משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משתמש:עמד/ארגז חול (עריכה)

גרסה מ־22:16, 25 ביוני 2023

נוספו 43,970 בתים ,  25 ביוני 2023
אין תקציר עריכה
מ ((דרך JWB))
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
Korban HaEdah on Jerusalem Talmud Shekalim
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מאימתי}} מזכירין גברות גשמים.''' לפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה דכתיב עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני הארץ ואתיא חקר חקר דכתיב בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וכתיב התם בברייתו של עולם מכין הרים בכחו נאזר בגבורה משום הכי קרי להו גבורות גשמים:
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שקלים
merged
https://www.sefaria.org/Korban_HaEdah_on_Jerusalem_Talmud_Shekalim
This file contains merged sections from the following text versions:
-Piotrków, 1898-1900
-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI


'''{{עוגן1|רבי}} אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג.''' דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטלו מי"ט הראשון של חג הילכך בתפלת שחרית בי"ט הראשון של חג מזכירין גבורות גשמים אבל מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה:
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שקלים


'''{{עוגן1|ר'}} יהושע אמר.''' מי"ט הראשון אין מתחילין אלא מי"ט האחרון של חג הוא דמתחילין כדאמר ליה לר"א הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג א"כ למה הוא מזכיר כל שבעה ימי החג שהסוכה נוהגת בהן וכדאמרי' בפ"ב דסוכה ירדו גשמים וכו' משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו על פניו כלו' אי איפשי בשימושך:


'''{{עוגן1|א"ל}} ר"א אף הוא אינו אומר וכו'.''' לא אמרתי לשאול על הגשמים כל ימי החג אלא שיהא מספר ואומר שבחו של הקב"ה שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו בשעה שהוא צריך לעולם. א"ל א"כ. דמשיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו משמע:


'''{{עוגן1|לעולם}} יהא מזכיר.''' ואפי' בקיץ ואין הלכה לא כר"א ולא כר' יהושע דמשמע מיד בי"ט האחרון הוא מזכיר אלא הלכה כר' יהודה במתני' דלקמן דהאחרון בתפלת מוסף הוא דמזכיר והראשון אינו מזכיר:
Chapter 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|טעמיה}} דר"א וכו' לפיכך הן באין פרקליטין.''' מליצים על המים ועל כך הן באין בחג שנידונין על המים. וא"כ ראוי להזכיר מעת התחלת נטילתן:


'''{{עוגן1|דבר}} אחר בשעה שהעבד משמש את רבו וכו'.''' והלכך שעת נטולתן שעובד לרבו בהן מבקש פרס שלו מרבו ולהאי טעמא לא צריך לזה שבאין הן פרקליטין למים:


'''{{עוגן1|א"ל}} ר' יהושע וכו' ורוח רבו נוחה הימנו.''' אז הוא תובע פרנסתו ממנו אבל כאן מכיון שהגשמים אינו סימן ברכה בחג ומראין שאין רוח רבו נוחה הימנו אינו בדין שיהא מזכיר:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|דבר}} אחר.''' בנוהג שבעולם שאין העבד תובע פרס שלו אלא סמוך לפרסו כלומר אחר שהשלים עבודתו ומגיע לו פרס שלו ולא בהתחלת עבודתו הלכך בדין הוא שלא יהא מזכיר אלא ביום טוב האחרון אחר שהושלמה העבודה בנטילתן:


'''{{עוגן1|תני}}.''' בברייתא חדא רבי אליעזר אומר וכו'. וקאמר הש"ס על דעתיה דהדין בתרייה להאי ברייתא אחריתא ניחא אליבא דר"א דהוא דעתי' דר' אליעזר קדמייתא הא דאמרן דטעמיה ע"י שארבעת מינין הללו וכו' ולפיכך קאמר מיום טוב הראשון של חג שזהו משעת נטילת לולב והיא דעתיה בהאי ברייתא אחרייתא אלא אליבא דרבי יהושע קשיא מחלפא שיטתי' דתמן במתני' הוא אומר מיום טוב האחרון והכא הוא אומר משעת הניחו של לולב וזהו בשביעי בשחרית אחר התפלה:


'''{{עוגן1|שכל}} היום כשר ללולב.''' ואם לא נטל שחרית יטול בין הערבים וא"כ שעת הנחתו סמוך לחשיכה של יום טוב האחרון:
Segment 1


'''{{עוגן1|ויזכיר}} מבערב.''' של יום טוב האחרון בתפלת ערבית:
מתני' <b>באחד באדר משמיעין על השקלים.</b> ב"ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו תקליהם ולמה באחד באדר מפרש בגמ':
<b>ועל הכלאים.</b> מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה:
<b>בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון.</b> איידי דבעי למתני דבט"ו באדר שלחנות יושבים במדינות תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום ולהכי לא תני שבי"ד קורין את המגילה בשאר עיירות דלא חש למתני מה שנעשה בכל החדש:
<b>ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות.</b> והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים בשביל עולי רגלים א"נ בשביל הרוצחים בשגגה כדכתיב תכין לך הדרך:
<b>ואת מקוות המים.</b> אם נתרבה בהם טיט מנקין אותן ואם נחסר שיעורן ממשיכין להן מים וממלאין אותן:
<b>כל צרכי רבים.</b> מפרש בגמרא:
<b>ומציינין את הקברות.</b> שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות והציון הוא שממחים סיד ושופכין אותו סביב הקבר ובימות הגשמים היה הסיד נמוח וצריך לחזור ולציינו:


'''{{עוגן1|לית}} כל עמא תמן.''' בבית הכנסת ואם יתחילו מבערב אין הכל יודעין ויהיה זה מזכיר וזה אינו מזכיר והרי זה כאגודות אגודות:
Segment 2


'''{{עוגן1|ויזכיר}} בשחרית.''' של י"ט האחרון שכל הציבור בבית הכנסת הם:
גמ' <b>בעונתן.</b> בזמנן קודם ר"ח ניסן כדי שיכולין לתרום תרומת הלשכה שממנה לוקחין קרבנות לצרכי השנה הבא מניסן ואילך ולכך משמיעין באחד באדר שלשים יום קודם:
<b>תרומת הלשכה.</b> היא התרומה שתורמין מן הלשכה שנתנו בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ"ג:
<b>ואמר ר"ש בר"י.</b> דהיינו טעמא דתורמין הלשכה דוקא בר"ח ניסן:
<b>כתחלתה.</b> כמו שהיתה תרומה ראשונה בשעה שהוקם המשכן שהיתה בר"ח ניסן כן לדורות נמי מר"ח ניסן מתחילין לתרום מן החדש:
<b>נאמר כאן חדשי.</b> זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה:
<b>ונאמר להלן חדשי.</b> ראשון הוא לכם לחדשי השנה:
<b>שבק רבי טבי וכו'.</b> הניח ר' טבי רישא דברייתא ואמר הסיפא לחוד:
<b>דל כן.</b> ולא נכון לעשות כן שקיצר במקום שהיה לו להאריך דמסיפא לא שמעי' דמדאורייתא צריך להביא מן החדש:
<b>ת"ל בחדשו לחדשי.</b> דה"מ למכתב זאת עולת החדש:
<b>בחדש אחד כו'.</b> וה"פ זאת עולת החדש בחדשו שיחדש ויביא מתרומה חדשה לכל חדשי השנה:
<b>יכול באיזה חודש שירצה.</b> ויתרום לכל חדשי השנה:


'''{{עוגן1|אף}} הוא סבור וכו'.''' כלומר אף זה שלא היה בבהכ"נ אתמול מבערב יטעה ויהא סבור שמא כבר הזכירו מבערב והוא הוי מדכר וכלומר שהיה לו ג"כ להזכיר אלא שלא ידע ובשנה האחרת יבא להזכיר מבערב אבל עכשיו מכיון דהוא חמי לון שאין מזכירין בשחרית ומזכירין הן באחריתא במוסף אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב:
Segment 3


'''{{עוגן1|א"ל}} ר' חייה בר מרייא לרבי מנא אוף הכין הוה ר' יונה אבוך הוה בה.''' מקשה ומתרץ כך:
<b>ויתנו קול ביהודה ובירושל'.</b> להביא לה' משאת משה עבד ה' והיינו השקלים ש"מ שמכריזין על השקלים:


'''{{עוגן1|אסור}} ליחיד.''' להתחיל להזכיר עד שיודע שהתחיל להזכיר השליח ציבור:
Segment 4


'''{{עוגן1|ר'}} סימון וכו' בשליח ציבור הדבר תלוי.''' בתמיה וכי בש"צ הוא תלוי אם כן במקום שאין כאן ש"צ לא יזכיר אלא אף היחיד אם רצה להזכיר מזכיר:
<b>תמן תנינן.</b> מגילה פ"ק:
<b>אף שימוע שקלים וכלאים.</b> איכא בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין אלא בשני:
<b>ר' חלבו וכו' עד זמן קרייתה.</b> ל"ג:
<b>ויאות.</b> שפיר קאמרת דשימוע שקלים וכלאים אינן אלא בשני:
<b>עד כדון וכו'.</b> עדיין יש בשנה קודם ראש חודש ניסן ששים יום ולמה יקדמו כל כך:
<b>עד כדון אינון דקיקין.</b> עדיין הצמחים דקים ואינן ניכרין לידע אם הם כלאים:


'''{{עוגן1|מה}} ופליג.''' אם ר' סימון בשם ריב"ל פליג אהא דקאמרת בשם ר' פדת אסור להזכיר וכו' ולדידיה מותר היחיד להזכיר לעולם קודם שישמע שהש"ץ הזכיר:
Segment 5


'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' חגיי לא פליג אלא דא דאת אמר כמתמיה וכי בש"צ הדבר תלוי וס"ל יחיד אם רצה להזכיר מזכיר היינו בטל שמתחילין בי"ט הראשון של פסח ומפני שהטל אם רצה להזכיר מזכיר הוא לעולם. ודא דאת אמר בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר וכו' היינו בגשם שאין להזכירו בימות הקיץ ועד שלא ישמע שהגיע הזמן שהש"צ התחיל להזכיר לא יזכיר:
<b>מעתה.</b> דעיקר טעם הכרזה כדי שיביאו בעונתן דוקא א"כ למה משמיעין על שקליהם באדר הא אי אפשר להן להביאן קודם ר"ח ניסן וי"ג מראשו של חורף וה"פ לפי דבריך צריכין בני בבל להשמיע בראשו של חורף כדי שיבואו לירושלים בראש חודש ניסן:
<b>והא תנינן.</b> לקמן פ"ג:
<b>בפרוס הפסח.</b> היינו ט"ו יום דפרוס לשון מחצה הוא ושלשים יום קודם החג שואלין ודורשין:
<b>ה"ג א"כ.</b> לפי משמעות משנה זו נאמר דג' זמנים אלו קבעו לתרום משקלי הקרובים לירושלים בפסח והרחוקים קצת בעצרת והרחוקים ביותר בחג נמצא שדי אף לבני בבל בהכרזת אדר שעדיין יש פנאי שיביאו שקליהן קודם החג:
<b>כולה כאחת היתה באה.</b> לצורך כל השלשה תרומות היו תורמין בראש חודש ניסן ואף שלא היו בה ממקומות הרחוקים לית לן בה שתורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות:
<b>כדי לעשות פומבי לדבר.</b> לפרסם ולהודיע כי בחג הפסח חובה להביא תרומת מקום הקרוב לירושלים והרחוק במקצת בעצרת והרחוק ביותר בחג אבל לתוך הקופות לא בא משקלי הרחוקים:


'''{{עוגן1|קמון}} בצלותא.''' עמדו הצבור להתפלל תפלה זו שמזכירין בה הרי זו כמו שכבר [הזכיר] הש"צ ואף היחיד מזכיר:
Segment 6


'''{{עוגן1|כשם}} שתחיית המתים חיים לעולם וכו'.''' גרסי' להא לעיל בפ"ה דברכות בהלכה ב' על המתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים וזהו הטעם שקבעו להזכיר גבורות גשמים בברכה זו וכל הסוגיא שם עד ואלו צרכיו הם:
<b>הן נקרא ולא נבהת.</b> איך אפשר לקרות פסוקים אלו בלא בעיתה ורעדה:
<b>לטובה.</b> לנדבת משכן לא הביאו כולם אלא כל נדיב לב הביאו:
<b>לרעה.</b> במעשה עגל כתיב ויתפרקו כל העם:
<b>לטובה.</b> במתן תורה כתיב ויוצא משה את העם ולא יצאו מעצמן:
<b>לרעה.</b> בשילוח מרגלים ותקרבון אלי מעצמן:
<b>אז ישיר משה.</b> וע"י התעוררת משה השירו גם בני ישראל:
<b>לרעה.</b> בביאת מרגלים ותשא כל העדה אתי קולם מעצמם:
<b>אכן השכימו השחיתו.</b> כלומר גם הנביא צפניה הוכיחן כיוצא בזה השחתה עשו בהשכמה והטוב לא עשו בהשכמה שגבי עגל כתיב וישכימו ממחרת וגבי נדבת המשכן כתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ולא בהשכמה ממש:
<b>אופיא.</b> דעתם ומנהגם של אומה זו:
<b>נתבעין לעגל.</b> כשתבעו מהם זהב לעגל נתנו וכשתבעו למשכן נתנו:
<b>הדא מתניתא.</b> פליגא על ר' בא דלכך נתנו למשכן כדי לכפר על מעשה עגל:


'''{{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' כלומר מן הכתוב הזה שמעינן שהוקשו זה לזה דכתיב יחיינו מיומים וגו' וכתיב בתריה ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ויבא כגשם לנו:
Segment 7


'''{{עוגן1|בין}} על הטל ובין על המטר נשמע לו.''' ושניהם נעצרו:
<b>בפרשה זאת.</b> היא פרשת ויקחו לי תרומה:
<b>מה שירצו יעשו.</b> לצרכי המשכן יהיה לאיזה צורך שיהיה וגם כמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן:
<b>מה שירצו יעשו.</b> לאיזה קרבן שהיו צריכין וכן מבקרין מומין היו לוקחין שכרן מתרומת הלשכה וכמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן ובלבד שיהא יד כולם שוה:
<b>תרומת אדנים לאדנים.</b> דוקא ולא לשאר דברים:
<b>אף בפרשה הזאת.</b> והיא פרשת כי תשא:


'''{{עוגן1|ואחרינא}} אמר על המטר וכו' מן הדין קרייא.''' הוא למד דכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ואלו טל לא כתיב ש"מ לא נעצר הטל:
Segment 8


'''{{עוגן1|מאן}} דאמר בין על הטל וכו'.''' א"כ איכן הותר נדרו של טל דהא לא אמר הקב"ה אלא ואתנה מטר:
<b>הכל יוצאין בי"ד.</b> אפילו כרכים שהוא עיקר זמן קריאתה והא דתנן כרכים קורין בט"ו היינו אם רצו משא"כ עיירות אסורים לקרות בט"ו דכתיב ולא יעבור:
<b>לא בא אלא ללמדך כו'.</b> כלומר ולא תיקשי לך א"כ דהכל יוצאין בי"ד בזמניהם ל"ל דבבבלי ריש מגילה אמרינן בזמניהם בא ללמד שזמנו של זה לא כזמנו של זה וקאמר הש"ס דלר' חלבו בא ללמד שיכול לקרות' באחד מהזמנים באדר ראשון או בשני ובמגילה פ"ק הגירסא לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות בשני ואיכא לפרושי דה"ק בזמניהם אתי ללמד שלא יקראו אלא בזמנם דהיינו באדר שני והא ודאי דלר' חלבו קשיא מתני' דתני בט"ו קורין את המגינה בכרכים דמשמע מינה דחיובא הוא שיקראו דוקא בט"ו א"נ הכי קשיא ליה דבמתני' משמע שאין קורין אלא באדר שני דומיא דאינך:
<b>הוון יתיבין.</b> והוה קשיא להו מתני' לר' חלבו:
<b>ה"ג לא מסתברא אלא לשעברי אבל להבא לא.</b> וה"פ הא דר"ח אינו אלא לשעבר אם קרא בכרכים בי"ד שיצא אבל לכתחלה צריך לקרות בט"ו ומתניתין איירי בלכתחלה:
ופריך <b>והא תני מקום שנהגו לקרות שני ימים.</b> והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או כפר ואס"ד שהכל יוצאין בי"ד למה קורין שני ימים:
<b>א"ל אף אנא סובר כן.</b> שאינו יוצא בי"ד:
<b>ויאות.</b> בתמיה וכי שפיר קפריך דקאמר שאף הוא סובר כן. ל"א ויאות וספיר קאר"ח ולא קשיא מהך ברייתא:
<b>שמא אין שומעין לו.</b> וכי מוחין בידו:
<b>אם אומר את כן.</b> שעיר שהיא ספק כרך אם קראו בי"ד שאסורין לקרות בט"ו עקרת זמן הכרכים בידיך ולא ידענו שהוא ספק ובטלת תקנת חכמים שאמרו שהכרכים יקראו בט"ו לחלוק כבוד לא"י וכין שאין מוחין בידן לא קשיא לר' חלבו דלכך קורין שני ימים אע"פ שיצאו בקריאת י"ד כיון דלא אפשר:


'''{{עוגן1|אדרעי'}}.''' שם מקומו:
Segment 9


'''{{עוגן1|סברין}}.''' אנן מימר שלא היה צריך לומר לו גם להטל מפני שהנדר שהותר מקצתו הותר כולי וכיון שהותר למטר הותר נמי לטל:
<b>מצות הנוהגות באדר שני.</b> כגון סדר פרשיות ומקרא מגילה ומתנות לאביונים:
<b>שהן שוין בזה ובזה.</b> שבי"ד ובט"ו שבראשון נמי אסור בהספד ובתענית. לא אמר אלא הנהיג. אבל אין מורין כן:


'''{{עוגן1|אית}} דבעי מימר.''' במעשה בנה של צרפית הותר הנדר של טל כדדריש ואזיל:
Segment 10


ויאמר ה' אלהי וגו' תשב נא נפש הילד הזה על קרבו וכתיב בתריה וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד וגו' ורישיה דהאי קרא מיותר הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא ותשב נפש הילד וממילא שמע ה' בקולו אלא ללמדנו הוא בא שהיה שם עוד איזה דבר שדבר עמו שמע בקולו ואח"כ ותשב נפש הילד. וכדדריש ר' יהודה בן פזי משל דאליהו למה הדבר דומה לאחד שגנב וכו':
<b>כותבין אדר הראשון ואדר השני.</b> כלומר ולא אמרינן דאדר ראשון שבט מיקרי אלא שניהן הן אדר וכותבין בשטרות אדר. אלא שבאדר שני כותבין אדר תניין:
<b>כותבין תי"י.</b> שהיא ראשי תיבות תניין וסגי בזה:


'''{{עוגן1|עם}} כשהוא יוצא נפצע בנו וכו'.''' לאו דוקא מיד אלא כשיוצא והולך ולימים נפצע בנו ודומה לנמשל שלא היה מעשה זו מיד אחר שנשבע אליהו אי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי:
Segment 11


'''{{עוגן1|לך}} והתר נדרו של טל וכו'.''' כלומר ללמדו הוא בא שהטל חיים הוא לעולם שמעינן מיהת שאז הוצרך אליהו להתיר נדרו של טל והיינו דכתיב וישמע ה' בקול אליהו זהו להתיר נדרו ואח"כ ותשב נפש הילד:
<b>ומשקין את הסוטות.</b> בודקין אם ראויה לשתות:
<b>ומפרקין את המנעול מע"ג אימום וכו'.</b> לאו צורכי רבים היא אלא סיומא דתוספתא היא ובחול המועד איירי דמותר לפרק המנעול מע"ג הדפוס שאין זה מעשה אומן אבל אסור להחזירו שצריך אומן ואסור במועד:


'''{{עוגן1|וארעא}} תפקידה תפליט.''' לפרש וארץ רפאים אלו הן המתים שהן קרוים רפאים ומופקדים הם בארץ ילדיתיך. מבטיח אני לך שיהא הטל לעולם לילדותיך:
Segment 12


'''{{עוגן1|וכתיב}} בתריה נשבע ה' וגו'.''' הכי גריס לה בברכות שם:
<b>תמן תנינן.</b> פ"ק דמ"ק. משקין בית השלחין ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים במועד:
ופריך <b>לא כבר ציינו באדר.</b> כדתנן במתני' ולמה צריך תו לציין במועד:
<b>ושטפו.</b> לציון הראשון וצריך ציון אחר:


'''{{עוגן1|בדייתיקי}} נתתיו לאברהם.''' במתנה נתתיו לו ויתן לך האלהים מטל השמים. הכי גריס לה בברכות. כלומר דלישנא דקרא מדייק ליה מה דפתח ואמר ויתן לך יתן לך מיבעי ליה אלא דה"ק האלהים יסכים לברכתי ויאמר מה שבדייתיקי כמו בצוואה שהיא מקוימת ונתתי לאברהם שיהא לבניו אחריו' ועכשיו אותו הדבר במתנה נתתיו לו ליעקב וזהו ויתן לך האלהים וכלומר מה שכבר נתן לאברהם בדייתיקי ויתן לך האלהים לך דייקא ומהו זה מטל השמים:
Segment 13


'''{{עוגן1|אשר}} לא יקוה לאיש.''' כמו הטל מאת ה' הוא וא"צ לזכות איש אחר כך והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים:
<b>לא כבר יצאו באדר.</b> ולמה להו לצאת שנית במועד:
<b>ואין הצמחין.</b> של הכלאים היו ניכרין כולן בחמשה עשר באדר:


'''{{עוגן1|היה}} עומד בגשם.''' בימות הגשמים שמזכירין גשם והזכיר של טל שאמר משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין אותו ולקמן מפרש לה:
Segment 14


'''{{עוגן1|בטל}}.''' היה עומד בימות הקיץ שמזכירין טל ולא הזכירו והזכיר של גשם מחזירין אותו:
<b>מניין.</b> רמז לציון הקברות מקרא:
<b>טומאה קוראת וכו'.</b> כלומר עושים סימנים על הטומאה כדי שיהיה מרגיש ופורש:
<b>ועברו העוברים וגו'.</b> בנבואת יחזקאל כתיב שלעתיד יעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ופשטיה דקרא הציון הוא שיטלו אותו משם ויקברנו בגיא המון גוג מ"מ רמז הוא שבא הכתוב להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון שיפרישו מפני הטומאה:
<b>עצם.</b> קדריש כולא קרא:
<b>על העצמות.</b> אע"פ שנתעכל הבשר דאכתי מטמא באהל ואיירי בשיש בהן רובע הקב אע"פ שאינן לא רוב בנין ולא רוב מנין:
<b>על השדרה ועל הגלגולת.</b> אע"פ שאינן אלא עצם אחד:
<b>ע"ג אבן קבועה.</b> על הקבר לאפוקי אבן המתגלגל דהכי משמע לישנא דקרא ובנה שהוא מחובר בבנין:
<b>אף היא הולכת.</b> ומתגלגלת למקום אחר ויאמרו שהטומאה היא שם ומטהרים טמאות ומטמאים טהרות שלא כדין:
<b>למקום טהרה.</b> מדלא כתיב ובנה עליו ציון משמע שאפילו על מקום טהרה שאצלו מציינין דאל"כ אינו מרגיש עד שיבוא על הציון וכבר נטמאו הטהרות לכך מרחיקין מקצת כשיבוא על הציון מרגיש בטומאה שלפניו ואינו הולך לשם:
<b>מכאן לציון.</b> שעושין סימן:


'''{{עוגן1|והא}} תני.''' בברייתא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר לעולם ואם רצה להזכיר מזכיר ואמאי קאמרת שמפני שלא הזכיר טל מחזירין אותו:
Segment 15


'''{{עוגן1|לא}} דמי ההוא דמיקל להוא דלא מצלי ולא מיקל.''' כלומר לא כדקס"ד דמשום שלא הזכיר טל מחזירין אותו לא היא אלא דטעמא הוי מפני שהזכיר של גשם שלא בזמנו והוא סימן קללה ואם לא היה אומר לא טל ולא גשם ודאי אין מחזירין אותו דלא דמי להאי דמקלל ומזכיר הדבר שלא בעונתו לזה שאינו מתפלל ומזכיר כלום דלא מקלל מידי והלכך אם לא הזכיר כלל בימות הקיץ אין מחזירין אותו דלא חייבו חכמים להזכיר בטל וברוחות אבל אם הזכיר גשם מחזירין אותו:
<b>ה"ג תני מצא אבן וכו' אע"פ שאינו רשאי.</b> שהרי צריך להרחיק הציון מן הטומאה כל שהוא כדפרישית בסמוך וכשהטומאה תחת האבן הרי כל האבן מטמא באהל:
<b>ה"ג אני אומר מת קמצוץ והיה נתון תחתיה וכ"ה במ"ק.</b> וה"פ מת שמרגלותיו מונחים אצל ראשו ונקבר שלא כדרכו ולא היה מחזיק מקומו יותר מן האבן הלזה ואפילו האבן קטן:
<b>קמצוץ.</b> פי' שנקמץ ואינו מחזיק הרבה וחבירו בפסחים פ' כיצד צולין דף פ"ו:
<b>היו שתים.</b> אבנים מצויינות וריוח ביניהן:
<b>עליהן טהור.</b> שאני אומר מפני הטומאה שביניהן ציינו עליהן:
<b>אם היה חורש בינתיים.</b> המקום שבין שני האבנים היה חרוש:
<b>הרי הן כיחידות וביניהון טהור.</b> דמסתמא לא היה שם טומאה שאין חורשין מקום הטמא:
ה"ג ותחתיהן טמא:


'''{{עוגן1|בגשם}} וכו'.''' השתא פריך ארישא דקאמר אם בימות הגשמים הזכיר של טל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו:
Segment 16


'''{{עוגן1|והא}} תני.''' בתוספתא דברכות פ"ג שאם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו אלמא דשאלה והזכרה מעכבין הן:
<b>שמא נתעכל הבשר.</b> נמצא מטמא טהרות שלא כדין:
<b>ולא נמצא מטמא טהרות למפרע.</b> כל זמן שלא נתעכל והוא לא ידע ויעבור עליו ומפסיד טהרותיו:
<b>מוטב שיתקלקלו בו לשעה.</b> עד שיתעכל:
<b>ואל יתקלקלו בו לעולם.</b> דכשיעשו ציון יסברו לעולם שעדיין הטומאה שם וישרפו עליו קדשים שיעברו עליו בשוגג או בלילה:


'''{{עוגן1|כהוא}} דלא אדכר לא טל ולא מטר.''' התם מיירי שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם והלכך מחזירין אותו אבל הכא מכיון שהזכיר טל אע"פ שלא הזכיר גשם אין מחזירין אותו:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|לא}} שאל וכו' ודכוותיה.''' בעיא היא אי נימא דכוותה נמי בהזכרה שאם לא הזכיר גשם בתחיית המתים שאומרה בשומע תפלה. וקאמר הש"ס מאי תיבעי לך קל וחומר הוא:


'''{{עוגן1|מה}} אם שאלה שהיא מדוחק.''' כלימר הרי שאלה שהיא בקשה על הצורך והדוחק שהזמן צריך לגשמים ולפיכך תקנוה בברכת הפרנסה ואפ"ה אם לא אמרה במקום שתקנוה מהני לאומרה בשומע תפלה וא"צ להחזירו:


אזכרה שהוא מריוח שאינה אלא דרך שבח למקום שמוריד הגשם בזמנו ואינה בקשה על הצורך והדוחק לכ"ש דמהני אם אומרה בשומע תפלה:
Segment 1


'''{{עוגן1|והא}} תני.''' הא דלעיל לא שאל וכו שמחזירין אותו וקס"ד דכשלא הזכירן במקום שתיקנו אותן צריך לחזור. ומשני ר' אבא מרי דבשלא נזכר לאמרן בשומע תפלה קאמר שמחזירין אותו ייבא. אתיא הא כהאי דאמר ר' שמעון בר בא וכו'. בברכות שם לקמן בהלכה ג' בר"ח שאם לא הזכיר מעין המאורע אם עקר את רגליו וכו' ואם לאו חוזר לעבודה כלומר חוזר לשומע תפלה ואומרה ואח"כ לעבודה וכא נמי אם עקר וכו':
מתני' <b>משרבו עוברי עבירה.</b> מפרש בגמרא:


בנינוה היו צריכין למיעבד תענית על הגשמים והיה הזמן אחר הפסח ובאו ושאלו לרבי היאך יתנהגו ואמר להן לכו ועשו התענית ובלבד שלא תשנו מטביעה של התפלה בענין השאלה:
Segment 2


'''{{עוגן1|היכן}} הוא אומרה.''' ובאיזה מקום יקבע השאלה ומפני שרבי אמר להם סתם ובלבד וכו' ונסתפקו בדבר והיה ר' ירמיה סבר מימר אומרה בשומע תפלה דהואיל והזמן אינו לשאלת גשמים עכשיו אלא שהם צריכין לכך הלכך הוו להו כיחיד:
גמ' <b>שהיו מנכשין שדותיהן.</b> דכשנוטלין הכלאים מאליו היה מתנכש:
<b>שהיו נהנין מן הכלאים.</b> שמשליכין לפני בהמתן:


'''{{עוגן1|א"ל}} ר' יוסי לא כן וכו'.''' כלומר שהקשה לו וכי לא כן אמר ר"ז וכו' לעיל דבדיעבד אם לא אמר במקומן מהני הוא שיחזור ויאמר בשומע תפלה אבל לכתחלה לא והרי אמר להן רבי ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפלה והיכי קאמר שלכתחלה יאמרו בשומע תפלה:
Segment 3


'''{{עוגן1|על}} דעתיה דר' יוסי היכן הוא אומרה.''' דודאי בברכת השנים כמו שנוהגין בזמן גשמים לא אמר להן רבי שיאמרו עכשיו אחר הפסח ואם לא יאמרו בשומע תפלה היכן יאמרו:
<b>וכל אשר לא יבא.</b> בעזרא כתיב:
<b>מנין שהיא פטורה מן המעשרות.</b> שביד ב"ד להפקיר שדה שתהא פטורה מן המעשרות:
<b>לא בשביעית.</b> לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ויד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם:
<b>ולא במוצאי שביעית.</b> בשמינית לפי שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור חדש וכדמפרש בסמוך:
<b>וחדש אחד.</b> שחכמים מוסיפין בעיבורם בשביעית וכי אינו פוטרים הפירות ממעשרות ואס"ד הפקר ב"ד אינו פוטר ממעשרות למה יהא מעובר אם עיברוהו בשביעית:
<b>עד כדון שביעית.</b> הניחא שביעית שאין מעברין משום שתי הלחם והעומר וכדפרישית:
<b>מוצאי שביעית.</b> מאי טעמא אין מעברין ואיידי דאייתי להך ברייתא פירשה ולקמן מסיק פירכא לראיה זו דמייתי מינה דב"ד מפקירין:
<b>עד שלא התיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ.</b> שחששו שמא יביא עמהן גוש מארץ העמים שמטמא במגע ובמשא ויטמא טהרות של א"י:
<b>אבל משהתיר ר' להביא ירק.</b> וכ"ש תבואה:
<b>היא שביעית היא של שאר שני שבוע.</b> דלעולם מותר לעבר שהרי לא יאכלו הספיחין שיוכלו להביא תבואה מח"ל:


'''{{עוגן1|בשש}} שהוא מוסיף.''' באלו שש ברכות שמוסיפין בתעניות יכללו שם גם לשאלת גשמים:
Segment 4


'''{{עוגן1|עד}} כדון צבור שיש לו שש.''' עד כאן בצבור שהם נוהגין באלו שש ברכות אבל יחיד שמתפלל בפ"ע בזמן התעניות לא תקנו לו שש ברכות אלו היכן הוא אומרה באותו הזמן לשאלת גשמים וקאמר ר' חיננא לא כן אמר ר"ז וכו' בפ"ד דברכות בהל' ד' יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו נמי צרכיו הם ואפי' לר' יוסי שהקשה לר' ירמיה על שאמר יאמרו בשומע תפלה היינו לצבור דוקא הוא דאמר אבל יחיד הואיל וצרכיו הן יאמר בשומע תפלה:
<b>שהיו השנים כתיקנן.</b> וישראל שרוין על אדמתן ובהמ"ק קיים אבל בזמן הזה שאין בה"מ קיים והארץ ביד עכו"ם אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע דלעולם מעברין אפי' בשביעית:
<b>אין מן הדא וכו'.</b> אדלעיל קאי דר' יונתן דייק דהפקר ב"ד פוטר מן המעשר וקאמר ר' אבון דמהא ליכא למשמע דמדאורייתא מוסיפין חדש העיבור אלא דבשביעית מדחין אותו ואם עיברוהו עשו כדינא דאורייתא ועברו אתקנת חכמים:
<b>שמרהו.</b> שיבא החודש הזה בחידושו ולולי הוספת החדש הזה היה חג פסח לפעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים:


'''{{עוגן1|תני}}.''' בברייתא:
Segment 5


נתפלל בימות החמה או בימות הגשמים ואינו יודע מה הזכיר אם הזכיר גשם או לא:
<b>והיידא אמר דא.</b> והיכן אמר דבר זה דב"ד פוטרין מן המעשרות:
<b>גדיש שלא לוקט.</b> מתני' היא בריש פ"ה דפיאה וה"פ מי שאסף והגדיש את העומרים למקום אחד בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט:
<b>כל</b> השבלים. <b>הנוגעות בארץ הרי הן של עניים.</b> דספק לקט הן:
<b>ה"ג דב"ש היא ברם כבית הלל עניים מעשרין ואוכלין אמר ר' יוסי שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה משום קנס.</b> וה"פ מתני' אתיא כב"ש דאמרי הפקר לעניים הפקר ולפיכך פטורין מן המעשר אבל כבית הלל אין לו דין לקט וחייבין במעשרות ורבי יוסי אמר שמענו שאפילו כב"ה אתיא מתני' דכיון דקנסו רבנן והפקירו השבלים שנוגעות בארץ הרי הוא כהפקר ב"ד ופטור מן המעשרות:


'''{{עוגן1|כל}} שלשים יום.''' הראשונים חזקה מה שהוא למוד ורגיל הזכיר וא"כ בימות החמה צריך הוא לחזור ולא יזכיר גשם וכן בימות הגשמי' במקום שאין מזכירין טל בימות החמה א"כ חזקה שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם וצריך לחזור ולהזכיר גשם:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|מכאן}} ואילך.''' לאחר שלשים יום חזקה מה שצורך לפי הזמן הוא הזכיר וא"צ לחזור:


'''{{עוגן1|שני}} ימים של גליות.''' דספק הוא אם היום שמיני הוא וצריך להזכיר גשם או שמא שביעי הוא או יו"ט הראשון של פסח ספק אם היום יו"ט וצריך להפסיק ושלא להזכיר:


'''{{עוגן1|מזכיר}} שחרית.''' בשחרית אינו מזכיר טל אלא מזכיר גשם ואינו מזכיר במוסף גשם דשמא יו"ט הוא וכן בשמיני של חג מזכיר הוא גשם דשמא י"ט הוא וצריך להתחיל להזכיר גשם:
Segment 1


'''{{עוגן1|מנחה}} בשחרית וערבית במוסף.''' כלומר ובמנחה הוא חוזר ונוהג כמו בשחרית וביו"ט הראשון של פסח אינו מזכיר טל אלא גשם ובשמיני של חג אינו מזכיר גשם כמו בשחרית וערבית:
מתני' <b>שולחנות.</b> שם לשלחן שלפני השלחני שמקבל עליו וכן קורין החלפני שלחני בכל המשנה:
<b>במדינה.</b> בירושלים וי"מ בכל ערי ישראל חוץ לירושלים והיו מחליפין מחצית השקל לכל מי שצריך:
<b>ישבו במקדש.</b> לפי שהיה הזמן מתקרב היו יושבין במקדש כדי שימהרו להביא ולי"מ במקדש היינו בירושלים:
<b>התחילו למשכן.</b> ומוציאין העבוט מביתו של מי שלא הביא שקלו:
<b>לוים.</b> לאפוקי ממ"ד כל דעבר על פקודייא:
<b>אבל לא נשים.</b> ונתנו איש כופר נפשו כתיב ולא אשה:
<b>ולא עבדים.</b> דילפינן לה לה מאשה:
<b>וקטנים.</b> אפילו הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים:
<b>שוב אינו פוסק.</b> אביו מלשקול בשבילו שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגדל ולא תפסוק:
<b>ואין ממשכנין את הכהנים.</b> אע"פ שחייבין במחצית השקל:
<b>מפני דרכי שלום.</b> מפרש בגמ':
<b>כל כהן ששוקל אינו חוטא.</b> ואע"פ שאינו חייב לשקול וסד"א אם שוקל נמצא קרבן ציבור קרב משל יחיד קמ"ל דאינו חוטא לפי שהוא מוסרו לציבור לגמרי:
<b>לעצמן.</b> להנאתן ולא היא דחייבין לשקול אלא שעומר ושתי הלחם לוקחין משקלי ישראל לבדן:


לערב יו"ט הראשון הוא נוהג כמו במוסף בין בפסח ובין בשמיני של חג דממ"נ הוא:
Segment 2


'''{{עוגן1|בגולה}} לא נהגו כן.''' לענין השאלה כדתנן במתני' וכן לענין הזכרה. למ"ד לקמן בהלכה ב' מקום שמזכירין שואלין. אלא עד ששים יום בתקופה של תשרי מתחילין לשאול:
גמ' <b>הא לתבוע תובעין.</b> מן הנשים ועבדים וקטנים דדוקא אין ממשכנין אותן:
<b>הדא דתימר.</b> שתובעין מן הקטנים דוקא כשהביא שתי שערות אע"ג שלא הגיע לכלל שניו:
<b>אבל.</b> אם לא הביא שתי שערות. ולא הגיע לכלל שניו אפי' תובעין לא:
<b>ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות.</b> ויגדיל שיגיע לכלל שניו ל"א ה"ג ולמשכן אין ממשכנין עד שיהיה בן כ'. ולפ"ז ניחא הכל אף הסוגיא דלקמן (הלכה ד'):


'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' בברייתא. וכצ"ל בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לכי המאורע ובספרי הדפוס נתחלף בטעות:
Segment 3


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר בגשם.''' צריך ליזהר שלא יזכיר שלא בעונתו לפי שהוא סימן קללה אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר לפי שהוא לעולם סימן ברכה. אמר ר' יהושע וכו' בעונתו. לפי שבעונתן הן חביבין וכמו בתחיית המתים מזכירין כל ימות השנה ואינה אלא בעונתה כך מזכירין גשמים אף בכל השנה לר"א ואינן אלא בעונתן:
<b>כיני מתניתא.</b> כן צריך לפרש מתני' דדרכי שלום היינו מפני הכבוד לפי שעבודת הקרבנות עליהם וכי היכא דלא ליתי לאנצויי ולי נראה מפני הכבוד היינו שמחוייבים לנהוג בהם כבוד דכתיב וקדשתו ואיסורא ליכא דכיון דתנאי ב"ד הוא על העתיד לגבות הם מחלו להכהנים:


'''{{עוגן1|ותמיה}} אני היך רבנן מדמיי וכו'.''' והיא ר"א:
Segment 4


דלא דמייא דבעי בר נש ייחון מיתייא כל אימת וכולי יומא זמניה הוא אבל לא בעיא בר נש ייחות מיטרא כל אימת. שהרי משיצא ניסן סי' קללה הוא כדתנן סוף פרקין:
<b>י"ב שבטים יתנו.</b> זה בגימטריא שנים עשר והכהנים והלוים בכלל:
<b>כן משיבין חכמים לר"י.</b> דחכמים סוברים דלריב"ז מותר להביא משקלי הכהנים עומר ושתי הלחם שלא נאמר וכל מנחת כהן אלא במנחת כהן יחיד אבל לא במנחה שיש לו בשותפות עם הציבור:
<b>חטאת יחיד מתה וכו'.</b> כמו דמצינו שיחיד חלוק מציבור שחטאת יחיד מתה ואין חטאת ציבור מתה ה"נ איכא לחלק בין מנחת יחיד למנחת ציבור:
<b>וקשיא וכו'.</b> הש"ס לא סיים למילתיה דר' טבי ומקשי עליה א"נ הא דקאמר בסמוך והוא מותיב לון שינוייה הוא וכאלו קאמר אלא:
<b>שאין חטאת וכו'.</b> מתני' היא בפ"ו דיומא:
<b>והוא משיב להן.</b> וכי שקלים לאו נדבת יתיר הן ולמה יביא מהן עומר ושתי הלחם:
<b>כל דעבר בימא יתן.</b> דהיינו כהנים ולויים וישראלים שכולן עברו בים סוף. על הפקודים היינו בין אותן שנמנו לבדן בין אותן שנמנו עם ישראל יתנו תרומת ה' והא דכתיב בפ' ואלה פקודי וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' דשמעינן דהכהנים ולויים לא נתנו היינו בתרומת האדנים אבל בתרומת שקלים לקרבנות ציבור הושוו כולן:
<b>כל דעבר על פיקודייא.</b> וכהנים ולויים לא עברו במניין לפני משה אלא הוא הלך לפתחי אהליהם ומנה אותן:


'''{{עוגן1|אמרו}} לו א"כ לעולם יהא מזכיר.''' ופריך הש"ס מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר וכו' דאיתפלגון וכו'. וה"פ דהרי לר"א דקאמר מזכירין הגשמים לעולם וטעמיה דאבעונתן קאי והוא כמספר שבחו של המקום ב"ה שמוריד הגשם בעונתו א"כ קשיא לסברא דידיה אמאי אנחנו מזכירין גאולה כל יום ואומרים גואל ישראל הא איהו הוא דקאמר שהגאולה היא תלויה בישראל לבדם ואם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם והשתא לדידי' לא שייך לומר גבי גאולה כמו בגבורת גשמים שמספר בשבחו של מקום הוא שהרי הדבר בישראל עצמם הוא תלוי וקשיא דר"א אדר"א וכן קשיא לר' יהושע דקאמר כמתמיה וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם חלילה אלא סוף סוף הקב"ה ירחם עלינו ויגאל אותנו וא"כ קשיא לסברא דידיה אמאי מהדר לר"א א"כ לעולם יהא מזכיר יזכיר ויזכיר דהא עכ"פ בעונתו מוריד הגשם הוא ושייך שפיר שמספר בשבחו של מקום הוא כמו בברכת הגאולה לדידיה. ולא משני מידי להאי רומיא דדידהו אדידהו:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|ולא}} בכסף תגאלו.''' דמשמע לא במעשים טובים ולא בתשובה:


'''{{עוגן1|מה}} עביד ליה ר"א.''' להאי קרא וקאמר תשובה וכלומר דר"א מפרש ולא בכסף אמעשים טובים בלחוד הוא דקאמר אבל תשובה עכ"פ צריך:


'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר צרור הכסף וגו'.''' ואצדיקים קאי שיש בהן מעשים טובים:
Segment 1


'''{{עוגן1|מה}} עביד לה ר"א.''' ומשני דנמי תשובה מיהת צריכה ובעתה פירושה בתשובה כמה דאת אמר ועתה ישראל וגו' ויראה היא התשובה:
מתני' <b>קיני זבין וזבות.</b> תורים ובני יונה שזבין וזבות מביאין ובכותים איירי אבל בעכו"ם אין זבין וזבות:
<b>כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידן.</b> דכתיב איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
<b>וכן מפורש על ידי עזרא.</b> כשרצו הכותים לסייען ושלחו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלקיכם השיבו להם לא לכם ולנו לבנות בית בשותפות לאלקינו ולכם אין חלק צדקה וזכרון בירושלים:
<b>קולבון.</b> כלומר דבר קל ומועט שמוסיפים על מחצית השקל כשרוצין ליקח מן השלחני ב' חצאי שקלים בעד שקל שלם:
<b>השוקל ע"י אשה וכו' פטור.</b> כגון שהלוה להם דכיון דפטורין הן לא מחייבו בקלבון ואי לא הלוה להם אלא שפורע בשבילם אפי' שוקל בשביל בר חיובא פטור מן הקלבון כדלקמן:
<b>ואם שקל על ידו וע"י חבירו.</b> בשהלוהו איירי ושוקל שקל שלם מחצית השקל בשבילו ומחצית השקל שמלוה לחבירו חייב קולבון אחד דסבר הנותן מחצית השקל הקצוב בתורה פטור מן הקלבון וב' ששקלו שקל שלם אין נותנין אלא קלבון אחד:
<b>רבי מאיר אומר שני קלבונות.</b> דסובר ר"מ השוקל מחצית השקל חייב בקלבון הלכך שנים ששקלו שקל שלם חייב ב' קלבונות:
<b>הנותן סלע.</b> דהיינו שקל שלם לשלחני של הקדש ונוטל ממנו מחציתו ושקל האמור כאן היינו מחצית השקל:
<b>נותן ב' קלבונות.</b> מפרש בגמ':


'''{{עוגן1|כיון}} שא"ל ר' יהושע.''' לר"א המקרא הזה של דניאל וירם ימינו ושמאלו וגו' דאלמא יש קץ בדבר איסתלק ר"א ושתק:
Segment 2


'''{{עוגן1|מתוך}} חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים וכו'.''' כדדריש מקראי מתוך הקץ. שבא הדא דכתיב ויהי בימים הרבים ההם וגו' שבא הקץ:
גמ' <b>הא לתבוע אין תובעין.</b> מדקתני אם שקלו מקבלין מידן משמע אם שקלו מעצמן מקבלין אבל אין תובעין מהן וקשיא הכא אמרינן שאין תובעין וברישא תנן אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים דמשמע אבל תובעין מיהת:
<b>כאן.</b> רישא איירי בקטן שהביא שתי שערות ותובעין וסיפא בקטן שלא הביא שתי שערות דאפי' תובעין נמי לא:


'''{{עוגן1|ויזעקו}}.''' זהו מתוך צרה:
Segment 3


'''{{עוגן1|כדכתיב}} וישמע אלהים את נאקתם זהו מתוך צווחה.''' ויזכור אלהים את בריתו וגו' זהו מתוך זכות אבות וכו' וירא אלהים את בני ישראל זהו מתוך תשבה שראה תשובתם וידע אלהים:
<b>תיפתר.</b> תפרש דמתני' אתיא כמ"ד דכותי כעכו"ם לפיכך אין מקבלין ממנו:
<b>דאיתפלגון.</b> דפליגי:


'''{{עוגן1|מתוך}} הקץ וכו'.''' כלומר וכן לעתיד עתידים לגאול מתוך חמשה דברים הללו כדדריש ואזיל מקראי:
Segment 4


'''{{עוגן1|הוה}} איחטא בלישניה.''' שהיה רגיל לספר לשון הרע ובא לגבי ר' יוחנן להגיד לו תקנתו ולסדרו תשובה:
מתני' בעכו"ם. דוקא הוא דאין מקבלין מידן אבל מכותיים מקבלין:
<b>ותני כן.</b> ותניא נמי הכי:
<b>אדם.</b> כי יקריב מכם קרבן ודרשינן אדם לרבות את הגרים וקשיא למה לי קרא תיפוק ליה דלא גרע מעכו"ם דאיתרבו מאיש איש שנודרים נדרים ונדבות אלא לאשמועינן דהא דכתיב מכם למעט מומרים דוקא מומרים מישראל אבל מגרים אפי' ממומרים מקבלין והכי קאמר מכם בכם חילקתי אבל בגרים לא ואי לא כתיב אדם ה"א בכם חילקתי ולא באומות כדאיתא פרק קמא דחולין והשתא מכותים אף על פי שחזרו לסורם מקבלין מהן. וא"ת הא אדם גבי נדבה כתיב וע"כ לומר דשקלים לנדבה דמיין אם כן למה אין מקבלין מעכו"ם דהא כתיב איש איש י"ל דכתיב גבייהו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה:
ופריך <b>מתני' פליגא וכו'.</b> כלומר סיפא דמתני' קשיא לר"א:
<b>וכי יש קיני זבים בעכו"ם.</b> הא בני ישראל כתיבי בפרשה אלא ודאי דסיפא בכותים שהיו גרים וכיון שחזרו לסורם קא משמע לן דאין מקבלין מהן וקשיא רישא בעכו"ם וסיפא בכותים:
<b>ומשני והא כיני.</b> כלומר יהי כן רישא בעכו"ם וסיפא בכותים:


'''{{עוגן1|איזיל}} תהי בך.''' תתחרט על מעשיך שעשית ולהבא לך ולעי באורייתא ותנצל מלה"ר דכתיב מרפא לשון עץ חיים היא התורה:
Segment 5


'''{{עוגן1|משא}} דומה.''' ומצאו כתוב משא דומי כמו רומי:
<b>בתחלה.</b> בתחלת הבנין אין מקבלין מהן שום דבר דשמא לרפיון המלאכה מתכוונים:
<b>ובסוף.</b> לחזק את בדקיו:
<b>ה"ג מקבלין מהן דבר שאינו מסויים ואין מקבלין מהם דבר מסוים.</b> וה"פ דבר שאינו מסויים כגון מים ומלח ודבר מסויים דבר שנראה בעין אין מקבלין מהן דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו:
<b>הקדש נדבה לבדק הבית.</b> ולא מפליג בין תחלה לסוף ובין דבר מסויים לשאינו מסויים:
<b>ה"ג ובלבד דבר מסוים.</b> וה"פ ברייתא איירי דוקא בדבר מסויים:
מתני'. דפ"ק דערכין קשיא על רשב"ל:
<b>הכל שוין וכו'.</b> ברישא תנן עכו"ם רמ"א נערך אבל לא מעריך רי"א מעריך אבל לא נערך זה וזה מודים שנודרין ונידרין ונודרין היינו דמי פלוני עלי ונידרין דמי עצמו עלי או שאמרו אחרים דמי פלוני עלי והכל לבדק הבית שמעינן דמקבלין מהן:
<b>ומשני פתר לה.</b> הא דנודרין ונידרין היינו עולות אבל לבדק הבית לא:
ופריך <b>הניחא נודרין.</b> איכא לאוקמי בעולה אלא נידרין ליכא למימר בעולה דאם הישראל מדירו שיתן עולה מי ישמע לו העכו"ם:
<b>ומשני לא בשאמר הישראל וכו'.</b> וה"ז כאלו הישראל מדירו שהרי ע"י נדר. הישראל הוא מתחייב:
ופריך <b>ואינו מביא.</b> העכו"ם עם העולה נסכים בתמי' וכיון שצריך להביא נסכים אי אפשר שלא יהי' מותר ותנן לקמן מותר הנסכים לכלי שרת:
<b>ומשני נמצא מביא דבר מסויים.</b> כלומ' וליטעמך הא אף לר' יוחנן קשיא הרי מביא דבר מסויים דכלי שרת דבר מסויים הן:
<b>התיב ר"י בר' בון.</b> לתרוצי לרבי יוחנן:
<b>וערכין לא לבדק הבית אינון.</b> בתמיה ותיקשי לך מתני' גופא:
<b>היך מה וכו'.</b> ע"כ לומר דהתם לא מיקרי דבר מסויים כיון דלבו לשמים כלומר לגבוה ואנן לבדק הבית יהבינן ליה ה"נ במותר הנסכים כיון שהוא נותנן להקריבן לגבוה וממילא ניתותרו ויהבינן להו לבדק הבית לא מיקרי דבר מסויים:
<b>מה עבד לה רשב"ל.</b> דערכין ומותר נסכים לדבר שאינו מסויים מיהא דמיין דקאסר רשב"ל:
<b>נבנות בית וגו'.</b> דדוקא אבנין הבית קפיד קרא אבל אכלי שרת וה"ה שאר צרכי הבית לא קפיד קרא:
<b>מעתה.</b> דקאמרת כיון דכתיב לבנות בית אבנין הבית קפיד קרא א"כ ה"ה לצרכי ירושלים אין מקבלין מהן כדכתיב שאין להם חלק בירושלים:


'''{{עוגן1|אלי}} קורא מפני שעיר.''' מפני מעשה שעיר והוא אדום שעושין לי קורא לי:
Segment 6


'''{{עוגן1|אלי}} מאיכן נזדווג לי.''' לשמוע בקולי משעיר הוא אדום והוא רומי וכדקאמר רבי יהישע בן לוי אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך היום בגלות אמור לו בכרך הגדול שברומי וכו' וכלומר שבכל מקום שגלו ישראל גלתה השכינה עמהן וכדתני רבי שמעון בן יוחי וכו':
מתני'. דתנן ואלו שחייבין בקלבון משמע דאין לך מי שחייב בשקל שלא יהא חייב בקלבון אתיא כר"מ:
<b>ה"ג דר"מ אמר כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה סבר ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון.</b> וה"פ דרמ"א לעולם חייב בקלבון מן התורה אפי' נותן מחצית שקלו:
<b>כזה יתנו.</b> שהוא נקי מכל סיג שהרי מאש היה והלכך כל השקלים צריכין קלבון שיהא הכסף הנקי שבהם מחצית השקל:


'''{{עוגן1|שומר}} מה מליל.''' דריש לשון מילל:
Segment 7


'''{{עוגן1|אמרו}} לו וגם לילה.''' אתמהא אם יהיה לילה וחשך הגלות לכולם:
<b>ה"ג אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל.</b> וה"פ הגזבר צריך ליקח ממנו שני קלבונות אחד בשביל השקל שהוא מחזיר לו ואחד בשביל השקל שהוא נוטל ממנו שהיה צריך ליתן להשלחני:
<b>דברי הכל היא.</b> אפילו לרבנן צריך ליתן שתי קלבונות אם נתן סלע ונטל שקל קלבון אחד מפני שלא שקל שקל האמור בתורה ואחד מהחצי שקל שמקבל מהגזבר:
<b>ה"ג על דעתיה דרב ג' קולבונות אינון אחד שקל שהוא נותן וכו' ואחד לדבר תורה אתא ר' ירמיה וכו'.</b> וה"פ לרב אליבא דר"מ בנתן סלע ונטל שקל חייב ג' קלבונות אחד לשקל שהוא נותן אלו היה נוטל מהשלחני ואחד לשקל שהוא נוטל שאם מחליפו נותנין לו חצי שקל וקלבון וא' לדבר תור' שהוא צריך להוסיף על חצי שקל של תורה. והרא"פ החליף הגרסאו' והאריך הדברי' ללא צורך והגי' שלפנינו עיקר:


'''{{עוגן1|מה}} טעמא היום אם בקולו תשמעו.''' בכל יום ויום זמנו היא אם תשובו ובקולו תשמעו:
Segment 8


'''{{עוגן1|כי}} שבת היום לה' וגו' חד יום.''' ויתורא דהיום קא דריש דלא ה"ל למימר אלא כי שבת הוא אלא ללמד דבחד יומא דשבת תהיה לה' ואם היו משמרין כתיקנה מיד היה בן דוד בא:


'''{{עוגן1|בשובה}} ונייח.''' של השבת תתפרקון:
תחילתדףכאן א/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} שואלין את הגשמים וכו'.''' הא דפליגי ר"א ור' יהושע לעיל בהזכרה הוא דפליגי אבל בשאלה לומר ותן טל ומטר מודים הן שאין שואלין אלא סמוך לזמן גשמים בג' במרחשוון או בז' בו כדפליגי תנאי במתני' דלקמן:


'''{{עוגן1|העובר}} לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון.''' זה שמתפלל תפלת מוסף מזכיר גשם והראשון המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא הטל במקום שמזכירין כל ימות הקיץ:
Segment 9


בי"ט הא' של פסח הראשון המתפלל תפלת שחרית מזכיר גשם והאחרון המתפלל תפלת מוסף אינו מזכיר גשם אלא טל והלכה כר' יהודה:
<b>והן שחלקו וכו'.</b> והוא דהוה השותפות שלאחר חלוקת הירושה שותפת להיפטר ממעשר בהמה דוקא שחלקו הירושה לפי שוויה ולא לקח כל אחד המחצה מן הבהמות שהיו בשעת מיתת אביהן דהשתא ליכא למימר דזהו חלקו דודאי בשעת מיתת אביהם היה מגיע לכל אחד חצי הגדיים וחצי התיישים והשתא קנין הוא שקונה זה מזה והבהמות שישנן בשעת חלוקה פטורין ממעשר מטעם לקוח שהוא פטור והעתידין לבא פטורין משום שותפות:
<b>היא חלקו משעה הראשונה.</b> ושם ירושה עליהן וכשחזרו ונשתתפו הדרא לה שם תפיסת הבית כמעיקרא והבהמות שהיו בשעת חלוקה [אינן] פטורין משום לקוח והעתידין לבוא חייבין דלאו כשותפין הן:
<b>כלקוחות הן.</b> דאין ברירה והיו מעיקרא לקוחות והשתא שותפין:
<b>כהאי דתנינן תמן.</b> בבכורות פ"ט:
<b>הלקוח.</b> או שניתן לו במתנה:
<b>ופטורין ממעשר בהמה.</b> איירי בשחלקו וכו' וכדפרישית במתניתין:
<b>ולמה לית אנן אומרין.</b> ארבע דינים חלוקים בדבר:
<b>בזה ובזה.</b> בקלבון ובמעשר בהמה:
<b>היך עבידא.</b> כמו היכי דמי:
<b>ה"ג חלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו את הבהמה ולא חלקו את הנכסים פטורין בזה ובזה.</b> וכ"ה בבכורות פ"ט. והכי פרושו חלקו את הנכסים וחזרו ונשתתפו ולא חלקו בבהמה דגבי קלבון הוו כשאר שותפין וגבי בהמה הוו כתפיסת הבית:
<b>הן הן עיקר נכסיו.</b> ואף על פי שחלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה פטורין מקלבון:
<b>רבי שמי.</b> פריך וכי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה הואיל ולא חלקו נאמר שיהיו פטורין מן הקלבון אע"פ שלא נתנו שקליהן מן ירושת אביהן ואע"פ שהבהמות הן עיקר הנכסים אין לפטרן. כך למדתי ממגדל עוז בשם הר"מ מקוצי ודלא כהרא"פ ודבריו תמוהין:
<b>לא שנייא היא.</b> שאני הכא שהוא נותן סלע שלימה מאותן המעות שהיו מגיעין על חלקו הלכך הרי היא כאלו לא חילקו:
ופריך <b>מעתה.</b> לדבריך שעיקר הטעם שפטורים לפי שהוא נותן הסלע השלימה מה שהוא מגיע על חלקו אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו יהיו פטורין ואנן לא תנן הכי:
<b>היא שני אחין וכו'.</b> כלומר אין חילוק כל שבא מכח ירושה הרי הוא כתפיסת הבית אע"ג שאינן בירושה דאורייתא ולא שקל החותן בשבילם ויש פירושים אחרים בשמועה זו וזהו הנ"ל לפום פשטא דשמעתתא:


'''{{עוגן1|עד}} אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח.''' והא דקאמר לעיל האחרון בי"ט הא' של פסח אינו מזכיר גשם ואם שאין מזכירין מכ"ש שאין שואלין מסיק התם בגמרא תרי תנאי ואליבא דר' יהודה. והכא בגמרא נמי משני דברישא הוה אמר בשם גרמיה עד שיעבור הפסח והדר ביה בתינייתא וקאמר כר' יהודה ב"ב כדגרסינן להא ברישא דמתני':
Segment 10


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|א"ר}} יוחנן הלכה כר' יודה שאמר משום ר' יודה בן בתירה.''' זהו כר' יהודה דרישא דמתני' ושנינו בברייתא דמשום ר"י בן בתירה אמר הכי העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג האחרון מזכיר:
<b>שולחנין.</b> שגבו השקלים במדינה כמ"ש הרמב"ם הן נטלו אותן בשכרן:
<b>להוצאת דרכים.</b> להביא השקלים לירושלים:
<small>סליק פרק ראשון</small>


'''{{עוגן1|טעמא}} דר' יודה.''' דהרישא דקאמר דהראשון אינו מזכיר:
Chapter 2


'''{{עוגן1|כדי}} שיצאו המועדות בטל.''' מפני שהטל סימן יפה לעולם בין בימות החמה ובין בימות הגשמים ויש להזכירו במועדים לסימן יפה ולפיכך אין להזכיר גשם ולהפסיק מטל בשחרית של יו"ט האחרון כדי שיזכיר הטל היום האחרון של המועדות והלכך נמי בראשון מהמועדים והוא י"ט הראשון של פסח אין האחרון מזכיר גשם אלא טל ונמצא המועדות מתחילין ויוצאות בטל:


'''{{עוגן1|מחלפה}} שיטתיה דר' יודה תמן הוא אמר.''' ברישא דהמתני' העובר לפני התיבה וכו' ובי"ט הראשון של פסח וכו' האחרון אינו מזכיר:


'''{{עוגן1|והכא}} הוא אומר הכין.''' בתמיה דעד שיעבור הפסח שואלין ואם שואלין מכ"ש שמזכירין. ומשני חדא בשם גרמיה וכו':
Halakhah 1


'''{{עוגן1|ולא}} ידעין.''' אנחנו הי דא בשם גרמיה וכו' ופשיט לה מן מה דאמר רבי יוחנן וכו' ומפרש עלה טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל א"כ הדא אמרה קדמייתא וכו' כלומר בתחלה היה שונה בשם עצמו עד שיעבור הפסח ובתינייתא הדר ביה ושנה בשם ר"י בן בתירה כברישא דמתני'. ואם נפרש קדמייתא היא הרישא ותינייתא היא הסיפא א"כ צריך להחליף הגירסא קדמייתא בשם ר"י בן בתירה דעלה הוא דקאמר ר' יוחנן טעמא דר' יודה וכו' ותינייתא בשם גרמיה:


'''{{עוגן1|בעון}} קומוי.''' דר' יוחנן או דילמא נימר דכאן ברישא דהמתני' להזכיר הוא דקאמר ר' יודה וכאן בסיפא לשאלה:


'''{{עוגן1|אמר}} לון.''' ר' יוחנן הלכה מקום שמזכירין שואלין ואם פסק מלהזכיר ודאי אין שואלין:
Segment 1


'''{{עוגן1|ואמר}} עוד אנא היא צריכה לי.''' עדיין אני מסופק בדבר זה אם יש לחלק בין הזכרה לבין שאלה:
מתני' <b>מצרפין שקלים לדרכונות.</b> בני העיר שקבצו שקליהם יכולין להחליפן בדרכונות והוא מטבע של זהב להקל מעליהם משאוי הדרך:
<b>שופרות.</b> תיבות שפיהן צר למעלה ומרחיב והולך כעין שופר כדי שלא יוכלו ליטול מהן כלום והיו עומדין בעזרה וכל אחד מביא שקלו ונותן בו:
<b>במדינה.</b> בירושלים ולדברי הרמב"ם בשאר ערי ישראל:
<b>ששילחו את שקליהן.</b> ביד שליח להוליכם ללשכה:
<b>אם נתרמה התרומה.</b> שהיו רגילים לתרום מהקופות לצורך הקרבנות והיו תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שיהיה חלק הקרבנות אף לאותן שעדיין לא שקלו:
<b>נשבעין.</b> שלוחים לגזברים דהואיל ונתרמה התרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הרי נעשו כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה התרומה עליהן וכשנגנבו או אבדו ברשות הגזברים נגנבו או אבדו הלכך נשבעים השלוחים לגזברים ונפטרים ואע"ג דאין נשבעין על ההקדשות בגמרא מתרץ לה:
<b>ואם לאו.</b> שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה התרומה ברשות הבעלים אבדו הלכך נשבעין לאנשי העיר:


'''{{עוגן1|ובסופא}}.''' ולבסוף את מציית ליה. לשון לחן ודחק שלחצת אותו לומר לך האמת ואמר לא שנינו הלכה מקום שמזכירין שואלין וכן ר' חייה וכו'. ואמר הכי בהדיא משמיה דר' יוחנן:
Segment 2


'''{{עוגן1|בכנישתא}} דבולי.''' מקום הנקרא בולי. א"נ בולי לשון חשיבות הוא כמו שנמצא זה בכמה מקומות בש"ס והבהכ"נ שהחשובים נכנסים בו היה:
גמ' ופריך <b>ויעשו אותן מרגליות.</b> כלומר יקנו מרגליו' בעד השקלים ולא יצטרכו להוצאת הדרכים:
<b>ומשני שמא תיזול המרגליות.</b> ויפסיד ההקדש:
<b>כהאי דתנינן תמן.</b> בכורות פ"ח:
<b>וכולן נפדין וכו'.</b> כלומר וכל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים שהבא לשקול מחצית השקל צריך שיתן אותו כסף נקי מטבע מצוייר ולא שוה כסף ותני ושייר דאף מעשר שני והראיון אינן אלא בכסף ולא שוה כסף:
<b>ואין פודין.</b> מעשר שני בכלים:


'''{{עוגן1|והא}} תנינן.''' במתני' דלקמן בג' במרחשוון שואלין את הגשמים והיכי אמרת במקום שמזכירים שואלין הא בג' במרחשון אין מזכירין:
Segment 3


'''{{עוגן1|בשעת}} המקדש שאני.''' דהוי עולי רגלים ואין מזכירין ושואלין עד ג' במרחשון שלא יטרדו בחזירתן מחמת הגשמים:
<b>מתניתין.</b> דתנן שהיו שופרות במדינ' דוקא דתקלין חדתין לשקלים של שנה הבאה אבל לשקלים הישנים מי שלא שקל אשתקד לא היה שופרות במדינה אלא צריך להביאן למקדש:
<b>ותני כן.</b> ותניא נמי הכי:
<b>עתיקין במקדש.</b> כדתנן לקמן פ"ו וגירסת הרמב"ם נראה ותני כן עתיקין במקדש ועתיקין במדינה ולשון קושיא היא וכי תנן הכי:
<b>מתניתין.</b> דתנן נגנבו או שאבדו נשבעין ופטורין מלשלם דוקא בשומר חנם איירי:
<b>אבל בשומר שכר.</b> אינו בדין זה אלא משלם בגניבה ואבידה ואינו נשבע:
<b>ליסטים מזוין.</b> גנב מזויין דאונס הוא ולשמירה זו לא קבלו עליהם:
<b>ברם כמ"ד וכו'.</b> אבל למ"ד אין תורמין על הגבוי אפילו נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר והן שוקלין אחרים תחתיהם:


'''{{עוגן1|לפי}} שבעולם הזה וכו'.''' הובא זה לעיל בפ"ו דשקלים בהלכה ב' וע"ש. ומשום דמביא במתני' קרא ויורד לכם גשם וגו' מייתי לה כדדריש מיניה ר' יוסי שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום:
Segment 4
תחילתדףכאן א/ג
מתני' בג' במרחשון שואלין את הגשמים ומתחילין לומר ותן טל ומטר בברכת השנים:


'''{{עוגן1|רבן}} גמליאל אומר בשבעה בו.''' שהוא ברוב השנים ט"ו יום אחר החג:
<b>דר"ש היא.</b> הא דתנן דהשומרים נשבעין אתיא כר"ש:
<b>דאר"ש.</b> במסכת שבועות קדשים שהמפקיד חייב באחריותן כדידיה דמיין ה"נ כיון דחייבין בני העיר לשקול תחתיהן לאו כהקדשות נינהו אבל לחכמים אין כאן שבועה דאין נשבעין על ההקדשות:
<b>משום שבועת תקנה.</b> מדאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתיקון לה שלא יזלזלו בשמירת ההקדשות:
<b>ה"ג ע"ד דר"י ניחא נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר משום שבועת התקנה אלא לר"א נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן הדא היא דר"ש אלא נשבעין לגזברין גזברין מאי עבידתייהו.</b> וה"פ לר"א כיון דאין הגזברין חייבין באחריות שקלים אלו א"כ הקדשות נינהו ואין נשבעין על ההקדשות כאלו לכ"ע:
<b>ומשני נשבעים לבני העיר.</b> ליטול שכרן במעמד הגזברין מפני שההפסד על ההקדש:
<b>אע"פ שקיבלו וכו'.</b> אדר' יוחנן קאי דקאמר דשבועה זו תקנת חכמים היא שאין הקדש יוצא בלא שבועה הלכך אפילו קיבלו אנשי העיר עליהן ואמרו הואיל ואנו משלמין אין רצונינו שישבע השליח שהוא נאמן לנו אין שומעין להן שאין הקדש יוצא בלא שבועה:


'''{{עוגן1|כדי}} שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת.''' שהוא קצה הצפון של א"י ומאותן שעלו לרגל וחוזרין לבתיהם שלא יטרידום הגשמים והלכה כר"ג. וכל זה דוקא בא"י אבל בגולה אין שואלין עד ששים יום לתקופת תשרי וביום ששים מתחילין לשאול הגשמים:
Segment 5


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתניתא}} דר"מ דתני.''' בתוספתא פ"ק איזו היא רביעה ראשונה ר"מ אומר הבכירה בשלשה במרחשון והבינונית וכו' ר"י אומר הבכירה לשבעה והבינונית בשבעה עשר וכו'. וכן הוא בתוספתא:
<b>חייב באחריותו.</b> אפילו לאחר שנתרמה התרומה עד שימסרנו לגזבר:
<b>הקדש ברשות גבוה בכל מקום שהוא.</b> ואפילו קודם שנתרמה פטור:
<b>ובני העיר שוקלין תחתיהן.</b> ואס"ד בי גזא דרחמנא הוא אף קודם שנתרמה יהיו בני העיר פטורין:
<b>ומשני לא עוד היא משום שבועת התקנה.</b> אף זו מן התקנה שלא יזלזלו בהקדשות וישלחו אותן ע"י שליח אלא כל אחד יביא שקלו בעצמו לשם דמצוה בו יותר מבשלוחו:


'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אומר וכו' והאפילה בשלשים יום.''' ובתוספתא גריס והאפילה בר"ח כסליו:
Segment 6


'''{{עוגן1|שכן}} מצינו וכו'.''' שאז היא האפילה ולפיכך מתחילין היחידים להתענות אם לא ירדו גשמים כדתנינן לקמן ולר' יוסי מר"ח כסליו הוא דמתחיל:
<b>תני הראשונים וכו'.</b> אנמצאו או שהחזירום הגנבים קאי דהשתא שניהם לפנינו:
<b>אלו ששילחו בני העיר תחלה.</b> הן הראשונים:
<b>וחורנה אמר.</b> ואידך אמר:


'''{{עוגן1|הכל}} מודים בי"ז שיש בו זמן רביעה.''' שהוא זמן כוכב כימה לשקוע ביום שבו וכו' כדאמרי' בר"ה:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|ולמה}} לא אמר.''' הלכה כר"מ משום דאית תניי תני ומחליף דר"מ לר' יהודה ודר' יהודה לר"מ:


'''{{עוגן1|כמה}} גשמים ירדו וכו'.''' גרסינן להא לעיל בברכות פ' הרואה בהלכה ב':


'''{{עוגן1|בתחלה}} כדי רביעה.''' כלומר בזמן רביעה הראשונה כמו ששנינו לעיל אם ירדו כדי לרבע את הארץ מברכין ולקמן מפרש לה כמה הוא כדי רביעה:
Segment 1


'''{{עוגן1|ובסוף}}.''' ברביעה שניה:
מתני' <b>על ידו.</b> בשבילו והלך השליח ושקלו בשביל עצמו:
<b>אם נתרמה התרומה.</b> קודם ששקל בשביל עצמו:
<b>מעל.</b> דמיד שנתרמה התרומה על העתיד לגבות היה זה השקל שנתן לו חבירו לשקול עליו ברשות הקדש וכשנתנו בשביל עצמו נהנה מן ההקדש ובגמ' מפרש מה נהנה:
<b>השוקל שקלו מן ההקדש.</b> שהיו בידו מעות שהקדישן לבדק הבית וכסבור שהן של חולין ושקל מהן שקלו ונתרמה התרומה וקנה בהמה באותה תרומה והקריבוה אז נתחייב השוקל קרבן מעילה אבל לא קודם לפי שאין מעילה אלא במוציא מן ההקדש לחולין אבל המוציא מהקדש להקדש אף על פי שנהנה אינו מועל אלא אחר שעשה מעשה בהקדש השני:
<b>יאכל כנגדן.</b> בגמרא מפרש לה:


'''{{עוגן1|ושלישית}} כדי שידיחו פני הקרקע.''' כצ"ל וכן הוא בברכות. כדי שיודחו פניה של הקרקע שהיא נמסית מן הגשמים וכמו שהודחו פניה הואי:
Segment 2


'''{{עוגן1|ובסוף}} כדי שתשרה המגופה.''' קס"ד שירדו כל כך כדי שתשרה המגופה של החבית והיינו דמתמה עלה ויש מגופה נשרית במי גשמים שיורדין על הארץ זה דבר שאי אפשר:
גמ' <b>אנן תנינן.</b> ברישא דמתניתין אם נתרמה התרומה ותנאי דבי רבי תנו אף ברישא וקרבה הבהמה ולא פליגי דתנא דידן סמיך אסיפא שמפרש בה מעילת שניהם (והרא"פ הגיה ללא צורך):
<b>ה"ג אר"א דלא כר"ש דר"ש אומר.</b> לקמן ספ"ד:
<b>מיד היה מקבל מעותיו.</b> ר"ש פליג אהא דתנן התם המספק אינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ור"ש סובר דמיד היה מקבל את מעותיו ולא חיישינן שמא יארע בהן פסול ונמצא ההקדש נפסד מפני שהכהנים זריזין הן שאפילו לא קרבה הבהמה אלא שקנו אותה כבר יצאו המעות לחולין ומעל:
<b>וקשיא.</b> אמתניתין למה מעל אילו מי שגנב עולתו של חבירו ושחטה סתם ודאי לבעלים הראשונים מכפרת א"כ ה"נ גבי שקלים כשניתנו ללשכה אינו ניכר השקל של מי הוא והוא נתרם סתם לשם מי שהוא וחוזר השקל לבעלים הראשונים ולמה יהא חייב קרבן מעילה:
<b>במסויים.</b> שניכר וידוע שהוא של שני ואיירי שעשה כמו שעשו של בית רבן גמליאל כדתנן לקמן פ"ג שהיה מתכוין וזורקו לקופה:
ופריך <b>וחש לומר וכו'.</b> למה הוא מביא קרבן מעילה דלמא לא נקנה בהמה משקל זה אלא ניתותר בקופה הגדולה והן שירי הלשכה:
<b>וכי יש מעילה בשירים.</b> בתמיה:
<b>אלא כר"מ וכו'.</b> וכי נוקים סתמא דמתניתין כר"מ דסובר יש מעילה בשיריים ולית הלכתא כוותיה אלא כר"י דפליג עליה:
<b>ומשני עוד היא במסויים וכו'.</b> כלומר כבר אוקימנא לה במסויים וכבית ר"ג א"כ איכא למימר שידוע שמשקל זה קנו בהמה:


'''{{עוגן1|אלא}} רואין אותה כאילו היא שרויה.''' כלומר שיורדין כל כך עד שרואין את הארץ כאילו היא שרויה שיכולין לעשות ממנה מגופת חבית מבלי תוספת מים אחרים:
Segment 3


'''{{עוגן1|ולבסוף}} אפי' כל שהוא.''' דקסבר הואיל וירדו קצת גשמים ברביעה ראשונה הלכך ברביעה שניה אפי' בכל שהוא סגי:
<b>מה נהנה.</b> ולמה תנן שמביא קרבן מעילה דמחי דנהנה דקעביד מצוה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו:
<b>כמי שנהנה.</b> שהציל עצמו בממון ההקדש ונהנה בשקל הזה:


'''{{עוגן1|להפסק}} תענית נאמרה.''' כל אלו השיעורין לא נאמרו אלא לענין הפסק תענית שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כל כך כדאמרו בתחלה וכו' מפסיקין ולא מתענין:
Segment 4


'''{{עוגן1|לא}} מסתברא.''' אלא דלענין ברכה נאמרה אלו השיעורין והשיב לו הן. וחסר כאן:
<b>כל שהוא קדש אין קדושה.</b> אחרת חל עליו הילכך שקל זה ששקל מעות מעשר שני אינו קדוש כלל לשם קרבנות:
<b>כיצד הוא עושה.</b> אם שקל שקלו ממעשר שני או משביעית:
<b>והשאר.</b> מעות הראשונות שנתן לשם מחצית השקל נעשין שקלים שהרי כחולין הן עכשיו:


ובברכות גרסי' דלר' חזקיה השיב דלענין הפסק תענית נאמרו וא"ל ר' חזקיה ולמה אמרת ליה לר' נחום הכין דלענין ברכה נאמרו והשיב לו דהוא נהוג בשיטת רביה כלומר בשיטת רבי שלי אמרתי כן לר' נחום ועל זה שאל ר' מנא זמנו רביה וא"ל ר' חזקיה ר' זעירא הוא רבו וא"ל ר' מנא. אם כן הוא הלא אף אנן אמרין לעיל דר' יוסי בשם ר' זעירא אמר דלענין הפסק תענית נאמרה ולא כרב אדא בר אבימי משמיה:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|שאת}} ממניען זו מזו.''' שאתה מונע טיפה אחת מטיפה אחרת שלא יהו נוגעין זו בזו כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים וגו' והוא לשון מניעה יגרעון כד"א ונגרע מערכך:


'''{{עוגן1|וכמה}} גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה וכו'.''' תוספתא שם:


'''{{עוגן1|מלא}} כלי.''' אם הם ממלאין כלי המחזיק ג' טפחים:
Segment 1


'''{{עוגן1|בתחל'}}.''' ברביעה ראשונה:
מתני' <b>המכנס מעות.</b> כינס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו ואמר כשהתחיל לכנס הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותירו על שקלו:
<b>מותרן נדבה.</b> יפלו לשופרות שבמקדש שעומדין להקריב בדמיהן עולת קיץ למזבח וב"ש לטעמייהו דסברי הקדש בטעות שמיה הקדש:
<b>מותרן חולין.</b> שלא נתכוין זה אלא עד כדי שקלו:
<b>שוין שהמותר חולין.</b> דהוי כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל אביא מהן שקל והמותר יהיה חולין:
<b>אלו לחטאתי.</b> אם כנס מעות ואמר הרי אלו לחטאתי מודו בית הלל שהמותר נדבה:
<b>מה בין שקלים לחטאת.</b> מאי שנא שקלים אם אמר על ידו מליאה מעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין ומ"ש חטאת דמותרן נדבה:
<b>שקלים יש להן קצבה.</b> דכתיב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ובודאי לא היתה כוונתו אלא לשקל אבל חטאת אין קצבה אם ירצה יביא בדמים מרובים ונתפסו הדמים אפילו הן מרובין ומותרן נדבה:
<b>דרכונות.</b> מטבע של זהב ממדי ושויא סלע ומחצה שאז היו צריכין הרבה לעבודת הבית ושקלו הרבה:
<b>חזרו לשקול סלעים.</b> כמשמעו סלע שלם:
<b>טבעין.</b> חצי סלע:
<b>דינרין.</b> רביעית סלע:
<b>ולא קבלו מהן.</b> דרשאין להוסיף אשקל דאורייתא כפי הצורך ולא לפחות ממנו:
<b>אעפ"כ יד כולם שוה.</b> עני ועשיר שוקלין בשוה כפי אשר קבלו עליהן לשקול אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה מביא בסלע וזה בשתים וזה בשלש:


'''{{עוגן1|שורשי}} תאנים רכים.''' הן מתחלחלין ובוקעין אפי' בקרקע קשה כצור:
Segment 2


'''{{עוגן1|א"כ}} מה יעשו שרשי חרוב ושקמה.''' שהן עמוקין הרבה בארך ומהיכן הן שותין:
גמ' <b>מה פליגין.</b> כי פליגי:
<b>במכנס פרוטרוט.</b> פרוטה פרוט' וכדפרישית במתני':
<b>אבל.</b> אם נטל ידו מליאה מעות ואמר אלו לשקלי ויש בו מותר ד"ה מודים שהמותר נדבה:
<b>מה בין וכו'.</b> וקס"ד דר"ש לכ"ע קאמר למלתיה:
<b>מה אנן קיימין.</b> רבי שמעון אהי קאי דקאמר מה בין וכו':
<b>מה עביד וכו'.</b> כלומר ור"י במאי מוקים מתניתין:
<b>פתר לה.</b> למתני' דר"ש אמכנס פרוטרוט אליבא דב"ה קאי מ"ט קאמר מותרן חולין:
ופריך <b>והא תנינן.</b> בסוף פרקין מותר שקלים חולין. וקס"ד דמתניתין אתיא ככולי עלמא:


'''{{עוגן1|לרגעים}} אשקנה.''' לרגע ורגע שתצטרך ולכל מין ומין כפי מה שהוא:
Segment 3


'''{{עוגן1|מלמד}} שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה.''' מסורסת הגי' בכאן. ובברכות גריס להא מקודם א"כ מה ועשו שרשי חרוב וכו'. כלומר לרשב"א דאמר שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. והיינו שפתה מלמעלה בלבד ועלה קאמר א"כ מה יעשו וכו' והוא הגי' נכנה:
<b>נשמעינה מן הדא.</b> כמו תא שמע:
<b>ה"ג אותה השניה רועה.</b> עד שיסתאב ויפלו דמיה לנדבה:
<b>ה"נ אלו לנדבה.</b> יפלו המותר מהן:
<b>האיך אתה אומר אלו.</b> סתמא דש"ס פריך איך קאמרת דהשני לנדבה לא יהא אלא כנוטל הרבה מעות ואמר הרי אלו לשקלי דתנן לב"ה מותרן חולין ולר' ביבי אפילו לב"ש מותרן חולין כ"ש הכא שאמר בטעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין:


'''{{עוגן1|חיסומה}}.''' מלשון המשנה בפי"ו דכלים הסלין של עץ משיחסום ויקנב וכן הרבה במשנה והוא מענין לא תחסום שור:
Segment 4


'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא שם ריש הפרק והגי' מהופכת שם דרשב"ג לרבי ודרבי לרשב"ג:
<b>כשמוען.</b> כמשמען סלעים:
<b>קרטין.</b> רביעית סלע:
<b>מן הדא.</b> הא דאמרינן שבימי עזרא שקלו דרכון שלם שמעינן מהך קרא:
<b>ג' פעמים בשנה.</b> ודרכון הוא סלע וחצי שהן שלשה שקלים:
<b>מכאן שאין מטריחין.</b> נדבות על הציבור יותר מג' פעמים בשנה:
<b>מכאן לג' סאין וכו'.</b> דתנן בפ"ג בג' קופות של ג' סאין היו תורמין את הלשכה ג' פעמים בשנה ילפינן מדאמר עזרא לשלש השקל ג' פעמים בשנה:


'''{{עוגן1|אם}} היתה השנה חסירה.''' כלומר באותה השנה היה חודש תשרי חסר ולפי שבאותו הזמן היו מקדשין על פי הראיה ופעמים היה חסר ולא כסדר העיבור המסור בידינו שתשרי לעולם מלא הוא:
Segment 5


'''{{עוגן1|נותנין}} לה חסרונה.''' כלומר מחשבין הרביעה לפי חשבון של אותה שנה שתשרי חסר הוא ויהיה ט"ו יום אחר החג בח' במרחשוון ור"ג דמתני' שאומר לעולם ט"ו יום אחר החג הוא זמן רביעה ראשונה ושואלין את הגשמים:
<b>לפי שחטאו.</b> בעגל במחצית היום:
<b>וחרנה אמר.</b> ואידך אמר:
<b>גרמסין.</b> שם מטבע שהיתה בימי משה:
<b>שעברו עלי' הדברות.</b> כשחטאו בעגל:
<b>בעשרים כסף.</b> היינו דינרין דסלע ד' דינרין ופדיון בכור חמש סלעים:
<b>טבע.</b> הן שני דינרין חצי הסלע דבנימין לא היה עמהן:


'''{{עוגן1|רבי}} אומר לעולם הולכין אחר.''' סידרה. אחר סידרה של שאר השנים שעל הרוב תשרי מלא הוא ושואלין בז' במרחשון כמו סדר שאר השני':
Halakhah 4


'''{{עוגן1|אם}} היתה השנה מעוברת.''' כלומר ואם באותה השנה עשו החודש מעובר מחשבין והולכין אחר עיבורה:


'''{{עוגן1|ופריך}} מחלפה שיטתיה דרבי תמן.''' ברישא גבי חסירה הוא אומר אחר סידרה שבשאר השנים והכא במעוברת הוא אומר אחר עיבורה ולא כסדר שאר השנים:


'''{{עוגן1|לבסוף}} נצרכה.''' כלומר סיפא דקאמר אחר עיבורה לא ברביעה שבתחלה מיירי שהיא בז' במרחשון אלא לבסוף היא נצרכה בשניה ובשלישית כדקרי להו לעיל לבסוף ובזמן של אותן שהוא בי"ז ובכ"ג או בר"ח כסליו הולכין אחר עיבורה אם החדש שלפניו מלא החשבון הוא לפי אותה השנה:
Segment 1
תחילתדףכאן א/ד
מתני' הגיע שבעה עשר במרחשון ולר"מ כבר עברו שלשה זמני רביעה שהן ג' במרחשון וז' וי"ז כדאמר בהל' דלעיל:


'''{{עוגן1|התחילו}} היחידים.''' והן חכמים שהן מתמנין פרנסים על הצבור כדאמר בגמרא או שהן ראוים להתמנות על הצבור:
מתני' <b>מותר שקלים חולין.</b> אם היתה ידו מלאה מעות ואמר אלו לשקלי מותרן חולין:
<b>עשירית האיפה.</b> מפרש בגמ':
<b>מותר עולה עולה.</b> אם הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו יביא באותן המעות עולה אחרת:
<b>מותר פסח שלמים.</b> מפרש בגמרא:
<b>מותר נזירים.</b> אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו ישמרום עד שיקחו מהם קרבנות לנזירים אחרים ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו המותר לנדבה לקיץ המזבח:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אלו}} הם היחידים וכו'.''' ומתמה הש"ס וכי מכיון שהוא מתמנה פרנס על הצבור הוא מתפלל ונענה והלא הרבה הם שמתמנין ואינם ראוים לכך אלא דבהני איירינן דמכיון שהוא מתמנה פרנס על הצבור ונמצא שהוא נאמן בהתמנות שלו וראוי הוא לזה מסתמא כדיי הוא מצלייא על המטר ומתענייא מהשמים:
Segment 2


'''{{עוגן1|קום}} אמור וכו'.''' כלו' כדאי אתה להתודות על המעשרות הואיל ואתה נאמן להוציא המעשרות כתיקונן:
גמ' <b>עד דאנא תמן.</b> כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל:
<b>הפריש שקלו ומת.</b> מה יעשה בו:
<b>מותר עשירית האיפה שלו.</b> של כהן הגדול שניתותרו מה יעשה בו:
<b>יוליכם לים המלח.</b> לא נהנין ולא מועלין בו:
<b>מה עביד לה ר"י.</b> איך מתרץ למתניתין:
<b>של מנחת חוטא.</b> שמקריב בדלי דלות מותרו לקיץ המזבח דבמקום חטאת הוא אבל עשירית האיפה של כהן הגדול לא מיקרי חטאת לענין זה שיהא מותרו נדבה:


'''{{עוגן1|א"ל}} רבי זכה עמי.''' ליתן לי דבר להתפרנס וא"ל ולא היה לאביך פריטין להניח לך וא"ל לא א"ל גביי אינון מופקדין משל אביך והשיב לו ידעתי מהם אבל שמעתי עליהן דאינון סרקון שהן באו לידו דרך גזילה ואיני רוצה ליהנות מהם. סירקון מלשון סקריקין בפ"ה דגיטין. וא"ל הואיל ואתה נאמן כל כך ולהשיב הגזילה ואם שאינה ידועה היא א"כ כדיי את מצלייא ומתעניא:
Segment 3


'''{{עוגן1|איתחמא}} לרבנן.''' בחלמא:
<b>על דא עליל אבא בר אבא.</b> על הא דמייתי בסמוך הקשה לי אבוה דשמואל דאיהו אבא בר אבא:
<b>דאינון אמרין.</b> שבני בבל אומרים:
<b>ואם מן הצאן קרבנו וכו'.</b> לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן לעיל דפסול א"נ מדכתב לעיל אם מן הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי וא"כ מן הצאן מיותר לדרשא:
<b>התיבון הרי עולה מן הצאן.</b> מנ"ל דקרב דוקא שלמים דלמא קרב נמי עול' א"נ דלמא האי לזבח שלמים למותר עולה דקרב שלמים קאתי וזה נראה יותר:
<b>ומשני דבר שאינו בא אלא מן הצאן.</b> מן הצאן קדריש:
<b>התיבון הרי אשם.</b> דלמא האי מן הצאן במותר אשם כתיב דאשם נמי איל תמים מן הצאן הוא ואינו בא מן הבקר:
<b>דבר הבא מכל הצאן.</b> בכבשים ובעזים כגון פסח לאפוקי אשם דאינו בא מן העזים אלא מן האילים בלבד:
<b>בכל אתר וכו'.</b> בכל מקום אתה אומר מן למעט כגון מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד והכא אתה אומר לרבות פסח שהוא דבר הבא מכל הצאן:
<b>ה"נ.</b> כי מוקמינן ליה בפסח מן להוציא הוא דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי נקבה ומיהו הצאן מכל מין צאן משמע בין כבשים בין עזים ומיעוטא דמן לנקבות אתא ואי לאו ה"א דהצאן הוה מוקמינן ליה לאשם והוה ממעטים ממן שאינו בא אלא מן האילים בלבד:
<b>ואין משנין דבר שהוא לאכילה.</b> כגון פסח בדבר שאינו לאכילה כגון עולה שהיא כולה כליל:
<b>ואין משנין קדשים קלים.</b> דהיינו פסח לעולה שהיא קדשי קדשים:
ה"ג אר"י על דא אמר רבי חנינא:
<b>אלא אם כן.</b> עקרו בשחיטה ששחטו לשם שלמים אבל אם שחטו לשם עולה פסול:
<b>ואני אומר.</b> דכל שלא לשמו בפסח כשר ואפילו שחטו לשם עולה:
<b>לזבח שלמים.</b> קרא יתירא הוא דהוה מצי למיכתב לשלמים:
<b>כל שהוא זבח.</b> כלומר לכל זבח שיזבחנו לשלמים יהיה:
<b>הכי גרסינן משתנה למחשבת פסול או לא.</b> אם שחטו לשם עולה מיבעיא ליה אם אותה המחשבה הפוסלת בעולה פוסלת גם בו או לא:
<b>היאך עבידא.</b> היכי דמי:
<b>מ"מ פסול הוא.</b> דאף אם שחט שלמים לזרוק דמו למחר פסול:
<b>ה"ג שחטו ע"מ להקטיר מבשרו למחר אין תימר וכו'.</b> וה"פ אם משתנה הוא למחשבת פסול אם חישב על העולה להקטיר בשרו למחר פגול ואם אינו משתנה ה"ל כחישב על בשר שלמים להקטיר מבשרו למחר דפסול הוא ולא פיגול:


'''{{עוגן1|פלן}} חמרא.''' המוליך את החמורים הוא יצלי ובזכותו מטרא נחית:
Segment 4


'''{{עוגן1|מה}} אומנך.''' במה אתה מתעסק ומה מלאכתך:
<b>לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה.</b> מיבעיא ליה פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו כשר הוא או פסול:
<b>מכיון שאין לו שם.</b> דלפסח לאו זמניה הוא ולשלמים לא אקדשיה:
<b>נעשה כשוחטו.</b> בשתיקה דתרווייהו לא מהני ואם שחטו בסתם כשר:
<b>אמר ליה וא"כ ואפילו שחטו.</b> בשאר ימות השנה לשמו לזרוק דמו שלא לשמו יהא כשר דליהוי משעה ראשונה כשוחט לשמו ושלא לשמו דכשר:
<b>מאן אמר בשתיקה כשר וכו'.</b> מעיקרא דדינא קשיא מנ"ל למימר דשחט בשתיקה כשר או נאמר בעינן עקירה משום פסח לכך בשתיקה פסול:


'''{{עוגן1|ומה}} טיבו עבדית.''' כלום מעשה טוב בא לידך ועשית:
Segment 5


'''{{עוגן1|חד}} זמן.''' השכרתי חמורי לאשה אחת ומצאתה בוכה על הדרך ואמרית לה מה ליך שאת בוכה והשיבה בעלה שלה חבוש בבית האסירין הוא בשביל החובות ואני רוצה לראות מה לעשות כדי לפדותו ופניתי אני ומכרתי את חמורי ונתתי לה מחיר' ואמרתי לה הרי לך ותפדה בעליך ולא תחטא להרויח מחמת דבר אחר ואמרין ליה רבנן כדיי וכו' שדבר גדול עשית:
<b>והוא שקרבה וכו'.</b> אמתניתין קאי הא דתנן מותר נזיר לנדבה דוקא שקרב החטאת לבסוף שהנזיר מביא ג' בהמות חטאת ועולה ושלמים וכשקרב החטאת לבסוף ה"ל מותר חטאת שהוא לנדבה:
<b>ה"ג אלו הן מעות סתומים כל שדמי חטאת.</b> שמתו בעליהן היו מעורבות בהן ואפילו הפרישו הבעלים בחייהן דמי חטאת מתוכן אפ"ה ה"ל כמעות סתומין וכאלו עדיין הן מעורבין בתוכו וילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין והיינו כרבי זעירא:
<b>ה"ג אלו לחטאת והשאר לשאר נזירות ומת דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלים והשאר רוצה להביא בהן עולה יביא שלמים יביא ומועלין בכולן ואין מועלין.</b> כ"ה בתוספתא פ"ק דמעילה. וה"פ דאין מועלין במקצתן דלמא דמי שלמים נינהו ואין מועלין בשלמים:
<b>ולא אמר אם מת יפלו לנדבה.</b> כמותר חטאת והיינו כרב חסדא:


'''{{עוגן1|פנטקקה}}.''' שם אדם אחד והיה מפורסם בחטא ונראה לר' אבהו שזה יתפלל ויבא מטר. ומטר ירד ושלח אחריו ר' אבהו והביאו וא"ל ומה אומנך והשיב לו ה' עבירות עובר ההוא גברא בכל יום שוכר הזונות להמזנין ומייפה התייטרון הוא המקום של בתי התרטיאות ששוחקין ומרקדין לפני הזונות ומכניס בגדיהן להמרחץ ליפותן ומטפח ומרקד לפני הזונות עד שיבאו המזנין אצלן ומקיש בבבולייא היא כלי זמר א' שמקישין עליו כמו הטנמרא קדמיהון:
Segment 6


'''{{עוגן1|א"ל}} ומה טיבו עבדת.''' אעפ"כ אם בא איזה מעשה טוב לידך ועשית והשיב לו כעין מעשה החמר דלעיל:
<b>שאין לך לחם וכו'.</b> שלא מצינו שיהא לחם קרב בפני עצמו:
<b>שאין לך נזירות באה בלא לחם.</b> דמתחלה כשקיבל נזירות על עצמו נתחייב להביא לחם משל עצמו:
<b>לפום כן.</b> כמו לפיכך:
<b>סברין מימר.</b> סברוה בני הישיבה לומר היינו מותר לחמו היינו מותר נסכיו דשניהן ירקבו:
<b>קדשי קדשים אינון.</b> וקדשי קדשים מותרן נדבה:
<b>אהן דאמרן.</b> הא דאמרן דסובר ר"ח דמותר לחם דוקא הוא דירקב אבל מותר נסכים לא דקדשי קדשים הן:
<b>א"ל יפלו לנדבה.</b> דשקלים לקדשי קדשים באין:
<b>ר"א אומר יפלו לנדבה.</b> ועשירית האיפה קדשי קדשים היא דכתיב בה חטאת:


'''{{עוגן1|ופרוס}} ערסי.''' מפה הפרוסה על המטה:
Halakhah 5


'''{{עוגן1|בטורא}} הוא יהיב.''' בהר על פני השדה הוא נתון לעשות מלאכת השדה:


'''{{עוגן1|אמרין}} ליה אישר.''' כדרך שאומרים לעובדי השדה יישר חילך ולא השיבם כלום ואח"כ כשישב לאכול ולא אמר להן אם תרצו לאכול הכריכה עמדי כדרך ארץ לומר לאורחי':


'''{{עוגן1|מי}} עלל.''' כשנכנס מן השדה לעיר עבר חד מובל קיסין. מוליך משא עצים על חמורו ונתן גלימא שלו על גובה המשא של זה נכנס לביתו:
Segment 1


'''{{עוגן1|ואמר}} לבני ביתו זו אשתו.''' יודע אני שאלו רבנן שבאו לכאן רוצין ניצלי וכו':
מתני' <b>מותר שבויים.</b> אם גבו צדקה לצורך פדיון שבויים וניתותר ישמרום עד שיפדו בהם שבויים אחרים אבל אם פירשו לשבוי זה זכה אותו שבוי במותר:
<b>מותר עני.</b> אם גבו מעות לקנות לו מלבוש וניתותר נותנין המותר לאותו עני:
<b>מותר המתים.</b> אם גבו מעות לצורך קבורת מת סתם המותר לקבורת מתים אחרים אבל למת זה המותר ליורשיו דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו:
<b>יהא מונח עד שיבוא אליהו.</b> מספקא ליה אי מחיל המת זילותיה לגבי יורשיו או לא הלכך יהא מונח:
<b>בונין לו נפש על קברו.</b> פשיטא ליה לר' נתן דלא מחיל הלכך בונים לו מצבה על קברו מאותו מותר שכבר זכה בו המת:


'''{{עוגן1|למה}} איטרפון.''' למה הטרחתם עצמכם לכאן היום הזה:
Segment 2


'''{{עוגן1|מה}} הוינא וכו'.''' וכי צריך אני להסיח דעתי מפעולות אחרים שאני שכור להם ולהשיב על דבריכם:
גמ' <b>גבו לו.</b> לצרכי המת שסברו שאין לו צרכי קבורה ונמצא שיש לו:
<b>מותר המת ליורשיו.</b> ואף זה למותר המת דמיא והרי הוא ליורשיו:
<b>הגע עצמך.</b> אמור לנפשיך דלא דמיין שהנותנין לא כיונו אלא לזכות להמת וכיון שיש לו לא זכה בו המת מעולם ואיך יזכו יורשיו בו הלכך מחזירין אותו להנותנים אם אפשר או מניחין לצורך מתים אחרים:
<b>א"ל.</b> ר' ירמיה בכעס על שהשיב על דבריו הלא אין אתה יודע אלא מה שאמרתי לך ודבר זה לא אמרתי לך ומנא לך להשיב:


'''{{עוגן1|דלא}} הוית גביי אלא פלחי.''' חתיכה אחת שאכלתי וכי הייתי אומר לכם דברי חנופה ואין לבי לכך שהיא סעודה שאינה מספקת:
Segment 3


'''{{עוגן1|א"ל}}.''' מפני מה כשנכנסת להעיר נתת הגלימא על גובה המשא של זה והיה לך לישא עליך והשיב אינה שלי שאולה היא כדי להתפלל בה על השדה ולא לדבר אחר וכי אניח לקרוע אותה כשתהיה תמיד עלי:
<b>אין פודין שבוי בשבוי.</b> אם גבו מעות לצורך שבוי זה אסור לשנותו לצורך שבוי אחר ואפילו השני עדיף מהראשון:
<b>ואין גובין טלית בטלית.</b> אם גבו מעות לקנות בהם טלית זה אסור לשנותו לקנות בהן טלית אחר:
<b>ואין ממחין ביד פרנסין.</b> והן הגבאין לעשות כך לשנות הצדקות למה שצריכין אותן ביותר דמעיקרא אדעתא דהכי ניתנו שאם יצטרכו שישנו אותן הגבאין:
<b>דבריהן.</b> שאומרין דבר הלכה משמן זהו זכרונן:


'''{{עוגן1|מאנין}} צאין.''' בגדים מאוסין ואינן יפין:
Segment 4


'''{{עוגן1|אמרין}} ליה יאות את וכי'.''' ראוי לך להיות מתפלל ונענה שאתה מדקדק במעשיך וזהיר כל כך:
<b>ר"י הוה מסמיך.</b> לפי שבעל בשר היה הוצרך להשען על אדם אחר בהליכתו:
<b>ה"ג הוה מסמיך ואזיל על ר"ח בר אבא.</b> והוה ר"א רואה ר' יוחנן עובר וטמן עצמו בפניו שלא יראנו:
<b>תרתין מילין וכו'.</b> שני דברים רעים עשה ר"א זה שעלה מבבל במאי דטמן עצמו חדא שנראה שאין זה כבודו שישאל בשלומי ועוד גדולה מזו נראה שאינני כדאי לדבר עמו לכך הוא מטמר עצמו:
<b>כך.</b> המנהג בבבל שהקטן אינו שואל בשלום הגדול מפני כבודו של הגדול שהן מקיימין הך קרא ראוני נערים ונחבאו וגו':
<b>א"ל.</b> ר' יעקב מהו למיעבר קמי צלם ששמו אדורא:
<b>א"ל.</b> ר"י מה אתה חולק ליה כבוד שאין אתה רוצה לעבור לפניו בלא תשורה אלא עבור לפניו וסמי עיניו:
<b>א"ל.</b> רבי יעקב א"כ שפיר עביד ר"א דלא עבר לפניך כיון דנהיגין דאין הקטן שואל בשלום הגדול דין הוא שיטמר מפניו:
<b>ועוד עבד וכו'.</b> א"ל רבי יוחנן לר' יעקב ועוד אחת עשה לי ר"א הבבלי הזה שאמר דבר הלכה ששמע ממני ולא אמרה משמי:
<b>בנגר שיש בראשו גלוסטרא.</b> שראשו עב וראוי לשחיקת התומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו אם מותר להשתמש בו בשבת לנעול בו הדלת ר"א אוסר ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:
<b>ה"ג ור"י בן קסמא שמו אמר תמהני אם לא הוה בה"כ זה ע"ז.</b> הרי דאין לכעוס על דברים הנעשים בבהמ"ד:
<b>וחזר ר"י ואמר הכדין מחבריה.</b> וכי מה אתם מדמין נדון שלפנינו להתם דהתם חברים היו ולא היה להם לכעוס אבל ר"א תלמידי הוא ומותר לי לכעוס עליו:
<b>כן צוה יהושע.</b> העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה אפילו מה שאמר סתם שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה אלא שהכל יודעין וכו':


'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוס' פ"ק:
Segment 5


'''{{עוגן1|כל}} אלו שאמרו אוכלין.''' ושותין משחשיכה אוכלין ושותין הן עד שיאיר המזרח וכי':
<b>מאי כולי האי.</b> דקפיד על ר"א שלא אמר הלכה משמו:
<b>ומשני דבעי וכו'.</b> שרצה שיאמרו שמועה משמו אף לאחר מיתתו ואם בחייו לא יאמרו משמו כ"ש לאחר מותו:
<b>שיהא חי וקיים לעולמים.</b> בעה"ז הרי אמר הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא:
<b>רוחשות.</b> נעות:
<b>דובב שפתי ישנים.</b> רישיה דקרא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים:
<b>כומר.</b> כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין והיין נוח לצאת:
<b>דובב.</b> היין רוחש ונע ויוצא למעלה:
<b>קונדיטין.</b> כוס של דבש עם יין ופלפלין:
<b>חמר עתיק.</b> יין ישן:
<b>אע"ג.</b> שכבר עבר זמן מה ששתה עדיין טעמו בפיו ובהא פליגי מ"ד כמאן דשתה קונדיטון בעינן נמי שעשה מעשים טובים בעה"ז כמו שיש בקונדיטין עוד בשמים טובים אבל אמירת הלכה לחוד לא מהני ומ"ד כמאן דשתה חמר עתיק לעולם מהניא ליה אמירת ההלכה שיהו שפתותיו דובבות בקבר:


'''{{עוגן1|ישן}}.''' בלילה ועמד אסור לאכול ולשתות מיד:
Segment 6


'''{{עוגן1|כשלא}} התנה.''' שלא יהא חל עליו התענית עד שיאיר היום אבל אם התנה מותר אפילו ישן ועמד:
<b>ה"ג רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרה וכו'.</b> יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שע"י כן יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו בראיית פנים דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך:
תחילתדףכאן א/ה
<b>אך בצלם.</b> שעומד לנגדו והיינו צלם של רבו יתנהג האיש האומר השמועה:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הגיע}} ר"ח כסליו וכו' ב"ד גוזרין שלש תעניות על הצבור.''' בה"ב ואין מתחילין לגזור תענית בחמישי כדתנן בפרק דלקמן:
<b>ה"ג כתיב רב אדם וכו' זה שאר כל אדם.</b> וה"פ רוב בני אדם יקרא איש תורתו ואינו מקפיד לומר בשם האומרו. ל"א הרב שבאדם כלומר מי שהוא גדול בתורה יקרא כל איש ואיש תורת חסד שהיה על לשונו שיאמרו שמועות משמו מפי השמועה בלבד כן פירש ביפה מראה וראשון נראה לי:
<b>זה ר"ז.</b> שאינו אומר שמועה בשם אדם אלא א"כ נתאמת לו מי אמרה:
<b>ה"ג דאמר ר"ז לית אנן צריכין חוששין לשמעתתיה דרב ששת.</b> וכ"ה בפ"ק דשבת וה"פ אין אנו צריכין לחוש לשמועות שאמר רב ששת בשם הגדולים:
<b>דהוא גברא מפתחא.</b> שעיניו סתומות וכמו שקורין לסומא סגי נהור כך קורין אותו מפתחא לשון פתוח וכיון שאינו יכול לראות האנשים ששומע מפיהם ואפשר שמא איניש אחרינא והוא טועה בטביעת קלא כן פירש בי"מ ולי נראה כיון שאינו רואה אינו יכול לכוון הדברים שהרי אי אפשר לו לאמרה כאילו בעל השמועה עומד לנגדו שהרי לא ראה אותו מעולם הלכך אין סומכין עליו בזה:
<b>ה"ג חכים ר' לבר פדה דאת אמר שמעתא משמיה.</b> וה"פ וכי מכיר אתה לבר פדה שאתה אומר שמועה משמו שמא המגידים לך משמו משקרים. ל"א שמא בר פדה לא אמרה אלא איניש אחרינא אמרה:
<b>א"ל ר"י אמרה משמיה.</b> וחזקתו שאינו משקר:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כל}} תענית שב"ד גוזרין להפסיק.''' מבעוד יום כגון אלו דתנן לקמן עברו אלי ולא נענו ב"ד גוזרין ג' תעניות וכו' ואוכלין ושותין מבעוד יום אין עוברות ומיניקות מתענית בם דחמירא עלייהו להפסיק מבעוד יום ולהתענות כל כך:
Segment 7


'''{{עוגן1|נראין}} דברים.''' הא דקאמר ר' יוחנן דבאלו שב"ד גוזרין להפסיק אין מתענות בם ואיכא למידק מדבריו להאי גיסא ולהאי גיסא או דנאמר דבאלו ג' ראשונות דמתני' דתנינן בה שאוכלין ושותין משחשיכה מתענות בם אף עוברות ומיניקות לפי שאינן מצטערות כל כך. א"נ לאידך גיסא דה"ק ר' יוחנן אפי' אלו השניות דחמירי שמפסיקין בהן אעפ"כ אין עוברות ומיניקות מתענות בם ומכ"ש הראשונות דקילי שאין מתענות בה להכי מפרש ר' שמואל דנראין הדברים דכך הם דהכל לפי צורך השעה דודאי מסתברא טפי לומר דג' הראשונות ג"כ אין מתענות בם והיינו כשגזרו כבר שלא להפסיק כבר הן הן הקודמין וכלו' כשגזרו סתם שלשה תעניות על הצבור וסתמן כבר הוא שלא להפסיק מבעוד יום כדתנן במתני' ואין מתענות בם:
<b>אין דור שאין בו ליצנים.</b> משום דבעי מימר שבדורו של דוד היו ליצנים והוא היה שמח במיתתו לכך מייתי ליה הכא:
<b>אימת יבנה בה"מ.</b> משום דהקב"ה אמר לו רק אתה לא תבנה הבית נמצא חיי דוד מעכבין בנין בה"מ והיו אומרים מתי ימות ויבנה ביהמ"ק:
<b>יבא עלי.</b> לשון שבועה הוא יבא עליו כך וכך אם לא שכדבריו כן הוא:
<b>שמחתי באומרים לי בית ה' נלך.</b> אע"ג שמיתתו תלויה בו כמו שמצינו במשה במלחמת מדין:
<b>והיה כי ימלאו ימיך וכו'.</b> קרא יתירא הוא דה"מ למכתב והיה כי תשכב או כי תלך אל אבותיך והיה כי ימלאו ימיך ל"ל:
<b>ימים שלימים אני מונה לך.</b> אע"ג שע"י אריכת ימיו מתעכב בנין הבית אני ממלא לך שנותיך מיום ליום שמעשיו חביבין לפני הקב"ה מבנין בה"מ:
<small>הדרן עלך מצרפין שקלים</small>


'''{{עוגן1|אבל}} אם גזרו מיד להפסיק.''' כלומר שראו הב"ד שהוא צורך השעה להחמיר על הצבור וגזרו אף על ג' ראשונות להפסיק מבעוד יום אף עוברות ומיניקו' מתענות בם הואיל וצורך השעה הוא ביד ב"ד הוא להחמיר:
Chapter 3


'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' בתוספתא שלהי פרק שני עוברות ומיניקות מתענין בט' באב וביו"כ ובג' תעניות של צבור ושאר תעניות לא היו מתענות. ואלו הן שבע אחרונות הואיל ואריכי הן כולי האי לא גזרו עליהן אעפ"כ וכו'. קתני מיהת דג' הראשונו' והשניות מתענות בם. וקשיא לר' יוחנן דאמר במקום שגזרו להפסיק אין מתענו' אלא לאו דנראין הדברים כדדיייקינן לאידך גיסא דכשגזרו סתם דכבר הוא שלא להפסיק בהא הוא דקאמר שאין מתענות בם והתוספתא מיירי שגזרו מיד להפסיק והלכך אף בג' הראשונות מתענות בם דצורך שעה הוא:


'''{{עוגן1|אתא}} ר' בא וכו'.''' וקאמר בשם ר' יוחנן דלא כן הוא אלא אפי' גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומניקות מתענות בם ודלא כהתוספתא בג' תעניות הללו:
תחילתדףכאן א/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עברו}} אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד וכו' מבעוד יום.''' לפי שצריך להפסיק מבע"י בתעניות הללו:


'''{{עוגן1|אסורין}} במלאכה.''' כדיליף בגמרא דכתיב קדשו צום קראו עצרה מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|ונועלין}} את המרחצאו'.''' הא קמ"ל דרחיצה שאסרו בחמין הוא הא בצונן מותר:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|העושה}} מלאכה בתענית צבור וכו' מ"ט.''' דכתיב קדשו צום קראו עצרה ודריש עצרה כיום הכפורים שנעצרין בו ממלאכה:


'''{{עוגן1|והא}} תני הלילה מותר.''' במלאכה והיום היא שאסור אלמא לאו כיה"כ הוא:
Segment 1


'''{{עוגן1|קיימא}} אבא בר ירמיה.''' תירצא להא משום דכתיב התם אספו עם משעת אסיפת עם הוא כעצרה וזהו ביום שאוספין את העם ולא בליל':
מתני' <b>בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה.</b> שבה היו נותנין כל השקלים ותורמין ממנה ג' קופות כדתנן בסיפא:
<b>בפרוס הפסח.</b> ט"ו יום קודם המועד ובגמרא מפרש:
<b>והן גרנות של מעשר בהמה.</b> ג' פרקים אלו הן ג' גרנות של מעשר בהמה שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר הבהמה שנולדו וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן כך זמנים אלו קובעות לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר אבל קודם הפרק מותר לאכול אע"פ שלא עישר וטעם שקבעו חכמים ג' זמנים אלו וגם במאי פליגי הני תנאי מפרש בגמרא:


'''{{עוגן1|נשייא}} דנהגן וכו'.''' גרסי' להא לעיל פ' מקום שנהגו בהלכה א' עד והוא נוהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו ושם מפורש:
Segment 2


גמ' <b>כל הן דתנינן.</b> כל היכא דתנן פרס פירושו המחצה וה"נ המחצה משלשים יום שקודם המועד שדורשין בהלכות המועד:


Segment 3


<b>מפני שהן פרקי לידה.</b> הא דתנן והן גרנות למעשר בהמה היינו טעמא לפי שבזמנים הללו הבהמות יולדות שיש בהמות שמבכירות לילד קודם פסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שמאחרות עד בין העצרת לחג:
<b>כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים.</b> דכיון דאין זמן לעשר הבהמות עד פרוס הרגלים משהי אינשי בהמתם עד אותו זמן דלא לישחטינהו עד שיעשרם בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות:
<b>שלא יבא לידי בל תאחר.</b> שמתוך שהוא תורם סמוך לרגלים לא ישכח מלהקריבן א"נ אם לא יעשר כל פעם סמוך לרגל כי אם בפעם אחת יעשר כל בהמותיו לא יביא כל מעשרותיו ברגל הראשון לירושלים כי רב ממנו לאכלם ברגל אחד ומתוך כך הוא משהה אותן בביתו ויבא לידי בל תאחר:
<b>כל המשהה טבלו עובר.</b> מפרש דעובר על בל תאחר היינו לפי שהוא משהה טבלו דמיד בפרקי לידה חייב לעשר ואע"ג דקודם הגורן מותר למכור ולשחוט כדתנן בבכורות פרק בתרא מ"מ משהגיע הגורן ויש לו הרבה בהמות ה"ל כטבל מדרבנן א"נ בלשון קושיא קאמר וכי המשהה טבל זה עובר והראשון נראה:
<b>תמן תנינן.</b> בבכורות פרק מעשר בהמה:
ה"ג ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי וכו':
<b>האלוליים.</b> אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב וטעמיה מפרש בסמוך:
<b>עד כאן.</b> עד אלול נמשך שהאחרונות יולדות מן אותן שנתעברו קודם ניסן דבהמה דקה עיבורה חמשה חדשים:
<b>מכאן ואילך.</b> לאחר אלול הן מאותן שנתעברו לאחר ניסן והוה להו חדשות:
<b>לבשו כרים הצאן.</b> מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וה"ק לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות:
<b>אלו הבכירות.</b> שמתעברות מיד:
<b>ועמקים יעטפו בר.</b> ואיכא נמי צאן שמתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר והזריעה ניכרת יפה יפה והיינו בניסן ואע"ג דגם באדר ניכר הזריעה מ"מ באפלייתא אין הזריעה ניכרת יפה אלא בניסן:
<b>אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר.</b> דמפרש יתרועעו לשון רעים וישירו כאילו כתיב יעשירו וקאמר דנעשו ריעים ויעשירו אלו עם אלו:
<b>הואיל ואלו אומרין כך וכו'.</b> רמ"א באחד באלול ור"א ור"ש אומרים באחד בתשרי ואין אנו יודעים הלכה כמאן הלכך יהו האלולים וכו':
ה"ג הא כיצד נולדו לו חמשה באב וה' באלול או ה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין:
<b>ה"ג נולדו לו ה' בתשרי וה' באב מצטרפין.</b> וה"פ ה' באב שלאחר תשרי מצטרפין ואף ע"ג דמפסקי גרנות שתקנו חכמים:
ופריך <b>ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו.</b> שהרי ר"מ ור"ש היו לאחר בן עזאי:
<b>שכן נחלקו עליה אבות העולם.</b> תנאים הראשונים:
<b>ר"י ור"ע.</b> ועליהם אמר בן עזאי הואיל ואלו וכו' ומכריע דבריהם:
<b>זאת אומרת.</b> שבן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע:
<b>אין תימר שר"ע היה רבו של בן עזאי וכי אדם אומר על דברי רבו הואיל ואלו כו'.</b> ומכריע דבריו:
<b>שמע לה מן הדא.</b> שתלמיד חבר היה לר"ע:
<b>אמר לו בן עזאי וכו'.</b> מתניתין בבבא בתרא פרק מי שמת:
<b>אלא שבאת.</b> ולא קאמר שבא:


Segment 4


'''{{עוגן1|ברחיצה}}.''' זעירא בר חמא וכו'. גרסי' להא לעיל ביומא פ"ח בהלכה א' עד אית לך מימר באותו הגוף הקדוש בשוכח. שם פירשתי ועיין עוד במקומו' המציינין שם:
<b>תמן תנינן.</b> בבכורות פרק מעשר בהמה:
<b>כל הנולדים באחד בתשרי.</b> אתאן לר"א ור"ש דאמרו באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה:
<b>מצטרפין.</b> לכנסן לדיר אחד:
<b>לפני הגורן.</b> מאלו שלש גרנות שאין הגורן מפסיק:
<b>לא כחנט.</b> לא כאילנות דאזלינן בהו לענין מעשר בתר חנטה כל שחנטו פירותיו קודם ט"ו שבט מתעשר לשנה שעברה:
<b>ולא כשליש.</b> כתבואה וזתים דאזלינן בהו בתר שליש והיינו כשעת גמרן דמשהביאו שליש ראוין לאכילה ע"י הדחק:
<b>אין תימר כחנט.</b> דאזלינן בהו בתר חנטה ה"ל למתני כל המעוברין מעשרים ותשעה באלול ואילך הן החדשות:
<b>אין תימר כשליש.</b> א"כ אף במעשר בהמה אזלינן בתר גמרן שהן ראוין להקרבה ניתני כל הנולדים עד כ"ב בו. דהיינו הנולדים שבעה ימים קודם ר"ה אבל הנולדים אח"כ אינן ראוין להקרבה בשנה זו דהא כתיב מיום השמיני והלאה תתנו לי:
<b>כשליש עשו אותו.</b> ודקשיא לך ליתני עד כ"ב בו מתניתין ר"ש היא דסובר מחוסר זמן דהיינו קודם שבעה נכנס לדיר להתעשר:
<b>את אמר הדא מילתא.</b> דמתניתין ר"ש היא:
<b>האלוליים מתעשרות בפני עצמן.</b> מאי לאו הנולדים עד כ"ט באלול מיקרי אלוליים וכי אפשר לך לומר דבן עזאי סובר כר"ש ולא כרבנן דפליגי על ר"ש וסברי דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר אלא ודאי הכל אזיל בתר לידה וזה גמרו כמו תבואה ואע"ג שאינן ראויין להקרבה:
<b>כמה דאת אמר וכו'.</b> וכמו דאמרת לרבנן דאותן שנולדו מכ"ב אלול עד ר"ה הן מתעשרין לאחר ר"ה עם אותן שנולדו קודם ר"ה ה"נ לבן עזאי דסובר דאלוליים מתעשרות בפני עצמן מ"מ גורנן לא הוה עד פסח הבא כיון דלדידיה מספקא ליה דלמא מתחיל מאלול ואין להם גורן עד פסח מיהו אז מתעשרין עם האלוליים:
<b>זאת אומרת.</b> מדמצרפינן לרבנן כל הנולדים בתוך השנה שעברו אף ע"ג דנולדים בסוף השנה והם מחוסרי זמן שמעינן דאף בבכור מתחילין שנתו מיום הולדו וימים שהוא מחוסר זמן בהן מצרפינן לשנה:
<b>כל הבכור אשר יולד.</b> תקדיש לה' אלהיך:
<b>הא כיצד.</b> שיקדיש בכור הלא ממעי אמו הוא קדוש אלא ללמד מכי יולד תתחיל למנות קדושתו דשנתו מתחיל מיום שנולד:


נח בכניסתו וכו' דכתיב אתה ובניך וגו' ולא כדכתיב ביציאתו אתה ואשתך וכדלקמן בשעה שאתה רואה חסרון בא לעולם וכו' ולפיכך בזמן תעניות הללו אסורין בתשמיש המטה:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|ששימרו}} יחוסיהן.''' זרעם שלא שימשו בתיבה:


'''{{עוגן1|קלקלו}} מעשיהן.''' בתיבה:


'''{{עוגן1|יצא}} מפוחם.''' שיצא ממנו כוש:
Segment 1


'''{{עוגן1|כלב}} יצא מפורצם.''' שמפורסם הוא בתשמישו לעין כל ונקשר הוא אחר כך:
מתני' <b>תורמין את הלשכה.</b> נוטלין הממון מתוך הקופות הגדולות שתרמו בהן בר"ח ניסן והן היו כל אחת של ט' סאין ובכל מועד היו תורמין מאלו קופות בקופות קטנות של ג' סאין וכתוב על אלו הג' קופות שמחזקת כל אחד מהן ג' סאין א' ב' ג' כדי שיספקו ממנה לקרבנות ציבור עד שתכלה ואח"כ מן השניה ואחר כן מן הג':
<b>יונית כתוב עליהן.</b> היו רגילים ביוונית דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפיותו של יפת ישכון באהלי שם ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו היוונית:
<b>פרגוד חפות.</b> כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה אותו הכפל קרוי פרגוד חפות ואין התורם נכנס עם השפה הכפולה ההיא שלא יחשדוהו שנתן בתוכה ממעות הלשכה:
<b>ולא בתפילין ולא בקמיע.</b> שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות:


'''{{עוגן1|עורב}} יצא משונה מן שאר הבריות.''' שרוקק את זרעו:
Segment 2


'''{{עוגן1|תאיבי}} בנים.''' תשוכי בנים ותאיבים להם:
גמ' <b>כמה הוא שיעורן של קופות.</b> אהא דתנן בפ' מפנין אפילו ד' וה' קופות של תבן וכו' קאי כמה מדות תהא מכילה הקופה:
<b>נלמד סתום מן המפורש.</b> דבמתניתין תנן בקופות של ג' ג' סאין היו תורמין ה"ה קופות דמפנין בשל ג' סאין איירי:
<b>תני בג' קופות וכו'.</b> על אותן קופות שתרמו בהן בראשונה מן הלשכה קאי וכדפרישית במתניתין וקאמר שהן היו של ט' סאין כל אחת ומהן היו תורמין ג' פעמים ג' קופות של ג' ג' סאין כפירוש הרמב"ם:
<b>לומר ליסתפק וכו'.</b> כדפרישית במתניתין:


'''{{עוגן1|ובלבד}} ביום שטבלה.''' אז מותרין הן לפי שעל הרוב האשה מתעברת בליל טבילה:
Segment 3
תחילתדףכאן א/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עברו}} אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הצבור וכו'.''' מנינא למעוטי דטפי לא גזרינן כדאמר בגמרא שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי:


'''{{עוגן1|שבאלו}} מתריעין.''' בשופרות:
<b>תמן תנינן.</b> בשבת פרק המוציא יין כמה הוא שיעורן של כוסות. כוס הנזכר במתניתין כמה שיעורו:
<b>ישנן רביעית של יין האיטלקי.</b> דלכל כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דכל חמרא דלא דרי על [חד] תלת מיא לאו חמרא ה"ה כוס דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי:


'''{{עוגן1|בשני}}.''' של תענית:
Segment 4


'''{{עוגן1|מטין}}.''' שפותחין דלתי החניות במקצת ולעת ערב אבל אין מוציאין הסחורה לחוץ:
<b>מזוג בכמה.</b> יהא חייב מי בעינן רביעית שלם או סגי בכדי גמיעה (בפחות מזה):
<b>מים רי"א כדי מזיגת הכוס.</b> והיינו ג' חלקי רביעית ה"נ במזוג שיעור בכדי גמיעה:
(אמר המגיה ובמסכת שבת כתב הבעל קרבן עדה וז"ל הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס. וה"פ כדרך בני אדם למזוג והיינו רביעית שלם דאי ס"ד בפחות מרביעית א"כ ביין סגי בפחות מרובע רביעית שהרי אם ימזגנו עם מים יהיה לו שיעור חשוב אלא ודאי דרביעית שלם בעינן):
<b>כמה הוא שיעורן של כוסות.</b> אנו שאין ידוע לנו שיעורו של רביעית האיטלקי במה נשער כוס של פסח:
<b>טיטרטון ורביע.</b> מדה ששמה טיטרטון כולה ועוד רביעית המדה הזאת תוסיף עליה ותמצא רביעית של תורה שלם:


'''{{עוגן1|ובחמישי}} מותרין.''' לפתוח כל היום במיני מאכל ומשתה מפני כבוד השבת:
Segment 5


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כבתוך}} ארבעים יום שעשה משה בהר.''' הי"ג תעניות וכל תענית הן ג' ימים כנגד מ' יום שעשה משה בהר ולפי שאינם אלא ל"ט הלכך קאמר כבתוך ארבעים יום ולא ארבעים שלמים:
<b>מהו לשתותן.</b> כל הארבע כוסות בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בינתים:
<b>בהלל.</b> של לילי פסחים אם שמעה בבית הכנסת שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים בבה"כ זכר למקדש שאמרו הלל בשעת עשיית הפסח בבה"מ וקאר"י אם כיוון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד בביתו:
<b>הדא אמרה.</b> זאת אומרת שאם שתאן בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי לרביעי:
<b>מהו לשתותן מפוסקין.</b> פירוש מהו שיהא מותר להפסיק בשתיית כוס אחד כמה פעמים:
ה"ג כלום אמרו שישתה לא שישתכר:
<b>אם שותה הוא מפוסקין אף הוא אינו משתכר.</b> אבל אם ישתה בפעם אחת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע:
<b>מהו לצאת ביין של שביעית.</b> כיון דלא קרינן ביה לכם וקס"ד דארבע כוסות בעינן לכם כמו מצה וכי היכא דאין יוצאין במצה כן אין יוצאין בארבע כוסות או לא:
<b>בקונדיטין.</b> יין שיש בו בשמים:
<b>מהו לצאת מזוגין.</b> יותר מג' חלקים:
<b>והוא שיהא בהן טעם יין.</b> משמע דאפי' עד ששה חלקים מים יוצאין בו:
<b>ה"ג מבושל כדי תבל.</b> צריך שיהא מבושל שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר מדאי לא:
<b>וחזיק רישיה.</b> וכאיב ליה ראשו עד עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך:


'''{{עוגן1|על}} שם שאין מטריחין וכו'.''' לפיכך לא רצו לגזור יותר מכאן:
Segment 6


שאם היו שני דברים וכו' מתריעין עליהן אף יותר עד שיענו מן השמים:
<b>חמתיה וכו'.</b> ראתה אותו אשה אחת משרי ארמיים שפניו מאירין:
<b>חדא מן תלת וכו'.</b> א' מג' דברים אלו בך:
<b>או מלוה בריבית.</b> שאין לו דאגת פרנסתו:
<b>או מגדל חזירין.</b> שמרויח הרבה:
<b>אלא אילפני שכיח לי.</b> תלמודי מצוי בידי. ל"א שמצוי לו לחדש דברים בתורה והן מאירין פניו:


'''{{עוגן1|ולמה}} באלין תרתין מילייא.''' כלומר ולמה דוקא אם הגובאיי הוא אח"כ עם עצירת גשמים ולא אם היה דבר אחר עם עצירת גשמים:
Segment 7


'''{{עוגן1|שיערייה}} רבי.''' שערוריה רבה וצרה כפולה הוא אם אלו הן ביחד:
<b>חמוניה.</b> ראו אותו:
<b>אשכח רבי אבהו.</b> מציאה לכך פניו צהובין:
<b>תוספתא עתיקתא.</b> תוספתא ישנה שלא ראה אותה מימיו מצא וראה בה דברים חדשים ושמח בה:


'''{{עוגן1|פותח}} אחד ונועל אחד.''' בחנויות שיש להן ב' דלתות וזהו מטין דקתני:
Segment 8


'''{{עוגן1|ובחמישי}} וכו'.''' ובעי הש"ס מה הוא דמותרין מפני כבוד השבת אם פותח אחד ונועל אחד כל היום ובזה הוא יותר על השני שאינו מותר אלא עם חשיכה או דלמא פותח את שניהם בחמישי קאמר. ולא איפשיטא:
<b>לוג דאורייתא.</b> לוג הכתוב בתורה:
תחילתדףכאן א/ח
<b>תמונתא וכו'.</b> מדה הישנה שמודדין בה המורייס בצפורי:
מתני' עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ובמתן ובבנין ובנטיעה ודוקא בבנין של שמחה כגון בית חתנות או שעושה ציור וכיור בביתו שאינו דבר הצריך אבל בונה ומתקן הוא את ביתו כדקאמר בגמרא אבל אם היה כותל גוהה ונטה ליפול סותרו ובונהו:
<b>חכים אנא לה.</b> מכיר אני המדה הזאת ודבית רבי ינאי מודדין בה דבש. ה"ג ודבית רבי ינאי:
<b>חצי שמינית.</b> מדת טבריה הישנה היא רביעית של תורה:
<b>הדא דידן הוות.</b> מדה שהיתה לנו מקדמית:
<b>ה"ג ולמה לא קרי לה עתיקתא.</b> שהרי בזמן ההוא לא היתה המדה ההיא וכבר עברה והל"ל הדא עתיקתא כדאמר ר"ח דאף ר"י היה במקומו של ר"ח:
<b>ומשני בגין דהוות ביומוי.</b> אע"ג דכבר עברה מ"מ אין לקרותה ישנה כיון שהיתה בימיו:
<b>ה"ג אית דאמרי דהוות זעירא ורבת וזערת ולא זערת כמה דהוות.</b> וה"פ בא לתרץ ולמה אמר ר"ח עתיקתא משום שנפחתה מרביעית ואח"כ הוסיפו עליה ואוקמוה ארביעית ואח"כ פחתו אותה ולא פחתו אותה כבראשונה וזה היה בימי ר"י הלכך לא מצי למימר עתיקתא דס"ד אמידה הפחותה קאמר ואי הוי הפחת בפעם שני כמו בראשונה שפיר המ"ל עתיקתא דאין לטעות דאמידה שנפחתה קאמר דא"כ הל"ל הא דאית לן השתא היא מדה רביעית וע"כ היינו מפרשין דאמידה גדולה קאמר אבל השתא דהמדה קטנה שבימיו לא היתה בשוה להמדה הקטנה שהיתה בראשונה ודאי איכא למטעי דעל הראשונה הפחותה נאמר עתיקתא לכך קאמר הדא דידן הוה כלומר דהוות ביומוי קודם ולזו שהיה להן עכשיו וליכא למיטעי:
<b>ה"ג תני יבש בכזית דברי רבי נתן.</b> וה"פ אם הוציא לרה"ר יין יבש שנקרש כזית חייב דמעיקרא הוי רביעית והא דבעינן רביעית שלם בקרוש ולא סגי רביעית משום דקרוש לאו בר מזיגה הוא:
<b>אתיא דר"נ.</b> דאמר אף ביין רביעית בעינן כר"ש דמתניתין דאמר כולן ברביעית ולית ליה לר"י הא דאמרינן בסמוך דקרוש לאו בר מזיגה הוא:


'''{{עוגן1|ובנטיעה}}.''' של שמחה כגון אילן המיסך על הארץ לטייל בו שהות לצל:
Segment 9


'''{{עוגן1|ובשאילת}} שלום וכו'.''' לת"ח וע"ה שנותן שלום מחזירין לו בשפה רפה וכובד ראש:
<b>וטהרו דמה משום נבילה.</b> שלא היה בו רביעית וכל שאינו רביעית לכשיקרש לא יהיה בו כזית ואין בו טומאת נבילה:
<b>עד כמה.</b> דם היה בה שטהרו אותו משום נבילה:
<b>ולא אשגח ביה.</b> ולא השיב לו ר' סימון דבר:
ה"ג ושאל לרבי יב"ל וא"ל וכו':
<b>ה"ג ובאש לר"א על דלא וכו'.</b> והרע לר"א על ר' סימון על שלא השיב לו על שאלתו:
<b>מתני הדין עובדא.</b> סיפר המעשה (שחטו) [שמתה] הפרדות של בית רבי וטהר דמה משום נבילה:
<b>א"ל ר"י בר ביסנא לר' סימון.</b> בדרך שאלה אם עד רביעית הוא דטיהרו אבל יותר מכאן טמא או אפילו יותר מרביעית טהור:
<b>ובעט ביה.</b> רבי סימון ודחף אותו בסנדלו. ל"א גער בו:
<b>א"ל ר"ז.</b> לר' סימון משום דשאל לך דבר תורה את מינזף ביה בתמיה:
<b>א"ל.</b> הא דלא השבתי לו כהוגן שלא היתה דעתי מיושבת בעת ההיא:
<b>זה שלוקח חטים לשנה.</b> שאין לו קרקע לזרוע והיינו חייו תלואים שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה:
<b>ה"ג סדקי.</b> מוכר תבואה למי שאין לו וזה הלוקח אופה משבת לשבת ולילה ויומם רמז לשבת שהיום הולך אחר הלילה:
<b>זה הלוקח מן הפלטר.</b> מן הנחתום שאולי לא יהא לו לנחתום למכור:
<b>ואנא אפלטר סמיך.</b> ואין דעתי מיושבת עלי להשיב לו:
<b>ה"ג ומאי כדון.</b> מאי הוי עלה אם יותר מרביעית טמא או טהור:
<b>העיד ריב"ב.</b> מתניתין היא בפ"ו דעדיות:
<b>על דם נבלות שהוא טהור.</b> וקס"ד טהור לגמרי קאמר אפילו ביותר מרביעית:
ופריך <b>מהו טהור.</b> שהוא טהור להכשיר הזרעים שאינו מכשיר אלא דם השותת בשעת שחיטה אבל לטמא מודה ריב"ב שדם נבלות מטמא:
<b>ומשני תמן תנינן.</b> במכשירין פ"ו:
<b>ואין לנו כיוצא בו.</b> וקס"ד שאין לנו דם כיוצא שאינו מכשיר ומטמא ש"מ דם נבלה אפילו טמויי לא מטמא:
<b>ה"ג ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו וכו'.</b> וה"פ דקשיא ליה דלמא הא דאינו כיוצא בו היינו לענין שיטמא הדם כבשרו אלא השרץ שדמו נמי מטמא בכעדשה ואפילו הדם צלול אבל דמו של נבלה מיהו מטמא כשהוא רביעית וטומאתו מדרבנן דרביעית כשיקרוש יעמוד על כזית ומתחלף בנבלה ממש:
<b>מ"ד טמא.</b> והיינו ריב"ל דלעיל כר"י דאמר בפ"ד דעדיות שב"ה מטמאין דם נבלה:
<b>ומ"ד טהור.</b> דהיינו מתניתין דמכשירין כר"י בן בתירא:
<b>ה"ג א"ל רב אבדומי דמן נחותה יאות.</b> ושפיר קאמרת דר"י הוא דמטמא דרבי יהודה מורה הוראות דבי נשיאה הוי שהרי פרדות של בית רבי היה ור"י הורה דיתר מרביעית טמא כשמעתתיה:


'''{{עוגן1|יצא}} ניסן וירדו גשמים וכו' שנאמר הלא קציר חטים היום.''' ואין מהנים כלום ובשלא ירדו כלל קודם ניסן כדקאמר בגמרא. וכל הדינים הללו השנוים בפרקין בארץ ישראל הן אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של א"י שואלין הגשמים לפי הזמן הצריך להם ואם עבר אותו הזמן הידוע להם ולא ירדו גשמים בית דין גוזרים תעניות על הצבור כסדר השנוי במתני':
Segment 10


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הדא}} דאת אמר ממעטין בבנין.''' דוקא בבנין של שמחה וכו'. כדפרישית במתני':
<b>קווץ.</b> מי שהוא בעל שיער לא יתרום שמא יביא בשערו וקווץ הוא מלשון קווצותיו תלתלים ורמב"ם פירש עני ונבהל להון מלשון קצתי בחיי:
<b>היו מפספסין בקילקין.</b> היו משפשפין בשיער התורם אם היו שערותיו דבוקים מחמת זיעה וצואה. ל"א קילקי הוא חלוק של צמר שיש לו נימין וכשהיה התורם לבוש בחלוק כזה היו מפרידין אותן הנימין שלא יחשדנו שהטמין המעות בתוכו:
<b>מדברין היו עם התורם.</b> כדי שלא יתן דבר בתוך פיו:
ופריך <b>וימלא פומיה מוי.</b> היה לו למלאות פיו מים ולא היו צריכין לדבר עמו:
<b>מפני הברכה.</b> שחייב התורם לברך על התרומה כדרך שמברכין על הפרשת תרומת הגורן:


'''{{עוגן1|כותלא}} דגנאי ביה.''' בכותל של הבית שישן ודר בו הוא דהתירו שאם היה הכותל גוהה סותרו ובונה ולאפוקי אם יש לו בית לדור בו ורוצה לתקן בית אחר שלו:
Segment 11


'''{{עוגן1|אסור}} לארס אשה בערב שבת וכו'.''' כתוב לעיל בפ' משילין בהלכה ב' וע"ש:
<b>איזהו המחוור שבכולן.</b> איזהו מהפסוקים מבורר ומפורש שבכולן שצריך לנקות עצמו לפני בני אדם:


'''{{עוגן1|לא}} כן תני וכו'.''' אהא דקתני ממעטין בשאילת שלום פריך דמשמע דבמיעוט לחוד סגי ולא דאסור לגמרי והא לא כן תני בתוספתא דשלהי מכילתין אין שואלין כלל וכו'. ותענית צבור השנוי כאן בתשעה באב דינו לכל הוא:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|לימים}} שבנתים נצרכה.''' בימים שבין שלשה תעניות לבין ג' תענית של שבע תעניות הללו הוא דאמרו ממעטין בשאילת שלום ובתעניות עצמן דינן כתשעה באב הן:


'''{{עוגן1|ובלבד}} ניסן של תקופה.''' והיא שלשים יום אחר תקופת ניסן שאז הן סימן קללה:


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר.''' מקודם ניסן אבל אם ירדו להן גשמים מקודם סימן ברכה הן:
Segment 1


{{מרכז|<big>'''הדרן עלך מאימתי מזכירין'''</big>}}
מתני' <b>וזורקו לפני התורם.</b> מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה ויקנו מהם קרבנות ציבור ולא יהיו משירי הלשכה:
תחילתדףכאן ב/א
<b>שלשה פעמים על כל פעם ופעם היה אומר אתרום והם אומרים תרום.</b> וכן דרך לשון חכמים להיות משולש:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סדר}} תעניות כיצד.''' בשבע אחרונות מיירי כיצד היו נוהגין:
<b>תרם את הראשונה.</b> הקופות הגדולות של ט' סאין שתרם מן הלשכה היו מכוסות במטפחות ואחר כך כשתרם מהן בקופות הקטנות של ג' סאין היה תורם הקופה הקטנה שכתוב עליה א' מאחת מקופות הגדולות ומכסה אותה במטפחת ואח"כ מגלה הקופה הגדולה השניה וממלא ממנה קופה הקטנה שכתוב עליה ב' ומכסה אותה וכן בשלישית אלא שלא היה מכסה אותה לסימן שממנה יתחיל בפרוס העצרת:
<b>הראשונה לשם א"י.</b> שהן שלחו שקליהם תחלה:
<b>ושנייה לשום כרכים המוקפין.</b> כגון עמון ומואב ומיהו בכל פעם היו תורמין על שם כל ישראל על הגבוי ועל העתיד לגבות ולא הזכיר התנא חלוקי מקומות הללו אלא להודיען שתקנו ג' פרקים אלו כדי שיתנו מקומות הרחוקות על לבן וישלחו שקניהן:


'''{{עוגן1|מוציאין}} את התיבה.''' הארון שס"ת מונח בו וכדמפרש בגמרא כלי חמדה וצנוע היה לנו ונתבזה בעונינו:
Segment 2


'''{{עוגן1|ולמה}} לרחובה של עיר.''' לומר צעקנו בצנעה בבהכ"נ ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ברחובה של עיר:
גמ' ופריך <b>אילו.</b> מי שהיו מונחים לפניו שני כריים של תבואה ותרם מאחד על חבירו מי לא פטר גם השני א"כ ה"נ מאי נפקא להו לדבית ר"ג אם הוא תורם של חצי שקלן שלהן או לא:
<b>ומשני הנחת רוח הוא להן.</b> שיהא הקרבן קרב מממונם ראשונה ולא יהא לשירי הלשכה:


'''{{עוגן1|ונותנין}} אפר מקלה.''' אפר שריפה ומשום דעפר נמי איקרי אפר דכשם שאפר קרוי עפר כדכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר והכא צריך שיהא אפר מקלה ממש כדי שיזכור הקב"ה עקדתו של יצחק וירחם עלינו:
Segment 3


'''{{עוגן1|על}} גבי התיבה.''' על דרך בכל צרתם לו צר כביכול:
<b>שמט את הקטבליות.</b> מכולן נעשה הכל שיריים:
<b>איצטלא.</b> בגדים וחמש חליפות שמלות מתרגמין וחמש איצטלון:


'''{{עוגן1|ובראש}} הנשיא וכו'.''' והן עצמן אינן נוטלין לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים וכדי שיתביישו יותר ומפני חשיבותם עושין כן שיתביישו מאחרים אבל שאר ב"א דלא חשיבי סגי להו בנתינת עצמן:
Segment 4


'''{{עוגן1|דברי}} כיבושין.''' לשון עצור דברים שכובשין את הלבבות להחזירן למוטב ומה הן אחינו וכו':
<b>אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה.</b> אקופות הגדולות קאי שאינו נוטל מן הראשונה כל הג' קופות קטנות בפרוס הפסח אלא מכל אחת מהן נטל קופה אחת וכדפירשתי במתניתין:
<b>שלמה שלישית.</b> שהוציאו כל המעות שבקופה שלישית לצורך הקרבנות:
<b>שלמו שלשתן.</b> שאין בקופות גדולות מעות צריכין כל ישראל לשקול מחדש שקלים אחרים שהמעות שנשאר בלשכה ולא נכנס לתוך קופות הגדולות הוא שיריים ואינן כשרין שוב ליקח מהן קרבנות:
<b>מועלין בשיריים.</b> שנשארו בלשכה שמא יצטרכו להן בסוף כשיכלה כל המעות שבתוך הקופות:


'''{{עוגן1|ובקבלה}}.''' בדברי הנביא. כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובמקום דלא אתפקד נביא אלא דיליף מיניה מילתא אגב אורחיה לא קרינן ליה קבלה במשנה:
Segment 5


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולמה}} יוצאין וכו' כאילו גולים לפניך.''' ולפ"ז לא היה צריך לרחובה של עיר בדוקא אלא אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא הלכך קאמר ריב"ל דהיינו טעמא לפי שנתפללו בצינעא וכו' והשתא איכא טעמא למה מתפללין ברחובה של עיר וכן למה שהן מוציאין את התיבה לשם וכדמסיים ר' חייה בר בא כדפרישית במתני':
<b>וכן היה ר"פ וכו'.</b> אהא דקאמר ר"מ דמועלין בשיריים שמא יצטרכו להן בסוף מייתי הא דר"פ שצריך האדם להיות זהיר וזריז שלא יבא לידי חטא:
<b>זריזות.</b> הזריז במצות לעשותן כהוגן ומרחיק מעצמו כל דבר שיכול לבא ע"י לעבירה מביא את האדם שהוא נקי בעשיותיו ומעבירות שבידו:
<b>טהרה.</b> שאף עונותיו הראשונים יתלבנו ויוטהר נשמתו:
<b>קדושה.</b> קדושת הלב והמחשבה:
<b>לידי ענוה.</b> שכל מי שיש בו רוח קדושה חפץ להיות יותר קדוש גם כי יפלס מעגלי צדק של שאר בני אדם ושאין דרכיו מבוררים כל הצורך וזה הוא עיקר ענוה שמכיר פחיתת ערכו:
<b>לידי יראת חטא.</b> שאל יאמר אני אלך בשוק של זונות ולא אחטא וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה שכיון שהוא עניו ויאמר שהוא שפל אנשים יהיה ירא חטא:
<b>לידי חסידות.</b> והיינו שיעשה דברים שהם לפנים משורת הדין כדי שלא יבא לידי שום חטא:
<b>לידי רוח הקודש.</b> שכיון שהוא עושה לפנים משורת הדין עושין עמו מן השמים דברים שהן חוץ מהטבע ומודיעין לו רזי התורה:
<b>לידי תחיית המתים.</b> שע"י שישרה רוח קדושה על עצמות יחיו וכמפורש ביחזקאל:
<b>לידי אליהו.</b> שקודם התחייה האחרונה יבא אליהו:
<b>וכלה מכפר את הקדש.</b> ולשון וכילה משמע זריזות מלשון כלוי ומשמע זהירות דהיינו זריזות וכתיב קרא אחרינא וכפר בעדו ובעד העם הוא הכפרה הכוללת לכולם אלמא ע"י זריזות בא הנקיה הגמורה:
<b>וכפר עליה הכהן וטהרה.</b> מן השבועה שנשבעה כשכרעה לילד ואף ששוגגת היא צריכה טהרה:
<b>וטהרו וקידשו.</b> לבתר טהרה אתיא קדושה:
<b>כי כה אמר רם ונשא.</b> מדכתיב מרום וקדוש אשכון דהיינו שעם היותו מרום ישכון עם הקדוש והדר קאמר שישכון את דכא ושפל רוח שהוא העניו משמע דמקדושה יבוא האיש להיות עניו ולהכי קאמר שיהיה ה' עם הקדוש ויהיה עם דכא ושפל רוח:
<b>ה"ג דכתיב עקב ענוה.</b> בעבור ובשכר ענוה יבא לידי יראת ה':
<b>אז דברת.</b> אין הקב"ה מדבר בחזון אלא לחסידיו:
<b>רה"ק מביא לידי תחיית המתים.</b> דכתיב ונתתי רוחי והוא רה"ק וחייתם אח"כ:
ה"ג לידי אליהו זכור לטוב דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
<b>כל מי שהוא קבוע וכו'.</b> פי' שהוא דר בקביעות בא"י שהיאמכפרת עון כדכתיב העם היושב בה נשוא עון:
<b>ואוכל פירותיו בטהרה.</b> שגורם טהרת הגוף:
<b>ומדבר בלה"ק.</b> שגורם טהרת הנפש:
<b>וקורא ק"ש בבוקר ובערב.</b> שמקיים והגית בו יומם ולילה שהתורה עיקר טהרת נשמה:
<b>מובטח לו שהוא בן עה"ב.</b> אפילו גופו יזדכך ויזכה לחיים נצחים והם חיי עולם הבא אי נמי בלא דין ויסורין יזכה לעולם הבא:
<small>סליק פרק שלישי</small>


'''{{עוגן1|חיפונו}} אותו באפר.''' וכל זה אומרים להרבות עגמת הנפש:
Chapter 4


'''{{עוגן1|ולמה}} תוקעין בקרנות.''' של בהמה שהן השופרות כדתנן בפ"ג דראש השנה בתעניות בשל זכריים כפופין:


'''{{עוגן1|וכולהון}} בה.''' וכל הטעמים כלולין בזה שיוצאין בין הקברית כדמסיים ואזיל:


'''{{עוגן1|עבדין}} כן.''' שנותנין אפר מקלה על גבי התיבה הוה גופי רעיד ומזדעזע:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|הוין}} שבקין ארונא.''' ברחובה של עיר ונכנסין לבתיהן וא"ל ר"ז דלא נכון לעשות כן ולהניחו לבדו שאין זה דרך כבוד:


'''{{עוגן1|דלא}} כן תני.''' בתוספתא פ"ק לא היו מתחלפין עליה להיות זה הולך וזה יושב ומשמר ואח"כ מתחלפין אלא אחד היה יושב ומשמרה כל היום ושמעינן מיהת. דאין להניחה לתיבה לבדה. ובתוס' כתוב ולא היו מתעלפין עליה. וט"ס הוא:


'''{{עוגן1|כל}} מאן דלא מטא משמשא לגביה.''' שלא הגיע שמש הכנסת אצלו ליתן האפר על ראשו יקח הוא לבדו ויתן על ראשי ומפני שהיה הוא הראש והשמש נתן על ראשי אמר כן כדי שלא להראות חשיבות לעיני העם שהם לבדם נותנים אותו על ראשם:
Segment 1


'''{{עוגן1|כדי}} לפרסמו.''' חשיבותו דלא דימה וכו' ולפי חשיבותו מתבזה הוא:
מתני' <b>התרומה מה היו עושין בה.</b> מה שנתנו לתוך הקופות מה היו עושין בהן:
<b>וכל קרבנות הציבור.</b> לאתויי קטרת:
<b>ספיחי'.</b> תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר ונותנים שכר לשומרים שימנעו רגלי בהמה משם ויודיעו לבני אדם שהם לצורך העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ונותנין שכרן מן התרומה דצורך קרבן כקרבן דמי:
<b>שומר חנם.</b> ואף אם קנה אותן מן ההפקר כששמרן חנם סבר ר"י דקרבן יחיד משתנה לקרבן ציבור:
<b>אף אתה אומר וכו'.</b> כלומר אי אתה מודה שאינן באין אלא משל ציבור ואם שמרן חנם וזכה בהם נמצא שאינן באין משל ציבור ולשיטתם השיבו דסברי קרבן יחיד אינו משתנה לשל ציבור:


'''{{עוגן1|פיק}} עמן.''' לרחובה של עיר וצערך עבר בכך שאתה רואה היאך מתנהגין:
Segment 2


'''{{עוגן1|דלית}} נשייא עמן.''' שאין הנשיא עמנו ואין יכולין לנהוג כדתנינן:
גמ' <b>מה ראו וכו'.</b> אמתניתין דפ"ד דתענית קאי דתנן התם זמן עצי הכהנים והעם תשעה וקשיא ליה מה ראו להימנות הא אפילו כל יחיד יכול לנדב עצים כדתנן לקמן פ"ו:
<b>אלא בשעה וכו'.</b> וקמ"ל שהעצים שלהן קודמין לכל שאר עצים שבלשכה:
<b>הנביאים שביניהן.</b> שהיו באותו הדור כגון חגי זכריה ומלאכי ועזרא ונחמיה:
<b>אלא משלהן.</b> מעצים שהתנדבו הן:
<b>דר"י היא.</b> הא דאמרינן שעצים לקרבנות ציבור באים משל יחיד אתיא כר' יוסי דמתני':
<b>דברי הכל היא.</b> ואפילו כרבנן דע"כ לא פליגי רבנן ור"י אלא בגופו של קרבן:
<b>אבל במכשירי קרבן.</b> כגון עצים לקרבנות הכל מודים דמשתנה מיחיד לציבור:
<b>כתונת לבנה.</b> הכהן לשרת בו בקדש:
<b>צריכה למסור לציבור.</b> מיהו אם מסרה מותר לעבוד בו:
<b>במכשירי קרבן.</b> כגון כתונת:
<b>ה"ג מתני' מסייעא לר' יוסי.</b> וה"פ מהך ברייתא דמגילת תענית מוכח כדאמר ר' יוסי בשם ר' אילא דד"ה היא:
<b>בשעת הקרבן.</b> בזמן שבהמ"ק קיים:
<b>רי"א אין נוהגין אלא בשעת הקרבן.</b> ש"מ דרבנן דפליגי עליה דר"י סוברים דנוהג אפילו שלא בשעת הקרבן ופשיטא שמודים שהיו זמנים להבאת העצים וכמתניתין דתענית:
<b>והיינו מתענין ולא משלימין.</b> מפני שי"ט שלהן היה שבני סנאה בן בנימן הקריבו עצים בעשרה באב כדתנן בתענית פ"ד וזה היה ודאי אחר החרבן דבזמן הבית אין צום בט"ב ואס"ד דלא היו העצים אלו אלא לצורך קרבנות יחיד ודינו כקרבן יחיד למה יהיה להן י"ט אף שלא בשעת קרבן בשלמא בשעת קרבן ניחא דאף יחיד שמביא קרבן הוה ליה כי"ט כדאמרינן בריש פ' מקום שנהגו אלא לאחר החרבן מאי טעמא אלא ודאי דאף לקרבנות ציבור התנדבו אלו ונשאר הי"ט לדורות ומסתמא לא פליגי רבנן דמתני' עליה דראב"צ דקי"ל מעשה רב:


'''{{עוגן1|כתוב}} אחד וכו'.''' זה לא שייך כאן דזה לא נאמר אלא בפר יה"כ שהזאתו על פני הכפרת וט"ס הוא וכצ"ל כתוב אחד אומר את פני הפרכת גבי פר העדה כתיב ולא כתיב הקדש וכתוב אחד אומר גבי פר המשיח והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש:
Segment 3


'''{{עוגן1|חטא}} הנשיא הגדולה במקומה.''' לאו דוקא הנשיא אלא כלומר המשיח והצבור לא חטאו הגדולה במקומ' והלכך כתיב הקדש אבל כשחטא הצבור כביכול אין הגדולה במקומה ולא כתיב הקדש:
מתני'. דתנן שומרי ספיחים בשביעית וכו' ש"מ דאין העומר ושתי הלחם באין אלא מארץ וכדפרישית במתני' אתיא כר"י דאמר שאין העומר בא מח"ל דאי כר"י בר' יהודה דאמר העומר בא מח"ל ל"ל שומרי ספיחים תיפוק ליה שאפשר להביאו מח"ל:
<b>אין העומר בא מן הסוריא.</b> רבותא קמ"ל דאפילו מן הסוריא דדמיא לא"י במקצת אינו בא וכ"ש מח"ל ממש:
<b>תמן תנינן.</b> מנחות פ"ט:
<b>שאין באין אלא מן החדש.</b> דכתיב מנחה חדשה:
<b>ומן הארץ.</b> דגבי שתי לחם כתיב ממושבותיכם וגבי עומר כתיב וקצרתם את קצירה ולא קציר של ח"ל:
<b>תמן תנינן.</b> בפ"ק דכלים:
<b>והביכורים.</b> דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך:
<b>תמן תנינן.</b> בפ"ק דשביעית:
<b>מה חריש רשות.</b> דכתיב בחריש ובקציר תשבות ודרשינן מה חריש דהוא דוקא רשות שהרי אין לך חריש שיחרוש לשם מצוה דחפילו גבי עומר אם מצא חרוש אינו חורש אף קציר נמי שהוא רשות הוא דאסור בשבת אבל קציר של מצוה כגון קציר העומר שמצוה לקצור לשם העומר דוחה שבת:
<b>ה"ג ר"י כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא.</b> וכ"ה במס' שביעית וה"פ ר"י לשיטתיה דסובר שאין העומר בא אלא מן הארץ ואפי' בשביעית קוצרין אותו בארץ דקציר דידיה דוחה שביעית מפני שהוא מצוה וה"ה דדוחה שבת:
<b>ד"ה היא.</b> ומתני' איירי בשנת בצורת ולא מצאו תבואה בח"ל וצריכין להביא מספיחי א"י:
<b>ההן עומר וכו'.</b> האי עומר אם אין שם ספיחים מהו שיזרע לצרכו לכתחילה בשביעית:
<b>לא נמצא.</b> אם נזרע בשביעית כקומץ על שיריים שאינן נאכלין שהרי השיריים אסורין באכילה וקומץ שאינו מתיר שיריים לאכילה אינו קומץ:
<b>נעשה כחמשה דברים וכו'.</b> דתנן בפ' כיצד צולין ה' דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם וכו' וה"נ עומר שנזרע בשביעית אין שיריו נאכל כאילו בא בטומאה:


'''{{עוגן1|ואחרינא}} אמר.''' מילתא אחריתא הוא לפי שחטאו הלמד זה הצבור וכו' ולפיכך יצאו לחוץ קרבנותיהם ועל שם זה כתיב והוציא את הפר וגו' בשניהם:
Segment 4


'''{{עוגן1|רמז}} לך כל מקום שיש משיח.''' המשוח בשמן המשחה יש ארון וכו' ואתיא כהאי דאמר וכו' בפ"ב דמכות בהלכה ו' חמשה דברים וכו' שבאותו. זמן שגנז יאשיהו המלך את הארון נגנז ג"כ שמן המשחה:
<b>כיצד הוא עושה.</b> אמתני' קאי דתנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וקשיא איך הקדש יוצא בלא חילול לכך קאמר שמתחילה לא היו הקוצרין והשומרין מקבלין שכר מהלשכה אלא משולחני ממעות חולין ואח"כ קודם הקרבה מחללין ממעות הלשכה:
ופריך <b>וטבות כן.</b> וכי טוב הוא לעשות כן הרי כשפודה אותו אינו שוה כל כך כמה שהוציאו עליו לשומרין שהרי צריך לנפותו ומשתייר ממנו הרבה וגם עומר אחד אינו שוה מעו' אלו:
<b>כל מה שיתן.</b> הגזבר הן הן דמיו משעה הראשונה וה"ז כאילו הם נתנו מעות השומרין:
<b>אף בפתחי אבנים כן.</b> המסתתין האבנים לצורך בנין הבית לא היו מקבלין המעות מן הגזברים מיד:
<b>לחוצבין.</b> מן ההר:
<b>ולסתתין.</b> המרבעין האבנים ומחליקן:
<b>הדימוס.</b> שורה של בנין:
<b>וטבא היא כן.</b> הא לפעמים מתקלקלין האבנים קודם שנתנו לבנין נמצא האבנים שנצרכו לבנין אינן שוים כ"כ כמו השכר שנתנו השלחנות:


'''{{עוגן1|דלמא}}.''' מעשה בר' בא וכו' שיצאו ביום התענית ודריש להו ר' בא בר זבדי נשא לבבינו וגו' וכי אפשר שיקח בר נש לבבו ויתן לתוך ידו אלא מהו נישא דקאמר לשון שיווי הוא נשוה ליבינון לכף ידינו שיהו נקיים הכף ידים מן הגזל ומן העבירות והלבבות יהו נקיים ואח"כ נתפלל אל אל בשמים וכך הוא אם יהיה השרץ בידו וכו' אינו מועיל לו טהרה עולמית ולכך צריך שיתקנו בתשובה מקודם התפלה:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|ויכנעו}} שרי ישראל והמלך וגו'.''' פסוק הוא בד"ה ב' י"ב גבי רחבעם מלך יהודה:


'''{{עוגן1|אל}} שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם.''' נתענו לא כתיב כאן אלא נכנעו לכן לא אשחיתם שהעיקר הוא הכנעה לא התענית בלבד:


'''{{עוגן1|התקוששו}} וקושו.''' אמר צפניה ולשון התפעל הוא נתקושש גרמן בתחלה עד דלא נקושש חורנין בגין וכי'. שיש כאן בני נש המספרים עלי לשון הרע גבי ר' יוחנן והם באים להוכיח אחרים אלא כל עמא לדינא כלומר כ"ע יבאו לדין על מעשיהם:
Segment 1


אמרין הוה תמן ר' חייה וכו' וקמו ואזלון לון שיסברו העם שעליהם הוא מרמז ולא יחשדו לאחרים:
מתני' <b>פרה אדומה ושעיר המשתלח לעזאזל באין מתרומת הלשכה.</b> אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה דחטאת קרייה רחמנא ושעיר המשתלח לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה':
<b>ולשון של זהורית.</b> שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של שעיר המשתלח:
<b>כבש פרה.</b> שהיו עושין שני גשרים זה ע"ג זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:
<b>וכבש שעיר.</b> שהיו עושין כמין גשר ועליו היה הולך המשלח את השעיר מפני הבבליים שהיו תולשים בשערו ואומרין טול וצא שלא תשהא עונותינו:
<b>ולשון שבין קרניו.</b> לידע אם הלבין ונתכפרו עונותיהן של ישראל והני אינן צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומה:
<b>ואמת המים.</b> העוברת בעזרה אם צריכין תיקון:
<b>וכל צרכי העיר.</b> לחפור בורות שיחין ומערות ותיקון רחובותיה ושווקים ושמירת העיר:
<b>מותר שירי הלשכה.</b> מה שנשאר אחר שנעשה מהן תיקון צרכי העיר:
<b>לוקחין מהן יינות שמנים וסלתות.</b> ומוכרין אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים למנחות:
<b>אין משתכרין בשל הקדש.</b> שאין עניות במקום עשירות וגנאי הוא להקדש:
<b>ואף לא בשל עניים.</b> דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה:
<b>מותר התרומה.</b> היינו מה שנשאר בקופות בראש חודש ניסן שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:
<b>ציפוי לבית קדשי קדשים.</b> לרצפה ולכותלים:
<b>מותר הפירות.</b> מפרש בגמ':
<b>קיץ למזבח.</b> כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתם כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאין עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:
<b>מותר תרומה לקיץ המזבח.</b> של צורך קרבנות הופרשה:
<b>מותר הנסכים.</b> מפרש בגמרא:
<b>מותר נסכים לקיץ המזבח.</b> שהנסכים כליל והעולה כליל:
<b>זה וזה.</b> ר"ע ור"ח:


'''{{עוגן1|שלשה}} דברי' מבטלין את הגזירה קשה וכו'.''' קצת מזה נזכר לקמן פ' חלק בהלכה ב':
Segment 2


הדא דר"א ג' דברים וכו' דריש להם בכל תעניתא לעורר לבבות השומעין:
גמ' <b>של שעיר המשתלח.</b> דבעי חלוקה כדתנן ביומא מה היה עושה חציו קשר בסלע וחציו קשר בקרניו לפיכך היה משקלו סלע:
<b>ושל מצורע.</b> דלא צריך חלוקה די לו בשקל:
<b>ושל פרה.</b> דבעי כובד ליפול אל תוך שריפת הפרה בעיא משקל שני סלעים:
<b>ואית דמפקין לישנא.</b> כלומר יש אומרים בלשון אחר של פרה בי' זוזין והיינו הך דסלע ד' זוזין ושני סלעין ומחצה הן י' זוזין:


'''{{עוגן1|סוף}} שתא כשתא.''' כלומר סוף השנה תלוי במעשה דריש השנה כדלקמן כל שנה וכו':
Segment 3


'''{{עוגן1|מן}} עפר קיטא לסיתוא.''' משל הוא מאבק ועפר של הקיץ הכנס לך לימות החורף נפח צפונה אם רוח הצפונית החזקה נושבת יצף לבניך ראה שיצופו הלבנים שלך לחזק הבית. כך הוא כל שנה וכו' וכל שאינה חסה על פירות חבירתה ומאבדת אותם סוף שהוא מאבדת פירותיה וכך היא דבר זה אם אינם משגיחין על עצמן בתחילה לתקן מעשיהם סוף שיתחרטו באחרונה:
<b>מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.</b> דאילו ליטול שכר מכל בהמה בפני עצמה אסור דתנן הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו הלכך נוטל מתרומת הלשכה תהיה הבהמה תמימה או בעלת מום אין לו תועלת:
<b>שני דייני גזילות.</b> שבירושלים:
<b>האורגות בפרכת.</b> שבין היכל לקדשי הקדשים:
<b>מה פליג.</b> במאי פליגי:
<b>ר"י גרוגרות.</b> כך שמו:
<b>מזבח הזהב.</b> כלי הוא ולא בנין שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו לפיכך נידון ככלי:
<b>ממותרי הנסכים.</b> לקמן פ"ה מפורש מה מותר נסכים:
<b>מזבח העולה.</b> שהוא בנין:
<b>חוץ לעזרות.</b> כל מה שהוא חוץ לעזרת ישראל כגון עזרת נשים והחיל וחומת העיר ומגדלותיה:
<b>מועלין בהן.</b> ואס"ד דמשירי הלשכה הן באין קשיא וכי יש מעילה בשיריים:
<b>ומשני אלא כר"מ.</b> אתיא הך ברייתא:
<b>אמר ר' חיננא.</b> אפי' כר"מ לא מצי אתיא:
<b>אלא בתוך שנתו.</b> הוא דמועלין בשיריים דשמא יצטרכו לקנות מהן קרבנות ציבור וכדאמרי' לעיל פ"ג ה"ד:
<b>והכא חוץ לשנתו אנן קיימין.</b> דבתוך שנתו אסור להוציאן לצורך דברים אחרים דשמא יצטרכו לקרבנות ציבור:


'''{{עוגן1|ורוב}} היין מחמיץ.''' אם אינם משגיחין עליו בתחלה וזה ג"כ דרך משל הוא:
Segment 4


'''{{עוגן1|אית}} הוה סבין.''' זקנים היו בצפורי כשירדה רביעה ראשונה היו מריחין בעפר הארץ והיו יודעין לומר ממימי השנה כמה יהיו ואם יהיו בעתם וטובים:
<b>מעכבין את הקרבן.</b> שאסור להקריב קרבן אם אין אלו במקומן ויותר נראה שאסור להקריב עליהן קרבן כגון לחם הפנים על השולחן ונרות במנורה וקרבנות על המזבחות וזריקת הדם על הפרוכת וריחוץ ידים ורגלים בכיור:
<b>כל הן.</b> כל היכא דכתיב נכח כגון במנורה דכתיב ואת המנורה (תתן) נוכח השלחן:
<b>צלע אינו מעכב.</b> כגון בשלחן דכתיב ואת השלחן תתן על צלע צפון אינו מעכב:
<b>ואפי' שימה מעכב.</b> כגון ארון ופרוכת ומזבחות דכתיב בהו וישם מעכבין וקשיא עלייהו מהא דאמרו רבנן שאינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
<b>כאן בעבודות שבפנים.</b> כשבא לעבוד בפני' כולם מעכבין אבל בעבודת חוץ אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד:


'''{{עוגן1|אמר}} ר' אלעזר הכזה וגו'.''' רגיל היה לדרוש בתעניות פסוקים אלו:
Segment 5


'''{{עוגן1|ואיד}} יעלה וגו'.''' דריש איד לשון שבר כלומר אם ישברו לבבם ויהיו נכנעים מלמטן וכו':
<b>שחצית.</b> גאוה:
<b>היו מוציאין.</b> בבנין כבש של פרה ואע"פ שהיתה כבש עומדת היו סותרין אותה ובנו חדשה:
<b>אית לך מימר וכו'.</b> וכי אפשר לך לומר על שמעון הצדיק משום גאוה ח"ו עשה שני כבשים אלא ודאי שיש איסור בדבר להוציא שניה בכבש שהוציאו בה פרה אחרת:
<b>מאי כדון.</b> וטעמא מאי:
<b>סלסול.</b> כבוד:
<b>זיזין וכתלין.</b> היו יוצאין מכבש הפרה כדי שלא יבאו כהנים ויציצו ויבאו ליגע בעוסקים בהפרה ויטמאו אותן:


'''{{עוגן1|ובסופה}}.''' ובסוף התענית בא הארבה על הארץ ונכנס ודרש לפניהם פסוקי מיכה שהי' מוכיחן לישראל על הרע כפים להיטיב וכו':
Segment 6


'''{{עוגן1|שלם}} לי.''' טובה להטות המשפט על צידי ואשלם לך בפעם אחרת כשיבא דינך לפני:
<b>אלא אם רצה.</b> לעשות סחורה בשל הקדש ובשל עניים ע"מ שיהיה ההפסד שלו והשכר להקדש מותר:
<b>ברזמינא.</b> כך שמו:
<b>אתפקיד גביה וכו'.</b> הפקידו אצלו אוצר ופקדון של יתומים:
<b>אתא ושאיל לר' מנא.</b> אם מותר לעשות בו סחורה:
<b>אמר ליה.</b> אם אתה רוצה שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו ריבית ממש הוא אלא אבק ריבית ואע"ג דבדיקנני אסור ביתמי לא גזר שלא יכלו מעותיהן וה"ה בשל הקדש לא גזרו:


'''{{עוגן1|ויעבתוה}} עבדוה עבייא.''' להחטא כמעשה קליעות עבית:
Segment 7


'''{{עוגן1|ומאן}} פסק לה.''' ומי יפסוק את קליעה עבה זו:
<b>כולה דר' ישמעאל היא.</b> ל"ג ליה והוא מראה מקום על המתני' א"נ ה"ק גם דברי ר"י אלו כדעתיה ברישא:
<b>מותר הפירות.</b> דקאמר ר"י היינו מה שהשכיר ההקדש והוא ממותר שירי הלשכה כדאר"י לעיל:
<b>זו סאה רביעית.</b> דתנן לקמן בפרקין המקבל עליו לספק סלתו' מד' סאין בסלע ועמדו בשלשה יספק ארבע ומה שההקדש משתכר בזה הוא הנקרא מותר הנסכים:
<b>ברוצים.</b> גדושת המדה שהיה ההקדש מקבל בגודש ומוכר במחוק:
ופריך <b>ולית ליה לרבי חייא בר"י.</b> שהיו ברוצי המדות ולדידיה מה היו עושין בהן:
<b>מה דנפל לסאה רביעית וכו'.</b> מה שהיו עושין בסאה רביעי' היו עושין בברוצי המדות דשניהן נקראין מותר הנסכים:
ופריך <b>על דעתיה דרחב"י וכו'.</b> בשלמא לרחב"י דאמר מותר הפירות דקאר"י היינו מותר השכר תני שפיר בסיפא זה וזה לא היו מודים בפירות דסברי אין משתכרין בשל הקדש וכדאמר ר"ע לעיל אלא לר"י קשיא דהא תנן לקמן המקבל עליו לספק מד' יספק מד' ולא פליג ר"ע משמע דכ"ע מודים בה והכא תנן זה וזה לא היו מודים בפירות:
<b>ומשני לא היו מודין בפירות.</b> שיהיו לקיץ המזבח אבל מודין הן שהפירות לכלי שרת:
<b>עד כדון בירוצי ציבור.</b> כלומר הניחא בירוצי ציבור באין לכלי שרת אלא הבירוצין שניתותרו מקרבנות היחיד איך אפשר שכלי שרת יהיו נעשין משל יחיד ולתרווייהו פריך בין לר"י ובין לר"ח ב"י:
<b>ומשני כדא דתני וכו' צריכה למסור לציבור.</b> ה"נ בירוצי יחיד כיון שמסרן לציבור מותר לעשות מהם כלי שרת:
<b>עד כדון בירוצי הלח.</b> הם קדושים לפי שהבירוצין נכנסים לתוך הכלי ונתקדשו בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו לחוץ:
<b>ואפילו בירוצי יבש.</b> מי אמרינן דאף הן קדושים או דילמא כיון דלא נכנסו לתוך הכלי לא נתקדשו והן חול:
<b>ופשיט כהאי דתנינן תמן.</b> במנחות פ' התודה:
<b>הנסכים שקדשו בכלי.</b> שנתנו בכלי ונמצא הזבח פסול:
<b>אם יש שם זבח אחר.</b> שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו:


'''{{עוגן1|טובם}} כחדק.''' הטוב שבהם הוא כאילין חידקייא הסדקים של החטא והישר שבהם הוא כאלו הטובים והקוצים:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|יום}} מצפיך וגו'.''' כך אנו יום שצפינו וכו' ומתוך כך נתרבתה הבכיה בהם ובכו וחזרו ובכו ונחת מיטרא:


'''{{עוגן1|תשובה}} של רמיות וכו'.''' נבוכו עדרי בקר וגו' כמו שהיו אנשי נינוה עושים:


'''{{עוגן1|בערביא}} עבדין כן.''' שאינם מרחמים על בהמותיהן:
Segment 1


'''{{עוגן1|חציפא}} נצח לכשירא.''' מי שהוא חציף נוצח להכשר וכל שכן לטובתו של עולם כביכול ואפי' כלפי שמיא מהני:
<b>ואם לאו.</b> משקדשו בכלי נפסלו בלינה שמעינן מיהת דאם לא נתקדש בכלי אינו מקודש א"כ ה"ה בירוצי יבש אינן קדושים:
מתני' <b>מותר הקטרת.</b> הנותר בכל שנה שאין לך שנה שאין בה מותר שהקטורת היתה שס"ח מנים שס"ה כמנין ימות החמה וג' מנין שמהם מכניס כהן גדול מלא חפניו ביוה"כ ולא היו נכנסים כולן בחפניו ועוד בכל שנה פשוטה היה מותר ששנת פשוטה ימיה שנ"ד:
<b>מה היו עושין בה.</b> להקטירה לשנה הבאה:
<b>מפרישין ממנה.</b> מן הלשכה:
<b>שכר האומנין.</b> מפרש בגמרא:
<b>וחוזרין ולוקחין וכו'.</b> והכי צניעא מילתא טפי ולא למכרם ולחזור ולקנותם:
<b>אם בא החדש בזמנו.</b> שהביאו שקלים חדשים קודם ר"ח ניסן שהוא זמן תרומה החדשה לוקחים מותר הקטורת מתרומה החדשה על ידי חילול:
<b>ואם לאו.</b> שלא הביאו שקלים חדשים עדיין לוקחין אותה מתרומה הישנה:


'''{{עוגן1|מאריך}} רוחו וגובה.''' מעט מעט:
Segment 2


'''{{עוגן1|רחיק}} רגיז.''' שמרחיק למקום רחוק להאף והרוגז משל למלך וכו':
גמ' <b>ולא נמצא הקדש מתחלל עלהקדש.</b> דקס"ד דמחללין על שכר האומנין שעשו מלאכת הקדש ואותן מעות נמי קדש הן. ל"א ה"ג לא נמצא ההקדש מתחלל על המלאכה וכ"ה בתוספתא דמעילה וה"פ כיון שאין בה ממש אין מחללין עליה:
<b>על הבניין.</b> דקי"ל בונין בחול ואחר כך מקדישין וכשקינין מן האומנין נותנין להן בעד הבניין ובעד השבח יחד:
<b>אותן המעות.</b> שחיללו בו הקטרת והיה בראשונה לצורך האומנין מה יעשו בהן:
<b>ינתנו לבית גרמו וכו'.</b> שמקבלין שכרן מתרומת הלשכה:
<b>והן וכו'.</b> והוא שיהו חייבין להן לבית גרמו מעות משנה שעברה דאי משנה הבאה אף שכרן באה מתרומה חדשה:
<b>בעי.</b> שאל אם לא היו וכו' מה יעשו במעות הראשונות:
<b>תמן צריכא ליה.</b> מעיקרא מיבעיא ליה והשתא פשיטא ליה דר' בא בשם ר' חייא בר בא אמר למילתייהו:
<b>ומשני הן צריכא ליה.</b> הא דקמבעיא ליה אם הן באין לכלי שרת כשירי הלשכה או דהוו להו כמותר תרומת הלשכה אבל לקיץ המזבח ודאי באין דאף מותר תרומת הלשכה לקיץ המזבח באה:


'''{{עוגן1|פתח}} ה' וגו'.''' מכלל שנועל בפניהם דעד דהוא פתח ודהוא טרד בזה רחמוי קריבין עליהם. לא איש הוא וכו'. זה משה:
Segment 3


'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם אל אני.''' ודאי מכזב הוא ואם אומר בן אדם אני וסופי לתהות בו כבן אדם מפני שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה:
<b>דאיתפלגון.</b> דפליגי ר"י ב"ח ור"י ב"ל:
<b>פיטמה.</b> לקטורת בכלי חול:
<b>קדש היא.</b> קדש תהיה לכם:
<b>שתהא הווייתה בקדש.</b> שכל מעשיה לא יהיו אלא בקדש:
<b>שתהא באה מתרומת הלשכה.</b> אבל א"צ לעשותה בקודש:
<b>דתנינן.</b> בסיפא:
<b>המקדיש נכסיו.</b> וקי"ל סתם הקדשות לבדק הבית:
<b>והיו בהן דברים ראוין לקרבנות ציבור.</b> וכל המקדיש דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם והראוי לקרבן יחיד מוכרין אותו ליחיד והראוי לקרבן ציבור שאי אפשר להקריבו. כך דצריך לקנות מקופת הלשכה הלכך נותנין אותן לאומנין בשכרן:
<b>רבי יוחנן אמר.</b> הא דתנן והיו בהן דברים ראוין לקרבנות ציבור היינו קטורת דאי בהמה הא תני לה בסיפא והיא ראויה ליחיד כמו לציבור ואי יינות ושמנים וסלתות הא תני להו אלא קטרת דאינה ראויה אלא לציבור אלמא עושין קטרת מחולין ובחוץ וקשיא לר"י ב"ח:
<b>באומן של בית אבטינס.</b> שהיה נוטל בשכרו מותר הקטרת שניתותר אלא שהיו לוקחין ממנו אח"כ ולא הספיקו ליקח עד שהוקדשה ולעולם בקדש נעשית וכר"י ב"ח:
<b>מכתשת.</b> ששחקו בה הקטרת היתה כלי שרת לקדש דכל מעשיה בקדש:
<b>דבר שקדש בכלי שרת נפדה.</b> בתמיה ואנן תנן נותנין אותה לאומנין בשכרן:
<b>א"ל ולאו שמואל היא.</b> כלומר מאן אמרה להך שמעתתא שמואל ושמואל הוא דאמר שהקילו במותר קדשים:
<b>דאיתפלגון.</b> דפליגי שמואל ור"י:
<b>הותירו תמידין.</b> שלקחו ממעות ציבור מתרומת הלשכה דתנן בערכין אין פוחתין מששה טלאים מבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות ציבור ממעות התרומה של אשתקד שנאמר חדש בחדשו חדש והבא קרבנות מתרומה חדשה ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה הישינה והיינו שהותירו שלא הוצרכו להקריבו בשנה שעברה:
<b>שמואל אמר נפדין כתמימין.</b> להכשירן בשנה זו ומחללין אותן על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר התרומה הישינה וכיון שיצאו לחולין חוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה ויקרבו בשנה זה ואע"ג שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקי"ל מואם כל בהמה טמאה דאמר מר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר אילו של ציבור נפדין דלב ב"ד מתנה עליהן ובלא חולין אי אפשר לפדותן ממעות תרומה חדשה שאין הקדש מתחלל על הקדש:
<b>נפדין כפסולי המוקדשין.</b> וירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה דקדושת הגוף שבהן להיכן הלכה ואינן מתחללין בלא מום:
<b>הותירו שעירים.</b> שקנו הציבור מתרומת הישנה כגון שעיר של ר"ח אדר שנאבד ונמנא בניסן:
<b>אם עולה נפדית.</b> להקריבה עולה ואע"ג שאם מניחין אותה לרעות עד שיסתאב נמי דמיה נופלין לקיץ המזבח להקריב עולה אפ"ה נפדית להקריבה עצמה עולה:
<b>לא כ"ש חטאת.</b> שאם מניחין אותה שאינה קריבה אלא עולה:
<b>ר"ז אומר ירעו.</b> השעירים כמו העולות:
<b>מקייצין בהן.</b> בשעירים שנתותרו משנה לשנה את המזבח כשהמזבח בעל מקריבין אותן לנדבות ציבור:
<b>וקשיא יש חטאת קריבה עולה.</b> דשעירי הציבור חטאת הן וקיץ המזבח עולות הן:
<b>שנייא היא.</b> שאני קרבנות ציבור שאינן נקבעין לשם מה שיהיו אלא בשחיטתן וכל זמן שהן חיים רשות ביד ציבור לשנותן למה שירצו:
<b>תנאי ב"ד על המותרות.</b> אפי' חטאת שיקריבו עולות אבל שאר חטאות של צבור אין משתנין להיות עולות:


'''{{עוגן1|אין}} תענית עכשיו.''' בזמן הזה אין דין תענית הנשנה במתני':
Halakhah 4


'''{{עוגן1|לית}} אילין.''' אינן תעניות גמורין:
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עמדו}} בתפלה וכו' ורגיל.''' יודע סדר התפלה:


'''{{עוגן1|ויש}} לו בנים וביתו ריקן.''' שאין בביתו במה להתפרנס את בניו ומתוך שנפשו עגומה עליו ולבו נשבר מתפלל הוא בכוונה. א"נ ביתו ריקן מן העבירות שלא יהא גם בבניו ובני ביתו בעל עבירה ושלא יצא עליו שם רע בילדותו:


'''{{עוגן1|ומוסיף}} עליהן עוד שש.''' ברכות ואומרן בין גואל לרופא:
Segment 1


'''{{עוגן1|זכרונות}} ושופרות.''' כל הפסוקים כמו שאומרים בר"ה:
מתני' <b>המקדיש נכסיו.</b> וסתם הקדש לבדק הבית:
<b>והיו בהם דברים הראויים לקרבנות ציבור.</b> היינו קטורת:
<b>ינתנו לאומנין בשכרן.</b> ויוצאין לחולין אע"פ שאין דבר אחר נכנס תחתיו דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה דכתיב ועשו לי מקדש שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש:
<b>אינה מן המדה.</b> כלומר אין מדה זו שאתה אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך הלכך מפרישין מהן שכר האומנין וכו' כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטרת שאין הקדש מתחלל על המלאכה:
<b>ודמיהן יפלו וכו' לבדק הבית.</b> דסבר סתם הקדש לבדק הבית ואפי' במידי דחזי למזבח אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח שהמקדיש תמימים לבדק הבית אין נפדים אלא למזבח והדמים יפלו לבד"ה:
<b>ויביא בדמיהן עולות.</b> קסבר מידי דחזי למזבח מסתמא למזבח אקדשינהו הלכך זכרים עצמן יקריבו עולות אבל נקבות אין קרבות שלמים דדעתיה דמקדיש שיהיו כולן לגבוה הלכך ימכרו לצרכי זבחי שלמים דכיון דראויות למזבח חלה עלייהו קדושת המזבח ויביא בדמיהן עולות:
<b>המקדיש בפירוש.</b> שאמר בהמה ונכסי להקדש דכיון שהפרישן והבדילן זו מזו ואעפ"כ לא אמר בהמה למזבח ונכסי לבדק הבית שמעינן שדעתו שהכל ילך אל מקום אחד לבדק הבית אבל המקדיש סתם כל נכסיו אמרינן דעתו להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי:
<b>יינות שמנים וסלתות.</b> שהן ראויין למנחות ולנסכים:
<b>ועופות.</b> תורים ובני יונה:
<b>ר' ליעזר וכו'.</b> טעמו מפרש בגמ':


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}}.''' וכן צריך להיות שפל בירך ונוח לתשחורת כדתנן באבות:
Segment 2


'''{{עוגן1|תנינן}} וביתו ריקן ואת אמר הכין.''' בתמי' ויש לו בית ושדה:
גמ' <b>קטרת.</b> היינו דברים הראויין לקרבנות ציבור דבהמה ויינות ושמנים וסלתות כבר תני להו וקסבר יחיד מתנדב קטורת ור' הושעיא פליג כדפי' לעיל:


'''{{עוגן1|יש}} לו וכו'.''' כלומר אלא אימא ויש לו בנים ובנות ומשום דבמתניתן לא הוזכר בנות ומוסיף בברייתא:
Segment 3


'''{{עוגן1|אם}} אין להם.''' אדם כזה מעבירין לפני התיבה כל מי שירצו ונראה הגון בעיניהם:
<b>תמן תנינן.</b> בתמורה פ"ז:
<b>ומועלין בגידוליהן.</b> שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה:
<b>ואין בהן הנאה לכהנים.</b> משא"כ בקדשי מזבח הבשר או העור לכהנים:
<b>דר"א היא.</b> הא דתנן סתם הקדשות לבד"ה דמשמע אפי' על בהמה אתיא כר"א:
<b>מה אנן קיימין.</b> במאי איירי הך קרא אם במקדיש בית ממש:


'''{{עוגן1|ולמה}} שמונה עשרה.''' עיקרא דמילתא שנויה הוא בפ"ד דברכות עד סוף הלכה ואגב מייתי לה הכא:
Segment 4


'''{{עוגן1|עד}} יענך ה' וגו'.''' וסוף המזמור יהיו לרצון אמרי פי שזהו רומז על סיום ברכות התפלה ומה"ט נמי אמרי' פסוק זה אחר תפלת י"ח:
<b>ה"ג כי פליגי במקדיש נכסיו.</b> וה"פ דווקא במקדיש נכסיו הוא דאר"א שאף דמי הבהמות יפלו לבדק הבית שאין אדם חולק נדרו ומדשאר נכסיו לבדק הבית אף בהמה נמי:
<b>אבל במקדיש עדרו.</b> כלומר במקדיש בהמות לחוד אף ר"א מודה שהן למזבח כיון שראויין למזבח:
<b>כל עמא מודיי.</b> אפי' ר"י מודה שהוא לבדק הבית שאין אדם חולק נדרו:
<b>בהמה לא למזבח היא.</b> בתמיה וכיון דבהמה למזבח נימא הכל למזבח אפילו שאר נכסיו שאין אדם חולק נדרו וספיקא לחומרא:
<b>ומשני בהמה.</b> ודחי למזבח היא אלא הכא אזלינן לקולא ואמרינן לבדק הבית הוא מדסתם המקדיש הזה ולא פירש שמקדיש בהמות אלא אמר נכסיו הוה ליה כאומר בפירוש שיהו לבדק הבית:
<b>לא שנייא וכו'.</b> ל"ש המקדיש נכסיו ול"ש המקדיש עדר בתרווייהו פליגי ר"א ור"י:


'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם תשעה עשר הן.''' המזמורים:
Segment 5


'''{{עוגן1|למה}} רגשו לית הוא מינון.''' אינו מן המנין בפני עצמו דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא היא:
<b>שפודין תמימים.</b> כגון שעבר והקדיש תמימים לבדק הבית כשהן נפדין בעור שהן תמימים יוצאין לחולין:
מתני'. דחולין פרק הזרוע נמי דייקא:
<b>מתניתא אמרה כן.</b> בתמיה הא לא תנן אלא ולדן וחלבן של בעל מום שנפדו של בעל מום קבוע הוא דמותרין לאחר פדיונן אבל של תמימים אפילו לאחר פדיונן אסור:
<b>תיפתר.</b> הא דקאמר ר' יוחנן שפודין תמימין ואח"כ הוממו יוצאין לחולין וקמ"ל אע"ג דבשעת פדיון תמימין היו יוצאין לחולין ופי' הרא"פ בזה אינו מחוור כלל:
<b>מתניתא.</b> דפ"ז דתמורה אמרה כן דתנן התם יש בקדשי מזבח וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן משא"כ בקדשי בדק הבית והיינו בשקדם הקדשן למומן ה"נ אם נפדו תמימים והוממו יוצאין לחולין:
<b>אין תימר וכו'.</b> דאם נאמר לא יצאו לחולין א"כ לעולם בקדושת בדק הבית קיימין איך תנן במתני' לר"א זכרים שהוקדשו לבד"ה ימכרו לצרכי זבחי עולות:


'''{{עוגן1|מכאן}} אמרו.''' מרמז הפסוק יענך וגו' שהוא אחר י"ח מזמורים למדו ג"כ שהמתפלל ולא נענה צריך תענית וזהו יענך ה' ביום צרה:
Segment 6


'''{{עוגן1|רמז}} לת"ח הוא' וכו'.''' לפי שלאחר י"ח כתיב יענך לשון נוכח וזהו רמז שצריך לומר לרבו אחר שהתפלל י"ח תקובל ותשמע תפלתך ולפיכך כתיב לשון נוכח ולא כתיב ענני ה' וגו' ומדרך ארץ הוא שיאמר התלמוד לרבו כן:
<b>בעלי מומין.</b> המקדיש בעלי מומין למזבח אע"ג שהוא עובר משום חמשה שמות מ"מ קדושת מזבח חל עליהן:
<b>ליידה מילה.</b> לאיזה דבר חל עליהן קדושת המזבח:
<b>ומשני לגיזה ועבודה.</b> דאילו קדשי בדק הבית מותרין בגיזה ועבודה וקדשי מזבח אסורין:
<b>לעולתו לפסחו ולאשמו.</b> ואלו אינן באין אלא זכרים:
<b>שכן מצאנו עולת נקיבה בעוף כשרה.</b> דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף הלכך חל עליה שם עולה שתרעה ותעשה תמורה:
<b>ואר"י טעמא דר"ש.</b> אליבא דרשב"י אם מין במינו הוא חלוק עליו אפילו באיל גופיה שמביא לאשם אם שינה אינו חל עליו שם אשם כדמסיק כ"ש אם מקדיש נקבה לאשם שאינו קדוש:
<b>ה"ג הביא בן שתים לא יצא.</b> וכ"ה בבבלי וברמב"ם:
<b>כן ר"ש אמר.</b> לשיטת ר"ש בן יהודה דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתי ליה קדושת הגוף ואפילו עולה הלכך אינן צריכין לרעות אלא ימכרו מיד לצרכי אותו המין ואינן עושין תמורה:
<b>ה"ג א"ר אין אני רואה וכו'.</b> וכ"ה בבבלי:
<b>שמא הקדש פסח בא שלמים.</b> שכן מותר פסח קרב שלמים ושלמים באין נקבה ואע"ג דהך נקבה לא קרבה שלמים אפי' לאחר הפסח אלא תרעה מיהו שם שלמים עלה ונחתה לה קדושת הגוף:
ופריך <b>ולימא ולא אראה דבריו של ר"ש באשם.</b> הואיל ומותר אשם קרב עולה ואישתכח דהך נקבה דאשם עולה היא ותיקדש קדושת הגוף:
<b>גופו קרב שלמים.</b> הפסח עצמו לאחר הפסח קרב שלמים הלכך חל עליו שם שלמים:
<b>אין גופו קרב עולה.</b> אלא ירעה עד שיסתאב ודמיו יפלו לנדבה לקייץ המזבח:
<b>מאי כדון.</b> במאי פליגי ת"ק ור"ש ודברי הרא"פ בזה אין נראין:
<b>ההין אמר וכו'.</b> ת"ק סבר קדושת דמים קדש אפי' אינו אלא קדושת דמים עושה תמורה דמגו דנחתא ליה קדושת דמים קדוש נמי קדושת הגוף ור"ש סבר דוקא אם קדש קדושת הגוף מתחילה הוא דקדש לרעיי' ולתמורה אבל קדושת דמים לא דלא אמרינן מגו:


'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם שבעה עשר הן.''' ברכות התפלה אינם אלא י"ז וזהו כדתני בתוספתא ומייתי לה למאי דמסיק לקמן דתנינן כולל של דוד בבונה ירושלים וא"כ לא הוו אלא י"ז מקודם שתקנו ברכת המינין:
Segment 7


'''{{עוגן1|אמור}} לו של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה.''' ומשלים לי"ח ברכות:
<b>איש איש מבית ישראל.</b> ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה:
<b>הכל קרב לעולה.</b> כל מה שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה' אפי' יינות ושמנים וסלתות יהיה לעולה:
<b>ואת אמרת בבקר לרבות נקבות.</b> בתמיה לא לכתוב זכר ולא בבקר:
<b>ומשני ודכוותה כתיב תמים.</b> דכתיב תמים זכר ואפ"ה קדש לדמי דתנן המקדיש בעלי מומין למזבח אע"פ שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי דכתיב. ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצה הא מיקדש קדשי לדמי ה"נ לכתחילה לא יקדיש נקיבה מיהו אי מיקדש קדשי לעולה קדשי לדמי:


'''{{עוגן1|והא}} כתיב אל הכבוד הרעים.''' וה"ז ג"כ הזכרה ולמה לא תקנו עוד ברכה אחת נגד שם הזה:
Segment 8


'''{{עוגן1|א"ל}} והא תני כולל וכו'.''' בתוספתא סוף פ"ג ומייתי לה התם נמי לעיל בפ"ב בהלכה ד' וכלו' ולטעמיך תיקשי לך דהשתא הוו להו טפי דהא למאי דהיו כוללין מעיקרא גם של דוד בבונה ירושלים בחדא ברכה ולא הוו אלא י"ז ולפיכך תקנו ברכת המינין להשלים י"ח והשתא שחזרו והנהיגו לחלק לשל דוד ושל בונה ירושלים לשתי ברכות והוו להו י"ט אלא היינו טעמא מהאי קרא גופיה דקא פרכית מיניה כדמסיק ואזיל:
<b>מה ביניהון.</b> מאי איכא בין ר"ע לרבי פפייס:
<b>שיבטא דכדכדא ביניהון.</b> וכדכד היינו עץ שיש לאורגים שראשו חד ומעבירו על השתי כשהוא מתוח לפניו ושובט בו החוטין ומקרב המבדילין בין שני חוטין העליונים ותחתונים ומיד נוחים להתפרק ונפתח שער לירות בו חוט הערב וקאמר רב שיש הפרש גדול ביניהם דהא דקאמר ר' פפייס שהמקדיש בפירוש כדברי ר"א היינו שהקדיש בפירוש לבד"ה אבל הקדיש סתם כר"י ור"ע סובר שסתם הקדישות לבדק הבית א"נ ה"ק כשם שהכדכד מקרב המבדילין כך קרובים דברי ר"פ ור' עקיבא דהמקדיש בפירוש היינו שפירש נכסי ובהמה וכדפרישית במתני' ואפשר לומר דאף ר"ע מודה בזה ורא"פ פי' בעניין אחר ודבריו תמוהים ע"ש:


'''{{עוגן1|אית}} לך מספקה לכל חדא וחדא מנהון אדכרה.''' כך הוא שם. כלומר מפני שזה השם אל הכבוד יש לך בו ספק אם לקבוע נגדו ברכה או לא לפי שאינו מהשמות שאינן נהגין ולפיכך מעיקרא לא הוו מהדרי אלא אחר י"ח כנגד י"ח אזכרות הבלתי נהגין ומחמת דהוה מספקא להו אח"כ שמא יש לקבוע ברכה גם נגד השם הזה אל הכבוד הלכך מספיקא אמרו לכל חדא וחדא מינהון של דוד ושל בונה ירושלים אדכרה בפני עצמה. והשתא הכל ניחא וכן למאי דנהגי האידנא לומר י"ט ברכות:
Segment 9


'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם תשע עשרה הן.''' עם הפסוק והנה ה' נצב עליו שמוזכרין בו ג"כ אבות אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק:
<b>הכל קרב עולה.</b> כל מה שנודרים ונודבים מדברים אשר יקריבו לה' אפי' יינות ושמנים וסלתות יהיו לעולה:
<b>יכול אפי' עופות.</b> יקריב בדמיהן או אם הקדיש עוף יקריבנה עולה:
<b>ת"ל בבקר.</b> הא אינו מקריב בכל מה שמתנדב אלא עולת בהמה בלבד:
<b>תמן אר"י וכו'.</b> אהא דאר"ש הרי פריש נקיבה לעולה עושה תמורה קאר"י דהיינו טעמא לפי שמצינו נקבה בעולת העוף נחתי לה קדושת הגוף ועושה תמורה:
<b>והכא הוא אמר הכין.</b> דהמקדיש עופות ימכרו שמעינן דלא נחתי להו קדושת הגוף דאל"כ אסורין למכור:
<b>קיימתיה.</b> טעמא דר"א דמתני' כדר' שמואל:
<b>לא היא.</b> עצמה:
<b>ולא דמיה.</b> ע"י פדיון כשנפל בה מום:
<b>אלא הקדש דמים.</b> דהיינו קדושת בדק הבית:
<b>ואמרת יאות.</b> ושפיר קאמרת שעופות לבדק הבית:
<b>להקריבו.</b> לעולה לקייץ המזבח אי אפשר דכתיב בבקר:
<b>שאין לעוף פדיון.</b> אף שנפל בו מום כדאיתא בת"כ:
<b>לפום כן וכו'.</b> לפיכך צריך לומר דעופות לא קדש מתחילה אלא קדושת דמים:


'''{{עוגן1|אמור}} לו.''' זה הפסוק והנה ה' וגו' לית הוא מינהון מפני שלא כתוב בו יעקב:
Segment 10


'''{{עוגן1|אם}} יאמר לך אדם.''' א"כ מעתה שבע עשרה הן לפי שפסוק ויקרא בהם וגו' ג"כ לא הוזכר בו יעקב בפירוש:
<b>טעמא דהין תניא.</b> טעמו דהך תנא דאמר אליבא דר"ש המפריש נקיבה לעולה ולאשם ולפסח אינו עושה תמורה:
<b>אלא אפי' טמאה באותו השם.</b> שלא קרא עליו שם קרבן הראוי לו:
<b>וקשיא בדא כתיב והעמיד והעריך.</b> בתמיה וכי קרבן כזה שהוא תם בעי העמדה והערכה דהא בסיפא דהך קרא כתיב והעמיד והעריך וכאן ממ"נ לא בעי העמדה והערכה או שאינו קדוש כלל או שהוא עצמו קרב למזבח:
<b>ה"ג יצאה נקבה שבעולה.</b> וה"פ אם הקדיש נקבה לעולה הרי היא ראוייה למזבח לשם שלמים:
<b>הרי הרובע והנרבע.</b> דתני בתוספתא פ"ק דתמורה דעושין תמורה ואינה ראויה להקרבה כלל:
<b>אלא.</b> דומיא דטמאה ממש שאין במינה קרבן לאפוקי עולת נקבה שיש במינה קרבן:
<b>ה"ג בהדא כתיב והעמיד והעריך.</b> סיומא דתירוצא דר"ז הוא כיון דקרא איירי בטמאה ממש צריכה העמדה והערכה:


'''{{עוגן1|אמור}} לו.''' דשאני הפסוק ויקרא וגו' דזהו ודאי נחשב מינהון הואיל וכתיב בו ויקרא בהם שמי הוה ליה כמו יעקב ג"כ מפורש בו:
Halakhah 5


'''{{עוגן1|בפרשת}} משכן שני.''' כלומר בפרשת פקודי והאי שני כמו שני דברים הכפולין על שם שכתוב בו שני פעמים משכן זה אחר זה ויש בפרשה זו י"ח פעמים צוה ה' עד סוף הספר והיינו דקאמר ובלבד מן ואתו אהליאב כלומר דלא מחשבינן הציווי שנאמר שם בפסוק ובצלאל בן אורי וגו'. כי אם מכאשר צוה ה' וכו' הכתובי' אחר קרא דואתו ואילך עד סוף הפרשה:




Segment 1


'''{{עוגן1|כלילי}} שבת וכיומו.''' כלומר כולל עננו בברכה רביעית כמו שמזכירין מעין המאורע בשבת בברכה רביעית:
מתני' <b>משערין את הלשכה.</b> נותנין שיעור ליינות ושמנים וסלתות שיעמוד זה השער לשלשים יום ולוקחין מהם הגיזברין מה שצריכין באותו סכום שפסקו ואם נתייקר המקח אין מוסיפין דמים ואם הוזל לוקחין לפי הזול:
<b>המקבל עליו לספק סלתות.</b> בימות קציר חטים ובצירת ענבים ומסיקת זתים היו הגזברים מקדימין מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות ושמנים וסלתות כל השנה ואם היו אז נמכרים ד' סאין בסלע והוקרו ועמדו ג' סאין צריך ליתן ד' סאין דהקדש קונה בכסף דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואם קיבל לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו ד' בסלע נותן ד' בסלע דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה:
<b>התליעה לו.</b> ואפילו משך הגזבר ונתן מעות אחריותם על החנוני:
<b>אינו מקבל מעותיו.</b> כלומר אינן נחשבין מעותיו של חנוני ולא זכה בהם אע"פ שקבלום מהגזבר:
<b>עד שיהיה המזבח מרצה.</b> שיעלה לרצון על המזבח הלכך אם התליעה הסולת או שהחמיץ היין אחריותם על החנוני:


'''{{עוגן1|ואנא}} דלא בדקיתה.''' אני שלא היה הדבר בדוקי וברור לי אם נוהגין כהדא דר' ירמיה לעיל שאומרה בין גואל לרופא ואם כהדא דר' ינאי עד דסלקית לסדרה למדרש ששם סדר הישיבה ושמעית דאמר רב הונה בשם רב וכו':
Segment 2


'''{{עוגן1|התיב}}.''' והשיב ר' יוסי על זה והא מתניתא פליגא ברייתא שהובאה בברכו' שם לעיל בהלכה א' בכל יום וכו' ומדקתני נמי במוצאי ת"צ מתפלל י"ח אלמא דאין יחיד מתפלל אפי' בתענית צבור אלא י"ח ברכות בלבד:
גמ' <b>מיד היו מקבלין את מעותיו.</b> דלא חיישינן שיפסלו שהכהנים זריזין הן:
<small>הדרן עלך פרק התרומה</small>


'''{{עוגן1|מן}} מה דאמר ר' יוסי וכו'.''' כלומר מדשמעית דר' יוסי מקשה על הא דאמר רב הונא בשם רב אפי' יחיד מהאי ברייתא ואפי' יחיד וכו' אלא לאו ש"מ דקבעוהו ליחיד לומר בין גואל לרופא לברכה בפני עצמה ולא דכוללה בשומע תפלה או בברכה רביעית והלכך הוה מקשה ר' יוסי והא שמעינן דלעולם היחיד אינו מתפלל כ"א י"ח ברכות בלבד וש"מ דשמיע ליה דקאמר הכי בשם רב וכר' ירמיה:
Chapter 5


'''{{עוגן1|ואדיין}} את לזו.''' וכי מסתפקא לך עדיין להאי מילתא הא כללא הוא כל דבר שהוא להבא אומרים אותה בעבודה שהוא דרך בקשה להבא וכל דבר שהוא דרך הודאה לשעבר אומרין אותה בברכת הודאה וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה:


'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' בפ' הרואה ונותן הודאה וכו' אלמא כל דבר שהוא דרך תחנה ובקשה כוללו בברכה שלהבא:


'''{{עוגן1|איזו}} הוא שבע וכו'.''' התם בברכות קאי ואגב מייתי להא נמי הכא. דקתני התם מתפלל מעין י"ח סתם וברייתות מחולקו' הן כדלקמיה:
Halakhah 1


אית תניי תני וכו' ומפרש הש"ס דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל:


'''{{עוגן1|מ"ד}} שבע מעין י"ח מסייע לשמואל.''' כדקאמר לקמן דמתחיל באמצעיות הביננו וכו' שהן ששה מראש כל ברכה ומסיים ואומר כי מפוזרים אתה מקבץ וכו' עד בא"י שומע תפלה ובזו כולל מסוף שאר האמצעיות הרי אחת וג' ברכות ראשונות וג' אחרונות הרי שבע מעין שמונה עשרה לשמואל ולרב דאמר כל סוף ברכה מהאמצעיות ברוך אתה ה' חונן הדעת וכן כולם הרי שמונה עשרה מעין שמונה עשרה:
תחילתדףכאן ב/ג
'''{{עוגן1|ר'}} יהודה אומר לא הוה צריך לומר וכו'.''' שאין אומרין זכרונות ושופרות אלא בר"ה וביובלות ובשעת מלחמה. ואין הלכה כר' יהודה:


'''{{עוגן1|ואומר}} חותמיהם.''' אחר זכרונות חתימת זכרונות וכן אחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל לקמן:
Segment 1


'''{{עוגן1|כל}} הברכות אחר חיתומיהן וכו'.''' גרסי' להא לעיל בפ"ק דברכות בהלכה ד' על מה דתנינן שם מקום שאמרו לחתום וכו' ואיידי דתני הכא במתני' ואומר חותמיהם מייתי להא:
מתני' <b>על החותמות.</b> ועל הסלתות כדמפרש לקמן במתני':
<b>על הפייסות.</b> להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו כמפורש במס' יומא:
<b>על הקינים.</b> מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאין קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה נותנים מעותיהם לשופרות שבמקדש והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כדאמרינן במס' אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:
<b>שהיה פותח דברים וכו'.</b> והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה ונקרא כן שהיה בולל לשונות הרבה כדמפרש בגמ':
<b>על חולי מעיים.</b> מפ' בגמ':
<b>חופר שיחין.</b> היה בקי בחפירות שיחין כדמפרש בגמ' והיה ממונה לחפור שיחין כדי שיהיו מים מצויין לעולי רגלים:
<b>גביני.</b> כך שמו של האיש המכריז כדמפרש בגמ':
<b>על נעילת שערים.</b> לנעול השערים בערב ולפתחן בבקר:
<b>על הפקיע.</b> מפרש בגמר':
<b>צלצל.</b> כלי שיר שיש לו קול גדול לשון תצילנה אזנו צימבל"ו בלע"ז וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:
<b>על השיר.</b> להתחיל את השיר וכשהיה מסיים. היו כולן מסיימין:
<b>בית גרמו וכו'.</b> כולה מפרש בגמרא:


'''{{עוגן1|כל}} הברכות אחר חיחומיהן.''' קס"ד דה"ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
Segment 2


'''{{עוגן1|ואין}} אומר אח"כ ברכה פסוק.''' כגון ברוך אתה ה' גואלנו ה' צבאות שמו וגו' וכיוצא בזה:
גמ' <b>כשירי דור ודור בא למנות.</b> שאי אפשר שאלו הנזכרים היו ממונים בכל זמן הבית דבכל דור דור היו משתנים הממונים לכן פירש דאותן הכשרים שבכל מינוי ומינוי מנה התנא במשנתינו:
<b>מי שהיה באותו הדור.</b> כשעלו ישראל מן הגולה מנה אותן שהיו בדורו ולא כל הממונים שהיו בזמן הבית:
<b>על כולן הוא אומר וכו'.</b> אהא דתנן בפ"ג דיומא בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד וכו' הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמדו בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים הוא אומר זכר צדיק לברכה ועל האחרונים הוא אומר שם רשעים ירקב וקאמר דלמ"ד דכשרים מנה התנא א"כ ע"כ לומר דאף בית גרמו ובית אבטינס היו כשרים שהרי מנה התנא אותם כאן ושם רשעים ירקב אבן קמצר לחודיה קאי:
<b>על כולן הוא אומר שם רשעים ירקב.</b> אפילו על בית גרמו:
<b>על בן קטין וחביריו.</b> השנויים שם ברישא דמתני':


'''{{עוגן1|מכיון}} דהוא אמר אחר חותמותיהן ויאמר ברכה פסוק.''' בתמיה וכדמפרש הקושיא לקמיה למאי דס"ד לפרש אחר חיתומיהן:
Segment 3


'''{{עוגן1|אמרין}} חכימי הוא הדין טליא.''' כך הוא בברכות שם ובספרי הדפיס יש כאן טעות. ובלשון תמיה מתפרש חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
<b>לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל.</b> תחת אשר הערה נפשו למות:
<b>שהתקין מדרש וכו'.</b> שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה' יהיה לו חלק בתורת ה' כר"ע:
ה"ג ואת עצומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתורה:


'''{{עוגן1|דהוא}} סבור.''' לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר של ערבית מעריב ערבים ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין ולפיכך יצא והיינו דמקשה דא"כ היכי אמרת ואין אומר ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדקאמר ר' אחא מעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא כגון עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
Segment 4


'''{{עוגן1|ואילין}} דאמרין צהלי ורוני וגו'.''' נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בניסא הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
<b>מה ת"ל סופרים.</b> מאי רבותייהו דשבחינהו קראי בהכי:
תחילתדףכאן ב/ד
<b>ספורות ספורות.</b> שקבצו בחכמתן כל החלוקות שבדינין ושמו להן מספר ככל הנך דמייתי:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} הראשונה וכו'.''' מפני שבברכת גואל ישראל מתחיל הוא להאריך קורא אותה ראשונה ואע"פ שאינה ממנין שש לפי שבה הוא מתחיל להוסיף ולומר השש ברכות:
<b>חמשה לא יתרומו.</b> בריש מסכת תרומות:
<b>ה' דברים חייבין בחלה.</b> ריש פ"ק דחלה:
<b>ט"ו נשים.</b> רפ"ק דיבמות:
<b>ל"ו כריתות.</b> ריש כריתות:
<b>שלשה עשר דבר וכו'.</b> ריש טהרות:
<b>ארבעה אבות נזיקין.</b> ריש בבא קמא:
<b>תשעה ושלשים אבות מלאכות.</b> שבת פרק כלל גדול:


'''{{עוגן1|מי}} שענה את אברהם אבינו בהר המוריה.''' כדקאמר בגמרא שמה שנענה אברהם אבינו בהר המוריה היא הצלתו של יצחק והיא כמי שנגאלו כל ישראל:
Segment 5


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ולא}} יצחק הוא שנגאל במה שנענה אברהם.''' ומה שייך זה לברכת גואל ישראל. ומשני מכיון וכו':
<b>מה תלמוד לומר סופר.</b> דכתיב לעזרא הכהן סופר סופר דברי מצות ה' וסופר בתרא למה לי:
<b>אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה.</b> שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת:
<b>כך היה סופר בדברי חכמים.</b> למנות ההלכות:


'''{{עוגן1|מהו}} אחר.''' איל אחד מיבעי ליה:
Segment 6


'''{{עוגן1|אחר}} כל הדורות וכו'.''' דורות אחרונות עתידין בניך וכו' וזהו וישא אברהם את עיניו וירא וגו' שראה בנבואה מה שאמר לו הקב"ה:
<b>הראשונים חרשו כו'.</b> איידי דמייתי שהראשונים עשו ספורות להקל על המעיינים מייתי נמי הא דר' חגי:
<b>ואנו אין לנו מה לאכול.</b> כלומר אף על פי שהראשונים עשו כל הפעולות להקל עלינו עדיין קשה עלינו להבין ד"ת על בוריין:
<b>אין הוון וכו'.</b> אם היו הראשונים מלאכים אנו בני אדם אבל אם היו הן בני אדם אנחנו כחמורים לרוב פחיתותינו:
<b>א"ר מנא.</b> באותה שעה אמרו אפי' לחמורו של ר"פ בן יאיר לא דמיין:


'''{{עוגן1|וניתור}}.''' מן האחיזה ויוצא:
Segment 7
תחילתדףכאן ב/ה
'''{{עוגן1|על}} השניה.''' היא השניה לראשונה והיא ראשונה לשש ברכות שמוסיפין:


'''{{עוגן1|מי}} שענה את אבותינו וכו'.''' לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי לפיכך אומרה בזכרונות:
<b>חמרתא דר"פ בן יאיר.</b> גנבוהו ליסטים בלילה והיתה טמונה אצלם שלשה ימים ולא טעמה כלום:
<b>בתר שלשה ימים.</b> נמלכו להחזירה אמרו הוציאוה מכאן שלא תמות אצלינו ויהיה ניכר הגניבה:
<b>אפקונה.</b> הוציאו אותה והלכה מעצמה ועמדה על פתח ביתו של ר"פ והתחילה לצעוק:
<b>א"ל ר' פנחס.</b> פתחו הדלת לענייה זו דהא שלשה ימים שלא אכלה כלום:
<b>פתחן לה.</b> ונכנסה:
<b>אמר להן.</b> ר"פ תנו לה לאכול ונתנו לפניה שעורים ולא רצתה לאכול:
<b>אמר לון.</b> ר"פ וכי מתוקנים הם השעורים שאין בהם פסולת:
<b>וארימתון דמיין.</b> הפרשתן מהם דמאי:
<b>אמרון ליה.</b> לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות מעם הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמאי דכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן לא גזרו באלו כיון שאינו אוכל מהן בעצמו:
<b>קמח לעורות.</b> לעבדן ושמן לנר פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה אוכלת:
<b>אמר לון.</b> ר"פ מה נעשה לענייה זו שהיא מחמרת על עצמה הרבה והפרישו דמאי ואכלה:


'''{{עוגן1|ארבע}} כיתים וכו'.''' איידי דקתני מי שענה את אבותינו על ים סוף דריש ליה להאי קרא וקאמר ארבע כיתות היו:
Segment 8
תחילתדףכאן ב/ו
'''{{עוגן1|על}} השלישית הוא אומר וכו'.''' לפי שנענ' בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל אומר הוא מי שענה את יהושע בגלגל ואומרה בשופרות:


'''{{עוגן1|פלמנטרא}} קטנה.''' תיבה קטנה שבה מניחין גנזי כתבים ושאר דברים נחמדי':
<b>שיודעין לדבר.</b> בשבעים לשון וכו' ראויין לשמוע שהן מבינין שבעים לשון אע"פ שאינן יודעין להשיב:
<b>ה"ז ראויין לסנהדרין.</b> וכשרה על צד הדוחק:
<b>שלשה.</b> שיודעין לדבר:
<b>ארבעה.</b> שיודעין לדבר ה"ז מעולה:


'''{{עוגן1|השלשלת}} תהא מוכחת עליה.''' כלו' שאם תלך להיות אבודה השלשלת שבה תהא מוכחת עליה היכן היא ושלא תאבד המפתח:
Segment 9


'''{{עוגן1|קום}} לך.''' קם לך. לישועה ההוא דאדכרת ואמרת לשמך הגדול וגו':
<b>יבשה א"י.</b> שלא ירדו הגשמים ולא ידעו מאין להביא העומר:
<b>והוה תמן חד אלם.</b> שאינו שומע ואינו מדבר:
<b>צריפין.</b> הוא סוכה שאין לה גג אלא חדה מלמעלה ועשויה מערבה:
<b>איתוני' וכו'.</b> הביאוהו לפני פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא:
<b>א"ל.</b> מי איכא מקום בא"י ששמו גגות צריפין או צריפין גגות. והלכו לשם ומצאו:
<b>נשדף.</b> נלקה בשדפון:
<b>סוכרא.</b> חורש במזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:


'''{{עוגן1|כל}} מי שאינו כשר כיהושע.''' ואינו מובטח לו שאם יפול על פניו יענהו הקב"ה ויאמר לו קום לך כמו שאמר ליהושע אל יפול:
Segment 10


'''{{עוגן1|ובלבד}} יחיד על הצבור.''' אל יעשה כן אם אינו מובטח כיהושע אבל יחיד. בינו לבין עצמו רשאי:
<b>שופעת דמים כמעיין.</b> ומביאה קן אחד חובה אחד חטאת ואחד עולה כדין זבה:
תחילתדףכאן ב/ז
<b>בעינה סיכנה.</b> וזו קן נדבה וכולן עולות:
'''{{עוגן1|על}} הרביעית הוא אומר וכו'.''' זהו מעין ברכה רביעית אל ה' בצרתה לי וחותם בשומע צעקה דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה':
<b>בים סיכנה.</b> בעברה תוך הים היתה בסכנה וזו לנדרה ועולות הן:
<b>זאב בא ליטול את בנה.</b> ונדרה קן אחד להצלת בנה:


'''{{עוגן1|ויאמר}} שמואל.''' לא כתיב אלא ויאמרו שם חטאנו לה' אלא שמשום שעשה עצמו כאלו נכלל עמהם שאמרו כולם ביחד חטאנו והיינו דקאמר לבש שמואל חלוקן של כל ישראל ונשתתף עמהן לומר כן:
Segment 11


'''{{עוגן1|על}} שהוא אומר לפניך לא חטאתי.''' כלומר שאינו מודה ועוזב כדכתיב הנני נשפט אותך וגו':
<b>ע"י שהיו הכהנים וכו' והיו באין לידי חולי מעיים.</b> לכך היו צריכין לרופא לרפאותן והלכך אף הוא נחשב מהממוני' שהיו במקדש שאף הוא נטל שכרו מתרומ' הלשכה דצרכי קרבן הוא שיאכלו הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר:
תחילתדףכאן ב/ח
<b>ושותין מים.</b> שאסורים לשתות יין בעזרה:
'''{{עוגן1|על}} החמישית הוא אומר וכו'.''' זהו מעין אשא עיני אל ההרים וגו' וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני והיינו תפלה:
<b>והוה ידע.</b> בן אחיה איזהו יין יפה למעיי' לעצרן ואיזה יין טוב לרפואתן שע"י הצינה המעיים מתרפין או מתעצרי' יותר מדאי:


'''{{עוגן1|דיבורא}} אמר לי ה'.''' על פי הדבור של הקב"ה עשה:
Segment 12


'''{{עוגן1|ענני}} בזכות תלמידי.''' אלישע שיצק המים על ידו:
<b>והוה ידע.</b> איזה סלע מוציא מים צוננים ואיזהו מים חמים ועד היכן מגיע חמימותיה:
תחילתדףכאן ב/ט
<b>וותרן.</b> לעבור על כל פשעם:
'''{{עוגן1|על}} הששית הוא אומר וכו'.''' זהו מעין ממעמקים קראתיך ה' וחותם העונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתיך מצרה לי:
<b>יתוותרון בני מעוי.</b> יוותרו קשרי בני מיעיו ויצאו בתחלואים. ל"א יהיו לו בני מעים יתירים שהוא מורה לבריות לחטוא שסומכין שימחול להם המקום ואינו כן אלא כל דרכיו משפט:
<b>אלא.</b> שמאריך אפו וגובה חובו אע"ג שאינו גובה אותו מיד:
<b>וסביביו.</b> צדיקים הנדבקים בו:
<b>נשערה מאוד.</b> לשון חוט השערה:
<b>ונורא על כל סביביו.</b> מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים:


'''{{עוגן1|על}} השביעית.''' לברכות שמאריך בהן והיא ברכה ששית שמוסיפין הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו. ואע"ג דאליהו ויונה בתר דוד ושלמה היו משום דבעי למיחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד ויהי רעב בימי דוד וגו' ושלמה התפלל ואמר רעב כי יהיה בארץ:
Segment 13


'''{{עוגן1|כתיב}}.''' ביונה קראתי מצרה לי וגו' לפיכך חותם העונה בעת צרה:
<b>והוון כל עמא.</b> והיה כל העם נכנסין אצל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין:
<b>אמר.</b> להן זהו חסידכם בתמיה הרי בועט במידת הדין:
<b>והוא מקפחו במים.</b> בתמיה וקיפוח הוא לשון תיתוך וקיצור:
<b>מיד נפלה.</b> קול בעיר:
<b>בסוכה איתערית.</b> בענף אחד אחזה עצמה ועלתה:


'''{{עוגן1|לא}} צורכה דלא וכו'.''' לא היה צריך אלא דוד ושלמה להקדימם ואח"כ אליהו ויונה שהיו אחריהם אלא בשביל לחתום וכו' כדפרישית במתני':
Segment 14


'''{{עוגן1|משום}} סומכוס אמרו.''' שחותם בשביעית ברוך משפיל רמים. ותוספתא היא בפ"ק:


'''{{עוגן1|ניחא}} שלמה.''' על הא דאומרים מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים פריך ניחא שלמה מצינו שבנה הבית ונקרא על שמו כדכתיב בנה בניתי וגו' ונענה בתפלתו שם אלא דוד למה היכן מצינו שנענה בירושלים:


'''{{עוגן1|על}} ידי שביקש וכו'.''' כלומר זה מצינו שעל פי הסיבה שביקש לעמוד על מניינן של ישראל והיתה המגפה ונתגלגל הדבר שקנה את הגרן מארנן היבוסי שזה הוא מקום שנבנה המקדש שם ושם נענה כדכתיב ויעתר ה' לארץ:
Segment 15


'''{{עוגן1|אתה}} הייתה מרחיבה לי.''' שמתוך כך באת לי הרחבה לבסוף:
<b>קרא גברא.</b> הא דתנן בפ"ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר מהו קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו שקרא גביני כרוז:
תחילתדףכאן ב/י
<b>אמרון ליה.</b> ד בית ר' שילא שיתרגם קרא התרנגול שהוא נקרא גבר:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מעשה}} בימי ר' חלפתא.''' והיה בצפורי. ובימי ר' חנניה בן תרדיון בסיכני:
<b>אית לך מימר בר תרנגולא.</b> בתמיה אלא שם אדם ששמו גבר ה"נ קריאת הגבר אאדם קאי:


'''{{עוגן1|וגמר}} את כל המלאכה ולא ענו אחריו אמן.''' כצ"ל לפי שבמקדש לא היו עונין אמן אחר כל ברכה כדקאמר בגמרא אלא בשכמל"ו היו אומרים ואלו לא במקדש היו ועשו כדרך שעושין במקדש:
Segment 16


'''{{עוגן1|לא}} היו נוהגין כן אלא בשער המזרח.''' של עזרה לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן:
<b>ה"ג שהיה מזווג את הפתילות.</b> וכ"ה ביומא וה"פ שגדלן וקלען:
<b>בעי וכו'.</b> רצה למנות עליהן פרנסים ולא רצו לקבל על עצמן להיות פרנסים על הציבור שאין זה כבודן:
<b>זכה להימנות עם גדולי הדור.</b> עם הממונין החשובין שבישראל:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא פ"ק:
Segment 17


ת"ל קומו ברכו וגו' מן העולם ועד העולם ויברכו את שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה ומנין וכו' על כל ברכה וברכה תן לו תהלה וזהו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
<b>כהאי דתנינן תמן.</b> תמיד פ' בתרא:
תחילתדףכאן ב/יא
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלש}} תעניות הראשונו' וכו'.''' כ"ד משמרות כהונה היו וכל משמר עובד בשבת שלו והמשמר מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע וכל אחד עובד יומו ושלש תעניות הראשונות שאינן חמורות כל כך אנשי משמר מתענין אבל לא משלימין שאם תכבד העבודה על אנשי בית האב של איתו היום יבואו אלו לסייען ויהא בהן כח לעבוד ואנשי בית אב של אותו היום לא היו מתענין כלל:


'''{{עוגן1|ושלש}} שניות וכו'.''' והלכה כחכמים:
Segment 18


'''{{עוגן1|אנשי}} משמר מותרין וכו'.''' לאו גבי תענית קאי אלא איידי דאיירי בבני משמר מייתי לה הכא:
<b>נזקרין לו בבת ראש.</b> נרתעין מהכרעת קול:


'''{{עוגן1|לשתות}} יין בלילות.''' ואין לחוש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב בלילה:
Segment 19


'''{{עוגן1|ואנשי}} בית אב לא ביום ולא בלילה.''' לפי שצריכין להעלות כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל גבי המזבח ואנשי משמר אינן צריכין לסייען לזה בלילה דאנשי בית אב בלבדן יכולין להספיק להיפוך המערכה:
<b>וברדייתו.</b> ולרדותה מן התנור:
<b>היו מסיקין מבפנים.</b> בתוך התנור ורודה מבחוץ לדפוס שהיה בתנור שכך שנינו במנחות ג' דפוסין היו שם נותנו לדפוס ועדיין היא בצק כמין דפוס היה לה בתנור וכו' והיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס והיה נאפה יפה שחום התנור שולט בו:
ואלו אנשי אלכסנדרי' לא היו בקיאין לרדותה מן התנור אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותן בתוך הדפוס ולא היה נאפה כל צרכו מפני שעובי הדפוס מפסיק בין הבצק לתנור ונתעפש:
<b>למענהו.</b> לכבודו שלא יהא לחם שולחנו מנוול בעיפוש:
<b>י"ב מנה היו נוטלים.</b> כל יום מתרומת הלשכה:
<b>שלא יהיו אומרים ממעשה וכו'.</b> וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל:


'''{{עוגן1|אנשי}} משמר ואנשי מעמד.''' מעמד הם הישראלים כדתנן לקמן בפ"ד שהיו מתחלקין ג"כ לכ"ד מעמדות ועל כל משמר היה מעמד של ישראלים קבועים בירושלים ועומדים על קרבן אחיהם ומתפללים שיהא מקובל ברצון דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכתיב תשמרו להקריב לי במועדו מצוה לישראל שיעמדו על הכהנים בשעת עבודה ואלו היו שלוחים בשביל כל ישראל:
Segment 20


'''{{עוגן1|אסורין}} הן מלספר ומלכבס.''' כל אותו שבוע שנכנסו למשמרתם וכדי שיספרו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתם כשהן מנוולין:
<b>היתה מתמרת ועולה.</b> היה העשן עולה זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח"כ יורד:
<b>היתה.</b> מתפשטת מיד למטה בתחילת עליית העשן:
<b>ממקום אחר.</b> שלא ידעה מנהגם:
<b>היה פוסח עמה שלא תתבשם.</b> דהמדיר את אשתו שלא תתקשט בא' מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין:


'''{{עוגן1|ובחמישי}}.''' שבתוך משמרתם מותרין מפני כבוד השבת ודרך בני אדם להסתפר בחמישי ואינן ממתינין להסתפר בע"ש מפני הטורח:
Segment 21


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} מה וכו'.''' כדפרישי' במתני' ותוספתא היא בפ"ב:
<b>לרבות כבודם.</b> שלא ימצאו בקיאין זולתם:
<b>נתמעט כבודם.</b> בחרבן הבית:
<b>וכבוד שמים נתרבה.</b> שאמרו העשרת השבטים הא אלקינו הא קשוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפי' וגם האומות אמרו כן:
<b>על הכבוד המתוקן לצדיקים.</b> בבנין דלעתיד:
<b>הרי מעלה עשן לנגדי.</b> ונזכרתי ע"י כן חורבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר בישעיה ועל כל מקראי' ענן יומם ועשן וגו' ועשן זה ע"כ היה כמעלה עשן דאל"כ האיך ישבו בחופה מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה חוץ לסכך:
<b>המגילה הזאת.</b> שכתובים בה סמני הקטורת איך להכירם וסדר פיטומו:
<b>מעתה אין להזכיר' לגנאי.</b> שהרי ניכר שכוונתם היתה לשמים שהרי עכשיו מסרה להגון אע"פ שאינו ממשפחתו:


'''{{עוגן1|הא}} שאר כל הימים.''' מימות השבוע אסורין וכו' גזרו עליהן וכו':
Segment 22


'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במ"ק רפ"ג וגריס שם נמי להא:
<b>שהיה מלביש בגדי כ"ג.</b> שיהיו נאין ומהודרין:
<b>לאיסטרטיאות.</b> שר משרי החיילות:


'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא שם. והועתק כאן בטעות וה"ג שם כל שמכיר את משמרתו ואת בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אינו אסור אלא אותו היום בלבד. של בית אב שלו אסור לשתות יין בזמן הזה שמא יבנה בית המקדש ויהיה זה צריך לעבוד. כל שמכיר את משמרתו ואינו מכיר את בית אב שלו והוא בבתי אבות קבועין אסור כל אותה שבת וכל שאינו מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל חדש רבי אומר אומר אני שיהא זה אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו. קלקלה שלא נבנה זה כמה שנים. תקנתו לשתות יין ולשמא יבנה לא חיישינן:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|שהוא}} מותר בהספד.''' כלומר וכיוצא בו אמרינן שתקנתו קלקלתו שיהא מותר בהספד ולא חיישינן שמא יבנה ויהא אסור בהספד היום:


'''{{עוגן1|כמה}} דתימר וכו'.''' כלומר דאי לא תימא הכי אלא קלקלתו תקנתו ושיהא אסור בהספד א"כ נימא נמי ודכוותה קלקלתו תקנתו ושיהא אסור במלאכה כל יום דשמא יבנה מיהא צריך לעבוד ואסור במלאכה בתמיה אלא ודאי דלהא לא חיישי' כלל:
תחילתדףכאן ב/יב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} הכתוב במגילה.''' של תענית שהיה מגילת תענית נכתבה בימי חכמים ימים שנעשו בהם נסים לישראל וקבעום י"ט אית יומיא דלא להתענאה בהון ואית יומיא דחמירא טפי דלא למיספד בהון ואותן שהן חמורים ואסורין בהספד גם לפניו אסור דילמא אתי למיעבד הכי בי"ט גופה ולאחריו מותר דכיון דעבר י"ט לא חיישינן:


'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אומר וכו' והכתוב די לא להתענאה לפניו וכו'.''' וקי"ל דבטלה מגילת תענית וכל אותן הימים הכתובים שם דלא להתענאה ודלא למיספד כולן מותרין בהספד ותענית חוץ מחנוכה ופורים דאית בהון פרסומי ניסא לכל ישראל ואסורין בהספד ותענית אבל ימים שלפניהם ואחריהם מותר:
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתניתא}}.''' ת"ק דמתניתין ר"מ הוא כדתני ר' חייא לקמן בשם ר"מ:
מתני' <b>גזברים.</b> הם שממון הקדש תחת ידם והם פודין ערכין וחרמין וכל מלאכת ההקדש נעשה על ידם:
<b>אמרכלין.</b> למעלה מן הגזברים והוא נוטריקון אמר על כלו ובגמ' יליף לה הממונים אלו מקרא:


דר"מ אמר באלו שכתוב די לא למספד בהון ודאי אסור ג"כ להתענות ובאלו שכתוב דלא להתענות מותר בהספד:
Segment 2


'''{{עוגן1|ודי}} לא סתם.''' יש שכ' בהן די לא סתם הרי אלו ככתוב בהדיא די לא להתענייא ומותר בהספד. וגרסינן לכולא הסוגיא לקמן בפ"ק דמגילה בהלכה ב':
גמ' <b>כתילקין.</b> והיא שררה למעלה מן האמרכל:
<b>גזברין.</b> אע"ג דבקרא לא כתיב גזברין מסברא ידעינן שהיו גזברין ג' דהא פסקו שכר וצדקות ופדויית ערכין וחרמי' צריכין ג' דהיינו דין וכיון דקרא ממטה למעלה קחשיב ש"מ שהראשונים מן הגזברין שהן למטה מהאמרכלין והא דקחשיב בקרא כה"ג לסוף אע"ג דהמלך גדול ממנו היינו כדי לסיים נגיד בית האלהים שיהיה השם בתר כולם שהוא למעלה על כל:


'''{{עוגן1|אמר}} ר' יונה.''' כך כתוב במגילת תענית אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתן דלא למיספד בהון. כך הוא שם במגילה ועיקר דאלו דלא למספד חמורין הן:
Segment 3


'''{{עוגן1|אמר}} רשב"ג כו' כהדא דתני.''' דהכי כתיב במגילת תענית להן אינש דיהוי עלוהי יסר בצלוי. כלומר כל שקיבל עליו כמה תענית ואירע בהן אלו י"ט הכתובים יאסור עליו בתפלה לקבל התענית מקודם היום. ואי לא קיבל עליו לא דחי להנך י"ט:
<b>כשהוא חותם.</b> הלשכה שהמעות בתוכו דהאי קרא בשמירת האוצרות איירי וילפינן מיניה דלכך כתיבי כולהו ללמד דכולם חותמין האוצרות וכדמסיק:


'''{{עוגן1|שהוא}} צריך להזכירן מבערב.''' לקבלת התענית:
Segment 4


'''{{עוגן1|ואתייא}} כהאי דאומר ר' זעירא וכו'.''' לעיל בהלכה ב' גבי אפי' יחיד שגזר על עצמו צריך להזכיר מעין המאורע היכן הוא אומרה ר"ז בשם רב הונא אומרה כלילי שבת ויומו בברכה רביעית אלמא צריך להזכיר מבערב:
<b>והם יקחו את הזהב.</b> מיעוט רבים שנים:


'''{{עוגן1|מתניתא}} או באחד עשר וכו'.''' אמתני' דהתם במגילה קאי ואגב מייתי לה נמי הכא דתנינן התם אף על פי שאמרו בני כפרים מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ותענית ועלה קאמר האי מתני' דקתני מותרין בהספד ובתעני' מיתוקמא אם קורין באחד עשר וכרבי יוסי דמתני' דידן דסבירא ליה ימים דלא למיספד לפניו ולאחריו אסור וי"ג באדר יום ניקנור היא כדמייתי ליה לקמן ואם יום ניקנור מימים דלא להתענות מיהת לפניו אסור א"כ הא דקתני מותרין בהספד ותענית לא מיתוקמא אם קורין בי"ב שהוא יום שלפני יום ניקנור אלא דמיירי שמקדימין וקורין באחד עשר או דמיתוקמא בשנים עשר וכרבי מאיר וימים דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר וקשיא על דרבי מאיר. מיום שנים עשר גופיה דלא כן תני במגילת תענית באדר בתרין עשר ביה יום טיריון טוריינוס גזר גזירה בטלה וקבעו יו"ט:
Segment 5


'''{{עוגן1|ואמר}} רבי אחא בר יעקב.''' לשנויי. דבטל יום טיריינוס מפני שהוא יום שנהרג לוליינוס ופפוס על ידו והן הן הרוגי לוד הנזכרים בכל מקום:
<b>שתהא הפסולת שלך.</b> והלוחות של סנפירינון היו:
<b>מחצב.</b> מקום שחוצבין ממנו:


'''{{עוגן1|יום}} תלת עשר ביה.''' באדר יום ניקנור כך כתוב במגילת תענית ומפרש מהו יום נקנור וכו':
Segment 6


'''{{עוגן1|ותליין}} בקונטס.''' קונדס ארוך אחד:
<b>חמון שקין וכו'.</b> ראו השוקים ראו הכרעיים ראו בשרו וכל זה ממה שהוא אוכל ושותה מן היהודים וכל רכושו מן היהודים:
<b>מיחמי צדיקא וכו'.</b> כדי לזכות בראיית הצדיק הביטו אחריו דזכות גדול הוא שזכה לראותו:


'''{{עוגן1|על}} דעתיה דרבי מאיר ניחא.''' הא דכתיב יום ניקנור שבא לאסור לפניו של יום י"ד דלדידיה ימים דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר ולפיכך כתוב בו לאסור י"ג אלא על דעתיה דרבי יוסי מה בא לאסור אם לפניו של י"ד וכי לית ליה עצמו אסור בלאו הכי מפני ארבע עשר שהוא פורים ולדידיה לפניו אסור ומשני בא להודיעך שהוא אסור בהספד ולא כדקס"ד שהוא מימים דלא להתענאה:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|ואפי'}} על דר"מ לית היא מקשייא.''' כלו' דלא תיקשי הא לר"מ נמי תיפוק ליה דלפניו הוא י"ב והוא יום טיריון דל"ק דלא כן תני וכו' ואמר ר' אחא בר יעקב בטל היא וכו' כדלעיל:


'''{{עוגן1|בארבע}} עשר וכו'.''' ופריך על דעתיה דרבי מאיר דלאחריו מותר אף בימים דלא למיספד ניחא הא דכתיב בשית עשר ביה וכו' אלא על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור וכו' לא בשביל לפניו ולא בשביל עצמו דתיפוק ליה דבלאו הכי אסור מפני חמשה עשר והוא לאחריו. ומשני בא להודיע שי"ו הוא אסור בהספד דה"א דהא דר' יוסי אוסר לאחריו בתענית בלבד הוא:


'''{{עוגן1|ואפילו}} על דעתיה דר"מ וכו'.''' טעות הוא אגב ריהטא דלעיל ובמגילה ליתא להא כאן:
Segment 1


'''{{עוגן1|בשבעה}} עשר.''' ביה קממין עממיא וכו'. כך הוא במגילה שם:
מתני' <b>ד' חותמו' היו במקדש.</b> ג' לג' נסכים חלוקין של בהמות חותם ראשון לנסכי בקר והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי הין שמן ויין לנסך חצי ההין וחותמו עגל והב' זכר לנסכי איל שתרגום איל דכרא ונסכיו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין והג' גדי לנסכי כבש בן שנתו והן עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין והד' חוטא והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא ג' בהמות וצריך עשרה לוגין שמן תשעה לשלשה כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות וקרי ליה חוטא משום דעל שבעה עבירות נגעים באין:
<b>ה' היו.</b> ב' חותמות היו למצורע:
<b>חוטא דל וחוטא עשיר.</b> לפי שמצורע עני אינו מביא אלא בהמה אחת ואם לא היה למצורע אלא חותם א' היו נותנים למצורע עני עשר לוגין ות"ק סבר למצורע עני נותנין חותם גדי ולוג רביעית היה מביא מביתו:
<b>וארמית כתוב עליהן.</b> שרוב דבורם היה בלשון ארמי:
<b>זכרים ונקבות.</b> בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין נסכי שלמים שבאין זכרים ונקבות ועולה ושלמים טעונין נסכים דכתיב עולה או זבח:
<b>נותן לו מעות.</b> כפי הנסכים שהוא צריך:
<b>בא לו אצל אחיה.</b> שהיה ממונה לקנות יינות ושמנים וסלתות שלא יהא כל מביא קרבן צריך לחזור אחר נסכים העשויין על טהרות הקדש:
<b>ואם הותירו הותירו להקדש.</b> ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים:
<b>ממתינים לו עד הערב.</b> שיזדווגו יחד יוחנן ואחיה אם נמצאו מעות יתירים ביד יוחנן כנגד החותם שאמר זה שנאבד ממנו נותנים לו:
<b>ושם היום כתוב.</b> על החותם יום פלוני בשבת:
<b>מפני הרמאין.</b> שמא מצא חותם שנפל מחבירו או מאחיה או מיוחנן ובא עכשיו ליקח וביום שמוצאו אינו רשאי להוציאו שהאובד מחזר אחריו ועוד יש לחוש שמא לקח חותם בשער הזול והצניעו עד שער היוקר:


'''{{עוגן1|והוה}} פרקן.''' וניצולו מהן:
Segment 2


'''{{עוגן1|על}} דעתיה דר"מ.''' בלאו הכי לא הוי אסור מפני שהוא יום לאחריו של ששה עשר דהוא י"ט כדלעיל ניחא דבא לאסור עצמו אלא על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור אם לפניו בלאו הכי אסור. ואם לעצמו וכי לדידיה נמי בלאו הכי לא אסור הוא מפני שהוא לאחריו של ששה עשר:
גמ' ופריך <b>ולבן עזאי חוטא דל למה.</b> ליה חותם בפני עצמו היה לו להביא חותם גדי. ומשני היה מביא לוגו עמו. כדי שיביא גם לוג שמן שצריך המצורע למתן תנוך ובהונות והמותר נאכל לכהנים כדין קדשי הקדשים וצריך שיהיה על טהרת הקדש לפיכך נתנו לו חותם בפני עצמו שהוא נסכי גדי וד' לוג שמן. ברם כרבנן. אבל לרבנן לא היו נותנין לחוטא דל אלא חותם של גדי ולוג שמן למתן בהונותיו היה מביא מביתו קשיא א"כ אף לחוטא עשיר לא היו צריכין לתקן חותם בפני עצמו שיכולין ליתן לו ג' חותמות גדי:
<b>נסכי רחל.</b> בכמה שאינן נזכרים במתני':
<b>ומשני מן מה דתני במתני' גדי משמש וכו'.</b> שמעינן דנסכי רחל כנסכי גדי:
<b>שהיה בדין.</b> שיהא חילוק בין נסכי עגל לנסכי שור:
<b>בין נסכי כבש.</b> שהוא בן שנה לנסכי איל שהוא בן שתי שנה:
<b>תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד.</b> כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי שור ורש"י במנחות פי' דמיתורא דלשון קדריש שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה וכן דריש בכולן והראשון נ"ל:
<b>תלמוד לומר או לאיל הא'.</b> כיון שהוא איל כל נסכיו אחד הן בין זקן או שהוא בן שלשה עשר חדש:
<b>תלמוד לומר או לשה בכשבים.</b> כל שה שבכשבים שוות הם בנסכיהם:
<b>בין נסכי גדי.</b> קטן לתיש גדול:


'''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסה אמורא.''' כל איליך מילייא לא מסייעין ולא שוברין לא לרבי מאיר ולא לרבי יוסי שלא בא אלא למנות וכו' תדע לך שהוא כן דתנינן שם בריש ירחא דניסן י"ט די תיקון תמידא וכו' שהיו הצדוקין טוענין כדאמרי' במנחות וכי בלא כך אינו אסור בהספד ותענית מחמת ר"ח אלא לא בא אלא למנות ימים שנעשו בו נסים לישראל:
Segment 3


'''{{עוגן1|אבל}} בשבתות וימים טובים וכו'.''' כך הוא במגילת תענית ומפרש מה ראית להקל וכו':
ופריך <b>הגע עצמך.</b> שהצניעו עד שיבא היום ההוא בשבת הבאה ומאי מהני שכתוב עליו שם היום:
<b>ומשני שם משמר.</b> של אותו שבת נמי היה כתוב עליו:
ופריך <b>הגע עצמך.</b> שימתין חצי שנה עד שיבוא זמן המשמר שנית:
<b>ומשני שם היום.</b> כמה ימים בשבת:
<b>שם השבת.</b> כמה שבת בחדש:
<b>שם החדש היה כתוב עליהן.</b> וגם שם המשמר שאינו מצוי שיזדמן שיהיו כולם ביום א' מכוון אלא להרבה שנים:


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' דכל זה עד שלא בטלה מגילת תענית וכו':
Halakhah 4


'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן.''' דלקמן ר' יונתן שציים כל ערב ראש השנה וראב"ן כל ע"ש וכן ר"ז וכו' ולא היה חושש אם אירע בהן ימים של מגילת תענית דסברי נמי בטלה מגילת תענית:


'''{{עוגן1|מפקד}} לספרייא.''' מלמדי תינוקות אם תבא אשה אחת לשאול אתכם אם תתענה:


בכל ימים מתענין ולא תחושו למגילת תענית חוץ וכו' וחנוכה ופורים שלא בטלו:
Segment 1
תחילתדףכאן ב/יג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אין}} גוזרין תעני' על הצבור בתחלה בחמישי.''' להתחיל התענית בחמישי שלא להפקיע את השערים שלא לייקר השער דכשרואין בעלי החנייות שלוקחין במוצאי חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל התענית ואחת לשבת יהיו סבורין שרעב בא לעולם ומפקיעין את השער שמקודם ומייקרין אותו ד"א שלא יאמרו אם לא שראו הבית דין שהרעב בא לא היו דוחקים לגזור תענית עכשיו סמוך לשבת ומפני כך ייקרו את השער:


'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אומר וכו'.''' והלכה כרבי יוסי:
מתני' <b>לשכת חשאים.</b> על שם שהנותנין בתוכה נותנין בסתר והמתפרנסים ממנה נוטלין בסתר:
<b>ללשכת בדק הבית.</b> ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית:


'''{{עוגן1|שמעון}} בר בא אומר אתא עובדי קומי ר' יוחנן והורי כר' יוסי.''' האי גרסי' לקמן בפ"ד דיבמות בהלכה י"א על המתני' דקתני שם וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהיה להן שלשה חדשים וכו' רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וקאמר עלה אתא עובדא קומי ר' יוחנן והורי ברבי יוסי והוה רבי אלעזר מצטער על זה ואמר וכי שבקין סתמא דמתניתין ועבדין כיחידאה כד שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ והת"ק ר"מ היא וכן הוא בתוספתא שם אמר ר' אלעזר על ר' יוחנן יאות סבא ידע פרקי גרמא. כלומר שיודע עצם ועיקר הדבר ולכוין האמת וביבמות כתיב יאות סבא ידע פרקי גיטא. והגי' דהכא עיקרית וכך הוא במגילה שם:
Segment 2


'''{{עוגן1|לא}} כן אמר ר' חזקיה וכו' כל מקום ששנה רבי מחלוקת וכו' הלכה כסתם.''' ואמאי פסק כר' יוסי וכקושיא דלעיל:
גמ' <b>הוון פרנסין.</b> היו גבאי צדקה:
<b>והוה יתיב ליה.</b> לאחרים שהיו העניים מתביישים לקבל מהגבאי:
<b>מליזין עליו.</b> מדברין בו ואמרו שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל:
<b>מן דדמך.</b> כשמת בדקו ומצאו שלא נהנה ממה שקיבל אלא היה נותן לאחרים:


'''{{עוגן1|א"ל}} ולא רבי דלמא חורן.''' לא רבי שנה המחלוקת דלמא איש אחר שנה. ועל זה פריך הא ק"ו היא מה הן אין דאשכח וכו' מה אם במקום שרבי בעצמו שנה המחלוקת וחזר ושנה סתם אמרת הלכה כסתם אתר דלא אשכחן רבי מתני המחלוקת אלא אחרים שנו ורבי שנה סתם לא כל שכן דהלכה כסתם:
Segment 3


'''{{עוגן1|ואתא}}.''' וכן כי אתא רבי חזקיה וכו' אמרי בהדיא דאפילו אחרים שנו וכו' הלכה היא כסתם:
<b>הוה מפליג וכו'.</b> היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלא לביישן:
<b>חד זמן.</b> פעם אחת פגע בו שר של רוחות וא"ל לא כן למדתנו רבינו לא תסיג גבול רעך ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם לצאת אז:
<b>מתן בסתר יכפה אף.</b> ויציאתו זו כדי ליתן צדקה בסתר ראוי הוא שיסתיר עצמו מפניו:
<b>והוה.</b> הרוח מתיירא ממנו שלא יכפהו וברח מלפניו:


'''{{עוגן1|ולמה}} הוא מורה לה כיחידאה.''' וא"כ למה היה מורה ר' יוחנן כר' יוסי. ומתרץ רבי שמואל וכו' הדא דאת אמר הלכה כסתם דוקא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם. כלומר שנשנה מחלוקת אחר הסתם לא בדא אמרו הלכה כסתם:
Segment 4


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ביחיד אצל יחיד אם המחלוקת יחיד נגד יחיד היא ונשנה אח"כ סתם כאחד מהן אבל אם המחלוקת ביחיד אצל חכמים הוא לא בדא אמרו הלכה כסתם שנשנה כהיחיד הואיל ורבים פליגו עליה והאי סתמא יחידאה היא:
<b>זהו שמסתכל במצות.</b> הצדקה האיך לעשותה שלא יתבייש העני:
תחילתדףכאן ב/יד
<b>טול ואתה פורע.</b> כשתקבל ירושתך:
'''{{עוגן1|אין}} גוזרין תענית בראשי חדשים.''' דאיקרי מועד ובחנוכה ובפורים דלגביהון לא בטלה מגילת תענית:
<b>ה"ג א"ל יהא לך במתנה אר"ח בר אדא וכו'.</b> וה"פ והוה א"ל אם לא יהיה לך לשלם הרי הוא לך במתנה כי היה חושש אולי יתאמץ העני לפרוע לו כשיראה שלא נפלה לו ירושה או כדי שלא יהיה לעני כגזל לפי דעתו:


'''{{עוגן1|ואם}} התחילו.''' שגזרו התענית מקודם לכן והתחילו להתענות על הצרה ואפילו תענות אחד ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:
Segment 5


'''{{עוגן1|מודה}} הוא שאין משלימין.''' באלו הימים אין משלימין להתענות בהם כל היום אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:
<b>אית הוה סבין וכו'.</b> היו זקנים בימינו כל מה שהיו נותנין להם מר"ה עד יה"כ היו מקבלין ומשם ואילך לא היו מקבלין:
<b>אמרי דשתן גבן.</b> מה שאנו צריכין לכל השנה כבר הוא אצלינו שהיו נותנין להם בימים אלו די פרנסתן לכל השנה כך נ"ל והיפה מראה פי' בזה פירושים דחוקים:


'''{{עוגן1|וכן}} תשעה באב שחל להיות בערב שבת.''' כגון בזמן שהיה ב"ד קובעין ע"פ הראיה אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב ואין הלכה כר"מ אלא מתענין ומשלימין וכן ט"ו באב שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים:
Segment 6


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כמה}} היא התחלה.''' להא דתנינן ואם התחילו אין מפסיקין:
<b>זכה עמי.</b> עשה עמי צדקה ותן לי תרנגולא חדא:
<b>ה"ג א"ל הא לך טימיתא וזיל זבין קופר.</b> וה"פ הא לך מטבע זו וקנה לך בשר:
<b>ואכל.</b> בשר שור ומת:
<b>להרוגו של נחמיה.</b> שאילו נתן לו בשר תרנגולת שהיה רגיל בו היה חי:


'''{{עוגן1|אחת}}.''' אפי' תענית אחת:
Segment 7


'''{{עוגן1|ובמה}} קורין.''' בתורה בר"ח אם הוא בתענית. וגרסי' להא לעיל בברכות פ"ד בהלכה:
<b>א"ל מיחזור.</b> כשיחזור יתן לו לאכול:
<b>אמר.</b> לנגד המת עיניו שראו אותו ולא קבלוהו יהיו סתומין:
<b>ידים.</b> דלא פשטו עצמן ליתן לעני יתקטעון:
<b>רגלים.</b> שלא רצו לקראתך ליתן לך ישברו:
<b>ומטתיה כן.</b> ועלתה לו כך בעיניו וידיו ורגליו:
<b>א"ל.</b> רבי עקיבא מה אתה מקללני:
<b>א"ל.</b> נחום ולמה אתה מבעט ביסורין דקאמרת אוי לי:


קורין ברכות וקללות כמו בשארי תעניות של צבור:
Segment 8


'''{{עוגן1|בגין}} מדעתין.''' אם בשביל להודיעם דהיא תעניתא היום אף שהוא ר"ח:
<b>הוה רביה דבריה.</b> מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עם רבי הושעיא בכל יום:
<b>חד זמן וכו'.</b> פעם אחת היה לו לר"ה אורחים ולא קרא לסגי נהור. שיאכל עמו:
<b>ברמשא.</b> לערב:
<b>א"ל.</b> ר"ה לא יכעוס אדוני עלי שלא זמנתיך שתאכל עמי היום לפי שהיו אורחין אצלי ואמרתי שלא לזלזל בכבודך שיביישוך הלכך לא אכלתי עמך יום הזה:
<b>א"ל אתה פייסת.</b> למי שנראה ואינו רואה אותו שרואה ואינו נראה והוא הקדוש ברוך הוא יקבל פיוסך ותפלתך:
<b>א"ל.</b> מנ"ל הא לברך כן:
<b>מר"א בן יעקב.</b> מעובדא דראב"י:
<b>דראב"י.</b> נכנס סגי נהור לעירו ישב ראב"י למטה ממנו שיאמרו הבריות אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא הוה ראב"י יושב למטה ממנו ועשו לו פרנסה וצדקה יקרה:
<b>אמר להון.</b> הסגי נהור מהו זה שנותנין לי כל כך:
<b>וצלי עלוי.</b> והתפלל סגי נהור זה על ראב"י האי תפילה:


'''{{עוגן1|הרי}} רביעין על מעיהון וכו'.''' בתמיה הן נופלים על פניהם שכך היו נוהגין אף בראש חודש ביום התענית ואם כן יודעין הן מהתענית ומה צריך עוד סימן אחר להודיעם:
Segment 9


'''{{עוגן1|אמר}} ליה להודיעך שקורין ברכות וקללות.''' לא בשביל שידעו מהתענית אומר אני אלא להודיעך שכך הוא הדין שאין ר"ח דוחה קריאת התורה של התענית וקורין ברכות וקללות:
<b>דלמא.</b> מעשה:
<b>הוון מטיילין.</b> בבתי כנסיות שבלוד:
<b>כמה ממון שיקעו אבותי בכאן.</b> שהם בנו בתי כנסיות אלה משלהם:
<b>כמה נפשות שיקעו בבנין הזה.</b> וכי לא היו בני אדם שיעסקו בתורה והיה ראוי להוציא ממון זה עליהם לפרנסתם ונראה שהיה ידוע לר' הושעיא שהיו עניים בני תורה בזמן ההוא שביטלו תורתם מדוחק הפרנסה והיה ראוי לאבותיו של ר' חמא לפרנסם ולא יקפידו על הציור של בנין בה"כ:


'''{{עוגן1|קם}} ר' יוסה.''' עמד ר' יוסה והלך לשאול מר' יודה בר פזי וא"ל אם כך קבלת אתה מאביך שאתה אומר שקורין בר"ח וא"ל אבא לא היה אומר שקורין בשל ר"ח אלא בעין טב דוקא ששם היו יודעין בודאי שהוא ר"ח ולפרסם הדבר שכבר קדשוהו היו קורין בשל ר"ח לפי ששם היה הבית ועד שב"ד מקדשין החדש כדאמרי' פ' ראוהו ב"ד א"ל רבי לר"ח זיל לעין טב וקדשיה אבל בשאר מקומות קורין ברכו' וקללות ואין של ר"ח דוחה קריאתן:
Segment 10


'''{{עוגן1|ולמה}} לא אמר הלכה כר' יוסי.''' משום דאית תניי תני ומחליף דר' יודה לר' יוסי ודר' יוסי לר' יודה:
<b>עבד.</b> אלו הפתחים של בהמ"ד הגדול:
<b>חמי מה דעבדית.</b> היה משבח עצמו ראה מה שעשיתי:
<b>וישכח ישראל וכו'.</b> טוב הוא ליתן לעניי תורה שעושין מצות בכל עת משיבנו בנינים והיכלות:


'''{{עוגן1|דברי}} חכמים וכו'.''' כלומר זו דברי יהודה ור"י דפליגי בצבור אבל לדברי חכמים קאמר ר"ז וכו' ואפי' יחיד וכו' מתענה. ומשלים:
Segment 11


'''{{עוגן1|כהדא}} עובדא ר' ביבי וכו'.''' והיה רוצה ללמוד ממנו הלכה למעשה שהיה יושב בתענית בע"ש. והיה יושב לפני ר' יוסי ושאל לו אם הזמן היא לאכול וא"ל ר' יוסי:
<b>מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית.</b> כגון אם הקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית. וצריכין אותן למזבח נוטלין אותן למזבח אבל הקדיש בהמה אפי' בעלי מומים או אבנים למזבח אין מוציאין אותן לבדק הבית אלא ימכרו ודמיהן נופלין לבדק הבית:
<b>כלי שמצאו בו צורך לבד"ה מניחין אותו.</b> הא ראוי למזבח מוכרין אותן שמעינן דקדשי בדק הבית אע"פ שראויין למזבח אין מוציאין מקדשי בדק הבית:
<b>כיני מתניתא.</b> כן היא משנתינו כלי שמצאו בו צורך והיינו לצורך המזבח או לבדק הבית ללשכת בדק הבית מניחין אותו ומשם נוטלין אותו למה שצריכין אותו:
<small>הדרן עלך פרק אלו הן הממונין</small>


'''{{עוגן1|נמטי}} בייתיה ציבחר.''' המתן עד שנגיע לביתך וא"ל ר' ביבי כבר רומשא היא ודחה אותו וא"ל אית מתענה. עדיין יש להתענות וחזר וא"ל:
Chapter 6


'''{{עוגן1|אית}} גבי.''' יש אצלי תורמוסין לאכול כל כך כדי לשהות אותו ולבסוף אמר ליה ומשלימין כר' יוסי דכך הלכה:


{{מרכז|<big>'''הדרן עלך סדר תעניות כיצד'''</big>}}
תחילתדףכאן ג/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סדר}} תעניות האלו.''' האמור בפרק דלעיל:


'''{{עוגן1|ברביעה}} ראשונה.''' בבבלי רמי מתני' וברייתא אהדדי דתניא רביעה ראשונה ושניה לשאול' ושלישית להתענות. ומשני דה"ק סדר תעניות האמור אימתי בזמן שיצאת רביעה הראשונה ושניה ושלישית ולא ירדו גשמים דכולה יורה קרי לה רביעה אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו אי נמי צמחו וחזרו ונשתנו מתריעין עליהן מיד:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|ששנו}}.''' כגון תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה או איזה שינוי אחר מתריעין עליהן מיד וכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות:


'''{{עוגן1|וכן}} שפסקו גשמים מגשם לגשם.''' בין רביעה ראשונה לשניה:


'''{{עוגן1|מפני}} שהיא מכת בצורת.''' סימן רעב של בצורת היא מקצתן רעבים ומקצתן שבעים כדתנן בפ"ה דאבות:
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|איזהו}} מיד שלהן.''' כמה היא זמן התחלה של התרעה מיד:
מתני' <b>שלשה עשר שופרות.</b> תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר מפני הרמאים שלא יתנו ידן לתוכן להראות כאילו נותנין לתוכן ויטלו מתוכן ולקמן מפרש למה י"ג שופרות וי"ג שולחנות ובאיזה מקום מונחין:
<b>י"ג השתחוויות.</b> לקמן מפרש היכן היו:
<b>כנגד דיר העצים.</b> לשכה שבה היו נותנין כל עצי המערכה והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים:
<b>ששם ארון נגנז.</b> ע"י יאשיהו כדמפרש בגמ':
<b>שהיה מתעסק.</b> במלאכתו מתליע את העצים שאין לבעלי מומין מלאכה במקדש כי אם להכין עצים למערכה דכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח:
<b>שהיא משונה.</b> שלא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה והבין שנסתלק משם והוחזרה:
<b>ביחוד.</b> בבירור:


'''{{עוגן1|רב}} אמר שני וחמישי ושני.''' אחר שרואין ששנו הזרעים מתריעין בשני וחמישי הראשונים:
Segment 2


'''{{עוגן1|שנו}} בשני מהו להתריע עליהן בחמישי.''' משום דתנן בפרק דלעיל אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי ולפיכך מיבעי ליה דלמא ה"מ בסדרן של התעניות האמור היא אבל היכא דשנו הצמחים הואיל ובשני היא דניכר שנשתנו מתחילין מיד להתריע בחמישי שאחריו או לא דלעולם אין מתחילין בחמישי:


'''{{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' הכתוב בדניאל ואמר אלי אל תירא דניאל וגו' כבר נשמעו דבריך מיום הראשון אשר נתת את לבך וגו'. וה"נ כאן מכיון שנתנו ב"ד נפשן לעשות ה"ז כמי שעשו הלכך מקבלין עליהן מיד להתריע ולהתענות בה"ב שלאחריו ולעולם אין מתחילין בחמישי:


'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא פ"ב:
Segment 3


'''{{עוגן1|כשם}} וכו'.''' ומפרש מהו מפני פרנסת אחרים:
גמ' <b>ה"ג אלא הדברות שבתוכו</b>:
<b>ולא יראו החוצה.</b> סיפא דקרא ויהיו שם עד היום הזה:
כתיב ברישא ויראו וכתיב בסיפא ולא יראו וקשיא אהדדי:
<b>בולטין.</b> ודוחקין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה:


'''{{עוגן1|מפני}} פרנסת עכו"ם.''' שכשאין הגשמים יורדין תתייק' השער ויש כאן חשש גם לישראל אחר השביעית:
Segment 4


'''{{עוגן1|ר"ז}} אמר מפני פרנסת חשודים.''' על השביעית וזורעין בה הוא דחששו:
<b>ומפצע.</b> ומבקע:
<b>ביחוד.</b> בבירור:
<b>הקיש עליה בקורנס.</b> על המקום ההוא ויצא אש ושרפו:


'''{{עוגן1|אתיא}} דר"ז כרבי.''' שחשש גם כן לפרנסת חשודים כדלקמן שהיה מרחם על זה הספר החשוד על השביעית ואמר להן ומה יעביד עלוב הזה ובגין חייו הוא עביד ודחברייא שאין חוששין מפני פרנסת החשודים כר' פנחס בן יאיר שלא רצה להסכים עם רבי להתיר שביעית בזמן הזה ולפי שהיו בלא"ה חשודים ורצה שיעשו בהיתר. וגרסינן לעובדא דר' ור' פנחס בן יאיר לעיל בפ"ק דשביעית בהלכה ג':
Segment 5


'''{{עוגן1|רבי}} בעא מישרי שמיטתא.''' בזמן הזה שאינו אלא מדרבנן:
<b>התורה.</b> ולוחות שניות מונחים בתוכו:
<b>לא משו וכו'.</b> ואס"ד דהארון ההוא הוא שהיה הולך לפניהם במלחמה מסתמא גם המעפילים היו נוטלים אותו עמהם במלחמה:
<b>היה נכנס ויוצא עמהן.</b> כשנסעו במדבר נסע לפניהם כדכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם:
<b>ה"ג ופעמים הוא מתראה עמהן במלחמה.</b> וי"ס דל"ג ליה והוא הנכון וכן הוא במס' סוטה:
<b>מילה דלא חמון וכו'.</b> דבר שלא ראו מימיהם ואס"ד שהיה יוצא עמהן תמיד במלחמה מאי יום מיומים שהיו מתייראין עתה:
<b>והלא ארון בקרית יערים היה.</b> עד שבא דוד והעלוהו משם:
<b>ומשני הגישה אלי הציץ.</b> והארון הזה לאו ארון ברית ה' אלא הארון שהיה בו החשן והאפוד והאורים והתומים וזכר הציץ לפי שאסור לשאול באורים כי אם בלבישת השמונה בגדים והציץ הוא החשוב שבהן:
<b>והלא הארון בציון היה.</b> בימי דוד ואיך קאמר והארון יושב בסוכות אלא ודאי דעל הארון השני שיוצא עמהם למלחמה קאמר:
<b>סכך שהוא בקירוי.</b> שהיה יושב באוהל שעדיין לא נבנה בה"מ ולכך קורא אותו סוכה לשון סכך בעלמא והואיל והארון לא היה מיושב וישראל במלחמה החמיר אוריה על עצמו שלא לשמש המטה:


סלק ר' פנחס בן יאיר לגביה ושאלו רבי מה התבואה עושה בשדה והשיב לו בדחייה עולשין יפות וכן בפעם שניה והבין רבי שאין דעתו מסכמת עמו להתיר שמיטה:
Segment 6


'''{{עוגן1|אמר}} ליה.''' רבי לר' פנחס מישגח רבי. אם רבי רוצה להשגיח עלינו ולאכול עמנו מעט מעוף היום הזה. פטל מלשון מאכל חשוב ובב"ר פ' ויצא אין חמי קווקי חד היה נסיב פטיליקין חד הוה נסיב:
<b>נגנז עמו צנצנת המן.</b> דכתיב בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן ויליף שמה שמה גזירה שוה:
<b>וצלוחית שמן המשחה.</b> דכתיב בו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם וכתיב גבי צנצנת למשמרת לדורותיכם ויליף דורות דורות:
<b>ומקלו של אהרן.</b> דכתיב למשמרת לאות לבני מרי ובצנצנת כתיב למשמרת:
<b>וארגז שהושיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל.</b> דכתיב תשימו בארגז מצידו אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז:
<b>יולך ה' אותך וגו'.</b> ודאג שמא יגלה:
<b>תנו את הארון הקודש בבית.</b> הא התם הוה קאי אלא גניזה היא:
<b>אין אתם מחזירין אותו למקומו.</b> שאין מצות בכתף ישאו נוהגת בלוים אז ועוד שיתחלל קדושת הארון בירידתו לבבל:


'''{{עוגן1|א"ל}} אין.''' ומשירד ראה המוליות של רבי הן עומדין ואמר האם כל אלו היהודים זנין ומקיימין אותן והלא הן בריות מזיקין:
Segment 7


'''{{עוגן1|אפשר}} דלא חמי סבר אפייי מן כדון.''' אפשר שלא יראה פני מעכשיו ולא אלך לסעוד עמו כששמעו קולו הלכו ואמרו זה לפני רבי ושלח רבי אחריו לפייסו וכשהגיע לעירו אמר יבאו בני עירי ויקרבין אצלי וירדו והקיפוהו שלא יראו אותו השלוחים של ר' ויטרחוי עליו וכשאמרו השלוחים בשביל ר' הוא שרוצה לפייסו הלכו בני העיר משם מפני כבודו של רבי וקרא ר' פנחס לבניו ולבני ביתו שיקרבו אצלו ולהקיפו וירדה אש מן השמים והקיפה אותו שלא ימצאו אותו השלוחים וחזרו ואמרו לרבי ואמר הואיל ולא זכינו להשביע עצמינו מזיו פניו בעוה"ז יה"ר שנזכה לשבוע מפניו בעוה"ב:
<b>פיטום שמן המשחה וכו'.</b> מדפריך עלה לקמן מהא דיאשיה גנזו מייתי ליה הכא ודלא כמהרא"פ:
תחילתדףכאן ג/ב
<b>שהוא אלף ות"ק מנים.</b> דמפרש קרא כדכתיב דקנמן בשם וקנה בשם כל אחד לא היה אלא ר"ן מנה ודקשיא מחציתו דקנמון בשם למאי אתא י"ל דגזירת הכתוב הוא שיביא ת"ק מנים וחוצהו ולוקח ממנו ר"ן מנים לשמן המשחה וכה"ג אמרינן במנחות מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד ודלא כמהר"א פולדא:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ירדו}} לצמחים אבל לא לאילן.''' כגון שירדו גשמים בנחת מעט מעט שזה יפה לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:
<b>העיקרין.</b> הן הבשמים:
<b>שולקן היה במים.</b> שיבלעו המים וכשיציף עליהם השמן לא יבלעו אותו העיקרין דשמן המועט הזה היה נבלע בעיקרין המרובין:


'''{{עוגן1|לאילן}} אבל לא לצמחים.''' כדקאמר בגמ' סגין סגין כלומר שירדו בכח הרבה:
Segment 8


'''{{עוגן1|לזה}} ולזה.''' אבל לא ירדו כל כך שיהיו לבורות וכו' שמכניסין בהן מים לשתות מתריעין עליהן מיד:
<b>וממנו דנמשחו אהרן וכו'.</b> דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא את ידם:
<b>טעונין משיחה.</b> דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו לימא קרא והכהן שתחתיו מבניו מאי המשיח אלא הא קמ"ל דאפי' מבניו אי נמשח הוה כה"ג ואם לאו לא הוה כה"ג:
<b>הה"ד שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם.</b> דזה בגימטריא י"ב כלומר אף לדורות יהיה בגימטריא זה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ירדו}} לצמחים וכו'.''' כדפרי' במתני':
Segment 9


'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא שם:
<b>אלא ע"ג מעיין.</b> שתמשוך מלכותו דסימנא מילתא היא:
<b>גיחון.</b> מעיין קטן סמוך לירושלים ולא זהו גיחון הגדול היוצא מגן עדן:
<b>מפני מחלוקת של אדוניהו.</b> דכתיב למען יאריך ימים וגו' בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל אי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחילה:
ופריך <b>לא כן כתיב וכו'.</b> ואין מלכי ישראל טעונין משיחה ויורם מלך ישראל הוה:
<b>אלא יהואחז וכו'.</b> כלומר סמי מכאן יהוא מפני יורם ותני יהואחז מפני יהויקים:
ופריך <b>ולא יאשיהו גנזו.</b> לשמן המשחה כדאמרי' לעיל ויהואחז ויהויקים בני יאשיהו היו ואיך קאמרת דיהואחז נמשח בשמן המשחה:
<b>ומשני הדא אמרה.</b> זאת אומרת שיהואחז בשמן אפרסמון נמשת ולא בשמן המשחה א"נ ה"ק כיון דעכ"ל דבשמן אפרסמון נמשח א"כ אין צריך להגיה הברייתא דאף יהוא בשמן אפרסמון נמשח:
<b>אין מושחין כהנים מלכים.</b> ואע"פ שאינו זר אצל שמן המשחה דהא כבר נמשח כשנעשה כה"ג אפ"ה אין מושחין אותו למלוכה כמלכי ישראל דאין מושחין אלא מלכי בית דוד:
<b>לא יסור שבט מיהודה.</b> וכל מלכות שאינו לירושה לעולם אין נמשח בשמן המשחה:
<b>וכתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים.</b> שאפילו למלך אין ממנים כהן וכ"ש שאינן נמשחים:


'''{{עוגן1|מתריעין}} על אילן בפרוס הפסח.''' ט"ו יום קודם הפסח דההיא שעתא מלבלבי אילני וכשאין להן גשמים הצריכים להם אין מוציאין ענפיהם כהוגן אפי' ירדו גשמים לאחר כך:
Segment 10


'''{{עוגן1|בפרוס}} העצרת.''' ובתוספתא גריס על הבורות ועל השיחין ומערות:
<b>הוא יוחנן הוא יהואחז.</b> דבדברי הימים כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום ויוחנן הוא יהואחז דיהויקים וצדקיהו מצינו שמלכו לאחר יהואחז ש"מ דיהואחז הוא יוחנן:
ופריך <b>והא כתיב הבכור יוחנן.</b> ולעיל אמרינן שיהויקים גדול מיהואחז שתי שנים:
<b>ומשני בכור למלכות.</b> שמלך ראשון:
<b>רביעי למלכות.</b> שמלך יהואחז ואחריו יהויקים ואחריו יכניה בנו ואחריו צדקיהו:
<b>שצידק עליו.</b> נבוכדנצר את הדין ואמר לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי ולכך קרא שמו צדקיהו:


'''{{עוגן1|בפרוס}} החג.''' אם אין להם מה שישתו מתריעין עליהן מיד:
Segment 11


'''{{עוגן1|מעתה}} אפי' יותר מכאן.''' אפי' לזמן יותר מכאן יהו מתריעין כשצריכין להן:
<b>כל האמות.</b> אפילו של כלים היו בינונית דהיינו באמה בת ששה טפחים:
<b>אמתא אשיתא.</b> אמה אחת היא ששה טפחים:
<b>אשר שברת ושמתם בארון.</b> דאשר שברת מיותר ללמדך דאף השבורות ישים בארון וכל לוח רחבו ג':
<b>ה"ג ורחבן שלשה.</b> כן הוא בסוטה:
<b>תן מהם חצי טפח לכל כותל.</b> שהרי מבחוץ נמדד אמתיים וחצי ארכו:
ה"ג תן רחבן של לוחות לרחבו של ארון:
<b>ה"ג חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לכותל נשתיירו שני טפחים לשילוט.</b> וה"פ לשילוט שתהא ס"ת נכנסת ויוצאת בריוח לפי שהיתה מונחת אורכה לרוחב הארון דהיינו באותן שני טפחים שנשתיירו באורך הארון וס"ת עביה שני טפחים וארכה ששה טפחים והיתה מונחת בדוחק באותן שני טפחים שבאורך לכך היה הארון רוחב יותר ב"ט לשילוט וליטלה כרצונו:


'''{{עוגן1|מעשה}} נסים.''' היא אם ירדו בזמן מאוחר כל כך ואין מתריעין על מעשה נסים שיעשו להם:
Segment 12


'''{{עוגן1|בזכות}} אדם א'.''' אפי' בזכות אדם א' או בזכות עשב א' בשדה הצריך לזה או בזכות שדה א' וכו':
<b>וההן ארון.</b> והאי ארון נמי כלי הוא שהרי מיטלטל בשעת הנסיעה:
תחילתדףכאן ג/ג
ה"ג ורחבן שלשה תן ארכן של לוחות לארכו של ארון:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וכן}} עיר שלא ירדו עליה גשמים וכו' וכל סביבותיה וכו'.''' מפני שאותה העיר שלא ירדו לה גשמים תלך לקנות תבואה מסביבותיה ששם ירדו גשמים ויתייקר שם ויהיה רעב:
<b>אצבע לכתלים מכאן.</b> שהטפח ד' אצבעות:
<b>חצי טפח מכאן וכו' לשילוט.</b> ליטול הלוחות מן הארון לעת הצורך:


'''{{עוגן1|מתענו'}} ולא מתריעות.''' כדקאמר בגמרא שכן מצינו ביה"כ שמתענין ולא מתריעין רע"א מתריעות ולא מתענות. שכן מצינו בר"ה מתריעין ולא מתענין והלכה כת"ק:
Segment 13


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אמר}} ר' סימון וכו'.''' זכותיה דחקלא עבדא. יתורא דקרא קא דריש דכתיב וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש אם לא תמטיר עליה ודאי תיבש אלא לומר לך שלפעמים זכות השדה גורם כדאמרי' לעיל בזכות שדה אחת לפיכך אמר הנביא תיבש לגמרי ואפי' הטל לא יהא מועיל לה ולא יהא מהני לה זכותה:
<b>נתן של זהב.</b> הפנימית בשל עץ האמצעי ושל עץ נתן בשל זהב החיצון:
<b>להביא שפתו העליונה.</b> של העץ שיחפנו בזהב:
<b>להביא בין נסר לנסר.</b> נמי יצפה זהב דקמ"ל קרא בכל היכא דאפשר לצפותו זהב יצפה אבל ציפוי העליון לרשב"ל אין צריך ריבוי דלא גרע משאר מקומות:


'''{{עוגן1|מלמעלן}}.''' מן השמים ואינם מועילין מימי התהום להשקות:
Segment 14


'''{{עוגן1|מפני}} בעלי זרוע.''' שגוזלין וחומסין השדות ולמען יוסרו כשרואין כשאין הגשמים יורדין:
<b>ויכתבם על שני לוחות אבנים.</b> מיעוט לוחות שנים מה ת"ל שני שיהיו שניהם שוים חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה:
<b>עשרת הדברים.</b> ויכתבם על שני לוחות אבנים משמע דעשרה על כל אבן כתב דאל"כ עשרת הדברים ל"ל:
<b>דכתיב ויכתבם.</b> משמע שיהו כתובים שני פעמים על כל לוח:
<b>מזה ומזה הם כתובים.</b> היינו ב' בארכו וב' פעמים על שני צידי רחבו ועל שטח שלמעלה ושלמטה לא היו נכתבים שכל לוח אורכו ו' ורחבו ג' ועביו ג' א"כ השטחיים שלמעלה ושלמטה לא היו כ"א שלשה על שלשה ולא היו ראוין לעשרת הדברים ולכתוב חמשה מכאן וחמשה מכאן אין זה דרך כבוד לחלקם למ"ד שכלן היו נכתבין באורך (ועיין ביפה מראה):
<b>טטרוגא.</b> מרובע בלשון יון:
<b>בין כל דיבור ודיבור.</b> היו כתובים דקדוקי התורה:
<b>כימא רבא.</b> ששמו תרשיש והוא הים הגדול והוא מלא מיני דגים הרבה:


'''{{עוגן1|ומפני}} טללים רעי'.''' הגשמים יורדין ושוטפין אותן:
Segment 15


'''{{עוגן1|ושיהא}} העליון שותה כנמוך.''' ואם היו מסתפקין במימי התהום היה הנמוך שותה ביותר מן העליון:
<b>אתקשיית וכו'.</b> הקשיתי לפני ר"פ דקראי כר"י דייקי ולא כר"מ:
<b>מצד ארון ברית ה'.</b> מצד הוא מונח ולא בתוכו:
<b>ע"ד דר"י.</b> דהוא אמר שמצד היתה מונחת היכן היתה מונחת:
<b>כמין.</b> תיבה עשה לארון מבחוץ ועליו היתה ס"ת מונחת. ונתת את הכפרת על הארון ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. וה"ל למכתב תחילה ואל הארון תתן את העדות ואח"כ ונתת את הכפורת אלא ודאי דעדות דקרא היינו ס"ת והיא נתונה לתוך הארון בסוף מ' שנה שכבר היה הכפורת נתון על הארון:
<b>ה"ג ע"ד דר"י דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה.</b> וה"פ לר"י ל"ק הך קרא דאיכא לשנויי אין מוקדם ומאוחר בתורה אפי' בחד ענינא והיינו דקשיא ליה לר' תנחומא קרא דר"י לר"מ דקרא דר"מ לר"י ל"ק כדשנינן (ומה מאוד נתלבטו המפרשים בפי' סוגיא זו ועיין בי"מ והנראה לי כתבתי):
<b>אש לבנה.</b> הם האותיות חקוקים ע"ג אש שחורה והיינו כתב ליבונאה א"נ בהיפך והוא ככתב שלנו:
<b>היא אש.</b> התורה עצמה אש ובלולה באש:
<b>חצובה.</b> אותיותיה באש:
<b>ונתונה.</b> מהקב"ה למשה מאש שלמעלה:


'''{{עוגן1|ופוסקין}} ברבים.''' ליתן צדקה ואינן נותנין:
Halakhah 2


יחניף ודרוש ליה יחון וינוח אף:


'''{{עוגן1|חזיונו'}} חזיונות.''' מראות מראות:
תחילתדףכאן ג/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וכן}} עיר שיש בה דבר או מפולת.''' שחומותיה הבריאות נופלות אבל אם רעועות הן אין זה מפולת:


'''{{עוגן1|בג'}} ימים.''' אחד בכל יום אבל ביום אחד או בארבעה אין זה דבר דאקראי בעלמא הוה ולא קבע:
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מותנא}} הוה בציפורן ולא הוה עליל גו אשקקה דהוה ר' חנינא שרי.''' לא היה נכנס הדבר תוך השכינה שהיה ר' חנינא שרוי שם והיה אנשי ציפורי אמרין מה זה הדין סבא בינייכו ויושב בשלום הוא ושכינתו וכולה מדינתא אזלה להן בבאישות ונכנס ר' חנינא ואמר לפניהן זמרי אחד וכו':
מתני' <b>והיכן היו משתחוין.</b> שלש עשרה השתחויות דתנן לעיל:
<b>שער העליון.</b> הר הבית היה משופע ועולה ממזרח למערב והשער הסמוך למערב הוא שער העליון ואחריו שער הדלק הוא שער של לשכת העצים שהיתה בעזרה ודרך שם מכניסין עצי המערכה שדולקין על המזבח:
<b>שער הבכורות.</b> שמכניסין שם הבכורות הנשחטים בדרום:
<b>המים מפכים.</b> מפרש בגמ':
<b>שער הקרבן.</b> שם מכניסין קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:
<b>שער הנשים.</b> שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן א"נ לעמוד על קרבנן:
<b>שער השיר.</b> דרך שם היו מכניסין כלי שיר:
<b>שבו יצא יכניה בגלותו.</b> שנכנס לבית המקדש להשתחוות וליטול רשות כשהלך לגולה לבבל ויצא דרך אותו השער:
<b>שער נקנור.</b> מפרש בפרק א"ל הממונה:
<b>פשפשין.</b> שערים קטנים בתוך שערים גדולים ואף הם ממנין שלשה עשר שערים ואע"ג דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש לא חשיב ליה לפי שהיה קטן ביותר:


'''{{עוגן1|מיעבד}} תעניתא.''' על המטר:
Segment 2


'''{{עוגן1|ורבי}} חנינא עוצר המים מן ציפוראי.''' ואיך זכותו מועיל לנו כזכותיה דריב"ל לדרומאי והיו נצרכין עוד זמן שני למטר ועשו תענית ושלח ואייתי לריב"ל וא"ל וכו' ועלה ואמר לפניהן לא ריב"ל מחית מטרא וכו' אלא אלו לבבם רך ושומעין דברי תורה ומוסר ונכנעין וציפוראי וכו'. מי עליל כשרצה לכנוס לביתו תלה עיניו וראה האויר הוא זך ובהיר ואמר וכי עד כדון יהא הכין ומיד נחית מיטרא וכו' ואח"כ קיבל על עצמו שלא לעשות שוב כן ואמר וכי אני אומר לבעל חוב שלא יגבה חובו מהם:
גמ' <b>מתני'.</b> אתיא כאבא יוסי בן יוחנן דאמר י"ג שערים היו במקדש אבל לרבנן דאמרי שבעה שערים היו במקדש קשיא היכן היו משתחוים דקים להו שהיו משתחוים שלשה עשר השתחויות:
<b>ומשני כהאי דתנינן תמן.</b> במסכת מדות:


'''{{עוגן1|ותהא}}.''' ומתחרט שבראן:
Segment 3


'''{{עוגן1|בידו}}.''' כביכול בידו הביאן ומתחרט:
<b>כקרני כיילי וסיילי.</b> מיני שבלול הם וקרניהם דקים מאוד וקרני חגבים עבים מהם וחוט של שתי עב מהם וחוט של ערב עב ממנו:
<b>מכאן ואילך.</b> מתגבר והולך כמפי הפך:
<b>מן הכתף הימנית.</b> מצד דרום:
<b>וימד אלף באמה.</b> המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קדשי קדשים תחלתו דק מאוד והולך וגדל מאוד וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק:מי אפסים. שהגיעו עד קרסולים:
<b>וימד אלף.</b> באמה שנית והעמיקו עד הברכיים מכאן ואילך וימד אלף אשר לא יוכל לעבור בו שהיו מימיו רדופים:
<b>לבירנין גדולה.</b> ספינה גדולה:
<b>מלשוט.</b> דאפילו בדרך שייטא לא יכול לעבור בו דרדיפו מיא:
<b>באתרין.</b> במקומינו קורין לשייט שחונא:
<b>ופרש ידיו וכו'.</b> מייתי ראיה דלשחות היינו לשוט:
<b>מיין דמתמללין בעלמא.</b> שידברו העולם בו ויראו אותו ל"א שידברו העולם בהן מחמת גדולתן:
<b>מבית דוד ועד יושבי ירושלים.</b> קשיא ליה אטו לשאר ישראל אינן כשרים הלכך קאמר מה שהמקור הולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים הוא דכשר לאפר פרה ולטבול בהן נדות אבל משם ואילך פסול למי חטאת דמי תערובות הם ממי גשמים ולחטאת בעינן מים חיים:
<b>מי קטפריסות הן.</b> הר משופע שמדרונו מחודד מאוד והעבירו המים דרך דף הנתון במדרון ופסולים גם לנדה לטבול בהן א"נ לנדה היינו זבה:


'''{{עוגן1|הרי}} הוא כאלו הרעותי.''' אני כביכול:
Segment 4


'''{{עוגן1|אמר}} יבון לה.''' תתנו לה כזה שהיא רוצה ותלך מלפני:
<b>זה ים של סמכו.</b> דשבע ימים סובבים לא"י וד' מהם ים של סמכו ושל טבריא וים המלח וים הגדול ומפרש דגלילה הקדמונה הוא ים של סמכו:
<b>ים הגדול.</b> הוא הים ההולך מא"י למדינת איספנייא:
<b>בראשונה.</b> בדור אנוש יצא עד מדינה ששמה קלבריאה והיא במדינת צרפת ובדור הפלגה יצא עד הסלעים שבמדינת ברבריאה:
<b>עד עכו תבוא.</b> דריש פה כמו כה:
<b>ניחא ימא רבא וימא דמלחא.</b> שהוצרך המעיין לבא לשם כדי למתקן שמימיהם מלוחים וסרוחים אלא ימא דטבריא וימא דסמכו למה באו לשם:
<b>ומשני לרבות דגתם.</b> שע"י מים אלו יתברכו מימיהם לגדל דגים הרבה:
<b>למינה תהיה דגתם.</b> קרא יתירא הוא דפשיטא דלמינה תהיה אלא ללמד דמיני מינים משונים שלא היו בתוכם מקדם יגדלו בהם:


'''{{עוגן1|מאריך}} רוחיה.''' עוצר עצמו מפני שהיה מתחמד לשמוע שועתה ודיבורה:
Segment 5


'''{{עוגן1|ואית}} שרי מימור כן.''' בתמיה וכי מותר לומר כן אלא שלא לחלל שם שמים בר"א שיאמרו אינו כדאי להתענות:
<b>מקום הוא ששמו ולא ירפאו.</b> וה"פ ביצאתיו וגבאיו ומקום ששמו ולא ירפאו למלח ניתנו ולא יבואו לשם המים הקדושים:


'''{{עוגן1|מי}} עליל.''' כשנכנס פגע בו כותי אחד וא"ל ר' עצור מלבושך מהמטר שירד עליו כדי לקנטרו והשיב לו חייו דההוא גברא יהיה מעוצרין ובודאי משמיא מיעבד לון ניסן והשנה תהיה מצלחת וההיא גברא לא יזכה לראות ולא יחיה ועבדון וכו':
Segment 6


'''{{עוגן1|איתון}} חמין פוריין דשמש.''' באו וראו פירות מן השמש שלא ירדו גשמים ואף על פי כן הפירות יפות ומוצלחות הן:
<b>תבואה עושה.</b> פי' תבואה גדילה לששה חדשים:
<b>לחדשיו יבכר.</b> האילן יוצא פירותיו לשני חדשים וכיון דמשנים עשר חדשים נעשו שני חדשים ה"ה מה שנעשה בתבואה בעה"ז בששה חדשים נעשה לעתיד בחודש א':
<b>שהתבואה עשתה בימי יואל לט"ו יום.</b> א"כ אילנות לשלשים יום כפל מהתבואה:
<b>בראשון.</b> היינו בר"ח ניסן ירדו הגשמים וכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם היינו הקרבת העומר:
<b>ומשני בכל חדש וחדש יהא מבכר.</b> האילן ולחדשיו היינו חדשים דעלמא:
<b>תרפיה מציץ עליה.</b> הפירות נראים יותר מן העלין שבאילנות:
ופריך <b>ותרף מזונה.</b> וכי תרף מזון הוא דקאמרת הפירות נראים יותר מן העלין. ל"א דרש תרפיה כמו טרף בטי"ת מלשון מזון וה"ק משעה שפורח עליה מיד נותן מזונו שלא כדרך הטבע שהפרח מתאחר לנוץ אחר יציאת העלים ימים רבים והראשון נ"ל:
<b>להתיר פה שלמעלן.</b> היינו פה אלמים:
<b>פה שלמטן.</b> היינו פה עקרות:


'''{{עוגן1|וכל}} סביבותיה וכו'.''' כדפרישית במתני':
Segment 7
תחילתדףכאן ג/ה


'''{{עוגן1|לאשה}} הזאת שהיא מדבקת וכו'.''' לישנא דידבק דריש ובשלשה זה אחר זה דיבוק מיקרי:
<b>את מוצא בשעה שעלה נ"נ.</b> לא"י כדי ליקח את יהויכין אחר שהמליכוהו במקום יהויקים אביו ויעצוהו שרי בבל לסלקו:
<b>זרקן.</b> כלפי מעלה ועוד לא ירדו להראות להם שאינו חפץ בעבודתם:
<b>כיון שראו כל חורי יהודה כן.</b> שאין רצון המקום בעבודתם ושנמס לב המלך בקרבו:


'''{{עוגן1|הא}} עבידא יותר מכאן.''' צ"ל אם העיר מוציאה יותר מחמש מאות רגלי אם צריכה שיעור אחר:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|אפי'}} עיר גדולה כאנטוכיא וכו' הדא אמרה יותר מכאן אינו צריכה שיעור אחר.''' כצ"ל:


'''{{עוגן1|ודכוותה}}.''' גבי דבר בחורים אבל לא זקנים:


'''{{עוגן1|תני}} אסכרה כל שהיא.''' מתריעין עליה אם מת אחד מתוכה:
Segment 1


'''{{עוגן1|שנים}} בדבר ואחד באסכרה.''' מהו ומתמה הש"ס איתא חמי בא וראה אסכרה כל שהיא אמרת מתריעין עליה ואת אמר הכין שנים בדבר וכו' פשיטא:
מתני' <b>על של שיש מניחין את האברים.</b> אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים ובגמרא מפרש למה לא עשאו של כסף או של זהב:
<b>ועל של כסף.</b> כלי שרת שמוציאין בכל בוקר שלשה ותשעים כלי שרת כדתנן בתמיד:
<b>נותנין לחם הפנים בכניסתו.</b> אחר שנאפה עד שיסדרוהו על השלחן:
<b>ועל של זהב ביציאתו.</b> והיה מונח שם עד זמן חילוק:
<b>שמעלין בקדש ולא מורידין.</b> דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף:


'''{{עוגן1|לכן}} צריכה.''' לכך צריכה הבעיא כשהתריעו וכו' והלכה לה ואח"כ וכו' מהו הגורם עכשיו אם הדבר וצריך עוד א' או האסכרה והואיל וחזרה מתריעין שוב עליה ולא איפשיטא:
Segment 2
תחילתדףכאן ג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} אלו מתריעין בכל מקום.''' אם יראו באספמיא מתריעות בבבל בבבל מתריעין באספמיא כדקתני טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת אם במקום אחד היא מתריעין עליה כל השומעין כדי שלא תבא עליהן:


על השדפון בתבואות והיא רוח שמפסיד ומתרוקן מן הזרע:
גמ' <b>תני על של כסף.</b> אותן של אולם אחד היה של כסף ואחד של זהב על של כסף היו נותנין בכניסתו דאין עניות במקום עשירות:
<b>לית כאן של כסף.</b> לא היה באולם של כסף אלא כדתנן במתני' דשל כסף מרתיח ומתחמם הלח' ויש לחוש שיתעפש:
ופריך <b>לא כן תני זה אחד מן הניסים וכו'.</b> שהיה נשמר חום הלחם עד שעת סילוקו בשבת הבא א"כ לא היה מתעפש אפי' היו מניחין אותו על שלחן של כסף:
<b>אין מזכירין מעשה ניסים.</b> כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך הטבע:
<b>לא היה שם לחם.</b> לסדר בשבת ובתוך ימי השבוע נזדמן להם מהו להניחם מלסדר עד שבת הבאה או דלמא אע"ג שהוא פסול דכל שלא עברה עליו שבעה ימים על השלחן פסול הוא מ"מ לקיים מצות לחם הפנים לפני תמיד אין להניחו בלא לחם א"נ לא היה שם לחם לערוך ביום השבת מהו להניח הלחם הראשון על השלחן שהרי לא יתקלקל גם בשבת הבאה מיהו פסול הוא משום לינה:
<b>לפני תמיד.</b> שיהו תמיד לפני ה' אע"פ שהן פסולין:


'''{{עוגן1|ועל}} הירקון.''' תבואה שהכסיפה פניה. א"נ ירקון מין חולי שמהפך בני אדם כירקות השדה:
Segment 3


'''{{עוגן1|ועל}} הארבה ועל החסיל.''' מין גובאי:
<b>עשרה שולחנות עשה שלמה.</b> דכתיב ויעש שולחנות עשרה וגו':
<b>אין תימר חמשה בדרום וכו'.</b> ומימין היינו מימין הפתח ומשמאל היינו משמאלו של פתח שהפתח היתה באמצע ההיכל בכותל מזרחי א"נ מימין היינו דרום שנקרא ימין ומדרום נקרא ימין צפון נקרא שמאל:
<b>אלא.</b> של משה באמצע וה' מימינו וחמשה משמאלו וכולן בצפון ההיכל:
<b>את השלחן.</b> לשון יחיד:
<b>על כולם היה מסדר.</b> פעמים בזה ופעמים בזה:
<b>מזרח ומערב היו נתונין.</b> השולחנות ראשו אחד למזרח ואחד למערב דהיינו אורכו לאורך הבית:
<b>כולהון ראויין לשירות.</b> ואיכא למימר על כולם היה מסדר:
<b>נמצא שלחן בדרום.</b> וה"פ שלחן ארכו ב' אמות הרי הוא עשרים אמה לעשרה שלחנות וההיכל כולו אינו אלא עשרים אם כן חמשה שלחנות בדרום:
<b>ומנורה בצפון.</b> ל"ג:
<b>משוך מן הכותל בשתי אמות כלפי צפון.</b> שיהו שני כהנים הנושאים ב' סדרים הולכין זה בצד זה ותוס' גורסין משוך ב' אמות ומחצה:
<b>באמצע הבית.</b> היינו באמצע ההיכל כשלא נחשב בית קדשי קדשים עמו ההיכל ארכו ארבעים ובית קדשי קדשים ארכו עשרים אמה והמזבח היה עומד בתחלת עשרים אמה של ההיכל המערביים:
<b>משליש הבית.</b> של צד מזרח:
<b>ולפנים.</b> לצד מערב והיינו כשנחשב בית קדשי קדשים עמו:


'''{{עוגן1|ועל}} חיה רעה.''' שנראית ביום בישוב:
Segment 4


'''{{עוגן1|ועל}} החרב.''' על חיילות העוברות ממקום למקום ואע"פ שאינם באים להלחם עם אותה העיר:
<b>והוא מכלות הזהב.</b> פסוק הוא בד"ה וקמפרש מהו מכלות הזהב וקאמר שהן כולו של זהב סגור שהיה לשלמה שהרי עשר מנורות עשה ולכל אחת היה צריך אלף ככר כדמסיק:
<b>לקיים מה שנאמר.</b> במנורת משה ככר זהב טהור וגו':
ה"ג מעשה במנורת המקדש שהיתה יתירה על מנורה שעשה משה במדבר דינר זהב והכניסוהו לכור פ' פעמים ולא חסר האש ממשקלה:
ופריך <b>ויאות.</b> בתמיה וכי כך הוא והלא עינינו רואות כשנותנין זהב בכור באש הוא נחסר:
<b>ומשני עד דלא יקום וכו'.</b> כשעדיין לא קם הזהב על ברירותיה שלא נצרף כל צרכו נחסר ממנו אבל בשכבר נצרף כל צרכו לא נחסר ממנו כלום אפי' מכניסין אותה לאש כמה פעמים:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתריעין}} על פרגיא של פשתן.''' פרגיא חבילה קטנה שהיא ניטלת ביד ובאגרוף וכלומר אפילו דבר מועט והוא של פשתן אם נראה בה שדפון מתריעין ואע"פ שאינה תבואה כדמפרש מ"ט שכן כתיב שמה ושערוריה נהייתה בארץ ואם היא בפשתן סוף שתהא גם בתבואה:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|על}} השרב.''' חום חזק שכן כתיב קודר הלכתי וגו' ושורף אותי בלא חמה ולכן קמתי בקהל אשוע על זה:


'''{{עוגן1|אוקיר}} לאסייך וכו'.''' דרך משל היא שכן צריך להתפלל עד שלא תבא הצרה וכן כתיב היערוך שועך לא בצר קודם שבא צר:


אם סדרת תפלה מקודם ובכל עת לא יהא לך צרי עין ומקטרגים מלמעלה אלא הכל יהיו מאמצין כחך ומלמדין זכות עליך:
Segment 1


'''{{עוגן1|לא}} תהא מיצר פיך.''' לזרוק הדברים כך מפיך כמיצר וכלאחר יד אלא הרחב פיך בתפלה ואז ואמלאהו:
מתני' <b>תקלין חדתין.</b> שבו נותנין שקלי שנה זו וכשמגיע זמן התרומה הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנן ללשכה כדי שיתרמו מהם והשני כתוב עליו תקלין עתיקין ומי שלא הביא שקלו בשנה זו מביא בשנה שאח"כ ונותנו לשופר והגזבר נוטלם ונותנם בשירי הלשכה והג' כתוב עליו קינין והן תורין גדולים והד' גוזלי עולה והן בני יונה הקטנים וכולן עולות אבל לקיני חובה לא היה שופר כדמפרש בגמ':
<b>עצים.</b> המתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו:
<b>לבונה.</b> המתנדב לבונה נותן דמיו לתוכו:
<b>זהב.</b> המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו והוא לכפורת כלומר לכלי שרת שהמזרקות נקראים כפורי זהב בעזרא ובד"ה לפי שהכהן מקנח בהן אצבעו בין הזאה להזאה שהשיריים שבאצבע פסולים:
<b>ששה.</b> שופרות הנותרות הן לנדבה ובגמרא מפרש:
<b>האומר הרי עלי עצים.</b> סתם:
<b>לא יפחות משני גזירין.</b> כאותן שמסדרין על המערכה ושיעורן מפורש בגמ':
<b>לא יפחות מן קומץ.</b> שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה ובגמרא מפרש מנ"ל ודוקא המתנדב סתם אבל אם רצה להביא אפי' קורט של לבונה מביא:
<b>זהב.</b> המתנדב זהב סתם לא יפחות מדינר זהב:
<b>אשם הוא אשום אשם לה'.</b> וקשיא רישא לסיפא דאשם הוא משמע בהווייתו יהא כהלכתו שהוא נאכל לכהנים ואשם לה' משמע שכולו לה' ודרש יהוידע הכהן כל שהוא מותר חטאת ואשם ילקח באותו המותר עולות נמצא ב' הכתובים קיימים אשם לה' הבשר ואשם לכהנים העורות והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו וא"א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו בו הכהנים אלא ה"ק יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו העולות שהעורות לכהנים:


'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר ארבה.''' אם בא הרבה כדרך ביאת ארבה אלא אפי' נראה כנף מארבה:
Segment 2


'''{{עוגן1|שהוא}} חוסל.''' וגומר את הכל:
גמ' <b>לא היה שופר של קיני.</b> חובה כגון זב וזבה ויולדת שיתנו לתוכו מעות כשם שהיו שופרות לקן נדבה כדתנן במתני':
<b>מפני התערובות.</b> שמא תמות אחת מאותן שנתנו מעות בשופר וה"ל מעות חטאת שמתו בעליה מעורבין עם הכשרות והכל פסולין והולכין לים המלח:
<b>ה"ג והתני האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה דמי קן וכו'.</b> כ"ה ברמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה אבל באומרת הרי עלי קן שניהם עולות והרא"פ לא הרגיש בזה:
<b>ונותנתו בשופר.</b> שכתוב עליו קינין ודמי הקינין קצובין היו:
<b>ואוכלת בקדשים.</b> לערב:
<b>ואינה חוששת שמא נתעצל בהן.</b> דחזקה על ב"ד של כהנים שאין עומדים משם עד שיכלו כל מעות של אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי כפרה בקדשי':
<b>ואין הכהן חושש וכו'.</b> ולא פליג ר"י משמע דכ"ע מודים דלא חיישינן שמא מתה אחת מהן:
<b>ומשני כי קאמרינן.</b> לר"י דחייש לתערובת היינו שיוודע לן שבוודאי מת אחד מהנותנין לתוך השופר נמצא שהן מעורבות:
ופריך <b>ואי אמרינן כו'.</b> כלומר אמאי ונברור ד' זוזי דמי החטאת ונאמר דאלו הן דמי החטאת שמתו בעליהן והשאר יקרבו ודקאמר ד' זוזי היינו זוזי פשיטי שח' מהן הוא דינר צורי והן דמי פרידה אחת דתנן בו ביום עמדו קינין ברבעתים פי' פרידה אחת והרובע הוא חצי דינר צורי שהוא ד' זוזי מדינה א"נ אורחיה דש"ס למתני ד':
<b>לית ליה ברירה.</b> לא סמכינן אברירה למשרי איסורא:


'''{{עוגן1|גוביי}} דהוא גבי דינא דמאריה.''' ובא לעונש החטא:
Segment 3


'''{{עוגן1|כבר}} היה שנים בארץ ישראל.''' שאף הבהמות היו כחיות רעות חמור וכו':
<b>בעי אם אמר הרי עלי עץ.</b> ולא אמר עצים שלא נתכוין אלא לעץ אחד מהו שיביא א' או שנים:
<b>מתניתא אמרה כן.</b> שאף גיזר אחד הוה קרבן ונדרו נדר:
<b>כהאי דתנינן תמן.</b> ביומא פ"ב:
<b>ושנים שני כהנים בידם שני גיזרי עצים.</b> ביד כל א' גיזר אחד ש"מ שכל א' קרבן בפני עצמו:
<b>ה"ג קרבן לרבות את העצים.</b> וה"פ כתיב כי תקריב קרבן מנחה ומצינו לעצים שנקראו קרבן דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:


'''{{עוגן1|אלא}} אפילו חרב של שלום.''' עם מדינה זו ועוברת למדינה אחרת כמו שמצינו שכבר עשה רושם בימי יאשיהו:
Segment 4
תחילתדףכאן ג/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מעשה}} שירדו זקנים מירושלי' לעריהם.''' לארץ ישראל:


'''{{עוגן1|כמלוא}} פי תנור.''' שלקתה תבואה בשדפון ולא היה בה אלא לעשות ממנה פת למלאות פי התנור:
<b>באמה שוחקת.</b> פי' באמה גדולה:
<b>גדומה.</b> פחותה:
<b>כמין טורטני.</b> קנה מאזנים ולי נראה דאעוביו קאי שלא היתה עוביו אלא כטורטני והוא כמחק גודש סאה השנוי בבבלי:
<b>אלא אמה על אמה.</b> ואמתא באמתא היכי יתיב וכתיב על העצים אשר על המזבח שלא יהו העצים יוצאין מן המזבח לפיכך לא היו העצים אלא אמה גדומה:
<b>ותני כן.</b> ותניא נמי הכי שמקום המערכה לא היה אלא אמה על אמה:


'''{{עוגן1|באשקלון}}.''' בארץ פלשתים:
Segment 5


'''{{עוגן1|על}} שאכלו זאבים.''' וזהו חיה רעה ומכה מהלכת היא:
<b>נאמר כאן.</b> גבי לבונה דלחם הפנים אזכרה דכתיב ונתת על המערכה לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה:
<b>ונאמר להלן.</b> גבי מנחה וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה:
<b>אף כאן קומץ.</b> לכל מערכה וכי היכי דסתם מנחה מלא קומץ אף סתם נדבת לבונה מלא קומץ:
<b>ה"ג אי מה להלן שני קומצין.</b> וה"פ אי מה להלן בלחם הפנים ב' קומצין כדאמרינן לעיל על כל מערכה קומץ אף סתם נדבת לבונה ב' קומצין:
<b>כלום למדו לקומץ.</b> לבונה אלא מלחם הפנים והתם בעינן שיהא כל קומץ בפני עצמו מלא ואם חסר ממנה פסול ש"מ אע"ג דבהצטרפות יש שני קומצין כגון שהשני יתר אפ"ה פסול כדילפי' ממנחת חוטא ש"מ דכל קומץ קרבן בפני עצמו:
<b>מילתא דרבי אילא אמרה.</b> מדברי ר' אילא שמעינן:
<b>ה"ג המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כה"ג.</b> וה"פ מדיליף לה מלחם הפנים ובפייס נעשה ולא ידעינן הי כהן דמתרמי וצריך שיהיה הרבה שיקמוץ ממנו גדול שבכהנים:
<b>ואפי' בקומץ הבעלים.</b> ממנחה ילפינן ויכול ליתן אותם לכל כהן שירצה שבאותו משמר:


'''{{עוגן1|אלא}} על שנראו.''' ובאו לעיר:
Segment 6


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הדא}} דאת אמר במכונס.''' מעשה שהיה שנראה שדפון כמלא פי תנור במכונס במקום אחד בשדה היה אבל אם היה במפוזר בכמה מקומות בהשדה אפי' פחות מכאן מתריעין עליה מפני שנראה שמהלכת היא:
<b>והוא שהזכיר צורה.</b> דאמר מטבע:
<b>צינורא.</b> שיעורו מזלג קטן:


'''{{עוגן1|נראו}} רצין אחריהן.''' הא דקאמר ר' יוסי במתני' על שנראו והוא שנראו רצין אחריהן. ור' יוסי בר' בון אמר לא בעי רצין אחריהן אלא שנראו במקום שאין ראוי להם שיש שם בני אדם והואיל ולא מתפחדין מהם משלחת היא:
Segment 7
תחילתדףכאן ג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ועל}} אלו מתריעין בשבת.''' בעננו והכי קאמר בגמרא:


'''{{עוגן1|ועל}} הספינה המיטרפת בים.''' מתחבטת ומשתברת מלשון ביצה הטרופה בקערה:
<b>כנגד ששה בתי אבות.</b> הכהנים שתקנו להם חכמים שיהא כל משמר חלוק לששה בתי אבות כנגד ששת ימי השבוע שיעבוד כל אחד ביומו ובשבת כולן שוין שיהא שלום ביניהון שעורות של בהמות הניקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתי לאנצויי דשמא באותו יום של בית אב הראשון או השני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יטול הבית אב מן השופר כלום ובשאר ימות השבוע לא יביאו נדרים ונדבות הרבה נמצא אותן בתי אבות מקריבין מן השופר שלא יהא המזבח בטל והוו עורות שלהם ומנצו הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו מזלינו גרם א"נ פעמים שמקריבין שלמים והעורות לבעלי' הלכך תקינו ששה שופרות שלא יטול זה משופרו של זה וכשהמעות באות נותנין אותן לששה שופרות:
<b>כנגד פר וכו'.</b> שהמתנדב פר ועולה מביא ונותן לשופר שכתוב עליו פר מנה כדאמרי' יביא במנה והמתנדב עגל מביא חמשה סלעים ונותן לשופר שכתוב עליו עגל וכן כולם והכהנים מקריבין מכל שופר קרבן הכתוב עליו ומתני' רבי היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא:
<b>קיני זבים וקיני זבות.</b> בחד ניתנו דשם זב אחד הוא:
<b>וחטאת ואשמות.</b> בתרין הוו:
<b>המנחות.</b> היינו מותר מנחת חוטא דלציבור אזיל דאילו מותר מנחת יחיד הוסיף משלו ומביא מנחה אחרת:
<b>ועשירית האיפה.</b> שכה"ג מקריב בכל יום ואם הפריש לעשירית האיפה של יום וניתותרו שוב אין יכול לצרפו לשם מחר אלא תפול לנדבת ציבור וכדר"א לעיל בפ"ב דף ח' ורש"י במנחות פרק האומר עלי יש לו גירסא אחרת ע"ש:
<b>ריבו לה שופרות הרבה.</b> כדי שלא יתעפשו המעות:
ה"ג כתיב וככלותם וכו':
<b>שתי נדבות עשה.</b> דבמלכים כתיב ויקח יהוידע הכהן ארון א' ויקוב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח בימין וגו' ובד"ה כתיב ויאמר המלך ויעשו ארון ויתנהו בשער בית ה' החוצה משמע דב' ארונות עשה א' בפנים וא' בחוץ ומסתמא לשני מינין נדבות עשה אותן:
<b>מפני הטמאין.</b> לעולם נדבה א' היתה אלא שיהוידע נתנו בפנים אבל המלך אמר שיתנהו בחוץ כדי שיוכלו גם הטמאים דהיינו טמאי מת ושרץ ליתן לתוכו שהם מותרים לבא במחנה לויה:
<b>על שם וכו'.</b> כלומר ע"כ לומר דשני נדבות היו דבמלכים כתיב אך לא יעשה בית ה' ספות מזמרות וכו' מן הכסף המובא בית ה' ובד"ה כתיב וככלות' וכו' את שאר הכסף ויעשוהו כלי שרת אלא ודאי דשני נדבות היו ומן הכסף המובא בית ה' והיינו הנדבה הכתובה במלכים לא נעשו כלי שרת אבל מנדבה הכתובה בד"ה והיא ניתנה חוץ לבית ה' ממנה עשו כלי שרת:
ה"ג ספות כסף וכו' מן כסף המובא בית ה':
<small>הדרן עלך פרק שלשה עשר שופרות</small>


'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אומר לעזרה.''' לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע אבל לא לצעקת תפלה לפי שאין תנו בטוחים כל כך שתועיל תפלתינו לזעוק עליהם בשבת:
Chapter 7


והלכה שאין תוקעין בשבת אא"כ הוצרכו לתקוע לקבץ את העם אבל זועקים ומחננים עליהן בשבת ואין מתענין:


'''{{עוגן1|אף}} על הדבר.''' מתריעין בשבת:


'''{{עוגן1|ולא}} הודו לו חכמים.''' להתריע על הדבר בשבת אבל בחול מתריעין:
Halakhah 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|רב}} אמר ענני ה' ענני.''' כך מתריעין בשבת:


'''{{עוגן1|מתני'}} פליגא על רב.''' דהא מדקתני ר' יוסי אומר וכו' מכלל דהא תנא קדמייא סבר מימר אפי' לצעקה של תפלה כמו שעושים בחול שמרבים בזעקת תחנונים:


'''{{עוגן1|ייעלין}} לון.''' יכנסו הגייסות וישללו בז:
Segment 1


'''{{עוגן1|ואין}} לא בטלית אפי' חדא מילה.''' ילכו להם מהעיר ומיד היו מתבקשין ולא נמצאו שהלכו להם והיה תלמידו רוצה לעשות כן בפעם אחרת ויבשה ידו אבל הועיל תפלתו שהלכו להם ותלמיד תלמידיה היה ג"כ עושה כן ולא נענש ולא הועיל תפלתו כלום לומר שאין שוטה נפגע וכו' ומחמת שטותו לא נענש:
מתני' <b>יפלו לשקלים.</b> דבתר קרוב אזלינן כדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל:
תחילתדףכאן ג/ט
<b>מחצה על מחצה יפלו לנדבה.</b> בגמרא מפרש טעמא:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|על}} כל צרה שלא תבא על הצבור.''' לישנא מעלי' נקט:
<b>מחצה על מחצה יפלו ללבונה.</b> דלבונה היא עצמה קרבן ועצים מכשירי קרבן:
<b>מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה.</b> מפרש בגמ':


'''{{עוגן1|חוץ}} מרוב גשמים.''' לא שירדו כל כך הרבה שמקלקלין את התבואה אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להם עוד והן לטורח על בני האדם:
Segment 2


לפי שאין מתפללין על רוב הטובה כדדריש בגמרא דכתיב הביאו את כל המעשר וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וכיון שכך מדתו של הקב"ה שמשפיע להם טובה הרבה אין מתפללין עליה:
גמ' ופריך <b>לא צורכא.</b> לא היה לו לתנא לשנות אלא מעות שנמצאו בין שקלים לקינים שהרי שופר של שקלים היה סמוך לקינים כפי סדר השנוי בפ' דלעיל ולא לנדבה שהנדבה בסוף ושקלים בראש:
<b>ומשני כמין כובליי'.</b> פי' בעיגול סביב היו עומדין והיו השקלים סמוך לנדבה מצד א':
ופריך <b>לא צורכא.</b> לא הל"ל אלא מחצה למחצה יפלו לשקלים שמביאין מהן קרבנות ציבור הקבועים משא"כ נדבה שאינן אלא לקיץ המזבח:
<b>ומשני אית דבעי וכו'.</b> יש שרצו לתרץ דהיינו טעמא דלא יפלו לשקלים דלפעמים יתותרו השקלים ושירי שקלים לחומת העיר ולא לקרבנות באין נמצא שהנדבה חמורה ממנה:
<b>מחצה למחצה.</b> שקלים שנמצאו במחצה למחצה ה"ל כשקל שמתו בעליו שנופל לנדבה כדמסיק:
<b>עד דאנא תמן.</b> כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל הפריש שקלו ומת מה יעשה בו:
<b>מותר עשירית האיפה שלו.</b> של כה"ג מה יעשה בו:
<b>יוליכם לים המלח.</b> לא נהנין ולא מועלין בו:


'''{{עוגן1|מעשה}} שאמרו לחוני המעגל וכו' צאו והכניסו תנורי פסחים.''' של חרס היו ומיטלטלין ממקו' למקום בשביל שלא ימקו מהגשמים שבטוח בתפלתו היה שירדו גשמים הרבה:
Segment 3


'''{{עוגן1|עג}} עוגה.''' עשה רושם בקרקע עגול כעין עוגה ועמד בתוכה וכו':
<b>וקשיא ויש חטאת וכו'.</b> אמתני' פריך דתני בין קינין וכו' מחצה למחצה יפלו לגוזל עולה בשלמא קרוב לגוזלי עולה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר קורבה הוה כאילו הן ודאי גוזלי עולה אלא מחצה על מחצה דמספיקא שדינן להו לגוזלי עולה קשיא וכי חטאת יכול להקריב עולה מספק:
<b>ומשני תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות.</b> אע"ג דמותרות חטאת הן ה"נ תנאי בית דין הוא שיקרבו עולות:
ופריך <b>האשה הזאת.</b> שהביאה המעות הללו במה תתכפר כלומר שמא מקיני חובה נפלו ובמה תתכפר שהרי לא הקריבה חטאתה:
<b>ומשני תנאי ב"ד הוא המספק את הקינין מספק את הפסולות.</b> ואף זו מן הפסולות היא וצריך המספק קינין ליתן קינין כפי המעות הנמצאים ושוחטן חטאת על הספק דחטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת:
ופריך <b>לא צורכא.</b> וכי לא היה צריך לתנא לשנות נמי בין קטורת לעצים ובין לבונה לזהב לכפורת מה דינם:
<b>ומשני ותניתה בסיפא.</b> כבר תנא בסיפא זה הכלל הולכין אחר הקרוב וכו' ומרבינן הכל בזה הכלל ומיהו הנך דתני איצטריך לאשמעי' שום חידוש כדשנינן:


'''{{עוגן1|לא}} כך שאלתי.''' אלא גשמים הרבה בשפע למלאות בורות וכו':
Halakhah 2


'''{{עוגן1|להר}} הבית מפני הגשמים.''' שהר הבית מקורה היה כדאמר בגמרא:


צאו וראו אם נמחית אבן הטועים שהיתה בירושלים אם היא כולה מכוסה במים לפי שהיתה גבוה מאוד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם ולמה היתה נקראת אבן הטועים שכל מי שנאבד לו אבדה הולך לשם שכל המוצא איזה דבר היה עומד עליה ומכריז ואומר מציאה מצאתי. באין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה:


'''{{עוגן1|שלח}} לו שמעון בן שטח צריך אתה לנדות.''' אלמלא חוני אתה ולפי שהטיח דברים כלפי מעלה ואמר לא כך שאלתי. ועוד שאלו שנים כשני אליהו וכו' כדקאמר בגמרא אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא מתגעגע לפני המקום ב"ה והוא עושה לך רצונך:
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ר'}} יונה שמעון בר בא וכו'.''' גריס להא לעיל שלהי ברכות על פסוק הביאו את כל המעשר וגו'. דבר שאי אפשר לך לומר עליו די שאין בו למותרות בעיני המקבלין והוא ברכה של רוב גשמים ולפיכך דריש רב עד שיבללו וכו' דיינו וכו' שהיא תוספת ברכה כל כך עד שיאמרו דיינו ברכות ואין מתפללין עליה כדפרישי' במתני':
מתני' <b>לעולם מעשר.</b> אפי' כל השנה כולה לפי שעולי רגלים אינן מספיקין להוציא כל מעשר שני שלהם ברגלים ומניחין אותן לקרוביהם או לאהוביהן בטובת הנאה והן אוכלין אותן בקדושתן ועיקר אכילת מעות מעשר שלמים היו מביאין מהן הלכך לוקחין מהן בהמות ואע"ג דאיכא למימר שמא מן המוכרין נפלו ונתחללו כבר כיון דלוקחין הוי רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר א' אמרי' דלוקחין הן ולא נתחללו והרי הן מעשר:
<b>בהר הבית חולין.</b> ואתיא ברגל שרוב מעות שביד בני אדם אז הן של מעשר אפ"ה הוי חולין דאזלינן בתר רובא דשתא ואימור מקמי רגל נפיל:
<b>בירושלים.</b> שלא בשוק הבהמות:
<b>בשעת הרגל הכל מעשר.</b> ולא אזלינן בתר רוב שתא לפי ששוקי ירושלים עשוי להתכבד בכל יום ואי נפל מקודם כבר נמצאו אבל הר הבית לא היה עשוי להתכבד לפי שהוא גבוה והרוח מכבד ומסיר כל האבק וגם אין אדם רשאי ליכנס להר הבית באבק שברגליו לפיכך אין אבק מצוי שם:
<b>אברים עולות.</b> כיון שמנותח כדרך הנתוח המפורש בעולות בידוע שהן של עולות:
<b>וחתיכות חטאות.</b> דאין אוכלין בעזרה אלא חטאות ואשמות:
<b>בירושלים זבחי שלמים.</b> דרוב בשר הנאכל בירושלים הוי שלמים:
<b>זה וזה.</b> בין שנמצא בעזרה בין שנמצא בירושלים תעובר צורתן לפי שנפסל בהיסח הדעת אסורין באכילה ואין לזלזל בהן ולשרפן עד שיפסלו בודאי הלכך טעונין עיבור צורה והיינו שיפסלו בנותר ועבור צורה דשלמים עד יום השלישי:
<b>נמצאו בגבולין.</b> בערי ישראל:
<b>איברין נבילות.</b> שכן דרך שחותכין הנבילות לאיברים ומשליכין ברחובות שיאכלוהו הכלבים:
<b>חתיכות מותרין.</b> שאין דרך לחתוך לחתיכות קטנות אלא הכשרות למכרן או לתת אותן לקדירה:
<b>שהבשר מרובה.</b> ואין חותכין הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלים אותו איברים איברים:


'''{{עוגן1|מעשה}} וכו' הדא אמרה ערב פסחים הי'.''' והוציאו התנורים לצלות בהן פסחיהם לפיכך אמר להן הכניסו:
Segment 2


'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' במגילת תענית בארבע עשר ביה בניסן וכו' כצ"ל:
גמ' ופריך <b>לא צורכא.</b> לא ה"ל לתנא למתני אלא בהר הבית קדש דודאי מתרומת הלשכה נפל שהרי אין אדם רשאי לכנוס לשם במעות צרורין בסדינן:
<b>חזקה שאין הכהן.</b> הגזבר אין מוציא מעות מן הלשכה אלא אם כן נתחלל הלכך כל הנמצא בהר הבית חולין:


'''{{עוגן1|שלא}} בא בענוה.''' בתחלה אלא אמר להם צאו והכניסו וכו' ומראה שבטוח בתפלתו הוא לפיכך לא ירדו מיד:
Segment 3


'''{{עוגן1|ר'}} יודן גיריא.''' כך שמו:
<b>הסיע דעת.</b> היסח הדעת מן הקדשים אע"ג דפסולין טעונין עיבור צורה קודם שריפתו:
מתניתא אמרה כן כלומר מתני' נמי דייקי:
<b>ויאות.</b> בתמיה וכי שפיר קאמרת דלמא במתני' אין הטעם משום היסח הדעת דכל שהוא בעזרה לא מיקרי היסח הדעת דליכא למיחש לשום טומאה והכא היינו טעמא דפסול שמא כבר נתעברה צורתו לפיכך טעון עיבור צורה ודאי אבל כל שנפסל בהיסח הדעת בודאי אפי' עיבור צורה אין צריך:


הדין חוני המעגל וכו' זה שמדבר בו לקמיה:
Segment 4


'''{{עוגן1|נם}}.''' נתנמנם וישן לו וכו' וחמא עלמא מיחלף שבזויות שהיו כרמים נטיעים נעשה מקום זתים וכו' ושאל לבני מדינתא מה קלא בעלמא וכו' שמענן כשהיה חוני המעגל נכנם לעזרה היתה כולה מאירה ונכנס ואנהרת וכו':
<b>לוקין עליה משום נבילה.</b> דודאי נבלה היא:
<b>חתיכות מותרות לא ממש.</b> דמותרות לאכול ה"נ איברים נבלות נבלות ממש דלוקין עלייהו:


'''{{עוגן1|כמפי}} הנוד.''' כך היו הטיפין:
Segment 5


'''{{עוגן1|מה}} עיסקה דהדא אבן הטועים וכו'.''' כדפרישית במתני'.
<b>אם היו מחרוזות.</b> קשורות זו בזו מותרות דודאי נפלו מיד אדם בשוגג:
<b>נתחלפו לו.</b> אינו יודע איזו היא:
<b>חושש.</b> ומספיקא אסורות כולן אבל אין לוקין עליו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:
<b>ולנמצאות הולכין אחר הרוב.</b> דכל דפריש מרובא פריש וכודאי טריפה הוא ולוקין עליו וכן אם הרוב כשירות אם פריש מותר אפילו באכילה:


'''{{עוגן1|כדי}} שיהא אדם עומד בקרן העופל וכו'.''' כלומר שאי אפשר שיהי' זה אא"כ יהיה מבול אבל בטוחים אני וכו':
Segment 6
תחילתדףכאן ג/י


לידי חילול השם שאו זה או זה שבועת שוא ע"י:
<b>הנמצא ביד עכו"ם.</b> בשר הנמצא ביד עכו"ם כאילו נמצא ברה"ר אם רוב טבחי ישראל מותר:
<b>הוה מסמך.</b> היה סמיך על רבי מנא וראה עכו"ם א' חותך בשר מן הסוס ויוצא לחוץ:
<b>א"ל הא דאר"י הנמצא ביד עכו"ם כנמצא ברה"ר.</b> ומותר אמאי ניחוש דלמא מן בהמתו חתך ואפי' מקולין וטבחי ישראל נינהו יש לאוסרו:
<b>א"ל.</b> הכי אר"י רבי והוא שראו העכו"ם יוצא מן המקולין של ישראל אז סמכינן להתירו:
<b>חד בר נש וכו'.</b> אדם אחד בציפורי הלך ליקח בשר מן הטבח ולא נתן לו:
<b>א"ל.</b> לחד עכו"ם שיקח לו והביא לו:
<b>א"ל.</b> האי בר נש לטבח לא לקחתי בע"כ ממך שהעכו"ם הביא לי:
<b>אמר.</b> הטבח ולאו בשר נבילה מכרתי להעכו"ם:
<b>מעשה זה בא לפני רבי.</b> ושאל לו אם נאמן הטבח לאסרו:
<b>ואמר.</b> רבי לאו כל כמיניה לאסור מקולין דציפורי וכיון שלא הכריזו טריפה בו ביום הבשר מותר:


'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ק דר"ה ולא גרסי' נמצאת מביא מבול לעולם אלא ולא נמצאת מעכב את הרבים וכו':
Segment 7


'''{{עוגן1|ואמר}} לו.''' לשמעין בן שטח ומפני מה אתה אומר כן וכי אין הקב"ה מבטל גזרתו מפני גזירתו של צדיק הא כתיב ותגזר אומר ויקום לך. א"ל הן וכו' מפני גזירתו של צדיק חבירו ואלו היו כימי אליהו וכו':
<b>רב ירד לבבל.</b> ראה אותן שהן מקילין באיסור בשר להניחו ביד עכו"ם והחמיר עלייהו ואסר כל בשר שנתעלם מן העין וכדמסיק:
<b>חד בר נש.</b> אדם אחד הלך לרחוץ בשר בנהר ונפל מידו והלך לו חזר ורצה ללקחו מתוך הנהר א"ל רב אסור לך בשר זה שאני אומר הראשון שטפו נהר והביא בשר אחר של נבילה במקומו:
<b>חד בר נש.</b> אדם אחד הוה מהלך בשוק טעון בשר בא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר ורצה האדם ההוא לחזור ללקחו א"ל רב אסור לך הא שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקתו והאי שלקחו ממנו אכלה:


'''{{עוגן1|מה}} ת"ל.''' יולדתך:
Segment 8


הא כתיב ואמך אלא קרי אומתך:
<b>גינאי.</b> נהר ששמו גינאי שטף נודות של יין של ישראל ומצאוהו אח"כ:
<b>יחכמון וכו'.</b> יראו שופכי יין אם מכירין שזו היא קשריהן שקושרין הנודות יחד ויש להן סימן בקשרים מותרים:
<b>נוקניקה.</b> מין קנקן נמצא בבה"כ של עיר ששמה בולי והיה מלא יין:
<b>אמר יחכמון וכו'.</b> יראו רושמי החביות בסיקרי אם יכירו שהוא מרושם שלהם ה"ל סימן ומותר:


'''{{עוגן1|שעתך}}.''' שאתה נולדה בה וזהו יולדתך:
Segment 9


'''{{עוגן1|לישן}} גמטריון הוא.''' לשון יוני שמרמזין בגימטריאות ולומר אפרא בעיני אימיה של זה:


'''{{עוגן1|ישמח}} וגו' ותגל יולדתך אמך.''' וזהו בכפלים:
תחילתדףכאן ג/יא
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|היו}} מתענין וכו' קודם להנץ החמה לא ישלימו.''' דאכתי אל עליהן התענית כשירדו הגשמים:


'''{{עוגן1|ר"א}} אומר קודם חצות לא ישלימו.''' דחצות זמן אכילה היא ועדיין לא חל התענית עליהם ומחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן סעודה והלכה כר"א:
Segment 10


'''{{עוגן1|צאו}} ואכלו ושתו ועשו יו"ט.''' ולא אמרו להן קראו הלל הגדול לפי שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מליאה ונפש שבעה ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר קורין אותו הלל הגדול ונאה להאמר על השבע:
<b>באסרטא דגופתא.</b> ברחוב של עיר ששמה גופתא:
<b>משונת הים.</b> מקום שהים מגיע לשם בשעה שהוא סוער:
<b>משום שחיטת העכו"ם.</b> דאזלינן בתר רוב מהלכי דרכים ובדרך ההוא היו הרוב ישראל:
<b>ואשתכח דבית ר'.</b> ונתברר אח"כ שהיה הגדי משל בית ר' וכדין התירוהו:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|היו}} מתענין וכו' שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה.''' כלומר זה רמז שלפעמים נענים טרם זמן הקריאה והיא בהנץ החמה ולאחר הנץ החמה שכבר התפללו הרמז היא בסוף הפסוק עוד הם מדברים. בתפלה ואני אשמע:
Segment 11


'''{{עוגן1|או}} חילוף.''' דרישא דקרא מיירי שלאחר הקריאה הן נענין והאי טרם כמו טרם כלה לדבר וסיפא מיירי מקודם הנץ החמה ועוד הם מדברים כמו עודנו מדבר שהיא עד שלא דיבר:
<b>עיגול דגובנא.</b> עיגול של גבינה מצאו בפונדק של לוי והיו שם רוב ישראל:
<b>ומשום רוב מהלכי דרכים.</b> ולא אסרו משום גבינות העכו"ם:
<b>ואשתכח מן דר' אלעזר בר' יוסי.</b> ומצאו שהיה הגבינה של ראבר"י וכדין התירוהו (והר"א פולדא לא דק):


'''{{עוגן1|אמר}} ר' תנחומא ותני כן.''' כמו הפירכא:
Segment 12


אין ענייה אלא סמוך לקריאה לאחריה ואין קריאה אלא סמוך לעניים מקודם וא"כ רישי' דקרא בלאחר הנץ החמה מיירי:
<b>א"ר מנא.</b> לפני ר' יוסי ואנו רואין שחכמים מכריזין אפילו מוצאין בפלטיא הגדולה ושאר מקומות כיוצא בהן:
<b>א"ל אתה.</b> אם היית מוצא דבר לא היית נוטלו לעצמך ורבי יונה אביך לא אמר כן אלא אמר הלואי שאמצא מציאה לפני' מן פיוסריס והוא מקום שרבים מצויין שם ולא אכריזנה:
<b>אפילו כן.</b> סתמא דש"ס קאמר אפ"ה פעם אחת מצא ר' יונה לפנים מן פיוסרוס והחמיר על עצמו והכריזו:


'''{{עוגן1|א"ל}} אוריך.''' המתן שמא ימלכו להשלים התענית לגמרי:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|אסור}} להתענו' עד שש שעות בשבת.''' גרסי' להא בפ"ח דנדרים בהלכה א':


'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן.''' לר"א קודם חצות וכו' מפני שעד כדון צפרא היא ולא חל התענית:


לאחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום בקדושה בתענית אלמא דעד חצות מיחשב תענית והלכך אסור להתענות עד חצות בשבת דכמו שהתענה כל היום דמי:
Segment 1


'''{{עוגן1|אמר}} לספריה.''' שהוא מסתפר ממנו קום לך אצל ההיכל ואמור בגין וכו' ולית בחייליה מצטער להתענות ומיד הוה מיטרא נחית:
מתני' <b>זכרים עולות.</b> שאנו תולין שיצאו מירושלים ורוב זכרים שבירושלים הן עולות ורוב נקבות זבחי שלמים:
<b>הראוי לפסחים.</b> זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים פסחים והמוצאו מותר להקריבו לפסחו:
<b>קודם לרגל שלשים יום.</b> משעה שמתחילין לדרוש בהל' פסח ואדם מפריש את פסחו:
<b>ממשכנין את מוצאיה.</b> המוצא עולות או שלמים היו ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו שלשה עשרוני' לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש:
<b>מניחין אותה ובורחין.</b> כדי שלא להתחייב בנסכיה:
<b>שבעה דברים.</b> קחשיב להו ואזיל:
<b>עכו"ם ששלח עולתו.</b> דדרשינן איש איש שעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל:
<b>שתהא מנחתו עשירית האיפה.</b> שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:
<b>קריבה משל ציבור.</b> בגמ' מפרש טעמייהו דר"ש ור' יהודה:
<b>ושלימה היתה קריבה.</b> כשהיא באה משל ציבור לר"ש או משל יורשים לר"י עשרון שלם היתה קריבה ולא חצי עשרון ובגמרא מפרש מנ"ל:
<b>שיהיו הכהנים נאותים בהן.</b> דוקא לאכילת קרבנות אבל לאכילת חולין אפילו אותן הנאכלין בעזרה כדי שיאכלו הקרבנות על השובע אין ניאותין בהן:
<b>שלא יהיו מועלין באפרה.</b> בגמ' מפרש לה:
<b>ועל הקינין הפסולות.</b> המחוייבין קינין מביאין מעות ונותנין לשופר וב"ד לוקחין המעות וקונין בהן קינין והבעלים הולכים להם וסומכין על הב"ד שיקריבו קיניהן ואם פרחו הקינים או נמצאו פסולים תנאי ב"ד הוא שיקחו אחרים מתרומת הלשכה ומקנים אותן לבעלי' ויוצאים בהן ידי חובתן:
<b>המספק את הקינים.</b> אותן שפסקו עם הגזברים למכור להם כל הקינין הצריכין הוא חייב להחליף כל שימצא בו פסול:


'''{{עוגן1|הוה}} עלמא טייף.''' הציף העולם מרוב גשמים:
Segment 2


'''{{עוגן1|מפלתה}}.''' בית שנוטה ליפול:
גמ' <b>לבא בדמיהן שנו.</b> כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה המוצאה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמים שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן:
<b>אומרים לאדם וכו'.</b> דכל בהמות הקדש הראויה למזבח אסור לחללן דכתיב אם בהמה טמאה ופדה בערכך ואמר מר בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר אבל תמימים לא וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה וכי נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו:
<b>אם רוב זכרים עולות.</b> וה"פ דמתני' אם רוב בהמות שנמצאו זכרים כולן עולות ואם רובן נקבות אף זכרים שבהן שלמים:
ופריך <b>ואין השלמים באין מן הזכרים.</b> נמי וא"כ אף זכרים ניחוש שמא שלמים הן:
<b>ומשני כיצד הוא עושה מוציאן לחולן.</b> ע"מ שחזרו להיות עולות ואין זה חטא דהא עכ"פ מקריבה ע"ג המזבח ויותר נ"ל דאף זה מן הקושיא אף לר"י קשיא כיצד הוא עושה וכו' אלא שמוציאן לחולין א"כ אף לר' הושעיא ל"ק ומשני דתנאי ב"ד הוא וכו' ול"ק לר"י:
<b>כמה דאת אמר תמן.</b> בריש פרקין:
<b>תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות.</b> הלכך לא חיישינן דלמא שלמים הן:
<b>אין זה מזיד.</b> בתמיה וכי אין זה כמחלל מזיד שלמים על עולות:
<b>מכיון שתנאי ב"ד הוא.</b> עקרו לשם שלמים מיניה וכאלו לא נתקדש מעולם לשם שלמים ואין זה מחלל במזיד:


'''{{עוגן1|רבע}}.''' רבץ ונפל:
Segment 3


'''{{עוגן1|איזו}} הלל הגדולה.''' גרסינן להא לעיל בפ"ה דפסחים בהלכה ז' עד סוף הפרק ושם מפורש ע"ש:
<b>עד דאנא תמן.</b> כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל הפריש שקלו ומת מה יעשה בו:
<b>מותר עשירית האיפה של כה"ג.</b> כגון שהפריש מעות לעשירית האיפה של היום וניתותר שאינו ראוי למחר מה יעשה בו:
<b>יוליכם לים המלח.</b> לא נהנין ולא מועלין בו:


{{מרכז|<big>'''הדרן עלך סדר תעניות האלו'''</big>}}
Segment 4
תחילתדףכאן ד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בשלשה}} פרקי' בשנה וכו'.''' בבבלי קאמר תעניות ומעמדות מי איכא מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילת שערים והיא ביום הכפורים שיש בו מוסף ואלו הן השלשה פרקים בתעניות ומעמדות וביה"כ ומתני' דר"מ הוא דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניו' ובמעמדות דטעמא מאי אמרו ואין נשיאות כפים במנחה משום שכרות והאידנא ליכא שכרות ור' יוסי פליג עליה וס"ל דגזרינן מנחה של תעניות אטו מנחה דכל יומא ומנחה דאיתא בכל יומא גזרו ביה רבנן נעילה דליתא בכל יומא לא גזרו בה רבנן והלכה כר' יוסי בד"א בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון יהכ"פ ותעניות צבור הללו אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב וג' צומות הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום לפיכך יש בה נשיאת כפים מדינא:


'''{{עוגן1|ובמעמדות}}.''' אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע כדתנינן לקמן:
<b>חוצה אותה ואח"כ מקדשה.</b> אבל הכלי שמודדין בו העשרון לא היה קודש:
<b>מקדשה.</b> כל העשרון בעשרון:
<b>ה"ג מקריב מחצה ומחצה אבד.</b> כ"ה במנחות פרק התכלת ואיירי כגון שנטמא מחצה של בין הערביים שמביא עשרון שלם וחוציהו ומקריב מחצה ומחצה אבד שמעינן דאינה קדושה לחצאין אלא כולו בבת אחת וכיון דלא צריך למחצה השני שכבר נתקדש הרי הוא אבד וקשיא לר"י:
<b>שכן אפי' מעות.</b> שניתותר מעשירית האיפה סובר ר"י שילכו לים המלח דה"ל מותר עשירית האיפה וכדאמר ר"י בסמוך וכ"ש הסולת שניתותר:
ה"ג מתניתא פליגא על ר"י נמצאו וכו':
<b>נמצאו ב' חציין וכו'.</b> קאי אכה"ג שהקריב מחצה שחרית ומינו אחר תחתיו מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה אבד נמצאו ב' חצאין אובדין וב' חצאים קריבין:
<b>תעובר צורתו.</b> ויפסול בלינה וקשיא לר"י למה ליה עיבור צורה ולמה יוצא לבית השריפה הא לא נתקדש מעולם ואי משום מותר עשירית האיפה יוליכם לים המלח אבל שריפה לא צריך:
<b>פתר לה.</b> למתני' כר"י דאמר עשרון מקדש וכיון שצריך ליתנו לתוך העשרון כדי לחצותו דלכ"ע למצוה צריך להביא עשרון שלם מביתו כדי לחצותו א"כ כבר נתקדש ויוצא לבית השריפה:
<b>כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה.</b> והיינו יום חינוכו צריך להביא עשירית האיפה משלו שנאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה וגו' ובניו היינו כהנים הדיוטים:
<b>ועובד בידו.</b> הוא עצמו מקריבם:
<b>בו ביום נתקרב בתחלה לעבודה.</b> כהן שלא עבד כל ימיו ונתמנה להיות כהן גדול:
<b>מביא שתים.</b> שתי מנחות מעשירי' האיפה:
<b>אחת לחינוכו.</b> ככהן הדיוט:
<b>ואחת לחובת היום.</b> שהוא חביתי כ"ג שמקריב בכל יום:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|את}} שמע מינה.''' מן המתני' תלת מילי:
Segment 5


'''{{עוגן1|שמתענין}} במעמדות.''' לפיכך יש בהן נשיאות כפים במנחה משום דלא שכיחא שכרות:
<b>תופיני.</b> כתיב מרבכת תביאנה תפיני וקדריש בשעת הבאה אז תאפנה אבל לא בלילה שלפניו:
<b>ואין בשחרית תופיני.</b> היינו קודם עלות השחר לא יאפו אותן:
ופריך <b>והא תנינן.</b> בתמיד פ"ק:
<b>העמידו עושי חביתין.</b> בשחרית קודם עלות השחר לעשותו חביתין. ושמעינן שבלילה היתה נאפית:
<b>ומשני לעשות חמין.</b> לרככם העמידוהו אז אבל לאפות לא היו אופין עד עלות השחר (ודברי ה"ר אליהו פולדא בסוגיא זו אינן מחוורים):
<b>מטגנה.</b> במחבת ואח"כ אופה אותה בתנור:
<b>תיאפנה נא.</b> בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו אל תאכלו ממנה נא כלומר תהא מבושלת קצת ולא כל צרכה והיינו טגון דבהא מודו כ"ע דתרווייהו בעינן דכתיב על מחבת בשמן וכתב תופיני:
<b>תיאפנה רכה.</b> אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:
<b>תיאפנה נוי.</b> בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:
<b>אתיין אילין פלגוותא וכו'.</b> כלומר פלוגתא דאמוראי אתיין כפלוגתא דהנך תנאי וכדמסיק:


'''{{עוגן1|ושמתפללין}} ארבע.''' תפלות אף במעמדות כדקחשיב להו במתני':
Segment 6


'''{{עוגן1|ואין}} נשיאות כפים וכו'.''' וש"מ נמי שאין נשיאות כפים בלילה כדקתני ארבעה פעמים ביום:
<b>לא סוף דבר שמת.</b> לאו דוקא שמת כה"ג מביא השני עשרון שלם מביתו אלא אפי' נטמא הכה"ג נמי הדין כן:
<b>ואפי' נדחה ממום.</b> בעיי' היא אם נדחה הכה"ג מחמת מום אם קרב מחציתו או משל שני ופשיט מהא דתני ריב"פ מברדליה דאפי' נדחה ממום מביא השני עשרון שלם מביתו:
<b>ת"ל והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה.</b> דמשל יורשים קריבה עד שיעמוד אחר:
<b>יכול יקריבו.</b> היורשים לחצאין כמו שהיה אביהן עושה:
<b>אותה כולה.</b> וה"ק כשהאחד מבניו יקריב לאחר שמת אביו יעשה אותה כולה ולא חציה:
<b>ממי שהבריות שלו.</b> ממי שהעולם שלו וקס"ד דהיינו מתרומת הלשכה שכבר הקדישו הציבור לשמים:
<b>כליל להקטרה.</b> שלא יעשו ממנה שיריים לאכילה. ל"א שיקטירו שלימה ולא לחצאין כל זמן שהיא קריבה משל ציבור דקריבה שלימה לא פליגי בה ר"י ור"ש:


'''{{עוגן1|וישא}} את כפיו ואל יתפלל.''' ואמאי קתני בארבע תפלות הללו דוקא ומשני מצאנו וכו':
Segment 7


'''{{עוגן1|תני}} זו דברי ר"מ.''' דסבירא ליה יש נשיאות כפים במלחה בתענית משום דלא שכיחא שכרות:
<b>תמן הוא אומר משל יורשין.</b> במתני' קאמר דתנאי ב"ד הוא שיבא משל ציבור משמע מדאורייתא באה משל יורשין:
<b>והכא.</b> בברייתא דריש מקרא דמשל ציבור:
<b>ולא יאות הוא מקשי.</b> בתמיה דודאי שפיר קא מקשי א"נ בניחותא דלאו שפיר מקשה דידע ר"ח בר בא דשני תקנות הוו:
<b>הייתי אומר.</b> שיגבו מכל ישראל לצורך עשירית האיפה ותנאי ב"ד הוא שתבא מתרומת הלשכה אבל לעולם מן התורה משל ציבור:


'''{{עוגן1|בעירובין}} ובתענית צבור וכו'.''' גרסי' להא לעיל בפ"ו דעירובין סוף הלכה ד' דקאמר התם לר"מ דצריך על ידי עירוב ועל ידי שיתוף ובתענית צבור הא דהכא:
Segment 8


'''{{עוגן1|אף}} במגילת אסתר וכו'.''' כדקאמר לקמן בפ"ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר"מ אומר כולה:
<b>בעי.</b> הא דתני במתני' ושלימה היתה קריבה מי אמרינן שלימה שחרית ושלימה בין הערבים:
<b>ה"ג ושלימה בין הערבים או שלימה שחרי' ובטילה בין הערבי'.</b> וכ"ה בהתכלת:
<b>כד תהא פשיטא ליה.</b> כלומר את"ל דשלימה שחרית ושלימה בין הערבים:
<b>ג' לוגין מה הן.</b> דלעשירית האיפה היה הכה"ג מביא ג' לוגין וקמיבעיא ליה כשמת כה"ג והיתה המנחה כפולה בסולת אם היתה כפולה גם בשמן או לא:
<b>אוף הדא צריכה ליה.</b> גם זה מבעיא ליה:
<b>ב' קמצין מה הן.</b> דסבירא ליה לחזקיה כאבא יוסי בן דוסתאי שסובר בהתכלת דבכל יום היה כהן גדול מביא ב' קומצין לבונה ומקריב אחד מהן בשחרית ואחד בין הערבים ואמר רבי יוחנן התם דהלכתא כאבא יוסי וקמיבעיא ליה כשהוא מביאה שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים אם מביא כל פעם ב' קומצין או דלמא בקומץ אחד סגי:
<b>כלום למדו לקומץ.</b> כלומר דלבונה בעי קומץ למדו ממנחת חוטא כדתניא בפרק דלעיל:
<b>מה להלן ב' קמצין.</b> לכל עשרון קומץ לבונה דס"ל כי היכי דבעינן שיעור שמן לכל עשרון אפי' נעשו הרבה עשרונות בכלי אחד כדתנן בפרק שתי מדות הכי נמי בעינן קומץ לבונה לכל עשרון הוא הדין כאן דכופל הסולת כופל נמי הקומצין:
<b>ומשני מה תמן צריכה ליה.</b> כי היכא דמיבעי' ליה גבי תביתי כהן גדול אם כופל הקומצין הכי נמי מיבעיא ליה במביא מנחות הרבה בכלי אחד אם צריך קומץ לבונה לכל אחד או סגי ליה בקומץ אחד יהיו המנחות ששים או אחד ובגי' הירושלמי שבבבלי לא גרסי' כאן מה תמן צריכא ליה:
<b>כלום למדו שלשה לוגין.</b> דחביתין בעינן ג' לוגין אלא מתמיד שנאמר גבי חביתין מנחת תמיד הרי היא לו כמנחת תמיד מה להלן שלשה לוגין לעשרון אף כאן ג' לוגין לעשרון:
<b>ומשני מה תמן צריכה ליה.</b> כי היכא דקמיבעיא ליה בחביתין ה"נ מבעיא ליה בתמיד כגון שלא הקריב מנחה בבקר שמביאה אפילו בערב דכתיב ומנחתם ונסכיהם בלילה או למחר אם צריך ג' לוגין לכל אחת או דסגי להו בג' לוגין א"נ ומה תמן וכו' מדברי רבי חזקיה הוא דקאמר לרבי יוסה שהשיב על דבריו דקאמר דלא קמיבעיא ליה לר' יוחנן אקומץ דדומיא דמנחת חוטא הוא וקאר"ח א"כ מאי קמיבעיא ליה לר"י מג' לוגין נילף מתמיד אלא ודאי מאי דגלי גלי מאי דלא גלי לא גלי א"כ ה"ה לענין קומצין והראשון נ"ל עיקר:


'''{{עוגן1|איתפלגון}} וכו' חד יליף לה מן הנזיר.''' כדאמרן מסמיכו' הכתוב. וחד יליף לה מן השירות דכתיב לשרתו ולברך בשמי מה עבידה אסור בשתויי יין אף ברכה:
Segment 9


ולא ידעין וכו' מי הוא דיליף לה מזה ומי הוא דיליף מזה:
<b>בדין היה שימעלו.</b> באפר פרה אלא שתנאי ב"ד הוא שאין מועלין באפרה:
ופריך <b>והא תני חטאת.</b> היא דכתיב בפרה ללמדך שמועלין בה כשאר חטאות עד שלא היתה להן שעת היתר לכהנים:
ה"ג היא בה מועלין ואין מועלין באפרה:
<b>משתקשקין בה.</b> באפרה היו מתרפאין ונותנים אותה ע"ג מכותיהן דאפר מרפא מכה:
<b>כיון שנגדרו.</b> ופרשו מספק הזאות אם נטמאו בספק טומאת המת לא היו מזין עליו שלא ימעלו בה:


'''{{עוגן1|מאן}} דיליף מן הנזיר וכו'.''' כלומר ולשניהם קשיא דמאן דיליף מנזיר א"כ לאסור בחרצן כמו הנזיר ומאן דיליף משירות א"כ נימא דאף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין והא תני בברייתא אם היה דש בעירו ואין העם מסתכלין בו מותר כהדא וכו' לא משני הכא מידי:
Segment 10


'''{{עוגן1|רב}} הונא מעבר זלדקן.''' הוא הנקרא זבלגן שעיניו זולפות דמעה ומעביר אותושלא ישא את כפיו:
<b>האשה הזאת במה היא מתכפרת.</b> ל"ג ליה הכא ואגב גררא דר"פ מייתי ליה לכאן:
<b>ואת האובדות.</b> שנאבד המעות בין שקלים לנדבה וכדאמרי' לעיל בר"פ דאל"כ האשה הזאת במה מתכפרת:
<small>הדרן עלך פ' מעות שנמצאו</small>


'''{{עוגן1|והא}} תני וכו'.''' ומשני ר' מנא לא משום הכי אלא שנראה כקטן היה ובימות הרגל הוה בגין שלא יאמרו וכו':
Chapter 8


'''{{עוגן1|זאת}} אומרת וכו'.''' ולפיכך אסרו אם לא היה דש בעירו שלא יסתכלו בו:


'''{{עוגן1|משה}}.''' כך היה דרכו של ר' חגיי כשהיה אומר איזה דבר בבית המדרש היה נשבע משה שכך וכך הוא כדאמרי' הכא ובפ"ו דדמאי ובכמה מקומות:


'''{{עוגן1|מנין}} לנשיאות כפים.''' מן התורה עד כדון בשחרית במוסף. מנין דמהאי קרא לא למדנו אלא פעם אחד והיא בשחרית וקאמר מדכתיב ויצא אהרן וגו' וזה נאמר אחר שגמר עבודת היום ולעיל מיניה כתיב ויקרב וגו' מלבד עולת הבקר אלמא דחוזרין ונושאין כפיהם גם בתפלת מוסף שהוא נגד עבודת היום:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|המקרא}} הזה מסורס הוא.''' אגב דמייתי להאי קרא דריש ביה:


'''{{עוגן1|הלא}} לא צריך לומר וכו'.''' שכך משמעות הכתוב שלאחר שגמר העבודה ברכם ומפני מה כתיב וישא ואחר כך וירד מעשות וגי' אלא מלמד שבשעת ירידתו מעל המזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם ולא המתין עד שירד לגמרי:


'''{{עוגן1|מה}} שירות בעמידה.''' דכתיב לעמוד לשרת:
Segment 1


'''{{עוגן1|וכן}} הוא אומר.''' בד"ה ב' ל' גבי יחזקיהו כתיב שם ויקמו וגו':
מתני' <b>כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין.</b> ולא מחזקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין אדם וכלים משום דאזלינן בתר רובא:
<b>חוץ משל שוק העליון.</b> בגמרא מפרש טעמא:
<b>שבאמצע טמאים.</b> משום דזבין וזבות שכיחי ומהלכים באמצע הדרכים והטהורים מסתלקין לצידי הדרכים מקום שאין דריסת הרגל מצוים ומזהירין לכל טמא שלא יגע בהן אבל בשעת הרגל שרוב ישראל טהורין הטמאים מסתלקין לצדדים שלא יטמאו את העם והטהורים הולכין באמצע הדרכי' הלכך בשעת הרגל רוקין הנמצאים באמצע טהורין ושבצדדין טמאין:
<b>דרך ירידה לבית הטבילה.</b> ב' דרכים היו למקוה בא' יורדים ובאחד עולים שלא יגעו הטמאין בטהורין ושל דרך ירידה ודאי טמאין לפי שנפלו מיד המביאין לטבילה:
<b>שלח כירידתן עלייתן.</b> דבירידתן ודאי טמאין היו לכך היו מורידין לבית הטבילה ובעלייתן טהרו לאחר שהטבילן:
<b>ר' יוסי אומר כולן טהורין.</b> דלא גזרו על ספק כלים בירושלים:
<b>מגריפה.</b> כלי שגורפין וכונסים בו עצמות המתים כשהם מפוזרין:
<b>מריצה.</b> מפרש בגמ':
<b>שוחט בו מיד.</b> דודאי הטבילוה בעלים מאתמול כדי שיהיה לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום בערב פסח:
<b>בי"ג שונה ומטביל.</b> כלומר אע"ג דאיכא למימר כבר הטבילוה בעלים צריך המוצאה להטבילה שנית דשמא לא הטבילוה בעלים דהוה לה שהות להמתין עד סמוך לחשיכה ואע"פ שלא גזרו על ספק כלים אפ"ה גבי קדשים הצריכוה טבילה:
<b>קופיץ.</b> סכין גדול רובן עשויין לחתוך בשר ולשבר בו עצמות:
<b>בזה ובזה.</b> בי"ג ובי"ד שונה ומטביל לפי שעיקרה לחגיגה ששבירת העצם מותר בה ואיירי כגון שהיו הכהנים טמאי מתים בספק וחל שביעי שלהן בע"פ דאין מביאין עמו חגיגה דהוה ליה כפסח הבאה בטומאה וחגיגת ט"ו יעשו בטהרה ואין הכהנים שהן טבולי יום מטמאין הסכין שאין טבול יום אפי' דמת מטמא כלים:
<b>חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד.</b> ולא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל את השבת שלא במקום מצוה וי"מ שוחט בה מיד בקופיץ קאמר דאף על גב דאין חגיגה בשבת מ"מ חזקה שהטבילוה מערב שבת לצורך חגיגת י"ד:
<b>בט"ו שוחט בה מיד.</b> לפי שכל העם יודעין שהזאה וטבילה אסורה בי"ט ומטבילין את הכל מעי"ט:
<b>נמצאה קשורה לסכין.</b> בגמ' מפרש:


'''{{עוגן1|ברכה}} סתימה.''' לא כתיב אצל אהרן אלא ויברכם סתם:
Segment 2


'''{{עוגן1|ופירשה}} וכו'.''' ובברכה זו ברכם:
גמ' <b>קצרן של עכו"ם.</b> כובס של עכו"ם היה שם בשוק העליון וחכמים גזרו על העכו"ם שיהו כזבים לכל דבריהם ורוקו טמא:
<b>ערודות.</b> ערודי היער היו נוחרין לצורך אריות של מלך:
<b>ר"ש בר אבא בשם ר"ח קצרן של עכו"ם היה שם.</b> ל"ג ליה הכא:


'''{{עוגן1|ומנין}} לנעילה וכו'.''' כל הסוגיא כולה עד סוף הלכה גריס לה לעיל בברכות פ' תפלת השחר בהלכה א':
Segment 3


'''{{עוגן1|מנין}} לנעילה.''' היכן הוא הרמז לתפלה זו דשלשה האחרות יש להן רמז אי למ"ד אבות תקנום אי למ"ד כנגד תמידין ואברים ופדרים וכן מוסף כנגד קרבנות מוספין ולנעילה מנין:
<b>וטהרו את דמיה משום נבילה.</b> כל הסוגיא פירשתי לעיל דף י"ב:


'''{{עוגן1|גם}} כי תרבו תפלה אינני שומע.''' מכחן דבדין הוא שכל המרבה בתפלה נענה וכלומר אף תפלת נעילה לרבוי תפלה תקנוה:
Segment 4


מחלפה שיטתיה דר' לוי תמן בריש פ"ב דביכורים הוא אומר דאין שבת ברבוי תפלה כדדריש בכל עצב וגי' ודבר שפתים שמרבה להתפלל אך למחסור הוא כמו שמצינו בחנה:
<b>לא כך וכו'.</b> אמתני' פריך לא גזרו על הרוקין שבירושלים ולמה גזרו על הרוקין שבשוק העליון:
<b>שיבולת.</b> היינו באמצע:
ופריך <b>לא כן וכו'.</b> ובמתני' תנן חוץ מדרך ירידתן לבית הטבילה:
<b>ומשני מכיון וכו' נעשו הוכיח.</b> יש הוכחה שהן טמאין ודאי ולא משום גזרה:


'''{{עוגן1|והלא}} אין עולם של לוי וכו'.''' אגב מפרש הפסוק עד עולם והוא היה חי עד נ"ב שנה ומאי עד עולם דקאמר ומשני דשתי שנים שגמלתו אינם מן המנין דוישב שם אמרה:
Segment 5


'''{{עוגן1|וכה}} אמר הכין.''' מ"מ קשיא דהכא אמר שטוב היא להרבות בתפלה:


'''{{עוגן1|כאן}} ביחיד.''' הא דקאמר ר' לוי התם:


'''{{עוגן1|וכאן}} בצבור.''' הוא דקאמר שטוב להם שירבו בתפלה כדדריש מקרא גם כי תרבו וברבים משתעי:
Segment 6


'''{{עוגן1|ר'}} חייה בשם ר' ייחנן.''' לא סבר להא דר' לוי אלא אפילו יחיד המרבה בתפלה נענה כדדריש מקרא דחנה משום דמיהת נענתה בתפלתה וזה היה על ידי שהרבתה להתפלל:
<b>שהוא דומה לציפורן.</b> שעשויה כדמות צפורן של אדם:


'''{{עוגן1|עד}} אימתי היא נעילה.''' ובברכות גריס אימתי היא נעילה כלומר ומאי היא נעילה שאמרו:
Segment 7


'''{{עוגן1|בנעילת}} שערי שמים.''' שהוא בלילה בתחלתה:
<b>תני הסכין קשורה לו.</b> אם נמצא הסכין קשור בקופיץ הרי זה כקופיץ ובזה ובזה שונה ומטביל ופליג אמתני' ויותר נראה לי דברייתא לפרושי למתני' קאתי דהכי קאמר נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת ידועה הרי הוא כסכין ידועה אם טמאה טמאה ואם טהורה טהורה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה:


'''{{עוגן1|בנעילת}} שערי היכל.''' שהיא ביום סמוך לחשיכה:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|מתניתא}}.''' דהכא דקתני ביום מסייעא לר' יוחנן דכי אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום הן אלא נעילת שערי היכל היא:


'''{{עוגן1|מחלפה}} שיטתיה דרבי.''' דהכא קאמר לעיל נעילה בלילה זמן נעילת שערי שמים והכא קאמר כד תיחמי שמשא בריש דקלי וזהו זמן נעילת שערי היכל:


'''{{עוגן1|על}} ידי דהוה מאריך.''' רב בתפלתו הרבה התחיל כשהשמש בריש דיקלי והיה מגיע סמוך לזמן נעילת שערי שמים ועדייין היה עומד בתפלה:
Segment 1


'''{{עוגן1|נעילה}} מהו שתפטור את של ערב.''' למ"ד דזמנה בתחלת הלילה א"כ מהו שיצא בה לתפלה של ערבית וא"צ עוד להתפלל של ערבית:
מתני' <b>פרוכת שנטמאת בולד הטומאה.</b> שנגעה במשקין טמאין שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים גזרה משום משקה דזב וזבה:
<b>מטבילין אותה בפנים.</b> ואינה טעונה שילוח חוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה ומכניסין אותה מיד שאינה טעונה הערב שמש:
<b>מטבילין אותה בחוץ.</b> דטעונה שילוח:
<b>ושוטחין אותה בחיל.</b> חוץ לעזרה:
<b>נימין.</b> ליצי"ס בלע"ז:
<b>כ"ד חוטין.</b> מפרש בגמ':
<b>ארכה ארבעים ורחבה עשרים.</b> כמידת פתח האולם שהיה גובהו ארבעים ורחבו עשרים:
<b>פ"ב רבוא.</b> דינרי זהב נעשית:


'''{{עוגן1|ואיכן}} הוא מזכיר של הבדלה.''' שהרי אין בה ברכת אתה חונן והיכן הוא כולל להבדלה:
Segment 2


והיאך יהו שבע של נעילה פוטרות י"ח של ערבית:
גמ' <b>אילו אמר חוט.</b> גבי מלאכת הפרכת הייתי אומר שיהא כל חוט כפול לשנים:
<b>שזור.</b> אילו נאמר חוט שזור הייתי אומר שיהא חוטין כפול לשלשה השתא דכתיב משזר ילפינן מיניה דבעינן חוטין כפול ששה דהיינו כפל משזר:
<b>ארבעה.</b> כלומר וארבעה מינין היו בו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כל אחד חוטין כפול שש מכאן שהיה כפול כ"ד:


'''{{עוגן1|ולא}} כבר איתתבת.''' ולא כבר הקשיתי על זה מהבדלה ולמה לך לאהדורי תו בתר פרכי אחריני:
Segment 3


'''{{עוגן1|ובגין}} דאיתתבת תיבטל.''' בתמיה אם בשביל הקושיא שלך תבטל דברי רב דהא לאו קושיא היא שהרי יכול ליכלול להבדלה בכלל שאר. ברכות דנעילה:
<b>מעשה רוקם.</b> גבי מסך הפתח כתיב וגבי פרכת כתיב מעשה חושב מאי בינייהו:
<b>ר"י ור' נחמיה.</b> פליגי איך היו מעשה חושב ומעשה רוקם והאיך היו שני פרצופין:


'''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסה.''' לא הוא דאדרבה מה שהקשה ר' בא מהבדלה שפיר היא מקשי דהואיל וכל השנה אומרה להבדלה בחונן הדעת אין לשנות הסדר אבל מאי דאקשי ר' יונה היאך יהו שבע פוטרות י"ח לאו קושיא היא משום דקל הקילו עליו מפני תעניתו שלא יהא צריך להאריך ויהיה ברכות ז' פוטרות י"ח:
Segment 4


'''{{עוגן1|מריי}}.''' מוריי. מכולכם שמעתי וקבלתי שאין נעילה פוטרת של ערב ועכשיו שמעתי ג"כ מר' סימון בשם ריב"ל דאמר הכי וכן ר' יוסי ב"ר בין משום תני ר"ח וכו' ובמוצאי תענית צבור שחל להיות בשבת כדקאמר לקמן בר"ח וכו' וכך לפעמים היו מתענין בשבת כדתנן בפ' דלעיל על אלו מתריעין בשבת ואיכא למ"ד שגם מתענין בשבת ואיכא למאן דאמר מתריעין בענינו כדקאמר לעיל וכלומר שאף על פי שיש בהן נעילה צריך להתפלל י"ח של ערבית מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:
<b>גוזמא.</b> מילתא בעלמא ולאו דוקא:
<b>תמן תנינן.</b> במסכת תמיד פ"ב החלו מעלין באפר ע"ג תפוח ותפוח היה באמצע המזבח ולפעמים עליו כשלש מאות כור אפר:


'''{{עוגן1|אף}} על פי שאין נעילה בשבת.''' אי לאו יה"כ אפ"ה מזכיר של שבת בתפלת נעילה:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|אוספין}}.''' הוסיפו עליה עוד שאפילו ר"ח שאינו חמור כשבת אם חל להיות בת"צ שגוזרין על הגשמים ובא ר"ח בתוכן ותפלת נעילה נוהגת בתענית צבור מזכירין של ר"ח בנעילה:


'''{{עוגן1|איכן}} הוא מזכיר של ר"ח.''' אתפלת נעילה קאי דקאמרת דאף בנעילה מזכיר של ראש חודש איכן הוא מזכיר:


'''{{עוגן1|אמר}} ר' בא.''' מסתברא כר' אבינה דמה מצינו בכל מקום בתפלת נעילה מזכיר מעין המאורע בברכה רביעית אף כאן בשל ר"ח אומרה ברכה רביעית בנעילה וכן נפק עובדא כהדא דר' בא:
Segment 1


'''{{עוגן1|במה}} קורין בתורה בר"ח של תענית וכו'.''' גרסינן להא לעיל בסוף פ"ב עד ירמיה ספרא ע"ש:


'''{{עוגן1|ראש}} חדש שחל להיות בשבת במה קירין.''' להמפטיר:


'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' דתנן בפ"ד דמגילה לכל מפסיקין לר"ח וכו' דמפסיקין מהפטרה של פרשת השבוע וקורין בשל ר"ח:
Segment 2


'''{{עוגן1|ר"ח}} שחל להיות בחנוכה.''' במה קורין בתחלה בשל ר"ח או בשל חנוכה:
מתני' <b>הכל ישרף בפנים.</b> בבית הדשן הגדול שבעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש:
<b>חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.</b> דאית ביה תרתי טומאתו בפנים וקילא טומאתו אבל נטמא באב הטומאה אין להשהותו עד שתישרף אלא יוציאנה מיד וישרפנה בחוץ:
<b>ישרף בפנים.</b> דכיון דטהור מדאורייתא אפי' נטמא בחוץ יש לקיים בו שריפתו בקדש:
גמ' <b>וולד הטומאה.</b> היינו שנטמא בטומאה דרבנן:
<b>זה וזה לא דבר תורה.</b> בתמיה וכיון דמדאורייתא טמא אין להכניסו לעזרה הואיל ולא היה פסולו בקודש:
<b>לא הוו רבנן.</b> לא פלפלו חכמים בדברי ר' יוחנן דלר' יוחנן ל"ק דאב הטומאה חמירא אבל ולד הטומאה הקילו בה א"נ לא פלפלו חכמים בדברי ר"י דודאי קשיא אלא בדברי בר קפרא דקדקו:
<b>ומשני בגין דר"ע.</b> בשביל טעמו של ר"ע דקאמר מקום טומאתו שם שריפתו ה"נ קאמרי ב"ש באב הטומאה ישרף בחוץ אבל בולד הטומאה ישרף בפנים כיון דמדבריהם הוא ישרף בפנים ששריפתו בקדש:
<b>בגין דר"ש וכו'.</b> בשביל הא דאמר ר' שמעון דמשלחין אפי' אוכלין טמאין לחוץ הלכך כל מה שנטמא בחוץ אין מביאין אותו לפנים:


'''{{עוגן1|קורין}} שלשה בר"ח.''' דתדיר קודם והד' קורא בחנוכה:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|ר'}} פינחס וכו' להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח.''' לפיכך קורא הרביעי בו:


הגע עצמך שחל ר"ח של חנוכה להיות בשבת והלא בשבעה קורין בפרשה של זו השבת וא"כ מה סימן יש לך כאן לומר שלא בא הד' אלא מחמת ר"ח:


'''{{עוגן1|א"ל}} והדא שאילתיה.''' דרך בדיחותא השיב לו וא"ל וזו השאלה של סופר כמוך היא דמה שאלה היא משבת שלעולם קורין ז' ואי אפשר לעשות סימן בד' בשל ר"ח ומה שייכא קריאה של שבת לקריאה של ימות החול:
Segment 1


'''{{עוגן1|מאן}} דמצלי.''' מי שהוא רוצה להתפלל של ערבית ולהקדים עצמו יתפלל. דערבית ואף שהשמש עדיין עומד ויום גדול הוא ובמוצאי שבת קאמר כדלקמן:
מתני' <b>מחצי הכבש ולמטה במערב.</b> כהנים הזוכים בפייס באברי התמיד להעלותם לא היו מעלים אותם בפעם אחד אלא נותנים אותם על הכבש והולכים ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואח"כ חוזרין ומקריבין האיברים ע"ג המזבח הכבש ארוך ל"ב אמה ומחציו ולמטה נותנין אותן ורוחב הכבש ט"ז אמה ובחציו של צד מערב היו נותנים אותן:
<b>ושל ראש חדש על כרכוב המזבח.</b> בגמרא מפרש:
<b>אינן נוהגין אלא בפני הבית.</b> שקלים משום דצורך קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים וביכורים דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך בזמן שיש בית יש ביכורים אין בית אין ביכורים:
<b>אבל מעשר דגן וכו'.</b> נוהגין בפני הבית דקדושת הארץ לא בטלה:
<b>מעשר בהמה.</b> צריך להפריש העשירי:
<b>המקדיש שקלים וביכורים.</b> בזמן הזה:
<b>ביכורים אינן קדש.</b> דכתיב בהו בהדיא תביא בית ה' אין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית:


'''{{עוגן1|משכני}}.''' משך אותי ר' ישמעאל בר' יוסי אצל בית פונדק אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של לילי שבת בע"ש מבעוד יום:
Segment 2


ר' יוחנן פליג על זה וקאמר הש"ס ולא היא דלא הוה צריך לחלוק ע"ז דלמה לא יעשה כן להקדים של שבת שהרי כן מוסיפין מחול על הקדש:


ועוד דהא סלקין החמרים ממקום ערב ששם היה ר' דוסא שרוי והם עולים לציפורי ואמרו שכבר שבת ר' דוסא בעירו והקדים לקבל עליו שבת מבעוד יום גדול:


'''{{עוגן1|והיידא}} אמרה דא.''' ואם באיזה דבר שמעת דפליג ר' יוחנן עליו זה הוא מה דאמר ר' חנינא משכני וכו' שהעיד ר' ישמעאל שהתפלל אביו של מוצאי שבת בשבת ועלה אפשר הוא דפליג ר' יוחנן:
Segment 3


'''{{עוגן1|ואפי'}} עלה וכו'.''' הדר קאמר דאפי' עלה לא הוה צריך ר' יוחנן למיפלג שהרי רבי היה מצוה לאבדן מתורגמניה להכריז שאף של מוצאי שבת הרוצה להקדים ולהתפלל יתפלל מבעוד יום וכן ר' חייא בר בא וכו':
גמ' <b>מי קודם.</b> בהקרבתן אם שתיהן לפניו:
<b>חייליה דרבי ירמיה.</b> כלומר כוחו וראייתו דר"י מהא:
<b>שירו של ר"ח קודם.</b> וסבר ר"י דה"ה קרבן ר"ח קודם:
<b>א"ר יוסי.</b> שאני התם דלכך שיר של ר"ח קודם כדי לפרסם שהוא ר"ח אבל קרבן שבת קודם לר"ח:


'''{{עוגן1|עלה}} אדם למטתו.''' אם התפלל של ערבית מבעוד יום ועלה על מטתו שוב אין מטריחין עליו לירד ולחזור ולהתפלל בזמנו:
Segment 4


'''{{עוגן1|כל}} זמן דהוינא עביד כן.''' להתפלל מבעוד יום והלכתי לישן הייתי מתפחד כל אותו הלילה:
<b>הא שקלים קדשי.</b> מודה ר"ש אם אומר ביכורים קדש שהן קדש:
 
<b>הגר בזמן הזה.</b> אע"ג דליכא מקדש צריך שיפריש רובע דינר לקינו דלכשיבנה ב"ה יביא קן דגר צריך קרבן ובפחות מרובע לא מצי להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע:
'''{{עוגן1|לית}} לך.''' סתמא דהש"ס קאמר לה אין לך אלא כהאי דאמרינן לעיל שאפי' לכתחלה מותר להקדים ולהתפלל מבעוד יום:
<b>מפני התקלה.</b> שמא יהנה ממנו:
 
<b>ואין מחרימין.</b> דחרם הוא ק"ק דכתיב כל חרם קדש וגו':
'''{{עוגן1|אתיין}} אילין פלוגוותא.''' אם היא חובה או רשות כאילין פלוגוותא דפליגי לעיל אם תפלת נעילה. פוטרת של ערבית דלמ"ד רשות פוטרת ולמ"ד חובה בפני עצמה היא אין תפלה אחרת פוטרת אותה:
<b>הבהמה תעקר.</b> דלא ליתי בה לידי תקלה:
 
<b>והיא מתה מאיליה.</b> ברעב:
'''{{עוגן1|הפטר}} את העם.''' ותשתוק מלתרגם:
<b>עבר והקדיש.</b> מהו שיהיה קדש:
 
<b>הכא.</b> גבי קן של גר את אמר אם עבר וקדשו קדש והכא גבי שקלים את אמר לא קדשו ולר"ש בן יהודה דלעיל פריך:
'''{{עוגן1|לר'}} זינין החזן.''' חזן הכנסת שהיא ממונה על צרכי הצבור ואמרו לו אמור שיתחיל ויאמר מה דאמרו אחריו מקרא הזה כי על מי וגו' ועל שם שהי' מצער אותו כמה פעמים:
<b>א"ל תמן.</b> גבי שקלים אין מקדישין לכתחלה דהוה לה מתרומה ישינה שמא יעבור השנה ומתקנת חכמים דאפי' בדיעבד לא קדשי:
 
<b>ה"ג האי ישנה היא לגבי הקדשות אחרים וקינו של גר ח"צ שיהיה מן החדש.</b> הלכך אם הקדיש קדוש בדיעבד:
'''{{עוגן1|כמה}} ספסלים היו שם.''' שבו ביום הוסיפו לפי שכלם היו באים לבית המדרש לשמוע וללמוד שכל הלכות הספיקות נשנו בו ביום:
ופריך <b>ויניח עד שיבנה ב"ה.</b> גם בשקלים יניח עד בנין ב"ה ותהיה חדשה:
 
<b>ומשני שמא יבנה הבית כבראשונה.</b> בניסן ותתרום התרומה אז ומה שנדר כבר ה"ל ישנה:
'''{{עוגן1|כהיא}} דתנינן תמן.''' בריש זבחים אמר בן עזאי וכו':
<b>והכא.</b> גבי קינו של גר מה אית לך למיחש הלכך קדוש:
 
הדרן עלך פרק כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בפ"ה דכתובות זה מדרש וכו':
 
'''{{עוגן1|מן}} אלין את חיי.''' מאלו אתה מפרנס עצמך א"ל ועד עכשיו לא ידעת מצערן של חכמים בפרנסתם:
 
'''{{עוגן1|נענתי}} לך.''' בדברי' ומחול לי ונתפייס ר' יהושע:
 
'''{{עוגן1|חד}} קצר.''' כובס אחד להודיע שנתפייסו עם ר"ג ויחזור לנשיאותו ואית דאמרין ר"ע בעצמו הוא שהלך להודיע לבית המדרש:
 
'''{{עוגן1|מי}} שהוא מזה בן מזה יזה.''' כלומר מי שהוא רגיל לחזות באפר פרה וכמוהו אביו כן ודרך משל הוא וכלומר מי שרגיל בחשיבות ונשיאות וירשה מאביו הוא ינהג הנשיאות:
 
'''{{עוגן1|מי}} שאינו וכו'.''' בלשון תמיה הוא וכי אחר שאינו רגיל בכך לא הוא ולא אביו יאמר לזה הרגיל מימיך מימי מערה ואפרך אפר מקלה ופסולין להזאה הן זה ודאי לא וכך הוא הדבר הזה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להן.''' ר"א בן עזריה נתרציתם וכו' ואע"פ כן לא הורידו לר"א בן עזריה מגדולתו לגמרי אלא מינו אותו אב"ד ורבן גמליאל חזר לנשיאותו:
תחילתדףכאן ד/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אלו}} הן מעמדו' וכו'.''' מפרש בגמרא דמה טעם קאמר מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו' הציווי לכל בני ישראל דכתיב תשמרו ואי אפשר לכל ישראל כולן שיהו עומדין בעזרה בשעת קרבן לפיכך התקינו וכו' על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים וכו' שישראל גם כן בחלקים לכ"ד חלקים שהן שלוחין מכל ישראל לעמוד על הקרבן:
 
'''{{עוגן1|וישראל}} שבאותו משמר וכו'.''' אותם שהיו רחוקי' מירושלים ולא היו יכולין לעלות ולעמוד על הקרבן במשמר שלהן מתכנסין הן בעריהן בבתי כנסיות ומתענין ומתפללין וכל אותו המשמר בין אלו המתכנסין בעריהן ובין אלו שהיו בירושלים עושין כן וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושין במקדש:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} צורכה דא.''' לא אלו הן המעמדות וכו' לא היה צריך למיתני אלא כך אלו הן המעמדות מתכנסין בעריהן וכו' ומאי האי דקתני לפי שנאמר וכו' קודם שמפרש מה הן המעמדות ומשני בא להתחיל מתחלת הפרשה שכתוב בה הציווי לכל ישראל ומה טעם קאמר כדפרישית במתני' וכדמסיק לה ר' יונה אילין תמידין וכו'. וגרסינן להא לעיל בריש פרק מקום שנהגו עד מניין שהשיר מעכב וכו' זה השיר וע"ש:
 
 
 
'''{{עוגן1|שמונה}} משמרות כהונה העמיד משה ארבעה משל בני אלעזר וכו'.''' גמרא גמירי להו:
 
'''{{עוגן1|בית}} אב אחד וכו' לאלעזר.''' מלמד שניתוסף לו עוד בתי אבות אחרים אבל גבי איתמר כתיב ואחוז אחוז לאיתמר מה שתפס תפס וכדקיימי מעיקרא קיימי וכדכתיב ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבות שמונה:
 
'''{{עוגן1|לחזיר}} שבעה עשר.''' כתיב שם גבי מנין המשמרות ללמד שחזר המחזור לאלעזר לפי שהיו מבני אלעזר כפולים מבני איתמר וכשבא להי"ז חזר הוא המנין לבני אלעזר עד שנעשו בין הכל עשרים וארבעה משמרות:
 
'''{{עוגן1|לעשותן}} עשרים ושלש אין אתה יכול וכו'.''' אמר ר' אבהו חשבתים וכו'. לעיל בשלהי סוכה גרסינן להא דקא יהיב טעמא למה יסדו כ"ד דווקא לא פחות ולא יותר ע"ש שמבואר היטב ותמצא מעשה חושב בענין הטעם לשדה אחיזה שפירשתי:
 
'''{{עוגן1|ארבע}} משמרות עלו מן הגולה וכו'.''' תוספתא היא ריש פ"ב:
 
'''{{עוגן1|שאפי'}} יהוריב וכו'.''' שהוא היה הראשון של הכ"ד ולא עלה עכשיו והתנו שאף אם יעלה אחר כך שלא ידחה וכו':
 
'''{{עוגן1|ועשו}} עצמן בתי אבות.''' לכל הימים מימי השבוע ויש משמר וכו' כדקחשיב ואזיל:
 
'''{{עוגן1|רבי}} הוה ממנה תרין מינויין.''' כך היה רגיל להמנות לשנים כאחד ואם היו כדאי לכך היו מתקיימים ואם לאו היו מסתלקין ומינה אחרים תחתיהן ומשהלך לעולמו צוה לר"ג בנו לא תעשה כן אלא תמנה לכל הראוים כאחד. ואיידי דאיירי במנויי בתי אבות מייתי להא:
 
'''{{עוגן1|בגין}} דצווחין עלוי.''' בשביל שאנשי צפורי היו קובלין עליו בציפורי:
 
'''{{עוגן1|ובגין}} צווחה עבדין.''' בתמיה ומה היה רבי משגיח עליהם:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ר"א בר' יוסי.''' לא בשביל כך אלא על שהשיבו טעם ברבים כדלקמיה וחרה רבי עליו דרבי היה יתיב מתני לדרוש הפסוק הזה וזכרו וגו' וא"ל ר' חמא הומות קרינן:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' רבי הן קריתה. היכן קריתה כך:
 
'''{{עוגן1|כד}} תיחות לתמן.''' לבבל א"ל לרב המנונא שמניתיך לחכם והבין ר' חמא שלא יתמנה ביומי דרבי שרמז לו כד תיחות לתמן ואיני ממנה אותך עכשיו:
 
'''{{עוגן1|אין}} חנינה.''' זהו רבי חמא בר חנינא אם היא הראשון אני השני אחריו ואין ר' פס מרומא וכו' וקבל עליו רבי חנינה שלא יתמנה לפניהן והשלישי נתמנה הוא:
 
'''{{עוגן1|זכיתי}} לאריכות ימים ולא ידעו.''' אם בגין הדא מילתא דענווה שעשיתי או אם בשביל שהייתי נוהג כשעליתי מטבריא לצפורי הייתי מעקם הדרך ולשאול בשלומו דרבי שמעון בן חלפתא במקום עין תינה ולית אנא ידע איזה זכות גרם לי לאריכות ימים ושנים:
 
'''{{עוגן1|פלגון}} איקר.''' לבסוף חלקו כבוד לשמואל והושיבו אותו לראש לפניהם וכשעלה רב לבבל חלק לו שמואל כבוד והושיבו לפניו ואמרו אלין דבית שילא אנן במקומינו לשניים יושבים כמקודם וקבל עליו שמואל להיות הוא יושב בשלישי:
 
'''{{עוגן1|שלשה}} ספרים.''' מצאו בעזרה וכו' בפרק ששי ממסכת סופרים גריס לזה אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה ספרים וכו' וגריס שם באחד כתוב אחד עשר הוא ובשנים מצאו כתוב שאחד עשר כתוב היא וכלו' י"א פעמים כתיב היא בויו וקרינן היא ובשנים מצאו כתוב שהי"א כתיב היא כדקרינן:
 
'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספת' דברכות פ"ד:
 
'''{{עוגן1|סדר}} הסב.''' של הסעודה:
 
'''{{עוגן1|אבות}} דרך הסב הן קבורין.''' אברהם באמצע יצחק מכאן ויעקב מכאן:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' פ"ק דאבות:
 
'''{{עוגן1|זו}} גמילות חסדים.''' שהוא ביד לפיכך זוכה לבצל ידי כסיתיך:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' שם:
 
'''{{עוגן1|אמת}} ומשפט שלום וגו'.''' בפסוק נאמר אמת מקודם אלא שפטו יתירה הוא דדריש דהא כבר כתיב ומשפט והל"ל יהיה בשעריכם אלא דה"ק אמת ומשפט כשהאמת בא ע"י שנעשה הדין ומשפט בתחלה אז בא שלום ע"י כך וזהו דלא כתיב ושלום כמו גבי משפט והיינו דכתיב אח"כ שפטו בשעריכם ר"ל שהכל תלוי אם תנהגו כך שעל ידי משפט בשעריכם יבא האמת ואז יהיה שלום:
תחילתדףכאן ד/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ביום}} הראשון.''' של שבוע קורין בראשית יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל וכן כולם ובששי תוצא הארץ ויכלו לפי שאין בפ' תוצא הארץ אלא ח' פסוקים לפיכך קורין ויכלו:
 
פרשה גדולה קורין אותה בשנים בפ' בראשית לאחר שקרא הראשון שלשה פסוקים חוזר השני וקורא פסוק השלישי שקרא הראשון ומשלים פ' בראשית והשלישי קורא יהי רקיע:
 
בשני הראשון קורא יהי רקיע ושנים קוראין יקוו המים וכן כולם:
 
'''{{עוגן1|בשחרית}} וכו'.''' הכא מיירי בשאר מעמדות שהיו בא"י חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפי' ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי אבל המעמדות שהיו בירושלים ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה והשתא קרבן מוסף דחי מעמד דמנחה דלאו דידיה הוא מעמד דידיה לא כל שכן:
 
'''{{עוגן1|בשחרית}} ובמוסף וכו'.''' ה"ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ס"ת וקורין פרשה גדולה בשני' וקטנה ביחיד אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא נכנסין וקורין ע"פ כקורין את שמע:
 
'''{{עוגן1|ערב}} שבת במנחה לא היו נכנסין.''' לבה"כ ולא היו קורין כלל מפני כבוד השבת שהיו טרודין לתקן צרכי השבת:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כל}} יום שיש בו הלל.''' כגון ימי חנוכה שיש בהן הלל ואין בהם מוסף אותן שהיו במעמד לא' היו קורין שום פרשה בשחרית לפי שלא היה להם פנאי לעשות המעמד והלל דוחה אותו:
 
'''{{עוגן1|קרבן}} מוסף אין בו נעילה.''' ראש חדש שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה בירושלים וכל שכן שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב יותר מתמיד שהוא אחד:
 
'''{{עוגן1|וקרבן}} עצים אין בו מנחה.''' כלומר יום שיש בו קרבן עצים כבמתני' דלקמן ואין בו קרבן מוסף דוחה מעמד של מנחה אבל לא של נעילה דברי ר' עקיבא:
 
אמר לו בן עזאי כך היה ר' יהושע שונה קרבן מוסף דוחה מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה אף מעמד דנעילה וכ"ש שדוחה מעמד דמנחה שקרבן עצים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים ואם דוחה מעמד של נעילה כ"ש שדוחה של מנחה הסמוך לו:
 
'''{{עוגן1|חזר}} ר"ע להיות שונה כדברי בן עזאי.''' ומשום דקרבן מוסף מדברי תורה הוא ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה דליכא למיחש דלמא מידחי קרבן דדברי תורה לא בעי חיזוק אבל קרבן עצים אע"פ שתקנת נביאים היא כדברי סופרים דמי ובעי חיזוק ודין הוא דלידחי מעמד דמנחה ודנעילה כי היכי דלא לידחי לקרבן עצים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שלשה}} קרויות שבתורה.''' בשני וחמישי ובשבת במנחה שתקנו שלשה קרוין בתורה לא יפחתו מלקרות עשרה פסוקים:
 
'''{{עוגן1|כנגד}} עשרת הדברות.''' צריך שיהיו עשרה פסוקים:
 
'''{{עוגן1|והא}} תנינן וכו' והא לית בהון אלא תמניא.''' חמשה בפרשת בראשית ושלשה. ביהי רקיע:
 
'''{{עוגן1|איתפלגון}} כהנא ואסא.''' היכי עבדי:
 
'''{{עוגן1|חד}} אמר חוזר.''' כדמפרש לקמיה חוזר שני פסוקים ומתחיל בפסוק השלישי שקרא הראשון ועוד שני פסוקים שלאחריו הרי שלשה פסוקים שבפרשת בראשית קורין שנים:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} חותך.''' מפסיק הפסוק החמישי לשנים לפי שנחשב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד לפסוק בפני עצמו וקורא וירא אלהים ויקרא אלהים וגו' הן כשני פסוקים הרי ג' והא תני בשני יהי רקיע יקיו המים וכו'. ולית בהו אלא ז' פסוקים ולמ"ד חוזר ניחא שהשלישי חוזר לשני הפסוקים שקרא השני וקורא ג' פסוקים אלא למ"ד חותך הפסוק האחרון לשני פסוקים לפי שויהי ערב וגו' הוא כפסוק בפני עצמו קשיא דאפילו חותך הוא אכתי לית ביה שלשה פסוקים שהרי יקוו המים אין בו אלא ה' פסוקים עם ויהי ערב ואם חותך הוא יש כאן חמשה פסוקים ולא יותר שהרי אתה אומר חותך לפני ויהי ערב והיאך קורין בו שנים:
 
'''{{עוגן1|והרי}} פ' עמלק.''' שקורין בפורים ואין בו אלא ט' פסוקים:
 
'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שהוא סדרו של יום. וענין בפני עצמו הוא:
 
והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד ז' קרואים ג' פסוקים כנגד כל אחד:
 
'''{{עוגן1|וחסר}} כאן וה"ג במגילה פ"ד בהלכה ב' ויהיו עשרים וג' תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד ג'.''' כלומר למאי דאמרת דכל היכא דמצינו למיהדר אחר עשרה פסוקים מהדרינן אם כן גם במפטיר בנביא אמאי תקנו שלשה פסוקים נגד כל אחד ואחד ליתקנו עשרה פסוקים נגד ג' הראשונים כמו שתיקנו עשרה פסוקים בתורה וג' הקורין ה"נ נימא בנביא וכן עשרה פסוקים וג' השנים וכנגד חד השביעי שלשה פסוקים כמו שמצינו ג' פסוקים בתורה ואחד ולא משני מידי:
 
'''{{עוגן1|תני}} אנשי מעמד היו מתענין בכל יום וכו'.''' ומתפללין בכל יום מעין אותו יום כדימפרש ואזיל:
 
'''{{עוגן1|ולא}} במוצאי שבת.''' ביום ראשון מפני כבוד השבת שהיו במנוחה ועונג ולבא ליגיעה ותענית ובע"ש שלא יכנסו לשבת כשהן מעונין:
 
'''{{עוגן1|תני}} סנהדרין גדולה וכו'.''' וכי סנהדרין יכולה להתענות בכל יום אלא שהיו מחלקין עצמן לבתי אבות לכל שבוע ושבוע ובית אב אחד מתחלקין לכל יום ויום:
 
'''{{עוגן1|אחינן}} אע"ג דאית בליבנין עקין סגיך.''' להתענות ולהתפלל עליהן אלא להן דהאי צרה שגזרו עליה דאתינן להתפלל עכשיו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מתניתא}} דר"מ.''' פלוגתא דר"מ ורבנן בתוספתא פ"ג היא דגריס התם בשחרית ובמוסף דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שיש בו מוסף קורין במוסף וכל שאין בו מוסף אין קורין בו מוסף. ואמתני' דלעיל קאי דקתני שהיו קורין בשחרית ובמוסף ויש לגרוס זה אחר מתני' דלעיל דלר"מ דהתוס' היו מתפללין שחרית וקורין במעשה בראשית ומתפללין מוסף וחוזרין וקורין ברם כרבנן לא היו קורין במוסף אלא ביום שיש בו קרבן מוסף ומתפללין שחרית וקורין וחוזרין ומתפללין תפלה יתרה שלהם והיא נקראת תפלת מוסף כדאמרינן הכא בריש פירקין שמתפללין ארבע ולא היו קוראין בתפלה זו אלא הולכין להם:
 
'''{{עוגן1|הא}} מוסף יש בו.''' אמתני' דידן קמהדר דקתני קרבן מוסף אין בנעילה ומשמע הא במוסף יש בו מעמד וקורין מתני' דר"מ דאמר מתפללין וקורין כלומר בכל תפלת מוסף קורין בו כדלעיל:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני ומחלף.''' דר"מ לדרבנן ודרבנן לדר"מ:
 
'''{{עוגן1|ר'}} אחא בשם ר' יסא.''' קתני במתני' דידן בשחרית ובמוסף וביום קרבן מוסף אין בנעילה הא מוסף יש בו:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ר' סימון סוברא דקיסא טרד.''' אהא דקתני קרבן עצים אין בנעילה קאי ומתמה ר' סימון עלה וכי בשביל משא של קיסום ועצים טרודין הן ודחי למעמד היום:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ר' מנא מפני סעודת ר"ח.''' כלומר דר' מנא רצה לפרש הא דקתני קרבן עצים דוחה מעמד של באחד בניסן קאי שהוא אחד מזמני קרבן עצים כדתנן במתני' דלקמן ואותו יום הוא דוחה המעמד מפני שהיו נוהגין לעשות סעודות ראש חודש ביום שקדשו בו החודש כדאמרינן בסנהדרין פ"ק והיו טרודין בעסק הסעודה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ר' אלעזר.''' היינו טעמא על שם כל התדיר וכו' וקרבן עצים נקרא תדיר באותו יום הקבוע לכך א"נ דבא לסייע להא דקאמר ר' מנא מפני סעודת ראש חודש על שם כל התדיר וכו' וראש חדש תדיר הוא נגד קריאה של המעמד:
 
'''{{עוגן1|קריא}} מסייעא לר' יוחנן.''' בהא דלקמן דהיה נוהג לעשות הסעודה ביום ראש חדש הא' ומתחיל בסוף היום וממשיך עד הלילה שהוא ליל יום ב' דראש חדש כדי לצאת בהסעודה בשביל שני הימים דראש חדש כדלקמן:
 
'''{{עוגן1|ויהי}} ממחרת החודש השני.''' דכתיב גבי שאול והאי החודש השני ביום ב' של ראש חודש היה דאין תימר תרין ירחין הוון כלומר החודש השני הוא בחודש של אחריו הא לא מצית אמרת דהא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול וגו' אלמא דהשני של אתמול קאמר שאע"פ שהיו מקדשין עפ"י ראייה מ"מ היו נוהגין לפעמים לעשות שני ימים ר"ח:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא.''' לחזני הכנסת של מקום כופרא ואמר להן סבין מיעל עד דו איממא ואתין אמרין זמנו לעיבורו כלומר תטלו לכם צרכי סעודה של ראש חודש ותעלו לבית הכנסת ששם היו נוהגין לאכול סעודה זו ותכנסו בעוד יום ותתחילו לסעוד להמשיך עד הלילה ואתון אמרין זמנו ועיבורו והיינו כשתברכו ברכת המזון ותזכירו בו של ר"ח אתם יוצאים בזה ממה נפשך אם היום זמנו הוא כבר התחלתם בסעודה בעוד יום ואם למחר בעיבורו הוא ר"ח א"כ אמרתם של ר"ח בעיבורו שהוא ר"ח והיינו דקאמר קרייא מסייע לר' יוחנן שמצינו במקרא שהיו נוהגין לעשות שני ימים ר"ח ועושין סעודה בשני הימים:
תחילתדףכאן ד/ד
מתני' זמן עצי כהני' והעם בתשעה זמנים הן שכשעלו ישראל מן הגולה ולא מצחו עצים בלשכה וכו' כדקאמר בגמרא:
 
'''{{עוגן1|בני}} גונבי עלי ובני קוצעי קציעות.''' היו עמהם וכדקאמר בגמרא מהו בני גונבי עלי וכו' ועל שם שע"י העלי והוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא ורגילין לכתוש בו הקציעות התגנבו עצמן להביא בכוריהם היו קוראין אותם כך:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מה}} ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות וכו'.''' תוספתא היא בפ"ג והובאה לעיל ריש פרק ד' דשקלי' עד והיו מתענין ולא משלימין ושם מפורש וע"ש וכן הובא לקמן בפ"ק דמגילה:
 
מהו בני גונבי עלי וכו' מהו אומר בני סלמיי וכו' משום דקתני בברייתא הן הן בני סלמיי וכו' מפרש מפני מה היו נקראים ג"כ כך:
תחילתדףכאן ד/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|חמשה}} דברים וכו' בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות.''' כדקאמר בגמרא שבשביעי בסיון עלה משה והוא תחלה לארבעים יום וכו' ונמצאו כלים בי"ז בתמוז וירד ושבר את הלוחות:
 
'''{{עוגן1|ובטל}} התמיד.''' שלא היה שם כבשים להקריב שהעיר באה במצור:
 
'''{{עוגן1|והובקעה}} העיר.''' בגמרא קאמר בשנייה דאלו בראשונה כתיב. בתשעה לחודש וגו' ותבקע העיר והכא בגמרא אמרו קילקול חשבונות יש כאן בהכתוב בראשונה:
 
'''{{עוגן1|ושרף}} אפוסטמוס את התורה.''' כך קבלו מאבותם:
 
'''{{עוגן1|והעמיד}} צלם בהיכל.''' פליגי הכא בגמרא אם בבית ראשון מיירי והוא צלם מנשה או בבית שני וצלם של אפוסטמוס שהיה אחד משרי היונים:
 
'''{{עוגן1|בט'}} באב נגזר וכו'.''' דבכ"ט בסיוון שילחו המרגלים ומקץ ארבעים יום שבו והן ב' דסיון ותמוז דהאי שתא מלויי מליוהו הרי ל"ב וח' דאב וכתיב ויבכו העם בלילה ההיא והיינו ט' באב:
 
'''{{עוגן1|וחרב}} הבית בראשונה ובשניה.''' כדתני' מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב:
 
'''{{עוגן1|ונלכדה}} ביתר.''' עיר גדולה היתה ובה כמה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וכן גדולי החכמים שהוא מלך המשיח ואחר כך נפל ביד השונאים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חרבן המקדש:
 
'''{{עוגן1|ונחרשה}} העיר.''' כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כלה ונעשה כשדה חרושה:
 
'''{{עוגן1|משנכנס}} אב ממעטין בשמחה.''' כהאי דתנינן בסוף פ"ק ממעטין במו"מ ובבנין של שמחה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כתיב}}.''' וישכון כבוד ה' על הר סיני וכו'. מפרש האיך כלו מ' יום בשבעה עשר בתמוז ובו נשתברו הלוחות:
 
'''{{עוגן1|אונקי}} אחת של פורענות.''' מחמת חטאו של עגל:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהא אדם דן אומדות.''' מאומדן דעתו עד שיראה או יהא ברור בעיניו הדבר:
 
'''{{עוגן1|בימי}} מלכות יון וכו'.''' גרסינן להא לעיל בפ"ד דברכות:
 
'''{{עוגן1|כתיב}}.''' בתשעה לחודש וגו' בירמי' ל"ט כתיב בעשתי עשרה שנה וצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר וכ"כ במלכים ב' כ"ה ואת אמר הכין בי"ז בו:
 
'''{{עוגן1|קלקול}} חשבונות יש כאן.''' בהכתוב וטעו בח' ימים מוקדם ומביא ראיה כהדא הוא דכתיב ביחזקאל כ"ו ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש וגו' ואותה שנה נחרב הבית כדכתיב להלן שם ל"ג ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחודש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר וזה היה בטבת שלאחר שנת החורבן וכתיב בקרא דלעיל בא' לחודש וגו' בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח מהו האח מה שמחה היה להם בא' לחודש ואיזה אחד לקודש הוא אין תימר אחד באב עדיין לא נשרף הבית ואין תימר באחד באלול שלאחר אב באותה שנה וכי אפשר ביום ובלילה נפק בלדרה הוא המביא הכתבים והשליחות ואתי לצור בימים מועטים הללו והיא רחוקה הרבה מירושלים אלא קלקול חשבונות יש כאן וטעו בחשבון מחמת רוב הצרות שעברו עליהן ולא רצה הכתוב לשנות מכמו שהיו סבורים וכן נמי איכא קלקול חשבון בהכתוב בט' לחודש הובקעה העיר שלא היה זה אלא בי"ז בתמוז:
 
'''{{עוגן1|יעשה}} זה.''' היום שאתם סבורים ראש לחשבונות:
 
'''{{עוגן1|נשבה}} בנך ונתקדש.''' כמו ונתגדש כלומר שנעשה כמין גדיש וחרבה אמר וכו':
 
'''{{עוגן1|ניחא}} נתקלקלו לשעבר.''' מזמן שהובקעה העיר שהיו טרודים בצרות ובמלחמות עד יום היכבשה ונשרפה בעשתי עשרה שנה אלא דלמא להבא בתמיה שלאחר החורבן שכבר עברו מעליהן מפני מה נתקלקלו החשבונות שאתה אומר שזה הפסוק באחד לחודש בעשתי עשרה שנה יען אשר אמרה צור וגו' ג"כ על ידי קלקול החשבון נכתב הלא זה היה אחר כך:
 
'''{{עוגן1|בין}} כמ"ד וכו' מה ביניהן וכו'.''' כלו' הרי לד"ה כ"א יום מיום שהובקעה עד יום שחרב היה כדדריש ר' אבינא סימנא מקל שקד וכו' א"כ למ"ד בט' לחודש הובקעה היאך אתה מוצא כ"א יום הללו ואם נאמר דלהאי מאן דאמר לית ליה האי סימנא דמקל שקד ומהדר דכ"ע אית להו האי סימנא ולמ"ד בט' לחודש הובקעה צ"ל דבא' באב חרב הבית ומ"ד וכו' והא הוא דאית ביניהון:
 
ר"ע דורש ראשון יום שסמך מלך בבל שהוא ראשון לפורענות דורש הוא אחרון ואחרון שבמקרא דורש ראשון לפורענות ואני וכו' הכל כסדר פירעניו':
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} הועמד צלמו של מנשה.''' שהועמד בעל כרחם של דורו ולא היו מסכימים עמו ומ"ד העמיד זהו צלמו של אפוסטמו' שהיה לאחר שמטה ידם והעמיד באין מוחה ומעכב על ידו:
 
'''{{עוגן1|מפני}} מה לא קבעו אינהו תענית.''' אותו הדור שאתה אומר שהועמד בעל כרחם:
 
'''{{עוגן1|שלא}} קבלו רוב הצבור עליהם.''' באותו זמן:
 
כל מה שנעשה בזה בבית ראשון חזר בשני ומה שנעשא בשני לא חזר עדיין א"נ על י"ז בתמוז וט"ב קאמר דכל מה שנעשה בי"ז תמוז שבירת הלוחות וכן כולם חזר לישראל וכל מה שנעשה בט' באב לא חזר וכקובל על הדבר אמר כן:
 
כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר וכו' אדברי תורה קאי והביא הכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לומר שהעסק של התורה והמצות חייו של אדם הוא ואם פורש מד"ת אין מאור עיניו של אדם מאירין בה להיות חוזר כמקדם אלא לאחר ארבעי' יום כדדריש ואזיל הדא הוא דכתיב ויהי בשנה השנית וגו' וכתיב ויסעו מהר ה' וכו' אותו היום סרו מאחרי ה' כאילו טלייא וכו' כאותן התינוקות הפונים מבית הספר ויוצאין לכפרים לטיול ולשחוק כך היו פונים מן התורה ובו ביום נתאוו תאוה וכו' הרי ל"ג יום ובשבעת ימי מרים וכו' הרי ארבעי' יום שלא חזרו לדברי תורה:
 
'''{{עוגן1|ובארבעים}} יום של מרגלים דכתיב וישובו וגו'.''' וכלומר ובאותן ארבעים יום הוא שחזר מאור עיניהם לעסוק בתורה וכדדורש והולך אתון אשכחן עסיקין בהל' חלה וערלה ואמרו להן לארץ אין אתם יכולין להיות נכנסין והרי אלו אינם נוהגין מן התורה אלא בארץ:
 
'''{{עוגן1|בכה}} תבכה בלילה.''' וכנגדם שתי בכיות של תפלות כדתני רשב"י וכו' אחת שבכו על שש עריות שאשר להם משה יותר ממה שהיה אסור לבני נח ואחת של מרגלים:
 
'''{{עוגן1|אמר}} לון.''' משה אפי' כן מה חמיתון שאתם אומרי' כך:
 
'''{{עוגן1|הוה}} טב קרתא מיית.''' החשוב שבעיר מת ובתוך שהיו מטפלין בו היו מרגלים העיר ואין אדם משגיח עליהם:
 
'''{{עוגן1|ידעין}} הויתון.''' וכי יודעים אתם מה שהייתי עושה דמות שלכם בפניהם שאמרתם וכן היינו בעיניהם:
 
'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא פ"ג ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו':
 
'''{{עוגן1|נישמעינה}} מן הדא וכו'.''' והרי כבר בטל התמיד ולא היה נסכים וקתני והיו הלוים עומדים על הדוכן וכו':
 
'''{{עוגן1|מה}} את ש"מ.''' מכאן שיש שיר בלא נסכים וכדמסיים ואזיל אמר שא"ל רשב"ל לא שאמרו שיר אלא מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה ועל זמן השיר קאמר וכדפליגי גם בזה דלר' יוחנן אמרו שירו של יום ולר"ל לא אמרו שיר אלא על זמן שירו של אתמול קאמר וכלומר מקודם ושהיו להם נסכים והגיע זמן של השיר:
 
'''{{עוגן1|יהוריב}}.''' דרש שם המשמרות על הפרעניות שבאה על חטאתם. גברא מידון קרתה שגבר הריב והדין לידון העיר וכן מסרביי וכו':
 
'''{{עוגן1|אשיתין}}.''' ששים אופנים בדרשת הפסוק והענין ומתמה וכו' ר' יוחנן היה דורש יותר מרבי אלא ע"י וכו' והיו שם זקנים שהיו זכורין החורבן לכשהיה דורש בענין בכו הרבה הפסיק בדרוש להיות שותקין וקמו מלבכות:
 
'''{{עוגן1|מטיפי}} אצבע.''' קצוצי אצבע בשינים שלהם ובודקן אם המה בעלי כח וגבורה ואבירי לב:
 
'''{{עוגן1|באיסרטא}}.''' בכתב סדר החיילות:
 
'''{{עוגן1|לא}} תסעוד.''' אותנו ולא תכסוף מלשון נכספה נפשי שלא תחשוק לעזרתינו כי הלא וגו':
 
'''{{עוגן1|מן}} ביבא דמדינתא.''' דרך הביב היוצא מן העיר במים הנשפכין ונדחק ונכנס להעיר:
 
'''{{עוגן1|לחביבך}}.''' רבי אליעזר ב"ע שהיה דודו של בן כוזבא:
 
'''{{עוגן1|חמי}} לי פטומיה.''' הראני גופי ומצא נחש כרוך עליו מלא קומה ופישוט ידים זה אצל זה צא וחשוב כמה היו:
 
'''{{עוגן1|בוליוטי'}}.''' חשיבי ירושלים:
 
'''{{עוגן1|ארכונטיס}}.''' פקיד וממונה ולהיות חשיב וזה השיב להם לא עלתה על דעתי בזה וחזרו וא"ל בדיל וכו' שאתה רוצה למכור נחלת שדה שלך וכו' והיה חבירו אומר לו מה אתה רוצה להתעסק עמו כתוב שטר המכירה ואלי חותם לעד:
 
'''{{עוגן1|אוניתה}}.''' השטר מכירה לבן הבית של זה:
 
'''{{עוגן1|אוף}} אינון.''' בני ביתר לא נפקין טאבות. לא יצאו בטוב ולא נמלטו כדלעיל ונתקיים עליהם שמח לאד חבירו לא ינקה רע:
 
'''{{עוגן1|דגרבין}} דלמרקיע לקייטא.''' של חביות ממיני מרקחת בהקיץ בכל ע"ש שקנו לכבוד שבת:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} משחקין בכדור.''' בשבת:
 
'''{{עוגן1|קטמוס}}.''' הקטן שבהן היה עולה לירושלים בעגלות צב:
 
'''{{עוגן1|לעבורא}}.''' לאורח העובר עליהן לא היו מקבלין אותו:
 
'''{{עוגן1|תחלוסיא}}.''' כרישין:
 
'''{{עוגן1|גופנא}}.''' שם מקום:
 
'''{{עוגן1|אורגי}} פלגס.''' פליוס הנזכר בפ' כט דכלים ובשאר מקומות ושם סודר הוא:
 
'''{{עוגן1|שידות}}.''' עגלות כמו תיבות:
 
'''{{עוגן1|לא}} היתה בימינו.''' לא נראית בימינו שידה של מתכות כזו שהיתה בימיהם:
 
'''{{עוגן1|תליין}} בגרדון.''' תלה אותן במסרקות של ברזל לגררן:
 
'''{{עוגן1|קלתיתים}}.''' מחילות וחדרים טמונים:
 
'''{{עוגן1|מטול}} רב.''' משא גדול של פורעניות על אלו ערביא:
 
'''{{עוגן1|מגבת}} וכו'.''' גריס להא לקמן בפ"ק דמגילה ואלו מרוח אחת היו. של המקו' מגבת ועד אנטיפרס ועכשיו אם את מבצע לה לנטוע בה קנים כל כך לא יספיק לחזוק אותן מפני שקפצה ונתקמצה לה א"י:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שמזבלין אותה.''' הרבה יותר מדאי וגבה הקרקע ואותה אינה בקללה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} שהופכין את עפרה.''' מה שלמטה למעלה ואין שלמטה בכלל גפרית ואש וגו' וכהאי עובדא וכו' שרצה לזרוע מבלתי הפוכה ונפק עפרא יקודא ואוקיד זרעא:
 
'''{{עוגן1|בהמה}}.''' בגימטרי' נ"ב:
 
'''{{עוגן1|אחר}} מתיקה.''' לפי שמין מתיקה מרגלת את הלשון לתורה וכשיגלו לשם יהו עוסקין בתורה:
 
'''{{עוגן1|שיבוטא}}.''' הוא קולייס האספנין הנזכר בשבת ולא חזר מפני שאין לו שדרה קשה:
 
'''{{עוגן1|קשטים}}.''' כמו קשתים המורים בקשת:
תחילתדףכאן ד/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|משנכנס}} אב ממעטין בשמחה.''' כדמפרש בגמרא בבנין של שמחה וכו':
 
'''{{עוגן1|שבת}}.''' שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ולכבס כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:
 
'''{{עוגן1|ובחמישי}}.''' כשהיו מקדשין על פי הראייה וחל ט"ב להיות בערב שבת מותרין לספר ולכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:
 
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ערב}} תשעה באב לת יאכל אדם שני תבשילין.''' המתבשלין בשתי קדירות כגון בשר ודגים וכיוצא בהן. לא יאכל בשר ולא ישתה יין וכל זה דווקא משש שעות ולמעלה ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע אבל קודם לכן אפילו הוא מפסיק בה או בסעודה שאינה מפסקת אפי' לאחר חצי היום שרי:
 
'''{{עוגן1|ישנה}}.''' אם היה רגיל בשני תבשילין יאכל תבשיל אחד היה רגיל בשתי כוסות של יין ישתה כוס אחד וכיוצא בזה ואין הלכה כרשב"ג:
 
'''{{עוגן1|בכפיית}} המטה.''' שכופה המטה על פניה ולא ישכב אלא ע"ג הקרקע ואין הלכה כר"י שלא הודו לו חכמים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אמר}} ר' יהושע בן לוי וכו'.''' גריס להא לעיל סוף פ"ק עד ואפילו כן לא קיימה וע"ש:
 
הדא דאת אמר שאסור לכבס מרווח ומלבוש כמו מחוור ומלבוש כלומר לכבס כדי ללבוש אבל מחוור ומתקנה לתקן ולהכין ללבוש אחר התענית מותר דכן אנון אמרין בתמיה דהדין קצרא שהכובס הזה אסור ליה מיעבד עיבידתא בשבוע זה והלא משום כדי חייו הוא עושה. מתניתא פליגי על רבי יונה. דקתני שבת וכו' ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת והרי זה הוא להכין ללבוש אחר התענית ואפילו הכי דוקא בחמישי מותר מפני כבוד השבת אבל לא בשאר ימי השבוע וקשיא לר' יונה:
 
'''{{עוגן1|לתספורת}} הושבה.''' זה הא דקתני בחמישי הוא דמותרין לספר הוא דקתני אבל לכבס כדי ללבוש אחר התענית אף בשאר ימי שבוע מותר:
 
'''{{עוגן1|תשעה}} באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות.''' שבוע שלפניו ושלאחריו שאין כאן שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו:
 
'''{{עוגן1|לאחריו}} מהו.''' אסתם שבוע שחל להיות ט"ב בתוכו קאי ולאחר התענית מהו:
 
'''{{עוגן1|לאחריו}} אסור.''' ג"כ מלספר ומלכבס דכל השבוע שט"ב חל בתוכו אסור:
 
'''{{עוגן1|דרשה}} ר' חייא בר בא לציפוראי.''' להתיר לאחריו ולא קבלון עליהן:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ר' אימי לר' יוסי.''' וכי אין בן אחוי של ר' חייה הגדול והוא רב חלוק עליו על ר' חייה בר בא שמתיר א"ל בפירוש פליגי בהא ר' יוחנן ור"ל ודרש להו כהאי דר"ל:
 
'''{{עוגן1|מה}} עבד לה.''' ר"ש בן לקיש להא דרב:
 
'''{{עוגן1|פתר}} לה.''' להא דרב שאוסר לאחריו בתשעה באב שחל להיות בשבת דלא סבירא ליה להא דר' אחא בשם ר' אבהו דלעיל וטעמא שאם אין אתה אוסר מיהת לאחריו א"כ לא נהגו תקנת איסור בשנה זאת:
 
'''{{עוגן1|ולית}} ש"מ כלום.''' לתשעה באב שחל באמצע השבוע לאסור לאחריו:
 
'''{{עוגן1|הוה}} מכריז יפתחון ספריא.''' כליהם לספר ומאן דבעי מספרא יספר דכיון שיצא ט' באב הכל מותר:
 
'''{{עוגן1|דרומאי}}.''' אנשי דרום:
 
'''{{עוגן1|נוהגין}} חגה.''' מר"ח אב נוהגין איסור:
 
'''{{עוגן1|ציפוראי}} נהגין חדשה.''' כל חודש אב נוהגין באיסור:
 
'''{{עוגן1|טיבראי}}.''' אנשי טברייא נוהגין שבתה כדתנן במתני' וחזרו רבנן דטביריא להחמיר לנהוג כרבנן דציפורין:
 
'''{{עוגן1|שבו}} התחילה הפורענות.''' שלעתותי ערב של תשיעי הציתו בו את האור ותני בתוספתא שלהי פ"ג כן:
 
'''{{עוגן1|ביקש}} רבי לעקור ט' באב וכו'.''' גרסינן להא לקמן ביבמות סוף פ"ו על האי דמייתי לקמן:
 
'''{{עוגן1|עמך}} הייתי.''' כשאמר ר' חנינא:
 
'''{{עוגן1|וגזי}} לי.''' זוג ליה. צ"ל כלומר ודומה לזה כההיא דתנינן תמן ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן וכו' ואף האשה מצווה על פ"ו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} איתאמרת.''' הכי אלא אם היתה תובעת להינשא ובאה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאז הדין עמה:
 
'''{{עוגן1|טובים}} השנים.''' שהייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהעמדתני על האמת:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מהו}} ישנה יחלף.''' ממה שהוא רגיל אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל פלגא:
 
'''{{עוגן1|קסט}} דחמר.''' מדה יין ישתה פלגא. ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. שהיא סעודה המפסקת:
 
'''{{עוגן1|תרתיהון}} לקולא.''' כדפרישית במתני' וכדמפרש ואזיל אבל וכו' ולמטן כלומר מקודם:
 
'''{{עוגן1|הוה}} צבע.''' טבל חתיכתו באפר:
 
'''{{עוגן1|יאות}} אמר רבי יהודה.''' מחמת אבילות ומאי טעמא דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו ואונן אינו חייב בכפיית המטה עד שיחול עליו אבילות:
תחילתדףכאן ד/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אמר}} רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל.''' בשמחה ומחולות כט"ו באב כדמפרש בגמרא שבו כלו מתי מדבר ובטלו השומרים שהושיב ירבעם בן נבט למנוע ישראל לעלות לרגל לירושלים ובו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של אמה מלייבש העצים ושמא יהיה בהן תולעת מחמת לחותן ופסולין למערכה והוא ג"כ יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן הותרו שבטים לבא זה בזה. וביום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות ויום מחילה וסליחה:
 
'''{{עוגן1|בכלי}} לבן שאולין.''' אפי' עשירות היו שואלין זה מזו שלא לבייש את מי שאין לה:
 
'''{{עוגן1|כל}} הכלים טעונין טבילה.''' קודם שילבשו לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה:
 
'''{{עוגן1|יוצאת}} וחולות בכרמים.''' על דרך אז תשמח בתולה במחול:
 
'''{{עוגן1|למלך}} שלמה.''' הקב"ה שהשלום שלו:
 
'''{{עוגן1|ביום}} חתונתו זו מתן תורה.''' ביוה"כ שניתנו לוחות אחרונות:
 
'''{{עוגן1|זה}} בנין בית המקדש.''' שנתחנך בית המקדש והיה יום הכיפורים מימי החינוך:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ניחא}} ביום הכפורים.''' שמחת יו"ט שהוא יום כפרה על ישראל אלא בט"ו באב למה:
 
'''{{עוגן1|שבו}} זמן קיצה וכו'.''' זהו יום האחרון שיפה לקציצת עצים למערכה כהדא דתנינן תמן בפ"ב דמדות:
 
'''{{עוגן1|פרוסדיות}}.''' שומרים:
 
כל הדא טיבותא רבתא עביד הושע בן אלה וכתיב ביה עליו עלה:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דבעי מיסוק יסוק.''' ולא גזר ואמר כל עמא יסקון לירושלים:
 
'''{{עוגן1|מקרא}} קראו וכו'.''' טעות דמוכח בהעתקה יש כאן וכצ"ל מקרא קראו ורחקהו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו' ועדיין לא נולד בנימין יכן הוא בב"ר פ' פ"ב כלומר שבתחלה דרשו כל המקרא גוי וקהל גוים על אפרים ומנשה לפי שאמר יעקב ליוסף אל שדי וגו' ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון וגו' והיו סבורין שכך אמר לו מה שאמר לי אל שדי גוי וקהל גוים ולומר שגוי אחד ממך עתיד להחלק לקהל גוים זה יהיה לך ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והם יחשבו לשני שבטים בין לנחלה ובין לשהן יקראו קהל כל אחד ואחד לשבט בפ"ע ולכל דבר והשתא י"ב שבטים איכא מלבד בנימין ורחקוהו ולבסוף קראו המקרא ודקדקו בו והבינו דהא דכתיב גוי וקהל גוים לא קאי הכל על אפרים ומנשה בלבד אלא דגוי קאי על בנימין וקהל גוים על אפרים ומנשה שהרי עדיין לא נולד בנימין כשאמר לו הקב"ה זה ואם כן ע"כ בנימין הוא ממנין השבטים וקרבוהו ומה שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי היינו לענין נחלה בלבד אבל לא לענין שכל אחד ואחד יקראו קהל בפ"ע לכל דבר:
 
'''{{עוגן1|שבו}} בטל האפר.''' לדור המדבר וכדמסיק ואזיל שבכל ערב ט"ב היה משה מצוה להוציא כרוז במחנה צאו לחפור קבר לפי שבכל ט' באב מתו אלו שנגזר עליהם וכל אחד ואחד לא מת עד שהוא בן ס' שנה:
 
'''{{עוגן1|חמשה}} עשר אלף ופרוטרט.''' יותר כפי החשבון של ל"ח שנה שנגזר עליהם לפי שבשנה השנית נגזרה הגזירה ובין הכל נשתהו במדבר מ' שנה:
 
'''{{עוגן1|ובשנה}} האחרונה עשו כן וכו'.''' שיצאו לחפור אע"פ שלא שמעו הכרוז יוצא לפי שכך היו מורגלים ועמדו כולם ומצאו עצמן שלמים ואמרו דילמא דטעינן בחושבנא של החודש ועשו כן בעשרה וכו' כיון שראו שנשלם אור הירח והוא ט"ו בחודש הבינו שבטלה הגזירה ועמדו ועשו אותו י"ט:
 
'''{{עוגן1|כל}} הכלים וכו'.''' ואפי' נתונים בתיבה ולא נשתמשו בהן מהרבה זמן טעונין טבילה ומתמה ש"ס נתונים בתיבה הן ואת אמר הכין שטעונין טבילה והלא לא נשתמשו בהן מזמן הרבה:
 
'''{{עוגן1|מתוך}} שאתה עושה כן.''' להצריכם טבילה היא משאילן ומפני שלפעמים מתעצלת היא להטביל אותן ומניחן כך בהתיבה שחושבת כשאני ארצה ללובשן אני מטבילן ועכשיו שיודעת שחבירתה תטביל אותן מפני הספק שמא היתה חברתי נדה כשלבשה אותן היא משאלת אותה ברצון טוב:
 
'''{{עוגן1|היתה}} בתו של מלך וכו'.''' לפי שכל אחת ואחת היתה מחזרת להשאיל מן החשובה ממנה כשאפשר לה וכדי להתנאות במלבושים ואלו שאי אפשר להן להדר אחר החשובות ביותר היו מחליפות זו עם זו ושלא לבייש האחרות עשו דרך השאלה:
 
'''{{עוגן1|והנאות}} היו אומרות תן עיניך במשפחה.''' לפי שלא רצו להתפאר ביופין והיה ג"כ הרבה יפפיות לפיכך אומרות תן עיניך במשפחה החשובה:
 
וכן הוא אומר צאינה משמע שיוצאו' במחול ובשמחה לזכרון מה שנעשה בו ביום מתן תורה ובנין בית המקדש בחינוכו שיבנה במהרה בימינו אמן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך בשלשה פרקים וכולא מסכתא דתענית ברחמי שמיא'''</big>}}
אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/449982"

תפריט ניווט