35,347
עריכות
(תבנית ניווט) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{מרכז|'''שאלה | {{מרכז|'''שאלה ג'''}} | ||
'''שאלה''' הובאו ליד קונדרסים בענין הריב אשר לה"ר יוסף בן עולו אם אחיו ובאמת חפץ הייתי למשוך ידי מהם מפני הטירדא. האמנם ראיתי מכתב מעשה ידיו של אותו הצדיק ובו צוה עלי להזדקק לדין זה ומוצא שפתיו לא אשנה מפני שאין מסרבין לגדול ואע"פ שא"א לבוא בארוכה, וקודם עמדי על דברי הקונדריסים במ"ש בדין אלמנה שתפסה מזונותיה וכו' ראוי להציע תחילה דינה דלא תפסה ובאה לב"ד לתבוע מזונות דהרמב"ם ס"ל דצריכה לישבע דלא אתפסה צררי כמו גבי כתובה וכמ"ש [[רמב"ם/אישות/יב|בפי"ב מה' אישות]] ושם כתב דעת החולקים דס"ל דאינה צריכה לישבע ותלו להאי פלוגתא אמתניתין דפר' שני דייני גזירות גבי מי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזונות דחנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחי' ופליגי התם בגמ' רב ושמואל דרב ס"ל דפוסקין מזונות לא"א ושמואל ס"ל דאין פוסקין ואפילו בשבועה כדמוכח התם בש"ס ומוקי למתני' בשמעו בו שמת. ולכאו' משמע בששמעו בו שמת כ"ע מודי דא"צ לישבע דמדשמואל נשמע לרב דבהא לא אשכחן דפליג. ותו דק"ו הדברים דהשתא בלא שמעו בו שמת דס"ל לשמואל דאין פוסקין לה כל עיקר פליג רב וס"ל דפוסקין אפי' בלא שבועה, בששמעו בו שמת דאפי' שמואל מודה דלא חיישינן לצררי לא כ"ש דלרב נמי א"צ לישבע, וא"כ קשה על הרמב"ם דפסק דצריכה לישבע. [[מגיד משנה/אישות/יב|והמ"מ]] שם כתב דברים סתומים כהלכה מפי הגבורה: | '''שאלה''' הובאו ליד קונדרסים בענין הריב אשר לה"ר יוסף בן עולו אם אחיו ובאמת חפץ הייתי למשוך ידי מהם מפני הטירדא. האמנם ראיתי מכתב מעשה ידיו של אותו הצדיק ובו צוה עלי להזדקק לדין זה ומוצא שפתיו לא אשנה מפני שאין מסרבין לגדול ואע"פ שא"א לבוא בארוכה, וקודם עמדי על דברי הקונדריסים במ"ש בדין אלמנה שתפסה מזונותיה וכו' ראוי להציע תחילה דינה דלא תפסה ובאה לב"ד לתבוע מזונות דהרמב"ם ס"ל דצריכה לישבע דלא אתפסה צררי כמו גבי כתובה וכמ"ש [[רמב"ם/אישות/יב|בפי"ב מה' אישות]] ושם כתב דעת החולקים דס"ל דאינה צריכה לישבע ותלו להאי פלוגתא אמתניתין דפר' שני דייני גזירות גבי מי שהלך למ"ה ואשתו תובעת מזונות דחנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחי' ופליגי התם בגמ' רב ושמואל דרב ס"ל דפוסקין מזונות לא"א ושמואל ס"ל דאין פוסקין ואפילו בשבועה כדמוכח התם בש"ס ומוקי למתני' בשמעו בו שמת. ולכאו' משמע בששמעו בו שמת כ"ע מודי דא"צ לישבע דמדשמואל נשמע לרב דבהא לא אשכחן דפליג. ותו דק"ו הדברים דהשתא בלא שמעו בו שמת דס"ל לשמואל דאין פוסקין לה כל עיקר פליג רב וס"ל דפוסקין אפי' בלא שבועה, בששמעו בו שמת דאפי' שמואל מודה דלא חיישינן לצררי לא כ"ש דלרב נמי א"צ לישבע, וא"כ קשה על הרמב"ם דפסק דצריכה לישבע. [[מגיד משנה/אישות/יב|והמ"מ]] שם כתב דברים סתומים כהלכה מפי הגבורה: |