הרי בשמים/א/מו: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

'''קונטרסך''' היקר קבלתי והנה במה דסיימת אפתח במה שתמהת ע"ד רש"י ז"ל במנחות מ"ח ע"א גבי כבשי עצרת ששחטן של"ש או לפ"ז ולאח"ז הדם יזרק והבשר יאכל ופירש"י התם יזרק שלא לשמן ונפלאת הלא מבואר בריש זבחים בעולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה של"ש אבע"א סברא אבע"א קרא אבע"א סברא משום דשני בה כל הני לישני בה וליזל כו' א"כ הכא האיך מותר לזרוק דמן של"ש. הנה אדמותבת על פירש"י ז"ל מדוע לא תיתב על גמרא ערוכה בנזיר כ"ח ע"ב שמבואר שם להדיא דיזרוק דמן של"ש. אמנם במח"כ שגית בזה ואין כאן קושיא מעיקרא כלל וטעמא דמילתא הוא כיון דקיי"ל אם הוזקקו זה לזה מעכבין זא"ז ואיזה הוא זיקה שלהן שחיטה וא"כ אם השחיטה היתה של"ש הא לא נתקדש הלחם כמבואר בגמ' שם וא"כ צריך להביא לחם אחר וכי אבד הלחם אבדו הכבשים והיו הכבשים יוצאין לבית השריפה אם לא הי' זורק דמן של"ש לשם שלמי נדבה ושם מ"ז ע"ב מיבעיא לן בכבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שיזרוק דמן של"ש להתיר בשר באכילה ועד כאן לא מיבעיא לן התם אלא משום שנראה לשמו ונשחט לשמו ונדחה מלשמו אבל היכי שנשחט של"ש פשיטא דשרי לזרוק דמן של"ש כדי להתיר הבשר באכילה. ויש להסביר הענין עפי"ד הרמב"ם פח"י מה' פסוהמ"ק ה' ב' שכ' וז"ל מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהר"ז דומה למטיל מום בקדשים וא"כ לפי"ז לכאורה אפשר לומר דהך מילתא אי נשחט של"ש אי שרי לזרוק דמה של"ש תלוי בפלוגתא דר"מ וחכמים בבכורות ל"ג אי מטיל מום בבע"מ עובר מה"ת והא דמתמה הש"ס בריש זבחים בפשיטות משום דשני בה כל הני לישני בה וליזל היינו משום דסתם מתניתין ר"מ ולר"מ מטיל מום בבע"מ עובר מה"ת והנה בע"ז י"ג ע"ב ולישוי' גיסטרא כו' רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים נראה מום מעליא הוי ה"מ בזמן שביהמ"ק קיים כו' וליהוי כמטיל מום בבע"מ דאע"ג דלא חזי להקרבה אסור בע"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לגופי' חזי ולא לדמי חזי ע"ש הרי מבואר דהיכי דאי לא יעשה המום לא יהי' ראוי לא לגופי' ולא לדמי א"ע מה"ת במטיל מום בבע"מ לכ"ע ולפי"ז ה"נ אי לא יעשה הזריקה של"ש הי' יוצא לבית השריפה ליכא איסור דאוריי' כשזורק הדם של"ש דל"ה רק כמטיל מום בבע"מ במקום שבלא"ה לא הי' ראוי כלל והלכך כדי להתיר הבשר התירו איסור דרבנן והא דא' בריש זבחים דאסור למיעבד בה שינויא אחריני היינו היכי שראוי לקרבן זה שהופרש לשמו לנדבה כגון בעולה יוכל להיות עולת נדבה אם לא הורצו הבעלים משא"כ הכא כיון דאינן ראויין לכבשי עצרת שפיר מותר לזרוק דמן של"ש מפני הפסד הבשר וז"פ וברור:

'''ומה''' שהקשית בכבשי עצרת ששחטן של"ש הדם יזרק והבשר יאכל נימא א"ע לא מהני אתמה מאד על רוחב בינתך איך שגית בזה הלא מבואר בזבחים פ"ק דילפינן דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשרין מקרא דמוצא שפתיך תשמור וגו' א"כ גלי קרא דלא נימא בי' אעל"מ מטעם של"ש ומה שהעירות בתוספתא פ"ה דפסחים יפה תמהת וגם אנכי נפלאתי בדרך עיוני בדברי התוספת' הלזו שכל דברי' שם מתחלתן ועד סופן מקושי הבנה המה ומצאתי שכבר העיר עלי' בס' חסדי דוד על התוספתא ויש מלין בפי ליישבה ע"ד הפלפול אך הנני עומד כעת בענינים אחרים. ויתר דברי פלפולך ראיתי כי על אדני השכל מיוסדים כולם מחמדים ורק לפי שבענינים האלה כבר הארכתי במקומות מפוזרות בחי' כמעט על כל קוץ כו' בדברים חריפים ונשגבים תל"י לכן מנעתי מהרבות עוד שיח הפעם והי' כאשר יבאו דבריך אלי בענינים חדשים ומועילים הנני להשיבך ברצה"י כיד ה' הטובה עלי דברי ב"ד אוהבך מקרב ולב עמוק:

<noinclude>{{דיקטה}}