332
עריכות
ערך/טעמא דקרא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
פרטי דינים בטעמא דקרא
מ (תיקון) |
(פרטי דינים בטעמא דקרא) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
נחלקו רבי שמעון וחכמים האם דורשים טעמא דקרא, כלומר האם ניתן לחדש דינים מכח טעם דין התורה {{ממ|[[בבלי/קידושין/סח/ב|קידושין סח:]]; [[בבלי/סנהדרין/כא/א|סנהדרין כא.]] ועוד}} | |||
== באיזה מקרה נחלקו == | == באיזה מקרה נחלקו == | ||
י"א דמח' ר"ש ורבנן (בסנהדרין כא. ועוד) אי דרשינן טעמא דקרא היינו רק להוציא המקרא מפשוטו, אך לחדש דינים שאינם סותרים משמעות הפס' מכח הטעם לכו"ע דרשינן. (תוס' סוטה יד. ד"ה כדי, תוס' רא"ש ב"מ צ. ד"ה היתה אוכלת ומתרזת, וערוך לנר סנהדרין נד. ד"ה אם אדם חטא, ומרגליות הים (סנהדרין כא. אות ה) בשם מקום שמואל (לב). ולכאו' כ"מ ברא"ש פ"ק דב"ק סי' א{{הערה|וצל"ע בשו"ת הרא"ש כלל י סי' ג מש"כ והוא טעם עיקרי וכו'. וצ"ב.}}). וי"א שא"א לחדש שום דין מכח הטעם, אבל ודאי אפשר לפרש טעם בלי ללמוד מזה דין. (ע' תוס' גיטין מט: ד"ה ורבי שלכאו' מוכח דאף שאינו נגד הפשטות א"א ללמוד דין מהטעם{{הערה|וע' רש"י קידושין כ: ד"ה לפי ושם כא. וברש"י ד"ה הא רבנן.}}, גם מלשונם וגם ממש"כ שאין ללמוד מהטעם לשום בדמזיק, וכ"נ מהתוי"ט סנהדרין פ"י מ"ה, וע' מנח"ח ריש תסד שכתב להיפך שבלי נפק"מ לכו"ע לא דרשינן). [ומה שמצאנו בכמה מקומות (כגון סנהדרין טז: ורש"י בסנהדרין קיב. ד"ה אמר ופי' הר"ש לתו"כ קדושים פ"א) שאומרים טעם ומפרשים שזה לר"ש אף שלא כתובה נפק"מ – היינו משום שאין דרך התנאים לומר טעמים בלי נפק"מ, ולכן כשאמרו טעם היינו בשביל ללמוד מזה דין, ואכתי צ"ע לשיטה א' הנ"ל. ומדברי הב"י ביו"ד בתחילת סי' קפא לכאורה משמע שלר"י לא אומרים טעם כלל, וצ"ע.] | י"א דמח' ר"ש ורבנן (בסנהדרין כא. ועוד) אי דרשינן טעמא דקרא היינו רק להוציא המקרא מפשוטו, אך לחדש דינים שאינם סותרים משמעות הפס' מכח הטעם לכו"ע דרשינן. (תוס' סוטה יד. ד"ה כדי, תוס' רא"ש ב"מ צ. ד"ה היתה אוכלת ומתרזת, וערוך לנר סנהדרין נד. ד"ה אם אדם חטא, ומרגליות הים (סנהדרין כא. אות ה) בשם מקום שמואל (לב). ולכאו' כ"מ ברא"ש פ"ק דב"ק סי' א{{הערה|וצל"ע בשו"ת הרא"ש כלל י סי' ג מש"כ והוא טעם עיקרי וכו'. וצ"ב.}}). וי"א שא"א לחדש שום דין מכח הטעם, אבל ודאי אפשר לפרש טעם בלי ללמוד מזה דין. (ע' תוס' גיטין מט: ד"ה ורבי שלכאו' מוכח דאף שאינו נגד הפשטות א"א ללמוד דין מהטעם{{הערה|וע' רש"י קידושין כ: ד"ה לפי ושם כא. וברש"י ד"ה הא רבנן.}}, גם מלשונם וגם ממש"כ שאין ללמוד מהטעם לשום בדמזיק, וכ"נ מהתוי"ט סנהדרין פ"י מ"ה, וע' מנח"ח ריש תסד שכתב להיפך שבלי נפק"מ לכו"ע לא דרשינן). [ומה שמצאנו בכמה מקומות (כגון סנהדרין טז: ורש"י בסנהדרין קיב. ד"ה אמר ופי' הר"ש לתו"כ קדושים פ"א) שאומרים טעם ומפרשים שזה לר"ש אף שלא כתובה נפק"מ – היינו משום שאין דרך התנאים לומר טעמים בלי נפק"מ, ולכן כשאמרו טעם היינו בשביל ללמוד מזה דין, ואכתי צ"ע לשיטה א' הנ"ל. ומדברי הב"י ביו"ד בתחילת סי' קפא לכאורה משמע שלר"י לא אומרים טעם כלל, וצ"ע.] | ||
| שורה 13: | שורה 15: | ||
== אם הלכה כמ"ד דרשינן == | == אם הלכה כמ"ד דרשינן == | ||
בדברי הרמב"ם יש סתירות בזה, דבהל' מלוה ולווה (פ"ג ה"א) פסק כר"י, ובהל' איסו"ב )יב, א) פסק כר"ש. (ע' לח"מ מלוה ג, א, ובספר המפתח שם, וע' הג' התוי"ט בטור אה"ע טז אות א, וע"ש בב"י. וע' שד"ח כללים מע' ט אות טו. ובר' אברהם מן ההר בנדרים עג. כתב שהרמב"ם פסק כר"י). והרא"ש פסק כר"י (ביבמות פ"ב סי' ג, וכן נקט בפלפול"ח ב"מ פ"ט סי' מח אות ר). וכן נראה מהשו"ע (חו"מ צז, יד). | בדברי הרמב"ם יש סתירות בזה, דבהל' מלוה ולווה (פ"ג ה"א) פסק כר"י, ובהל' איסו"ב )יב, א) פסק כר"ש. (ע' לח"מ מלוה ג, א, ובספר המפתח שם, וע' הג' התוי"ט בטור אה"ע טז אות א, וע"ש בב"י. וע' שד"ח כללים מע' ט אות טו. ובר' אברהם מן ההר בנדרים עג. כתב שהרמב"ם פסק כר"י). והרא"ש פסק כר"י (ביבמות פ"ב סי' ג, וכן נקט בפלפול"ח ב"מ פ"ט סי' מח אות ר). וכן נראה מהשו"ע (חו"מ צז, יד). | ||
== כשהטעם מפורש == | |||
בכ"ד מבואר שכשהטעם מפורש בתורה אזי דורשים טעמא דקרא גם לדעת חכמים. | |||
;בל יראה | |||
הר"ן {{ממ|ריש פסחים}} כתב שהתורה החמירה בחמץ לעבור בבל ירא מחשש שמא יבוא לאוכלו, וכתב האור שמח {{ממ|[[אור שמח/חמץ ומצה/ד#ג|חו"מ ד ג]]}} שהוא מקרא מלא 'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה'. ומטעם זה למד שחמץ המופקד אצל גוי אינו עובר עליו, כיון שאין חשש שיבוא לאוכלו. | |||
ובדגול מרבבה {{ממ|[[דגול מרבבה/אורח חיים/תמב#י|סימן תמב סק"י]]}} כתב שחצי שיעור אינו אלא באיסורי אכילה, עובר בבל יראה בחצי שיעור כיון שכל האיסור הוא מלתא דאכילה. | |||
;עינוי ביום הכיפורים | |||
החלקת יואב {{ממ|[[חלקת יואב/אורח חיים/א|או"ח סימן א]]}} כתב שאין איסור ספייה לקטן באכילה ביום הכיפורים, שבעינוי יום הכיפורים מפורש בכתוב 'תענו את נפשותיכם וגו' כי ביום הזה יכפר עליכם' וכיון דטעמא דעינוי הוא כפרה, לכן בקטן שאינו בר כפרה לא שייכא עינוי, ושוב אין בו איסור ספייה. | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:הון יוסף]] | [[קטגוריה:הון יוסף]] | ||