רש"י/שבועות/ה/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ריבויי ומיעוטי.''' וריבה הכל ומיעט סם הכי מפרש לה בקדושין:

'''והכא.''' גבי פדיון הבן להכי דריש ליה בריבויי ומיעוטי משום דאין הפרט בין שני כללות:

'''כדתנא דבי רבי ישמעאל.''' באלו טריפות דאיכא תנא דדריש את זה תאכלו מכל אשר במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל ופליג עליה תנא דבי רבי ישמעאל ואמר במים במים סמוכין זה לזה ואח"כ כתיב בימים ובנחלים הלכך אין זה כלל ופרט אלא הטילהו ביניהם לדרשו בריבויי ומיעוטי:

'''ורבנן.''' דפליגי עליה דרבי ודרשי ליה בכלל ופרט סבירא להו כדאמרי במערבא:

'''אין האיש מנוקה מעון.''' שבא עליה אחר שנסתרה:

'''ידיעת בית רבו.''' שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא ידע שהרגיש כשנגע אבל לא התבונן לשום על לבו שנטמא {{ממ|בטומאה כשנוגע בה}} שמה ידיעה:

'''ד' בפנים.''' שתים לחיוב הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית וב' לפטור כשזה עוקר וזה מניח דכתיב בעשותה העושה את כולה {{ממ|[[בבלי/שבת/ג/א|שבת דף ג.]]}}:

'''דעיקר שבת.''' שעיקר מסכת באיסורי שבת:

'''אבות.''' יציאות שהן מן התורה:

'''תולדות.''' הכנסות דלא מיפרשן בהדיא:

'''תרתי הויין.''' ומתני' דהכא ד' תנן:

'''שתים לחיוב.''' הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית:

'''ושתים לפטור.''' אחת שהעני פושט ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה והעני הוציאה ועבד. איהו הנחה ולא עבד עקיר' ובעה"ב עקר ולא הניח ושניהם פטורין ואחת שבעה"ב פושט ידו מליאה לחוץ ונטל העני מתוכה והניח דעבד נמי בעל הבית עקירה והעני הנחה ושניהם פטורין בשתי הוצאות הללו.

'''חיובי מאי נינהו יציאות.''' דהא יציאות קתני ויציאות דחיובא תרתי הוא דהויין חדא דעני וחדא דבעה"ב: