דרישה/אורח חיים/תקלא

דרישה ‏ אורח חיים תקלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכן המנודה שלא היה כו' כתב ב"י ואפשר היה לומר שהירושל' סובר כאביי כו' ואע"ג דבירושלמי שרי להתיר קודם ל' דלכשישלמו ל' יום יהא מותר ואביי לא רצה להתיר קודם ל' וא"כ היכי קאמר הב"י דירושלמי סבר כאביי נראה דה"ק דירושלמי ואביי לכל הפחות בהא הם שווים שלא היו מתירין קודם ל' יום להיות מותר לאלתר דאביי ג"כ לא רצה להתיר מיד ויכול להיות שגם אביי התיר מיד קודם ל' יום לכשישלמו ל' יום יהא מותר והא דלא רצה להתיר היינו שיהא מותר לאלתר:

ב

מ"ש ב"י שם אבל מדברי הרא"ש שכ' שם בשם הראב"ד נראה שהיה מפרש הירושלמי דביומוי דר' זעירא בענין אחר כו' והביא מה שהקשה הראב"ד על הרי"ף שפסק דלית הלכתא כאביי דאמר לאפיקורוס בעינן דליחול עליה שמתא תלתין יומין אלא שרינן לאלתר אי פייסי' לבעל דיניה א"כ מאי הך דקתני בברייתא אין נידוי הי' פחות מל' יום כו' ונראה מדבריו שמכאן מוכח דהרא"ש פי' ההיא ירושלמי דר' זעירא בע"א וצ"ל דהכי דייק כיון דהראב"ד הקשה לדברי הרי"ף מברייתא דקתני אין נידוי הי' פחות מל' יום כו' ולפי מה שפי' ב"י ההיא דירושלמי דזעירא דלקמן דאיכא לשנויי שאחר שנשנית אותה ברייתא נמנו וגמרו שלא יהא הדבר תלוי בל' יום וכמו שפי' ב"י בהדיא אלא ע"כ צ"ל דהראב"ד והרא"ש שהביא דבריו פירשו הירושלמי בענין אחר ואע"ג דבהדיא כתב הרא"ש בשם הראב"ד פי' אחר בירושלמי דר' זעירא והביאו ב"י בסמוך אין לתמוה על ב"י דמהדר להוכיח מדיוק דברי הראב"ד וטפי הו"ל לאתויי מ"ש הראב"ד בהדיא נראה דב"י ז"ל רצה להעתיק כל דברי הרא"ש בסוגיא זו מראש ועד סוף כיון דגם מריש דבריו מוכח דסבר פירוש אחר בירושלמי וביאר דברי הרא"ש מראש ועד סוף כדי ליישב דברי הירושלמי אליביה וגם לדברי הרי"ף וע"ש ולעד"נ דברי ב"י דחוקים ולפי הבנתו בדברי הירושלמי יש לדקדק מה בא הירושלמי להקשות אי בשלא התירו לו קודם הרגל אל יגלח דהו"ל לפייס את בעל דינו ומאי קושיא היא דילמא מיירי בדלא מטי זמנו עד הרגל ולא יוכלו להתיר קודם הרגל ולמה ליה לדחוק ולפרש דהתירו קודם הרגל ומטו סוף זמנו ברגל ועוד נדחק מאד מאד בפי' הירושלמי ובדברי הראב"ד לכן נלע"ד ליישב מה שקשה לרבינו והרא"ש מההיא דירושלמי במה אנן קיימין כו' על פי מ"ש הרא"ש בשם הראב"ד על ההיא ירושלמי דר' זעירא וז"ל מדקאמר השתא מרחקין והשתא מקרבין מיחזי דהוי מרחקין ומקרבין לאלתר אפילו בלא חזרה ואני תמה על מה שנהגו כך ומה היו אומרים בהא דתניא אין נידוי היה פחות מל' יום ותירץ מכאן נראה שהכל תלוי בדעת ב"ד למעט או לרבות בימי נידוי ומה שהיו מרחקין ומקרבין לאלתר אפילו בלא חזרה כך היתה כוונתם בתחילה כו' ור' אילעי גער בהם שהיו עושים דבריהם כחוכא וטלולא וחזרו ונמנו לכשיחזור בו יהו מקרבין אותו עכ"ל והביאו ב"י ופשוטו דה"פ דהכל תלוי בדעת ב"ד ר"ל שמדינא יכול להתיר אפי' מיד ובלא חזרה אם היה כוונתם כך בתחלת הנידוי אלא שלא היו רגילים לפסוק כן וביומי דר' זעירא היה נוהגין לפסוק כן וגער בהן ר' אילעי ומשום הא דר' אילעי החמירו על עצמם שלא להתיר כ"א ע"י חזרה אבל ע"י חזרה היו מתירין לפעמים אפי' מיד שהכל תולה בדעת הב"ד ולפי פי' זה נראה ליישב דברי ירושלמי אליבא דכ"ע ומה שהקשה בירושלמי ואם בשלא התירו קודם הרגל אל יגלח משום דהו"ל לפייס קודם הרגל נראה דה"ק אף את"ל דמיירי בדלא מטי זמנו עד הרגל מ"מ לא הוה אנוס כיון דהכל תלוי בדעת ב"ד א"כ הו"ל לפייס ולבקש שיתירו לו דילמא הב"ד היו מתרצים להתיר לו מיד קודם הרגל וכיון דלא פייס וביקש קודם הרגל שיתירו לו א"כ לא היה בדעתו קודם הרגל שיתירו ולא חש לבקש שיתירו לו לכך לא הוי אנוס ולא יגלח ומ"ש אי בשלא התירו לו ר"ל שלא ביקש שיתירו לו ומשני כשהתירו לו קודם הרגל וחל ל' יום שלו ברגל ר"ל דמיירי כשהיה אצל ב"ד וביקש ופייס שיתירו לו והב"ד לא נתרצו לו דאף דיש ביד ב"ד להתיר תוך ל' מ"מ הב"ד לפי ראות עיניהם ולפי האפיקורס שעשה הן דנין ולכך קאמר שזה מיירי שלא יתרצה לו להיות מותר עד סוף ל' ואותן ל' כלו במועד. ומ"ש שאין נידוי היה פחות מל' יום ר"ל מתחלה נידוהו לזמן ב"ד שהוא ל' יום ועדיין לא כלה אותו זמן וק"ל ובהכי אתי שפיר הכל ומה שהקשה ב"י כיון דלא קי"ל כאביי לא קי"ל ג"כ כירושלמי ולפי מה שפירשתי א"ש דמאי דלא קי"ל כאביי משום דסבר דאין תלוי כלל בדעת הב"ד להתיר מיד ולכך לא רצה להתיר לההוא טבחא אף על גב שהיה חפץ להתירו כדמשמע מדבריו ורי"ף סבר דאם ב"ד מתרצים להתיר רשאי להתיר מיד וכן דעת הירושלמי כמו שפירשתי וכן דעת הרא"ש ורבינו ג"כ ודוק שלפי מ"ש יפורשו דברי הירושלמי והראב"ד כפשוטן בלי דוחק כלל ובזה ג"כ נתיישב קצת קושיא אחרונה שהקשה הב"י ז"ל מ"מ דברי רבינו אינם בדקדוק שכתב וכגון שהתירו לו קודם הרגל וחל ל' יום ברגל כיון דקי"ל דנידוי שלנו כנזיפה שלהם ז' ימים הול"ל כגון שהתירו לו קודם ואם חל יום ז' ברגל כו' די"ל כיון דלא כ"כ הירושלמי אלא שלא תקשה למה לא בא לו קודם זמנו וחש לנידוי וזה היה בימיהן שייך בל' יום ולכך נקט דינו אל' יום וק"ל:

ג

והראב"ד פי' אפילו לטייל דאמרי' לא יגלח דוקא מא"י לח"ל כו' הרא"ש כתב בשמו דפלוגתא דר"י ורבנן איירי ביוצא לח"ל כו' וכתב ב"י דמשמע ליה לרבינו דבא לאשמעינן הכל דהכל בח"ל או הכל בא"י אפי' לשוט שרי ואין לפרש דבא לאשמעינן דלא פליג ר"י אלא ביוצא לח"ל אבל הכל בא"י או הכל בח"ל מודה ר"י דשרי כשיצא להרויח אבל לשוט אסור בכל מקום דא"כ איכפל הרא"ש והראב"ד לאשמעי" מילתא דלא כהלכתא כו' וע"ש ואכתי יש לדקדק דילמא בא לאשמעי' דשרי לרבנן אפילו מא"י לח"ל דלא תימא רבנן דשרי דווקא הכל בא"י או הכל בח"ל והוא לא איצטריך לאשמעינן וע"כ צ"ל דבא לאשמעינן אע"ג דרבנן אסרו לטייל ה"מ מא"י לח"ל אבל הכל בא"י או הכל בח"ל שרי שפיר לטייל:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.