35,347
עריכות
עדות ביעקב (ריינס)/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (תיקון) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
ומה שנראה לי בזה לתרץ הך קושיה שהקשיתי על הרמב"ם מסוגיא דמכות באופן אחר. ונקדים מה דנתקשיתי על שיטת הרמב"ם דהזמה מעוד מקום אחד מסוגיא מפורשת. דהנה ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/צד/א|צד.]]}} מבעי' שם הגמ' לענין ע"א ביבמה להתירה לעלמא ופשיט שם הגמ' מהא דאמרו לו מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד ממזר. ומפרש הגמ' ה"ד אלימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד כו' אלא לאו כו' ודחי הגמ' כדאמר רב אחא בר מניומי בעדי הזמה ה"נ בעדי הזמה. והנה יש לדקדק מאי שייך לומר בעדי הזמה הלא המזימין אומרים אך עמנו הייתם והכא תני דאמרו לה חילוף היו הדברים. ודוח"ל דהי' תרי כתי סהדי חד דהזימם וחד כת דאמרו לה חילוף היו הדברים דהלא זה אינו במשמע. וע"כ דהכונה דהנך המזימין אמרו שני הדברים יחד עמנו הייתם וגם דחילוף היו הדברים. וא"כ קשה ג"כ דהא הוי הכחשה והזמה יחד וממילא בטל הזמה. ודוח"ל דגם הך סוגיא אזלא שלא כהלכתא: | ומה שנראה לי בזה לתרץ הך קושיה שהקשיתי על הרמב"ם מסוגיא דמכות באופן אחר. ונקדים מה דנתקשיתי על שיטת הרמב"ם דהזמה מעוד מקום אחד מסוגיא מפורשת. דהנה ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/צד/א|צד.]]}} מבעי' שם הגמ' לענין ע"א ביבמה להתירה לעלמא ופשיט שם הגמ' מהא דאמרו לו מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד ממזר. ומפרש הגמ' ה"ד אלימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד כו' אלא לאו כו' ודחי הגמ' כדאמר רב אחא בר מניומי בעדי הזמה ה"נ בעדי הזמה. והנה יש לדקדק מאי שייך לומר בעדי הזמה הלא המזימין אומרים אך עמנו הייתם והכא תני דאמרו לה חילוף היו הדברים. ודוח"ל דהי' תרי כתי סהדי חד דהזימם וחד כת דאמרו לה חילוף היו הדברים דהלא זה אינו במשמע. וע"כ דהכונה דהנך המזימין אמרו שני הדברים יחד עמנו הייתם וגם דחילוף היו הדברים. וא"כ קשה ג"כ דהא הוי הכחשה והזמה יחד וממילא בטל הזמה. ודוח"ל דגם הך סוגיא אזלא שלא כהלכתא: | ||
וזה לי כמה בהיותי עוד מתענג מפלפולים רחוקים אמרתי בזה דרך אחד עד"פ בהאי סוגיא ע"פ קושיא הנ"ל. דהנה שם ביבמות בסוף הסוגיא קאמר רבא ע"א נאמן ביבמה מק"ו לאיסור כרת התורת לאיסור לאו לא כ"ש. וקאמר ליה ההוא מדרבנן לרבא היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת ואלא איהי כו'. והנה באמת יש להתבונן האיך פשיט רבא מהך ק"ו למשרי יבמה לעלמא אחרי דפשיטות אחרת ליכא ע"ז. והך ק"ו הא הוי ק"ו פריכא כמו שאמר לי' ההוא מרבנן. וע"כ אמרתי עד"פ כן דרבא והך ההוא מדרבנן פליגי הכא באיזה דין. עד דלרבא ליכא פרכת של ההוא מדרבנן. ומאין לקח לו זאת רבא י"ל דלרבא לשיטתו היה לו הכרח בדין זה וממילא ליכא פרכא על הך ק"ו וכמו שיבואר לפנינו. והוא דהנה בגוף דינו של הרמב"ם שכתב דהיכא דמעורב הכחשה להזמה לא הוי הזמה י"ל דיתלה במחלוקת דנודע דאיכא מחלוקת בזה אם ע"ז חידוש הוא או לא {{ממר| | וזה לי כמה בהיותי עוד מתענג מפלפולים רחוקים אמרתי בזה דרך אחד עד"פ בהאי סוגיא ע"פ קושיא הנ"ל. דהנה שם ביבמות בסוף הסוגיא קאמר רבא ע"א נאמן ביבמה מק"ו לאיסור כרת התורת לאיסור לאו לא כ"ש. וקאמר ליה ההוא מדרבנן לרבא היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת ואלא איהי כו'. והנה באמת יש להתבונן האיך פשיט רבא מהך ק"ו למשרי יבמה לעלמא אחרי דפשיטות אחרת ליכא ע"ז. והך ק"ו הא הוי ק"ו פריכא כמו שאמר לי' ההוא מרבנן. וע"כ אמרתי עד"פ כן דרבא והך ההוא מדרבנן פליגי הכא באיזה דין. עד דלרבא ליכא פרכת של ההוא מדרבנן. ומאין לקח לו זאת רבא י"ל דלרבא לשיטתו היה לו הכרח בדין זה וממילא ליכא פרכא על הך ק"ו וכמו שיבואר לפנינו. והוא דהנה בגוף דינו של הרמב"ם שכתב דהיכא דמעורב הכחשה להזמה לא הוי הזמה י"ל דיתלה במחלוקת דנודע דאיכא מחלוקת בזה אם ע"ז חידוש הוא או לא {{ממר|וע' משכ"ל ב[[עדות ביעקב (ריינס)/כו|סי' כ"ו]]}}. והך סברת הרמב"ם י"ל דתליא בזה דחי נימא דע"ז חידוש א"כ מה"ד אין להאמינם. וע"כ י"ל אין לך בו אלא חידושו דווקא היא דאיכא אך הזמה לבד אבל היכא דמעורב הכחשה להזמה אינם נאמנים. אבל אי נימא דהוא מה"ד והיינו דהוי כמו דמעידים עליהם בגזלנות וכמו שבאר הטור [ע"ל בסי' הנ"ל שהרחבתי הדבור בזה] וא"כ מ"ל אם מעורב הכחשה סוף סוף הלא העידו עליהם דהם פסולים וממילא נאמנים. והנה נודע דזה אם ע"ז חידוש הוא או לא תליא במחלוקת דאביי ורבא דפליגי בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/עב/ב|עב:]]}} אם ע"ז למפרע הוא נפסל או לא דאביי דסובר דע"ז למפרע הוא נפסל סובר דע"ז לא הוי חידוש ורבא דסובר מכאן ולהבא סובר דהוי חידוש. ולפי"ז ממילא מוכח דגם הך דינא של הרמב"ם דהכחשה והזמה תליא במחלוקת דאביי ורבא. ומעתה נבוא לעניננו לביאור הסוגיא דיבמות הנ"ל. הנה באמת היא קושיא חזקה האיך פשיט רבא מק"ו דלאיסור כרת התרת כו' וכי לא ידע די"ל היא עצמה תוכיח. והנראה בזה דרבא וההורא מדרבנן יפלגו באיזה פרט אשר מצינו בזה מחלוקת הראשונים ז"ל. ונימא לעניננו דמחלוקת של הראשונים ז"ל יש לה מקור וסעד בגמ' דפליגי בזה הני אמוראי. דהנה זה נודע דיבמה שנשאת לעלמא בהיתר ע"פ ב"ד וע"פ עדים ואח"כ נתודע דהיבם חי יש לה דין כמו א"א שאמרו לה מת בעליך ונשאת דתצא מזה ומזה ומשום דמחלפי באשה שהלך בעלה למד"ה וכמו דאיתא ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/צב/ב|צב:]]}} ובגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/פ/ב|פ:]]}} וביותר מבואר שם בירושלמי דיבמות. וכן נפסק הדין ברמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/יבום וחליצה/ד#כ|פ"ד מהל' יבום וחליצה ה"כ]]}} ובטוש"ע {{ממ|סי' קנ"ט}} אמנם בפרט אחד יש להסתפק והוא היכא דהיבמה נשאת לאחד מן השוק במזיד שידעה שיבמה חי אם אמרינן ג"כ דתצא מזה ומזה או לא. והגם דמסברא החיצונה י"ל דכ"ש דבמזיד יש לקנוס אמנם באמת יש סברא להיפך לפי מה דקיי"ל דלא כר"ה אלא דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה ומשום דזנות לא שכיחא לא גזרו ממילא י"ל דגם במזיד לא שכיחא ולא נגזור. [אבל לרב המנונא דאמר שו"י שזינתה אסורה כ"ש דבמזיד אסורה ליבם] והוא ספק גדול. וכבר עמדו על מדוכה זו רבותינו בעלי התו' ז"ל והניחו הדבר בספק עיי"ש ביבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/צב/ב#נותן|צב:]]}} בד"ה נותן לה כתבו בתוך דבריהם וז"ל אבל אם נשאת אפי' רצה היבם לחלוץ אסורה לבעלה ותצא מזה ומזה כדמסיק בירושלמי דיבמה שנשאת בלא חליצה תצא ולא אמרינן זה חולץ וזה מקיים ומתני' דהזורק {{ממ|דף פ'}} קתני דיבמה לשוק תצא מזה ומזה אפי' בנשואי טעות וכ"ש בנשואי מזיד דקנסינן לה טפי ואפי' את"ל דכשנשאת במזיד לא שייך למיגזר ולמיקנסי' כי היכי דלא קנסינן ליה בזינו משום דנשואי מזיד לא שכיחי כמו זנות מ"מ לא מתסבר כו' עיי"ש הרי דבעלי התו' מסתפקים בזה הפרט דבתחילה כתבו וכ"ש בנשואי מזיד הרי דהחליטו דבמזיד שייך לקנוס יותר ואח"כ כתבו דאיכא סברא להיפך דבמזיד לא נקנוס כלל. והוא כמשנ"ת: | ||
אולם בין שאר גדולי הראשונים ז"ל מצינו להדיא דפליגי בהך פרט. דבחידושי הרשב"א ב[[רשב"א/יבמות/צב/ב|ד"ה אתגורי אתגור]] כתב וז"ל אם כן מצינו חוטא נשכר פי' הגאונים ז"ל דלעולם אסורה למקדש כו' ולא דמי לאשה שהלך בעלה למדה"י דהתם בשוגג וקרוב הדבר לאונסין כו' אבל הכא דבמזיד וחוטא הוא אסור בי' לעולם כו' ולסוף שם ועוד שאעפ"י שהזידה ועמדה ונתקדשה אין קונסין אותה לאוסרה על היבם כו' עייש"ה. מבואר להדיר דהרשב"א החליט דבמזיד יש לקנוס טפי וכן הוא בטור ושו"ע (סי' קנ"ט) עיי"ש שכתב המחבר אפי' בשוגג משמע דכ"ש דבמזיד אסורה וכדעת הרשב"א. אמנם דעת הנמוק"י והריטב"א והרא"ש משמע דאינו כן אלא דמחלקינן בין שוגג למזיד דהנה הנמוק"י שם בשמעתין פלפל בזה מעיקרא ומתחילת דבריו משמע ג"כ דלא מחלק בין שוגג למזיד אמנם מסוף דבריו משמע דהכריח דבמזיד לא אסרינן דלסוף הביא דברי הריטב"א שכתב וז"ל ומדאמרינן הכא דיבמה שנשאת אסורה ליבמה משום דמחלפא כו' שמעינן דעד אחד נאמן ביבמה שתנשא לשוק דטפי מסתבר לאוקמי ליבמה שנשאת עפ"י עד אחד מלאוקמה שנשאת במזיד גמור בלא עדות כלל משום דההיא זנות בעלמא הוא ו"ל דרב המנונא. ולא לאוקמה נמי שנשאת עפ"י שני עדים משום דרב כו' עכ"ל מדכתב דאין לאוקמי שנשאת במזיד כו' משום דדהיא זנות מוכח להדיא דדעתם ז"ל דנשאת במזיד יש דין דזנות ושריא ולא קנסינן לה. חזינן דדעת הנמוק"י והריטב"א כן. ואף דמתחילה הי' הדבר להם בספק אמנם לסוף משמע דהכריע כן. וברא"ש כתב שם וז"ל דלא אשכחן שאסרוה לשני אלא היכא דאסורה גם לראשון וכ"ש ביבמה דבמזיד לא מיתסרא דאין להחמיר בזה יותר מבא"א וע' בק"נ שבאר כוונתו כיון דלא קיי"ל כרב המנונא ואם זינתה מותרת ליבם ממילא ה"ה אם נשאת במזיד נמי מותרת ליבם דדוקא בנשאת בטעות אסורה ליבם משום דמחלפא באשה שהלך כו' משא"כ נשאת במזיד מלתא דלא שכיחא ול"ג בהו רבנן עיי"ש. הרי דדעת הרא"ש הוא ג"כ דבמזיד לא אסרינן: | אולם בין שאר גדולי הראשונים ז"ל מצינו להדיא דפליגי בהך פרט. דבחידושי הרשב"א ב[[רשב"א/יבמות/צב/ב|ד"ה אתגורי אתגור]] כתב וז"ל אם כן מצינו חוטא נשכר פי' הגאונים ז"ל דלעולם אסורה למקדש כו' ולא דמי לאשה שהלך בעלה למדה"י דהתם בשוגג וקרוב הדבר לאונסין כו' אבל הכא דבמזיד וחוטא הוא אסור בי' לעולם כו' ולסוף שם ועוד שאעפ"י שהזידה ועמדה ונתקדשה אין קונסין אותה לאוסרה על היבם כו' עייש"ה. מבואר להדיר דהרשב"א החליט דבמזיד יש לקנוס טפי וכן הוא בטור ושו"ע (סי' קנ"ט) עיי"ש שכתב המחבר אפי' בשוגג משמע דכ"ש דבמזיד אסורה וכדעת הרשב"א. אמנם דעת הנמוק"י והריטב"א והרא"ש משמע דאינו כן אלא דמחלקינן בין שוגג למזיד דהנה הנמוק"י שם בשמעתין פלפל בזה מעיקרא ומתחילת דבריו משמע ג"כ דלא מחלק בין שוגג למזיד אמנם מסוף דבריו משמע דהכריח דבמזיד לא אסרינן דלסוף הביא דברי הריטב"א שכתב וז"ל ומדאמרינן הכא דיבמה שנשאת אסורה ליבמה משום דמחלפא כו' שמעינן דעד אחד נאמן ביבמה שתנשא לשוק דטפי מסתבר לאוקמי ליבמה שנשאת עפ"י עד אחד מלאוקמה שנשאת במזיד גמור בלא עדות כלל משום דההיא זנות בעלמא הוא ו"ל דרב המנונא. ולא לאוקמה נמי שנשאת עפ"י שני עדים משום דרב כו' עכ"ל מדכתב דאין לאוקמי שנשאת במזיד כו' משום דדהיא זנות מוכח להדיא דדעתם ז"ל דנשאת במזיד יש דין דזנות ושריא ולא קנסינן לה. חזינן דדעת הנמוק"י והריטב"א כן. ואף דמתחילה הי' הדבר להם בספק אמנם לסוף משמע דהכריע כן. וברא"ש כתב שם וז"ל דלא אשכחן שאסרוה לשני אלא היכא דאסורה גם לראשון וכ"ש ביבמה דבמזיד לא מיתסרא דאין להחמיר בזה יותר מבא"א וע' בק"נ שבאר כוונתו כיון דלא קיי"ל כרב המנונא ואם זינתה מותרת ליבם ממילא ה"ה אם נשאת במזיד נמי מותרת ליבם דדוקא בנשאת בטעות אסורה ליבם משום דמחלפא באשה שהלך כו' משא"כ נשאת במזיד מלתא דלא שכיחא ול"ג בהו רבנן עיי"ש. הרי דדעת הרא"ש הוא ג"כ דבמזיד לא אסרינן: | ||