הרי בשמים/א/מו
|
< הקודם · הבא > |
- שנית להרב הנ"ל בענין הנ"ל.
קונטרסך היקר קבלתי והנה במה דסיימת אפתח במה שתמהת ע"ד רש"י ז"ל במנחות מ"ח ע"א גבי כבשי עצרת ששחטן של"ש או לפ"ז ולאח"ז הדם יזרק והבשר יאכל ופירש"י התם יזרק שלא לשמן ונפלאת הלא מבואר בריש זבחים בעולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה של"ש אבע"א סברא אבע"א קרא אבע"א סברא משום דשני בה כל הני לישני בה וליזל כו' א"כ הכא האיך מותר לזרוק דמן של"ש. הנה אדמותבת על פירש"י ז"ל מדוע לא תיתב על גמרא ערוכה בנזיר כ"ח ע"ב שמבואר שם להדיא דיזרוק דמן של"ש. אמנם במח"כ שגית בזה ואין כאן קושיא מעיקרא כלל וטעמא דמילתא הוא כיון דקיי"ל אם הוזקקו זה לזה מעכבין זא"ז ואיזה הוא זיקה שלהן שחיטה וא"כ אם השחיטה היתה של"ש הא לא נתקדש הלחם כמבואר בגמ' שם וא"כ צריך להביא לחם אחר וכי אבד הלחם אבדו הכבשים והיו הכבשים יוצאין לבית השריפה אם לא הי' זורק דמן של"ש לשם שלמי נדבה ושם מ"ז ע"ב מיבעיא לן בכבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שיזרוק דמן של"ש להתיר בשר באכילה ועד כאן לא מיבעיא לן התם אלא משום שנראה לשמו ונשחט לשמו ונדחה מלשמו אבל היכי שנשחט של"ש פשיטא דשרי לזרוק דמן של"ש כדי להתיר הבשר באכילה. ויש להסביר הענין עפי"ד הרמב"ם פח"י מה' פסוהמ"ק ה' ב' שכ' וז"ל מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהר"ז דומה למטיל מום בקדשים וא"כ לפי"ז לכאורה אפשר לומר דהך מילתא אי נשחט של"ש אי שרי לזרוק דמה של"ש תלוי בפלוגתא דר"מ וחכמים בבכורות ל"ג אי מטיל מום בבע"מ עובר מה"ת והא דמתמה הש"ס בריש זבחים בפשיטות משום דשני בה כל הני לישני בה וליזל היינו משום דסתם מתניתין ר"מ ולר"מ מטיל מום בבע"מ עובר מה"ת והנה בע"ז י"ג ע"ב ולישוי' גיסטרא כו' רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים נראה מום מעליא הוי ה"מ בזמן שביהמ"ק קיים כו' וליהוי כמטיל מום בבע"מ דאע"ג דלא חזי להקרבה אסור בע"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לגופי' חזי ולא לדמי חזי ע"ש הרי מבואר דהיכי דאי לא יעשה המום לא יהי' ראוי לא לגופי' ולא לדמי א"ע מה"ת במטיל מום בבע"מ לכ"ע ולפי"ז ה"נ אי לא יעשה הזריקה של"ש הי' יוצא לבית השריפה ליכא איסור דאוריי' כשזורק הדם של"ש דל"ה רק כמטיל מום בבע"מ במקום שבלא"ה לא הי' ראוי כלל והלכך כדי להתיר הבשר התירו איסור דרבנן והא דא' בריש זבחים דאסור למיעבד בה שינויא אחריני היינו היכי שראוי לקרבן זה שהופרש לשמו לנדבה כגון בעולה יוכל להיות עולת נדבה אם לא הורצו הבעלים משא"כ הכא כיון דאינן ראויין לכבשי עצרת שפיר מותר לזרוק דמן של"ש מפני הפסד הבשר וז"פ וברור:
ומה שכתבת להטעים דברי התוס' ביומא כ"ט שכ' דפסח שני מותר לשוחטו קודם התמיד ואם ירצה שרי לשוחטו אחר התמיד דממ"נ אי זמנו קודם התמיד הא קעבר על העשה דעלי' השלם אם שוחטו אחר התמיד וכתבת עפי"ד הרמב"ן שמובא בר"ן פר"א דמילה בינוקא דאשתפוך חמימי לפני המילה אף דמכשירי מילה א"ד את השבת ואם ימולו אותו יצטרך לדחות את השבת להחם חמין מפני פ"נ מ"מ שרי למולו כיון דעתה מילה דוחה את השבת ואי דאח"כ יצטרך לדחות מפני מכשירין הלא אז פ"נ הוא דידחה ולא מכשירין והה"נ הא מתחלה צריך לשחוט קודם את התמיד משום דתדיר קודם ואי דאח"כ יצטרך לעבור על העשה דהשלמה הא כ' התוס' בביצה ה' דהיכי דלא אפשר ליכא עשה דהשלמה א"כ אח"כ יהי' לא אפשר ולא יהי' האיסור דהשלמה עכ"ד הנה אם כי דבר חכמה אמרת בכ"ז לא נוכל להסב מטרת כונת התוס' לסברת הרמב"ן והבדל רב יש בינימו דבשלמא התם הלא לפנינו אין כאן דבר שידחה את המילה שפיר אמרינן דכשר למולו ואח"כ כשנצטרך להחם חמין אחר המילה הלא יהי' פ"נ ושבת הותרה אצל פ"נ כמבואר בראשונים ולא יהי' איסור כלל משא"כ כאן היכי נימא דישחוט את התמיד מקודם והפ"ש ישחט אח"כ מפני שיהי' לא אפשר הכי משום לא אפשר יהי' היתר וכונת התוס' י"ל דהיכי דלא אפשר נדחה העשה דהשלמה בשביל העשה דהקרבה לפימ"ש הרשב"א בכתובות פא"נ הובא במ"ל פ"א מה' נ"ב דלאו הבא מכ"ע לא עדיף מל"ת גרידא וא"כ האיסור דהשלמה הא הוי לאו הבא מכ"ע ולכך עשה דוחה אותו אבל א"א לומר שיהי' היתר וא"כ האיך נוכל למשרי להביא לידי דחיי' הלא אדרבא מצינו בכתובות מ' כיון דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל לכך מלמדין אותה לומר איני רוצה ועוד הלא באמת גם בפ"ר הקשו התוס' בפסחים נ"ט ריש ע"א ל"ל קרא דתמיד קודם לפסח הלא בלא"ה תדיר קודם ותי' דהו"א שהפסח יקדם משום עשה דהשלמה ולדבריך האיך הו"א שהפסח יקדם משום עשה דהשלמה הלא לע"ע צריך לשחוט התדיר קודם ואח"כ יהי' לא אפשר א"ו כדברינו דסברת הרמב"ן לא נאמרה באופן שצריך לבא אח"כ לידי דחיי' [ויש להביא עוד סמוכין לזה מדברי הש"ס ביצה ח' כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ופריך והא מדקתני שיפא ואם שחטו כו' ופירש"י ותוס' דאי קאי ארישא הו"א דלשחוט ולא לכסיי' משום שמחת יו"ט כו' וקשה אמאי באמת אין שוחטין ביו"ט הא עתה עדיין א"צ לכסות ולאחר השחיטה הא שרי לאכול בלא כיסוי א"ו דבכה"ג לא נאמרה סברת הרמב"ן כנ"ל] שוב הראני אחד מתלמידי שבספר מצות חינוך מהרב הגאון מטארניפאל זצ"ל העיר בזה עפי"ד הרמב"ן הנ"ל שישחוט התמיד שהוא תדיר בריש' ואח"כ ידחה עשה דפסח שי"ב כרת להעשה להשלמה. ולדברינו חילוק גדול יש בין הנושאים. אך באמת ראיתי בדברי המפורשים שלא נחתו לחלק בזה וכן מורה ראיית הר"ן ז"ל שם נגד דעת הרמב"ן מכיסוי ע"ש שעל כן גם אנכי אלך בעקבותיהם ואומר לבאר דברי