תועפות ראם/קסד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{תועפור|ה}} ט"ס וצ"ל אחרון.

{{תועפור|ח}} בנדפס הגי' ברבה וא"כ משמע דרבה הי' הלוה וז"א כפרש"י ומוכרח בגמרא דרבה הי' המלוה והנכון כגי' הכת"י.

{{תועפור|ט}} אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים בזמן כו' כצ"ל.

{{תועפור|יא}} ודוקא כו' אבל במקום שאין רגילין לכתוב פרוזבול אינו נאמן. עיין בריקאנטי סי' ש"נ שכ' בשם הרא"ם כמש"כ כאן דהאי דאמר נאמן אדם וכו' דוקא במקום שרגילין לכתוב פרוזבול אבל בשאר מקומות לא עכ"ל אבל האגודה בגיטין פ' השולח סי' ס"ג כ' ע"ש הרא"ם בזה"ל פסק הרא"ם דבימיהם פותחין כשאינו יודע לטעון מידי פרוזבול היה לך ואבד אבל בזה"ז שאינו מצוי אי לא טעין לא טענינן לי' ואי טעין מהימן עכ"ל וכ"כ המרדכי פ' השולח וז"ל ופסק הרא"ם בס"י דבימיהם דוקא פותחין לו למלוה כשאינו יודע לטעון וא"ל מידי פרוזבול הי' לך ואבד אבל עתה בזמן שאינו מצוי לכתוב פרוזבול לא טענינן לי' ומיהו אי טעין נאמן וכן דן הר"ם עכ"ל וכ"כ בתשובת מהר"ם ח"ג סי' קצ"ח טען הלוה שמיטה וראובן לא ידע לטעון פרוזבול הי' לי ואבד נ"ל דלא טענינן לי' אע"ג דאמר בפ' השולח כי אתו לקמיה דרב אמר פרוזבול הי' לך ואבד בספר יראים פסק דדוקא בימיהם שהי' מצוי בכ"י כתיבת פרוזבול כו' פותחין כו' אבל בזה"ז כו' ולא עבדי רבנן תקנתא אבל מ"מ הוא עצמו יכול לטעון פרוזבול הי' לי ואבד. וחתום מאיר בר"ב. וכ"ה בתשו' מיימונות לספר משפטים סי' י' ובארוכות סי' תתקע"ב יש חסרון עיי"ש וגם בלשון הכלבו סי' קכ"ד אות כ"ט ע"ש התשב"ץ יש גימגום ויתרון וז"ל התשב"ץ קטן סי' תצ"ח הר"ם ז"ל הי' רגיל לפסוק לאדם שתובע חוב מחבירו וחבירו הנתבע טוען שמיטה כבר עברה כו' אם הטוען אומר פרוזבול הי' לי ואבדתי אותו מהר"ם ז"ל הי' מחייב את הנתבע לפרוע אבל אם לא טען פרוזבול פטור וכ"פ בס"י דפטור הנתבע אפי' משבועה כו' עכ"ל ור"ל במש"כ אבל אם לא טען פרוזבול פטור דהיינו דאנן לא טענינן לי' ועז"א וכ"פ בספר יראים והיינו לזמן הזה ובהגהות הרר"פ שם כ' אך ר"י [הוא ר"ת רבינו יעקב והוא הר"ת שבתוס' גיטין ל"ז ב' ד"ה לא] פסק בגיטין דיכול לומר פרוזבול הי' לי ואבד ואפי' שבועת היסת לא בעי עכ"ל וקשה מאי אך כו' דגם הר"מ והרא"ם הכי ס"ל אלא דהם אמרו לענין דלא טענינן לי' ותו ל"מ וכנ"ל ואפשר דלפני הרר"פ הי' נוסחת היראים כמו שהוא לפנינו וכמש"כ הריקאנטי וא"כ דעת היראים דבזה"ז ג"כ אינו יכול לטעון בעצמו פרוזבול הי' לי ואבד וע"ז הגיה הרר"פ דדעת ר"ת אינו כן ועיין בשער המשפט סי' ס"ז סק"ב טעם לדברי התשב"ץ ונראה מדברי הרר"פ דס"ל דדברי ר"ת שאומר דמה"ט נאמן אפי' בלא שבועה הוא אפי' בזמנינו דאלת"ה אין דברי רבינו תם סותרים לדברי היראים ודעמו וז"ל המרדכי שם סי' ש"פ ומלוה שאמר פרוזבול הי' לי ואבד כתב ר"י בתשובתו דנאמן בלא שבועה מטעם דלא שביק אינש התירא ואכיל איסורא ואע"ג דלא טען טענינן לי' כו' עכ"ל ומשמע דהא בהא תליא דמאחר דנאמן אפי' בלא שבועה מש"ה אע"ג דלא טען טענינן לי' וכן משמעות הריקאנטי שם דמאחר שהחמיר בזה"ז דלא טענינן לי' מש"ה החמיר ג"כ דאי טעין י"א הלכה למעשה דצריך שבועה בזה"ז וע"ז הביא שם וכ"כ הרא"ם כו' וא"כ א"ש הגהת הרר"פ בתשב"ץ אף לפי מש"כ התשב"ץ לפנינו בשם ס' יראים, ומדברי היראים אין הכרע אם מפרש כר"ת דנאמן בלא שבועה ואפ"ה כתב ודוקא במקום שרגילין לכתוב כו' או דס"ל כהרמ"ה שכתב הטור סי' ס"ז סעיף ל"ד שהוא נאמן בשבועה ואפי' בשבועה דוקא במקום שרגילין לכתוב כו'.