הרי בשמים/א/קטו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א קטו

סימן קטו

לק' שדה לבן בארץ רוסיא

בעזה"י יום ב' י"ב לירח ניסן תרל"ח לפ"ק סטריא.

שלום רב לכבוד הרב החריף ובקי בחדר"ת חכם ושלום כש"מ מנחם מענדל מייזלש נ"י כעת ראבד"ק הנ"ל:

מכתבו הגיעני לנכון ולאשר רבו כמו רבו המונעים מסביב התמהמתי עד כה בתשובתי וגם כעת עודני עמוס הטרדות ואשיבהו למען כבודו בנחוצה רבה בקיצור נמרץ:

נידן אם נסרך טרפש הכבד לביה"כ ויש בבית הכוסות נקב מחמת חולי כנגדו שאינו מפולש מעל"ע והנה כ"ת הביא ראי' להטריף ממ"ש בש"ע סי' מ' בשם הראבי"ה בשומן הלב שהי' דבוק ללב והי' בעובי' קורט דם ואסר וה"ה הכא דסירכא לא גרע מק"ד ראי' זו מובאה בחת"ס חיו"ד סי' מ"ב. והנה לפענ"ד י"ל דאין ראי' מהתם לפמ"ש הכרו"פ שם דהראבי"ה הוא מכת הסוברין דכמו דבריאה אמרינן אין סירכא בלא נקב כן בשאר אברים אבל לדידן ליתא לדין זה ע"ש וא"כ לפמ"ש הש"ך בסי' מ"ב דבשאר אברים לדידן אין סירכא מורה על נקב כלל אלא הוא הפשטת ליחות ואף שהפר"ח בסי' ל"ז הביא כמה דיעות שחולקים בזה עכ"פ איכא ס"ס ספק שמא הלכה כהפוסקים דבשאר אברים ל"ה אלא הפשטת ליחה ואת"ל דגם בשאר אברים הוי סירכא מחמת נקב עכ"ז איכא ס' שמא באה הסירכא מחמת נקב שבטרפש ומה שנמצא נקב בבה"כ זה אינו מורה שהסירכא ודאי באה משם וגדולה מזו מצדד בכרו"פ סי' מ"א להקל אפי' אם מחט תחוב ולא ניקב מעל"ע דלא כצ"צ שסובר דסירכא הוי כק"ד וכ' דתלינן שע"י שהתחיל המחט לינקב עלתה במקום ההוא נפוח כסדר הנקב ולרבוי הנפוח והליחות נסרך לו הטרפש ואין מוחלט שעבר המחט מעל"ע כמו בק"ד דאמרינן אם אין מכה ק"ד מנין ע"ש אלא שלפי שהגאון חת"ס ז"ל מחמיר בזה חלילה לי להורות קילא. אמנם זאת אומר אם הסירכא עוברת ע"י מיעוך בנחת בודאי יש להכשיר דהא כ' התבו"ש דאף למחמירין בסירכא בשאר אברים מ"מ בעברה ע"י מיעוך מהני דלא חמיר מריאה רק שלא לקלוף בצפורן רק בין האצבעות ע"ש:

ומה ששאל בבועה שנמצאת בכוליא והגיע עד הלובן רק שאינה שולטת בלובן עצמו דהיינו שיש לה כיס וקלפיהו וניכר שלא שלטה המכה בלובן והמים כמראה כרכומי הדבש. הנה מבואר בפרי תאר להכשיר בזה מטעם ס"ס ספק שמא הלכה כמ"ד דבעי גם במליא מוגלא שיהי' על הלובן ואת"ל דל"ב שיגיע על הלובן איכא ספק שמא הלכה כמ"ד דמראה כרכומי הוי כמ"ז והנה בדין זה אי במליא מוגלא בעינן שיגיע למקום חריץ או לא מדי שוטטו רעיוני מעט בזה אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל בחולין מ"ב ע"ב והאיכא שב שמעתתא דאמר רב מתנה האי בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טריפה ואמר רכיש בר פפא משמי' דרב לקתה בכוליא א' טריפה כו' ופירש"י וז"ל לקתה בכוליא א' וכ"ש בשתיהן ולקמן מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ עכ"ל ולכאורה שפת יתר הוא ל"ל להביא מימרת הש"ס דלקמן ומ"ש בדיבור הקדום בבוקא דאטמא דשף מדוכת' ולקמן מסיים והוא דאיעכול ניבי' י"ל דכונתו למ"ש התוס' לקמן מ"ג ע"א ד"ה הנך] ונלפענד"ל דהנה הקשו המפורשים אמאי לא פריך והאיכא מליא מוגלא דרב מתנה דטריפה אולם הדבר נכון דהנה האגור כ' הובא בסוס"י מ"ד דלכך אין טריפות פוסל בכוליא של עוף כיון דטעם טריפות הכוליא משום שסופו לינקב הבנ"מ ובעוף הכליות הם סגורים בעצם ולא יגיע לבנ"מ והקשו האחרונים ל"ל לטעם זה הרי מבואר ברשב"א הטעם בפשיטות משום דבכוליא אין לקותא פוסל אלא עד שיגיע למקום חריץ וכוליא של עוף אין לה חריץ [וע' בתב"ש שהביא בשם הפר"ח שהקשה ג"כ על האגור הנ"ל] וכ' דהאגור הוכיח דיני' מדקיי"ל דאין טריפות פוסל בכוליא של עוף כלל וא"כ הא במליא מוגלא ל"ב שיגיע למקום חריץ לפסול בכוליא של עוף במליא מוגלא לטעמו של הרשב"א וע"כ הוכרח האגור לחדש דהטריפות הוא משום הבנ"מ. אמנם זהו רק לענין טריפות מליא מוגלא משא"כ בקלתה הכוליא דבעינן שיגיע למקום חריץ ע"כ שהוא טריפות מצ"ע מדבעי' שיגיע למקום חריץ ואפי' אם הלקותא היא רק במקום חריץ גופי' טריפה כמבואר בב"י וע"כ כיון ששם עיקר חיותי' כמו בהוריקה כבד כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה דהטריפות מצ"ע וע' היטב במנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק ט"ז ורק בטריפות מוגלא ע"כ הוא משום הבנ"מ מדל"ב בי' שיגיע למקום חריץ ולפי"ז מיושב שפיר קושי' המפורשים הנ"ל דלהכי לא פריך ממליא מוגלא משום דהא כ' התוס' בסוגיין דלכך לא מנה חסרון גלגולת משום דאין הטריפות מצ"ע רק שסוף הקרום לינקב וא"כ ליכא פירכא ממליא מוגלא דהא ג"כ ע"כ אין הטריפות מצ"ע מדל"ב שיגיע למקום חריץ וז"ש רש"י ז"ל על הפירכא מלקתה הכוליא ולקמן מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ א"כ חזינן דהטריפות מצ"ע לפי ששם עיקר חיותה כנ"ל ופריך הש"ס שפיר משא"כ בלא"ה הומ"ל דלקתה הכוליא אין הטריפות מצ"ע רק משום הבנ"מ ולכך לא חשיב לה אבל מדסיים דבעי' שיגיע למקום חריץ ע"כ הוא מצ"ע כנ"ל:

והנה הפוסקים הקשו להך דיעה דבעי' שיגיע למקום חריץ מש"ס חולין מ"ג ע"א אר"י בר"י אר"י הלכה כריב"י ואר"י בר"י אר"י מאי אהדרי לי' חבריא לריב"י ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים א"ל אין מזכירין מעשה נסים דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי אלא ניסא שאני דכתיב רק את נפשו שמור ה"נ ניסא שאני וקשה דילמא הי' לקותא דמוגלא ולא הגיע לחריץ ומוכח מזה דל"ב שיגיע למקום חריץ אולם באמת לק"מ דהא התוס' הקשו דילמא הוי לקותא דמים זכים דכשר ותי' דה"פ יפלח כליותי מי קא חיי בלא רפואה הא קא' לק' דמחו בכולייתא וקטלו ואי בדרי לי' סמא חיי ואיוב לא מצינו שעשה לו שום רפואה וא"כ ממילא ל"ק נמי מהא דשמא לא הגיע למקום חריץ. ולפי הצעה זו יתבארו דברי הש"ס בחולין נ"ה ע"ב אמרי במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא וכ"ש היכא דכשר בריאה כשר בכוליא מתקיף לה ר' תנחומא וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והרי מים זכים דכשרים הכא והכא ופירש"י לא ידענא מאי קושי' וכ' בתוס' שכ' וי"ל דה"פ כו' ולולא דברי רבותינו הקדושים ז"ל הי' נלפענ"ד ליישב ע"ד החידוד עם האמור דהנה לכאורה קשה מ"פ והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא דילמא עד כאן ל"ק דפסול בריאה כשר בכוליא אלא בטריפות שהוא מצ"ע משא"כ במליא מוגלא דהטריפות הוא משום הבנ"מ וכד' האגור הנ"ל ונהי דמסתימת לשון הש"ס אינו מוכח שלא יהי' טריפות מצ"ע וכמ"ש הכ"מ בפ"י מה' שחיטה ה"י וע' בשפ"ד סי' מ"ד סק"א מ"מ הא לכאורה מוכח דבר זה ממאי דקיי"ל כריב"י דניקבה המרה טריפה וקשה מישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים וע"כ משום דמוכח דמעשה נסים שאני דאלת"ה קשה מיפלח כליותי כד' הש"ס הנ"ל וקשה דילמא לא הגיע למקום חריץ וע"כ דטריפה אפי' בלא הגיע לחריץ וא"כ ע"כ שאין הטריפות מצ"ע ועכצ"ל דמהש"ס לא מוכח מידי דבאמת קשה האיכא לקותא דע"ז דכשר וע"כ דהפירכא הוא מדלא עשו לו שום רפואה וא"כ לא מוכח מידי דלעולם בעי' דמטיא למקום חריץ והוי שפיר הטריפות מצ"ע ולפי"ז מתבאר שפיר פירכת הש"ס והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא ואי דהטריפות הוא ע"כ משום הבנ"מ מדל"ב שיגיע לחריץ כדהוי סלקין אדעתין להוכיח מד' הש"ס הנ"ל מאיוב ולהכי קא' והרי מים זכים דכשרים הכא והכא וא"כ לא מוכח מד' הש"ס שיטרף אפי' לא הגיע לחריץ שלא יהי' טריפות מצ"ע דבאמת תקשי עדיין האיכא לקותא דכשרה במ"ז וע"כ דפירכת הש"ס מדלא עשו לו שום רפואה וא"כ טריפות דכוליא שפיר אינו אלא בהגיע לחריץ והוי טריפות מצ"ע כד' הכ"מ הנ"ל ושפיר קשה מהא דמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא:

אמנם כ"ז לחדודי וכאשר בינותי בדברי הפוסקים ראיתי דדעתם הוא היפוך מדברינו הנ"ל שכ' דטריפות דמוגלא כיון דל"ב שיגיע לחריץ ע"כ טריפות מצ"ע הוא ולכן אמינא ניזל בתר איפכא בשי' הנהו פוסקים וליישב דברי רש"י הנ"ל לפי דעתם עפי"ד הכרו"פ שכ' בסי' כ"ט וסי' מ"ד דרכיש מטריף אפי' בלא מטיא לקותא למקום חריץ ורק במערבא מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ ע"ש וא"כ הכי כונת רש"י ז"ל ולקמן בגמ' מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ אבל רכיש ב"פ ס"ל דאפי' לא הגיע למקום לובן ג"כ טריפה א"כ הטריפות מצ"ע ושפיר פריך דליחשבי' בהדי י"ח טריפות והוא פשוט ובדרך זה יפורש ד' רש"י ז"ל בדיבור הקדום ד"ה דשף מדוכתי' כו' ולק' מסיים והוא דאיעכול ניבי' דהנה לכאורה קשה לד' ה"ר אלחנן דס"ל דבעוף טריפה בוקא דאטמא דשף מדוכתי' אפי' לא נתעכלו ניביו א"כ דילמא לכך לא חשיב לי' משום דא' לקמן דכל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וא"כ להכי לא חשיב לי' כדי לשלול עוף דטריפה אפי' לא נתעכלו ניביו ואין דינו שוה לבהמה כד' ר"א הנ"ל אולם הדבר נכון לפמ"ש הרשב"א בחי' לחולין נ"ד להדיא דרב מתנא מטריף בוקא דשף אפי' לא נתעכלו ניביו גם בבהמה ע"ש וכ"כ בתוס' נ"ז ע"א ד"ה שמוטת ירך וא"כ לדידי' שפיר פריך דליחשבי' דאם בבהמה טריפה אפי' בלא איעכול מכ"ש בעוף וז"ש רש"י ולק' מסיים והוא דאיעכול ניבי' אבל רב מתנה גופי' מטריף גם בבהמה אפי' בלא איעכול ושפיר פריך הש"ס ועם האמור דלרכיש טריפה בלקתה הכוליא אפי' בלא הגיע לחריץ דהוי טריפות מצ"ע יתיישב קושי' הכרו"פ בסי' מ"ד שהקשה ע"ד הפוסקים דס"ל בנחתכה הכוליא לשנים דטריפה ומייתי ראי' מיפלח כליותי דאיוב א"כ עולא דלא ס"ל הך דרכיש האיך מיתוקמא לדידי' מימרא דאהדר ריב"י לרבנן מן יפלח כליותי הא לדידי' כשר ולפענ"ד ניחא בפשיטות דלכך קא' עולא לאפוקי לקותא דרכיש היינו דהוא ס"ל דלקתה הכוליא הוי טריפות בפ"ע וטריפה אפי' בלא הגיע ללובן ועולא ס"ל דאינו טריפה רק כשהגיע עד הלובן משום דהטריפות אינו אלא משום הבנ"מ ולכך ל"ח לי' בין הטריפות משום דל"ח רק טריפות מצ"ע כמ"ש התוס' הנ"ל לענין חסרון הגלגולת דל"ח לי' כיון שאינו אלא משום הקרום ולפי"ז נכון דגם לעולא א"ש ראיית ריב"י מן יפלח כליותי דעכ"פ לדידי' טריפה כשהגיע עד הלובן והתוס' שהקשו האיכא לקותא דכשירה כגון מ"ז ה"ה דהו"מ למיפרך דילמא לא הגיע לחריץ ולתי' א"ש ג"ז ואזדא ממילא לפי"ד גם קושי' המהרש"א שהקשה דבלא"ה הי"ל להתוס' לדחות פירש"י לשיטתם לעיל דר"י לא ס"ל האי לקותא דרכיש ב"פ אבל לדברינו ניחא דהתוס' לא כ' רק דר"י לא ס"ל לקותא דרכיש דליהוי טריפות מצ"ע ושיטרף אף אם לא הגיע לחריץ אבל אם הגיע לחריץ מודה ועפי"ז מיושב ממילא קושי' בעל לב ארי' שהקשה על האו"ה שהובא בש"ך סי' מ"ד סק"ב שכ' דהא דניקבה הכוליא כשר דוקא ע"י מחט אבל ע"י חולי לא גרע מלקתה ע"ש וא"כ מנ"ל להש"ס דעולא פליג אדרכיש דילמא בכלל נקובה היא ג"כ ניקבה הכוליא ע"י חולי דהא ודאי סוג נקובה הוא נמי ע"י חולי וא"כ ממילא הוי לקתה הכוליא ג"כ בכלל נקובה כמו לקתה בריאה. ולדברינו א"ש ויהי' מזה ראי' לע"ש הש"ך שם דאפי' לדעת או"ה אינו רק בהגיע עד הלובן ע' בפמ"ג שם וא"כ לפי"ז אינו טריפות מצ"ע כנ"ל וא"כ לא נוכל לומר דהוא בכלל נקובה דלא קחשיב רק טריפות מצ"ע וכנ"ל ועפי"ז יש לדחות הוכחת הרא"ש דבנחתך אפי' עד מקום החריץ לא מיטרפא מהא דא' בדף נ"ד ע"א דבי ר"פ בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי אתו לקמי' דריב"ב א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים ומדלא דקדקו לראות אם הגיע המכה למקום החריץ ש"מ דאפי' בכה"ג כשר ולהאמור אין מזה ראי' דהנה לכאורה יל"ד מאי זה הלשון דקא' וכי להוסיף על הטריפות יש היל"ל סתם אין לך אלא טריפות שמנו חכמים. ונראה דהנה המפורשים הקשו שם מאי האי שתמה וכי להוסיף על הטריפות יש הא לקתה הכוליא טריפה אעכצ"ל דמתרבה בזה הכלל דמתניתין א"כ נוכל לומר דגם מחו בכוליא הוי בכלל לקותא ע' במהרמ"ש שם ונלפענ"ד דהכי קא מתמה ריב"ב כיון דלא דקדקו אם הגיע לחריץ וע"כ שרצו להטריף אפי' לא הגיע לחריץ וע"כ ס"ל דהוא טריפות מצ"ע א"כ אמאי לא חשיב לי' במתניתין ושפיר קמתמה וכי להוסיף על הטריפות יש היינו לשיטתכם דאתון סבורין דאפי' בלא הגיע לחריץ טריפה א"כ אמאי לא קחשיב לי' במתניתן כיון דע"כ הוי טריפות מצ"ע כנ"ל וא"כ אדרבא מוכח מכאן דבהגיע למקום חריץ בודאי טריפה ורק ריב"ב דחה אותם במה שרצו להטריף אפי' לא הגיע לחריץ:

וע"ד שאלתו בעובדא דאיקלע תמן בבתולה שנשאת לאיש א' ותיכף אחר החופה בעוד שלא נתיחדה עמו נחלש הבעל ושכב על ערש חליו שמנה ימים ונפטר מן העולם וחלוי"ש ונשאר אח א' גדול ואח קטן כבן ג' שנים והאח הגדול הוא איש מסוכן ומהיראים שלא ימות ח"ו ותשב האשה עגונה עד אשר יגדל הילד האם יש מקום להתיר שיחלוץ לה בתוך ג' חדשים:

הנה בש"ע אה"ע סי' קס"ד ס"א פוסק המחבר דאם חלץ תוך ג"ח ולא נמצאת מעוברת הר"ז נפטרה וא"צ כלום אך ברמ"א שם מביא י"א דכל שחלצה תוך ג"ח בין נמצאת מעוברת והפילה או לא נמצאת מעוברת הו"ל חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל האחין ודעת כ"ת לומר שלפי שהרמ"א לא סיים כלום והכי הלכתא או וכן נוהגין דעתו לפסוק כהמחבר ולא הביא הי"א אלא לחלוק כבוד לדיעה זו וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ס"א ס"ק י"ג ובפמ"ג בכללי או"ה אות ג' ומתוך כך הכריח דהלכתא כד' המחבר ועכ"פ יש לסמוך אזה במקום עיגון. והנה הט"ז שם סק"ב האריך לפסוק כדעת המחבר ומש"ש דזה פשיטא שעכ"פ יש עלי' שם חליצה דהא שנינו בריש החולץ אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה הנה באמת התוס' שם ד"ה ונמצאת מעוברת הקשו אמאי אם אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' ופסלה מן הכהונה הרי תוך ג"ח לאו חליצה היא ותי' דנהי דלאו חליצה היא מ"מ אסור בקרובותי' כיון דמדאוריית' הויא חליצה והנה הא דמדאוריית' הויא חליצה אף דמסקינן שם מ"א ע"ב הטעם דאינה חולצת בתוך ג' חדשים משום כל שאינה עולה ליבום א"ע לחליצה ונפקא לן מקרא דאם לא יחפוץ וגו' א"כ הוי דאוריי' אולם נכון הדבר משום דבאמת פריך שם הש"ס מהא דהספיקות חולצות ולא מתייבמות ומשני התם אם יבא אליהו כו' הכא אם יבא אליהו ויאמר דלא איעברה מי משגחינן בי' הא קטנה דלאו בת איעבורי היא ואפ"ה צריכה להמתין ג"ח ע"ש וא"כ עיקר הטעם דא"ע ליבום אף אם נמצאת אח"כ שאינה מעוברת הוא משום איסור הבחנה וא"כ הא הבחנה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"א מה"ג וע' ב"ש סי' י"ג סק"א ושפיר כ' התוס' דמדאוריית' הוי' בת חליצה דעולה ליבום מטעם אי אתי אליהו כו' ובתי' הב' כתבו וז"ל ועוד דדיעבד אם חלצה אפי' מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת דא' לקמן יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג"ח משמע דל"ב חליצה ע"כ (ובט"ז שם הביא ג"כ ראי' זו ולא נזכר מד' התוס' הלזו) הרי דהחליטו התוס' ג"כ בתירוץ בתרא דחלצה בתוך ג' א"צ חליצה אחרת ותי' זה הוא העיקר כדמוכח בש"ס שם דפריך ר"ל לר"י מהא דקתני אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובות' והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי' דאמינא חליצה מעוברת ל"ש חליצה היינו דקתני פסלה מן הכהונה לחומרא ולא קתני א"צ חליצה מן האחין אלא לדידך א"צ חליצה מן האחין מבע"ל וקשה דהא מתניתין מיירי בתוך ג' וא"כ בלא"ה צריכה חליצה משום שהי' תוך ג"ח וע"כ דבדיעבד אם חלצה מהני ולכאורה הי' נ"ל בישוב קושיא זו ועלה על דעתי לומר דהאי אם חלצה תוך ג"ח אי מועיל בדיעבד או לא תליא בפלוגתת ר"י ור"ל דהנה הראשונים ז"ל בחי' יבמות מ"א ע"ב כ' דהאי פירוקא דכל העולה כו' הוא רק לר"י דלא נוכל לומר לדידי' דילמא מיעברה ותפיל כיון דס"ל חליצה מעוברת שמה חליצה ולכך הוכרח לשנויי משום כל העולה ליבום כו' אבל לר"ל הוא משום חששא דילמא איעברה ותפיל ותנשא בחליצה זו ואיהו ס"ל חליצת מעוברת ל"ש חליצה [וצ"ע ברמב"ם פ"א מיבום הי"ט שכ' הטעם משום כל העולה ליבום כו' ע"ש והרי לדידן דקיי"ל חליצת מעוברת ל"ש חליצה בלא"ה אינה חולצת תוך ג"ח ובמק"א כ' בישוב דבריו אכ"מ] וא"כ לפי"ז אפשר לומר דלר"י שאין הטעם רק משום כל העולה ליבום כו' וקשה קושי' הש"ס שם מהך דהספקות חולצות ולא מתייבמות וע"כ צריך לשנויי התם משום אם יבא אליהו כו' הוי עולה ליבום אבל הכא אפי' אם יבא אליהו כו' אסור מפני התקנה דצריכה להמתין ג"ח משום הבחנה וכיון דכל עיקר הטעם דא"ע ליבום הוא משום הבחנה דרבנן די לנו שנימא דא"ע לחליצה לכתחלה אבל בדיעבד מהני החליצה משא"כ לר"ל האיכא חשש ס' תורה שמא מיעברא ותפיל ותנשא בחליצה זו והיכא דאסרו מחשש ס' איסור דאוריי' הוי כודאי איסור תורה כמ"ש הפוסקים לענין גבינות עכו"ם ולכך אפי' בדיעבד אין החליצה מועלת תוך ג"ח לדידי' וא"כ לפי"ז מיושב קושיא הנ"ל דר"ל פריך שפיר לר' יוחנן לשיטת עצמו הול"ל א"צ חליצה מן האחין אולם באמת זה ליתא דהאיכא מ"ד שם מ"ב ע"א דהבחנה הוא מדאוריי' ועוד דהא ביבמה בלא"ה איכא חששא דאוריי' שמא מיעברה והויא א"א שלא במקום מצוה כדקא' שם בשלמא יבמה כדאמרן ואי משום אם יבא אליהו כו' ז"א דכיון דמעיקרא אסרו רבנן מחשש אי' דאוריי' זה ממילא לא פלוג רבנן בתקנתן ואפי' קטנה דלאו בת אעבורי היא צריכה להמתין ג"ח וכיון דיש אי' דאוריי' ממילא ל"ש לאסור משום גזירה דרבנן כמו שהאריכו הפוסקים ביו"ד רס"י פ"ז גבי בשר טמא בחלב טהור וע"כ אנו מוכרחין לומר דהטעם שא"ע ליבום אינו משום הבחנה דאסורה בכל הנשים דהנה הרשב"א בחי' יבמות ל"ו ע"ב הקשה בהא דפריך שם ממ"נ אי ביאה מעוברת שמה ביאה חליצה מעוברת שמה חליצה ואי ביאה מעוברת ל"ש ביאה חליצה מעוברת נמי ל"ש חליצה דהא קיי"ל כל העולה ליבום כו' והקשה האיכא חייבי לאו ועשה באלמנה מן הנשואין לכ"ג דעולה לחליצה אע"פ שא"ע ליבום ואם בעל לא קנה וצריכה חליצה ותי' דהתם מריבויא דקרא מועלתה יבמתו דרבי רחמנא לחליצה כדא' בפ' כיצד אבל הכא משום דמעוברת א"ר ליבום הוא א"כ אשת אח שלא במקום מצוה היא ולחליצה נמי לא חזיא ע"ש הרי דרק משום דאיכא חשש שמא היא א"א שלא במקום מצוה ולכך א"ע לחליצה אבל בלא"ה רבי רחמנא יבמתו דיש שעולה לחליצה וא"ע ליבום וכי"ב אמרי' שם כ' דלהכי מוקמינן הקרא דיבמתו דרבי רחמנא שעולה לחליצה אף שא"ע ליבום בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות משום דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין ושפיר קרינן בהו לקחת ול"ה א"ע ליבום ע' פירש"י שם ושעפי"ז אמרתי ליישב מה שהקשו המפורשים ע"ד התוס' ביבמות ט' שהקשו שם בהא דמשמע בכ"ד דלר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ה"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו אמאי ל"א דאתי עשה ודחי ל"ת והקשו דילמא ה"ט משום דאפשר לקיים שניהם ע"י חליצה כדא' רבא בד"ך ע"ב והא דאיתותב רבא שם מהא דואם בעלו קנו היינו משום דאיהו גופי' מותיב לעיל מיני' מהך ברייתא משמע דס"ל הכי אבל ר"ע יתרץ דהברייתא אתיא כמ"ד בדף ל"ט דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא והיינו כרבנן דאבא שאול וכדא' באמת בדף כ"א ע"א לר"ל משא"כ איהו ס"ל דשפיר אפשר בחליצה וכמ"א ולכך לא דחי עשה דיבום לל"ת משום דאפשר לקיים שניהם. ונלפענד"ל דהא באמת צריך להבין היכי אמרינן דאפשר לקיים שניהם בחליצה הרי אי אמרינן דלא אתי עשה ודחי ל"ת א"כ לא חזיא ליבום וכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה וא"כ לא אפשר ג"כ בחליצה והוי שוב א"א לקיים שניהם אולם הדבר נכון דבחייבי לאוין כיון דתפסי בהו קידושין א"כ שפיר קרינן בהו לקחת בדיעבד ול"ה א"ע ליבום וכנ"ל וא"כ שפיר אמרינן דהוי אפשר לקיים שניהם והתינח למאי דס"ל קידושין תופסין בח"ל משא"כ לר"ע דס"ל ח"ל לא תפסי בהו קידושין א"כ לא נוכל לומר דהוי אפשר לקיים שניהם בחליצה כיון דאי הוי אפשר ולא דחי א"כ א"ע ליבום וממילא א"ע לחליצה וא"כ ל"ה אפשר ולדידי' הא לא קרינן בהו לקחת כיון דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל וכנ"ל וא"כ שפיר הקשו התוס' דליתי עשה ולידחי ל"ת:

נחזור למאי דאתאן עלה דמאי דא' לענין חליצה בתוך ג"ח שא"ע ליבום ע"כ אינו מטעם הבחנה רק משום שמא מיעברא והוי' א"א שלבמ"מ (ונדחה נמי לפי"ז תי' הא' של התוס' ריש החולץ הנ"ל שכ' כיון דמדאוריי' חזיא ולדברינו הא גם מדאוריי' ל"ח דסד"א מה"ת לחומרא) והנה אא"ז בשו"ת ח"צ סי' א' כ' דלכאורה הא אין לך אשה שכשירה ליבום משום דהא קיי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ליבום ובכל יבמה אסורה ליבם בשעת נפילה משום הבחנה ותי' דההיא דרבנן היא ואם יבא עלי' אף מדרבנן שריא ע"ש ודבריו ז"ל בלתי מובנים דהא ביבמה איכא חשש ספק דאוריי' כנ"ל ולדבריו ז"ל שתופס בדעתו דליכא רק אי' הבחנה שבשאר נשים אין התחלה לקושיא כלל עפמ"ש התוס' בריש יבמות ד"ה ואחות אשתו לענין נדה דל"ש לומר כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כו' ותאסר ליבם אע"פ שמטהרה אח"כ דל"ד דא"א ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בנ"א אבל נדה לכ"ע אסורה וא"כ ה"נ הא משום הבחנה לכ"ע אסורה כמו ליבם. אמנם אפי' מטעם זה שא"ר לו בשעת נפילה דילמא מיעברא והוי א"א שלבמ"מ דאין האיסור רק על היבם ל"ש להקשות כל שאין אני קורא בשעת נפילה כו' משום תי' השני שבתוס' שם דבשלמא אחות אשתו אע"פ שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום כיון שנפטרה שעה א' משום שנא' דרכי' דרכי נועם אבל נדה דרכי נועם היא דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר ע"ש וה"נ דרכי נועם היא דאם תרצה להנשא לאיש אחר היתה ג"כ צריכה להמתין ג"ח. עכ"פ שמעינן דגם לר"י איכא חשש אי' תורה בחליצה בתוך ג"ח ואם הי' סברא דל"מ החליצה בתוך ג"ח אפי' בדיעבד גם לר"י היל"ל דאינו מועיל וא"כ קמה הקושיא הנ"ל וגם נצבה דאיך אפשר למיתני וא"צ חליצה מן האחין ובמהרמ"ל בחי' שם נדחק בזה מאד ולבסוף מסיים וגם התוס' בעצמם אינם תופסים שינויא קמא לקושטא דמילתא לומר דמדרבנן ל"ה חליצה כלל אפי' בדיעבד אלא ר"ל דהא דקתני אסור בקרובותי' א"ש אפי' את"ל דל"ה חליצה כלל ע"ש והכי מבואר ברש"י יבמות מ"א ע"ב ד"ה אלא משום דר"י כו' וז"ל ולר"י לא תקשי דאי חלצה ודאי חליצה היא דהאי אינה עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר אלא חליצה היא עכ"ל הרי מפורש דעת רש"י ז"ל דהויא חליצה בדיעבד וכ"כ להדיא ברשב"א שם וא"כ מכל האמור אפשר לנו להתיר בנ"ד לחלוץ תוך ג' חדשים ואם לא ימות יחליץ שנית לאחר ג"ח ואם ימות ח"ו נסמוך על חליצה זו דשעת הדחק הוי לעולם כדיעבד עיין ברא"ש ר"פ לולב הגזול. אמנם יען שאני מיראי הוראה אין רצוני לסמוך עלי אם לא שיסכימו עמי עוד שני רבנים מובהקים במדינתכם וכ"ז כתבתי במעט עיון כמציץ מבין החרכים לפי מסת הפנאי והי' בזה שלום מאד"ה דברי הדור"ש באהבה מברכו בכט"ס:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף