4,085
עריכות
העמק דבר/דברים/כו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרחב דבר
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
(הרחב דבר) |
||
| שורה 103: | שורה 103: | ||
== טו == | == טו == | ||
''' השקיפה.''' ידוע עפ״י המדרש שמות רבה פ׳ מ״א. דכל השקפה שבתורה לרעה. אלא גדול כחן של מוציאי מעשרות שמהפכין לשון רעה לטובה. ותמוה למאי נאמר בלשון רעה ולהפכו ומה היה חסר אלו נאמר הביטה ממעון קדשך. אבל עוד יש לדקדק לשון ממעון קדשך מן השמים. דלפי הפשט הוא לשון כפול. ואע״ג דבחגיגה די״ב אי׳ דמעון נקרא שמים מדכתיב ממעון קדשך מן השמים. מכ״מ לפי הפשט של כפל לשון מן. ולא כתיב ממעון קדשך השמים. מזה משמע דשני דברים הן. ומן השמים הן מקום הגלגלים וכוכבי לכת המשפיעים ברכה על האדמה ותו ק׳ הסוגי׳ דחגיגה הנ״ל דקאמר דבמעון יושבים מלה״ש. ולא הביא שום הוכחה לזה כמו באינך רקיעי וע״ש. וכבר הרגיש בחא״ג. אבל הענין דפירושא דהאי קרא הוא שהמביא בכורים מתפאר במעשיו שעשה הכל ע״צ היותר טוב ע״כ בא לבקש רחמי שמים שיברך את ישראל והאדמה. ובאמת אין לאדם להיות בטוח במעשיו שתהי׳ תפלתו מש״ה ראויה להשמע. דבל״ס עוד יש איזה פגימות. ע״כ קבע הכתוב נוסח התפלה בלשון השקיפה ממעון קדשך. פי׳ השקפה לרעה על מלה״ש במעון. ותמצא גם בם תהלה. ע״כ השקיפה עלינו ''' מן השמים וברך וגו׳.''' ולא תקפיד ברחמיך על איזה שגיאה. ומעתה נתיישב הכל. אמנם ראוי היה לכתוב השקיפה ממעון קדשך. והביטה מן השמים וכלשון המקרא בתהלים ק״ב. אלא גדול כחן של מוציאי מעשרות כו׳: | ''' השקיפה.''' ידוע עפ״י המדרש שמות רבה פ׳ מ״א. דכל השקפה שבתורה לרעה. אלא גדול כחן של מוציאי מעשרות שמהפכין לשון רעה לטובה. ותמוה למאי נאמר בלשון רעה ולהפכו ומה היה חסר אלו נאמר הביטה ממעון קדשך. אבל עוד יש לדקדק לשון ממעון קדשך מן השמים. דלפי הפשט הוא לשון כפול. ואע״ג דבחגיגה די״ב אי׳ דמעון נקרא שמים מדכתיב ממעון קדשך מן השמים. מכ״מ לפי הפשט של כפל לשון מן. ולא כתיב ממעון קדשך השמים. מזה משמע דשני דברים הן. ומן השמים הן מקום הגלגלים וכוכבי לכת המשפיעים ברכה על האדמה ותו ק׳ הסוגי׳ דחגיגה הנ״ל דקאמר דבמעון יושבים מלה״ש. ולא הביא שום הוכחה לזה כמו באינך רקיעי וע״ש. וכבר הרגיש בחא״ג. אבל הענין דפירושא דהאי קרא הוא{{תוספת|א|וכמו כן מתפרש בתהלים ק״ב אתה תקום תרחם ציון וגו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכל מלכי הארץ את כבודך פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה כי השקיף ממרום קדשו ה׳ משמים אל ארץ הביט לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה לספר בציון שם ה׳ ותהלתו בירושלים בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבוד את ה׳. הדקדוק מבואר. שהחל בלשון יחיד תפלת הערער וסיפיה דקרא בל״ר ולא בזה את תפלתם. וכן לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה. וכבר נדרש ע״ז ברבה פ׳ אמור. גם כפל לשון כי השקיף ממרום קדשו ה׳ משמים אל ארץ הביט. וכל הענין וחבור המקראות יש להבין. והענין דראה המשורר ברוה״ק דבדור אחרון יתפללו כל ישראל בר״ה על מלכות שמים שישוב לירושלים וימלוך על כל העולם כלו. אמנם כונת תפלה זו אין שוה לכל אדם. יש אוהב ה׳ בכל לבו ומתפלל על כבודו ית׳ שיתגדל ויש מתפלל ע״ז כדי שבזה ישוב ישראל על אדמתו. וכהבטחת ה׳ לא״א בשעת מצות מילה כמש״כ בס׳ בראשית י״ז ח׳. ויש שאין לו הרגש בצרת הגלות להליכות עולמו בהצלחה. וא״כ תפלתו זו בלי לב הוא לגמרי רק מצות אנשים מלומדה. ואמר ברוה״ק פנה אל תפלת הערער. אותו יחיד שבכל ההמון המעורר רחמי שמים מעומק הלב על כבוד שמים. מכ״מ ולא בזה את תפלתם של כל ההמון אע״ג שתפלתם הוא רק בשביל טובת עצמם או מן השפה ולחוץ. מכ״מ אל כביר לא ימאס תפלת הצבור הבאה יחד עם הערער. ואמר ברוה״ק תכתב זאת לדור אחרון של הגלות שתתקיים תפלה זו שייראו גוים את שם ה׳ וכל מלכי ארץ את כבודו. ועם נברא יהלל יה. בכל ימי ר״ה שנעשים עם נברא. כפי׳ חז״ל על זה המקרא ברבה פ׳ אמור. ע״פ לשון הכתוב במוספי ר״ה ועשיתם עולה ולא והקרבתם אלא מרמז שנעשים בריה חדשה יהלל יה בחג הסוכות. שיהיו בטוחים שנשמע תפלתם אם מעט ואם הרבה. ואמר כי השקיף ממרום קדשו וגו׳. אע״ג שבאמת תפלת הצבור אין כדאי להיות נשמע. מכ״מ באשר השקיף ה׳ לרעה על מלה״ש היינו ממרום קדשו על המלאכים ברקיע של מטה. והתבונן כי גם בהם יש תָּהָָלָה. ע״כ ה׳ משמים אל ארץ הביט. על בני אדם אשר מעפר המה הביט ברחמים לשמוע אנקת אסיר. מי שמצטער על כבוד שמים. שהוא תמיד אסיר תקוה שאין מתפייס על שטוב לו גם בגלות. לפתח בני תמותה. ואותם שאין להם הרגש על צער השכינה. ורק מכ״מ מתפללים. מכ״מ יגיעו לספר בציון שם ה׳ ותהלתו בירושלים בהקבץ עמים יחדו וגו׳. וכ״ז הרעיון מרומז בפרשה זו:}} שהמביא בכורים מתפאר במעשיו שעשה הכל ע״צ היותר טוב ע״כ בא לבקש רחמי שמים שיברך את ישראל והאדמה. ובאמת אין לאדם להיות בטוח במעשיו שתהי׳ תפלתו מש״ה ראויה להשמע. דבל״ס עוד יש איזה פגימות. ע״כ קבע הכתוב נוסח התפלה בלשון השקיפה ממעון קדשך. פי׳ השקפה לרעה על מלה״ש במעון. ותמצא גם בם תהלה. ע״כ השקיפה עלינו ''' מן השמים וברך וגו׳.''' ולא תקפיד ברחמיך על איזה שגיאה. ומעתה נתיישב הכל. אמנם ראוי היה לכתוב השקיפה ממעון קדשך. והביטה מן השמים וכלשון המקרא בתהלים ק״ב. אלא גדול כחן של מוציאי מעשרות כו׳: | ||
'''וברך את עמך.''' באשר הם עמך נושאי מלכותו ית׳: | '''וברך את עמך.''' באשר הם עמך נושאי מלכותו ית׳: | ||
| שורה 123: | שורה 123: | ||
== יז == | == יז == | ||
''' את ה׳ האמרת.''' ת״א חטבת. והוא לשון הגמרא ברכות ד״ו אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה בעולם. ופרש״י לשון שבח וכמו יתאמרו כל פועלי און. והערוך בערך חטב מביא הגמ׳ בזה הנוסח אתם עשיתוני חטיבה אחת בעוה״ז ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעוה״ב. ובערך אמר ג׳ פי׳ חטיבה ציור א׳ בעולם כלומר דבר הניכר לעין. ופי׳ הענין דבזה הברית הראת לדעת שאין כמותו שראוי להיות לך לאלהים וגו׳. וה׳ הראה לדעת בזה הברית שאין כישראל הראוים להיות לו לעם סגולה וגוי. והראב״ע הביא בשם ר״י הספרדי פי׳ האמרת מגזרת ויאמר. ואינו מבואר. ונראה שכוון לואמרת אליהם. וכבר נתבאר ריש ספר ויקרא שהוא מלשון חבור וכן קרוב לפרש יתאמרו כל פועלי און. יתחברו יחד לעשות מה שלא היה אפשר בהיות כל אחד בפני עצמו כידוע שחבור לרשעים רע לעולם. נחזור לענין הפרשה. שבזה הברית שנכרת על שקידה בעיון התורה נתחברת את ה׳. כלשון הזוה״ק דאורייתא וקוב״ה וישראל חד הוא. ומש״ה נקרא התלמוד לחמו של הקב״ה כדאי׳ בחגיגה די״ד לכו לחמו בלחמי זה תלמוד. שכמו קרבנות נקראו לחם. את קרבני לחמי. וביארנו במקומו שהוא לשון חבור שהקב״ה מתחבר כ״י את ישראל. כן הוא כח התלמוד הוא כמו לחם המחבר הנשמה והגוף יחד חבור עצום כן תלמוד הוא המחבר את ישראל לאביהם שבשמים. ומש״ה מצלינן אהבה רבה אהבתנו וגו׳ בברכת התורה שהוא התלמוד כמו שאומרים ותן בלבנו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך וכו׳. ונקרא אהבה רבה. באשר שאהבת ה׳ לישראל הבאה ע״י התורה וכן להיפך יותר מאהבת ה׳ וישראל ע״י קרבנות. כמו שביארנו בס׳ שמות כ״ה כ׳ בהעמדת הכרובים ופניהם איש אל אחיו . כל זה נכלל בזו התיבה האמרת. דבזה הברית נתחברת את ה׳. ובא לבאר תנאי ואופני זה החיבור. ומונה יחד פעולת החבור שנתחברו ישראל לאביהם שבשמים גם אז בברית ה״ס. וגם אופן החדש שבא כאן. ואמר ''' להיות לך לאלהים.''' למנהיג הטבע שלך: | ''' את ה׳ האמרת.''' ת״א חטבת. והוא לשון הגמרא ברכות ד״ו אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה בעולם. ופרש״י לשון שבח וכמו יתאמרו כל פועלי און. והערוך בערך חטב מביא הגמ׳ בזה הנוסח אתם עשיתוני חטיבה אחת בעוה״ז ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעוה״ב. ובערך אמר ג׳ פי׳ חטיבה ציור א׳ בעולם כלומר דבר הניכר לעין. ופי׳ הענין דבזה הברית הראת לדעת שאין כמותו שראוי להיות לך לאלהים וגו׳. וה׳ הראה לדעת בזה הברית שאין כישראל הראוים להיות לו לעם סגולה וגוי. והראב״ע הביא בשם ר״י הספרדי פי׳ האמרת מגזרת ויאמר. ואינו מבואר. ונראה שכוון לואמרת אליהם. וכבר נתבאר ריש ספר ויקרא שהוא מלשון חבור וכן קרוב לפרש יתאמרו כל פועלי און. יתחברו יחד לעשות מה שלא היה אפשר בהיות כל אחד בפני עצמו כידוע שחבור לרשעים רע לעולם. נחזור לענין הפרשה. שבזה הברית שנכרת על שקידה בעיון התורה נתחברת את ה׳. כלשון הזוה״ק דאורייתא וקוב״ה וישראל חד הוא. ומש״ה נקרא התלמוד לחמו של הקב״ה כדאי׳ בחגיגה די״ד לכו לחמו בלחמי זה תלמוד. שכמו קרבנות נקראו לחם. את קרבני לחמי. וביארנו במקומו שהוא לשון חבור שהקב״ה מתחבר כ״י את ישראל. כן הוא כח התלמוד הוא כמו לחם המחבר הנשמה והגוף יחד חבור עצום כן תלמוד הוא המחבר את ישראל לאביהם שבשמים. ומש״ה מצלינן אהבה רבה אהבתנו וגו׳ בברכת התורה שהוא התלמוד כמו שאומרים ותן בלבנו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך וכו׳. ונקרא אהבה רבה. באשר שאהבת ה׳ לישראל הבאה ע״י התורה וכן להיפך יותר מאהבת ה׳ וישראל ע״י קרבנות. כמו שביארנו בס׳ שמות כ״ה כ׳ בהעמדת הכרובים ופניהם איש אל אחיו{{תוספת|ב|ובברכות די״א ב׳ אי׳ ורבנן אמרי אהבת עולם וכה״א מרחוק ה׳ נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. והוכחה זו סתומה לענין ברכה זו. אבל הענין דאהבה הבאה ע״י התלמוד גדול מאהבה הבאה ע״י קרבנות בשני דברים. א׳ דקרבנות אינו אלא בירושלים קרוב לפני המלך ה׳ היינו מקום מלכותו ית׳. משא״כ תורה בכל מקום. וזהו מאמר הנביא מרחוק ה׳ נראה לי. ב׳ דקרבנות אפילו בירושלים אינו אלא בזמן שבהמ״ק קיים. והרי למצער ירשו ישראל מקדשי אל. משא״כ תורה אין הפסק לעולם. וזהו מאמר הנביא ואהבת עולם אהבתיך. והיינו שמביא הגמ׳ שראוי לומר בברכה שנאמרה על התלמוד אהבת עולם. אכן בדבר אחד היה נוח לישראל אהבה הבאה ע״י קרבנות. שקרבנות כל ישראל ראוים לזה. ומי שבא ברגל לירושלים ומביא קרבן ראיה ה״ז מגיע ליראה ויראה לכל אחד לפי ערכו. משא״כ אהבה הבאה מן התלמוד. אינו אלא מי שזוכה להיות עמל בתורה ולא הכל ראוים ומוכשרים לזה. ע״ז מסיים הנביא על כן משכתיך חסד. פי׳ מש״ה המשיך הקב״ה לאהבת עולם של תורה מדת החסד. דבמה שמהנים למתדבקים לת״ח שיהיו יכולים לעסוק בתורה משיגים גם המה אהבת ה׳. וביארנו בזה ברנה ש״ת בביאור המקרא על משכבי בלילות וגו׳ וזהו דבר הכתוב ואהבת עולם אהבתיך. שיהי׳ בלי הפסק מקום וזמן. ע״כ משכתיך חסד שיהא כל אדם מישראל ראוי לזה:}}. כל זה נכלל בזו התיבה האמרת. דבזה הברית נתחברת את ה׳. ובא לבאר תנאי ואופני זה החיבור. ומונה יחד פעולת החבור שנתחברו ישראל לאביהם שבשמים גם אז בברית ה״ס. וגם אופן החדש שבא כאן. ואמר ''' להיות לך לאלהים.''' למנהיג הטבע שלך: | ||
'''וללכת בדרכיו.''' במדותיו מה הוא רחום כו׳. אלו האופנים היה מכבר: | '''וללכת בדרכיו.''' במדותיו מה הוא רחום כו׳. אלו האופנים היה מכבר: | ||
| שורה 159: | שורה 159: | ||
'''כאשר דבר.''' היינו ואתם תהיו לי וגו׳ וגוי קדוש: | '''כאשר דבר.''' היינו ואתם תהיו לי וגו׳ וגוי קדוש: | ||
{{הרחב דבר}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||