משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משתמש:עמד/ארגז חול (עריכה)

גרסה מ־18:04, 25 ביוני 2023

הוסרו 18,088 בתים ,  25 ביוני 2023
אין תקציר עריכה
מ ((דרך JWB))
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
תחילתדףכאן א/א
Korban HaEdah on Jerusalem Talmud Taanit
מתני' סוכה שהיא שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה בגמ' מפרש טעמא:
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית
merged
https://www.sefaria.org/Korban_HaEdah_on_Jerusalem_Talmud_Taanit
This file contains merged sections from the following text versions:
-Piotrków, 1898-1900
-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI


'''{{עוגן1|ושאינה}} גבוהה עשרה טפחים פסולה.''' דדירה סרוחה היא ואין אדם דר' בדירה סרוחה:
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי תענית


'''{{עוגן1|שלש}} דפנות.''' בגמ' יליף להו:


'''{{עוגן1|ושחמתה}} מרובה מצילתה.''' המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ר'}} יוסה א"ל.''' להך שמעתתא דבסמוך במאי פליגי ר"י ורבנן:
Chapter 1


'''{{עוגן1|סתם}}.''' ולא אמרה בשם רב:


'''{{עוגן1|רבי}} אחא.''' אמרה משמיה דרב:


'''{{עוגן1|רבנן}}.''' ילפין לה לגובה הסוכה והמבוי מפתחו של היכל דתנן פתחו של היכל גבוה כ' אמה וכתיב פתח אהל מועד דהיינו היכל ש"מ דגובה כ' אמה מיקרי פתח:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|ור"י}} יליף לה מפתחו של אולם.''' שהיתה ארבעים אמה דכתיב אל פתח אולם ופתח הבית:


'''{{עוגן1|ופריך}} אם מפתח האולם.''' יליף ר"י:


'''{{עוגן1|דיו}}.''' דניליף מיניה גבוה מ' אמה כגובהם של פתח האולם כדתנן תמן בפ"ר דמדות:
Segment 1


'''{{עוגן1|תני}} ר"ת וכו'.''' ור"ת תכי אפילו מ' או כ' אמה מכשיר ר"י וקשה הא מנ"ל וכן קשה לבר קפרא דמכשיר עד ק' אמה מנ"ל הא:
מתני' <b>מאימתי מזכירין גבורות הגשמים.</b> שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם ולפי שהגשמי' אחת מגבורותיו של הקב"ה דכתיב עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני הארץ משום הכי קרי ליה גבורות הגשמים:
<b>י"ט אחרון של חג.</b> אבל כל שבעת ימי החג לא לפי שהן סימן קללה בחג משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופך לו קיתון על פניו כלומר אי אפשי בשמושך:
<b>א"כ.</b> אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו אפילו בקיץ יזכירו מה אתה נותן סימן מי"ט הראשון:


'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר אבין.''' ר"י ורבנן לשיטתייהו ולא ילפו מהיכל ואולם דתנינן בעירובין סוף פ"ט:
Segment 2


'''{{עוגן1|וכן}} גשרים המפולשין.''' שיש להם מחיצות מלמטה מב' צדדים:
גמ' <b>ע"י שד' מינין הללו.</b> שבלולב:
<b>גדילין על המים.</b> כלומר אי אפשר להם לגדל בלא מים:
<b>לפיכך הן באין.</b> למליצין על המים הלכך ראוי להזכיר גבורת הגשמים בעת נטילתם:
<b>בשעה שהעבד משמש את רבו כל צרכו הוא תובע צרכיו ממנו.</b> כך בי"ט הראשון של חג שנוטלין הלולב שהוא להראות שיצאו זכאין בדין כדאיתא במדרש וכבר עשו כל צרכיו בי' ימי התשובה וביה"כ אז מבקשין על המים:
<b>והלא משעה וכו'.</b> א"כ מיד לאחר יה"כ היה ראוי להזכיר א"נ כשרוח רבו נוחה הימנו הוא תובע כל צרכו וכאן אע"פ שנוטלין הלולב מ"מ אין אנו יודעין שרוחו נוחה הימנו ועוד הרי התפלה סותרת הטעם דבירידת הגשמים בחג נראה שאין רוח רבו נוח הימנו ואיך ימלא שאלתו:
<b>סמוך לפרסו.</b> שצריך לו ולא מקמי הכי ימים רבים וכיון שאינו צריך להן אלא ברביעה והיינו בג' במרחשון אין להתפלל אלא בי"ט האחרון הסמוך לו ולא קודם:
<b>משעת נטילת לולב.</b> והיינו מי"ט הראשון של חג:
<b>משעת הניחו.</b> קס"ד מיום שמברכין בו באחרונה דהיינו בשביעי:
<b>ופריך על דעתיה וכו'.</b> לשיטתו של זה התנא בברייתא בשלמא ר"א ניחא כי היכא דסובר בברייתא סובר במתניתין אלא דר"י אדר"י קשיא דבמתניתין קאמר מי"ט האחרון של חג ובברייתא קאמר מיום שביעי של חג:
<b>קדמייתא.</b> היינו מתניתין:
<b>ומשני שכל היום כשר ללולב.</b> א"כ משעת הניחו נמי אינו אלא בי"ט האחרון של חג:
<b>ופריך ויזכיר מבערב.</b> בלילי י"ט אחרון של חג שאז כבר הניחו ללולב ואין הגשמים סימן קללה:
<b>ומשני לית כל עמא תמן.</b> אין כל העם מצויין בערב בבית הכנסת נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהו אגודות אגודות:
<b>ופריך ויזכיר בשחרית.</b> של י"ט האחרון:
<b>ומשני אף הוא סבור וכו'.</b> אם היו מזכירין בתפלת שחרית זה שלא היה אתמול בערב בבית הכנסת יסבור שהם הזכירו מבערב ולשנה הבאה יזכיר מבערב ונמצא הוא משנה מטבע תפילתו מתפילת הציבור וה"ל אגודות:
<b>מכיון וכו'.</b> מתוך שהוא רואה שהציבור אינן מזכירין בשחרית אלא בתפילת מוסף יודע הוא שבודאי לא הזכירו מבערב:
<b>הכין הוי וכו'.</b> כך היה רבי יונה אביך מקשי בה כאשר הקשיתי לך שר' מנא הוה בריה דרבי יונה:


'''{{עוגן1|מטלטלין}} תחתיהם בשבת.''' דאמרי' פי תקרה שמכאן ומכאן יורד וסותם:
Segment 3


'''{{עוגן1|היך}} מה וכו'.''' כמו שאתה אומר התם אתה רואה את התקרה כאילו יורדת וסותמת ומשו' לה למחיצו' אף כאן בקורה א"ר יהודה כן:
<b>אסור ליחיד וכו'.</b> אהא דפריך ויזכיר בשחרית קמשני רבי חגי דאי אפשר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר הש"ץ תחלה קודם התפילה בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ובשחרית אסור לעשות כן שהרי אסור להפסיק בין גאולה לתפילה:
<b>בשליח ציבור הדבר תלוי.</b> שהוא חייב להזכיר אבל אין היחיד צריך להזכיר כלל אם אינו רוצה:
<b>מה ופליג.</b> מי פליג ר' סימון עליך דסובר שעיקר הזכרה בש"ץ תלוי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. ויזכיר משחרית שהרי אפשר שש"ץ יזכיר בתפלתו:
<b>דא דאת אמר.</b> הא דא"ר סימון:
<b>בטל.</b> לומר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל אין חיוב ליחיד להזכיר:
<b>בגשם.</b> דחובה הוא על היחיד להזכיר ואסור להזכיר קודם שיזכיר הש"ץ:
<b>קמון לצלותא.</b> הבא לבה"כ ועמדו העם להתפלל מוסף אע"פ שלא שמע שאמר ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם מזכיר כיון שמתפלל עם הציבור והם כבר שמעו מהש"ץ:


'''{{עוגן1|המלתירה}}.''' היא המפתן העליונה הארוכה ותחובה בכותל:
Segment 4


'''{{עוגן1|היא}} דעתיה דר"י וכו'.''' היינו טעמא דר"י בסוכה ובמבוי וכן דעת רבנן דשניהם שוים מאי דכשר בסוכה כשר במבוי וכל שבמבוי פסול בסוכה נמי פסול ולר"י מיגו דהוה קורה לענין מבוי הוה נמי סכך כשר בסוכה:
<b>כך ירידת גשמים חיים לעולם.</b> לכך קבעוהו להזכיר הגשמים בתחיית המתים:
<b>כשחר נכון מוצאו.</b> וסמיך ליה יבוא כגשם לנו הרי שתחיית המתים וירידת הגשמים הוקשו להדדי:


'''{{עוגן1|ופריך}} ולא דמי' וכו'.''' והא לא דמי' להדדי שהרי מצינו בכמה דברים דלא שוויין להדדי סוכה ומבוי וכדמסיק:
Segment 5


'''{{עוגן1|דוקרנין}}.''' קנים מפוצלים:
<b>נשמע לו.</b> כתקבלו דבריו והסכים ה' על ידו שלא היה לא טל ולא מטר:
<b>וחורנה.</b> כמו ואידך:
<b>מן הדין קרייא.</b> מן האי קרא שמעינן דעל הטל לא נשמע לו:
<b>ואתנה מטר.</b> ואילו טל לא קאמר ש"מ טל לא מיעצר:
<b>איכן הותר נדרו של טל.</b> הא לא כתיב אלא ואתנה מטר:
<b>אדרעיא.</b> שם מקום:
<b>נדר שהותר מכללו.</b> כלומר שהותר מקצתו הותר כולו וה"נ כיון שהתיר לו הקב"ה שבועת המטר ממילא הותר לו שבועת הטל:
<b>אית דבעי מימר.</b> כמו איכא דאמרי:
<b>בבנה של צרפית.</b> הותר לו נדר הטל וכדמסיק:
<b>נפצע בנו.</b> של הגנב:
<b>כך אמר הקב"ה לאליהו.</b> אתה לקחת בחזקה הטל והמטר בשבועתך שהיו תחת ידו:
<b>וארעא תפקידה תפלט.</b> הארץ תפלט ותוציא המתים המופקדים בתוכה:


'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא כמי הכי בברייתא דדוקרנין כשרין לסכך עליהן ופסולין במבוי. אם הניח הקורה על דוקרנין למעלה מכותלי המבוי פסולים:
Segment 6


'''{{עוגן1|ומשני}} הדא דתימר וכו'.''' הא דאמרי' דהקנים פסולין במבוי והיינו בשהקנים גבוהין למעלה מכותלי המבוי שלשה וה"ה בסוכה אם גבוהין מן הארץ ג' פסולה כדתנן לקמן בפרקין:
<b>וכתיב תמן.</b> לעיל מיניה כתיב לך טל ילדותך וכתיב בתריה נשבע ה' וגו' ודרשינן נשבע אף אטל:
<b>בדייתיקי.</b> נוטריקון דא תהא למיקם והיינו צואת שכיב מרע דבאמיר' בעלמא קני ואינה צריכה קנין וזהו שאמר יצחק ואברככה לפני מותי וברכו לאבינו יעקב בטל ויתן לך האלהים מטל השמים לפיכך אינו פוסק לעולם:
ה"ג לידי עבירות ומעשי' רעים והגשמים נעצרים:
<b>אשר לא יקוה לאיש.</b> היינו לתפילת איש דאל"כ פשיטא שאין דבר ביד איש לעשותו:


'''{{עוגן1|בשאין}} בהן וכו'.''' כלומר ותו הא דאמרן דדוקרנין פסולין במבוי דוקא בשאינן רחבין ארבעה אבל ברחבין ארבעה ואפי' גבוהין הרבה כשרין ובסוכה כמי ברחבין ארבעה איירי שרוב הסוכה בהכשר דאל"כ ודאי פסולין דהא מחיצות בעינן בסוכה:
Segment 7


'''{{עוגן1|ופריך}} דפנות כשרות בסוכה.''' כלומר שתי דפנות ושלישית אפילו טפח דכשרות בסוכה וכדמסיק ובמבוי פסולין דבעינן ארבעה מחיצות:
<b>היה עומד.</b> בימות הגשמים:
<b>והזכיר של טל.</b> שאמר ומוריד הטל ולא אמר ומוריד הגשם:
<b>מחזירין אותו.</b> קס"ד לפי שלא הזכיר טל:
<b>לא חייבו חכמים להזכיר.</b> דלימא בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל לפי שאינן נעצרין לעולם:
<b>ומשני לא דמי האי דמצלי ומיקל.</b> מאן דמתפלל ומקלל שהגשמים סימן קללה הן בימות החמה לפיכך מחזירין אותו:
<b>להאי דלא מצלי ולא מיקל.</b> שאינו מתפלל ואינו מזכיר טל ואינו מקלל ג"כ בהזכרת הגשם הלכך אין מחזירין אותו:
<b>אם לא שאל.</b> גשמים בברכת השנים:
<b>ומשני ההוא דלא אדכר לא טל ולא מטר.</b> הלכך מחזירין אותו אבל אם הזכיר טל אע"פ שלא הזכיר מטר אין מחזירין אותו מיהו בשאלה אע"פ ששאל טל אם לא שאל מטר מחזירין אותו:


'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:
Segment 8


'''{{עוגן1|רבי}} חייה בשם ר"י שתים וכו'.''' להחזיק קושייתו מייתי להא דר"ח דבסוכה אפי' אין שתי דפנות שלימות אלא בכל אחת ד' טפחים כשרה:
<b>שהיא מדוחק.</b> לצורך השעה שצריכין לגשמים די שיאמר בשומע תפילה:
<b>אזכרה שהיא מריוח.</b> שאינה אלא שבח לא כ"ש שדי שיאמר בשומע תפילה וא"צ להחזיר:
<b>בשלא אמרו בשומע תפילה.</b> הוא דמחזירין אותו ובברייתא נקט ברכת השנים ותחיית המתים לאו דוקא אלא ה"ה שלא אמרן בשומע תפלה:


'''{{עוגן1|ובמבוי}}.''' בעינן שתהא מסוגרת מד' רוחותיה:
Segment 9


'''{{עוגן1|ופריך}} רחב מעשר אמות וכו'.''' הרי דלא דמיא סוכה למבוי דסוכה רחבה מעשר אמות כשרה ובמבוי תני במתני' והרחב מעשר אמות ימעט:
<b>איכן הוא חוזר.</b> אם לא אדכר עד לאחר שהתחיל רצה מהיכן הוא חוזר משומע תפלה או מן ברכת השנים או מראש:
<b>ייבא כין.</b> אתיא כי האי:
<b>בר"ח.</b> אם שכח יעלה ויבא:
<b>לעבודה.</b> לרצה דכל ג' ברכות אחרונות חשובות כברכה אחת:
<b>וכא.</b> והכא גבי שאלה נמי הדין כן:


'''{{עוגן1|הדלה}} עליה וכו'.''' ותו קשיא דלא דמיא סוכה למבוי דהדלה עליה את הגפן וכו' בסוכה פסול כדתנן לקמן בפרקין ובמבוי כשרה כדתנן בתוספתא פ"ק דעירובין מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסס מרוח אחרת א"צ כלום:
Segment 10


'''{{עוגן1|ומשני}} הדא דתימר התם.''' דמטלטלין תחתיו בשבת כשהוא בית סאתיים אבל אם המבוי יתר מבית סאתיים אפי' הדלה מתחילה לדירה אין משתמשין בו אלא בארבע אמות דאינו אלא לאויר ולא מיקרי מחיצה וכיון דלאו לכל מילי מיקרי מחיצה במבוי ה"ל כאילו דמיא סוכה למבוי. ל"א מפרש למחיצות מחוברות עד היכן מתירין במבוי ושמעי' מיהו דעד בית סאתים כשרה ש"מ דיש חילוק בין סוכה למבוי:
<b>בנינוה וכו'.</b> אנשי נינוה היו צריכין להתענות על הגשמים אחר הפסח:
<b>אתון ושאלון לר'.</b> אם מותרין להתענות עליהן:
<b>לכו ועשו.</b> תענית ובלבד מטבע שתקנו חכמים בתפלה:
<b>היכן הוא אומרה.</b> אנשי נינוה היכן יאמרו תפילת הגשמים:
<b>וא"ל ר' לכו ועשו ובלבד שלא תשנו וכו'.</b> נמצא דאף בימות הגשמי' לפעמים אומרה בשומע תפלה ה"ל כמשנה מטבע של תפלה של ימות החמה:
<b>על דעתיה דר"י.</b> לשיטת ר"י א"כ היכן הן אומרים בקשה על הגשמים:
<b>ומשני בשש.</b> ברכות שמוסיפין ביום התענית כדתנן לקמן פ"ב:
<b>עד כדון.</b> כלומר הניחא ציבור יכול לאומרה בשש:
<b>יחיד.</b> בתפלתו בלחש שאינו מתפלל אלא י"ח ברכות היכן אומרה:
<b>ואלו.</b> בקשת הגשמים צרכיו הם ואומרה בשומע תפלה ואין זה משנה ממטבע של תפילה שהוא אומר בה מה שירצה בכל השנה ואין ניכר השינוי:


'''{{עוגן1|חמתה}} וכו'.''' ותו איכא בין סוכה למבוי חמתה מרובה מצילתה בסוכה פסולה כדתנן במתניתין ובמבוי כשרה:
Segment 11


'''{{עוגן1|סוכה}} מקורה.''' בקורות פסולה דבעינן סכך ולא תקרה כדתנן סיככה בנסרים שיש בהן ארבעה פסולה ובמבוי שהוא מקורה אינו צריך שום תיקון:
<b>נתפלל ואינו יודע מה הזכיר.</b> כגון בימות החמה ואינו יודע אם הזכיר גשם או איפכא:
<b>מה שהוא למוד הזכיר.</b> ומסתמא הזכיר גשם ולא טל כמו שהוא למוד בימות הגשמים ומחזירין אותו:
<b>ה"ג מזכיר במוסף ואינו מזכיר במנחה וערבית ושחרית ומזכיר במוסף וכ"ה בבבלי.</b> וה"פ מזכיר במוסף של שמיני ספק שביעי דשמא י"ט האחרון הוא ופוסק במנחה שמא שביעי חול הוא ואין בו הזכרה עד למחר ופוסק נמי בערבית ושחרית של תשיעי ספק שמיני:
<b>אלא עד ששים בתקופה.</b> שואלין לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכין למטר כל כך:
<b>הכי גרסינן בד"א בא"י אבל בח"ל הכל לפי הזמן וכו'.</b> וה"פ כי תנן מתניתין דוקא בארץ ישראל אבל בח"ל לפי הזמן הצריך להם שואלין הגשמים:


'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר.''' לאו דוקא מבוי מקורה ממש אלא אפילו נתן אמלתרא ע"ג כותלי המבוי סגי דאמלתרא כשהיא רחבה ארבעה וארוכה חזי להו אינשי אפילו גבוה מכ' אמה:
Segment 12


'''{{עוגן1|אילו}} בית וכו'.''' אמתני' פריך למה למעלה מעשרים פסולה הא בית שהוא גבוה מכ' מיקרי בית לענין מעקה וה"ה לשאר מילי כגון מזוזה וכיוצא בו וגבי סוכה כתיב תשבו כעין תדורו וכיון דמיקרי דירה כשר נמי לסוכה:
בעונתן חביבין הגשמים כתחיית המתים:
<b>ולא דמייא.</b> והא לא דמיין תחיית המתים לגשמים:
<b>בעי בר נש וכו'.</b> וכי רוצה האדם שיחיו המתים בכל שעה דבפעם אחד סגי ואילו גשמים צריכין להם בני אדם כל שעה וחביבין להן יותר א"נ חפץ האדם בכל שעה שיחיו המתים משא"כ הגשמים אינן חביבין אלא בעונתן:


'''{{עוגן1|אלא}} בית מקורה.''' הלכך אפי' גבוה למעלה מכ' איקרי בית אבל סוכה אינה אלא סכך בעלמא וכל שגבוה למעלה מכ' לא מיקרי דירה:
Segment 13


'''{{עוגן1|ופריך}} מצינו סכך שהוא כקירוי.''' כלומר דינו כתקרה בג' דוקא פסול אבל בפחות מג' אמרינן לבוד א"נ מסיפא פריך בהרחיק סיכוך מן הדפנות אמרינן דופן עקומה הרי דתקרה הוא כסכך וה"ה הסכך הוא כתקרה ועוד יש לפרשו בענין אחר דבבית שהוא מקורה ניכרים המחיצות:
<b>מחלפא שיטתיה דר' אליעזר.</b> קשיא דר"ל אדר"ל ודר"י אדר"י:
<b>בשובה ונחת.</b> דריש בשובה לשון תשובה:
<b>אינן נגאלין לעולם.</b> בתמיה והא איכא קץ וכדמייתי בסמוך:
<b>ועת צרה היא ליעקב.</b> ויעשו תשובה ומזה יושעו לקץ האמיתי:
<b>ולא בכסף תגאלו.</b> ולא בתשובה דריש כסף מלשון בושה והעובר עבירה ומתבייש בה זו היא תשובה מעלייתא:
<b>תשובה.</b> ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה וכסף היינו הצדיקים וה"ק ולא בזכות הצדיקים שבדור תגאלו אלא כל אחד בזכות עצמו על ידי התשובה:
<b>צרור הכסף לקח בידו.</b> קאי על הצדיקים כדדריש בפרק חלק:
<b>בעתה אחישנה.</b> אפי' בלא תשובה:
<b>תשובה.</b> ודריש בעתה כמו ועתה ישראל וגומר דכל הפרשה איירי בתשובה:
<b>אם זכיתם אחישנה.</b> בא לתרץ אע"ג דאחישנה משמע בלא שום עיכוב לכך קאמר דאחישנה קאי אאם זכיתם ואם לאו בתשובה דוקא:
<b>כי למועד מועדים וגו'.</b> אלמא יש קץ בדבר:
<b>וככלות נפץ יד עם קדש.</b> כשתכלה הניפוץ שהיה בכח לעם קדש שלא יהיה בהם עוד כח לסבול הניפוץ אז יבא משיחנו כדכתיב כי אזלת יד וגו':
<b>איסתלק ר"א.</b> והודה לדברי ר"י דאפילו בלא תשובה נגאלין לעת קץ:


'''{{עוגן1|אלא}}.''' לכך לא דמיא סוכה לבית דלא איקרי בית אא"כ יש לו מחיצות מד' רוחותיו משא"כ סוכה דסגי בשנים כהלכתן וג' אפי' טפח:
Segment 14


'''{{עוגן1|ופריך}} והרי אכסדרה וכו'.''' שאין לה מחיצות מד' רוחות ואפ"ה דינה כבית שמטלטלין בכולה וקשיא מ"ש סוכה מבית:
<b>הדא דכתיב ויהי בימים הרבים ההם.</b> היינו שהגיע עת הקץ דמשנולד יצחק התחילו הת' שנה של ועבדום וגו':
ה"ג מתוך צרה ויאנחו בני ישראל מן העבודה מתוך צווחה וישמע אלהים את נאקתם מתוך זכות אבות ויזכור אלהים את בריתו וירא אלהים את בני ישראל מתוך תשובה וידע אלהים. שעיקר התשובה עזיבת החטא ושיתחרט בלבבו על מה שעבר ואין זה אלא בידיעת הבורא כי הוא יראה ללבב:
ה"ג וכן הוא אומר בצר לך מתוך צרה ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים מתוך הקץ ושבת מתוך תשובה וכו'. וה"פ אף לעתיד אינן נגאלין אלא מתוך אלו ה' דברים שבהן היתה גאולת מצרים וכולן רמוזין בהך קרא:
<b>וינחם כרוב חסדיו מתוך תשובה.</b> שהיא החסד הגדול שעשה אלהינו עמנו שהרי התורה אמרה נפש החוטאת תמות אלא שהקב"ה רב חסד הוא ומקבל התשובה תמורת הנפש:


'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מ"ט סוכה גבוה מכ' פסולה מ"ש מבית:
Segment 15


'''{{עוגן1|את}} יושב בצילן של דפנות.''' ברוב היום שהצללים מגיעין זה לזה מתוך גובהו של דפנות וא"צ סכך:
<b>הוה איחטא בלשניה.</b> היה מגמגם בלשונו:
<b>תהי בך.</b> התחרט בעבירות שעשית בלשונך:
<b>ולעי באוריית'.</b> והוי עסוק בתורה:
<b>מרפא לשון עץ חיים.</b> רפואה לחטא לשון עץ חיים היא התורה שנקראת עץ חיים כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה:


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' כלומר לא אמרן דלמעלה מכ' פסולה אלא שהסכך למעלה מכ' מן הדפנות שיש חלל בין הסכך לדופן אבל כשהסכך בתוך כ' אע"ג שגבוה כ' מן הקרקע כשרה ופליג אהא דא"ר יוחנן שהטעם דפסול משום דאינו יושב בצל דפנות:
Segment 16


'''{{עוגן1|ניתני}} סוכה שהיא למעלה מכ' לדפנות פסולה.''' וכיון דתני סתמא משמע בגבוה כ' מן הארץ קאמר:
<b>אלי קורא.</b> ישראל מתוך הצרות מפני גזרות שעיר:
<b>אלי.</b> כלומר אלהי מהיכן יבא לעתיד משעיר כדכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה:


'''{{עוגן1|ראשו}} ורובו.''' דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלין זקופין ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו ושולחנו נכנס בה ולא רוב גופו או ראשו ורובו ולא שולחנו:
Segment 17


'''{{עוגן1|מחזקת}} יותר כשרה.''' אפילו גבוה למעלה מכ' אמה:
<b>גלת השכינה עמהן.</b> מפני חבתן:
<b>הנגלה נגליתי.</b> ה"א דהנגלה ה"א דתימא אלא שהתמיה מתקיימת ויש הרבה פסוקים כיוצא בו:
<b>גלו למדי.</b> שמבבל יצאו למדי שדריוש המדי קיבל מלכות מבלשצר:
<b>ועוררתי בניך ציון.</b> וכתיב בסיפא וה' עליהם יראה:
<b>מה טעמא אלי קורא משעיר.</b> מפרש אלי כמו זה אלי ואנוהו. ל"א שהנביא קורא שיענהו משעיר שמע מינה דהתם קאי:
<b>מה יוצא לנו.</b> אם יגאלנו מיד:
<b>אמרו לו שומר מה מילל.</b> פירש מה ריבר:
<b>אמרו לו וגם לילה.</b> בתמיה חס ושלום שאחר הגלות יהיה עוד גלות:
<b>אימת.</b> מתי יהיה קץ הפלאות:
<b>אימתי דאתון בעיי.</b> מתי שאתם רוצים גם הוא רוצה:
<b>אמרו לו מי מעכב.</b> אנחנו רוצים מיד בגאולה שלימה:
<b>אמרו לו תשובה.</b> מעכבת כדכתיב שובו אתיו:


'''{{עוגן1|בשאין}} דפנותיה עולות עמה.''' שאינן מגיעות לסכך:
Segment 18


'''{{עוגן1|והא}} מתני'.''' והך ברייתא פליג אהא דא"ר בא בשם רב:
<b>היום אם בקולו תשמעו.</b> רישא דקרא כי הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו והיינו שאם אפילו היום לבד בקולו תשמעו:
<b>אכלוהו היום.</b> גזרה שוה יליף מהכא דהיום אם בקולו תשמעו היינו יום השבת:
<b>בשובה ונייח.</b> היינו בזכות מנוחה תושעון:


'''{{עוגן1|אית}} לך מימר.''' וכי אפשר לך לומר שמלכה יושבת בסוכה קטנה והרי בניה גבה היו א"נ נערותיה ומשרתיה מסובין עמה:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|ופריך}} אלא בשאין דפנותיה עולות עמה.''' נמי קשיא וכי דרכה של מלכה לישב ברוכה שאין דפנותיה עולות עמה:


'''{{עוגן1|ומשני}} מסתברא.''' דלר' יאשיה ל"ק הך ברייתא שכן דרך העשירים לעשות דפנות קצרים בסוכה שיהא הקור והרוח נכנס בה:


'''{{עוגן1|הביא}} נסר.''' שיש בו שיעור סוכה ונתנו על גבי חולי' של עפר הגבוה באמצע הסוכה או מן הצד:
Segment 1


ה"ג אם ימוד מן הנסר אין כאן עשרים אמה אם ימוד מן הקרקע יש כאן עשרים אמה:
מתני' <b>אין שואלין את הגשמים.</b> היינו אין מזכירין את הגשמים:
<b>אלא סמוך לגשמים.</b> היינו יום ח' של חג דמחג ואילך זמן גשמים היא ומסתמא כרבי יהושע:
<b>האחרון.</b> המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:
<b>והראשון.</b> המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל:


'''{{עוגן1|מה}} את עביד ליה.''' לאותו סכך שהוא כנגד הקרקע שלא כנגד הנסר:
Segment 2


'''{{עוגן1|אין}} תעבדיניה.''' אם תעשנו כאויר פוסל בשלשה טפחים כדתנן לקמן בפרקין:
גמ' <b>הלכה כרבי יודה שאמר משום רבי יודה בן בתירה.</b> היינו סיפא דאינו פוסק עד שיצא פסק וכדמסיק דהך ריב"ב אמרה:
<b>כדי שיצאו המועדות בטל.</b> לפיכך פוסקין בי"ט ראשון של פסח מלשאול אלא אומר משיב הרוח ומוריד הטל וכן בחג כל ימי החג אומרים ומוריד הטל חוץ מי"ט האחרון של חג שאומרים ומוריד הגשם:


'''{{עוגן1|שלא}} בא אלא להיתירה של סוכה.''' דהוה ליה דופן סוכה דאמרינן דופן עקומה ואף סכך זה מן הדופן כדפרישית לקמן בפרקין דף ד':
Segment 3


'''{{עוגן1|א"ר}} מיישא ותמיה אני.''' מאי קמיבעי' ליה לר' הושעיה ולמה לא פשיט ליה מהא דר' בא בר ממל:
<b>מחלפא שיטתיה דר"י.</b> כלומר קשיא דר"י אדר"י:
<b>תמן.</b> ברישא הוא אומר דביום טוב הראשון של פסח הוא פוסק והכא בסיפא קאמר רבי יהודה ששואלין עד שיצא פסח:
<b>ומשני חדא בשם גרמיה.</b> אחד אמר בשם עצמו ואחד משמיה דרבו דהוא ריב"ב:
<b>הא הדא אמרה.</b> הרי זאת אומרת דרישא אמרה בשס עצמו וסיפא בשם ריב"ב:


'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' לקמן בפרקין:
Segment 4


'''{{עוגן1|המשלשל}}.''' כל מלמעלה למטה קרוי שלשול:
<b>בעון קומוי.</b> הקשו לפני רבי יוחנן מאי קשיא דר"י אדר"י דלמא רישא להזכיר אינו מזכיר אלא עד י"ט ראשון של פסח:
<b>כאן לשאלה.</b> סיפא איירי לענין שאלה ושואל והולך עד שיעבור פסח:
הלכה לכ"ע כל אימת שמזכירין שואלין:
<b>נהיר את.</b> זכור אתה כשהיינו עומדין לפני חנותו של ר"ה דודך ושאלנו ליה ואמר גם לדידי קמיבעיא לי:
<b>ובסופה.</b> ולבסוף אתה צעקת עמו דרך פלפול:
<b>מציית.</b> כמו צייץ:
<b>ואמר.</b> ל"ש בין הזכרה לשאלה דבמקום שמזכירין שואלין:
<b>בכנישתא דבולי.</b> בבית הכנסת של עיר בולי:
<b>בשעת המקדש שאני.</b> דאיכא עולי רגלים לא היו שואלין עד ג' במרחשון אבל בזמן הזה הלכה במקום שמזכירין שואלין:


'''{{עוגן1|מלמעלה}} למטה.''' שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה:
Segment 5


'''{{עוגן1|ג'}} טפחים פסולה.''' דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש:
<b>תבואה עושה.</b> פירש תבואה גדילה לששה חדשים:
<b>לחדשיו יבכר.</b> האילן יוציא פירותיו לשני חדשים וכיון דמי"ב חדשים נעשו ב' חדשים ה"ה מה שנעשה בתבואה בעה"ז בששה חדשים נעשה לעתיד בחדש אחד:
<b>שהתבואה עשתה בימי יואל לט"ו יום.</b> א"כ אילנות לשלשים יום כפל מהתבואה:
<b>בראשון.</b> היינו בר"ח ניסן ירדו הגשמים וכתיב בני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם היינו הקרבת העומר:
<b>ומשני בכל חדש וחדש יהא מבכר.</b> האילן ולחדשיו היינו חדשים דעלמא:


'''{{עוגן1|כשאינו}} יושב ואוכל בצילן של דפנות.''' כלומר שיושב למטה בארץ שאין לו מחיצות סביב מקום ישיבתו אבל אם מקום ישיבתו גבוה מן הארץ עד שהוא יושב נגד הדפנות כשרה שמעינן מהכא דאזלינן בתר מקום ישיבתו ה"נ אם הוא יושב ע"ג הקרקע מודדין מן הקרקע ואם הוא יושב ע"ג הנסר מודדין מן הנסר:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|לית}} הדא וכו'.''' לא ילפינן מהא דר' בא ל"א אין דברי ר' בא בר ממל לימוד נכון דאיהו יליף ממתניתין דעירובין ולא דמיא כדמסיק:


'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בעירובין פ"ח:


'''{{עוגן1|כצוצרא}}.''' היינו גיזוזטרא והוא זוז היוצא מן הכותל:
Segment 1


'''{{עוגן1|אלא}} א"כ.''' סביבות הנקב החקוק באמצעה ארבע על ארבע:
מתני' <b>בג' במרחשון שואלין וכו'.</b> דזמן רביעה ראשונה בג' במרחשון וכר"מ וכדמפרש בגמרא:
<b>האחרון שבישראל.</b> שעלו לרגל וחוזרין לבתיהם שלא יפסיקום הגשמים:


'''{{עוגן1|בין}} מלמטה.''' ע"ג המים:
Segment 2


'''{{עוגן1|והוא}}.''' אע"ג דהמחיצה למעלה מן המים בעינן שתהא מחיצה משוקעת במים כאורך הדלי הניתן בנהר לדלות המים ומדאמר רב בעינן שתהא מחיצה וכו' אע"ג דלמעלה מן המחיצה עד סמוך לנקב אין שם מחיצה אפ"ה כל שבמקום ישיבתו מותר ה"נ כל שיש כנגד מקומו שהוא יושב שם מחיצה אף על פי שהוא רחוק מן הקרקע שלשה כשרה:
גמ' <b>מתני'.</b> ת"ק דמתניתין היינו ר"מ:
<b>הבכירה.</b> הראשונה דג' זמנים יש בגשמים:
<b>בג'.</b> במרחשון:
<b>והאפילה.</b> האחרונה:
<b>אלא בר"ח כסליו.</b> ש"מ שאז הוא זמן רביעה אחרונה:
<b>הכל מודים בי"ז.</b> שהוא זמן רביעה:
<b>כימה.</b> כוכב ששמו כימה:
<b>מ"ט.</b> כלומר מנ"ל:
<b>ביום הזה וגו'.</b> והיינו יום י"ז במרחשון כמפורש בקרא:
<b>ולמה לא אמר.</b> סתם הלכה כר"מ:
<b>ומשני אית תניי.</b> איכא תנא דמחליף דר"מ לדר"י לכך הוצרך לומר בפי' דהלכה כמ"ד בג' במרחשון שואלין את הגשמי':


'''{{עוגן1|ולא}} דמיא.''' וליכא למילף מהתם דים כרמלית הוא ומהני אפילו מחיצה מועטת:
Segment 3


'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בסוכה כתיב בסוכות תשבו משמע כל שהוא עיקר הסוכה משם מודדין והיינו מקרקעיתה:
<b>ויהא אדם צריך לברך.</b> דתנן בברכות פרק הרואה על הגשמים הוא אומר הטוב והמטיב:
<b>בתחילה.</b> שעדיין לא ירדו גשמי':
<b>ובסוף.</b> שכבר ירדו גשמים בשנה ועכשיו יורדים שנית:
<b>שידיחו פני הקרמיד.</b> לבנה העשוייה מעשה ידי יוצר שמסככים בה הגגות ונקראת קיירימי"ט בלשון ישמעאל:
<b>ה"ג כדי שתשרה פי המגופה.</b> וה"פ צריך טפי כדי שתהא פי מגופת החבית נשרית א"נ שתהיה הארץ מרוככת כל כך מן המים שתהיה ראויה לגוף בה פי חבית בלי תוספת מים:
<b>ופריך ויש מגופה נשרית.</b> והלא הרבה גשמים יורדים ואין המגופה נמחית שהיא חזקה. ל"א וכי יש תמיד מגופה מונחת דנשער בה:
<b>כאלו היא שרויה.</b> דלאו נמחית ממש אלא שירדו עליה גשמים כ"כ כאילו היא נמחית ולל"ב ה"פ משערין אילו היתה שם מגופה היתה נשרית:
<b>להפסק תענית נאמרה.</b> וה"ק אם בתחלה קודם שהתחילו להתענות ירדו גשמים אפילו מועטין אין גוזרין תענית על הציבור אבל בסוף שכבר התחילו הציבור בתעניתם אין פוסקין עד שירדו גשמים מרובין לכל אחד כדאית ליה:
<b>לברכה נאמרה.</b> בתחלה כדי רביעה וכו' ולא לענין הפסק תענית:
<b>א"ל אין.</b> דהכי מסתברא:
ה"ג א"ל ר' חזקיה לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסק תענית נאמרה א"ל אין א"ל למה אמרת ליה אין הכין א"ל דהוא נהיג בשיטת רבינו. כ"ה בברכות פרק הרואה וה"פ דלר"ח א"ר אדא דלהפסק תענית נאמרה והקשה לו ר"ח למה אמרת לרבי נחום הן שלענין ברכה נאמרה ולדידי קאמרת הן על הפסק תענית א"ל רב אדא דאמר לרבי נחום כדעת רבו של ר' נחום:
<b>מני רביה.</b> דרבי נחום:
<b>ה"ג א"ל ואנן אמרין ר"י בשם ר"ז וכו'.</b> כ"ה בברכות וה"פ והלא אף ר"ז רבו אמר דלהפסק תענית נאמרה:


'''{{עוגן1|עיטורין}}.''' נוי סוכה שראויין לסכך בהן נ"א שהן מרובים שצילתן מרובה מחמתן אפילו ניטל סכך העליון:
Segment 4


'''{{עוגן1|ממעטין}} בה.''' שיעור גובה וה"ל למטה מי"ט ופסולה. ה"ג ואם לאו אין ממעטין בה. ל"א ואם לא ממעטין בה בסכך כאילו אינה וה"ל גבוה י"ט וכשירה וכן בלמעלה מכ' נמי יש לפרש כן:
<b>שאת ממניען זו מזו.</b> מפרידן הטיפות זו מזו שלא יתערבו:
<b>סליק מבקרה.</b> עלה לבקר חולה:
<b>עד דהוא תמן.</b> בעודו היותו אצל ר"י מגדלאה ירדו גשמים:
<b>קליה שמע.</b> שמע קולו של ר"י שהיה מברך ברכת הגשמים ומסיים בה אלף וכו':
<b>שאת גומל טובה לחייבים.</b> שהגשמי' טובים לרשעי' ולצדיקים:
<b>ההדא מנן לך.</b> כלומר מנא לך הא:


'''{{עוגן1|כשם}} שאמרו למעלן.''' אם עיטרין יורדין לתוכה ממעטין:
Segment 5


'''{{עוגן1|כך}} מלמטן.''' אם הניח למטה דבר הממעט הגובה כשר:
<b>ה"ג מלא כלי המחרישה ג' טפחים.</b> וכ"ה בבבלי וה"פ שיראו המים בתלם מחרישתו שהוא עומק ג' טפחים:
<b>בתחילה.</b> ברביעה הראשונה די בגשמים שיורדים עד טפח שעדיין הארץ לחה:
<b>ובשנייה.</b> אם לא ירדו גשמים עד רביעה שנייה צריך טפחיים:
<b>ובשלישית.</b> אם לא ירדו גשמים עד רביעה שלישית בעינן ג' טפחים שכבר נתייבשה הארץ:
<b>אין לך טפח.</b> כשנכנסו גשמים בעומק הקרקע טפח התהום עולה ומתגבר טפחיים ואע"ג דסמיכי דארעא אלפא גרמודא מ"מ רטיבותא מהניא:
<b>ומ"ט.</b> ומנ"ל:
<b>תהום אל תהום קורא.</b> העליון אומר לתחתון עלה ואני יורד והתחתון אומר לעליון רד ואני עולה:


'''{{עוגן1|קש}} ותבן.''' אם היתה גבוה למעלה מעשרים והניח בה למטה קש ותבן למעט גובהה:
Segment 6


'''{{עוגן1|אין}} ממעטין.''' דסתמא לפנות קאי ולא הויין כקרקע:
<b>המים העליונים זכרים.</b> שאין תאותם תמידות כזכר שאינו מתאוה תמיד לנקבה:
<b>והתחתונים נקבות.</b> שתמיד דעתה עליו כדאמרינן יותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא:
<b>זו פריה ורביה.</b> שמצמיחים ומולידים את הארץ:
<b>זו ירידת גשמים.</b> שהיא באה בצדקה:
<b>לתיקונו ולישובו של עולם.</b> הלכך אע"פ שאינן כדאי נותן להם בצדקה:
<b>ר"א ותני לה בשם רשב"ג.</b> כלומר רבי אחא אמרה ותניא נמי בשם רשב"ג כוותיה דלמה נקראת רביעה ובברכות הגירסא ר"א תני לה בשם רשב"ג וקאי אדלעיל דהא דרשב"א תני לה ר"א בשם רשב"ג:
<b>שהיא רובעת את הארץ.</b> כזכר הרובע את הנקבה והיא מתעברת ויולדת:


'''{{עוגן1|עפר}} וצרורות.''' סתמא מבטל אותן לגבי קרקע הלכך ממעטין:
Segment 7


'''{{עוגן1|עלו}} בה עשבים.''' בסוכה שהיא גבוה מעשרים אין ממעטין שאין כל המקומות שוין בגידול העשבים א"נ שאין מבטלין אותן ולפנותן קאי:
<b>בצור.</b> סלע:
<b>ה"ג תני רשב"א אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה אר"ח אחת וכו'.</b> לרגעים אשקנה תני וכו'. וה"פ לפי חיסומה מלמעלה ואין המים נכנסים בעומק וקשיא ליה א"כ שרשי חרוב וכו' מאין להם רטיבות שהן יורדין בעומק הארץ ומשני ר"ח שהתהום עולה ומשקה אחת לל' יום והוא מלחלח הארץ:
<b>לרגעים אשקנה.</b> לזמנים שאין בני אדם יודעים הוא משקה הארץ והיינו ע"י התהום:


מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת דהא שמים רשות אחרת נינהו אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת מארון היה ש"מ דאע"ג שאינו גבוה אלא עשרה ה"ל רשות אחרת:
Segment 8


'''{{עוגן1|ופריך}} וארון לא הוי אלא ט' טפחים.''' דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ואפילו לר"מ דאמר דכלים בת ששה טפחים לא משכחת להו אלא ט' טפחים ומנ"ל דבעינן גבוה עשרה:
<b>אם היתה השנה חסירה.</b> כגון שהיו מניסן ועד חשון ה' חסירים:
<b>נותנין לה חסרונה.</b> ואין הרביעה מג' במרחשון אלא מוסיפין עליה חסרונה ואם לאו הולכין אחר סידרה:
ואע"פ שיודעין שתהיה השנה מעוברת זמן הרביעה מג' במרחשון:
<b>לעולם הולכין אחר סדרה.</b> אע"פ שחסרו ה' חדשים קודם מרחשון מן הרביעה מג' בו:
<b>אם היתה שנה מעוברת.</b> כגון שעיברו השנה אחר ר"ה מיד אין זמן הרביעה מתחלת אלא מג' בכסליו:
<b>ופריך מחלפה שיטתיה דרבי תמן.</b> בערכין פ"ט תנן המוכר בית בבתי ערי חומה רבי אומר נותנין לו שנה ועיבורה בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שס"ה ימים וה"ה בכל דבר התלוי בשנים סובר רבי דנותנין לו שס"ה ימים:
<b>וכא.</b> והכא אומר ר' אחר עיבורה דנותנין לו כל העיבור:
<b>ומטי בה.</b> ואית דאמרי:
<b>לבסוף נצרכה.</b> כמו קשיא כלו' לבסוף קמיבעי' לן דברי ר':


'''{{עוגן1|ומשני}} דבית רבי ינאי אמרו כו'.''' עם הכפורת דהוה טפח נמצא ארון ט' וכפורת טפח ה"ל עשרה:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|ולא}} נתנה שיעור קומתה.''' מדת עובי היא קומתה שהיא היתה לארון ככסוי התיבה:


'''{{עוגן1|מסגרת}}.''' שפה כעין לבזבזין סביב השולחן:


'''{{עוגן1|מה}} זר כל שהוא.''' דהכי קיימא לן:
Segment 1


'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מנ"ל דכפורת טפח:
מתני' <b>הגיע י"ז במרחשון.</b> וכבר עברו ג' זמנים שהן ג' וז' וי"ז מרחשון:
<b>היחידים.</b> מפרש בגמ' ופריך מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה. בתמיה וכי מה טיבו עביד שיהא נענה:


'''{{עוגן1|פני}}.''' דכתיב על פני הכפורת קדמה:
Segment 2


'''{{עוגן1|ואין}} פנים.''' של אדם פחותין מטפח:
גמ' <b>ומשני אלא כיון וכו'.</b> ונמצא נאמן בעבודת הציבור ומוסר נפשו לעמוד בפרץ להגין עליהם כדאי הוא שיענה לו מן השמים כשמתפלל בעד הציבור:


'''{{עוגן1|ר"י}} בעי.''' איך ילפינן מארון חילוק רשויות:
Segment 3


'''{{עוגן1|אילו}} מגדל.''' שקורין אלמר"א אפילו גבוה הרבה אינו חולק רשות בתוך הבית ולבית דמי ואי מארון ילפינן יהא חולק רשות דהא גם הארון בתוך המשכן היה עומד:
<b>חד בר נש וכו'.</b> אדם אחד היה מדקדק להוציא מעשרותיו כראוי:
<b>א"ל רבי מנא.</b> ביום התענית של הגשמים שיאמר בערתי הקדש מן הבית וכו' השקיפה ממעון קדשך וכו' עד סוף הפרשה:


'''{{עוגן1|אלא}}.''' מצינו שהארון היה עומד ברשות הרבים בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות שהעמידו הארון תחילה וע"פ נס העמיד את עצמו נגד מזרח העולם והקימו את המשכן מכוון כנגד ריבוע של עולם ואם היה הדיבור א"י ה"ל רשות אחרת א"נ כיון דבשעה ההיא חולק רשות אף על גב שניתן אח"כ בתוך הבית ה"ל כרשות בפני עצמו:
Segment 4


'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא למ"ד.''' שכל אמות שהיו במשכן בין של כלים בין של בנין היה בת ששה טפחים איכא למילף מארון:
<b>א"ל רבי זכה עמי.</b> תן לי צדקה שתזכה על ידי:
<b>א"ל ולא הוה לאביך פריטין.</b> כלומר והלא אביך עשיר היה ולמה אתה רוצה ליהנות מן הצדקה:
<b>א"ל גביי וכו'.</b> א"ל קריבוי דר' ינאי אצלי הם מופקדין מעותיו של אביך טול אותן:
<b>א"ל שמעתי עליהן.</b> שהן ממעות גזל ואינני רוצה ליהנות מהן:
<b>סרקין.</b> גזילה:
<b>א"ל קריבוי דרבי ינאי.</b> לאיש זה שלא רצה ליהנות ממעות אביו משום חשש ספק גזל ואע"פ שלא היה לו תובעין כדאי אתה שתהיה מתפלל על הציבור ותהיה נענה מן השמים:


'''{{עוגן1|ברם}} וכו'.''' אבל למ"ד אמות של כלים בת חמשה טפחים ארון שהיה אמה וחצי לא הוי אלא שבעה טפחים ומחצה:
Segment 5


'''{{עוגן1|מנ"ל}}.''' דבעינן עשרה:
<b>איתחמי לרבנן.</b> נראה לחכמים בחלום בשעה שהיו צריכין לגשמים:
<b>פלן חמרא.</b> פלוני מנהיג החמרים שהוא צדיק ויתפלל וירד המטר:
<b>שלחון.</b> חכמים והביאוהו:
<b>א"ל מה אומנך.</b> עבידתך:
א"ל ומה מעשים טובים עשית:
<b>א"ל חד זמן וכו'.</b> פעם אחת השכרתי חמורי לאשה אחת:
<b>והוית.</b> והיתה בוכה בתוך הדרך ואמרתי מה לך שאתה בוכה:
<b>אמרה לי בעלה.</b> הוא חבוש בבית האסורים:
<b>ואנא.</b> רוצה לראות מה לעשות להוציאו כלומר שדעתה להשכיר עצמה לזנות כדי להוציא בעלה:
<b>וזבנית חמרי.</b> ומכרתי חמורי ונתתי לה הדמים ואמרתי לה הא לך מעות ופדה בעלך ולא תחטא בזנות:
א"ל חכמים כדאי את שתתפלל ותהיה נענה:


'''{{עוגן1|יליף}} לה מן עגלות.''' מפרש בסמוך:
Segment 6


'''{{עוגן1|ארון}} תשעה וכפורת טפח.''' ולמאי נפקא מיניה אלא למילף מיניה רשות עשרה דארון תשעה וכפורת טפח וכדלעיל:
<b>איתחמי וכו'.</b> נראה לר"א בחלום אדם ששמו פנטקקא יתפלל ויבא המטר התפלל וירד המטר וי"מ פנטקקא חמש רעות בלשון יון ועל שם חמשה עבירות שהיה עושה בכל יום כדמסיק נקרא כן:
ה"ג א"ל מה אומנך א"ל חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום:
<b>מוגיר זנייתא.</b> משכיר זונות:
<b>משפר תייטרון.</b> מייפה ומכבד ומתקן מקום השחוק ומושב הלצים וכן בל"א נקרא תייטרו"ם:
<b>מעיל מניהון לבני.</b> מכניס בגדיהון של הזונות לבית המרחץ:
מטפח ומרקד קדמיהון אף הוא בעצמו מרקד לפניהם ומקיש בכלי זמר:
<b>בבבוייא.</b> כמו אביב והוא החליל:
<b>א"ל חד זמן.</b> פעם אחת הייתי מייפה התייטרון ובאתה אשה אחת והעמידה עצמה אחורי העמוד שבתייטרון ובכתה:
<b>ואמרתי לה מה לך.</b> שאתה בוכה:
<b>א"ל בעלה.</b> הוא חבוש בבית האסורי' ואני רוצה לראות להשכיר עצמה לזנות לוקח ממון לפדות בעלי:
<b>וזבנית ערסי ופרוס ערסי.</b> ומכרתי מטתי והמצע שעליה ונתתי לה דמיה וא"ל הא לך מעות אלו ופדה בעלך ולא תחטא בזנות:
<b>א"ל.</b> כדאי את להתפלל על הגשמים דמזה נראה שכל מעשיך לשם שמים שלא יחטאו בנות ישראל בזנות:


'''{{עוגן1|ופריך}} ואפילו תאמר שהיו העגלות גבוהות עשרה איך נילף רשויות מינייהו הא עגלות צב דכתיבי בקרא כמין קמרסטה היו.''' פי' כעין תיבה מכוסה בחופה מלמעלה ובתוכה היו נקבים שהיו הקרשים מונחין בהן:
Segment 7


'''{{עוגן1|אילו}} וכו'.''' כלומר מעתה איך ניליף מהן אלו היה חור ברשות הרבים שהרי עגלות ברשות הרבים היו עומדות ודאי דמותר להשתמש מרשות הרבים לתוכו ומתוכו לרשות הרבים ואינו חולק רשות:
<b>איתחמי לרבנן.</b> נראה לרבנן בחלום שחסיד שבכפר אימי יתפלל וירדו הגשמים:
<b>סלקון.</b> עלו החכמים אצלו:
<b>א"ל בני ביתו.</b> לחכמים שהוא כעת בהר:
<b>נפקון לגביה.</b> יצאו אליו להר:
<b>א"ל אישר.</b> חזק כדרך שאומרים לפועלים:
<b>ולא אגיבון.</b> ולא החזיר להם שלום:
<b>יתיב מיכול.</b> כשישב לאכול לא אמר להם בואו ואכלו עמי:
מי עלל כשנכנס עשה חד משא של עצים ונתן סודרים על גב המשא שלא כדרך נושאי המשא שנותנים הסודר על הכתף ואח"כ המשא על הסודר:
<b>עאל וכו'.</b> נכנס ואמר לאשתו אלו חכמים באו לכאן ורוצים שאתפלל על הגשמים:
<b>ואין אנא וכו'.</b> ואם אני מתפלל לפניהם והגשמי' יורדין גנאי הוא לחכמים שהם גדולים ממנו והתפללו ולא ירדו הגשמים:
<b>ואין לא.</b> נתפלל יש בזה חילול שם שמים שהעכו"ם יודעין שאין בהם מגשימים כי אם ישראל אף בהיותם בארצות העכו"ם נענים בהתפללם על ירידת הגשמים:
<b>אלא.</b> בוא אני ואתה נעלה לגג להתפלל ואם ירד המטר בתפלתינו נאמר להן כבר נעשה לכם ניסים מן השמים ואינכם צריכין ואם לא ירדו נאמר להם אין אנחנו כדאי להיות נענה בתפלתינו שכבר התפללנו ולא ירדו. וסלקון וכו'. ועלו והתפללו וירד המטר:
<b>נחת לגבון.</b> ירד אצל החכמים:
<b>א"ל למה.</b> הטרחתם עצמכם לבוא לכאן היום הזה:
אמרין ליה רוצים אנו שתתפלל שירד המטר:
<b>א"ל.</b> ולתפלתי אתם צריכין בתמיה כבר נעשה לכם נסים מן השמים:
<b>למה.</b> כשהיית בהר ואמרנו לך איישר לא השבת לנו שלום:
<b>א"ל דהוינה.</b> עוסק בפעולתי ואני שכיר יום וכי אני רשאי להסיח דעתי מן עבודתי:
<b>אמרו ליה ולמה.</b> כשישבת לאכול לא אמרת לנו לאכול עמך:
א"ל דלא היה אצלי אלא פרוסה אחת מה הייתי אומר לכם שתאכלו עמי כחונף וכגונב דעת:
<b>א"ל למה.</b> כשרצית לכנוס לעיר נתת הסודר ע"ג המשא שלא כדרך נושאי הסבל:
<b>דלא הוות דידי.</b> אלא שאולה היתה להתפלל בה ואם הייתי נותנת אותה תחת המשא היתה נקרעת:
<b>ולמה.</b> כשהיית בהר היתה אשתך מלובשת בגדים צואין וכשנכנסת מן ההר הייתה לובשת בגדים נקיין:
<b>א"ל.</b> כשאני הייתי בהר היא לובשת. בגדים צואין שתתגנה שלא יתן שום אדם עיניו בה וכשאני נכנס מן ההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת:
<b>א"ל.</b> כדאי אתה להתפלל ותענה מן שמים:


'''{{עוגן1|ה"ג}} שמא אינו מותר.''' אלא בשעה שהיו מושיטין מן הקרשים מעגלה לחברתה היו הכיסויין שעל העגלות פתוחות והוה ליה רשות היחיד ממש כיון דהוה במשכן הוה ליה מלאכה נמצא שהמוציא מן העגלות לרשות הרבים חייב דה"ל כמוציא מרשות לרשות:
Segment 8


'''{{עוגן1|תרוטות}}.''' כחצי גורן עגולה כ"פ הערוך:
<b>מותר.</b> לאכול בלילה כשמקבל עליו להתענות למחר וה"ה בכל תענית שאוכל משתחשך עד שיאיר המזרח:
<b>ה"ג מה ת"ל עד קריאת הגבר קרא תרנגולא.</b> וה"פ אע"ג דהא דתנן במתניתין דיומא וסוכה קריאת הגבר היינו קרא גברא זהו דוקא בעניני המחדש אבל כאן שהוא לסימן לכל אינו אלא קריאת התרנגול:
<b>ישן.</b> לאחר אכילת הלילה ועמד אפילו קודם קריאת הגבר אסור:
<b>בשלא התנה.</b> קודם השינה שרוצה לאכול אחר הקימה הוא דאסור לאכול אבל אם התנה מותר לאכול לכ"ע עד שיאיר המזרח:


'''{{עוגן1|ארבע}} אמות.''' צריך שיהא הסכך אפילו אין שם ארבע דפנות אלא ג' דפנות כשרה דסד"א כיון דבעינן ארבע אמות בעינן דירת קבע ובעינן ד' דפנות קמ"ל דאינו צריך:
Halakhah 5


'''{{עוגן1|ד'}} דפנות.''' בעינן לסוכה כדדריש ר"ש מקראי אבל לא בעינן ד"א דלא בעינן דירת קבע:


ה"ג רבי יהודה אומר אע"פ שאין שם ארבע אמות וארבע דפנות וכן היה ר' יהודה מחייב במזוזה דר"י סובר כל שהיא דירת קבע סגי:


מסתברא דר"י מודה לרבי ורבי שמעון דכשיש ארבע אמות או ארבע דפנות דכשר לסוכה דהא אפילו באין שם ארבע אמות וארבע דפנות מכשיר ר"י:
Segment 1


ואילין רבנן ורבי ורבי שמעון אינן מודים לר"י דמחייב סוכת חג בחג במזוזה ומעשר דאינהו סברי אף על פי שיש שם ארבע אמות וארבע דפנות פטורה ממזוזה דלענין זה ודאי דירת עראי מיקרי:
מתני' <b>שלש תעניות.</b> שני חמישי ושני:


'''{{עוגן1|רבי}} שמעון אומר ארבע.''' דפנות בעינן לסוכה:
Segment 2


'''{{עוגן1|סכות}} וכו'.''' דכתיב בסכות תשבו ישבו בסכות כי בסוכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין:
גמ' <b>שב"ד גוזרין להפסיק.</b> מבעוד יום מלאכול ולשתות אין עוברות ומניקות מתענות בם שלא יארע תקלה לולד:
<b>בשגזרו.</b> מתחלה שלא להפסיק וכבר התענו המעוברות והמניקות אז אין להן להתענות בתעניות שגזרו להפסיק:
<b>אבל אם גזרו מיד להפסיק.</b> כגון במכות בצורת או שפסקו הגשמים בין גשם לגשם מ' יום:
<b>ותני כן.</b> ותניא נמי הכי:
ה"ג אבל בשלש השניות ובשבע האחרונות אינן מתענות וכו':
<b>לא בשגזרו כבר שלא להפסיק.</b> וכי לא מוכח מהכא דדוקא בשגזרו תחלה שלא להפסיק הוא דאין מתענין בתענית שמפסיקין בו אבל בגזרו מיד להפסיק לא דהא תני בט"ב וביה"כ מתענין אע"ג שמפסיקין ועוד דא"כ ליתני סתמא בט"ב וביה"כ מתענין אבל שאר תעניות שמפסיקין אין מתענין אלא ודאי דוקא הני תעניות דגשמים כיון דכבר גזרו שלא להפסיק הוא דאין מתענין אבל לא שאר תעניות:


'''{{עוגן1|אחת}} למעלן.''' כלומר אחת בעינן לגופיה דמסככין:
Halakhah 6


'''{{עוגן1|ושתי'}} למטן.''' לדפנות:


'''{{עוגן1|והשלישית}}.''' דופן השלישי מדרבנן דבעינן שלשה דפנות:


'''{{עוגן1|הרי}} ארבע.''' דכיון דכתיב מלא משמע שתים:
Segment 1


'''{{עוגן1|וסוכה}} תהיה לצל יומם מחורב ה"ז אחת.''' כלומר מהאי קרא שמעינן דסוכה היא לצל והיינו סכך שלמעלה ואייתר תלתא קראי לדפנות:
מתני' <b>אוכלין ושותין מבעוד יום.</b> כמו שעושין בצום כפור:


'''{{עוגן1|מזרם}} וממטר.''' נמי שניים הרי ארבע:
Segment 2


'''{{עוגן1|מזרם}} וממטר אחת.''' דה"ק מזרם מטר:
גמ' <b>קדשו צום קראו עצרה.</b> כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף צום אסור בעשיית מלאכה ול"נ קדשו צום היינו יה"כ קראו עצרה היינו שאר תענית שגוזרין ב"ד על הציבור ופירש זה קרוב לשיטת סוגיין:
<b>ופריך והא תני הלילה מותר והיום אסור.</b> ואס"ד כעצרת יש לנו לאסור מאורתא כעצרת דאסור בעשיית מלאכה מבערב:
<b>אספו עם.</b> בסיפא דקרא כתיב אספו זקנים מה אסיפת העם ביום דבלילה כל אחד בביתו ואינן נאספין אף צום ביום:


'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' כמ"ד שלישית לרבנן ורביעית לרבי שמעון מדבריהן:
Segment 3


'''{{עוגן1|אותן}} של טפח שנתנן באמצע מהו.''' כגון ששתי הדפנות היו כמבוי מפולש ונתן הטפח באמצע האויר ולא סמיך אותו לאחת משתי המחיצות מהו מי הוה כמחיצ' או לא דבעינן שיהא אותו טפח סמוך לאחת משתי המחיצות:
<b>נשייא וכו'.</b> נשים שנוהגין שלא למיעבד מלאכה במוצאי שבת כלל לאו מנהגא הוא ומנהג בטעות הוא:
<b>עד דיתפני סידרא.</b> ומה שנוהגין הנשים שלא לעשות מלאכה במ"ש עד שיגמרו הקדושה בבית הכנסת מנהג טוב הוא:
<b>בתרייא וכו'.</b> ושנוהגין שלא לעשות מלאכה בשני ובחמישי אינו מנהג:
<b>עד דיתפני תענית.</b> ושנוהגין שלא לעשות מלאכה עד לאחר תענית הציבור מנהג יפה הוא:
<b>ביומא דערובתא.</b> ושנוהגין שלא לעשות מלאכה בע"ש ובעי"ט לאו מנהגא הוא אבל הנוהגין שלא לעשות מלאכה בע"ש ובעי"ט מן המנחה ולמעלה מנהג נכון הוא ואסור להתיר להן:
<b>דלא למשתייה.</b> שלח לסדר ולערוך החוטין שהולכין לאורכו של בגד מלשון או בשתי או בערב:
<b>מן דאב עליל.</b> מר"ח אב ואילך מנהג:
<b>שבו.</b> בחדש אב פסקה אבן שתייה והיא האבן שממנו הושתת העולם והיה מונח בבית קדשי הקדשים:
<b>מה טעם.</b> כלו' מנא לן:
<b>דכתיב כי השתות יהרסון.</b> ש"מ שבחרבן בה"מ השתות נהרסו:


'''{{עוגן1|חזר}}.''' ומיבעיא ליה אם נתן אותן מחיצות של ד' טפחים באמצע ולא סמכן זו לזו דנימא בהו לבוד דניהוו כמחיצות של ז' טפחים או דלמא כיון דה"ל רובא של מחיצה תו לא צריך ואפילו בלא לבוד סגי:
Segment 4


'''{{עוגן1|ר'}} יעקב בר אחא.''' אמר כהאי מעשה שהיו המחיצות מרוחקות בא לפני ר"י והכשיר:
<b>אעין דשיטין.</b> עצי ארז היה בכפר ששמו מגדל צבעייא שמשם קצץ יעקב ארזים לצורך המשכן והביאום למצרים ואנשי מגדל צבעייא נהגו בהם קדושה משום קדושת הארון והמשכן שמתחלה נטעם אברהם לצורך המשכן כדאיתא בב"ר:
<b>מהו מיעבד בהון מלאכה.</b> מי אמרינן כיון דנהגו בהן איסור אסורין לעולם או דילמא אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו שהרי לקחו לצורך הארון והמשכן די והותר:
<b>כל דבר שהוא מותר.</b> והוא נוהג בו איסור מחמת טעות שסובר שהוא אסור:
<b>נשאל.</b> לחכמים ומתירין לו דמנהג בטעות לאו שמיה מנהגא:
<b>וכל דבר שהוא.</b> עצמו יודע בו שהוא מותר אלא שנוהג בו איסור מחמת גדר או סייג אם בא לישאל אין מתירין לו:


ותני כן ותניא נמי הכי דאין צריכין שיהיו המחיצות סמוכין ממש דהא תני חצר שהקיפוה בעמודין העמודין הן כמחיצות אע"ג שאין העמודין סמוכין זה לזה:
Segment 5


ופריך והאי ברייתא פליגא דמוכח מינה דבעינן סמוכין:
<b>בתענית ציבור.</b> כגון תענית גשמים השניות והאחרונות:
<b>בט"ב מרחיץ ידיו.</b> וכשעדיין המים ע"ג ידיו רוחן בהן פניו:
<b>ומעביר את המפה.</b> שהיא לחה קצת מקינוח הידים ע"ג פניו:
<b>תרי מרטיטה.</b> שהיה שורה בגדים בלואים במים מעיה"כ ונותנן תחת הכד ליסחט קצת לעשות כמין כלים נגובים ולמחר מעבירם ע"ג פניו:
<b>אלא איסור מלאכה במקום שנהגו.</b> דיש מקומות שעושין מלאכה בט"ב ויש מקומות שאין עושין כדתנן בפרק מקום שנהגו ובתענית ציבור מותר בעשיית מלאכה בכל מקום שמעינן מיהת דלענין רחיצה שוין וקשיא לריב"ל:
<b>ואינו חושש.</b> משום רחיצה:
<b>כהן תנייא.</b> כהאי תנא דמותר לעבור במים לילך אצל רבו ובתו:
<b>והיו רגליו קיהות.</b> עייפים מחמת טורח הדרך:


סברין מימר מהו שלא כהלכתן היינו כשהן עומדין באמצע ואינן סמוכין זה לזה ש"מ דבאמצע פסול:
Segment 6


'''{{עוגן1|אלו}} שלא כנגר אלו.''' שאין המחיצות זו כנגד זו. היינו שלא כהלכתן א"כ שהעמודין אחת נכנסת ואחת יוצאת אבל באמצע לעולם כשר:
<b>בשבת.</b> כל סיכה מותרת ובלבד דלא מוכחא מילתא דלרפואה קעביד:
<b>בין סיכה שאינה של תענוג.</b> כגון שיש לו חטטין בראשו:
ה"ג תני שוות וכו':
<b>לאיסור.</b> גבי מעשר שני תרומה ולאיסור עשה וכדמסיק:
<b>ולתשלומין.</b> אם סך זר בתרומה חייב לשלם חומש כאילו שתה ולא מיקרי מזיק וכן בהקדש:
<b>אבל לא לעונש.</b> למלקות וכרת:
<b>ופריך והא תני ולא יחללו.</b> דכתיב בתרומה לרבות השותה והסך ש"מ דאף סך איכא עונש וקשיא אהך ברייתא דתני בה אבל לא לעונש:
<b>ומשני אר"י לית כאן סך.</b> כלומר סמי מכאן סך דולא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי:
<b>א"ר אבא מרי.</b> אם לית כאן סך אף שותה ליכא למימר דאתי מריבויי' דולא יחללו:
<b>דלכן.</b> דאל"כ אלא דלא יחללו להביא את השותה לחוד הוא דאתי ש"מ דאין שתייה בכלל אכילה דאי בכלל אכילה היא למה צריך קרא לרבויי א"כ קשיא וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף ואנן תנן במתניתין דיומא האוכל והשותה מצטרפין אלא ודאי דכולא בריית' משבשתא בשלמא אי מרבינן סך מולא יחללו איכא למימר דה"ק לרבות את הסך כשותה וכ"ה בבבלי בנדה אבל אי תני שותה לבדו קשיא:


ה"ג אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל ול"ג טפח וה"פ אותו של טפח צריך שיהא עומד בסוף הכותל כגון אם השתים מזרח ודרום צריך שיעמוד הטפח במקצוע צפונית מערבית כדי שיהא עומד כנגד סוף הדופן שבמזרח ושבדרום דאי לאו הכי אינו מתיר אלא כנגדו:
Segment 7


'''{{עוגן1|אפי'}} כנוסה.''' הרבה והוא סמוך לכותל שכנגדו רואין אותו כאלו הוא נמשך לחוץ כנגד כל אורך הארוך שכנגדו:
<b>מנין שהיא מחוור בעשה.</b> שיש איסור עשה בסך שמן של מעשר שני אף ע"פ שאין בו לאו:
<b>מה נן קיימין.</b> במאי עסקינן:
<b>אם להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא אסור וכו'.</b> וכ"ה ביומא וה"פ בא הכתוב לאסור השתא לחי אסור ליקח בו חלוק דלא הותר אלא לאכילה ממש וצריך לאכול בקדושת מעשר כ"ש שאסור למת:
<b>איזהו דבר.</b> ששייך בחי ובמת והתירה התורה לחי ואסרו למת הוי אומר זו סיכה שמע מינה דבסיכה איכא איסור דאורייתא ואינו אלא עשה דלא נאמרו הדברים אלא בסיפור דברים של הוידוי וליכא למשמע לאו מיניה:


'''{{עוגן1|כהנא}} ואסי.''' רב כהנא ורב אסי היו נכנסין לגבוה רב והוו מקשין לפניו ודלמא עבדינן כהא דשמואל שמותר לכנסה ורואין אותה כאילו הוא יוצא:
Segment 8


'''{{עוגן1|בתוך}} ג' טפחים.''' לאחת הדפנות דכל פחות מג' אמרינן לבוד והויא ליה כמחיצה של ד' טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו של דופן עשוי:
<b>אסורין בנעילת הסנדל.</b> כגון יום הכפורים ותשעה באב ותענית ציבור:
<b>יצא לדרך.</b> חוץ לעיר:
<b>באנפליא.</b> קלצו"ן בלע"ז והוא עשוי כמין מנעול:
<b>אר"ח.</b> ולא פליגי באנפליא של בגד דלאו מנעל הוא ואפילו לרה"ר שרי לצאת בו:
<b>בלילי צומא רבא.</b> בליל יה"כ:
סולייתה הוא סנדל של שעם:
<b>מהו הכין.</b> למה אתה עושה כן:
<b>איסתניס אנא.</b> ולאו לתענוג הוא דעביד:
<b>ה"ג א"ל מן אן הדה א"ל מן וכו'.</b> וה"פ מנין לך הא דמותר:
<b>איסתניס אני.</b> ושרי:


'''{{עוגן1|כלחיים}}.''' של מבוי:
Segment 9


'''{{עוגן1|וקשר}} גמי מלמעלן.''' מקנה זה לזה כעין צורת הפתח:
<b>ופריך איתא חמי.</b> בא וראה אם ברחיצה אסור פשיטא דאסור בתשמיש דהא בעלי קריין צריכין טבילה:
<b>ומשני תפתר.</b> תפרש למשנתינו דאיצטריך למיתני איסור תשמיש במקום שלא נהגו לטבול לקרי א"נ שמשנתינו נשנית קודם תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעלי קריין:
<b>אין קרי.</b> שצריך טבילה אלא שבא לו ע"י תשמיש:
<b>אפילו ראה עצמו מקושט בחלום.</b> וע"י כך ראה קרי צריך טבילה:
<b>הוו בעיין מימר.</b> סברוהו בני הישיבה לומר ובלבד שבא לו הקרי בחלום ע"י שהרהר באשה שבא עליה ולא פליג אריב"ל:
<b>אפילו מדבר אחר.</b> ולא מחמת אשה נמי צריך טבילה:
<b>לית הדא וכו'.</b> וכי אין ברייתא זו פליג על ריב"ל דאמר א"צ טבילה לקרי אלא שבא ע"י תשמיש והא ביה"כ אסור בתשמיש ואפ"ה מצריך טבילה לבעלי קריין:
<b>פתר לה.</b> תפרש להך ברייתא שבעלי קריין טובלין ביה"כ היינו אותן ששימשו בעי"כ ושכחו לטבול עד יה"כ:
<b>אית לך מימר וכו'.</b> בתמיה וכי אפשר לך לומר ששכח ריב"ח מלטבול אלא ודאי שראה קרי ביה"כ כדי להודיע לו שהוא בן עה"ב כדאמרינן בבבלי סוף מכילתין ושמעינן שאפילו בלא תשמיש צריך טבילה וקשיא לריב"ל:


'''{{עוגן1|מציל}} משום פיאה.''' שאם היו גפנים בתוך חלל הקנים מותר לזרוע סמוך להן כחוץ למחיצה כדתנן היה גדר בינתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן פיא' כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרי ליה פיאה דדמיא לפיאה שהשדה כולה מקורחת ומגולה אלא שנשתייר בה מעט והיא נקראת פיאה כ"פ הערוך:
Segment 10


'''{{עוגן1|כמחיצת}} שבת.''' כך הדין לכלאים וכיון דלשבת לא הוי מחיצה ואסור לטלטל בתוכו ה"ה לענין כלאים לא הוי מחיצה:
<b>נאסרה לו תשמיש המטה.</b> שהקב"ה עוסק בחרבנו של עולם והוא יבנה בתמיה:
<b>מאי טעמא.</b> מנ"ל:
<b>אתה ובניך וגומר.</b> משמע האנשים לבד והנשים לבד:
<b>אתה ואשתך וגו'.</b> דמשמע אשתו עמו ונשי בניו עמהם:
<b>ע"י ששימרו יחוסיהן.</b> שלא נזקקו לשאינן מינן והיינו למשפחותיהם בשכר משפחותיהם ששמרו:
<b>תדע לך שהוא כן.</b> דקפיד קרא אף על בעלי חיים:
<b>קילקלו מעשיהן.</b> ששימשו בתיבה:
<b>מפוחם.</b> שחור:
<b>מפורצם.</b> מפורסם בתשמישו שמשמש אחור כנגד אחור ונקשרים זה בזה ואינן יכולין להתפרד בשעה שהן רוצים כשאר בעלי חיים:
<b>יצא משונה מן הבריות.</b> שרוקק הזרע מפיו לפי הנקבה:
<b>חסרון בא לעולם.</b> כגון נח שנחסרו הבריות וכגון יוסף שהיה כפנא בעולם:
<b>גלמודה.</b> יחידה שלא תיזקק לה:
<b>בטרם תבא שנת הרעב.</b> אבל בתר הכי לא שימש מטתו מפני הרעב:
<b>תאיבי בנים.</b> המתאוים לבנים כגון שאין להם בנים מותרין לשמש אפילו בעת צרה:
<b>ובלבד יום שטבלה.</b> מותרים לשמש דסמוך לטבילתה האשה מתעברת אבל בתר הכי אסורין בתשמיש:


'''{{עוגן1|אעים}}.''' עצים נטל וסתם הפרצות כדי שלא יהיה יותר מי' ויהא מותר לזרוע חוצה לה:
Halakhah 7


'''{{עוגן1|דוקרנים}}.''' קנים משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:


'''{{עוגן1|אריב"ן}} כזו.''' אם הפרצה פחות מי' מתיר נמי לטלטל בתוכ' בשבת:


'''{{עוגן1|מודה}} רשב"ל.''' אע"ג דמתי' לעיל פיאה מודה מיהא דלענין שבת לא מהני פיאה ביתר מעשרה:
Segment 1


'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' כלומר מתני' כמי דייקא:
מתני' <b>שהן י"ג תעניות.</b> שכבר התענו ו' ותעניות דיחידים אינן מן המנין:
<b>מתריעין.</b> בשופרות:
<b>בשני מטין.</b> בשני של תענית פותחין דלתי החניות קצת לעת ערב אבל אין מוציאין לחוץ:
<b>ובחמישי מותרין.</b> בגמרא מפרש:


'''{{עוגן1|אם}} אומר את וכו'.''' ואס"ד דפיאה מתרת לשבת אפי' ביתר מי' ל"ל ג' חבלים הא החבל א' שלמעלה סגי דהוא כפיאה אלא ודאי דלא מהני לשבת ביתר מי':
Segment 2


'''{{עוגן1|הדא}} פיאה.''' דמהני לרשב"ל משום מחיצה:
גמ' <b>כבתוך ארבעים שעשה משה בהר.</b> שכשתחשוב י"ג תעניות בשני ובחמישי הם ששה שבועות שהן מ"ב יום וכשתחסור יום התחלה וסופו הן מ"א יום כי היכא דלא חשבינן יום עלייה ויום ירידה והאי יומא לא דק:
<b>שאין מטריחין על הציבור יותר מדאי.</b> לפיכך אין גוזרין על הציבור יותר מג' תעניות:
<b>וגוביי.</b> מכת חגב:
<b>מתריעין עליהן.</b> מיד:
<b>ופריך ולמה.</b> דוקא בהני תרי מתריעין עליהן מיד:
<b>שיערייא רבי.</b> כלו' שערוריה מתרבי:


'''{{עוגן1|מה}} את אמרת.''' באיזה ענין עשאה:
Segment 3


'''{{עוגן1|מלמעלן}}.''' שקש' מלמעלן של הקנים העומדים או מן הצד שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן:
<b>פותח אחד ונועל אחד.</b> שהיה להן שני פתחים בחנות חלוקין באמצע פותח העליון ומניח התחתון:
<b>מה פותח וכו'.</b> מיבעיא ליה הא דקתני ובחמישי מותרין אם מותרין היינו שפותח אחד ונועל אחד כל היום אבל פתוח לגמרי אפילו בחמישי אסור או דלמא בחמישי פותח שניהם ולא איפשיטא:


'''{{עוגן1|א"ת}} מלמעלן.''' נכלו' דאיכא בינייהו א"ת מלמעלן מהני אע"ג דלא הוי אלא כצורת הפתח אפ"ה מהני כ"ש מן הצד דדמיא למחיצה דמהני:
Halakhah 8


'''{{עוגן1|הא}} מלמעלה לא.''' דכיון דלא הוי מחיצה בשום צד לא מהני צורת הפתח:


יאות אמר רבי חגי דשמעינן ממתני' דלא מהני פיאה בשבת כדדייק מחבלים:


'''{{עוגן1|לא}} אמר רבי חגי כלום.''' דהתם החבלים ניתנין מלמעלה ודין הוא דלא מהני בפחות משלשה חבלים:
Segment 1


'''{{עוגן1|ה"ג}} ממה נפשך וכ"ה בעירובין.''' וה"פ ממה נפשך דייק ר' חגיי שפיר דהא במתני' איכא ג' חבלים א' מלמעלה וא' באמצעיתו וא' מלמטה וקשיא אי מן הצד מהני מלמעלה ומלמטה ל"ל ואי מלמעלה מהני באמצע ומלמטה ל"ל:
מתני' <b>בבנין ונטיעה.</b> מפרש בגמרא:


'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש הא דמהני פיאה בכלאי' בשעשויי' כעין דקרים שמשפעין לשני הצדדים ורחבים וה"ל כמחיצה מה שאין כן בחבלים ולעולם פיאה משום מחיצה והלכך באמצע מהני אבל לא מלמעלה דה"ל כפתח:
Segment 2


'''{{עוגן1|ולגובה}}.''' בגבוה הפיאה מן הארץ:
גמ' <b>הדא דאת אמר.</b> דממעטין בבנין היינו בבנין של שמחה. כגון בית חתנות לבנו:
<b>אבל אם היה כותלו.</b> של בית שמחה:
<b>גוהה.</b> נוטה ליפול:
<b>כותלא דגנא ביה.</b> כותל ביתו שהוא ישן בו אבל כותל של בנין שמחה אף אם נוטה ליפול אסור לבנותו:


'''{{עוגן1|אפילו}} בגובה מאה אמה.''' שהדוקרנין גבוהין ק' אמה מן הארץ והגמי קשור עליו שם מהני כמו מחיצה:
Segment 3


'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' הא דאמרת דאפי' גבוהה הרבה מהני בפיאה דוקא לענין כלאים:
<b>שלא לעשות סעודת אירוסין.</b> בערב שבת:
<b>הא לארס.</b> בלא סעודה מותר אפי' בע"ש:
<b>מושיב יחידים ביתה.</b> מכאן שארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני:
<b>במאזנים לעלות המה מהבל יחד.</b> דרשו בויקרא רבה עד שהן עשויין הבל בתוך מעי אמן הם יחד שמעינן דמה' כבר יצאה הזיווגים:
<b>וכא הוא אומר הכין.</b> וכאן הוא אומר דאיכא למיחש שמא יקדמנה אחר ויקחנה:
<b>אלא שמא יקדמנו אחר בתפילה.</b> דתפילה משנה הגזרה. אפילו כן לא קיימה. אם זכה בה ע"י תפילה אינה מתקיימת לו וימות הוא או היא:


'''{{עוגן1|לא}} תהא פיאה גבוה מן הקורה.''' השתא קורה שהיא גבוה מן עשרים אמה פסולה כ"ש פיאה:
Segment 4


'''{{עוגן1|היא}} כלאים היא שבת.''' דאף בשבת מהני פיאה אפילו גבוה מאה אמה:
ופריך לא כן תני וכו':
<b>אבל משיבין את ההדיוטות.</b> שאין יודעין שאסור לשאול בשלום והן שואלין בשלום משיבין להן בשפה רפה והוא הדין בכל תעניות וכיון דתנן היחידים חוזרים ומתענים ממילא ידעינן דאין שואלין בשלום:
<b>ומשני לימים שבינתיים נצרכה.</b> דאין היחידים מתענין אלא שני וחמישי וקמ"ל מתני' דאף בשאר ימות השבוע אין בהן שאילת שלום:


'''{{עוגן1|מה}} בין קורה.''' דלא מהני למעלה מעשרים פיאה אפילו גבוה מאה כשרה:
Segment 5


'''{{עוגן1|ומשני}} קורה מצלת מרוח אחת.''' מהני אפי' מרוח אחת לכך בעינן למטה מעשרים:
<b>ניסן של תקופה.</b> והוא כשיגיע השמש לתחלת מזל שור:
<b>הדא דאת אמר בשלא ירדו גשמים.</b> קודם ניסן אבל אם ירדו להם גשמים קודם ניסן כשיורדים אחר כך סימן ברכה הן:
הדרן עלך פרק מאימתי


'''{{עוגן1|פיאה}}.''' אבל פיאה אינה מצלת אלא אם כן היא מסוגרת מארבע רוחותיה שיהו כולם נחשבים כמחיצות לכך אפי' היא גבוה כשרה כדין מחיצות ממש:
Chapter 2


'''{{עוגן1|ואתי'}} כהיא דאמר רבי זעירא.''' האי שינוייא דמשנינן דפיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת אתיא כי האי דאר"ז:


'''{{עוגן1|טיטרפליות}} שבכרכים.''' ונראה דה"פ שהם כעין קורות היוצאים מן הבניינים הגדולים ומונחים על ד' עמודים העומדים לפני הבית:


'''{{עוגן1|אסור}} לטלטל תחתיהן בשבת.''' שאלו קורות היוצאים אינן עשוים להיות מחיצות לחוץ אלא שהן סוף תקרת הבית ואינן כמחיצה ואפילו כפיאה לא חשיב:
Halakhah 1


'''{{עוגן1|ארבע}} פסטליות.''' הם גוילים שכתוב עליהן איגרת והם גדולות ואינן עשויים לחזק ובעירובין הגירסא פצטליות:


ה"ג ר' בון ורבנן בעון וכו':


'''{{עוגן1|פיאה}} מהו שתציל בסוכה.''' דליהוי מחיצה להכשיר הסוכה:
Segment 1


'''{{עוגן1|סוף}} סכך.''' שמונח על גבי עמודים שהסכך נשען עליו מהו שיציל על הסוכה דליהוי כמחיצה מי אמרינן דלא גרע מגמי וה"ל כפיאה דהא מונח על ארבע עמודים או לא:
מתני' <b>סדר תעניות כיצד.</b> בשבע תעניות אחרונות איירי:
<b>את התיבה.</b> הארון שספר תורה מונח בו ובגמרא מפרש טעמא:
<b>אפר מקלה.</b> אפר שרפה:
<b>דברים כבושין.</b> שכובשין לבו של אדם להחזירו למוטב:
<b>ובקבלה.</b> בדברי הנביאים:


'''{{עוגן1|אין}} סוף סכך מציל.''' והיינו כדא"ר בא בר ממל בסמוך דאין סוף תקרה מציל:
Segment 2


'''{{עוגן1|זה}} נעשה לכך וזה אין נעשה לכך.''' פיאה נעשית לכך דליהוי מחיצה במקום שהיא עומדת אבל סוף סכך לא נעשה לשם מחיצה למטה אלא לסכך למעלה הלכך אינו מציל:
גמ' <b>כאילו גולין.</b> וגלות מכפרת עון:
<b>בצינעא.</b> בבית הכנסת:
<b>ויתפרסמו.</b> דהוי בזיון:
<b>אבותינו חיפו.</b> את הארון זהב ואנחנו מחפין אותו באפר:
<b>ולמה תוקעין בקרנות.</b> בשופרות ולא בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות. ל"א למה תוקעין בשל זכרים כפופין כקרנות:
<b>כאילו גועין.</b> כאילו צועקין כבהמה בעלת קרנים ותרחם עלינו:
<b>וכולהן בה.</b> ע"י יציאת ביה"ק נמצאו כל העונשים מיתה וגלות ורעבון:


'''{{עוגן1|כל}} אילין מילייא.''' הדברים האלו שאמרנו בפיאה אינו אלא למשא ומתן לפלפל:
Segment 3


'''{{עוגן1|הא}} להורות אסור להורות.''' אבל להלכה אסור להתיר פיאה בשבת:
<b>על שם עמו אנכי בצרה.</b> כביכול השכינה מצטערת עמנו:
<b>כל זמן.</b> שהייתי רואה שעושין כן שנותנין אפר מקלה ע"ג התיבה היה גופי מזדעזע איך נתבזה כלי הקדש בעונינו:
<b>הוון שבקון וכו'.</b> היו נכנסין לבתיהן ומניחין הארון כל העם ברחוב עד תפילת מנחה:
<b>לא היו מתחלפין עליה כל היום.</b> כלומר שיהא זה משמר וילך לו ויבא אחר וישמר אלא אדם אחד צריך לשמר כל היום כולו כ"ש שלא ילכו כולם ויניחו אותו בלא שומרים:


'''{{עוגן1|מה}} אם סוכה קלה.''' שאינה אלא מצות עשה:
Segment 4


'''{{עוגן1|את}} אמר אסור.''' לא התירו צורת הפתח אלא מרוח אחת בעינן שתי מחיצות שלימות:
<b>חד אמר.</b> לכך נותנין אפר:
<b>וחורנה.</b> ואידך:
<b>ה"ג כדי להזכיר זכותו של יצחק רואין אפרו של יצחק כאילו צבור ע"ג המזבח ובלבד אפר.</b> וה"פ איכא בינייהו למ"ד זכותו של אברהם אפי' בעפר נמי סגי ולמ"ד להזכיר זכותו של יצחק בעינן דוקא אפר שהרי הוא ראוי לישרף ע"ג המזבח באפר:
<b>ר"י בר פזי.</b> כשהיה יוצא לתענית היה אומר לפני הציבור אחינו כל מי שלא יגיע השמש אצלו ליתן אפר מקלה בראשו יקח עפר ויתן בעצמו בראשו:


'''{{עוגן1|שבת}} החמורה.''' דענוש כרת לא כ"ש שלימות:
Segment 5


'''{{עוגן1|ופריך}} מאן תנא וכו'.''' מכדי מאן תנא דמתיר פיאה בכלאים ריב"ן ואיהו דאמר לעיל בברייתא דפיאה אף לשבת מהני ואמאי קאמרת דלענין שבת אינו מתיר ולכלאים מתיר:
<b>כדי לפרסמו.</b> בבזיון טפי שאינו דומה המבזה עצמו למתבזה מאחרים:


'''{{עוגן1|א"ל}} אדהי תנא.''' וה"פ לאו ריב"ן הוא אלא הך תנא דברייתא דלעיל כפרוץ מרובה על העומד דמחמיר בשבת מבכלאים:
Segment 6


'''{{עוגן1|מג'}} ועד ד'.''' ולא ד' בכלל:
<b>זה ארון.</b> שהוא נסתר בחדרו כחתן:
<b>זה תורה.</b> שנמשלה לכלה:
<b>זה הנשיא.</b> כי הוא מכהן פאר כחתן ויושב בביתו:
<b>זה אב ב"ד.</b> כי ד"ת שהוא מורה נמשלו לכלה:
<b>פוק עימן וכו'.</b> צא עמנו וצערך שאתה מצטער על הציבור יעבור שע"י יציאת הנשיא התענית מקובל:
<b>לית אינון תענין.</b> אינן תעניתים גמורים כיון שאין הנשיא עמנו:


'''{{עוגן1|אם}} עומד רבה על הפרוץ.''' ל"ד העומד רבה אלא אפי' בשוין שהעומד כפרוץ נמי מותר:
Segment 7


ואם הפרוץ רבה על העומד אסור לזרוע אף כנגד העומד:
<b>ה"ג כתוב אחד אומר את פני הפרוכת וכתוב אחד אומר את פני פרכת הקדש.</b> וה"פ בפר העלם דבר כתיב את פני הפרכת ולא כתיב הקדש וגבי פר כהן משיח כתיב הקדש וקשיא ליה לכתוב בשניהן בשוה:
<b>איתפלגון.</b> פליגי בה ר"א ורבנן:
<b>חטא הנשיא.</b> כלו' אע"פ שחטא הנשיא אפ"ה הגדולה והקדושה במקומה עומדת לפיכך כתיב גבי פרו הקדש:
<b>אין הגדולה במקומה.</b> שהקב"ה מסלק קדושתו אין שם שום גדולה לא לציבור ולא לנשיא:
<b>וחורנא.</b> ואידך:
<b>הלמד והמלמד.</b> הנשיא והעם:
<b>לפיכך יצאו לחוץ.</b> ויתבזו ואפילו חטא אחד מהן אין הגדולה במקומה:
<b>על שם והוציא את הפר וגו'.</b> דכתיב בתרווייהו כך יצאו שניהם ויתבזו ברבים וקרא ל"ק אהדדי כחזקיה:
<b>כל מקום שיש משיח.</b> כהן משוח בשמן המשחה והיינו במקדש הראשון עד ימות יאשיהו:
<b>יש ארון.</b> לכך כתיב פרכת הקדש לומר כל זמן שיהיה כהן משוח בשמן המשחה יהיה הפרכת לפני הקדש שהוא הארון אבל אם אין משוח אין ארון דיאשיהו גנז צלוחית של שמן המשחה וגנז גם הארון ולכך לא כתיב בפר העלם דבר הקדש ללמד שיש זמן שהפרכת אינו לפני הקדש:
<b>ואתיא.</b> הא דחזקי' כי האי דאמר ר"ש בר' ינאי:
<b>אש.</b> שלמעלה שהיה רבוץ כארי ע"ג המזבח במקדש ראשון ורוח הקדש לא היה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך:
<b>וארצה בו ואכבד.</b> כתיב בנבואת חגי בבית שני:


'''{{עוגן1|ועד}} עשר.''' ועשר בכלל אבל יותר מעשר כגון עומד י"ב או ט"ו לא מצי למיתני שיעור פרצותו כמלואו דאפילו בציר ממלואו כגון דאיכא פירצ' ביתר מעשר מיתסר כולו כדקתני סיפא:
Segment 8


'''{{עוגן1|לית}} כאן מג' ועד ד'.''' סמי מכאן מג' ועד ד' דאפילו העומד מרובה על הפרוץ נמי אסור:
<b>דלמא וכו'.</b> מעשה בר' בא בר זבדי וכו' יצאו לתענית:
<b>ואפשר כן.</b> בתמיה וכי אפשר לעשות כן שישים אדם לבו בידו:
<b>נשוי ליבינן וכו'.</b> נשים לבינו לעיין במה שבכף ידינו מן הגזל והחמס:
<b>נתענו אין כתיב אלא נכנעו.</b> אלמא אין התענית גורם אלא הכנעת הלב:
<b>נתקושש גרמין.</b> נקשט עצמינו קודם שנקשט אחרים:
<b>בגין דאית וכו'.</b> באשר שיש כאן בני אדם שאמרו עלי לשון הרע לפני רבי יוחנן לכן אני מקשט את עצמי שאני נקי בדבר זה:
<b>אלא כל עמא לדינא.</b> יבואו לפני כל העם לדין:
<b>אמרין וכו'.</b> אמרו שהיו שם בשעת הדרשה ר"ח וכו' וקמו ואזלו להם לפי שפגע בכבודם שהיה לו להזמין לדין אותן אנשים לפניהם:


'''{{עוגן1|יש}} כאן פירצה ג'.''' דלא אמרינן גבה לבוד:
Segment 9


'''{{עוגן1|אין}} כאן מקום ד'.''' במקום א' שהוא מקום חשוב להתיר כנגדו:
<b>ג' דברים.</b> בהדי הדדי:


'''{{עוגן1|וקנה}} יש לו מקום ד'.''' בתמיה הא סתם קנים אינן רחבים טפח:
Segment 10


'''{{עוגן1|לא}} תתיביני.''' לא תשיב לי מקנים דמתני' איירי כשהקנים סמוכין זה לזה בפחות מג' וה"ל כסתום לגמרי משא"כ בפירצה שהיא יותר מג' במקום א' בעינן נמי שיהיה העומד מקום חשוב דליהוי כמחיצה:
<b>כל שעה בתעניתא.</b> בכל תענית דרש דבר זה שאין התענית גורם אלא התשובה:
<b>סוף שתא.</b> כריש שתא כדמפרש בסמוך:
<b>מן עפר וכו'.</b> משל הוא מעפר ואבן של הקיץ נעשה בסתיו טיט כך מתחלת השנה מכינים לסופה:
<b>נפח צפונה.</b> משמנשב רוח צפון והגשמים נעצרים:
<b>יצף לבניך.</b> תגלה בניך הקטנים לחוץ שאף הם יתפללו:
<b>כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה.</b> כגון דאתייליד אונסא ולא תקעו:
<b>סוף שמתריעין עליה בסופה.</b> שע"י צרות צריכין להתענות ולהריע:
<b>כל שאינה חסה על פירות תברתה.</b> להוציא מעשרותיו כראוי:
<b>סוף שהיא מאבדת פירותיה.</b> שהגשמים נעצרין:
<b>ורוב.</b> וע"פ רוב ע"י עיכוב המעשרות היין מחמיץ. ל"א ורוב הגשמים מחמיץ היין:
<b>אית הוה וכו'.</b> היו זקנים בציפורי כשהיתה רביעה ראשונה היו מריחין בעפר וידעו לומר כמה יהיו מימי השנה אם רב או מעט:


'''{{עוגן1|מ"מ}}.''' בין שהפירצות פחות מג' בין שהפירצות מג' ועד ד' לעולם אם העומד מרובה על הפרוץ שרי אפי' כנגד הפרוץ:
Segment 11


'''{{עוגן1|ראשי}} פסל.''' קנים מן הסכך שיוצאין חוץ לסוכה נידונין כסוכה:
<b>אלא יום ענות אדם נפשו.</b> לחוד:


'''{{עוגן1|ובלבד}} על פני כולה.''' שהקנים יוצאין על פני כל הסוכה בצד הפרוץ אבל אם יוצאין מן הצדדין או שלא ע"פ כולה פסול:
Segment 12


'''{{עוגן1|ואפילו}} כנגד הדופן.''' יוצאין נמי נידונין כסוכה כיון דמסוכה כשרה קאתיין:
<b>עלה שבר מלמטן.</b> שהבריות שוברים לבם האבן והזונה דרשו איד לשון שבר כמו שמח לאיד לא ינקה:
<b>כפו עורפן לתשובה.</b> וה"ק כמו שעורפין למטר ע"י תשובה כך יהיה לקחי עורפן או ללקחי והוא תורתי יהיו עורפין כך שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה:
<b>ר"ב עבד י"ג.</b> תעניות כמו ששנינו במתניתין ולא ירדו הגשמים ובסוף תעניתם בא הארבה והשחית את יתר הפליטה:
<b>עאל.</b> נכנס ודרש לפניהם אחינו ראו מה שאנחנו עושין אין זה כמו שהנביא מוכיח לישראל:
<b>ומבקשים טובה.</b> בתמיה:
<b>עבדוהו עביא.</b> עשו את הרעה מעשה עבות וכקליעה של חטאים:
<b>ומן וכו'.</b> ומאן מתיר להקליעה הלא טובם כחדק הטובים שבהם הוא כקוצים:
<b>ישרה דבהון.</b> האיש ישר שבהם הוא כברקונים:
<b>ה"ג מן גו דאינון בייבין ובכון.</b> מתוך שהן מיבבין ובוכין הם נענין:
<b>ובכון.</b> והיה גם הציבור בוכה מתוך תוכחתו של רבי ברכיה ונענו גם הם וירדו גשמים:


'''{{עוגן1|ואפילו}} שלא כנגד הדופן.''' כגון שיוצאין מן הצד מונחים שלא כנגד הדפנות נמי כשר אע"פ שאין להן אפי' מחיצה א':
Segment 13


'''{{עוגן1|ע"ד}} דר' יסא ניחא.''' כדפרישי' וגם יש להן מחיצה א':
<b>של רמיות.</b> שעשו רמיות בתשובתם כדי שירוחמו:
<b>סייחים.</b> חמורים וסוסים קטנים:
<b>והוו אילין וכו'.</b> והיו אלו העגלים צועקים מבפנים ואלו הפרות צועקים מבחוץ שיותר ממה רוצה לינק וכו':
<b>אמרין.</b> לשמים אם אין את מרחם לית אנן מרחמין על אלו:
<b>בערביא.</b> עושין כן ביום התענית:
<b>מהו בחזקה.</b> דמשמע בכח וניצוח:
<b>חציפא נצח לכשירא.</b> חציף מנצח לעניו וכשר כל שכן כלפי שמיא מהני:
<b>כ"ש לטובתו של עולם.</b> מי שהוא מבקש טובתו של עולם שיהא מנוצח מן הבריות בתשובתן:
<b>מה שהיה בכף ידיהם החזירו.</b> אבל מה שהיה מכוסה מן העיני' לא החזירו:


'''{{עוגן1|מה}} היקלתה.''' כמה מיקל בה להכשיר אפילו בכה"ג שאין לה שום מחיצה ועוד יש לפרש סוגיא זו בענין אחר ועיין בבבלי דף י"ט והנ"ל לפום פשטא דסוגייא כתבו:
Segment 14


'''{{עוגן1|ופריך}} כשחמתה מרובה מצילתה.''' הוא דפסולה הא מחצה למחצה כשרה ולקמן בפ"ב תנן ושצילתה מרובה מחמתה כשרה משמע הא מחצה למחצה פסולה וקשיין אהדדי:
<b>אין אתם קורעין בגדיכם.</b> כדרך האבל שחייב בקריעה:
<b>אלא על ה' אלקיכם.</b> תבטחו ואליו תשובו ואין אתם צריכין לכלום וא"ת מרוב המרד שמרדנו בו אי אפשר שישמע לנו לכך אמר כי רחום וגו':
<b>מאריך רוחו עם הצדיקים.</b> להראות להם פנים שוחקות וכן לרשעים מאריך מלהראות לו פנים זועפות:
<b>התחיל לגבות.</b> כשהאריך לו ולא שב בתשובה מאריך רוחיה וגובה אחת לאחת ולא הכל ביחד אולי ישוב מתוך צרה והיינו אריכת ב' כעסים:
<b>וותרן.</b> לעבור על כל פשעים:
<b>יתוותרון בני מעוי.</b> יותרו קשרי בני מעיו ויצאו בתחלואים:
<b>מאריך רוחיה.</b> כעסו אולי ישוב:
<b>וגביה דידיה.</b> כשאינו שב:
<b>רחיק רגיז.</b> שהרחיק הדברים הנצרכים להרוגז:
ה"ג לגיונות קשים:
<b>ה"ג עד דו פותח עד דו טריק.</b> וה"פ עד שהוא פותח אוצרו ועד שהוא נועל כל אוצר ואוצר האדם שב ורחמי ה' מתקרבים:
<b>יוצא לו ממדה למדה.</b> דאל"כ מהיכן יוצא הלא מלא כל הארץ כבודו:


'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני התם דאיירי שסיכך בדברים שדרכן לפשט ולהפרד זה מזה ואם לא יהיה מתחלה הצל מרובה יהיה אח"כ באמצע החג החמה מרובה ומתני' שסיכך בתבן והדומה לו שאין דרך להפרד וסגי בשוין:
Segment 15


'''{{עוגן1|באילן}} שדרכו לפסע.''' בדבר שדרכו להפרד א"נ באילנות שעליו דרכן להפרד:
<b>לעשות טובה.</b> אינו חוזר אע"פ שיחטאו אח"כ אבל אם אמר לעשות רעה חוזר אם יחזרו בתשובה לפניו:
תחילתדףכאן א/ב
<b>לא איש הוא ויכזב.</b> בתמיה וכי לא איש עשה דבריו של אל שחוזר בהן וזה אחת משבחותיו של המקום ב"ה:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ב"ש}} פוסלין.''' דבעי סוכה לשמה וזו סתם נעשית ואלו תוך ל' לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג סתם העושה סוכה לשם חג הוא לאו לשם חג הוא:


'''{{עוגן1|וב"ה}} מכשירין.''' דלא בעינן סוכה לשם חג:
Segment 16


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|צריך}} לחדש בה דבר.''' אפי' ב"ה דמכשירין סוברין דלמצוה מן המובחר צריך לחדש בה דבר:
<b>בן אדם אני.</b> צדיק וכשר:
<b>סופו לתהות בו.</b> סוף שיתחרט כשינסה אותו:
<b>שאני עולה לשמים.</b> כדור הפלגה שאמר נעלה ונבקיענה:
<b>ולא יקימנה.</b> בניינים שאני עושה לעלות עליו לא יהיה להן תקומה כמעשה דדור ההפלגה:


'''{{עוגן1|מ"ד}}.''' דבכל שהוא סגי לחדש סובר דצריך לחדש ע"פ כל אורך או רוחב הסוכה:
Segment 17


אף במצה הישנה נמי פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש פסולה ולב"ה כשרה:
<b>אין תענית עכשיו.</b> לפי שאין הנשיא עמנו כדאמר לעיל ישריש פרקין:


'''{{עוגן1|ד"ה}} היא.''' דבמצה הישנה פסולה שאם לא עשאה לשם חג:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|דבר}} ברור שלא דקדק.''' בעשייתה ובשמירתה כהלכה ויש לחוש לחימוץ:


'''{{עוגן1|סוכת}} הרועים.''' שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ומשמרים צאנם:


'''{{עוגן1|עשויים}} כהלכתה כשרה.''' אבל מן הסתם אין סומכין על הכותים שאומרים שהיא כהלכתה דקסבר כותים גירי אריות הם א"נ חשודים אלפני עור א"נ לאחר התקנה:
Segment 1


'''{{עוגן1|א"צ}} לברך עליה עוד מעתה.''' דכחד יומא נינהו וסגי בברכה של יום הראשון:
מתני' <b>ורגיל.</b> כולא מתניתין מפורשת בגמרא:


'''{{עוגן1|וזמן}}.''' גם זמן צריך לברך בשעת עשייה:
Segment 2


'''{{עוגן1|מכיון}} שחשיכה וכו'.''' מבעיא ליה אם בירך זמן בשעת עשייה אם צריך לחזור ולברך זמן מבערב בליל ט"ו כשנכנס לסוכה או לא:
גמ' <b>ושפל ברך.</b> עניו:
<b>ה"ג ונוח לתשחורת.</b> לעבודת המלך מלכו של עולם כ"פ הערוך ל"א לאדם בחור ששערותיו שחורות:
<b>ויש לו בית ושדה.</b> שמכוין לבו בתפלתו על הגשמי':
<b>ופריך תנינן וביתו ריקן.</b> ואת אמרת שיהיה לו בית ושדה א"כ אין זה ביתו ריקן ולא משני מידי אלא תרי תנאי נינהו:
<b>אם אין להן.</b> מי שיש בו כל המדות הללו:


'''{{עוגן1|עביד}} לה שמוע'.''' כלו' אמר הלכה זו משמיה דאחרים כדמסיק:
Segment 3
תחילתדףכאן א/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כאלו}} עשאה בתוך הבית.''' ופסולה:


'''{{עוגן1|והתחתונה}} פסולה.''' דכתיב בסכת תשבו חסר לומר דתרי סוכות והיינו סוכה שתחת סוכה פסולה:
ולמה י"ח ברכות מתפללין בכל יום דאע"ג דתפלה מן התורה נוסח התפלה חכמים תקנוהו וטעמא בעי:
<b>למה רגשו.</b> אינו מן המניין דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא נינהו:
<b>צריך תענית.</b> והיינו יענך ה' ביום צרה א"נ יענך לשון תענית:
<b>רמז לת"ח.</b> שצריך אדם לילך אצל ת"ח שיבקש עליו בעת צרתו לכך כתיב יענך ה' ביום צרה שהיה דוד מתפלל על אחרים:


'''{{עוגן1|אם}} אין דיורין.''' בגמ' מפרש לה:
Segment 4


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} התחתון חמתה מרובה מצילתה וכו' צילתן מרובה מחמתן.''' התחתונה כשרה:
<b>צריך לשוח בכולן.</b> עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה:
<b>חליות.</b> קשרים:


'''{{עוגן1|כמה}} יהא.''' בין התחתונ' לעליונה דנצרף סכך העליון להתתתון לעשותה צילתה מרובה מחמתה:
Segment 5


ל"א כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התתתונה פסולה והא דקאמר ויצטרפו הייכו שתפסול העליונה את התחתונה:
<b>אם יאמר לך אדם י"ז.</b> ברכות הן שקבעו ובמזמור שמונה עשרה אזכרות הן:
<b>ה"ג של טועין כבר קבעו קודם יבנה.</b> וה"פ אנשי כנסת הגדולה כבר קבעו ברכת הטועין אלא ששכחו וחזרו ויסדוהו ביבנה נמצא שי"ח קבעו סמיד:
<b>והא כתיב אל הכבוד הרעים.</b> וא"כ היה להן לקבוע י"ט ברכות:
<b>במכניע זדים.</b> היא ברכת טועין וכן נוסח תפלתינו:
<b>של דוד.</b> ברכת צמח דוד כולל בברכת בונה ירושלים ואנן מחלקינן את צמח דוד מבונה ירושלים הרי י"ט:
<b>אית לך מספקה.</b> יש לך די סיפוקך לכל השמות שבמזמור:


'''{{עוגן1|עשרה}} מצטרפין.''' דכל שיש ביניהן חלל עשרה מיחשב כסוכה תחת סוכה:
Segment 6


'''{{עוגן1|וחורנא}}.''' ואידך:
<b>כנגד י"ח פעמים שאבות וכו'.</b> שתפלות כנגד אבות תקנום:
<b>לית הוא מינון.</b> לפי שלא נאמר אלא בחלום וגם שם לא נזכר אלא אברהם ויצחק:


'''{{עוגן1|משום}} אוהל.''' כלומר למה אתה אומר דבד' סגי משום דכ"ש מיחשב כאוהל בפני עצמו א"כ אפילו בטפח חלל סגי דהא לענין טומאה אוהל טפח בוקעת ועולה:
Segment 7


'''{{עוגן1|מה}} דיורין ממש.''' קאר"י ואע"פ שראויי' לדירה התחתונה כשרה או דילמא אפי' העליונה ראויה לדירה התחתונה פסולה:
<b>כנגד י"ח ציווין וכו'.</b> שתפלות כנגד תמידין תקנום:


'''{{עוגן1|ופשיט}} מן מה דתני חד סבא.''' לפני ר' זעירא במתני' רי"א אם אין דיורין בעליונה אפי' התחתונה כשרה:
Segment 8


'''{{עוגן1|לית}} בר נש וכו'.''' ואין אדם אומר אפי' אא"כ שהוא מודה לראשון א"כ ע"כ לומר דמודה דגם העליונה כשרה ואם אינה ראויה לדירה קאמר איך מכשיר ר"י:


'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דאם אין בה דיורין עכשיו אפ"ה מכשיר ר"י התחתונה:
תחילתדףכאן א/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מפני}} החמה.''' להגין על האדם מפני החמה:


'''{{עוגן1|נשר}}.''' שלא יהו עלין וקסמין יורדים על השלחן וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסולה לסכך כדלקמן:
Segment 9


'''{{עוגן1|או}} שפרס ע"ג קינוף.''' כלו' או אפילו שלא פירסו מפני הנשר אלא לנוי ע"ג מטתו:
<b>מניין.</b> כלומר כנגד מי תקנום:
<b>כנגד ז' קולות.</b> שרומזים על ז' ימי השבוע:
<b>ה' ידין.</b> ור"ה יום הדין:


'''{{עוגן1|ע"ג}} הקינוף.''' שהן ד' קונדיסים לד' רגלי המטה שהן גבוהים ומניחין כלונסאות מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין והרחיקום מן הסוכה דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחה התם:
Segment 10


'''{{עוגן1|פסולה}}.''' משום דאינו יושב בסוכה שהאהל מפסיק ביניהם:
<b>שכתוב בפ' שלמה.</b> כדי שיענה וכן אנו מבקשים שיענה ה' אותנו בגשמים:


אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה א' למראשותיה וא' לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אוהל:
Segment 11


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|קיטיות}}.''' יריעות מצויירין וסתמן לנוי עשויין:
<b>מעין המאורע.</b> תפילת תענית:
<b>בין גואל לרופא.</b> דכיון דת"צ הוא אף היחיד אומרה דיחידים בת"צ כציבור נינהו:
ה"ג ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בשם בית ר' ינאי אומר בשומע תפילה ר' יונה בשם רב אפילו יחיד שגזר וכו'. וה"פ ר' ינאי פליג אר"ז וסובר דיחיד אפי' בתענית ציבור אינו מזכירו אלא בשומע תפילה ור' יונה ס"ל דאפילו בתענית יחיד קובע ברכה לעצמו:
<b>בלילי שבת וביומו.</b> כשם שאין חילוק בתפילת לילי שבת ליומו כך בתענית אין חלוק הלילה מיום וערבית שחרית ומנחה אומר עננו:
<b>ואנא דלא בדקית וכו'.</b> כלומר הייתי מסופק הלכה כמאן אי כר' ירמיה שאומרו בין גואל לרופא אי כרבי ינאי שאומרו בשומע תפילה:
<b>סלקית לסידרא.</b> נכנסתי לבית המדרש מקום שמסדרים שם הלכות:
<b>אפי' יחיד וכו' צריך להזכיר מעין המאורע.</b> כמו הציבור ומדקאמר אפילו יחיד משמע שאף הוא קובע ברכה לעצמו כמו הציבור:
<b>ובמוצאי שבת.</b> נמי אינו מתפלל אלא שמונה עשרה ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר ברכה רביעית לעצמה וה"ל י"ט:
<b>ובמוצאי יום הכיפורים.</b> לאפוקי מהא דתניא ובמוצאי יום הכיפורי' מתפלל מעין י"ח מפני טורח התענית קמשמע לן כר"ח ב"ג דמתפלל שמונה עשרה:
<b>ובמוצאי תענית ציבור.</b> דסלקא דעתך אמינא כיון דאז עיקר כובד התענית יוסיפו בתחנונים קמ"ל דלא שמע מינהי שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בתעניתו דהא אפי' בתענית ציבור אינו אומר כל שכן בתענית יחיד ועוד דא"כ הל"ל סתם ובמוצאי תענית דהא בתענית יחיד נמי שייך הך דינא:
<b>הווי איתותבת וכו'.</b> הרי דאיתותב אף הא דאמר רבי ירמיה דיחיד בתענית ציבור אומרה בין גואל לרופא דאם כן היה להן לאומרה אף במוצאי תענית ציבור כי היכא דאומרים ביום דהא לציבור דמיין:


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' לא אמרן אלא מן הצד בדפנות דמותר לעשות מחיצו' בדבר המקבל טומאה:
Segment 12


'''{{עוגן1|הא}} מלמעלן.''' אפי' לנאותה שם סכך עליו ופסולה:


'''{{עוגן1|לא}} אמרו אלא מפני הנשר.''' דשוויי' סכך להגין הלכך מיפסל משום מקבל טומא':


'''{{עוגן1|הא}} שלא מפני הנשר.''' אלא לנאותה אין שם סכך עליה וכשרה ופליג אדר' חנניא:
Segment 13


'''{{עוגן1|שכן}} הוא עושה חלל באצילי ידיו.''' כלו' כשם שאם יגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא ישן תחת הסדין ונעשה הסדין עליו כאהל שאין בכך כלום כך אם פירס ע"ג נקליטי כשרה:
<b>ואדיין את לזו.</b> ועדיין אתה צריך לשאול דין זה:
תחילתדףכאן א/ה
<b>לבא.</b> להבא:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הדלה}} עליה.''' הגביה על גבה:
<b>אומרו בעבודה.</b> ברצה שאף היא תפלה על העתיד שתחזור למקומה:


'''{{עוגן1|קיסס}}.''' אידר"א בלע"ז והיא נדלה כגפן וכדלעת:
Segment 14


'''{{עוגן1|פסולה}}.''' לפי שאין מסככין במחובר:
<b>ה"ג איזו היא מעין י"ח.</b> אמתני' דפרק תפלת השחר קאי ואגב גררא מייתי לה הכא:
<b>סוף כל ברכה וברכה.</b> אומר בקוצר ומברך על כל אחת:
<b>ראש כל ברכה.</b> דהיינו שבע מעין י"ח ואומר ג' ראשונות וג' אחרונות ובברכה אמצעית כולל האמצעית כולן וחותם שומע תפילה:
<b>א"ל הביננו.</b> היינו חונן הדעת וכן מכולם ראש ברכה:
<b>והתועים.</b> העוברים על דבריך עליך לשפוט אותם כנגד צדקה ומשפט. ל"א והתועים במשפט עליך להשיבם ללמדם לשפוט כדבריך:


'''{{עוגן1|הרבה}} מהן.'''ומבטלין ברוב:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|או}} שקצצן.''' אף לאחר שסכך בהן כשרה ולא אמרינן תחלת עשייתה בפסול ופסולה:


'''{{עוגן1|זה}} הכלל.''' בגמ' יליף לה:


'''{{עוגן1|אין}} גידולו מן הארץ.''' כגון עורות בהמה ואפי' לא מקבלין טומאה כגון שמחוסרין מלאכה:
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|והוא}} שידלה אותן לכך.''' הא דתנן או שקצצן כשרה דוקא אם הדלה אותן מתחלה לקצצן לשם סוכה הא לאו הכי פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפסול:
מתני' <b>זכרונות ושופרו'.</b> כל הפסוקים שאומרים בראש השנה:
<b>ואומר חותמיהן.</b> אחר זכרונות חתימת זכרונות ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל:


'''{{עוגן1|וצריך}} לנענע.''' קס"ד לעולם הוה ליה כמן העשוי בפסול אלא א"כ שנענע אותן לאחר הקציצה דהוה ליה כעשוי' לאחר כשרותן:
Segment 2


'''{{עוגן1|תרתיהון}} לקולא.''' כלו' לא תטעה לומר דר"ז לחומרא ובעי גם נענוע אלא בא לומר דאף בנענוע סגי אע"ג דלא הדלה אותן לכך:
גמ' <b>כל הברכה אחר חיתומיהן.</b> עיקר ברכה היא החתימה ומה שמבקש או מתפלל או ברכת הודאה צריך שיהא מוזכר בחתימה:
<b>ואין אומר אחר ברכה פסוק.</b> דא"כ היה הברכה על שם הפסוק או יסברו שהפסוק הוא ענין בפני עצמו ואין הברכה ניכרת:
<b>מכיון.</b> דהוא תני כבר בברייתא כל הברכות אחר חיתומיהן ממילא ידעינן שלא יאמר פסוק אחר הברכה דאם כן אין החתימה ניכרת:
<b>הכי גרסינן חכים הוא הדין טלייא.</b> כ"ה בברכות פ"ק וה"פ חכם הוא האי ינוקא דודאי לפי שיטתו יפה הקשה אבל אינו כן:
<b>דהוא סבור.</b> סתמא דש"ס קאמר דר' יוסה סבור דאחר חיתומיהן והיינו שצריך שתהא החתימה בלי טעות ואפי' הפתיחה בטעות יצא כגון שהיה עומד בשחרית ופתח בשל ערבית וחתם בשל שחרית יצא:
<b>מעין חותמותיהן.</b> צריך לומר סמוך לחתימה מעין החתימה והיינו דתני אחר חותמותיהן ופליג אסתמא דש"ס:
<b>אין בו משום ברכה פסוק.</b> איירי שאומר החתימה בשלמות ובהפסק ביניהם אומרים פסוק זה והרבה פירושים נאמרו בסוגיא זו וזהו הנ"ל לפום פשטא דסוגיין:


'''{{עוגן1|בשלביות}} פסולה.''' והן צינורות שמקלחין מים ואינן מקבלין טומאה כ"ה בערוך וי"מ חיצים ונקראים כן מפני שהן עשויין כשליבת הסולם והראשון נ"ל בזכרים. בחיצים זכרים כעין שלנו שתוחבים אותן בבית קיבול של חץ:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|כשרה}}.''' אע"ג דכלים נינהו פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. נקבות. שיש נקב בראשו והחץ עשוי כמרצע ונכנס לתוך הנקב ה"ל מקבלין שבכלי עץ וראויין לקבל טומאה ופסולה:


'''{{עוגן1|באניצי}} פשתן פסולה.''' שכן ראוי' ליטמא בנגעים ואניצי היינו לאחר שתקנו במסרק:


'''{{עוגן1|בהוצני}} פשתן.''' והיינו כשהוא בהוצין כמו שגדל ולא נשרם במי משרה ולא נופץ במכתשת:
Segment 1


בחבלים של סיב של דקל שאינן מקבלין טומאה:
מתני' <b>על הראשונה.</b> בגואל ישראל הוא מתחיל להאריך ואע"פ שאינה ממנין השש קורא אותה ראשונה לפי שבה מתחיל להוסיף ולהאריך:


'''{{עוגן1|בחבלים}} של פשתן.''' לפי שאין צורתו עומדת ה"ל ככלים:
Segment 2


'''{{עוגן1|מפסולת}} שבגורן.''' הן קשין ושביקב הן זמורות ואשכולות ריקנים. ואיד יעלה מן הארץ. ש"מ עננים גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים ילפי' שהרי זכר לענני כבוד היא כדכתי' כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן ארי במטלת ענני' ודריש הכי מה עננים גדולי קרקע ואינן מקבלין טומאה אף סוכה כן:
גמ' <b>ופריך ולא יצחק נגאל.</b> לפי שאומרים סמוך לחתימתה מי שענה אברהם בהר המוריה והיינו על הצלתו של יצחק א"כ היה ראוי לחתום בה גואל יצחק ולא גואל ישראל:
<b>ומשני מכיון שנגאל יצחק כאילו נגאלו כל ישראל.</b> והוה שפיר סמוך לחתימה מעין החתימה:
<b>ועשיתי רצונך.</b> כי אמרתי נסתרה דרכי ה' וגבהו מחשבותיו ממחשבותינו:
<b>סניגוריא.</b> מליץ טוב. ה"ג אלקים יראה לו השה לעולה מדקאמר לו משמע דה"ק אלקים שהוא מדת הדין יראה השה דהיינו עקידת יצחק בשעת הדין ויתמלא רחמים על זרעו:
<b>מהו אחר.</b> הא לא היה שם שום איל ולמה קורא לזה אחר:


'''{{עוגן1|ר"י}}.''' הוא אמר עננים מלמעלה היו מן השמים וליכא למילף מינייהו דבעינן גידולי ארץ הלכך צריך למילף מאספך:
Segment 3


'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן.''' הוא מדמה המטר הניתן מן השמים לארץ כאדם המשלח לחבירו יין שמשלח לו קנקן עם היין שבתוכו ה"נ השמים הן נותנין המטר עם העננים:
<b>וניתור ויוצא וכו'.</b> דהל"ל אחוז בקרניו מדכתיב נאחז בסבך בקרניו דריש שהיה ניתור ויוצא:
<b>בחורש.</b> ביער:


'''{{עוגן1|רשב"ל}}.''' הוא מדמי ליה כהאי דאמר לחבריה שלח לי קופתך וקח לך חיטין משלי כך אמר הקב"ה לארץ הביא עננים וקבל המטר:
Halakhah 5
תחילתדףכאן א/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|וחבילי}} זרדין.''' מין קנים ובעודן לחים בהמה אוכלתן וכשיבשו עומדים להיסק:


'''{{עוגן1|אין}} מסככין בהן.''' כשהן קשורין ובגמ' מפ' טעמא:


'''{{עוגן1|וכולן}}.''' הפסולין ששנינו בסכך:


'''{{עוגן1|כשרין}} לדפנות.''' בגמ' מפ':
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מפני}} שהיא נראית כאוצר.''' לכך חבילין פסולין שלפעמים אדם בא מן השדה כל ימות החמה וחבילתו על כתפו ומניתה על סוכתו של כל ימות השנה לייבשן ולא לסכך וכשמגיע החג נמלך עליהם לסכך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול וזה כשסכך שלא לשם סכך אפי' לצל אלא לייבש אין שם סוכה חל עליו וגזרו רבנן שלא לסכך בחבילין אפילו הוא מטילן על הסוכה לשם החג גזרה משום חבילין דכל השנה דמדאורייתא פסולין והיינו שנראת כאוצר לכל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות חורף קרי אוצר:
מתני' <b>זוכר הנשכחות.</b> לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם ולפיכך חותם בזכרונות:


'''{{עוגן1|אין}} חבילה פחותה מכ"ה.''' קנים:
Segment 2


'''{{עוגן1|קצר}} לסכך.''' אין הקשין מביאין טומאה על האוכל דלא ניחא ליה בחיבורין דאוכל בסכך:
גמ' <b>ד' כיתות.</b> מיתורא דקרא קדריש:
<b>א' אומרת נפול לים.</b> הן הצדיקים גמורים כי אמרו אין מעצור לה' להושיע בים או ביבשה:
<b>נחזור למצרים.</b> הן הרשעים גמורים:
<b>נעשה עמהן מלחמה.</b> בינונים ואמרו שצריכין התעוררת מלמטה בפועל כי אינן ראויין לנס גדול:
<b>נצווח כנגדן.</b> גם אלו בינונים אלא שאמרו שדי בתפלה והוה התעוררות במחשבה ובדיבור:


'''{{עוגן1|בא}} במחשבה.''' זו שחישב עליהן לאכילה יורדין לידי טומאה:
Halakhah 6


'''{{עוגן1|על}} האוכל ועל היד.''' כדי בית יד הסמוך לאוכל צריך ביטול שגם הוא מקבל טומאה אבל קצר לסכך מודו אחרים דאין לו ידות:


'''{{עוגן1|רב}} כהדא דאחרים.''' כלו' אף רב יכול לסבור כאחרים ודקשיא הא רב סבר דבמחשבה ירדו הידות לידי טומאה ואחרים סברי דבמחשבה לא סלקי הידות מידי טומאה:


'''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' הכא במאי עסקינין שקצר מתחלה לסכך ואמר להחזירם לגורן לאחר הסיכוך דה"ל כמחשב לאכילה ולסכך יש להן מחשבה:
Segment 1


'''{{עוגן1|צריכין}} הכשר פעם שנייה.''' לאחר שהחזירם לגורן כיון דבשעת הכשר לאו בני קבולי טומאה הוו וה"ל כאילו הוכשרו במחובר או דלמא כיון שהיה בדעתו להחזירן לגורן מהאי שעתא מהני להו הכשר:
מתני' <b>שומע תרועה.</b> לפי שנענה בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדין בגלגל:


'''{{עוגן1|ה"ג}} וסכו' על הארון את הפרוכת.''' מכאן שהדופן קרוי סכך. בא לומר מנ"ל דכשרות לדפנות הא מסוכות תעשה לך ילפינן דאין מסככין בדבר המקבל טומאה וכיון שגם דפנות קרויים סוכה אם כן למה יכשרו הם להיות מדבר המקבל טומאה וקאמר הא דדפנות קרויי' סוכה מהיכא קילפית לה מדכתיב וסכות על הארון את הפרכת ופרכת מחיצה היא וקריי' סככה:
Segment 2


'''{{עוגן1|מיכן}} שעושין דפנות בדבר המקבל טומאה.''' שהרי פרכת דבר המקבל טומאה הוא ודיו לבא מן הדין דהיינו דפנות להיות כנדון שהוא הפרכת:
גמ' <b>שיתף הקב"ה שמו הגדול בישראל.</b> שהיה לו לקרותו ישורון או ישר אלקים על שם ששרה עם המלאך אלא קראו אל שהוא שם הקב"ה ולא שם המלאך כדי לשתף שמו בו:
תחילתדףכאן א/ז
<b>פלמנטרין קטנה.</b> חדר קטן:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מסככין}} בנסרי'.''' בגמרא מפרש פלוגתייהו:
<b>אבודה היא.</b> ואין מי שישגיח בה להגביהה ולהחזירה:
<b>מה טעמא.</b> מנ"ל דעל השם קאי אל ולא על המלאך:
<b>קום לך.</b> חסר כתיב וקרינן קם לך להצל' מה שאמרת ומה תעשה לשמך הגדול:


'''{{עוגן1|נתן}} עליה נסר וכו'.''' בגמ' מפרש לה:
Segment 3


'''{{עוגן1|כשרה}} ובלבד שלא יישן תחתיו.''' וכגון דיהבינן אצל הדופן דסשך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בארבע אמות דאמרי' דופן עקומה:
<b>ובלבד יחיד על הציבור.</b> הוא דאסור ליפול אא"כ הוא בטוח כיהושע שמא לא יענה ויתחלל שם שמים ויאמרו שאין תוכו כברו:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בשיש}} בהן רוחב ארבעה.''' שרוב תקרת הבית עשויות מהן נחלקו דר"מ אית ליה גזרת תקרה אי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת הבית אף היא בנסרים מקורה וההיא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה אבל בנסרי' שאין בהן ד' שאין רוב תקרות עשויות מהן ד"ה כשרה דלא דמי לקורות הבית דלגזור בהו:
Halakhah 7


'''{{עוגן1|במשופין}} וכו'.''' לאו משום גזרת תקרה איפלוגי אלא בנסרי' שאין בהן ד' אבל משופין הן וחלקים וראויין לתשמיש ומשום גזרת כלים נגעו בה לפסול אליבא דר"מ אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלים טומאה גזר בהו ר"מ אטו כלים המקבלי' טומאה:


'''{{עוגן1|והא}} ר"י וכו'.''' כלומר גופא א"ר ירמיה וכו':


'''{{עוגן1|הא}} אם במשופין לכלים.''' בפחות מד' ד"ה מותר ורב ור"י פליגי:
Segment 1


'''{{עוגן1|מן}} מה וכו'.''' מהא דאר"י משמיה דרב סיככה בשלביות פסולה ושלביות אין בהן ד' ואפ"ה פסולים משום דמשופין:
מתני' <b>מי שענה שמואל במצפה.</b> הוא מעין אל ה' בצרתה לי וחותם בשומע צעקה דכתיב ויצעק שמואל אל ה':


'''{{עוגן1|ואמרין}}.''' הבני ישיבה דכר"מ הור' ולר"י מותר:
Segment 2


'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דלרב בתרווייהו פליגי בנסרי' שאינן משופי' ויש בהן ד' ובמשופין ואין בהם ד':
גמ' <b>וכי מים שפכו.</b> אוישאבו מים ל"ק לי' די"ל דקאי אתורה או אנבואה. שנקראים מים אבל אשפיכה קשיא:
<b>ששפכו את לבם כמים.</b> הנשפכים ארצה:
<b>לבש שמואל חלוקן של כל ישראל.</b> כלומר שטען בעד כולן מדכתיב ויאמרו שם חטאנו לה' ושם מיותר ודריש כאילו כתיב ויאמר שמואל חטאנו לה':
<b>ואלו אמרו חטאנו.</b> על כן לא תבוא במשפט עמהם:


'''{{עוגן1|ה"ג}} הא רבי יוסה ר' יוסי בשם רבי יוחנן וכולי.''' וה"פ גופה א"ר יוסה וכן א"ר יוסי משמיה דר' יוחנן:
Halakhah 8


'''{{עוגן1|הא}} בשיש בהם רוחב ד' ד"ה אסור.''' אפילו לר"י ופליג אדרב דאמר דבתרווייהו פליגי:


'''{{עוגן1|מן}} מה וכו'.''' מהא דהורי רבי יוסי בבית וועד הגדול:


'''{{עוגן1|מלתרה}}.''' היא קורה גדולה ויש בה ד':
Segment 1


'''{{עוגן1|ואמרין}} כר"י הורה.''' ש"מ דביש בהן ארבע נמי פליגי:
מתני' <b>מי שענה את אליהו בהר הכרמל.</b> מעין אשא עיני אל ההרים וחותם בשומע תפילה דכתיב באליהו ענני ה'. ענני דהיינו תפלה:


'''{{עוגן1|היא}} הדא היא הדא.''' כלומר דשניהן שוין ובתרווייהו פליגי:
Segment 2


'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' הא דפליגי ר"י ור"מ דוקא בשהנסר של ד' טפחים מונח לאורך הסוכה נמצא שאין כאן מקום שיש לו שלשה מחיצות אבל כשמונח ברוחב הסוכה של צד האמצעי יש שלשה מחיצות אף ר' מאיר מכשיר וסיפא דנתן עליה נסר וכו' אף כר"מ אתיא ובמונח לרוחב הסוכה:
גמ' <b>ופריך ואליהו.</b> איך הקריב בשעת איסור הבמות שהרי בזמן הבית היה והבמות אסורות:
<b>ובדיבורך עשיתי.</b> ע"פ הדיבור עשה שסמך אהא דכתיב גוי וקהל גוים יצאו ממך שעתידים בניך לעשות כמעשה גוים והתפלל אליהו שאם הוא טועה בדבר זה דלא כיון הכתוב על מעשה זה שעושה הוא עכשיו שיכפר לו השם ובי"מ נדחק בזה:


'''{{עוגן1|בין}} לאורך בין לרוחב כשר.''' לכ"ע וכדמסיק דבמונח מן הצד איירי כדברי מי שהוא פוסל כאן וכו'. וסיפא כר' יהודה ודלא כר"מ:
Halakhah 9


'''{{עוגן1|מה}} רבי יוחנן ורשב"ל וכו'.''' כלומר מאי טעמייהו דמכשרי:


'''{{עוגן1|ושאינה}} מחזקת כדי ראשו ורובו גרסי'.''' ול"ג אלא וכ"ה בבבלי וה"פ שאין בה אלא ד' טפחים:


'''{{עוגן1|והביא}} נסר.''' שיש בו ארבע טפחים ויצרף ממנו שלשה טפחים הרי יש בו ז' טפחים כדי הכשר סוכה:
Segment 1


'''{{עוגן1|אלא}} כן אנן קיימין.''' אלא הכא במאי עסקי' לאורך פליגי ר"מ ור"י ואפילו לשמואל ניחא אבל לרב המנונא קשיא:
מתני' <b>מי שענה את יונה וכו'.</b> מעין ממעמקים קראתיך ה' וחותם העונה בעת צרה שכן כתי' קראתיך מצרה לי:


'''{{עוגן1|ואפשר}} שלא יישן תחתיו.''' סתמא דש"ס קאמר דאע"ג שאין בו אלא ד' טפחים סכך כשר ותחת הנסר אסור לישן אפ"ה אפשר לו לישן תחת הסכך כשר דסובר דתלתא גברי בתרי אמתא יתיב ויכול לישן בד' טפחים:
Segment 2
תחילתדףכאן א/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תקרה}}.''' גג העשוי מקורות או נסרים:


'''{{עוגן1|שאין}} עליה מעזיבה.''' דביש עליה לא מהכי פקפוק דסכך פסול הוא דלאו גידולי קרקע הן:
גמ' <b>ופריך לא צורכה וכו'.</b> לא היה לסדר אלא תחלה דוד ושלמה שהיו זמן רב קודם אליהו ויונה:
<b>אלא.</b> לפי שדוד ושלמה התפללו על הארץ וראוי לסיי' תפיל' הגשמים במרחם על הארץ:


'''{{עוגן1|מעזיבה}}.''' הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרי' קרוי מעזיבה:
Segment 3


'''{{עוגן1|מפקפק}}.''' סותר ומנענע כולן:
<b>ברוך משפיל הרמים.</b> היו אומרי' במקום ברוך מרחם שהכניעם בעצירת המטר כדי שישובו בתשובה:
<b>ופריך ניחא שלמה.</b> מצאנו לו תפילה בירושלים שנא' בנה בניתי בית זבול לך:
אלא דוד למה היכן מצאנו לו תפילה בירושלים:
<b>ומשני על שביקש לעמוד על מניינן של ישראל.</b> וידע בעצמו שחטא וביקש רחמים על עצמו ועל ישראל ונענה ונתרצה לו בקרבן שהקריב בגורן ארונה ומפני שהתפילה על ישראל חותם בה מרחם על הארץ והיא מעין מזמור תפלה לעני שיש בו תפילת הארץ שנא' אתה תקום תרחם וגו':


'''{{עוגן1|או}} נועל אחת מבינתיים.''' ונותן סכך כשר במקומו ואע"ג דר"י מכשיר לסכך בנסרים בעי פקפוק משום דבלא"ה ה"ל מן העשוי וגם גזרת תקרה לפי שכבר היה בהם מעזיבה:
Halakhah 10


'''{{עוגן1|רמ"א}} לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.''' שכלן מודים שצריך ליטול אחת מבינתיים ופקפוק אינו מועיל:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} ואם נטל אחת מבינתיים א"צ לפקפק.''' וה"פ הא דקא"ר יהודה לב"ש מפקפק ונוטל אחת מבינתיים לא דבעינן תרווייהו דודאי בנוטל אחת מבינתיים סגי אלא ה"ק אע"ג שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא:
תחילתדףכאן א/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המקר'}} סוכתו.''' כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן:


'''{{עוגן1|בשפודין}}.''' שאין ראויין לסיכוך לפי שאינן גידולי קרקע:
Segment 1


'''{{עוגן1|בארוכות}} המטה.''' דמקבלי טומאה:
מתני' <b>בימי ר' חלפתא.</b> בציפורי היה:
<b>ה"ג ולא ענו אחריו אמן.</b> לפי שבמקדש לא היו עונין אמן על כל ברכה אלא בשכמל"ו כדמפרש בגמרא:
<b>תקעו בני אהרן תקעו.</b> שמש המשמש בבית הכנסת אומר להם כך על כל ברכה וברכה:
<b>לא היו נוהגין כן.</b> שלא לענות אמן:
<b>אלא בשער המזרח.</b> של הר הבית:


'''{{עוגן1|אם}} יש ריוח ביניהן כמותן.''' בין שפוד לשפוד על פני כולה ויתן שם הפסל ג"כ על פני כולה:
Segment 2


'''{{עוגן1|החוטט}} בגדיש.''' נוטל מן העומרי' למטה סמוך לארץ ועושה חלל כשיעור סוכה נמצא הסכך עשוי ועומד מאיליו:
גמ' <b>קומו ברכו וגו'.</b> בתפילת עזרא בבית שני והיינו ברוך ה' אלקי ישראל וכתיב בסיפא דקרא ויברכו שם כבודך היינו בשכמל"ו:
<b>ומרומם על כל ברכה ותהלה.</b> על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תני}} יותר מכמותן.''' שיהיה ריוח ביניהן קצת יותר משיעור משך השפודין:
Halakhah 11


'''{{עוגן1|חבריי'}} אמרין.''' לכך בעינן יותר מכמותן דאל"כ אין הפסל שמניח ביניהן יכול להיות כשיעור השפודין שהרי אין טפח סכך נכנס לתוך חלל טפח וכבר מונחים שפודין שהן רחבין טפח:


'''{{עוגן1|הרי}} כלי זכוכית.''' כלו' דבר קשה יכול לדחוק דבר שהוא טפח על טפח בתוך חלל שהוא טפח על טפח:


'''{{עוגן1|תמן}} נכנס ויוצא.''' התם איירי שיש בחללו שיכול טע"ט לכנוס ולצאת בתוכו והוא יתר מטע"ט והכא אם נא' בכמותן ממש נמצא שאינו יכול לכנוס לתוכו:
Segment 1


'''{{עוגן1|מפני}} שהיא נראית כאוצר.''' הא דתנן במתני' החוטט בגדיש אינה סוכה מדאורייתא כשרה אלא רבנן דגזרו בה אם אתה אומר כן אין אדם עושה סוכה אלא הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שמשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל דניהוי שם סוכה עליו ואפילו שם סוכה שאינו של חג אלא כבית בעלמא:
מתני' <b>אנשי משמר.</b> כ"ד משמרות כהונה היו וכל א' עובד בשבת שלו:
<b>אנשי בית אב.</b> המשמר מתחלק לז' בתי אבות כמנין ימות השבוע כל א' עובד יומו:
<b>מתענין ולא משלימין.</b> שתעניות הראשונות אינן חמורות כל כך ולפיכך אין משלימין שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום יבואו אלו לסייען ויהא בהן כח לעבוד:
<b>אנשי משמר מותרין לשתות יין וכו'.</b> טעמא מפרש בגמרא ולאו גבי תענית קאי אלא איידי דאיירי בבני משמר מייתי ליה הכא:
<b>אנשי מעמד.</b> מפורש לקמן פ"ד:
<b>אסורים מלספר ולכבס.</b> משנכנסו משמרתם כל אותה שבת כדי שיספרו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים כדמפרש בגמ' ובחמישי. שבתוך משמרתם מותרים שדרך רוב בני אדם לספר בחמישי ואין ממתינין לספר בע"ש מפני הטורת:


'''{{עוגן1|תני}} ר"ח.''' מדאורייתא אינה סוכה שנא' חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי בפסול וזה לא נעשה לשם סכך אפילו לצל:
Segment 2


'''{{עוגן1|מה}} נפיק מביניהון.''' כלומר מאי בינייהו:
גמ' <b>ה"ג מפני מה אנשי משמר מותרין וכו' יצטרפו אנשי משמר עמהן.</b> שיבואו ויסייעו להן:
<b>שהן תדירין בעבודה.</b> בלילה להעלות איברים ופדרים שפקעו מעל המזבח:


'''{{עוגן1|ומשני}} ויש בה.''' פי' שיש סוכה בגדיש ויושב בה לר"ח פסולה אפי' בדיעבד דמדאורייתא פסולה ולר"י כשרה כיון דאינה פסולה אלא מדרבנן בעלמא ל"א ויש בה חלל טפח וה"ג על דעתיה דר"ח כשרה וע"ד דר"י פסולה וה"פ ע"ד דר"ח כשרה דלא שייך בה תולמה"ע שהרי יש שם אהל חלל טפח ומה שחוטט אינו אלא הדפנות ובהם לא אמרי' תעשה ולא מן העשוי והרי הוא כסוכה שאין בה יו"ד וחקקה והשלימה ליו"ד ולר"י פסולה דעדיין שייך גזירת אוצר:
Segment 3
תחילתדףכאן א/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|המשלשל}}.''' מוריד שהתחיל לארוג הדפנות סמוך לסכך ואורג ובא כלפי מטה:


'''{{עוגן1|ג'}} טפחים פסולה.''' היינו כדי שיזדקר הגדי בבת אחת ויכנס דאמרן דכה"ג אינה מחיצה:
<b>גזרו עליהן וכו'.</b> כדפרישית במתני' תמן תנינן. במ"ק פ"ג:
<b>הבא ממדינת הים.</b> במועד לפי שהיה אונס שלא היה יכול לגלח קודם:
<b>שלא יכנסו לרגל מנוולין.</b> דאם היו מותרין לגלח במועד לא היו מגלחין קודם הרגל שברגל הם פנויים והיו נכנסים לרגל כשהן מנוולין:


'''{{עוגן1|מלמטה}} למעלה.''' כיון שהגיע לי' כשירה ואפילו אינן מגיעות לסכך ומופלגות ממנו הרבה:
Segment 4


'''{{עוגן1|רבי}} יוסי אומר כשם שלמטה למעלה.''' דיו באריגת י' כך מלמעלה למטה ואפילו גבוהות מן הארץ הרבה דסבר מחיצה תלויה מתרת:
<b>אנשי משמר שלו.</b> היודע מאיזו משמר הוא מיהויריב או מידעי' או אחת מכ"ד משמרות שיודע שמות אבותיו ואבות אבותיו עד ידעי' או יהויריב ויודע איזה שבת ואיזה יום היו עובדין:
<b>ה"ג והוא מבתי אבות הקבועין וכן בכולן גרסינן מבתי אבות הקבועין.</b> וכ"ה בבבלי ובתוספתא וכן עיקר דאי בשאינה קבועים אלא שהיו מרגילין בכל פעם כיון שאפשר שלא יעבוד כלל לא אסרינן ליה מספיקא:
<b>הקבועים.</b> שיודע בודאי שבית אב שלו עובד במקדש לפי שהרבה היו מבתי אבות הכהנים שלא הוקבעו וי"א קבועין שלא נתחלל מן הכהונה ויודע שבית אב שלו ראוי לעבוד:
<b>אסור.</b> לשתות יין כל אותו יום שמא יבנה המקדש ויהא צריך לעבוד:
<b>מכיר אנשי משמר שלו.</b> שיודע באיזו שבת בשנה היו עובדין:
<b>ואינו מכיר אנשי בית אב שלו.</b> דאינו יודע באיזו יום בשבת היו עובדין:
<b>אסור כל אותה השבת.</b> מספק:
ה"ג ולא אנשי בית אב שלו והוא מבתי אבות הקבועים אסור לשתות יין כל השנה ר' אומר אומר אני שהוא אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו. וה"פ שהוא אסור לעולם דשמא יבנה המקדש ויהיה משמרתו ולא יכול לעבוד אלא שתקנתו שיהא מותר בשתיית היין הוא מה שהוא מקולקל דא"כ יהא אסור לעולם וזה א"א שהרי צריך לשתות יין לקידוש:
<b>כמה דתימר.</b> כמו שאתה אומר שתקנתו מי שהוא מתוקן ויודע היום מקלקלו שהוא אסור בהספד:
<b>ודכוותה.</b> כך מקלקלו תקנתו שהוא אסור במלאכה ביום או בשבוע שיודע שהוא בית אב או משמר שלו ועוד יש לפרש הסוגיא בענין אחר ופי' זה נ"ל לפום פשטא דסוגיין:


'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הרחק}} את הסיכוך.''' לאו בגובה קאמר אלא ברוחב שהניח אויר בין דופן לסכך באורך הסוכה או ברחבה:
Halakhah 12


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אלא}} לענין סוכה.''' דאינו אלא עשה:


'''{{עוגן1|אבל}} לענין שבת.''' דאיסור סקילה הוא במלאכות דאורייתא מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית ביה:


'''{{עוגן1|מילתיה}} דרבי חנינא.''' מעשה שאמר ר"ת מוכחת דאפי' לענין שבת אמר ר"י דמחיצה תלוי' מתרת:
Segment 1


'''{{עוגן1|שלטון}}.''' שר א' בא לציפורן ותלו קיטיות ע"ג העמודין שהיו שם והיו חצירות במבוי שלא עירבו וע"י סדינין אלו נחלק המבוי ולא היו מן המחיצה ולפנים אלא אותן שעירבו:
מתני' <b>כל הכתוב במגילת תענית.</b> ימים שנעשו בהם ניסים לישראל בבית שני וקבעו י"ט אית יומיא דלא להתענא בהון בלבד ואית יומי' דחמירי טפי דלא למספד בהון ואותן שהיו חמורים ואסורי' בהספד לפניו אסור בהספד דלמא אתי למיעבד הכי בי"ט גופי' לאחריו מותר דכיון דעבר י"ט לא חיישינן:


'''{{עוגן1|קיטיות}}.''' סדינין:
Segment 2


ה"ג והתיר ר"י בי ר' יוסי לטלטל תחתיהן בשבת:
גמ' <b>מתני'.</b> אתיא כר"מ דאמר כל היכא דכתיב במגילת תענית די לא למספד כולל גם איסור תענית והיכא דכתיב ודלא להתענאה אותו היום מותר בהספד:
<b>ודי לא סתם.</b> ולא פירש אם בא לאסור הספד או תענית ה"ל כאילו פירש ואמר דאסור להתענות ומדקאמר דלא להתענאה מותר בהספד שמעינן דסובר דלפניו מותר דלא יהא טפל חמור כעיקר אבל רבי יוסי סובר דלא להתענאה נמי אסור בהספד ואין הפרש ביניהם אלא דלא למספד בין לפניו בין לאחריו אסור בתענית ודלא להתענאה לפניו אסור ולאחריו מותר:
<b>אר"י.</b> כתיב במג"ת אילין יומיא וכו':
<b>מה ת"ל בהון בהון ב' פעמים.</b> כלו' בהון ראשון ל"ל ובהון מיעוט' משמע:
<b>אלא מלמד שהלילה.</b> של ימים הכתובים במג"ת מותרים בתענית ולא אסור אלא היום:
<b>כהדא דתני וכו'.</b> שבריש מגילת תענית כתי' אילין יומיא וכו' ובסופו לאחר דכתב כל הימים של מג"ת כתיב להן אינש וכו'. וה"פ לבד כל אדם שיהיה עליו איסור בתפילה כגון שקיבל עליו בתפלה י' או כ' תעניתים ונכנסו אלו הימים בהם דחינן לימים טובים הכתובי' במגילת תענית אבל אם לא קיבל בתפלה לא דחינן למג"ת וכי היכא דסוף מג"ת למעוטי קאתי אף תחלתו למעוטי קאתי ולהתיר הלילה ומצינו כיוצא בזה מדסיפא למעוטי רישא נמי למעוטי כנ"ל ליישב הגירסא שלפנינו כהדא דתני ויותר היה נ"ל דמילתא באנפי נפשה היא וגרסינן הא דתני וכו':
<b>שהוא צריך להזכירן.</b> לתעניתים שמקבל על עצמו בתפילת מנחה שלפני תענית ואי לאו לא מיקרי קבלה:
<b>ואתיא.</b> הא דר' יוסי כי האי דאר"ז:
<b>כלילי שבת וכיומו.</b> דצריך לומר תפלת תענית דהיינו עננו בתפלת ערבית קודם התענית ש"מ שצריך לקבל התענית קודם ערבית:


'''{{עוגן1|בשיטת}} אביו.''' ש"מ דאף לענין שבת קא"ר יוסי:
Segment 3


'''{{עוגן1|אתיא}} דר"י בר חנינא.''' דאמר נמי דפליג ר"י אפי' לענין שבת:
<b>מתני'.</b> דפ"ק דמגילה דתנן אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתעני' אי אפשר לאוקמי שיהיו ימים אלו דהיינו מי"א באדר עד ט"ז בו מותרין בהספד ובתענית אלא או בי"א כר' יוסי די"ד וט"ו לכ"ע אסורין וי"ג יום נקנור הוא שכתוב במגילת תענית ויום י"ב אסור משום יום שלפניו לר' יוסי:
<b>או בי"ב וכר"מ.</b> כלומר אפי' ביום י"ב וכר"מ דסובר דלא להתענאה אינו אוסר את שלפניו ובנקנור סתמא כתי' דה"ל דלא להתענאה כדאר"מ בסמוך:
<b>ה"ג וקשיא על דר' יוסי.</b> דלא מצינו אפילו יום י"א:
<b>לא כן תני.</b> במג"ת בי"ב באדר יום טיריון נמצא שאף לפניו אסור וה"ה דאף לר"מ קשיא דלא מצינו יום י"ב מיהו מתני' מצינו לאוקמי כר"מ וביום י"א:
<b>ומשני א"ר אחא בר יעקב בטל יום טיריון.</b> יום י"א מותר אפי' לר' יוסי:
יום שנהרג לוליינוס ופפוס אחיו שהיו צדיקי' גמורים:
<b>אתוץ את המגדל הזה.</b> אשבר המגדל הזה ועל בית המקדש אמר כן:
<b>ה"ג לקרונין שלו.</b> פי' לעגלות שהיה נקנור יושב בו:
<b>בקונטס.</b> כמו קונדס והוא עץ ארוך:
<b>ה"ג על דעתי' דר"י ניחא בא לאסור לפניו ע"ד דר"מ מה בא לאסור וכו'.</b> וה"פ בשלמא לר"י איצטרך למכתב יום י"ג כדי לאסור יום י"ב אלא לר"מ ל"ל:
<b>לאסור לפניו.</b> פי' יום י"ב אינו נאסר בשבילו דהא סובר ר"מ שאינו נאסר לפניו ולעצמו ליום שלשה עשר אינו צריך דהא נאסר משום יום שלפני י"ד דכתיב ביה דלא למספד ומודה ר"מ דלפניו אסור:
<b>ומשני בא להודיעך שאסור בהספד.</b> אי משום יום שלפני י"ד אינו אסור אלא בתענית ולא בהספד לכך כתיב יום י"ג עצמו ללמדך שאף הוא אסור בהספד:
<b>ה"ג ואפי' על דר"י לית היא מקשייא.</b> וה"פ ותדע דאיצטרך ליום י"ג לאסרו בהספד דהא אפי' לר"י נמי קשיא דליכא למימר דבא לאסור יום שלפניו דהיינו יום י"ב השתא איהו גופי' בטל כדאר"י בר אחא כ"ש שאינו נאסר משום יום שלפני י"ג אע"כ לומר דאיצטרך יום י"ג לאסרו בהספד א"כ לר"מ נמי לא קשיא:
<b>בי"ד ובט"ו וכו'.</b> כן תניא במג"ת:
<b>בט"ז.</b> באדר התחילו לבנות חומות ירושלים שלא למספד בו:
<b>ה"ג ע"ד דר"מ ניחא בא לאסור לעצמו.</b> וה"פ לר"מ דסובר דלאחריו לעולם מותר איצטרך למכתב יום ט"ז לאסור אותו:
<b>לוסר לפניו לית ליה.</b> כלומר אינו צריך לאסרו שהרי יום י"ד מפורש במג"ת דלא למספד ביה:
<b>עצמו.</b> יום ט"ז עצמו אסור מפני שהוא יום שלאחר ט"ו:
<b>ומשני בא להודיעך.</b> שיום ט"ז אסור בהספד דאי משום שלאחר ט"ו אינו אסור בהספד וכדפרישית לעיל:
<b>ואפי' ע"ד דר"מ וכו' עד ופפוס ל"ג ליה הכא.</b> ואגב גררא דההיא דלעיל נכתב לכאן:


'''{{עוגן1|כר"ח}}.''' אביו:
Segment 4


'''{{עוגן1|ותריהון}}.''' ר"ח וריב"ח פליגי על הא דאר"י:
ה"ג בשבעת עשר בי' קמו האומות על פליטת סופרים במדינת בולקין ובית זבדין והיתה גאולה לבית ישראל:
<b>ע"ד דר"מ ניחא בא לאסור עצמו.</b> דאילו משום שהוא לאחר יום ט"ז אין לאסרו דהא לאסור לאחריו לית ליה:
<b>לפניו לית ליה.</b> כלומר לא צריך דהא ט"ז כתיב במג"ת:
<b>עצמו אסור.</b> מפני שהוא לאחר ט"ז דכתיב במג"ת די לא למספד:
<b>כל אילין מילייא.</b> כל אלה הדברים לא מסייען ולא קשיין לא לר"מ ולא לר"י דלא בא הכותב אלא למנות הימים שנעשו בהם נסים לישראל ואע"ג דממילא היו אסורים בהספד ובתענית משום לאחריו או לפניו:
<b>דתנינן.</b> במג"ת פ"ק:
<b>בריש ירחא וכו'.</b> בר"ח ניסן:
<b>דיתקן תמידא.</b> שהיו הביתוסין אומרין יחיד מתנדב תמיד משום דכתיב את הכבש אחד תעשה לשון יחיד ואהדרו להו חכמים הא כתיב תשמרו להקריב לשון רבים ונצחום ועשו יום טוב:
<b>וקשיא בלא כך וכו'.</b> וכי ראש חודש לא אסור בתענית והספד בלאו מגילת תענית אלא ודאי לא בא אלא לאשמועינן הימים שנעשו בהן הנסים:
<b>ופריך מה ראית להקל.</b> בשבתות ויום טוב ולהחמיר בימים הכתובים במג"ת לאסור שלפניהם ושל אחריהן:
<b>ומשני שאלו.</b> שבתות וי"ט. הן מדאורייתא וא"צ חיזוק:
<b>הדא דאת אמר.</b> ולא אמרן שימים הכתובים במג"ת אסורין בהספד ותענית אלא עד שלא בטלה מג"ת והיינו קודם החרבן:
<b>ואפי' תימר בטלה מג"ת.</b> והא דאר"י צאו והתענו וכו' שאני חנוכה ופורים דלכ"ע לא בטלו דמפרסם ניסא דידהו:


ה"ג דאר"י בר חנינא ר' יודן ור"י ול"ג דא"ר יוחנן וכו' דא"כ קשיא דר"י אדר' יוחנן דהא איהו קאמר לעיל דלא אמר ר"י אלא לענין סוכה וכו':
Segment 5


'''{{עוגן1|ר'}} יהודה דגשרי' המפולשין.''' בעירובין ס"פ כל גגות מתיר ר"י לטלטל תחת גשרי' מפולשין אע"ג דאין שם אלא ב' מחיצות אפ"ה מותר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם אפי' מב' רוחותיו וכ"ש דמתיר במחיצה תלויה:
<b>ר' יונתן.</b> ישב בתענית כל ערב ר"ה:
<b>ר' אבון.</b> צם כל ערב שבת:
<b>ולא חש.</b> שאירע בע"ש ובימים אלו שצם ימים הכתובים במג"ת דאפ"ה התענו בהם:
<b>ר"י בר אחא.</b> צוה למלמדים אם יבואו הנשים לשאול מהן אימתי מותרין ואימתי אסורין להתענות אמרו לה בכל מתענין וכו' ואין לחוש למגילת תענית:


'''{{עוגן1|ר"י}}.''' הך דהכא במתני' דאמר מלמעלה למטה סגי בי"ט דמחיצה תלויה מתרת:
Halakhah 13


'''{{עוגן1|עצה}} שבים.''' והם קנים הגדלים בים ואע"פ שעדיין לחים הן מותר לטמון בתוכן פירו' ואינן מכשירין ובבבלי הגי' וטומנן בעצה ופרש"י שהוא פסולת של קטניות ואע"פ שלקטן בבקר מן השדה ועדיין הטל עליהן אינן מכשירין את הפירות:


'''{{עוגן1|והתיר}} כצוצרה.''' בית שהוא על שפת הנהר מוציא מן כותל הבית על הנהר שתי קורות עד שעומד כנגד המים ובין זו לזו ג' או ד"א ותקרה על אותן שתי קורות ועושין בקירוי ארובות ומשלשל דלי וממלא והתיר ר"ח ב"ע כצוצרא שהיה ד"א על ד"א שחוקק בה דע"ד טפחים וממלא וא"צ מחיצה אחרת דאמרי' כוף וגוד הואיל ויש עשרה לכל רוח לנקב:


'''{{עוגן1|והבאת}} אלונטית.''' בגד שמסתפגין בו כשיוצאין מהמרחץ והתיר ר' חנניה להביאו בידו ולא חש שמא ישכח ויסחוט:
Segment 1
תחילתדףכאן א/יא
'''{{עוגן1|בית}} שנפחת.''' גגו באמצעו והדפנות רחוקות מן הסכך כשר:


אם יש בין הכותל לסכך כשר ד"א פסולה פחות מכאן כשרה בגמ' מפ' טעמא:
מתני' <b>שלא להפקיע את השערים.</b> כשרואין בעלי חניות שקונין למוצאי חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל תענית ואחת לשבת יהיו סבורין שבא רעב לעולם ומייקרין השער אבל משהתחילו לענות בשני יודעים שאינו אלא מפני התענית ל"א שלא יאמרו אם לא שראו הב"ד שרעב בא לא היו דחוקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת ומפני כן יפקיעו השער:


'''{{עוגן1|וכן}} בחצר.''' שהיא מוקפת אכסדרה. וסיכך באוירה של חצר רחוק מכתלי האכסדרא ואכסדרא הוא מקום מוקף מג' מחיצות:
Segment 2


סוכה גדולה כל שאילו ינטל הסכך פסול ישאר בה ז' טפחי' על ז' טפחים זו היא סוכה גדולה:
גמ' <b>והיה ר"ל.</b> תלמידו מצטער ששגג ר"י בהוראה זו:
<b>אמר.</b> שבק סתמא היינו דברי ת"ק ועשה כר"י דהוא יחידאה:
<b>אשכח.</b> מצא ר"ל ברייתא דתני ר"ח דברי הת"ק בשם ר"מ:
<b>אמר יאות וכו'.</b> אמר שפיר יודע סבא דהיינו ר' יוחנן המשניות דאתיין כיחידאה אע"פ שהן שניות בסתם:
<b>הלכה כסתם.</b> א"כ הכא נמי כיון ששנה ר' סתם הלכה כסתם:
<b>א"ל ולא ר'.</b> דלמא דוקא כששנה ר' המחלוקות והסתם הוא דהלכה כסתם:
<b>דלמא חורן.</b> מה שאין כן כאן דאינש אחרינא שנה הסתם:
<b>ופריך מה הן וכו'.</b> ומה היכא דשנה ר' בעצמו הסתם והמחלוקו' אמרינן דהלכה כסתם כ"ש היכא דר' שנה הסתם ואחרינא שנה המחלוקות דהלכה כסתם:
<b>ואתא ר"ח.</b> ואמר בפי' דאף בזה הלכה כסתם:
<b>ולמה וכו'.</b> והדרא קושייא לדוכתא למה פסק ר' יוחנן כיחידאה. ל"א תירוצא הוא א"כ לדבריך למה פסק ר' יוחנן כיחידאה אלא ודאי דוקא היכא דר' שנה המחלוקות והסתם אמרינן דלכך שנה בסתם לאשמועינן דהלכתא כוותיה אבל היכא דתנא אחר תני המחלוקות אין הלכה כסתם דאמרינן אילו ידע ר' דמחלוקות הוא לא הוה פסק כוותיה והראשון נראה:
<b>הדא דאת אמר.</b> דהלכה כסתם בשאין מחלוקות אצל סתם אבל כשיש מחלוקו' אצל הסתם אין הלכ' כסתם ופליג אדר' לעזר:
<b>אבל ביחיד אצל חכמי'.</b> אין בזה הלכה כסתם אע"ג דסתם כיחידאה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} אויר פוסל בג' טפחים.''' אויר הנמשך על פני כל הסוכה והוא ג"ט פוסל הסוכה כולה:
Halakhah 14


'''{{עוגן1|סכך}} פסול.''' אינו פוסל אותו כל הסוכה אלא בד"א:


'''{{עוגן1|מהו}} לישן.''' תחת אויר הפחות מג' אע"ג דמצטרפין אותו לסוכה:


'''{{עוגן1|הרי}} טיט הנרוק יוכיח.''' טיט שראוי להוריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך:
Segment 1


'''{{עוגן1|משלי'}} במקוה.''' שיעור מ' סאה:
מתני' <b>ואם התחילו.</b> שגזרו התענית קודם לכן והתחילו להתענות על הצרה אפי' יום א' ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:
<b>מודה הוא שאין משלימין.</b> להתענות בהן כל היום אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:
<b>וכן תשעה באב שחל להיות בע"ש.</b> כגון בזמן שהיו הב"ד מקדשין ע"פ הראייה אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב:


'''{{עוגן1|ואין}} מטבילין בו.''' במ' סאה שכלו טיט נרוק דהכי תנן במסכת מקואות אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק ומעלי' היינו משלימין אשלומי אין בפני עצמו לא א"נ דטיט הנרוק אפי' בשעה שמצרף אין מטבילין בו:
Segment 2


'''{{עוגן1|מפני}} שהיא נראית דופן עקומה.''' לכך מתירין במתני' אפי' ד"א שאנו רואי' תקרת הבית כאלו נעקם ראש הדופן ובא עד הסכך כשר אבל סכך פסול כשהוא באמצע פוסל בד' טפחים:
גמ' <b>כמה היא התחלה.</b> שאינו מפסיק לאחר מכאן:
<b>וכן כפק עובדא.</b> וכן עושין מעשה כר' בא:
<b>ובמה קורים.</b> בתענית בר"ח:
<b>בגין מודעתין וכו'.</b> בשביל להודיע שהיו תענית:
<b>רביעין על מעיהון.</b> נופלין על פניהם:
<b>ולא ידעין דהוא תעניתא.</b> וכי לא ידעינן בלאו הכי דהיום תענית ולמה להו למיפל אאפין:
<b>א"ל.</b> לכך נופלין להודיעך שקורין היום ברכות וקללות ולא בראש חדש:
<b>קם א"ל.</b> רבי יוסה ואתה שמעת מאביך דבר זה שקורין בראש חודש:
<b>אלא בעייני טב.</b> ששם היו יושבין לקדש החדש כדאיתא בראש השנה וכיון ששם מקדשין החדש הם קורין בראש חדש:
<b>ושאר כל המקומות.</b> אף אני אומר שקורין בר"ח שמתענין ברכות וקללות:


אר"י ולמה לית אנן אמרין הטעם דמכשיר במתני' עד ד' אמות משום דאין סכך פסול פוסל אלא בד"א דד"א הוי שיעור לפסול וכר"ח ואפי' באמצע לא יפסול בפחות מד' אמות:
Segment 3
תחילתדףכאן א/יב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|כמין}} צריף.''' שאין לה גג וראשי הדפנות מגיעות זו בזו מלמעלה והולכים ומתרחבים מלמטה:


'''{{עוגן1|או}} שסמכה.''' שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:
<b>אוכל אפילו ביצה אחת.</b> מבעוד יום:
<b>ומשני אית תניי וכו'.</b> איכא תנא דר' יוסי לחכמים הלכך צריך לפרש הלכה מתענה ומשלים:
<b>בעי מיליף.</b> רבי ביבי רצה למילף מר' יסא דין זה אם מתענה ומשלים:
<b>א"ל.</b> ר' יוסי נלך לבית מעט:
<b>א"ל רומשא היא.</b> אמר ר"ב וכי ערב הוא שאתה רוצה ליכנס לביתך הלא עוד היום גדול:
<b>א"ל אית בתענה.</b> בתענית אני יושב ואילך לאכול:
<b>א"ל.</b> ר' ביבי אית גבי תורמסין ותוכל לאכלן לערב:
<b>אמר ליה ומשלימין כרבי יוסי.</b> מדבריך שמעתי שמשלימין כרבי יוסי לפיכך אמרת לי לסמוך אתורמסין דידך שלא יהיו ראויין לאכילה עד לערב:
הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד


'''{{עוגן1|מפני}} שאין לה גג.''' אינו ניכר מהו גג ומהו כותל דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א"כ יש לה גג טפח:
Chapter 3


'''{{עוגן1|מחצלת}} של קנים.''' במחצלת קטנה כ"ע לא פליגי סתמא לשכיבה ואין מסככין בה כ"פ בגדולה ת"ק סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה וה"ק מחצלת גדולה סתמא לסיכוך ואם פי' שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככן בה:


'''{{עוגן1|ולסיכוך}} מסככין בו.''' ה"ק ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה ואם פי' שיהא לסיכוך מסככין בה:


'''{{עוגן1|ר"א}} אומר אחת גדולה ואחת קטנה.''' סתמא לשכיבה ועשאן לשכיבה דקאמר כלומר עשויות הן מתחילתן סתמא לשכיבה הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואס פי' שיהא לסיכוך מסככין בה:
Halakhah 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שאם}} היתה.''' הסוכה נתונה על ד' אבנים שהן גבוהין טפח ויש שם טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג שיש בה שיעור אהל בזקיפה הוי אהל:


'''{{עוגן1|כבית}} יער הלבנון.''' שהיה גגו משופע וחלל קצת מלמטה:


'''{{עוגן1|למי}} נצרכה.''' ברייתא זו לאשמועינן דכשירה הסוכה כבית יער הלבנון:
Segment 1


'''{{עוגן1|במחצלת}} אושא שנו.''' שראויין לשכב עליהן:
מתני' <b>סדר תענית האלו.</b> האמורין בפרק קמא אינו אלא ברביעה ראשונה אם עברו שלשה זמנין של יורה שהן שלשה ושבעה ושבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים אז היו יחידים מתענין ואח"כ מתענין הציבור שלשה עשר תעניות על הסדר האמור:
<b>אבל.</b> ירדו גשמים בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו כגון תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה או שינוי אחר מתריעין עליהם מיד בתעניות ראשונות שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין בראשונות:
<b>בין גשם לגשם.</b> בין רביעה ראשונה לשנייה:
<b>מכת בצורת.</b> סימן בצורת היא:


'''{{עוגן1|סתם}} מחצלות אושא טמאות.''' מדרס דלשכיבה הן עומדות:
Segment 2


'''{{עוגן1|עד}} שיעשם אוהלים.''' אז נתבטלו ממלאכתם הראשונ':
גמ' <b>שני וחמישי ושני.</b> דסד"א שגוזרין שלשה תעניות בג' ימים זה אחר זה קמ"ל דאין גוזרין על הציבור שני ימים רצופים:
<b>שנו בשני.</b> אם שינו הצמחים בשני שאי אפשר לגזור תענית היום מי גזרינן ביום ה' בתענית שלא לשהות או דלמא ממתינין עד יום שני הבא:
<b>שמע לה מן הדא.</b> דממתינין עד שני הבא:
<b>כבר נשמעו דבריך.</b> וה"נ כיון שנתנו ב"ד בלבן לעשות צום ביום ב' הבא מתקבל לפני ה' כאילו כבר נעשה:


'''{{עוגן1|סתם}} מחצלות טבריא טהורות.''' דקשות הן ואין לך אדם שוכב עליהן:
Segment 3


'''{{עוגן1|ה"ג}} הורה באילן על פתח החניות.''' שהן טהורין שאין ראויין לשכיבה:
<b>כשם שמתריעין עליהן.</b> על צמחים ששינו:
<b>חשודים.</b> החשודים לאכול פירות שביעית ולעשות עבודת קרקע בשביעית:
<b>כר'.</b> דאמר דמקילין לעניים העושין מלאכה בשביעית כדמסיק הלכך מתענין נמי בשבילם:
<b>חד ספר.</b> מלמד תינוקות א"נ אומן המגלח את האדם היה חשיד על פירות שביעית:
<b>אייתוני'.</b> הביאוהו לגבי רבי א"ל רבי ומה יעשה האביון הזה כדי חייו הוא עושה. ר'. רצה להתיר לעשות מלאכה בשביעית דסבירא ליה שביעית בזמן הזה דרבנן דאין שביעית נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ואין יובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה ולפיכך רצה להקל מפני צורך העניים:
<b>סליק וכו'.</b> עלה ר"פ בן יאיר אצל ר':
א"ל ר' לר"פ ומה התבואה עושת:
<b>א"ל.</b> ר"פ עולשין והן כרת"י נעשו יפות דאמרינן פ"ז דשביעית עולשי שדה הם מאכל בהמה לאפוקי בשביעית שאין ירקות מצויין אף בני אדם אוכלין עולשי שדה וכיון שא"ל ר' פנחס שעולשים נעשין יפות ולא א"ל אשאר תבואות ש"מ דשאר תבואות אסורין בשביעית חוץ מעולשין דאי שאר תבואות שריין א"כ עולשין הם מאכל בהמה איך השיב לו ר"פ במאכל בהמה כדאמרינן בעלמא צא ובשר לסוסים ולחמורים א"ו דאסורים א"כ ה"ל עולשין מאכל אדם והבין ר' שאין ר"פ מסכים עמו להתיר שביעית:
<b>ומה עיבוריי' וכו'.</b> א"ל ר' לר"פ שנית ומה תבואות עושין שרצה לידע אם עולשין דקאמר ר"פ דוקא וכוונתו לחלוק גם אהא דהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ ואמרינן בירושלמי פ"ז דשביעית משהתיר ר' להביא ירק מח"ל לארץ עולשים לאו מאכל אדם הן אפי' בשביעית או דלמא עולשין לאו דוקא אלא לאפוקי שאר תבואות קאמר ומדהשיב לו שנית עולשין נעשין יפות ידע ר' שאף על היתר הבאת ירק מח"ל לארץ אינו מסכים עמו:
<b>א"ל.</b> ר' לר"פ רואה ר' לאכול עמי מעט גרוגרת היום הזה כלומר דבר מועט כדרך הצדיקים שאומרים מעט:
<b>פטל.</b> היינו גרוגרת ונקראין כך על שם הכלי שמונחים בתוכו שנקראת פטיליא:
<b>מי נחית.</b> כשירד ר"פ מר':
<b>חמא וכו'.</b> ראה פרידות של בית עומדות:
<b>אמר כל.</b> אלה מפרנסין אותן בתמיה הא כמלאכי המות הם להרוג בני אדם כמפורש בפ"ק דחולין בבלי:
<b>איפשר.</b> שלא אראה קלסתר פניו מעתה:
<b>שמעון וכו'.</b> שמעו בני ביתו של ר' דברי ר"פ ואזלו ואמרו לר':
<b>שלח ר'.</b> שלוחים אחריו לפייסו:
<b>מטון ביה.</b> הגיעו אליו סמוך למקומו:
<b>אמר.</b> ר"פ לשלוחי ר' בני עירי קריבין לי יותר ולא אשבוק בני עירי לילך אצל ר':
<b>נחתון.</b> ירדו בני עירו והקיפו אותו:
אמרון השלוחים לבני העיר ר' הוה שלח אחריו דר"פ לפייסו שיאכל אצלו:
<b>שבקון וכו'.</b> שבקו בני עירו אותו מפני כבודו של ר' והלכו להם:
<b>אמר.</b> ר"פ בניי קריבין לי יותר ולא אעזבם והפצירו בו:
<b>נחתת וכו'.</b> ירד אש מן השמים והקיף אותו ואפשר שנסתלק באותו אש מן העולם:
<b>חזרון.</b> השלוחים ואמרו לר' המעשה שהיה:
<b>אמר.</b> ר' הואיל ולא זכינו להיות ממנו בעולם הזה נזכה לחזות אותו בעולם הבא:


'''{{עוגן1|ארוגה}}.''' שהיא חלקה טמאה:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|מהו}} לסכך בה.''' במחצלת ארוגה שהיא סתמא:


'''{{עוגן1|ומשני}} במחלוקת ר"א ורבנן.''' הוא נכלל דאף בארוגה פליגי:


'''{{עוגן1|הורי}} מדוחק.''' שלא היה להם דבר לסכך בו הורה להם לסכך במחצלאות שהותר ראשי מעדנים שלהן:
Segment 1


'''{{עוגן1|מעדנים}}.''' פי' עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלאות נשאר כמין חלל וגודלי' אותו בכל שני טפחים גידול אחד וקושרושלא יסתר הארוג ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל מתורת כלי ואינו מקבל טומאה או אם היא כבר טמאה טהורה:
מתני' <b>ירדו לצמחים וכו'.</b> מפרש בגמ' לבורות ולשיחין ומערות. שמכניסין בהן מים לשתות:


'''{{עוגן1|ופריך}} והא תנינן טהורה.''' ואת אמרת שלא הורה כן אלא מדוחק הא אפילו שלא מדוחק נמי יש להתיר כשהותר ראשי מעדנים כיון דטהורים הן:
Segment 2


{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק סוכה'''</big>}}
גמ' <b>ציבחד ציבחד.</b> ירדו מעט מעט זהו טוב לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:
תחילתדףכאן ב/א
<b>סגין סגין.</b> שירדו גשמים הרבה בפעם אחת בכח:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לא}} יצא.''' דאהל מפסיק בינו לסוכה ועיקר ישיבת הסוכה אכילה ושתיה ושינה:
<b>אבל לא לבורות וכו'.</b> משכחת לה שירדו בנחת ובכח מיהו לא היו הגשמים מרובין למלאות הבורות:
<b>בפרוס הפסח.</b> י"ד יום קודם פסח וקרי ליה פרוס לפי ששואלין ודורשין בהלכות פסח ל' יום קודם וי"ד יום הם המחצה:
<b>פרוס.</b> שבור כלומר מחצה:
<b>ופריך מעתה.</b> אם על הגשמים שבבורות אפי' לאחר עצרת נמי מתריעין שהרי ימותו בצמא ואין לך צרה גדולה מזו:
<b>ומשני יותר מכאן.</b> שירדו גשמים לאחר עצרת מעשה ניסים הן ואין מתריעין עליהן:


'''{{עוגן1|אר"י}} וכו'.''' בגמ' מפרש:
Segment 3


'''{{עוגן1|שעבדים}} פטורים מן הסוכה.''' דמ"ע שהז"ג נשים פטורות וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה:
<b>ושלשתן בפסוק אחד.</b> כלומר בזכות אדם אחד שיש לו עשב אחד בשדה אחת:


'''{{עוגן1|ולפי}} דרכינו למדנו.''' אע"פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו למדנו שהישן תחת המטה וכו':
Halakhah 3


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ופריך}} תמן תנינן.''' בפ"ק דמכילתין:


'''{{עוגן1|אבל}} פורס הוא ע"ג נקליטי המטה יצא.''' אע"ג שהוא אינו ישן תחת הסוכה אלא תחת הפריס' שע"ג הנקליטין והיא מפסקת בינו לבין הסוכה אפ"ה מותר:


'''{{עוגן1|וכא}} הוא אומר הכין.''' והכא הוא אומר הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ואף על גב שאינו גבוה עשרה וליכא למפסלא משום אהל:
Segment 1


'''{{עוגן1|ומשני}} אר"ל.''' התם הנקליטין לאו אהל הם אלא כטליתו הם חשובין והרי זה כישן בסוכה ופרס טליתו על עצמו אבל הכא אף על גב דאין המטה גבוה י' מ"מ מפסקת בינו לבין הסכך הלכך לא יצא ידי חובתו:
מתני' <b>וכל סביבותי' מתענות.</b> שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנו' תבוא' בעיר שירדו בה גשמים ויהיה רעב:


ופריך מחלפא שיטתיה וכו':
Segment 2


'''{{עוגן1|וכא}} וכו'.''' והכא אמר ר"י נוהגין היינו וכו' אף על גב דאין יוצאין ידי חובת סוכה אפ"ה שרי כיון שהיו שם ללמוד מהזקנים ש"מ דהתלמוד קודם וקשיא אהדדי וקס"ד דמקשה דר"י לסייעי' לת"ק קאתי:
גמ' <b>זכותא דחקלא עבדא.</b> זכות השדה נמי מהני ודריש לה מדכתיב חלקה אחת תמטר ולא כתיב על חלקה אחת אמטיר אלא זכות עצמה מהני לה:


'''{{עוגן1|ומשני}} סבר ר"י וכו'.''' ר"י פליג את"ק וסובר דהישן תחת המט' יצא י"ח ואדרבה מייתי ראיה ממה שהיו ישנים בפני הזקנים וכו':
Segment 3


'''{{עוגן1|ופריך}} כ"ש.''' קשיא דר"י אדר"י:
<b>מפני ד' דברים יורדין.</b> הגשמים מלמעלן אע"ג דעננים ממי אוקיינוס הם שותין וגם התהום עולה ומשקה כדאמרינן לעיל פ"ק דף ג' א"כ לא היה צורך כלל שירדו מלמעלן אלא מפני ד' דברים אלו:
<b>מפני בעלי זרוע.</b> שיגזלו הנהרות המושכות מדאגה שלא ישתו שדותיהם מלמטן ועוד כי ימשכו השדות לגבולם ימצאו העניים מים לשתות אבל בראותם שכבר ירדו הגשמים מלמעלה שוב אינן גוזלין שיודעין שאינן צריכין להם:
<b>ומפני טללים הרעים.</b> שע"י המטר האויר מזדכך:
<b>ושיהא העליון שותה כנמוך.</b> ואילו בא מלמטה היו המקומות הנמוכים שבעי' יותר ממקומות הגבוהים:
<b>ושיהו הכל תולין עיניהם לשמים.</b> שלא ידעו ויבינו אם צריכין לגשמים עד סוף השנה משא"כ עכשיו ברביעה הראשונה יודעין שצריכין לרחמים וגם יכירו ההשגחה ויכנעו לפני ה':
<b>בזכות הארץ.</b> היינו ארץ ישראל כדכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה:
<b>בזכות החסד.</b> שעושין בני אדם הקב"ה מתחסד עמהן ונותן להם מזון בחסד כדכתיב נותן לחם לכל בשר כל"ח:
<b>בזכות היסורין.</b> כגון התענית והתפלה והכנעה:
<b>אם לשבט וכו'.</b> אירידת הגשמי' קאי ואם לשבט היינו יסורין:


'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בפ"ק דמכילתין:
Segment 4


'''{{עוגן1|הא}} אם יש דיורין בעליונה התחתונה פסולה.''' ה"נ יש דיורין על גב המטה א"כ הישן תחתיו לא יצא י"ח:
<b>בעון עכו"ם.</b> מדה כנגד מדה הוא מסתיר פניו אף הקב"ה מסתיר פניו ממנו:
<b>ומגלי עריות.</b> שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם:
<b>ושופכי דמים.</b> כי הוא מנע שתהא הארץ נושבת לכן הגשמים נעצרים והארץ שממה:


'''{{עוגן1|ברם}} הכא וכו'.''' אבל הכא בסוכה אין כאן חלל אחר דאיירי במטה שאינה גבוה י' ואין למטה חלל הצריך לסוכה תחת סוכה ל"א ה"פ אין כאן חלל אחר דמטה לגבה עשויה ולא לתחתיה וה"ל אהל עראי ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע ל"א אין כאן חלל אחר על כל הסוכה משא"כ התם שבכל הסוכה יש חלל אחר והראשון נראה:
Segment 5


'''{{עוגן1|ולא}} מיחו בידו חכמים.''' אע"ג דעבדים פטורים מתפילין אפ"ה לא מיחה בו ר"ג כשהניחן:
שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו שעונים זה לזה שלום שבעצירת הגשמים אין שם שאילת שלום כדתנן בפ"ק דמכילתין נ"ל ורש"י פירש שיש שדה מתברכת ויש שדה שאינה מתברכת ומתנשאים אלו על אלו:
<b>כנשיאים.</b> מתנשאים אלו על אלו א"נ שאין צריכין לכלום:
<b>חזיונות חזיונות.</b> שמקצת מקומות נראו ומקצתן מכוסין ואף השמש והירח שמאירין לעולם פעמים מכוסים ע"י העננים:


וכא וכו' ואילו הכא משמע שמפני אימתו של ר"ג היה נכנס תחת המטה לפי שאילו היה יושב בסוכה היה מוחה בו ר"ג:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|ומשני}} שלא לדחוק את חכמים.''' כלו' שלא נכנס תחת המטה מפני שהוא אסור לישב בסוכה אלא כדי שלא ידחוק את החכמים:


'''{{עוגן1|ופריך}} אם מהאי טעמא היה נכנס תחת המטה שלא לדחוק את החכמים.''' טוב היה לו לישב חוץ לסוכה:


'''{{עוגן1|ומשני}} רוצה היה טבי לשמוע דברי חכמים.''' בתוך הסוכה הלכך היה מוכרח לישב תחת המטה שלא לדחוק את החכמים:
Segment 1
תחילתדףכאן ב/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בכרעי}} המטה.''' מטה שלימה שסוכה סמוכה עליהן וכשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה:


'''{{עוגן1|ר"י}} אומר וכו'.''' טעמא מפרש בגמ' משום שאין ממעי המטה וכו'. לכך פוסל ר"י לפי שאין מקרקע המטה עד סכך י' טפחים והמסכך ע"ג כרעי המטה חשבי' להמטה לקרקע הסוכה ורבנן סברי דחשבינן להמטה כאילו נתונה בתוך הסוכה וחשבינן מהארץ לסכך דיש שם עשרה טפחים:
מתני' <b>או מפולת.</b> שחומותיה והבתים נופלין:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|משום}} שאין מעמידין על גבי דבר טמא.''' ואע"פ שלא למדנו אלא לסכך הואיל ועיקרו של סכך אלו כרעיה הן מעמידין אותו הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה:
Segment 2


'''{{עוגן1|שהיו}} משלשלין מטותיהן.''' והיו גבוהין יו"ד מכרעי המטה לסכך ולא מיחו בידן חכמים:
גמ' <b>מותנא וכו'.</b> מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך השוק שהיה ר' חנינה דר שם. והויין וכו'. והיו אנשי ציפורי אמרין מה הך סבא בינינו יושב בשלום הוא ושכונתיה והמדינה הולכת ברעה ואינו מבקש רחמים עלינו:
<b>עאל וכו'.</b> נכנס רבי תנינא ודרש לפניהם זמרי אחד היה בימי משה ונפלו על ידו ארבעה ועשרים אלף ולא הועיל להם זכותו של משה:
<b>ואנו.</b> ובציפורי יש כמה זמרי שהיו מגלי עריות בועלי בת אל נכר כ"ש שתהיה המגפה ולא יגין זכותו:


'''{{עוגן1|הוי}} לית טעמא.''' הרי ע"כ לומר שהטעם דפוסל ר"י מפני שאין גבוה מקרקע המטה עשרה:
Segment 3
תחילתדףכאן ב/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סוכה}} המדובללת.''' לקמן מפרש לה בגמ' מדוללת. שהיא ענייה שיש בסככה מעט קנים ויש בה אויר הרבה אלא שאין בו ג' ביחד:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מדובללת}}.''' קנה עולה וקנה יורד שלא השוה הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה אלא א' למעלה וא' למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמועינן מתני' דכל שאלו היו מונחין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה:
<b>חד זמן.</b> פעם אחת צריכון לגזור תענית על הגשמים והתענו ולא ירדו גשמים:
<b>והוון וכו'.</b> והיו אנשי ציפורי אומרים ריב"ל מגין על דרומיים ומוריד להם גשמים ורבי חנינא מלמד קטיגורא על אנשי ציפורי ומעציר להם גשמים:
<b>צרכון וכו'.</b> היו צריכין עוד לגזור תענית על הגשמים פעם שנית:
<b>שלח.</b> ר"ח והביא ריב"ל וא"ל ראה אדוני שתצא עמנו להתענות ויצאו שניהם ולא ירדו גשמים:
<b>עאל וכו'.</b> נכנס ר"ח ואמר לפניהן לא ריב"ל מוריד גשמים לדרומיים ולא ר"ח מעציר גשמים מן ציפוריי':
<b>אלא.</b> אנשי דרום לבם רך ושומעין דברי תורה ונכנעים והגשמים יורדים ואנשי ציפורי מקשים לבן ושומעין לדברי תורה ואין נכנעין:
<b>מי עליל.</b> כשנכנס ר"ח נשא עיניו וראה שהאויר זך:
<b>אמר.</b> עדיין הוא כן בתמיה אף לאחר שהתענינו:
<b>ונדר.</b> ר"ח על עצמו שלא לעשות עוד כן פעם אחרת לבקש בכח רחמים עליהן שאינן זכאים:
<b>אמר מה.</b> לי לומר לבעל חוב שלא יגבה חובו:


'''{{עוגן1|מ"ד}} מדוללת בשצילתה מרובה.''' וחדא קתני במתניתין מדובללת ושצילתה מרובה מחמת':
Segment 4


'''{{עוגן1|ומ"ד}} מדובללת.''' תרתי קתני מדובללת כשרה ושצילתה מרובה מחמתה דהיינו סוכה ענייה שיש בה חמה אם צילתה מרובה כשרה:
<b>לא היה מדבר עם משה.</b> ביחוד וחיבה בלשון וידבר שהוא מורה על חוזק הדיבור בחיבה יתירה:
<b>שאילו לא שאמרו ישראל וכו'.</b> ואע"ג דקודם שאמרו ה' הוא וגו' ירד האש ושרף הקרבנות מ"מ ממה שאמרו ה' הוא וגו' בראותם האש שמעינן שכבר אמרו מקודם שאם ירד האש יאמינו בה' ובאליהו עבדו ודייק ליה מדכתיב מקמי הכי היום יודע כי אתה אלקים בישראל ש"מ שכך קיבלו עליהם בפירוש:


'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדתני אע"פ שאין הכוכבים כו' כשרה משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך שיהו הכוכבים נראין מתוכה:
Segment 5


'''{{עוגן1|בכוכבי}} חמה שנו.''' כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה:
<b>ותהא שבראן.</b> כביכול מתנחם ומתחרט על בריאותן:
תחילתדףכאן ב/ד
<b>ישליו אוהלים לשודדים.</b> אלו ערביים השוכנים באהלים במדברות ורועים מקנה וכתיב בסיפא לאשר הביא וגו' כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו שהביאם בעולם:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בראש}} העגלה.''' אע"ג דמטלטלא ולא קביעי:
<b>ואשר הרעותי.</b> אני בראתי יצר הרע המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:
<b>כאלו הרעותי.</b> שבודאי לטובת ישראל נברא היצר הרע כדאמרינן טוב מאוד זה יצה"ר אלא דע"י שאינן יכולין לעמוד בו הרי הוא כאלו הרע להם:


'''{{עוגן1|ובראש}} הספינה.''' שהוא מקום גבוה של ספינה שהרוח שולטת שם ועוקרתה:
Segment 6


'''{{עוגן1|כשרה}}.''' דדירת עראי סגי בה:
<b>עאל.</b> נכנס ר"ע ודרש לפניהם משל לרצות ר"א רבו:
<b>הוה אמר יבון לה.</b> הוה אומר יתנו לה כל מה שהיא חפיצה ותלך לה שלא אראנה עוד:
<b>ואימת.</b> וכשהיתה הכשירה נכנסת לפניו היה מעציר ברוחו ולא מילא רצונה לפי שהיה מתאוה לשמוע קולה בתפילה ובתחנונים:
<b>ופריך ואית שרי וכו'.</b> וכי מותר לומר כן לפני הציבור להחזיק עצמו כאינו הגון:
<b>ומשני אלא שלא לחלל ש"ש בר"א.</b> שיאמרו ח"ו שהוא אינו הגון לפי שלא נענה:


'''{{עוגן1|ועולין}} לה ביום טוב.''' איידי דבעי למיתני סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין:
Segment 7


'''{{עוגן1|בראש}} האילן.''' תיקן מושבו בראשו ועשו שם מחיצות וסכך:
<b>ר' אחא.</b> עשה י"ג תעניות האמורים בפ"ק דמכילתין:
<b>מי עליל.</b> כשנכנס פגע ביה חד כותי:
<b>עצור גולתך.</b> סחוט כסותך מן המטר ודרך שחוק אמר לו:
א"ל ר"א בחיי דאיש הזה שמים יעשו ניסים והגשמים ירדו והשנה מצלחת בפירותיה והאי גברא לא יחיה בעת ההיא:
<b>והוון וכו'.</b> והיו כל העם אומרין בואו וראו מיטות של כותי שמונח בשמש ודרך שחוק אמרו כלפי שאמר הוא דרך שחוק על הגשם:


'''{{עוגן1|כשרה}}.''' בחולו של מועד:
Halakhah 5


'''{{עוגן1|ואין}} עולין לה ביום טוב.''' דגזור בה רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:


'''{{עוגן1|שתים}} באילן.''' סמך קרקע הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן ב' דפנות וא' עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או ב' בידי אדם ואחד באילן הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה בי"ט דמשתמש באילן מה אנן קיימין. הא דתנן במתני' בראש הספינה במאי עסקינן. אם בשהספינה נתונה על היבשה. פשיטא דלד"ה מותר לעשות סוכה עליה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אם}} במפרשת.''' והולכת בתוך הים:
Segment 1


'''{{עוגן1|מחלוקת}} ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה היא.''' כדתניא בסמוך ובמתני' תני סתמא כשרה ולא תני פלוגתייהו:
מתני' <b>שלשה מתים בשלשה ימים.</b> מת אחד בכל יום:


'''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן כשהיא עומדת על הים וקשורה בארץ ע"י ברזל:
Segment 2


'''{{עוגן1|באלמין}}.''' כלומר שקשורה בחוזק מלשון כל דאלים גבר:
גמ' <b>לאשה הזאת וכו'.</b> משם למדנו שהדרך להדיבוק ג' א"כ ידבק דקרא נמי בשלשה איירי ולא בפחות:
<b>ה"ג הא עבידא יותר מכאן וכו'.</b> וה"פ מיבעיא ליה אם הא דתנן במתני' עיר המוציאה ת"ק רגלי דוקא או לאו דוקא דאפילו במוציאה יתר מכאן אם יצאו ממנה ג' מתים בשלשה ימים ה"ז דבר:
ה"ג הדא אמרה יותר מכאן אינה צריכה שיעור אחר וה"פ זאת אומרת דלעולם בג' מתים בג' ימים ה"ז דבר:
<b>בריאים.</b> שאינן ראויות ליפול אמכולת דמתני' דלעיל קאי:
<b>מרועעי'.</b> השבורים הראויות ליפול:
<b>ודכותה.</b> גבי דבר דוקא שמתו בחורים אבל לא זקנים:
<b>אסכרה.</b> חולי הנעשה בפה ובגרון והיא חונקת את האדם ולשון אסכרה כמו יסכר פי דוברי שקר:
<b>כל שהיא.</b> אפי' מת אח' באסכרה מתריעין עליה:
<b>שנים בדבר וא' באסכרה.</b> מהו מי הוו כג' מתים:
<b>ופריך איתא חמי.</b> בוא וראה הא תני אסכרה כל שהיא וכ"ש אם מתו עוד שני' שמתריעין:
<b>לכן צריכה.</b> לא קמיבעיא ליה אלא שהתריעו יהעל האסכרה והלכה לה ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה מהו מי אמרי' כיון שכבר הלכה אין מתריעין עליה עוד או לא:


'''{{עוגן1|ר"מ}} דלחיים.''' דתנן בפ"ק דעירובין בכל עושין לחיין אפי' בדבר שיש בהן רוח חיים ומטמא משום גולל אם עשאו כיסוי לארון של מת יש שם גולל עליו דגולל מטמא במגע ובמשא ובאהל דתניא על פני השדה לרבות גולל ודופק:
Halakhah 6


'''{{עוגן1|ור"מ}} מטהר.''' דסובר כיון שאינו קבוע שם לעולם יש לחוש שמא תברח לא הוה מחיצה:


'''{{עוגן1|ור'}} יוסי.''' דתנן באהלות פ"ח:


'''{{עוגן1|הבית}} שבספינה.''' אפילו האהיל על המת ועל הכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה דלא חשיב אהל דלא קביעי:
Segment 1


'''{{עוגן1|והפריחת'}}.''' ועקרת':
מתני' <b>בכל מקום.</b> ואפי' הערים הרחוקות ממנה הרבה כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:
<b>שדפון.</b> רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנה מן הזרע:
<b>ירקון.</b> תבואה שהכסיפה פניה וי"מ חולי שמהפך בני אדם כמראה ירק השדה:
<b>ועל חיה רעה.</b> שנראית ביום בישוב:
<b>ועל החרב.</b> חיילות העוברו' ממקום למקום:


'''{{עוגן1|איה}} סוכתך.''' דכיון דמהלכת לא שמה דירה:
Segment 2


'''{{עוגן1|ואסר}} לטלטלו.''' דקמשתמש באילן:
גמ' <b>על פרגיא של פשתן.</b> שאכלו העופות את הפשתן:
<b>פרגיא.</b> כמו פרגיות והן ציפרים קטנים:
<b>שמה ושערורה נהייתה בארץ.</b> ומתרגמינן תימא ושנו בארעא וכתיב בתריה העיזו בני בנימין ובתקוע תקעו בשופר ש"מ על דבר משונה מתריעין ואף זה משונה שיאכלו פרגיות הפשתן:
על השרב שהחום גדול מאוד:
<b>קמתי בקהל אשוע.</b> אם הוא קודר צריך להתפלל בקהל והיינו מתריעין:
<b>אוקיר לאסייך.</b> כבד להרופא קודם שתצטרך אליו כלומר התפלל קודם ביאת הצרה:
<b>היערוך שועך לא בצר.</b> כך אמרו חביריו לאיוב כלום הקדמת תפלתך עד שלא באת הצרה אם היית עושה כן הכל היו מאמצין כוחך ומסייעין לך:
<b>אם סדרת תפילה.</b> יפה תהא בטוח שלא יהיה לך צרי' מלמעלה:
<b>לא תהא מיצר פיך.</b> לא תתפלל תפלה קצרה אלא הרחב פיך לשאול כל צרכך בביאור יפה והקב"ה ימלא משאלותיך משא"כ אם לא סדרת תחלה לא תהא מאריך בתפלתך שלא תתבלבל:


'''{{עוגן1|למטה}} מג' מותר.''' אפי' לטלטל העירוב דכל פחות מג' כארעא סמיכתא דמיא:
Segment 3


'''{{עוגן1|אם}} אסור לטלטלו.''' דהיינו למעלה מג':
<b>לא סוף דבר ארבה.</b> לאו דוקא ארבה שהוא כולל כל המינים:
<b>אלא אפי' כנף.</b> ממין אחד מתריעין עליהן:
<b>שהוא חוסל את הכל.</b> מכלה את הכל כמו יחסלנו הארבה:
<b>דו גבי.</b> שהוא גובה דין אדוניו שבעון הדור הוא בא:
<b>לא סוף דבר חיה רעה.</b> לאו דוקא חיה רעה אלא אפי' על בהמה שהיא נושכת וממית מתריעין עליה:
<b>לא סוף דבר חרב של מלחמה.</b> לאו דוקא חרב של מלחמה שמתריעין עליו אלא אפי' חרב של שלום העוברת ממקום למקום דרך אותה העיר מתריעין עליה:
<b>שכבר עשת.</b> חרב כזה רושם בימי יאשיהו שפרעה נכה רצה לעבור דרך ארצו להלחם בכרכמי' ולא הניחו יאשיהו ונהרג במלחמה ש"מ דיש בו סכנה ומתריעין עליו:


'''{{עוגן1|לא}} יהא עירוב.''' דהא בעינן שתהא סעודה הראויה לו בשעת קניי' העירוב:
Halakhah 7


'''{{עוגן1|ומשני}} ראוי הואלא.''' שהרי יכול לעבור על שבות בין השמשות דהוא שעת קניית העירוב ולאכלו דאיסו' שימוש באילן אינו אלא שבות כדתנן בביצה אלו הן משום שבות לא עולין באילן הלכך קונה העירוב דלא גזרו על השבות בין השמשות:


'''{{עוגן1|מעתה}}.''' א"ה אפילו למעלה מעשרה יהא עירוב שהרי מותר ליטלו משם בין השמשות ולהביאו למטה במקום שנתכוין לשבות דקס"ד באילן שאין בו ד' איירי וה"ל מקום פטור והוא עומד ברשות הרבים ונתכוין לשבות למטה:


'''{{עוגן1|תיפתר}} שהיתה כירתו ד'.''' מקום מושבו שהוא עיקרו של אילן רחב ד' וכיון דאילן גבוה י' ועיקרו ד' רשות היחיד גמור הוא וא"א ליטלו משם למטה דה"ל כמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ואסור אפי' בין השמשות דאיסורא דאורייתא הוא אבל למטה מי' כרמלית ומותר להוציא ביה"ש ממנו למטה לרה"ר דאינו אלא שבות:
Segment 1


'''{{עוגן1|והוא}} שתהא רשות הרבים מקפתו.''' למטה מכל צד וא"א להביאו מלמעלה מעשרה שהוא רשות היחיד למטה:
מתני' <b>לעריהן.</b> לארץ ישראל:
<b>כמלא פי תנור.</b> שלקתה בשדפון כל כך תבואה שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות פי תנור:
<b>באשקלון.</b> ארץ פלשתים:
<b>ועל שאכלו זאבים.</b> דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:
<b>על שנרא'.</b> מפרש בגמרא:


'''{{עוגן1|באומר}} שביתתי תחתיו.''' ואיידי נמי באומר ששביתתו תהא למטה דאי באומר שביתתי למעלה א"כ יכול לעלות בה"ש ולאכלו שם וה"ל הוא ועירובו במקום אחד מאי קאמרת קמשתמש באילן הא לא גזרו על השבות בה"ש אלא ודאי באומר שביתתי תחתיו איירי:
Segment 2


'''{{עוגן1|ה"ג}} נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפי' למעלה מי"ט עירובו עירב וקשייא וכו' וכ"ה בבבלי.''' וה"פ דקס"ד דאסור לטלטלו דאיירי באילן שגבוה י' ורחב ד' ואמר שביתתי בעיקרו ומוציא מרה"י לרה"ר:
גמ' <b>במכוכס.</b> שהשדפון במקום אח' בעינן מלא פי תנור:
<b>אבל במפוזר.</b> בשנים ושלשה מקומות:
<b>אפילו פרא מכאן.</b> פחות ממלא פי תנור נמי מתריעין:
<b>נראו.</b> הא דתנן במתני' נראו היינו שרצין אחרי בנ"א:
<b>נראו במקום שאין ראוי להם.</b> כגון שנראו בעיר ואפילו אינ' רצין ה"ל משולחת:


'''{{עוגן1|ראוי}} הוא להופכה.''' דהואיל והכלכלה ארוכה יכול לנטותה ולא יעקרנה מתלייתה ויטה ראשה הא' עד שיהא למטה מי' ולא יהא עוד רה"י ומותר ליטול עירובו ביה"ש דאינו אלא שבות. וכיון שהוא ראוי ומותר להפך הספסל ברה"ר אם נתן עירובו עליו ואומר שביתתי בר"ה עירובו עירוב דה"ל הוא ועירובו במקום א' שהרי יכול להפוך הספסל ליטול העירוב ממנו:
Halakhah 8


'''{{עוגן1|ופריך}} הדא אמרה וכו'.''' דמותר להפוך הכלכלה התלוי באילן ש"מ דמותר להשתמש בצדי האילן:


'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' במתני' ואגב שיטפה דלישנא דעירובין נקט כאן דתנינן תמן:


'''{{עוגן1|שתים}} באילן.''' אם שתי דפנות הם אילן העומד שם ואחת בידי אדם שעשאו בארץ וקס"ד דאיירי כשחקק באילן נקבים והניח בהן קנים לדפנות וסיכך על אותן קנים ואין כאן תשמיש אלא בצדי האילן ואפ"ה קתני אין עולין בה בי"ט משום דקא משתמש באילן:
Segment 1


'''{{עוגן1|והכא}}.''' אם נותן עירובו בכלכלה מתיר להפוך הכלכלה משום דלא הוה אלא צדדים:
מתני' <b>המיטרפ'.</b> מתחבטת ומשתברת:
<b>לעזרה.</b> שיהיו מתפללין עליהן שיעזרו להן מן השמים:
<b>שמעון התימני.</b> מתמנה היה:
<b>אף על הדבר.</b> מתריעין בשבת:


ומשני אר"י כאן בסוכה איירי שסמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות נמצא שהוא משתמש ע"ג האילן שהרי קרקעית הסוכה מן האילן הוא:
Segment 2


'''{{עוגן1|וכאן}}.''' בכלכלה מן הצד היא ומותר לטלטלה:
גמ' <b>ענני ה' ענני.</b> שאומרי' בסליחות ובי"ה היינו מתריעין דמתני' אבל לא בשופר דשופר בשבת ליכא:
<b>והא תנייא קדמייא.</b> מכלל דת"ק אמר אפי' לצעקה והיינו שמתריע' בשופרות צעקה קרי לה ש"מ דלא כרב ובבבלי ספ"ק משני לה:


'''{{עוגן1|הדא}} ילפינן מההיא.''' מעתה ילפינן סוכה מעירוב ועירוב מסוכה שבשניהם להשתמש בצדדין מותר ובאילן עצמו אסור:
Segment 3


'''{{עוגן1|שאם}} היה ב' יתדות.''' יוצאות מן האילן צדדי אילן איקרי ומותר להשתמש בסכך בי"ט. שאם היה נותן העירוב בעובי האילן שאסור לטלטלו בשבת דה"ל משתמש באילן מיהו עירובו עירוב דאינו אלא שבות ובה"ש היה לטלטלו:
<b>אין בטלית.</b> אם בטלתי דבר אחד ממה שכתוב בס"ת זה יכנסו האויבים לעיר ואם לאו ילכו להם:
<b>מיד בקשו אחריהן ולא נמצאו.</b> שהלכו להם:
<b>תלמידי'.</b> דלוי עשה כן ויבשה ידו שלא היה חסיד כל כך כרבו ולפי שבטח בצדקתו והטריח בוראו לעשות נס נענש:
<b>לומר שאין שוטה נפגע.</b> שאינו מרגיש בפגעיו וכן זה לא הרגיש בחטאו לפיכך לא נענש:
<b>ולא בשר המת.</b> הגדל באדם חי מחמת מכה אינו מרגיש באיזמל כשחותכין אותו ומשל הוא כזה כן זה:


'''{{עוגן1|אר"י}}.''' לעולם בין בעירוב בין בסוכה מן הצד איירי:
Halakhah 9


'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' ואלא קשיין אהדדי דהכא מותר ובסוכה אסור:


'''{{עוגן1|ומשני}} דאמר ריב"א וכו' דרשב"א היא.''' הא דמתיר בעירוב אתיא כרשב"א דמתיר בצדדים:


'''{{עוגן1|היא}} צדדי בהמה היא צדדי אילן.''' כי היכא דמתיר רשב"א בצדדי בהמה ה"נ מתיר בצדדי האילן. ורבנן דפליגי עליה דרשב"א כי היכא דאוסרין בצדדי בהמה כך אוסרים בצדדי האילן:
Segment 1
תחילתדףכאן ב/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בין}} האילנות בארץ.''' ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה כשירה והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:


'''{{עוגן1|שלוחי}} מצוה פטורין.''' שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפי' בשעת חנייתן:
מתני' <b>חוץ מרוב גשמים.</b> לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:
<b>תנורי פסחים.</b> של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:
<b>שלא ימוקו.</b> בגשמים:
<b>עג עוגה.</b> רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה:
<b>גשמי בורות.</b> גשמי' בשפע למלאות בורות:
<b>אם נמחית.</b> אם מכוסה כולה במים:
<b>אבן טועים.</b> מפרש בגמרא:


'''{{עוגן1|חולים}} ומשמשיהן פטורין.''' ואפי' בחולה כל דהו והא דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו דכתיב בסכות תשבו כעין תדורו וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו הדבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו:
Segment 2


'''{{עוגן1|אוכלין}} ושותין עראי.''' דבר מועט להסיר רעבונו ודעתו לסעוד אחר כן:
גמ' <b>דבר שאיפשר וכו'.</b> אקרא קאי שנא' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וקמפרש ר"י דה"ק שתהיה הברכה עד שלא תצטרך לומר די אבל אם היה צ"ל די כלו' שהיה יותר מדאי אינה ברכה ומינה שמעינן דרוב טובה קללה היא:
<b>עד שיבללו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה.</b> וכיון שכך מדתו של הקב"ה כשהוא נענה לעמו משפיע להם טובה עד שיבללו שפתותיהן מלומר די אין מתפללין עליה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ה"ג}} אזל לעיינא טב למימנא.''' פי' הלך לחג הסכותי לעין טב למימנא אעיבור חדש שעין טב היה מקום הועד והכי אמרינן בר"ה פ"ב כהדא ר"ח הוה אזיל לעין טב למימנא:
Segment 3


'''{{עוגן1|מי}} אתי.''' כשהלך התחיל להיות צמה מן הדרך ולא רצה לטעום כלום עד שנכנס לסוכתו של רבי יוחנן סופר של עיר ששמה גופתא:
<b>ופריך הדא אמרה.</b> זאת אומרת ערב פסח הי':
<b>ותני כן.</b> בתמיה. הא תנינן במגילת תענית:
<b>בעשרין.</b> באדר:
<b>צמון.</b> כל העם לגשמים שירדו להן ושלחו לחוני המעגל משמע שהמעשה היה באדר ולא בע"פ:


'''{{עוגן1|איסרטא}}.''' דרך בלשון יון:
Segment 4


'''{{עוגן1|א"ר}} מנא.''' הא דתנן במתניתין חולין פטורין מן הסוכה לאו דוקא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חולה שאין בו סכנה כגון חש בעינו נמי פטור מן הסוכה:
<b>שלא בא בענוה.</b> להתפלל על הגשמים אלא בדרך חוב לפיכך לא נענה מיד:
<b>אר"י גיריא.</b> הוא ר"י בן גרים:
<b>הדין חוני המעגל.</b> הנזכר במשנתינו:
נפק לטורא יצא להר אצל הפועלים עד דהוא התם ירדו גשמים ונכנס למערה:
<b>מן יתיב.</b> כשישב שם נרדם וישן ליה והיה משתקע בשינתיה שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית:
<b>לסוף.</b> שבעים שנה הקיץ משנתו ויצא מן המערה וראה העולם נתחלף מקום שהיו כרמים בראשונה כעת נטוע זיתין:
<b>זוויי.</b> מקום שהיו נטועין זיתין כעת היא מקום זרע:
<b>שאל ליה.</b> לאנשי המדינה מה חידושים בעולם:
<b>א"ל.</b> ואין אתה יודע מה חידושים בעולם א"ל לא:
<b>אמרין ליה.</b> ומי אתה שאין אתה יודע מה חידושים המפורסמים בעולם:
<b>אמרון ליה.</b> שמענו כשהי' נכנס חוני המעגל לעזרה היתה מאירה ואם אתה הוא נראה אם תאיר העזרה בכניסתך:
<b>עאל.</b> נכנס והאירה העזרה ממנו:
<b>וקרא על עצמו בשוב וגו'.</b> אלא להתיר נדרו של זה לפי שהן מועטי' ואין בהם תועלת לעולם:


'''{{עוגן1|שושבינין}} וכל בני החופה פטורים מן הסוכה.''' דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:
Segment 5


'''{{עוגן1|שומרי}} העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום.''' דכתיב בסוכת תשבו כעין ישיבת ביתו כשם שכל ימות השנה אינו בביתו ביום כך פטור מן הסוכה:


בשומרי הגייסות ששומרים העיר שלא יבואו עליהם גייסות ואיכא מצוה:


אבל בשומרי ממון ששומרים את העיר מפני הגנבים:
Segment 6


'''{{עוגן1|עשו}} אותן כשומרי גנות ופרדסין.''' שחייבין בסוכה דאין לפוטרן מן הסוכה בשביל הנאת ממון:


'''{{עוגן1|אבודמא}} מילחא.''' כך שמו:


'''{{עוגן1|הוי}} דמך.''' היה ישן לפני חנותו ועבר ר"ח בר בא ואמר לו לך ותישן בתוך סוכתך דסובר משום ממון אין לבטל מצות סוכה:
Segment 7


'''{{עוגן1|מטללתך}}.''' סוכתך:
<b>ותני כן.</b> ותניא נמי הכי:
<b>אסטיו.</b> אצטבא:


ר' מנא היה שושבין גבי ר' יעקב וא"ל ר' יוסי אע"פ ששושבין אתה חייב אתה בסוכה:
Segment 8


'''{{עוגן1|אף}} אתה משובתי הרגל.''' בלשון בתמיה וכי אתה משובתי הרגל ויצאת מביתך ולא עמדת אצל אשתך:
<b>אלא כל מאן.</b> שנאבד ממנו דבר היה נוטלו משם דכל מי שמוציא דבר שאינו שלו מביאו לשם להכריז עליו. כך א"א להתפלל על הגשמים שילכו להם:


'''{{עוגן1|לגזורה}}.''' למול וחג הסוכת הי' וי"א גזורה שם מקום ולא רצה לטעום כלום:
Segment 9


ה"ג ולא ידעין אין משום דלא הוי עסקיה טעם כלום עד יפני מוסף אין משום שאין שבחו של ת"ח להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. וה"פ ומספקא לן אין משום שהיה רגיל שלא לאכול קודם שהתפלל מוסיף או משום שהיה ברגל ולא רצה לאכול אלא בביתו ובי"מ מקיים הגירסא בדוחק:
שאין מתפללין על רוב טובה:
<b>פר של הודיות.</b> להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים כן פירש"י ול"נ פר של תודה להודות לה' על הנס שעשה וכיון שהוא מביאו ומודה לה' הרי הוא כאילו אומר שדי לו בגשמים אלו:
<b>מלא כמהין.</b> שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו הגשמים:
<b>בקרן העופל.</b> סלע גבוה וכך שמו:
<b>ומשקשק.</b> ומשכשך רגליו בנחל קדרון שיעלה למעלה עד מקום ההוא וזהו דבר הנמנע כלומר לעולם אין מתפללין על רוב הגשמים:


'''{{עוגן1|אכילה}} עראי.''' אמתני' קאי דוקא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה אבל אין שינת עראי חוץ לסוכה:
Halakhah 10


'''{{עוגן1|חברייא}} אמרין.''' דלכך אסור אפי' שינת עראי. דגזרינן שמא יחטפנו שינה וישן שינת קבע:


'''{{עוגן1|א"ר}} אילא.''' היינו טעמא דלפעמים אין אדם ישן אלא מעט ודי לו בכך וזו היא שינתו:


'''{{עוגן1|מאי}} נפק מן ביניהון.''' מאי בין טעמא דחבריי' לטעמא דר' אילא:
Segment 1


'''{{עוגן1|מסר}} שינתו לאחר.''' אומר לחבירו אם ארדום העירני:
מתני' <b>לנידוי.</b> שמנדין כבוד הרב שהטיח דברים כלפי מעלה:
תחילתדףכאן ב/ו
<b>מתחטא.</b> מתגעגע:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ואמרו}} העלום לסוכ'.''' ולא מן הדין אלא שהחמירו על עצמן ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפי' אכילת עראי חוץ לסוכה לא מחזי כיוהרא:


'''{{עוגן1|אוכל}} פחות מכביצה.''' משום נט"י ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפי' יותר מכביצה:
Segment 2


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הוינן}} סברין וכו'.''' היו סוברים בני הישיבה למימר הא דתנן במתני' ולא בירך אחריו היינו שלש ברכות דהיינו ברכת המזון ואע"ג דיש בו ד' ברכות הטוב ומטיב מדרבנן היא דביבנה תקנוה:
גמ' <b>כשם שנגזרה בימי אליהו.</b> שמפתח הגשמים ביד אליהו:
<b>לידי חילול השם.</b> שאליהו נשבע חי ה' אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ואתה נשבעת שאין אתה זז עד שירדו גשמים:
<b>תמן תנינן.</b> ר"ה פ"ק:
שלח לו רשב"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילין לעתיד לבא ותני עלה לא נמצא מעכב רבי' מלעשות מצוה וכו' צריך נידוי. כ"ש המביא רבים לידי עבירה שצריך נידוי וכיון שע"י שבועתך יוכל לבא לידי חילול השם שצריך אתה נידוי. וא"ל חוני לשמעון בן שטח ואין הקב"ה מבטל גזירתו וכו' דקס"ד דשמעון קאמר שאפשר שהקב"ה גזר שלא להוריד גשמים והוא נשבע ולא ירדו גשמים נמצא שנשבע לשוא ויש בזה חילול השם הלכך א"ל שקרוב לודאי שיבטל הקב"ה גזירתו מפני שבועתו של צדיק ל"א השתא גזירתו מבטל מפני גזירת צדיק כ"ש גזירת אדם אחר והראשון עיקר:


'''{{עוגן1|הא}} ברכה אחת.''' פי' ברכ' אחת מעין ג' א"נ בורא נפשות בירך אחריו:
Segment 3


'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' בברייתא דלא בירך כלום לאחריו דכל שאין בו כשיעור אין מברכין לאחריו:
<b>אלא אפי'.</b> הקב"ה אומר הכי והצדיק גוזר בהיפך קאמר קרא שלך קיים ושלי לא קיים וקמ"ל לך יתירא דאפי' גזירת הקב"ה מבטל הצדיק בגזירתו:
<b>זו ירידת גשמים.</b> שנקראים אור כדכתיב יפיץ ענן אורו:
<b>כי השפילו וגו'.</b> סיפיה דקרא דותגזר אומ' וכו' מפרש ואזיל:
<b>אני אמרתי.</b> שלא להמטיר על הארץ כדי להכניען:
<b>ואתה אמרת.</b> שלא בענוה להוריד גשמים דידך קיים ושלי לא קיים:
<b>לשחות.</b> להשפיל:
<b>ימלט אי נקי.</b> אם נקי הוא ימלט:
<b>אף עפ"י שאינו נקי.</b> אי בציר"י כמו אין:
<b>מהו ונמלט בבור כפיך.</b> דא"ל בזכות שידיו נקיות מן הגזל שאין זה כדאי דבגזל העולם נידון אחר רובו כדמצינו בנח ובניו לכך קדריש בברירת הפה שהיא תורה ומצות ומעשים טובים ובי"מ פי' דא"ל על נקיון. הגזל דהא כבר נאמר תרחיק מאהליך עולה והראשון נ"ל:


התיבון הקשו הרי האוכל פחות מכזית שאין מברך אחריו וכדתניא בברייתא דלעיל ואפ"ה מברכין לפניו וכדתנן במתניתין ולא בירך אחריו הא לפניו בירך:
Segment 4


'''{{עוגן1|לשאר}} המינין נצרכה.''' כלומר הא דתניא כל שאומרין עליו שלש ברכות היינו כל המינין שצריכין שלש ברכו' לאחריו כגון חמשת המינין עליהן מברכין לפניו המוציא לחם מן הארץ לאפוקי אורז ודוחן:
<b>מה ת"ל יולדתך.</b> אב ואם הרי הם אמורי':
תחילתדףכאן ב/ז
<b>אומתך.</b> כמו מארצך וממולדתך:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|י"ד}} סעודות.''' ב' לכל יום לז' הימים ובגמרא מפרש טעמיה:
<b>שעתך.</b> כלומר שעה שנולדת בה כמו שמצינו ביום שנולד בו משה:
<b>כשם.</b> שבן רשע מבזה לאמו בכפליים ברשעתו:
<b>לישן גמטריון.</b> לשון גמטרי"א כלומר בא"ת ב"ש תוגת הוא אפרא והכי קאמר בן כסיל הוא נותן אפר בעיני אמו:


'''{{עוגן1|אין}} לדבר קצבה.''' אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה ואם רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו:
Halakhah 11


'''{{עוגן1|חוץ}} מלילי י"ט ראשון.''' בגמרא מפרש טעמא:


'''{{עוגן1|ישלים}} בלילי יו"ט אחרון.''' בליל שמיני עצרת:


גמ' ונאמר להלן במילואים:
Segment 1


ה"ג ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה:
מתני' <b>קודם הנץ החמה לא ישלימו.</b> דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחת גשמי':
<b>קודם חצות.</b> טעמא מפרש בגמרא:
<b>צאו ואכלו ושתו.</b> ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחילה שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:


'''{{עוגן1|עשה}} בה את הלילות כימים.''' שכן כתיב יומם ולילה שבעת ימים:
Segment 2


'''{{עוגן1|לילה}} הראשון חובה.''' שנאמר בערב תאכלו מצות:
גמ' <b>ואני אענה.</b> משמע דאין צריכין עוד לשום דבר שכבר נעשה רצונם:
<b>ואני אשמע.</b> מ"מ לא מילא בקשתם וצריכין עוד לתענית שיהו לברכה:
<b>או חילוף.</b> ואני אענה שלא אשמע צעקתם ועדיין צריכין לתעניתם והי"מ פי' בענין אחר ואינו מחוור ע"ש:
<b>אין ענייה אלא סמוך לקריאה.</b> וקאמר והיה טרם יקראו משמע שיהיה קודם קריאה ברצון כאילו הוא אחר קריאה ש"מ דגשמי רצון הן:
ברומשא בערב בליל התענית:
<b>בגין דאנא צחי.</b> בשביל שאני צמא מהו לשתות:
<b>א"ל.</b> המתן שמא ימליכו רוב הציבור ות"ח שבעיר להשלים ואין היחיד רשאי לאכול:


'''{{עוגן1|ושאר}} כל הימים רשות.''' דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששי רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות היה ויצא מן הכלל ללמד על אכילת מצה האמור בו אינו חובה אלא אם בא לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:
Segment 3


'''{{עוגן1|ה"ג}} חברייא בעו אי מה להלן.''' בפסח אסור לאכול ממנחה ולמעלה כדי שיאכל בערב מצה לתיאבון אף בסוכה נאמר כן:
עד שש שעות בשבת דה"ל כמתענה בשבת:
<b>עד כדון צפרא.</b> עד חצות מיקרי בקר:
<b>כבר עבר רובו של יום בקדושה.</b> וה"ל כאילו השלימו ושמעי' דאם התענה עד לאחר חצות כאילו כבר השלי' כל היום כולו:


'''{{עוגן1|וכא}}.''' כלו' וכאן אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה ה"נ ניליף דבעינן שיאכל כזית דגן בסוכה. אף על גב דכזית הוא פחות מכביצה ותנן כשהביאו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה חכלו חוץ לסוכה שאני הכא כיון דחובה לאכול כזית זה דגן ה"ל קבע וחייב לאכלו בסוכה א"נ היינו דמיבעיא ליה לר' זעירא אי ילפינן נמי מחג המצות דסגי בכזית או דלמא בעינן דוקא כביצה:
Segment 4


'''{{עוגן1|כל}} שבעה חובה.''' לאכול כזית דגן:
<b>כד הוה וכו'.</b> כשהיה רוצה שירדו גשמים אומר לספר המגלחו תמיד שיעמוד עצמו לפני ההיכל ויאמר בשביל שר' רוצה לספר ואין בכוחו מחמת הצער מעציר' הגשמים וזהו העדר כבוד לריב"ז א"נ הציבור בשמעם נצטערו על צערו של הנשיא והיו הגשמים יורדים:
ר"א ב"א כשהי' רוצ' שירד מטר הי' שולף נעלו והגשמים יורדים ואם היה שולף גם השני היה העולם מטפטף מרוב הגשמים:
<b>מפלתא הווין תמן.</b> בית העומד ליפול הי' שם והיה רב מושיב להתם חד מן תלמידיו עד שיפנו מה שבבית שידע רב שבעודו שם לא יפול הבית בזכותיה:
<b>וכיון.</b> שיצא התלמיד מן הבית היה הבית נופל:
<b>ואית דאמרין.</b> ויש אומרים רב אדא בר אהבה היה אותו התלמיד:
<b>ולא הצעתי.</b> מטה ועל ידה ישנתי שינת קבע כי לעולם היתה שינתו עראי כדי לקום מיד לעסוק בתורה:
<b>ולא צעדתי בין החבירים.</b> כשהיו התלמידים יושבין בבית המדרש ישבו ע"ג הקרקע והמהלך דרך מסבתן לישב במקומו נראה כאלו פוסע על ראשיהם:
<b>ולא כיניתי שם לחבירי.</b> ואפי' אינו כינוי של פגם אלא שאינו לכבודו ממש:
<b>ולא באת קללת חבירי על מטתי.</b> אלא מיד מחל למאן דמצער ליה:
<b>אצל מי שהי' חייב לי.</b> שלא להיות לו כנושה:


'''{{עוגן1|פליגין}}.''' ר' יוחנן בשם ר"י דיליף ט"ו מחג המצות עם ר' הושעיא דאמר כל ז' חובה אף לרבנן לאכול כל יום בסוכה דאסור להתענות בי"ט אלא בלילות פליגי רבי אליעזר ורבנן:
Segment 5


'''{{עוגן1|בשנתן}} דעתו.''' לצאת ידי סוכה באכילת לילה הראשונה תו לא צריך:
<b>הודו לאלקי האלקי'.</b> מפני שכתוב בו נותן לחם לכל בשר כדמסיק:
<b>ובלבד.</b> שיתחילו מזמור העומדים בבית ה' בחצרות וגו' שהוא מזמור שלפני הודו וגו':
<b>ופריך ולמה.</b> יאמר אלו ב' פרשיות דוקא:
<b>מפני שירידת גשמים כלולה בהן.</b> שנזכר בהן ירידת גשמים כדמסיק בסמוך:
<b>ניחא דכתיב.</b> במזמור העומדים וגו' מעלה נשיאים מקצה הארץ:
<b>וכר"ח מה.</b> כלומר אלא לר"ח דאמר שלא אמרו אלא מזמור הודו מה שייך מזמור זה לירידת גשמים:
ומשני בגין דכתיב בו נותן לחם לכל בשר שהוא תכלית ירידת הגשמים:
<b>הדא דידן.</b> הלל הגדול הנזכר במשנתינו הוא ההלל שאנו קורין בי"ט ובר"ח ופליגי אר"י ור"ח:
<b>בר קפרא כדעתיה.</b> אזיל לשיטתו:
<b>דתנינן תמן.</b> פסחים פ' תמיד נשחט:
<b>זו היא הלל הגדולה.</b> ואהבתי הלל דידן הוא:
<b>בר אביי.</b> כך שמו:
<b>עבר.</b> לפני התיבה להתפלל בתענית לאחר ירידת הגשמים:
<b>אמר להצבור ענו אחרי מה שאני אומר הדא אמרה.</b> זאת אומרת שאין זה ההלל שאנו אומרים בכל ר"ח וי"ט דא"כ מה היה צריך לומר לציבור שיענו אחריו הלא כולם רגילים בו אלא ודאי הודו לאלקי האלקים היה אומר ולא היו רגילים בו:
<b>א"ר מנא.</b> לעולם הא דידן ודקאמר להם ענו אחרי מפני שהי' נס גדול לפיכך אמר להם ענו אחרי כדי שיאמרו קול אח' א"נ עם רב היה שם והיו בהם עמי הארץ ולא ידעו אפי' בהלל דידן:
הדרן עלך פרק סדר תעניות האלו


'''{{עוגן1|בשלא}} נתן דעתו.''' לצאת באכילת לילה הראשונה יש לו תשלומין כל שבעה:
Chapter 4


'''{{עוגן1|קנס}} קנסו רבי אליעזר.''' אם לא עשאה בערב הרגל אבל נפלה מודה רבי אליעזר דלא קנסינן ומותר לעשותה:


'''{{עוגן1|תמן}}.''' ברישא דמתני' וכא אמר הכין. וכאן הוא אומר אם לא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון אבל מה שלא אכל בשאר ימות החג אין צריך השלמה משמע דלילי יום טוב ראשון חובה ושאר רשות וכחכמים דפליגי עליו:


'''{{עוגן1|למצוה}} הושווה.''' הא דיליף רבי אליעזר ממילואים דבעינן כל שבעה לאכול בסוכה אינו אלא למצוה לכתחלה אבל בדיעבד אין צריך השלמה אלא לילי י"ט הראשון דט"ו מחג המצות גזרה שוה מעלייתא היא:
Halakhah 1
תחילתדףכאן ב/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|משם}} ראיה.''' בתמיה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} סוף דבר שולחנו.''' ל"ד בשולחנו עומד בתוך הבית פסלי בית שמאי אלא אפילו כדי שולחנו כלומר היושב ראשו ורובו בסוכה.ולפניו מקום פנוי בבית כדי שולחנו נמי פסלי דטעמייהו דגזרינן ביושב רק בראשו ורובו בסוכה שמא ימשך לתוך הבית הלכך כל שיש מקום פנוי לפניו בבית גזרינן שמא ימשוך:


'''{{עוגן1|תנינן}}.''' בתרומות פ"ה סאה תרומה טמאה שנפלה לק' סאין טהורין בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין וכו' לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותישרף וכו' ומבעיא ליה מי הודה למי אם בית שמאי לבית הלל או בהיפך:


'''{{עוגן1|נצא}} לחוץ.''' חוץ לבית המדרש ונלמוד מהאמוראים שלא באו לבית המדרש:
Segment 1


'''{{עוגן1|מתני'}}.''' בפ"ב דטבול יום:
מתני' <b>בג' פרקים בשנה וכו'.</b> ה"ק בג' פרקים שהם תעניות ומעמדות ויה"כ דמסיק בתר הכי כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה דהיינו שחרית ומנחה ונעילה ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאין כפיהם ד' פעמים ביום והוא יה"כ שיש בו תפילת מוסף:
<b>בתעניות ובמעמדות.</b> ה"ק ואלו הן ג' פרקים תעניות ומעמדות ויה"כ:
<b>ובמעמדות.</b> אנשי מעמד היו מתענים ד' ימים בשבוע:


'''{{עוגן1|המערה}}.''' תרומה:
Segment 2


'''{{עוגן1|ונגע}} טבול יום בקילוח.''' הקילוח לבדו נפסל דניצוק אינו חבור וה"ל תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ותעלה הקילוח בא' ומאה כתרומה בחולין:
גמ' <b>את ש"מ.</b> ממתני' תלת:
<b>שמתענין במעמדות.</b> מדקאמר שנושאין כפיהם גם במנחה ש"מ שמתענין בהם:
<b>שמתפללין ד'.</b> שחרית מוסף מנחה ונעילה וסובר דמתני' בכל ג' פרקי' איירי שיש בהן ד"פ נשיאת כפים וגם בתעניו' ומעמדות יש בהם מוסף וכ"כ הרמב"ם:
<b>ושאין נ"כ בלילה.</b> דא"כ ה"ל למתני ה' פעמים ביום ערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה:
<b>ופריך וישא כפיו ואל יתפלל.</b> כלומר מנ"ל למידק ממתני' שמתפללים ד' דלמא נושאין כפיהם בלא תפילה:
תני זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים:
<b>בעירובין.</b> דבעינן עירוב ובעינן שיתוף:
<b>ובתענית ציבור.</b> דאף במנחה ובנעילה יש בהן נשיאת כפים:
<b>אף במגילת אסתר נהגו כר"מ.</b> דאמר צריך לקרותה כולה:


'''{{עוגן1|אין}} תימר בית הלל הודו לבית שמאי.''' ואם נאמר בית הלל הודו לב"ש א"כ מתניתין דט"י אמאן תרמיי':
Segment 3


'''{{עוגן1|אר"ח}} וכו'.''' אי משום הא לא תפשוט דנאמר דמשנה דט"י לב"ה נשנית קודם חזרה:
<b>לנשיאת כפים.</b> כה תברכו את בני ישראל:
<b>כך נשיאת כפים.</b> כהן הנושא את כפיו אסור ביין:
<b>איתפלגון.</b> פליגי ביה:
<b>חד יליף לה.</b> כהן מברך מנזיר:
<b>וחד יליף לה.</b> כהן מברך משירות דהיינו עבוד' דכתיב לשרת ולברך בשמו. מקיש כהן מברך למשרת מה משרת מותר בחרצן דכתיב יין ושכר אל תשת הא בחרצן מות' אף כהן מברך כן:
<b>אף נשיאות כפים אסור בב"מ.</b> כהן הנושא כפיו אסור להיות ב"מ נמצא דבכל היקש איכא חומרא וקולא:


ה"ג עד שלא הודו לבית שמאי:
Segment 4


'''{{עוגן1|אר"י}}.''' ממתניתא גופא מוכח דב"ש הודו לבית הלל דתנן אחר שהודו ר"א אומר תירום וכו':
<b>ופריך והא תני אם היה.</b> הכהן מורגל בעירו מותר לישא את כפיו ואי מדאורייתא אסור מאי מהני שהוא דש בעירו ולא משני מידי ובבבלי משני אסמכתא בעלמא נינהו ותרווייהו לקולא ומותר בחרצן ולהיות בעל מום:
<b>כהדא.</b> כהא דרבי נפתלי כהן היה והיה לו אצבע עקום ושאל לרבי מנא אם מותר לישא כפיו:
<b>א"ל מכיון.</b> שבני עירך מורגלים בך וידעין שאצבעתך עקום מותר אתה לישא כפיך:
<b>מעבר זלדקן.</b> הי' מעבר מלישא כפיו מי שהי' שערות זקנו מפוזרות אחת הנה ואחת הנה:
<b>ריגלא הוות.</b> רגליו היו קטנים והעבירו רב הונא כיון שאין שערות זקנו נראה שלא יאמרו ראינו קטן נושא כפיו:
<b>זאת אומרת.</b> מדאוסר בעל מום בידיו ורגליו לנשיאת כפים ש"מ שאסור להסתכל בכהנים בשעת נשיאת כפים ואסרו ב"מ בידיו ורגליו שלא יסתכלו בו:
<b>מפני הסיע דעת.</b> שלא יסיח דעתו מברכת כהנים:
<b>משה.</b> לשון שבועה מצאתי ול"נ דר' חגיי אמר לר' יוסי גדול הדור כמשה:
<b>דאנא מסתכלנא.</b> בכהנים בשעת נשיאת כפים ואיני מסיח דעתי:


'''{{עוגן1|ורבי}} אליעזר לאו שמותי הוא.''' פי' מתלמידי ב"ש הוא ואמר תירום ש"מ בית שמאי הודו לבית הלל דלב"ש הכל ישרף:
Segment 5


'''{{עוגן1|ופריך}} מתניתא אמרה כן.''' דתעלה בתמיה הא בית שמאי מסלקין לון לבית הלל בתשובתן כדקתני במתני' ולמה הן מודים לבית הלל:
<b>במוסף מנין.</b> שנושאין כפיהם אע"פ שנשאו בשחרית:
וישאב אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים:
<b>המקרא הזה מסורס.</b> שהל"ל תחלה וירד מעשות וגו' ואח"כ וישא אהרן את ידיו וגו' שהרי לעיל מיניה כתיב עשיית החטאת והעולה והשלמים:
<b>אלא ללמד.</b> שלא נשא כפיו עכשיו אלא בשביל שירד מעשות החטא' וכו' והן קרבנות מוסף וקמ"ל אעפ"י שנשא כפיו שחרית נושא שנית בשביל מוסף:
<b>מה שירות בעמידה.</b> דכתיב לעמוד ולשרת:
<b>ויברכו את העם וישמע בקולם בדורו של חזקיה.</b> הא דכתיב כאן וישמע בקולם היינו לפי שהיה הדור הגון נשמעה ברכת כהנים ואפי' אינן הגונים:
<b>ויברכם.</b> וישא אהרן את ידיו אל העס ויברכם:
<b>ברכה סתומה.</b> לא נתפרש איזו ברכה בירכם:


'''{{עוגן1|אר"א}} תשובה אחרת יש.''' לב"ה להשיב לב"ש שלא הוזכרה במתני'.ומה אם תרומה טהורה שהיא. בעון מיתה. לזרים האוכלים אותה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש:
Segment 6


'''{{עוגן1|טמאה}} שהיא בעשה.''' שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתן יאכל כשיטהר אבל דבר טמא לא יאכל אע"פ שטיהר ולאו הבא מכלל עשה עשה:
<b>ומנין לנעילה.</b> דשאר תפילות סמכו כנגד אבות או תמידין אבל נעילה קשיא ליה:
<b>גם כי תרבו תפילה וכו'.</b> היינו לאחר שנגזרה הגזרה וגרם עון שפיכ' דמים הוא דאינני שומע אבל קודם הגזרה מהני ריבוי התפילה לכך בתענית מתפללין תפילה יתירתא דהיינו נעילה:
<b>בכל עצב.</b> הכי מפרש לקרא בכל עסק מצוה ראוי להותיר ולהוסיף אבל דבר שפתים דהיינו תפילה אך למחסור ההוספה:
<b>ע"י שריבתה בתפילה.</b> נכשלת בדבריה וקיצרה שנותיו של שמואל:
<b>וישב שם עד עולם.</b> עד עולם של יובל או של בן לוי מצאתי ולי נראה דה"ק עד זמן שהוא ראוי לישב שם יהיה עולמו והיינו כשנותיו של בן לוי שהם חמישים שנה:
ופריך והלא אין עולם של לוי אלא חמישים שנה וכו' וחיי של שמואל נ"ב שנה הכי גרסינן והויין ליה חמשין ותרתיי:
<b>ושתים שגמלתו.</b> מלבד אותן שתי שנים שגמלתו יהיו חמשים שהרי לאחר הגמלו אמרה שישב שם עד עולם:
<b>וכא הוא אומר הכין.</b> סיומא דקושיא דר' לוי אדר' לוי הוא דכאן הוא אומר שכל המרבה בתפילה נענה:
<b>ומשני כאן ביחיד.</b> לא טוב ריבוי התפילו' אבל בציבור כל שמרבים בתפלה טובה היא:
<b>מיכן שכל המרבה וכו'.</b> ופליג אדר' לוי:
<b>איתפלגון.</b> פליגי בה רב ור"י:
<b>בנעילת שערי שמים.</b> דהיינו עם חשיכ':
<b>בנעילת שערי ההיכל.</b> דהיינו ביום לאחר הדלקת הנרות בפנים:
<b>אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום.</b> בתמיה אלא ודאי בלילה והא אמרינן לעיל בר"פ דאין נשיאת כפים בלילה ועוד ביום תנן:
<b>הוה צייר וכו'.</b> היה משמר טליתו דרב ביה"כ:
א"ל רב כשתראה השמש בראש הדקלים תן לי טלית כדי להתפלל בו תפלת נעילה:
<b>וכא הוא אמר בנעילת שערי היכל.</b> מדצלי מבעוד יום דוקא:
<b>ע"י.</b> דרב מאריך הרבה בתפלתו היתה נמשכת עד נעילת שערי השמים:


'''{{עוגן1|לא}} כ"ש.''' וילפינן עולין זה מזה בק"ו ולא ילפינן המעלין זה מזה:
Segment 7


'''{{עוגן1|מה}} זכו וכו'.''' כלומר במה זכו ב"ה שכיוונו תמיד אל האמת עד שקבעו חכמים תמיד הלכה כדבריהן:


'''{{עוגן1|שהיו}} מקדימין דברי ב"ש לדבריהן.''' שלעולם מוזכר במתני' דברי ב"ש קודם לדברי ב"ה חוץ במקומות מועטים ומסתמא גם בשעת מחלוקתם הקדימו ב"ה דברי ב"ש:


'''{{עוגן1|או}} נאמר וכו'.''' פי' מנ"ל דלכך הקדים ר' דברי ב"ש לפי שגם ב"ה בעצמם הקדימו דברי ב"ש דלמא התנא דהיינו רבינו הקדוש שסידר המשניות ראה שב"ש היו זקנים מב"ה לפיכך הקדים דבריהן:
Segment 8


'''{{עוגן1|נאמר}} זקנינו וכו'.''' היה לר' לומר במתני' כלשון שאמרו ב"ה שהיו מקדימין עצמן לב"ש ואמרו זקנינו וזקניכם א"ו דב"ה גופייהו הקדימו לב"ש:


'''{{עוגן1|ממה}} שסילקו ב"ש לב"ה.''' ואמרו להן אף הן אמרו לו וכו' ולא השיבו דבר ש"מ דהלכתא כוותייהו דב"ש:
תחילתדףכאן ב/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נשים}} ועבדים וקטנים פטורים.''' דא"ק כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאע"ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אינה חייבת בסוכה בליל ראשון של חג:


'''{{עוגן1|קטן}} שאינו צריך לאמו.''' מפרש בגמ' שהוא צריך לאמו. כשנפנ' שתקנחנו:
Segment 9


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וקורא}} אימא.''' וקורא ושונה עד שתבוא אליו:
<b>נעילה.</b> תפילת נעילה מהו שתפטור תפלת ערבית לרב מי אמרי' כיון דכבר התפלל בערב תו לא צריך:
ואיכן הוא מזכיר של הבדלה בתפילת נעילה דהא מצוה להבדיל בתפילה אע"פ שמבדיל על הכוס:
<b>ואיך וכו'.</b> אדרב פריך דקאמר תפילת נעילה פוטרת של ערבית איך יהא תפיל' ז' פוטרת של י"ח:
<b>א"ל.</b> ר' בא ולא כבר איתתב' דברי רב כאשר הקשתי לרב הונא ומה לך להקשות עוד:
א"ל ר' יונה וכי בשביל שאיתותב נתבטלו דברי רב אפשר שיהיה תירוץ על קושייתך:
<b>מאי דקשי ר' בא.</b> מאי דמקשי רבי בא שפיר קא מקשה ומאי דהקשה ר' יונה לא שפיר קא מקשה:
<b>קל היקילו עליו.</b> שימהר לאכול לאחר התענית לפיכך תקנו שתהא ז' פוטרת י"ח כי היכא דנפטר בשבת וי"ט בשבע מפני הטורח אבל ר' בא שפיר מקשה דבשביל למהר אכילתו אין לבטל הבדלה שבתפילה:
<b>מריי.</b> רבותיי מן כולכם שמעתי שאין הלכה כרב מדר' בא ור"י ורב הונא ורב אסי:


'''{{עוגן1|ויוצא}} בערובה של אמו.''' עירבה אמו לעצמה ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתו עליה דלא סגי ליה בלאו אמו:
Segment 10
תחילתדףכאן ב/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סוכתו}} קבע.''' שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:


'''{{עוגן1|משתסרח}} המקפה.''' משתתקלקל המקפה כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה ורוב בני אדם עושין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל לגמרי:
<b>מזכיר של שבת בנעילה.</b> ואומר ותתן לנו את יום המנוח ואת יה"כ הזה וחותם מקדש השבת ויה"כ ואע"פ שאין תפיל' נעילה בשבת יום הוא שחיוב בד' תפילות דהיינו שחרית ומוסף ומנחה ונעילה וכיון שחובת תפילה זו היום אינה פחותה משאר תפילות של יום:
<b>מזכיר של חנוכה במוסף.</b> ואומר על הניסים בהודאה:
<b>אוספון עלה.</b> הוסיפו עליו:
<b>ר"ח ותענית היכן הוא מזכיר של ר"ח.</b> בתפילת נעילה דתפילת נעילה אף בתעניו' אינה אלא שבע ברכות כתפילת נעילה דיה"כ ומזכיר אתה נותן וכו' באמצע לברכה אמצעית כמו שמזכיר הש"ץ בי"ה ונראה דמסיים העונה בעת צרה:
<b>בהודייה.</b> להראות שאינה באה בשביל ר"ח אע"ג דבשאר תפילות באה בעבודה:
<b>בעבודה.</b> ברצה כמו בשאר תפילות של י"ח:
<b>ברכה רביעית.</b> כמו בתפילת י"ט:
<b>מה מצאנו בכל מקום.</b> כשמתפלל ז' מזכיר של ר"ח ברביעית הוא הדין הכא נמי מזכירו ברביעית דאף בתפילת נעילה אינו מתפלל אלא שבע:
<b>ונפק עובדא וכו'.</b> ואסיקו הלכה למעשה כהא דאמר ר' בא שאף בנעילה בתעני' בראש חדש אומרן של ראש חדש ברביעית:


'''{{עוגן1|ושפך}} לו רבו קיתון על פניו.''' של עבד כלומר אי איפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
Segment 11


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וישבתם}} בה.''' שאין הכוונה על הישיבה אלא על הדירה:
<b>במה קורין בר"ח שחל בתענית.</b> בגין מודעתין וכו' כדי להודיע שהיום תענית לפיכך נופלין על פניהן וכי לא ידעין בלאו הכי דהיום תענית ול"ל למינפל אאפייהו:
<b>א"ל.</b> ר' יוסי לכך נופלין כדי להודיע שקורין היום ברכות וקללות ולא בר"ח:
ה"ג קם ר"י עם ר"י בר פזי:
<b>א"ל.</b> ר' יוסי אתה שמעת מאביך דבר זה שקורין בר"ח אלא בעייני טב. ששם היו ב"ד יושבין לקדש החדש הלכך קורין שם בר"ח להודיע לכל שקידשו היום את החדש:
<b>ושאר כל המקומות.</b> מודה שקורין בר"ח ותענית בברכות וקללות:


'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר שתסרח.''' כלומר לאו דוקא שתהא מקפה לפניו ותסרח אלא כל שהוא כדי שתסרח אילו היה מקפה לפניו מותר לצאת:
Segment 12


'''{{עוגן1|בכנס}} ויוצא כל הלילה.''' פי' שפסקו הגשמים נכנס וכשירד הגשם יצא דס"ל דחייב ליכנס אפי' בלילה כשפסקו הגשמים:
<b>ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין.</b> דמספק' לי' הא דתנן במתני' דמגיל' פ"ד לכל מפסיקין לר"ח וכו' אי קאי על הפרשיות דאם חל ר"ח בשבת אין קורין אלא בר"ח או דלמא לכל מפסיקין אהפטרות קאי אבל פרשיות של שבת אין נדחין ממקומן:
<b>א"ל קורין בר"ח.</b> שבעה:
ה"ג מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראש חדש חנוכה ופורים ותענית ומעמדות ואי אהפטורות קאי הא תעניות ומעמדות בחול נינהו ולית בהו הפטרה אלא ודאי אפרשיות קאי וה"ה לר"ח שחל בשבת קורין שבעה בר"ח:


'''{{עוגן1|הורה}}.''' פסק לחד מן הקרובים של הנשיא יצא אין מחזירין אותו ולא שמע לתלמיד זה הא דרבן גמליאל נכנס וכו':
Segment 13


{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק הישן'''</big>}}
קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה ר"ח תדיר ותדיר קודם וגם עושין אותו עיקר א"נ כיון שהתחיל בו קורא בו רובן של הקרואים כדאמרי' גבי נרות המנורה:
תחילתדףכאן ג/א
<b>מטי בה וכו'.</b> ואיכא דאמרו שמועה זו בשם ר' אבדימי:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לולב}}.''' של תמרים והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו:
<b>אלא מחמת ר"ח.</b> דאילו חל חנוכה בחול אין קורין אלא ג':
<b>הגע עצמך.</b> אמור לנפשך אם חל ר"ח טבת בשבת דאיכא שבעה קרואים ולא בא הרביעי מחמת ר"ח איך מודיעין שקורין בר"ח ד':
והדא שאילתי' דספק זו הוא שאלה שיש להסתפק בה הרבה:


'''{{עוגן1|גזול}} ויבש פסול.''' מפרש בגמ' טעמא:
Segment 14


'''{{עוגן1|של}} אשירה.''' אילן הנעבד:
<b>ר' מפקד לאבדן אמוריה.</b> ר' צוה לאבא יודן אמוריה שיכריז לפני הציבור מי שרוצה להתפלל ערבית של מוצאי שבת יכול להתפלל בעוד השמש זורח בשבת:
<b>משכני.</b> משך אותי ריב"י אצל פונדק א' והרחה לי שבמקום הזה התפלל ר' יוסי אביו של שבת בע"ש:
ר' יוחנן פליג וסובר דלא התפלל ר"י של שבת בע"ש דאסור לעשות כן:
ולא הוה וכו' סתמא דש"ס קאמר שלא היה צריך ר"י למפלג אדין זה דודאי מותר לעשות כן שהרי מוסיפין מחול על קדש:
<b>ועוד.</b> דאזלון מנהיגי חמורים מן עיר ששמה ערב היושבת בעמק לציפורי היושבת בהר ואמרו כשיצאנו כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בטבריה הלכך אף שמקדימין ליכא איסורא שהרי ישנו מקומות שכבר חשיכה וי"מ שם דר"ח ב"ד נמי כר"ח ס"ל לפיכך הקדים לשבות והראשון נ"ל:
<b>והיידא אמר.</b> והיכן פליג ר' יוחנן:
<b>של מ"ש בשבת.</b> ועלה פליג ר"י דאין מקדימין לאפוקא שבתא:
<b>ואפי' עלה.</b> לא היה לו לר"י למפלג שאף ר' הכי ס"ל דמותר להתפלל של מ"ש בשבת:
<b>עלון אדם למטתו.</b> לישן ולא התפלל ערבית:
<b>אין מטריחין עליו שירד.</b> דרשות הוא:
<b>כל זמן.</b> שהיינו עושין כן שלא התפללתי ערבית מפני שכבר עליתי אל מטתי הייתי מתפחד כל הלילה:
<b>לית לך.</b> לעשות אם תרצה לישן בעוד יום אלא כר' להתפלל ערבית בעוד יום:


'''{{עוגן1|של}} עיר הנדחת פסול.''' דלשריפה קאי ולולב בעי שיעור והני כיון דלשריפה קיימי אין שיעורן קיים:
Segment 15


'''{{עוגן1|נקטם}} ראשו פסול.''' דלא הוי הדר:
<b>אראב"י.</b> וכן תניא בברייתא ששאלו בבית המדרש תפלת ערבית מהו חובה או רשות:
<b>אתיין.</b> הנך תנאי כהני תנאי:
<b>אין נעילה פוטרת של ערב.</b> דהאיך יהו שבע פוטרות י"ח שהיא חובה דמשום טרחא לא מקילינן באיסורא:


'''{{עוגן1|נפרצו}} עליו.''' ואינן מחוברין אלא ע"י אגודה:
Segment 16


'''{{עוגן1|נפרדו}} עליו.''' מחוברין הם בשדרה אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן:
<b>מעשה בתלמיד אחד.</b> והוא רבי שמעון בן יוחאי:
<b>לבית הוועד.</b> לבית המדרש שמתוועדים ומתאספים שם הת"ח:
<b>התורגמן.</b> שהיה עומד לפני ר"ג ומשמיע לרבים את הדרשה מפי ר"ג:
<b>הפטר את העם.</b> כלומר שישתוק מלתרגם עוד:
<b>לר' זינון החזן אמור התחילו.</b> שיתחילו לומר קדיש שלאחר הדרשה ובי"מ פי' שלא שמע רבי חוצפית ואמרו לרבי זינון שיאמר להעם שילכו להם והראשון נ"ל והוא עיקר:
<b>א"ל.</b> לר"ג וכי על מי לא עברה זילותך תמיד לבזות גדולי ישראל:
<b>ונתמלא כל ראשו.</b> שערות לבנות:
<b>והיה ר"ע יושב ומצטער.</b> שלא נתמנה הוא ואמר אולי מצאו בו דבר רע ח"ו או שאין תורתו חביבה לפני המקום והדר ואמר לא שהוא וכו'. שהוא דור עשירי לעזרא הכהן הסופר:
<b>וכמה ספסלים.</b> מתלמידים נתוספו שם באותו היום שר"ג לא הניח כל התלמידים לכנוס לבה"מ אא"כ היו בדוקים. כהאי דתנינן תמן בכמה משניות ביום שהשיבו את ראב"ע לישיבה לא היתה הלכה תלוי שכל התלמידים נכנסו לבית המדרש:
<b>תמן תנינן.</b> כתובות פ"ד:
<b>א"ל מן אילין את חיי.</b> כלו' מדבר קל כזה אתה מתפרנס:
<b>א"ל.</b> ר"י ועד עכשיו לא נודע לך שהתלמידים מתפרנסין בצער:
<b>נעניתי לך.</b> מחול לי כי דברתי לנגדך יותר מן הראוי:
<b>חד קצר.</b> כובס אחד:
<b>מי שהוא כהן יזה מי חטאת.</b> אפר מקלה. אפר הקלוי בתנור ובכירה כלו' סתם אפר:


'''{{עוגן1|יאגדנו}} מלמעלה.''' אם נפרדו עליו יאגדנו שיהא עולה עם השדרה כשאר לולבין:
Halakhah 2


'''{{עוגן1|ציני}} הר הברזל.''' יש דקלים שלולבין שלהן עליהן קצרין מאוד ואין עולין על אורך השדרה אם הן ארוכין כ"כ עד שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה כשרים:


'''{{עוגן1|כל}} לולב שיש בו ג' טפחים.''' כנגד אורך ההדס וטפח יותר כדי לנענע בו כשר דלולב בעי לניענוע כדלקמן:


'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|נפרצו}} עליו.''' נשרו:
Segment 1


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ונמצא}}.''' שהתמחוי הוא משל המלך כך הגזול הוא כאילו הוא של הקב"ה שכל הגוזל מחבירו כאילו גוזל מהקב"ה שהוא מחזיר להנגזל מה שנלקח מאתו:
מתני' <b>אלו הן מעמדות לפי שנא' וכו'.</b> בגמ' מפרש:
<b>על כל משמר ומשמר היה מעמד.</b> מקצת שבטי ישראל חלוקי' לכ"ד חלקים שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:
<b>וישראל שבאותו משמר.</b> שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן מתכנסין בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש:


'''{{עוגן1|שנעשה}} סניגורו קטיגורו.''' כך הד' מינים שבלולב שבאין להזכיר זכותן של ישראל הרי הוא מזכיר עונו שהוא של גזל:
Segment 2


'''{{עוגן1|שופר}} של עכו"ם.''' ששימשו בו לעכו"ם או אפילו שהשתתוה להן עכו"ם:
גמ' <b>לא צורכא.</b> לא היה לו לתנא לשנות אלא אלו הן מעמדות שמתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה כלומר מתחילת הדבר למה תקנו מעמדות ואח"כ חוזר לתחלתו ומפרש מה הן המעמדות:


'''{{עוגן1|תני}} ר"ח כשר.''' כר' לעזר:
Segment 3


'''{{עוגן1|לא}} משל איסור הנייה.''' דלא קרינן ביה לכם:
<b>אילין תמידין.</b> הני תמידין שמקריבין בכל יום קרבנותי' של כל ישראל הם א"כ היה ראוי שיהו כולן עומדין על קרבנותיהן והיכי ליעבד:
<b>אם יהיו כל ישראל.</b> בכל יום בירושלים בשעת הקרבת התמיד אי אפשר:
<b>לית כתיב.</b> הא לא כתיב אלא שלש פעמים בשנה וגו' ולא בכל יום:
<b>אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין.</b> בכל יום ממלאכה כדין מי שמקריב קרבן שאסור במלאכה בכל יום ההוא נמי אי אפשר לומר:
<b>והכתיב ואספת דגנך.</b> ואם כל ישראל ישבו בטלים מי יאסוף להם הדגן:
<b>אלא.</b> כלומר לפיכך התקינו הנביאים מעמדות שיעמדו על קרבן תמיד בשביל כל ישראל ובכל מעמד כהנים ולוים וישראלים וחלקוהו לכ"ד חלקים:
כ"ד משמרות מן הכהנים וכנגדן כ"ד מעמדות מן הכהנים ולוים וישראלים:
<b>תני כ"ד אלף.</b> היה מעמד מאנשי ירושלים:
<b>וחצי עמוד.</b> היו מאנשי יריחו ואף מיריחו היו יכולין להוציא מעמד שלם של כ"ד אלף אלא בשביל לחלק כבוד לירושלים לא הוציאו מיריחו אלא חצי מעמד:
<b>הכהנים.</b> שבכל מעמד היו לעבוד עבודה במקדש והם נקראי' אנשי משמר שהיו עובדין בכל שבת ההוא:
והלויים שבכל מעמד היו לשורר על הדוכן:
<b>וישראלי'.</b> מוכיחין על עצמן שעומדים שם על קרבנות הציבור בשביל כל ישראל:


'''{{עוגן1|מכל}} מקום.''' שישמע התרועה יצא ומיהיה מרבינן:
Segment 4


'''{{עוגן1|תמן}}.''' בלולב בגוף הלולב הוא יוצא וכיון שאסור בהנאה ה"ל מצוה הבאה בעבירה:
<b>כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן.</b> אם אין מעמד מכולן אין הקרבן לרצון דבעינן שיהיו הבעלים עומדין על קרבנן:
<b>אלו הכהנים.</b> שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות:
<b>לעבוד את עבודת וגו'.</b> אלו הכהנים פי' בני ישראל הנאמר כאן על הכהנים נאמר שיעבדו הלוים עבודת הכהנים:
<b>ולכפר על בני ישראל.</b> היא עבודת הלוים והיינו השיר דאין להן עבודה אחרת:
<b>אלו ישראל.</b> שעובדין הלוים במקומם א"נ אלו ישראל העומדים על הקרבן:


'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל בשופר בקול שופר הוא יוצא ואין איסור הנאה שייך בקול:
Segment 5


'''{{עוגן1|ויש}} קול אסור בהנייה.''' בתמיה:
<b>מנין שהשיר מעכב.</b> פי' מנין שמעכב כפרה ומעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר:
<b>לכפר על בני ישראל זה השיר.</b> ומה כפרה מעכבת אף השיר מעכב:


'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' בשופר בשגזלו משופה בשעשוי כתיקונו אבל אם גזלו ותקנו קנאו בשינוי מעשה ודמים הוא שחייב לו וקרינן ביה לכם:
Segment 6


'''{{עוגן1|גזל}} לולב מכאן.''' כלומר גזל לולב מאחד והדם מאחד וערבה מאחד ואגדן מי אמרינן דאגד כשינוי מעשה וקנאו ויוצא בו או דלמא כיון דלולב לא צריך אגד אין יוצאין בו:
<b>לראשי הגברים מבני איתמר.</b> ויחלקו בני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר ראשים לבית אבותם שמנה ואומר בית אב אאד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר:
<b>בית אב אחד.</b> תפס אלעזר שניתוסף לו בית אב א' על כל א' וא':
<b>אחוז.</b> לשון תפיסה:
<b>לחזיר י"ז.</b> בחלוקת כ"ד בתי אבות כתיב בד"ה שיצא הגורל לחזיר י"ז ודריש מלת לחזיר שחזר המחזור לאלעזר שמתחלה היו ח' לאלעזר וח' לאיתמר הרי ט"ז ועכשיו הוסיפו ח' לאלעזר ובמשמר הי"ז חזר המחזור לח' משמרות הנוספות לאלעזר:


'''{{עוגן1|מאן}} דאמר כשרה.''' כלומר ולא פליגי דמ"ד כשר איירי בשגזל קרקע וקנייה בשינוי שהרי עשה עליה סוכה:
Segment 7


'''{{עוגן1|בשגזל}} פסל.''' פסולת גורן ויקב שמסככין בו:
<b>לעשותן כ"ג.</b> משמרות בשעה שחטאה בלגה כדאיתא סוף סוכה:
<b>לית יכיל.</b> אי אפשר שיעשו כ"ג משמרות שאומנות גדולה היתה לשמואל ודוד להעמידן על כ"ד שבהיותן כ"ד אי איפשר לשום משמר שיגיע תחלת שנת היובל פעמיים במשמר' עד שיחזור חלילה על כל הכ"ד משמרות כגון שמשמר יהויריב בתחלת היובל הראשון יהיה משמר ידעי' בתחלת יובל השני וכן כלם או לסירוגין הא מיהת ודאי שאי אפשר למשמר יהויריב שיגיע אליהם תחילת היובל שניה עד אחר כ"ד שכבר הגיע לכלם נמצא שאי אפשר לעשותן כ"ג דא"כ יתקלקל החשבון הזה וזהו ודאי אומנות גדולה מעשה חושב:
<b>בשדה אחוזה.</b> שהוקדש ולא נגאל ומכרו הגזבר כשיוצא ביובל ניתנת למשמר שפגע בו יובל:
<b>אר"א חישבתי'.</b> למשמרות כ"ד ולכ"ד יובלות זה אחר זה ומצאתי שא"א למשמר ליטול ולשנות בשדה אחוזה עד שיטול חבירו:


'''{{עוגן1|ואפשר}} שלא יקשר.''' הסכך בתמיה וכיון דצריך לקשרו מה טעמא פסול הא קנאו בשינוי אלא ודאי דאגד לאו שמיה שינוי:
Segment 8


'''{{עוגן1|ומשני}} במיישב מלמעלן.''' שמניחו כסדר ואינו קשרו ולעולם בשקשרו דכשרה דהוי שינוי:
<b>עלו מן הגולה.</b> בבית שני והשאר לא עלו שהרבה מישראל נשתיירו ולא רצו לעלות:
<b>פשחור.</b> כתב רש"י ומיבעיא לי דפשחור לא כתיב בכ"ד משמרות בד"ה:
<b>ועשו כ"ד גורלות.</b> כתב כינוי של כל אחד ואחד על קלף מיוחד ונתנם לתוך הקלפי:
<b>בא ידעי'.</b> בא אחד ממשמרה של ידעי' ונטל חלקו ועוד ה' גורלו' דה"ל שש ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת ראשונה שבסדר שהיו עולין מידו זו אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן:
<b>שאפי' יהויריב.</b> שהיה ראשון במקדש ראשון:
<b>לא ידחה את המשמר שלפניו.</b> דהיינו ידעי' לעולם ראשון ויהויריב נוטל אחד מן החמש שנטל ידעיה אבל הא ודאי שאין מוסיפין על כ"ד:
<b>ויש מהן.</b> מבתי אבות שקבעו עצמן לעולם. הכי גרסינן ויש מהן שהיו מגרילין כל משמר ומשמר:
<b>כל שבוע.</b> כל שמיטה:


'''{{עוגן1|הכא}} גרסינן בין זה ובין זה כשרה.''' וה"פ גזל קרקע כשרה דקנייה בשינוי וגזל פסל נמי כשרה דאין לו אלא דמי עצים א"נ משום שינוי דקשירה:
Segment 9


'''{{עוגן1|כל}} שהוא נכנס לתוך וכו'.''' דלא עשה בה שום שינוי ואפי' שאולה לא הוה כיון שאין הבעלים רוצים להשאילה:
<b>תרין מינויין.</b> לא היה ממנה אחד מן החכמים שיהא ראש לעולם אלא היה ממנה וחוזר וממנה כל שנה מי שהיה ראוי היה מתקיים ומי שאינו ראוי מסתלק:
<b>מדדמך.</b> סמוך למיתתו צוה לבנו ואמר אתה לא תעשה כן אלא תהא ממנה אחד לעולם לכל ימי חייו:
<b>ומני וכו'.</b> ועוד צוה ר' לבנו שיהא ממנה לרבי חמי בר חנינה שיהא ראש הישיבה:
<b>ופריך ולמה לא.</b> מנה רבי לרבי חמי בר חנינה לראש ישיבה:
<b>בגין וכו'.</b> בשביל שהיו צועקים אנשי ציפורי על ר"ח שהוא מציפורי ונתגדל אצלם אין ראוי שיתמנה עליהם:
<b>ופריך ובגין צווחה עבדין.</b> בתמיה. וכי בשביל שהם צועקים דברי הבאי ימנע ר' מלמנותו:
<b>על שהושיבו.</b> ר"ח לר' על דבריו ברבים לכך לא מינהו:
<b>ר'.</b> היה יושב ושונה הפסוק הזה וזכרו וגו':
<b>א"ל.</b> ר"ח הומות כתיב:
<b>א"ל.</b> ר' היכן למדת מקרא:
<b>א"ל.</b> ר"ח לפני ר"ה מבבל:
<b>א"ל.</b> ר' כשתרד להתם אמור לו שהוא ימנה אותך לחכם:
<b>וידע.</b> ר"ח שלא יתמנה אותו ר' כל ימי חייו:
<b>מן דדמך.</b> כשמת ר' רצה בנו למנות לר"ח ולא רצה לקבל עליו ההתמנות ואמר אין אני מקבל עלי ההתמנות עד שתתמנה ר' אפס מדרום תחלה:
<b>והוה.</b> שם זקן אחד ואמר אם ר"ח נתמנה ראשון אני מתמנה אחריו ואם ר' אפס ראשון אני מתמנה האחריו:
<b>וקביל.</b> ר"ח על עצמו שיהיה הוא שלישי להתמנות:


'''{{עוגן1|גמליאל}} זוגא.''' כך שמו:
Segment 10


עבד ליה סוכה בתוך השוק והוא רה"ר:
<b>אר"ח.</b> זכיתי להאריך ימים ולא ידעתי אם בשביל דבר זה שקבלתי להיות מתמנה אחרון:
<b>אין.</b> בשביל כשהייתי עולה מן טבריא לציפורי הייתי מעקם הדרך לכנוס לשאול בשלום דר"ש בן חלפתא:
<b>בעין תינה.</b> שם מקומו של ר"ש בן חלפתא:
<b>לית אנא ידע.</b> אין אני יודע אם הוא בשביל כך:


עבר רשב"ל ואמר מי התיר לך לעשות סוכה כאן ולא אסר ליה ש"מ דבדיעבד יצא אפי' בקרקע גזולה דהא קרקע של רבים היא:
Segment 11


'''{{עוגן1|לא}} המתים יהללויה.''' ויבש כמת ולא מקרי הדר:
שמואל והנך של בית שילה היו שואלין בשלום הנשיא בכל יום והיו הנך דבית שילה נכנסין תחילה ויושבין תחילה:
<b>פלגון וכו'.</b> היו חולקין כבוד לשמואל שיהיה הוא תחילה:
<b>עאל כו'.</b> כשנכנס רב לארץ ישראל חלק ליה שמואל כבוד והושיבו תחלה:
<b>אמרין אילין דבית שילה.</b> אנן נהיו שניים ושמואל חלקו מחל ואנחנו לא נזוז ממקומינו:
<b>וקבל.</b> שמואל על עצמו שיהיה הוא שלישי:


'''{{עוגן1|היבש}} עצמו כשר.''' דלא קאי הדר אלא אאתרוג לחוד ולא אשאר מינין:
Segment 12


'''{{עוגן1|יבש}} ציצתו.''' היא התיומא העליונה מלשון ויצץ ציץ וי"ג יבשו הוצין מהו דלולב היבש דמתני' היינו שיבש השדרה אבל יבשו עליו לא שמענו ופריך מה בין יבש לקטום דפסלי' במתני' זה הדור. היבש מ"מ הדור הוא יותר מן הקטום דנקטם נראה חסרונו לכל משא"כ ביבש:
ספר מעוני וכו' מפרש בסמוך:
<b>וביטלו אחד.</b> וכתבו בכולם מעוכה:
<b>תשע היא.</b> תשעה פעמים היא. דבכל התורה אף במקום דקרינן היא כתיב הוא חוץ מאחד עשר מקומות דכתיב היא וכן הוא במסורה:


'''{{עוגן1|נחלקה}} המתאים.''' שני עלין עליונים אמצעיים ששם השדרה כולה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהן:
Segment 13


'''{{עוגן1|כמי}} שנפרדו העלין.''' ופסול:
הכי גרסינן בן יהוד מן ציפורין:


'''{{עוגן1|רט"א}} כפות תמרים.''' כדמפרש ר"י בסמוך:
Segment 14


'''{{עוגן1|כפות}} תמרים כשמן.''' לולב א' ועלה א' כף קרי ליה וכשיש בו עלים הרבה כפות קרינן ליה:
<b>בזמן שהן שתי מיטות.</b> רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ איש איש על מטה אחת:
<b>הגדול שבהן מיסב.</b> בתחלה על המטה הראשונה:
<b>השני לו למטה ממנו.</b> שאם הוצרך הגדול לספר עמו לא יהא צריך לזקוף:
<b>והשני לו למעלה ממנו.</b> ואם בא לספר מספר עם השלישי ואם בא לספר עם השני לו טובה הוא שיזקוף ואל ישפיל את השני לו לפני הקטן ממנו שיהא הוא למטה והקטן ממנו למעלה ממנו:
<b>אבות.</b> במערת המכפלה דרך הסב הן קבורין אברהם באמצע ויצחק למעלה ממנו ויעקב למטה ממנו:


ר"י לפרושי דברי ר"ט קאתי דכפות היינו שיהיה קשור וכפות ואם הוא פרוד יכפתנו:
Segment 15


'''{{עוגן1|חרות}}.''' ענף דקל משנתקשה שתים ושלש שנים ויוצא בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כשאר ענפי אילנות:
<b>אלא על הקרבנות.</b> ואע"ג דקאמר בסמוך דאף על התורה ועל ג"ח העולם עומד כאן איירי בחוקות שמים וארץ ובסמוך איירי בעמידת שמים וארץ עצמם (ופי' הי"מ דחוק):
<b>תמן תנינן.</b> בפ"ק דאבות:
<b>ושלשתן בפסוק א'.</b> דממנו מוכח דעליהם עומדי' שמים וארץ דאמרינן תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו מחזירם לתוהו ובוהו וכיון דבשביל אלו ג' ישראליש נקרעים עם ה' כדמסיק א"כ עניהם העולם עומד (גם בזה פי' הי"מ דחוק):
<b>זו תורה.</b> שצריך להוציאן בפיו ושיהו שנונין בפיך:
<b>זו ג"ח.</b> דהיינו צדקה הניתנת ביד ודריש ידי כאילו כתיב ידו:
<b>מה יקר חסדך.</b> החסדים שעושה הקב"ה שבכל יום ג' שעות עוסק בתורה וג' שעות זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים וזהו ג"ח ואם בני אדם עושין שני מצות אלו בצל כנפיך יחסיון:
<b>אלו הקרבנו'.</b> שעל ידיהם. מתקיימים חוקות שמים וארץ:
<b>ולאמר לציון עמי אתה.</b> ע"י ג' אלו המצות ישראל הם עם ה':
<b>אלא זה.</b> שע"י מצות אלו הם מצויינים בעולם שאין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם:
<b>ושלשתן.</b> ברוב הפעמים הם דבר א':
<b>נעשה הדין נעשה אמת.</b> שהבריות מתייראין לעשות שקר שמא יתבענו בדין ויתברר שקרותו ויתבזה ואת רצונו לא הגיע:
<b>נעשה אמת נעשה שלום.</b> כי כשיתברר טענות כל אחר באמתתו לא יהיה עוד מחלוקת ביניהם כי יראה חבירו כשרותו:
<b>אמת ומשפט וכו'.</b> אין הפי' משפט של שלום דהיינו הביצוע אלא ה"ק משנעשה המשפט נעשה השלום:


'''{{עוגן1|ה"ג}} כיני מתני' וכדי לנענע בו.''' וה"פ כן היא מתני' שיהא בלולב שלשה למטה בתוך האגד כמו הדס וערבה ועוד טפח למעלה כדי לנענע בו שמה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע א"נ סובר צריך שיהא בלולב ג' טפחים למעלה מן האגד כדי לנענע בו נמצא צריך שיהא בו ו' טפחים:
Halakhah 3


'''{{עוגן1|פושכין}} רברבין.''' אותן ג' טפחים להדס צריך שיהיו טפחים גדולים נמצא שהן יותר מחצי אמה:


'''{{עוגן1|פושכין}} דקיקין.''' טפחים קטנים שיהא בהדס חצי אמה:


'''{{עוגן1|רבי}} זעירא.''' פריך לולב צריך שיהא טפח ואזוב דמשמע שהוא קטן כמי ניבעי טפח בתמיה ל"א קשיא ליה מי דמיין לולב מה שהוא יוצא מן ההדס הוא טפח אבל הלולב עצמו צריך שיהא ארבע טפחים משא"כ באזוב ל"א רבי זעירא מיבעיא ליה אם ר' יהושע בן לוי מוסיף אזוב מיהו אף בלולב קאמר טפח או דילמא פליג אהא דא"ר יוסה לולב טפח וזה נרא' עיקר:
Segment 1


'''{{עוגן1|אזוב}} טפח.''' היינו אזוב של טהרת המצורע:
מתני' <b>פרשה גדולה.</b> כגון פרשת בראשית שהיא ה' פסוקים קורין אותה בשנים ויהי רקיע באחד בשני הראשון קורא יהי רקיע ושנים קוראים יקוו המים וכן כולם:
<b>בשחרית ובמוסף וכו'.</b> הכא מיירי בכל שאר מעמדות שהיו חוץ לירושלים שהן היו קורין במעשה בראשית כמשפטן אפי' ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי אבל המעמדות שבירושלים ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה והשתא קרבן מוסף מעמד דמנח' דלאו דידיה קא דחי מעמד דידי' לא מיבעיא:
<b>בשחרית ובמוסף.</b> הוא דמביאין ספר תורה וקורין פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא קורין על פה:
<b>ערב שבת במנחה לא היו נככסים לבית הכנסת ולא היו קורין כלל.</b> לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת:
<b>יום שיש בו הלל.</b> כגון ימי חנוכה שיש בהם הלל ואין בהן מוסף אותן שבירושלים לא היו קורין שום פרשה בשחרית לפי שאין להם פנאי לעשות מעמדם שההלל דוחה אותו:
<b>קרבן מוסף.</b> ראש חדש שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה וכל שכן שלא היו קורין בפרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם נעילה שקרבן מוסף היה דוחה אותם:
<b>קרבן עצים.</b> יום שיש בו קרבן עצים אין בו מנחה אבל של בלילה אינו דוחה:
<b>כך היה רבי יהושע שונה.</b> קרבן עצים דוחה מעמד דנעילה וכל שכן שדוחה מעמד דמנחה דקרבן עצי כהנים קרב קודם תמיד של בין הערביים ואם דוחה מעמד של נעילה כל שכן שדוחה של מנחה הסמוך לו:
<b>חזר רבי עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי.</b> דקסבר קרבן מדברי תורה ודין היא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה דליכא למיחש דלמא מדחי קרבן דדברי תורה אין צריכין חיזוק אבל קרבן עצים מדברי סופרים הוא ודין הוא דלדחי מעמד דמנחה ונעילה דבעי חיזוק כי היכא דלא לדחי לקרבן עצים:


'''{{עוגן1|קיימה}} ר' סימון.''' מפורש דריב"ל אף בלולב קאמר טפח וכדמסיק. לולב טפח. כדאמרן שיהיה הלולב ארבעה כדי שיהא יוצא מן ההדס טפח:
Segment 2


'''{{עוגן1|שופר}}.''' שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח:
גמ' <b>שלשה קרויות שבתורה.</b> אלו שלשה שקורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה לא יפתחו מי' פסוקים:
<b>כנגד עשרת הדברות.</b> הם הני עשרה פסוקים:
<b>והא לית בהון.</b> בהני תרי פרשיות יותר מח' פסוקים וג' קוראין בהן דתנן במתני' איתפלגין. פליגי בה רב כהנא ורב אסי:
<b>חוזר.</b> השני חוזר ומתחיל הפסוק שגמר בו שלפניו:
<b>וחורנה.</b> ואידך אמר חותך פוסק פסוק א' לשנים והראשון קורא חציו והשני חציו:
חוזר ב' פסוקים:
כי היכא דליהוי י' פסוקים:
ויהי ערב ויהי בקר שבפרשה בראשית ושבפ' ויהי רקיע חותך לפסוק בפני עצמו כיון שגם ביום הג' כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום ג' לפסוק בפ"ע הלכך חותך גם את זה אבל שאר פסוקים אסור לפסקן:
<b>אפי' חותך.</b> ויהי ערב ויהי בקר שבפ' יקוו המים אין בו אלא ט' פסוקים:
<b>והרי פ' עמלק.</b> פ' ויבא עמלק שקורין בפורים שאין בה אלא ט' פסוקים:
<b>א"ל.</b> שאני התם שמסיים שם סידורו של יום ואינו בדין שיקראו במה שאינו סידורו של יום כדי להשלים י' פסוקים:
<b>לא יפחות מכ"א פסוקי'.</b> והיינו כנגד ז' שקראו בתורה כל אחד ג' פסוקים ואס"ד דכל ג' צריכין לקרות י' פסוקים א"כ בעינן לששי כ' פסוקים ולשביעי ג' פסוקים הרי כ"ג ואנן כ"א תנן וקשיא לרב הונא:


'''{{עוגן1|שליא}} טפח.''' שאין שליא פחותה מטפח:
Segment 3


'''{{עוגן1|אף}} דופן שלישית.''' של סוכה סגי בטפח כדתני ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח:
<b>יהי רקיע בתוך המים.</b> וצריך לרצות על דבר מעניינו:
<b>על יוצאי דרכים.</b> שלא יזוקו בפחתים ובבורות:
<b>יקוו המים וכו'.</b> ותראה היבשה שתהיה ראויה להלוך בה:
<b>מארת כתיב.</b> לשון ארור:
<b>ה"ג שלא יפילו.</b> שרץ נפש חיה. ולא נפלים:
<b>בע"ש.</b> וכ"ש בשבת עצמו שאין מתענין:
ופריך וסנהדרין איך יכולים להתענות בכל יום בשנה כולה:
<b>ומשני מחלקין היו.</b> הסנהדרין עצמן על בתי אבות ובכל יום מתענה בית אב א' וחוזרין חלילה:
<b>על זאת.</b> על חדא משמע בעזרא כתיב:
<b>על רזא דנא.</b> מכלל דאיכא אחריתי ואפ"ה לא התפלל עליה:
<b>מתריעיו עליהם.</b> כא' כיון דשניהם על הצלחת תבואה קאתיין:
<b>אע"ג.</b> שיש בלבבינו צרות רבות אין לבקש עכשיו רק על דבר זה שהתענינו עליו:


'''{{עוגן1|מלבד}} שוזרה.''' שיהא בלולב טפח לבד מהשדרה אלא בעינן שיהא בעלין טפח שדרה קרי כ"ז שהעלין הולכין ומתחברין ומוסיפין ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה:
Segment 4
תחילתדףכאן ג/ב
'''{{עוגן1|ענביו}}.''' פרי יש בו שדומה לענבים:


'''{{עוגן1|ואין}} ממעטין בי"ט.''' דה"ל מתקן:
<b>מתניתא.</b> דתני שהמעמד בכל תפילה אתיא כר"מ:
<b>מתפללין וקורין מתפללין וקורין.</b> כלומר כל פעם שמתפללין קורין בתורה אבל לרבנן אין קורין אלא בתפלה אחת:
<b>הא במוסף יש בו.</b> מעמד ביום שיש בו קרבן עצים וקשיא מ"מ מ"ש מוסף ממנחה:
<b>ומשני מתני' דר"מ.</b> דסובר מתפללין וקורין הלכך במוסף קורין דעדיין יש שהות לעשות קרבן עצים אחר מוסף אבל במנחה שוב אין זמן הלכך אין קורין בו שלא יעכבו עד אחר מנחה:
<b>אית תניי.</b> איכא דתני ומחליף קרבן עצים אין בו במוסף:
<b>כמתניתין.</b> תני קרבן עצים אין בו במנחה ודקשיא מ"ש מוסף ממנחה:
<b>סוכרא דקיסא טרד.</b> שהם טרודים במנחה להביא העצים לבית המקדש:
<b>מפני סעודת ר"ח.</b> שהיו טרודים במנחה הלכך קרבן מוסף אין בו במנחה:


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ענף}} עץ עבות.''' שכלו ענף שהעץ מחופה בעלין ע"י שהן עשויין כקליעה ושוכבין על אפיהן:
Segment 5


'''{{עוגן1|אין}} תימר זיתא.''' אם תאמר ענף עץ עבות הוא זית:
<b>קרייא מסייעא לר"י.</b> דאמר בסמוך דשני ימים של ר"ח יש בהן קדושה:
<b>אין תימר וכו'.</b> אם תאמר ויהי ממחרת החדש השני היינו בחדש אחר קשיא סיפא דקרא דכתיב גם תמול גם היום ש"מ דבשני ימים זה אחר זה הוה המעשה:
<b>מפקד.</b> צוה לאנשי בית הכנסת דכופרא:
<b>סכון וכו'.</b> ראו שתכנסו לבה"כ ביום שלשים של החדש בעוד שהוא יום ותוכלו לומר הלל ויעלה ויבא בתפילה בזמנו ביום שלשים:
<b>ועיבורו.</b> הוא יום שלשים ואחד ובר"ה דף י' הגירסא בענין אחר ושם פירשתי:


'''{{עוגן1|ומשני}} עולה כמין קליעה.''' מ"מ אין העלין שוכבין על אפיהן שיהיו חופין את עצו:
Halakhah 4


'''{{עוגן1|זרגונא}}.''' מין אילן ונראה שהוא דולבא הנזכר בבבלי:


'''{{עוגן1|ומשני}} ענפיו וכו'.''' זרגונא ענפיו חופין את עצו אבל אינן עולים כמין קליעה ואנן תרווייהו בעינן בחד אילן:


'''{{עוגן1|במשחירות}} שנו.''' הא דענביו מרובין מעליו פסול היינו דוקא כשהתחילו לייבש ומשחירין אבל מתחלה כשהן ירוקין כשר בכל ענין:
Segment 1


'''{{עוגן1|למה}}.''' מ"ט שחורות פסולי' משום שאינן דומות לעצו. שהן פרי ואנן בעינן ענף עץ שיהא ענף דומה לעץ:
מתני' <b>זמן עצי כהני' והעם.</b> מפרש בגמרא וביום שמביאים עצים מביאים קרבן נדבה ועושין אותו היום י"ט:
<b>וכל מי שטעה בשבטו.</b> ולא היה יודע עם מי לילך היה הולך עם בני זתוא:
<b>ובני גונבי עלי.</b> מפרש בגמרא:
<b>שבו בני פרעוש שניי'.</b> לאחר שסיימו מטילי פייסו' איזהו באחרונה כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:
<b>שהיה בו הלל.</b> לפי שא' בטבת חל בחנוכה לעולם ובחנוכה גומרים את ההלל אבל הלל דר"ח אינו אלא מנהג בעלמא לא דחי מעמד ומהאי טעמא לא חשיב ר"ח ניסן דאית ביה נמי הלל ומוסף וקרבן עצים:


'''{{עוגן1|שנגמר}} פריו.''' ועץ כתיב ולא פרי:
Segment 2


'''{{עוגן1|מאי}} נפיק מן ביניהון.''' פי' מאי בינייהו דהני תרי טעמא:
גמ' <b>מה ראו וכו'.</b> להימנות הא אפי' כל יחיד יכול לנדב עצים כדתנן שקלים פ"ו:
<b>אלא בשעה וכו'.</b> וקמ"ל שהעצים שלהן קודמין לכל שאר עצים שבלשכה:
<b>הנביאים שביניהן.</b> שהיו באותו הדור כגון חגי זכריה ומלאכי ועזרא ונחמיה:
<b>אלא משלהן.</b> מעצים שהתנדבו הן:
<b>דר"י היא.</b> הא דאמרי' שעצים לקרבנות ציביר באים משל יחיד אתיא כר' יוסי דמתני' דברי הכל היא. ואפילו כרבנן דע"כ לא פליגי רבנן ור"י אלא בגופו של קרבן:
<b>אבל במכשירי קרבן.</b> כגון עצים לקרבנות הכל מודים דמשתנה מיחיד לציבור:
<b>כתונת לבנה.</b> הכהן לשרת בו בקדש:
<b>צריכה למסור לציבור.</b> מיהו אם מסרה מותר לעבוד בו במכשירי קרבן:
<b>כגון כתונת.</b> ה"ג מתני' מסייעא לר' יוסי. וה"פ מהך ברייתא דמגילת תענית מוכח כדא"ר יוסי בשם ר' אילא דד"ה היא:
<b>בשעת קרבן.</b> בזמן שבה"מ קיים:
<b>רי"א אין נוהגין אלא בשעת הקרבן.</b> ש"מ דרבנן דפליגי עליה דר"י סוברים דנוהג אפילו שלא בשעת הקרבן ופשיטא שמודים שהיו זמנים להבאת העצים וכמתני' דתענית:
<b>והיינו מתענין ולא משלימין.</b> מפני שי"ט שלהן היא שבני סנאה בן בנימין הקריבו עצים בעשרה באב כדתנן בתענית פ"ד וזה היה ודאי אחר החרבן דבזמן הבית אין צום בט"ב ואס"ד דלא היו העצים אלו אלא לצורך קרבנות יחיד ודינו כקרבן יחיד למה יהיה להן י"ט אף שלא בשעת קרבן בשלמא בשעת קרבן ניחא דאף יחיד שמביא קרבן ה"ל כי"ע כדאמרינן בר"פ מקום שנהגו אלא לאחר החרבן מאי טעמא אלא ודאי דאף לקרבנות ציבור התנדבו אלו ונשאר הי"ט לדורו' ומסתמא לא פליגי רבנן דמתני' עליה דראב"צ וקי"ל מעשה רב:


'''{{עוגן1|היה}} דרכו לגדל ירוקים.''' כשיש בו ענבים ירוקים להך טעמא שחורות פסולות שאינן דומות לעץ הני נמי אין דומות לעץ דהא פרי נינהו ולא עץ:
Segment 3


'''{{עוגן1|ה"ג}} הוי לא טעמא.''' אלא מפני שנאמר פרי וירוקין עדיין לא נגמר פריין וכשרים:
<b>פרסדאות.</b> שומרים כמו ששומרים הפרדסות:
תחילתדףכאן ג/ג
<b>קציעות.</b> תאנים יבשים שכותשין אותן ועושין מהן עגולין:
מתני' צפצפה מין ערבה ועלה שלה עגול:
<b>עלי.</b> הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שבו כותשין את הקציעות:
<b>סלמיי הנתוצתי.</b> כלומר נוצתים הסולמות:


'''{{עוגן1|ושל}} בעל.''' שגדלה בשדה ולא בנחל כשרה לא נאמר ערבי נחל אלא שדבר הכתוב בהוה:
Halakhah 5


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|תלמוד}} לומר וערבי.''' לשון רבים לומר מכל מקום כשר:


'''{{עוגן1|אבא}} שאול אומר.''' ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח כדאמרינן בפ' לולב וערבה:


'''{{עוגן1|אם}} כן וכו'.''' לת"ק קמהדר דמרבי כל הערבות א"כ למה נאמר נחל:
Segment 1


'''{{עוגן1|העשוייה}} כמין מגל.''' קציר שפגימותיה נוטות כולן לצד אחד ועקומות כלפי בית יד שלה:
מתני' <b>בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות.</b> בגמ' מפרש:
<b>ובטל התמיד.</b> שלא היו שם כבשים להקריב שבאה העיר במצור:
<b>והעמיד צלם בהיכל.</b> פליגי בה אמוראי בגמרא:


'''{{עוגן1|כמין}} מסר.''' מגירה שפגימותיה הולכות נוכחות ולהם שני עוקצין אחד מכאן וא' מכאן כפגימת הסכין:
Segment 2


'''{{עוגן1|וקנה}}.''' עץ שלה הוא לבן:
גמ' <b>שביעי שהוא לאחר הדברו'.</b> דסובר בששי בסיון נתנה התורה ובז' דהיינו יום שלאחר מתן תורה הוא היה התחלת מ' יום הראשונים שנכנס משה למחנה שכינה להיות שם עם ה' לקבל הלוחות:
תחילתדףכאן ג/ד
<b>מ' יומין.</b> אני עומד בהר והיינו מ' יום שלימין יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה נמצא מ' יום כלין בי"ז בתמוז דהיינו כ"ד דסיון וט"ז דתמוז כיון שהגיע יום מ' ולא בא שהעם סברו דמקצת היום ככולו ואותו היום שעלה מן המנין נמצא שכלו מ' יום בט"ז בתמוז:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלשה}} הדסים.''' בגמרא יליף לה:
<b>אינו יודע להבחין.</b> כי משה להיותו אב בחכמה הכיר בניגוני הקולות ואמר קול ענות אנכי שומע ויהושע לא הבין להבחין:
<b>אמר רבי יסא.</b> מאי קול ענות קול שמקלסין לעכו"ם אנכי שומע:
<b>אין כל דור ודור.</b> כלומר כל פורענות מצטרפין לענשו חטא של עגל א"נ שלכל דור משתלם מעט מעונש העגל ול"נ דיליף מדכתיב ונחלו לעולם וסמיך ליה וינחם ה' על הרעה וגו' דה"ק ונחלו לעולם עון העגל לפיכך וינחם ה':
<b>אונקי.</b> משקל קטן בל"א קורין אותו אונט"ץ:
<b>שלא יהא אדם דן אומדות.</b> דאף על גב כשבא אל יהושע אמר קול עכו"ם אנכי שומע אפ"ה לא שיבר הלוחות עד שבא אל המחנה:
<b>כל ערל לא יאכל בו.</b> והיינו ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואינו אלא מעוכב מצוה אחת ואפ"ה לא יאכל בו:
<b>התורה.</b> עשרת הדברות שכל המצות כלולי' בהן וישראל מומרים לא כ"ש שאינן כדאי להן:
<b>יפה עשית ששיברת.</b> מיתורא דאשר קדריש לשון יישר א"כ מדלא א"ל בכעס:
<b>ביקש הקב"ה לחוטפן.</b> שאינן ראויין לכך שגלוי לפניו שלא יעשו תשובה נכונה על אותו מעשה ודריש מדכתיב ואתפוש בשני הלחות ל"ל להתפיסן שהרי כבר היו בידו דכתיב לעיל מיניה ושני לחות הברית על שתי ידי אלא שהיה תופסן בכח:
<b>ולכל היד החזקה.</b> ל"ל דהרי כבר נאמר לכל האותות והמופתים אלא לכל היד החזקה היינו מה שעשה בכח ידו:
<b>ייא שלמא וכו'.</b> הקב"ה משבחו ואמר יהא שלמא ליד דגברה יותר ממני (והי"מ הגיה ודחק בפי' ואין צורך):
<b>הלוחות היו מבקשין לפרוח.</b> כדרך כל הנבראים שחשקן וחפצן לחזור אל מקורם כטבע האש והלוחות מקורן מלמעלה לפיכך רצו לחזור לשם:
<b>והיה משה תופסן.</b> להראות לישראל עד כמה גרם החטא:
<b>הכתב עצמו פרח.</b> אף ע"ג שהיו חקוקים מ"מ היו בדיו שחור ע"ג החקיקה:
<b>והכתב היה סובלן.</b> כנפש הסובל הגוף:
<b>כיון שפרח הכתב.</b> ע"י שחרה אף משה ונסתלקה השכינה ממנו ולא היה כח בידו לעכב הכתב עוד והלך לו:
<b>כבדו על ידיו של משה.</b> לשאת משא ארבעים סאה:


'''{{עוגן1|אפי'}} שנים קטומים.''' אהדסים קאי:
Segment 3


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כפות}} תמרים אחד.''' דכפת כתיב:
<b>היו משלשלים להם.</b> אותן שבפנים מורידין מעל החומה שתי קופות של זהב מתרומת הלשכה לאותן שבחוץ לקנות שני תמידין:
<b>שני גדיי'.</b> שאינו ראויין לתמידין:
<b>העיד ר"י בן בבא.</b> בעדיות פ"ו:
ה"ג והיו מעלין להן שני כבשים ובסוף שלשלו להם ב' קופות של זהב והעלו להם שני חזירים:
<b>עד שנעץ החזיר.</b> צפרניו בחומה שכן דרכו כשגוררין אותו:
<b>וקפץ.</b> החזיר מא"י מ' פרסה א"נ ממדינת א"י קפץ מ' פרסה שנטבע בים שכן דרך שנופלות המדינות בזועות:


'''{{עוגן1|ענף}}.''' חד עץ חד עבות חד הרי תלתא:
Segment 4


'''{{עוגן1|ושתי}} דליות.''' היינו שדרך ענפי הדס שיוצאין מצידיהן בדים ופארות והן מפסיקין. בקיני ההדס דלא הוו תלתא בחד קינא וצריך לקטום אותן משם ואחר שקוטם אותן משם נקראים הבדים קטומים:


'''{{עוגן1|ל"א}} דליות כמה שהן בין קטומות בין שאינן קטומות.''' ל"א דליות הן הענפים הגדולים שדרכן של כורמים לזמור אותן ולקוץ ראשן בכל שנה והן נקראין דליות ושאינן קטומים נקראים בדים ופארות (רמב"ן):


'''{{עוגן1|ירבה}} בשאר מינין.''' דקס"ד דהא דמצריך ר"י ג' הדסים משום הדר הוא דבריבויים איכא הדר וקשיא ליה אם כן שאר מינים נמי:
Segment 5


'''{{עוגן1|מיסבור}} את סבור דלר"י קטום הדר.''' ולכך קשיא לך וליתא דר"י מקרא יליף דבעיא ג' אלא דסגי באחד שאינו קטום משום הדר:
ופריך כתיב בט' לחדש וגו' ואת אמר הכין שהיה בי"ז:
<b>קלקול חשבונות יש כאן.</b> מרוב הצרות טעו בחשבונות ולא רצה. המקרא לשנות ממה שסמכו הם לומר כביכול אנכי עמו בצרה:
<b>ה"ג מהו באחד.</b> עדיין לא נשרף. ועל מה שמחו הא עדיין לא נשרף וא"ל דעל הבקעת העיר שמחו דהא כתיב שאמרה צור אמלאה החרבה ש"מ דלאחר החרבן שמחה:
<b>ביום ולילה.</b> אחד יוצא רץ מירושלים לצור א"כ מסתמא ביום החרבן ידעו ושמחו ומהו בא' אלא שטעו בחשבונות:
<b>אמר יעשה.</b> יום זה שנשבה בנו ראש לחשבנותיו וה"נ עשה יום ט"ב ראש לחשבון ובאמת ביום החרבן נשמע בצור ואותו היום קורא יתזקאל באחד לחדש:
<b>ונתקדש.</b> ונזדמן להריגה א"נ לשון נקי' קאמר ור"ל ונטמא (וי"מ מגיה ונתחלש ואין צורך):
ופריך ניחא נתקלקלו לשעבר ישראל שגלו מרוב הצרות טעו ביום הבקיעה:
<b>להבא.</b> וכי אדם טועה בשביל צרה שתבא בתמיה ואיך טעה יחזקאל בתחילת כתיבתו הלא לא נודע לו החרבן עד לאחר הכתיבה כמפורש בקרא:
<b>בין כמ"ד בט' לחדש.</b> היתה הבקיעה ובא' לחדש היה החרבן:
בין כמ"ד בי"ז היתה הבקיעה ובתשעה באב היה החורבן:
<b>מה ביניהון.</b> כמה ימים היה בין הבקיעה לחורבן:
<b>כ"א יום.</b> מ"ט:
<b>משהוא מוציא את ניצו.</b> משעה שמתחיל להניץ:


'''{{עוגן1|והא}} תנינן וכו'.''' כלומר ע"כ לומר דקטום לר"י לאו הדר וכדהשיב ר' יוסה לר' חגיי דהא תנן רט"א אפי' ג' קטומים ואין אדם אומר אפי' אלא א"כ דהוא מודה לדברי הת"ק:
Segment 6


'''{{עוגן1|ר'}} חגיי בעא וכו'.''' דקס"ד דר' חגיי דר"י סובר קטום הדר הוא אלא רבותא קמ"ל אע"ג דאחד אינו קטום גבייהו דאז אין השניים שאינן קטומים הדר אפ"ה כשר הלכך קשיא ליה מה בא רבי טרפון להוסיף אפילו שלשה קטומים אדרבה כששלשתן קטומים פשיטא דכשר:
<b>צום הרביעי זה י"ז בתמוז.</b> וקרי ליה רביעי שהוא רביעי לחדשים וכן כולם סדר חדשים הוא מונה:
<b>יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם.</b> ששקולה מיתת צדיקים כחרבן בית אלקינו:
<b>סמך מלך בבל.</b> התחיל לצור עליה:
<b>שמועה לגולה.</b> לגלות יכניה שגלו לבבל י"א שנה לפני החרבן:
<b>שביהודה מתענין על המעשה.</b> אותן שהיו בשעת החרבן בירושלים ובא"י מתענין בט"ב:
<b>ראשון אחרון.</b> ראשון שבפסוק הוא אחרון לפורענות:
ועל אחרון שבמקרא ראשון לפורענות שהרי תחלה סמך ואח"כ הובקעה:
<b>ואני דורש ראשון ראשון.</b> שבסדר המקרא והפורענות:
<b>ואני רואה דברי מדברי ר"ע.</b> אע"ג שהוא מונה לסדר החדשים מ"מ סדר פורעניות עיקר:


רבי ישמעאל לא סבור קטום הדר אלא שנים קטומין מקרא יליף וכדפרישית:
Segment 7


'''{{עוגן1|ר'}} יסא.''' כשעלה לא"י ראה אותן בוחרין ולוקטין איזהו יכשר ללולב:
<b>במעברתא.</b> בגשר:
<b>טרלוסה.</b> שם מקום:
<b>מ"ד הועמד.</b> צלם בהיכל תנן במתני' קאי אצלמו של מנשה דמשמע שהועמד כבר קודם אפוסטמוס והוא הסמל הקנאה:
<b>מ"ד העמיד.</b> משמע אותו ששרף התורה הוא העמיד הצלם בהיכל ועל אפוסטמוס קאי:
<b>וה"ג מפני מה לא קבעו אותו תענית.</b> אי"ז בתמוז קאי למה לא קבעו אותו לצום בלילה וביום ושיהא קבוע לעולם ואפי' יש שלום כמו ט"ב:
<b>שלא קיבלו רוב ציבור עליהם.</b> בזמן הגלות הראשון:
<b>כל מה שנעשה בזה חזר.</b> דבט"ב צרה אחת דהיינו החרבן חזר לבו ביום בשני משא"כ בי"ז בתמוז לא נעשית צרה אחת פעמים:
<b>ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר מ' יום.</b> ותענית ממעט מאור עיניו של אדם דהא חולי הרעבון הוא אחיזת בולמס כדתנן פ"ח דיומא מאכילין אותו עד שיאורו עיניו הלכך לא קבעו שיצומו יום ולילה תוך מ' יום שני פעמים דהיינו י"ז בתמוז וט"ב:


אמר למה בני א"י לוקטין ההדס הא כל ההדסים כשירים ואפילו אינו עבות כיון שיש במינו עבות אפילו קטום כשר כרבי טרפון דלא בעינן הדר בהדס:
Segment 8


ולא שמיע ליה לר' יסא הא דא"ר סימון וכו':
<b>הה"ד ויהי בשנה השנית וכו'.</b> אמתני' קאי דתנן בט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו וקאמר דמקראי מוכח דבט"ב הוה דבכ' באייר נעלה הענן הרי י' מאייר שהן ג' ימים שנסעו מהר ה' וז' דהסגר' מרים וחדש סיון אכלו בשר תאוה נמצא שבראש חדש תמוז דהיינו ביום שלשים דסיון נשתלחו המרגלים וכלו הארבעים יום בתשעה באב:
<b>לאילן טלייא וכו'.</b> לאותן התינוקות שבורחין מבית הספר ויוצאין לכפרים כך ברחו מהר ה' לכך כתיב ויסעו מהר ה' ולא כתיב להיכן נסעו אלא ויסעו מפני הר ה':
<b>בו ביום נתאוו תאוה.</b> היינו יום ג':
<b>אתון וכו'.</b> באו המרגלים ומצאו ישראל עוסקין בפ' חלה וערלה וגמרא גמיר להו דהוו עסקי בפ' אלו:
<b>ואתם עסוקין בהלכת חלה וערלה.</b> שהן מצות התלויות בארץ:
<b>בכיי' של תפלות.</b> שאין לה טעם כמו תפל בלי מלח:
<b>על שש עריות.</b> והן אחותו מאביו אחותו מאמו ואחות האב ואחות האם ונדה ואשת אח שהן עריות שאין בית דין ממיתין עליהן ואין בן נח מוזהר עליהן אבל שאר עריות אף בני נח היו אסורין בהן דכתיב על כן יעזב איש וגו':


'''{{עוגן1|ויעבירו}} קול בכל עריהם.''' צאו ההר והביאו עלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עבות וקשיא ליה היינו הדס היינו עץ עבות דהדס הוא עץ עבות על שם שעליו מורכבין זה ע"ז כמין עבותות ושרשרות:
Segment 9


'''{{עוגן1|אלא}} הדס.''' שוטה שאין עבותו עשוי' של שלש שלש עלין לסוכה:
<b>א"ל.</b> משה:
<b>אפי' כן.</b> כדבריכם מה ראיתם הטובה היא אם רעה:
כל עיר שהיינו נכנסים בה היינו רואין אותן טרודין בעסקי מתים:
<b>הוה טב קרתא.</b> היה מת החשוב שבעיר בעוד שבני העיר עסקו בקבורתו היו תרי' את העיר ויוצאין ואין שום אדם היה מרגיש בהן:
<b>ולא עוד וכו'.</b> אף זה מדברי הקב"ה שאמר למרגלים הוא:
<b>ידעין הויתון.</b> ומניין ידעת' איך הייתם בעיניהם אלא שרצונכם להוציא דבה על הארץ ולכך נענשו גם ישראל עמהם שהיה להם ללמוד בדבריהם שכוונתם להוציא דבה:
<b>ממנו.</b> כלפי השכינה כביכול:
<b>ורעו דליותיו.</b> הם הענפים וקאמר דעל ידי המולה גדולה רעו בניהם במדבר ארבעים שנה:


'''{{עוגן1|ועץ}} עבות.''' של שלש שלש ללולב שמע מינה דלולב בעינן עבות דוקא ולא מהני מינא דעבות ולכך היו מבחרין:
Segment 10


'''{{עוגן1|הוה}} תקע לה.''' היה קושר ללולב ואחר כך תקע להדס בתוכו ל"א בתקיעות שופר הודיע לעם ליקח עץ עבות בת שלש שלש להדס וכי היכא דעשה עזרא שהעביר קול והיינו תקיעת שופר שנאמר והעברתה שופר אף הוא העביר שופר:
<b>מוצאי שבת.</b> א' בשבת:
<b>ומוצאי שמיטה.</b> שנה שמינית:
<b>וישב עליהם את אונם וגו'.</b> אף על גב דזהו שירה של יום ד' ואותו היום מ"ש הוה קינה בעלמא נפל בפומייהו:
<b>מה את ש"מ.</b> איך שמעינן מינה דאומרים שירה בלא נסכים:
<b>מאחר שאלו נסכים היה.</b> כלומר אף שאלו נסכים היו מיום ד' אין זה זמנו של שיר אלא היה להס לומר שיר של יום אלא ודאי שלא הקריבו נסכים אלא שלא אמרו שיר ביום ד' ואמרו אותו ביום א':
<b>שירו של יום.</b> אמרו דהיינו שיר של יום ד':
<b>שירו של אתמול.</b> הם שטעו וכדפרישי' לעיל:


'''{{עוגן1|העושה}} לולב.''' בערב יום טוב:
Segment 11


'''{{עוגן1|כשהוא}} נוטלו.''' מברך דכיון דאגביה נפיק ביה:
<b>יהוריב.</b> כך היה שמם של ג' משמרות יהויריב מירון מסרביי וקדרי' להו על הקינ' השם ריב גבר מן רון שבעיר והיינו מהשיר שאמרו ממנו נחרב העיר ונמסר הבית ביד השונאים:
<b>ידעי' עמוק ציפורים.</b> אף זה שם ג' משמרות ודרשות:


'''{{עוגן1|כל}} שעה שהוא נוטלו.''' כלומר בכל יום כשהוא נוטלו לצאת בו:
Segment 12


'''{{עוגן1|הכל}} מודין.''' ר"י ורבי יהושע בן לוי דפליגי בסמוך מודין ביום טוב ראשון של חג שהוא מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב:
<b>כ"ד עובדין.</b> כ"ד מאורעות קשות הזכיר ר' שהיו בשעת החרבן ונרמזים בפסוק בלע ה' ולא חמל:
<b>ופריך ור"י יתיר על ר'.</b> בתמיה והלא ר' היה קרוב לחרבן בה"מ יותר מר"י ובקי טפי במאורעות ההם:
<b>הוה תמן.</b> היו. שם זקנים שהיו זוכרין החרבן וכשהיה ר' דורש מחרבנו היו בוכים ומצטערים ולא היה ר' יכול לגמור כל המאורעות הנרמזים בפסוק:
ברוך ר' רבו בריך וי"ג בדוך ר' היה וכו':
<b>ידיו של עשו בביתר.</b> אע"ג דגדולה היא מה שעשאו בחרבן בה"מ מ"מ בחרבן ביתר לא היה שם אלא בני אדום:


'''{{עוגן1|מה}} פליגין.''' כי פליגי בשאר כל ימות החג:
Segment 13


'''{{עוגן1|על}} מצות זקנים.''' רבי יוחנן בן זכאי וסיעתו:
<b>יעלו עשבים בלחייך.</b> כלומר זמן רב אחר מיתתך:
<b>תוקעי קרנות.</b> ראשי גייסות שמקבצים חיילותיה' ע"י קרנות:
<b>מטיפי אצבע.</b> קטועי אצבע שהיו נבדקים ע"י כך אם הם אבירי לב שיחתכו אצבע בשניהם:
<b>רוכב על סוסו.</b> ובעודו רץ שולח ידו בענפי ארז הגבוהים ועוקרו:
<b>באיסרטיה.</b> בצבא שלך:
<b>לא תסעוד.</b> לא תעזרינו:
<b>ולא תכסוף.</b> ולא תשחית אותנו אלא תניח הכל אל הטבע:
<b>עאל ליה.</b> נכנס דרך הביב לעיר שלא היה יכול לכנוס דרך שער העיר שלא יראו אותו שומרי השער:
<b>עבד נפשיה.</b> עשה עצמו כאלו לוחש ליה לר"א דבר מה בתוך האוזן:
<b>חמוניה.</b> ראו אותו בני העיר לאותו הכותי והביאו אותו אל בן כוזיבא וא"ל ראינו לזקן זה שדיבר עם דודך ר' לעזר:
<b>א"ל אנא וכו'.</b> א"ל הכותי לבן כוזיבא אם אני אומר לך מלך אדריינוס הורג אותי ואם לא אומר לך אתה הורג אותי מוטב שמלך יהרוג אותי ולא אתה וא"ל ר' לעזר אמר לי שהוא רוצה להשלים המקום לאנדריינוס:
<b>יהיב ליה.</b> בן כוזיבא לר' לעזר בעיטה חדא ברגלו והרגו:
<b>זרוען של כל ישראל.</b> שהיה מעמידן בתפלתו ועין ימינם כי באור תורתו היה רואים אור:
<b>א"ל חמי לי פטומיה.</b> הראו לי גופו וי"מ גידו והראשון נ"ל:
<b>אשכח.</b> נחש כרוך וראו שנחש הרגו:
<b>של קצוצי תפילין.</b> בתים שהטוטפות נתונים בהן חוץ מן הרצועות:
<b>במכתובים הללו.</b> הם העצים או האבנים שכותבין בהן על האבנים או על השעוה:
<b>עיני עוללה לנפשי.</b> ואין איש אתו שהוא לבדו נשתייר:
<b>מלא קומה.</b> שהיו עומדים בקומתן א"נ שהיו צבורים מלא קומה:


'''{{עוגן1|מה}} אמר רב בלולב.''' אם מברך על מצות לולב בשאר יומי או על מצות זקנים:
Segment 14


'''{{עוגן1|מה}} אם חנוכה.''' שעיקר מצותה מדבריהן מברך על מצות:
<b>נקבעה הטוב והמטיב.</b> היא ברכה רביעית שבברכת המזון וקבעוהו בבה"מ לפי שבה"מ טעונה כוס והיה ראוי לברך על היין אחר בונה ירושלים והם היו סביב הכרם לכך קבעו הברכה אחר בונה ירושלים:
<b>שהדליקה וכו'.</b> ששמחו על חרבן בה"מ:
<b>בולווטי.</b> יועצים ושרים:
<b>וכדו וכו'.</b> וכשהיו רואין איש עולה לירושלים היו אומרים לו בשביל ששמענו עליך שאתה רוצה להיות שר ומושל:
<b>ארכונטס ובולבוטס.</b> שר ויועץ:
<b>והוא א"ל.</b> אין דעתי על דבר זה:
<b>בדיל וכו'.</b> א"ל בשביל ששמענו עליך שאתה רוצה למכור שדך:
<b>והוה חבריה א"ל מה את.</b> רוצה מזה כתוב ואני חותם לך לעד שקנית שדה זו וכן עשו ולכך היו מדברי' עמו תחלה כדי שיסברו הרואים והעוברים ושבין שבענין המשא ומתן של השדה דברו עמו:
<b>והוון וכו'.</b> והיו משלחין השטר לבן ביתו הממונה על שדותיו וא"ל אם יבא פלוני לכנוס לשדה שלו אל תניחהו כי קניתיו ממנו:
<b>וכיון.</b> ששמע מהם האי גברא שכן הוא אמר הלוואי ששבר רגלו ולא היו עולה לירושלים:
<b>אצדי אורחותיה.</b> יהי' חרב ושמם דרך ביהמ"ק ולא נצטרך לעלות שם לרגל:
<b>אוף אינון.</b> אף הם אנשי ביתר לא הי' סופן בטובה שאעפ"י שהיו רעים לא הי' להם לשמוח בפרהסיא לאידם כמו שנא' שמח לאיד וגו':


'''{{עוגן1|לולב}} שהוא דבר תורה.''' בי"ט הראשון במדינה וכל שבעה במקדש לא כ"ש שהוא מברך על נטילת לולב:
Segment 15


'''{{עוגן1|לא}} צורכא.''' לא קמבעיא לן אלא מה אמר רבי יוחנן בחנוכה מי אמרינן דוקא בלולב הוא דמברך על מצות שהוא דאורייתא אבל חנוכה דרבנן לא אלא מברך על מצות זקנים או דלמא ל"ש:
<b>ואמרין.</b> הרומיים כל רפואה לדבר זה ליתן כתר מלכות על ראשיהן של אלו:
<b>אמרין.</b> נבדוק עוד פעם א' ואם לא נצליח נהיה להם לעבדים:
<b>פגע.</b> מהאחים בצאתם למלחמה זקן אחד:
<b>אמר.</b> בוראכם יהיה בעזרתכם:
אמר אחד מהאחים לא יסעדינו כי אין אנו צריכין לעזרתו וגרם העון ונהרגו:


'''{{עוגן1|על}} כל פעם ופעם.''' בכל יום ויום היה מברך על הלולב:
Segment 16


'''{{עוגן1|אלא}} פעם אחת בלבד.''' ביום הראשון:
<b>היו מוציאין ממנו.</b> שהיו מקננות בענפיו תורים ובני יונה מרובים עד שהיו מוציאין מהולדות מ' סאה בכל חדש:
תחילתדףכאן ג/ה
טור שמעון שם מקום:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|של}} ערלה ושל תרומה טמאה פסול.''' דאמר קרא ולקחתם לכם שיהא ראוי לכם:
<b>תלת.</b> מאה מדות של פתיתי לחם שהיו נותנים כל ע"ש לעניים:
<b>שהיו משחקין בכדור.</b> בשבת א"נ שהיו מבלין ימיהם בהם ולא עסקו בתורה:
<b>קטמוס.</b> פנקס החשבונות ההכנסות של המלך היה גדול כל כך שהיה צריך לישא אותו בעגלה. כבול ושיחין ומגדל צבעיין. שמותן של ג' עיירות:
<b>דלא היו מקבלין.</b> לעובר ושב כלו' לאורחים:
<b>תחלוסייא.</b> מין כרישי"ן וגדל הרבה במהרה:
<b>גופנא.</b> שם מקום:
<b>פלגס.</b> פרונד"א בלע"ז:
<b>שידות.</b> עגלות והיו עשויות משל מתכות ולא היה בו שום עץ:
<b>שידה.</b> כזו לא נמצאת בימינו אפי' אחת וי"ג שירה והוא מין משי וגירסתינו נראה עיקר:


'''{{עוגן1|לא}} יטול.''' שיש לחוש שיטמאנו:
Segment 17


'''{{עוגן1|ואם}} נטל כשר.''' שהרי יש בו היתר אכילה לכהנים:
<b>של זכריה.</b> שהרגוהו שרי יהודה במצות המלך יואש כשהשתחוו ליואש ועשאוהו אלוה:
<b>ופריך ולא נהגו בדמו וכו'.</b> בתמיה כיון שהרגוהו במקדש איך לא חששו לכסותו לטהר המקדש או לנהוג בו כדם צבי ואיל:
ומשני אלא כל כך למה נשאר שם להעלות חמה ומאת ה' היתה שיבוא נבוזראדן וינקום נקמתו:
<b>על צחיח הסלע.</b> על חלקת האבן שלא יבלע הארץ:
<b>תוסס.</b> מבצבץ:
<b>תליין בגרדון.</b> מיני יסורין ונגידא:
<b>גרדון.</b> הוא מקום המשפט:
<b>הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו.</b> נגלה לו על כרחנו:
<b>נזף בי'.</b> גער נבוזראדן בדם זכריה:
<b>א"ל מה את.</b> רוצה לאבד כל אומתך בשבילך:


'''{{עוגן1|בירושלים}} וכו'.''' אבל חוץ לירושלים לא דבעינן לכם שיהא ראוי לכם:
Segment 18


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ועצו}} הדר.''' ששאר אילנות שינו ממה שצוה הבורא שיהיה עץ פרי דהיינו עצו ופריו שוה והן שינו ועץ עושה פרי אמשא"כ אתרוג שקיים מצות בוראו וטעם עצו ופריו שוה ודאי הדר הוא שלא ברא הקב"ה דבר חסר בעולמו במעשה בראשית ובוראם משבחם מי מגנם (כך שמעתי מאבא מורי המקום יהיה בעזרו):
<b>קלתותי'.</b> הם התאים שהיו סביב למקדש:


'''{{עוגן1|ואין}} עצו הדר.''' שאין טעמו שוה:
Segment 19


'''{{עוגן1|ואין}} פריו הדר.''' שהי' פריו לבן ונשתנה מראהו ל"א אתרוג עץ שלו יפה ומהודר ואף פריו כן משא"כ רמון שאין עץ שלו יפה וחרוב אין פריו יפה שהוא דר באילנו משנה לחברתה. שהאתרוג דר וגדל באילן שתים ושלש שנים:
<b>והלכו להן אצל ישמעאלים.</b> שחשבו שירחמו עליהם שהם קרוביהם:
<b>דאנן צחיי.</b> שאנחנו צמאי':
וכיון שהיה אחד מהן מתיר הנוד ונתנו לתוך פיו הי' הרוח יוצא ונכנס בבטנו וחנקו:
<b>מטול רב.</b> משא גדולה היתה בערבייא והם הישמעאלים:
<b>מי.</b> שהיו נתונים ביער הלבנון והוא בית המקדש עתה בערב ילינו:
<b>אלא.</b> כמו אלה וה"ק וכי אלה אורח בני דודים כאשר עשו בני ישמעאל לישראל:
<b>ישמעאל.</b> כשהיה צמא במדבר וכי לא הזמין לו ה' מים וכל זה בזכות אברהם כן היה להם לעשות לבניו:
<b>לא מן טיבותכון.</b> לא לקבל טובה מכם באו אלא מפני חרב האויב והיה לכם לרחם עליהם ולהצילם עד כי יעבור הזעם:
<b>שלא רצו לשמר את שמיטיהם.</b> והיתה עיניהם צרה שלא לעזוב הפירות והתבואו' להעניים כדכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך לכך נענשו א"כ יש לכם ללמד שאין לעזבם וליתן להם די מחסורם בעברם עליכם והי"מ דחק מאוד ע"ש:


'''{{עוגן1|הדר}}.''' הידור ובלשון יוני קורין למים הידור:
Segment 20


'''{{עוגן1|אילן}} שהוא גדל על פני כל המים.''' וזהו אתרוג ואין פרי אחר עושה כן:
<b>כי ראו בארון ה'.</b> ויך בעם שבעים איש חמשי' אלף איש:
<b>ואלו.</b> שמתו מאנשי בית שמש היו מן הדרום בצד אחד מן העיר אשר בא דרך שם הארון צא וחשוב כמה היו אנשי בית שמש כולן:
<b>ה"ג וכדון אין את וכו'.</b> וה"פ ועכשיו אם אתה ממלא בקנים כמספר המתים לא תכילם המקום ההוא שהיו עומדים שם האנשים:


'''{{עוגן1|פריו}} דומה לעצו.''' בהדרו:
Segment 21


'''{{עוגן1|עצו}} דומה לפריו.''' בטעמו:
<b>מה חציפא היא ארץ ישראל.</b> כלומר מה אמצה כחה שהיא עושה פירות עם שגפרית ומלח שרפה כל ארצה:
<b>מפני שמזבלין אותה.</b> אפילו לתבואות אבל שאר ארצות אין מזבלין אותן אלא לירקות ולאילנות:
<b>מפני שהופכין את עפרה.</b> ממטה למעלה שיהא המקום שלא בא עליה גפרית ומלח למעלה:
<b>עובדא.</b> מעשה שהיה באחד דהוה עומד וזרע בבקעת ארכל ודחק ידו ביתד המחרישה והעמיקו ויצא אש מהעפר השרופה ושרפה הזרע:


'''{{עוגן1|ר'}} יעקב דרומייא וכו'.''' אמתני' דבכל מערבין קאי דתנן התם מערבין בדמאי וקא"ר יעקב דאתיא דלא כב"ש ואגב שיטפא מייתי לי' הכא ל"א דסובר דטעמא דבית שמאי דפוסל בדמאי מפני שמכשיר האתרוג בנגיעת הלולב שהוא לח ממים שעמד בתוכו ואסור לגרום טומאה לתרומת מעשר ומעשר שני שבו ופריך לפ"ז אף במעשר שני פוסל ב"ש אפי' דיעבד ולמה לא פליגי בתרווייהו:
Segment 22
תחילתדףכאן ג/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|עלתה}} חזזית.''' כמין אבעבועות דקות:


'''{{עוגן1|פטמתו}}.''' מפרש בגמ' נקלף פסול. ודוקא שנקלף כלו אבל מקצתו כשר ואית דאמרי איפכא דוקא מקצתו אבל נקלף כלו כשר והאי נקלף לאו שהוסרה קליפתו עד שנראה הלבנוניות שבתוכו דהאי הוי חסר ופסול אלא שנקלף ממנו גלד דק ומראהו ירק כאשר בתחלה:
<b>לא נראה עוף טס בא"י.</b> שכולן גלו לבבל א"נ מפני שהיה שם גפרית ומלח ולא היו יכולים לעוף באויר ההוא:
<b>בהמה.</b> בגימטרי' נ"ב:
<b>גלו עם ישראל.</b> להיות להם לפרנסה:
<b>שיבוטא.</b> לפי שטעם מוחו כטעם החזיר לכן לא היה ראוי להיות בארץ הקדושה כ"כ הי"מ ול"נ לפי שאינו יכול לילך דרך עליית המים וכן נמצאו דגים במדינתינו שקורין (לאק"ס) שאינן יכולין לילך דרך ירידת המים:


'''{{עוגן1|ה"ג}} נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול.''' ניקב וחסר כ"ש חדא מילתא היא דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה כשר כדקתני סיפא:
Segment 23


'''{{עוגן1|אתרוג}} הכושי.''' מפרש בגמרא:
<b>אשרי מי שהוא רואה וכו'.</b> דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם:
<b>קשטי'.</b> אנשי חיל מזוייני':


'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כל}} הפסולין.''' שהזכירו חכמים בפגומין כשרים ביום טוב שני דלא בעינן הדר:
Halakhah 6


'''{{עוגן1|רובו}}.''' הא דתנן עלתה חזזית על רובו מצד אחד הוא דבעינן רובו אבל מב' או מג' אפי' מיעוטו פסול דה"ל כמנומר:


'''{{עוגן1|חוטמו}}.''' בעובי גבהו שמשפע משם ויורדת לצד ראשו:


'''{{עוגן1|כרובו}} לפסול.''' אפילו במקום א' הרי הוא כרובו ופסול שנרא' שם לעיני' יותר משאר מקומות שבו שבאותו מקום אדם נותן עיניו:
Segment 1


'''{{עוגן1|שושנתא}}.''' דד של אתרוג והוא חוטמו כמו פיטמא של רימון:
מתני' <b>שבת שחל תשעה באב.</b> שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה:
<b>אסור לספר ולכבס.</b> כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:
<b>ובחמישי מותרין.</b> כשהיו מקדשי' ע"פ הראיי' וחל תשעה באב להיות בע"ש מותרי' בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:
<b>שני תבשילין.</b> ודוקא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי אפילו בישלו מותר לאכול שני תבשילין:
<b>ישנה.</b> בגמרא מפרש:
<b>בכפיי' המטה.</b> שכופה המטה על פניה:


'''{{עוגן1|פיקא}}.''' הוא הבוכנה קצה העץ הנתון באתרוג שבו תלוי באילן ובעיקר העץ סביבותיו כמין אסיתא והעץ יוצא ממנו ונמצא העץ יוצא מתוכו כבוכנה באסיתא ואם נעקר מן העץ שהוא בוכנתו בעיקרו ולא נשתייר ממנו באסיתא כלום ונמצא מקומו כמו גומא שהוא כאסיתא ונרא' כמו ניקב חסר לפיכך פסול אם נחתך העץ למעלה כמעט ונשתייר כל שהוא בתוך אסיתא כשר וזהו ניטל עוקצו כשר נקרא הבוכנה פיקא לפי שהוא עגול:
Segment 2


'''{{עוגן1|ניקב}} ולא פילש מבפנים.''' שאין הנקב עד החלל כשר אבל אם ניקב עד החלל פסול והא דניקב עד החלל פסול אפי' אינו מפולש היינו דוקא בשניקב עד חדרי הזרע שהגרעין בתוכו אע"פ שלא חיסר כלום אבל אם ניקב שלא כנגד החדרים בעינן דוקא נקב מפולש מצד זה לצד זה לא ניקב מכאן ומכאן אם לא פילש מבפנים כדי שיראה הנקב מצד זה לצד זה כשר שלא תאמר מעיו של אתרוג כמנוקבין הן:
גמ' <b>הדא דאת אמר.</b> אמתני' דפ"ק קאי דתנן ממעטין בבנין ובשמחה וקאמר לא אמרן אלא בבנין של בית שמחה:
<b>אבל אם היה כותלו.</b> של בית שמחה:
<b>גוהה.</b> נוטה ליפול:
<b>כותלא דגנא ביה.</b> כותל ביתו שהוא ישן בו אבל כותל של בנין שמחה אף אם נוטה ליפול אסור לבנותו:
<b>שלא לעשות סעודת אירוסין.</b> בע"ש:
<b>הא לארס.</b> בלא סעודה מותר אפי' בע"ש:
<b>מושיב יחידים ביתה.</b> מכאן שארבעים יום קוד' יצירת הולד בת קול יוצאת בת פלוני לפלוני:
<b>במאזנים לעלות המה מהבל יחד.</b> דרשו בויקרא רבה עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד שמעי' דמהם כבר יצאו הזיווגי':
<b>וכא הוא אומר הכין.</b> וכאן הוא אומר דאיכא למיחש שמא יקדמנו אחר ויקחנה אלא שמא יקדמנו אחר בתפלה. דתפלה משנה הגזרה:
<b>אפילו כן לא קיימה.</b> אם זכה בה ע"י תפלה אינה מתקיימת לו וימו' הוא או היא:


'''{{עוגן1|הכושי}} פסול.''' כושי שגדל במקומות שדרכן להיות ירוק פסול שנדמה הוא:
Segment 3


'''{{עוגן1|הבא}} מן הכושי.''' שבא אתרוג שחור מארץ כוש' כשר דהכי רביתייהו:
<b>מרוח ומלבוש.</b> לכבס וללבוש:
<b>ברם.</b> אבל לכבס ולתקן לאחר ט"ב שרי:
<b>ה"ג ר"ש אמר כן אנן אמרין וכו'.</b> וה"פ רב ששת פליג ארבי יונה וסובר דאפילו לכבס ולתקן אסור שהרי אנן אומרים דהאי כובס אסור לו לעשות מלאכתו בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ש"מ דאפי' לתקן אסור:
<b>ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.</b> למאי אילימא לכבס וללבוש מיד מאי כבוד השבת איכא אלא להניח ובחמישי הוא דמותרין אבל השבת כולה אסור וקשיא לר' יונה:
<b>לתספורת הושבה.</b> הא דתנן במתני' בחמישי מותרין מפני התספורת הוא דנקט דדוקא בה' מותר ובכל השבוע אסור אבל לכבס ולהניח שרי:
<b>לאחריו מהו.</b> כגון שחל ט"ב בג' בשבת אם מותר ביום ד' וה' שלאחריו בכיבוס ותספורת או לא:
<b>דרשה רחב"ב.</b> לאנשי ציפורי כר"י דלאחריו אסור:
<b>ואין בן אחוי וכו'.</b> וכי אין בן אחיו של ר"ח הגדול פליג ארץ בר בא ויפה עשו אנשי ציפורי שלא קיבלו:
<b>מה עביד לה רשב"ל.</b> למתני' דתנן שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס מדנקט סתמא משמע דאפילו לאחריו אסור:
<b>פתר לה.</b> מפרש למשנתינו כשחל ט"ב בשבת והלכך כל השבת כולה אסורה:
מן דהוה וכו' כשיצא ט"ב היה מכריז:
<b>יפתחון ספרייא.</b> אומנים יפתחו החנות שיבואו בני אדם לספר:
<b>חגה.</b> מר"ח שנקרא חג החמירו על עצמן באיסור כיבוס:
<b>חדשה.</b> כל חדש אב נהגו באיסור כיבוס:
<b>שבתה.</b> אינן נוהגין איסור אלא בשבוע שחל ט"ב בתוכה:


'''{{עוגן1|כהן}} כרתינין.''' שיהא מראיהן דומה ממש לכריתין או שיהא דומה לכריתין ואפ"ה פוסל ר"י:
Segment 4


'''{{עוגן1|איזהו}} ירקרק שבירוקי'.''' הא דתנן בת"כ פ' מצורע ירקרק או אדמדם ירקרק שבירוקים ואדמדם שבאדומים ומכפל לשון קדריש מיבעיא ליה איזה ירקרק שבירוקים וכ"ה בתוספתא בנגעים:
<b>ותני כן.</b> ותניא נמי הכי:
<b>בז' נכנסו.</b> העכו"ם לבה"מ:
<b>מקרקרי'.</b> רוקדים וצועקים בו:
<b>ולילי עשירי.</b> שבלילה ההוא נשרף הבה"מ כולו:
<b>לעקור תשעה באב.</b> קס"ד לגמרי רצה לעקרו דאין צרה ואין שלום רצו מתענין וא"כ אין בזה ביטול דברי ב"ד שתקנו לצום בט"ב שכך התנו בתחלה:
<b>ולא כך איתאמרת.</b> שרצה לבטל ט' באב לגמרי אלא אותה שנה לחוד רצה לבטל מפני שחל בשבת:
<b>וגזי ליה.</b> ובהיפך מעשה דהכא הוה התם דר"א טעה ושכח ורבי בא הזכירו דתנינן תמן. יבמות פ"ו:
<b>אלא היתה תובעת להינשא.</b> כגון שבאת מחמת טענה ואומרת מי לא בעיא האי איתתא חוטרא לידה ומרא לקבורה הוא דכופין בעלה שאינו מוליד להוציא אבל אין כופין אותה לקיים פריה ורביה דלא מיפקדא:
<b>טובים שנים מן האחד.</b> אילו לא שמעת גם אתה הייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהזכרתני וכן בהיפך בדין האשה:


'''{{עוגן1|כשושנה}}.''' הגדילה בקרמל וקו"ף וכ"ף הן מתחלפין שהן ממוצא א' וקרמל הוא מקום זרע שדות ועצי מאכל:
Segment 5


'''{{עוגן1|טווס}}.''' וקופים ותוכים מתרגמינן וקופיא וטווסא:
<b>מהו ישנה.</b> דקאר"ג:
<b>יחלף.</b> ימעט:
<b>אין הוה וכו'.</b> אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר בסעודה יאכל חצי ליטרא ואם היה רגיל לשתות מדה של יין ישתה מחציתו:
<b>ובלבד עיקר סעודת תשעה באב.</b> והיינו סעוד' שמפסיק בה הוא דישנה:
<b>ובלבד משש שעות ולמעלן.</b> דהיינו לאחר חצות הוא דישנה אבל קודם חצות לא:
<b>תרתיהון לקולא.</b> דוקא לאחר חצות ובסעודה שמפסיק בה אבל בחדא מינייהו א"צ לשנות וכן לת"ק מותר לאכול שני תבשילין:
<b>משש שעות ולמטן.</b> היינו קודם חצות:
<b>אבל סעודתו של כל יום.</b> ודעתו לאכול עוד אחריה:
<b>כסעודת שלמה בשעתו.</b> בשעה שהיה בתוקפו שהיתה סעודתו ששים כור סולת וגומ':
רב לאחר שאכל כל צרכו היה טובל פרוסת לחם באפר ואמר זו היא עיקר סעודת תשעה באב:


'''{{עוגן1|וכא}} אמר הכין.''' פי' כאן במתני' אמר הירוק ככרתי הוא דפסול והיא המראה שקורין בל"א גרי"ן וכאן אמרי' שירוק הוא כשעוה שהוא המראה גע"ל בל"א:
Segment 6


'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני התם דכתיב ירקרק לכך אמרי' שהוא כשעוה משא"כ הכא דכתיב ירוק לחוד אמרי' שהוא כרתי:
<b>ופריך יאות אר"י.</b> שפיר קאר"י ומ"ט דרבנן דפליגי עליה:
תחילתדףכאן ג/ז
ומשני עשו חכמים לאבילו' דתשעה באב כאונן שמתו מוטל לפניו שפטור מכפוית המטה וישן על מטה שאינה כפויה:
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ובגדול}}.''' שלא יהא גדול יותר מדאי:


כדי שיאחז שניהם האתרוג והלולב:
Halakhah 7


גמ' אתרוג הבוסר שהוא כפול הלבן ל"א גבי אתרוג אפי' יותר מכביצ' בוסר הוא כשהוא עתיד לגדל יותר ושיעור כפול לא נאמר אלא בענבים:


'''{{עוגן1|אתיא}} דרבי שמעון.''' דאמר בפ"ק דמעשרות רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקוטנן מן המעשר:


'''{{עוגן1|כשיטת}} רבי עקיבא.''' רבו דאמר עד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי:
Segment 1


'''{{עוגן1|אר"י}}.''' ומי ילפינן מעשרות מאתרוג והרי מנומר וכו':
מתני' <b>כט"ו באב.</b> בגמרא מפרש טעמא:
<b>שאולי'.</b> שכולן שואלים אפילו עשירות שלא לבייש את מי שאין לו:
<b>יוצאות וחולות.</b> כמו אז תשמח בתולה במחול:
<b>במלך שלמה.</b> הקב"ה שהשלום שלו:
<b>אמו.</b> כנסת ישראל:
<b>זה מ"ת.</b> ביה"כ שבו נתנו לוחות אחרונות:
<b>זה בנין בה"מ.</b> שנתחנך ביה"כ:


'''{{עוגן1|הרי}} הגדל בדפוס.''' שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדול כמדת הדפוס דפוס פורמ"א בלע"ז כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדירה והלחם נעשה כצורתה כגון אלו קרוי דפוס:
Segment 2


'''{{עוגן1|ככדור}}.''' העשוי כעין כדור עגול כדור פלוט"א בלע"ז:
גמ' <b>ופריך ניחא יוה"כ.</b> שהוא י"ט לישראל מפני שהוא יום סליח' וכפרה אלא בט"ו באב למה שמחו:
<b>שבו זמן.</b> לקצץ עצים למזבח ומשם ואילך תשש כח החמה ואין הציצים יבשים לפיכך לא היו כורתין משם ואילך עצים למערכה והיו שמחים לגמר' של מצוה:
<b>אינן עושין מאכולת.</b> מה שאין כן העצים שנקצצין אחר כך:
<b>מאכולת.</b> תולעים:
<b>כההיא דתנינן תמן.</b> פ"ב דמדות:
<b>פרוסדיות.</b> שומרים שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל:
כל הטוב הזה עשה הושע בן אלה למה גלה אותו שלמנאסר:
<b>על ידי ששמט את הקולר וכו'.</b> שלא צוה שיעלו לרגל אלא אמר מי שירצה יעלה:
<b>שבו הותרו שבטים.</b> ליקח נשים זה מזה (וקים להו דבט"ו באב כלה הדור ההוא וכן צ"ל לכל האמוראים דהכי קים להו) דכתי' גבי בנות צלפחד זה הדבר וכו' דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה של בנות צלפחד:
<b>דכתי' ולא תסוב וכו'.</b> מהאי קרא שמעינן איסורא:
וכי אפשר לבת שתירש שתי מטות דממטות מיותר דממאן תירש כי אם ממטו' בני ישראל:
<b>ואמה משבט אחר.</b> ובת זו ירשה אביה ואבי אמה. וה"ג מקרא קראו ורחקוהו אפרים ומנשה וגו' ומקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים וכו'. וה"פ שמתחלה רחקוהו שסברו לכך אמר יעקב שאפרים ומנשה יהיו כשני שבטי' שידע שיבוא זמן שימחה אחד מהשבטים ויהיו אפרים ומנשה במקומו ואח"כ קרבוהו שידעו שאף שלא ימחה שבט יהיה לו עוד ג' שבטים הרי שהבטיחו הקב"ה על ג' שבטים ל"א ידעו שצריך שיהיו י"ב שבטים בעולם אך סברו שבזולת בנימן אפשר שימלאו אפרים ומנשה המספר אך מגוי וקהל גוים דרשו שבודאי שבט בנימין לא יגרע בשביל זה שהרי בהבטחה ההיא הבטיח על בנימן י"מ והראשון נ"ל:
<b>שבו בטל החפר.</b> כדמפרש בסמוך:
<b>בכל המחנה.</b> ישראל במדבר:
<b>ובשנה האחרונה עשו כן.</b> בלא כרוז:
<b>אמרו דלמא.</b> טעו בחשבון:
<b>כיון דאשלים זיהרא.</b> כיון שנתמלא הירח:


'''{{עוגן1|מסתברא}} וכו'.''' כלומר אלא הכא מסתברא לומר דר"ש ודאי מודה לר"ע דאין יוצאין באתרוגים קטנים כיון דאין חייבין במעשרות משום דאינן פירות כ"ש דאין יוצאין בהן דהא כתיב פרי עץ:
Segment 3


'''{{עוגן1|ר"ע}} לא יודי לר"ש.''' דטעמא דר"ע לאו משום דאין פרי כלל אלא משום דבעינן פרי הדר ואין זה פרי הדר דהרי מנומר נמי פסול וע"כ הטעם משום דבעינן הדר וליכא:
<b>ואפי' נתונים בתיבה.</b> הכלים היו צריכין טבילה:
<b>ופריך נתונים בתיבה.</b> ואין אדם לובשן ואת אמרת כן שטעונין טבילה מאי טעמו:
<b>ומשני מתוך שאת עושה כן.</b> ומצריכו לטבול כל הכלים הוא משאילן:


'''{{עוגן1|אנן}} תנינן.''' במתני' כאגוז ואיכא דתני עד כאגוז ואיכא בינייהו מ"ד כאגוז הא אגוז ממש כשר:
Segment 4


'''{{עוגן1|עד}} כאגוז.''' כאגוז עצמו פסול דקי"ל כל שיעורי חכמים להחמיר ועד בכלל ויותר נראה דהגירסא בהיפך מ"ד כאגוז כאגוז עצמו פסול מ"ד עד כאגוז כאגוז עצמו כשר:
<b>מבתו של כה"ג.</b> היא קרובה וסמוכה למלכות:
 
<b>הכאורות.</b> כמו כעורות:
'''{{עוגן1|וכפות}} תמרים יאות.''' שפיר הייתי אומר שיהא צריך ליטול האתרוג והלולב כא':
<b>אל תתן עיניך בנוי.</b> אלא באשה שתמצא חן בעיניך מחמת מעשיה:
 
<b>תן עיניך במשפחה.</b> כלו' היופי הוא לבנות מחמת שאביהן עשירים כדתנן בנדרים בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן הרי היפות מסתמא בנות עשירים הן:
'''{{עוגן1|לית}} כתיב.''' והלא לא נאמר אלא כפות ואפי' זה בידו אחת וזה בידו א':
הדרן עלך פרק בשלשה פרקים וסליקא לה מס' תענית
 
ואתרוג על כתיפו מרוב גדלו:
תחילתדףכאן ג/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|בגימוני'}} של זהב.''' חוטי זהב כפופין כגימון כמו הלכוף כאגמון ראשו וסובבין האגודה:
 
'''{{עוגן1|במינו}} היו אוגדין אותו מלמטה.''' לקיים מצות אגד וזה לנוי בעלמא הוי:
 
'''{{עוגן1|והיכן}} היו מנענעין.''' השתא מהדר תנא אהא דתנינן לעיל כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע אלמא מצוה לנענע והיכן מנענעים:
 
'''{{עוגן1|אהודו}} לה' תחלה.''' תחלת המקרא:
 
'''{{עוגן1|וסוף}}.''' סוף המקרא כל"ח ואית דמפרשי תחלה הודו ראשון וסוף הודו אחרון שבסוף ההלל:
 
'''{{עוגן1|יטול}} על שלחנו.''' אם שכח ולא נטל לולב קודם אכילה יפסיק סעודתו ויטול על שלחנו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} בהודו לא.''' הא דאר"ע שראה ר"ג ור"י שנענעו באנא ה' משמע אבל בהודו לא וקשיא הא עיקר ניענוע בהודו כתיב דכתיב אז ירננו כל עצי היער וכתיב בתריה הודו לה' כי טוב:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} להוציא אף וכו'.''' לאו לאפוקי הודו דלא נענעו אלא לאפוקי מב"ש שאמרו שמנענעין אף באנא ה' הצליחה נא אבל ודאי כב"ה ס"ל שמנענעין בהודו:
 
'''{{עוגן1|וכשתגיע}} עונת ק"ש.''' דהיינו סמוך להנץ החמה:
 
'''{{עוגן1|ה"ז}} קורא ומתפלל.''' ואינו מתפלל קודם צאתו מעומד דס"ל מסמך גאולה לתפילה עדיף:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לנענע ג"פ.''' על כל הרוחות:
 
'''{{עוגן1|ר"ז}} בעי.''' הולכה נחשבת בפני עצמה והבאה בפני עצמה או הולכה והבאה נחשבים לא' וצריך להוליך ולהביא ג"פ:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בנדה פ' האשה ז' סממנין מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג"פ על כל א' וא' ובעי ר"ז נמי אי אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי חד ואתויי חד ולא איפשטא ועבדינן לחומרא בתרווייהו:
תחילתדףכאן ג/ט
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מי}} שהיה עבד או אשה או קטן וכו'.''' מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן לכך צריך שיענה אחריו מלה במלה מה שהוא אומר:
 
'''{{עוגן1|ותהי}} לו מארה.''' שלא למד:
 
'''{{עוגן1|עונה}} אחריו הללויה.''' על כל דבר שהוא אומר שכך היו רגילין לענות אחר מקרא את ההלל על כל דבר ודבר הללויה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אבל}} אמרו.''' כמו באמת אמרו כל באמת אמרו הלכה ואין חולק בדבר:
 
'''{{עוגן1|אשה}} מברכת לבעלה.''' בה"מ:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא אשה מברכת לבעלה וכו'.''' שאף הן בבה"מ מדרבנן לכ"ע:
 
'''{{עוגן1|אלא}} קטן.''' מברך לאביו מ"ט:
 
לא כן אר"א וכו' כל שאמרו בקטן כדי לחנכו ואפי' חיוב מדרבנן ליכא ואיך מוציא את אביו שחייב מדאורייתא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תיפתר.''' הך ברייתא איירי בשעונה אחריהן אמן:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן.''' במתני' והא דאמר דתנינן תמן אשגרת לישן דפרק ראוהו ב"ד נקיט ששם איתא נמי להך סוגי':
 
'''{{עוגן1|תבוא}} מאירה לבן כ'.''' כלומר לגדול בר חיובא שצריך לקטן שאינו בר חיובא אע"פ שהגיע לחינוך:
תחילתדףכאן ג/י
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מקום}} שנהגו לכפול.''' כל פ' ופ' מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים לפי שכל אותו הפרק מהודו לה' כ"ט עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא ומאודך ולמטה אינו כפול לכך נהגו לכפול המקראות הללו לברך אחריו:
 
'''{{עוגן1|הכל}} כמנהג המדינה.''' אבל ברכת הלל לפניו ודאי מצוה היא בכל מקום ואינה תלויה במנהג:
 
'''{{עוגן1|הלוקח}} לולב מחבירו.''' עם הארץ:
 
'''{{עוגן1|בשביעית}}.''' שעם הארץ חשוד עליה נהי דדמי לולב יכול ליתן לו שאינו אלא עץ בעלמא ואין בו קדושת שביעית דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו שמא לא יבערם ע"ה בקדושת שביעית:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|נחלק}}.''' הללו בחד גיסא בסוף שיטה וי"ה בתחילת שיטה אחרת:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} נמחק.''' תיבת י"ה דקדוש הוא:
 
'''{{עוגן1|חביבי}}.''' היינו ר' חייא שהיה דודו של רב:
 
מוחק אני וכו' שמע מינה ר' חייה סבר צריך לקדשו די"ה מהללויה הרי הוא כשאר שמות הקדושים שאינן נמחקין אלא דרבי מאיר פליג וסובר שאין צריך לקדשן דאי הוי סובר דכל הללויה תיבה אחת היא ואינו קדוש אם כן מה בין ספר תהילים דר' מאיר לשאר ספרי תהילים:
 
'''{{עוגן1|הוי}}.''' פי' הרי שהוא דהיינו רב אמר הללויה ב' תיבות הן וכדעת ר"ח ל"א מוחק אני וכו' שע"כ אמר ר"ח שהיה יכול למחוק כל הללויה של ספר תהילים של רבי מאיר לפי שידע שהוא בקי בדבר ולא נתכוון לקדש כל יה הכתובים בהללויה דידע שאין זה שם אלא לשון שבח ומסתמא רב כר"ח ס"ל וכ"נ עיקר:
 
'''{{עוגן1|מיליהון}} דרבנן פליגי.''' הא דריב"ל פליג ארב ושמואל דמדקאמיר שהשם והשבח כלולין בו ש"מ דאע"ג דהללויה אינו נחלק אינו נמחק נמי דשבח והשם כלולין בו:
 
'''{{עוגן1|באישור}}.''' באשרי:
 
'''{{עוגן1|בתודה}}.''' מזמור לתודה הודו לה':
 
'''{{עוגן1|בתפילה}}.''' תפלה לעני וגו':
 
בברכה נ"ל דל"ג דא"כ ה"ל י"א עם הללויה ובאמת לא מצינו אלא לדוד ברוך ה' צורי ואין זה אלא ממזמור עצמו:
 
'''{{עוגן1|מה}} נעני.''' כשעונין בתר הש"ץ הללויה שכך נהגו הוא אומר הללויה והן עונין אחריו הללויה אם יענו אחריו בב' תיבות או בתיבה א' א"נ אמתניתין קאי מה נענה בתר המקרא הלל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}} רבי אבא כיפה קומי.''' פי' שפיו סגור מלפשוט כמו כוף ידך על פיך ול"נ דה"ג סיפר קומי וה"פ א"ל רבי אבהו לר' זעירא רבי אבא סיפר לפניו שר' יונה ענה הכין והכין ובמגילה פ"ק גרסינן א"ל הכא בפה קומך פירוש כאשר ירצה פיך לענות ענה שר"י עני הכין והכין לפעמים בתיבה א' ולפעמים בב' תיבות:
 
ה"ג רבי לעזר עני הכין והכין דתני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא:
 
'''{{עוגן1|רב}} בשם וכו'.''' כ"ה בפ"ק דמגלה:
 
והוא שענה ראשי פרקים על כל דבר אומר מי שאינו בקי הללויה אבל בראשי פרקים צריך לענות מה שהוא אומר:
 
'''{{עוגן1|היילין}}.''' כמו הידין פירוש איזהו ר"פ שצריך לענות אחריו:
 
'''{{עוגן1|רבנן}} רברבייא.''' גדולי הדור שעומדין אצל הציבור ושומעין שקצת מהצבור אומרים ברוך הבא והאחרים שותקין ושומעין מה שאלו אומרים ואח"כ אומרים אחרים בשם ה' ושותקין הראשונים והראשונים וגם האחרונים יוצאין בקריאה זו אע"ג שאלו לא אמרו רישא דקרא ואלו לא אמרו סיפא דקרא שמעינן מיניה דהשומע ולא ענה יצא:
 
'''{{עוגן1|עונה}} הוא אדם.''' כשנכנס ושומע שלשה שמזמנין עונה אחריהן אמן:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} שלא אכל.''' ואינו חייב בברכה זו אפ"ה עונה אחריהן אמן:
 
'''{{עוגן1|אם}} לא אכל.''' דאל"כ שקר הוא עונה שאכלנו והוא לא אכל:
 
'''{{עוגן1|אמן}} יתומה.''' מפרש בסמוך:
 
'''{{עוגן1|אמן}} קטופה.''' שמתסר קריאת הנו"ן שאינה מוציא' בפיו שתהא ניכרת:
 
'''{{עוגן1|ההן}} דמחייב למברכה.''' ההוא דחייב לברך ברכה אחת וא' מברך ברכה ההיא והוא אינו שומע אותה אע"פ שהוא יודע איזו ברכה מברך מאחר שהוא לא שמעה לא יענה אחריה אמן אבל אם אינו רוצה לצאת בברכה זו עונה אחריה אמן אם הוא יודע איזו ברכה מברך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} תני עכו"ם שבירך את השם.''' שבירך להקב"ה בברכת השבח ואינו מברך ברכת הודאה עונין אחריו אמן:
 
'''{{עוגן1|בשם}}.''' שבירך ברכת הודאה אין עונין אחריו אמן:
 
'''{{עוגן1|ענה}} אחריו אמן.''' שאף אם אין לבו שלם הקב"ה שומע מאמר פיו ומברכך כדכתיב ברוך תהיה מכל העמים:
 
'''{{עוגן1|כבר}} מילתך אמורה.''' אין צורך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה בתורה כדבסמוך:
 
'''{{עוגן1|היך}} מה וכו'.''' דסברי דה"ק כבר עבר אדם אחר קודם שבאת וכמו שאמרתי לו כך יהא לך לכך היו מתמיהין כמו שאמרת למברך אמרת למקלל:
 
'''{{עוגן1|א"ל}}.''' אין כוונתי אלא על מה שאמרה התורה והרי מפורש תשובתו של המקלל ושל המברך:
 
'''{{עוגן1|כופל}} בה דברים.''' מאנא והלאה:
 
'''{{עוגן1|פושט}} בה דברים.''' מתפשט יותר מר' לכפול הדברים והתחיל לכפול מאודך ולמטה:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי לעזר.''' מתני' אתיא כזקני הגליל דאמרי אפילו מזון ב' סעודות אין מוסרין לע"ה מדמי שביעית דאילו חכמים פליגי עלייהו וסברי דאפילו מזון ג' סעודות מוסרין לו וכדאיתא בברייתא בבבלי בפרקין דלדידהו אפילו בהדיא מותר ליתן לו דמי אתרוג דאי אפשר שיהיה דמי האתרוג שוה יותר ממזון ג' סעודות:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש למתני' דאתיא כדברי הכל ואיירי כשהיו האתרוגים נמכרים ביוקר שהיה בדמי האתרוג יותר ממזון ג' סעודות:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} וכו'.''' אמתני' קאי דתנן נותן לו אתרוג במתנה וקאמר כהא דאנשי מקום ששמו תרונגייא היו מספרים שהיה שם ר' נחמן בר יעקב והיה נותן אתרוג במתנה לבנו ואמר ליה לאחר שתצא בו החזירהו לי ל"א מייתי סייעתא שהאתרוגי' נמכרים ביוקר כהדא אתרוגים היו דחוקים שם והיה ר' נחמן בר יעקב נותנו במתנה לבנו על מנת להחזיר וזהו מרוב היוקר שלא היו נמצא אתרוג לו ולבנו:
 
'''{{עוגן1|תרונגייא}}.''' ללשון ראשון שם מקום וללשון שני הוא כמו אתרונגא המוזכר בקידושין פרק עשרה יוחסין:
 
'''{{עוגן1|מצפצפין}}.''' לל"ק מלשון המצפצפים והמהגים ולל"ב מלשון עומדים רווחין ומשתחוין צפופין:
תחילתדףכאן ג/יא
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|במקדש}} שבעה.''' מפרש בגמרא:
 
'''{{עוגן1|ושיהא}} יום הנף.''' של עומר היידנו יום ט"ז בניסן כלו אסור ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב עד הביאכם ומשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח דאמרינן כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה דמשמע משהאיר המזרח וכתוב אחד אומר עד הביאכם הא כיצד בזמן דאיכא עומר עד הביאכם בזמן דליכא עומר עד עצם היום ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול:
 
'''{{עוגן1|יום}} טוב ראשון וכו'.''' דאמרינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון לבדו לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת:
 
'''{{עוגן1|אין}} אדם יוצא וכו'.''' דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לכם משלכם:
 
'''{{עוגן1|פטור}} מפני שהוציאו ברשות.''' וכגון שלא יצא ידי חובת נטילה בשעה שהוציאו אבל יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו חייב דלא טריד מהשתא במצוה לעשותה והיכי משכחת דלא יצא י"ח נטילה קודם שהוציא דהא מדאגבהה נפק ביה משכחת ליה כגון שהפכו שכל המצות כלן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן א"נ שהוציאן בכלי דלקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לאו שמה לקיחה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|בשמחת}} הלולב הכתוב מדבר.''' דביה משתעי קרא:
 
'''{{עוגן1|בשמחת}} שלמים הכתוב מדבר.''' שיאכל שלמים ז' ימים דאין שמחה אלא בבשר שלמים:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר וכו'.''' ריב"ז מתקין על דבר תורה מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר וכו'. והכי פירושו בשלמא למאן דאמר בשמחת הלולב הכתוב מדבר כי היכא דלולב ביום הראשון דאורייתא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' הוא הדין שאר כל הימים במקדש דאורייתא דכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם ז' ימים ור' יוחנן בן זכאי מתקן שגם במדינה יעשו ז' זכר למקדש שהוא מן התורה אלא למ"ד דבשמחת שלמים הכתוב מדבר נמצא שאף במקדש כל שבעה מדרבנן וריב"ז מתקן במדינה ז' על תקנת חכמים שבמקדש וכי עבדינן תקנה לתקנת חכמים בתמיה:
 
'''{{עוגן1|חברייא}}.''' הקשו לפני ר' יונה:
 
'''{{עוגן1|כמה}} דאת אמר תמן.''' בפ' אמור גבי פסח כתיב והקרבתם אשה לה' ז' ימים וקר' יתיר' הוא דכבר כתיב בחומש הפקודים אלא ללמד שקרבנות דוחין את השבת שאין שבעת ימים בלא שבת:
 
'''{{עוגן1|דכוות'}}.''' נאמר ז' ימים דלולב אפי' בשבת ובמתני' תנן חל יום ראשון להיות בשבת משמע דשאר כל הימים אינן דוחין את השבת:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' להו שאני הכא בלולב דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון לומר שהראשון חלוק מן השבעה דאינו דוחה שבת אלא הראשון בלבד:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מעתה.''' דמדחלק הראשון משבעה שמעי' דדוחה שבת נימא דוקא במקדש דוחה שבת הראשון שבו הוא חלוק ולא בגבולין:
 
'''{{עוגן1|הייתי}} אומר.''' דהראשון אינו דוחה שבת אלא לפני ה' דהיינו במקדש אבל השתא דכתיב ולקחתם לכם משמע דהנטילה ביום הראשון שוה לכולם ודוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|בירושלים}}.''' אפי' בירושלים לפני ה' הוא שבמעשר שני כתיב ואכלת לפני ה' אלקיך וגומר והיינו בירושלים:
 
'''{{עוגן1|דברי}} ר"י.''' דאמר המוציא לרה"ר פטור דמ"ע דלולב דוחה לא תעשה דשבת דכתיב אל יצא וקרינן אל יוציא:
 
'''{{עוגן1|לא}} מן הדא.''' אין הטעם דפטור משום דעשה דוחה לא תעשה אלא משום הא דא"ר אילא וכו':
 
'''{{עוגן1|ולקרות}} בתורה.''' צריך להניח לולבו לפי שגולל הס"ת ופותחו:
 
'''{{עוגן1|נותן}} לחבירו.''' אבל לא יניחנו על הארץ שאז אסור לטלטלו עוד בשבת משום מוקצה שמעי' מהכא שכך היה דרכו ליטול הלולב תמיד בידו הלכך כשהוציא בשבת לרה"ר פטור דטעה בדבר מצוה:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' מדאסור לטלטלו משהניחו בארץ שהד' מינין שבלולב אסורין בהנאה כל שבעה וה"ל מוקצה דאם לא כן הרי ראויין להריח בהן ואף לולב וערבה ראויין להניף בהן לחולה:
 
'''{{עוגן1|להניף}} לחולה.''' לעשות לו רוח לקררו:
 
'''{{עוגן1|אף}} בסכין של מילה כן.''' מיבעי' ליה אם הדין כן בסכין של מילה ובמצה אם שכח והוציא לרה"ר שיהא פטור:
 
'''{{עוגן1|אפי'}} פירש.''' מן המילה ונשתיירו ציצין שאין מעכבין חוזר עליהן לר' יוסי כיון דאיכא קצת מצוה:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' זאת אומרת דלר"י אף בסכין של מילה ובמצה נמי פטור:
תחילתדףכאן ג/יב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מקבלת}} אשה את הלולב.''' ולא אמרינן דמטלטלה מידי דלא חזי לה:
 
'''{{עוגן1|ומחזרת}} למים.''' שלא יכמושו:
 
'''{{עוגן1|בשבת}} מחזירים.''' שהרי מהם נטלום היום אבל לא מוסיפים וכ"ש שאין מחליפין:
 
'''{{עוגן1|ובי"ט}} מוסיפין.''' אבל לא מחליפים לשפוך אלו ולתת צוננין מהן דטרח לתקן מנא:
 
'''{{עוגן1|ובמועד}}.''' בחול המועד מצוה להחליף:
 
'''{{עוגן1|חייב}} בלולב.''' לחנכו מדברי סופרים:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|היודע}} להתעטף.''' שני ציצית לפניו ושנים לאחוריו ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש:
 
'''{{עוגן1|חייב}} בציצית.''' ליקח לו ציצית:
 
'''{{עוגן1|לשון}} תורה.''' היינו לשון הקדש. ובבבלי אמרינן חייב ללמדו תורה צוה לנו וגו':
 
'''{{עוגן1|יודע}} לשמור את ידיו.''' משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספק המטמא את הידים ואם לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו:
 
'''{{עוגן1|אוכלין}} על ידיו תרומה.''' שנגעו ידיו בהם:
 
'''{{עוגן1|את}} גופו.''' מטומאות מגע ומשא ואהל:
 
'''{{עוגן1|אוכלין}} על גופו טהרות.''' אם נגע גופו בטהרות אין חוששין להם אבל לא על ידיו אם נגע בידיו בטהרות חוששין להם שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור ידיו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות שניות אא"כ יודע לשמרם:
 
'''{{עוגן1|אבל}} אינו עובר לפני התיבה.''' להיות ש"ץ קבוע דאילו באקראי הא אמרינן במגילה פ' הקורא עומד דמשהביא שתי שערות עובר לפני התיבה אלא ודאי דהתם איירי באקראי בעלמא והכא איירי להיות ש"ץ קבוע הלכך צריך שנתמלא זקנו:
 
'''{{עוגן1|ואינו}} נושא את כפיו.''' ואינו עומד על הדוכן לבדו:
 
'''{{עוגן1|וכולן}} מבן עשרים שנה ומעלה.''' כלומר אם הוא בן עשרים שנה אע"פ שלא נתמלא זקנו כשר לכולן:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק לולב הגזול'''</big>}}
תחילתדףכאן ד/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לולב}} וערבה.''' לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:
 
'''{{עוגן1|ששה}} ושבעה.''' לפי שפעמים דוחין את השבת והן כל שבעה ופעמים שאין דוחין והוו להו ששה ולקמן מפרש להו ואזיל:
 
'''{{עוגן1|וההלל}}.''' לגמור כל שמנה כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה משא"כ בפסח:
 
'''{{עוגן1|והשמחה}}.''' לאכול בשר שלמים בזמן המקדש שנאמר ושמחת בחגך ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתי' וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:
 
'''{{עוגן1|סוכה}}.''' לישב בסוכה:
 
'''{{עוגן1|ונסוך}} המים.''' בתמידי החג בשחרית:
 
'''{{עוגן1|החליל}}.''' בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת המים לנסך ומנגנים בחלילים וכנורות ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את הי"ט:
 
'''{{עוגן1|לולב}} שבעה.''' די"ט ראשון דחי שבת ושאר כל הימים שחל בהן י"ט ראשון ונמצאת שבת בחול המועד לא דחין וכן ערבה בשביעי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ערבה}}.''' להקיף את המזבח הלכה למשה מסיני:
 
'''{{עוגן1|ערבה}} דבר תורה.''' ערבה למקדש נמי דבר תורה:
 
'''{{עוגן1|וערבי}} נחל לשון רבים משמע שתים.''' ה"ג ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות הלמ"מ. וה"פ וניסוך המים לתמידין של שחר של שבעת ימי החג וכל קרבנות של כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין חוץ מתמיד של שחר של ימות החג שצריך שני ניסוכין ועשר נטיעות דתנן בפ"ק דשביעית עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה ודוקא נטיעות דהיינו ילדות אבל זקנות אסור לחרוש בהן מעצרת של ששית ואילך:
 
'''{{עוגן1|בשני}}.''' כתיב ונסכיהם וה"מ למכתב ונסכה ואייתר מ"ם:
 
'''{{עוגן1|בששי}} ונסכיה.''' ואייתר יו"ד:
 
'''{{עוגן1|בשביעי}} כמשפטם.''' וסגי בכמשפט כדכתיב בכולהו ואייתר מ"ם:
 
'''{{עוגן1|ועכשיו}} למה הן חורשין בזקינות.''' עד ר"ה כיון דהלכה למשה מסיני שמותר לחרוש בילדות עד ר"ה ש"מ דזקנות אסורות וכיון דהל"מ היא מי יכול לבטלו:
 
'''{{עוגן1|לכך}} ניתנה.''' ההלכה מתחלה שאם יראו ב"ד שיש צורך לבטלו שמותרין לבטל:
 
'''{{עוגן1|מיסוד}} נביאים.''' מתקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} מה ופליג.''' וכי פליג ר' חוני' על ר' יוחנן דאמר שהלכות אלו הל"מ הם:
 
'''{{עוגן1|כך}} היתה הלכה בידם.''' ודאי דהל"מ היתה אלא שנשתכחו בגלות בבל מרוב ההמון והן הזכירו אותן נקראו על שמם:
 
'''{{עוגן1|שנותנין}} ב"ד נפשם עליו.''' להבין הדברים על בוריין או לקיים המצוה כתקנה:
 
'''{{עוגן1|ואתיא}}.''' הא דאמרי' שסופן להתקיים בידן כמה שנאמר למשה כהא דא"ר מנא:
 
'''{{עוגן1|כי}} לא דבר רק הוא מכם.''' והל"ל כי לא דבר רק הוא לכם אלא ה"ק כי לא דבר רק הוא ואם רק היא אינו אלא מכם מחמת עצלות שבכם שלא יגעתם בו כל צרכו:
 
בבלייא דאתי מבבל:
 
'''{{עוגן1|תרין}} מילין.''' שני דברים עלו בידכם שהן כהלכה:
 
'''{{עוגן1|מפשיטותא}} דתעניתא.''' שאין עושין פישוט ידים ורגלים אלא בתעני' ציבור ולא בשאר ימים כ"מ במס' עכו"ם בפר"י:
 
'''{{עוגן1|וערובתא}} דיומא שביעייא.''' שערבה של יום השביעי אינו אלא מנהג נביאים שכך אמר רב כהנא שהיה מבבל:
 
'''{{עוגן1|אף}} הדא מקזתה.''' דתנן בכריתות פרק דם שחיטה דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו ופליגי ר' יוחנן ורשב"ל איזהו דם הקזה וקאר"י כ"ז שמקלח וזהו שעלה מבבל שאין דם הקזה אלא כ"ז שמקלח:
 
'''{{עוגן1|מפקד}} וכו'.''' צוה לאותן שחושבין העיבור לקבוע המועדות ע"פ החשבון שיתנו דעתן דלא לקבוע ר"ה ויום ערבה בשבת ואם אי אפשר מוטב לקבוע ר"ה בשבת מלקבוע יום ערבה בשבת דתקיעות אפשר לקיים בי"ט שני א"נ תקיע' דאורייתא ולא צריך חיזוק ערבה דברי קבלה וצריכא חיזוק:
תחילתדףכאן ד/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מצות}} לולב.''' בי"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כיצד:
 
ה"ג י"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית מע"ש:
 
'''{{עוגן1|החזנים}}.''' שמשים שהיו שם לצרכי הציבור:
 
'''{{עוגן1|על}} גג האיצטבא.''' בבבלי הגירסא על גב האיצטבא והיא רחבה של הר הבית שהית' מוקפת באצטבאות לישב עליהן ומסוככת למעלה מפני הגשמים:
 
ע"ג הספסלים היו נותנין אותן:
 
'''{{עוגן1|והזקנים}}.''' שדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:
 
'''{{עוגן1|ומלמדין}}.''' ב"ד את כולם לומר אם יבא לולבו לידי חבירי הרי הוא לו במתנה כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:
 
גמ' מתני' אינה אלא כר' דוסא וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|דלא}}.''' כמו אלא:
 
'''{{עוגן1|דר'}} דוסא אמר.''' גבי לקט קציר דקי"ל שני שבלין לקט ג' אינן לקט ואין כל העניים בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר כדי שלא יאכלו העניים בלא מעשר שלקט שכחה ופיאה פטורין מן המעשר והפקר נמי פטור מן המעשר:
 
'''{{עוגן1|הבקר}}.''' כמו הפקר:
 
'''{{עוגן1|לעתותי}} ערב.''' דוקא אבל לא בשחרית דגזרינן שמא לא יפריש שיחול ההפקר והחילול לאחר לקיטה נמצא שלא הועיל כלום דלקיטה שלאחר אמירה לא מהני מידי:
 
'''{{עוגן1|אין}} הפקר אנסים הפקר.''' שמה שבעה"ב הזה מפקיר אינו אלא מחמת אונס שהוא חושש לעניים הגזלנים שלוקטין יותר ממה שמגיע להם על פי דין תורה:
 
'''{{עוגן1|שאין}} אנו אחראין לרמאין.''' כלו' אין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אין צריך להפקיר וכל הלוקט ג' ואוכלן בלא מעשר אין אחריותו על הבעל הבית:
 
'''{{עוגן1|וקשיא}} תמן.''' אמרו החכמים אין להפקיר דבר בשביל האנסים והכא במתני' תנן מלמדין אותן וכו' והיינו בשביל החוטפים והגזלנים שמעינן דמתני' כר' דוסא ולא כחכמים:
 
'''{{עוגן1|א"ר}} לעזר.''' מתני' ד"ה היא ושאני התם דעל דעתו הוא מפקיר ברצונו הטוב וחשו חכמים שמא אינו מפקירו בלב שלם אבל הכא בע"כ הוא מפקיר שלא להפסיד את שלו וכדמסיק ואגב אונסי' גמר ומפקיר ויותר היה נ"ל לגרוס בהיפך תמן בע"כ הוא מפקיר והכא על דעתו הוא מפקיר:
 
'''{{עוגן1|ויאות}}.''' ושפיר קאמר ר' לעזר:
 
'''{{עוגן1|תדע}} לך.''' דהכא בלב שלם הוא מפקיר שהרי כבר בא לידו לולב אחר במקום לולבו שהפקיר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} רב מפקד לדבית רב אחי.''' וה"פ רב היה מצוה לדבית רב אחא ור"ה צוה לחבירים כשתתנו א' לחבירו אתרוג במתנה בי"ט הראשון תתנו במתנה גמורה שלא ע"מ להחזיר:
 
'''{{עוגן1|כהדא}} וכו'.''' כהא דר"ה היה נותן אתרוג לבנו במתנה וא"ל אם י"ט היום או למחר הרי הוא לך ואי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה הא צריך ליטלו ממנו למחר כדי לצאת בו אלא ודאי דבעינן מתנה גמורה:
תחילתדףכאן ד/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ונקרא}} מוצא.''' בגמ' מפרש טעמא:
 
'''{{עוגן1|מרביות}}.''' ענפים גדולים גבוהים י"א אמה:
 
'''{{עוגן1|אני}} והו.''' בגימטרי' אנא ה' ועוד הם שני שמות שבשם ע"ב א"נ מי שאני והוא בצרה על דרך עמו אנכי בצרה הושיעה נא:
 
'''{{עוגן1|ואותו}} היום.''' בשביעי:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ממצייא}}.''' היה יוצא מכלל:
 
מס המלך:
 
'''{{עוגן1|קלונייא}}.''' בן חורין ממס של מלך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וראשיהן כפופין ע"ג המזבח.''' ומזבח גבהו עשרה אמות כיצד יסוד אמה וסובב ה' אמות וג' למעלה מן הסובב ואמה קרנות וכשהן כפופין ע"ג המזבח ע"כ שגבהן י"א אמה:
 
טעונה ברכה אם ערבה בשביעי טעונה ברכה:
 
'''{{עוגן1|וניטלת}} בפני עצמה.''' שאין דבר אחר נאגד עמה דליהוי הוכחה שהיא מצוה:
 
'''{{עוגן1|ויש}} לה שיעור.''' לקמן מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|ג'}} בדי.''' שיש בכל אחד עלין לחין:
 
'''{{עוגן1|וחורנא}} וכו'.''' ואידך אמר אפילו בד אחד ובו עלין וכי אמרי' לעיל בפ' לולב הגזול שתהא ערבה ג' טפחים היינו ללולב אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני עצמה בכל דהו סגי:
 
'''{{עוגן1|תני}} ובעלי מומין.''' נכנסין להקיף המזבח ברגליהם וערבה בידם וכשמקיף המזבח א"א שלא יכנוס בין האולם ולמזבח וכל השנה אסורים לכנוס לשם:
 
'''{{עוגן1|אמר}} ליה כשירים היו.''' הבעלי מומין לכך שלא הקיפו בערבה אלא בזקיפה סגי וכהן בעל מום מותר לקרב לגבי המזבח ל"א כשירים היו שזקפו הערבה ולא בעלי מומין והראשון עיקר:
 
'''{{עוגן1|כיני}} מתנית'.''' כן היא שנויה משנתינו אני והוא באל"ף בסופו דקאי על הקב"ה כדכתיב והוא אסור בזיקים כביכול הוא עצמו אסור:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ולכה לישועתה לנו לך קרי.''' וה"פ אף מהאי קרא שמעינן שישועתו של הקב"ה היא ישועתן של ישראל ואע"ג דכתיב לכה בה"א לבסוף קרינן לך כדאיתא במסורה ושמעינן שאף לו נעשית התשועה:
 
'''{{עוגן1|והושע}}.''' כתיב כאילו כתיב והושע לה' ל"א מפרש את כמו עם:
 
'''{{עוגן1|ושכינתי}} בשדה.''' דטלטול או גלות מיבעיא ליה דלשון שכון לא שייך אלא על הדירה בשלוה והשקט לכך דריש שהשכינה גולה עמהם:
 
'''{{עוגן1|הוצאתך}} כתיב.''' חסר כאילו הוציא את עצמו וע"ג דבספרים שלנו הוא מלא מצינו כיוצא בזה שהש"ס חולק:
 
'''{{עוגן1|זו}} עד שלא נגאלו.''' דקשה קראי אהדדי דלבנת הספיר אינו כעצם השמים לכך מפרש דרישא כמעשה לבנת הספיר היינו בשעת הגלות כביכול כדי לצער בצרתן של ישראל מניח לבינה תחת רגליו אבל משנגאלו ניתנה הלבינה במקום הראוי לה ובמקום הלבינה היה כעצם השמים לטוהר:
 
'''{{עוגן1|היא}} וכל ארגלייא שלה.''' דברים המרגילים והשייכי' לה:
 
'''{{עוגן1|היא}} וכל פרקמטיא שלה.''' וכל הסחורות המונחים בה. כך היתה הלבינה שהיו ישראל רומסים במצרים מצויירים לפני הקדוש ברוך הוא היא וכל הצריך לעבודה הלבינה כגון הסלים והחמר ושאר דברים ומהכ"ף שבכמעשה מרבינן הכל:
 
'''{{עוגן1|היתה}} רשומה.''' הלבינה ברקיע:
 
'''{{עוגן1|מ"ע}} וכעצם השמים לטוהר.''' כלומר מהו כעצם השמים לטוהר וכן מצינו בכמה מקומות בש"ס זה דלשון מאי טעמא הוא במקום שאלת מהו:
 
'''{{עוגן1|שמיא}} וכו' השמים.''' כשהן טהורים מן העננים:
 
'''{{עוגן1|עכו"ם}} עברה עם ישראל בים.''' היינו פסל מיכה:
 
ה"ג גוים ואלקיו משמע שהיה להם אלוה אחר מבלעדו:
 
'''{{עוגן1|את}} הקדש חול.''' ואלקיו שהוא קודש ואינו נמחק ואתה עושה אותו חול ושרית למחקו:
 
'''{{עוגן1|כאילו}} עצמך.''' שהיית בגלות מצרים בצרתן של ישראל וכדבסמוך:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רב אחא.''' לכך היו מקיפין שבע פעמים זכר ליריחו שהיו מקיפין אותה ביום הזה שבע פעמים:
תחילתדףכאן ד/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|גיגיו'}}.''' כלים של זהב מלאים מים:
 
'''{{עוגן1|חריות}}.''' ענפים של דקל היו מביאין בין בחול בין בשבת ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן אחת ללולב ואחת למזבח:
 
'''{{עוגן1|מיד}} התינוקות שומטין את לולביהן.''' הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות:
 
'''{{עוגן1|ואוכלים}}.''' הגדולים אתרוגיהם של תינוקות ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} אמר.''' במתני' אלא קטן כלו' התינוקות אוכלין אתרוגיהן בשביעי לאחר גמר המצוה אבל גדול אסור לאכלו אפי' לאחר שנעשה המצוה:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לא כן אר"א אפילו נפסל בי"ט הראשון מותר לאכלו.''' מטעם שאינו ראוי למצותו ולא אקציי' לאתרוג רק כל זמן שראוי למצותו א"כ ה"נ בשביעי כבר גמר מצותו לא יהא אסור אפי' לגדולים:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} תמן.''' במתני' אע"ג דהוא גמר מצותיה מ"מ ראוי הוא האתרוג לאחרים שלא נטלו עדיין לצאת בו הלכך הוא מוקצה:
 
'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן באתרוג שנפסל ודאי אזדא ליה מצותיה שאינו ראוי עוד לשום אדם לצאת בו:
תחילתדףכאן ד/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|הלל}}.''' לגמור בו את ההלל:
 
'''{{עוגן1|והשמחה}}.''' שלמי שמחה:
 
'''{{עוגן1|גמר}} מלאכול.''' בשביעי:
 
'''{{עוגן1|לא}} יתיר.''' אגד סוכתו לסתרה דהא כל היום חובתו לישן ולשנן ואי איקלע סעודתא אכיל לה בגוה:
 
'''{{עוגן1|אבל}} מוריד הוא.''' את הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:
 
'''{{עוגן1|מפני}} כבוד י"ט.''' שמראה כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שמנה}} ימי החג.''' אבל דפסח לא שימות החג חלוקין בקרבנותיהן דפרי החג מתמעטין והולכין:
 
'''{{עוגן1|ולילו}}.''' בעת אכילת הפסח כדתנן בפסחים הראשון טעון הלל באכילתו ולא קחשיב ההלל שקרו בשעת עשיית הפסח לפי שלא היה אלא במקדש א"נ שלא קרו אז אלא הלוים וי"ח יום כל ישראל חייבים לקרות:
 
'''{{עוגן1|שלמי}} חגיגה.''' שלמים שהקדישן ושחטן לשם חגיגה:
 
'''{{עוגן1|אינו}} יוצא בהן י"ח ברגל.''' לא משום שמחה דבעינן זביחה בשעת שמחה ולא משום חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין סברא הוא שישחטו בשעה הראויה לחגיגה:
 
'''{{עוגן1|חגיגת}} י"ד.''' ששוחטין בערב פסח עם הפסח וקס"ד בששחטה בי"ד קאמר:
 
'''{{עוגן1|ואין}} יוצאין בה משום שלמים.''' שלמי חגיגה:
 
'''{{עוגן1|תיפתר}} בששחטה ברגל.''' כגון שעיכב חגיגת י"ד ושחטה בט"ו:
 
'''{{עוגן1|אין}} זו חגיגת י"ד.''' דכיון דעבר זמנה שלמים היא ולמה קרי לה חגיגת י"ד:
 
'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מי יוצאין בהן משום שלמי חגיגה או לא:
 
'''{{עוגן1|עד}} דאנא תמן.''' בבבל דר"ז סליק מבבל לא"י ואמר כשהייתי בבבל שמעתי הא דעול' וכשעליתי לא"י שמעתי להא דר' חייא בשם ר"ל ושמעי' דמברייתא דייק לה ר' לעזר שאין יוצאין בו משום חגיגה:
 
'''{{עוגן1|והיית}} אך שמח.''' קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה חג הסוכות תעשה לך ז' ימים וסמיך ליה ושמחת בחגיך והדר כתיב ז' ימים תחוג וגו' והיית אך שמח:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה או יכול אף לילי י"ט הראשון ת"ל אך חלק וכ"ה במס' חגיגה.''' וה"פ לרבות לילי י"ט האחרון לשמחה שלפניו לכוללו עם ז' ימים שיזבח שלמים בשביעי כדי לאכול ליל שמיני דהאי שמח מיותר כדפרישי' אלא לרבות שמחת ליל שמיני וכיון דאיתרבי ליל שמיני שהוא טפל ק"ו היום שהוא עיקר שחייב בשמחה ושאר הלילות לא צריכי ריבויי' דימים אפי' לילות במשמע וכי איצטריך ללילי י"ט אחרון דאינו בכלל שבעה וע"כ לילה איתרבי שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא:
 
'''{{עוגן1|אך}} חלק.''' כל אכין ורקין מיעוטין:
 
'''{{עוגן1|ושמחת}} בחגך.''' בא לתרץ למה לא מרבינן לילי י"ט הראשון וממעטין מאך לילי י"ט האחרון וקאמר דכתיב ושמחת בחגיך משאתה מתחייב בחגיגה אתה מתחייב לשחוט שלמי חגיגה ועי"ט עדיין לא נתחייב בחגיגה:
 
'''{{עוגן1|הגע}} עצמך.''' אמור לנפשך מי לא עסקינן שחל יום טוב הראשון בשבת אם כן אין שמחה שמונה וכשחל שבת בשאר ימות החג ל"ק ליה דמצי לאכול שלמים ששחטן מערב שבת דשלמים נאכלין לשני ימים ולילה א':
 
'''{{עוגן1|אימת}} אמרו ההלל והשמחה שמנה.''' כשחל יום כווב הראשון בחול א"כ ה"ל למתכי במתני' השמחה שבעה ושמנה כדתנן בלולב וערבה:
 
'''{{עוגן1|בכהנים}}.''' שאוכלים שעירי החטאת ובמוספי החג הוא שעיר החטאת וכל קרבן ציבור הקבוע דוחה שבת והכהנים אוכלין אותו חי:
 
'''{{עוגן1|צריך}} אדם.''' הרוצה לאכול אף בשמיני בסוכה לפחות מקום ד' על ד' בסוכתו שיהא ניכר שאינו מוסיף על המצוה לישב בסוכה שמנת ימים. מבעוד יום. בשביעי דבערב י"ט הוא ואסור לסתור:
 
'''{{עוגן1|צריך}} לקדש בתוך ביתו.''' ואיכא היכירא שאינו מוסיף ואין צריך לפחותה:
 
'''{{עוגן1|קידש}} בבית זה.''' בשאר שבתות וי"ט של כל ימות השנה אם לא קידש במקום סעודה צריך לחזור ולקדש במקום סעודה א"כ כאן בשמיני אסור לקדש בביתו ולאכול בסוכה דבעינן קידוש במקום סעודה ואם יקדש שנית בסוכה ליכא היכירא וגם מברך ברכה שאינה צריכה:
 
ה"ג ר' אחא ר"ח רב הושעיא בשם רב:
 
'''{{עוגן1|ערבה}} עליו.''' שנוח לו ליישב בסוכה:
 
'''{{עוגן1|מקדש}} וכו'.''' וא"צ לפסול סוכתו:
 
'''{{עוגן1|ולא}} פליגון.'''רב ושמואל:
 
ה"ג מה דאמר רב בשלא היה דעתו לאכול בבית שקידש מה דאמר שמואל שהיה בדעתו לאכול בבית שקידש וכ"כ תוס'. וה"פ הא דאמר רב שמקדש בביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו אע"ג דאין קידוש אלא במקום סעודה כיון דבשעת קידש היתה דעתו לאכול במקום אחר א"צ לקדש שנית והא דאמר שמואל שצריך לקדש שנית אם היה מתחלה דעתו לאכול במקום שקידש ואח"כ נמלך לאכול במקום אחר צריך לקדש שנית:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ר מנא אתיא.''' הא דשמואל כר"ח בר אשי משמיה דרב דאמר לעיל שצריך לפסול סוכתו ואין תקנה לקדש בתוך ביתו דצריך קידוש במקום סעודה אפילו היה דעתו מתחלה לאכול במקום אחר:
 
'''{{עוגן1|ודר'}} הושעיא.''' דאמר דסגי בקידוש בתוך ביתו אתיא כריב"ל:
 
'''{{עוגן1|שהן}} נחלקין בפי'.''' מהא דר' מנא מוכח שרב ושמואל פליגי ולא כמו שא"ר אבין דלא פליגין:
תחילתדףכאן ד/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מן}} השילוח.''' הוא מעיין סמוך לירושלים:
 
'''{{עוגן1|מחזקת}} ג' לוגין.''' זהו פחות שבנסכים רביעית ההין לכבש:
 
'''{{עוגן1|שער}} המים.''' א' משערי עזרה נקרא כן על שם שבו מכניסין צלוחית שלמים דנסוך החג:
 
תקעו והריעו בשעת שאיבה:
 
'''{{עוגן1|עלה}} בכבש.''' שהיה בדרומו של מזבח:
 
'''{{עוגן1|ופנה}} לשמאלו.''' שנסכים נעשין בקרן מערבית דרומית וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונ':
 
'''{{עוגן1|שהיו}} מושחרין.''' ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:
 
'''{{עוגן1|כמין}} שני חוטמין דקין.''' חוטם א' בספל א' ונקב א' בחוטמו והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולין ועמוקים מאד:
 
'''{{עוגן1|א'}} מעובה וא' דק.''' א' מהנקבים מעובה והוא אותו של מים וא' דק אותו של יין שיהו שניהן כלין בבת אחת שהיין ממהר לצאת יותר מן המים:
 
'''{{עוגן1|מערבי}} של מים וכו'.''' הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה לפני זה א' לצד מערב וא' לפנים ממנו למזרח:
 
'''{{עוגן1|רי"א}} וכו'.''' בתרתי פליג אג' לוגין ואשבעה דקאמר ת"ק ואתא ר"י למימר אף בשמיני מנסכים:
 
'''{{עוגן1|הגבה}} את ידך.''' כדי שנראה אם תתן מים מספל לפי שהצדוקין אין מודים בניסוך המים שפעם אחת נסך צדוקי א' את המים על רגליו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כדי}} לעשות פומפי לדבר.''' לכך היו תוקעין למילוי המים כדי לעשות פרהסיא לדבר:
 
'''{{עוגן1|יותפייה}}.''' דמן יותפת:
 
'''{{עוגן1|דר"ע}} היא.''' מתני' דתנן שתוקעין למילוי המים אתיא כר"ע דאמר ניסוך המים דבר תורה ולא גזרו שמא יתקן כלי שיר:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בזבחים פרק השוחט והמעלה:
 
ה"ג כן ר"ל אומר ניסוך המים דבר תורה אית תניי תני וכו' א"צ שיהא מילויין לשם חג מה נפיק מן ביניהון מ"ד צריך וכו' וה"פ במאי פליגי הנך תרי תנאי:
 
'''{{עוגן1|צריך}} שיהא מילויין לשם חג.''' אם ניסך בחוץ אותן המים שמילא לשם חג בפנים הוא דחייב אבל לא מילאן לפנים פטור:
 
א"צ שיהא מילויין לשם חג אלא אפי' ניסך מים בעלמא חייב כיון דגם בפנים מנסכין היום מים:
 
'''{{עוגן1|מ"ד}} צריך וכו'.''' ר"ל כר"ע דניסוך המים דבר תורה. הלכך בעינן שמילאן לפנים בכלי וראויין להתקבל בפנים וחייבין עליהן בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} א"צ וכו' ר"ל כרבנן.''' דניסוך המים בחג דרבנן ובפנים נמי כחולין נחשבין הילכך אפי' לא מילאן לפנים חייב ויותר נ"ל להגיה בהיפך מ"ד א"צ וכו' ר"ל כר"ע ומ"ד צריך וכו' ר"ל כרבנן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} לית יכול.''' א"א לומר כן דלמ"ד א"צ וכו' שיהא דרבנן דהא ר' לעזר ודאי כר"ע סובר שהוא דאורייתא:
 
'''{{עוגן1|מה}} נפיק מן ביניהון.''' הדרא קושיא לדוכתא מאי בינייהו:
 
'''{{עוגן1|אמר}} רבי זעירא.''' איכא בינייהו אם צריך לנסך ג' לוגין בפני' וכן צריך לנסך ג' לוגין בחוץ:
 
'''{{עוגן1|ומ"ד}} צריך שיהא מילואן לשם חג.''' ה"ק צריך שיהא בהן כשיעור שמנסכין בפני' דהיינו ג' לוגין ומאן דאמר א"צ וכו' היינו שאין צריכין שיעור וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|פטור}}.''' אם לא ניסך ג' לוגין בחוץ:
 
'''{{עוגן1|צריכין}} הספלים.''' הנקבים שבספלים צריכין שיהיו סתומים בשעת הניסוך שירא' היין עליו במילואו כאדם שהוא שבע:
 
'''{{עוגן1|שכר}} לה'.''' שכר לשון שתייה לשון שביעה ל' שכרות ושמחה ונסיכה:
 
'''{{עוגן1|מה}} טעמא.''' מנ"ל:
 
'''{{עוגן1|ויעזקהו}}.''' ברישא דקרא כתי' אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו וגו' וה"פ דקרא אשירה נא בשביל ידידי והוא הקב"ה ובמקומו אני קובל על כרמו שהוא א"י שהוא בקרן זוית השמינה מכל הארצות ויעזקהו בנה להם ערים בצורות מוקפות חומה כטבעת דמתרגמינן עזקא:
 
'''{{עוגן1|ויסקלהו}}.''' כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר פונה האומות מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם:
 
'''{{עוגן1|ויטעהו}} שורק.''' נטעו גפנים משובחים ולא זמורה אלא שרשין עצמן וזהו הבית המקדש שהיה שורשן ועיקרן לחבבן להקב"ה:
 
'''{{עוגן1|ויבן}} מגדל בתוכו.''' בתוך המקדש בנה ההיכל והוא קדש קדשים שהוא מגדל עוז של ישראל בו ירוץ צדיק ונשגב דהיינו הכ"ג שנכנס ויוצא בתוכו ושם נתכפרו עונותיהן של ישראל:
 
'''{{עוגן1|ויקב}} חצב בו.''' בבה"מ:
 
'''{{עוגן1|זה}} מזבח.''' ששם מנסכין היין שביקבים:
 
'''{{עוגן1|וגם}} יקב זה השית.''' מריבויא דגם דרשינן שיתין:
 
מעשה בימים היו השיתין ומששת ימי בראשית נבראו:
 
'''{{עוגן1|ת"ל}} חמוקי ירכיך.''' שהן השיתין שחלולים תחת המזבח כנגד מקום הנסכין וחמוקי לשון סתר כמו חנוק עבר וכמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום:
 
'''{{עוגן1|לול}}.''' ארובה שהיא מלמעלה למטה:
 
'''{{עוגן1|היה}} בין האולם ולמזבח.''' בקרן דרומית מערבית ששם השיתין וכן תנן במתני' פ"ג דמדות למטה ברצפה באותו קרן דרומית מערבית מקום היה אמה על אמה וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בו שבו יורדין לשיתין ומנקין אותן והאולם היה למערב המזבח:
 
'''{{עוגן1|פרחי}} כהונה.''' ילדי כהנים:
 
ה"ג ומעלין אותו שהיה קרוש:
 
'''{{עוגן1|יין}} קרוש.''' שנתעפש ונקרש:
 
'''{{עוגן1|ושורפין}} אותו בקדושה.''' במקום קדוש בעזרה ומתוך השיתין מוציאין אותו שלא יתמלאו מן הנסכים שכל קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים חוץ מן החטאת והאשם:
 
'''{{עוגן1|ושורפין}} אותן.''' שאסורין בהנאה דקדש הן:
 
'''{{עוגן1|כשם}} שהיה ניסוכו בקדושה.''' שנאמר בקדש הסך כך היתה שריפתו בקדושה דכתיב בקדש באש תשרף ואתיא בקדש בקדש בגזרה שוה:
 
'''{{עוגן1|לשון}} חיבה כתבה התורה.''' דהל"ל בקדש הסך נסך לה' שכר ל"ל למידרש מיניה לשון שביעה וכו' כאילו הוא תאב ונהנה בניסוכן:
 
'''{{עוגן1|פסק}} יין קרוש.''' שהיה בא משניר ודומה לעיגולי דבלה דכל זמן שהיו מנסכין ממנו ע"ג המזבח היה מתברך:
 
'''{{עוגן1|שהיתה}} מתקפלת.''' אבל לבנה בעלמא נמי שכיחא:
 
'''{{עוגן1|הוון}} בעיי מימר.''' סברוהו בני הישיבה לומר דמתני' כרבנן דשיעור מים ויין שוה של ג' לוגין והמעובה של מים והדק של יין דהיין ממהר לצאת מן הנקב ממים וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מוציא}} יין.''' שהיין דק ממים והשמן דק מיין ודבש דק משמן:
 
'''{{עוגן1|ואפי'}} תימר חילופין.''' שהמעובה של יין והדק של מים ומתני' דר' יהודה דבלוג היה מנסך ואף על גב דהיין ממהר לצאת מ"מ כיון דהיין היו שלשה לוגין והמים לא היו אלא לוג א' היה צריך שיהיה היין מעובה כדי שיכלו שניהם בבת אחת:
 
'''{{עוגן1|הקדימן}}.''' ניסוך המים למוספין דחג מהו שיהו כשרים:
 
'''{{עוגן1|הדא}} אמרה.''' מדילפינן ניסוך המים וניסוך היין מחד קרא ש"מ דניסוך המים דמיא לניסוך היין וכשם שנסכי יין הבאין בפני עצמן מנסכין בלא זבח אף ניסוך המים בחג לא שייכי במוספין:
 
'''{{עוגן1|ניסכן}} בלילה כשר.''' דומיא דנסכי' הבאין בפני עצמן דכתיב מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה:
 
'''{{עוגן1|לא}} ינסך למחר.''' אע"ג דניסוך היין אפי' למחר דכתיב דבר יום ביומו מ"מ דוקא נסכים שאין קבוע להם זמן אבל ניסוך המים שקבוע לו זמן לא ינסך למחר:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} על שם עבר וכו'.''' וה"פ לכך אם לא ניסך היום לא ינסך למחר משום דקי"ל עבר זמן עבר קרבנו:
 
'''{{עוגן1|מרבים}} במים.''' דקאמר ג' לוגין מים היו מנסכין:
 
'''{{עוגן1|וממעטים}} בימים.''' שאינן מצריכין ניסוך המים אלא ז' ימים:
 
'''{{עוגן1|ר"י}} ממעט במים.''' דאמר בלוג היה מנסך ומרבה בימים דאמר ניסוך המים כל שמנה:
 
'''{{עוגן1|היא}} דפרה היא דסוכה וכו'.''' אותו הצדוקי שעשה מעשה הצדוקים בפר' שאומרים במעורבי שמש נעשית הוא נמי הצדוקי שעשה מעשה הצדוקים בניסוך המים והוא העושה מעשה הצדוקים ביה"כ לתקן מבחוץ ולהכניס מבפנים:
 
'''{{עוגן1|או}} דפרה וסוכה.''' היה צדוקי אחד ודיה"כ היה כהן אחר:
 
'''{{עוגן1|או}} דפרה ויום הכפורים.''' היה כהן אחד ודסוכה כהן אחר וכדמסיק:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר ביום הכפורים לא באו ימים קלים עד שמת.''' איכא למימר תלתיהון עבד דבין יה"כ לסוכות שרף הפרה ובסוכו' מת ברגימת האתרוגים:
 
'''{{עוגן1|וכמין}} פרסת עגל יצא מתוך חוטומו.''' משמע שמת מיד בצאתו מבית קדשי קדשים ובסוכה נמי תנן ורגמוהו כל העם באתרוגיהן א"כ בסוכות מת וע"כ לומר ששנים היו:
 
'''{{עוגן1|שטימאתם}} בית אלקינו.''' כדכתיב אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד:
 
'''{{עוגן1|בו}} ביום.''' שרגמו את הצדוקי באתרוגיהן:
 
נפגמה קרן המזבח בזריקת אתרוגיהן:
 
'''{{עוגן1|גוש}} של מלח.''' חתיכה עבה של מלח:
 
'''{{עוגן1|שלא}} יהא נראה כפגום.''' כלומר לא שיהא כשר לעבודה בסתימה זו אלא שאין כבודו של מזבח שיהא נראה כפגום ולא היה אפשר לתקן לגמרי שהרי ביום טוב היה:
 
'''{{עוגן1|קרן}}.''' אבן אמה על אמה ברום אמה על כל קרן של המזבח:
 
'''{{עוגן1|ויסוד}}.''' היינו אמה כניסה ראשונה:
 
אפילו אותן שכתב בהם ודמות פניהם וגו' ' והן המלאכים וא"כ מהיכן בא המלאך לפני' לחבטו:
 
'''{{עוגן1|בשעה}} שהוא נכנס כדרכו.''' ומקיים מצות העבודה כתקנה הוא דאסור לכל אדם להיות שם אבל זה שלא עשה כתיקונו מותרים להיות שם:
תחילתדףכאן ד/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שאינה}} מקודש'.''' שלא נתחנכה לעבודת המזבח שתהא קדושה לכלי שרת דקי"ל כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכן. היה ממלא מן הכיור. אף על פי שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו אין נפסלין בלינה שהיו משקעין אותו מבערב כדאמר ביומא אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה:
 
'''{{עוגן1|שהיין}} והמים המגולין.''' היינו טעמא דנתגלה היה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך מהן שהמים והיין המגולין פסולין לגבי המזבח:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וקדשת}} את המזבח.''' ברישא דקרא כתיב ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו וקדשת את המזבח וגו' מקשינין כלים למזבח מה המזבח אינו מקדש אלא מדעת שאם העלו חולין ע"ג המזבח ודאי אינו קדוש אלא אם כן שהקדישן מתחלה אף כלים אינן מקדשן אלא מדעת שנתן לתוכן ע"מ שיקדשו וקשיא ליתי חבית מקודשת ויתן לתוכו מים על דעת שלא יהיו קדושים ואין הלינה פוסלת בהם:
 
'''{{עוגן1|חזקיה}} אמר שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה.''' שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאים שאין מקדשי' ידים ורגלים אלא מכלי שרת דומיא דכיור שנמשח בשמן המשחה ומים שנתמלאו לקידש ידים ורגלים פסולין בלינה ויאמרו מים שפסולין בלינה כשירים למי החג. מי החג נפסלין בלינה. דמאן דחזי להו למחר דשקלי להו מתוך כלי שרת סבר לדעת שיקדשם בכלי ניתנו בו מאתמול וקא חזי דמנסכי להו ויאמרו אין לינה פוסלת במי החג ונפקא מיניה חורבא:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוחנן אמר.''' לכך מילאו חבית שאינה מקודשת מפני מראית העין ולא ידעינן אם חושש לדחזקיה או לדר' ינאי:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אין דברי הכל.''' וה"פ או שחשש ר' יוחנן לדברי שניהם:
 
'''{{עוגן1|מי}} סוטה נפסלין בלינה.''' איידי מי החג מייתי ליה הכא ובסוטה הגירסא ר' פדת ר' יוחנן:
 
'''{{עוגן1|כל}} שאין ממנו למזבח.''' כגון מי סוטה שאינן עולין ע"ג המזבח אין הלינה פוסלת בהן ופליג אדר' פדת:
 
'''{{עוגן1|הוון}} בעי מימר.''' סברוהו למימר שאם עבר והביא מים או יין המגולין ע"ג המזבח כשר ומתניתין איירי בלכתחילה:
 
'''{{עוגן1|מדבר}} שהוא מותר לישראל.''' וכיון דמקרא אסור אפי' בדיעבד נמי אסור:
 
'''{{עוגן1|עד}} כדון מים.''' הוא דאסור מקרא דמשקה ישראל אלא יין מ"ט אסור הא אפשר לעבריה במסננת והארס של נחש צף למעלה ואין הגילוי אוסרתו וכדתנן בפ"ח משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתני' משמע דוקא יין מהני משמרת אבל למים לא מדנקט משמרת של יין ולא נקט סתמא משמרת אין בו משום גילוי א"ו כדפרישית:
 
'''{{עוגן1|המשמח}} אלקים ואנשים.''' רישא דקרא ויאמר להם הגפן החדלתי תירושי המשמח אלקים. ואנשים ואע"ג דעבריה במסננת אינו משמח אנשים שמתייראים לשתות ממנו אולי נשתייר בו מארס נחש הלכך אף יין מגולין שעברן במסננת אין מקריבין לגבי המזבח:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק לולב וערבה'''</big>}}
תחילתדףכאן ה/א
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|החליל}}.''' הרבה מיני זמר היו שם ועל שם שהחליל קולו נשמע יותר מהאחרים נקראו כולן על שמו:
 
'''{{עוגן1|חמשה}} וששה.''' פעמים ה' ימים פעמים ו' ימים חל יום טוב הראשון להיות בשבת ששה חל בשאר ימי השבת חמשה לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את היום טוב:
 
'''{{עוגן1|בית}} השואבה.''' כל שמחה זו על שאיבת המים של ניסוך כדמפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|הא}} של קרבן דוחה.''' דמדקתני במתני' חליל של בית השואבה דמשמע חליל של קרבן שמכה לפני המזבח בשעת הקרבת קרבן מוסף בשעה שאומרים שירה והלל כדתנן בערכין דוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בערכין פ"ב:
 
'''{{עוגן1|החליל}} מכה.''' שהיו נקובים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול:
 
'''{{עוגן1|בשחיטת}} הפסח הראשון.''' בארבעה עשר בניסן שהיו קורין הלל בעזרה בשעת שחיטה כדתנן בתמיד נשחט:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויש שמנה בלא שבת.''' בתמיה שמע מינה דחליל של קרבן דוחה השבת:
 
'''{{עוגן1|ר'}} יוסי אמר.''' להך תירוצא דבסמוך סתמא ולא אמרו משמיה דר' יוחנן ור"י בר' בון אמרו משמיה דר"י דמתני' דערכין אתיא כריב"י דאמר שיר של קרבן דוחה שבת:
 
'''{{עוגן1|על}} דעתהון וכו'.''' מאי טעמייהו דרבנן דפליגי אריב"י:
 
'''{{עוגן1|משום}} שאינו מחוור.''' שלא נתברר להם שהשיר של קרבן הוא מדאורייתא בכלי אלא סברי עיקר שירה בפה שהיו הלוים אומרים הלכך אינו דוחה את השבת:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} והכתיב והעם מחללים בחלילים.''' וקס"ד שהיו מחללים בחלילים על הדוכן וכיון דזרים כשירים בהן ש"מ דעיקר שירה בפה א"נ קס"ד בחלילים של קדש היו מחללים בחוץ ש"מ דמדאורייתא לא בעי כלי ואינן כלי שרת וקשיא לריב"י:
 
'''{{עוגן1|בשמחת}} שלמה הכתוב מדבר.''' לאו במקדש היו מחללים אלא בחוץ היו מחללים לשמחת שלמה אבל חליל של קרבן אינו כשר אלא בלוים:
 
'''{{עוגן1|ושמחת}} לבב כהולך בחליל.''' רישא דקרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב וכו' ושיר זה היינו הלל דליל התקדש חג היינו פסח ודריש הכי אימתי השיר זה נוהג כשיש שמחת לבב שהולך בחליל:
 
'''{{עוגן1|למה}} קורין וכו'.''' ובפסח אין קורין אלא בי"ט הראשון בלבד:
 
'''{{עוגן1|ולמה}} וכו'.''' ולמה תקנו חכמים שיהא החליל מכה דוקא בימים אלו שקורין הלל דהא דיליף מקרא השיר יהיה לכם וגו' אינו אלא אסמכתא בעלמא וגם בשעת שמחת השואבה למה החליל מכה:
 
'''{{עוגן1|שזה}} לקיצים.''' פי' לפרקים ידועים:
 
'''{{עוגן1|וזה}} חביב.''' הלל הוא חביב וכן חליל חביב תקנו שזה יהיה ביום שיהיה זה:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני.''' בתחלה היו מחלקין החמץ ואח"כ המצה ואיכא דתני בהיפך מצה תחלה ואח"כ חמץ:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} חביב.''' שהמצה חביב ומקדימין לחביב:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} תדיר.''' חמץ אוכל בכל יום משא"כ מצה שאין אוכלין אלא בפסח והכהנים במקדש:
 
'''{{עוגן1|שמשם}} שואבים רוח הקדש.''' כדמייתי בסמוך מעובדא דיונה בן אמיתי על שם ושאבתם מים בששון וכו'. דמתרגמי' ותקבלון אולפן חדת בחדוה מבחורי צדיקייא:
 
'''{{עוגן1|דלמא}}.''' כמו מעשה שהיה:
 
'''{{עוגן1|נסבין}} וכו'.''' היו מקבלין שני סלעים בכל שבת לדרוש להקהל קודם שיבא ר"י לבית המדרש שלא ילכו להם א"נ מפני כבוד הציבור:
 
'''{{עוגן1|מצמתא}}.''' לשון סגירה ועיכוב הוא כמו צומת הגידין מבעד לצמתך:
 
'''{{עוגן1|ואת}} יושבי צידון.''' אלמא צידון מגבול אשר הוא:
 
'''{{עוגן1|לך}} צרפתה אשר לצידון.''' ויונה בן צרפית היה כדאיתא בפרקי ר"א שמעינן דיונה מצידון היה והיינו מאשר:
 
'''{{עוגן1|עאל}} ר"י.''' אח"כ בכנס ר' יוחנן לבית המדרש ודרש שיונה מזבולן היה:
 
'''{{עוגן1|בשובתא}} חורייתא.''' לשבת אחרת שהיה שבת של יודא בר נחמן לדרוש א"ל ר' לוי שיקח הוא השני סלעים רק מחול לו לדרוש גם היום קודם שיבא ר' יוחנן:
 
ה"ג ואיעול מצמתא קהלא וכו':
 
'''{{עוגן1|וירכתו}} על צידון.''' רישא דקרא זבולן לחוף ימים ישכון ואיירי ביונה שירד לחוף הים ואח"כ לחוף האניות שהושלך לים וקאמר שירכתו של יונה היה אמו על צידון מאשר:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} וכתיב וירד יפו לא הל"ל אלא וירד עכו.''' שהרי עכו בסוף גבול אשר הוה כך כתיב אשר לא הוריש יושבי עכו והיורד מיפו לים צריך לבא לעכו א"כ לא ה"ל לירד אלא מאשר לעכו וגבול זבולן סמוך לגבול אשר קשי' ליה נמי אס"ד דמזבולן היה הל"ל וירר עכו:
 
'''{{עוגן1|ונכנס}} לשמחת בית השואבה.''' ושרתה עליו רה"ק שילך לנינוה ומשם ברח לכך הלך ליפו ולעולם מאשר ומזבולן היה:
 
'''{{עוגן1|מ"ט}}.''' כלומר מנ"ל שהשכינה שורה מתוך שמחה:
 
'''{{עוגן1|כנגן}} במנגן אין כתיב כאן.''' דהוה משמע שניגן בכלי שיר המנגן אלא הכי קאמר והיה כנגן דבר הגורם המנגן והוא הלב המבין שכן נקראים המשוררים בדברי הימים מבינים ושרתה עליו רוח ה':
 
'''{{עוגן1|דיפלי}} איסטבא.''' פי' די שנים בלשון יון פלי לשון שרים איסטבא לישיבת שרי' של אלכסנדרי':
 
'''{{עוגן1|בסילקי}}.''' פלטירין גבוהים נקראי' בסילקאות:
 
'''{{עוגן1|איסטיו}}.''' כמו אסטבא:
 
'''{{עוגן1|ושבעים}} קתדראות.''' לע' סנהדרין שעשו להם:
 
'''{{עוגן1|ובימה}}.''' כעין אלמימר"א שלנו:
 
'''{{עוגן1|וחזן}} הכנסת.''' שמש הציבור:
 
'''{{עוגן1|על}} כל ברכה וברכה.''' שבירך העולה בתורה א"נ על ברכות הש"ץ קאי לפי שהן לא היו יכולין לשמוע קולו מפני ריחוק המקום ורוב ההמון שבו:
 
'''{{עוגן1|אע"פ}} כן.''' שהיו רוב עם בתוכו:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כל אומנות בפני עצמן.''' כגון צורפי זהב בפני עצמן וכן כולם:
 
'''{{עוגן1|ומשם}} היתה פרנסתו יוצאה.''' שהיה נשכר להם למלאכתו:
 
'''{{עוגן1|תני}} רשב"י.''' מ"ט איענשו אנשי אלכסנדריא:
 
והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה עוד:
 
'''{{עוגן1|א'}} בימי סנחריב.''' שירדו למצרים לעזרה ובסיפא דקרא דאשר ראיתם כתיב ה' ילחם לכם על כן אין לסמוך על עזרת מצרים כי הבל וריק יעזורו אלא ה' ילחם לכם:
 
'''{{עוגן1|וא'}} בימי יוחנן בן קרח.''' דכתיב אם שום תשימון פניכם לבא מצרים והיתה החרב אשר וגו' הרי על שהלכו בדרך לשוב מצרים נענשו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואחת בימי טרגיינוס.''' שנתקיים בהם והשיבך ה' באניות שע"י אניות נהרגו כדמסיק:
 
'''{{עוגן1|בוא}} וכבוש את היהודים שמרדו בך.''' דסברה שלכך התענו והתאבלו בט"ב שמצערים על שנולד לה בן ושמחו בחנוכה על שמתה בתו והיינו המרד:
 
תשב לבוא בספינה בעשרה ימים ובא בה' ימים ע"י רוח שאינה מצויה:
 
'''{{עוגן1|אמר}}.''' להו במה עסקתם בתורה אמרו לו כך וכך אמר להם האי גברא וכו' כלומר עליו נאמר המקרא הזה וגזרת מלך הוא:
 
'''{{עוגן1|מאי}} דעבדת בארעייא.''' באנשים המונחים בארץ יעשו בנשים העומדים על הארץ כלו' שיהרגם ובאיכה רבתי הגירסא מאי דעבדת בעילייא עביד בארעייא והיא נראית עיקר:
 
'''{{עוגן1|נגדעה}}.''' נחתכה קרן וכבוד ישראל שלא יהא כבוד לרוב עם מישראל ככבוד הזה עד עת בוא משיחנו בבי"א:
תחילתדףכאן ה/ב
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מתקנין}} תיקון גדול.''' מפרש בגמ' בראשיהן. בראש כל מנורה ומנורה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מלקין}} אותו.''' שנשבע לשוא ומשעה שיצאת שבועה מפיו הרי הוא כנשבע על עמוד של שיש שהוא זהב שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר ובשבועות תנן דהיינו שבועת שוא וחייבין על זדונה מכות וכגון שהתרו בו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מתנמנמין היו.''' וה"ק לא טעמנו טעם שינה כדרך ב"א הישנים על מטתם:
 
'''{{עוגן1|כהאי}} דתנינן תמן.''' במדות פ"ב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} וחלקה היתה בראשונה.''' פי' עזרת נשים היתה חלקה ולא היו זיזין יוצאין ל"א וחלקה היתה שהיתה פרוצה בלא מחיצה ומעקה סביב לה:
 
'''{{עוגן1|והקיפוה}}.''' גזוזטרא זיזין הבולטין מן הכותל סביב סביב ובחג היו מניחין עליהן נסרים ועליהן נשים עומדות ורואות בשמחת בית השואבה:
 
'''{{עוגן1|ממי}} למדו.''' לעשות גזוזטראו' דהא כתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית שהודיע הקב"ה ע"י גד החוזה ונתן הנביא:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} מדבר תורה.''' כלומר קרא אשכחו ודרשו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר שלא יבואו לידי קלקול:
 
'''{{עוגן1|משפחות}} משפחות לבד.''' משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד:
 
'''{{עוגן1|זה}} הספידו של משיח.''' ב"י שיהרג במלחמת גוג:
 
'''{{עוגן1|זה}} הספידו של יצה"ר.''' שיהרג ובוכין הצדיקים שנזכרים בצערן שהיה להם לכבוש אותו בחייהם והרשעים נזכרין בצערן על שלא כבשו אותו:
 
'''{{עוגן1|וגובהן}}.''' של מנורות שהיו שם היתה ק' אמה:
 
'''{{עוגן1|כל}} דתלי ק' אמין.''' כל שגבוה ק' אמה צריך בסיס ל"ג אמות ושליש שהן שליש גבהו וכן צריך מכל צד והסולמות לא היו יכולין לעמוד על הבסיס שהיה משופע אלא על הארץ ממש נמצא שהסולמות שהיו עומדים מכאן ומכאן למנורות היו אוכלין בעזר' ס"ו אמה על ס"ו אמה:
 
'''{{עוגן1|והתני}}.''' בפ"ה דמדות:
 
'''{{עוגן1|כל}} העזרה.''' לא היתה אלא קפ"ז על רוחב קל"ה. צא מהם ק' להיכל וי"א אמה אחורי בית הכפורת נשתיירו ע"ו אמות נמצא שלא נשתייר בכל העזרות אלא תשעה אמות אפי' לא היה שם אלא מנורה א' ואנן על כל מנורה ומנורה תנן ועוד העם היכן היו עומדים:
 
'''{{עוגן1|אשכח}} תני.''' מצא ברייתא דתני בה שמקום המנורות והסולמות היו מעשה ניסים ולא היו ממעטין בעזרה א"נ שעמדו בלא בסיס:
 
'''{{עוגן1|מה}} ביד כולהם וכו'.''' מיבעיא ליה פירושא דמתני' אם ביד ד' פרחי כהונה ביחד היו ק"ך לוג שמן או ביד כל אחד היו ק"ך לוג ולא איפשטא:
תחילתדףכאן ה/ג
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|מבלאי}} מכנסי כהנים.''' ממכנסי כהנים הבלויות ומאבנטיהן הישנים:
 
'''{{עוגן1|מפקיעין}}.''' מפרש בגמ' שלא היתה מאירה. לפי שהמנורות גבוהות ק' אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מבלאי}} מכנסי כה"ג.''' שהן היו מפשתן יפה ונאה לכך היו מדליקין המנורה מהם:
 
'''{{עוגן1|את}} הנרות שבחוץ.''' הן המנורות שבשמחת בית השואבה ושאר הנרות שהיו דולקות בעזרות בלילה לצורך הכהנים:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} להעלות וכו'.''' לכך לקחו פתילות של פשתן ולא של צמר גפן אע"ג שהוא נאה הימנו מפני שהפשתן מעלה להב יותר וכתיב להעלות נר תמיד שתהא השלהבת עולה מאיליה:
 
'''{{עוגן1|מפשילין}}.''' היו מוציאין פתילות ארוכות:
 
'''{{עוגן1|יכולה}} אשה וכו'.''' מותרת אשה לברור חטים מפסולת שבהן לאור המערכה:
 
'''{{עוגן1|לאור}} המערכה.''' שהמזבח היה גבוה י"א אמה וכותל המזרחי היתה נמוכה כדתנן בפ"ב דמדות:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ולא היו מועלות.''' וכי אין מעילה במה שנהנית באור המערכה:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לאו.''' אין בו מעילה וכדאריב"ל:
 
'''{{עוגן1|קול}}.''' של כלי שיר שהן הקדש:
 
'''{{עוגן1|וריח}}.''' הקטרת:
 
'''{{עוגן1|אין}} בהן מעילה.''' כיון דאין בהן ממש:
 
'''{{עוגן1|מיריחו}} היו שומעין קול שער הגדול.''' ומירושלים עד יריחו עשרה פרסאות:
 
'''{{עוגן1|המגריפה}}.''' קול מין כלי נגון ולקמן בפרקין מפרש לה:
 
'''{{עוגן1|בן}} קטון.''' שם אדם וכה"ג היה ועשה גלגל לכיור לשקעו בבור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה וכשהיו מעלים אותו מבור לקדש בו היה קול הגלגל נשמע עד ליריחו:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} גביני כרוז.''' כהן שהיה מכריז בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם:
 
'''{{עוגן1|צלצל}}.''' צימבל"א בלע"ז:
 
קולו של כ"ג הידוע להם בשעה שהוא מזכיר את השם שאמר אנא השם חטאתי וכו' ונשמע קולו עד יריחו:
 
'''{{עוגן1|בהרי}} אכוור.''' שם המחוז:
תחילתדףכאן ה/ד
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|באבוקו'}} של אור.''' בד' או בח' אבוקות וזורק את זו ומקבל את זו:
 
'''{{עוגן1|דברי}} תושבחו' מפרש בגמ' שעליהן הלוים עומדים.''' בכלי שיר בשמחת בית השואבה אבל הדוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|יש}} מהן אומרים.'''.היינו תושבחת' דמתני' שמשבחין להקב"ה על כך:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אלו חסידים ואנשי מעשה.''' שהיו חסידי' מנעוריהם:
 
'''{{עוגן1|שלא}} ביישה.''' שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו:
 
'''{{עוגן1|כד}} הוה וכו'.''' כשהיה רואה אותן שעושין שמחת בית השואבה בקלות ראש אמר להם:
 
'''{{עוגן1|דאנן}} כאן מאן כאן.''' דלאפס נחשבו התושבחות לפני ה' אם אינן עושין ביראה ובאימה שאינו צריך לקילוסן של אלו שהרי כתיב אלף אלפין וגו' ישמשוניה ואין שימושן אלא לשורר ולשבח לפניו:
 
'''{{עוגן1|כד}} הוה וכו'.''' כשהיה רואה אותן בכשרות ושמחים בעבודת ה' וביראתו היה אומר אם אין אנחנו כאן להודות ולהלל לה' מי כאן שישבח במקומינו שחביב לפני ה' קילוסן של ישראל יותר מקילוסן של מלאכים:
 
'''{{עוגן1|ונעים}} זמירות ישראל.''' ברישא דקרא משיח אלקי יעקב וה"פ משיח של אלהי יעקב שנעי' לפניו זמירות ישראל ושניהם אהקב"ה קאי:
 
'''{{עוגן1|יושב}} תהלות ישראל.''' שכל שבח שישראל מקלסין משרה שכינתו עליהם ושמעינן מהכא שחביב לפניו קילוסן של ישראל משל מלאכים מדמוריד שכינה למטה:
 
'''{{עוגן1|היה}} משתבח בקפיצותיו.''' כשהיה מרקד בשמחת בית השואבה היו משבחים אותו שאין שם מי שיודע לרקד ולקפץ כמותו:
 
'''{{עוגן1|בשמונה}} אבוקות של זהב.''' היינו של אור והיו מבהיקים כזהב והיה זורק א' ונוטל אחת ואין אחת נוגעת בחברתה:
 
נועץ גודלו של שתי ידיו ונשען עליהם עד ששוחה ונושק את הרצפה לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה:
 
'''{{עוגן1|ונפסח}}.''' ואטלע לפי שכשזוקף גופו מאליו ואינו נשען על ידיו בחזקה לדחוף גופו למעלה נמצא כל אונס זקיפתו על מתניו:
 
'''{{עוגן1|כתיב}} וישב דוד וכו'.''' מייתי ליה הכא לאשמועינן דנכון לעשות כן לרקד לפני ה' שכן עשה דוד המלך לפני ארון האלהים:
 
'''{{עוגן1|ארכיסטים}}.''' ארכי שר סטים לסטים:
 
'''{{עוגן1|גדר}} לפנים מגדר היה.''' מדכתיב גדרות לשון רבים קדרש:
 
'''{{עוגן1|והוה}} חמי ליה.''' והיה דוד רואה את שאול שמשלשל הצניף שעליו מעט ומגלה לבושו מעט כנגד מה ששלשל מבגד העליון כדי שבהגלות לבושו לא יהא נראה פרועו:
 
'''{{עוגן1|ותחס}} עליך.''' שאתה חסת על עצמך ואע"ג דיהיב טעמא כי משיח ה' אי לאו צניעותא דחזי ביה לא הוה משגח בהאי דרודף הוה:
 
'''{{עוגן1|ועם}} האמהות.''' ולא קאמר לפני האמהות אלא עם האמהות שהוא להם כבן אצל אמו:
 
'''{{עוגן1|לעגלה}} אשתו.''' והיינו מיכל ש"מ שהיה לה בנים:
 
'''{{עוגן1|שגעת}} כעגלה ומתה.''' והלכך נקראת עגלה שמתה בלדתה ועד יום מותה לא הוה לה אבל ביום מותה הוה לה:
תחילתדףכאן ה/ה
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|תקעו}} והריעו ותקעו.''' זהו סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:
 
'''{{עוגן1|הגיעו}} לעזרה.''' לקרקע עזרת נשים:
 
'''{{עוגן1|והפכו}} פניהם למערב.''' לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:
 
'''{{עוגן1|שונין}}.''' כופלין לומר אנו ליה משתחוים ומודים על מה שעבר וליה עינינו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אכריז}} כרוזא.''' שהיה מכריז מי שדרכו להכריז בכל יום עמדו כהנים לעבודתכם וכו' כדאיתא בתמיד:
 
'''{{עוגן1|אמרין}} ליה.''' שהוא לשון עברי וגבר היינו תרנגול:
 
'''{{עוגן1|אמר}} להם.''' רב:
 
והא תנינן בשקלים בן גבר על נעילת שערים וכי איכא לפרושי בן תרנגול היה ממונה:
 
'''{{עוגן1|עשירית}} למעלה.''' עשירית מלמעלן קאמר דנחית עשרה ועמד על החמישית עדיין יש חמשה מעלות לירד עד עזרת נשים או דלמא עשירית מלמטן דנחית חמשה וקאי אעשרה:
 
'''{{עוגן1|משתחויתם}}.''' משמע שתי השתחוית:
 
'''{{עוגן1|שהיו}} משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל.''' דרך כבוד כלפי מעלה שהיו פורעים ומתריזים עצמם שמתחל' הגביהו עצמן ואח"כ הניחו עצמן למטה כעין השתחויה ל"א משתחויתם מלה מורכבת ממשתחוים וממשחיתם ודריש השתחויה לחמה והשחתה להיכל וה"ג משתחוים לחמה ומשחיתים להיכל כ"כ הי"מ והראשון נ"ל:
 
'''{{עוגן1|הא}} וותרה לאלף.''' כלומר והלא יותר מאלף עשו והקב"ה וויתר להם בתמיה:
 
'''{{עוגן1|אלא}}.''' ה"ק שתי רעות אלו עשו בבת אחת:
תחילתדףכאן ה/ו
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|שלשה}} לפתיחת שערי'.''' כשפותחין שערי העזרה תוקעים תר"ת וחשיב להו לג' תקיעות:
 
'''{{עוגן1|ותשע}} לתמיד של שחר.''' כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר וג' פרקים היו מפסיקים בו ועל כל פרק היו הכהנים תוקעים תר"ת ומשתחוים העם הרי ט' תקיעות:
 
'''{{עוגן1|ובמוספין}}.''' ביום שיש בו מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של מוספין:
 
'''{{עוגן1|בין}} קדש לחול.''' כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה:
 
'''{{עוגן1|ג'}} לפתיחת שערים.''' כמו בכל יום:
 
'''{{עוגן1|וג'}} לשער העליון.''' דאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשאר העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:
 
'''{{עוגן1|וג'}} לשאר התחתון.''' דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון והוא השער היוצא למזרח:
 
'''{{עוגן1|ג'}} למילוי המים.''' לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים תקעו והריעו ותקעו:
 
'''{{עוגן1|על}} גבי המזבח.''' כשזוקפין את הערבה כדתנן לעיל בפ' לולב וערבה וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ההן}} תנייא.''' האי תנא דברייתא:
 
'''{{עוגן1|חדא}}.''' מצוה אחת הן ובחדא חשיב להו:
 
'''{{עוגן1|וההן}} תנייא.''' והאי תנא דמתני' שתמצא אומר. כשתדקדק בדבריהן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אחת על כל מטה ומטה רי"א אחת על כל דגל ודגל.''' וה"פ לכ"ע על כל דגל ודגל קודם נסיעתו היו תוקעין תר"ת כדדריש בספרי מן המקראות אלא דרבנן סברי על כל שבט בפני עצמו היו תוקעין דבכל דגל יש ג' שבטים היו תוקעין על הראשון תקיעה ונסע מיד ואח"כ על הב' תרועה ונסע ואח"כ על הג' תקיעה ור"י סובר דלא התחילו ליסע עד אחר תר"ת נמצא שכולן מצוה אחת הן:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ותני שלש למעל' עשירית.''' וה"פ דפריך והאיכא נמי ג' ואיכא נ"א תקיעות בע"ש שבתוך החג:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} הא חורי.''' האי פליגא ותנא אחרינא הוא דמאן דסובר שתוקעין למעלה עשירית סובר שלא היו תוקעין ע"ג המזבח:
 
'''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' ממתני' שמעינן שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים דאס"ד למילוי המים היו תוקעין ה"ל נ"א תקיעות בע"ש שבתוך החג דהרי בע"ש היו ממלאין מים לצורך מחר כדתנן במתני' ס"פ לולב וערבה וניתוספו עוד שלש ולמילוי המים דתנן היינו בשעה שהיו מנסכין וממלאין הספל מים:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ואילין אינון וכו'.''' וכי לא היה יום שהיה בו מ"ח תקיעות אלא בע"ש שבתוך החג והא איכא אחרנייתא דהיינו ר"ה שחל להיות בשבת שיש בו מ"ח תקיעות כ"א שבכל יום וט' למוסף שבת וט' למוסף ר"ה וט' למוסף ר"ח הרי מ"ח:
 
'''{{עוגן1|אלא}} כמאן דאמר יתקעו.''' דכתיב ובני אהרן יתקעו בחצוצרות מה ת"ל יתקעו שכבר נאמר ותקעתם בחצוצרות והל"ל ובני אהרן בחצוצרות:
 
'''{{עוגן1|המוספין}} יתקעו.''' כלומר כשהמוספין לבדן כגון שחל ר"ח או ר"ה בחול תוקעין על כל א' בפני עצמו אבל כשחלו להיות יחד אין תוקעין אלא אחד על כולן ויותר נראה דה"ג אלא דלא כמ"ד יתקעו לפי מנין המוספין תוקעין וכ"ה בברייתא בבבלי בפירקין:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} ואפילו כמ"ד יתקעו לפי מנין המוספין יתקעו תקיעות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תשע תקיעות.''' וה"פ בתלתא סגי דמיתקעו לא מרבינן אלא תר"ת א"נ ה"ג לא מוסיפין תרועות דמיתקעו לא מרבינן תרועות ובצרי להו:
 
'''{{עוגן1|הוא}} נבל הוא כינור.''' דדמיין להדדי בצורתן אלא דנימין יתירות היו בנבל מבכינור:
 
'''{{עוגן1|למה}} נקרא שמו נבל.''' דס"ד דלכך נקרא נבל שעשו כמו נבל יין אבל עכשיו דקאמר דצורתו כמו כינור פריך שפיר:
 
'''{{עוגן1|שהוא}} מלבין.''' ומבייש כמה מיני זמר שזמירתו ערב לשומעים ונבל בהיפוך אותיות לבן:
 
'''{{עוגן1|ע"י}} עור שאינו עבוד וכו'.''' ולכך נקרא נבל שנעשה מדבר פחות מלשון נבלות ופחיתות:
 
'''{{עוגן1|ארדבליס}}.''' זוג ועינבל שקורין אשקליט"א:
 
'''{{עוגן1|סורח}}.''' מערבב את הנעימה כשהיה קול זה מסיים:
 
'''{{עוגן1|חליל}}.''' היינו אביב:
 
'''{{עוגן1|צלצל}}.''' שני כלים מכין זה על זה וקולם דק וקורין צנב"ש:
 
'''{{עוגן1|מכתשת}} של מקדש.''' שבה היו כותשין סממני הקטרת והיתה קולה צלול מפטמת הבשמים יפה ונותנת ובהן ריח כדתניא שהקול יפה לבשמים:
 
'''{{עוגן1|שני}} כלים.''' צלצל ומכתשת:
 
'''{{עוגן1|ארוחה}}.''' כמו ארוכה פי' תרופה ורפואה למכתם:
 
'''{{עוגן1|ועליהן}} הוא אומר.''' על נחשת כיוצא בהן כתיב:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} נחשת מרוק נחשת ממורט.''' ושני מקראות הן בד"ה כתיב מרוק ובמלכים כתיב ממורט וענינם א' דמרוק קלל שהוא מלוטש ומצהיב וממורט נמי מלוטש כמו למען היות לה ברק מרוטה:
 
'''{{עוגן1|וכלי}} נחשת מוצהב וכו'.''' מקרא הוא בעזרא:
 
'''{{עוגן1|חד}} מיניהון כתריי דזהב.''' נחשת שלהם היה יפה מאוד שהיה שוה כפלים כשל זהב דשנים מיותר דסתם רבים שנים:
 
'''{{עוגן1|תריי}} מנהון כתרי דדהב.''' וה"ק וכלי נחשת מוצהב הרבה הביא עזרא הרבה אלא שנים מהן היו חמודות כזהב ואי לא כתיב שנים ה"א דכולן חמודות כזהב או דה"א שלא היו שם יותר משני כלים של נחשת כמיעוט רבים:
 
'''{{עוגן1|כאיסר}}.''' מקור המעיין שנובע משם רחב כאיסר:
 
מגריפה מין כלי ניגון וצורתו כעין מגריפת אש:
 
'''{{עוגן1|עשרה}} נקבים היו בה.''' ובכל נקב היה קנה אחד שהיו בו ק' נקבים וכל נקב שבקנה היה מוציא זמר בפני עצמו:
 
'''{{עוגן1|מאה}} נקבים היו בה.''' ובכל נקב קנה שהיו בו עשרה נקבים:
 
'''{{עוגן1|מדברי}} שניהם.''' כלומר בזה שניהם שוים:
 
'''{{עוגן1|מי}} קודם.''' מי אמרי' שבת קודם דתדיר הוא או דלמא ר"ח קודם כדי להודיע שהוא ר"ח:
 
'''{{עוגן1|חיילי'}} דר"י.''' כחו וראייתו של ר' ירמיה דסובר ר"ח קודם. מהא דתניא שירו של ר"ת קודם וה"נ קרבן מוסף ר"ח קודם:
 
כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח דפשיטא להו לב"ד שקידשוהו כהלכתו ור' ירמיה סובר דאף הקרבן מקדימין להודיע שהוא ר"ח:
תחילתדףכאן ה/ז
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|י"ט}} הראשון של חג.''' כ"ד משמרות של כהונה היו במקדש וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל וט"ז משמרות מקריבין ט"ז בהמות שהם י"ג פרים ואילים שנים ושעיר א' נשארו ח' משמרות לי"ד כבשים:
 
'''{{עוגן1|ששה}} משמרות.''' מן השמנה היו מקריבין ב' כבשים כל א' מהם הרי י"ב כבשים והשאר שהם ב' משמרות הנשארות מקריבין א' א':
 
בשני שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי"ד כבשים חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים הרי י' והשאר שהם ד' משמרות הנותרות מקריבות א' א':
 
בשלישי שנתמעט עוד א' מן הפרים ונשארו י' משמרות לי"ד כבשים ד' משמרות מקריבין ב' ב' הוי להו ח' והשאר א' א' ששה כבשים לששה משמרות בשביעי כלן שוין המשמרות ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת שהרי אינו אלא ז' פרים ואילים ב' ושעיר אחד לי' משמרות נשארו י"ד כבשים לי"ד משמרות:
 
'''{{עוגן1|בח'}} חוזרים לפייס כברגלים.''' פר א' איל א' וז' כבשים שמקריבין בשמיני אין קרבנן כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן כמו שמפייסות בשאר הרגלים וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה:
 
'''{{עוגן1|אמרו}} משמר שהקריבו פרים היום לא היו מקריבין פרים למחר.''' שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחין אותן אלא חוזרות חלילה:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|מהו}} להתחיל מהן לרגל הבא.''' כגון בפסח יקריבו אילו שנים משמרות פרים בלא פייס:
 
'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' ממתניתא איכא למיפשט דלא הקריבו בלא פייס:
 
'''{{עוגן1|בשמיני}} חזרו לפייס כברגלים.''' והשתא בשמיני הסמוך חזרו לפייס כ"ש בשאר רגלים דלא נטלו בלא פייס:
 
'''{{עוגן1|לא}} צורכה.''' כלומר לא קמיבעי' ליה אלא לרבי נתן:
 
'''{{עוגן1|ע"ד}} דר"נ.''' מיבעיא אם נטל המשמר הנשאר מימי החג בפסח פר ראשון בלא פייס כי היכי דמקריב א' מהן בשמיני בלא פייס או לא שהפסיד חלקו:
 
'''{{עוגן1|אר"י}} ותני כן.''' כלומר הא דבסמוך שמיני רגל בפני עצמו וכו' אמרו ר"י וגם תנינן כן בברייתא:
 
'''{{עוגן1|כולהם}} כתיב וביום.''' בקרבנות של חג בפ' פנחס בכלהו כתיב וביום ובשמיני כתיב ביום לומר שהוא חלקו:
 
ה"ג ברכה א"ר אילא זמן וה"פ שצריך לברך בו שהחיינו:
 
'''{{עוגן1|קרבן}}.''' בח' מקריבין פר א' ואיל אחד ואם היה כסדר פרי החג א"כ היו בו ו' פרים ואילים שנים:
תחילתדףכאן ה/ח
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|באמורי}} הרגלים.''' מה שאמר ברגלים כלומר בקרבנות האמור' ברגל היו כל המשמרות שוים כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחוד ויחיד ועורות של עולות ראיה ושל מוספי ציבור ושל שעירי חטאת:
 
'''{{עוגן1|ובחלוק}} לחם הפנים.''' כשאירע שבת ברגל שבשבת מסלקין אותן ומסדרין אחר כדכתיב וביום השבת יערכנו:
 
'''{{עוגן1|ובעצרת}}.''' כשאירע בשבת ויש בו חלוק חמץ של ב' לחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה אומרי' לו לכל א' כשנותנין לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה וכשנותנין לו חלקו בשתי לחם אומרי' לו הילך חמץ לפי שאין חולקין קרבן כנגד קרבן אלא מכל קרבן כל א' נוטל חלקו כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו לפיכך מודיעין אותו שנותנין חלקו בין בחמץ בין במצה:
 
'''{{עוגן1|משמר}} שזמנו קבוע.''' לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה:
 
'''{{עוגן1|מקריב}} תמידין.''' שהרי אינן בשביל הרגל:
 
'''{{עוגן1|נדרים}} ונדבות.''' שנדרו ונדבו בה כל השנה והביאום ברגל:
 
'''{{עוגן1|ושאר}} קרבנות ציבור.''' לאתויי פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז ששגגו ב"ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם ואם אירע כן ברגל משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו:
 
'''{{עוגן1|מקריב}} את הכל.''' לאתויי קיץ המזבח כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה לוקחין ממעות הנותרות משירי הלשכה ומקריבין אותן והן נדבת ציבור ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריבין אותן:
 
'''{{עוגן1|בין}} מלפניה בין מלאחריה.''' אם חל י"ט לאחר שבת אע"ג דלא ה"ל שבת שבתוך החג אפ"ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע"ש בשביל י"ט שהרי בשבת לא יוכלו לבא חולקים בלחם הפנים וכן אם חל ח' לפניהם בע"ש אע"פ שאין השבת בתוך החג חולקין הואיל ולא יכלו ללכת:
 
'''{{עוגן1|חל}} להיות יום אחד להפסיק בינתים.''' כגון שחל יום טוב ראשון בב' בשבת היו יכולין לבא באחד בשבת והן קדמו ובאו מערב שבת או שחל יום טוב האחרון בחמשה בשבת שהיו יכולין לילך בערב שבת ונתעכבו שם בשבת כל המשמר שנתעכבו שם אינו נועל אלא ב' חלות ומשמר הקבוע נוטל י' חלות וחולקין אותו בין משמר הנכנס למשמר היוצא כשאר שבתות השנה:
 
'''{{עוגן1|הנכנס}} נוטל שש.''' שהמשמרות מתחלפות בשבת זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית:
 
'''{{עוגן1|הנכנס}} נוטל ז'.''' ב' חלות יתירים בשכר הגפת דלתות שהם נועלין הדלתות שפתחו המשמר היוצא בשחרית:
 
'''{{עוגן1|הנכנסין}} חולקין ביניהן.''' לחם המגיע לחלקם בצפון כדי שיראה לכל שהן נכנסין שהצפון עיקר:
 
'''{{עוגן1|והיוצאין}} בדרום.''' כדי שיראו שהם יוצאין והולכין להן לפיכך שינו מקומם אצל רוח שאינו עיקר:
 
'''{{עוגן1|בלגה}}.''' שם המשמר:
 
'''{{עוגן1|לעולם}} חולקת בדרום.''' ואפילו כשהיא נכנסת קנסא הוא דקנסוה:
 
'''{{עוגן1|וטבעתה}} קבוע.''' כ"ד טבעות היו בעזרה במקום המטבחיים לכ"ד משמרות כהונה וטבעת של כל המשמרות פתוחות מצד אחד והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה למטה לתוך הרצפה וטבעת של בלגה קבוע ואינה נהפכת וצריכה להשתמש בשל אחרים וגנאי הוא לה:
 
'''{{עוגן1|וחלונה}} סתומה.''' חלונות היו בלשכות החליפות ששם גונזין את סכיניהן וחלונה של בלגה סתומה דקנסוה רבנן משום מעשה שהיה כדמפרש בגמרא:
 
'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כתיב}} חלק כחלק יאכלו.''' ללמד על חילוק לחם הפנים וב' הלחם שחולקין בשוה:
 
'''{{עוגן1|יכול}} אף בשאר ימות השנה כן.''' שיחולק כל קרבן לכ"ד משמרות:
 
'''{{עוגן1|תלמוד}} לומר לבד ממכריו על האבות.''' חוץ ממה שמכרו אבות לבנים כלומר שהתנו ביניהם שיהא כל אחד משמש בשבת הקבוע ויקח כל אחד קרבנותיו שיקריב בשבתו:
 
'''{{עוגן1|אית}} תניי תני.''' תחלה נותנו לו חמץ ואחר כך מצה:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר הילך מצה.''' תחלה היו נותנין לו מצה משום דמצה חביב לי' והקדימו לחביב:
 
'''{{עוגן1|מאן}} דאמר הילך חמץ.''' תחלה לפי שחמץ אוכל תדיר:
 
'''{{עוגן1|כל}} המשמרות.''' בשעת החג שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים היו חולקים כל המשמרות עם היוצאין בדרום:
 
'''{{עוגן1|מתני'}} אמרה כן חל להיות וכו'.''' אסיפא קאי דתנן הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום והנך משמרות שאין זמנן כלל לא עדיפי ממשמר היוצא:
 
'''{{עוגן1|קרייא}} וכו'.''' קרא מסייע להאי תנא לר"י דסובר דהיוצאין נוטלין חמש:
 
'''{{עוגן1|ואחימלך}} מן המשמר היוצא היה.''' לכך אמר ליה דוד תנה לי לחם חמשה או הנמצא אם כבר אכלתם ממנו תנה לי מה שהותרת:
 
'''{{עוגן1|כדי}} לחלוק כבוד לנכנסין.''' שצפון חשוב שעבודת קדשי קדשים בצפון:
 
'''{{עוגן1|נכנסין}} דרך ימין.''' שפתח העזרה במזרח הבית היתה נמצא הנכנס צפון לימינו בבואו וצריך לילך לשם וחולקין מיד בבואם:
 
'''{{עוגן1|מרים}} בת בלגה.''' ממשמר בלגה היתה וכך שמה:
 
'''{{עוגן1|ובאה}} וטפחה ע"ג של מזבח.''' כשנכנסו יונים להיכל בימי יוחנן כה"ג עשתה כן:
 
'''{{עוגן1|לוקוס}}.''' זאב בלשון יוני:
 
'''{{עוגן1|שהגיע}} זמנה.''' של משמרות בלגה לעלות בשבתה ולא עלת ונראה שאין העבודה חביבה עליהם:
 
'''{{עוגן1|ונכנס}} ישבב.''' שסדר משמרות בלגה אחר ישבב וכשישבב יוצא בלגה נכנסת וכששהה משמרות בלגה לבא עיכב ישבב במשמרתו ולא יצא:
 
'''{{עוגן1|שימש}} בכהונה.''' ול"ג גדולה:
 
'''{{עוגן1|לפיכך}}.''' הואיל ועיכבוהו בביאתם איחרו חילוקם שיהא ביוצא:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויעקרו אותה ממקומה.''' שתהא משמרה בסוף הכ"ד משמרות:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית יכול.''' אי אפשר לעשות כן שקשה לפני המקום לעקור כבוד כל המשפחה אף על פי שעשו שלא כהוגן:
 
'''{{עוגן1|ופריך}} ויעשו אותן.''' לכ"ג משמרות ויהיה משמר בלגה נכלל במשמר שלפניה או שלאחריה ואין היחוס נעקר ממקומו:
 
'''{{עוגן1|ומשני}} לית יכיל.''' אי אפשר שיעשו כ"ג משמרות שאומנות גדולה היתה לשמואל ודוד להעמידן על כ"ד שבהיותן כ"ד אי אפשר לשום משמר שיגיע תחלת שנת היובל פעמיים במשמרה עד שיחזור חלילה על כל הכ"ד משמרות כגון שמשמר יהויריב בתחלת היובל הראשון יהיה משמר ידעיה בתחלת היובל השני וכן כולם או לסירוגין הא מיהת ודאי שאי אפשר למשמר יהויריב שיגיע אליהם תחלת היובל שנית עד אחר כ"ד שכבר הגיע לכולם נמצא שא"א לעשותן כ"ג דא"כ יתקלקל החשבון הזה וזהו ודאי אומנות גדולה מעשה חושב:
 
'''{{עוגן1|בשדה}} אחוזה.''' שהוקדש ולא נגאל ומכרו הגזבר כשיוצא ביובל ניתנת למשמר שפגע בו יובל:
 
'''{{עוגן1|ה"ג}} אמר רבי אבהו חישבתים.''' למשמרת כ"ד ולכ"ד יובלות זה אחר זה ומצאתי שאי אפשר למשמר ליטול ולשנות בשדה אחוזה עד שיטול חברו:
 
'''{{עוגן1|רחבות}} מלמעלן וכו'.''' כנגד ראש השור כשמהפכין הטבעת הוא כראש השור ממש:
 
'''{{עוגן1|שלא}} העמידו אותה על סכיניהן.''' כלומר שלא ישתמשו בהחלון ליתן בו סכיניהם:
 
'''{{עוגן1|כהא}} דתנינן תמן.''' פ"ד דמדות:
 
{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק החליל וסליקא לה מסכת סוכה'''</big>}}
אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/449090"

תפריט ניווט