עזר לעזרא/יב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מעשה שהיה ששכחו ושלקו בטאטא בכלי חלב שאינו בן יומו מקונח יפה ברבוי מים ואח"כ הסירו הקליפה מהם ונתנום עם בשר יחד חמוצים עם בצלים מה דינם ושכרו כפול מן השמיים.
תשובה הנה בש"ע (יו"ד סי' צ"ה ס"ב) כתב ביצה שנתבשלה במים בקדרה חולבת מותר לתת אותה בתוך התרנגול אפי' לכתחילה. וכ' הש"ך ז"ל אפי' היא קלופה אם הקדרה היא רחוצה יפה. ואנכי לא ידעתי מאי אתא לאשמעי' במה שכתב אם היתה רחוצה יפה דודאי כן הוא הדין דקאמר מרן דמותר לתת אותה וכו' הוא דוקא באם רחוצה יפה דסתירה הוא משום דהוי נ"ט בר נ"ט וכמ"ש מרן בב"י כן בפי' בשם תשו' הרשב"א ז"ל. שוב ראיתי בהכנה"ג (הגב"י אות ל"ג) דכתב ע"ד מרן ב"י ז"ל הנ"ל וציין על תשובת הרשב"א וסיים וברור הוא דדוקא כשהקדרה רחוצה יפה כמו דגים שנתבשלו וכ"כ ש"ך אות ב' ובעל הלבוש כתב זה בשם גיליון כמדומה שלא ראה שהיא תשובת הרשב"א כמ"ש לחם חמודות (סי' קנ"ג). ועוד תמה שם על רבני האשכנזים שהביאו דין הרשב"א הנ"ל בספריהם. ומן הדומה שאין דין זה של הרשב"א אלא למ"ד לאו דוקא עלו אלא אפי' נתבשלו אבל למ"ד דוקא עלו אבל לא נתבשלו ולדידהו דוקא אם כבר נתנם בכותח מותר לאוכלם אבל לא ליתנם לכתחילה בכותח וא"כ ה"ה גבי ביצים דדוקא אם נתנם בתרנ' בדיעבד מותר לאוכלם אבל לכתחילה אסור ליתנם תוך התרנ' וזוהי סברת ריב"ן שסובר דוקא עלו אבל לא נתבשלו שאסר בצים שנתבשלו בקדרה של חרס לעשות מהם מולייתא ש"ב והוא נדון הרשב"א ממש וא"כ רבני האשכנזים שפוסקים כמ"ד דוקא עלו אבל לא נתבשלו כל שנתבשלו אינם יכולים ליתנם בתרנ' לכתחילה ולא קשייא וכו' ובלא"ה ל"ק מידי וכו' ועוד הביא שם תשו' הרשב"א במה ששאלוהו ע"מ שפסק דביצה אסור' בקליפה שנפלה לקדירה של היתר שאינה אוסרת. אם נתבשלה במים בקדרה חולבת אם מותר לתת אותה ביצה במולייתא או לתוך התרנ' עצמה או לא והאריך לדקדק בלשון השואל ויישב עש"ב. אשר מזה דנתי במעשה דנ"ד והתרתי לגמור בשולם ולאוכלם דנד"ז הוי נ"ט בר נ"ט לפגם ולכ"ע מותרים אף לס' ריב"ן דס"ל דוקא עלו אבל לא נתבשלו דהתם שאני דהכלי הוא ב"י ונ"ט לשבח משא"כ הכא שהכלי אינו בן יומו ונותן טעם לפגם ואפי' לכתחי' יכול ליתנם עם הבשר ולבשלם יחד. ומכ"ש הכא דהוי בדיעבד שכבר נתנום ובשלום יחד. ועלה בדעתי לומר דהכלי אינו בן יומו והוא נותן טעם לפגם לא חשיבא פליטתו לכלום וכאילו לא פלט כלל שאינו נותן טעם הכלי בתבשיל המתבשל בו אח"כ ודמי למ"ש הרב בן אברהם אבוקארא ז"ל בסי' מ"ח (דמ"ג ע"א) בשם מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' ט"ז בכולייא שנמצאת בה ליחה ומוגלא ולא נבדקה ונתבשלה כך ולא ידעו אם הגיעה לחריץ שהיא טריפה מס' אך בענין הכלים