176,460
עריכות
שער אפרים/קונטרס אחרון מבן המחבר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקונים, קטגוריות, כדאי לקשר מתשובות המקור לכאן
(יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> ;קונטרוס אחרון מבן הרב המחבר זצוק"ל ;בשאלה ב חסר הג"ה זו ועיין בפסקים וכתבים של מהר"ר איסרלן בסימן קנ"ט שמקשה נמי הא דאמרינן ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה, גבי המברך בלולב דחבריה בלא ידיעתו. ע"ש בשם הסמ"ק וא"ז מה שתירצו: ;ב...") |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקונים, קטגוריות, כדאי לקשר מתשובות המקור לכאן) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|קונטרוס אחרון מבן הרב המחבר זצוק"ל}} | |||
==ב== | |||
'''ב[[שער אפרים/ב|שאלה ב]]:'''{{ש}} | |||
חסר הג"ה זו ועיין בפסקים וכתבים של מהר"ר איסרלן בסימן קנ"ט שמקשה נמי הא דאמרינן ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה, גבי המברך בלולב דחבריה בלא ידיעתו. ע"ש בשם הסמ"ק וא"ז מה שתירצו: | חסר הג"ה זו ועיין בפסקים וכתבים של מהר"ר איסרלן בסימן קנ"ט שמקשה נמי הא דאמרינן ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה, גבי המברך בלולב דחבריה בלא ידיעתו. ע"ש בשם הסמ"ק וא"ז מה שתירצו: | ||
==ד== | |||
'''ב[[שער אפרים/ד|שאלה ד]]:'''{{ש}} | |||
תשו' זו נשלחה אלי מק"ק פראג מאוהבי הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא בעל המחבר אלי' זוטא ואלי' רבא. וז"ל בפניא די"ט ומעלי שבתא. ורב חדותא. לרב באורייתא. נהירין ליה שמעתתא. מוהר"ר יהודא ליב כ"ץ יצ"ו יסגא אחריתו מראשיתו. האלוף כהר"ר וואלף בן אחותו נתן לי קונטרוס א' וביקש ממני לעיין בה הואיל שאני עוסק עתה בהלכות פסח ועיינתי במה שנתקשה מכ"ת על פסק של מר אביו ותשו' מ"ב בא' שנזכר אחר שש שלא מכר יי"ש ופסקו לשפוך היי"ש וכן לאחר פסח אסור] אף בהפסד מרובה ולמען אהבתו וחבתו עלי אשיב לו על ראשון ראשון ובקצרה. מה שהקשה על תוס' ד"ה ודעתו עלוי' כו' דף ו' יעיין מר במהרש"א וימצא נחת. ומה שתמה על הב"ח סימן תל"ד שפי' דברי רש"י שם שמא ימצא גלוסקא יפה בתוך הפסח א"כ מאי פריך הש"ס וכי משכחת לה לבטלה הא איירי תוך הפסח ומתוך כך פי' מר פי' אחר ואינו נ"ל עיקר שאין הלשון בפרש"י סובלו כלל למעיין וכדברי הב"ח מבואר בר"ן ריש פסחים גם קשיא על פי' מכ"ת מתוספות ר"פ כל שעה ד"ה ואי כו' דדייקי מדפריך וכי משכחת ליבטלה משמע דכל שלא משכחת אינו עובר אלמא דמקשן היה ידע דמיירי תוך הפסח. ועל קושית מכ"ת י"ל דפריך משום דלא ידע דא"א לבטל תוך הפסח ומשני ליה התרצן דאמר ר"א שני דברים כו' גם אשתמיט למר דברי הב"ח גופי' סי' תל"א דף רס"ט ע"א דמשמע הכי להדיא ע"ש. ובאמת אי לאו דברי התוס' והר"ן שהבאתי הייתי מפרש דברי רש"י דפי' הכי למסקנא דש"ס דמשני דלמא משכחת לה לבתר איסור דאכתי קשה ביטול למה לי כשישכח יבערנו אלא צ"ל נמי משום דדעתיה עלוי' וחס לשרוף ודו"ק שהוא נכון. ומה שידיו רב לו דשקיל וטרי בתוס' ד"ה ואם כו' דף י"א במה שהקשה על רש"י במאי דשינה ולא נקט בזמן הביעור והקשה מכ"ת משום דר"י דקאמר בשעת הביעור מיירי בתחלת שש דוקא דהוא זמן שרפה ולכך שינו חכמים ואמרו בתוך המועד נלע"ד תוס' הוכיח דמיירי ר"י בכל שעה ששית דהא טעמא דר"י דאינו בודק אח"כ מגזרה דלמא אתי למיכל מיניה ושעה ששית מותר מדאורייתא לאכול רק מדרבנן דגזרי דלמא טעי בשביעית כדפי' רש"י במתני' דתולין ודאי לא יגזור אפי' על בדיקה והא דקאמר שורפין בתחלת שש היינו מדרבנן ור"י הכא שעת הביעור דאורייתא קאמר וכן משמע בר"ן דאף לפי' רש"י דמותר לר"י כל שעה ששית: | תשו' זו נשלחה אלי מק"ק פראג מאוהבי הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא בעל המחבר אלי' זוטא ואלי' רבא. וז"ל בפניא די"ט ומעלי שבתא. ורב חדותא. לרב באורייתא. נהירין ליה שמעתתא. מוהר"ר יהודא ליב כ"ץ יצ"ו יסגא אחריתו מראשיתו. האלוף כהר"ר וואלף בן אחותו נתן לי קונטרוס א' וביקש ממני לעיין בה הואיל שאני עוסק עתה בהלכות פסח ועיינתי במה שנתקשה מכ"ת על פסק של מר אביו ותשו' מ"ב בא' שנזכר אחר שש שלא מכר יי"ש ופסקו לשפוך היי"ש וכן לאחר פסח אסור] אף בהפסד מרובה ולמען אהבתו וחבתו עלי אשיב לו על ראשון ראשון ובקצרה. מה שהקשה על תוס' ד"ה ודעתו עלוי' כו' דף ו' יעיין מר במהרש"א וימצא נחת. ומה שתמה על הב"ח סימן תל"ד שפי' דברי רש"י שם שמא ימצא גלוסקא יפה בתוך הפסח א"כ מאי פריך הש"ס וכי משכחת לה לבטלה הא איירי תוך הפסח ומתוך כך פי' מר פי' אחר ואינו נ"ל עיקר שאין הלשון בפרש"י סובלו כלל למעיין וכדברי הב"ח מבואר בר"ן ריש פסחים גם קשיא על פי' מכ"ת מתוספות ר"פ כל שעה ד"ה ואי כו' דדייקי מדפריך וכי משכחת ליבטלה משמע דכל שלא משכחת אינו עובר אלמא דמקשן היה ידע דמיירי תוך הפסח. ועל קושית מכ"ת י"ל דפריך משום דלא ידע דא"א לבטל תוך הפסח ומשני ליה התרצן דאמר ר"א שני דברים כו' גם אשתמיט למר דברי הב"ח גופי' סי' תל"א דף רס"ט ע"א דמשמע הכי להדיא ע"ש. ובאמת אי לאו דברי התוס' והר"ן שהבאתי הייתי מפרש דברי רש"י דפי' הכי למסקנא דש"ס דמשני דלמא משכחת לה לבתר איסור דאכתי קשה ביטול למה לי כשישכח יבערנו אלא צ"ל נמי משום דדעתיה עלוי' וחס לשרוף ודו"ק שהוא נכון. ומה שידיו רב לו דשקיל וטרי בתוס' ד"ה ואם כו' דף י"א במה שהקשה על רש"י במאי דשינה ולא נקט בזמן הביעור והקשה מכ"ת משום דר"י דקאמר בשעת הביעור מיירי בתחלת שש דוקא דהוא זמן שרפה ולכך שינו חכמים ואמרו בתוך המועד נלע"ד תוס' הוכיח דמיירי ר"י בכל שעה ששית דהא טעמא דר"י דאינו בודק אח"כ מגזרה דלמא אתי למיכל מיניה ושעה ששית מותר מדאורייתא לאכול רק מדרבנן דגזרי דלמא טעי בשביעית כדפי' רש"י במתני' דתולין ודאי לא יגזור אפי' על בדיקה והא דקאמר שורפין בתחלת שש היינו מדרבנן ור"י הכא שעת הביעור דאורייתא קאמר וכן משמע בר"ן דאף לפי' רש"י דמותר לר"י כל שעה ששית: | ||
| שורה 16: | שורה 18: | ||
שוב בא לידי ס' שיירי כ"ג וראיתי שכ' סי' תמ"ח דירושלמי מיירי שלא הפקיר לפני עדים אבל הפקיר לפני עדים או לפני ב"ד מותר אפי' באכילה והביא ראיה מדקאמר התם בנפלה עליו מפולת לית כאן הערמה ע"כ ולענ"ד אין ראיה דשם ליכא חשד כלל אבל בהפקיר ובטול לא פלוג רבנן כדפירשתי לעיל וכן משמע בטור ואחרונים אף שמביא שם ראיה מפסקי רקנטי סי' קנ"ז מ"מ כל הפוסקים חולקים עליו כדפרישית ועוד הא רקנטי מתיר שם אף לכתחלה וזה לכ"ע אסור ועוד נ"ל דרקנטי מיירי במפקיר ממש ומוציאו לחוץ דרך הפקר גמור דבזה לא תקנו חכמים שישרפנו כיון שהיה מפקירו כדין הפקר גמור וצ"ע. ויותר תימא על ע"ת ס"ס תמ"ז שהשיג על שכ"ג ומתיר אף בהפקיר בינו לבין עצמו והביא ראיה מא"ח סי' רמ"ו בשבת דלא דק דבזה גרע בחמץ בפסח דחיישינן להערמה וכמ"ש בס' מטה משה סי' תקמ"ד להדיא ומשמע נמי שם דאף ביטל בפני עדים לא מהני. ובעיקר התשובה ממר אביו באם עבר ומכרו לעכו"ם דשקיל וטרי ומדמה לדין חליפין דמותר לאחרי' וה"ה דמותר היין שרף לאחרים וכתב אף שיש לחלק דהכא היין שרף עצמו הוא בעין כו' עכ"ד תמוה בעיני דפשוט וברור דאף דחליפי חמץ מותר מ"מ החמץ עצמו אסור אף אחר פסח וראייה מהג"ה מיימוני שהביא הב"י ס"ס תמ"ז אם נתערבו חיטי חמץ בחטים כשרים ולא נודע עד אחר פסח אף דקניס ר"ש מ"מ די שיוליך הנאה לים המלח ויזהר שלא יחזור עכו"ם וימכרנו לישראל אחר ע"כ הרי דאף דהוליך הנאה לים ומכרו לעכו"ם אפ"ה יזהר שלא ימכרו עכו"ם לישראל. ובזה שלום אהו' כנפשו הצעיר אליה שפירא: | שוב בא לידי ס' שיירי כ"ג וראיתי שכ' סי' תמ"ח דירושלמי מיירי שלא הפקיר לפני עדים אבל הפקיר לפני עדים או לפני ב"ד מותר אפי' באכילה והביא ראיה מדקאמר התם בנפלה עליו מפולת לית כאן הערמה ע"כ ולענ"ד אין ראיה דשם ליכא חשד כלל אבל בהפקיר ובטול לא פלוג רבנן כדפירשתי לעיל וכן משמע בטור ואחרונים אף שמביא שם ראיה מפסקי רקנטי סי' קנ"ז מ"מ כל הפוסקים חולקים עליו כדפרישית ועוד הא רקנטי מתיר שם אף לכתחלה וזה לכ"ע אסור ועוד נ"ל דרקנטי מיירי במפקיר ממש ומוציאו לחוץ דרך הפקר גמור דבזה לא תקנו חכמים שישרפנו כיון שהיה מפקירו כדין הפקר גמור וצ"ע. ויותר תימא על ע"ת ס"ס תמ"ז שהשיג על שכ"ג ומתיר אף בהפקיר בינו לבין עצמו והביא ראיה מא"ח סי' רמ"ו בשבת דלא דק דבזה גרע בחמץ בפסח דחיישינן להערמה וכמ"ש בס' מטה משה סי' תקמ"ד להדיא ומשמע נמי שם דאף ביטל בפני עדים לא מהני. ובעיקר התשובה ממר אביו באם עבר ומכרו לעכו"ם דשקיל וטרי ומדמה לדין חליפין דמותר לאחרי' וה"ה דמותר היין שרף לאחרים וכתב אף שיש לחלק דהכא היין שרף עצמו הוא בעין כו' עכ"ד תמוה בעיני דפשוט וברור דאף דחליפי חמץ מותר מ"מ החמץ עצמו אסור אף אחר פסח וראייה מהג"ה מיימוני שהביא הב"י ס"ס תמ"ז אם נתערבו חיטי חמץ בחטים כשרים ולא נודע עד אחר פסח אף דקניס ר"ש מ"מ די שיוליך הנאה לים המלח ויזהר שלא יחזור עכו"ם וימכרנו לישראל אחר ע"כ הרי דאף דהוליך הנאה לים ומכרו לעכו"ם אפ"ה יזהר שלא ימכרו עכו"ם לישראל. ובזה שלום אהו' כנפשו הצעיר אליה שפירא: | ||
[[קטגוריה:רבי אליה שפירא מפראג]] | |||
'''וזו היא תשובתי:''' | '''וזו היא תשובתי:''' | ||
| שורה 52: | שורה 55: | ||
איברא דברי הב"י שם תמוהים בעיני שכתב ולא ידעתי למה ולענד"ן דראייתו מגמ' דפסחים בעובדא דההוא ארבא כו' דהדר רבא מקמייתא מדאיתותב עלה רבה בר ליואי מדין כלאים ואמר דלזבינהו קבא קבא כו' קשה למה הדר מקמייתא הל"ל שיוליכו הנאה לים המלח ומהא הוכיח אפי' בהולכת הנאה לים המלח לא מהניא להתיר באכילה אלא בהנאה ודו"ק ומ"ש מכ"ת סוף דבר חלילה להקל כו' עכ"ל תמהני על מכ"ת דמי לא ידע בכל אלה שהרי גם אנכי לא כתבתי שם בהג"ה למעשה אלא דרך פלפולא בעלמא וחלילה לי מעשות זאת ואפי' שהיה אמ"ו הגאון זצוק"ל מיקל היה לי לעשות כדבריו וכ"ש עתה שהוא מחמיר עאכ"ו שראוי לי להחמיר כמ"ש הר"מ מרוטנבורק ומביאו טא"ח בסי' תקנ"ד על כן אל יאשימוני מכ"ת וסיעת מרחמוהי שעלה על לבי להקל ח"ו אלא אמרתי אולי איזה חכם שדעתו רחבה ימצא סעד וסמך לדברי וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו אפי' בראיה ברורה לא הייתי מכניס עצמי להקל במקום שהוא מחמיר אלא דרך משא ומתן בעלמא כתבתי ואל דעות אלקים הוא יודע דטרידנא טובא ופניתי מסדר למודי מרוב חביבותי' דמר עלי ואם שגיתי אתי תלין. ומן השמים יורני ובדרך ישרה ידריכני ומשגגה יצילני. ובזה ישא ברכה חיים ושלום והצלחה. מאלקי המערכה. וכסא כבוד תורתו יגדיל יאדיר שליח חדות מעוזו נוצר תאנה יאכל פרי' על ככה כ"ע אהובו כנפשו הדורש בשלום תורתו ומשנתו שמורה וערוכה ותהלתו תמיד בפי הצעיר הטרוד ודואג ארי"הודה ליב מבית אהרן בהגאון הרב המחבר זצוק"ל הנודד כצפור מקנו ומצפה לרחמי שמים. להסתפח בנחלת י"י לחזור ולעלות לעה"ק ירושלם. תוב"ב אמן: | איברא דברי הב"י שם תמוהים בעיני שכתב ולא ידעתי למה ולענד"ן דראייתו מגמ' דפסחים בעובדא דההוא ארבא כו' דהדר רבא מקמייתא מדאיתותב עלה רבה בר ליואי מדין כלאים ואמר דלזבינהו קבא קבא כו' קשה למה הדר מקמייתא הל"ל שיוליכו הנאה לים המלח ומהא הוכיח אפי' בהולכת הנאה לים המלח לא מהניא להתיר באכילה אלא בהנאה ודו"ק ומ"ש מכ"ת סוף דבר חלילה להקל כו' עכ"ל תמהני על מכ"ת דמי לא ידע בכל אלה שהרי גם אנכי לא כתבתי שם בהג"ה למעשה אלא דרך פלפולא בעלמא וחלילה לי מעשות זאת ואפי' שהיה אמ"ו הגאון זצוק"ל מיקל היה לי לעשות כדבריו וכ"ש עתה שהוא מחמיר עאכ"ו שראוי לי להחמיר כמ"ש הר"מ מרוטנבורק ומביאו טא"ח בסי' תקנ"ד על כן אל יאשימוני מכ"ת וסיעת מרחמוהי שעלה על לבי להקל ח"ו אלא אמרתי אולי איזה חכם שדעתו רחבה ימצא סעד וסמך לדברי וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו אפי' בראיה ברורה לא הייתי מכניס עצמי להקל במקום שהוא מחמיר אלא דרך משא ומתן בעלמא כתבתי ואל דעות אלקים הוא יודע דטרידנא טובא ופניתי מסדר למודי מרוב חביבותי' דמר עלי ואם שגיתי אתי תלין. ומן השמים יורני ובדרך ישרה ידריכני ומשגגה יצילני. ובזה ישא ברכה חיים ושלום והצלחה. מאלקי המערכה. וכסא כבוד תורתו יגדיל יאדיר שליח חדות מעוזו נוצר תאנה יאכל פרי' על ככה כ"ע אהובו כנפשו הדורש בשלום תורתו ומשנתו שמורה וערוכה ותהלתו תמיד בפי הצעיר הטרוד ודואג ארי"הודה ליב מבית אהרן בהגאון הרב המחבר זצוק"ל הנודד כצפור מקנו ומצפה לרחמי שמים. להסתפח בנחלת י"י לחזור ולעלות לעה"ק ירושלם. תוב"ב אמן: | ||
[[קטגוריה:רבי אליה שפירא מפראג: תשובות אליו]] | |||
==כח== | |||
ב'''[[שער אפרים/כח|שאלה כח]]:'''{{ש}} | |||
שכתבתי שם בהג"ה ויש לתמוה על הרמב"ם שהרי בגמ' לא אמר רק זוזי ומהיכן הוציא לומר בין כלים כו' הנה במהדורא בתרא ראיתי להדיא בהמפקיד בדף ל"ה גבי גברא דאפקיד כיפי גבי חבריה ע"ש ומשם הוציא הדין לומר בין כלים כו': | שכתבתי שם בהג"ה ויש לתמוה על הרמב"ם שהרי בגמ' לא אמר רק זוזי ומהיכן הוציא לומר בין כלים כו' הנה במהדורא בתרא ראיתי להדיא בהמפקיד בדף ל"ה גבי גברא דאפקיד כיפי גבי חבריה ע"ש ומשם הוציא הדין לומר בין כלים כו': | ||
==לו== | |||
מ"ש בסוף הג"ה שמ"ש הריב"ש איירי בלא כלי זמר חסר | '''ב[[שער אפרים/לו|שאלה לו]]:'''{{ש}} | ||
מ"ש בסוף הג"ה שמ"ש הריב"ש איירי בלא כלי זמר חסר (או ע"י עכו"ם): | |||
==סט== | |||
'''ב[[שער אפרים/סט|שאלה סט]]:'''{{ש}} | |||
בסוף הג"ה חסר זה (ע"כ ט"ס הוא וצ"ל בסוף פ' כל הבשר) וקושיא זו שהקשיתי על הב"ח שם שאלתי לאוהבי הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא מק"ק פראג הנ"ל והשיב לי וז"ל ולקושטא דמילת' ידיע למר מ"ש בספרי לי"ד בזה שהוכחתי באריכות דהב"ח שהגיה רמב"ן וכן הגיה מע"מ טעו וא' מן הראיות דהא הטור כתבו בשם הד"ר אלעזר ולמה לא דרך בדרך הרא"ש אביו לכתבו בשם רמב"ם או רמב"ן אלא ודאי כולה חדא הוא דמצאתי דין זה בס' יראים שחבר ר' אלעזר ממיץ סי' קמ"ח ומכונה בשם בלשון הפוסקים רא"ם וא"כ צ"ל בהרא"ש והרא"ם במקום והרמב"ם וכן הוא באגודה פ' כל הבשר ואגור סי' אלף רי"ט וכתבתי שם דמזה יצא מכשול גדול להרב הב"י וב"ח וט"ז וכל אחרוני' שהאריכו וכתבו ופסקו דר' אלעזר מודה דמותר במי רגלים ואלו היו רואים בס' יראים שם לא היה עלה על דעתם דשם מבואר בהדי' דאוסר נמי מי רגלים וכן מצאתי מבואר בתשו' רשב"א סי' תקע"ז וז"ל והחכם שאסר מי רגלים ומי חלב כו' עכ"ל הנה אף שהחרים ר"ת שלא להגיה שום ספר וכמבואר בתשו' מהרד"ך בית ט"ו אמנם זהו טעות דמוכח וכמו שראיתי באגור סי' א' רי"ט דכיון האמת לאמיתתה של תורה מה שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בזה: | בסוף הג"ה חסר זה (ע"כ ט"ס הוא וצ"ל בסוף פ' כל הבשר) וקושיא זו שהקשיתי על הב"ח שם שאלתי לאוהבי הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא מק"ק פראג הנ"ל והשיב לי וז"ל ולקושטא דמילת' ידיע למר מ"ש בספרי לי"ד בזה שהוכחתי באריכות דהב"ח שהגיה רמב"ן וכן הגיה מע"מ טעו וא' מן הראיות דהא הטור כתבו בשם הד"ר אלעזר ולמה לא דרך בדרך הרא"ש אביו לכתבו בשם רמב"ם או רמב"ן אלא ודאי כולה חדא הוא דמצאתי דין זה בס' יראים שחבר ר' אלעזר ממיץ סי' קמ"ח ומכונה בשם בלשון הפוסקים רא"ם וא"כ צ"ל בהרא"ש והרא"ם במקום והרמב"ם וכן הוא באגודה פ' כל הבשר ואגור סי' אלף רי"ט וכתבתי שם דמזה יצא מכשול גדול להרב הב"י וב"ח וט"ז וכל אחרוני' שהאריכו וכתבו ופסקו דר' אלעזר מודה דמותר במי רגלים ואלו היו רואים בס' יראים שם לא היה עלה על דעתם דשם מבואר בהדי' דאוסר נמי מי רגלים וכן מצאתי מבואר בתשו' רשב"א סי' תקע"ז וז"ל והחכם שאסר מי רגלים ומי חלב כו' עכ"ל הנה אף שהחרים ר"ת שלא להגיה שום ספר וכמבואר בתשו' מהרד"ך בית ט"ו אמנם זהו טעות דמוכח וכמו שראיתי באגור סי' א' רי"ט דכיון האמת לאמיתתה של תורה מה שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בזה: | ||
==עח== | |||
הקושי' שהקשיתי על הרא"ש בפ"ק דקידושין על שפוסק כר' אלעזר נגד ר' ינאי שהרי סתם ר"א האמור בתלמוד הוא ר"א ן' פדת וכמבואר ברש"י בשבת דף י"ט ע"ב וביבמות דף ע"ב ע"ב ע"ש והוא היה תלמידו של ר"י ור' יוחנן היה תלמידו של ר' ינאי שהיה רבו דרבו עיין לעיל בשאלה ע"ח הנז' ושאלתי לאוהבי החכם המופלג הרב כמהר"ר יעקב דיין המצויין דק"ק פראג בעל המחבר מנחת יעקב והשיב לי וז"ל פתח דברו יאיר שהקשה בהאי לישנא דהרא"ש בשם הרי"ף בפ"ק דקידושין כו' שוב יישב מר מכח דברי הר"ן פ"ק דסוכה הנה שפתו ברור מללו. ברך י"י חיל בישוב נכון אך בלא"ה נראה דלק"מ דאף שר' ינאי היה רבי דר"י וכדאיתא בדברי הרי"ף והרא"ש עצמו בפא"ט גבי גלודה אבל לפי לשון הרא"ש שכתב שם וז"ל שבכל מקום הלכה כמותו באיסורי נגד ר' יוחנן עכ"ל משמע דוקא באיסורי מאכלות הלכת' כוותי' משא"כ בשאר דברי' א"כ דברי הרא"ש נכוני' אך דברי הרא"ש שם בפ' א"ט בעצמם תמוהים דכיון דר' ינאי היה רבו א"כ מה לי איסור' מה לי מילי אחרינא כו' שוב מצאתי במעדני מלך פא"ט דף קס"ט ע"ב שמתמיה ג"כ על הרא"ש דאם רבו הוא למה פסק דוקא באיסורי הלכתא כוותי' וכן הרי"ף פסק בסתם ורבינו שיטפא דלישנא נקט דקאמר דהלכת' כוותיה דרב באיסורי נקט נמי הכי עכ"ל אבל מ"מ הלשון דחוק לע"ד וצ"ע עכ"ל: | '''ב[[שער אפרים/עח|שאלה עח]]:'''{{ש}} | ||
הקושי' שהקשיתי על הרא"ש בפ"ק דקידושין {{ממ|}} על שפוסק כר' אלעזר נגד ר' ינאי שהרי סתם ר"א האמור בתלמוד הוא ר"א ן' פדת וכמבואר ברש"י בשבת דף י"ט ע"ב וביבמות דף ע"ב ע"ב ע"ש והוא היה תלמידו של ר"י ור' יוחנן היה תלמידו של ר' ינאי שהיה רבו דרבו עיין לעיל בשאלה ע"ח הנז' ושאלתי לאוהבי החכם המופלג הרב כמהר"ר יעקב דיין המצויין דק"ק פראג בעל המחבר מנחת יעקב והשיב לי וז"ל פתח דברו יאיר שהקשה בהאי לישנא דהרא"ש בשם הרי"ף בפ"ק דקידושין כו' שוב יישב מר מכח דברי הר"ן פ"ק דסוכה הנה שפתו ברור מללו. ברך י"י חיל בישוב נכון אך בלא"ה נראה דלק"מ דאף שר' ינאי היה רבי דר"י וכדאיתא בדברי הרי"ף והרא"ש עצמו בפא"ט גבי גלודה אבל לפי לשון הרא"ש שכתב שם וז"ל שבכל מקום הלכה כמותו באיסורי נגד ר' יוחנן עכ"ל משמע דוקא באיסורי מאכלות הלכת' כוותי' משא"כ בשאר דברי' א"כ דברי הרא"ש נכוני' אך דברי הרא"ש שם בפ' א"ט בעצמם תמוהים דכיון דר' ינאי היה רבו א"כ מה לי איסור' מה לי מילי אחרינא כו' שוב מצאתי במעדני מלך פא"ט דף קס"ט ע"ב שמתמיה ג"כ על הרא"ש דאם רבו הוא למה פסק דוקא באיסורי הלכתא כוותי' וכן הרי"ף פסק בסתם ורבינו שיטפא דלישנא נקט דקאמר דהלכת' כוותיה דרב באיסורי נקט נמי הכי עכ"ל אבל מ"מ הלשון דחוק לע"ד וצ"ע עכ"ל: | |||
