עדות ביעקב (ריינס)/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

שבתי וראיתי דהיא סוגיא מפורשת דהנה במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/ה/א|ה.]]}} איתא ואמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא. וכן לענין תלשומי קנס באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר משלמין ולא עוד אלא אפי' אמרו בע"ש גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא. וכתבו שם ב[[תוספות/מכות/ה/א#וכן|תוס' בד"ה וכן]] וז"ל אבל ודאי לענין ממון לא דכשמעידין דבחד בשבת גנב ובאו שנים ואמרו דבע"ש גנב ובחד בשבת עמנו הייתם ודאי אין משלמין ממון דבההיא שעתא דמסהדי גנבא בר חיובא הוא אע"ג כו' בממון הוי קרוב לודאי שיבואו עדים ויעידו כו' עכ"ל. הרי שכתבו להדיא דבממון אף דהם העידו לשקר מכ"מ כיון דסוף הוי דהם לא הפסידוהו פטורין. ואמאי נימא הלא הם רצו להפסידו והם לא ידעו דבאמת חיוב הוא. אלא ע"כ דמוכח מדה"ת הנ"ל דאינם חייבים אלא דווקא אם הפסידוהו ממש [פי' דאלולא שנתזמו היו מפסידין אותו] ובהריגה ובקנס הפסידוהו ממש די"ל דאלולא עדותם לא היו באין עדות כשיטת כשיטת התו' או שהי' מודה ומיפטר וכשיטת רש"י אבל עבור זה שכוונו להפסידו פטורים ודה"ת מוכרח מפשטות הגמ' דאל"כ למה לא קאמר וכן לענין ממון וע"כ דבממון כה"ג פטורים הרי דמוכח בבירור כנ"ל:  

אברא דלפי מש"כ דהכא מיירי כשמסמנין הבהמה באופן דאומרים דבהמה זו שהם מעידים עלי' שגנבה וטבחה ומכרה באחד בשבת הי' בע"ש או להיפך יקשה לן האיך הוי כלל הזמה והא נודע שיטת הרמב"ם ז"ל {{ממ|ב[[רמב"ם/עדות/יח|פי"ח מהל' עדות]]}} כשהעתיק הנך מימרות דרבא חילק בין הפרקים. היינו דבדיני הריגה העתיק ממש כמו מימרא דרבא היינו הפרט היכא דהעידו סתם שהרג והם הזימום ואמרו דבאותו יום לא נהרג אלא ביום הקדום וביום שלאחריו חייבין. והיכא דהעידו שנגמר דינו והם הזימום דהגמ"ד הי' מקודם פטורים. אמנם בפרט דתשלומי קנס לא כתב כך פרט דהעידו סתם שחייב קנס והם הזימום דנתחייב מקודם או ביום שלאחריו דחייבים וכתב רק הך פרט דהיכא דהעידו שנגמר דינו נקנס והם זוממים ונגמר דינו מקודם פטורים. ובאמת היא פליאה גדולה מדוע לא כתב הרמב"ם גם הך פרט דחיוב גבי קנס כמו שכתב לענין הריגה. ואם נימא דרצה לומר אך בסתם דקנס לענין זה יש להם דין כמו הריגה א"כ הי' לו לומר סתם וכן לענין קנס. וע"כ מדכתב הך פרט דנגמר הדין לענין קנס ולא כתב הך פרט דחיוב הוא בכונה מיוחדת. ובאמת דרכו של הרמב"ם בכ"מ להעתיק מימרא דגמ' כמו שהוא. ומדוע שינה בכאן דרכו והלא דבר הוא. והיא תמי' רבתי בדברי הרמב"ם. וע"כ הי' אפשר לומר דבכוונה מיוחדת השמיט הרמב"ם הך בבא דאופן החיוב בקנס. דהנה בפרט דהריגה יש לומר דלא הי' הכחשה היינו דהעדים המזימין שאמרו שהרג באחד בשבת או בע"ש ולא אמרו ביחוד ע"ז האדם אל דע"ז הזימם ואמרו דהרג לאחדם אחר באחד בשבת או בע"ש וא"כ לא הי' הכחשה. ומכ"מ הי' אפשר לפוטרם דיהי' איך שיהי' הלא גברא קטילא הוא דכיון דכבר הרג לאדם אחר א"כ הלא נתחייב הריגה בשביל זה הנהרג וע"כ אמר דחייב דמכ"מ לא הי' עוד גברא קטילא כיון דבידו הי' להודות ולפטור א"ע [לשיטת רש"י]. או משום דלא נגמר דינו ולא הוי גברא קטילא [לשיטת התו'] אבל גבי קנס לא שייך זה. דאם לא יסמנו דהם מעידים על בהמה זו א"כ מאי רבותא שייך בזה הלא לא נפטר עבור זה וע"כ דסימנו דגם הם מעידים על בהמה זו וא"כ הוי הכחשה וממילא לא שייך חיוב דהזמה אצלם וע"כ לא כתב בקנס הך פרט דחיוב אלא הפרט דפטורים. ולכאורה הוא תירוץ נכון אמנם באמת אא"ל כן דזה יקשה משני טעמים. חדא יקשה לפי"ז על מימרא דרבא אחרי דנחליט דהרמב"ם השמיט זאת מחמת דזאת לא יתכן וא"כ האיך קאמר זאת רבא. ועוד יקשה דא"כ האיך כתב הרמב"ם הך פרט דנגמר הדין גבי קנס דמשו"ה פטורין באופן דגם העדים האחרונים העידו שנגמר דינו משום דבעת שהעידו עליו הי' חייב לשלם ע"ש. והלא לפי זה פטור בלא"ה משום דלא משכחת כלל פרט דהזמה אחרי דאיכא גם הכחשה. וכבר נתעורר בזה הגאון מהר"ש בן הגאון נו"ב בדרוש מיוחד הנספח בסוף ס' דול"צ ותירץ עד"ז דברי הרמב"ם והוכיח ע"ד פלפול דרבא אינו סובר הכך דינא של הרמב"ם דהכחשה והזמה אינו מועיל. אבל באמת הוא דחוק מאד. והגם דבסיום דברי הרמב"ם הרגיש הגאון הנ"ל ותי' אבל תירוצו אינו עולה יפה. וכל דבריו דשם לא נאמר רק עד"פ אבל לא לקושטא דמלתא: