35,340
עריכות
אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
תיקון
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מ (תיקון) |
||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
'''{{עוגן1|עוד}}''' ראיתי שם שכתב דמפשט דברי רש"י קידושין שם נראה דסובר כדעת ריטב"א דמשלם דמי תו"מ לגמרי והקשה מדברי רש"י סוכה {{ממ|דף ל"ה}} שכתב באתרוג של תרומה דיש בו היתר אכילה לכהן וישראל נפיק בה אם לקחה מכהן מבואר תרומה שביד ישראל קודם שיתננה לכהן לא נפיק בי' ואמאי למ"ד טוה"נ ממון לכם קרינן ביה עי"ש ול"ק כלל דהא דעת רש"י דלציד"ש חייב דממון כהן הוא ועוד אף אם נאמר דלא רמיא עליו רק מצות נתינה מ"מ לגבי אתרוג בעינן לכם לכל דבר וכיון דאין לבעלים לאבדו ולהזיקו רק חיוב' רמי' לתת לכהן אף אם נאמר דכ"ז שלא בא ליד כהן דידיה ושלו מ"מ לא עדיף מקנין לזמן דל"ה רק קנין פירות לגבי אתרוג דבעינן לכם ממש וכמ"ש הרא"ש סוכה וריטב"א קידושין {{ממ|דף ו'}} דמה"ט מתנה עמלה"ח דמהני הוא דצריך הקנא' בהחזר' ותנאי מילתא אחריתא הוא עי"ש ובקצוה"ח {{ממ|סרמ"א}} וא"כ אף אם לענין תשלומין חשיב התו"מ כשלו ממש מצד הטוה"נ שיש לו בו לענין כפל שם סגי בקנין לזמן כדמוכח מכמה דוכתי ואכ"מ בזה משא"כ לגבי אתרוג לא סגי בקנין לזמן: | '''{{עוגן1|עוד}}''' ראיתי שם שכתב דמפשט דברי רש"י קידושין שם נראה דסובר כדעת ריטב"א דמשלם דמי תו"מ לגמרי והקשה מדברי רש"י סוכה {{ממ|דף ל"ה}} שכתב באתרוג של תרומה דיש בו היתר אכילה לכהן וישראל נפיק בה אם לקחה מכהן מבואר תרומה שביד ישראל קודם שיתננה לכהן לא נפיק בי' ואמאי למ"ד טוה"נ ממון לכם קרינן ביה עי"ש ול"ק כלל דהא דעת רש"י דלציד"ש חייב דממון כהן הוא ועוד אף אם נאמר דלא רמיא עליו רק מצות נתינה מ"מ לגבי אתרוג בעינן לכם לכל דבר וכיון דאין לבעלים לאבדו ולהזיקו רק חיוב' רמי' לתת לכהן אף אם נאמר דכ"ז שלא בא ליד כהן דידיה ושלו מ"מ לא עדיף מקנין לזמן דל"ה רק קנין פירות לגבי אתרוג דבעינן לכם ממש וכמ"ש הרא"ש סוכה וריטב"א קידושין {{ממ|דף ו'}} דמה"ט מתנה עמלה"ח דמהני הוא דצריך הקנא' בהחזר' ותנאי מילתא אחריתא הוא עי"ש ובקצוה"ח {{ממ|סרמ"א}} וא"כ אף אם לענין תשלומין חשיב התו"מ כשלו ממש מצד הטוה"נ שיש לו בו לענין כפל שם סגי בקנין לזמן כדמוכח מכמה דוכתי ואכ"מ בזה משא"כ לגבי אתרוג לא סגי בקנין לזמן: | ||
'''{{עוגן|עוד2|עוד}}''' הקשה שם ע"ד ריטב"א מתוספתא {{ממ|פ"י}} דתרומות הביא' רמב"ם {{ממ|פ"ט}} פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה תרומה שהבכור לכהנים וקשה למ"ד טוהנ"מ הוי ממונא לגמרי קודם נתינה מפני טוה"נ אמאי יאכילנה כיון דכל עוד דלא זכה שום כהן עדיין קנין כספו דישראל הוא ומטי ליה הנאה דיתרבה הנאתו של ישראל בטה"נ שבו והניח בצ"ע ולא אדע מה ק"ל מלבד די"ל התוספתא קאי למ"ד טוה"נ א"מ והרמב"ם דפסקה הוא משום דפוסק טוה"נ א"מ אבל לדעת הר"ח והרא"ש והר"ן וסייעתם דפסקו טוהנ"מ י"ל באמת אסור להאכילה. אולם נראה דע"כ לא כתב הריטב"א דע"י טוה"נ דאית ליה בגויה הוי כאלו כולו שלו לגמרי וכדתנן המקדש בתו"מ ומשמע דומיא דכהן דמקדש בתו"מ ממש ולא בטוה"נ שיש לו בה היינו דוקא בתו"מ או שאר מתנות כהונה דמותרין בהנאה בזה י"ל כ"ז שלא הגיע ליד כהן רמיא רק עליו מצות נתינה אבל לא זכו בהן הכהנים וכיון דיש לו בהן טוה"נ הוי כאלו כולו שלו לגמרי משא"כ בבכור דהוא קדשים ומרחם קדוש ואף דק"ק לית ביה מעילה מ"מ אסורין בהנאה מה"ת כמ"ש רש"י פסחים {{ממ|דף כ"ז}} ותוס' ותוס' ריש תמורה ותוס' נדרים {{ממ|דף יוד}} ואיך נוכל לומר דהוי לגמרי כשלו בשביל הטוה"נ דא"כ הוי כנהנה מן ההקדש ואף דלריה"ג קדשים קלים ממון בעלים והמקדש בק"ק מחיים מקודשת כמבואר קידושין {{ממ|דף נ"ב}} ויקשה היכי רשאי לקדש בו את אשה וכן לריה"ג דדרש ומעלה מעל בה' לרבות ק"ק ולמה יתחייב בכפירתו כיון דל"א ריה"ג אלא מחיים אבל לאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו ומחיים אסור בהנאה מה"ת וכיצד יתחייב בכפירתו איסור הנאה וכבר עמד ע"ז בקצוה"ח {{ממ|סי' ת"ו}} אולם בהכרח צריך לומר דעכ"פ יכול למכור זכותו בעד מעות של חולין ויש לו בהן קנין הגוף ואף דאסור ליהנות היינו מגופו בחיים מ"מ זכות זה שיזכה אחר השחיטה משלחן גבוה יכול למכור ואף דל"ה בידו. ובכה"ג מצינו בפטר {{ | '''{{עוגן|עוד2|עוד}}''' הקשה שם ע"ד ריטב"א מתוספתא {{ממ|פ"י}} דתרומות הביא' רמב"ם {{ממ|פ"ט}} פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה תרומה שהבכור לכהנים וקשה למ"ד טוהנ"מ הוי ממונא לגמרי קודם נתינה מפני טוה"נ אמאי יאכילנה כיון דכל עוד דלא זכה שום כהן עדיין קנין כספו דישראל הוא ומטי ליה הנאה דיתרבה הנאתו של ישראל בטה"נ שבו והניח בצ"ע ולא אדע מה ק"ל מלבד די"ל התוספתא קאי למ"ד טוה"נ א"מ והרמב"ם דפסקה הוא משום דפוסק טוה"נ א"מ אבל לדעת הר"ח והרא"ש והר"ן וסייעתם דפסקו טוהנ"מ י"ל באמת אסור להאכילה. אולם נראה דע"כ לא כתב הריטב"א דע"י טוה"נ דאית ליה בגויה הוי כאלו כולו שלו לגמרי וכדתנן המקדש בתו"מ ומשמע דומיא דכהן דמקדש בתו"מ ממש ולא בטוה"נ שיש לו בה היינו דוקא בתו"מ או שאר מתנות כהונה דמותרין בהנאה בזה י"ל כ"ז שלא הגיע ליד כהן רמיא רק עליו מצות נתינה אבל לא זכו בהן הכהנים וכיון דיש לו בהן טוה"נ הוי כאלו כולו שלו לגמרי משא"כ בבכור דהוא קדשים ומרחם קדוש ואף דק"ק לית ביה מעילה מ"מ אסורין בהנאה מה"ת כמ"ש רש"י פסחים {{ממ|דף כ"ז}} ותוס' ותוס' ריש תמורה ותוס' נדרים {{ממ|דף יוד}} ואיך נוכל לומר דהוי לגמרי כשלו בשביל הטוה"נ דא"כ הוי כנהנה מן ההקדש ואף דלריה"ג קדשים קלים ממון בעלים והמקדש בק"ק מחיים מקודשת כמבואר קידושין {{ממ|דף נ"ב}} ויקשה היכי רשאי לקדש בו את אשה וכן לריה"ג דדרש ומעלה מעל בה' לרבות ק"ק ולמה יתחייב בכפירתו כיון דל"א ריה"ג אלא מחיים אבל לאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו ומחיים אסור בהנאה מה"ת וכיצד יתחייב בכפירתו איסור הנאה וכבר עמד ע"ז בקצוה"ח {{ממ|סי' ת"ו}} אולם בהכרח צריך לומר דעכ"פ יכול למכור זכותו בעד מעות של חולין ויש לו בהן קנין הגוף ואף דאסור ליהנות היינו מגופו בחיים מ"מ זכות זה שיזכה אחר השחיטה משלחן גבוה יכול למכור ואף דל"ה בידו. ובכה"ג מצינו בפטר {{עוגן|סט.}}חמור אף דאסור בהנאה מ"מ כיון דיכול לפדות בשה יכול למכור מה דביני בינו כמו שכתב הטוי"ד {{ממ|סי' שי"א}} וראיתי בס' המקנה קידושין {{ממ|דף נ"ז}} דהא בפ"ח מקדשי במה דביני בינו היינו שיהיו הקדושין חלין אחר פדיה וכן המכירה אינו חל עד אחר פדיה דאל"כ אין הנאה גדולה מזו א"ו דהמכירה אינה חל' אלא לאחר פדיה וכ"ז שלא נפדה אין המכיר' כלום ואין זה הנאה קודם פדיה כיון דיכול לחזור וכ' וצ"ע מפסחים {{ממ|דף כ"ט}} דל"ה אלא גורם לממון עי"ש ובאמת משם ההבדל מבואר דעכשיו אין בו שום זכות רק לאחר הפסח לכך ל"ה אלא גורם לממון משא"כ בפ"ח בידו למפרק מיד ובכל עת וזמן ואף דאסור בהנאה מ"מ גילתה התורה דזכות זה שזכהו התורה לפדות בשה יכול למכור ומקבל ממון בעד זכות זה ואף בקדשים קלים יכול לקבל ממון בעד זכות זה שיזכה הלוקח בהבשר לאחר שחיטה משלחן גבוה ואינו דומה לערל' אף דאפרן מותר מ"מ שם לכי קלי גופה אחרינא כמבואר ברשב"א קידושין שם משא"כ בק"ק הבשר ל"ה לענין זה כגופה אחרינא ומכ"ש בפ"ח דיכול בכל עת וזמן למפרק בשה. ובק"ק ע"כ לריה"ג גלי לן קרא הואיל דבידו להקריבו וב"ד של כהנים לא יתעצלו בדבר ואז אחר השחיטה יזכ' בהבשר משלחן גבוה ובעד זכות זה מקבל הדמים ול"ח כנהנה מאיסור הנאה וזה ברור: | ||
'''{{עוגן1|ולפי"ז}}''' לענין טוה"נ נמי למאן דסובר טוה"נ ממון היינו כיון דגלי לן הקרא ואיש את קדשיו לו יהיה דרשאי להיות לו הטוה"נ ומ"מ חלוקין הן תו"מ וכדומה דמותר בהנאה הוי ממון וקנין הגוף לכך הגנב חייב לשלם כל דמי תרומה משא"כ בקדשים קלים כמו בכור אף דיש לו בזה טוה"נ מ"מ לא נוכל לומר דיש לו קנין הגוף כיון דאסור בהנאה רק קנין שיכול לקבל ממון בשביל זכות הנתינה ובזה גם הריטב"א מודה דל"ה לגמרי כממון שלו והגנב אינו חייב לשלם רק ערך דמי שויה של הטוה"נ דאיסורי הנאה הם ליהנות מהגוף יותר מכפי ערך הטוה"נ ולכך מותר להאכילה תרומה דקדשים הוא ואף דמתהני בזה הטוה"נ לא איכפת לן דתרומה אינו אסור רק בהנאה של כלוי מה שנהנה בגוף התרומה כגון אם הוא שותף בגוף הבהמה עם הכהן כמו שכתבתי בזה לעיל דיני שבת {{ממ|סי' ג}} אבל גרם הנאה לא איכפת לן. ומה"ט א"ש דברי תוס' ב"מ הנ"ל שהעיר הקצוה"ח דחולק ע"ד ריטב"א ובאמת מדברי תוס' חולין {{ממ|דף קל"א}} ד"ה יש בו טוה"נ דכתבו דבר שיש בו טוה"נ לבעלים אם בא העני ולקחו מוציא מידו משמע דגוף הדבר מוציאין וכבר כתבתי לעיל דהיכא דאיתא בעינא י"ל דמוציאין גוף הדבר אולם למ"ש י"ל עוד דדוקא דבר המותר בהנא' הוי כגוף הדבר הוא שלו לגמרי משא"כ באיסור הנאה כמו בכור שפיר כתבו תוס' ב"מ דאין מוציאין רק כפי ערך הטוה"נ דבזה ל"ה שלו לגמרי ועיין מ"ש בהגהותו בד"ח {{ממ|דיני חמץ סי' כ'}} להוכיח דאי טוה"נ א"מ היינו דלא שוי' כלום ודלא כמקו"ח בדיני בדיקה וביטול דאף אם טוה"נ א"מ היינו אין לו קנין בגוף החפץ אבל קנין מבחוץ וזכות יש לו והוכחתי שם דלא כן וכן נראה מדברי רמב"ם {{ממ|פי"ב}} מתרומות דכתב ואם לקח שלא מדעת בעלים זכה בהן שאין לבעלים מהן אלא טוה"נ וטוה"נ אינו ממון ואם יש לו זכיה מבחוץ רק דלא נקנה במשיכת החפץ א"כ לא יהי' אלא גרמא שגורם לו הפסד הטוה"נ ע"י מה שלקח ממנו שלא מדעת למה לא לכוף אותו שיסלק הגרמא ושיחזר לו כדי שלא יגרום לו הפסד א"ו אי טוה"נ א"מ לית בית כלל גרמת היזק ודין ממון: | '''{{עוגן1|ולפי"ז}}''' לענין טוה"נ נמי למאן דסובר טוה"נ ממון היינו כיון דגלי לן הקרא ואיש את קדשיו לו יהיה דרשאי להיות לו הטוה"נ ומ"מ חלוקין הן תו"מ וכדומה דמותר בהנאה הוי ממון וקנין הגוף לכך הגנב חייב לשלם כל דמי תרומה משא"כ בקדשים קלים כמו בכור אף דיש לו בזה טוה"נ מ"מ לא נוכל לומר דיש לו קנין הגוף כיון דאסור בהנאה רק קנין שיכול לקבל ממון בשביל זכות הנתינה ובזה גם הריטב"א מודה דל"ה לגמרי כממון שלו והגנב אינו חייב לשלם רק ערך דמי שויה של הטוה"נ דאיסורי הנאה הם ליהנות מהגוף יותר מכפי ערך הטוה"נ ולכך מותר להאכילה תרומה דקדשים הוא ואף דמתהני בזה הטוה"נ לא איכפת לן דתרומה אינו אסור רק בהנאה של כלוי מה שנהנה בגוף התרומה כגון אם הוא שותף בגוף הבהמה עם הכהן כמו שכתבתי בזה לעיל דיני שבת {{ממ|סי' ג}} אבל גרם הנאה לא איכפת לן. ומה"ט א"ש דברי תוס' ב"מ הנ"ל שהעיר הקצוה"ח דחולק ע"ד ריטב"א ובאמת מדברי תוס' חולין {{ממ|דף קל"א}} ד"ה יש בו טוה"נ דכתבו דבר שיש בו טוה"נ לבעלים אם בא העני ולקחו מוציא מידו משמע דגוף הדבר מוציאין וכבר כתבתי לעיל דהיכא דאיתא בעינא י"ל דמוציאין גוף הדבר אולם למ"ש י"ל עוד דדוקא דבר המותר בהנא' הוי כגוף הדבר הוא שלו לגמרי משא"כ באיסור הנאה כמו בכור שפיר כתבו תוס' ב"מ דאין מוציאין רק כפי ערך הטוה"נ דבזה ל"ה שלו לגמרי ועיין מ"ש בהגהותו בד"ח {{ממ|דיני חמץ סי' כ'}} להוכיח דאי טוה"נ א"מ היינו דלא שוי' כלום ודלא כמקו"ח בדיני בדיקה וביטול דאף אם טוה"נ א"מ היינו אין לו קנין בגוף החפץ אבל קנין מבחוץ וזכות יש לו והוכחתי שם דלא כן וכן נראה מדברי רמב"ם {{ממ|פי"ב}} מתרומות דכתב ואם לקח שלא מדעת בעלים זכה בהן שאין לבעלים מהן אלא טוה"נ וטוה"נ אינו ממון ואם יש לו זכיה מבחוץ רק דלא נקנה במשיכת החפץ א"כ לא יהי' אלא גרמא שגורם לו הפסד הטוה"נ ע"י מה שלקח ממנו שלא מדעת למה לא לכוף אותו שיסלק הגרמא ושיחזר לו כדי שלא יגרום לו הפסד א"ו אי טוה"נ א"מ לית בית כלל גרמת היזק ודין ממון: | ||