כף החיים/אורח חיים/תט

כף החיים ‏ אורח חיים תט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הנותן עירובו בבה"ק וכו'. מיירי אפי' בישראל במבואר בב"י מיהו דעת הרא"ש והטור דוקא בכהן משום דאינו יכול להגיע אליו ביה"ש אבל ישראל קני עירוב בבה"ק וכ"ה דעת הב"ח והדרישה יעו"ש וכ"ה דעת קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ג והביא העו"ש. כמה פו' דסברי הכי וסיים וע"כ מי שמיקל לא הפסיד דכדאי אלו הפו' לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק כי אנן אשכנזים נגררים אחריהם יעו"ש. ומיהו נראה דלספרדים שנגררים אחר דברי הש"ע אין להתיר כ"א לצורך ושעת הדחק.

ב

ב) שם. לפי שבה"ק אסור בהנאה. ומיירי בקבר של בנין דאלו נתנו בקרקע עולם של קבר אינו נאסר כמ"ש ביו"ד רסי' שס"ד. מ"א סק"א. א"ר או' א' תו"ש או' א' ומהו נקרא קבר בנין תליא במחלוקת העיר והר"ר ישעיה שם דלדעת הר"י דאפי' העפר שלקחו מן הקבר ואח"כ נתנוהו עליו לכסות הארון יש לי דין קבר בנין משום דהוי תלוש ולבסוף חברי ולא מקרי קרקע עולם אלא חופר כוך בסלע שהסלע שע"ג הכוך שהוא קרקע שלא נתלש מקרי קרקע עולם וכ"ש צדדי הקבר אבל לדעת הטור אפי' תלוש ולבסוף חברו כיון דמ"מ הוא עפר הרי הוא קרקע עולם ולא אסור רק קבר בנין ממש יעו"ש. ואולי אפשר להקל בעירוב כדעת הטור וגם שם משמע שהעקר כהטור. מחה"ש. ומיהו התו"ש שם כתב דהרמ"א שם כתב דקרקע שהניח ע"ג מת נאסרת כמו של בנין וה"ה נמי הכא יעו"ש אבל דעת הש"ך שם סק"ב נראה כדעת הטור וע"כ נראה דבעירוב יש להקל וכמ"ש המתה"ש.

ג

ג) שם. אחר קנייה וכו'. דבשעת קנייה הוא מערב לדבר מצוה (כמ"ש רס"י תט"ו) ומצות לא ליהנות ניתנו מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' אבל כיון דניחא ליה דמינטרא התם אחר קנייה הרי הוא נהנה שלא לצורך מצוה מאמ"ר או' ב'

ד

ד) שם. ואם נתנו בבית הפרס וכו'. הוא שדה שנחרש בה קבר וטומאתו מדרבנן דחיישינן שמונח שם עצם כשעורה. ט"ז סק"א ומ"א סק"ג תו"ש או' ג' ושיעור בית הפרס מאה אמה על מאה אמה דקים להו לרבנן מיותר מזה אין המחרישה מוליכה עצמות. ועצם כשעורה אף דאינו מטמא באהל מ"מ מטמא במגע ומשא ואסור לכהן לילך שם פן יסיט עצם ברגליו דהו"ל משא. מחה"ש.

ה

ה) שם. ואפי' היה כהן וכו'. ואעפ"י שנטמא העירוב וסתם כהנים אוכלים על טהרת תרומה ולא חזי ליה מ"מ הא חזי לישראל וכמ"ש סי' שפ"ו סעי' ח' מ"א סק"ד ותו"ש ד' או' א"א או' ד'

ו

ו) שם. במגדל הפורח. היינו תיבה גדולה אמה על אמה ברום ג' אמות ונושאים אותו בהמות ויכול ליטול העירוב בפשוטי כלי עץ שאין בה רוחב טפח ולהביאו אצלו מ"א סק"ה וצ"ל דמ"ש המ"א ויכול ליטול וכו' מילתא באפיה נפשא הוא ולא קאי אבית הפרס דהא בבית הפרס אפי' אית ביה רוחב טפח לית לן בה דהא בית הפרס אינו מטמא באוהל אלא דקאי אקבר יחידי והוא אינו של בנין דשרי (כמ"ש לעיל או' ב') ויכול לילך שם ע"י שידה תיבה ומגדל ואפי' למ"ד דאוהל זרוק לא שמיה אוהל מ"מ שרי בקבר יחידי דאין לך הרחקה גדולה מזה כמ"ש התו' ולכן בעינן שלא יהא בכלי עץ רוחב טפח שלא יטמא באוהל תו"ש או' ה' והסכים לפירושו הא"א או' ה' ועיין מחה"ש

ז

ז) כהן המניח תרומה בבית הפרס ע"י שליח ע"ג פשוטי כלי עץ אין עירוב א"א או' ו'

ח

ח) שם. או שינפח בפיו ואם יש שם עצם כשעורה ילך ע"י ניפוח ואם יהיה גדול מזה יראנו מ"א סק"ו ע"פ הגהת יא"פ ומחה"ש.

ט

ט) [סעיף ב'] כדי שיהא אפשר לו וכו'. דהא טעם העירוב משום דנחשב כאלו קבע דירתו שם. כמ"ש לעיל רסי' ת"ח.

י

י) שם, לאכלו ביה"ש. שהוא זמן קניית העירוב כמ"ש אח"ז

יא

יא) שם. אלא בעבירה. פי' בעבירה דאורייתא. עו"ש או' ג' וזה אסור אף בביה"ש שהוא ספק לילה תו"ש או' ז'

יב

יב) שם. או שנתכוין לשבות בכרמלית. ועיין לעיל סי' שמ"ה סעי' ז' שי"א דבזה"ז רה"ר שלנו יש לו דין כרמלית משום דאין ס' רבוא בוקעים בו בכל יום יעו"ש ואפשר דלצורך מצוה ושעת הדחק וא"א לו להניח במקום אחר דיש להקל.

יג

יג) שם. שכל דבר שהוא מד"ס וכו'. ומבואר בש"ס עירובין ל"ב ע"ב דאף אם נותן עירובו ע"ג אילן שהוא למטה מי"ט והוא נתכוין לשבות למטה בארץ שהוא רה"ר ויש בזה שני שבותים אם יטול העירוב מן האילן שהוא כרמלית לרה"ר ועוד שהוא משתמש באילן שהוא מחובר אפ"ה הוי עירוב מטעם דלא גזרו על שבות ביה"ש יעו"ש. ומיהו יש שבותין שגזרו עליהם כמ"ש בסעי' שאח"ז.

יד

יד) ואם נתנו באילן או כותל גבוהין עשרה ורחבן ד' והם ברה"ר שבתוך העיר (היינו בעיר שנותן בה העירוב אחר שמדד) או אפי' בתוך עיבור העיר ונתכוון הוא לשבות למטה ואפי' רחוק מד"א הר"ז עירוב לפי שאנו רואין את כל העיר ועיבורה כמלאים ועולין עד לרקיע וכאלו הוא ועירובו ברה"י עבה"ק להרשב"א פת"ע או' ו' ונראה דאעפ"י דמסתמיות שאר דברי הפו' משמע דלא ק"ל הכי וכמ"ש ב"י בשם המ"מ מ"מ לדידן די"א דאין לנו רה"ר בזה"ז כמ"ש לעיל או' י"ב אפשר דיש להקל ועיין לקמן או' ל"ה

טו

טו) שם. במקום מצוה. ועירובי תחומין קרוי דבר מצוה דהא אין מערבין אלא לדבר מצוה כמ"ש לקמן רס"י תט"ו.

טז

טז) [סעיף ג'] או הקונדס. הוא שבט דק יעשו ממנו הרמאים הרמב"ם בפי' המשנה.

יז

טוב) שם. שמאחר שהם רבים וכו'. אבל במשתמש באילן דקשה הוא ליכא למיחש. ביה שמא יקטום ולית ביה אלא איסור חכמים שאסרו להשתמש במחובר ולא גזרו ביה"ש. ב"י.

יח

חי) שם. ויתחייב חטאת וכו'. וה"ה כשמניח עירובו ברה"ר רחוק ח' אמות משביתתו דאין מתירין לו להביאו פחות פחות מד"א כיון דאפשר לבא לידי חיוב חטאת אבל אם הניחו פחות מח' אמות קנה עירוב לפי שהנותן את עירובו יש לי ד"א וכשמטלטלו ומביאו אצלו א"צ לטלטלו אלא פחות מד"א. המ"מ פ"ו בשם הרשב"א ומביאו ב"י מ"א סק"ז ולא אמרינן דמ"מ אפשר להביאו ע"י שיתן לחבירו וחבירו לחבירו דשרי אפי' בדבר הרשות כמ"ש סי' שמ"ט משום דגבי עירוב בעינן שיהא הוא לבדו יכול להביא העירוב למקום שביתתו תו"ש או' ט' יעו"ש.

יט

יט) שם הגה. ואם הם רכים כירק וכו'. ר"ל שהם רכים ביותר כירק דאז י"ל דדין ירק יש להם ולא גזרו בהם משום משתמש במחובר ולא משום שמא יקטום כמ"ש לעיל סי' של"ו סעי' א' בהגה ועיין בדברינו לשם.

כ

כ) שם. הרי זה עירוב. ובלבד שלא יהא הקנה רוחב ד"ט מ"א סק"ח והיינו דאם גבוה י"ט ורחב ד"ט והוא נתכוין לשבות ברה"ר אין עירוב א"א או' ח' והיינו אם רחב ד"ט מלמטה עד למעלה דאז הוי רה"י. וכיון שנתכוין לשבות ברה"ר אינו עירוב אבל אם רק למעלה רחב ד' ולא למטה לא הוי רה"י. מחה"ש ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ה'

כא

כא) והא דאם היה הקנה גבוה י"ט ורחב ד"ט והניח עירובו עליו והוא שבת ברה"ר דלא הוי עירוב היינו אם היה שביתתו רחוק יותר מד"א מהקנה אבל אם לא היה רחוק ד"א הוי עירוב ואע"ג דמ"מ אסור להוציא העירוב לרה"ר מ"מ לענין זה מקרי שפיר הוא ועירובו במקום אחד תו"ש או' יו"ד ואו' ט"ז.

כב

כב) ודע דגם הנותן עירובו במקום גבוה י"ט א"צ שיהא רחב ד"ט וכמ"ש הרא"ש בשם הר"מ והביאו ב"י וכתב שכ"נ שהוא דעת כל הפו' יעו"ש. וכ"ה דעת הב"ח וכ"פ התו"ש או' יו"ד. והגם דלפירש"י דף ל"ג ע"ב משמע דבעינן שיהא מונח על מקום רחב ד' וכ"פ בעה"ק כמ"ש הא"ר או' ה' מ"מ דעת האחרונים הוא כמ"ש הרא"ש והטור והב"י.

כג

כג) שם. הרי זה עירוב. דבזה אפי' אם יקטום ליכא איסורא דאו' וי"א דאף איסור דרבנן ליכא בתלוש עיין א"ר או' ה'.

כד

כד) [סעיף ד'] נתנו במגדל וכו'. עיין לעיל סי' שצ"ד סעי' ב' וסעי' ג' מ"ש ע"ז בדין עירובי חצרות וה"ה לכאן וכמ"ש הטור.

כה

כה) [סעיף ה'] כל המניח עירובו במקום וכו'. דכל נותן עירוב תקנו לו חכמים ד"א מלבד האלפים אמה לכאן ולכאן ואם לא נתגלגל אלא ג' אמות נמצא שעדיין הוא תוך התחום ומצי אזיל ושקיל ליה בלא שום איסורא וכ"ש בביה"ש. ר' יהונתן על הרי"ף ועיין לעיל סי' שצ"ו או' ח' ואו' ט' ודוק

כו

כו) שם. יש לו במקום עירובו ד"א. והיינו אם הניחו במקום שאין מוקף מחיצות דאלו הניחו במקום מוקף מחיצות הוי כולו כד"א כמ"ש לעיל סי' ת"ח סעי' ב'

כז

כז) שם. בסוף התחום וכו'. משמע דה"ה בהניחו באמצע התחום ונתגלגל בתוך ד"א שמחוץ לתחום נמי דינא הכי, וכ"מ בטור דלא הזכיר בסוף התחום וכ"מ מר' יהונתן על המשנה ד"ה אינו עירוב יעו"ש. מיהו המ"מ פ"ו דין י"א כתב לפרש בדבר הרמב"ם דדוקא קאמר הניחו בסוף התחום ומשום דעירובו קונה לו ד"א במקום שהונח אבל בהניח עירובו בתוך התחום איזה אמות ונתגלגל לחוץ לתחום אפי' אמה א' לא הוי עירוב יעו"ש.

כח

כח) שם. ונתגלגל בתוך ד"א. מבע"י אבל נתגלגל משחשיכה אפי' חוץ לד"א הוי עירוב דכיון שהיה ביה"ש במקומו אין אנו חוששין מה שנעשה בו אח"כ טור לבוש ועיין בסעי' שאח"ז.

כט

כט) שם. הרי זה עירוב. ולא דמי דלעיל סי' ת"ה מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה לא יכנס די"ל דהתם כיון שנתכוין לשבות בעיר היא חשובה כד"א ואין לו ד"א אחרים אבל הכא שרוצה לעקור דירתו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח עירובו ד"א כי שם ביתו ר' יהונתן על הרי"ף ב"י עו"ש או' ה' ומ"ש הב"ח לתרץ בע"א כבר השיג עליו הט"ז סק"ד והנה"ש או' ג' והסכימו לדברי ב"י ועפ"ז כתב שם הט"ז דאפי' אם כבר במזיד וגלגלו חוץ לתחום תוך ד"א לא הפסיד עירובו יעו"ש וכ"כ א"ר או' ז' ותו"ש או' י"ג.

ל

ל) שם. חוץ לד"א אינו עירוב. אבל מ"מ יש לו אלפים לכל צד מביתו ולא אמרינן שהוא חמר גמל מחמת שעקר דעתו מביתו וכ"כ רש"י בהדיא והביאו ב"י בסי' תי"א יעו"ש פרישה או' ח'

לא

לא) [סעיף ו'] או שהיתה תרומה ונטמאת. דלא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני רש"י. ועיין לעיל סי' שפ"ו סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.

לב

לב) שם. שקניית העירוב ביה"ש. וכבר קנה עירוב ביה"ש ושבת הואיל והותרה הותרה. רש"י.

לג

לג) שם. ואם ספק כשר וכו'. עירב בספק טריפה אינו עירוב דבעינן סעודה הראוי לאכילה. מ"א סק"ט א"ר או' יו"ד תו"ש או' ט"ז. וה"ה בספק איסור דמ"מ סעודה הראוי מבע"י בעינן וליכא א"א או' ט'

לד

לד) וכן אם עירב בתרומה ונסתפק אם בתרומה טהורה או טמאה וכן בפירות ספק נתקנו או לא נתקנו ועדיין טבל הם אין לומר כאן העמד עירוב על חזקתו שלא הוחזק בכשרות מעולם אדרבה יש לומר העמד האיש בחזקת ביתו. עה"ק. א"ר שם. והוא מברייתא עירובין ל"ו ע"א יעו"ש.

לה

לה) שם. כגון ספק אם הונח וכו'. דאוקמינן אחזקת שלא הונח. ואם נתנו בבור אם היא עומדת ברה"י ודאי הוי עירוב דהא הוי הוא ועירובו במקום א' ואם הוא ברה"ר והבור עמוק י' ורחב ד' שהוא רה"י אם נתכוין לשבות למטה פשיטא דהוי עירוב דהוי הוא ועירובו במקום א' ואם נתכוין לשבות למעלה אם נתכוין לשבות חוץ לד"א משפת הבור אינו עירוב דהוי הוא במקום א' ועירובו במקום א' ואם נתכוין לשבות תוך ד"א של שפת הבור הוי עירוב ואעפ"י שהוא ברה"ר ואינו יכול ליטלו מן הבור שהוא רה"י מ"מ כיון שהוא תוך ארבע אמותיו חשוב הוא ועירובו במקום א' לבוש. ועיין לעיל או' י"ד.

לו

לו) [סעיף ז'] ולהחשיך שם. היינו שיהא יושב שם כל ביה"ש עד שתחשך ודאי. ח"א כלל ע"ז או' ח'

לז

לז) שם. זהו עיקר מצותו. במשנה (עירובין מ"ט ע"ב) פליגי בה ר"מ ור' יהודה דלר"מ עיקר עירוב בפת ולר"י עיקר עירוב ברגל וידוע דהלכה כר"י. ב"י וב"ח.

לח

לח) שם. לא שנא מי שיוצא מביתו וכו'. היינו דבשניהם די בשתיקה וא"צ אמירה אבל מ"מ יש חילוק בין יוצא מביתו ומחשיך על התחום למי שבא בדרך וחשכה לו דמי שיצא מביתו ומחשיך על התחום צריך שיתכוין לקנות שם שביתה ואם אינו מתכוין ודאי אינו קונה שביתה אלא בביתו אבל הבא בדרך וחשכה לו אפי' לא נתכוין לקנות שם שביתה יש לו ממקום רגליו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש בסי' ת"א דישן נמי קונה שביתה. ב"י. לבוש. וכ"כ האחרונים

לט

טל) שם. ואם אינו רוצה לטרוח וכו'. דעירוב ברגל לא אפשר ע"י שליח כ"א ע"י עצמו ולפיכך אם אינו רוצה לטרוח להחשיך שם ילך שם מבע"י ויניח שם מזון ב' סעודות או ישלח אותם ע"י שליח כמ"ש בסעי' שאח"ז.

מ

מ) שם. ויניח שם מזון שתי סעודות. והגם דבשבת צריך לאכול ג' סעודות כמ"ש לעיל רסי' רצ"א מ"מ הא אמרינן במשנה בענין שיעור סעודה מזונו לחול ולא לשבת כדי דמקל ולפיכך בענין סעודות נמי משערין כמו מזון החול כדי להקל ומזון החול הוא ב' סעודות ביום כמ"ש באה"ע סי' ע' סעי' ג' ועיין לקמן או' מ"ד.

מא

מא) שם. כפי מזונו אם הוא חולה. ורעבתן שיעורו וכו' כצ"ל ב"ח ט"ז סק"ז מ"א ס"ק י"א תו"ש או' ח"י ור"ל דתרוויהו לקולא לחולה ולזקן לא בעינן ב' סעודות בינונית סגי בכדי מזונן אבל בשאר כל אדם אפי' לרעבתן סגי בב' סעודות בינוניות ולא בעינן כדי מזונו. ב"ח וט"ז שם א"א או' ט' והגם דטעמא דרעבתן אמרו בגמ' (עירובין ל' ע"ב) משום דבטלה דעתו אצל כל אדם זהו נמי משום קולא ודוק

מב

מב) ומיהו נראה דבעינן מאכל שראוי לאכול לאותו חולה וניהי דק"ל לעיל סי' שפ"ו סעי' ח' דמערבין אפי' בדבר שאינו ראוי לו אי חזי לאחריני מ"מ הכא כיון דאינו שיעור ב' סעודות לאחרים אלא שהקילו דסגי במזון ב' סעודות לאותו חולה א"כ בעינן מזון הראוי לחולה ולא נעביד תרתי דסתרי. מחה"ש. ועיין תו' עירובין ל' ע"ב ד"ה תרגמא. ומשמע הא באם אינו ראוי לו צריך שיניח שיעור ב' סעודות בינוניות כדי שלא תהא תרתי דסתרי.

מג

מג) וי"א דחולה וזקן ורעבתן שיעורן שוה דהשוו חכמים מדותיהן והשוו שיעורן. לבוש. והוא מדברי התו' הנ"ז והביאו התו"ש וא"א שם אמנם דעת רוב הפו' כ"ש לעיל או' מ"א יעו"ש ומיהו במזון שאינו ראוי לו מא"ה צריך שיניח כשאר כל אדם כמ"ש באו' הקודם

מד

מד) שם. שיעורו שתי סעודות וכו'. כפי סעודות החול. טור וב"י ואע"ג דלסעודת שבת היה צריך יותר דבשבת אכיל איניש טפי דבסים תבשיליה אחז"ל דבכדי סעודות של חול סגי להקל. לבוש. ומה שלא כתב זה בש"ע משום שדרכו לקצר וכבר כתב שיעור הסעודות.

מה

מה) שם. שהם כששה ביצים זהו דעת הרמב"ם פ"א מה"ע דין ט' והמ"מ שם וכ"ה דעת הרשב"א כמ"ש בב"י יעו"ש אבל הטור כתב שהם כח' ביצים וכ"ה דעת הב"ת וכתב דהכי נהוג יעו"ש. וכבר נתבאר זה לעיל סי שס"ח סעי' ג' ולענין דינא כתבנו שם דלכתחלה יש להחמיר ולשער בח' ביצים יעו"ש.

מו

מו) שם. מפת או מכל דבר שמשתתפין וכו'. כמבואר לעיל סי' שפ"ו קחנו משם.

מז

מז) שם. ואם הוא לפתן וכו'. וכתב בהג"א בפ"ב די"ט נראה דעירובי תחומין אין עושין אותו אלא מחומץ דלא צריך כ"א מעט לכל א' לשתי סעודות אבל לא מפת שצריך הרבה ב' סעודות לכל א' עכ"ל והביאו ב"י וכתב עליו דעצה טובה היא ור"ל כדי שיכול לקנות עירוב בדבר מועט ועיין לעיל סי' שפ"ו סעי' ו' ובדברינו לשם או' מ"ד.

מח

מח) שם. בכדי לאכול בו ב' סעודות סגי. ושיעור ב' סעודות דעירובי תחומין צריך לכל אחד ואחד בפ"ע ואפי' בעה"ב עם ב"ב חוץ מבנו קטן הצריך לאמו כמ"ש לקמן סי' תי"ג וססי' תי"ד ואינו דומה לשותפי מבואות דסגי במזון ב' סעודות לכל העיר כמ"ש לעיל סי' שס"ח סעי' ג'

מט

מט) שם. ואומר בזה העירוב וכו'. עיין לקמן סי' תט"ו סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

נ

נ) שם. שאנו רואים כאלו דר שם דאנן סהדי אלו היה לו שם מקום לדור היה דר שם. גמ' מ"א ס"ק י"ג.

נא

נא) שם. ששם היו חפצים וכו'. וכן הרועים הלנים בשדה אעפ"י שאוכלים בעיר הולכים אחר מקום לינתן שגם שם היו חפצים לאכול וכן הקייצים ושומרי פירות. עירובין ע"ג ע"א ופירש"י שם ב"י. מ"א ס"ק י"ד.

נב

בנ) [סעיף ה'] אם ירצה ישלח העירוב ע"י שליח. אפי' עבד או שפחה כשהם גדולים ומודים בעירוב א"ר או' י"ד והיינו כשטבלו לשם עבדות דאל"ה הרי הם בכלל עכו"ם כמ"ש ביו"ד סי' רס"ז סעי' י"ז.

נג

גנ) שם. ויאמר בזה העירוב וכו'. היינו שמברך ואח"כ אומר בזה העירוב וכו' כמ"ש לקמן סי' תט"ו סעי' ד' וכ"כ ח"א כלל ע"ז או' ח"י. ועיין מ"א סי' שס"ו סק"ך.

נד

דנ) שם. ויאמר בזה העירוב וכו'. ואם אמר בעה"ב בזה הפת שמניח שלוחי אהיה מותר וכו' מהני א"א או' ט"ז. והיינו שמברך ואח"כ אומר כמ"ש באו' הקודם.

נה

הנ) שם ובלבד שלא יהא חש"ו. דלאו בני ידיעה נינהו ר' יהונתן וקטן לפירש"י הטעם משום דקטן לא אלים למיקני שביתה ואפי' עומד ורואה שמניחו שם לא מיהני משא"כ בעירובי חצירות דא"צ אמירה כלל סגי בקטן וכמ"ש סי' שס"ו סעי' ג' מ"א ס"ק ט"ו והתו' ס"ל דעיקר הטעם הוא משום דלא מהימני ולפ"ז בעומד ורואה מהני. תו"ש או' כ"ב. מיהו דעת הר"ר יהונתן וריטב"א כרש"י וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' י"ט. וכ"ה דעת האחרונים.

נו

ונ) שם. או שאינו מודה בעירוב. כותי. גמ' וה"ה צדוקי ב"ח ואפילו אם ימצא שם העירוב במקום שצוה לא מהני דשמא לא הניחו שם על מנת כן. הר"ר יהונתן, וכ"כ המ"א שם בשם רי"ו. תו"ש שם ח"א שם.

נז

זנ) שם. ואם שלחו ע"י חרש וכו'. וה"ה אם שלחו ע"י שומע ואינו מדבר אעפ"י דבעלמא הרי הוא כפקח לכל דבריו מסתברא דהכא לא מהני משום דבעינן שיאמר בזה העירוב יהא פלוני וכו' והוא אינו יכול לומר וי"א דהאמירה מעכבת כמ"ש לקמן סי' תט"ו סעי' ד' יעו"ש ומיהו אם יאמר בעה"ב בזה העירוב שמניח שלוחי וכו' דמהני כמ"ש לעיל או' ד"ן אז יוכל לשלוח ביד שומע ואינו מדבר.

נח

חנ) שם. אינו עירוב ומ"מ יש לו תחום ביתו כמ"ש לעיל או' ל'

נט

טנ) שם. ואם אמר לאחר לקבלו. ולהניחו לשם עירוב.

ס

ס) שם. ושלחו ע"י אחד מאלו, ליתנו לאותו אחר.

סא

סא) שם. ואפי' שלחו על הפיל או על הקוף. פעמים שהם מלומדים. רש"י עירובין ל"א ע"ב.

סב

סב) שם. וראה מרחוק וכו'. שאם לא כן היינו חוששין שמא לא הגיעו לו ר' יהונתן. ואע"ג דגבי בדיקת חמץ נאמנים כמ"ש ססי' תל"ז היינו בבית שלהם דרמי עלייהו אבל שליחות איכא למימר דמייאשי. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' כ"ג.

סג

סג) שם. ונתנו לו הוי עירוב. ודוקא שהאחר הבטיח לו בפי' שיקבלו ויניחנו לשם עירוב בשבילו אבל אם שתק לו לא אמרינן ביה דחזקה שיעשה שליחותו גאון יעקב על הש"ס.

סד

סד) שם. ונתנו לו וכו'. מיהו בעה"ק כתב דאם ראה שהגיעו אף שלא ראה שקבלו סומך עליו שחזקה שקיבלו וכ"מ בש"ס וברמב"ם פ"ו דין כ"ב א"ר או' ט"ו מש"ז או' ט' אמנם הלבוש כתב כדברי הש"ע וכ"פ ח"א כלל ע"ז או' י"ט:

סה

סה) שם. דחזקה שליח עושה שליחותו. ודוקא בזה שהוא איסור דרבנן אמרינן דחזקה שליח וכו' אבל באיסור דאו' לא אמרינן חזקה שליח וכו' עירובין ל"א סוף ע"א כרב נחמן וכ"פ הרמב"ם ה' תרומות פ"ד דין ו' וכ"ה דעת ר"ת שם ור' יהונתן וריא"ז ורשב"א בעה"ק וריטב"א וכתב שכ"ה דעת הגאונים. וכ"פ בש"ע יו"ד סי' של"א סעי' ל"ד וי"א דאפי' באיסור דאוסמכינן אשליח עושה שליחותו אם הוא בענין שיהיה מכשול למשלח אם לא יעשנה טור שם בשם ה"ר שמשון וכתב שלזה הסכים אביו הרא"ש ז"ל והביאו מור"ם ז"ל שם בהגה בשם י"א יעו"ש. וב"י שם ועיין מ"א ס"ק י"ז ומה שהקשה כבר יישבו האחרונים. וכ"ז כי מספקא לן בעיקר השליחות אם עשאו או לא אבל היכא דודאי עשה שליחותו אלא דמספקא לן אה שינה השליח או לא לכ"ע חזקת שליח אינו משנה שליחותו מהר"ר בצלאל בתשו' סי' כ"ט. כנה"ג בהגה"ט מ"א שם א"ר או' ט"ז תו"ש או' כ"ד ח"א ?כדל ע"ז או' כ"ב

סו

סו) שם. הרי אלו משלחין וצריך השליח שיאמר בשעת הנחת העירוב שבזה העירוב יהיו מותרין פלוני ופלוני לילך ממקום פלוני אלפים אמה לכל רוח כמ"ש לקמן סי' תט"ו סע' ד' ועיין לעיל או' ג"ן.

סז

סז) [סעיף ט'] שהרי לא ייחדו לו רוח. ומסתמא יסכים למה שיעשה השליח וכיון דתחומין דרבנן אמרינן יש ברירה והוברר הדבר דביה"ש קנה שביתה באותו רוח שעירב השליח תו"ש או' כ"ה ואפי' לא ידעו עד שחשיכה יוצאין באותו עירוב. המ"מ פ"ו דין כ"ג א"ר או' י"ז

סח

סח) שם. שהרי לא ייחדו לו רוח, ואם היה ידוע להשליח שרצון המשלח לערב לו ברוח זה והוא עירב לו ברוח אחרת אעפ"י שלא פירש נראה דלא הוי עירוב. ועיין א"א או' ח"י.

סט

סט) [סעיף י'] עירב עלי בתמרים וכו'. ואין חילוק בין עירב משל משלח או משל שליח בכל גוונא הוי קפידא ולא חל השליחות. כן הסכים המ"מ פ"ו דין כ"ג דלא כרשב"א יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק י"ט. א"ר או' ח"י. ח"א כלל ע"ז או' כ"א:

ע

ע) שם. עירב עלי בתמרים וכו'. ואם אמר עירב לי ביין גם יין מבושל בכלל כמו בנדרים ביו"ד סי' רי"ז. ואם עירב לו בחומץ שאינו מבעבע על הארץ דמבואר ביו"ד סי' קכ"ג שאין אנו בקיאין בו דיש שקורין אותו יין ויש שקורין אותו חומץ א"כ הו"ל דבר שהשליח נמלך בו וגבי נדרים ק"ל בכל דבר שהשליח נמלך בו אסור א"כ גם כאן לא מקרי שינוי. וה"ה אם אמר לו לערב בחומץ ועירב לו בחומץ כזה לא והי שינוי. ואם אמר לו לערב בשמן ובאותו מקום מסתפקין בשמן זית ובשמן שומשמין דגבי נדרים ק"ל דאסור בשניהם אעפ"י שרוב ספוקם באחד מהם א"כ גם כאן הו"ל ספק הניח ולחומרא. תו"ש או' כ"ו:

עא

עא) שם. הנח עירובי במגדל וכו'. ואפי' שניהם קרובים או שניהם רחוקים כאן דעתו לנוח בשבת ולא במקום אחר. עה"ק. א"ר או' י"ט:

עב

עב) שם. אינו עירוב. דכל שליח המשנה שליחותו הרי גילה דעתו שבטל שליחותו ולאו שליח דהאי משלח הוא והיאך יקנה לו. לבוש. ח"א כלל ע"ז או' כ"א:

עג

עג) [סעיף יא'] ומכיר אילן או גדר וכו'. ה"ה שדה או מקום מסויים או בקעה. כ"מ ברמב"ם פ"ז א"ר או' ך' ואם ציין מקום השביתה בתל שהוא גבוה י"ט או בבקעה שהיא עמוקה י"ט עד בית סאתים נחשבת כולה כד"א ויש לו מאותו מקום ולהלן אלפים אמה. עירובין ן' ע"ב:

עד

עד) שם. ומכיר אילן וכו'. אבל אם אינו מכיר שום מקום ואמר סתם שביתתי בתוך אלפים מכאן לא מהני. הכי מוכח מן המשנה עירובין מ"ט ע"ב.

עה

עה) שם. קנה שביתה בעיקרו וכו'. והא דמהני כאן אמירה בעלמא משום דהקילו חז"ל לבא בדרך כמבואר לקמן סעי' י"ג יעו"ש:

עו

עו) שם. מותר לילך לשם בנחת וכו'. וה"ה דיכול לישן במקומו וינוח בלילה ולמחרתו ילך לאילן ומהאילן ולצד ביתו אלפים אמה ר' יהונתן.

עז

עז) שם כלל מבע"י וכו'. ומשמע דבעינן דוקא שיכול להגיע שם מבע"י אבל אם יכול להגיע שם ביה"ש לא מהני די"א דקני עירוב ביה"ש כמ"ש לקמן סי' תע"ו סעי' ג' וזה דמי לקניית עירוב מ"מ אפשר דכולי האי לא הקילו.

עח

עח) שם. ודוקא שייחד ד"א וכו'. ר"ל דאפיו בכה"ג דיכול להגיע לשם מבע"י לא מהני אלא בשייחד ד"א וכו'

עט

עט) שם. אבל אם אין כל האילן בתוך אלפים וכו'. ונראה דאם יש ג' אמות חוץ לאלפים מותר דעכ"פ מקצת ביתו תוך אלפים וכמ"ש סוף הסעי' מ"א סק"ך אבל הא"ר או' כ"ג השיג על דברי מ"א הנ"ז והביא מש"ס וכמה פו' דגם ביש ד"א חוץ לאלפים מותר וכתב שכ"ה כוונתו הש"ע הטור ולבוש במ"ש אלפים היינו ד"א של שביתה ואלפים יעו"ש. וכ"כ בס' בית מאיר

פ

פ) שם. אם כל האילן בתוך אלפים וכו'. היינו אפי' שעיקרו בתוך התחום אלא שמקצת עגפיו יוצאין חוץ לתחום דהיינו חוץ לאלפיים וד"א והוא לא ייחד שביתתו שיהיה בצד עיקרו שהוא בתוך התחום אלא אמר סתם שקונה שביתה תחת האילן לכן לא קנה שביתה כלל דשמא כיון לקנות שביתה תחת הענפים היוצאים חוץ לתחום עירובין ן' ע"ב ופירש"י שם.

פא

פא) שם. שהרי עקר דעתו מכאן וכו'. ודוקא כשהוא בדרך הוא דאמרינן הכי אבל מי שהוא בביתו ודאי ניחא לו לקנות בביתו אם אין עירובו עירוב כמ"ש רסי' תי"א תו"ש או' כ"ט

פב

פב) שם. ולא יזוז ממקומו. ר"ל מד"א של מקום רגליו רש"י שם:

פג

פג) שם. יש לו ד' אלפים ממקומו לצד האילן וכו'. פי' משני צידי האילן לכל צד שני אלפים פחות עשרים פרישה או' י"ג ור"ל ממקומו לצד האילן הולך אלפים פחות עשרים דשמא למשך האילן הוא בחשבון של צד זה כיון דלא ייחד מקום שביתתו וכן מצד השני של אילן עד ביתו הולך אלפים פחות עשרים דשמא משך כל האילן נחשב על צד השני שהוא לצד ביתו ונמצא כל מהלכו ממקומו עד ביתו ד' אלפים אמה פחות עשרים. וזה חוץ מד"א שיש לו מקום שביתה כמ"ש לעיל או' ע"ט.

פד

פד) שם. ולהרמב"ם וכו'. ועיקר כסברא ראשונה כיון שהרשב"א והרא"ש והטור ומרדכי ראו לדברי הרמב"ם וחולקין ומ"ש ב"י שדעת הרי"ף כרמב"ם אינו מוכרח וכן מר' יהונתן משמע דס"ל כרשב"א וסיעתו וכ"מ באגודה א"ר או' כ"ה וכ"מ בח"א כלל ע"ז או' ט"ו ואו' ט"ז שלא הביא דברי הרמב"ם דפוסק כסברא הראשונה יע"וש. ומיהו עיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ מביא י"א דדעתו לפסוק כסתם והי"א אם הוא לחומרא חושש לו לכתחלה ואם הוא לקולא אין להקל כ"א בשעת הדחק יעו"ש וא"כ הכא נמי שסתם כדעת הטור ואח"כ הביא דברי הרמב"ם משמע דס"ל דהעקר כדברי הטור ודברי הרמב"ם שיש בהם קולא וחומרא לפי סברא הראשונה כאשר יראה המעיין החומרא יש לחוש לה לכתחלה והקולא אין להקל כ"א בשה"ד.

פה

פה) שם. הקונה שביתה בריחוק מקום ולא סיים וכו'. ר"ל אעפ"י שהוא בתוך התחום ממקום רגליו ולדעה ראשונה קנה שביתה שם ואינו מפסיד כ"א רוחב האילן כמ"ש לעיל או' פ"ג להרמב"ם כיון שלא סיים מקומו אינו קונה שביתה שם אלא קונה שביתה במקום רגליו וזהו חומרא לפי סברא ראשונה שאינו יכול לילך למקים שהיה חפץ.

פו

פו) שם. קנה שביתה במקומו גם בזה פליג אדיעה ראשונה דלדיעה ראשונה בזה לא יזוז ממקומו מפני ששם לא קנה ומכאן עקר דעתו ולהרמב"ם קנה שביתה עכ"פ במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו.

פז

פז) שם. ח' אמות או יותר לא קנה וכו'. וגם בזה פליג אדיעה ראשונה דלדעת הרמב"ם אפי' אם היו כל הח' אמות בתוך אלפים ממקום רגליו לא קנה שם שביתה מפני שלא כיון מקום שביתתו ולדיעה ראשונה קנה שם שביתה מפני שהיו כולם בתוך תחומו

פח

פח) שם. או בד"א שבצפונו וכו'. וה"ה אם היה רחב יותר מח' אמות ג"כ יוכל לסיים המקום כגון שאומר תהיה שביתתי בד"א ראשונים של אילן או בד"א השניים או השלישים. אחרונים.

פט

טפ) שם. שהרי מקצת מקומו מסויים. באותה אמה אמצעית דא"א שלא ביררה לו דאי באמצע האילן בחר לו ד"א הרי היא מהן ואי מהאי גיסא או מהאי גיסא הרי היא מהן. רש"י עירובין ן' ע"ב.

צ

צ) [סעיף יב'] מוסר שביתתו למכיר. שאומר שביתתי עמך רש"י עירובין נ"א ע"א וזה שמכיר אומר שביתתנו תהא במקום פלוני גמ' שם.

צא

צא) [סעיף יג'] ודוקא לבא מן הדרך וכו'. דמפני שהוא יגע בדרך הקילו גביה שקונה שביתה בדיבור בעלמא במה שאומר שביתתי במקום פלונו. ר' יהונתן ואפי' היה בידו פת קונה שביתה בדיבור. הרשב"א ומי"ט א"ר או' כ"ז וכ"כ הדרישה לפרש בדברי רש"י יעו"ש. וכ"כ הריטב"א בחי' דף כ"א דבא בדרך אפי' עשיר לא פלוג רבנן וביושב בביתו אפי' עני לא פלוג יעו"ש.

צב

צב) שם. אבל לא למי שהוא בביתו. דאין קונה שביתה אלא כשהולך ברגליו ויושב שם עד שתחשך או שמניח שם מזון שחי סעודות כמ"ש לעיל סעי' ז'

צג

צג) שם. ואין לו אלא שביתת ביתו. דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני כשאין עירובו עירוב. פרישה או' י"ד ועיין לעיל סוף סי' ת"ח ולקמן סי' תי"א.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---