וזהו תשובתי מה שדייק מכ"ת באיסורי מאכלות משמע אבל בשאר איסורים לא קשה דא"כ גם מאי דקי"ל הלכה כרב באיסורי נמי נאמר במאכלות דוקא וזהו נשתקע ולא נאמר אלא בכל דבר איסור זולת בד"מ וכדמוכח בגמ' דבכורות דף מ"ט ע"ש ותו דהא כתב הרא"ש ובכל מקום הלכה כמותו באיסורי בודאי כוונתו אפי' באיסורי שאינו מאכלות דומי' דאיסורי שכתב הרא"ש בפ"ק דקידושי' דאלת"ה הרי הלשון בכל מקום מיותר הוא והרא"ש שמר מזה דלא תימא דדבר הלמד מעניינו דקיימי באיסורי מאכלות דוקא ולזה כתב ובכל מקום הלכה כמותו באיסורי והדרי קושיתי לדוכתי'. והאי דדייק באיסורי כיון דרבו הוא מ"ל איסור' מ"ל אחרינ' נלע"ד אפשר דלרבות' נקט ל"מ בממונ' פשיטא דהלכה כר' ינאי דרבו היה אלא אפי' באיסורי דמצינו בחולין דף כ"ח דאמר רבא חכים יוסף ברי בטריפות כר"י וכן בדף נ' שם אמר כן על רב משרשי' ברי' והייתי סובר אף דר' ינאי רבו הוא מאחר דמצינו דר"י חכים טובא הוי בטריפות דהא מצינו דקלסי' רבא הלכה כמותו ולזה כתבו אפ"ה בכל מקום הלכה כמותו באיסורי נגד ר"י אפי' בטריפות ומכ"ש בשאר דיני איסור וק"ו בדיני ממונות דאין לך מקצוע גדול בתורה דלא מצינו דקלסוהו לר' יוחנן פשיט' דהלכה כר' ינאי דרבו היה ובזה נסתלקה תמיהתו ותמיהת הרב בעל מע"מ הנ"ל ודו"ק והנלע"ד כתבתי: | וזהו תשובתי מה שדייק מכ"ת באיסורי מאכלות משמע אבל בשאר איסורים לא קשה דא"כ גם מאי דקי"ל הלכה כרב באיסורי נמי נאמר במאכלות דוקא וזהו נשתקע ולא נאמר אלא בכל דבר איסור זולת בד"מ וכדמוכח בגמ' דבכורות דף מ"ט ע"ש ותו דהא כתב הרא"ש ובכל מקום הלכה כמותו באיסורי בודאי כוונתו אפי' באיסורי שאינו מאכלות דומי' דאיסורי שכתב הרא"ש בפ"ק דקידושי' דאלת"ה הרי הלשון בכל מקום מיותר הוא והרא"ש שמר מזה דלא תימא דדבר הלמד מעניינו דקיימי באיסורי מאכלות דוקא ולזה כתב ובכל מקום הלכה כמותו באיסורי והדרי קושיתי לדוכתי'. והאי דדייק באיסורי כיון דרבו הוא מ"ל איסור' מ"ל אחרינ' נלע"ד אפשר דלרבות' נקט ל"מ בממונ' פשיטא דהלכה כר' ינאי דרבו היה אלא אפי' באיסורי דמצינו בחולין דף כ"ח דאמר רבא חכים יוסף ברי בטריפות כר"י וכן בדף נ' שם אמר כן על רב משרשי' ברי' והייתי סובר אף דר' ינאי רבו הוא מאחר דמצינו דר"י חכים טובא הוי בטריפות דהא מצינו דקלסי' רבא הלכה כמותו ולזה כתבו אפ"ה בכל מקום הלכה כמותו באיסורי נגד ר"י אפי' בטריפות ומכ"ש בשאר דיני איסור וק"ו בדיני ממונות דאין לך מקצוע גדול בתורה דלא מצינו דקלסוהו לר' יוחנן פשיט' דהלכה כר' ינאי דרבו היה ובזה נסתלקה תמיהתו ותמיהת הרב בעל מע"מ הנ"ל ודו"ק והנלע"ד כתבתי: | ||
| שורה 73: | שורה 81: | ||
ואגב זה אודיע למר שזה שנה מדי עברי מארעא קדישא דרך מדינת איטליא ראיתי מלכים מדיינים אלו עם אלו חכמי ק"ק ליגורנה יע"א בפי' לשון התוס' הנז' בהאי דכתבו כיון שלא התרו בהן כו' אי קאי על עידי האב או על עידי הבעל ושאלוני לחוות את דעתי הקלושה והשבתי להם הנלע"ד דקאי על עידי האב שלא התרו בעידי הבעל ומנ"ל דלא התרו דעדים זוממין לא בעו התראה דאימת יתרו בהן וכמבואר בכתובות דף ל"ג ע"ש וא"ת אי ידעי דעדים נמי לא בעו כו' י"ל בודאי לחייב עידי הבעל באו והאי דלא התרו דלא בעי התראה ולזה כתבו וכה"ג אמרי' חבר א"צ התראה עידי נערה המאורסה אין נהרגין מתוך כו' אף דידעי נמי דחבר א"צ התראה אפ"ה יכולין להציל עצמן בהאי טענתא כיון דלא התרו בה ה"ה מידי האב נמי אית להם האי טענתא לטעון כיון דלא התרו בעידי הבעל ותירצו בטוב וי"ל דהכא שאני כו' אבל התם לא ידעי כו' וק"ל. וליכא למימר דקאי על עידי האב שלא קיבלו התראה מעידי הבעל א"כ כיון דלא הותרו מהן הל"ל ותו לפי פי' זה אינו שייך לומר כה"ג ואף שכה"ג קאי על דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ולהציל עצמם מהריגה א"כ למה כתבו למ"ד והל"ל א"צ התראה והל"ל בקיצור וכמה דקדוקים יש עוד לדקדק לדחות פי' זה. ולפירוש הראשון הסכימו עמי הרבה מחכמי איטליא כשהצעתי דברי לפניהם ובכמה הוכחות וראיות אשר נשכחו ממני מדאגות וטירדות וחולשא דאורחא בכמה הרפתקאות דעדו עלי ממצר"ים עד הנה ודו"ק: | ואגב זה אודיע למר שזה שנה מדי עברי מארעא קדישא דרך מדינת איטליא ראיתי מלכים מדיינים אלו עם אלו חכמי ק"ק ליגורנה יע"א בפי' לשון התוס' הנז' בהאי דכתבו כיון שלא התרו בהן כו' אי קאי על עידי האב או על עידי הבעל ושאלוני לחוות את דעתי הקלושה והשבתי להם הנלע"ד דקאי על עידי האב שלא התרו בעידי הבעל ומנ"ל דלא התרו דעדים זוממין לא בעו התראה דאימת יתרו בהן וכמבואר בכתובות דף ל"ג ע"ש וא"ת אי ידעי דעדים נמי לא בעו כו' י"ל בודאי לחייב עידי הבעל באו והאי דלא התרו דלא בעי התראה ולזה כתבו וכה"ג אמרי' חבר א"צ התראה עידי נערה המאורסה אין נהרגין מתוך כו' אף דידעי נמי דחבר א"צ התראה אפ"ה יכולין להציל עצמן בהאי טענתא כיון דלא התרו בה ה"ה מידי האב נמי אית להם האי טענתא לטעון כיון דלא התרו בעידי הבעל ותירצו בטוב וי"ל דהכא שאני כו' אבל התם לא ידעי כו' וק"ל. וליכא למימר דקאי על עידי האב שלא קיבלו התראה מעידי הבעל א"כ כיון דלא הותרו מהן הל"ל ותו לפי פי' זה אינו שייך לומר כה"ג ואף שכה"ג קאי על דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ולהציל עצמם מהריגה א"כ למה כתבו למ"ד והל"ל א"צ התראה והל"ל בקיצור וכמה דקדוקים יש עוד לדקדק לדחות פי' זה. ולפירוש הראשון הסכימו עמי הרבה מחכמי איטליא כשהצעתי דברי לפניהם ובכמה הוכחות וראיות אשר נשכחו ממני מדאגות וטירדות וחולשא דאורחא בכמה הרפתקאות דעדו עלי ממצר"ים עד הנה ודו"ק: | ||
ועל מה שתמה מכ"ת על הרב המפה בא"ה סימן כ' הנה נראה לכאורה לפום ריהטא בודאי דקושיא עצומה היא ובתר עיונא בהאי מילתא אמינא לענ"ד דדברי הרב המפה נכונים דאיכא למידק למה כתב הרמ"א סברתו על סיפא דטור בדין קטן כו' ולא כתב על הרישא בדין מי שבעל בלא קישוי אבר כו' ולכן נלע"ד דדוק' בקטן איירי וכן ה"ה לקמן בסימן קע"ח דאין מקנין ע"י קטן ואינה נאסרת ורבות' אתי לאשמועי' דלא תימא דוקא ע"י קינוי וסתירה אינה נאסרת ע"י קטן דמעטי' רחמנא מוקינא איש אבל היכא דבודאי זינתה נאסרת קמ"ל דאינה נאסרת לפי שאינה חייבת מיתה ובשחוף אינה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה דוקא דבקפידא דבעל תליא רחמנא וקינא את אשתו כתיב וכן אמרי' בסוטה דף כ"ה ע"ב וביבמות דף נ"ה וכשקינא לה נאסרה אבל אם זינתה בעדים עם השחוף דאינה חייבת מיתה לא נאסרה נמי דהא לא קינא לה ולא ידענו דקפיד ולכן כתב הטור בסי' כ' מי שבעל בלא קושי אין חייבים כלום ובסי' קע"ח כתב דנאסרת בקינו לה ע"י שחוף וזה שכתב הרמ"א אח"כ ולכן כתב הטור הרבה דינים כו' לנפקותא בזמן הזה באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה כלומר באיזה ביאה נאסרת בקינוי או בלא קינוי כמו במשמש באבר מת דאינה חייבת מיתה אינה נאסרת אלא בקינוי וכן בדין אם היא ישינה או שוגגת או אונסת בכולן אינה חייבת מיתה אינה נאסרת נמי אלא בקינוי דוקא זולת בקטן דאינה חייבת מיתה ואפ"ה אינה נאסרת בקינוי מגזרת הכתוב דמיעטי' רחמנ' מוקינא איש כתיב ולא קטן וכמ"ש לעיל ולכך כתב הרמ"א סברתו על דין קטן שלא לכיילי' בהני דינים המבוארים בטור דכולהי בחדא מחתא מחתינהו זולת קטן ועל ראייתו מנ"י נמי לק"מ דדייק בלישניה דקאמר חייב מיתה ונאסרה על בעלה פשיטא אם חייב מיתה למה לא תאסרה עליו (ועיין סברא זו נמי שכתב הרא"ש בפ"ב דיבמות על בעל ה"ג בעובדא דרוכל אלא ודאי דבעי לאורויי לן ההיפוך אם הוא הנדון באופן שאינה חייבת מיתה דומיא דקטן שבא על הגדולה נמי אינה נאסרת. והנלע"ד כתבתי: | ועל מה שתמה מכ"ת על הרב המפה בא"ה [[שולחן ערוך/אבן העזר/כ#|סימן כ']] הנה נראה לכאורה לפום ריהטא בודאי דקושיא עצומה היא ובתר עיונא בהאי מילתא אמינא לענ"ד דדברי הרב המפה נכונים דאיכא למידק למה כתב הרמ"א סברתו על סיפא דטור בדין קטן כו' ולא כתב על הרישא בדין מי שבעל בלא קישוי אבר כו' ולכן נלע"ד דדוק' בקטן איירי וכן ה"ה לקמן בסימן קע"ח דאין מקנין ע"י קטן ואינה נאסרת ורבות' אתי לאשמועי' דלא תימא דוקא ע"י קינוי וסתירה אינה נאסרת ע"י קטן דמעטי' רחמנא מוקינא איש אבל היכא דבודאי זינתה נאסרת קמ"ל דאינה נאסרת לפי שאינה חייבת מיתה ובשחוף אינה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה דוקא דבקפידא דבעל תליא רחמנא וקינא את אשתו כתיב וכן אמרי' בסוטה דף כ"ה ע"ב וביבמות דף נ"ה וכשקינא לה נאסרה אבל אם זינתה בעדים עם השחוף דאינה חייבת מיתה לא נאסרה נמי דהא לא קינא לה ולא ידענו דקפיד ולכן כתב הטור בסי' כ' מי שבעל בלא קושי אין חייבים כלום ובסי' קע"ח כתב דנאסרת בקינו לה ע"י שחוף וזה שכתב הרמ"א אח"כ ולכן כתב הטור הרבה דינים כו' לנפקותא בזמן הזה באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה כלומר באיזה ביאה נאסרת בקינוי או בלא קינוי כמו במשמש באבר מת דאינה חייבת מיתה אינה נאסרת אלא בקינוי וכן בדין אם היא ישינה או שוגגת או אונסת בכולן אינה חייבת מיתה אינה נאסרת נמי אלא בקינוי דוקא זולת בקטן דאינה חייבת מיתה ואפ"ה אינה נאסרת בקינוי מגזרת הכתוב דמיעטי' רחמנ' מוקינא איש כתיב ולא קטן וכמ"ש לעיל ולכך כתב הרמ"א סברתו על דין קטן שלא לכיילי' בהני דינים המבוארים בטור דכולהי בחדא מחתא מחתינהו זולת קטן ועל ראייתו מנ"י נמי לק"מ דדייק בלישניה דקאמר חייב מיתה ונאסרה על בעלה פשיטא אם חייב מיתה למה לא תאסרה עליו (ועיין סברא זו נמי שכתב הרא"ש בפ"ב דיבמות על בעל ה"ג בעובדא דרוכל אלא ודאי דבעי לאורויי לן ההיפוך אם הוא הנדון באופן שאינה חייבת מיתה דומיא דקטן שבא על הגדולה נמי אינה נאסרת. והנלע"ד כתבתי: | ||
ושאלתי קושיא זו לשארי אהובי החכם המופלג אב בחכמה ורך בשנים הרבני כמהר"ר יששכר בערמאן הלוי דיין המצויין דק"ק פירדא יע"א והשיב לי וז"ל ובדבר הקושיא ששאל אותי מכ" | ושאלתי קושיא זו לשארי אהובי החכם המופלג אב בחכמה ורך בשנים הרבני כמהר"ר יששכר בערמאן הלוי דיין המצויין דק"ק פירדא יע"א והשיב לי וז"ל ובדבר הקושיא ששאל אותי מכ"ת בשם חכם א' מפראג יע"א לענד"ן לתרץ שבסי' כ' מיירי באדם שאפשר לשמש חי ומשמש מת משא"כ בסוטה מיירי באדם שא"א לשמש כ"א מת. וכן פירש"י בהדיא בגמר' על שחוף. וראיה לזה שיש חילוק ביניהם שהרי בסימן קס"ו מבואר בטור ובש"ע המשמש מת לא קנה ביבמה ובסי' קע"ב נתבאר שהסריס אדם שבא על יבמה קנה אותה וסריס ושחוף דין אחד להם וכן משמע בפ' ארוסה דף כ"ו ע"ב בתוס' בד"ה שחוף ע"ש שכתב ושמא שחוף וכו' ש"מ שסריס ושחוף בחד דינא איתדנו ואפ"ה קנה ביבמה ומשמש מת לא קנה אלא ודאי שיש חילוק שמי שיכול לשמש חי ומשמש מת לא הוי ביאה משא"כ שחוף שהוא בתולדה כן הוי ביאה. ועוד ראיה שאל"כ קשה קושיא חזקה מנ"ל לשמואל לומר שחוף מקנין על ידו הלא שם ג"כ כתיב ש"ז כמו גבי א"א ולמה לא אמרינן למעט משמש מת כמו גבי א"א דאמרינן ביבמות דף נ"ה ע"ב ש"ז למעט משמש מת כמו כן יש לומר גבי סוטה ש"ז למעט משמש מת אלא ודאי שבאמת גם גבי סוטה משמש מת אין מקנין על ידו אלא דוקא שחוף שהוא חמור ממשמש מת. ועוד שהחכם המקשה קושיא זו למה לא הקשה על הגמ' שגם בגמ' משמע ששוין להדדי שכל מה שחייב באשת איש על ידו מקנין בסוטה וה"ה להיפך שהרי אמרינן בסוטה דף כ"ה ע"ב על מאי שמתרץ הגמ' ש"ז בסוטה פרט לשקינא לה בנשיקה ופריך הניחא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה וכו' הקשה תוס' בד"ה אלא למ"ד וכו' ותימא אדרבא איפכא מסתברא וכו' אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ולא חשיבא נשיקה גבי שאר עריות הכא מאי איצטריך למעוטי וכו' ע"ש. ואם נאמר שמשמש מת בא"א פטור ואפ"ה בסוטה מקנין ע"י בשתוף שהוא חדא עם משמש מת לדעת גם המקשה קושיא א"כ ה"ה נשיקה שאף שבא"א פטור אצטריך למעטיה שאין מקנין ע"י אלא ודאי שכל עריות שוין להדדי ומה שבא"א פטור גם בסוטה אין מקנין על ידו ושחוף בא"א חייב לכך בסוטה מקנין על ידו ודו"ק. ואי קשי' לי הא קשיא לי היאך כתב רמ"א שלכך כתב הטור הרבה דינים כדי ללמוד ממנו שכל מאי שאינו חייב מיתה אין אשה נאסרת על ידו הרי באותו סימן פסק וכתב אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור וא"כ ה"ה שאין אשה נאסרת על ידו והרי בסי' קע"ח כתב רמ"א וחילק בין שוגג לסברה שהוא בעלה שאינה נאסרת שוגג שסברה שמותר לזנות ופטורה ממיתה ואפ"ה אסורה לבעלה ודו"ק. עכ"ל התשובה של חביבי החכם המופלג ש"ב כמהר"ר יששכר בערמן בן האלוף התורני הראש והקצין כהר"ר יצחק זעקל סג"ל פ"ו דק"ק פירדא יע"א: | ||
הנה סהדי במרומים דגם אנכי הייתי בדרך זו כי חילוק נכון הוא לכאורה אך באשר ששערי דחיות לא ננעלו די"ל מ"ש הטור וש"ע בסי' קס"ו המשמש מת לא קנאו ביבמה היינו מטעם שכתבו שם שלא נתכוין לשם ביאה כלל אבל סריס אדם שבא על היבמה דקנה אותה מטעם דנתכוין לשם ביאה ולפי מ"ש התוס' דשחוף הוי רבות' טפי בודאי סריס עדיף משחוף דמתקשה וקרוי ביאה ולכך קנה ביבמה ומשא"כ שחוף. וגם על שמואל לק"מ כי י"ל נמי דשמואל סבר כאידך מ"ד דש"ז בא"א פרט למשמש מתה ומשמש מת בא"א חייב ולכן בסוטה מקנין על ידו ועיין בריש פ' הבע"י בתוס' ד"ה שאנסוהו כו'. וזולת זה איכא סברא למימר טפי דמקנין ע"י מי שמשמש מת ואפשר נמי לשמש חי דאיכא למיחש דישמש נמי חי משחוף דמשמש מת לחוד דליכא למיחש להא ותו דהא משנה שלימה היא ע"י כל העריות מקנין חוץ מן כו' יאמר נמי חוץ ממשמש מת ואין לומר תני ושייר מאי שייר דהאי שייר אלא ודאי דע"י משמש מת נמי מקנין ואע"ג דאיכא נמי האי סברא דשחוף בתולדתו הוא כך והוי ביאה שהרי סריס חמה נמי בתולדתו הוא כך ואפ"ה אינו חולץ ואינו מייבם וביבמה לא קנה וכדמשמע בטור ובש"ע ריש סימן קע"ב ע"ש. וצר לי מאד שלא היה לי שהות להודיע לו על דברות הראשונות של"ו דנאמר בהם טוב דבנפשאי ידענא. דחריפי שמעתתי' בעיונא וצילותא דעתיה כיומא דאיסתנא. ולבו כפתחו של אולם בחכמה ותבונה. דנחית לעומקא דדינא להשיב לי על אלה הדברים תשובה נכונה ומה שהקשה מכ"ת על הרמא"י מדין שוגג שבסי' קע"ח משמע דבשוגג שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה ובסי' כ' פסיק ותני דבשוגג אינה חייבת מיתה: | הנה סהדי במרומים דגם אנכי הייתי בדרך זו כי חילוק נכון הוא לכאורה אך באשר ששערי דחיות לא ננעלו די"ל מ"ש הטור וש"ע בסי' קס"ו המשמש מת לא קנאו ביבמה היינו מטעם שכתבו שם שלא נתכוין לשם ביאה כלל אבל סריס אדם שבא על היבמה דקנה אותה מטעם דנתכוין לשם ביאה ולפי מ"ש התוס' דשחוף הוי רבות' טפי בודאי סריס עדיף משחוף דמתקשה וקרוי ביאה ולכך קנה ביבמה ומשא"כ שחוף. וגם על שמואל לק"מ כי י"ל נמי דשמואל סבר כאידך מ"ד דש"ז בא"א פרט למשמש מתה ומשמש מת בא"א חייב ולכן בסוטה מקנין על ידו ועיין בריש פ' הבע"י בתוס' ד"ה שאנסוהו כו'. וזולת זה איכא סברא למימר טפי דמקנין ע"י מי שמשמש מת ואפשר נמי לשמש חי דאיכא למיחש דישמש נמי חי משחוף דמשמש מת לחוד דליכא למיחש להא ותו דהא משנה שלימה היא ע"י כל העריות מקנין חוץ מן כו' יאמר נמי חוץ ממשמש מת ואין לומר תני ושייר מאי שייר דהאי שייר אלא ודאי דע"י משמש מת נמי מקנין ואע"ג דאיכא נמי האי סברא דשחוף בתולדתו הוא כך והוי ביאה שהרי סריס חמה נמי בתולדתו הוא כך ואפ"ה אינו חולץ ואינו מייבם וביבמה לא קנה וכדמשמע בטור ובש"ע ריש סימן קע"ב ע"ש. וצר לי מאד שלא היה לי שהות להודיע לו על דברות הראשונות של"ו דנאמר בהם טוב דבנפשאי ידענא. דחריפי שמעתתי' בעיונא וצילותא דעתיה כיומא דאיסתנא. ולבו כפתחו של אולם בחכמה ותבונה. דנחית לעומקא דדינא להשיב לי על אלה הדברים תשובה נכונה ומה שהקשה מכ"ת על הרמא"י מדין שוגג שבסי' קע"ח משמע דבשוגג שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה ובסי' כ' פסיק ותני דבשוגג אינה חייבת מיתה: | ||
| שורה 88: | שורה 96: | ||
עוד נשאלתי לבאר תמיהת הרב בעל תוי"ט דסלקא ליה בתיקו במאי דכתב בפ"ה דשקלים משנה ב' וז"ל חוץ מבן אחיה כו' ותימא דפתחי' שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג"כ דבר שבממון היו ויחידים הם עכ"ל ואני בעניי השבתי דלענד"ן דלק"מ דבודאי אין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים ופתחיה ונחוניא דיחידים היו לא היו ממונים על דבר שבממון כי פתחיה שעל הקינין היה ממונה על הוראת איסור והיתר וכמ"ש שם הרע"ב וז"ל והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כו' וכדאיתא נמי במנחות דף ס"ה ע"ש וכן נחוני' חופר שיחין לא היה ממונה על דבר שבממון אלא על חופרי שיחין הנקרא בלשון ישמעאל מי' מאר באש"י ואין בידו דבר שבממון ועיין בב"ק פ' הפרה ובסוף יבמות וק"ל: | עוד נשאלתי לבאר תמיהת הרב בעל תוי"ט דסלקא ליה בתיקו במאי דכתב בפ"ה דשקלים משנה ב' וז"ל חוץ מבן אחיה כו' ותימא דפתחי' שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג"כ דבר שבממון היו ויחידים הם עכ"ל ואני בעניי השבתי דלענד"ן דלק"מ דבודאי אין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים ופתחיה ונחוניא דיחידים היו לא היו ממונים על דבר שבממון כי פתחיה שעל הקינין היה ממונה על הוראת איסור והיתר וכמ"ש שם הרע"ב וז"ל והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כו' וכדאיתא נמי במנחות דף ס"ה ע"ש וכן נחוני' חופר שיחין לא היה ממונה על דבר שבממון אלא על חופרי שיחין הנקרא בלשון ישמעאל מי' מאר באש"י ואין בידו דבר שבממון ועיין בב"ק פ' הפרה ובסוף יבמות וק"ל: | ||
<noinclude>{{דיקטה}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||