כתב דאפי' לדעת האומר דטע"כ מדאורייתא היה אפשר להקל מטעם ס"ס ס' אם הגיעה לחריץ או לא ואת"ל הגיעה שמא לא יתן הכלי טעם בתבשיל המתבשל בו. ואעפ"י שכתב הרשב"א דכלי שבלע מאיסור תורה דבדידיה משערי' ולא במאי דנפיק מיניה י"ל דה"ד באיסור ודאי אמנם באיסור ס' יש להקל אפי' למ"ד טע"כ מדאו' ע"כ. מבואר מדבריו דנכלל בכלל ס' שמא לא יתן הכלי טעם בתבשיל וכ"כ בהגה"ש סי' רמ"ט משם רש"י גם הרנ"ש ז"ל בס' מבוא שערים שם כ"כ יעו"ש וכ"כ הרדב"ז סי' רצ"ו וז"ל ותו דרוב פעמים יש בתבשיל יותר מס' מכדי פליטה ואפי' לדעת המחמירין דבעי' נגד כל הכלי משום דלא ידעינן כמה פלט הכלי לדעתם לא החמירו כולי האי אלא באיסור ודאי לא באיסור ס' ע"כ ועמש"ל בסי' שאח"ז עכ"ל, וכמו כן אנו נאמר לענין כלי שאינו בן יומו והוא נותן טעם לפגם אין פליטתו נותנת טעם בתבשיל המתבשל בו דיש בתבשיל יותר מס' מכדי פליטה וכנז"ל. ואע"ג דקי"ל דכלי שאינו בן יומו אסור להשתמש בו לכתחי' מ"מ אסור זה הוא מדר' דמדאורי' אינו אסור אלא בכלי ב"י ובכה"ג שהוא נ"ט בר נ"ט לפ' ואיכא דסברי דאין נותנת פליטתו טעם בתבשיל המתבשל בו אפי' שהכלי ב"י כשהוא אסור מספק ובמאי דנפיק מיניה משערינן א"כ כל כה"ג דנ"ד אפי' לכתחי' שרי ליתנם עם הבשר ולבשלם יחד ולסמוך על ס"ז מאחר שהוא איסורו מדר' וזהו אפי' לסברת רבני האשכנזים המחמירין דאילו לסברת מרן ז"ל ודעימיה אין אנחנו צריכין לכל זה יען שהוא ז"ל מתיר בפירוש לכתחילה וכנז"ל.
ואגב יש לעמוד ע"ד הרב בן אברהם ז"ל דכתב בדף הנ"ל ריש ע"א וז"ל ודל מהכא כל הנהו ספיקי שכתבנו עוד אני דן להתיר האי כלי דאם עכשיו אותו כלי שבא לפנינו הוא אינו בן יומו דהיינו שעבר עליו כד"ש אחר הכבישה כגון שהשליכו הביצה ואח"כ עלו מעת לעת אע"ג דקי"ל דכלי שאינו בן יומו אסור להשתמש בו לכתחילה ה"ד מדר' א"כ אפי' בדם ריקום שהוא אסור מדאו' הרי איכא ס' שמא אינו במקום האוסר וכמבואר בדברי מוהר"מ די בוטון ז"ל שם בסי' הנ"ל וכיון שכן הוי ספק דאורייתא שנתגלגל בספק דרבנן דהיינו עיקר האיסור הוא ספק דאורייתא ועכשיו שהכלי אינו בן יומו שאין איסורו להשתמש בו לכתחי' כי אם מדר' הוי ספק דאורייתא שנתגלגל בדרבנן וכבר הוכחתי לעיל בסי' ט"ז דכל ס' דאו' שנתגלגל בדר' הוי ס' דר' ושרי הכלי יעו"ש. וקשה לי טובא ע"ד דבדם ריקום אין שייך לומר בו ספק אם הוא במקום האוסר או לא דבכל מקום שיהיה הוא אסור מדאו' ולא מתורת ספק עד שנאמר בו שהוא ס' דאו' שנתגלגל בדר' דהוא אסור ודאי מדאו'. ודוקא בקורט דם יש לספק בו אם הוא במקום האוסר למכדא"ל ולמכדא"ל והו"ל ספיקא וכו' משא"כ בדם ריקום ליכא למימר הכי וכעת ספר מוהרד"ב ז"ל אינו מצוי אצלי ובדבריו שהביא הוא בדף הקודם ליכא רמז מזה וכעת דבריו קשיא לי טובא וצ"ע.[1]
נחזור לדברינו לנ"ד דנר' דיש היתר ואפי' לכתחי' עיין בס' יד דוד בוטון ז"ל בהגב"י אות י"ד דכתב בשם מוהריק"ש ז"ל עמ"ש דאין להתיר נותן טעם לפגם לכתחי' דהיכא דאיכא תרתי נותן טעם לפגם ונ"ט בר נ"ט דהתירא אפי' לכתחי' מותר אלא שאין לגלותו שמא יטעו וכך היא סברת הרב"ד בסי' מ' ועמ"ש מוהריק"ש שאין לגלותו כתב עליו דאילו היה רואה דברי מור"ם ובדק הבית שמתיר אף בב"י לא היה חושש לזה וציין על קול אליהו סי' יו"ד וערוה"ש סי' צ"ג אות ז' ובסי' זה אוח ה' ושוב הביא תשו' הרדב"ז ח"ה סי' ב"א[2] קנ"ח מעשה שהרתיחו שמן ביורה חולבת והשליכוהו לתוך תבשיל של בשר דהשיב דנ"ט בר נ"ט בב"ח מותר לכתחי' מההיא דדגים וכו' ובתנאי שיהיו ב' הטעמים של היתר והילכך בנ"ד איכא ב' טעמים היתר וכו' ומותר לאכול התבשיל לכתחי' ואפי' לדעת רש"י דהא דדגים דוקא שעלו אבל נתבשלו אסורים וכו' מודה דבדיעבד מותר. ושוב נתברר שהכלי אינו בן יומו ונותן טעם לפגם הוא ומותר ומ"מ אעפ"י שיהיה הכלי ב"י דעתי להקל מהט' הנז' אפי' לדעת רש"י וכ"ש לדעת האומרים דההיא דדגים אפי' נתבשלו בה מותר לכתחי' עכ"ל.
אשר לפי כל האמו"ל בנ"ד יש להתיר לכתחילה לבשלם עם בשר לכ"ע דהוי נ"ט בר נ"ט ונותן טעם לפגם שאב"י. ועיין עוד שם בב"א אות ט"ז דכתב על דין הביצה דמותר וכו' נ"ב עיקר די"ז אינו אלא להודיענו סייום דבריו אבל אם נתבשלו בקדרה עם וכו' דסד"א שתהיה הקליפה נידונית בפ"ע והוייא לה כנ"ט בר נ"ט דבשר בקליפה והקליפה בביצה עצמה קמ"ל הפר"ת סק"ד וציין על ערוה"ש אות ו' מאי דכתב עליו וכו' ע"ש גם באות טו"ב האריך בהא דקליפת הביצה מנוקבת וכו' ע"ש. עוד יש לסנף מצד אחר שיש בנ"ד להתיר מצד קליפת הבטאטא שאינה דומה לקליפת הביצה שהיא נקובה כמ"ש הרשב"א וכו' משא"כ קליפת הבטאטא ויש צד לומר דהו"ל ג' נ"ט ולפגם דהתירא ואעיקרא פליטת הכלי דאינו בן יומו היא מדר' וז"ב. הנלעד"כ.
- ↑ בעיקר דברי הבן אברהם דכתב דספק דאורייתא שנתגלגל בדרבנן אזלינן בזה לקולא עי' בשו"ע יו"ד סי' נ"ז גבי ספק דרוסה דהוי ספק אם היא טרפה או לא, דהוי ספק דאורייתא ולחומרא, ונתערב ספק זה ברוב, דמדאורייתא בטל ברוב, אבל מדרבנן כיון דהוי בע"ח וחשיב אינו בטל, ומבואר שם בשו"ע דאע"פ דהאיסור עכשיו הוי רק מדרבנן, אפ"ה כיון דעצם עיקר הספק הוא בדין דאורייתא, נשאר ספיקא דאורייתא לחומרא, דזהו הדין בספק דאורייתא שנתגלגל בדרבנן דאזלינן לחומרא ע"ש וכ"מ בש"ך ביו"ד סי' ק"ט כללי ס"ס סי' י"ט ע"ש. אכן עי' בתוס' בפסחים דף ט' ע"ב בד"ה תשע חנויות דלכאו' מבואר דס"ל דאזלינן לקולא ועי' בשיעורי רבי דוד מש"כ בזה לחלק בזה וע"ע בשו"ת וזאת ליהודה (יו"ד סי' י"ד) ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל כ"א. הערת המלבה"ד.