בבלי/ברכות/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[משנה/ברכות/א#א|מאימתי]]''' קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה<ref>ובכל הדפוסים הישנים הגי' בגמ' וברש"י '''האשמורת''' וכ"ה במשנה שבירושלמי וכ"ה נכון כמו שהוא במקרא בשופטים סי' ז' וכ"ה במשניות ד' נאפולי {{ממ|דק"ס}}.</ref> הראשונה דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו<ref>בכי"מ '''שבאו''', וכ"ה במשנה שבפי' הרמב"ם ובמשניות ד' נאפולי משנת רנ"ב ושם הגי' כגי' הגמ' בערבין ועי' [[שו"ת רמ"ע מפאנו/א|ת' רמ"ע סי' א]] {{ממ|דק"ס}}.</ref> בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין<ref>בכ"י פאריז '''מותרים''' וט"ס ועי' רש"י לקמן ט' א' ד"ה כוותי {{ממ|דק"ס}}. גי' רש"י לקמן {{ממ|[[רש"י/ברכות/ט/א#כוותי|דף ט. ד"ה כוותי]]}}חייבין ול"ג מותרים, וכ"ה בנד' כי"מ וכ"י ליידן של הירושלמי וכ"י קיימברידג'. אמנם בכת"י שאינם אשכנזיים {{ממ|(כת"י פריס 671 הביזנטי; כת"י אוקספורד 366 לפני התיקון; קטע גניזה מזרחי}} '''מותרין''' אתם לקרות, וכ"ה בכת"י של המשניות {{ממ|כת"י פרמה וקאופמן וכחמש קטעי גניזה וכי"ק של הרמב"ם}} וכ"ה בבעל המאור ע"ש, וכ"ה במאירי בהרחבה ע"ש, וכ"כ ב[[מלאכת שלמה/ברכות/א|מלאכת שלמה]] כאן ע"ש, וכ"ה בפסקי רי"ד {{ממ|ע"פ רינת אהרן}}.</ref> אתם לקרות ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר הקטר חלבים ואברים<ref>עי' מילי דמרדכי סי' פד יג שקיים גי' חלבים '''ואמורים''', עיי"ש באריכות ובתוס' חכמי אנגליה בהע'. ובכ"י פאריז ואברים '''ליום אחד''', וט"ס {{ממ|דק"ס}}.</ref> מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלים ליום אחד מצותן<ref>[בדפו"י '''מצותו'''] וכ"ה "מצותן" במשניות ובמשנה שבירושלמי וכבר הוגה כן במקצת דפוסים החדשים {{ממ|דק"ס}}.</ref> עד שיעלה עמוד השחר א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם<ref>בכי"מ '''אלא''' ["כדי"] להרחיק '''את האדם''' מן העבירה, וכ"ה "את האדם" במשניות {{ממ|אבל בד' נאפולי הגי' כבגמ'}} ובירושלמי וברא"ש וכ"ה לשון הגמ' לקמן ד' ב' {{ממ|דק"ס}}.</ref> מן העבירה: {{ש}}'''גמ'''' תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מאי שנא {{הערה|דתני '''דערבי' '''ברישא {{ממ|[[הגהות הב"ח/{{כאן}}|הגהות הב"ח]]}}.}}דתני בערבית ברישא לתני דשחרית ברישא תנא אקרא קאי דכתיב [[תנ"ך/דברים/ו#ז|בשכבך ובקומך]] והכי קתני זמן קריאת שמע דשכיבה<ref>ובד' שונצינו משנת גמר"א הגי' ק"ש '''בערבין''' אימת ונוסח שלנו עדיף {{ממ|דק"ס}}.</ref> אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב [[תנ"ך/בראשית/א#ה|ויהי ערב ויהי בקר יום אחד]] אי הכי סיפא דקתני<ref>ב{{ממק|בית נתן}} '''אלא הא דתנן''' בשחר. ועי' [[תוספות/{{כאן}}|תוס']].</ref> בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה לתני דערבית ברישא. תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית עד דקאי<ref>ב{{ממק|בית נתן}} '''ואיידי דקאי''' בשחרית. ובכי"מ ונוסח שבסידורים נוסח איטליא ונוסח רומניא {{ממ|הובא בספר רינת אהרן}} '''ואדקאי'''.</ref> בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית: אמר מר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן<ref>בכי"מ '''מתני''''. משעה שהכהנים נכנסין לאכול '''בתרומתן''' [בדפו"י '''בתרומה''']. ו"מתני'" נכתב על הגרד ונראה שהיה כתוב א"מ ויען שהוא ציון המשנה אינו שייך לשון אמר מר אבל מפני זה אין למוחקו וכ"ה לקמן בע"ב ובשבת קנ"ג ב' ובנזיר ל"ב א' וע"ש ב[[רש"י/נזיר/לב/א|רש"י]] {{ממ|דק"ס}} שם כתב דהוא לשון ירושלמי. ובשבת ניחא כיון שכבר יש פיסקה לכן חזר הגמ' אמר מר על אותה פיסקה, וכ' ברינת אהרן דמשום שהיא פיסקה ראשונה בתלמוד נקט אמר מר. אגב זה יש לציין שבקטע גניזה אחד של הבבלי {{ממ|מנוקד עם טעמים. קמברידג' LG MISC.36}} לא מופיע מונח של פתיחה, אלא מיד הוא מצטט מהמשנה {{ממ|"מידי דערבית משעה שהכהנים"}}.</ref>. מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה משעת צאת הכוכבים לתני משעת צאת הכוכבים. מלתא אגב אורחיה קמשמע לן כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא<ref>כך הנוסח בדפוסים הראשונים, וכן בד"ה "והא" בתוספות {{ממ|כך גם בדפוס שונצינו}}. גם בכתב יד פירנצה {{ממ|אשכנזי שנת 1177}} הגירסה כך וכך גם הוגה בכ"י מינכן 95. אבל רוב כתבי היד גורסים אחרת: בכת"י מינכן 95 {{ממ|נוסח הפנים}} ואוקספורד 366: '''וקמ"ל''' {{ממ|ובאמת לשון 'והא' משמע שאלה, ואינו כן}}. פריס 671 {{ממ|ביזנטי}} וקטעי הגניזה: '''הכוכבים וכפרה'''. בקטע קמברידג' הנ"ל הנוסח הוא: מכדי כהני אימת אכלו בתרו' משעת יציאת הכוכבים כד תניא ובא השמש וטהר...</ref> כדתניא [[תנ"ך/ויקרא/כב#ז|ובא השמש וטהר]] ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש והאי וטהר<ref>בכי"מ ובא השמש '''וטהר''' ביאת '''שמשו הוא ומאי''' וטהר, וכ"ה בילקוט פ' אמור רמז תרל"ה ובחי' הרשב"א ובתוס' הרא"ש וכ"ה לשון הגמ' לקמן בע"ב {{ממ|דק"ס}} וכ"ה בכל כתה"י.</ref> טהר יומא