כף החיים/אורח חיים/תסט

כף החיים ‏ אורח חיים תסט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לומר וכו'. ואם אמר בשר זה לפסח אסיר לאכלו ואף בהנאה אסור וצריך קבורה. ב"ח. עט"ז. וכ"כ הפר"ח. וכתב שכ"פ בס' דמשק אליעזר במס' חולין דף ע"ז ע"א יעו"ש. והמ"א סק"ב לחלק יצא דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר יעו"ש. וכן נטה דעת חק יוסף או' ג' וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' ח' אמנם בס' או"ח דף ע"ז ע"א או' י"א כתב משם הר"ש הקונה שם לא יאמר זה לפסח דנראה כמקדיש לשם פסח ואם אמר מותר לאכול יעו"ש, וכ"כ הט"ז סק"א דאם עבר ואמר בדיעבד אין בו איסור אכילה יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' א' וכ"ה דעת הרב מקראי קודש בדף קע"ג ע"ב דאם אמר בדיעבד מותר יעו"ש. וכן בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ח"י האריך להוכיח כדעת הט"ז והש"כ דבדיעבד מותר באכילה יעו"ש וכן הסכים ח"י או' א' ברכ"י או' א' מאמ"ר או' ב' וכ"ה דעת הנה"ש או' א' חקת הפסח או' א' מגן האלף או' ב' וכ"כ הר"ז או' ב' דבדיעבד אפי' אם אמר על גדי וטלה חיים בשר זה לפסח מותרים באכילה אפי' אמר כן בע"פ אחר חצות דמשום מראית העין אין לאסור בדיעבד עכ"ל אלא שכתב שם בהגה דבגדי וטלה טוב לחוש לדעת המחמירים ולאסור באכילה דוקא אם אין שם הפ"מ ולא שעת הדחק יעו"ש. ובלא"ה הא ק"ל סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל וגם בעינן פיו ולבו שוים כמ"ש ביו"ד סי' ר"ח וסי' ר"י וע"כ יש לשאלו ואם אמר שאין כוונתו רק ליו"ט של פסח אז יש להתיר.

ב

ב) וכל זה כשהגדי וטלה הן שלו או שיש לו בהן שותפות אבל אם לו חלק בהם אין להחמיר כלל שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ר"ז שם. ועיין ביו"ד סי' ד' סעי' ד' וסוף סי' ה' ודוק. ועוד עיין לקמן או' י"ד.

ג

ג) שם. אסור לומר על שום בהמה וכו'. וכן צריך ליזהר שלא יאמר לצלות זרוע לפסח. ח"א כלל ק"ל או' ח' מ"ב או' ב'.

ד

ד) שם. על שום בהמה וכו'. פי' איזה מין בהמה שיהיה בין גדול בין קטן. ב"י. ור"ל בין דקה בין גסה, שו"ג או' א'.

ה

ה) שם. על שום בהמה וכו'. ובמהרי"ל אוסר אפי' עוף כל שבמינו טעון שחיטה וחומרא הוא שהחמיר כי מדינא אין איסור אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח ב"ח. מ"א סק"א. ובדגים אפי' למהרי"ל אין חשש כיון שאינו טעון שחיטה. ב"ח. ט"ז סק"ב. עו"ש או' א' פר"ח. אכן בס' א"ז כתב דאפי'   בדגים וכה"ג אסור דאפשר שהקדישן לדמי מדאמר לפסח משא"כ גבי חטי דצריכין שמירה אמרינן דמנטרא לפסחא קאמר יעו"ש. וכ"כ בספרו א"ר או' ג' והב"ד ח"י או' א' וכתב דדבריו נכונים ויש ליזהר לכתחלה. וכ"כ הר"ז או' ב' דיש לחוש לזה לכתחלה. וכ"כ מ"ב או' ב'.

ו

ו) שם. בשר זה לפסח. וכן לא יאמר אדם לשלוחו הילך מעות הללות וקח לי בהם בשר לפסח אלא יאמר קח לי בשר ליו"ט. ר"ז או' א'.

ז

ז) ומה. שנוהגין לומר בלשון אשכנז בשר זה על פסח ליכא קפידא דאיכא איתא שהקדישו לקרבן פסח הו"ל ליה למימר בשר זה לפסח. מ"א סק"ב. ח"י או' ב' א"ר או' ב' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ג' ח"א כלל ק"ל או' ח' ואפי' אמר כן על גדי וטלה חיים אין קפידא. ר"ז שם. וה"ה בלשון הקודש כשאומר על פסח אין קפידא. א"א או' ב'.

ח

ח) שם. אלא יאמר בשר זה וכו'. היינו כשקונה או שוחט או מולח או צולה הזורע וכן כשמולחין בשר או דגים לייבשם או שאר פירות לייבש לצורך יו"ט של פסח יאמר לצורך יו"ט או לצורך יו"ט של חג המצות.

ט

ט) שם. בהגה אסור לעשותו. משמע אפי' לא יאכלנו יש נמי איסור בעשייתו. ט"ז סק"א. מש"ז או' א' מ"ב או' ה'.

י

י) שם. בהגה אסור לעשותו. דהיינו לצלותו בע"פ אחר חצות או בליל פסח כשהוא שלם כעין צליית הפסח ואפי' בדיעבד אסור לאכלו בליל פסח אעפ"י שלא פירש בשר זה לפסח ואפי' צלאו כמה ימים קודם הפסח. ר"ז או' ד' משמע דאף אם צלאו שלם אינו אסור באכילה רק בליל פסח אבל אח"כ שרי וכ"כ העו"ש או' א' דאם עשה גדי מקולס אין לאסור הבשר אפי' באכילה ומכ"ש בהנאה יעו"ש ועיין במש"ז או' א' כאן ובסי' תע"ו דמצדד לומר דאם צלה כולו כאחד ואח"כ חתכו לאיברים קודם נתינה על השלחן אף מקולס שרי באכילה במקום שאוכלין צלי יעו"ש. מיהו מדברי הר"ז שנכתוב לקמן סי' תע"ו או' י"ד משמע דפשיטא ליה דוקא אם חתכו קודם צלייה יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תע"ו יעו"ש.

יא

יא) שם. אבל מותר לומר חטים אלו לפסח. דלא דמו מידי לקדשים וכי קאמר חיטין אלו לפסח דמנטר לפסח קאמר כלומר אצניעו לפסח לאוכלס ולא אמרינן מיחזי כמ"ד למוכרן ולקנות פסח בדמיהן. רש"י פסחים נ"ג ע"א. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ב.

יב

יב) אחד. שאמר על הבשר בכמה אתן לך מקרבן פסח הזה עיין בתשו' שער הזקנים ח"ב בבית מלוא דף ל"ד שמסיק בשאר בשר דאינו טלה וגדי יש להתיר וגם בבשר גדי וטלה נוטה יותר דעתו להתיר רק בליל ראשון אסור לאכלו יעוש"ב. וכ"כ בשו"ת חינוך בית יהודה סי' י"ז במי שראה אצל הקצב גדי שחוט ואמר אל הקצב בכמה אתה נותן הקרבן פסח זה והעלה דהמקיל לא הפסיד יעו"ש.

יג

יג) נער שהיה לו טלה בעדרו ואמר זה קרבן פסח שלי ואח"כ התנצל ואמר שאמר ע"ד שחוק והיתול עיין בתשר חת"ס סי' קל"ט דמסיק שישאל על נדרו בפתח וחרטה ואחר שכבר התיר נדרו כהלכה שוב יצוה לעכו"ם קטן להטיל בו מום שראוי להתירו ע"י ג' בני הכנסת ואח"כ יעמידנו לפני ב"ד ויעריכו דמי שויו ויפדנו וישליכנו לנהר ומהיות טוב שיהא המעריך כהן יעו"ש.

יד

יד) נער שהביא גדי לשוחט ואמר זה יהיה קרבן פסח והטלה לא היה שלו אלא של אביו עיין בתשו' בנין ציון סי' כ"ח שצדד להקל דאפי' לשיטת הפו' ביו"ד סי' ה' בשוחט בהמת אחרים לשם קדשים אסור משום מראית העין היינו בשוחט שעשה מעשה אבל בהקדש אין אדם אוסר דבר שאינו שלו והורה שישאל הנער על הקדשו לתקן המראית העין ואח"כ ימכרנו לעכו"ם והדמים מותרין יעו"ש. פ"ת.

טו

טו) לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת מה טורח זה. רוקח סי' רפ"ג. וכל הפו' לא הזכירו אזהרה זו גם לא ראיתי נוהגין ליזהר בזה. ונ"ל דמפרשים הירושלמי דוקא על קרבן פסח אסור לומר מה העבודה הזאת לכם דנראה שמצוה דאו' עליו לטורח משא"כ בזה"ז דלא קאמר רק על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין קפידא. ח"י או' ג' ר"ז או' ה' ועיין עוד מה שפרשתי בזה בסה"ק עדות ביעקב דרוש ב' לשבת הגדול יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---