מחצית השקל/אורח חיים/תסט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תסט

(א) (ס"ק א) שום כו' אפי' עוף. אפי' תרנגולת כ"ה במהרי"ל:

וחומרא הוא כו' היינו בתרנגולת וכדומה אבל תורים ובני יונה גם מ"א מודה שמן הדין אסור וכמ"ש בס"ק שאח"ז ודגים כתב הב"ח דאפי' למהרי"ל שרי ועיין בח"י:

(ב) (ס"ק ב) שהקדישו מחיים. דבריו סותרים כו' דבגמ' דף נ"ג אי' אר"י אמר רב אסור לו' בשר זה לפסח הוא מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ. ופרש"י הטעם דיש לחוש למראית עין שיאמרו שהקדישו לדמי פסח שימכור בשר זה ויקח בדמיו בהמה לפסח דבשר גופיה א"א להקדיש לפסח. וא"ר פפא אבל חטה שרי משום דמנטרי לפסח קאמר ר"ל ליכ' מראית עין שידעו השומעים שכונתו שיצניעם לפסח לבל יחמיצו ישמרם והתו' פי' הטעם בבשר שיאמרו שכבר הקדישו מחיים לפסח ושחטו בחוץ. וא"כ לטעם התו' ליכא איסור' כ"א בשר גדי וטלה דמהן הפסח בא. אבל שאר בהמה דאין פסח בא מהן ל"ל למידי. אבל לטעם רש"י א"כ בכל הדברים אסור דשייך לו' שהקדישו לדמי חוץ מחיטי כנ"ל שיאמרו שפדה כו' שידנוהו לכף זכות אבל כשמקדיש בהמה (ר"ל מחיים) כו' הקדיש זכר לדמיו. ר"ל לדמי עולה:

קדוש כו' ר"ל צריך להקריבו עולה. כיון דזכר ראוי לעולה. וא"כ יאמרו כו' דהא אין לו פדיין. ומה"ט הוצרך הרב"י לו' אפי' לפירש"י שנראה שהקדישו מחיים דאז אין לו פדיון שהיתה ראוי להקרבה. משא"כ אם היה מקדיש הבשר עתה י"ל פדיון והוי כמו שאר דברים דמותר מה"ט:

וגבי חטים נמי כו' ר"ל הא דהוצרך ר"פ ליתן טעם דמנטר' לפסחא. ת"ל דאינן ראוי להקרבה י"ל פדיון לזה כתב דהא ראוי למנחות ואצטריך לטעם דמנטרא לפסח':

אעפ"י שהאמת אינו כן. ור"ל וא"כ קשיא בין על בשר בהמה למה יאסר ובחיטי לא הוצרך לטעם דמנטרי ת"ל דאמרי' שם בשבועות דוקא אם אמר על זכר לדמי עולה כיון דחזי לעולה קדוש קדושת הגוף וה"ה עולה. אבל אם אמר על זכר שיהיה קדוש לדמי נסכים ה"ה קדוש לדמי נסכים ולא אמרי' דקדוש קדושת הגוף ויהיה עולה. כיון דלנסכים שהזכיר לא חזי. ועולה לא הזכיר. וא"כ ה"ה הכא בבשר בהמה שאינו גדי וטלה וכן חיטין אפי' הקדישו מחיים לדמי פסח אינו קדוש קדושת הגוף אע"ג דחזי למזבח להקרבה מ"מ לפסח שהזכיר בדבריו לא חזי ואינו קדוש רק קדושת דמים וי"ל פדיון:

ולזה כתב מ"א מ"מ א"ל מפני כו'. לפ"ז תורים ובני יונה כיון דחזיין למזבח ניהו דל"ח לפסח מ"מ א"ל משום הרואים שיטעו שקדוש קדושת הגוף ואסור מדינ'. משא"כ תרנגולת כיון דל"ח למזבח ל"ל למידי דהא א"ל פדיון ולכן כ' בס"ק א' דאינו אלא אומרא:

כתב הב"ח מדפריך שם אהא דא"ר אסור לומר בשר זה לפסח והתניא אר"י תודס איש רומי הנהיג בני רומי לאכול גדיים מקולסים בליל פסחים שלחי ליה אלמלא תודס אתה גזרנו עליך נידוי שנראה כמאכילן קדשים בחוץ. אלמא מקולס אין שאינו מקולס לא. ומשני מקולס אפי לא אמר שהוא לפסח. ושאינו מקולס בעינן דוק' אמר:

אפי' דיעבד אסור. דהכי משמע שם וכן קי"ל לקמן סי' תע"ו:

ועבי"ד סי' ה' ר"ל שהב"ח סתר שם דבר עצמו שכ' דאינו אלא לכתחלה וכן הקשה הפר"ח. לכן נ"ל דבגדי וטלה דאסור אפי' לפי' התו'. ובשאר בשר ניהו דאנו מחמירים כרש"י לאסור גם בשאר בשר מ"מ דיעבד יש להקל ולסמוך על התו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.