הרי בשמים/א/קטו: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

בעזה"י יום ב' י"ב לירח ניסן תרל"ח לפ"ק סטריא.

'''מכתבו''' הגיעני לנכון ולאשר רבו כמו רבו המונעים מסביב התמהמתי עד כה בתשובתי וגם כעת עודני עמוס הטרדות ואשיבהו למען כבודו בנחוצה רבה בקיצור נמרץ:

'''נחזור''' למאי דאתאן עלה דמאי דא' לענין חליצה בתוך ג"ח שא"ע ליבום ע"כ אינו מטעם הבחנה רק משום שמא מיעברא והוי' א"א שלבמ"מ (ונדחה נמי לפי"ז תי' הא' של התוס' ריש החולץ הנ"ל שכ' כיון דמדאוריי' חזיא ולדברינו הא גם מדאוריי' ל"ח דסד"א מה"ת לחומרא) והנה אא"ז בשו"ת ח"צ סי' א' כ' דלכאורה הא אין לך אשה שכשירה ליבום משום דהא קיי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ליבום ובכל יבמה אסורה ליבם בשעת נפילה משום הבחנה ותי' דההיא דרבנן היא ואם יבא עלי' אף מדרבנן שריא ע"ש ודבריו ז"ל בלתי מובנים דהא ביבמה איכא חשש ספק דאוריי' כנ"ל ולדבריו ז"ל שתופס בדעתו דליכא רק אי' הבחנה שבשאר נשים אין התחלה לקושיא כלל עפמ"ש התוס' בריש יבמות ד"ה ואחות אשתו לענין נדה דל"ש לומר כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כו' ותאסר ליבם אע"פ שמטהרה אח"כ דל"ד דא"א ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בנ"א אבל נדה לכ"ע אסורה וא"כ ה"נ הא משום הבחנה לכ"ע אסורה כמו ליבם. אמנם אפי' מטעם זה שא"ר לו בשעת נפילה דילמא מיעברא והוי א"א שלבמ"מ דאין האיסור רק על היבם ל"ש להקשות כל שאין אני קורא בשעת נפילה כו' משום תי' השני שבתוס' שם דבשלמא אחות אשתו אע"פ שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום כיון שנפטרה שעה א' משום שנא' דרכי' דרכי נועם אבל נדה דרכי נועם היא דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר ע"ש וה"נ דרכי נועם היא דאם תרצה להנשא לאיש אחר היתה ג"כ צריכה להמתין ג"ח. עכ"פ שמעינן דגם לר"י איכא חשש אי' תורה בחליצה בתוך ג"ח ואם הי' סברא דל"מ החליצה בתוך ג"ח אפי' בדיעבד גם לר"י היל"ל דאינו מועיל וא"כ קמה הקושיא הנ"ל וגם נצבה דאיך אפשר למיתני וא"צ חליצה מן האחין ובמהרמ"ל בחי' שם נדחק בזה מאד ולבסוף מסיים וגם התוס' בעצמם אינם תופסים שינויא קמא לקושטא דמילתא לומר דמדרבנן ל"ה חליצה כלל אפי' בדיעבד אלא ר"ל דהא דקתני אסור בקרובותי' א"ש אפי' את"ל דל"ה חליצה כלל ע"ש והכי מבואר ברש"י יבמות מ"א ע"ב ד"ה אלא משום דר"י כו' וז"ל ולר"י לא תקשי דאי חלצה ודאי חליצה היא דהאי אינה עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר אלא חליצה היא עכ"ל הרי מפורש דעת רש"י ז"ל דהויא חליצה בדיעבד וכ"כ להדיא ברשב"א שם וא"כ מכל האמור אפשר לנו להתיר בנ"ד לחלוץ תוך ג' חדשים ואם לא ימות יחליץ שנית לאחר ג"ח ואם ימות ח"ו נסמוך על חליצה זו דשעת הדחק הוי לעולם כדיעבד עיין ברא"ש ר"פ לולב הגזול. אמנם יען שאני מיראי הוראה אין רצוני לסמוך עלי אם לא שיסכימו עמי עוד שני רבנים מובהקים במדינתכם וכ"ז כתבתי במעט עיון כמציץ מבין החרכים לפי מסת הפנאי והי' בזה שלום מאד"ה דברי הדור"ש באהבה מברכו בכט"ס:

<noinclude>{{דיקטה}}