מחצית השקל/אורח חיים/שטו

מחצית השקל ‏ אורח חיים שטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כתב מ"א מ"ש ע"ש ס"ק ב' א"צ פנים כו' והוא בדף קכ"ה פליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל אם אינו קשור ותלוי אין פוקקים בו דאוסר להוסיף על אוהל וחכמים מתירים דסבירא ליה מותר להוסיף על אוהל עראי פירש"י דאין איסור אהל אלא בגג ולא במחיצות והתוס' בשם ר"ת הוכיחו דגם במחיצות שייך אוהל ופלוגתייהו דר"א ורבנן היא במחיצה דכן משמע לישנא דפקק החלון דהיינו בכותל אבל בגג מיקרי ארובה ומיהו דוקא במחיצה המתרת כגון דופן ג' לסוכה אבל מחיצה הנעשה לצניעות וכגון דופן ד' בסוכה מותר וכתבו התוס' ועוד וז"ל ומיהו באהל שבגג נמי פליגי (רצה לו' דלרבנן אפי' תוס' אוהל בגג שרי) כדמוכח לקמן כו' וכן משמע בעירובין דק"ב דדיכרי דרב הונא ביממא בעי טולא ובלילה בעי אוירא (ולכן לא היה אפשר לעשות מע"ש דהא בליל שבת צריכים לאויר) וא"ל רב כרוך מחצלת ושייר בה טפח דלמחר הוא מוסיף על אהל עראי ומותר ומשמע נמי דהיינו תוס' אהל עראי דפליגי ביה ר"א ורבנן עכ"ל התוס' (ודין זה הוזכר בסעיף ב') והבין בספר ע"ש דראיית התוס' מערובין לדחות פירש"י אלא דגם במחיצות איכא איסור אוהל ולפ"ז הקש' דהאי עובדא דעירובין אדרבא משמע דהיה בגג גם אי ס"ל דמיירי במחיצה הא התוס' מודים דמחיצ' שאינו עשוי' להתיר מותר ובעובדא דר"ה הלא לא נעשה להתיר כ"א לצל ולכן כתב מ"א דלק"מ דאדרבא גם התו' מודים דעובדא דר"ה היה בגג ואין כוונתם בראייתם מערובין לדחות פי' רש"י אלא להביא ראיה על מ"ש לפני זה בסמוך לו ניהו דעיקר פלוגתיהו דר"א ורבנן במחיצות מדקתני פקק החלון מ"מ גם בארובה שבגג פליגי ולרבנן שרי וע"ז הביאו ראיה מעירובין מעובדא דר"ה דהיה בגג ואפ"ה הותר תוס' אהל עראי:

(ב) (ס"ק ב') וכן פרכת זה פשיטא כו' ר"ל דייק על לשון רמ"א כתב וכן פרוכת אדרבה פרוכת עדיף וכ"ש הוא כיון שיש בלא"ה דלת כו' והן דברי ת"ה הנ"ל שמיקל מסברא יותר בפרוכת מבוילון כנ"ל. ונ"ל פשוט כו' אע"פ שקבועים כו' ר"ל שאין נדים ונעים שקשורים למעלה ולמטה ומצדדים מ"מ מותר כיון שאין עשוי למחיצות ר"ל דהא איכא בלא"ה מחיצות כותל הבית והוי דומיא דפרכת:

(ג) (ס"ק ג) אסור כו' דמחיצה של מהר"ם ר"ל שהמרדכי כתב בשמו לפי שהיה דרכו לפעמים להשתין בלילה לכן הי' עושה מחיצה מע"ש גבוה עשרה וכורכה למעלה ושייר בה טפח ובליל שבת היה פושטה:

וצ"ע דמשמע בפ"ב דביצה דכ"ב ע"א בעי מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר בי"ט כדי לשמש מטתו א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מהו א"ל אפשר לעשות מחיצה אין לו לעשות מחיצה אפשר לכפות עליו כלי אין לו כלי מהו א"ל אסור ע"כ דברי הש"ס הרי דאם היה אפשר לעשות מחיצה היה מתיר לעשות מחיצה לצורך תשמיש ע"כ צ"ל דלא מיקרי מחיצה המתרת כ"א לצניעות וה"ה כדי להשתין ולעשות צרכיו שרי לעשות מחיצה לפני ספרים. ועכ"פ יש ט"ס בדבריו היינו לפי גרסתו שה"ל בד"מ אך בד"מ שלפני סיים וז"ל ואפשר דגמרא לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה אלא כדרך שעש' מהר"ם עכ"ל וא"כ א"ש אבל לפי הגרסא שהיה לפני מ"א דברי ד"מ אין מובנים ומ"א מדעת עצמו לא ניחא ליה לתרץ כמו שהוא לפנינו בד"מ דבגמ' ר"ל מחיצה כעין שעשה מהר"ם דאין לשון הש"ס מורה כן דמה שאמר רבה אפשר לעשות מחיצה דהיינו מע"ש ולשייר טפח וגם מייתי מ"א אח"ז ראיה דרב' מ"ש א"ל מחיצ' ר"ל בי"ט וא"כ נתחזקה קו' הד"מ:

וכ"מ מל' רש"י כו' דמיירי בי"ט דאי בחול כו' מקשי' מאי ראיה מייתי מ"א מדברי רש"י דמיירי בי"ט וא"כ ע"כ צ"ל דלא מיקרי מחיצה המתרת דילמא לעולם הוי מ"ה ואפ"ה מותר לרש"י אפי' בי"ט דרש"י אזיל לשטתי' דס"ל דאין איסור אהל כ"א בגג ולא במחיצות ובאמת לק"מ דהא על רש"י גופיה א"ל מי דחקו להוציא לשון מחיצה מפשטא דר"ל מחיצה גמורה ובאמת ר"ל מעי"ט וע"כ צ"ל מדסתם רבה א"ל מחיצה משמע דר"ל היום בי"ט וגם דומיא מ"ש אח"ז אפשר לכפות עליו כלי דר"ל פי' בי"ט וא"כ ה"ה מ"ש א"ל מחיצה ר"ל בי"ט ע"כ ע"י סדין וא"כ כיון דרש"י יש לו הכרע דמ"ש א"ל מחיצה ר"ל בי"ט והתוס' לא מצינו להדיא שחולקים בזה ע"כ גם הם מפרשים א"ל מחיצה בי"ט דומיא דכפיית כלי והא התוס' אוסרים מחיצ' המחרת וע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל דזה ל"מ מחיצה המתרת וכ"כ בס' ת"ש:

והנה נ"ל כו' ר"ל כיון דעתה נתחזק' קושית הד"מ הנ"ל וצריך יישוב לכן כ' דעתו ליישב משמע אע"פ שהיו מגולים כו' דאי היה מכוסים למה דקדק וכ' שהי' גבוה י' דהכיסוי צריך להיות לפי גובה הספרים ול"ל שהמעשה כך היה הלא כ' עשה בכל לילה מחיצה גבוה וכי הזדמן שבכל לילה היו הספרים גבוהים י' וגם לאיזה ענין הודיענו זה המרדכי ה"ל לכתוב סתם שהיה עושה מחיצות ולא ה"ל להזכיר כלל כמה היה גבוה:

וכמ"ש סי' ע"ט סעיף ד' היינו לדעת הרא"ש שם דלא כרשב"א ע"ש:

מ"ד אכיסוי בעלמא ולפני הספרים בעי' עוד כסוי אחר שיהי' הספרים כלי תוך כלי כדלעיל סי' ר"מ סעיף ו':

ולכן מותר לעשותו בשבת ר"ל אפי' גבוה י' דהוי מחיצה מ"מ שרי דעכשיו הוי מחיצה שאינה מתרת דהא אפי' לא הוי מחיצ' הי' מותר דהרי הן מכוסי' דלא כס' א"ר:

עסי' ר"מ סי"א ר"ל כיון שהאור נראה למעלה היאך רשאי לשמש מ"מ מהני דבלי מחיצה אפי' האפלת טלית ל"מ וע"י המחיצה אלא שהאור נראה למעלה מהני האפלת טלית כמ"ש שם סי' ר"מ וע' באה"ע כו' שכ' וז"ל אסור לשמש מטתו לאור הנר כו' הרי שהיתה שבת ולא ה"ל בית אחר כו' לא ישמש כלל ותיקשי לך הא אפשר להתיר ע"י מחיצה או כיסוי:

וכ' המ"מ שם ליישב זה אין מפורש כן להדיא בדברי מ"מ אלא שנראה כן ובלח"מ שם הוסיף דמיירי גם שאין לו כלי לכפות עליה:

ופשוט דאם היתה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רוחב טפח. ר"ל מלמטה למעלה גבוה המחיצה יו"ד אלא שברחבו אינו אלא טפח אבל אין גבוה רק טפח ודאי דאסור לעשות בשבת דאין זה תוס' מחיצה אלא מחיצה ממש:

(ד) (ס"ק ד) עצים כו' אא"כ עשוים כמ"ש פה ר"ל אם כל חשוק בפ"ע רחב טפח ודאי מותר אבל אם אין כ"א לבד רחב טפח אלא שסמוכים זה לזה ואין ביניהם ג"ט אם נתיר על ידי לבוד זה תליא במחלוקת רש"י ותוס' אי אמרי' לבוד בכלים והובא במ"א לקמן דהעריסה מלבד הרגלים אין גובה י"ט והרגלים אין מצטרפים לשיעור גובה י' וכמ"ש מ"א ר"ס רס"ו לענין גלגלי העגלה (ע"ש וכ"כ בספר ת"ש):

(ה) (ס"ק ה) חוץ כו' דחוזר העיגול. ר"ל הכריכה העגולה אע"פ שיש בהקיפה ג"ט וע"כ יש ברחב טפח מכל מקום לא מיחזי כאהל שיהיה מה שעושה בשבת רק תוספות אהל ומכל מקום כתב הט"ז בס"ק ג' דלהחמיר מיקרי אהל ע"ש:

(ו) (ס"ק ו) אסור כו' ותיבה רחבה כו' כמ"ש בסעיף י"ג. דייק לכתוב רחבה דבלא"ה שרי כיון שהמחיצות כבר עשויות מע"ש וכ"כ מ"א בסעיף י"ג בשם התוספות דבעי' מהאי טעמא דוקא רחב הרבה ע"ש ועכ"פ צ"ל החלל שתוך התיבה גבוה טפח וכן הדין בשקאטלין הרחבים אולם הט"ז בס"ס זה מתיר הואיל והכיסוי מיוחד לכך ע"ש:

(ז) (ס"ק ז) מותר כו' ולפ"ז דאפי' כבר יש לו מחיצות מכל מקום אם הוא בנין חשוב אסור:

הכרים שלנו ר"ל דלפעמים הרוי"ך פאנ"ג הוא בתוך החדר שיושב שם והרויך פאנ"ג י"ל מחיצות ולמעלה פתוח שיצא שם העשן ולאחר שכלה העשן שלא יצא החום ע"י החור שברוי"ך פאנ"ג סותמים החור למעלה ולפי שהוא גבוה משימי' על המוט כסת עבה ומושיטי' אותה למעל' לסתום החור:

דהכא י"ל מחיצות ר"ל דשם בסי' שי"ג דהותר לפקק החלון כיון דאיכא מחיצ' אלא שתוך המחיצה יש חלון וכשסותמין החלון ה"ל תוס' אהל ושרי אבל הכירים י"ל מחיצות בפ"ע ועולין עד למעל' אם סותם למעלה אינו מוסיף אהל אלא עוש' אהל גמור דהא המחיצות של הרוי"ך פאנ"ג לא היה להם מע"ש גג כלל וכל הגג עושה בשבת:

ועס"ס דכה"ג בעי רחב הרבה ובס' ת"ש כ' דע"כ מיירי דחור שברויך פאנ"ג למעלה צ"ל יותר מג"ט דאל"כ אמרי' לבוד וליכא בסתימה משום אהל:

(ח) (ס"ק ח') מותר כו' וה"ה הדף כו' והאחרונים כתבו דבדף בלאו הכי מותר הואיל ואין לו מחיצות וגם א"צ לאויר שתחתיהן ובענין צורך לאויר שתחתיהן העל' הט"ז דאם מוקף מחיצות מד' צדדים ודאי הוה צריך לאויר שתחתיהן אע"ג דעכשיו א"צ לאויר אבל אם אין לו רק שני מחיצות אז צ"ל בענין שצריך לאויר שתחתיהן דהיינו מטה שנותנים תחתיו מנעלים וסנדלים משא"כ תחת השלחן:

(ט) (ס"ק ט') לא יסדר כו' ואע"ג דדבר שא"מ כו' לאפוקי מדעת רש"י שכתב בביצ' דל"ג ע"א דאיתא שם להאי סוגיא וכ' רש"י דהיינו דוקא לר' יודא דס"ל דבר שא"מ אסור אבל לדידן דקיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר אפי' מלמטה למעלה והתוספות חולקים וס"ל דאפי' ר"ש מודה כה"ג דאסור וכמ"ש מ"א אלא דבס' ת"ש הביא בשם ע"ש שהקשה בסי' תק"ב ת"ל דהוי פסיק רישיה ומ"א בסי' שי"ד הוכיח דלא כת"ה דפ"ר אסור אפי' באיסור דרבנן ותי' בס' ת"ש דס"ל כמ"ש המ"מ הובא במ"א סי' שי"ח ס"ק ל"ו לענין תיקון כלי דאם אינו מתכוין לעשות כלי אע"ג דהוי פ"ר שרי כיון דאינו מתכוין לעשות כלי לא מיקרי כלי כלל וה"ה די"ל כן לענין אהל עכת"ד ולענ"ד עדיין לא העלה מזור לדברי רש"י שכתב דאזל' סוגיא דוקא לר"י דס"ל דשא"מ אסור תיקשי הא בפ"ר מוד' רש"י ולרש"י ל"ל כמ"ש בס' ת"ש דס"ל כמ"ש המ"מ דהא המ"מ כ' דבאינו מכוין לעשות כלי אע"ג דהוי פ"ר שרי אפי' לר' יודא וכיון דרש"י ל"ל סברת התוס' וע"כ לא אתי כר"ש א"א דס"ל כהמ"מ גם אי אתיא כר' יודא תיקשי כיון דאינו מכוין לאהל גם ר"י מודה לדעת מ"מ אם לא שנאמר דבזה חולק רש"י על מ"מ אלא ס"ל דלר"י אסור או יש לחלק בין כלי לאהל ובאהל דוקא פליג ר"י ודוחק:

(י) (ס"ק י') בשבת פטור אבל אסור (הר"ן ומ"מ) לדע' כו' כצ"ל ר"ל דהר"ן ומ"מ פי' כן דעת הרי"ף והרמב"ם:

עססי' י"א ר"ל דלהרא"ש ס"ל דכמו בסעיף י"א בכילת חתנים ואם אין בגגו טפח ולא בסמוך מג"ט לגגו טפח מותר לכתחלה ה"ה בכל אהל עראי משופע וכן בטלית כפולה בסעיף י' מותר לכתחלה דהא הם יותר אהל עראי מכילת חתנים אבל להרי"ף ס"ל דוקא בכיל' חתנים מותר כה"ג לכתחלה וכמ"ש הטעם סעי' י"א הואיל שהוא מתוקנ' לכך ע"ש משא"כ כאן ובטלית כפולה:

(יא) (ס"ק יא) עשיית אהל כו' דע דבר"פ תולין דף קל"ז ע"ב רא"א תולין את המשמרת בי"ט כו' וחכ"א אין תולין ובשבת לכ"ע אין תולין דעביד אוהל עראי ואיבעי' להו תלה מאי א"ר יוסף חייב חטאת א"ל אביי אלא מעת' תלה כד ביתד ה"כ דמחייב אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעש' כדרך שהוא עושה בחול ופרש"י מדרבנן קאסרי ליה רבנן דמתני' לא שבקי' לי' למתלי למיעבד עובדא דחול עכ"ל וכ' התוס וז"ל אע"ג דכד ביתד אפי' איסור דרבנן ליכא במילי דרבנן שייך שפיר לחלק אבל אי משמרת מדאורייתא אסור אין שייך לחלק עכ"ל התו' נראה מדבריהם דגם למסקנת אביי איסור תליית משמרת משום אהל עראי הוא ולכן קשיא להו גם למסקנ' מכד ביתד אבל הרמב"ם בחבורו פ' ך"א דין י"ז כ' וז"ל וכן אסור לתלות המשמר' כדרך שהוא עוש' בחול שמא יבא לשמור עכ"ל ובאגרת תשובתו הוסיף לבאר הדבר ששאלוהו אם מותר לתלות הכד ביתד והשיב כיון דאין הטעם במשמרת אלא שמא יבא לשמור וזה לא שייך בכד ביתד ולא אסרו חכמים עובדא דחול בשבת כ"א במקום שיש לחוש שיעש' מלאכה דאורייתא ובכד א"א לבא ע"י התליה לאיסור תורה הרי במה שנתן טעם לאיסור עובדא דחול שמא יבא לשמור ולא כפירוש התו' דהאיסור משום אהל נתיישב קושית תוס' הנ"ל ולא הביא מ"א תשוב' הרמב"ם אע"ג שגם בחבורו כ' טעם איסור עובדא דחול משום שלא יבא לשמר אלא שבתשובה כתב להדיא שלפי טעם זה מותר לתלות כד ביתד אלא מה שמסיים מ"א כנ"ל פירוש הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם לא ידעתי מה הלא גם בכ"ה מפרש כן דברי הרמב"ם והתשובו' ואולי נתכוין למ"ש בכ"ה על פי' הרמב"ם דשם בסוגיא פריך לר"א דמתיר לתלות המשמר' השתא לר"א להוסיף על אהל עראי אסור כדתנן פקק החלון ר"א אומר אם קשור כו' ואם לאו אין פוקקים בו והאיך מתיר כאן לעשות אהל עראי לכתחלה ומשני ע"ש ולשיטת הרמב"ם מאי קושיא הא לפי המסקנא אין בתליית המשמרת איסור אהל ע"ש וכוונת מ"א ליישב קושיא זו לרמב"ם דודאי איסור עשיית אהל עראי עם מחיצות הטעם דגזרינן אטו עשיית אהל קבוע ובתליית המשמרת דליכא עשיית מחיצות ל"ל אטו אהל קבע מ"מ אסור אהל כזה משום שמא יבא לשמר א"כ איסור עשיית אהל יש שני טעמים לפעמים הטעם שמא יעש' אהל קבע ולפעמים הטעם שמא יבא לשמר עכ"פ שם האיסור הוא עשיית אהל אלא שחלוקים בטעמים כנ"ל ונחזי אנן איזה גזיר' קרוב' יותר וראוי לאסור ע"כ גזרה שמא יבא לשמר דהא חכמים מתירים תוס' אהל עראי ואוסרים תליית משמר' וא"כ שפיר הקשה הש"ס השתא לר"א תוס' אהל עראי אסור וגזר ביה משום אהל קבע כ"ש שי"ל לאסור משמרת לעשות אהל מחשש שמא יבא לשמר שהוא גזר' יותר קרובה מאהל אבל לפ"ז קיצר מ"א יותר מדאי:

(יג) (ס"ק יג) תלוים כו' פי' שתולי' כו' ועי"ז חשיב כאלו פרוסה מע"ש טפח דמותר לפרס' בשבת דה"ל תוס' אהל כמ"ש ס"ב:

(יד) (ס"ק יד) מותר לנטות' כ"ה ברא"ש על מותר לפורקה קאי וע"ז הקש' בס' ע"ש מנ"ל הא דהש"ס לא התיר אלא לנטות' דהוי תוס' אוהל אבל לפורקה לא מצינו היתר ועז"כ מ"א דכ"ה ברא"ש כו':

וכ"כ רש"י בהדיא גבי כילה כו' דאי' דקל"ח ע"א כילה מותר לנטות' בשבת ואייתי ראיה דאמר ר' יוסף חזיתא לכילא דבי ר"ה דבליל שבת היו פרוסות ובשחרית שבת ראיתים מושלכים לארץ ופרש"י אלמא מותר לפרקה והכי נמי מותר לנטותה עכ"ל הרי דלא כתב רש"י כ"ש שמותר לנטותה אלא הכי נמי כו' משמע דנטיה ופריק' שוין א"כ ה"ה הכא כיון דהנטיה מותרת ה"ה הפריקה:

(טו) (ס"ק טו) וכן הפרכת כו' זה לשון הרמב"ם פרק כ"ב דין כ"ט והם דברי הש"ע פה טלית כפול' שהיו עליה חוטין כו' מותר לנטותה ומותר לפרקה. וכן הפרכת וכ' המ"מ וז"ל הפרכת עם כו' וילון מותר. ופרש"י הטעם שאין זה אלא מחיצה ואין אהל אלא העשוי כעין גג וכל שאינה מחיצ' מתרת מותר לעשותה אבל מחיצ' המתרת לא עכ"ל המגיד משנ' וא"כ לטעם זה אפי' ליכא עליה חוטין שרי דאין עליו שם אהל כלל כיון דאינ' מחיצ' מתרת אלא דקשה מי דחקו להמ"מ להוציא לשון וכן הפרכת מפשוטו דמשמע דפרכת יש לו כל דין טלית כפולה ובעי דוקא חוטין והמ"מ מפרש דמיירי באינו מתרת וכה"ג לא בעי חוטין וצ"ל מ"ש הרמב"ם וכן הפרכת הוא ג"כ מותר כמו טלית כפולה אבל הא כדאי' והא כדאי' דטלית כפולה בעי חוטין משא"כ פרכת:

כיון דהוי מחיצ' שאינה מתרת טפי ה"ל למימר דפרכת מיירי במחיצה המתרת וא"ש טפי לשון וכן הפרכת דשוה ממש לטלית כפולה דבעי דוקא חוטין אלא ע"כ דס"ל דהיכי דהוי מחיצ' המתרת לא מהני חוטין:

(טז) (ס"ק ט"ז) הואיל כו' פי' שהכינה לכך. ר"ל דלא בעי מעש' אלא במחשבה סגי כמו בפקק החלון וכ"כ המ"מ שם בשם הרשב"א:

כתב ברמב"ם פ' כ"ב דין ל' וז"ל כילת חתנים כו' הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר כו' פקק החלון בזמן שהוא מתוקן לכך מותר לפקק כו' עכ"ל הרמב"ם ומדכלל כילה ופקק בחד בבא וגם נתן תיקון א' לשניהם שיהי מתוקן משמע דשוין בתיקונם דהיינו במחשבה גרידא כמ"ש לעיל סי' שי"ג לענין פקק:

אבל אם אינה כו' כמ"ש סעיף ח'. ר"ל כן היא דעת הרמב"ם בסעיף ח' דאפי' אין בגגה טפח כו' אפ"ה אסור אע"ג דבכילת חתנים מותר היינו משום דמתוקנת לכך:

(יז) (ס"ק יז) והוא כו' דדוקא בכילת חתנים דנעשה לצל וגג אע"ג דלמעלה אין בו שיעור גג מ"מ בצירוף המטה שבאמצע הכילה שרחבה טפח והמחיצה משולשלת שם אהל עליו משא"כ מטה דידן כיון דהמטה עומדת מאתמול והוי גג מאתמול אע"ג דהשתא פורס עליו סדין הא אין בין הסדין והמטה אויר א"כ אינו עושה אהל חדש אע"ג דהסדין משולשל הוי מחיצה בלי גג ומותר:

(יח) (ס"ק יח) שלא כו' טפח והוי אהל כצ"ל:

דהא אמרי' בגמ' דקל"ח וע"ל סי' ש"א מ"ש:

(יט) (ס"ק יט) תולין כו' ונ"ל דמטעם זה כו' כמ"ש הת"ה הובא לעיל ס"ק א' ב' דאף ע"ג דדעת ת"ה לאסור וילון אבל פרכת ג"כ דעתו להתיר כיון שיש בלא"ה דלת לארון וכתב דאעפ"כ לא מלאו להתיר ששמע משם גדול א' שהחמיר וכן נהגו העולם חומרא ולכן כתב מ"א טעם החומרא שמא יתקפל:

(כ) (ס"ק כ) שי"ל גג צ"ל שתפורה כו' והלח"מ הקשה על לשון הרמב"ם שכתב שא"א שלא תגב' מן הקרקע כו' ואולי י"ל שאותה השפה היא תפורה למטה בפרכת וכל זמן שהשפה דבוק' לקרקע אין כאן אהל ולכן כתב שא"א שלא תגבה כו' ויעשה גג ואע"ג דליכא מחיצות צ"ל דדומה למחצלת שכ' מ"א ס"ק ז' בשם הרא"ש:

(כא) (ס"ק כא) משום כו' ע"ג כירה כו' כי כירה שלהם היה מקום חלל כדי ליתן לתוכן קדר' והיתה קצרה מלמט' ורחבה למעלה והית' קדרה עומדת על שפת הכיר' ולמטה היו מסיקים הכירה א"כ כשנותן הקדר' ע"ג הכירה עושה אהל וע"ל סי' רנ"ג ס"ק כ"ב:

הואיל והכובא רחבה הרב' והקשה ט"ז א"כ נתת דבריך לשיעורים עד כמה מקרי רחבים הרב' ובס' א"ר תירץ דבזמן הש"ס היה להם שיעור ידוע לכל הכובות והיו רחבן שוה וכלם רחבים הרבה ובספר ת"ש דחה דמ"מ תקשי על הפוסקים שהעתיקו האי דינא דהא לדידן אין שיעור ידוע לכן תירץ הט"ז דוקא בכיר' וכדומה שעשוי ליתן בתוכו דבר יבש ואפשר להשתמש במחיצות בלי גג ול"ל שמא יפול דבר לתוכו דהא אפשר לנער כיון דהוא יבש ולכן הוי כנעשו המחיצות מע"ש ולכן מותר עשיית הגג בשבת מה שאין כן כובא וכדומה שנעשו ליתן בתוכו דבר לח דהמחיצות שנעשו מערב שבת אין עליהם שם מחיצה דהא א"א להשתמש בתוכן עד שיהיו להם גג דיש לחוש שמא יפול תוך דברים הלחים דבר מה ויופסדו לכן כשעושה הגג בשבת הוי כאלו עשה המחיצות גם בשבת ולכן הותר בשקאטלי"ן הרחבים וכן תיבה רחב' שאסר מ"א בס"ק ו' כיון שנעשים ליתן בתוכו דבר יבש אלא שכ' גם להתוס' והר"ן דאין מחלקים בין יבש ללח מ"מ בשקאטלי"ן וכן תיב' מותר כיון שהוא עשוי לכך (וגם בזה מיושב האי דקדיר' ע"ג כירה דלא כהר"ן ע"ש):

כ' הרמב"ם. פ' י' דין י"ב כצ"ל:

ובשורה התחתונ' כו' הוא ופי' יו"ד דין ח"י:

ובגמ' דף ק"ב ע"ב אמרינן אבן התחתון בעי צדודי ועפרא. וז"ל רש"י יסוד החומה תחתי' שמיישבים האבנים על הארץ בלי טיט בצדודי לעפר כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהי' עפר סביב לה לסמכ' כו' עכ"ל:

והבונה ע"ג כלים הוא שם בדין י"ב:

דמה שנתנו במשכן כו' הם דברי הירושלמי הביאו מ"מ שם. וע' בחידושי רשב"א הביא הירושלמי באורך:

מה שהוצרכו לומר דאדנים ה"ה כקרקע משום דכל המלאכות ממשכן גמרי' כדאי' בשבת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.