מלאכת חושב/תמורה/יא/ב

מלאכת חושב תמורה יא ב

דף י"א ע"ב

ת"ל כל אשר יתן כו'. בהתורה והמצוה פ' בחקתי סי' ס"ז כתב שהרמב"ם פ"ה מערכין פירש לקרא במקדיש תמימה לבדה"ב ומפרש יהיה קדש שלא יוציאה בפדיון לחולין רק ימכרנו לצרכי עולות ודמיהן יפלו לבדה"ב והכא מבואר דמיירי במקדישה למזבח כו' גם מתמורה דף ו' שהק' לרבא דסובר א"ע ל"מ ממקדיש תמים לבדה"ב וה"ל להשיב שמבואר בקרא דמהני מדכתיב יהיה קדש וע"כ דלא מפרשי כהרמב"ם ע"ש. וא"י אנה מצא כן ברמב"ם דשם ה' ז' כתב רק במקדיש בהמתו סתם [דלא עשה איסור כלל]. ובמקדיש בהמתו תמימה בפירוש לבדה"ב לא אמר הרמב"ם מהך קרא. ולכך לא מצי לומר דגלי הך קרא שיהני מעשיו במקדיש להדיא לבדה"ב. ואעיקר דנקיט הרמב"ם במקדיש בהמתו סתם מהך קרא שלא נמצא כן בגמרא לימוד זה. עי' כעין זה בלח"מ פרק ב' מתמידין ומוספין סוף הלכה א'. וביד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' ד':

אר"ח מודה ר' יהודא בדבר שעושה אותה טריפה. ויש לעיין מ"ט שבק לר"מ בר זוגיה דר"י. זולת דנימא דה"ל זה בקבלה על ר"י ולא על ר"מ. ואפ"ל כיון דתלי זה בטריפה אינה חיה דהוי נשמה תלויה בו. ויש"ש פ' א"ט סי' פ' דעתו דגם למ"ד טריפה אינה חיה מ"מ לפעמים א' מאלף יבוא הענין שטריפה חיה ע"ש ובפלתי סי' כ"ט. וא"כ ר"מ דחייש למיעוט כנודע מוליד המיעוט ספק דשמא זו היתה חיה אף אלו נחתכה רגליה מהארכובה ולמעלה. וכיון דהמקדיש הוא מוחזק יהני חזקתו נגד ההקדש לומר שלא תקדוש כולה מחמת דשמא בהמה זו אין נשמתה תלויה ברגלה אף מן הארכובה ולמעלה ולכך לא נקיט רק ר"י דלא חייש למיעוט ואינו בגדר ספק. ויש לעורר במה שפלפל במלא הרועים ערך טריפה חיה אות ט"ז דר' יהודא יסבור טריפה חיה ע"ש. דא"כ מה זה דאמר הש"ס דרב חסדא סובר כמ"ד טריפה אינה חיה. דמ"מ איך יאמר הכי אליבא דר' יהודה אי יסבור ר"י טריפה חיה. ובמ"ש התוס' דסוגיא דהכא מהופכת מפ"ק דבכורות. הנה למ"ש הבאר שבע בסוטה דל"ח ע"א דאפשר דתרי רב חסדא הווי. ולמ"ש בסדר הדורות בסדר תנאים ואמוראים אות ריש דרבא הנזכר סתם הוא בר יוסף בר חמא ולהלן שם כתב וע"ל רבינא דיש סתם רבא שהוא בר יצחק ע"ש. לפי"ז היה אפשר לתרץ סתירות הסוגיות ועי' בברה"ז. ואעורר בקו' הערוגות הבושם סי' כ"ט במ"ש הרשב"א ר"פ א"ט דהא דגלי קרא זאת החיה דטריפה אינה חיה דנפ"מ לספק טריפה דמהני שהיית יב"ח. דא"כ לשיטת הרמב"ם דספק מותר מה"ת א"כ ל"צ זאת החיה להורות להתיר ספק טריפה בשהיית יב"ח כיון דבלא"ה מותר ע"ש. ובספר עיני ישראל ר"פ א"ט תי' קו' זו ע"פ מ"ש הפר"ח בכללי ס"ם דספק דאפשר לברורי מודה הרמב"ם דאסור מה"ת וי"ל דלכך גלי קרא דאפשר לברר בשהיית יב"ח עכ"ד. והנה למ"ש בגנת ורדים כלל ח' כמ"ש מהפר"ח והביא דהיתר ס"ם משום דס"א מותר מה"ת ואל ספק ב' סד"ר דלקולא וכתב דלכך באיכא לברורי ל"מ ס"ס ע"ש. ומשמע דמשום דבאיכא לברורי ס"א אסור מה"ת. וא"כ לפי"ז למה שכ' השעה"מ פ"י ממקואות כלל ג' מכמה פוסקים דמהני ס"ם אף באיכא לברורי ע"ש לפ"ז אינו ברור כ"כ דיתסר ספק דיש לברורי מה"ת ואכמ"ל בזה. ולכאורה י"ל נפ"מ הא דגלי קרא זאת החיה למ"ש התוס' בזבחים דס"ט ע"ב מרש"י. דאם טריפה אינה חיה משנטרפה ירד לה טומאה. הרי נפ"מ מדגלי קרא זאת החיה להא דטריפה אינה חיה. אך כבר תמהו התוס' על דברי רש"י הללו יעו"ש. עי"ל למ"ש הרשב"א בב"ק דף מ"ז ובחולין דף נ"ח דאף אי עובר ירך אמו הוא ולד טריפה מותר דמ"ט טריפה אסור משום דאינו יכול לחיות ועובר יש לו חיות בפ"ע ומזה כתב במלא הרועים ערך עובר ירך אמו דכשנימא עובר ירך אמו וטריפה חיה ולד טריפה אסור פ"ש. לפי זה יש נפ"מ מהא דגלי קרא זאת החיה לומר דטריפה אינה חיה כדי להתיר ולד טריפה. אך בספרי כובע ישועה בב"ק שם כתבתי דגם למ"ד טריפה חיה י"ל חילוק זה ע"ש. ולכאורה י"ל דנפ"מ לר"י דמודה דבדבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה ואשמעינן דדבר שעושה אותה טריפה אינה חיה ונשמה תלויה בו ואם מקדיש דבר שעושה אותה טריפה פשטה קדושה בכולה. אך אכתי תקשי לר' יוסי ור"ש דסברי דגם במקדיש רגלה מארכובה ולמטה פשטה קדושה בכולה למה לי זאת החיה. ועי' מ"ש בספרי מעשה חושב בערכין דף כ"א ע"א בענין דהכא:

בעוף מהו כו'. בספרי מעשה חושב בערכין ד' ה' ע"א בד"ה הא. הבאתי קו' השעה"מ פ"ה מערכין מקידושין דף ז' בהא דאשה א"ר ולא חצי אשה דפרכינן ונפשוט קדושה בכולה וכ' התוספות משום דמקודשת לשון הקדש קאמר והרי בהקדש עוף מספ"ל אי בהמה א"ר דוקא וה"נ באשה והבאתי מ"ש ביקר הערך משום דבעוף בכל צד איכא חשש דכשנדמה לבהמה יש חשש הקרבת חולין בעזרה כשאינו כן וכן להיפך יש חשש דקדשים בחוץ משא"כ בקידושין דאינו קולא כשנימא דמקודשת ע"ש. והנה מלבד מה שהשבתי שם על דבריו נ"ל דליכא חשש קדשים בחוץ כשנימא לא פשטה קדושה בכולה אף אם באמת פשטה. דהא כפי שנסבור לא פשטה יהא דינו כדס"ל לר"מ ור"י דתימכר לצרכי עולה וכדמפרש בגמרא וממילא ישחט בפנים ולא יבוא לאיסור קדשים בחוץ. וגם על הדמים שיקבל מהקונה כפי שסבור דלא פשטה קדושה בכולה. אין חשש מה שישתמש בהם כבדמי חולין. דהרי אם באמת פשטה קדושה בכולה ועולתו הוא אין קדושה חלה על המעות עי' פרש"י בערכין ריש דף ה' ובספרי מעשה חושב שם. אך יש חשש אם צריך להקריבה לשם המקדיש מקצתה ויקריבנה לשם אחר [ובמ"ש ביקר הערך דנלמוד באשה דפשטה קדושה בכולה בבנין אב מבהמה. צע"ק בב"ק דף נ"ד סוף ע"ב בהא דלהנחה הקשתיו ובמש"ש בספרי כובע ישועה ובב"ק דף י"ז ע"ב בתוד"ה קמ"ל ובספרי שם] ועיקר סברות כאלו לא שייכא בענין דאורייתא כהא דפשטה קדושה בכולה או לא. ואם היה מקום לסברות היה אפ"ל עוד סברא דבהא דעוף דגם אם לא תפשוט קדושה בכולה עכ"פ אין דבריו לבטלה דתקדש עכ"פ האבר שהקדיש נימא כן ולא נלמוד מבהמה. אבל בהא דאשה דאמרינן ולא חצי אשה דאם לא תפשוט קדושה בכולה לא תהא מקודשת כלל ויהא דבריו לגמרי לבטלה בזה היה אפ"ל דכדי שלא יהא דבריו לבטלה דתפשוט קדושה בכולה אי לאו הסברא דדעת אחרת מעכב. אך צ"ע לדון בכזה בדאורייתא. ובבעיא דהקדיש אבר לדמיו. עי' מ"ש בספרי מעשה חושב בערכין דף ה' ע"א באורך בענין זה:

הקדיש חד אבר מהו בגיזה. אאותו האבר קאי כדפי' בש"מ. ופרש"י בעבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לה. ומשמע מפרש"י דגיזת האבר לא מכחיש להאבר. ובשעה"מ פ"ה מערכין ה' י"ז הק' מחולין דף קל"ה ע"א דמבואר דמכחיש הגיזות בבשר וכתב דר' ינאי דשם פליג בזה עם רבא דהכא ע"ש. וצ"ל דכה"ג דהכחש הוא ענין קלוש שייך בזה פלוגתא ואינו כמחלוקת במציאות דלא אמרינן הכי ובבעיא דהקדיש עורה דפרש"י דבגיזה לא תיבעי דלא מכחיש הפור. ובפי' ר"ג כתב להיפך דבגיזה ודאי מכחיש העור. צע"ק דזה כפלוגתא בסברות הפוכות. ולכאורה נ"ל דאפ"ל בקו' השעה"מ דשם דמיירי דגוזז כל הגוף זהו מכחיש הבשר אבל אם גוזז רק אבר אחד לא מכחיש אפי' אותו האבר שגזז אותו. והרמב"ם ספ"א ממעילה כתב הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לבדה"ב בין למזבח הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה או אינה אסורה לפיכך אין לוקין עליה וכ' במהרי"ט אלגזי בבכורות דף ז' ע"ב דגריס סתם מהו ומיבעיא לי אף בעבודה דאע"ג דמכחיש אפשר דלא מחייב מדאורייתא אלא במקדיש כולה ע"ש (ומ"ש אין לוקין על למזבח קאי. דעל לבדה"ב גם בהקדישה כולה. כתב שם בהלכה י"ב דמן התורה מותר בגו"ע ורק מד"ס אסור. ובבעיא דלא אפשיטא ה"ל כסד"ר דלקולא אזלינן]. ויש לעיין בהקדיש אבר אחד והשאר חולין. יתחייב החורש בו משום כלאים עי' רמב"ם ספ"ט מכלאים בשור פסולי המוקדשים שחורש בו דחשיב כלאים ולמש"ש המשל"מ דחולין וקדשים לא חשיב שתי מינים והא דפסולי המוקדשים שאני שהיתה קודש ונפל בה מום דנעשית תולין וחלק זה של חולין עשאו הכתוב כטמאה אבל חולין דמעיקרא לא חשיבו כטמאה ע"ש. וא"כ הכא דהחולין הוא חולין דמעיקרא אינו כלאים. ויתפרש מ"ש הרמב"ם דאין לוקין אעבודה. אף בעבודה שכזו יש חיוב משום כלאים. ומשום דחולין וקדשים שכה"ג אינו כלאים. ויש עוד שיטות בכלאים דפסולי המוקדשים יעו"ש במשל"מ ובגנת ורדים כלל נ"ט ואכמ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף