים בכל יום שאנשים יראים נותנים בניהם לבית מסחר יהודי שאינו שומר שבת ודי להם בזה שנותנים רשות לבנם לשבות בשבתות וי"ט, ואין פוצה פה ומצפצף לומר שהיראים שעוסקים באותו בית מסחר בחול הם מסייעים ידי עוברי עבירה. ואף שיש לומר שהיראים הללו לא עפ"י גדולי הפוסקים עשו זאת, מ"מ אני רגיל לומר הנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הם, ובודאי עשו זאת בהיתר. וע"כ טעם ההיתר כמ"ש בעל בנין ציון, כיון שאפשר למחללי שבת להשיג משרתים עוסקים במסחרם כרצונם ואינן צריכין ליראים, ואדרבה הן עושין טובה עם היראים דמשרתים שאינם יראים יעבדו גם בשבת וי"ט, ועוד שאינם מסייעים בשעת העבירה עצמה בשבת אלא מקודם לכן בחול, ועוד בה שלישיה שהעסק שהם עושים בחול אינו דבר שודאי יגמר בשבת שנחשוש לומר שהם מסייעים בדבר שבודאי יעשה בו חילול שבת, ועל כן אין כאן שום איסור.

אלא דהיה קשה לי דהלא שנינו בסוף פ"ה דשביעית ופ"ה דגיטין וכולם לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ופי' הברטנורה לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום עכ"ל חזינן דאי לאו מפני דרכי שלום היה אסור לסייע אפילו בלא שעת עבירה, והתם ג"כ אין ודאי שיעשה איסור שהרי בחשוד מיירי (וע' תוס' גיטין ס"א ע"א ד"ה רישא). ומתחילה היה נ"ל לומר דבנידון דידן דהוא שעת הדחק (וכן בנידון דיראים שעוסקים במסחר של מחללי שבת) שכל פרנסת היראים תלוי בזה ג"כ מותר כמו מפני דרכי שלום, ושוב האיר ד' את עיני ומצאתי שכבר ישב על מדוכה זו הגאון מו"ר בעל כתב סופר בחי"ד סי' פ"ג, והוא מתנבא קצת בסגנון אחד עם בעל בני ציון וכ' דבנותן איסור למומר הגם שידוע שיאכל מ"מ בשעת נתינה עדיין ליכא כאן שום אתחלתא דאיסור ואינו מסייע לו כלום בשעה שעושה האיסור כנ"ל והוא חילוק נכון עכ"ל ואח"כ כ' וז"ל ולא תיקשי הרי גם שלא בשעת עבירה אסור לסייע ומפני דרכי שלום דוקא התירו י"ל שאני התם להשאיל כלים או לברור ולטחון כולם סיוע שיש בה ממש הן שצריכים לאכילה וא"א בלא"ה, וצ"ל דאפשר לה להשאיל ממקום אחר דאל"ה הוי לפני עור ומ"מ אסור משום סיוע שצריכים לטחינה ואפיה וכדומה ולולי משום דרכי שלום גם זה אסור, וסיוע בשעת איסור דחמיר לא התירו אבל בנותן למומר איסור ויכול ללקחו בלא"ה אין בסיוע זה צורך ותיקון ותועלת לאכילה עצמה וסיוע כזה מותר, ובשעה שעושה האיסור ס"ל לרא"ש ותוס' גם סיוע כזה אסור מקו"ח דחייב להפרישו וכו' עכ"ל. ולפ"ז אפילו את"ל דצורך פרנסה אינו מותר כמפני דרכי שלום מ"מ ברוב פעמים העסק בחול אינו צורך ותיקון ותועלת למלאכה דשבת ולכל הפחות יש לתלות דלא יסייע עסק כזה למלאכה של שבת כמו דתלינן בע"ז דף ט"ו דאימר לשחיטה זבנה, וע' בשו"ת עין יצחק להגאון מקאוונא חא"ח סי' י"ג.

ועתה נפן לחשש הא' שהאחים היראים נותנין כספם למסחר אשר נפתח בש"ק, ואף שבודאי אין רצונם ליקח שכר שבת (דזה ודאי אסור), מ"מ נתינת המעות לעסק לכאורה הוי סיוע שיש בו ממש ואפשר דאסור. אמנם לאחר העיון גם זה אין לחוש דהא המעות להוצאה ניתנו, ומכש"כ בנידון דידן דהכסף כבר מזמן רב הוא במסחר וא"א לומר דבכספים של היראים נעשה מסחר בשבת, ואדרבה בדרבנן אמרינן יש ברירה, ויכולים לתלות דבכספם של האחים היראים נעשה העסק בימות החול, ומה שנעשה בשבת נעשה בכספם של הפושעים, ובפרט כיון שאין היראים לוקחים שכר של שבת יכולים לומר כספנו לא יהיה נצרך למלאכת שבת. וע"כ גם אני מסכים להיתר ידידי מהר"ם האראוויטץ שיוכלו האחים להשאיר את מעותיהם כמו שהיה עד עתה, אך יעשו באופן שלא יבוא להם ריוח מעסק דשבת. ואם אינם יכולים להבחין כמה הוא ריוח של שבת ינכו כחלק שביעית מהריוח ויקחו חלקם מהנשאר וכמו שנתבאר בא"ח סי' רמ"ה סעיף א' (ובנ"ד ינכו שתות מפני הי"ט).

עוד נ"ל טעם אחר להתיר לאחים הנ"ל להשאיר את כספם במסחר עפ"י מה שחידש הגאון בעל שערי תורה בח"ב (על דיני חזקה) כלל מ"ב אות י"ט דלא שייך לפני עור רק כשעושה מעשה אבל לא בשב ואל תעשה ואחריו החזיק בספר שו"ת מחנה חיים ח"ר סי' מ"ו, ועיי"ש שהאריך (ועיי"ש גם בסי' מ"ה החקירה אי איכא לפני עור בהוספה דשייך ג"כ לנידון דידן). והנה אם בלפני עור דאורייתא מותר בשב ואל תעשה מכש"כ במסייע ידי ע"ע דרבנן. ולפ"ז אף שאין אני מתיר ליתן עוד מעות חדשות, מ"מ אם מניחים קצת מריוח שלהם בבית המסחר ולא יקחו אותה והאחים האחרים יצרפו אותו הריוח להקרן, ויתנו להם גם ריוח מאותן הרוחים יש להתיר כיון דאינם עושים מעשה אלא מניחים המעות ע"י שב ואל תעשה. גם זה נ"ל להתיר אם יסכים עמי עוד מורה הוראה מופלג. ולענין שאר הדברים ודאי יש להם לעשות כהוראת מהר"ם האראוויטץ שהאחים היראים לא ישארו בראש הבית וגם את שם אביהם הצדיק ז"ל, שהוא שם הפירמא מיום הוסדה, צריכים להסיר מן הפירמא.

אחר שכתבתי הנ"ל ראיתי בספר אורחות חיים סי' רמ"ה אות ב' בשם שו"ת בית היוצר סי' ז' באחד ששכר דאממפפזעג - מאשינע ובתוכה רחיים ג"כ ונשתתף עם שותף א' אשר הוא פוקר ומחלל שבת בפרהסיא והפירמא הולכת על שניהם, ובעת ההשתתפות התנה עמו בראשונה לשמור שבת כהלכתו אבל לאחר שנתקשרו בכתב שותפות עשה הפוקר בחזקת היד מלאכתו בשבת וכ' שם דעתו בזה שיבטל השותפות עם שותפו הנ"ל ואח"כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחילה שחציו מהשבוע דהיינו ביום א' ב' ג' וחצי היום ד' יהי' להשומר שבת וחצי הב' מיום ד' וה' והו' והשבת יהי' להפוקר וכל אחד יעסוק בעסק לשלם להפועלים כמ"ש בש"ע כאן לענין שותף עכו"ם. ואם א"א לעשות כן נוכל להתיר עפ"י הדחק שישכיר חלקו מן השבת להאומן עכו"ם באופן שהעכו"ם ישלם להפועלים וכל ההוצאות מחלק העכו"ם וההכנסה מיום השבת יהי' כולו לעכו"ם רק העכו"ם יתן לו דבר קצבה עבור השכירות זה כמו דמתירין לענין מכס עכ"ל, ואין ספר זה תחת ידי לעיין טעמו ונמוקו. אחר כך כתבתי דכיון דא"א לעשות לשנות שם הפירמא מפני שהשותפין לא ירצו לעשות זאת בשום אופן והאחים הצדיקים אין בידם לכופן לזה אזי עפ"י טעמים הנ"ל יש להתיר אף בלא שנוי שם הפירמא כיון שא"א בענין אחר, ואין האחים מחוייבים לעשות לכבוד אביהם אלא עד מקום שידם מגעת.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף