תועפות ראם/קסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לאחר גלות אין יובל כו' יושביה שביעית נמי אינה נוהגת ותנינא כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס.
(ב) דבר תורה פסקו היובלות שמיטה מדבריהן כצ"ל וכ"כ רבינו לעיל ס"ס קנ"ח.
(ג) ולא כו' עד תנן חסר בנדפס.
(ד) לקדש שמיטין כצ"ל.
(ה) ט"ס וצ"ל אחרון.
(ו) משמיט. במשנה איתא משמט ועיין בביאור מלאכת שלמה בפ"י דשביעית מ"ב שכ' וראיתי שהחכם הר"ר יוסף ז"ל בכ"מ ששנינו משמט או משמטין הגיה משמיט או משמיטין ביו"ד עכ"ל וכתבתי זה לפי שראיתי להיראים כת"י שלפנינו שגם הוא כתב בכ"מ משמיט וחלילה להגיה משמט לפי שתיבת משמיט י"ל מקום בבנין הפעיל ועיין בתוס' אנשי שם רפ"י דשביעית.
(ז) ובחו"ל כצ"ל [הגרא"ד]. והנה בבעה"ת שער מ"ה מובא שם דברי בעהע"ט שכ' בשם רבינו יהודה אלברצלוני דבחו"ל אינו נוהג שמיטת שביעית בכספים בזה"ז ואפי' פרוזבול ל"צ וכן כ' שם ע"ש הרז"ה שלא להשמיט כספים בזה"ז בחו"ל עיי"ש ועיין בס' בית הלוי האחרון (סי' א' אות ג' ציון ח') שכ' והדברים מופלאים כי בדין כספים אין חילוק בין א"י לחו"ל כמבואר בקדושין דל"ח כו' עיי"ש מש"כ ואפשר דס"ל כמש"כ התה"ד סי' ש"ד דאנו רחוקים מא"י אפי' מדברי סופרים א"צ לנהוג כמו בתרומות ומעשרות אבל דעת היראים אינו כן כמש"כ ואין ליתן חילוק בחו"ל בין רחוק בין קרוב כו'.
(ח) בנדפס הגי' ברבה וא"כ משמע דרבה הי' הלוה וז"א כפרש"י ומוכרח בגמרא דרבה הי' המלוה והנכון כגי' הכת"י.
(ט) אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים בזמן כו' כצ"ל.
(י) גיטין ל"ז ב' ולפנינו רב נחמן וגי' הרא"ש רב.
(יא) ודוקא כו' אבל במקום שאין רגילין לכתוב פרוזבול אינו נאמן. עיין בריקאנטי סי' ש"נ שכ' בשם הרא"ם כמש"כ כאן דהאי דאמר נאמן אדם וכו' דוקא במקום שרגילין לכתוב פרוזבול אבל בשאר מקומות לא עכ"ל אבל האגודה בגיטין פ' השולח סי' ס"ג כ' ע"ש הרא"ם בזה"ל פסק הרא"ם דבימיהם פותחין כשאינו יודע לטעון מידי פרוזבול היה לך ואבד אבל בזה"ז שאינו מצוי אי לא טעין לא טענינן לי' ואי טעין מהימן עכ"ל וכ"כ המרדכי פ' השולח וז"ל ופסק הרא"ם בס"י דבימיהם דוקא פותחין לו למלוה כשאינו יודע לטעון וא"ל מידי פרוזבול הי' לך ואבד אבל עתה בזמן שאינו מצוי לכתוב פרוזבול לא טענינן לי' ומיהו אי טעין נאמן וכן דן הר"ם עכ"ל וכ"כ בתשובת מהר"ם ח"ג סי' קצ"ח טען הלוה שמיטה וראובן לא ידע לטעון פרוזבול הי' לי ואבד נ"ל דלא טענינן לי' אע"ג דאמר בפ' השולח כי אתו לקמיה דרב אמר פרוזבול הי' לך ואבד בספר יראים פסק דדוקא בימיהם שהי' מצוי בכ"י כתיבת פרוזבול כו' פותחין כו' אבל בזה"ז כו' ולא עבדי רבנן תקנתא אבל מ"מ הוא עצמו יכול לטעון פרוזבול הי' לי ואבד. וחתום מאיר בר"ב. וכ"ה בתשו' מיימונות לספר משפטים סי' י' ובארוכות סי' תתקע"ב יש חסרון עיי"ש וגם בלשון הכלבו סי' קכ"ד אות כ"ט ע"ש התשב"ץ יש גימגום ויתרון וז"ל התשב"ץ קטן סי' תצ"ח הר"ם ז"ל הי' רגיל לפסוק לאדם שתובע חוב מחבירו וחבירו הנתבע טוען שמיטה כבר עברה כו' אם הטוען אומר פרוזבול הי' לי ואבדתי אותו מהר"ם ז"ל הי' מחייב את הנתבע לפרוע אבל אם לא טען פרוזבול פטור וכ"פ בס"י דפטור הנתבע אפי' משבועה כו' עכ"ל ור"ל במש"כ אבל אם לא טען פרוזבול פטור דהיינו דאנן לא טענינן לי' ועז"א וכ"פ בספר יראים והיינו לזמן הזה ובהגהות הרר"פ שם כ' אך ר"י [הוא ר"ת רבינו יעקב והוא הר"ת שבתוס' גיטין ל"ז ב' ד"ה לא] פסק בגיטין דיכול לומר פרוזבול הי' לי ואבד ואפי' שבועת היסת לא בעי עכ"ל וקשה מאי אך כו' דגם הר"מ והרא"ם הכי ס"ל אלא דהם אמרו לענין דלא טענינן לי' ותו ל"מ וכנ"ל ואפשר דלפני הרר"פ הי' נוסחת היראים כמו שהוא לפנינו וכמש"כ הריקאנטי וא"כ דעת היראים דבזה"ז ג"כ אינו יכול לטעון בעצמו פרוזבול הי' לי ואבד וע"ז הגיה הרר"פ דדעת ר"ת אינו כן ועיין בשער המשפט סי' ס"ז סק"ב טעם לדברי התשב"ץ ונראה מדברי הרר"פ דס"ל דדברי ר"ת שאומר דמה"ט נאמן אפי' בלא שבועה הוא אפי' בזמנינו דאלת"ה אין דברי רבינו תם סותרים לדברי היראים ודעמו וז"ל המרדכי שם סי' ש"פ ומלוה שאמר פרוזבול הי' לי ואבד כתב ר"י בתשובתו דנאמן בלא שבועה מטעם דלא שביק אינש התירא ואכיל איסורא ואע"ג דלא טען טענינן לי' כו' עכ"ל ומשמע דהא בהא תליא דמאחר דנאמן אפי' בלא שבועה מש"ה אע"ג דלא טען טענינן לי' וכן משמעות הריקאנטי שם דמאחר שהחמיר בזה"ז דלא טענינן לי' מש"ה החמיר ג"כ דאי טעין י"א הלכה למעשה דצריך שבועה בזה"ז וע"ז הביא שם וכ"כ הרא"ם כו' וא"כ א"ש הגהת הרר"פ בתשב"ץ אף לפי מש"כ התשב"ץ לפנינו בשם ס' יראים, ומדברי היראים אין הכרע אם מפרש כר"ת דנאמן בלא שבועה ואפ"ה כתב ודוקא במקום שרגילין לכתוב כו' או דס"ל כהרמ"ה שכתב הטור סי' ס"ז סעיף ל"ד שהוא נאמן בשבועה ואפי' בשבועה דוקא במקום שרגילין לכתוב כו'.
(יב) עיין לעיל ס"ס ל"ד שכתב רבינו שם מזה.
(יג) צ"ל והלה וכן בסמוך.
(יד) עיין בס' נר למאור סי' כ"ח מש"כ שם ע"ד היראים אלו וינעם לך.
(טו) כתב הגרא"ד שליט"א שהיא מצוה כצ"ל ובנדפס איתא שהיא מצוה מדרבנן וכתב שם בביאור ווי העמודים בזה"ל הרדב"ז סי' תר"י כ' דפריעת חוב מ"ע דאורייתא ולא זכר רבינו המחבר דס"ל דמצוה דרבנן היא עכ"ל וכן האו"ז בפ"ק דע"ז הביא לשון היראים שהיא מצוה מדרבנן ועיין כתובות פ"ו א' תוד"ה פריעת וא"כ צ"ל כאן שהיא מדרבנן.
(טז) מדברי היראים אלו נראה כמש"כ האבני מלואים בקונטרס משובב נתיבות ס"ג דהא דרשות ביד כל אדם להפרישו מאיסור דוקא בל"ת אבל בעשה צריך דוקא ב"ד ודלא כהנה"מ דגם בעשה מחוייבים כל ישראל לכפותו ועשו"ת ח"ס חח"מ סי' קע"ז דכ' כהנה"מ דכל ישראל רשאים לכפותו דא"כ אמאי בחו"ל לא יכפוהו דהא כ' שם הח"ס דאם כבר פסקו הב"ד שוב יוכל כ"א לכפותו א"כ הכא בשמיטה דזה הוי דבר הנודע לכל א"כ יוכל כ"א לכפותו ומשמע מזה דרק הב"ד כופין. כ"כ בשו"ת עמודי אש סי' ט"ז אות מ"ה, ועיין במרדכי בגיטין סי' שפ"ד שהביא שם ד' היראים והיינו כדעת הגאון שהביא רב אלפסי בגיטין פ"ד אבל הרא"ש בפ"ד דגיטין סי' מ"א תמה ע"ד הגאון עיי"ש וכן המרדכי שם כ' בשם רבינו ברוך להשיג על היראים ותמיהני על הב"י ביו"ד סי' קנ"א שכ' שם בזה"ל דליתא בחו"ל וכמש"כ רבינו ירוחם בשם גאון משום דקנס הוא ואין דנין בו בחו"ל עכ"ל ולמה לא הביא שכ"כ רב אלפס בשם גאון ובס' בנין שלמה להגאון מהרש"ך סי' ט"ז כתב ראי' לדברי רבינו ירוחם מהנ"י לב"ב צ"ד א' עמש"ש בגמרא א"ל דינא וא"ל קנסא שכ' שם הנ"י ונ"מ נמי דלא קנסינן לי' בבבל ולא העיר מדברי הפ"ח להרא"ש פ"ו דב"ב סי' ה' אות ו' שכ' בשם מקצת ספרים הגי' בנ"י דלא קנסינן לי' בבנו והכי מסתבר להגיה עיי"ש גם לא העיר כלום מדברי הרא"ש דלא ס"ל כדעת הגאון ואולי שסמך עמש"כ שם דהטור בהל' עבדים סי' רס"ז הביא להלכה להא דקונסין אותו עד עשרה בדמיו ושם בטור הובא גם דברי הרא"ש אך לפי"ז לא הי"ל להבנין שלמה לכתוב אח"כ ובאמת שאינו ענין כו' וכי צריך להיות סיוע להרא"ש שכ' כוותי' והריקאנטי סי' שנ"ב הביא דברי היראים ועיי"ש בביאור מעשה בצלאל שהקשה לדברי רבינו היראים דשוו לכפי' מצוה דאורייתא ודרבנן גם אעשה דלולב אין כופין בב"ד שבחו"ל א"כ קשה דבחולין ק"י ב' אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה כפתוהו א"ל [לרב חסדא] שבקוהו דתניא כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה ומשמע דלולא זה שפיר עבדו להלקותו ולהיראים דמכין אותו לקיים המצוה דיני קנסות בלאו הא דמתן שכרה בצדה הו"ל למיפרך כהך דב"ק כ"ז ב' חסדא חסדא קנסא קמגבית בבבל והנראה לי לתרץ דברי היראים דע"כ לא אמר בב"ד של חו"ל אינן רשאין לכופו במכין אותו אלא לכפותו לקיים המצוה כמו לעשות סוכה כו' לפרוע ב"ח לומר משמט אני וכי"ב אבל להלקותו על מה שעבר על המצוה אף ב"ד של חו"ל מכין ועונשין ע"ז ועובדא דההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה אייתוהו להלקותו בדרך עונש על העבר ומש"ה הוכרח לומר מטעם מ"ע שמ"ש בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה אפילו בכה"ג לענוש העובר עליה, ומשכ"ש הריקאנטי מיהו בפ"ק דמכות [ג' ב'] מוכח דמחילה גמורה היא דאמר התם כו' משמע מהכא דמחילה היא ובמקצת נוסחאות מספר יראים כתוב כי לבסוף חזר בו אלא השמיטה היא מחילה גמורה עכ"ל ביאור דבריו הוא דביראים הנדפס כתוב עוד חידוש בדין שמיטה וז"ל ונראה לי דשמיטה דקרא אינו מחילה אלא צוה הקב"ה שישמיט פי' יניח ולא יתבענו עד שיתן לו מעצמו דכתיב שמוט ולא יגוש שכל שמיטה הכתוב בקרא הנחה ולא מחילה דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה פי' תניח הלכך הלואה לעולם מוטלת על הלוה שלא יעכב ע"ז חובו לעולם בתיבתו לאוצרו ואם עשה כן הו"ל לוה רשע והא דתנן כשהוא נותן לו אל יאמר לו בחובי אני נותן לך אלא במתנה אני נותן לך דמשמע דאין החוב מוטל עליו שהרי אינו רשאי לומר בחובי אני נותן הכי אמר בחובי משמע ע"י נגישה נותן ותיקון לשון דבור הוא שתקנו לומר במתנה שיהא הדבר ניכר ונראה שלא ע"י נגישה נותן לו עכ"ל וע"ז רמז הריקאנטי מיהו כו' אלא השמיטה היא מחילה גמורה ובאמת ביראים הנדפס כתב על חידוש השני "ונראה לי שוב שזה אינו דאמרינן בתחילת מכות מעידין אנו על פ' שחייב לחבירו מאתים זוז ליתנה מיד והוא אמר עד י' שנים אם שמיטה משמטת הלואת י' שנים דכולהו בעי לשלומי אלא שמוט מחילה הוא ותו לא מידי" וז"ש הריקאנטי "ובמקצת נוסחאות מס"י כתוב כי לבסוף חזר בו" ולפנינו בהכת"י אין זכר כלל מהחידוש השני דלאחר חזרה הוא אבל דין הראשון שכ' רבינו לחדש בשמיטה שריר וקים להרא"ם. ועיין ס' שדי חמד ס' הכללים מערכת כ' כלל ק"ו שלמד שם מדברי הרא"ם שבכאן דאין מכין בשבת ויו"ט כמו שאין דנין בשבת ויו"ט עיי"ש. ודע דבס' ידות נדרים ח"ב יד שאול סי' ר"מ סק"ב כתב ג"כ בההיא דחולין ק"י ב' דרצה להלקותו על שלא הוה מוקיר על מה שעבר וכדברי הרמב"ם פ"ה מממרים הט"ו ולכך אין רשאי לכופו ולא דמי להשבת העבוט דלשיטת הירושלמי דאף שאין ב"ד מוזהרין לכופו כיון שמ"ש בצדה מ"מ רשאין לכוף עיי"ש והיינו כמו שכתבתי למעלה לתרץ דברי היראים וכן ראיתי שם בח"א סי' רכ"א יד שאול סק"ב שהביא חידוש דין שבספר יראים בדין שמיטה וכתב דדברי היראים הם תמוהים וגם היראים בעצמו דחה לדבריו שם וגם אני הקשיתי שם בתשובה מש"ס שבועות דמ"ח לוה ממנו ערב שביעית ולמו"ש נעשה לו שותף אין מגלגלין כו' עיי"ש ובאמת היראים לא חזר מדבריו אלא כמו שכתבתי למעלה דדין הראשון שבספר היראים הוא לפנינו בהכת"י שריר וקים.
(יז) דע דכדברי ר"ג א"ר כן מפורש בתוספתא פ"ח דשביעית וז"ל וכשם שהשביעית משמטת מלוה כך שביעית משמטת שבועה שנאמר וזה דבר. דבר שהשביעית משמטתו משמטת שבועתו ודבר שאין השביעית משמטתו אין משמטת שבועתו ע"כ ובירושלמי ספ"ז דשבועות יליף לה ממק"א וז"ל הירושלמי שם אר"ש בר"י שמרה דלא כן מה נן אמרין שמרה לא בטליה היא בעל בעל מה בעל שנאמר להלן משמיט אף כאן משמיט דברים שהן משה ידו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו ושאין משה ידו אין שביעית משמטתו לא אותו ולא שבועתו כו' עכ"ל ועיין בפני משה שדחק מאד בפי' הירושלמי וגם הגאון מהרא"ח בס' נועם ירושלמי האריך בפי' הירושלמי בב' אופנים עיי"ש. ומה אעשה שלענ"ד דברי הירושלמי ברורים ופשוטים וה"פ דרב שמואל בר רב יצחק קאי על המשנה שאמרה והשביעית משמטת את השבועה ועז"א "שמרה דלא כן" פי' שמור זו המשנה לפרשה דלא כן דבאמת השביעית אין משמטת את השבועה ואמר אח"כ "מה נן אמרין שמרה לא בטליה היא" פי' מה שאנו אומרין שמרה לאו דבר בטל הוא "בעל בעל" פי' דיש לנו גז"ש בעל בעל מה בעל שנאמר להלן [דברים ט"ו ב', בעל משה ידו] משמיט אף כאן [שמות כ"ד י"ד, בעל דברים] משמיט דברים, ופי' הגז"ש הוא דאף בעל דברים דהיינו שיש לו עליו חוב שבועה דהיינו דברים משמיט דכמו שכתוב שמוט אנל בעל משה ידו ילפינן בהגז"ש כאילו כתיב שמוט אצל בעל דברים ג"כ ומה שאמר להלן על הפסוק דדברים ט"ו ב' יען שהוא רתוק בסדר התורה מהכתוב בעל דברים דשמות כ"ד י"ד ומש"ה אמר מה בעל שנאמר להלן כו' אף כאן כו' ושפיר סיימו בירושלמי דמאחר דבמש"כ שמוט כל בעל משה ידו נכלל ג"כ בעל דברים עפ"י הגז"ש נמצא, שהן משה ידו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו ושאין משה ידו כו' ולפי"ז מה שהמשנה אומרת אחר השותפין כו' שהם דברים שאין משה ידו והשביעית משמטת את השבועה אינו כן וצ"ל דלאו אהנך דלעיל אמרו והשביעית משמטת את השבועה כ"א על מלוה שהן משה ידו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו וזהו שהזהיר לנו רשבר"י "שמרה" שנשמור את עצמינו לבלי לטעות בדברי המשנה וראיתי בתשובות מהר"ח או"ז סי' ק"פ שכ' שם אך בערבות אף בלא פרוזבול אין הלוה נשמט מן הערב דדמי להקפת חנות ושכר שכיר דאין שביעית משמטתו וטעמא לפי שנאמר שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו והנך לא הלווהו וכש"כ בערבות שכנגד הגוי שאין שביעית משמטתו כו' וכש"כ בערבות כפרנית דלא שייך ביה טענת שמיטה כדתנן במס' שביעית מלוה כפרנית אין שביעית משמטתו דלא קרינן בי' לא יגוש ומטעם זה אם אדם מחוייב לחבירו שבועה אין שביעית משמטת השבועה ודלא כפרש"י דפי' וזה דבר השמיטה אפי' הדיבור משמט ופרש"י דבור זה חיוב שבועה ולא נהירא דלא שייך שבועה אלא על הכפירה לא משמטת כש"כ השבועה שעל הכפירה הלכך צריך לפרש אפי' דיבור כלומר אם א"ל אעפ"כ יקבל הימנו כיון דבדיבור אמר משמט אני כו' אביגדור ברבי יעקב זק"ן שמ"י עכ"ל והנה בדין ערבות שכ' ז"ל רבינו ירוחם מישרים נתיב ז' ערב שפרע למלוה וקודם שנתפרע מן הלוה הגיע שנת השמיטה אינו גובה חובו כי כבר נעשה מלוה משעה שפרע כן כתבו הגאונים וכ"כ הרשב"א בתשובה עכ"ל וכ"פ השו"ע בחו"מ סי' ס"ז סעי' ה' והוא דלא כמהר"ח או"ז שם בשם אביגדור ברבי יעקב, ומה שפסק אם אדם מחוייב לחבירו שבועה אין שביעית משמטת השבועה ע"כ ר"ל שבועת היסת דכופר בכל וכשיטת הרמב"ם פ"ח מהל' שמיטה ה"ח וכפשוטו של הירושלמי במס' שביעית מלוה ונעשית כפרנית אינו משמט ועיי"ש בכ"מ אך מש"כ ודלא כפרש"י כו' פליאה דעת ממני איה איפה הוא בפרש"י וגם כפרש"י מוכרח לפרש דהא אמתניתין דתנן והשביעית משמטת את השבועה אמרו בגמרא מנה"מ אר"ג א"ר כו' וכמשכ"ר פה ואיך אפשר לפרש ע"ז כי' הר"ר אביגדור שאין זה ענין להמשנה כלל ואולי שלא הי' בגירסת הראשונים בגמרא דשבועות מ"ט א' תיבות מנא הני מילי או מנ"ל כלשון רבינו ולכן א"ש פי' הר"ר אביגדור דר"ג א"ר מילתא באפי נפשי' אמר ולאו אמתניתין דשבועות קאי אלא לענין מה ששנינו פ"י דשביעית מ"ח עיי"ש ועכצ"ל כן לגי' הראשונים דגרסי במתניתין והשביעית משמטת את השבועה שנאמר לא יגוש מ"מ עיין בסמ"ג לאוין ר"ע שהעתיק כן משנתינו דשבועות ופי' מ"מ לא לשלם ולא לשבע וכ"כ הב"ח בטור חו"מ סי' ס"ז סעיף יו"ד וז"ל ס' התרומות שער מ"ה ח"א סי' י"ב וזהו הטעם שהשביעית משמטת את השבועה וכדכתבינן וזה דבר השמיטה שמוט אפי' דבור משמט ועוד דכתיב לא יגוש ודרשינן לא לשלם ולא לשבע עכ"ל וכ"כ בס' פאת השלחן סי' כ"ט ס"ק ל"ג שהיה כן גי' במתניתין וליתא בגמרא שלנו עיי"ש וא"כ לגי' הראשונים שהי' כתוב במתניתין שנאמר לא יגוש מ"מ איך שייך לומר מנה"מ וע"כ שלא הי' בגירסתם תיבות מנה"מ ולפנינו ליתא במשנה שנאמר לא יגוש מ"מ ומש"ה הוסיפו בגמרא תיבות מנה"מ ועיין מרדכי בנוסחא אחרת מפרק כל הנשבעין שכ' שם על והשביעית משמטת השבועה הקשה רא"ם למאי איצטריך קרא כו' ומוקי לה בהקפת החנות דתנן דאינו משמט והוא דלא כהתוספתא והירושלמי הנ"ל ועיין שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רי"ד שפי' שם דר"ג א"ר רישא דקרא נקט ואסיכא דקרא סמי' דכתיב לא יגוש מ"מ וא"כ יש ליישב בזה פי' תשו' שבמהר"ח או"ז הנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |