מעשה רקח/רוצח/ו: הבדלים בין גרסאות בדף

'''וכן כל הרצחנים שהרגו וכו'.''' הראב"ד ז"ל השיג, דאיך נאמן עד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם ע"כ, והדין עמו, דהא קיימא לן לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת, ודרשו ז"ל אבל קם הוא לשבועה, משמע דלכל מילי דעונש אין עד אחד נאמן כלל, ועל כרחינו לפרש דברי רבינו דעד אחד דקאמר, היינו בעדות מיוחדת, כגון שהעיד עד אחד היום, ועד אחד למחר, או שראהו האחד אחר האחד, וכמו שכתב בפרק ד' דין ח', גבי אותם שכונסין אותם לכיפה, וכמו שכתב הרב כסף משנה ז"ל, ויש להכריח עוד דבר זה מדכתב רבינו, או בלא התראה, דמשמע שיש שם שני עדים אלא שלא התרו בו, ואי בעד אחד דקאמר הוי כפשוטו, הרי בכלל מאתים מנה וכל שכן הוא, אלא ודאי שכך היא כוונתו, ואין להקשות דלעיל כתב דמכניסין אותו לכיפה, וכאן כתב דאם הרגן גואל הדם וכו', דיש לומר דהתם להבית דין קאמר שידונו אותו בכיפה, והכא קאמר לגואל הדם במציאות שברח ולא יכלו הבית דין להשיגו, וכן כתב הרדב"ז חלק ב' [הנדפס מחדש] סי' רי"ג [חלק ה' סי' א' תקע"ז] ופשוט.

'''להפנות בה בלילה וכו'.''' ולא מצי לאוקמה באינה עשויה להפנות לא ביום ולא בלילה ונתקרה אדם וישב שם, דא"כ הוי ליה קרוב לאונס ואינו גולה כמו שהקדים רבינו, משא"כ בעשויה להפנות בלילה דגם ביום הוי ליה לאסוקי אדעתיה כמו שאיתא בגמרא, וכן כתבו התוס' ז"ל.

'''וכן הזורק את האבן וכו'.''' מכות דף ח' [ע"א], מעניינא דקרא ומצא דומיא דיער, ועיין להתוס' בסנהדרין דף פ"ו שדבריהם מגומגמים בתירוץ האחרון, ויש ליישב.

'''וכן אם נכנס לקרן זוית וכו'.''' הרב כסף משנה ז"ל, הביא על דברי רבינו פירוש רש"י שפירש שם דף ז' [ע"ב], פרט לקרן זוית, אם היה זה יוצא ממבוי זה ונכנס לזה לפנות לימין או לשמאל וסכינו בידו וזה בא כנגדו בקרן זוית ולא ראהו והרגו ע"כ, כנראה שהבין דברי רבינו כפירוש רש"י, ואיני יודע לשער הלשון דנכנס שכתב רבינו, ורש"י כתב דנכנס למבוי, ורבינו העתיק דנכנס לקרן זוית.

'''או שדחפו בגופו וכו'.''' בגמרא [מכות דף ז' ע"ב איתא], אם בפתע פרט לקרן זוית, בלא איבה פרט לשונא הדפו שדחפו בגופו ומשמע שדחפו בגופו גולה כפשטיה דקרא, ורבינו כתב שהוא קרוב למזיד ואינו גולה, והרב כסף משנה ז"ל כתב, דרבינו מפרשה דפרט דקתני ברישא קאי נמי אסיפא, והוי כאילו אמר הדפו פרט לדחפו בגופו, כלומר דהדפו משמע שהדפו במתכוין פרט להדפו בגופו שלא במתכוין ע"כ, ואכתי קשה קצת, דבשלמא לפי הפשט אתי שפיר דהדפו משמע בגופו דגולה, אבל אם הדפו בידו ג"כ אינו גולה ואם היינו גופו היינו ידו, אך האמת הוא דבידו סתמא הוי בכוונה גמורה ולא איצטריך קרא למעוטי.

'''לפיכך הנכנס לחנות הנגר וכו'.''' כתב הכסף משנה ז"ל, דרבינו פסק כמאן דמתני לה ארישא וכו' ע"כ, וכן פסק בפרק א' דחובל ומזיק דין י"ז, וכן כתב הרב המגיד ז"ל שם, והקושי מבואר, דא"כ אמאי לא הזכיר רבינו דין הברייתא שאמרו שם להך לישנא, הנכנס לחנותו של נפח וניתזו ניצוצות וכו', פטור ואפילו נכנס ברשות, ואוקמוה בשוליא דנפחי ובשרבו מסרהב בו לצאת וכו', וכן הקשה הרב לחם משנה ז"ל שם, ולא תירץ כלום, ולענ"ד יש לומר חדא מתרתי, או דרבינו מפרש דחנותו של נפח שאני דהזיקו מצוי טפי מנגר כאשר הוא מבואר לעין, והתרצן לפי שיטתו השיבו בשוליא דנפחי וכו', או דרבינו דחאה מהלכה מפני שפסק כאידך ברייתא דמכות דדריש קרא דאם בפתע וכו', דמשמע מינה דבקרוב למזיד אינו גולה, וכיון שכן לית הלכתא כהך ברייתא דבנפח קרוב למזיד הוא אף אם נכנס ברשות, דעכ"פ הוי ליה לעיוני.

'''ונפסק החבל ונפלה על חבירו וכו'.''' כל אלו החלוקות מבוארים במשנה, אך לכאורה קשה טובא על רש"י ז"ל בפירוש החומש בפסוק והאלקים אנה לידו, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד וכו', והקב"ה מזמינם לפונדק אחד, זה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, וכו', נמצא זה שהרג מזיד נהרג וזה שהרג שוגג גולה ע"כ, והקושי מבואר, דאיך כתב שזה שעלה בסולם ונפל על זה שהרג מזיד גולה, הא דרך עליה אינו גולה כדתנן במתניתין ובגמרא, ופסקו רבינו כאן, והיותר קשה דבמכות דף י' [ע"ב], הובאה הך דרשה, וכתוב בה זה שהרג שוגג יורד בסולם וכו', ורש"י ז"ל פירש עולה בסולם שהוא היפך הדין, ואין לומר דכוונת רש"י בנשמטה שליבה מן הסולם דאיתא התם דף ז' [ע"ב], דאפילו בדרך עליה גולה, וכמו שכתב רש"י גופיה שם, והא רבינן לה לעיל לחיובא עיי"ש, דהתם אינו אלא מצד השליבה דהוי ליה דרך ירידה, דאילו אדם הוי ליה דרך עליה וכמו שכתבו התוס' שם, ורש"י ז"ל לא הזכיר אלא אדם, והיה נראה לענ"ד דטעות סופר הוא בדברי רש"י, וצריך לומר זה שהרג שוגג יורד בסולם וכו', עד שמצאתי להרא"ם ז"ל שפירש דכוונת רש"י היא שעולה בסולם ונופל על זה בירידתו וכו' ונקט עולה מפני שלא יתכן ליפול דרך ירידתו אם לא שקדמה לו עליה ע"כ, והדוחק מבואר, ועוד דלמה שינה מלשון המכילתא שהובאה שם בילקוט והגמרא שם, לכך נראה לענ"ד יותר שהוא ט"ס כאמור.

'''שאין זה דבר הקרוב להיות וכו'.''' מלשון רבינו מוכח דיש שיעור בחבל כדי להעלות החבית, דאילו אם החבל אינו חזק אין זה פלא אם נפסק, אך לא ידעתי מי הכריחו לזה דהא לגלות אין צריך אומד כמו למיתה, וגזירת הכתוב היא דבדרך עליה אינו גולה. ומה שכתוב בספרי רבינו, היה מעגל בעגלה, ט"ס הוא, וצריך לומר במעגלה.

'''כדרך שעושים הקצבים וכו'.''' הרב כסף משנה ז"ל, נתעורר בדברי רבינו שאין פירושו עולה לפי הברייתות שלפנינו, ועוד גמגומים אחרים ע"פ הסוגיא מבוארים, וכבר נתעורר על זה הכנסת הגדולה ז"ל, ויישב דברי רבינו כולם על נכון ע"פ דברי התוס', אך מה שנתקשה שם בדברי רבינו בפירוש המשנה שכתב, וזה לשונו: ואמרו כל שבדרך ירידתו ואפילו ירידה שהיא צורך עליה כמו שנאמר ויפל עליו וימות ע"כ, והדבר מבואר שהוא היפך מה שכתב כאן, שכאן פטר ירידה שהיא צורך עליה, ועוד הקשה ז"ל דפשטא דשמעתתא משמע דריבוי כל לאו לאתויי ירידה לצורך עליה, אלא לאתויי ירידה מאחריו, ומכח זה הגיה בדבריו ז"ל ע"כ, ואילו היה רואה הרב כנסת הגדולה ז"ל שגם הרע"ב ז"ל כתב כדברי רבינו לא היה מגיה, מכל שכן שהנאמן ביתו הוא התוס' יו"ט ז"ל הזכיר דבריו ולא חלק עליו, לכך נראה דאין כאן ט"ס, שהם ז"ל פירשו כן לפי האמת דקאמר ליה רבי יוחנן וליטעמיך כל שבדרך ירידתו לאתויי מאי, אלא לאתויי קצב, הכי נמי לאתויי קצב, כלומר ולא תקשה עלי שאמרתי לך כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה דכי לוקמינן לה בקצב וכו', והרי יתכן בו ירידה שהיא לצורך עליה כמו שפירש רש"י ז"ל.

'''נשמט הברזל מן העץ וכו'.''' מבואר הדבר דרבינו פסק כחכמים דמתניתין, ולדידהו מן העץ המתבקע הוי כח כחו, אכן קשה כי קאמר תלמודא מהו דתימא ככח כחו דמי קמשמע לן, וכתבו התוס' ולא דמי לעץ המתבקע, דהתם נגע במה שבידו בשעת התזת העץ אבל הכא שכבר יצא מידו בשעת התזת תמרים דמי שפיר לכח כחו, אימא לא ליחייב קמשמע לן ע"כ, ודבריהם נכונים ע"פ פירוש רש"י ז"ל, שפירש דעץ המתבקע דיצא קיסם וניתז למרחוק, אבל לפירוש רבינו דנשמט הברזל מן העץ, א"כ היינו שדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי, והיכי אמרו מהו דתימא וכו', וכן הקשה בספר שמע שלמה ז"ל ולא תירץ כלום, ולענ"ד נראה דאין כוונת רבינו בנשמט הברזל דהיינו הברזל התקוע ודבק בעץ שבידו, אלא הכוונה היא על הברזל האחר שתקע בעץ, כי כן דרך המבקע עצים לתחוב בעץ חתיכת ברזל וראשה חד (שקורין איסקרפילו ובלשון ערבי מונקאר), ולהכות בגרזן שבידו על אותו ברזל כדי שיבקע העץ על ידו, דהשתא נמצא דבשעה שנשל נגע במה שבידו בשעת התזת העץ כדברי התוס' ז"ל, ואף שתיבת גרזן הוא החותך מכל מקום הדרך הוא שמצד אחד הוא חד וחותך, ומהצד האחר הוא עב וגס להכות בו כפי הצורך לביקוע העץ, ודוק כי נראה נכון.