כף החיים/אורח חיים/תצד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תצד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] ביום חמשים לספירת העומר וכו'. מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות. ט"ז ריש הסי' ח"י או' א, וכ"כ קצת מאחרונים. אמנם השל"ה דף קע"ט ע"ב כתב דא"צ ליזהר רק בקידוש אבל מה שמתפללים מבע"י אינו כלום דהא ר' אושעיא צלי של מו"ש בשבת אע"ג דעדיין שבת גמור הוא יעו"ש. וע"כ מי שא"א לו לאחר בתפלה מ"מ לא יקדש עד הלילה כמ"ש באו' שאח"ז.

ב[עריכה]

ב) בליל א' של חג השבועות ממתינין לקדש עד הלילה ממש שאם יקדש קודם הלילה יחסר מיום מ"ט לספירה וכתוב שבע שבתות תמימות תהיינה. משאת בנימין בסוף הס' בהגהות א"ח סי' ז' שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ש או' א' מ"א סק"א. פר"ח. א"ר או' ג' חק יוסף או' א' שו"ג או' א' ר"ז או' ב'.

ג[עריכה]

ג) שם. ביום חמשים לספירת העומר וכו'. וכתב הריב"ש ס' צ"ו שלא תלה הכתוב חג שבועות ביום מתן תורה אלא ליום חמשים לעומר ואין הכרח שיהיה ביום שנתנה בו התורה לא פחות ולא יותר אלא שעתה לפי חשבונינו שניסן מלא ואייר חסר יבא כן לעולם שחמשים כלים בששה בסיון ולזה אנו מזכירין בתפלה זמן מ"ת יעו"ש. פר"ח. ח"י או' א' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א'.

ד[עריכה]

ד) שם. הוא חג השבועות. א"ר טוביהו ברבי אליעזר חזרתי על כל עניני המועדות ולא מצאתי חג שבועות שנקרא עצרת ורבותינו קראו בכ"מ עצרת לחג השבועות והוא לשון תרגום דאמר אנקלוס הגר בעצרתכון. פסיקתא זוטרתי פ' פנחס. ברכ"י או' א'.

ה[עריכה]

ה) שם. הוא חג שבועות. ובענין כוונת הטבילה על ערב יו"ט כבר כתבנו לעיל ס" תס"ח או' ק"א יעו"ש. ובענין הקזה אם מותר בערב יו"ט ע"ש סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

ו[עריכה]

ו) שם. הוא חג שבועות. ואיתא בזוהר פ' אמור דצ"ח ע"א חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וכו' יעו"ש. ובהקדמת הזוהר ח"א דף ח' ע"א כתב דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף פ"ט ע"א שצריך האדם שלא ישן בלילה הזאת כלל ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה כנז' באורך בהק' ספר הזוהר פ' בראשית ופ' אמור. ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפי' רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא וכו' ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בענין זה כ"א לא ישן כלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא ודי בזה ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"ג פ"א. וכ"כ מ"א סק"א וכבר נהגו' רוב התלמידים לעשות כן. וכ"כ ח"י או' א' פר"ח. א"ר או' ג' חק יוסף או' ג' ברכ"י או' ח' מאמ"ר או' א' דה"ח או' ב' ר"ז או' ג' והטעם כתב מ"א שם ע"פ הפשט לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם כדאיתא במדרש (פרקי ר"א פ' מ"א) לכן אנו צריכין לתקן זה עכ"ל. ועיין מ"ש על מדרש זה בסה"ק עדות ביעקב דרוש א' לשבת כלה יעו"ש.

ז[עריכה]

ז) וסדר הלימוד לליל שבועות כתוב שם בהקד' הזוה"ק דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאלין אינון תיקון דילה ותכשיטהא יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' שם וז"ל וזהו סדר הלימוד של המקרא שתעסוק בו בלילה הזה כדי להמשיך הכתר הנז' תתחיל מפ' בראשית ותקרא פ' בראשית עד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' ואח"כ תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים של בראשית. ומשם ואילך תקרא ג' פסוקים הראשונים וג' אחרונים מכל פרשה ופרשה משאר פרשיות ואם נזדמנה פרשה קטנה של ד' או' של ה' פסוקים הן בהתחלת איזה פרשה הן בסופה תקראנה כולה. וכשתגיע לפ' יתרו אז תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן בחדש השלישי לצאת בני ישראל עד סוף פ' יתרו. וכשתגיע לפ' משפטים תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן ואל משה אמר עלה אל ה' וכו' עד תשלום הפרשה. ובפ' פנחס תקרא וביום הבכורים וכו' וכשתגיע לפ' ואתחנן תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא עשרת הדברות השניות שהם מן ויקרא משה אל כל ישראל עד סיום פרשת ישראל שהוא עד ובשעריך ומשם תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים. וכשתגיע לפ' ראה תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן שבעה שבועות תספר לך עד סוף הפ' וכשתסיים לקרוא כל הפרשיות על הסדר תקרא כל נביא ונביא וכל כתוב וכתוב מן הכתובים ע"ד הנז' ג' פסוקים ראשונים וג' אחרונים שבכל א' וא' מהם עד שתסיים כל הכ"ד ספרים. והפסוקים של מגלת איכה תקראם בלחש מפני שהוא יו"ט. ומגלת רות תקראנה כולה. ובהגיעך אל יחזקאל תקרא הפטרת יום א' של שבועות כולה שהיא מן ויהי בשלושים שנה וכו' עד תשלומה. ותדלג אל פסוק ותשאני רוח וכו' ומשם תדלג אל ג' פסוקים האחרונים שבו. ובהגיעך אל חבקוק תקרא ג' פסוקים ראשונים שבו ותדלג אל פ' וה' בהיכל קדשו וכו' תפלה לחבקוק וכו' עד סוף חבקוק כי זאת היא הפטרת יום ב' דשבועות וזהו הסדר המוכרח בענין המקרא ואח"כ בשאר הלילה בסודות התורה ובס' הזוהר כפי השגת שכלך. ובהגיע אשמורת הבוקר מעט קודם עה"ש בעת שמשחירין פני הרקיע במזרח אשר אז נקרא אילת השחר כנודע אז צריך שתטבול במקוה ותכוין אל מקוה העליון שהוא כתר עליון דז"א הנמשך לו בלילה הזה והוא נקרא שער החמשים כמ"ש ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' (ויש לטבול ד"פ ויכוין בראשונה יו"ד ה"י דשם ע"ב ובשנייה יו"ד ה"י דשם ס"ג ובג' מילוי דע"ב ובד מילוי דס"ג שעולין גי' מקוה אם תסיר ב' כוללים כמ"ש בסידור הרש"ש ז"ל) ועי"כ אנו מקבלים תוספת קדושה מבחי' הכתר הזה יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שם. אלא שכתב שם בשם ע"ח ואחר כל הסדר נוהגים החברים לקרות אדרא רבא יעו"ש. והמנהג לקרות אחר סדר הנז' במדרש יתרו בענין מתן תורה ואח"כ אדרא רבא והוא ע"פ מ"ש לעיל בשם הזוהר מתורה לנביאים וכו' ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא דאדרא רבא הוא רזי דחכמתא. ויש נוהגין לומר אחרי סדר המקרא הנז' תרי"ג מצות ואח"כ המדרש וכו' ובאמירת תרי"ג מצות יכוין לקיים מצות תרי"ג מצות בדיבור שהוא א' מג' בחי' שצריך לקיים המצות במחשבה ודיבור ומעשה והם כנגד נפש רוח נשמה שע"י המעשה נתקן בחי' הנפש וע"י הדיבור נתקן בח' הרוח וע"י המחשבה נתקן בח"י הנשמה כנודע.

ז) ועוד דע דכל מצוה כלולה מכל התרי"ג מצות כמ"ש הרש"ש בסוף הקד' רחובות הנהר יעו"ש וא"כ כשמקיים אדם איזה מצוה י"ל בלשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצוה פלונית וכל תרי"ג מצות הכלולום בה.

ח[עריכה]

ח) והטעם לג' פסוקים שקורין מכל פ' בליל חג שבועות לפי שבשבעה שבועות ע"י ספירת העומר נתקנין ז' ספירות חב"ד חגת"ם דהיינו בשבוע ראשון לתקן בחי' חכמה ובשבוע שני בינה ובשבוע ג' חסדים דדעת ובשבוע ד' גבורות דדעת ובשבוע ה' חסד ובשבוע ו' גבורה ובשבוע ז' תפארת ומלכות. ונשאר בחי' הכתר ונצח הוד יסוד וזה נתקנים בליל שבועות ע"י לימוד התנ"ך וכ"ז בחי' אחוריים ובחי' הפנים נתקנים ע"י התפילות שחרית ומוסף. וכ"ז בבחי' הפנימיות ובחי' החיצוניות נתקנים ע"י שתי הלחם בסעודה כמבואר כ"ז בס' נה"ש דף כ"ט ע"א יעוש"ב. ונ"מ למי שא"א לו להיות ניעור כל הלילה מאיזה סיבה לפחות ילמוד התנ"ך כדי להשלים התיקון. ולפ"ז גם הנשים הנוהגות לספור העומר כמ"ש לעיל סי' תפ"ט או' ט' יעו"ש יכולין ללמוד התנ"ך ג"כ כיון שהוא תשלים התיקון של ספירת העומר כנז' אבל אם אינם סופרות העומר א"צ ללמוד התנ"ך אלא ילמדו דבר אחר. ועיין לעיל סי' א' או' ט"ו.

ט[עריכה]

ט) וכתב השל"ה במס' שבועות דף ק"פ כי מנהג א"י לקרות מקרא ומשנה וכו' והביא שם מעשה נורא שהיה בזה בליל שבועות למרן ז"ל ומהר"ש אלקב"ץ ז"ל שנגלה להם אור השכינה ודברה עמהם יעו"ש. מיהו הגאון חיד"א בס' לב דוד פרק ל"א כתב בשם הרב טור ברקת שאין נכון ללמוד משנה בליל שבועות וכן נתפשט המנהג בעה"ק ירושת"ו וחברון יעו"ש. ובספרו לדוד אמת בקו' תורת השלמים סי' כ"א כתב כי גם בעה"ק צפת ת"ו נהגו כן מעת שנהגו כן בירושת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכ"מ מדברי הזוהר והאר"י ז"ל שכתבנו לעיל שא"צ ללמוד משנה בלילה הזאת. וכ"כ בן א"ח פ' במדבר או' ד' ומ"מ נראה מי שדרכו ללמוד משניות על השלחן כדי ללמוד ד"ת בתוך הסעודה אין לבטל משום זה כי יש לסמוך על המתירים.

י[עריכה]

י) אור שני של חג השבועות ישתדל ג"כ לקבוע עת לתורה וכבר ידוע ממעשה שאירע למרן הק' ז"ל (כמ"ש באו' הקודם) שעשו לימוד גם בליל שני, כף אחת סי' כ"ב או' ט' וכ"כ בן א"ח פ' במדבר או' ז' דבליל שני של שבועות בחו"ל ילמוד התנ"ך המסודר בליל א' ואח"כ יישן ואם יוכל ללמוד גם תרי"ג מצות ואדרא רבא ולהיות ניעור כל הלילה אשריו ואשרי חלקו יעו"ש.

יא[עריכה]

יא) יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה וכ"ש דברים בטילים ובפרט במקום שיש אסיפת אנשים שדרכו של יצה"ר להכשילם לדבר דברי חול ומדבר לדבר יבואו ח"ו לדברים אסורים או לדברי שחוק וק"ר כי גדולה קדושת זה הלילה והלימוד עושה פרי למעלה וע"כ צריך להיות זך ונקי בלי תערובת דברים אחרים וגם יהיה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב כדי שיעשה יותר פרי למעלה ויגדל שכרו וכאשר האריכו האחרונים בזה ויעו"ש בדבריהם.

יב[עריכה]

יב) ובענין ברה"ת מי שניעור כל הלילה כבר כתבנו לעיל סי' מ"ז או' כ"ו קחנו משם. ובענין ברה"ש כתבנו לעיל סי' מ"ו או' מ"ט יעו"ש. ואחר עמוד השחר יזהר שלא יאמר שום פסוק עד שלא יברך ברה"ת כמ"ש בכף אחת סי' כ"ב או' ד' יעו"ש. ומתפללים מיד כשיאיר היום אע"ג דראוי אחר הנץ מ"מ מקדימין מפני הטורח. א"א ריש הסי' ועיין לעיל סי' פ"ט או' ב' ויזהר שלא יתנמנם בק"ש ועמידה כלבי יקום וכארי לעבדת ה' כף אחת שם או' ה'.

יג[עריכה]

יג) נהגתי למנוע תשמיש המטה ג' ימים קודם יום שבועות סמך למ"ש והיו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה. כנה"ג בהגה"ט. וי"א דיש לטבול ג"כ ג' ימים קודם שבועות כדי לקיים מצות פרישה. מיהו לפי דברי האר"י ז"ל אינו אסור הזיווג רק ליל שבועות כמ"ש לעיל סי' ר"מ או' ה' ובאו' שאח"ז.

יד[עריכה]

יד) ליל שבועות כתבו גורי האר"י זצ"ל (וכ"כ בשער הכוו' ריש דף פ"ע ופע"ח שער כ"ג פ"א ושה"פ סוף פ' פנחס) שאסור בזיווג אם לא בליל טבילה. וליל יו"ט שני של שבועות ראיתי בתשו' כ"י למהר"ר ישראל שלמה לינגו שדעתו נטה להתיר והרצה דבריו לפני מהר"ם זכותו והסכים עמו להתיר אף לפי דרך האמת ונתן טעם לשבח בתשו' הרמתה כ"י. ברכ"י או' ט' מיהו בסי' תרס"ח כתב הברכ"י או' ו' בשם הרמ"ז דלבני חו"ל אסור הזיווג גם בליל ש"ת וז"ל בשם הרמ"ז אם למדת טעם יום ב' של גליות בדברו הרמ"ק תשכיל הטעם ועוד הזיווג הוא להוריד נשמה ובני חו"ל לא יוכלו להורידה אלא דרך נוגה והיא מקבלת אור ח' עצרת בש"ת עכ"ל וא"כ לפי הטעמים הנז' אין הפרש דבכל יו"ט שאסור הזיווג ה"ה ביו"ט ב' לבני חו"ל וא"כ מ"ש מהרי"ש לינגו שהסכים עמו הרמ"ז להתיר בליל ב' דשבועות נראה דזו היתה לכאורה וכ"נ מדברי שער הכוו' ופע"ח שם דלבני חו"ל גם בליל ב' אסור והוא מדכתבו הטעם דאסור הזיווג בליל שבועות משום דעדיין לא נגמר התיקון עד לאחר תפלת מוסף יעו"ש. וא"כ ה"ה לבני חו"ל לא נגמר תיקונם עד לאחר תפלת מוסף דיום שני כנודע ואיני חפץ לבאר עוד דברי הרב בזה ובלא"ה כבר כתבנו לעיל בסי' ר"מ או' ב' דאין זה כ"א למתחסד עם קונו ואינו בא לידי הרהור אבל למי שיצרו תוקפו ובא לידי הרהור שרי ואפי' בליל ראשון יעו"ש.

טו[עריכה]

טו) שם. וסדר התפלה כמו ביו"ט של פסח וכו'. עיין לעיל סי' תפ"ח סעי' א'.

טז[עריכה]

טז) שם. זמן מתן תורתנו. עיין לעיל או' ג'.

יז[עריכה]

טוב) שם. ומוציאין שני ספרום. עיין סי' קל"ד או' י"א מה שי"ל בעת הוצאת ס"ת ביום שבועות.

יח[עריכה]

חי) שם. מבחדש השלישי וכו'. אמרו בפסיקתא והובא בילקוט ס' יתרו ע"פ וישלח משה וכו' בחדש השלישי וכו' וז"ל אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפ' הזאת בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני ה"ס ומקבלים את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סני אימתי בחדש הג' יעו"ש. רו"ח או' ב'.

יט[עריכה]

יט) הנותן ס"ת חדש לביהכ"נ בעצרת כאלו הקריב מנחה חדשה לה' בזמנה. עוללות אפרים סי' ק"ס. ברכ"י או' י"ב. שע"ת או' ו'. ומיהו עיקר המצוהצריך לקנות מסופר אומן ובקי ויר"ש ומוגה כמה פעמים דאי לא"ה בא לתקן ונמצא מקלקל וכמ"ש בסה"ק קול יעקב על הל' סתו"מ סי' ל"ב או' קט"ו יעו"ש. ועוד עיין מזה בסה"ק חקי חיים דרוש א' לס"ת יעו"ש.

כ[עריכה]

ך) שם. מבחדש השלישי וכו'. כתב המ"ב סי' ו' בשבועות קורין בטעם העליון שיש בעשרת הדברות ובשבת פ' יתרו קורין בטעם התחתון ואז הוי לא תרצח סוף פסוק וקורא הצד"י בקמץ וה"ה שאר סופי פסוקים או אתנחתא וכשקורא בטעם העליון אז קורא לא תרצח הצד"י בפתח יעו"ש. ובחזקוני פ' יתרו כתב שבעצרת שהיא דוגמת מ"ת ומתרגמין הדברות קורין כל דבור לא יהיה לך ודבור זכור בנגינות גדולות לעשות מכל א' פסוק א' ודברות לא תרצח בנגינות קטנות אבל בשבת יתרו קורין לא יהיה לך וזכור בנגיגות קטנות ולא תרצח וכו' בנגינות גדולות לעשותם פסוק א' כי לא מצינו פסוק בתורה מב' תיבות וגם באנכי וגו' יש נגינה גדולה יעו"ש. ובס' אור תורה כתב היחיד קורא התחתון ובצבור קורא העליון וכ"כ בע"י בירושלמי פ"ז דשקלים יעו"ש. מ"א ריש הסי' וכ"כ הר"ז. וכ"כ בשע"א שער ח' או' כ"ט דבצבור קורא בטעם העליון. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ס"ב דהמנהג הפשיט היום לקרות בס"ת בצבור בנגינות הגדולות בין בעצרת בין בשבת יתרו ולקרות גם פסוק אנכי עם נגינות גדולות כי כ"כ בכל ספרינו הנמצאים אצלנו היום בדפוס פסוק אנכי בשני מיני טעמים עכ"ל. והב"ד הש"ץ דף ר"ץ או' א'. אות אמת או' צ"ט. ועיין עוד מ"ש בזה בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' כ"ו יעו"ש. אמנם המנהג הפשוט היום כמ"ש אור תורה וב"ד ושאר האחרונים.

כא[עריכה]

כא) מה שנוהגים בקצת קהלות בחג השבועות שקורין הקהל עשרת הדברות כשמגיע החזן בפ' וידבר אלהים ואח"כ חוזר וקורא הש"ץ אין לבטל מנהגם דבחג השבועות ליכא תרעומת המינים שהכל יודעים מה שקורין עשרת הדברות באותו היום משום שבאותו היום שמעו עשרת הדברות מפי הקב"ה ולפ"ז בשאר שבתות השנה כשקורין עשרת הדברות בפ' יתרו יש לבטל מנהג לאומרם בצבור. שו"ת בית יעקב סי' קכ"ה. והב"ד י"א בסי' זה בהגה"ט ובסי' א' בהגב"י וכתב עליו שם דכפי טעמו אדרבא יותר יש לחוש לתרעומת המינים שיאמרו שאין שאר התורה אמת שאין קורין כ"א התורה ששמעי היום מפי הקב"ה אבל כפי מ"ש הדב"ש בסי' רע"ו אפי' בשאר שבתות השנה כגין בפ' יתרו ובפ' ואתחנן אין לבטל מנהגם יעו"ש. ועיין בדברינו לשם או' ל"ב.

כב[עריכה]

כב) וכתב הט"ז סק"א מה שנהגים במדינות אלו לקרות פסוק ראשון ואח"כ מתחילין אקדמות יש לתמוה הרבה היאך רשאים להפסיק וכו'. ושמעתי מקרוב שהנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך על קריאת התורה וכן ראוי לנהוג בכל הקהלות. וגם ביציב פתגם שאומרים ביום ב' אחר פסיק א' של הפטרה ראוי לנהוג כן אלא שאין ההפטרה חמירא כ"כ כמו קריאת התורה עכ"ל. אכן בתשו' שע"א חא"ח סי' יו"ד האריך לקיים מנהג זה של ראשונים שהוא מנהג ותיקים ושאין כח ביד שום אדם לשנות המנהג הזה ויש לו על מה שיסמוך יעוש"ב. ח"י או' ג' א"ר או' ה'. אמנם חק יוסף או' ד' כתב להשיג על דברי השע"א הנז' והסכים לדברי הט"ז יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' דבהרבה מקומות נוהגים כמ"ש הט"ז יעו"ש. והר"ז או' ז' כתב דהנוהגים לשורר אחר שקראו פסוק א' אין למחות בידם אבל במקום שאין מנהג יותר טוב לשורר קודם שיתחיל הכהן לברך וכן ביציב פתגם ביום ב' טוב לומר קודם שיתחיל המפטיר לברך לפני הפטרה וכתב וכן נהגו עכשיו בהרבה מקומות יעו"ש.

כג[עריכה]

כג) שם. מבחדש השלישי וכו'. אם דילג מהקריאה קצת בתחלה או באמצע וקרא משם והלאה א"צ לחזור ולקרות הפסוק שדילג. ש"ץ דף ר"ץ או' ג' ועיין לעיל סי' קל"ז סעי' ג' ובדברינו לשם או' י"ד.

כד[עריכה]

כד) אם עשה הפסקות קצרות ולא גמר הפרשה כולה עם המשלים וקודם גומרה ברך ברכה אחרונה ואמר קדיש אפי' שדילג קריאת העשר דברות א"צ לחזור ולקרות מה שדילג מיהו אם נזכרו קודם שאמר קדיש הנכון שיעלה עולה ויקרא שארות הפ' לדידן דנהגינן להוסיף על העולים בשבת ויו"ט, ש"ץ שם או' ד' לד"ח בתוה"ש סי' י"א או' א' אות אמת או' ק"א שע"א שער ח' או' כ"ט. ואעפ"י כן יש לקורא לקרות בקול רם ממקום שפסק עד סוף סדרא בלא ברכה. ואם רוצא לקרות עוד אחד ויקרא בברכותיה ויאמר קדיש אין מזניחין אותו. שע"א שם. ועיין לעיל סי' קל"ז או' ט"ו.

כה[עריכה]

כה) ואם במקום בחודש השלישי טעה וקרא בפ' כל הבכור אם נזכר בעודו קורא או אפי' קודם שבירך המשלים ברכה אחרונה צריך לגלול הס"ת ולקרות פ' בחדש השלישי מיהו א"צ לעלות בה ה' עולים מחדש אלא מנין העולים שעלו בפ' כל הבכור מצטרפין לתשלום המנין. ואם לא נזכר עד לאחר שגמר המשלים ובירך ברכה אחרונה עלתה להם הקריאה. ובחו"ל יש לה תשלומין לפ' בחדש השלישי שיקראנה ביום שני במקום כל הבכור. ש"ץ שם או' ט' דל"א שם או' ה' או' אמת או' ק"ה. וה"ה נמי אם במקום מתן תורה טעה וקרא בפ' שור או כשב או בפ' אם כסף או בפ' פסל לך שאם כבר גמר המשלים ובירך שא"צ לחזור ולקרות פ' מתן תורה. ש"ץ שם לד"א שם או' ו' אות אמת שם. וכן הדין ביום שני אם במקום כל הבכור קדש פ' מתן תורה או שור או כשב שאם כבר גמר המשלים ובירך יצא ואם נזכר קודם צריך לגלול הס"ת ולקרות כל הבכור. ואולם אם טעה ביום שני וקרא בפ' אם כסף או פסל לך אפי' נזכר בעודו קורא לא יגלול הס"ת אלא יגמור קריאתו שם. ש"ץ שם או' יו"ד. לד"א שם או' ז' אות אמת שם. מיהו השע"א שם או' ל"ב כתב דבכל זה אפי' אם אמר קדיש צריך לחזור ולקרוא עוד אחד ולקרות עמו פרשת אותו היום יעו"ש.

כו[עריכה]

כו) שם. ומפטיר קורא בשני וכו'. כבר נתבאר לעיל סי' תפ"ח סעי' ג' לגבי פסח וה"ה לשבועות כ"כ האחרונים.

כז[עריכה]

כז) שם. ומפטיר במרכבה דיחזקאל וכו'. הטעם שכתוב בזוהר חדש דביום שבועות ראה יחזקאל המרכבה. מהר"י לינגו בכ"י. אבל דברי הזוהר אינם מובנים דכתיב ברביעי וכו' ברכ"י או' ג'. אמנם בספרו מחב"ר או' ג' כתב ליישב זה ע"פ מה שמצא בהגהות הרמ"ז על דברי הזוהר הנז' יעו"ש. ומיהו עוד י"ל הטעם דמפטירין במרכבה דיחזקאל לפי שכתוב בה מראות השכינה ואותו היום ראו ישראל ג"כ מראות השכינה במעמד הר סיני וא"כ הו"ל מענינא דיומא.

כח[עריכה]

כח) שם. ומפטיר במרכבה וכו'. ונהגו להפטיר דוקא גדול וחכם וסמך לדבר אין דורשין במעשה מרכבה אלא א"כ הוא חכם ומבין מדעתו. ח"י או' ה' חק יוסף או' ו' וכ"כ הר"ז או' ה' דנוהגין במקצת מקומות שגדול וחכם קורא זאת הפטרה וסמך לדבר וכו' וכ"כ מ"ב או' ד'. וכ"כ הש"ץ דף ר"ץ או' י"ג דראוי להיות המפטיר גדול וחכם ולא ע"י קטנים ותעלולים.

כט[עריכה]

כט) שם. ומפטיר במרכבה וכו'. ויאמרנה בעמידה. של"ה דף ק"פ ע"ב א"ר או' ו' וכ"כ בספרו א"ז. ח"י שם. חק יוסף שם. ש"ץ שם. וכ"כ הר"ז או' ו' דיש נוהגין לאומרה מעומד ולא המפטיר בלבד שהוא צריך לעמוד לכתחלה בכל ההפטרות מפני כבוד הצבור אלא אף כל מי שקורא אותה בלחש עם המפטיר קורא מעומד מפני כבודה עכ"ל. וכ"כ מ"ב או' ד'.

ל[עריכה]

ל) וכתב שם הש"ץ דבעת קריאת הס"ת יהיו אזני כל העם אל הס"ת באימה וביראה מעין דוגמא מעמד הר סיני ואף כי לפי דברי הרב ז"ל אין לעמוד בעת קריאת ס"ת יש לעמוד היום בעת קריאת עשרת הדברות מעין דוגמת קבלתם בסיני והכי נהג מורי ז"ל וקהל עדתו עכ"ל ומיהו לא ראיתי נוהגין כן לעמוד בעת קריאת העשר דברות ואפשר לתת טעם למנהג משום כי יותר יהיה ישוב הדעת לאדם כשיושב מעומד כדי להבין.

לא[עריכה]

לא) ונוהגין בכל המקומות לומר במוסף אחר חזרת התפלה אזהרות העשויות על מנין המצות וכל מקום ומקום לפי מנהגו. טור.

לב[עריכה]

לב) מנהגן של ישראל ללמוד ביום שבועות אזהרות אשר יסד מהר"ש בן גבירול או אזהרות הרב יצחק בר ראובן וכיוצא וכבר ידוע שכל אלו אזהרות לא סלקי שפיר לדעת הרמב"ם ולכן טוב וישר ללמוד בתרי"ג מצות לדעת הרמב"ם. ומה נעים ללמוד איזה מצות שהם מתרי"ג לדעת הרמב"ן. ברכ"י או' יו"ד.

לג[עריכה]

לג) מה טוב לעסוק בפ' שתי הלחם ביום א' דשבועות והוא בפ' אמור מפ' וספרתם לכם וכו' עד פסוק וקראתם. ויאמר אח"כ רבון וכו' הגהות יש נוחלין פת"ע או' ו' ונכון ללמוד ביום א' בדברי הימים א' סי' כ"ח וסי' כ"ט דדבר בעתו מה טוב. בן א"ח פ' במדבר או ו' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ו'.

לד[עריכה]

לד) נכון ללמוד התהלים ביום חג השבועות כי דוד הע"ה היתה מנוחתו ביום הזה (כדאיתא בירוש' פ"ב דביצה ופ"ב דחגיגה) והיום הקדוש יומא דהלולא דיליה עוד יעלה לרצון ביותר אמירת תהלותיו. מו"ב או' רכ"ו. ויזהר לדלג לשון מחילה וסליחה של עונות ופשעים האמור בבקשות המתוקנים לאומרם קודם תהלים ואחר תהלים כי יו"ט הוא. בן א"ח שם. וגם יזהר שלא לומר ונזכה ונחיה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכו' כי יש חיים יותר אלא יאמר סתם ונזכה ונחיה אורך ימים ושנות חיים בתורה ובמצות ובמט"ו וכו'.

לה[עריכה]

לה) אי בר הכי הוא ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה והוא סי' טוב להתחיל לחדש ביום מת"ת לכל השנה ואם לא ניסה באלה ישתדל לידע חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם. כף אחת סי' כ"ב או' ח'.

לו[עריכה]

לו) הרמ"ק ז"ל כתב דביום שבועות היה עוסק בחכמת האמת והיה רואה סי' יפה במשנתו. כף אחת שם או' י"א. ואם לא יש לו יד בחכמת הקבלה ילמוד האדרא רבא או זוהר.

לז[עריכה]

לז) גם ביום שני יתאמץ בתורה דלדעת ר' יוסי (שבת פ"ו ע"ב) ביום ז' בסיון נתנה תורה וכבר ידוע מ"ש הרמ"ע ז"ל. כף אחת שם או' יו"ד.

לח[עריכה]

לח) אין להתענות ביום שבועות אפי תענית חלום. דרשות מהרי"ל בה' ימים נוראים. שכנה"ג בהגה"ט או ז' ח"י או' ח' וכתב שם ח"י כהא מר בריה דרבינא (פסחים ס"ת ע"ב) דיתיב בתעניתא כולי שתא היינו בתענית חלום לבד מערב יוה"כ ופורים ושבועות משום דאי לאו האי יומא וכו' וכ"כ הב"י סי' רפ"ח וכן הסכמת המ"א סי' תר"ד סק"א ודלא כעו"ש שמפקפק בזה עכ"ל וכ"כ הפר"ח בסעי' ג' דטעם מהרי"ל מהא דאמרינן בפסחים וכו' ומשמע דמסכים לדבריו יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ח"י. והגם דיש מפקפקים בזה וס"ל דיכול להתענות עיין ח"י או' י"ב וא"ר סי' תקכ"ט או' ז' מ"מ שב וא"ת עדיף ואין להתענות. ועיין לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' וסעי' ה' ובדברינו לשם ודוק.

לט[עריכה]

טל) [סעיף ב'] ביום השני קורין בפ' כל הבכור וכו'. וכשחל בשבת מתחילין עשר תעשר. לבוש. מ"א סק"א. ועיין לעיל סי' ת"צ או' מ"א.

מ[עריכה]

מ) ואם שכח בשבת ולא התחיל מן עשר תעשר רק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת וקרא מן כל הבכור וכשגמר הפ' בעולה החמישי עלו השני עולים הנשארים וקראו למפרע מן עשר תעשר וכן בחול ג"כ אם טעה והתחיל הקריאה משמור את חדש וכו' ועלה החמישי וקרא למפרע כל הבכור אעפ"י שהיא קריאה למפרע עלתה להם הקריאה ויוכל לומר קדיש. ש"ץ דף ר"ץ או' ז' אות אמת או' ק"ג.

מא[עריכה]

מא) וכשחל בשבת שקורין מן עשר תעשר אם סיים הז' בפסוק ועשית את החקים האלה ודילג פ' חג הסוכות אם לא אמר קדיש יעלה עולה אחר ויגמור הפ' ואם כבר אמר קדיש א"צ לחזור. אבל אם דילג פ' חובת היום שהיא שבעה שבועות אפי' אמר קדיש צריך לחזור ולקרות כל הפ' ולומר קדיש פעם אחרת. והנכון שיעלה עולה אחר ולא אותו שקרא קודם. ש"ץ שם או' ה' לד"א בתוה"ש סי' י"א או' ב' ואו' ג' אות אמת או' ק"א. שע"א שער ח' או' ל"א.

מב[עריכה]

מב) ואם לא נזכרו מהדילוג עד שעלה המפטיר וקרא בספר ב' פ' המוספין אם לא בירך עדיין המפטיר ברכה אחרונה יגליל ספר ב' לפ' שבעה שבעות וקורא אותה ואח"כ יברך ואם כשנזכרו כבר בירך המפטיר ברכה אחרונה אז א"צ לחזור ועלתה להם הקריאה במוספין בדיעבד לחיוב קריאת חובת היום. ש"ץ שם ודף רצ"ב או' ג' מיהו האות אמת שם כתב דאפי' כבר בירך המפטיר ברכה אחרונה צריך לחזור ולקרות חובת היום בלא ברכה יעו"ש.

מג[עריכה]

מג) ואם סיים הפרשה עם עולה הד' או עם הששי כשחל בשבת א"צ לעלות אחר לפי שהמפטיר שקורא בספר ב' משלים המנין דק"ל מפטיר עולה למנין ז' ואפי' טעה וסיים הפ' עם החמישי אכתי אפשר לעלות שנים בס' שני ש"ץ שם או' ו' לד"א שם או' ד' או' אמת או' ק"ב. ועיין לעיל סי' רפ"ב סו' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

מד[עריכה]

מד) שם ומפטיר בחבקוק וכו'. שמדבר במתן תורה אלוה מתימן יבא וכו' רש"י מגילה ל"א ע"א. והלבוש כתב שהוא ג"כ מעשה מרכבה.

מה[עריכה]

מה) שם וה' בהיכל קדשו וכו'. ובמדינות אלו מתחילין תפלה לחבקוק. מ"א סק"ב. חק יוסף או' ח' ר"ז או' י"ב.

מו[עריכה]

מו) [סעיף ג'] אסור להתענות וכו'. מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר השבת. מ"א סק"ג. חק יוסף או' ט' ולפ"ז משמע אבל במוצאי יו"ט אחרון של פסח ושל סוכות מותר להתענות מעיקר הדין וכ"כ הר"ז או' י"ט אלא שכתב דאסור רק מחמת מנהג בעלמא יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

מז[עריכה]

מז) שם. אסור להתענות וכו'. אפי' בזה"ז וזהו אסרו חג אמרה תורה עשו אסר לחג ובירוש' קורא לאסרו חג בנה דמועדה פי' בן המועד. ב"י בשם האגור. וכ"כ בביאורי הגר"א. ולפ"ז משמע דבכל אסרו חג אסור להתענות. וכ"כ ב"ד סי' רפ"ב דה"ה באסרו חג דפסח וסוכות אסור להתענות יעו"ש. וכבר כתבנו עוד מזה לעיל סס"י תכ"ט בהגה קחנו משם.

מח[עריכה]

מח) שם. אסור להתענות וכו'. וכ"ש שאין מספידין דתענית קיל מהספד אם לא לחכם בפניו. תשו' מאהבה פ"ת. ולענין צדוק הדין עוין לעיל סי' ת"ך או' ח'.

מט[עריכה]

מט) שם. אסור להתענות וכו' והנשים מותרות במלאכה באסרו חג. שה"ג על המרדכי פ"ב דשבת. מ"א סק"ג. ומ"מ מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור משום דברים המותרים וכו' תורת חיים ח"ג סי' ח' זכ"ל ה' פסח סי' תכ"ט סעי' ב'.

נ[עריכה]

נ) שם. הגה. ואין אומרים תחנון מתחלת ר"ח סיון וכו'. דמיד בב' סיון א"ל להם משה לקדשם לתורה כדאיתא פ"ח דשבת. מ"א סק"ד. ר"ז או' ך'.

נא[עריכה]

נא) וכתב בהגמ"נ סוף יוה"כ ג' ימים קודם שבועות אין מתענים דהוי ימי הגבלה משמע דבשני בסיון מותר להתענות אבל נהגי העולם שלא להתענות מטעם שכתבתי לעיל. מ"א שם. ח"י או' ו' חק יוסף או' יו"ד. ר"ז שם. מ"ב או' ז'.

נב[עריכה]

בנ) שם בהגה. עד ח' בו וכו'. וכ"כ בהגה לעיל סי' קל"א סעי' ז' וכ"כ הלבוש שם. וכ"כ הר"ז או' ך' מיהו השכנה"ג בהגה"ט או' ו' כתב דמנהגם שלא לומר נפילת אפים ותחנון עד י"ג בו ויש נוהגין עד י"ד בו. והב"ד א"ר או' י"א. וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' ח' מל"ח סי' ח' או' מ"ד. יפ"ל ח"ב או' ו' ועיין בתשו' זכרון יוסף סי' ח"י שתמה על מנהג אשכנז האומרים תחנה בז' ימי תשלומין שלאחר עצרת וקצתם מתענין ומספידין והביא דברי האגודה בפ' אין דורשין שאין לומר בהם תחנה ושאסורין בהספד ובתענית אלא שבסי' י"ט הביא מהגאון ר' שמואל מאמשטרדם שהליץ בעד המנהג יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' קל"א או' ק"ז.

נג[עריכה]

גנ) שם בהגה. ונוהגין לשטוח עשבים וכו'. יש סמך למנהג זה ממ"ש באגדה דהמן אמר לאחשורוש דמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת. ברכ"י או' ו' והלבוש כתב זכר לשמחת מ"ת שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ורעו וכו' ש"מ שהיה שם מרעה.

נד[עריכה]

דנ) שם בהגה. ונוהגין לשטוח עשבים וכו'. בבשמים של עשבים ובשושנים. דרשות מהרי"ל ה' שבועות. א"ר או' י"ב.

נה[עריכה]

הנ) ואם חל שבועות ביום א' שוטחן בכניסת שבת. דרשות מהרי"ל שם. והטעם משום דאין שבת מכין ליו"ט וע"כ כתב המ"א סק"ה דנהגו לשוטחן ביו"ט והב"ד ח"י או' ז' וכ"כ חק יוסף או' י"א דביו"ט מותר לשטוח רק בשבת אסור משום דאין שבת מכין ליו"ט. וה"כ הר"ז או' י"ד דאף ביו"ט עצמו מותר לשוטחן אפי' אה אינם ראויים למאכל בהמה ואין בהם מוקצה כיון שחישב עליהם מערב יו"ט לשוטחן ביו"ט וכמ"ש סי' ש"ח סעי' ך' אך אם חל שבועות אחר השבת לא ישטחם בשבת אף שמותר לטלטלם משום דאסור להכין משבת ליו"ט יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ט'.

נו[עריכה]

ונ) נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים ונ"ל הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם. מ"א שם. ח"י שם. א"ר או' י"ב. חק יוסף שם. ר"ז או' ע"ו. והגר"א ביעל מנהג זה לפי שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם. ח"א כלל קל"א או' י"ג. מ"ב או' יו"ד.

נז[עריכה]

זנ) כתב בשל"ה דף ק"ף ע"ב במקום שנוהגין בחג השבועות שהשמש מחלק עשבים המריחים לכל אחד ואחד אחר שהתחילו ברוך שאמר אינו נכון וע"כ יזהר כל א' שלא להריח בהם מיד בלקיחתן רק לאחר סיום התפלה יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ט. וח"י או' ז' כתב דמותר לברך דק"ל בין הפרקים שואל מפני הכבוד ולא נהירא דלא עדיף מברכת עלית בסי' ס"ו סעי' ב' א"ר שם. א"א או' ה' וכ"ה דעת הר"ז או' י"ז דלא יפסיק לברך על הריח מברוך שאמר עד לאחר תפלת י"ח ואף אם מגיע לו הריח מאליו לא יתכוין להריח ולא יברך יעו"ש. ועיין לעיל סי' נ"א או' כ"ג.

נח[עריכה]

חנ) יש נוהגים בחג השבועות לפזר שושנים בבהכ"נ ומשליכין על הס"ת בהוצאתו מן ההיכל ובחזרתו. גם יש נוהגים ליתן מיני שושנים בעששיות ותולין אותם בבהכ"נ ומחלקים לתינוקות שב"ר שקראו מגילת רות בבהכ"נ ביום שני ומוליכין התינוקות בביתם ויש סמך לזה ממ"ש בשבת פ' רע"ק אמר ריב"ל מאו דכתיב לחייו כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים יעו"ש. רו"ח או' ד' אמנם מה שיש נוהגין לפזר עלי ורדים בין ס"ת שבהיכל בתוכו ביום ש"ת נ"ל דאסור משום אולידי ריחא דהא ודאי לא מכווני אלא לגמר הס"ת וליכא למימר שהוא לשם הדור כיון שהם עלין פרודים וגם אינם דרך הידור שהן מפוזרים בקרקעית ההיכל וגם אינו כדי להריח בני אדם כיון שהוא עמון בתוכו וסגור בהיכל ואין מכוונים אלא כדי שיקלעו המפות והס"ת ריח. ב"ד סי' רצ"ג שו"ג או' ו'.

נט[עריכה]

טנ) מנהג ישראל תורה היא להכין שושנת ורדים ושאר עשבי בשמים בחג השבועית וגם מעטרין בהם את התורה. בני יששכר מאמר חודש סיון מאמר ד' או' ז' פת"ע או' יו"ד.

ס[עריכה]

ס) שם. בהגה לאכול מאכלי חלב וכו'. גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג השבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך. ונהגו בכל ישראל ג"כ לשום בעוגה זפר"ן והטעם לפי שמשמח הלב. גם נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים. ונראה לומר כי נמצא המנהג זכר לשתי הלחם הקרב בעצרת או אפשר מפני מזל תאומים המשמש בסיון. כלבו סי' נ"ב. ח"י או' ט' א"ר או' יו"ד. ובמנין הזפר"ן עיין לעיל סי' תס"ז או' פ"ב.

סא[עריכה]

סא) שם. בהגה. לאכול מאכלי חלב וכו'. יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאי' בזוהר (פ' אמור צ"ז ע"ב) שאותן ז' שבועות היו לישראל ז' נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנידתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב והיינו מדין לרחמים ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור. ועיין ביו"ד סי' פ"ט סעי' ב' דא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה יעו"ש. ויזהר ליקח מפה אחרת כמ"ש ביו"ד שם סעי' ד' מ"א סק"ו. א"ר שם. ואני אעפ"י שאני מן הנוהגין שלא לאכול גבינה ובשר בסעודה א' לקיים זה לאכול מאכל חלב ובשר ביום חג השבועות אני אוכל החלב עם הדבש קודם ואני מברך בהמ"ז ואח"כ אחר שעה אני אוכל מאכל בשר. שכנה"ג בהגה"ג או' ג' וכ"כ השל"ה דף ק"פ ע"ב. וכ"כ לעיל סי' קע"ג או' ב' בשם הזוה"ק יעו"ש.

סב[עריכה]

סב) שם. בהגה לאכול מאכלי חלב וכו'. ולענין חלב שנחלב ביו"ט ית' לקמן סי' תק"ה ובדברינו לשם בס"ד.

סג[עריכה]

סג) שם. בהגה. שהוא כמו השני תבשילין וכו'. כלומר כשם שבפסח עושין זכר לקרבן ה"ה בשבועות. מ"א סק"ז. ור"ל כמו שבפסח עושין שני תבשילין זכר לפסח וחגיגה הנאכלת עמו ה"ה בשבועות עושים זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים. ולכן כשאוכל חלב ואח"כ בשר דצריך לכ"א לחם מיוחד וצ"ל שני לחמים הוי זכר בזה. מחה"ש. ומ"מ חייב לבצוע על שתי ככרות כמ"ש לקמן סי' תקכ"ט סעי' א' אלא שאם א"צ אלא לאחת לאחר שבצע על שתי ככרות יסיר האחת מן השלחן קודם שיביאו לפניו מאכלי חלב כדי שלא יתלכלך.

סד[עריכה]

סד) שם. בהגה. וצריכין להביא עמהם ב' לחם וכו'. דאסור לאכול בשר וחלב מלחם א' ולכן נהגו לאפותו עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר. ויזהר להסיק התנור יפה כמ"ש סי' תס"א וגם צריך מרדא חדשה כמ"ש סי' תנ"א סעי' י"ע ודלא כמקצת נשים שמהפכין אותה על צדה השני דהא בלוע מעבר אל עבר משמנונית. מ"א סק"ח. ר"ז או' ט"ז. ואע"ג דאין לשין עיסה בחלב מ"מ כה"ג מותר וכמ"ש ביו"ד סי' צ"ז דהוי דבר מועט וגם יש בו שינוי צירה יעו"ש ועכ"פ לא יברך על לחם זה המוציא וכדלעיל סי' קע"ח. מחה"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

סה[עריכה]

סה) יש. ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה המבואר ביו"ד סי' פ"ח ופ"ט ושלא לצאת שכרם בהפסדם ובעו"ה בגלות המר הזה כל מה שיכולין לגדור גדר יותר טוב וכ"ש מה שמדינא ומנהג שקבלו כבר הוי כנדר. מש"ז סוף הסי'.

סו[עריכה]

סו) שם. בהגה. ויש בזה זכרון לב' הלחם וכו'. וא"כ יהיו של חטים דוגמת שתי הלחם. מ"א סק"ט. ויכוין חט"ה גי' כ"ב והם רמז לכ"ב אותיות התורה שניתנו ביום זה.

סז[עריכה]

סז) שם. בהגה זכרון לב' הלחם וכו'. וגם ביום ב' בחו"ל יעשה זכר למ"ת וילמוד בו מענין היום ואם אפשר לו לחדש איזה חידוש בד"ת או ילמוד דבר חדש ויעסוק בסתרי תורה וכמ"ש לעיל או' ל"ה ול"ו ול"ז יעו"ש.

סח[עריכה]

סח) בשגם אמרו כל המועדות בטלין חג השבועות אינו בטל ולמה אינו בטל לפי שמעלין בקודש ולא מורידין. זה הטעם אמרו בס' אמרי נועם סו"פ פנחס ולי נראה פשוט דכמו שהתורה היא נצחית דתו' לעולמים עומדת לעד כך חג שבועות שהוא בשביל התורה נצח סלה ועד שאין לו ביטול עולמית. יפ"ל ח"ב או' יו"ד. ולכן העוסק בתורה מאריך חיים.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון