עזר לעזרא/יא
|
< הקודם · הבא > |
זה נשמט עמ"ש בס' ספר עזרא בשו"ת בענין דם שבישלו או כבישה.
עיין בס' שדי חמד כללים (בסופו במער' ד' אות י"ח) דהן עתה נזדמן לידי וראיתי לו שם שהאריך בתחילה בענין דם מבושל להביא סברת הפוס' ז"ל דס"ל שהוא אסור מה"ת וכל לעומת זה הביא סברת הפוס' ז"ל דס"ל שהוא מדרבנן וכתבו דרוב הפוס' ס"ל כן עש"ב. ועיין בס' בית אברהם אבילי בריש ד' ד' דכתב בסתמא דדם שבשלו הוא רק מדרבנן ע"ש.[1] גם שם הביא דין דם שכבשו שהרב בתי כנסיות דמ"ג כתב דכיון דכבוש כמבושל א"כ באנו למחלוקת הפוס' בדם שבשלו. וכ' עליו השד"ח דכתב כן לפי מאי דמשמע ליה דמ"ש רז"ל כבוש כמבושל היינו שיש לו דין בשול. אמנם הפרמ"ג בפתיחה להלכות מליחה ובפנים בסיק"ה במש"ז ס"א בחקירה הששית ס"ל דלא אמרו כבוש כמבושל אלא להפליט ולהבליע אבל לא שיהיה בו דין בשול ולכן כתב דדם היוצא ע"י כבישה לכ"ע מה"ת ושכ"כ בחלק שפתי דעת (סק"ב ד"ה תשובה) והבי"ד החיד"א ז"ל ביעיר אוזן (מער' זו אות ו') וכן דעת ה' ישועות יעקב (סי' ע"ג סק"א). וכ' הפרמ"ג שם וז"ל ואפי' דם שמלחו אינו עובר עיין מנחות ד"א משמע הטעם דמלוח כרוחח אפי"ה י"ל עיקר הטעם דמלוח משנה לדם מכמות שהיה משא"כ כבוש עכ"ל מתבאר דנרגש מדם שמלחו דהוא מדרבנן וכו' וא"כ ה"ה די"ל כן בכבוש וע"ז מחלק ביניהם דמלוח משתנה וכו'. ובכן הקשה ע"ד ה' שואל ומשיב בח"ג סי' ס"א שאחר שכתב דדם כבוש אסור מה"ת ושכ"כ הפרמ"ג והביא ראיה ממ"ש הת"ח כלל ג' כתב אך לענ"ד י"ל דאף דאינו כמבושל מ"מ לא גרע מנמלח דדם שמלחו דרבנן ע"כ והרי לפי"ד הפרמ"ג יש לחלק בין דם שמלחו לדם שכבשו כאמור ואחר זמן רב נדפס ס' עמודי אש וראיתי שם בסי' י"ב (דף ס"ה סוע"ב) שעמד בדין זה והביא כמה מרבני האח' שדברו בזה ותמה עליהם שנעלם מהם דברי שערי דורא שער ב' בשר שנשתהה במים מעת לעת וכו' ודברי הש"ל בהגהות שע"ד שם וביש"ש (פ' כל הבשר סי' כ') שכתב מפורש שהוא מדאורייתא ומסיק שכן יש להורות עכ"ד. אשר לפי דבריו האמו"ל יש לעמוד עמ"ש אני הדל בס' ספר עזרא בענין דם כבישה וכו' דהוא מדרבנן ושהוא שוה לדם מליחה דלפי החילוק הנ"ל דמליח משתנה וכו' יש חילוק בין דם מליחה לדם כבישה ושדם כבישה הוא מדאורייתא וכמ"ש ה' כמוהרי"ח ז"ל וס' עמודי אש אינו מצוי אצלי לראות דבריו אם הביא שם דברי האו"ה ושאר פוס' דכתבו דדם הנפלט ע"י כבישה שוה לדם מליחה וצלייה וא"כ דברי ה' בתי כנסיות הנ"ל שכתב דכיון דכבוכ"מ א"כ באנו למחלוקת הפוס' בדם שבשלו דמשמע ליה דמשרז"ל כבוש כמבושל היינו שיש לו דין בשול על מקומם יעמודו. דאיכא דס"ל הכי ואיכא דס"ל הכי וחזר הדבר דבפלוגתא מתנייא. וגם ליכא קושיא על ה' שו"מ ז"ל דהגם דבתחילה הביא דברי הפרמ"ג דסבר דדם כבוש אסור מה"ת והביא ראיה לדבריו ממ"ש הת"ח כלל ג' עכ"ז כתב אח"כ דלדעתו י"ל דאף דאינו כמבושל מ"מ לא גרע מנמלח דדם שמלחו דרבנן. היינו משום דראה דרבים קיימי בסברא זו דדם הנפלט ע"י כבישה הוי כדם הנמלח ולא ס"ל לחלק כחילוק הפרמ"ג לכן גם השו"מ ז"ל אזל כסברתם ונחלק על חילוק הפרמ"ג הנ"ל וכתב די"ל לענ"ד דלא גרע מנמלח דדם שמלחו דרבנן. וס' שו"מ הנ"ל אינו מצוי אצלי.
ונמצא כפי האמור גם אנכי הדל מה שכתבתי שהוא שוה דם הנפלט ע"י כבישה כמו דם מליחה וצלייה ואיסורם הוא מדרבנן לא נופל אנכי מרבנן קשישאי הסוברים כן ובפרט כפי מה שהוכחתי שם בסה"ק הנ"ל דהאו"ה ס"ל כן והבאתי מדבריו בכמה מקומות דמוכח מהם בבירור שכן ס"ל והוא אילן גדול לסמוך עליו. גם בס' בן אברהם אבוקארא סוס"י מ"ט כתב קי"ל דם שמלחו הוא מדרבנן ואפילו לדעת האחרונים שכתבו דדם שמלחו אזלינן לחומרא כמ"ד דאורייתא היינו דוקא בדם בעין שבשלו ולא בטעמו. ועוד דאיכא ס"ס שמא הלכה כמ"ד דדם שבשלו מדר' ואת"ל דאו' וכו' ע"ש.
עוד ראיתי כעת בהא דכתב הר"פ ז"ל לאסור מצד הדם דהוי ספק תורה ושאין להתיר מטעם ס"ס ס' נמלחה ס' לא נמלחה. ואת"ל לא נמלחה ס' שמא לא שהתה שיעור כבישה מעת לעת משום דהוו השני ספיקות בתרי גופי ואנן בעינן שיהיו בגוף אחד והארכתי אנכי הדל על דבריו דמאחר דמתגלגל הדבר לדרבנן עבדינן ס"ס הגם שהם בתרי גופי וכו' ועוד כתבתי שם דלכשתדקדק היטב שני הספיקות הוו בחד גופא וכו' עש"ב. הן עתה אנכי הרואה דאע"ג דהוו בתרי גופי עבדינן ס"ס להתיר והטעם משום מאי דצריכין אכן שלא שהתה שם שיעור כבישה מעת לעת הוא בשביל חששת הדם של בשר והיינו שלא יאסור הדם של חתיכת הבשר את החמאה ואם לא היה חששת הדם של חתיכת הבשר מאי הוה איכפת לן אם שהתה מעת לעת או לא שהתה מעת לעת כיון דלגבי איסור בב"ח ליכא דדרך בישול אסרה תורה. אלא ודאי דהחששא היא דוקא בשביל הדם והא בהא תלייא וא"כ שפיר הוי כחד גופא ועבדי' ס"ס ספק נמלחה ספק לא נמלחה ואת"ל לא נמלחה ספק שמא לא שהתה מעת לעת וכו'. והוי כעין מה שהארכתי בסה"ק שם מקודם לזה בסי' ז' בדין תולעים עש"ב וירווח לך.
גם במה שכתב כמוהרי"ח ז"ל דעוד יש פקפוק אחר בס"ס הנז' משום דהכא בדין הדם איתחזק איסורא דכל בשר יש בו דם ואיכא מ"ד ס"ס באתחזק איסורא לא עבדינן ואע"ג דאיכא רבים דס"ל וכו' ע"ש ועמדתי ע"ד וכתבתי דלע"ד לא מיקרי איתחזק איסורא דהדם שבו אינו אסור כי אם עד שיצא לחוץ וכ"ז שהוא בתוכו מותר ושפיר עבדינן ס"ס וכו' וכו' ע"ש. הן עתה אנכי הרואה דדברי הם דבריו ממש של כמוהרי"ח ז"ל בח"א בס' רב פעלים חיו"ד ס"ו בדין ב' נתחים בשר הא' היא ת"ק דרהם מנוקרת ומלוחה כדין והב' היא ש' דרהם ואינה מנוקרת ואינה מלוחה ולקחה המשרתת ן' דרהם מאחת מהן וטיגנה אותה וכו' דכתב שם דגם מצד איסור דם יש להתיר מטעם דכל דפריש מרובא פריש דאמרי' אותה הבשר לקחה אותה מנתח הנמלח דאמרי' מרובא פריש. ואע"ג דנתח שלא נמלח הוא קבוע שם הנה עדיין לא היה בנתח איסור דם כדי שיהיה לו דין קבוע דהדם שבנתח הוא דם האברים שלא פירש יכול לאוכלו כמו שהוא חי ואין כאן איסור כדי שתאמר איקבע איסורא. וידוע הוא שאפי' באיסור דרבנן לא אמרי' כל הקבוע כמ"ש שפ"ד סי' ק"י ומנ"כ דק"ד וקהל יהודה (סי' ק"י סק"ג) וכמ"ש אנא עבדא בתשו' אחרת וא"כ כ"ש בנד"ז דעדיין ליכ' איסור דם באותה החתיכה שלא נמלחה דהדם שבה מותר כיון שלא פירש. ובשביל לכלוך הדם שעליה לא חיישינן דמי יימר שהיתה מלוכלכת בדם ואף אם היתה מלוכלכת ודאי איכא טפי מס' וכאילו אינו וכו'. וזכורני דמקודם זה זמן זמנים כתבתי אני גם כן בזה בשם פוסקים אחרים דס"ל ג"כ כן דכל חתיכת בשר יש בה יותר מס' מדם שעליה וכעת איני זוכר היכן כתבתי זה. והן עתה ראיתי בס' או"ה (כלל ד' אות א') שכתב היפך מזה וז"ל בשר שנמלח בלתי שום הדחה קמייתא אסור משום דמו דכח המלח מבליע הדם בעין שעליו לתוכו דכשם שהמלח מפליט דם הנבלע כן מבליע דם בעין שנמצא על הבשר ואין בשום חתיכה ששים נגד הדם שעליו וגם אין כח במליחה לבדה להפליט כל דם מאחר שלא נתרכך בהדחה וכו' ע"ש. והבאתי אני דבריו בתשו' הקודמת לזה בסי' ז' בד' ק"ל ע"ד ע"ש. הרי לך דמ"ש אני בעניי הם כדבריו ממש דלא מיקרי איתחזק איסורא. ובעת שסידרתי כתיבותי לבוא לבית הדפוס נעלמו מעיני דברותיו אלה והן עתה רואה אנכי דדבריו אלה הם סייעתא לדברי הנ"ל ויש לעמוד בדבריו מדידיה אדידיה וכמו שיראה הרואה.
ועיניך תראינה בהיכא דאתחזק איסורא אי עבדינן ס"ס להתיר עיין בס' בן אברהם אבוקארא ז"ל מה שאסף איש טהור דברי רבני ראשונים ואחרונים הספרדים והאשכנזים ז"ל דהסכימו לעשות ס"ס אפי' היכא דאתחזק איסורא עיין בסו"ס י"ז שם באורך. וגם שם בתחילה הביא סברת הפוס' ז"ל דס"ל דלא עבדי' ס"ס היכא דאיתחזק איסורא האמנם רבו כמו רבו האומרים דעבדי' ס"ס והמעוט דס"ל דלא עבדינן ס"ס כיעוש"ב.[2]
- ↑ עי' ברמב"ם בפ"ו מהל' מאכלות אסורות ה"ט ובנשא"כ שם דס"ל דהוא דרבנן וכ"ה דעת רוב הפוסקים ועי' בספר הזכרון למהר"י טייב [מערכת ד' אות ו' ז'] והו"ד לעיל וע"ע במשפטי עוזיאל (ח"ב יו"ד סי' י"א) וביבי"א (ח"ח יו"ד ס"ו וס"ז) דהאריכו בזה. הערת המלבה"ד.
- ↑ ועי' בשו"ת משאת בנימין סי' ל"ח דהביא כ"ה דעת הרשב"א דעבדינן ס"ס אפי' במקום דאיתחזק איסורא כיעו"ש. [ולכאו' יל"ד בזה דטעמא משום דרובא וחזקה רובא עדיף וס"ס דמהני י"א דהוא מטעם רוב ועי'].