מלאכת שלמה/שבת/כ

מלאכת שלמה ‏ שבת כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ר' אליעזר אומר תולין וכו'. בגמ' פריך השתא ר' אליעזר אוסופי אאהל עראי לא מוספינן כדכתבינן לעיל בפרק כל הכלים על ההיא דפקק למעבד לכתחלה שרי ומשני ר"א כר"י ס"ל דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש ר"י מתיר אף מכשירי אוכל נפש ודר"א עדיפא מדר"י דמתיר אף מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט. ונלע"ד דלכך סמך האי פירקא לפרקין דלעיל משום דשייכי בחד טעמא דכמו דר' אליעזר ס"ל מכשירי מילה שאפשר לעשותן מע"ש מותר לעשותן בשבת ה"נ ס"ל דמכשירי אוכל נפש אע"ג דאפשר לעשותן מעיו"ט מותר לעשותם ביו"ט:

וחכ"א אין תולין וכו'. מדרבנן לחוד הוא דאסור משום דמחזי כמעשה חול:

ואין נותנין לתלויה. בגמ' בעינן שימר מאי ומשני רב כהנא שימר חייב חטאת והוי פלוגתא מן הקצה אל הקצה דר"א שרי לגמרי וחכמים מחייבין ליה חטאת ודכוותה אשכחן נמי גבי עיר של זהב דר"א שרי לכתחלה ור"מ מחייב חטאת אע"ג דאיכא למידחי דהתם ר' אליעזר לא קאי אר"מ דאמר חייב רק ארבנן דאמרי פטור אבל אסור וכמו שכתבתי לעיל בפ' במה אשה סי' ג':

אבל נותנין לתלויה ביו"ט. וצריך לפרש ולומר שאם היה עושהו מאתמול לא היה טוב כ"כ וחזק והא דתניא בפירקי' דלעיל דאין מסננין את החרדל במסננת שלו ביו"ט אם היה עושהו מאתמול לא היה מתקלקל תוס' ז"ל:

ב

נותנין מים על גבי שמרים וכו'. פי' הר"ן ז"ל על גבי שמרים הניתנין במשמרת מבעו"י כדי שיהיו צוללין את היין מפני הקמחין שקורין קאנאש ע"כ:

בשביל שיצלו. הצד"י קמוצה וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל:

ומסננין את היין בסודרין. תוס' שבת ס"פ ח' שרצים ובפ' בתולה נשאת דף ו':

ובכפיפה מצרית. (ה"ר יהוסף ז"ל נקד הפ"א הראשון בצירה). דכל כה"ג הוי שנוי כיון שאינו מסננן במשמרת ומיירי ביין עכור ומיהו משתתי הכי דאי ביין צלול אפי' במשמרת שרי כדאיתא בגמ' ואי ביין עכור דלא משתתי הכי אפי בסודרין ובכפיפה מצרית אסור דמ"מ בורר הוא אלא כדאמרן. וכתב הר"ן ז"ל בביצה ר"פ המביא בשם הרז"ה ז"ל דמשום דביין ליכא למיחש לסחיטה משום דסחיטה מתורת כבוס מיתסרא וביין כי סחיט אכתי נשאר לכלוך אדמימות מש"ה שרי לסנן הכא את היין בסודרין ע"כ. ועוד נראה שתירץ הוא ז"ל שם תירץ אחר דהכא בסודרין שעומדין לכך דבהנהו לא אתי ודאי למיסחט ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל והוא שלא תהיה הכפיפה גבוהה וכו' עד שלא יעשה אהל עראי. אמר המלקט וי"מ משום שנוי והיכר בלבד וכדפי' ר"ע ז"ל ג"כ ברישא גבי סודרין שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והתם ברישא כיון דאיכא שנוייא אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי:

ונותנין ביצה במסננת של חרדל. שהחרדל נתון לתוכה להסתנן וקולטת הפסולת והחלמון שלה נוטף ומסנן עמה והוי לחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ושרי כדיהבינן טטמא בגמ' לפי שאין עושין אותה אלא לגוון למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מתוך האוכל. הר"ן ז"ל: וכתב רש"י ז"ל ורבינו הלוי פירש סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שנוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל ט"כ ומייתי לה בפרק ר"א דמילה (שבת דף קל"ד.) ובירושלמי כיני מתני' מפררין ביצה במסננת של חרדל:

יינומילין. גרסי' ונקרא נמי קונדיטון כמו שכתבתי ריש פרק בתרא דתרומות:

ג

אין שורין את החלתית בפושרין. בגמ' דייקי' הא בצונן מותר ומתני' ר' יוסי היא דתניא אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן ר' יוסי אומר בצונן מותר בחמין אסור:

אבל נותן הוא לתוך החומץ. ומטבל בו מאכלו הר"ן ז"ל. ובירושלמי כיני מתני' אבל נותנה לפניו לתוך החומץ:

אין שורין את הכרשינין. נראה דרש"י ז"ל גריס אין שולין בלמ"ד דהכי פי' מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במס' ביצה אף מדיח ושולה ע"כ וכן מצאתי אח"כ שהגיהו רש"ל ז"ל וגם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב בכל הספרים מצאתי דגרסי' שורין ברי"ש וא"כ צריך לפרשו לשון שרייה ממש כמו ששנינו לעיל בפ"א אין שורין דיו סממנין וכרשינין וכו' ע"כ:

אין כוברין את התבן בכברה. ביד פכ"א מה"ש סי' ל"א וז"ל שם ולא יניח הכברה שיש בה תבן במקום גבוה בשביל שירד המוץ מפני שהוא כמרקד ע"כ. ותימה שהמשנה נקטה לשון זכר אי קאי אכברה וה"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א ולא יתננה ס"א ולא יניחנה:

אבל נותן הוא לתוך הכברה. גמרא מתני' דלא כי האי תנא דתניא ראב"י אומר אין משגיחין בכברה כל עיקר:

ד

גורפין. פי' גורפין האבוס כדי לתת בו תבן ושעורים נקיים:

וחכמים אוסרים. באבוס של קרקע הכל מודים שאין גורפין דלמא אתי לאשוויי גומות וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דמרבץ שרינן לר"ש הכא רגילות הוא להתכוין לאשוויי גומות וחיישי' טפי שמא יתכוין ע"כ. וסלוק לצדדין אסרי רבנן משום דלא חזי שיש בו שנמאס במדרס הרגלים. ומצאתי מנוקד הַפֶטֶם בשש נקודות וישר בעיני:

נוטלין וכו' סתמא אפי' כרבנן:

ה

הקש שעל המטה וכו' ופי' שם רש"י והר"ן ז"ל או שהיה עליו כר או סדין ששכב עליו מבעוד יום והכי מוכחא סוגיא דגמ' דהתם דמייתו סייעתא מינה לרב אסי דאמר התם חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהם לישיבה אם ישב עליהם מבעו"י אע"פ שלא חישב עליהן ולא קשרן מבעו"י גלי דעתי' דלישיבה קיימי ויכול לישב עליהן בשבת דומיא דהכא דכיון ששכב עליהם מבעו"י מותר לנענעו בידו אע"פ שלא יחדו לכך ולא חישב עליו אבל רב ס"ל התם דבעינן שיקשרם מבעו"י להוכיח שלישיבה הם עומדים ואם לא קשרן מבעו"י אסור לטלטלן למחר דלא הוי יחוד במחשבה ושמואל ס"ל התם דסגי במחשבה בעלמא ור' חנניא בן עקביא ס"ל כרב ורשב"ג ס"ל כשמואל. ונלע"ד דמתני' מצינן לתרוצה אפי' כר"ת בן עקביא וכרשב"ג דע"כ לא קאמר ר"ח בן עקביא דבעינן קשירה אלא גבי חריות שאין דרך לישב עליהם כלל והיו כמו עצים כיון שגדרם לעצים אבל גבי קש שדרך קצת לשכב עליו ביחוד בעלמא במחשבה סגי והכא הא הוי יחוד כיון שהיה עליו כר או סדין מבעו"י. דמי קתני ששכב עליו שהיה עליו כר או סדין קתני לאשמועי' דבמחשבה סגי וכ"ש דאתיא כרשב"ג וגם לרב ושמואל לא קשי מינה מידי. כך נלע"ד ודו"ק:

מכבש. שני לווחים ארוכין וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשין את הבגדים ע"י יתדות שיש עמודים קבועים מנוקבין בד' הפאות של התחתונה והעליונה מנוקבת בד' זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וככל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות מתירין את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים ע"כ:

ר"י אומר אם היה מותר וכו'. בטור או"ח סי' ש"ב פסק כר' יהודה וכתב שם הבית יוסף דמשמע ליה דת"ק לא פליג אהא אר"י דכיון שיהוא מותר מע"ש לא מיחזי כסתירה ושכן כתב רבינו ירוחם ז"ל בחלק י"ג ע"כ:

ושל כובסין. כתב הר"מ די לונזאנו ז"ל בגמ' ורי"ף והר"ן בש' ובנכ"י וירוש' ורש"י והרא"ש בס':

מתיר את כליו ושומטן. י"ג מכיר את כליו ושומטן וכן הוא בהרא"ש ז"ל ולספרים דגרסי מתיר את כולו ר"ל אם היה מותר מעט גומר להתירו ושומט כליו. אחר זמן רב ראיתי שה"ר יהוסף ז"ל הגיה מכיר את כליו ושומטן וכתב שכן מצא הגירסא בכל הספרים וכן נראה לו עיקר דהא קאמר אם היה מותר מע"ש משמע שהיה כולו מותר מע"ש דהא לא קאמר אם היה מותר קצת ופי' זו הגי' הוא כן דה"ק ושל כובסין שיש להם כלים הרבה של בנ"א הרבה וכובשין את כולן יחד זה ע"ג זה לא יגע בו וקאמר ר"י שאפ"ה דהוי מוקצה ואסור ליגע בו מ"מ אם היה מותר מע"ש שאינו צריך ליגע בו מכיר את כליו כלומר רואה איזהו כלי שלו ושומטו מבין שאר כלים ונוטל ע"כ:

סליק פירקא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף