מחצית השקל/אורח חיים/תקלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקלא

(ב) (ס"ק ב) אנוס כו' דלא מוכחא מלתא כו' והוא גם טעם דאפי' גילח קודם המועד דאסור לגלח במועד דלא כר"ת דמתיר והיינו ג"כ משום דלא מוכחא מלתא כ"כ:

ואפילו לא היה להם אומן מעי"ט. ונודע זה לכל בני העיר כגון שנאבד לאומן אבדה בעי"ט והיה טרוד עי"ז ואין להם אומן אחר. מ"מ לא מוכחא מלתא כ"כ ויש לחוש לאחרים הבאים ממקום אחר ועיין בב"י.

(ד) (ס"ק ד) שהתירו כו' והב"ח פסק כו' דבירושלמי מקשה על המשנה דקתני ומנודה שהתירו לו ברגל. ממ"נ אי התירו לו קודם הרגל ה"ל לגלח קודם הרגל ולמה הותר לו הגילוח ברגל. ואי לא התירו לו קודם הרגל ג"כ אין להתיר לו הגילוח ברגל דה"ל לפייס לב"ד שיתירו לו קודם הרגל והיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ומשני דמיירי שהתירו לו קודם הרגל אלא שיום שלשים מן זמן ויום שנידוהו הוא בי"ט. ופי' דבריו ניהו דקי"ל בין שנידוהו בשביל ממון או בשביל אפקורות' רשאים להתיר מיד. היינו באם פייס לב"ד אבל כשלא פייס לב"ד אלא פייס לב"ד ניהו דרשאים להתיר מיד מ"מ אין ההתרה חלה עד שישלים ל' יום מיום שנידוהו. וכה"ג מיירי מתני' כשפייס לב"ד וחל יום ל' ברגל. וכן פסק הרא"ש וטור. אבל הרמב"ם לא העתיק ירושלמי הנ"ל וכתב הרב"י משום דבגמרא דידן לא הוזכר מזה אלא סתמו הדברים משמע אפילו היה יכול להתירו קודם הרגל. ולא בא לב"ד להתיר עד הרגל אפ"ה מיקרי אונס ומותר לגלח ברגל:

ואין נידוי שלנו פחות כו' ורצה לומר אף דבירושלמי מוקי לה כשיום שלשים הוא ברגל הוא דוקא לדידהו דסתם נידוי שלהם היה שלשים יום. אבל לדידן דסתם נידוי הוא שבעה כמ"ש בי"ד סי' של"ד צ"ל דיום שביעי נשלם ברגל:

עבי"ד סי' של"ד כצ"ל. דשם מבוארים דינים הללו. אלא דהט"ז שם הקשה על הב"ח לפ"ז למה הותר לו לגלח ברגל כשחל יום שלשים ברגל. הא היה אפשר לו לפייס את בעל דינו. והיה מוכר מיד מנידויו קודם הרגל ע"ש ולדעת החולקים שהביא הרב"י ורמ"א בי"ד סי' של"ד סעיף י"ג דלעולם אין מתירים קודם שלשים יום אפי' פייס לבע"ד א"ש. ולהאומרים דאם פייס לבע"ד מתירים מיד. צ"ל שהיה אנוס כגון שהלך בע"ד למדינות הים וכה"ג שלא היה אפשר לו לפייס בע"ד וע"ש:

(ה) (ס"ק ה) מי שנדר. נ"ל דבזה נראים דברי הרי"ף כו' ר"ל דהירושלמי מוקי לה ג"כ דוק' כשלא היה אפשר לו להתיר קודם הרגל והיינו שלא מצא בני אדם שיתירו לו קודם הרגל. אבל אם היה אפשר להתיר קודם הרגל לא מיקרי אונס ואסור לגלח ברגל:

והרי"ף ורמב"ם פסקו כתלמודא דידן שלא הזכיר מזה משמע דבכל ענין מתירים לו. וכתב מ"א אף שבס"ק ד' הביא דברי הב"ח להחמיר במנודה כדעת הרא"ש וטור. מ"מ בנדר נוטה דעתו לדעת הרי"ף ורמב"ם.

(ו) (ס"ק ו) ממדינות כו' משמע כו' במקום יישוב ר"ל אפי' לא היה בביתו:

ומיהו דוקא כשבא ממדה"י בו' זה קאי על כל ההיתר הנזכר בש"ע להתיר לגלח לבא ממדה"י. ול"ד ממדה"י אלא ממקום רחוק מאד דמפרסמא מלתא:

(ז) (ס"ק ז) לטיול. אבל יצא להרויח. ר"ל ל"מ ביצא למזונות שאין לו מזונות ויצא לחזור אחר מזונותיו. דודאי שרי אלא אפי' יצא להרויח. דהיינו שי"ל נכסים הרבה ויוצא כדי להרויח יותר. אפ"ה שרי כן פירש"י:

(ח) (ס"ק ח) קטן כו' ודוקא לקטן כו' ר"ל דגילוח מלאכה הוא וראוי לאסרו בחה"מ. אלא לפי שהוא צורך המועד ראוי להתירו לולי הטעם שלא יכנס לי"ט כשהוא מנוול. וא"כ בקטן דל"ש ה"ט דהא אינו מצוה לגלח קודם הרגל לכן מותר לגלחו דהוי צורך מועד לגביה:

אבל גוי ניהו דל"ש גביה שלא יכנס לי"ט כשהוא מנוול. מ"מ לגביה לא הוי צורך מועד ואסור משום מלאכה:

(י) (ס"ק י) אבל כו' עסי' תקמ"ח ס"ה. ר"ל דהדין אם נהג מקצת שבעה קודם הרגל. אז הרגל מבטל ממנו דין שבעה אבל צריך לנהוג דין ל' אחר הרגל. אבל אם שלמו שבעה קודם הרגל והתחיל לנהוג קצת דין שלשים קודם הרגל אז הרגל מבטל ממנו דין שלשים וא"צ לנהוג שוב דין שלשים. ואם חל יום השביעי של שבעה בערב רגל ביום חול. מיקרי שנהג קצת דין שלשים קודם הרגל. והרגל מבטל ממנו דין שלשים. דאמרינן בשביעי מקצת היום ככולו. יום השביעי עולה לכאן ולכאן ר"ל נחשב ליום שביעי של ז' ימי אבלות. ושוב נחשב מותר היום להתחלת יום שלשים. וא"כ הרגל מבטל דין שלשים. ומותר לכבוד הרגל להסתפר בערב הרגל שהוא יום שביעי. והשתא רחל יום שביעי בערב הרגל שחל בשבת שלא היה אפשר לו להסתפר ערב הרגל. וכן קודם לכן היה אסור. לכן מותר בגילוח בחה"מ:

(יא) (ס"ק יא) ודרכו כו' (טעם המנהג עיין בט"ז) שהרי אין כו' ר"ל ניהו דאינו אלא מנהג מ"מ כיון דהמנהג שלא לצרפו לכ"ד שבקדושה קודם הגילוח א"כ מונעים ממנו כמה מצות ולמה לא נתיר לו לגלח:

(יב) (ס"ק יב) כל אדם כו' וצ"ל דס"ל דגילוח שפה אסור כו' דבש"ס איכא פלוגתא. חד ס"ל דלא הותר לגלח השפה כ"א כשמעכב האכילה. אבל בלא"ה יש לו דין גילוח הראש וחד ס"ל דבגילוח שפה אינו בכלל הגילוח הראש ולא נאסר כלל ואפי' אינו מעכב האכילה. והכי קי"ל וכיון דגילוח שפה מותר לכ"ע משום דלא נאסר רק גילוח הראש. א"כ ה"ה במקום המכה יהיה מותר מצד הדין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.