מחצית השקל/אורח חיים/תרטז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תרטז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(א) (ס"ק א) לומר כו' שהוא נהנה כו' ב"י. עמ"ש הטור בשם רבינו יהור' שמותר לומר לגוי לרחוץ התינוק אפי' בחמין שהוחמו בו ביום. דסתם תינוק חולה אצל חמין. ודבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה עכ"ל. ועז"כ הרב"י משמע דישראל עצמו אסור לרחצן. אף על גב דלהאכילו מותר לישראל בעצמו. שאני רחיצה דאם רחצן ישראל הרי גם הגדול שרוחצן נהנה. ואם כן ה"ה לסוכן ישראל בידים אסור. והא מותרים לכתחלה כו' דאי' ביומא דף ע"ח ע"ב ת"ר תינוקו' מותרים בכלן חוץ מנעילת סנדל. ופריך מ"ש נעילת סנדל דאמרי אינשי עבדי לי'. ר"ל גדולים עשו לו. וגדולים מוזהרים על הקטנים שלא יעשו להם דבר האסור הנך נמי אמאי מותרים אמרי גדולים עבדו להו. ומשני הנך אמרי מאתמול עבדו להו ר"ל שרחצן וסכן אתמול ועדין הם נקיים. אבל סנדל א"א לומר דמאתמול נעלוהו ועדין הם ברגלי הקטן. דע"כ בליל' חלץ מנעליו דאין לישן אם מנעליו ברגליו דטועם טעם מיתה:

ופריך והא מותרים לכתחלה קתני. ופרש"י שאם בא לימלך א"ל האכילהו ורחוץ אותו והא שפיר יוע דהיום עשאו לו עכ"ל ומסיק אלא הנך דלאו רביתייהו גזרי בהו רבנן הנך דריבתייהו לא גזרי בהו דבנן עכ"ל הגמ' וע"כ הש"ס לא מיירי על ידי גוי חדא דלשון מותרים לכתחלה לא משמע כן ועוד דא"א דמיירי על ידי גוי מאי ס"ד דמה"ט נעילת סנדל אסור דע"כ היום נעשו לו. ויתנו שהגדולים עשו לו. הא אפשר לתלות שנעשה ע"י גוי. אע"כ דהש"ס לא מיירי מגוי. אלא דס"ד דלא הותר כ"א כשהקטן עושה בעצמו אין הגדולים מעכבים על ידו אלא דחששו חכמים שהעולם יטעו ויסברו שהגדולים עשו להם. דהקטן בעצמו אין בו דעה לעשות בעצמו ולזה דחה דהא מותרים לכתחלה משמע דאפי' הגדול יכול לעשותו:

וב"ח כתב דמותר כו' ר"ל שאין כוונות הרר"י לאסור הרחיצה ע"י ישראל אלא נקט גוי כדי להתיר להחם חמין היום ע"י גוי:

וכ"מ במרדכי פ"ב דביצה סימן תר"פ וז"ל ולא יחום אדם חמין ביום טוב כו' ורבינו יודא כתב דמותר לרחוץ תינוק קטן כדאי' בפ"ב דיומא דתינוקות מותרים ברחיצה וסינה ביוה"כ. דכל מידי דאית ביה רבית' דתינוק. לא גזרי בי' רבנן. וצ"ל דלא גזרו על תינוק לרחוץ אבל אסור לגדול לעשות הבערה לצורך שום רחיצה:

דהא אינו שוה לכל נפש כו' עכ"ל. משמע דהרר"י התיר להחם ישראל חמין ביום טוב לצורך תינוק וה"ה דשרי ביוה"כ להחם על ידי גוי עכ"פ. ובזה חולק המרדכי. אבל הרחיצה עצמה שמותרת ע"י ישראל בזה לא פליגי ולכ"ע שרי רק זה כתב הב"ח דאם הגוי מחים חמין היום אז יהי' הרחיצה ע"י גוי דוקא ע' שם:

דהא משנה שלמה פי"ט דשבת:

הא אפי' בלא מילה שרי ר"ל כתב"ח וכן להרב"י דס"ל דרחינה שהותרה לקטן ביום הכפורים היינו בחמין. א"כ אמאי פי"ט דשבת אמרינן דוקא קודם המילה שרי הא בכל קטן שרי:

שהוא משום עינוי לא כצ"ל:

ולכן מותר גדול לרחצן כפשטות לשון הש"ס והא מותרים לכתחלה ואין חשש במה שהגדול נהנה כיון שאינו מכוין לשם תענוג. וכמו שהותר רחיצות טיט וצואה ר"ס תרי"ג:

אבל רחיצ' בחמין כו' אף בתינוק אסור כו' והקשה בס' א"ר איך א"ל דבגמרא דמיירי ע"י ישראל מיירי ברחיצה בצונן. הא מסקי' שם אהא דכ"מ דהוי רביתיה דתינוק ל"ג. ורחיצה הוי גם כן רביתיה. אייתי ראיה דאמר אביי אמר ליה אם רביתי' דתינוק מיא חמימי (לרחיצה) ומשחא (לסיכה) הרי דאפי' בחמין מותר. ולענ"ד לק"מ חדא דעכ"פ מביא ראיה שפיר על סיכה דהוי רביתי'. וגם רחיצה ניהו דבחמין הוי רביתי' דתינוק טפי מכל מקום עיקר הרביתי' הוא הרחיצה. אם כן כשהיא בצונן איכא רביתי' קצת ואייתי שפיר ראיה גם לרחיצת צונן:

כמ"ש סימן שך"ח סעיף י"ז דסתם תינוק הוי כחולה שאין בו סכנה. ולכן הותר אצלו סבות דאמירה לגוי. ולזה נתכוין הטור. מה שכתב בשם הרר"י כנ"ל דמה"ט נקט גוי דמיירי בחמין כמו שסיים וזה ע"י ישראל אסור אפילו בשבת אבל לומר לגוי שיחם ל"ח אסור. ומ"ש הטור בשם הרר"י אפילו בחמין שהוחמו היום. ר"ל שהוחמו לצורך גוי:

בערובין:

דף ס"ח עובדא דתינוק שנשפכו לו חמימי' שהוחמו מערב שבת. ולא הותר להחם ע"י גוי כ"א להחם לאם היולדת והנותר יקחו לצורך התינוק וע"ש תו' ובתו' גיטין דף ח' ע"ב:

ודברי ר"י כו' הם דברי מרדכי שהבאתי לעיל דמתיר להחם בי"ט לצורך תינוק אפי ישראל. דהא מוכח בערובין דבשבת אסור ע"י גוי כמו שאסור לגדול. וה"ה בי"ט כיון דלצורך גדול אסור החימום ע"י ישראל. ה"ה לצורך קטן. וה"ה דקשיא על המדדכי דהתיר עכ"פ הרחיצה לקטן כיון דאסור לגרול למה הותר לקטן:

מוכח שכן דעת הרמ"א. שהבי' שם דברי מרדכי הנ"ל דמותר לרחוץ התינוק בחמין אע"ג דבשבת אסור כ"א לצורך מילה:

ובזה"ז כו' דהא גם בחול לפעמים אין רוחצים התינוק כמה ימים וא"כ לדידן הרחיצ' לאו רביתי' דתינוק. וכ"כ מ"א לעיל סימן תקי"א ס"ק ה'. ועמ"ש מ"א סימן של"א ס"ק ט':

(ב) (ס"ק ב) מחנכי' כו' ע"ש תוס'. והוא בתו' ישנים וכ"ה בת"ה סימן צ"ד. שהקשו אהא דתנן ביומא דף פ"ב מחנכי' הקטנים לשעות. והקשו שם והא קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווי' להפרישו. והשתא חנוכי מחנכי אפרושי מבעי' ותי' ר"י דחינוך קטנים ליתא אלא באב אבל באדם אחר לא. ולכן אין מצווין להפרישו והקשו מהאי דפ"ק דסכה דהלני המלכה ישבה עם ז' בני' בסכה אלמא אי ליכא אב שייך נמי חינוך. ומתרצי' שמא ה"ל אב דמחנכם לכך. ואפי' לא ה"ל אב היתה האם מחנכתן למצוה בעלמא עכ"ל התוס'. וכ"ה בת"ה הנ"ל. וכ"כ התוס' בנזיר דף ך"ח ע"ב וברף כ"ט ע"א מסקי' הגמרא להדיא לר"ל דאין האם חייבת לחנך את בנה. ואע"ג דר"י שם פליג עם ר"ל ולר"י אין צורך לומר דאשה אינה חייבת לחנך בנה מ"מ עדיף למעט במחלוקת ולומר דגם ר"י מורה בזה לר"ל. וע"ל במ"א סימן שמ"ג:

ומ"מ נ"ל דלא תתן כו' ר"ל האם אע"ג דאינה חייבת בחינוך:

ול"ד לסכה שרשאי' כו' דאלת"ה מאי הקשו התוספות מהלני מלכה שישבה ע"ב בסכה כנ"ל הא אסיר לה ליתן להם לאכול חוץ לסכה:

ואינה מחוייבת להכניסו כו' דהאם אינה חייבת בחינוך:

ועוד דהתם הוי מ"ע. ר"ל לאכול בסכה הוא מ"ע:

ואיסור לאו חמור מעשה כדאי' פ"ק דיבמות בשמעתא דעליה וכדמוכח נמי פ"ב דיבמות עכ"ל ת"ה סימן צ"ד. ולכן כיון דאכילה בסכה לא הוי רק עשה לכן אפי' ליתן להם מותר. אלא שמ"א ר"ס רס"ט דחה זה לפי מאי דקי"ל דאפי' איסור דרבנן אין מאכילים בידים כ"ש עשה דאוריית'. לכן צ"ל דמ"ש פה ועוד דהתם הוי מ"ע נשאר עיקר תירוצו הראשון דשאני סכה דבאכילה אין איסור כו' ובאמת להאכיל לקטן בידים חוץ לסכה אפי' לאשה אסור וכ"כ להדיא לקמן סי' ר"מ. אלא מה שחילק לעיל דביו"כ האכילה בעצמה איסור כתב עכשיו סברא אחרת אפי' יהי' יוה"כ דומה ממש לסכה בזה. יש להקל יותר בסכה דהוי מ"ע מביוה"כ. אולם הת"ה בסוף התשובה הקשה על התוס' הנ"ל והוכיח ממס' עירובין רגם האם חייבת בחינוך בנה וסיים שאין להקל ע"ש:

מה שאין כו' בשנת י"ב. ר"ל כשהוא בן י"א שלימים כמ"ש רמ"א דאין להקל כ"א בנער כחוש:

משום דהכל לומדים כו' וסמכינן על. דעת רש"י בכתובות דף נו"ן ע"א כפי פרושו של הב"ח דברי רש"י ע"ש אבל כשהוא בן י"ב שנים שלימים ונכנס לשנת י"ג מודה רש"י וגם הב"ח דצריך להשלים מדרבנן אם לא בנער כחוש דסמכינן על דעת י"א שהביא רמ"א. ובס' א"ר כתב בשם הב"ח על מ"ש רמ"א ויש לסמוך עלייהו בנער שהוא כחוש. וז"ל ומנהגנו בכל התינוקות כן כיון שלומדים כלם. וגם בזה"ז מסתמא חשיבי חולים (ב"ח) באמת הב"ח לא הקיל כ"א כשהו' בן י"ח כנ"ל. ואפשר דבס' א"ד כתב כן מסברא דנפשיה ע"פ סברת הב"ח. ועוד דסחמא חשיבי חולים. ר"ל בזמן הזה דירדה חולשה לעולם. וסיים הב"ח וכיון דלא בקיאים אימת ספק נפשות להקל:

(ג) (ס"ק ג) שמא כו' בן י"ג ביוה"כ עמ"ש סימן נ"ג כצ"ל ור"ל דזה מיקרי בן י"ג שנה ויום א'. דהיינו י"ג שנים שלימים וכיון שמתחיל יום שנולד בו יום א' קרינן ביה עכ"ל שם ס"ק י"ג:

אבל שאר תענית משמע דא"צ. דדוקא ביוה"כ חיישינן שמא נשרו דהוי ספק דאוריית' דאזלינן לחימרא. משא"כ שאר ת"צ דאינן רק מדרבנן וספק דרבנן לקול':


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.