שו"ת הרא"ש/ו/טו: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"ש/ו/טו (עריכה)

גרסה מ־21:24, 4 ביוני 2020

נוספו 107 בתים ,  4 ביוני 2020
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
שאלה רבי מנחם תבע לקהל בלדוליר לדין שגבו ממנו מס שלא כדין שאומר שאינו מפורעי המס שלהם כי כבר ירד לדין עמם על תביעה לפני רבי אברהם ן' שושן ולפני רבי יעקב בן שושן והם חקרו ודרשו כי מכרוהו קהל ולדוליר לקהל קריאון ואינו חייב לפרוע מס לקהל ולדוליר ועל עסק דינם לקחה אותו המלכה שיפרע לה מס ואחר כך עשתה חסד עם הקהל ונתנתו להם לפרוע מס עמהם בתנאי שיפרע לכל אלף שיתנו הקהל עשרים וחמשה זהובים ולא יכנס בפנקס עמהם ועל דרך זה פרע עמהם עד עתה בלי ערעור וכיון שנתברר במאמר הדיינין שאינו מפורעי המס כלל עם קהל בלדוליר חייבים הקהל להחזיר לו כל המס שגבו ממנו שלא כדין ומורשי הקהל השיבו שמעולם לא עבר הדין ביניהם כעין זה אצל הדיינים הנזכרים ואפילו נתברר שמכרוהו לקהל קריאון אח"כ אמר הדיין שבאו עתה לדין לפניו לר' מנחם תברר דבריך שכבר נפסק דינך ע"פ הדיינים הראשונים שאמרת הביא א' מן הדיינים ועד א' עמו שבאו לדין בעסק זה ושנפסק הדין כך וטוען עתה שכיון שמכרוהו לקהל קריאון שאינו מפורעי מס בלדוליר.
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
תשובה הרי נתבררו דברי ר' מנחם בעדים שאינו מפורעי המס של קהל בלדוליר וטענתו טענה ומה שהשיבו מורשי הקהל שר' אברהם הדיין אינו יכול להעיד לאו טענה היא דהא דתני' בפ' בתרא דקידושין (ע"ד) נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אם אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן היינו דוקא בדיין אחד כגון יחיד מומחה שדן את האדם בעל כרחו או אינו מומחה וקבלוהו לדון עליהם אותו אינו נאמן לאחר שיצאו בעלי דינין מלפניו וכל הברייתא איירי ביחיד דקתני רישא נאמנת חיה לומר זה בכור נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי אבל שני דיינים נאמנים לעולם שאינם נוגעים בדבר ועד המעיד הוא דאמרינן אין עד נעשה דיין דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים כי צריך שיעמדו העדים ויעידו לפני הדיינים ולא שהעדים עצמם יהיו דיינים ועוד טעם אחר שלא יקבלו הזמה על עצמן אבל הדיינים שפסקו את הדין נאמנים לומר היאך פסקו ומה שאמרו שהעד האחד שהביא רבי מנחם אומר כי פתה אותו והכריחו להעיד לאו כל כמיני' של העד לומר שקר העדתי דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
'''שאלה''' רבי מנחם תבע לקהל בלדוליר לדין שגבו ממנו מס שלא כדין שאומר שאינו מפורעי המס שלהם כי כבר ירד לדין עמם על תביעה לפני רבי אברהם ן' שושן ולפני רבי יעקב בן שושן והם חקרו ודרשו כי מכרוהו קהל ולדוליר לקהל קריאון ואינו חייב לפרוע מס לקהל ולדוליר ועל עסק דינם לקחה אותו המלכה שיפרע לה מס ואחר כך עשתה חסד עם הקהל ונתנתו להם לפרוע מס עמהם בתנאי שיפרע לכל אלף שיתנו הקהל עשרים וחמשה זהובים ולא יכנס בפנקס עמהם ועל דרך זה פרע עמהם עד עתה בלי ערעור וכיון שנתברר במאמר הדיינין שאינו מפורעי המס כלל עם קהל בלדוליר חייבים הקהל להחזיר לו כל המס שגבו ממנו שלא כדין ומורשי הקהל השיבו שמעולם לא עבר הדין ביניהם כעין זה אצל הדיינים הנזכרים ואפילו נתברר שמכרוהו לקהל קריאון אח"כ אמר הדיין שבאו עתה לדין לפניו לר' מנחם תברר דבריך שכבר נפסק דינך ע"פ הדיינים הראשונים שאמרת הביא א' מן הדיינים ועד א' עמו שבאו לדין בעסק זה ושנפסק הדין כך וטוען עתה שכיון שמכרוהו לקהל קריאון שאינו מפורעי מס בלדוליר.
עוד השיבו המורשים אפי' נתברר שמכרוהו לקהל קריאון אחר כך הרויח ר' מנחם כתב מהמלכה ובאותו כתב נסתלק מקהל קריאון וחזר לפרוע מס עם קהל בלדוליר במאמר המלכה ואומרים שזה הכתב בידו ומבקשין אותו שיראהו לדיין ויש להם עד א' שאומר שהיה כתוב בכתב הנזכר שחזר לפרוע מס עם קהל ואלדוליר ור' מנחם אומר שאין לו שום כתב כמו שהם אומרים ואף אם יש לו אינו רוצה להראות להם.
 
תשובה חייב ר' מנחם להראות הכתב לדיין כי כל בעל דין שטוען יש לי זכות וראיה או עדים ואיני יודע ביד מי חייב הדיין להטיל חרם כל מי שיודע לו זכות או ראיה שיראה אותו לדיין ואפי' אם הזכות או הראיה ביד שכנגדו דמאי שנא הוא ומאי שנא אחר אדרבה כל שכן הוא כיון שיש בידו זכותו של כנגדו והוא תובע ממנו שלא כדין היאך יאכילוהו דבר האסור לו להגבותו ממון שאינו שלו אלא מזקיקין אותו להראות כל מה שבידו זכות לשכנגדו ואם אחר שקבל החרם עליו יאמר שאין הכתב בידו ישבע שבועת היסת שלא היה כתוב בכתב המלך שחזר לפרוע מס עם קהל בלדוליר ואם העד שהעיד שהיה כתוב בכתב שחזר לפרוע עם קהל בלדוליר המס אינו נוגע בעדות כגון שאינו פורע מס עם קהל בלדוליר אז ישבע שבועה דאורייתא להכחיש העד.
'''תשובה''' הרי נתבררו דברי ר' מנחם בעדים שאינו מפורעי המס של קהל בלדוליר וטענתו טענה ומה שהשיבו מורשי הקהל שר' אברהם הדיין אינו יכול להעיד לאו טענה היא דהא דתני' בפ' בתרא דקידושין (ע"ד) נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אם אין בעלי דינין עומדין לפניו אינו נאמן היינו דוקא בדיין אחד כגון יחיד מומחה שדן את האדם בעל כרחו או אינו מומחה וקבלוהו לדון עליהם אותו אינו נאמן לאחר שיצאו בעלי דינין מלפניו וכל הברייתא איירי ביחיד דקתני רישא נאמנת חיה לומר זה בכור נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי אבל שני דיינים נאמנים לעולם שאינם נוגעים בדבר ועד המעיד הוא דאמרינן אין עד נעשה דיין דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים כי צריך שיעמדו העדים ויעידו לפני הדיינים ולא שהעדים עצמם יהיו דיינים ועוד טעם אחר שלא יקבלו הזמה על עצמן אבל הדיינים שפסקו את הדין נאמנים לומר היאך פסקו ומה שאמרו שהעד האחד שהביא רבי מנחם אומר כי פתה אותו והכריחו להעיד לאו כל כמיני' של העד לומר שקר העדתי דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
עוד טענו מורשי הקהל שרבי מנחם ואשתו הסכימו עם הקהל הסכמה גמורה לפרוע סכום ידוע בכל שליש ושליש עד זמן ידוע וכשיעבור אותו זמן שיחזור ר' מנחם ואשתו מוחלטין לפרוע מס כשאר הקהל ועל זה השיב ר' מנחם אותם התנאים שאומרים שעשו כיון שלא הראום לדיינים שפסקו הדין ביניהם ופטרום מליתן מס עמהם אינן יכולין להראותם עתה כי נתבטלו דאין לאחר גמר דין כלום.
 
תשובה בזה אין טענתו טענה כיון שלא שאלום הדיינים יש לכם עדים יש לכם ראיה ואמרו אין לנו ראיה יכולין להביא לעולם ראיה וכל זמן שאין הדיינים אומרים ששאלו להם ואמרו לא ממילא יכולין להביא.
'''עוד''' השיבו המורשים אפי' נתברר שמכרוהו לקהל קריאון אחר כך הרויח ר' מנחם כתב מהמלכה ובאותו כתב נסתלק מקהל קריאון וחזר לפרוע מס עם קהל בלדוליר במאמר המלכה ואומרים שזה הכתב בידו ומבקשין אותו שיראהו לדיין ויש להם עד א' שאומר שהיה כתוב בכתב הנזכר שחזר לפרוע מס עם קהל ואלדוליר ור' מנחם אומר שאין לו שום כתב כמו שהם אומרים ואף אם יש לו אינו רוצה להראות להם.
ומה שטען רבי מנחם שהעדים החתומים על התנאים הם מן הקהל ונוגעין בעדות הם ולא סלקו את עצמם בזה טענתו טענה כי אי אפשר להם להעיד על עצמם ועל קרוביהן מבני הקהל דמאי אמרת יסלקו עצמן וגם קרוביהן יסתלקו ולא יהנו מכל מה שיפרע ר' מנחם מס עם הקהל ואז יכולין להעיד אף על פי שהיו פסולין כשנמסר להם העדות דבפסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות אלא דוקא בפסול הגוף כדאמרינן בב"ב (מ"ג) וליסתלקו בי תרי מינייהו ולדיינו אלמא סילוק מועיל בפסול ממון איני רואה סילוק בדבר זה שיועיל דדבר זה של פריעת מס נוהג לעולם ואי אפשר להם להסתלק שלא יהנו לעולם מן המס שיתן.
 
ומה שאומר שעשו הקהל תקנה שאלו העדים יחתמו על כל השטרות והתנאים ודאי אם הסכימו הקהל שיחתמו אף על קרוביהם יכולין להעיד אף על התנאים הללו כיון שקבלום עליהם והכשירום יכולין בני העיר להסיע על קצתם וכמו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכן נמי אם אינן נאמנים על קרוביהם אלא שנהגו הקהל שאלו העדים חותמין ומעידין על כל ענייני הקהל בין בעסקי רבים שבין הקהל ובין בעסק שבין הקהל ליחיד כיון שנהגו והכשירום עליהם לדבר זה אף על פי שהן נוגעין בדבר של עסקי רבים גם בדבר הזה מועלת עדותן.
'''תשובה''' חייב ר' מנחם להראות הכתב לדיין כי כל בעל דין שטוען יש לי זכות וראיה או עדים ואיני יודע ביד מי חייב הדיין להטיל חרם כל מי שיודע לו זכות או ראיה שיראה אותו לדיין ואפי' אם הזכות או הראיה ביד שכנגדו דמאי שנא הוא ומאי שנא אחר אדרבה כל שכן הוא כיון שיש בידו זכותו של כנגדו והוא תובע ממנו שלא כדין היאך יאכילוהו דבר האסור לו להגבותו ממון שאינו שלו אלא מזקיקין אותו להראות כל מה שבידו זכות לשכנגדו ואם אחר שקבל החרם עליו יאמר שאין הכתב בידו ישבע שבועת היסת שלא היה כתוב בכתב המלך שחזר לפרוע מס עם קהל בלדוליר ואם העד שהעיד שהיה כתוב בכתב שחזר לפרוע עם קהל בלדוליר המס אינו נוגע בעדות כגון שאינו פורע מס עם קהל בלדוליר אז ישבע שבועה דאורייתא להכחיש העד.
ומה שטוען ר' מנחם שאם עשו אותה תקנה לא עשו אותה אלא על עצמן ולא על נכרי לאו טענה היא שאף לפי דבריו שאינו מפורעי המס מכל מקום נראה שהוא מיושב ודר בעיר אלא שבא לפטור עצמן מן המס מחמת שמכרוהו לקהל קריאון הילכך אף אם אינו מחוייב לפרוע מס עמהם לכל תקנות שעושין אנשי הקהל על קיצתן על השערים ועל המדות צריך הוא להיות נגרר אחריהם מאחר שהוא מיושב ביניהם הילכך אלו העדים שקבלו עליהם הקהל אם חתמו כבר על עסק הרבים גם כשרים הם לעדות זה של ר' מנחם.
 
ומה שטענו מורשי הקהל שר' מנחם נשא אשה יתומה בת אלמנה פורעת מס עמהם והכניסה לו ממון שהיה ראוי ליפרע מס עמהם ולפי הסכמת הקהלות חייב לפרוע מס על אותו ממון והשיב רבי מנחם שהסכמת הקהלות לא היתה אלא ביתומה פורעת מס ולא בבת פורעת מס ולא פרעה אשתו מס מעולם קודם שנשאה הנה חקרתיה כן היא שדברי רבי מנחם כנים הם והסכמת הקהלות היתה כמו שהוא אומר ואף אם אחר שנשאה כתבו את רבי מנחם ואשתו בפנקס אין בזה כלום לחייב אותו ליתן מס מממון שהכניסה לו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
'''עוד''' טענו מורשי הקהל שרבי מנחם ואשתו הסכימו עם הקהל הסכמה גמורה לפרוע סכום ידוע בכל שליש ושליש עד זמן ידוע וכשיעבור אותו זמן שיחזור ר' מנחם ואשתו מוחלטין לפרוע מס כשאר הקהל ועל זה השיב ר' מנחם אותם התנאים שאומרים שעשו כיון שלא הראום לדיינים שפסקו הדין ביניהם ופטרום מליתן מס עמהם אינן יכולין להראותם עתה כי נתבטלו דאין לאחר גמר דין כלום.


<noinclude>{{שולי הגליון}}
'''תשובה''' בזה אין טענתו טענה כיון שלא שאלום הדיינים יש לכם עדים יש לכם ראיה ואמרו אין לנו ראיה יכולין להביא לעולם ראיה וכל זמן שאין הדיינים אומרים ששאלו להם ואמרו לא ממילא יכולין להביא.


'''ומה''' שטען רבי מנחם שהעדים החתומים על התנאים הם מן הקהל ונוגעין בעדות הם ולא סלקו את עצמם בזה טענתו טענה כי אי אפשר להם להעיד על עצמם ועל קרוביהן מבני הקהל דמאי אמרת יסלקו עצמן וגם קרוביהן יסתלקו ולא יהנו מכל מה שיפרע ר' מנחם מס עם הקהל ואז יכולין להעיד אף על פי שהיו פסולין כשנמסר להם העדות דבפסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות אלא דוקא בפסול הגוף כדאמרינן בב"ב (מ"ג) וליסתלקו בי תרי מינייהו ולדיינו אלמא סילוק מועיל בפסול ממון איני רואה סילוק בדבר זה שיועיל דדבר זה של פריעת מס נוהג לעולם ואי אפשר להם להסתלק שלא יהנו לעולם מן המס שיתן.


{{פורסם בנחלת הכלל}}  
'''ומה''' שאומר שעשו הקהל תקנה שאלו העדים יחתמו על כל השטרות והתנאים ודאי אם הסכימו הקהל שיחתמו אף על קרוביהם יכולין להעיד אף על התנאים הללו כיון שקבלום עליהם והכשירום יכולין בני העיר להסיע על קצתם וכמו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכן נמי אם אינן נאמנים על קרוביהם אלא שנהגו הקהל שאלו העדים חותמין ומעידין על כל ענייני הקהל בין בעסקי רבים שבין הקהל ובין בעסק שבין הקהל ליחיד כיון שנהגו והכשירום עליהם לדבר זה אף על פי שהן נוגעין בדבר של עסקי רבים גם בדבר הזה מועלת עדותן.
{{ניווט כללי תחתון}}
ומה שטוען ר' מנחם שאם עשו אותה תקנה לא עשו אותה אלא על עצמן ולא על נכרי לאו טענה היא שאף לפי דבריו שאינו מפורעי המס מכל מקום נראה שהוא מיושב ודר בעיר אלא שבא לפטור עצמן מן המס מחמת שמכרוהו לקהל קריאון הילכך אף אם אינו מחוייב לפרוע מס עמהם לכל תקנות שעושין אנשי הקהל על קיצתן על השערים ועל המדות צריך הוא להיות נגרר אחריהם מאחר שהוא מיושב ביניהם הילכך אלו העדים שקבלו עליהם הקהל אם חתמו כבר על עסק הרבים גם כשרים הם לעדות זה של ר' מנחם.
</noinclude>
ומה שטענו מורשי הקהל שר' מנחם נשא אשה יתומה בת אלמנה פורעת מס עמהם והכניסה לו ממון שהיה ראוי ליפרע מס עמהם ולפי הסכמת הקהלות חייב לפרוע מס על אותו ממון והשיב רבי מנחם שהסכמת הקהלות לא היתה אלא ביתומה פורעת מס ולא בבת פורעת מס ולא פרעה אשתו מס מעולם קודם שנשאה הנה חקרתיה כן היא שדברי רבי מנחם כנים הם והסכמת הקהלות היתה כמו שהוא אומר ואף אם אחר שנשאה כתבו את רבי מנחם ואשתו בפנקס אין בזה כלום לחייב אותו ליתן מס מממון שהכניסה לו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/143924"

תפריט ניווט