מחצית השקל/אורח חיים/תט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תט

(א) (ס"ק א) אסור כו' בקבר של בנין כו' ומהו נקרא קבר בנין תליא במחלוקת הטור והרר"י שם דלדעת הרר"י דאפי' העפר שלקחו מן הקבר ואח"ז נתנוהו עליו לכסות הארון יש לו דין קבר בנין דהוי תלוש ולבסוף חברו ולא מקרי קרקע עולם אלא חופר כוך בסלע שע"ג הכוך מיקרי קרקע עולם וכ"ש צדדי הקבר אבל לדעת הטור אפי' תלוש ולבסוף חברו כיון דמ' מ עפר ה"ה קרקע עולם ולא אסור רק קבר בנין ממש ע"ש ואולי אפשר להקל בעירוב כדעת הטור וגם שם משמע שהעיקר כהטור:

(ב) (ס"ק ב) אחר כו' מערב לדבר מצוה כדלקמן סי' תט"ו:

(ג) (ס"ק ג) בבית כו' שנחרש כו' ושיעורו מאה אמה על מאה אמה דקים להו לרבנן אין המחריש' מוליכה עצמות:

עצם כשעורה. אף דאינו מטמא באוהל מכל מקום מטמא במגע ומשא ואסור לכהן נילך שם פן יסיט עצם ברגליו דה"ל משא:

(ד) (ס"ק ד) כהן כו' ואסור לו לאכול. ודאי כהן גם הוא מותר לאכול חולין טמאים אלא בסתם כהנים אוכלין חוליהן על טהרת תרומה ולכן חולין טמאה מיקרי לא חזי לכהן כ"כ בספר ת"ש:

(ה) (ס"ק ה) במגדל כו' ברום ג"א. דגמרינן כלים משק מה שק יכול לטלטל מלא וריקן ומקבל טומאה אף כל הכלים אבל כלי שגדול כשיעור שכתב מ"א קים לרבנן דלא מטלטל כשהוא מלא מפני כובדו ולכך אינו מקבל טומאה וחוצץ:

ויכול ליטול כו' כתב בספר ת"ש וז"ל וצ"ל דמ"ש מ"א ויכול ליטלו מלתא באפי נפשיה הוא דלא קאי אבית הפרס דהא בבית הפרס אפי' רחב טפח ל"ל בה דהא בית הפרס אינו מטמא באהל אלא דקאי אקבר יחידי והוא של בנין דשרי כו' ויכול לילך שם ע"י שידה תיבה כו' עכ"ל ע"ש הנה תיובת' קחזינן דהש"ס בעירובין דף ל"א ע"א לא הוצרך לפשוטי כלי עץ אלא לר"י דס"ל דמערבים אפי' לכהן בבה"ק דס"ל דלא ניחא לי' שיהיה משומר העירוב אחר הקנין ולית ביה משום איסור הנאה אף על פי כן משום טומאה לכהן אסור דהא קבר מטמא באהל וע"ז משני שאפשר לילך שם ע"י שידה תיבה ומגדל ופריך האיך מביא העירוב אצלו הא הכלי מאהיל ומשני בפשוטי כלי עץ אלא שאם היה רחב טפח אפי' פשוטי כלי עץ מקבל טומאה עכ"פ מדרבנן אע"כ שאינו רחב טפח אבל מ"א דמיירי בבית הפרס דהטומאה הוא משום חשש עצם כשעורה ועצם כהאי אינו מטמא באהל כ"ש בבית הפרס שאינו מטמא באהל ולכן כתב בספר ת"ש דקאי על קבר בנין וצ"ל לדבריו דגם מ"ש מ"א תחלה שיהיה כמות המגדל אמה על אמה כו' קאי ג"כ אקבר בנין דוקא ומשום חציצה שיהיה חוצץ שלא יהיה מאהיל בעי' שיעור זה שאז אינו מקבל טומאה וחוצץ ולא קאי אבית הפרס ודבריו דחוקים ואולי י"ל דמ"א מסבר' דנפשיה כתב כן דאפי' בבית הפרס בעינן שיטלו ע"י פשוטי כ"ע שאינו רחב טפח דאל"כ כמו שהכהן אינו רשאי לילך שם מחשש נגיעה והיסט ה"ה דאסור ליטול דבר משם ע"י כלי המקבל טומאה שמא יגע ע"י כלי ויטמא הכלי וגם הכהן לכן בעינן שלא יהיה רחב טפח אבל עדיין לא ידעתי למה הוצרך שיהיה המגדל גדול אמה ע"א כו' כיון שאינו מטמא באהל ואין בו אלא משום נגיעה והא השידה ומגדל בהמות מוליכין אותה וליכ' למיחש שיגע ע"י המגדל ואפשר להרחקה יתירה וגם זה דוחק:

(ו) (ס"ק ו) שינפח כו' עצם כשעורה ילך לו ע"י הניפוח ואם הוא עצם גדול (שא"א שילך ע"י הניפוח) יראהו כצ"ל:

(ז) (ס"ק ז) ויתחייב כו' כיון דאפשר לבא לידי ח"ח ר"ל דבקל אפשר לבא לעבור בד"א ויתחייב חטאת לכן אף דבשאר שבותים הותרו ב"ה שבות זה לא התירו וזה ג"כ דנותנו בראש הקנה וקונדס כו' שמבואר בש"ע דאינו עירוב כיון שבקל יבא לידי ח"ח לא הותר ב"ה:

(ח) (ס"ק ח) ה"ז כו' רחב ד"ט היינו שלא יהיה רחב ד"ט מלמטה עד למעלה דאז הוי רה"י וכיון שנתכוין לשבות בר"ה אינו עירוב אבל אם רק למעלה רחב ד' ולא למטה לא הוי רה"י וכדלעיל ר"ס שמ"ה וע"ש במ"א:

(ט) (ס"ק ט) ספק כו' דבעינן סעודה כו' לפמ"ש בש"ע והוא שיהיה לו חזקות כשרות לא הוי צריך לטעם זה דהא האי ס' טרפה לא היה לעירוב חזקת כשרות אלא בא ליתן טעם כולל אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל דלא בעי חזקת כשרות והביא הרב"י לק' סי' תט"ו סעי' ב' וג' (וצ"ע על הרב"י דכאן סתם כהרשב"א דבעינן חזקת כשרות ולק' סי' תט"ו סתם כהרמב"ם דהא הביאו תחלה וכן דרכו בש"ע כנודע שדעה העיקרית מביא תחלה סתם) אפ"ה ס' טרפה אינו עירוב דבעי' סעוד' כו' ניהו דהוא רק ס' טרפה עכ"פ אסור לאכלו כאלו הוא ודאי טרפה וכמ"ש לעיל ר"ס שצ"ד:

(י) (ס"ק י) להחשיך כו' פי' שכוונתו כו' אבל בלא"ה ל"ק כו' והיינו דוקא בנדון זה שעומד בביתו ויוצא להחשיך אבל מי שבא בדרך וחשכ' לו אפי' כוונה א"צ דלא גרע מישן בדרך בסי' ת"א דקונה שבית' במקומו אף על גב דליכ' כוונה כלל אלא דוקא ביצא מביתו דבלי כוונה אמרי' מסתמא שביתת ביתו ניח' לי' יותר וכ"ה בהרב"י ע"ש:

(יא) (ס"ק יא) כפי כו' אם הוא חול' ר"ל אף על גב דבסתם אדם בעינן כששה ביצים מ"מ בחולה לא בעינן כ"כ מיהו נלע"ד דבעינן מאכל שראוי לאכול לאותו חולה. ניהו דקיימא לן לעיל סי' שפ"ו סעיף ח' דמערבים אפי' בדבר שאינו ראוי לו אי חזי לאחריני מכל מקום הכא כיון דאינו שיעור ב' סעודות לאחרים אלא שהקילו דסגי אי הוא מזון ב"ס לאותו חולה א"כ בעינן מזון ראוי לחולה ולא נעביד תרתי דסתרי וע' בתוספות דף ל' ע"ב ד"ה תרגמ' כו':

רעבתן שעורו כו הטעם דבטלה דעתו אצל כ"א דלא כט"ז:

(יב) (ס"ק יב) מכל כו' ועסי' שפ"ז דשם מבואר י"א דאין מערבים בכה"ג היינו שתופי מבואות דאינו מצוה גמורה. ואם אסר ע"ע בקונם דדמי להקדש דעת הטור שם דאפי' ערובי תחומים אין מערבים ע"ש וכתב הרב בשם הג"א עצה טובה לערב בחומץ דא"צ כ"א מעט לכ"א לב' סעודות. אבל פת צריך הרב' ב"ס לכל א' עכ"ל:

(טו) (ס"ק טו) וקטן לפירוש רש"י הטעם כו' ר"ל שהתוספות כתב הטעם דקטן אין לו נאמנות ולפ"ז אם ראה שהניחו להם עירוב מהני לדעת התוס' משא"כ לטעם רש"י דא"צ אמירה כלל משום דליכא קנין כלל:

וכמ"ש סי' שס"ו סעיף ג' דקי"ל כמ"ד עירוב משום דירה ולא משום קנין:

וכתב רי"ו בכותי כו' כצ"ל צ"ל דרי"ו ס"ל כטעם התוספות דהטעם דקטן אינו נאמן ולכן מצא שם העירוב ל"מ דשמא לא הניחו לשם עירוב. אבל אי ראה שהניחו לשם עירוב מהני וה"ה בכותי. או ס"ל לחלק בין קטן לכותי ואינו נלע"ד לחלק:

(טז) (ס"ק טז) וראה כו' כיון דערובי תחומים כו' ר"ל אע"ג דלענין ערובי חצרות קטן נאמן. דקטן גובה ערובי חצרות וכדלעיל סי' שס"ו מכל מקום ערובי תחומים חמור דא"ל אסמכתא מן התורה. אעפ"כ ס"ל להתוס' דלא חמיר משאר אסורי דרבנן ולכן הוצרכו לחלק בין ערובי תחומי' לבדיקת חמץ:

ובירושלמי נמי מחלק כו' בין אמר אצא כו ר"ל דבא' אצא שהשליח פתח שהוא רוצה לערב אמרי' דודאי עשה כאשר אמר משא"כ כשא"ל צא וערב דהוא צוהו יש לו' דלא עירב כך כתב הכ"מ פ"א מהלכות מעשר דין ח' ומדסתמו כו' הרמב"ם פ"א הביא דברי ירושלמי דמס' מעשר שחילק כה"ג דהוא פסק דבדבר תורה לא אמרי' שליח ע"ש בכל ענין ולכן כשאמר לשלוחו לעשר צריך דוקא לראות שעישר מה שאין כן כשהשליח פתח שיעשר מהימני' ליה שקיים דבורו אבל ירושל' דהכא לענין עירוב שמחלק ג"כ כה"ג לא הביאו הפוסקים:

(יז) (ס"ק יז) דחזקה כו' וכגון שיש מכשול כו' כגון הכא ר"ל אלו היה איסור תורה כה"ג דהכא דאיכא מכשול. אבל כאן הוא רק איסור דרבנן:

כ"א לא ימצא התרומה כו' דא"א דתרם הלא ה"ל להניח התרומה אצל הכרי דהא טובת הנאה ליתן התרומה לאיזה כהן שירצה זה שייך לבעל הכרי. ואיש אחר תרם וזה לא אסיק השליח אדעתיה שמא איש אחר יתרום ויבא בעל הכרי לידי מכשול. כי תרומת האחר אינו מועיל כיון שבעל הכרי לא עשאו שליח ובעל הכרי יטע' שהשליח תרם. דניהו דאנן חיישי' לזה אבל השליח לא אסיק האי חששא אדעתיה כ"כ התוס':

וצ"ע שבי"ד כו' דהא דלא כר"נ בחולין. ר"ל דבעירובין דף ל"ב פליגי ר"נ ור"ש ר"נ ס"ל דוקא בדרבנן אמרי' שליח עשה שליחותו ור"ש ס"ל אפי' באיסור תורה אמרי' שליח ע"ש וכתב התוספות בשם רבינו שמשון דפסק כר"ש דקייל"ן הלכה כר"ש באסורי' ור"ת הוכיח דבהא הלכה כר"נ דא' ר"נ בפ"ק דחולין האומר לשלוחו צא ותרום לי ומצאו תרום אין חזקתו תרום דלמא איש אחר תרם ואף על גב די"ל דר"נ לטעמיה דסבירא ליה בשל תורה לא אמרי' עשה שליחתו מ"מ משמע התם דסתמא דהש"ס ס"ל הכי אלמא דהלכה כר"נ בזה ור"י מקיים פסק ר"ש דקייל"ן כר"ש דאפילו באיסור תורה אמרי' עשה שליחותו ובהאי דצא ותרום גם ר"ש מודה דלא אמרי' עשה שליחותו כיון דליכא מכשול לבעל הכרי וכמ"ש מ"א ולכן הקשה מ"א על ש"ע ממ"נ דפסק שם בי"ד דלא כר"נ אי ס"ל דר"ש ס"ל אפילו היכא דליכא מכשול למשלח אפ"ה אמרינן עשה שליחותו א"כ ע"כ צ"ל דלית הלכתא הכא כר"ש כדהוכיח ר"ת מדר"נ בחולין דא' באומר צא ותרום לא אמרי' עשה שליחותו ומשמע דסתם גמרא הסכים על ידו ואי ס"ל כמ"ש ר"י דהיכא דליכא מכשול גם ר"ש מודה א"כ הלכתא כר"ש אבל לפ"ז בהאי דצא ותרום אפי' לר"ש לא אמרי' דעשה שליחותו ואיך פסק בי"ד דאמרי' עשה שליחותו וע' במשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות שהאריך בדינים אלו:

(יט) (ס"ק יט) בתמרים אפי' כו' משלו כו' דלא מבעי' אם צוה לערב בתמרים של משלח ושליח לקח גרוגרו' של משלח דאיכא קפידא אלא אפילו צוה לערב בתמרים של שליח ושליח עירב בגרוגרות של שליח דליכה קפידא כ"ה דמאי איכפת ליה כיון שאינה שלו אפ"ה אמרי' דקפי' וזה דעת רבה בגיטין דף ס"ה ואף על גב דר"י פליג וס"ל דוקא בפירות של משלח איכא קפידא מ"מ בש"ע ע"כ צ"ל דפסק כרבה דלר"י מסיק הש"ס א"כ במגדל ושובך מאי קפידא איכא ומשני דלר' יוסף צ"ל במגדל שיקח מפירות שבמגדל ושליח לקח מפירות שבשובך וכיון דבש"ע העתיק הנח ערובי במגדל והניחו בשובך והוא לשון הרמב"ם ע"כ צריך לו' דסבירא ליה כרבה ע"ש במ"מ:

(כ) (ס"ק כ) אין כל כו' נ"ל דאם יש ג' אמות כו' וכמ"ש סוף הסעיף. לכאורה אין דמיונו עולה יפה לסוף הסעיף דשם יוכל לילך לערובו אלא שאין המקום מסוים ולכך באמה אחת סגי משא"כ כאן דאין יכול לילך לערובו וא"ל דמיירי כפשטו שכל האילן תוך ב' אלפים וג' אמות (דלא כמו שהביא בספר א"ר) דאפי' אי היה דעתו לקנות שביתה באותן ג' אמות שחוץ לאלפים מ"מ קנה שביתה כדלעיל סעיף ה' דאם נתגלגל העירוב תוך ד"א חוץ לעירוב הרי זה עירוב אלא שהוצרך מ"א לראיה מסוף הסעיף שלא נחלק כמ"ש הב"ח בהאי דסעיף ה' הובא בט"ז ס"ק ד' דוקא נתגלגל דהוי ממילא הוי כיצא שלא לדעת ע"ש אבל מכאן דהוי מדעת ס"ד דלא ולכן הוצרך לראיה מסוף הסעיף וכמו דלהרמב"ם דצריך מקום מסוים אפילו לדעת מהני במקצת המקום מסוים ה"ה לדידן דצריך לילך שם אם רק מקצת ד"א מובלעים אפי' לדעת מהני. כך י"ל קצת וע' בספר א"ר שהניח דבריו בצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.