התוס' ביצה הנ"ל שם גבי נתקלקלו הלוים בשיר הקשה ה"ר פרץ והאיכא קלקול גבי מוספין ואמאי לא חשו אלא על עבודת התמיד דלכשבאו עדים מן המנחה ולמעלה כבר תקריבו התמיד וא"כ א"י להקריב המוספין דכתי' והקטיר עלי' חלבי השלמים ודרשינן עלי' השלם כל הקרבנות כולן שאין קרבן קרב לאחרי' ותי' דאפי' לא באו עד לאחר הקרבת התמיד מ"מ המוספין קרבין דהיכי דלא אפשר שאני מידי דהוי אמח"כ בע"פ שמביא כפרתו לאחר הקרבת התמיד של בה"ע ואוכל פסחו בערב והכי אמרינן בפ' תמיד נשחט וע' במהרש"א שתמה בזה דהא בפת"נ ל"א טעמא משום דלא אפשר רק משום דאתי עשה דפסח שי"ב כרת ודחי העשה דהשלמה ולכך הגיה בדברי התוס'. ולפענ"ד נראה ליישב הגירסא כמו שהיא לפנינו דהנה בפסחים שם פרכינן בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שי"ב כרת וידה עשה דהשלמה שא"ב כרת אלא לר"י בנו של ריב"ב מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה והקשו בתוס' שם הא בעידנא דמעיקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה ותי' דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שידחה עשה דהשלמה דשו"ז על טבו"י ומח"כ לכ"ע אפי' לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופטור מפסח שני אפי' לא אכל הלכך כשמקריב כפרתו מיקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא הי' יכול להקריבה לא יהי' ראוי לאכול לערב והפסח פסול ע"כ ולכאורה יש לתמוה לפי דבריהם דמיירי דכבר שחטו הפסח עליו וא"כ הא כבר יצא ידי פסח דשוחטין וזורקין על מחוסר כפורים ופטור מפסח שני וא"כ שוב לית בי' כרת וא"כ אמאי א' בגמ' יבא עשה דפסח שי"ב כרת וידחה עשה דהשלמה שא"ב כרת הרי אפי' אם לא יקריב כפרתו ליכא כרת רק שלא יקיים מצות אכילת פסחים ונראה דהנה בפסחים צ' ע"ב פריך שם לרב דאמר שוחטין וזורקין על טב"י ומח"כ ואין שו"ז על ט"ש מ"ש ט"י דחזי לאורתא ט"ש נמי חזי לאורתא כו' מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה שקינו בידו ט"ש נמי הרי מקוה לפניו דילמ' פשע א"ה מח"כ נמי דילמ' פשע כגון דמסרינהו לב"ד וכדרב שמעי' כו' נשמע מד' הש"ס הללו דלהכי שו"ז על מח"כ משום דחזי לאורתא כיון דכבר מסר קינו ביד ב"ד ובודאי יקריבוה אמנם אכתי קשה הא עדיין אינו חזי לאורתא כיון דלא יוכלו להקריב כפרתו משום עשה דהשלמה ועכצ"ל דקודם שחיטת הפסח הא שרי לשוחטו כיון דעשה דפסח שי"ב כרת דוחה עשה דהשלמה ושפיר חזי לאורתא ואי דלאחר שחיטת וזריקת הפסח הא שוב לא יהי' בו כרת וליכ' רק עשה גרידא ומאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ולא יוכלו להקריבה א"כ שוב לא חזי לאורתא וא"כ אמאי שו"ז עלי' ועכצ"ל משום דלאחר השחיטה והזריקה הא אם לא יקריב כפרתו יפסל הפסח שלא יוכל לאוכלו א"כ הוי לא אפשר וליכ' עשה דהשלמה וא"כ שפיר שו"ז עליו ממ"נ דקודם השחיטה והזריקה שרי מצד דעשה דפסח שי"ב כרת דחי עשה דהשלמה ולאחר השו"ז הא ליכא עשה דהשלמה מצד דלא אפשר וא"כ שפיר קאמר בגמרא בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שי"ב כרת וידחה עשה דהשלמה שא"ב כרת היינו שחיטת הפסח ולאחר כך דליכא כרת שרי מצד לא אפשר וא"ש גירסת התוספות דהיכי דלא אפשר שאני מידי דהוי אמח"כ בע"פ עוד יש ליישב ולקיים הגירסא הלזו. דהנה התוס' במנחות מ"ט ע"ב הוכיחו מסוגיא דשם דמשום עשה דהשלמה לא מיפסל הקרבן בגיעבד דאי נימא דמיפסל בדיעבד מאי דחיי' שייך הא אי מיפסל ליכא עשה ע"ש וע"כ דאזיל בסוגיא שם למ"ד כ"מ דא"ר לא תעביד א"ע מהני דאי למ"ד א"ע לא מהני אמאי לא יפסל [וצל"ע דהא בקדשים בעינין שינה עליו הכתוב לעכב וכ"ע מודי דא"ע מהני ע' שעה"מ פ"א מק"פ] והנה בר"ה דף ל' הקשו ג"כ התוס' שם והאיכא קלקול גבי מוספין וכתבו וא"ל דמעלה ומלינה בראשו של מזבח תינח למ"ד אין לינה פוסלת בראשו של מזבח אלא למ"ד לינה פוסלת בראשו ש"מ מא"ל וע"כ דקושי' התוס' דאיכא קלקול גבי מוספין קאי למ"ד לינה פוסלת בראשו של מזבח והוא שיטת רבא בזבחים פ"ז ע"א ולפי"ז לרבא שפיר תי' דע"כ הטעם דמת"כ בע"פ מביא כפרתו אחר תשבה"ע משום דלא איפשר דליכא למימר משום דעשה שי"ב כרת דוחה עשה דהשלמה דהא רבא ס"ל א"ע לא מהני וא"כ פסול משום השלמה אפי' בדיעבד וא"כ מאי דחיי' שייך כנ"ל וע"כ דהטעם הוא משום דאי אפשר וליכא איסור דהשלמה:
נחזור לדברינו הנ"ל דלכאורה אפי' אי נימא דגם היכי שיבא אח"כ לידי דחיי' ג"כ שייך סברת הרמב"ן הנ"ל לכאורה צריך להבין דברי התוס' ביומא הנ"ל במ"ש דבפ"ש הי מינייהו דבעי קדים ועביד ברישא הלא קושי' התוס' שם אינו רק דאיך אפשר לאתנויי הא מיפסל משום העשה דהשלמה הלא הי' להם לומר ולתרץ דהיכי דלא אפשר ליכא משום העשה דהשלמה ומי הכריחם לזה לחדש דפ"ש יכול להקריב גם קודם התמיד דמה צריך זה לתירוצם גם לפי דבריך הנ"ל. ונלפענ"ד לומר ע"ד פלפול קצת דהתוס' ע"כ הוצריכו לזה לענין ישוב קושייתם הראשונה דאי נימא דמשום עשה דהשלמה מיפסל א"כ לכאורה האיך נימא דמותר להקריב פ"ש בתנאי אחר התמיד משום דלא אפשר ודחי העשה דק"פ ללאו הבא מכ"ע דהשלמה הרי אי אמרינן דמיפסל בשביל השלמה הא ל"ש בזה עשה דוחה ל"ת וכמ"ש באמת בתוס' מנחות הנ"ל וע' מ"ל פ"א מה' תו"מ מ"ש בזה אמנם י"ל למאי דקיי"ל אין לינה מועלת בראשו של מזבח א"כ הא לחד תי' בתוס' א"ע בעשה דהשלמה אלא בהקטרה ולא בשחיטה רק השחיטה אסורה מדרבנן משום גזירה דהקטרה א"כ הלא יוכל לשוחטו אחר התמיד וידחה העשה דהקרבה להשלמה דרבנן ואי דמיפסלי ול"ש בזה דחיי' כנ"ל ז"א דהא יוכל להעלות האימורין ע"ג המזבח ע"מ להקטירן למחר דאין לינה מועלת בראשו ש"מ ולא יפסל ואי דלא יוכל לאכול הבשר דכל כמה דלא מיקטרי אימורין לא מתאכיל בשר וא"כ א"י ידי פסח כיון שא"ר לאכילת בשר הא אמרינן בפסחים נ"ט כיון דלא אפשר להקטיר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו ולפי"ז הרי כתבו התוס' ביומא דהיכי דלא חזי מעיקרא ל"ש לומר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וא"כ לפי"ז ע"כ כתבו התוס' דגם קודם התמיד מותר להקריב פ"ש וא"כ חזי מעיקרא ושייך שפיר לומר עשאום כמי שנטמאו ושפיר מתורץ דלא מיפסל משום דאפשר להלין בראשו ש"מ ואי דלא יוכל לאכול הבשר הא כיון דגם קודם התמיד שרי להקריב שייך שפיר אח"כ לומר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו והבן:
ומדי התבוננתי קצת בענינים האלה אמרתי לבאר מה שיש לפלפל בזה בחגיגה י"ז ע"א במשנה עצרת שחל להיות בע"ש בש"א יום טבוח אחר השבת ובה"א אין יום טבוח אחר השבת. וכ' התוס' ד"ה יום טבוח אחה"ש וז"ל פירש"י קרבנות ראיי' וחגיגה שאין קרבין לא ביו"ט ולא בשבת ולא יתכן לומר דחגיגה אמאי לא ומ"ש משלמים לב"ש והנה באמת בשלמים דס"ל לב"ש דמביאין הא לכאורה לא הותר מלאכה רק בבשר אבל הקטרת האימורין אסור לדידהו דקא' אבל לא עולות מטעם דדרשי לכם ולא לגבוה וא"כ הקטרת אמורין ע"ג המזבח אפי' דשלמים אסור לדידהו משום לכם ולא לגבוה וע"כ הא דקא' מביאין שלמים ביו"ט היינו ע"מ להקטיר אימורין לערב ואי דא"א לאכול הבשר משום כל כמה דלא מקטרי אמורין לא מתאכיל בשר ז"א דכיון דא"א להקטיר האימורין מבע"י עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וכמו שתי' התוס' בביצה כ' ע"ב ד"ה מאי בינייהו כו' אליבא דרבא דקא' למ"ד נדונ"ד א"ק ביו"ט אם עבד ושחט זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה והקשו התוס' האיך נאכל הבשר הא א"י להקטיר האמורין ותי' דכיון דא"א לקטיר מבע"י עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וא"כ לכאורה י"ל דהתינח ביו"ט דעלמא משא"כ בעצרת שחל להיות ע"ש הא א"א להקטיר האימורין בלילה כיון דבלילה הוא שבת וא"כ יפסלו האימורין בלינה והעירני לזה ח"א דלפי"ז אפשר לומר דלכך לא קרבה אז גם החגיגה לב"ש אמנם הא אפשר להעלות האימורין ולהלינם בראשו ש"מ אך לרבא דס"ל בזבחים פ"ז דלינה מועלת בראשו ש"מ ורק אם עלו לא ירדו הא אסור להעלותם ע"ג המזבח ולהביא לאיסור לאו דלא ילין ולפוסלן אך י"ל דהא באמת למ"ד הבערה ללאו יצאת הא כ' התוס' בפסחים ה' ע"ב בשם ריב"א דלדידי' לא נאסרה כלל הבערה ביו"ט דאין שם מלאכה עלי' ומבואר בהה"מ ריש ה' יו"ט הטעם משום דכתיב לא תבערו אש ביום השבת הא ביו"ט שרי ורק לרבא שפיר הקשו התוס' הנ"ל דאסור להקטיר האימורין ביו"ט משום דאיהו קא' שם ש"מ מדר"ע הבערה לחלק יצאת ולא פליג עלי' ומסתמא כוותי' ס"ל וכיון דס"ל הבערה לחלק יצאת הא מורה ביום השבת דרק בשבת יש חילוק מלאכות ואין חילוק מלאכות ליו"ט אבל הבערה נאסרה ביו"ט משא"כ לב"ש י"ל דס"ל הבערה ללאו יצאת ומותר להקטיר האמורין ביו"ט משום דהבערה מותרת ביו"ט ואי דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה זה אינו אלא למ"ד משאצל"ג חייב משא"כ אי משאצל"ג פטור הא אינו חייב בכיבוי אלא אם צריך לעשות פחמין או פתילה וכיון דליכא רק איסור דרבנן הא הוי כמו זריקה דשריא כיון שאינה אלא שבות. אך הרי המ"ל בפי"א מה' שבת ובפ"א מתו"מ הקשה בהא דתניא על כל קרבנך תקריב מלח אפי' בשבת דהרי הא דהמולח בשר בשבת חייב משום מעבד הוא רק למ"ד יש עיבוד באוכלין אבל אנן הא קיי"ל אין עיבוד באוכלין וכ' בשעה"מ פ"ג מה' יו"ט שנעלם מהם דברי רש"י והר"ן והמאירי בפ"ק דביצה דמבואר שם דגבי חלבים יש עיבוד מה"ת וא"כ אצטריך תקריב להתיר מליחת חלבים ע"ש וא"כ כיון דבהקטרת אימורין יש איסור מעבד א"כ אסור להקטיר האמורין ביו"ט משום מעבד אמנם עדיין אינו נכון דהרי קיי"ל במנחות כ"א ע"א תקריב אפי' כל שהוא ופסק הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח ה' י"א דאפי' גרגיר א' מלח כשר וא"כ הא קיי"ל בשבת ע"ט דשיעור עיבוד הוא כדי לעשות קמיע וא"כ יכול למלוח רק בגרגיר מלח באופן שלא יהי' שיעור עיבוד ובזה ל"ש ח"ש אסור מה"ת דכיון דליכא שיעור עיבוד ל"ה שם מלאכה עלה והוי כמו מעביר ב' אמות בשבת דליכא איסורא אולם י"ל כיון דרחמנא אחשבה מליחה לענין מצות על כל קרבנך תקריב מלח הוי' נמי מליחה לגבי איסור עיבוד ביו"ט דומיא דא' מיגו דהוי דופן כו' אך י"ל דמ"מ שפיר הקשו התוס' על רש"י ז"ל דאפי' אי נימא דאיכא איסור מעבד מדאורייתא בהקטרת האימורין בכל זאת מנ"ל לרש"י דלב"ש לא היו מקריבין החגיגה בעצרת שחל להיות בע"ש הרי כיון דא"א להקטיר האמורין בלילה וכל כמה דלא מקטרי האימורין לא מתאכיל בשר הא הוי כמו מכשירי א"נ ודילמא ס"ל כר"י דמכשירי א"נ הותר ביו"ט ושרי לדידי' אפי' לכבות את הבקעת בשביל שלא יתעשן הבית ע' ביצה כ"ב וא"כ בודאי שרי להקטיר האמורין ואי דבלא"ה הא הי' ג"כ מותר לאכול הבשר משום דלא אפשר עשאום כמו שנטמאו או שאבדו ז"א דהא כ' התוס' יומא הנ"ל דהיכי דלא חזי מעיקרא ל"א עשאום כמו שנטמאו בשלמא בתוס' ביצה הנ"ל שפיר כתבו דבדונ"ד הא באמת יוכל לצאת בהם משום שלמי שמחה כמו שהקשו התוס' בחגיגה ז' ע"ב ד"ה עולות ותי' דאיכא לאוקמי הא דנדונ"ד א"ק ביו"ט כשכבר קרב שלמי שמחה ע"ש וא"כ הוי חזי קודם הקרבת שלמי שמחה ושייך שפיר למימר עשאום כמי שנטמאו משא"כ הכא לא חזי מעיקרא ושפיר הוי כמו מכשירי א"נ וא"ש קושי' התוס' על רש"י ז"ל. עוי"ל דהרי באמת צריך להבין אמאי אמרי' בביצה שם בנדונ"ד עבר ושחטן ביו"ט זורק את הדם ע"מ להקטיר האימורין לערב אמאי ל"א חטא באיסור הקטרה ביו"ט כדי שתזכה כדא' במנחות מ"ח וע"כ כיון דאפשר להמתין עד לערב ל"א חטא. וא"כ הכא בעצרת שחל להיות ע"ש דא"א להמתין עד לערב דבלילה הוא שבת א"כ שפיר י"ל חטא כדי שתזכה ושרי להקטירן ביו"ט וצדקו דברי התוס':
ובדבר מה שתמהת עלי במ"ש בתשובתי הקודמת להקשות ממשנה דפסחים דבלא"ה פסול משום שנשחט אחר התשבה"ע ונפלאת דהרי ליכא איסור דהשלמה רק בהקטרה ולא בשחיטה הנה יש דיעות חלוקות בזה ע' ראב"ן ר"ה ל' שמבואר בדבריו דגם בשחיטה אחר התמיד איכא איסור דהשלמה מדאורייתא וכ"מ מדברי רש"י פסחים ע"ד גבי שחטו ונודע שמשכו הבעלים כו' וע' מ"ל פ"א מתו"מ שהאריך בזה וע' בטורי אבן ר"ה ל' דתלי לה בפלוגתא דתנאי דר"י בנו של ריב"ב דמתיר מחו"כ כל ימות השנה בחטאת העוף או במעלה ומלינה סובר דאין איסור בשחיטה אחר התמיד אלא בהקרבה והת"ק שאינו מתיר אלא בע"פ ע"כ ס"ל דאף שחיטה אחר התמיד אסור מדאוריית' לכך אוסר במחו"כ בשאר ימות השנה ע"ש וכ"כ בא"ח פסחים שם. ומה שכתבת שאין אתך ידוע מקור הסברא שהובא בתשובתי דלא התירו לרדות רק כדי שלא יבא לידי איסור סקילה או חטאת ולא משום איסור לחוד הנה אסברא לך טעמ' דמילת'. דהנה באמת צריך להבין אמאי התירו לו לרדותה ולמה לא העמידו חכמים דבריהם הכא כמו בערל הזאה ואיזמל אולם לק"מ עפמ"ש הראב"ד בפ"ו מה' ק"פ דרק בשבות שיכול לבא לידי איסור כרת העמידו חכמים דבריהם דהאי כרת והאי כרת אבל לא בשבות בעלמ' ע"ש וה"נ הלא רדיית הפת ל"ה רק שבות בעלמא ולכן לא העמידו חכמים דבריהם במקום שיכול לבא לידי חיוב סקילה או חטאת משא"כ אי הי' גם בדאוריית' רק איסור בעלמ' הלא אמרינן בעלמ' חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה:
ומה שהקשית בכבשי עצרת ששחטן של"ש הדם יזרק והבשר יאכל נימא א"ע לא מהני אתמה מאד על רוחב בינתך איך שגית בזה הלא מבואר בזבחים פ"ק דילפינן דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשרין מקרא דמוצא שפתיך תשמור וגו' א"כ גלי קרא דלא נימא בי' אעל"מ מטעם של"ש ומה שהעירות בתוספתא פ"ה דפסחים יפה תמהת וגם אנכי נפלאתי בדרך עיוני בדברי התוספת' הלזו שכל דברי' שם מתחלתן ועד סופן מקושי הבנה המה ומצאתי שכבר העיר עלי' בס' חסדי דוד על התוספתא ויש מלין בפי ליישבה ע"ד הפלפול אך הנני עומד כעת בענינים אחרים. ויתר דברי פלפולך ראיתי כי על אדני השכל מיוסדים כולם מחמדים ורק לפי שבענינים האלה כבר הארכתי במקומות מפוזרות בחי' כמעט על כל קוץ כו' בדברים חריפים ונשגבים תל"י לכן מנעתי מהרבות עוד שיח הפעם והי' כאשר יבאו דבריך אלי בענינים חדשים ומועילים הנני להשיבך ברצה"י כיד ה' הטובה עלי דברי ב"ד אוהבך מקרב ולב עמוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |