משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת תוכן)
שורה 32: שורה 32:


ולכן בני ישראל שקבלו את התורה הראו לכל באי עולם, שהם יודעים להעריך את ערך האדם ולהרימו אל על. וכמו המורה המומחה נותן לנער בעל כשרון תכנית למודים יותר רחבה מאשר לנער פשוט. ואם אנו רואים, כי אחרי העמידו תלמיד אחד במבחן ערך בעדו תכנית לימודים נשגבים, אות הוא שמוצא את התלמיד לבעל כשרון גדול. כן הוא בעניין זה. כל האומות לא קבלו את התורה ואמרו מראש, שאין הם יכולים לקבל עליהם לימודים נשגבים כאלה (ואפילו הלימודים הפשוטים והמובנים‪ :‬"לא תגנוב", "לא תרצח", "לא תנאף", לא אצו לקבל עליהם, כי חשבו שאין ביד האדם לקיים את הלמודים האלה) - ובזה הראו שאין הם יודעים להעריך‬ את ערך האדם. ורק ישראל, שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והמצווה הבינו את האדם. וזה שאמרו: "אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם" ({{ממ|[[בבלי/יבמות/סא/א|יבמות, סא, ע"א]]}}, כי רק בני ישראל יודעים ומכירים את ערך האדם, וראיה לדבר, שקבלו את התורה.
ולכן בני ישראל שקבלו את התורה הראו לכל באי עולם, שהם יודעים להעריך את ערך האדם ולהרימו אל על. וכמו המורה המומחה נותן לנער בעל כשרון תכנית למודים יותר רחבה מאשר לנער פשוט. ואם אנו רואים, כי אחרי העמידו תלמיד אחד במבחן ערך בעדו תכנית לימודים נשגבים, אות הוא שמוצא את התלמיד לבעל כשרון גדול. כן הוא בעניין זה. כל האומות לא קבלו את התורה ואמרו מראש, שאין הם יכולים לקבל עליהם לימודים נשגבים כאלה (ואפילו הלימודים הפשוטים והמובנים‪ :‬"לא תגנוב", "לא תרצח", "לא תנאף", לא אצו לקבל עליהם, כי חשבו שאין ביד האדם לקיים את הלמודים האלה) - ובזה הראו שאין הם יודעים להעריך‬ את ערך האדם. ורק ישראל, שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והמצווה הבינו את האדם. וזה שאמרו: "אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם" ({{ממ|[[בבלי/יבמות/סא/א|יבמות, סא, ע"א]]}}, כי רק בני ישראל יודעים ומכירים את ערך האדם, וראיה לדבר, שקבלו את התורה.
‫האדם מוגבל בכל הכרותיו והשגותיו השכליות ולכן רוב ידיעותיו אינן ידיעות ברורות ומוחלטות, משום שידיעה ברורה ומוחלטת היא רק ידיעה חושית, שראה הדבר בעיניו, אבל ידיעה שאינה חושית אינה יוצאת מגדר הספק. ואכן מסרה לנו התורה ידיעות כלליות לסמוך עליהן, אף על פי שלעולם לא יגיעו למדרגת ידיעה ברורה, שהרי הידיעה, למשל, הבאה משני עדים, גם היא אינה מגעת עוד לגדר ידיעה ברורה ומוחלטת, שהרי יש שמכחישים ומזימים את העדים. אבל משום שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אם לבני אדם המוגבלים בידיעותיהם, לכן מן ההכרח הוא לסמוך על ידיעות שהן רק בגדר הכרעות, כמו עדים, רובא, חזקה, וכדומה. ואחרי ש"רובא" היא מן ההכרעות התוריות, ממילא אין מן התורה להתחשב עם המועט, שהרוב מבטל את המיעוט, אולם תרי מעוטי, יש הרבה מן הראשונים שמחליטים, דהוו כפלגא ופלגא.
=אדם וחיים=
‫האדם והחיים, החיים והזמן, הזמן והפעולות, הפעולות והשכר והעונש - כל אלה קשורים ודבוקים זה בזה, כטבעות בשרשרת, שכולן תחובות זו בזו וערך אחד להן. ואם נדע להעריך את האדם בערכו הראוי, נדע ממילא להעריך גם את יתר הנושאים, כי הם נערכים תמיד לפי ערר האדם, עולים ויורדים עמו.
והנה, לבאר כל אלה יארכו הדברים, כי האמור הזה כולל בקרבו כמה שרשים ועיקרים, שהם יסודות מוסדים. אולם אדבר רק בקצרה לברר תובז הדברים על הסדר.
'''האדם והחיים'''. כדי לדעת את ערך החיים יש לדעת ערך האדם, ויותר שנבין ערך מעלת האדם, נבין יותר ערך מעלת החיים, כי אדם מובנו איש חי וכל רוממות ערכו הוא רק מצד החיים. ולכן התורה, שהרימה את מעלת האדם, הרימה גם כן את מעלת החיים. וזהו שאמרו: "‬ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר" {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כט#יח|ישעיה, כ"ט, י"ח]]}} - זה ספר תולדות אדם" {{ממ|[[מדרש רבה/בראשית/כד|בראשית רבה, כ"ד]]}}, כי חרש יאמר על מי שאינו שומע בשעה שאחד מדבר. אבל אם אינו שומע בשעה שאין איש מדבר אין הוא נקרא חרש. וכשיאמר החוזה, כי ביום ההוא "ישמעו החרשים דברי ספר", "זה ספר תולדות אדם", ודאי יש בו מה לשמוע ורק כי הכבידו בני אדם את אזנם משמוע לקול האנושיות התובעת את עלבונה וחרפתה. כי אמנם בזמן ההוה לבד שחוטאים בני אדם ליהדות, כי אם עוונם גדול מנשוא גם לאנושיות. (בשגם האנושיות והיהדות אחת היא ובל מה שיחסר לאדם ביהדות, יחסר לו לעומתה באנושיות). ואם נתחקה על הליכות בני אדם, הן בנוגע להאדם הפרטי והן בנוגע להליכות המדינות והממשלות, נראה, כי אינן מתאימות גם לחוקי האנושיות. ולכן יש לצייר כאילו האנושיות משמיעה קולה, צועקת ומתחננת לרחם עליה ולא לרמוס אותה ברגלים, והאנשים כחרשים לא יטו אוזן לדברי תחנוניה. אולם אז, ביום הגדול, כאשר תבוא עת ההשתלמות, יראו כולם כמה צדקה האנושיות. כי אז רק אז ידעו מה היא האנושיות ומה היא דורשת מעם האדם ואז רק אז תמלאנה כל דרישותיה. וזוהי הכוונה, כי "החרשים ישמעו דברי ספר תולדות אדם" כי אז יכירו וידעו מה הוא האדם.
וזה שאמר הכתוב: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יח#ה|ויקרא, י"ח, ה']]}}, כי החוקים והמשפטים מתייחסים להאדם ועל ידם יודע ערכו. כי זה שהקב"ה נתן לעמו חוקים ומשפטים והרבה להם תורה ומצוות אות הוא על ערכם וגדולתם. כמו שלילד בעל כשרון נותנים תכנית למודים יותר גדולה מאשר לילד פשוט, כי לפי כשרונותיו הגדולים יכול הוא לקבל את כל הלמודים. כן התורה והמצווה מעידה על ערך האדם. וגם "וחי בהם", כי על ידי המצוות ידע האדם את ערכו ומתוך ערך האדם יבוא להכיר את ערך החיים, כמה יקרים ונעלים הם וגם ידע, כי המצוות באו לרומם ולהעלות ערך החיים. ועל זה אמרו: "ולא שימות בהם" {{ממ|בבלי/יומא/פה/ב|יומא פ"ה, ע"ב]]}}, שלא ימית את עצמו ויקוץ בחיים, כמו שעשו הרבה מחסידי אומות העולם, שהזירו עצמם מבל מנעמי החיים. ותורתנו אמרה, כי הנזיר חוטא הוא, כי חוטא הוא להאנושיות ומשפיל את ערר האדם. שכן כל אמצעי נערך לפי ערך התבלית. וכשהתכלית היא חשובה, גם האמצעים הם רבי ערך. ומכיוון שהחיים הם במעלה עליונה, מובן שגם אמצעי החיים יש להם חשיבות רבה, ומי שמתרחק מאמצעי החיים, אות הוא כי אינו מכיר את החיים ואינו יודע את ערכם, ולכן הוא חוטא.
'''החיים והזמן'''. עניין זה מובן הוא. אם החיים נערכים בערך רב, בהכרח שגם הזמן יתעלה למדרגה חשובה, כי מה החיים אם לא הזמן? ואלה שהמציאו את הפתגם: "הזמן הוא ממון", לא הבינו עוד את ערך הזמן, כי באמת הזמן הוא חיים. וקרוב לומר, שזוהי כוונת הכתוב: "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל" {ממ|תנ"ך/קהלת/י#יב|קהלת, י, יב}}. "מי יודע מה טוב לאדם בחיים", איזוהי הדרך הטובה שיבחר בה האדם בימי חייו, לתת כבוד לחיים, להראות לכל כי הוא יודע מה הם החיים, "מספר ימי חיי הבלו", שכל ימיו יהיו אצלו במספר, מנוים וספורים כולם, היינו שיוציא כל יום ויום לדברים המתקיימים לעד ואף יום אחד לא יצא לבטלה.
'''הזמן והפעולות'''. אם יש ערך רב להזמן, הרי זה רק משום שיש ערך גדול להפעולות הנעשות בזמן. כי לולא זאת מהו ערך הזמן? הרי הזמן בעצמו הוא דבר שאין בו ממש. וכמו אם אדם הממציא מכונות גדולות וחדשות
[[קטגוריה:ספר הערכים|*]]
[[קטגוריה:ספר הערכים|*]]

תפריט ניווט